ימים לבנים / לאה גולדברג: ג'ינג'ר אייל ביתי

************************************************* את הפוסט הזה כתבתי בספטמבר 2011. הכנתי, צילמתי, כתבתי, ערכתי והייתי ממש לא מרוצה מהתוצאה. אז גנזתי ולא התחלתי את בלוג חלומותי. המסקנה הייתה – צריך מצלמה חדשה. עכשיו (ספטמבר 2012) סוף סוף יש לי. אז אני מצרף את הפוסט הזה. בלוגרים כותבים שתמיד הם מובכים מהתמונות הראשונות שלהם ושמשתפרים עם הזמן והנסיון. אז אני סולח לעצמי מראש ומבטיח להשתפר ***************************************************************

ימים לבנים / לאה גולדברג

…

"כָּל-כַּךְ קַל לָשֵֹאת שְתִיקַתְכֶם, יָמִים לְבָנִים וְרֵיְקִים!
הֵן עֵיְנַי לָמְדּו לְחַיֵךְ וְחָדְלוּ מִֹשֶכְּבָר
לְזָרֵז עַל לוּח-שָעוֹן אֶת מֵרוֹץ הַדַּקִּים.
יְֹשָרִים וּגְבֹהִים הַגְֹּשָרִים בֵין אֶתְמוֹל וּמָחָר".

(מתוך לאה גולדברג שירים א', ע"מ 53, ספרית פועלים)

הפוסט הראשון שלי חייב להיות לאה גולדברגי. כי בשבילי אין משוררת יותר מרגשת ממנה. אני יכול להעריך אסתטיקה ושפה גבוהה בשירה, מטונימיות וסינכדוכות, מקצבים יאמבים וטרוכאים מושלמים. אבל האמת היא שאני מודד שירים בעיקר לפי כמה הם מרגשים אותי. ולאה גולדברג מרגשת אותי כמעט תמיד. "ימים לבנים" הוא שיר מולחן די מוכר אבל העמקה במילים שלו חושפת כל כך הרבה רבדים חבויים. אבל אני לא נכנס לזה (טוב, "הָאֵם הַלֵּאָה" – לאה גולדברג… איזה יופי… אבל די מספיק עם זה), לא לשם כך התכנסנו. אז לשם מה יש מי שישאל והתשובה היא כזאת: שירה ואוכל הם שניים מהדברים האהובים עלי ולא התחשק לי לייצר עוד בלוג בישול רגיל ולכן במקום סתם מתכונים מצולמים עם הוראות יש גם בונוס. שיר. קצת כמו חולצה ותקליט, אבל שיר ומתכון. הצימודים של השירים והמתכונים הם לגמרי פרי הדמיון שלי ונבחרים על פי הקשר הלגמרי מופרך שנוצר אצלי בראש בין השירים לדברים שאני אוכל ושותה. ב"ימים לבנים" קשה לי להיכנע לאווירת הלובן הקיצי המשתקת וחונקת (אם כי מתקתקה) ולכן הצטרף אליו אצלי בראש מתכון קיצי אבל עם קצת פלפל (פיגורטיבי וגם אמיתי). לפניכם המתכון שלי לשיכר זנגביל ביתי (הרי הוא ג'ינג'ר-אייל – הוריי!).

את יום ההולדת ה-29 שלי חגגתי ברד הוק ברוקלין, שם עשיתי את ההכשרה המעשית שלי השנה במסגרת התואר השני שאני עושה בעבודה סוציאלית קלינית ב-NYU. בשכונה, שעוברת מגמה של ג'נטרפיקציה בשנים האחרונות, החלו לצוץ בתי קפה ומסעדות על טהרת המקומי-אורגני, מילות הקסם של הקולינריה הניו יורקית שגם מקפיצות את מחיר האוכל ב-30% בכיף. אני עבדתי עם האוכלוסיות הוותיקות של השכונה, השחורים וההיספנים שגרים בפרויקטים הממשלתיים, שבוודאי לא מגיעים לכל המסעדות האלה ובכלל תהליך הג'נטרפיקציה דוחק אותם החוצה מהשכונה לאט אך בנחישות. בכל אופן, תמיד היה לי מוזר ללכת לכל המקומות האלה במהלך השנה בידיעה שהקליינטים שלי בוודאי לא מבקרים שם. אבל זה היה יום ההולדת שלי. אז כדי לציין את התאריך הלכתי לבית קפה אורגני-מקומי-מתומחר-יתר-על-המידה בהפסקת הצהריים. האוכל היה טעים ולא מפתיע אבל הג'ינג'ר אייל הביתי שהזמנתי, אוי הג'ינג'ר אייל הביתי… כששאלתי את המלצרית איך הם מכינים את המשקה, שהוא אחד המרעננים שיצא לי לטעום והתאים לי מאוד לימות הקיץ שכבר התחילו לבצבץ מתוך הקור פה, היא לא הסכימה לגלות. היא רק אמרה שהם מכינים את הסירופ במקום על ידי בישול של גינג'ר ותבלינים בסירופ סוכר. ברור שמאותו הרגע ג'ינג'ר אייל ביתי לא הפסיק להעסיק את המחשבות שלי, חיפשתי מתכונים, בדקתי מחירים וכשסיימתי סוף סוף את הסמסטר גם ניגשתי לעבודה. הרעיון באמת פשוט וקל וזה יוצא לא פחות מאדיר. עובד מצוין כסירופ לסודה, מים קרים וגם כבסיס לכל מיני קוקטיילים (בנתיים הלהיט הקיצי החדש פה אצלי כשבאים חברים זה וודקה, סודה, סירופ ג'ינג'ר והרבה מיץ לימון). אז ככה מכינים את המשקה המופלא:

