Going Home: New Orleans / Sheryl St. Germain – מדריך ניו-אורלינס

untitled (1 of 1)-3

Fullscreen capture 10182014 114707 AM.bmp
 

(מתוך אתר Poetry Foundation, לחיצה על הקישור תוביל אותכם לשיר המלא היפיפה)

איך לא הייתי בניו אורלינס עד היום? ואיך אתם לא הייתם? ואם הייתם – איך לא סיפרתם לי עליה?! כמו שום מקום אחר שביקרתי בו עד היום. עיר עם אופי, קסם ושמחת חיים יוצאת דופן. עיר שהאטיות בה לא משעממת, עיר ידידותית וגם מחוספסת. עיר של נוודים, של טיפוסים, של תיירים ומקומיים. עיר שהג'ז יצא ממנה והיא מישמש של תרבויות מפתיעות: צרפתים-קנדיים, ספרדים, אינדיאנים, שחורים עם עבר של עבדות, אמריקאיים דרומיים, מהגרים וייטנאמים. עיר נמל שאין כדוגמתה. ומה שמאחד את כולם כאן זה האוכל והאלכוהול והמוזיקה. ניו אורלינס היא עיר של נהנתנות, של הדוניזם, עיר שמגרה את כל החושים ביחד. עיר עם רבדים עמוקים של היסטוריה, אכזרית לעיתים, מפתיעה לפעמים, מעניינת תמיד ויפה, כה יפה.

Balconies 2

המוטו שלי לטיול הזה היה – כמה כבר אפשר להשמין ב-3.5 ימים?? ועל כן אכלתי הכל. כל הזמן. בלי חישובים, בלי רגשות אשם. ברומא נהג כרומאי. בניו אורלינס אכול ושתה כל היום (והמשפט המבריק: You can’t drink all day if you don’t start in the morning). אני מגיש לכם פה את הטיול שאנחנו עשינו, שמרכז בעיני את עיקר האטרקציות של העיר אך בהחלט לא את כולן. קל לגלות את העיר לבד וכדאי להסתובב ולהכיר אותה בעצמכם, ללכת בעקבות האף, האוזניים והלב. כל מקום שאכלנו בו, בין אם קיבלנו עליו המלצה או לא, היה מצוין. נפלנו רק פעם אחת במסעדת Acme שאני ממליץ לא להגיע אליה. חוצמזה בין אם תלכו אחר ההמלצות שלי ובין אם לא, ההנאה מובטחת. חם ולח, אז הכינו את עצמכם מראש. וגם היזהרו מזמני שיא כמו מארדי גרא ופסטיבל הג'ז בהם העיר מתמלאת עד אפס מקום.

Balconies 4

דברים שאוכלים בניו אורלינס (הכל וכל הזמן, כבר סיכמנו, כן?): קודם כל הכל מטוגן. בניגוד להכל-המטוגן שאוכלים בשאר ארצות הברית פה הם יודעים איך לעשות את זה. השמן טרי, הטמפרטורה מדויקת והמוצרים מובחרים. דבר שני – פירות ים: הם טריים, מקומיים, זולים וטעימים בטירוף: סרטנים, שרימפ (החוק שלנו היה שצריך שיהיה שרימפ בכל ארוחה), קרוֹ-פיש שזה דומה ללובסטר וצדפות. מאכלים מקומיים: Clam Bake – שזה סיר ענק ובו שכבת תירס, שכבת צדפות, שכבת סרטנים, שכבת שרימפ וכו' וכו' שמרתיחים, שופכים על השולחן ואוכלים. זה מאכל עונתי שלא ממש היה כשביקרנו, אבל כדאי להכיר אותו. Gumbo – בין נזיד למרק מלא בכל טוב, Jambalaya – אורז "מלוכלכך" עם ירקות, בשר ושרימפ. אוכלים צדפות נאות/אפויות/מטוגנות/על הגריל, עגבניות ירוקות מטוגנות, בשרים קצת אחרים כמו קרוקודיל ומרק צב. Étouffée שהוא רוטב סמיך מקומי שעוטף מיני בשרים ובעיקר שרימפ, וגולת הכותרת (אחת מהן לפחות) פו-בוי: כריכים ממולאים בשרימפ או מילוי אחר שמוגשים כמעט בכל מקום. כל מסעדה מגישה פודינג לחם "הכי טוב בעולם" ותמצאו גם פאי פקאן לרוב. אוכל קראולי וקג'וני עם השפעות מערביות. תאווה לחיך, לאף ולעיניים. באופן כללי ההמלצה שלי היא ללכת על מלא מנות ראשונות וברוב המקרים לוותר על עקריות או לקחת מעט מהן. כך אפשר לטעום יותר.

