שירי ערש / פנקוטה שהוא בעצם מלבי עם עליונית תפוחים לראש השנה

IMG_1066-20130826

נוגה בת שלוש. היום חגגנו לה יום הולדת. סיפור האהבה בינינו התחיל כשהכרתי אותה לראשונה ביום שהגעתי לניו יורק. אמא ואבא שלה חיכו לי בידיים פתוחות (את אמא שלה היה קצת קשה יותר להקיף בחיבוק באותם ימים…) ועשו את הנחיתה שלי להכי רכה שאפשר. שלושה שבועות אחר כך נוגה יצאה אל אוויר העולם. שלוש שנים עברו מאז. הזמן זז אחרת לילדים ומבוגרים. שלוש שנים בזמן ילד הן כל כך הרבה יותר מאשר שלוש שנים בזמן מבוגר. לא רק בתחושה המתמשכת של הזמן אלא בהתפתחות עצמה. בזמן שאני עשיתי תואר שני ופגשתי איזה אדם או שניים חדשים, נוגה הספיקה עולם ומלואו. להיוולד, ללמוד להתהפך, לזחול, לשבת, לעמוד, ללכת, ליפול, לרוץ, לקפוץ, לרקוד, לדבר, לגדל שיניים, לאכול מוצקים. היא ריבעה את המשקל והגובה שלה! איזה טירוף זה שמהגוש הקטנצ'יק וחסר האונים שהיא הייתה אז גדלה ילדה אמיתית, שמדברת היום ברהיטות שתי שפות (שלוש אם סופרים ג'יבריש…), שרה, רוקדת, מציירת ובעיקר מתקשרת עם העולם באופן מופלא. אם זה לא ברור עדיין, אני לגמרי מאוהב.

 IMG_0624-20130823

מאוד כיף לי להיות דוד (לא ביולוגי, אבל דוד בכל זאת) של נוגה. מאז שהיא קטנטנה ההורים האוהבים שלה מאפשרים לי לשמור עליה ולבלות איתה ואני באמת יכול להגיד שהדייטים שלנו הם נקודת אור בלו"ז שלי בכל פעם מחדש. אנחנו אוהבים לשחק ביחד, להמציא סיפורים, לטייל לגינה או לשעת סיפור, לקרוא ספרים עד בלי סוף ולבשל ביחד.

 IMG_0607-001-20130826

מכל הרגעים האהובים עם נוגה, אני אולי הכי אוהב להרדים אותה. איזה סיפוק זה להרדים ילד (וכמה תסכול כשזה לא הולך…). אין תחליף לתחושה של החום והנחת שרובצת עלי כשאנחנו יוצרים יחד אווירת לילה. יחד עם השינויים שעברו על נוגה, השתנתה גם שגרת ההרדמה שלנו. זה התחיל בנענוע של תינוקת זבת ריר על יד אחת וכשגדלה על כיסא הנדנדה והמשיך לריטואלים משתנים כשהיא כבר במיטה, לפעמים נאבקת עם השינה ולפעמים מקבלת אותה בזרועות פתוחות. המכנה המשותף של כל ההרדמות לאורך השנים הוא שירי הערש. שירים שמביאים אל תוך חדר השינה עולמות רחוקים, תקוות ואכזבות, כאב וגם יופי. שירים ששרו לי, שירים שגיליתי בעצמי לאורך השנים, שירים נוגים שאני שר לנוגה.

 אני שר לנוגה מה שנדמה לי כשיר ערש, לפעמים בגלל המילים, לפעמים בגלל הנעימה, הגדרה נזילה. אני מאוד אוהב שירי משוררים, אבל לא רק:

songs

IMG_1016-001-20130826

ועכשיו למלקוטה. המתכון הוא מתוך "ששת מתוקים" והוא של קרין גורן עם קצת שינויים שלי. במקור מדובר במלבי. מי ורדים זה לא טעים בעיני. אז החלפתי אותם במקל וניל מה שהופך את זה לקצת יותר קרוב לפנה קוטה. אבל פחות עשיר. באמת שאני לא יודע להגדיר מה זה בדיוק. מה שבטוח שזה טעים. מאוד. כולם אומרים. לא רק אני.

