צבעים/ רחל המשוררת: דלעת ערמונים בתנור

צבעים/רחל

מַשְׁחִירָה אֲדָמָה נֶחֱרֶשֶׁת,

פְּנֵי הַמַיִם – תְּכֵלֶת וָאוֹר,

מוֹרִיקָה בְּשׂוֹרַת הַדֶּשֶׁא

בְּחַגְוֵי הַגְּבָעוֹת, בְּמִסְתּוֹר,

וְרַקֶּפֶת צְנוּעָה מְבַקֶּשֶׁת

לְהַוְרִיד עַל סֶלַע אָפֹר.

(מתוך פרויקט בן-יהודה)

הטרנד הלוקאלי-אורגני משתלט אט אט על ניו יורק. מעניין לראות איך העיר שהיא הכי עיר שיש מנסה להתקרב לאדמה בדרכים יצירתיות. למשל משקי בית חוברים עם איכרים מקומיים וקונים אצלם "מניה" בחווה (CSA- Community Assisted Agriculture). בעבור הכסף מקבלים מה שיש בשדה באותו השבוע. הקאצ' הוא שאם אין בשדה כלום, לא מקבלים כלום. שנה שעברה, באמצע העונה, הגיעה איירין (ההוריקן, לא הדודה) ושטפה לנו את החווה לגמרי. באמצע הקיץ נגמרו היבולים. היופי הוא שמשתתפים בסיכון שהחוואי חי תמיד ומבטיחים את אפשרות המשך הקיום שלו. או שלה. חוץ מטרנד המניות קמה פה תנועה מעניינת של חוואות גגות. כמו שזה נשמע, אז ככה זה. על גג של מבנה תעשייה מקימים חווה.  לאחרונה התחלנו בפרויקט סיורים בחוות ובהמשך יגיעו גם תמונות משם. את התוצרת של חוות הגג מוכרים בין השאר בשווקי האיכרים בעיר. אמנם לא השווקים האירופאיים הציוריים, אבל עדיין שווקים יפים, ובמיוחד בסתיו. השווקים מתמלאים בדבש….

בעגבניות בכל הגוונים….

בתירסים צבעוניים….

ובדלועים…

עם ההגעה (הכל כך מיוחלת) של הסתיו לניו יורק, וההתקררות הכללית אני מגלה שגם החיך שלי דורש שינוי. שוב בא לי אוכל חם, שיושב בבטן. ממממ…. ובראש הרשימה שלי בנתיים: צלחת של אורז מלא ועליה ירקות 'מה שיש במקרר' שנזרקים לתנור חם עם שמן זית ותבלינים ועל זה רוטב מאולתר של סויה-דבש-צ'ילי-שום (אפשר גם חתיכות של טופו/חזה עוף למשקיענים). היום, כשהלכתי לשוק האיכרים של יוניון סקוואר כדי לחנוך את המצלמה החדשה (והמהממת!) שלי לא התאפקתי וקניתי שתי דלעות ערמונים (שהם בכלל קישואים. מוזר…) ועשיתי להם סיבוב בתנור עם עוד כמה חברים שכבר חיכו להם בבית. דלעת זה מאוד יפה…

אבל מה? די תפל, בוא נודה באמת.  אח שלי אופה קוביות דלעת בתנור עם יין לבן וטימין במשך שעות ואז טוחן למרק עם שמנת באחוז גבוה. זה יוצא מעולה. אבל זה המון השקעה. לעומת הדלעות הרגילות והמה-לעשות-קצת-תפלות דלעת הערמונים בהחלט עומדת בפני עצמה. פלוס הקליפה, מינוס הגרעינים, חתוכה לפלחים עם שמן זית, שום וטימין. ממממ

אז היא באמת מאוד טעימה בפני עצמה, אבל הכיף בארוחה הזאת זה השילובים. אז בתבנית נוספת (רק כי כבר לא היה לי מקום בתבנית הזאת) חתכתי כרישה, בצל, ותפוחי אדמה קטנים שקיבלו את אותו הטיפול כמו הדלעת רק במקום הטימין, רוזמרין.

זהו. ברגע שכל אלה היו בתנור שמתי סיר של אורז מלא על האש. לאורז מלא לוקח בערך כפול זמן להתבשל מאשר לאורז הלבן. באורח פלא (או שמא תכנון מבריק?) הכל היה מוכן באותו הזמן. אז הוצאתי את הירקות והכנתי רוטב במחבת. כאמור –  סויה, דבש, פתיתי צ'ילי ושום.

אהה, לקראות סוף האפייה (בערך 15 דקות) זרקתי פנימה גם אספרגוסים דקים עם שמן זית. זהו. די פשוט. הרכבתי את הכל ביחד והתיישבתי לראות פרק של דרופ דד דיווה (אל תשפטו!).

ואם תהיתם איך זה נראה מממממש מקרוב….

בפעם הבאה ביצים שלוקות.

תגובה אחת על “צבעים/ רחל המשוררת: דלעת ערמונים בתנור

  1. […] לגמרי אחרי סופת סנדי ושוקמה מאז. כתבתי עליה קצת בפוסט הראשון שלי. השכונה בתנופת פיתוח וג'נטרפיקציה בשנים האחרונות ויש […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s