untitled (20 of 130)

מה שותים? הכל וכל הזמן (טוב, די עם זה. הבנו). הבירות המקומיות הנפוצות הן Abita ו-Nola ושתיהן היו לי טעימות. קוקטיילים של וויסקי ובראשם ה-Sezerac נפוצים כמו גם קוקטיילים של רום. Pimm's Cup הוא קוקטייל מקומי נחמד על בסיס ג'ין ואני ממליץ על הגרסה עם הג'ינגר בִיר. המנות נדיבות. תתכוננו להשתכר ומהר. תזמינו ליד איזו פלטת טוגנים שתעזור בספיגת האלכוהול. הלילה עוד צעיר.

Booze 2

מילה על בטיחות – תיזהרו. כמה מילים: בעיר יש הרבה פשע, במיוחד מאז קטרינה ויש בה את אחוז הרציחות מהגבוהים בארצות הברית. שימו לב לכיסים שלכם, הקפידו להסתובב במקומות הומי אדם בערבים ובלילות קחו מונית ממקום למקום. הפעילו שיקול דעת. אנחנו כמעט ולא הרגשנו אי נוחות אך יש כל מיני סיפורים.

Streets

הרובע הצרפתי (French Quarter) הוא המרכז התיירותי ולא במקרה. השכונה שגובלת בנהר המיסיסיפי יפיפיה עם סגנון בנייה שאני לא ראיתי לפני כן. זה לא אירופה. זה לא אמריקה זו הכלאה מקסימה. כל בית יותר יפה מהשני והמרפסות כמו מתחרות ביניהן מי תהייה יותר מרשימה. הרובע מהפנט בלילה כשהתאורה העמומה מדגישה את היופי שלו ומעמעמת את הבלאי. כמובן שלא כדאי לפספס אותו גם במהלך היום. הרחובות המרכזיים הם אלו שמקבילים למיסיסיפי ואני ממליץ פשוט לעשות שתי וערב ביום וגם בלילה. מבקרים ב-Jackson Square, נכנסים לחנויות וודו, טועמים פרליניים מקומיים ורטבים חריפים מכל המינים והסוגים.

greens

האוכל ברובע קצת יותר יקר, אם כי אפשר למצוא גם מקומות זולים יחסית. אחד מהם הוא ה-Gumbo Shop שמגישה אוכל מקומי טעים. במיוחד נחמד במהלך היום לטייל על Royal street, כמעט בכל פינה תמצאו להקה שמנגנת. והמוזיקה, אחחחחח המוזיקה. כיף בלתי נגמר, הנאה רב חושית, מופעים מכל הלב והיישר לתוך הנשמה.

