דיבורים / דוד אבידן: עוגיות שקדים

IMG_0893
 
Fullscreen capture 11022013 235702.bmp

לאחרונה השתנו נסיבות חיי. חזרתי לבשל בולונז, באופן מטאפורי ובאופן מעשי. השינוי החדש יחסית הוא לא מעבר פשוט אבל כזה שהחיים מביאים באופן בלתי נמנע. בעקבותיו אני נאלץ לצאת ולהיפתח מחדש לעולם. אני כותב "נאלץ" כי זה לא דבר שבא לי באופן טבעי ופשוט. יש בזה משהו מפחיד… אבל גם כיף בצורה יוצאת דופן. חזרתי לימים הראשונים שלי בניו יורק בהם החוק שלי היה לצאת לכל דבר שמזמינים אותי אליו. מקסימום לחזור אחרי עשר דקות אם זה לא כיף. אז אני יוצא הרבה, מותח את גבולות הנוחות שלי ובעיקר פוגש המון אנשים חדשים. אני מגלה שוב שבני אדם הם מין מורכב. לכל אחד יש את הטעמים, ההרגלים והתרבויות שלו שיכולים להיות שונים לגמרי מכל מה שאני מכיר. אני גם מגלה שהיום אני הרבה יותר פתוח ופחות ביקורתי ממה שהייתי כשרק הגעתי לפה. הרבה יותר קל לי להעריך דברים שהם "לא אני", לא מוכרים לי, לא מהתרבות שלי. זה שינוי שאני אוהב בעצמי.

 toppings

יוצא לי גם לנהל הרבה שיחות. אחד הכלים החשובים ביותר שלנו לתקשורת הוא השיחה. וול, דה?! אתם אומרים. אבל מתי יוצא לנו ככה סתם לחשוב על תרבות השיחה האישית שלנו? על סגנון התקשורת. אבידן עושה את זה כל כך יפה בשיר הזה. הוא מצליח לתפוס איזה משהו ביחסים, אפל ויום יומי, אבל גם רומנטי ומרגש. כדאי לקרוא את השיר במלואו. הוא ארוך מאוד וייחודי בנוף השירי לדעתי. הוא מתאר בדיוק את ההפך ממה שאני מחפש, אבל על זה עוד שנייה.

 IMG_0834

כשרק התחלתי את התואר השני פה שמתי לב שמשהו בתרבות הדיבור שלי לא תואם, מתקבל מוזר, אבל לא הצלחתי לשים על זה את האצבע. בתרגיל סימולציה באחד השיעורים היינו צריכים לתת פידבק אחד לשני על טכניקת ראיון שלמדנו. בסוף הפידבק המרצה אמרה: "עכשיו תגידו את הדבר שהתלבטתם אם להגיד או לא" (איזו גאונה!). בת הזוג שלי פנתה אלי ואמרה:"קטעת אותי הרבה". וואלה. באמת קטעתי אותה הרבה. כי כל פעם שחשבתי שהבנתי מה היא אמרה "הראיתי לה את זה": שאלתי עוד שאלה ורציתי שהיא תמשיך הלאה. אני חשבתי שזאת דרך להגיד "אני איתך". אותה זה העליב. אני ישראלי ורגיל לקטוע אנשים ושקוטעים אותי. אני אפילו קצת נהנה מזה כי זה מקדם את השיחה. אבל פה זה לא מקובל. זה דורסני. אז התחלתי לבחון עוד שיחות בחיי. ההערה הקטנה הזאת שינתה המון בשיח שלי. התחלתי לנסות להקשיב עד הסוף. נתתי להבנה שאנשים רוצים להישמע, לא רק להיות מובנים, לשקוע. גיליתי גם שאם אני נותן את הקשב הזה אני מצפה לקבל אותו בחזרה. גם אני אוהב להישמע. לספר את הסיפורים שלי.

 choloclate

אבל האמת היא שזה לא רק להקשיב ולהיות מוּקשב. אולי יותר נכון להגיד שבעצם הדבר שמרגש אותי זה השותפות שהשיחה יוצרת. שותפות כזאת שאם היא עובדת, הנפשות נוגעות אחת בשנייה, לשעה, לערב או לכל החיים. אני רוצה להישמע אבל יותר מזה אני רוצה שהשיחה תיגע בי, תרגש אותי, תשנה אותי. אז אני מבין שבשביל שזה יקרה אני צריך לשמוע ולהקשיב. לא בכאילו. באמת. לתת למילים ולמשמעות שלהן לשקוע. לדמיין את עצמי בתוך החוויה של מי שאני יוצר איתו כרגע קשר ולהיות מספיק בטוח בעצמי כדי גם לשתף מעצמי ולהיות מוּקשב. בכל שיחה שאנחנו מנהלים נחתם איזה הסכם שהכללים שלו מתגלים ונקבעים במהלכה. האיזון בתוכה הוא דבר עדין, הוא משתנה בין שיחה לשיחה, בין אדם לאדם, בין קשר לקשר, אבל הוא בשליטתנו. אם נותנים לו קצת תשומת לב הוא מאפשר הרבה דברים חדשים.

