התרוקנתי / יונה וולך: פטריות צלויות

 IMG_9395-041

Fullscreen capture 24062013 230512.bmp
 

אני מאמין גדול בזה שהגיאוגרפיה משפיעה באופן ישיר על האופי שלנו. השלווה של הנגב שהיה הבית שלי לפני שהגעתי לפה התחלפה לה די במהירות באמביציה בקצב מהיר של העיר ללא הפסקה. בשנה האחרונה, מאז שקיבלתי את התואר השני שלי, הספקתי כל כך הרבה. התחלתי עבודה חדשה, מילאתי קליניקה במטופלים, השתתפתי בקורסים וסדנאות, קניתי מצלמה, התחלתי בלוג, הופעתי במחזמר (!), נפרדתי, פגשתי, איפשרתי לעצמי לחוות חוויות חדשות… אבל… מסתבר שגם התעייפתי.

shrooms2

וולך מתארת את זה כל כך יפה. מה שיכולתי לעשות לפני כן מרגיש כאילו נמחק. מאיפה הייתה לי אנרגיה לפעול בכל כך הרבה כיוונים בו זמנית? המעניין הוא שזה לא בדיוק שחסר לי זמן. אני יכול לפנות זמן בלוז שלי. אבל גם את הזמן החופשי שיש לי לאחרונה, אני לא מצליח לנצל לתנועה קדימה או ליצירתיות כמו קודם. אני אפילו לא ממש מבשל, בעיקר אוכל סלט. שינוי… ניסיתי להילחם בזה אבל זה לא ממש עבד, אז החלטתי שאני פשוט אתן לזה לקרות בתקווה שיש איזה מהלך טבעי של הפרודקטיביות שלנו, והיא תחזור כשהיא תחזור. הקיץ מתחיל לבצבץ מתוך האביב הניו יורקי הגשום וחילופי עונות תמיד מביאים איתם משב רוח חדש, גם אם רק מטאפורי במקרה הזה והנה סוף סוף מצליח להיוולד לו פוסט חדש, אז אולי יחד עם הפטריות של אחרי הגשם מצבורי האמביציה שוב מתחילים להתמלא?

before and after

ככה נולדה המנה הזאת: בניו יורק מאוד טרנדי עכשיו לעשות צום מיצים. אני הכי אנטי של השטויות האלה. או ככה לפחות חשבתי, עד שפתאום התחלתי לקרוא על זה ומן הון להון, איכשהו, זה פתאום נראה לי נורא כדאי. הבטיחו טיהור, רעלים שיעזבו את הגוף, עור צעיר, מערכת עיכול חדשה והגביע הקדוש, טה טה טה טם: השלה של קילוגרמים. נשמע מעולה ,לא? השפעות הגיאוגרפיה… כבר הייתי בדרך למיציה הקרובה לביתי כשהבנתי ששלושה ימים על 'רק מיץ' עדיין נשמע לי כמו שטות גדולה. ההיטהרות המיצית היא יותר בראש מאשר כל דבר אחר לדעתי. רובנו אוהבים את התחושה שיש לנו שליטה על מה שנכנס לנו לפה והגבלה למיץ בלבד מספקת אחלה של שליטה ותחושה של הישגיות. מעבר לזה מוכרים לנו שזה ינקה אותנו מבפנים ומכיוון שאין לנו יכולת לקרצף שמה עמוק זה נשמע מאוד מפתה. אני כמובן ממש לא מדען, אבל ההיגיון שלי אומר שלאכול פרי יהיה דומה מאוד ללשתות את המיץ שלו, רק קצת יותר טוב, כי מקבלים גם את הסיבים ואת מה שהממצה לא מצליח להמיץ.

mushroms horizontol

חוצמזה שהבנתי שבעצם מה שמושך אותי פה באמת זה עניין השלת הקילוגרמים. שטחי. כזה אני. אז במקום לעשות ניקוי מיצי, עברתי לאכול פירות וירקות בלבד לכמה ימים. זה עשה את העבודה מבחינת הק"גים… אבל הבעיה באכילת פירות וירקות בלבד זה ש…נו… איך לומר… החיים בלי פחמימות הם די עצובים. אז באחד הימים פינקתי (בלי דגש ב-פ') את עצמי בכל סוגי הפטריות שהיו בסופר האסיאתי מתחת לבית, כי הרי פטריות זה הכי טעים שיש. במסגרת חוסר האמביציה התקופתי חתכתי אותן, פיזרתי קצת שמן זית, שמן כמהין (טיפה טיפה טיפה, כי הוא כל כך חזק!), מלחפלפל וטימין וזרקתי לתנור. זה היה הדבר הכי טעים שאכלתי מזה הרבה זמן. התנור ריכז את טעם הפטריות, המרקם שלהן הפך להיות לעיס וכיפי ושכחתי לגמרי שאני מונע מעצמי פחמימות ובכלל מסכן. מאז הכנתי את המנה הזאת אי אילו פעמים. בכל פעם היא קוצרת שבחים. ממני. ואפילו מנוגה בת ה-3 (כמעט) שרק ביקשה עוד ועוד. הפטריות טעימות כשלעצמן, או על פרוסת לחם עם איזו גבינה טעימה. או הכי הכי מעל צלחת של אורז בר חם. אבל הן גם הלכו ממש טוב קרות ככוכבות של סלט חסה (ביום מן הימים יבוא פוסט על תורת הרכבת הסלט, לא טריוויאלי כמו שזה נדמה).

