תפוחי אדמה זעירים בשמן זית מלח גס ורוזמרין / אסתר אטינגר – תפוחי אדמה משוטחים, הטוב מכל עולמות תפוח האדמה

בדיוק כשאני חושב שהבנתי משהו על העולם אני מגלה שלא הבנתי כלום בכלל. אנשים מחדשים לי, מצבים מפתיעים אותי, צירופי מקרים מוזרים מבלבלים אותי, אני מתרגש מדברים שלא ציפיתי להתרגש מהם, נהנה ממה שלא חלמתי אי פעם שאהנה ממנו ומפגין קור רוח אל מול דברים שבעבר היו מסעירים את נפשי. ואז, כשסוף סוף נדמה לי שהבנתי שוב משהו, שאיזו אמת קוסמית התגנבה לה לתודעה שלי הקלפים נטרפים שוב.

אני חושב לאחרונה הרבה על פוטנציאלים. מה מהפוטנציאל הגלום בנו ממומש ומה לא? תקראו לזה מיני משבר גיל השלושים, או אולי משהו אחר. חידדתי לעצמי לאחרונה שאחד הדברים שהכי מרגשים אותי זה לראות פוטנציאלים מתממשים. באנשים – למשל האחים הצעירים שלי שבכל יום שעובר עושים עוד צעד במימוש של עצמם, כל אחד בדרכו, ומדהימים אותי כל פעם מחדש, או במילים – כשאוסף של מילים שקודם לא חוברו יחד פתאום חוברות יחד ומשנות בי משהו, באמנות – כשאמן מוציא מחומר או רעיון משהו שרק הוא ראה שגלום בו ואנחנו ואפילו החומר בכלל ידענו, או בבישול – כשאוסף של מצרכים גולמיים מממשים איזה קסם גלום והופכים למנה שהייתה קודם רק בגדר פוטנציאל מתוך פוטנציאלים רבים.

 

אולי אחת השאלות הגדולות שלי בתוך הסיפור הזה, שאלה שאני שואל את עצמי באופן מקצועי עם מטופלים, ובאופן אישי בחיים שלי ושל אלה שסובבים אותי, היא איך מוציאים את הפוטנציאלים האלה מהכוח אל הפועל. מאיפה מגיע הניצוץ, מה היא היד ששולפת מתוך אוסף הפוטנציאלים הבלתי נגמר שהוא אנחנו את הפוטנציאל הבא שנממש. התשובה העיקרית שלי בנתיים היא אנשים. אם בדרך של טיפוח או של תחרות או של הקשבה או השראה, אני יודע שהאנשים שמסביבי הם אחד הזרזים החזקים ביותר לפוטנציאלים שבי. אז אני רושם לעצמי תזכיר קטן (באיי פון, כי אחרת אני בטוח אאבד אותו) לעזור לאנשים מסביבי לממש את הפוטנציאלים שלהם כמה שיותר, ולא לפחד לתת לאותם אנשים להוציא ממני את הפוטנציאלים שלי.

גם לתפוחי האדמה יש כל מיני פוטנציאלים – הם יכולים להיות פירה, לביבה, אפויים, צלויים בתנור, צ'יפס… אבל מה אם אפשר היה לשלב את כל הפוטנציאלים שלהם במנה אחת מופלאה. כזאת שתוציא מהם את הטוב שבכל הפוטנציאלים. בואו נרחיב את האופקים, נישא עין ועוד עין להרים ולא נסתפק בתפוחי האדמה כמו שהכנו אותם עד היום. אני מגיש לכם, אחרי שאימי ואחי הגישו לי אותם דרך האינטרנט, את תפוחי האדמה המושטחים. יש בהם הכל, קראנצ'יות של צ'יפס מבחוץ, מרקם לביבתי מבפנים, טעם של תפוח אדמה במדורה ונימוחות של פירה. בחופשה שהייתי עם חברים לאחרונה ביקשו שבכל ארוחה תפוחי האדמה האלה יופיעו, לא משנה מה שאר המנות. ומדובר באנשים שלא אוכלים פחמימות, כי הם מפחדים מהפוטנציאל שלהם להשמנה. תסיקו מזה מה שתרצו על המנה הזאת. אני חושב שהיא מנצחת.

 

ההכנה שיא הפשוטה. קונים תפוחי אדמה קטנים.

מכסים במים ומבשלים 30-35 דקות. המים צריכים להגיע לרתיחה ולבעבע. הבישול צריך לרכך אותם היטב, אבל בשום אופן לא לייאש אותם עד כדי התפרקות כללית. עד כאן אפשר גם להכין יום יומיים מראש ולשמור במקרר. אם מכינים מיד אחרי הבישול, שוטפים במים קרים כדי לעצור את הבישול וכדי להפיג מעט את החום שהקרטושקעס שלנו אגרו.

מחממים תנור ל-220 מעלות. כשאפשר להתעסק איתם בקלות לוקחים כוס זכוכית שתאפשר לראות מה עושים, מניחים על כל תפוח אדמה ועושים קוואצ'. הנה ככה (ואו, גיפ!). מייצרים תפוח אדמה מחוצ' לבערך 1-1.5 ס"מ.

 

מניחים בתבנית ומושחים בשמן זית. צריכים להיות נדיבים פה. לא חייבים להטביע, אבל כן חייבים לצפות היטב. הופכים את תפוחי האדמה ומושחים גם את הצד השני. לא נורא אם הם הם טיפה מתפרקים.

 

הצד השני מקבל בונוס, גם פיזור נדיב של מלח גס. אם בא לכם עכשיו לפזר עוד תבלינים – פפריקה, אבקת שום, אורגנו, רוזמרין, לכו על זה. ממש אין צורך. אבל אפשר. הפוטנציאל שם.

 

דוחפים לתנור ל-45 דקות ואם אפשר לשעה אפילו יותר טוב. הם צריכים להשחים יפה בחוץ. זהו. מוציאים. עושים ערימה יפה ורואים איך היא נעלמת תוך שניות.

אוכלים תפוחי אדמה משוטחים ותוהים מה הפוטנציאל הבא שנממש.