דבר ראשון שצריך להחליט זה אם להשתמש בסוכר חום או לבן. אני ניסיתי גם וגם. הסוכר הלבן יוצר משקה יותר נעים לעין בסופו של דבר, מבחינת טעם דווקא העדפתי את החום כי הוא יותר קרמלי. אפשר גם לשלב. אחרי שבחרנו את סוג הסוכר ניגשים לעבודה. חוצים את הפלפל החריף ופולים ממנו את כל הגרעינים. מקלפים את הג'ינג'ר ועם הקלפן מקלפים גם את הלימונים בעדינות (אני השתמשתי גם בליימים, אבל יותר קשה להשיג אותם בארץ…), רק את הצבעוני בלי הלבן המר. את הג'ינג'ר מגררים בפומפייה גסה ישר אל תוך הסיר שאיתו נעבוד. הג'ינג'ר יגיר הרבה מיץ בזמן הזה ואנחנו לא נבזבז אף טיפה שלו. חלק מהג'ינג'רים שנתקלתי בהם היו מאוד סיביים ולכן היה קשה לגרר אותם. מה שקצת עזר היה לחתוך אותם לחתיכות קצת יותר קטנות, בגודל של 4-5 ס"מ ולא לעבוד עם חתיכות גדולות. אם ממש לא הולך או אין פומפייה אפשר גם לקצוץ לקוביות קטנות. זה עדיין יעבוד, רק שהטעם יהיה פחות חזק. כמה שיותר קטן וקצוץ הג'ינג'ר ישחרר יותר טעמים לסירופ. תעשו את השיקול בעצמכם.

נפלא. החלק הקשה כבר מאחורינו. לסיר שאליו גיררנו את כל הג'ינג'ר מוסיפים 4 כוסות סוכר, 6 כוסות מים וחצי מקליפות הלימונים. סירופ סוכר פשוט לרוב מורכב ממים וסוכר ביחס של 1:1. מכיוון שהסירופ שלנו יתבשל בערך שעה והמים יתאדו הוספתי עוד שתי כוסות מים ככה שהיחס במקרה הזה הוא 1:1.5.

אבוי, ואז גיליתי שהסיר שבחרתי קטן מידי. אז החלפתי לסיר אחר.

אוקיי, מניחים מעל הלהבה הגבוהה ונותנים לכל הסיפור לרתוח. מנמיכים את האש ומבשלים כשעה בלי כיסוי, בערך שליש מהמים אמורים להתאדות. מערבבים מידי פעם. יופי. כמעט נגמר.

הנה, מה שנשאר אחרי הבישול:

מורידים מהאש ונותנים לסירופ להתקרר. כשהסירופ קר מוסיפים אליו את שארית קליפות הלימון ואת הפלפל. למה ככה? כדי להעמיק את הטעם. קליפות הלימון המבושלות נותנות טעם מאוד ספציפי, קליפות הלימון הטריות מוסיפות רעננות. ניסיתי גם להוסיף מיץ לימון לסירופ בשלב הזה והאמת היא שאחרי יומיים במקרר זה כבר לא היה מורגש כמעט בכלל. אם רוצים משקה חמוץ (ומי לא רוצה משקה חמוץ באמצע הקיץ…) מוסיפים מיץ לימון טרי ישר לכוס. מילה על הפלפל – אני נהנה מהמשקה הזה כשהוא ממש חריף משום מה, ואני לא מת על חריף באופן כללי. הג'ינג'ר חריף גם ככה בפני עצמו. אולי לא כולם ירצו להוסיף פלפל שלם או פלפל בכלל. לאלו שממש מפחדים, תזכרו שתמיד אפשר להוסיף אחר כך עוד חריפות, אבל להוריד חריפות יהיה מאוד קשה.

השלב הכמעט אחרון הוא השלב השנוא עלי. לחכות… אחרי שהסירופ מתקרר לגמרי והוספנו לו את הפלפל וקליפות הלימון מכניסים אותו למקרר ונותים לו לעמוד לפחות 24 ומומלץ אפילו להגיע עד ל-48 כדי למצות את הטעמים. חשוב חשוב חשוב לשמור את הסירופ בכלי אטום אחרת טעם הג'ינג'ר מאוד נחלש. כשכבר אי אפשר להתאפק מסננים במסננת דקה ונותנים לכל הסירופ לטוף מהג'ינג'ר (אפשר לעזור לו קצת עם לחץ). אני לא אוהב חתיכות צפות ולכן מסנן. מי שישאיר את הג'ינג'ר או חלק ממנו יזכה לטעמים יותר חזקים לאורך זמן… עכשיו נותר רק לבקבק או לצנצן ולשמור במקרר לעת צרה וזיעה נוטפת. רציתי לתת הערכה לכמה זמן הסירופ מחזיק במקרר, אבל הוא תמיד נגמר כל כך מהר…