(כמו אחוז גבוה מהמחשבות שלי, גם זו מגיעה בעקבות שיחה עם אוֹרי): אני עד וכל מפגש שלי בגיאוגרפיה הישראלית הופך אצלי לעדות. אני עד לכך שהאחים שלי מתבגרים והופכים להיות אנשים אמיתיים, מרשימים ומרגשים, עד לחברים שלי שמשתנים, גדלים, מתקדמים ומצליחים. עד לתל אביב המתפתחת, לירושלים שגוועת, ולבאר שבע שלא משתנה לי. עד לפוליטיקה שהופכת מופרכת מיום ליום. נראה לי שאחד התפקידים המרכזיים שיש לנו זו בחייה של זו, זה בחייו של זה, הוא להיות עדים. לחוות את אהובינו על רצף הזמן עבר-הווה-עתיד ולהעיד בפניהם באופן מיטיב מי היו, כיצד השתנו ומי הם עכשיו. זו בטח לא פרקטיקה סדורה. אלא משהו שקורה מעצם הקשר המתמשך, מההיכרות האינטימית, מליווי לאורך הזמן. כל ביקור שלי בארץ מפגיש אותי עם העדים שלי ומסמן לי במה השתניתי, מזכיר לי מה הם היסודות שלי ומאיר את הדרך שבה אני הולך. זה מרגיע אותי לדעת שיש לי עדים, יש מי שיזכירו לי מי אני גם אם אני במקרה אשכח.
יש לי המון מזל: יצירה היא אולי הדבר שהכי מרגש אותי בימים אלה והעדים שלי הם אנשים יצירתיים. מה זה יצירתיים? קוסמים. עושים יש מאין. מביעים את העולם באלף ואחת דרכים. כותבים, מלחינים, מציירים, מצלמים, מטפלים, חוקרים, מבשלים. כמו בשיר של פגיס, לפעמים כשאני רואה יצירת אמנות נדמה לי שהיא נועדה להיות. שהיא תמיד הייתה קיימת בעולם ורק חיכתה להיכתב או להצטייר. ככה אני מרגיש כשאני נכנס לסטודיו החיפאי של אמנון. נולדנו בהפרש של חודש וגדלנו צמודים. אמנון הוא אחד העדים הכי ותיקים שלי. אמנם הוא בן דוד שלי ויותר מזה חבר שמלווה אותי מאז ומתמיד, אבל אני עדיין יכול להגיד, בלי למצמץ ותוך טעינה לאובייקטיביות, שהוא אחד האמנים הכי מרגשים ומוכשרים שפועלים היום בארץ.
עם ידיים של זהב, נפש רגישה וחוש אסתטי שאין שני לו, אמנון כבר שנים יוצר- מצייר, מפסל, מצלם, מדפיס, חורט ומה לא? אמן אמיתי כמו של פעם, שיודע ליצור את הצבעים שלו בעצמו מחומרי גלם, שחי את האמנות על העליות והמורדות שהיא מייצרת.
הסטודיו שלו, שם צילמנו ביחד פוסט, הוא עולם. היצירות שלו הן אחת אחת, אבל גם מכלול. כל פעם שאני מבקר אצלו בסטודיו בחיפה, שהיא עיר שמצליחה לשמור על מה שפעם היה יפה במדינה הזאת וקצת נעלם, הנפש שלי מתרחבת והלב גדל. את הפוסט המושקע הזה הגינו, צילמנו וסיגננו ביחד אצלו בסטודיו.
הכלים היפים יפים מגיעים מ"שילובים", שם תמר, בת הזוג המקסימה של אמנון עובדת. מוכשרים ויצירתיים, כבר אמרתי?
שניצל פלפל קלוי במילוי גבינה.
מדובר באחלה מנה… אבל אם לומר את האמת כולה… היא לוקחת זמן להכנה וקצת התעסקות. זה מתגמל. כן. אבל בינינו, אפשר לעצור כמעט בכל שלב והיא עדיין תהייה מאוד טעימה. פלפלים קלויים וגבינה זה טעים. לא משנה באיזה גלגול. ואם כבר בכנות אנחנו עוסקים, השלבים הרבים היו רק תירוץ טוב ליום עבודה ארוך ומשותף ולעוד כוסית של יין או קפה משובח.
קילוף הפלפלים: את הפלפלים מניחים בתבנית על ריפוד של נייר אפיה או נייר כסף. מכניסים לתנור על חום גבוה עד שהם משחימים. הופכים אחרי כחצי שעה כדי שההשחמה תתבצע באופן הכי אחיד שאפשר, אבל מבינים ששלמות זה פָסֶה והפלפלים לא יהיו לגמרי אחידים בצבעם. רואים איך שהקליפה כבר מתחילה להיפרד מהם בהכנעה.
אחרי בערך שעה בתנור, כשהפלפלים כבר איבדו מהאון שלהם והם שחומים היטב, מוציאים אותם ומכניסים לתוך שקיות ניילון. קושרים את השקיות ונותנים להם להתקרר בסאונה המאולתרת על השיש או בפריזר. השקיות האטומות גורמות לפלפלים להזיע כהוגן ולהיפרד מהקליפות שלהם בקלות, אי אפשר להאשים אותם, גם אני רוצה להשיל מעלי כל כיסוי כשחם לי. כשהפלפלים מגיעים לטמפרטורה שאפשר להתעסק עמם בידיים בקלות שולפים להם את הראש, מרוקנים מגרעינים ומקלפים עד כמה שניתן. מאוד מאוד משתדלים לשמור כל פלפל כפרוסה אחת של פלפל, או מקסימום לחלק לשניים, יש לו עוד דרך ארוכה לעבור שכוללת עיטוף של חתיכת גבינה.
