שתי מילים על בעיית ההזדקנות… / דוד אבידן – רסק תפוחים ביתי עם טחינה וצ'יה

Apple Sauce JPEG (30 of 52)

Fullscreen capture 10222015 21312 PM.bmp

אני לא אדם עצוב בבסיס שלי גם לא חושב ששמח. משהו באמצע. נייטרלי עם נטייה קלה למלנכוליה קצרת טווח והתפרצויות רגעיות של שמחה. אם הייתי צריך להגדיר את המשימה הרגשית המרכזית שלי בחיים זה כנראה לסעוד את החרדה שלי. לעזור לה לנוח, להירגע ולנשום פה ושם. יש אנשים שהעצב שלהם יוצא לפעמים משליטה וצריך תשומת לב, וכאלה שזו בדידות או יאוש שמכבידים עליהם, יש כאלה שזו דווקא אנרגיה בלתי נגמרת ותמימות שמקשות. אצלי זו החרדה שעל פי רוב באה במנות קטנות-בינוניות. היא לא משתקת, רק נמצאת ברקע ומחפשת הזדמנויות להעלות את הווליום של עצמה ולעשות מסיבה.

One Apple at a time

יש לה תואר מתקדם בערמומיות. אין לה איזה מושא קבוע. במקום, היא אורבת עמוק בפנים ומחפשת סדקים דרכם תוכל להתגלות וקמטים קטנים בחיים להיתפס בהם. אם אני לא שם לב, בטעות אני יכול לגלוש לתוכה במהלך היום, כי אני מאחר בכמה דקות, או כי חלק קטן במוח שלי לשנייה לא בטוח אם כיביתי את האש מתחת לקפה (ואני יודע שכיביתי!). אבל היא מהירת תגובה, מזהה את החולשה ומסתערת, נתלית בכל הכוח ועושה המון רעש וצלצולים ופתאום המוח שלי עסוק רק בה והדרך מכאן ועד לדמיון הפרוע על איך מפטרים אותי מהעבודה והדירה שלי עולה באש קצרה, אוי כמה קצרה.

Apple Sauce JPEG (5 of 52)

ואולי הצלחתי סוף סוף להתחקות אחר המקור שלה, או לפחות אחד המקורות. כשחושבים על זה מבינים שהמציאות המוזרה היא ששינוי הוא הדבר הקבוע היחיד בחיים שלנו. ברצינות רגע, אני לא מנסה לדבר בקלישאות. ההבנה הזאת אשכרה נחתה עלי לא מזמן. העולם משתנה כל הזמן. אני מבוגר בשתי דקות מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. התאים שלי השתנו, הגוף אחר. ולא רק אני משתנה, גם מסביבי הכל בתנועה. האוויר שאני נושם, הדרך שקרני האור נשברות במצלמה שלי. כולנו כל הזמן משתנים, אפילו אתם- מאז שהתחלתם לקרוא הזדקנתם בכמה שניות, כבר לא בדיוק אותו הדבר. הדם זורם, השיער צומח, תאים מתים ובמקומם באים חדשים והמחשבות שלנו, גם הן באות והולכות ביחד עם הרגשות ועם כל השאר.

Apple Sauce JPEG (18 of 52)

שום דבר בעולם הזה שלנו לא קבוע למרות שהמוח שלנו מנסה בכל הכוח לשכנע אותנו שכן. אני נאחז בטקסים, יוצר שגרות וחוזר על פעולות שוב ושוב כאילו ברור שהן יניבו את אותה התוצאה, אבל השמש זרחה הבוקר שתי דקות מאוחר והיא תשקע מוקדם יותר גם כבר קצת יותר חורף מאשר סתיו, והכשלון שבחזרה המושלמת ידוע מראש. כי העולם הוא עולם אחר. יש נחמה בקביעות, היא מאפשרת לצפות את הבאות וכשאני לא יודע בדיוק למה להתכונן רמות החרדה שלי עולות.

Apple sauce

פעם הייתה לי תרופה ברורה אליה. הייתי זוחל באמצע הלילה לתוך המיטה של ההורים שלי, שבמשך שנים הייתה רק מזרון על הרצפה, נגישה לילדים קצרי רגליים עם בטן מלאה בחרדות, ומצטנף ביניהם. אני עדיין יכול להרגיש את הההקלה שהחום ביניהם השרה עלי. הוא היה מבריח כל פחד וממלא כל מצבר. הבעיה היא שיש איזה שלב שבו להיכנס למיטה של ההורים פחות מקובל. נגיד גיל 33 כמעט 34. פחות. פחות מתאים… אז מה עושים כדי להתמודד עם הרגשות מהזן הפחות נעים?