 אז ביום ההולדת של נוגה צילמתי את הפוסט הזה במטבח שלה והשארתי לה מלקוטה יומולדת במקרר. אני לא חסיד גדול של קינוחי תפוחים (מלבד טארט טאטן…ממממ טארט טאטן…) והקינוח הזה מכניס את התפוח בדלת האחורית כעליונית מתוחכמת. יותר נחמד ככה. הנענע היא מה שהופך אותה למפתיעה וכיפית במיוחד. אבל אם לא מתחשק תפוח, אפשר לאלתר פה עליוניות אלטרנטיביות. הקרמיות הונילית של המלקוטה תקבל באהבה כמעט כל פרי, כפי שברא אותו הטבע, או אחרי בישול קצר עם סוכר. מכיון שהמלקוטה לא מאוד מתוקה בעצמה נחמד להמתיק את העליונית קצת.

 IMG_0660-20130823

מה צריך לכ-8 מנות אישיות של כחצי כוס

 ליטר חלב מלא
 250 מ"ל שמנת. ברור שעדיף 38 אחוז. אבל גם פחות אחוזים עובד פה. אפילו 10 אחוז. פחות עשיר, עדיין טעים מאוד.
 חצי כוס סוכר
 חצי כוס קורנפלור
מקל וניל. או כפית וחצי של תמצית וניל אמיתית. בשום אופן לא חיקוי וניל זול. זה יעשה את הכל בטעם של דני וניל, שכבודו הצבאי במקומו מונח, אך לא בראש שנתנו.
 

לעליונית:

 3 תפוחים חמצמצים (אני הכי אוהב אנה)
 4 כפות סוכר
 2 כפות דבש
 כ-10 עלי נענע קצוצים
 מיץ מחצי לימון
 שתי רצועות של קליפת לימון (מייצרים בעזרת קולפן)
 2 כפות מים 

ראשית מערבבים טוב טוב את הקורנפלור עם כוס של חלב קר עד שאין גושים בכלל. הקורנפלור נמס יותר טוב בנוזל קר, אז אל תתחכמו. את שארית החלב ביחד עם השמנת והסוכר מכניסים לסיר.

 kol halavan

פורסים את מקל הוניל לשניים ומגרדים ממנו את הזהב השחור. אוספים כל פרור ומכניסים לתוך הסיר. זורקים פנימה גם את התרמיל.

 vanilla

מחממים את הכל עד לסף רתיחה, כלומר עד שרואים את בועת הרתיחה הראשונה. מערבבים כל הזמן כי כל הסוכרים ישרפו אם לא כן. אני הכי אוהב עם מטרפה אבל אפשר גם עם כף עץ. כשמזהים את הבועה הראשונה הנכספת מוציאים את תרמילי הוניל הריקים, נותנים עוד ערבוב מהיר לקרופלור שבינתיים קצת שקע משעמום ושופכים את כולו לתוך הסיר. ממשיכים לערבב נמרצות. תוך שניות הנוזל יהפוך לקרם סמיך. כמו קסם. ממשיכים לערבב טוב עוד כ-2 דקות על האש.

הקרם יתקבע ויתגבש במהירות אז בעזרת מצקת מיד מעבירים לכלים אישיים. מכסים כל כלי בנייר צלופן ככה שהוא ממש יגע בקרם. זה מונע היווצרות של קרום מבאס. נותנים לכלים להתקרר מחוץ למקרר ואז מכניסים למקרר. צריך לפחות 3-4 שעות של קירור ובהחלט אפשר להכין לילה או שניים מראש.

 cellophane

לעליונית התפוחים – חותכים את התפוחים לשמיניות ואז לפרוסות דקות. אני לא טורח לקלף את הקליפה, בעיקר כי אני עצלן ולא איכפת לי לאכול אותה. אם לא בא לכם עליה תקלפו. מכניסים לסיר את כל המצרכים, מבשלים על אש בינונית, קודם עם מכסה סגור ואז פתוח. בסה"כ כ-25 דקות. לא שוכחים לערבב מידי פעם. התפוחים צריכים להתרכך מאוד והנוזלים צריכים די להתאדות. מקררים.

 apples before and after

לפני ההגשה מורידים את הצלופן, מניחים כף נדיבה של עליונית על כל מנה ומגישים.

