הערה / מאיר ויזלטיר – ירקות שורש בדבש, שמן זית ומרווה

Honey Roots FB (42 of 49)-20140303
 

Fullscreen capture 03032014 223239.bmp 

שריטה על תקליט גורמת למחט הפטיפון לקפוץ לנקודה קודמת ולחזור על מקטע בשיר שוב ושוב. תקליטים שבורים. לכולנו יש אותם. התהיות שיש לנו עם עצמנו לגבי עצמנו והעולם. על הערך שלנו, החיים שלנו, היחסים שלנו, היכולות שלנו, הבחירות שלנו… פעם בתקופה הם נכנסים שוב למחולל המוזיקה הישן ומשגעים אותנו. כל אחד והשריטה-בתקליט הפרטית שלו. הן מתפתחות איתנו עם השנים אבל בעצם נשארות גם בדיוק אותו הדבר. מנגנות את אותם אקורדים צורמים באוקטבות מתחלפות, מקצבים משתנים, סולמות מבלבלים. אלו סכמות שמופעלות באופן אוטומאטי ומפעילות אותנו. מוכרות לנו היטב, לא נעימות, אבל יחד עם זאת חלק בלתי נפרד מאיתנו. אולי אפילו התרגלנו אליהן עד כדי נוחות.

Honey Roots FB (6 of 49)-20140303

התקליט השבור שלי, זה שאני מ-ש-ג-ע את כל החברים שלי איתו פעם בתקופה, הוא "מה הצעד הבא?" "לאן אני הולך?" ו"האם אני עושה את הבחירה הנכונה?". זה קורה אחת לכמה חודשים וכבר למדתי שלרוב אחרי תקופה שבה הצלחתי פשוט לחיות קצת בלי לחשב ולתכנן את העתיד. משהו, מישהו מכניס את התקליט הישן לפטיפון וזהו, הלך עלי. אני יודע שעכשיו אתעסק בשאלות האלה שוב ובתחושות שהן מעלות: אני מרוויח מספיק כסף? (לא. וכעו"ס מה יהיה? צריך להרוויח יותר. מה עם העתיד?). האם בחרתי את החיים שלי או שהם בחרו אותי (בחרתי קצת, נסחפתי קצת. הגיע זמן לשנות. רגע, לשנות?)? לחזור לארץ עכשיו? (כן) עוד מעט? (כן) אולי לא? (כן) לפעמים זה מועיל להתבלבל קצת, לבחון. ככה "שירה אכילה" נולד. ולפעמים זה ממש לא מועיל. כי כבר בחרתי. כי אני כבר מי שאני ומה שאני, ומפסידים כשמחליטים, אבל גם מרוויחים. מצטמצים אבל גם נהיים יותר מרוכזים. וגם אם תשימו לב לא מדובר בסתם תהיות. מתלווה אליהן תמיד גם איזה שיפוטון. וכשאני אומר שיפוטון אני מתכוון כזה שמתקבל בבית משפט עליון. 

Honey Roots FB (13 of 49)-20140303

אין לי תשובה טובה לאיך להתמודד עם התקפי התהיות האלה אבל כן שמחתי כשזיהיתי שלכל מי שאני מכיר יש כאלה. לא כי "צרת רבים…", אלא כי לפחות זה אנושי. כל אחד עם השאלות והמורכבויות של עצמו. וכשמזהים משהו כתופעה, אישית וגם קבוצתית, נוצרת מידת ריחוק בריאה ממנו. הוא מפסיק להגדיר אותנו כמשהו מהותי אלא הופך להיות רק עוד חלק מאיתנו, מבין הרבה חלקים. זה עוזר בהתמודדות. את לקוחות הטיפול הדיאלקטי ההתנהגותי אנחנו מלמדים להבדיל בין "אני עצוב", לבין "אני מרגיש עצוב". מידת ריחוק. התבוננות שהיא גם חיצונית. עוברת עלי עצבות, לא המהות שלי היא עצבות (או כל רגש אחר). אני מעתיק את ההבנה הזו גם לכאן.

 Honey Roots FB (20 of 49)-20140303

ואולי הפתרון הוא להבין שיהיו תקופות כאלו, שבהן ההרהורים משגעים, מתנגנים בלופ בלתי נפסק, וצריך לתת להם לעשות את שלהם ולחלוף. לא להילחם בהם יותר מידי ובאותו הזמן להסתכל להם בעיניים ולבחון אותם. להציב מולם את העובדות בשטח. האם כל הדברים האלה שפתאום נראה לי שלא עובדים נכון אכן לא עובדים נכון? או אולי זה רק התקליט השבור המוכר שחזר לנגן וכדאי לנסות להחליף תקליט…

Honey Roots FB (14 of 49)-20140303

מה התקליט השבור שלכם?

Honey Roots FB (24 of 49)-20140303

נראה לי שהדבר שאני מכין בבית הכי הרבה זה ירקות בתנור. זה כל כך קל, מצריך מעט עבודה והחום של התנור מרכז את טעמי הירקות להפליא. הבעיה היא שאחרי עשרות ואולי מאות פעמים שזאת הייתה הארוחה שלי זה קצת נמאס. עוד תקליט שבור בחיי. אז חיפשתי דרך לחדש וצורת ההכנה הזו מאוד נחמדה. עדיין פשוטה, אבל משנה את הטעמים הרגילים שלי.

Honey Roots FB (23 of 49)-20140303

ירקות שורש בדבש, שמן זית ומרווה.