Apple Sauce JPEG (22 of 52)

נדמה לי שהמנגנון הכי חשוב שפיתחתי בשנים האחרונות להתמודד עם עצמי הוא להסתכל על הרגשות שלי גם מלמעלה ולא רק מתוך החוויה הסוחפת שלהם שמרגישה כל כך טוטאלית לפעמים. מצאתי הקלה בלדעת שהרגש הוא רק עוד מרכיב אחד מהמכלול הקשה להגדרה שהוא יובל. יש בי גם שכל ישר, ואינסטינקטים ויכולת לחשוב ולשקול ולהחליט החלטות לגבי ההתנהגות שלי. אני לא ר-ק רגש.

Apple Sauce JPEG (26 of 52)

החרדה נשארת אותה חרדה, אבל היום אני מבין לליבה יותר. יודע ללטף אותה על הראש ולהגיד לה – אנחנו מכרים ותיקים וכמו שבאת ככה גם תלכי, את לא פה לתמיד. זה עוזר לרגע ואז החוויה של החרדה שוב הופכת טוטאלית ואז אני עושה את התרגיל הזה שוב וזוכה בעוד רגע של שקט. גם למדתי לפעמים להסתכל על מה שהיא מנסה לגרום לי לעשות כשהיא מבקרת – על פי רוב להימנע ממשהו – ואני מנסה להתחכם לה, למשל לפתוח את המעטפה מביטוח לאומי, למרות שמעולם לא קיבלתי מעטפה מביטוח לאומי עם חדשות טובות בתוכה. או להסתכל על ערבים כאלה שהשמש כבר שקעה בהם, ונודף מהם ריח של עצבות ולקבל אותם בזרועות פתוחות, כי הם גם חלק ממני, אבל הם לא כל-כולי.

Apple Sauce JPEG (39 of 52)

השנה החדשה, הסתיו והחיים זימנו לי המון שינויים שקורים ממש בשבועות האלה. מחליף עבודות, עובר לחיות עם וכבר לא לבד, מנהל ומדריך ולא רק עובד מן השורה. הרבה שינוי שמביא איתו תחושות מעורבות וחוסר יכולת מוחלט להכחיש אותו ולדמיין שהכל בעצם בדיוק אותו הדבר. אני מתרגש וזו חוויה שכוללת בתוכה כרגע שמחה רבה, מהולה בלחץ ועצב. אני משתנה ביחד עם העונות והנה התפוחים הגיעו לשוק בהמוניהם. והם זולים ויפים ומלאים במיץ ולא פרסמתי מתכון לשנה החדשה אז הנה הוא בא באיחור. בכלל קשה להגיד שזה מתכון. זו דרך הכנה והצעת הגשה והיא עושה לי טוב בלב.

Peels

רסק תפוחים נשמע כמו משהו של תינוקות. אבל מאז שהתחלתי להכין אותו בבית אני אוכל כמויות אדירות שלו. הוא מספק ופרחוני בטעמים שלו, מתוק וחמוץ עם כל כך הרבה עומק ואפשר לעשות איתו המון דברים (עוגה מדהימה שמקווה שאספיק לפרסם, למשל). אני אוכל כל יום כזה מן: רסק תפוחים, טחינה גולמית וגרעיני צ'יה. משביע לי את הרעב, מהיר הכנה, ללא תוספת סוכר ונשמע ממש ממש בריא. ווין-ווין.

Apple Sauce JPEG (52 of 52)

רסק תפוחים זה קל מאוד להכנה. במיוחד אם רכשתם מכשיר בלתי רגיל שמקלף, מלבּה ומסלסל את התפוח והופך את כל סיפור ההכנה לאטרקציה לא רגילה. אבל גם אם צריך לקלף ולחרצן בעצמכם לא מדובר בפרויקט גדול מידי. וקונים המון תפוחים ומכינים מלא מזה וזה מחזיק יופי במקרר. בזמן שהתפוחים הערומים מחכים לאחיהם הלבושים מטבילים אותם בתוך אמבטיית מים ולימון כדי שלא ישחימו.

