נפילה אל המדרגה העליונה / (חב"ד) מתוך סיון הר-שפי – מאפינז כורכום טרי מלוחים-מתוקים

(ניגון חב"די, משורר לא ידוע, מופיע בספר השירה של סיון הר-שפי שמש שקהלת לא ידע, ע"מ 9, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

בוקר. הגוף התעורר אבל המוח עוד לא ולשנייה קצרצרה, נעימה ומבלבלת אנחנו רק גוף ונשימה. הנשמה עוד לא חזרה משיטוטיה הליליים. שניות של קסם אלוהי, בלבול קוסמי. סדרים שהתהפכו. הגוף שלא רגיל לחופש הזה, קורא לנשמה לחזור מהרפתקאותיה שבחסות-החשכה, והיא נשאבת בצייטנות מהמיטה, מקירות החדר, מהבגדים שעל הרצפה, מהחלונות והעיר, והעולם והשמיים שם טיילה ויצרה חלומות, ונאספת בחזרה לתוכנו דרך החורים והנקבוביות. היא מתחברת שוב בפנים, פאזל בן אלפי חלקים, מרכיבה את עצמה ואת עצמנו מחדש, ולעולם פתאום שוב יש איזו משמעות שקשורה לאתמול ולהיום ולמחר שלנו. האנושות והאנושיות נוצקים חזרה לתוכנו.

לפעמים כל חתיכות הפאזל של הנשמה מתיישבות אחת בתוך השנייה בדיוק, בהתאמה עם הגוף. לא צריך להפעיל כוח כדי להרכיב אותן ביחד והיום החדש מרגיש מזמין ומוכן לקראתנו. לפעמים חתיכה אחת מאחרת או אבדה, נתקעה בהרפתקאה או קצת התחספסה וכעת לא מתיישבת בדיוק. או שהנשמה קצת התקמטה בלילה – אולי התכווצה או התרחבה בשיטוטיה, השתנתה, ולא מצליחה להרכיב את עצמה כמו שצריך או לאכלס את הגוף שעוד לא התרגל למימדיה החדשים. השיער לא מסתדר, הפנים נפוחות, הגוף כבד והשרירים מורגשים. הנשמה יוצאת קצת מהקווים, מגיחה מהקצוות חשופה ורגישה וככה גם היום מתחיל. תחושות אי-ההלימה והחשיפה לא נעימות.

רגעי הקימה משפיעים על כל היום שלי ואני אף פעם לא יודע לִצפות איך הם יראו. יש בקרים נהדרים של הלימה מושלמת. אבל בבקרים שבהם הנשמה לא מתיישבת בדיוק אני מתמלא באי-נחת, בתחושה של לחץ שאני מפספס משהו, לא מספיק. מי שעוקב אחר הבלוג כבר יודע שכשאני מזהה כאלה רגעים אני מנסה למצוא להם פתרונות. ניסיתי מדיטציה על הבוקר, אבל אני לא מצליח. ניסיתי פעילות גופנית, וכמה שאני נהנה ממנה בערב, כך היא גורמת לי סבל קיומי ורחמים עצמיים על הבוקר. ניסיתי לקום ולחשוב על מה שאני מודה עליו בעולם והרגשתי אמריקאי סכריני. ניסיתי גם להזיז את הפלא-פון ולא להציץ בו מיד וזה קצת עזר. אבל עוד לא מצאתי מתכון להתחלת היום באופן שירגיש חלק ונעים ויעורר נחת ולא לחץ בימי חוסר הלימה. פתאום אני מבין הנחת תפילין (אין סיכוי…) באופן אחר לגמרי. כל בוקר לחזור על טקס נשמע לי כמו אפשרות לנחת, לתיעול נכון של האנרגיות, להרגעת הנשמה והסדרתה אחרי לילה של שיטוטים בעולם שיכול להיות מחוספס. מה אתם עושים כדי לפתוח את היום באופן מיטבי? אולי חוכמת ההמונות תעזור לי במציאת פתרון?

משהו קרה לגוף שלי אחרי גיל שלושים ושינה הפכה להיות פחות חשובה. עד סוף שנות ה-20 לחיי הדבר הראשון שהייתי חושב עליו בבוקר היה מתי יהיה לי זמן לשנ"צ. הגוף שלי רק רצה לישון כל הזמן. הייתי מארגן את היום כך שאוכל לחזור הבייתה בין עבודות או שיעורים ולנוח. היום אין לי את זה. אז הייתי ישן בסיטואנות ואשראי, היום אני ישן במזומן. גם נהייתי איש של בוקר. נהנה להתעורר מוקדם גם בימי חופש. הלוואי וזה היה 5 בבוקר. מאלה שבשבע כבר רצו 5 ק"מ, עשו כביסה וספונג'ה ועכשיו יושבים עם הקפה והעיתון לצפות בזריחה. האם זה הפתרון? בוקר ארוך יותר? אבל אז מה יהיה על אהובותיי משכבר הימים, שעותיו הקטנות – הרומנטיות, הנמתחות והיצירתיות של הלילה? איך אוכל להקריב אותן בשביל שעות הבוקר של המבוגרים – המעשיות, היעילות והמדודות?