מכל הירקות שניסיתי הכי טעימים היו גזר, סלק והשוס האמיתי – לפת. צחורה ועדינה למראה, אבל בעלת טעם אופייני דומיננטי. אני אוהב לראות איך המיץ של הסלק מכתים אותה.

Honey Roots FB (45 of 49)-20140303

3-4 לפתות בינוניות
3-4 סלקים בינוניים
4-5 גזרים בינוניים עם העלים בשביל הרושם
כ-10 שיני שום

macro2לרוטב:

3 כפות שמן זית
2 כפות דבש
חצי כפית מלח
פלפל גרוס
כ-10 עלי מרווה
 
עלי טימין טריים שנפזר על המנה מוכנה
 יוגורט טעים.
 
קוצצים את המרווה. ממיסים את הדבש במיקרו קצת. מערבבים את כל החומרים ביחד מלבד עלי הטימין והיוגורט.

 Honey Roots FB (25 of 49)-20140303

חותכים את ירקות השורש. לגזרים משאירים 2 ס"מ עלים בשביל הרושם וחוצים אותם לאורכם. לפתות לשמיניות. הסלקים לוקחים יותר זמן אז כדאי לחתוך אותם לפרוסות דקות יותר מהשאר. מערבבים הכל ביחד בתבנית. אופים עד שהם כולם מתרככים.

Honey Roots FB (30 of 49)-20140303

מגישים על תלולית או שלולית של יוגורט. לא שוכחים לטפטף את הרוטב המרוכז והסגול מהתבנית ולפזר עלעלי טימין.

Honey Roots FB (36 of 49)-20140303

 אוכלים ירקות בתנור קצת אחרת, בודקים את מלאי התקליטים הנפשיים ואת מצבם, אולי הגיע הזמן להחליף תקליט?

Honey Roots FB (37 of 49)-20140303

22 תגובות על “הערה / מאיר ויזלטיר – ירקות שורש בדבש, שמן זית ומרווה

  1. מור הגיב:

    התמונות, הו התמונות!

    (וגם ההנהון המטאפורי שלי בראש וההסכמה עם הדברים תוך כדי הקריאה…)

  2. אירית הגיב:

    אני כמו מור ….

  3. טוב אולי זה מסביר משהו… יש לי בדיוק אותו תקליט שבור כמו לך…. רק שיש לי וותק הרבה יותר ארוך של ניגון שלו ובשנה האחרונה הוא מנוגן על ידי די. ג'יי לא שפוי.

  4. עלמה הגיב:

    אני לא יודעת מה יהיה עם התקליט הזה באמת. התקופות שבהן ויתרתי עליו היו תקופות שבהן הבנתי שאני לא באמת זקוקה לו. שאני מעיזה להיות מה שאני

  5. הילה הגיב:

    יובל יובל יובל
    כל כך מרגש ומהנה לראות אותך גדל ומתפתח למקום שלך בצילומים.. ואוו!

  6. ptitim הגיב:

    אתה אומר תקליט שבור כאילו זה דבר רע. לעומתו חיים חלקים כמו קומפקט דיסק יהיו משעממים, ולא שאני הרפתקן גדול, אבל הרעשים והקפיצות הם מה שזוכרים בסוף. (זהו, לעולם לא אתפלסף יותר)

    וחוץ מזה, אשריך על הגזרים היפים האלו!

  7. mili הגיב:

    וואו…..
    אני חושבת שאין לי כלכך מילים לתאר את האושר הזה….
    קודם כל- התמונות מהפנטות! ממש!
    והמלל… כאילו יצאת מהראש שלי, לעזאזאל!!!!

  8. Anat Bahar הגיב:

    השריטות בתקליטים שלנו הן שעושות אותנו מי שאנחנו. מחשבותיך – מחשבותיי. ועכשיו הולכת להכין תבנית ירקות שורש 🙂

  9. ואוו, הצילומים הפעם פשוט מעלפים!
    הצבעים והצורות
    נראים כמו יצירת אמנות בפני עצמם…
    היה כיף לצלול פנימה.

    ניגנתי את התקליט שלי תוך כדי קריאה,
    והחזרתי חזרה למדף…

  10. אפרת הגיב:

    פתאום נזכרתי שלא הגבתי בפעם הראשונה ועכשיו זכיתי גם לקרוא כמה תגובות יפות ועוד לקרוא את גל מתפלסף זה תענוג. הפוסט נפלא. הגזרים יפהפיים והכתיבה שלך שואבת. אין לי מה להוסיף לגבי התקליט. שברתי את שלי בגיל 30 ואני חיה בשלום עם השריטות.
    ❤️

  11. orrit הגיב:

    משפט לא הגיוני בעל ערך אמת: בא לי לקנות סלק ולפת. השריטה שלך חוללה צירופי מילים וירקות שטרם היו בעולמי. תודה!

  12. […] כך הכרתי את יובל וכבר כתבתי כאן באריכות כמה הבלוג שלו, שירה אכילה, מקסים וזה עדיין כך ויש לו מידי פעם פוסטים כל כך מקסימים שאני קוראת אותם שוב ושוב – הנה אחד כזה והנה עוד אחד […]

  13. יעל ר. הגיב:

    לפתע קלטתי ששכחתי להגיד תודה על המתכון הנהדר הזה. הכנתי אותו לפני חודשים מספר, ומאז שוב ושוב – כל כך כיף לערום יוגורט עזים בקערית קטנה עם כל זה (למעט הלפת, היא מוחלפת אצלי בבצל סגול) מלמעלה לנשנוש קייצי בריא מול הטלוויזיה. שיח המרווה העלוב שלי הולך ומתרוקן מעליו… אז תודה (:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s