אני אוהב את הרסק שלי נטורל. בלי תבלינים, בלי תוספת סוכר. רק מעט לימון. אתם יכולים לשחק ולהוסיף ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן, הל… ואפילו לקחת את כל הסיפור לשלב הבא ולהכין חמאת תפוחים שזה בעצם ריבה עם יחסי ציבור משודרגים. בינינו לקרוא לדברים שהם לא חמאה, "חמאה" זו הונאה בעיני. בואו נקרא לילד בשמו. ממרח תפוחים.

Apple sauce leftovers

אופן ההכנה: קולפים, מחרצנים, חותכים לחתיכות בינוניות ומניחים בסיר גדול. מוסיפים כ-2 ס"מ של נוזלים, סיידר תפוחים או פשוט מים. סוגרים את המכסה ומבשלים על אש בינונית כ-45 דקות ועד שהתפוחים מאבדים צורה והופכים לעיסה. יהיו בה גם חתיכות גדולות יותר. אני מצנצן בשלב הזה. מי שאוהב קרם ממש חלק יכול להעביר במעבד המזון. וזהו. כשרוצים סנֵעק מהיר (אין מילה טובה בעברית לסנעק. חטיף פשוט לא עובד) מעמיסים בקערה, מזרזפים טחינה וזרעי צ'יה, מוסיפים גם פקאנים אם ממש ממש רוצים להשקיע, וטורפים.

Apple Sauce JPEG (50 of 52)

הפרויקט הבא – חומץ תפוחים ביתי משאריות התפוחים. דיווחים מהשטח – סטיי טיונד.

Apple Sauce JPEG (42 of 52)

אוכלים רסק תפוחים בהנאה מרובה וזוכרים שחוויית האכילה היא רק חלק אחד קטן ממה שמרכיב אותנו.

Apple Sauce JPEG (46 of 52)

45 תגובות על “שתי מילים על בעיית ההזדקנות… / דוד אבידן – רסק תפוחים ביתי עם טחינה וצ'יה

  1. רננה הגיב:

    נהדר.
    מזדהה מאוד עם התוכן
    ונדלקתי על המתכון..

    [אה, והזכרת לי פתאום את מאיר אריאל, עם "מחפשת סדקים דרכם תוכל להתגלות".]

  2. שרית הגיב:

    מקסים ורגיש.

  3. יופי טופי.
    רק לידע כללי – המכשיר הזה הומצא באנגליה הויקטוריאנית. הגל הראשון של הגאדג'טים EVER….

  4. Tsairi Boaz הגיב:

    איזה מוכשר. אלוהים ישמור.

  5. מרים הגיב:

    כל פעם אני מתפעלת מחדש, ממך, מהגילויים שלך, מהשיתוף איתנו, מהצילומים שהם חלום (!!!), ועוד כל מיני.
    הפעם פתאום גיליתי שאנחנו בני אותו גיל, וזה מאוד החמיא לי, ומאוד היה לי כיף לגלות שכבר מדריך ומנהל ואתה 'עם' ולא לבד:)
    רסק תפוחים זה אחד הדברים הכי טעימים מאז בית תינוקות והפעוטון בימי הקיבוץ העליזים, וכשרוצים לעדן אפשר להוסיף בננה. לפעמים כשאני מתגעגעת לטעם ואין לי זמן (השנה זה קרה כ"כ הרבה…) אני אוכלת גרבר, שזה מזון תינוקות שבכלל לא עושה כבוד לדבר האמיתי, אבל לפחות נותן קצת תחושה וטעם.
    ושתדע- שרשראות הקליפות האלו זה דבר אדיר!!!!!
    תודה על השיתוף. תמיד מוצאת את עצמי בקטן בכל פעם איתך ואצלך

    • מרים – תודה על התגובה הכל כך משמחת על הבוקר (בניו יורק עוד בוקר) אנסה להוסיף בננה, נשמע מצוין. וכשסיפרת על ימי הקיבוץ העליזים התמלאתי קנאה. תמיד חלמתי בסתר הלב לגדול בקיבוץ.

  6. אפרת הגיב:

    יובל, איזה מזל שיש לנו אותך

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בול

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מקסים, בדיוק מה שמחמם את הבטן

  9. מעין הגיב:

    תודה על המתכון, המילים והתמונות. תפוחים (עם קינמון, מבחינתי) יכולים לתת נחמה דומה לזאת של שוקולד, רק עם פחות סוכר ושומן. ועכשיו עם טחינה וצ'יה – בכלל כייף.
    שיהיה סתיו יפה, ותתחדש על החידושים בחיים

  10. Ilana Sarig Hughes הגיב:

    לקרוא אותך זה קצת כמו לאכול רסק תפוחים עם טחינה וזרעי צ'יה. נעים ומנחם.