Bands

תחנת חובה ברובע היא Café Du Monde הידוע שמגיש אך ורק beignets שהן גרסה נפלאה של סופגנייה. בצק מטוגן עם מלא אבקת סוכר. אני באמת לא מחובבי הז'אנר אבל הן היו טעימות בטירוף, עד כדי כך שחזרנו שוב. עדיף לא להגיע בבוקר אז התור ארוך מאוד. מגיעים ואם יש שולחן פנוי מתיישבים מיד, גם אם הוא מלוכלך! אל תחכו שיושיבו אותכם. יגיע אליכם מלצר כעוס ואתם תזמינו בֵן-יֵיי וקפה אוֹ-לֶיי. בכל צלחת 3 סופגניות. אני ממליץ על חישוב של 2 סופגניות לאדם. לפחות. הן לא גדולות. האייס קפה ממותק יתר על המידה, אפשר לוותר עליו. הם יביאו את ההזמנה שלכם ואת החשבון בו"ז. אם אתם רוצים עוד משהו זה הזמן להזמין כי לא תראו מלצר שוב. אפשר גם להזמין מחלון הטו גואו ולאכול בככר על ספסל או ללכת לפרק שנמצא על המיסיסיפי.

untitled (26 of 130)

בקרבת קפה דו מונד תמצאו את ה- French Market, דוכנים לממכר פירות ים מטוגנים ואוכל מקומי אחר, נחמד לעשות שם סיבוב ו…לאכול עוד. בהמשכו יש דוכנים של סובינירים זולים מייד אין צ'יינה…

untitled (65 of 130)

Bourbon street הוא רחוב הבילויים הידוע לשמצה. וככל שמתקרבים לרחוב Canal כך עולה רמת הסליז. במיוחד בשעות הלילה במיוחד במיוחד בסוף השבוע, המוני אמריקה מכל המינים, הגדלים, המגדרים והגזעים שותים עד שוכרה, ואז עוד קצת ועושים שטויות. חרוזי מארדי גרא תמצאו בכל מקום והם באופן מסורתי מוענקים למי שתחשוף את שדיה ברחוב. גם גברים יכולים להשתתף. בניגוד לשאר ארצות הברית, שתיית אלכוהול בפרהסיה מותרת בניו אורלינס והאמריקאים, גוד בלס דם, מנצלים את זה עד תום על בורבון סטריט. לא תחנת חובה והפעילו שיקול דעת אם אתם בוחרים כן להגיע. untitled (110 of 130)

רחוב Frenchman שהוא תחילתה של שכונת Marigny הוא אחד המוצלחים ביותר למוזיקה, בעיקר בין Royal ו-Decature. בכל ערב נתון הבארים המקומיים מתמלאים באנשים ולהקות מקומיות מצוינות. הטקטיקה שלנו הייתה לתת למוזיקה להוביל אותנו. התיישבנו בכל מקום שהייתה להקה נחמדה. הזמנו משקה ופלטת טוגנים קטנה. כשנמאס לנו המשכנו למקום הבא. The Maison – היה טעים וכיף. Three Muses זכור במיוחד לטובה בזכות האווירה המצוינת והאוכל, עוד ברחוב נמצא ה-Spotted Cat בו לא ביקרנו אך ידוע במוזיקה טובה, אם כי הם דורשים תשלום בכניסה, שאר המקומות לא. לאורכו של הרחוב בכל פינה להקות שמנגנות בכל מיני סגנונות. תנו להם טיפים. כך הם מתפרנסים והם נותנים את כל הלב. אפשר לבלות כמה ערבים ארוכים בכיף רק על הרחוב הזה. התמזל מזלנו וראינו מופע מחווה לאחיות בוסוול שבין המופיעות המעולות היו האחיות לוז הישראליות ששמחנו להכיר.

untitled (126 of 130)