 IMG_0933

עכשיו כשאני יוצא ופוגש מחדש את העולם, אני מגלה שוב כמה ניהול שיחה הוא בכלל אמנות. זה נחמד לשים לזה לב פתאום. לתת לזה קצת מודעות. כמה אני מקשיב וכמה אני מוּקשב. ועוד יותר נחמד לשכוח את המחשבה הזאת תוך כדי שיחה שבה המילים הופכות להיות פחות חשובות והאינטראקציה האמיתית היא בכלל בין הנפשות. זה נדיר, נכון, אבל אני מוכן להקריב הרבה שיחות סרק בשביל למצוא את אחת שכזו.

IMG_0802

פעם ראשונה שיש מתכון למשהו מתוק בבלוג, ועוגיות השקדים האלה הן התחלה מצוינת. בפשטותן (ואני קצת מסבך אחר כך…) הן בסך הכל עשויות מארבעה מרכיבים, ערבוב מהיר ו-9 דקות בתנור. זהו. המתכון הזה הוא של יעל. בעבר כשהיינו שכנים יעל הייתה מכינה את העוגיות האלה בשבתות ואני לא הייתי יכול להפסיק לאכול אותן. יעל ואני מגיעים מחלקים מאוד שונים בחברה הישראלית, אבל הנפשות שלנו יודעות לדבר אחת עם השנייה היטב, גם אם יש לנו דעות שונות על המון דברים. על אוכל אנחנו תמיד מסכימים…..

 IMG_0862

 אוקיי, אז עוגיות שקדים. מה צריך?

400 גרם שקדים פרוסים
חצי כוס סוכר
3 חלבונים
חבילה של שוקולד צ'יפס.
 
(בננות מיובשות / חמוציות מיובשות)

 הבסיס של העוגיות הוא השקדים והם הולכים מעולה עם השוקולד. אבל אני ניסיתי גם בננות מיובשות וחמוציות וכל הגרסאות יצאו מצוין. אני לא חובב גדול של חמוציות, והטרנד הזה של לדחוף אותן לכל דבר מעצבן אותי. אבל פה, מה לעשות, הן ממש טעימות ומוסיפות עסיסיות נחמדה לעוגיה. אתם יכולים לעשות ניסויים עם דברים אחרים גם ולספר לי איך יצא.

 More toppings

מחממים את התנור ל-180 מעלות.

 מפרידים את החלבונים מהחלמונים. אנחנו נשתמש רק בחלבון אבל בשום אופן לא זורקים את הזהב הביצתי הזה לפח! אם משקיענים אז מכינים קרם ברולה (מממממ…. יגיע גם פוסט עליו!). אם לא, אז מערבבים חצי כפית סוכר עם החלמונים ומקפיאים בקופסא קטנה שעליה כותבים תאריך ומספר חלמונים. הסוכר שומר על החלמונים שלא יהפכו לג'לי בעקבות ההקפאה.

 eggs

מערבבים ביחד את השקדים, החלבונים והסוכר.

 IMG_0940

אם מוסיפים רק תוספת אחת מערבבים גם אותה פנימה. בשביל הצילומים חילקתי את התערובת של השקדים לשלוש קערות והוספתי תוספת שונה לכל אחת. את הבננות המיובשת שברתי קצת כדי שיהיה יותר קל איתן בפה. חשוב בשלב הזה לערבב טוב טוב כך שהסוכר והחלבונים יעטפו את כל המרכיבים. זהירות לא לשבור את השקדים יותר מידי. הכי טוב בידיים. אבל אם לא בא על הלכלוך אז בתנועות קיפול עדינות.

