החיים שיש לך / יונה וולך – פניני בלסמי בשמן בזיליקום זוהר

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)-2

Fullscreen capture 792016 33725 PM.bmp

(מתוך תת הכרה נפתחת כמו מניפה / יונה וולך ע"מ 237, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1992)

שאריות של ילדות נמצאות בתוך כולנו. רסיסים של האהבות שאהבו אותנו, הליטופים שניחמו אותנו, הידיים שערסלו אותנו בחום. כל תא על פני הגוף שלנו הוא ארכיון למגע שנגעו בנו כל חיינו.

Balsami Pearls JPEG (14 of 66)-20140430

כל חוש הוא ספריה של זכרונות, מקוטלגים לפי ניחוחות, תחושות, צלילים וטעמים. הנקבוביות זוכרות, העור עוד מתמסר, החלל שבתוך הפה מגיב כמו שהוא יודע עוד ממזמן ופרוזדורי הריחות שבאף מפעילים רשתות עבותות ועמוקות של זכרון. החוש מקטלג את הרגש והרגש מאכסן את הזכרון.

Balsami Pearls JPEG (6 of 66).jpg

כמו בבושקה. אני אחד גדול ובתוכי קטַנים-קטֵנים והולכים. לא איברים פנימיים בי אלא יובלים שהיו והתקבעו ונותרו חיים דוממים או חיים בועטים או חיים מקפצים ורוקדים. מאובנים יובליים שמתעוררים לפעמים וקשה לצפות מראש בכל סיטואציה מי מהם יגיב.

Balsami Pearls JPEG (7 of 66)-20140430

גן ילדים קטן יש בתוכי, משפחה מרובת ילדים. כל אחד רוצה תשומת לב, כל אחד זוכר, לא מילים, או אירועים אלא תחושות, ומצבים קיומיים.

אני הילד התמים שבגן רחל ניסה לחפור בחול לעומק עד שיגיע לצד השני של העולם

והילד המבויש שבגן ציפורה צעקו עליו שיפסיק לחטט באף

ופעם נתנו לו מרשמלו כי כל כך לא רצה להיפרד מאבא שלו בבוקר אחד מאוחר

Balsami Pearls JPEG (16 of 66)-20140430

אני הילד המבוהל כשבכיתה ב' הגיע באיחור לבית הספר בעולם שמדבר שפה שהוא לא מבין ונשלח להירשם במזכירות ודמעות זלגו מעיניו ובסה"כ המזכירה רק הייתה צריכה לעשות וי

ואותו אחד מתלהב שהיה רוקד בהפסקות בהרקדות למרות המבטים והלעג והחברה שיצקה לתוכו בושה לאט לאט עד שיום אחד הפסיק

אני הילד השמח שהולך עם אבא לשוק כל שישי אחר הצהרים כשהמחירים זולים ומקנח את הביקור בביסים מעגבניה ומיד מבצל ירוק כדי שיספיקו להתערבב בפה.

Balsami Pearls JPEG (4 of 66)-20140430

וגם הנער החרד שבטיולים של התנועה פחד יותר מכל מהנסיעה באוטובוס כי מה אם אף אחד לא ישב לידו

אני התיכוניסט המבועת שמקבל צו גיוס ראשון ונכנס מתחת לשמיכה מבוהל מהחיים והטרטורים והרובים

אני החייל הרגשן שיורה בפעם הראשונה בנשק ומההדף ואבק השריפה והכוח הבלתי נתפש בקצה האצבע מזיל דמעות והמפקד שלו קצת מרחם עליו ובעיקר צוחק עליו לפני כל שאר החיילים

אני בן העשרים וקצת האמיץ שהחליט יום אחד, מי יודע איך, לעזוב את כל הידוע ולטוס לניו יורק לחיים בלתי מוכרים.

Balsami Pearls JPEG (31 of 66)יש כל כך הרבה ממני. חוויות רגשיות שהתקבעו ונותרו כמו שהן. נטועות עם רגל אחת בעבר ואחת בהווה והן מי שאני. ולפעמים זה המבוגר של כאן ועכשיו שמצליח להגיב לסיטואציות ולפעמים זו אחת מגרסאות העבר שלי. הנער המבוהל הוא שמגיב לאנשים חדשים שאני פוגש. והילד המתלהב הוא זה שמצליח בכל מקום עבודה למצוא את הלהט, והאני של עכשיו צריך לעשות כל הזמן משאים ומתנים עם כל האניאיים האחרים כדי שיתנו לו לפעמים פשוט להיות ולפעול מתוך הרגע, בלי כל משאות העבר.