טיול יום נחמד מחוץ לרובע הצרפתי הוא לקחת את החשמלית הישנה (ושמה תשוקה. טוב לא בדיוק, החשמלית ושמה תשוקה הידועה מהמחזה של טנסי וויליאמס דווקא נעה יותר מזרחה ועברה ברחוב Desire… היא כבר לא קיימת בימינו – תודה רוני על הדיוק בפרטים!) על רחוב St. Charles, תופסים אותה מהפינה של רחוב Canal  ו Carondolet ומזהים אותה על פי צבעה הירקרק, שאר החמשליות בעיר בצבע אדום. משלמים בעודף מדויק 1.25 לנסיעה או 3 דולר לחופשי יומי (משתלם ביותר). נוסעים לאיטכם על הרחוב שבמהירות מחליף את נופו ומציג אחוזות מפוארות ומרשימות שמעלות ניחוח קצת אפל של ימים בהם עבדות הייתה הנורמה באיזור. יורדים ב- Audborn Park. מטיילים בו לכיוון דרום ונהנים מנוף של מקומיים, מהעצים הגדולים והקסומים וממפלט מההמולה העירונית. אחרי הליכה לא ארוכה מגיעים לגן החיות העירוני. יש לי חיבה גדולה לגני חיות, אך לזה לא נכנסנו. אנחנו עקפנו אותו וישבנו למנוחה קלה על המיסיספי שמאחוריו. אתם יכולים ללכת בעקבותינו, או לעלות מיד על קו 11 (inbound) שנוסע על רחוב Magazine, רחוב מודרני מלא במסעדות וחנויות מעוצבות בין שכונות יפות ונקיות. שכונת Garden היא שכונה עם בתים יפים ובתוכה גם בית הקברות מספר 2 שמעניין להסתובב בו ובדרך גם לראות קצת את השכונה.

Streetcar

ההצעה שלי היא לרדת מהאוטובוס איפשהו באזור Constantinople שעל פינתו תמצאו או ה-snowizard שיגיש לכם את הסנו בול המפורסם של ניו אורלינס. המציאו כאן מכונה מיוחדת שמגרדת את הקרח במיוחד דק ורך ידה ידה ידה. מטביעים את הקרח בסירופ מתוק ופלורסנטי. זו חוויה נחמדה. בטח יש בעיר גם מקומות יותר פלצניים שמגישים כל מיני סירופיים יותר ידידותיים. זה כן מקבל נקודות על רענון בחום והלחות.

untitled (72 of 130)

ממשיכים על הרחוב לכיוון צפון-מזרח ומחפשים מה לאכול. אנחנו התיישבנו לצהריים ב- Joey’s K שהיה מקום מעולה. לבבות ארטישוק מטוגנים, עגבניות מטוגנות ירוקות מענגות עם שרימפ, פסטה מנחמת עם שרימפ ושאר הפתעות, צבטות סרטן מצוינות ולקינוח חתיכת ענק של פודינג לחם שאכלתי טובים ממנו. טעים וכיף לשבת שם, כמו רוב המקומות בניו אורלינס. אם אתם באזור בסופש בזמן של בראנץ, אז לכו ל- Atchaflaya המצוינת שמגישה בראנצ'ים עם טוויסט דרומי במחירים סבירים. כל מה שדגמנו היה מצוין, כולל נקניקיית התנין. לחם תירס עם חלפיניו, עגבניות ירוקות מטוגנות עם ביצים עלומות ובשר סרטן, לביבת סרטן עם ביצים עלומות מעליה, קפה ללא הגבלה ובאר של הרכב בעצמך בלאדי מארי. מתמלא מאוד בסופשים, מומלץ להזמין מראש ב-open table, או להגיע מוקדם עם הפתיחה, אך אז יושיבו אותכם רק בחוץ ולעיתים החום והלחות בלתי נסבלים. בסופי השבוע יש להקה שמנגנת. בכלל בראנץ' ג'אז תוכלו למצוא במקומות רבים בעיר. מסיימים את הסיור על Magazine כשנמאס ללכת והחנויות מתדלדלות ותופסים שוב את האוטובוס 11 עד הרובע הצרפתי (הנה, כבר השתלם לכם לשלם 3 דולר עבור החופשי היומי).