 IMG_1072-20130823

אוכלים מלקוטה תפוחית לכבוד השנה החדשה ומהרהרים על איך שהזמן פשוט עובר לו. שנה טובה!

080313NewYork

את התמונה האהובה הזאת צילם אבא של נוגה שהוא צלם מוכשר ביותר. צילומים נוספים שלו פה.

29 תגובות על “שירי ערש / פנקוטה שהוא בעצם מלבי עם עליונית תפוחים לראש השנה

  1. טליה הגיב:

    פוסט פשוט מקסים מההתחלה עד הסוף!

  2. Stav הגיב:

    אוסף שירי הערש נפלא, אני רוצה לשמור את כולם ולעשות מהר תינוקת שאפשר יהיה לשיר לה. תודה.

  3. ריבי הגיב:

    חידודין חידודין גרמת לי עם אוסף שירי הערש הללו, ואז באה התמונה בסוף והפכתי לשלולית…. נשמע אחלה של מתכון לנסות לראש השנה המתקרב. שנה טובה.

  4. ימיק הגיב:

    איזה יופי של פוסט, איזו יופי של נוגה!!

  5. tallyco הגיב:

    טוב מהסוף להתחלה : איזה מטבח מקסים ! המתכון נראה נהדר (אילו רק אפשר היה להגיש אותו כ"עוגה" ולא כיחידים הייתי מנסה לראש השנה) אבל שירי הערש השאירו בי הרגשה מעורבת , תמיד פחדתי מעיפה בובה זהבה וגם המילים של "לילה לילה" עדיין מעבירים בי צמרמורת.

    • קרין גורן מגישה את זה כעוגה – כלומר עושה מלקוטה אחת גדולה בקערה, הופכת אל תוך צלחת ושמה את העליונית מעל הכל. אני אף פעם לא ניסיתי אז לא הוספתי את זה כאפשרות. אם את הולכת על זה הייתי מוסיף עוד כף קורנפלור למען יציבות.
      ולגבי השירים – זה חלק מהיופי שלהם לדעתי. הצמרמורת הזאת. גם "דוגית" שיר די קשה – אם לא יאורו כל מלחיה…. אמאלה…

  6. מור הגיב:

    מה הכוונה בחלב מלא? אחוזי שומן גבוהים?

  7. arnevet הגיב:

    קרה לי משהו ממש מצחיק כשקראתי את הרשומה: בפעם הראשונה המחשב איכשהו טען אותה ללא סימני פיסוק. קראתי, ואמרתי לעצמי שהכל נראה כמו שירה כשאין סימני פיסוק ושאלתי את עצמי מה בעצם הייתה הכוונה… ואז גללתי חזרה למעלה, וכל הסימנים הופיעו…
    והדוגית – תמיד דמיינתי לעצמי שאם המלחים לא יתעוררו הדוגית תמשיך לשוט בים עד אינסוף.

  8. אלונה הגיב:

    כל כך מקסים הפוסט הזה. החזיר אותי כמו חלון בזמן להשכבות של הילדים שלי, כשהיו תינוקות (מאוחר יותר היו להם דעות מוצקות למדי על יכולת השירה שלי…)
    לילה לילה של אלתרמן היה תמיד המועדף עלי, וגם הוא מעורר מחשבות.
    "…לילה לילה אחד היה טרף
    לילה לילה שני מת בחרב
    לילה לילה וזה שנותר
    נומי נומי את שמך לא זכר
    נומי נומי את שמך לא זכר…

    …לילה לילה רק את מחכה
    נומי נומי הדרך ריקה …"

    הו, כל כך הרבה רגשות במילים כל כך קצובות.

    ואם מותר לי, אזכיר עוד את שיר ערש נפלא, של לאה גולדברג – מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת?
    מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת בלילות?
    הן עוצמות את עיניהן הגדוֹלוֹת.
    הן שולבות את רגליהן הקלות,
    ישנות האילות בלילות.

    תמיד נתן לי תחושה נפלאה להכניס תינוק לעולם הקסום של מילים ושירה…

    תודה גדולה 'שירה אכילה' על הרשימה הזו.