מאז שיש לי עבודה גם יש לי שגרת בוקר קבועה. מתעורר ב-6:44, מיד שם את המקינטה לקפה ומכין 2-3 ביצים. מקשקש אותן, הופך ומכבה את האש. כך הן תשארנה חמות בזמן שאני מתארגן ומתלבש. אני חוזר כעבור 8 דקות מחופש לעבודה. חצי אבוקדו, כמה פרוסות מוצרלה או מאפין כורכום, חלב בקפה ומתיישב להתעדכן במה שקרה בשעות שהנשמה שלי התפזרה לה בעולם. יוצא מהבית ב-7:18 אחרת לא אספיק לסאבווי שישנע אותי לרכבת המדויקת שתעזוב ב-7:39 ותיקח אותי לעבודה. משהתיישבתי ליד החלון בצד שמאל של הרכבת, כך יהיה לי הנוף של ההדסון, אני יכול לנשום לרגע, יש לי 33 דקות של זמן בהייה (ומחשבות על קוסקוס כרובית).

כל בוקר אני אוכל אותו הדבר. כבר שנתיים. גיליתי שאם אני מוריד את הלחם בארוחה ומעלה את החלבון אני מרגיש שבע יותר במהלך היום והרבה יותר טוב באופן כללי (ולמי שתוהה רמות הכולסטרול שלי הכי נמוכות שהיו אי פעם…). לקח לי זמן להגיע לתפריט הזה וקשה להזיז אותי ממנו כי הוא ממש עובד לי, לכן זה שמאפניז הכורכום האלה נכנסו בתור שחקן סמי-קבוע אומר עליהן המון. הקריטריונים שסיפקו להם כזה מעמד: אין בהם סוכר (מלבד מהפירות) שזה משהו שאני מקפיד עליו, בעיקר בבוקר אבל גם בכלל. רוב ה"קמח" שלהן הוא זרעי חמנייה ושיבולת שועל טחונים – מרכיבים עם ערך תזונתי גבוה וערך גליקמי נמוך. חוצמזה שהם מלאים בכל טוב, מלוחים ומתקתקים גם יחד וביס מהונדס של ביצה, אבוקדו ומאפין מתקרב לשלמות. הם מאפשרים גם אלתורים כל מיני. שיניתי פירות, שיניתי קמחים וזרעים וזו הגרסה שהכי נהנתי ממנה עד היום, היא גם הכי נאמנה למקור (מהבלוג הנהדר Green Kitchen Stories).

מילה על כורכום. לי, כמו שבטח לרבים אחרים, יש אברסיה לכורכום במיוחד מאז השירות הצבאי. המתכון המקורי דורש כף של אבקת כורכום יבש. המרתי אותו בשתי כפות גדושות של שורש כורכום טרי טחון. לטרי יש טעם מתקתק ואדמתי והוא טעים מאוד בעיני, אפילו בתה. אם אין בידכם להשיג שורש טרי, המאפינז האלה טעימים מאוד גם עם אבקת כורכום רגילה. ואם בא לכם לשחק עם תבלונים אחרים, לכו על זה וספרו לי איך יצא.

זה המאפינז עם ה-כ-י הרבה מרכיבים בעולם. אני יודע. תכינו אותם בכל זאת, הם שווים כל מרכיב. אני מקפיא בקופסה גדולה ומפשיר 2-3 בקרים בשבוע ולפעמים גם כחטיף לפני או אחרי חדר הכושר. וכן, צריך מעבד מזון. אי אפשר להתחמק ממנו במתכון הזה לצערי. מספיק לכ-12 מאפינז.

מצרכים יבשים

• 1 כוס זרעי חמנייה / אגוזי לוז
• 1 כוס שיבולת שועל
• 2/3 קמח כוסמין מלא
• 1.5 כפיות אבקת אפייה
• 1/2 אבקת סודה לשתייה
• 2 כפות שורש כורכום טרי מגורר או כף אבקת כורכום
• כפית הל טחון
• מעט פלפל שחור טחון

מצרכים רטובים

• 2/3 כוס רוויון
• 1/3 כוס שמן זית או חמאה
• 2 בננות בשלות
• 5 תמרים
• 3 ביצים

לסיום

• מעט שיבולת שועל לקישוט
• כ-2 פטלים קפואים לכל מאפין (הכי טעים עם פטל לדעתי. אפשר גם עם אוכמניות, או פטל שחור) בשום אופן לא לוותר על הפרי!

הוראות הכנה

את זרעי החמנייה ושיבולת השועל טוחנים ביחד במעבד מזון עד שהם מגיעים למרקם של קמח גס. מעבירים לקערה ומוסיפים את כל שאר היבשים.

כעת במעבד המזון טוחנים היטב את הבננות, הרוויון שמן/חמאה מומסת והתמרים עד שנהייה שייק חלק.

בקערית נפרדת טורפים את שלושת הביצים. מוסיפים את כל החומרים הרטובים ליבשים ומערבבים היטב.

זו לא עיסה מאוד שומנית ולכן כדאי לשמן היטב את תבנית המאפינז שלכם והכי כדאי להשתמש במאנז'טים וגם אותם לשמן אפילו.

מחלקים שווה בשווה. מטביעים כ-2 חתיכות פטל בכל מאפין ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-200 לכ-15-20 דקות עד להשחמה קלה והתייצבות של המרכז.

מניחים למאפינז להתקרר קצת. הן הכי טעימות חמימות מהתנור, אך גם מופשרות מהמיקרו הן עובדות נפלא.

אוכלים מאפינז כורכום טרי ומחליקים קמטים בנשמה וביום.