Atchafalaya 2

תלוי כמה זמן יש לכם בעיר, אם זה מעל 3 ימים, לדעתי נחמד לצאת ממנה ולראות את הסביבה המעניינת. יש טיולים שיקחו אותכם לפלנטיישינז הישנים וזה נשמע יום מעניין. אנחנו עשינו סיור בביצות. היה כיף מאוד! קצת תיירותי, מודה, אך עדיין נחמד. חוצמזה שהיינו תיירים אז… החברה שהשתמשנו בה היא Jean Lafitte שבעבור 39$ תיקח אותכם מהמלון שלכם, תסיע אותכם כ-25 דקות לביצות, תעשה לכם סיבוב של שעה וחצי בסירה בין הביצות, תראה לכם תנינים, חזירי בר, רקונים, צבים ושאר וילדע חייעס ותחזיר אותכם חזרה הבייתה. נחמד מאוד!

untitled (90 of 130)

עוד שתי שכונות מגניבות: Marigny שנמצאת צפון מזרחית לרובע הצרפתי. שכונת מגורים נעימה ובוהמיינית. כיף לעשות בה שתי וערב של הרחובות ולגלות לבד מקומות נחמדים. יותר נעימה באור היום ובשעות הערב המוקדמות. בתים יפיפיים וביניהם, גם אם בריכוז פחות גדול, בתי קפה, מסעדות נחמדות ומקומות מוזרים כמו קניון wellness עם קו אופ מעניין בתוכו. מסעדה חדשה וטעימה בשכונה נקראת The Franklin שעושה אוכל עם תחושה קצת יותר מודרנית. אנחנו פשוט הזמנו את כל המנות הראשונות שהן זולות ומיוחדות. היה טעים ומפלט נחמד אחרי המון אוכל מטוגן ויותר "דרומי".

Food 2

מצפון מזרח ל-Marigny נמצאת שכונת Bywater שלצערי לא הספקנו להסתובב בה מלבד ארוחת ערב מופלאה אחת, הטובה ביותר שאכלנו בעיר במסעדה שנקראת Elisabeth’s. כל. מה. שהזמנו. שם. היה. מעולה. ותודה לרוני על ההמלצה. כדאי להזמין מקום מראש כי המקום מוכר היטב למקומיים שנוהרים אליו להנות מהאוכל המצוין, האווירה הנינוחה והשירות הנעים. במיוחד היה כיף לשבת על הבאר בקומה השנייה, ולאכול מול מופע המשקאות של הברמנית המוכשרת והחביבה. ארטישוקים ממולאים בגבינה ואפויים, פלטת פירות ים בגריל, שרימפ בטמפורה ורוטב נפלא, עגבניות ירוקות מטוגנות ולקינוח פאי לימון, פאי פקאן ועוגת תפוחים. טעים וגם זול יחסית. מסעדה שממש לא כדאי לפספס.

Beads

מה עוד יש לומר? עיר נהדרת, שלא נמצאת באייטינררי של רוב הישראלים ואין לכך שום סיבה. ניתן למצוא טיסות ישירות מניו יורק ב-240$ שזה אחלה מחיר. אני בטוח אשוב אליה יום אחד.

Balconies

והנה גם הכנתי לכם מפה עם כל המקומות שתיארתי:

23 תגובות על “Going Home: New Orleans / Sheryl St. Germain – מדריך ניו-אורלינס

  1. efraty הגיב:

    איזה פוסט..! הלכתי לנגב את הריר.. מיד אשוב
    (אתה חייב להמשיך לטייל! :))

  2. נגה הגיב:

    חזרתי ממש לפני מספר שעות מביקור ראשון בניו אורלינס כך שסיכמת את החוויה גם בשבילי ומאוד נהנתי לקרוא. זו בהחלט עיר סוחפת וייחודית וברור לי שאחזור אליה שוב.
    לי דווקא יצא לבקר במטעים ורציתי להמליץ בחום על ביקור ב״מטע לורה״. הצוות מקצועי וההיסטוריה של המקום מרתקת. אנחנו היינו בסיור מודרך שכלל שני מטעים (השני היה oak alley, מבנה מרשים ומפואר אבל מרגיש הרבה יותר תיירותי וכמו מוזיאון).
    בנוסף הייתי ממליצה על ארוחות הבוקר המצויינות של cafe fleur de-lis ברובע הצרפתי, מוגשות במשך כל היום.