    • לילה ממש מעורר מחשבות. בכלל אלתרמן, עם כל הכבוד לו, ויש מלא, עדיף לו להתמקד בשירי מבוגרים. שירי הילדים שלו מצמררים או פשוט קצת מוזרים. ובכל זאת שניים אהובים במיוחד מופיעים פה…

      חוצמזה שמה עושות האילות לגמרי היה צריך להיכנס לרשימה. תודה שהוספת אותו פה.
      זה מדהים בעיני שגודלברג כתבה כל כך עצוב למבוגרים וכלכך בחן לילדים.

      תודה על התגובה מחממת הלב.

  9. ענבל הגיב:

    מקסים. שנה טובה ומתוקה 🙂

  10. ג'ינג'י הגיב:

    בלוג מקסים. חדש פה, ואם לומר את האמת, מאוד כיף , נחמד, ושונה מהבלוגספרה הישראלית.
    השירים גרמו לי פלאשבק וקצת עצבות, אם לומר את האמת. של ילדות שלא תחזור. כל הכבוד.

  11. שרה הגיב:

    חפיפה גבוהה עם רשימת שירי הערש שלי :). את "לילה לילה" של אלתרמן אני זוכרת את אבא שלי שר לי כשהייתי קטנה (בכלל – איזה רשימת שירים עצובים היתה לו – אחרי זה היו "דודו" ו"הוא לא ידע את שמה"…) ולמרות המילים נורא אהבתי אותו, לכן אני שרה אותו לילדיי. שנים של שירי ערש בקול צרוד, ועם כל ילד/ה זה מסתיים כשהם מגיעים לגיל שבו הם מדברים מספיק טוב בשביל לבקש ממני לא לשיר. ממש עכשיו השלישי הגיע לגיל הזה…
    אצלי יש גם "אדון חלום", "הירח הצהוב" (קצת מורבידי אם מקשיבים טוב מידי למילים) ו"הנה בשמים שלושה עננים" של לאה גולדברג, "הלילה הולך בשדרות" של נעמי שמר (אבוי לחיל שאבד בהרים…), ו"שיר ערש נגבי" – האחרון הוא בדיחה פרטית שלי. אני מאד אוהבת את המנגינה, ומקווה שהילדים ידרשו שאפסיק לשיר אותו לפני שיבינו את המילים. איזה חינוך למיליטנטיות. ויש גם "בין ברושים יורד הערב", ואם בסוף בסוף עוד לא נרדמו – "ימים לבנים" ("…כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו, עת האם הלאה פסקה מזמר, נרדמה"… ווישפול ת'ינקינג…). לנעמי שמר יש "שיר ערש לנגה" מאד יפה אבל אני לא מצליחה לזכור את המילים, רק את הפזמון.

    מחכה לתירוץ להכין את המלקוטה. תודה על הפוסט.

    • איזו רשימה יפה! אחדים מהם אני לא מכיר, ומתוודע אליהם עכשיו דרך האינטרנט. תודה על התגובה המושקעת והמאלפת.
      אני חושב שיש משהו בעצב של שירי הערש שהופך אותם לכל כך מיוחדים. המבוגר המרדים ככה יכול להכניס את הילד לעולם שלו מבלי שישים לב. רק כשגדלים הם (אנחנו…) מבינים. כשילדים נהנים מהמנגינות המרגיעות ומתשומת הלב. כשגדלים מבינים על המבוגר המרדים דיבר קצת יותר. ככה לי נראה בכל אופן.

  12. הקוראת בשקט הגיב:

    כבר יש לך יצוג ליהונתן גפן – אבל הנה עוד אחד – "שיר לשירה" .
    ויש לך בלוג מקסים – זו דרך נפלאה להיזכר בשירים שכבר שכחתי, ולהכיר חדשים.
    שתהיה שנה נהדרת!! (גם הפוסט על ראש השנה היה נהדר, ומרגש, הזכיר לי לקלף לפעמים את הציניות)

  13. חיילת הגיב:

    קוראת בצבא, לפני השינה… גם חיילים גיבורים מתגעגעים לאמא לפעמים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s