 Different toppings

משמנים נייר אפיה. השימון פה חשוב, כי אם שמתם לב, אין במתכון הזה שום שומן אז לעוגיות האלה יש נטייה טבעית להיות דביקות. נסלח להן. גם לי לפעמים יש נטייה טבעית כזאת. בעזרת שתי כפות מניחים גומות של התערובת. אני יודע. בשלב הזה אתם אומרים לעצמכם שמשהו לא בסדר כי איך כל זה ידבק אחד לשני ויהפוך לעוגייה. תסמכו עלי. זה יקרה. מבטיח. אפשר במרווחים קטנים כי שום דבר פה לא יתפח.

 IMG_0987

מכניסים לתנור שכבר חם מראש. זה לוקח 9 דקות. אבל אבל אבל, כל תנור שונה קצת והעוגיות האלה נשרפות בקלי קלות אז תשימו סטופר ל-8 דקות ותעמדו ליד, בחייאת. הן מוכנות כשהשקדים טיפה משחימים.

 IMG_1021

מוציאים ולא נוגעים עד שהן קרות לגמרי. ל.ג.מ.ר.י.

 IMG_1030

זהו. מזמינים חברה קרובה או אולי מישהו שרק עכשיו הכרתם, אוכלים עם קפה ליד. מקשיבים ומוּקשבים.

33 תגובות על “דיבורים / דוד אבידן: עוגיות שקדים

  1. רוני הגיב:

    אתה אשכרה סידרת את נטיפי השוקולד בשורות לצילום…. ענק!!!
    פוסט לעילא, טענה מצויינת העלית בעניין ההקשבה ו..בזכותך אני מתקרב יותר ויותר לשירה.
    תהיה מוכן עם פוסט ספרי שירה קלאסיים למתחילים (וגם באנגלית).

    • אכן סידרתי אותם בשורות, אבל זה לקח הרבה פחות זמן ממה שנדמה 🙂 אי אפשר היה להתאפק…

      בהחלט אחשוב על פוסט של ספרי שירה קלאסיים, לצערי בשירה אנגלית אני עוד לא ממש בקיא. תמיד כשאני קורא אותה אני מרגיש שאני מפספס משהו…

  2. miriam הגיב:

    וואו, קודם כל הצילומים מרהיבים!
    דבר שני, כתבת פוסט רגיש ונוגע, כבר תקופה שאני מתבוננת על צורת הדיבור שלי מול אנשים ומול עצמי וגם אני מגלה (לצערי הרב) שאני קוטעת אנשים מתוך הדחף להבין אותם יותר טוב או לעודד אותם להיפתחות, אבל זה חוסם אותם. וגם אותי- ואתה באת וממש רשמת את זה. אז תדע לך שזה אמיץ מאוד!!
    והשיר של אבידן הוא נהדר.
    תודה

  3. יעל הגיב:

    פשוט נהדר.
    תודה על הפוסט הזה, שכולו שמחה ביישנית, ואהבה חסרת אובייקט של ראשית האביב, גם אם בתור טבעונית לא אוכל להשתמש במתכון. כקודמיי, אני מוקירה את היושרה שבדברייך ואת נכונותך לטרוח ולסדר את נטיפי השוקולד אחד אחד אחד אחד אחד אחד אחחחחחד אחחחח ד א חחח ד . . . . .
    מזמינה אותך לעיין בבלוגי, אולי תוך כרסום עוגיה…
    יעל

  4. דן הגיב:

    אמן ואמן!
    מקסים. (כמו תמיד)
    מאחל לך הרבה מתוק ושקדים גם.
    🙂

  5. אפרת הגיב:

    פוסט מקסים – בכל הרמות – הטקסט (אני הכי קוטעת אנשים!) והצילומים,
    פשוט הרגת אותי עם השוקולד צ'יפס המתוקים שסידרת, הם לגמרי נראו לי מתקשרים אחד עם השני, או כמו פינגווינים קטנים!
    D:

  6. ורד הגיב:

    תודה על גילוי הלב . אולי השיתוף שלך יסייע בידי לזכור בזמן אמת להקשיב בסבלנות ובתבונה.
    היכולת שלך לפתוח צוהר לשירה מבורכת.
    ואשר למתכון -אפשר להכינו רק משקדים, ו/או גם להוסיף לתערובת שומשום "כמה שתופס".
    חשוב – לא להקציף את החלבונים אלא רק לערבב במזלג.
    העוגיות האלה נקראות תחרת שקדים (כשהן ללא שוקולד), ועומדות מצויין בהקפאה.

  7. אפרת הגיב:

    מקסים ומעורר השראה. גרמת לי לחשוב על הקשבה וקשב, וכמה היא חסרה לנו בשיח היומיומי. כן ירבו בעולם. תודה

  8. וואו, אני מרגישה כאילו סיכמת את כל בעיות החברות שלי ברגע.
    כל כך ריגשת אותי שקשה להסביר.
    וכמו תמיד כל כך מדויק, השיר, הכתיבה והתמונות.