    • איזה כיף לשמוע. מעניין אם עברנו אחת ליד השנייה בלי לדעת. תודה על ההמלצה. בפעם הבאה אני בהחלט רוצה לטייל במטעים (הם הפלנטיישנז שאני מדבר עליהם בפוסט, למי שזקוק להקשר)!

  3. zaphodit הגיב:

    טוב, אז עכשיו אתה ממש חייב לצפות ב "Treme"

  4. Tal Sivan Ziporin הגיב:

    כמה מענג! מרגישה כאילו ביקרתי בעצמי (שזה מעולה, כי הסיכוי שאגיע לשם בעתיד הנראה לעין הוא אפסי). ובאמת תראה את טרמיי :).

  5. הייתי הייתי! ב2003 נסעתי לשם לכינוס מדעי עצום מימדים ומתוכנן להפליא. כל יום ההרצאות היסתיימו לכל המאוחר בשעה 15:00 וכולם הלכו לשוטט בעיר כאוות נפשם. מכיון שהייתי לבד אז חלק גדול ממה שאתה עשיתה נבצר ממני לעשות אבל עדיין ראיתי מספיק מהקסם הזה כדי שהתמונות יעוררו געגוע (לי כמובן אין ולו תמונה אחת ויחידה כי מי לוקח מצלמה לכינוס מדעי???). חמש דקות אחרי שנחתתי שם הודיעו החדשות על התרסקות מעבורת החלל ועליה בן השאר אילן רמון ז"ל. ניחומים מצאו את דרכם אלי כאילו איבדתי לפחות בן מישפחה. אחר כך היגיע קטרינה וזה היה שוק נוראי לראות מרכז כנסים הופך למחנה פליטים ורחובות מוכרים מכוסים מיים. לפני שאני גולשת פה ללא סו במילותי -אם בא לך רומן כזה של פעם חפש ספר בשם "Saratoga Trunk" של עדנה פרבר. חלק ניכר של עלילת הספר מתרחש בניו אורלינס (ויש גם סרט-עם אינגריד ברגמן וגרגורי פק).

  6. גילי הגיב:

    וואו. אני רוצה לסוע לשם מחר ולאכול את כל מה שבתמונות. כולל הקרח בסירופ.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מקסים מקסים, איך לא הייתי שם כשהייתי בארה"ב?!

  8. נטע הגיב:

    אני אדם לא מקנא בעליל, חוץ מסיפורים על אוכל משובח וטיולים מופלאים. כרגע רמת הקנאה : גבוהה עד מסוכנת!
    נראה היסטרי! וידוע שקלוריות של חופש לא נחשבות אין מה לדאוג. בטיול הבא לניו יורק בטוח!!!

  9. דנה הגיב:

    הכי עושה חשק בעולם! התמונות מדהימות והתיאורים גורמים להרגיש שגם אני שם… תודה!

  10. עלמה הגיב:

    הטיול הבא שלי. סגור.

  11. תרבות אכילה הגיב:

    ניו אורלינס זו הסיבה מספר אחת שאני רוצה לטוס לארצות הברית ועכשיו כשקראתי את הפוסט אני מתכננת ללכת ולהוציא ויזה מיד!
    פוסט יפהפה ממש. גרמת לי להרגיש שאני שם לכמה דקות 🙂

  12. דנה הגיב:

    הייתי בארה"ב בפעם הראשונה ואני כל כך שמחה שלא נסעתי לניו אורלינס! רק בגלל שהייתי מפספסת כנראה את המדריך המהמם הזה. פעם הבאה 🙂

  13. […] שירה אכילה – בלוג מעולה גם על ניו יורק […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s