הנה, עכשיו כל פיסת פלפל מחבקת חתיכה נדיבה של גבינה.
מגלגלים בקמח, טובלים בביצה
מכסים בפירורי לחם ומטגנים במחבת עם שמן חם
מפיסות תועות של פלפל צהוב הכנו רוטב פלפלי גם הוא לכל הסיפור הזה, טחנו פלפלים, שום (חצי שן), שמן זית ואורגנו. יצא מעולה, ונשאר גם לסנדוויץ' של מחר.
הכנו גם סלט בצד. רוקט, בזיליקום, עירית ונענע
עם מלא גרגירי רימון ורוטב של לימון ושמן זית. זה התאים בול (ידעתם שאם חובטים בחצי רימון עם כף של עץ הגרעינים שלו נפרדים ממנו בקלי קלות?).
זהו. אוכלים מיד אחרי הטיגון, ככה שהגבינה תזלוג החוצה בחושניות, ומעידים אחד בפני השני כמה טעים יצא.
כשהייתי בארץ צילמתי עוד שני פוסטי אירוח, שיעלו בשבועות הקרובים ככה שיש (לי) למה לצפות.
אמנון יוהס יוצר בחיפה ומלמד שיעורי ציור ורישום בסטודיו שלו. אפשר ליצור איתו קשר במייל amnonyuhas@hotmail.com
שירה אכילה 
פוסט מקסים ומרגש אבל הפיסקה הראשונה תפסה אותי במיוחד.
" בארץ אהבתי על הצריח דגל / אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל / בשעה טובה בשעה ברוכה/ המשכיחה כל צער…"
(לאה גולדברג/ "בארץ אהבתי השקד פורח")
התמונות שלך בהחלט משכיחות כל צער, אלך לבדוק אם גם הטעם…:)
תודה 🙂
פוסט מושלם, תמונות יפהפיות של יצירות מרגשות ונוגעות בשילוב אוכל מתוחכם אך ארצי ומגרה. משמח לקרוא כל פעם מחדש!
איזה כיף, תודה!
פוסט מעולה. כבר חושבת על אפשרויות לשניצלי פלפלים ממולאים שאינם כוללים גבינה…
ותמונה אחת תפסה אותי במיוחד – פירוק רימון לקערה לבנה על מפה לבנה! ומגבוה! :-O עד כמה התמונה מבוימת או אותנטית?
והעבודות של אמנון נגעו לליבי עד מאוד. תודה על החשיפה
תודה לך. אכן פירקנו את הרימון, היו הרבה תמונות מהתהליך זאת הייתה הכי מוצלחת 🙂
פוסט מרגש ויפה, כתושבת לשעבר של העיר חיפה, מבינה בדיוק על מה אתה מדבר.
והיצירות של אמנון מדהימות צילומים משגעים אתה מוכשר בטירוף.
תודה רבה, כיף לשמוע! אני עוד מחכה לקאמבק של חיפה….
אל תדאג, עובדים על הקאמבק במרץ… אני אשמח לתת יותר פרטים בפרטי אם בא לך לדעת יותר 🙂
אתה אדם כל כך יפה…
מתרגשת.
מתה על הבלוג
אני חושבת שאפשר בשקט לקרוא לבלוג "אמנות אכילה"… מרחיב נפש. כיף.
כיף לשמוע. תודה 🙂
אתה כותב כל כך יפה – תענוג לקרוא – וגם הצילומים – מקסים – מחכה לבאות…
תודה רבה!
יקירי.. אתה מדהים..שמחתי מאוד לקרוא ולפגוש בך דרך המטעמים, התמונות והמילים…אני מזה גאה בך! עדינה.
תודה עדינוש!
נהדר ממש! מין קורדון בלו קליל ומשודרג (והרבה יותר בריא וישראלי – אני חייבת לומר). שמחתי לגלות שיש לך בן דוד בחיפה ועוד יותר – שהוא אמן. איפה הסטודיו שלו ממוקם? האם זה בעיר התחתית או בשכונת הדר? אני אשמח לקחת אותך לסיבוב יצירתי וקולינרי בחיפה בביקור הבא שלך. אתה תמיד מוזמן 🙂
בביקור הבא!
פוסט מעולה, היה כיף לראות אותך … באמת מעניין לראות איך החיים והאנשים משתנים ומתמקמים בכל מיני פינות ודרכים. מחכה לראות אותך שוב
מדהים, פעם ראשונה שאני קוראת בבלוג שלך, וממש נהניתי.
פה בירושלים אנחנו מוקפים בשלג, ותענוג לשבת ולפנטז על הפלפל הקלוי!!
הבלוג שלך הוא אמנות. זהו.
[…] הבישול והצילום מקטלגים לנו את הזמן, נותנים נקודת יחוס לפעם הקודמת […]
[…] "שניצל" פלפלים קלויים במילוי גבינה – ופה גם תוכלו לראות את הסטודיו והיצירות היפיפיות של אמנון […]
[…] מגיעה ההשראה לכל זה? מהמפגש עם אמנון. בן הדוד שלי שאתם אולי כבר מכירים ושאיתו הכל אפשרי. חולמים, יוצרים ואוכלים ביחד, קונים […]
[…] "שניצל" פלפל קלוי במילוי גבינה […]