  11. תום הגיב:

    מקסים וטעים, קיבלתי לפני כמה חודשים מכתב מביטוח לאומי שהם מחזירים לי כסף שלא ידעתי שלקחו לי בכלל, אז חדשות טובות זה תמיד אפשרי 🙂

  12. Ron Ben-Israel הגיב:

    מאוד אהבתי, רון

  13. רסק תפוחים ביתי מחזיר אותי תמיד, אבל תמיד לסוף שנות השמונים שיצא הסרט "בייבי בום", ובו דיאן קיטון מקבלת תינוק ו… נו, אמורה לטפל בו, ואין לה מושג. היא תקועה באיזה בית באמצע שום מקום ומתחילה להכין רסק תפוחים, שבסופו של דבר וכיאה לאשת עסקים, היא ממתגת ומוכרת. הפלא בפוסט הפעם הוא כפול עבורי – פתחתי אותו בדפדפן הרגיל וראיתי רק תמונות מקסימות. קצת התפלאתי כי תמיד אני מחפשת את המילים שלך. וכמו שאומרים, פה כבר חשדתי, הפלא ופלא עברתי לכרום והתגלה לי עולם ומלואו של המילים שלך, הזכרונות ו… אתה! אז תודה. הפוסט מקסים, ולמרות שאתה כותב על חרדות אותי הוא דווקא מרגיע. לחיי ההתחלות החדשות בחייך. לחיי תפוחים סמוקיי לחיים ורסק תפוחים רך ומערסל. נשיקות

  14. צביה הגיב:

    זה יפהיפה,
    כמה דיוק בכתיבה שלך ובהתמודדות
    תודה

  15. oogionet הגיב:

    אתה פשוט נפלאאאא! המילים שלך סוחפות לחלוטין, ואני מאוד מזדהה עם הרבה מהתחושות שלך.

  16. ריבי הגיב:

    אז אחרי הרבה נפתולי מקלדת הצלחתי גם לראות תמונות וגם לקרוא מילים (נפלאות הכרום…). כתבת נפלא על דברים מוכרים וקרובים אלי יותר משתוכל לשער.

  17. תמרי הגיב:

    יובל…..איזה פוסט נפלא. והתמונות נפלאות.
    אתה מדבר כמו שאתה כותב?:) אני סקרנית לדעת?? כמה יפה כתבת. אתה מביע רגשות בצורה מעוררת קנאה. כל כך רגיש ונוגע.
    לגבי חרדות….טוב יש לנו על מה לדבר לגמרי. איתך בכל מילה. מבינה כל פסיק שכתבת שם.

    אני מודה שתפוחים אני הכי אוהבת דווקא כשהם לא תפוחים….
    כשהם הופכים למשהו אחר…..ורסק תפוחים…טוב זה אחד הדברים האהובים עליי…
    כשילדתי את ילדיי (לא כל כך מזמן ) תמיד היו מביאים לי לבית החולים רסק תפוחים ביתי ומעליו מחית של שזיפים מיובשים שחורים מבושלים….אתה יודע אחרי לידות זה טוב לעיכול וכאלה…ענייני נשים. הייתי מתה על זה! יכולתי לחיות רק מזה.
    בכלל אני אוהבת לשים על רסק תפוחים משהו. בעיקר ריבה. ריבת תות או פטל ואפילו ריבת תפוז שזה שילוב הורס. ועכשיו עם הטחינה בכלל סקרנת.

    "שום דבר לא קבוע"….יש משפט נפלא של פרידה קאלו שמדבר בדיוק על זה. הוא תלוי לי במטבח.
    כמה נכון. אשלח לך אותו….
    תמרי

    • תמרי – תודה רבה. נראה לי שיש טיפוסים כאלה שהחרדה היא המשימה שלהם בעולם הזה. קטנה או גדולה. לא מזמן הכנתי ריבת חבושים ואני מאוד נהנה לשים גם אותה מעל רסק התפוחים. ותודה על המשפט של קאלו!