IMG_9172-009

קונים כמה סוגי פטריות שמוצאים בסופר. שמפיניון ופורטבלו בלבד פחות יתאימו פה. הכיף במנה זה שיש בה שילוב של מרקמי וטעמי פטריות שונים. כשקונים פטריות מקפידים שהן נראות ומרגישות טריות– בלי כתמים, בצבעים בהירים יחסית, לא רכות למגע (מלבד שיטאקי טריות שהן רכות יותר באופן טבעי). מקפידים גם שאין להן ריח רע. פטריות לא טריות מריחות מ…כן. ביוב. אז קצת לוחצים, קצת מריחים לפני שוקנים. חותכים כל פטרייה לפי מידותיה. פטריות רחבות שוסעים לרצועות, פטריות דקות וקטנות שבאות בצרורות הופכות אחת אחת או כמה כמה.

IMG_9332-031

זורקים הכל לתוך תבנית גדולה, אפשר את הפטריות אחת על השנייה. מכסים בקצת שמן זית, טיפת שמן כמהין אם יש תוסיף פה מלא טעם. אם אין לכם פלצנות במטבח, אז גם בלי הכמהין זה יעבוד. מבטיח. מערבבים בידיים ככה שכל הפטריות יהנו מהמשרה. צריך הרבה פטריות. הן מצטמקות מאוד…

stuff

מכניסים לתנור ב-200 מעלות ל-35-40 דקות עד שהפטריות ממש מצטמקות ומשחימות. אפשר מידי פעם קצת לערבב אותן למען יקבלו מנת חום שווה.

אוכלים פטריות, שוכחים מהמסכנות ומצפים שהמצבורים יתמלאו כבר, אינעל רבאק! אמן.

8 תגובות על “התרוקנתי / יונה וולך: פטריות צלויות

  1. הילה הגיב:

    וואו נראה טעים!
    לכולנו יש תקופות כאלו. נושמים עמוק בסוף זה עובר
    חזק ואמץ

  2. ריבי הגיב:

    כאן קוראים לזה עונת המלפפונים אצלך עונת הפיטריות? כנראה גם ענין של גאוגרפיה…

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    איזה פוסט פטרייתי מגניב.
    זה המזג אויר הזה שמרסק את המצב רוח, אולי יפסיק סוף סוף הלא-קיץ הרטוב הזה ונראה קצת שמש

  4. arnevet הגיב:

    זה נראה כל כך טעים! ואני כל כך מקנאה בך שאתה יכול לקנות המון סוגי פיטריות בלי ייסורי מצפון… 🙂 כאן, בארץ, רוב הפטריות שהן לא שמפיניון או פורטובלו צומחות להן בחווה בתקוע אז אני מרגישה מנועה מלקנות אותן… אבל אני אזכור את האופציה, ואיישם כשיופיעו בשווקים פטריות כשרות לשמאלנים…
    הא, וגם התגעגעתי לכתיבה שלך. ממש נהנתי. וצחקתי מסיפורי צום המיצים בפוטנציה. תודה 🙂

  5. טליה הגיב:

    פוסט מקסים – מעורר תיאבון ומעורר השראה!

  6. דפנה י. הגיב:

    אני בתחילת האביב הייתי על ספידים. כל-כך שמחתי שהחורף נגמר והפריחה והריחות, הפרפרים והציפורים המצייצות. הכל זמזם לי בגוף כמו חשמל. ועברו כמה שבועות וחודשים ועכשיו אני מרגישה כמו כפפה ריקה שהפכו אתה מבפנים החוצה. אבל גם זה, כמו העונות וכמו החיים, נע במעגלים. החורף יחזור ואחריו גם האביב והאנרגיה תחזור גם היא.

    בינתיים, תאכל פחמימות, אינעק ראבק! אמן.

  7. אפרת הגיב:

    ואת מה שהממצה לא מצליח להמיץ..
    מבריק!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s