  9. Metropolin הגיב:

    נגע וגם ריגש הפוסט
    גם אני כבר כמה שנים טובות ביבשת הצפונית.השבוע ראיתי סרט ישראלי של שמי זרחין "העולם מצחיק", לא היה מצחיק בכלל. שמתי לב שהייתי מזועזעת מתרבות השיחה, הסאב טקסט הכל כך מזלזל בזולת, התוקפנות והאגרסיביות. שיח בין זוג שאין בו טיפת חמלה, את מי זה מצחיק ? ככה אנחנו נראים ונשמעים לעולם ? כל כך חבל.
    כך כך יפה כאן איך אנשים מהנהנים בראשם שסיימו לדבר כדי שתוכל להתחיל את שלך. היה כדאי לאמץ בישראל וללמוד להקשיב זולת

  10. דנא הגיב:

    הזכרת לי שבתקופות הלבד שלי חייתי על סנדוויצ'ים. וגם שלפעמים אפשר להיות מאד מאד לבד גם כשביחד וכמה זה לא פשוט. תודה על המילים ועל המתכון-נראה נהדר.

  11. yoav הגיב:

    להיות מוּקשב. זה חכם.
    ואני מאוד שמח כל פעם שיש פוסט חדש.

  12. הילה הגיב:

    הו יובל אתה משו כל כך מיוחד ברגישות שלך ובכנות המחשבה. אני עד היום קוטעת ומתחרטת ומתאפקת ושוב שוכחת
    והשיר נפלא אף הוא
    מקוה השדרך תהיה טובה
    הילה

  13. אנה הגיב:

    פוסט משמח עם מתכון לעוגיות שאני הכי אוהבת. תודה ונשיקה.

  14. מעיין הגיב:

    כמה עוגיות יוצאות בערך?

  15. ronitneemansalei הגיב:

    כמה מיוחד הבלוג הזה שלך. שילוב מקסים. אני מניכה שאתה די צעיר, ומופתעת לחלוטין מנושא ההקשבה שהעלת! (ובמיוחד בעצם היותך ישראלי…) הכנות שלך שובה, הלואי והיו רבים כמוך. לדעתי היכולת להקשיב ולא רק להשמיע היא תכונה נעלה … וכמה שזה קשה לישם לפעמים, או בכלל. איזה יופי לך שהגעת לגילוי הזה, וכמובן יופי למי שישוחח אתך. את העוגיות אבדוק בפעם אחרת. ברור שאבקר עוד.

  16. דביר הגיב:

    פוסט נהדר ונוגע. מביא למחשבה ולבחינה עצמית (אגב, זה דבר שגם אני שמה לב אליו פה בגלות).
    העוגיות ינוסו בקרוב 🙂
    מאוהבת בבלוג הזה, ועל כך תודה לך!

  17. מאיה הגיב:

    שיטוט בבלוג העלה את הפוסט הזה, ואת השיר שבפתחו שפשוט זרק אותי פנימה בצלילה עמוקה ובעט לי חזק בקרביים. סיפור חיי? אולי. אגב, אם מתמקדים לרגע בתמונת הקלוז אפ הגדולה על נטיפי השוקולד, הם נראים לרגע כאילו הם זזים מול העיניים… ואולי זו רק אני? נשבעת שזה זז!
    אני בטוחה שיכול היה להיות נפלא להיות מוקשבת על ידך, ולהקשיב לך. הכתיבה שלך קסומה.

  18. יעל ר. הגיב:

    כל כך יפים צילומי שורות השוקולד צ'יפ! אמנות של ממש.
    העוגיות נראות נפלא וגם פשוטות להפליא, כמו שאני אוהבת. ינוסה, כנראה ביחד עם הקרם ברולה (-;

    גם הטקסט מאוד נגע בי. בשהות של כמה חודשים בבריטניה קלטתי עד כמה השיח שונה, ואיך לומדים שם להאט את הקצב, להקשיב, לתת לשורות להדהד. זה נהדר. חבל שתרבות השיח הזו לא קיימת כאן, ויש פה את התחושה שצריך להרים את הקול, להתפרץ ולהילחם על מקום בשיחה לפעמים.

  19. […] ואוכל הרבה מילים אמיתיות צילומים מקסימים, פשוט תיכנסו: שירה אכילה עוד בלוג צעיר ושובה לב של יואב […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s