  18. idity8 הגיב:

    ברגעים של נפש נרעשת מוזיקה בשבילי היא עוגן ותרופה, אז הא לך יובל יקר
    אבל הפעם משהו חמוד ושטותי במיוחד

    🙂

  19. sarahlivne הגיב:

    אח, דוד אבידן – מחזיר אותי לאותם רגעי נעורים שבאמת העצב היה בהם סוף העולם ולא היה לו גבול. תודה שהבאת לנו שיר שלו. בתמורה אתרום לך 2 סנט שלי לשיכוך חרדת ההזדקנות:
    סנט ראשון: וואו, אתה הרבה יותר צעיר ממה שחשבתי. בלי להעליב – בגלל שאתה מדבר על ליבי לעיתים קרובות – דימיינתי אותך בערך בן גילי. אז אני ארשה לעצמי לומר לך שלפני ההזדקנות, באיזור גיל 40 וקצת (חצי שעה לאחר התקף הפאניקה של אמצע החיים וזה) באה ההתבגרות, והיא ברוכה ביותר, ושמה הכל בפרופורציה. החיים בעצם מתחילים בגיל 40, אז אתה בכלל רק במכינה… תנשום עמוק…
    סנט שני: הערבים האלה ששקעה בהם השמש, הם לא מלאים עצבות כמו שהם מלאים נוסטלגיה וגעגוע. התכנית האישית שלי לפעם הבאה שיהיה לי בן זוג בהישג יד היא לצעוד לתוכם, לצאת לטייל יד ביד, לנשום אותם עמוק ולהנות מכל רגע, ומהידיעה שהגעגוע סופו להתמלא.
    ויש מצב שכל ההגיגים האלה נובעים מזה שאמנם אצלך סתיו, אבל אצלי אביב. אבל תפוחים וטחינה יש פה בשפע כל השנה, אז אני בהחלט אנסה!

    • מעניין – אבל חרדת הזקדנות אין לי כרגע בכלל, להפך. שתבוא ואיתה היכולת ההולכת וגוברת לשרוד רגשות חזקים ולחוות אותם. אני לא יודע אם הגעגוע סופו להתמלא ואם הנוסטלגיה היא בכלל רגש בהתייחס למשהו שבאמת היה בעולם או רק יציר המוח שלנו, אבל בכל אופן, גם אני מוצא בערבים האלה אושר מלנכולי קטן. ואולי בכלל לא לזה התכוונת. אביב נעים שיהיה בחצי השני של העולם.

      • sarahlivne הגיב:

        כן כן, בהחלט לזה התכוונתי. הנוסטלגיה כולה בראש שלנו, זה ברור (למרות שמה היינו עושים בלעדיה, אז אנחנו קוראים לזה רומנטיקה). אבל יש משהו בערבים האלה שנועד להילגם בשניים. געגוע לחצי השני. וכשיש – זה אושר בזעיר אנפין.

  20. bettybd הגיב:

    פוסט מעניין, הזדהתי עם מה שרשמת על כך ששינוי הוא מצב קבוע.
    אני באופן כללי מרגישה שהחיים שלי משתנים כל הזמן עד לרמת התשה, אבל לא חשבתי על זה שבעצם זה מצב טבעי.
    אנחנו פשוט רוצים להאמין שזה לא אמור להיות, כי אז נרגיש פחות חרדה.

  21. חלי הגיב:

    למרות העובדה שאנחנו לא מכירים אחד את השנייה, אף אחד מעולם לא הגדיר את החרדות שלי טוב יותר…. וגם לא כתב טוב יותר דרכים, אם לא לנצח, לפחות להתיידד איתן…
    אני אקרא שוב ושוב ושוב את המילים שלך.
    ובעניין התפוחים – נסה לגרד תפוח בחלק הגס של הפומפיה, תוסיף הרבה מים קרים, טיפת לימון, תמצית מי ורדים וסוכר. סוג של משקה מרענן וטעים ליום חם, ואצלנו אחרי צום כיפור :)))

  22. מורן הגיב:

    מרגישה ממש רע עכשיו שאנחנו לא נותנים לילדות להיכנס למיטה שלנו (או לפחות מנסים שלא, או לפחות היינו רוצים), הפכת לי את כל ההסתכלות על זה

  23. […] זוכרים ששנה שעברה הכנתי רסק תפוחים ביתי? אז השנה עם פרוץ עונת התפוחים הכנתי את העוגה הזאת (מפה) שהמרכיב המרכזי שלה הוא רסק התפוחים, והיא אחת הכי מספקות שיצא לי להכין. אם הכנתם רסק זה נקודות בונוס, אבל אפשר גם עם רסק קנוי, שימו לב שאתם קונים אחד שהוא רק תפוחים, בלי סוכר נוסף וכו'. […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s