Balsami Pearls JPEG (63 of 66)-20140430.jpg

ובעיקר אני לומד עם השנים שאני צריך לתפוס את עצמי כשעולה איזה זכרון מביך, מעורר בושה וכעס ואולי רחמים, והרי החיים מלאים באלה. לתפוס את עצמי כשהם מגיעים ומפעילים אני ישן שהופך להיות כאן ועכשיו ולתת לו, ליובל ההוא, איזו חוויה אחרת. לשלוח לו הבנה וחום, חמלה ונחת. להגיד לו עשית הכי טוב שיכולת באותו הרגע, ולתת לו לנוח. ללמוד להניח. כי הגרסה הזאת שלי באמת עשתה הכי טוב שיכלה באותו הרגע ולא טיפה פחות.

זה מצריך איזה רגע של מודעות, הבנה שאו-הנה זה ההוא מגיל 14 שמרים את הראש כרגע ומכניס הילוך.  ואז למצוא איזה דיבור שיעבוד איתו והפעם במקום לכעוס עליו ולהשתיק אותו –  להבין, לאשרר, לוותר לו.Balsami Pearls JPEG (17 of 66)-20140430אז אני לומד לחיות עם עצמי היום ועם כל האניאיים שהולכים ושבים. זו לא אשמתם שהם כאלה. כמו רוחות רפאים שנותרו בעולם שלנו כי לא סיימו משהו, כך החלקים האלה בנו נותרים לא פתורים וחוזרים ושבים. המטלה שלנו היא ללמוד לשחרר אותם, ואולי זה לא לשחרר אלא דווקא להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מאיתנו. צמוד צמוד.

Balsami Pearls JPEG (10 of 66)-20140430


פניני בלסמי

אלגנטיות ואסטיות וכל כך קלות להכנה.

  • 1/2 כוס חומץ בלסמי
  • 1.5 גרם אבקת אגר אגר
  • 1 כוס שמן זית (נחוץ לתהליך ההכנה, אחר כך ניתן לעשות בו שימוש חוזר)
  • כוס גבוהה יחסית
  • טפטפת או מזרק

ראשית ממלאים כוס בשמן זית ומכניסים למקפיא. השמן צריך להיות קר מאוד אך לא קפוא לגמרי, עכור ולקראת קפיאה. מטפטפים את החומץ החם לתוך השמן ומהקור החומץ מתגבש. כשעה במקפיא מספיקה.

Balsami Pearls JPEG (42 of 66).jpg

הוראות: מערבבים בסיר את האגר אגר והחומץ ומביאים לרתיחה תוך כדי בחישה. חשוב להביא לרתיחה אחרת האגר אגר לא מכניס להילוך ראשון ולא יניע את תהליך ההתגבשות. מערבבים תוך כדי רתיחה כ-2 דקות. מכבים את האש ונותנים לחומץ להתקרר מעט, כעשר דקות.

מעבירים את החומץ שרתח לבקבוק טפטפת או למזרק אם יש לכם. מוציאים את השמן מהפריזר ומתחילים לטפטף לתוך השמן. משחקים עם הלחץ ליצירת פנינים בגדלים שונים. נותנים לפנינים להתקרר לגמרי ואז דגים אותן בעזרת כף מחוררת או שמסננים עם מסננת דקה. אפשר לשטוף אותן במים אם רוצים. אפשר גם לא.

basil oil

לשמן בזיליקום זרחני

שוטפים צרור של עלי בזיליקום, מפרידים לעלים ומניחים בקערה חסינת חום. מחממים חצי כוס שמן זית בסיר. השמן לא צריך להיות לוהט – מספיק חם שכשמכניסים לתוכו עלה יהיו מעט בועות, לא סערה שלמה. יוצקים את השמן על עלי הבזיליקום. למה? כי החום משמר את הצבע של הבזיליקום ועוזר לטעמים שלו לחדור לשמן. מכניסים את העלים עם השמן למעבד מזון וטוחנים היטב. מסננים בעזרת בד גבינה, פילטר קפה או מסננת עדינה.

Balsami Pearls JPEG (26 of 66)

חותכים פרוסות עגבניה, מניחים מעל פרוסות מוצרלה איכותית ופניני בלסמי מעל. יוצקים מסביב שמן בזיליקום. מתענגים.

Balsami Pearls JPEG (60 of 66)אוכלים פניני בלסמי ברוטב בזיליקום זוהר ואוספים באהבה ובסבלנות את כל האניאיים שלנו.

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)

ותודה לאחי הסוּפר מן שבזכותו המתכון והביצוע המדויק.

ארמי אֹבד אבי (משורר בניו יורק) / עמיחי חסון – מדריך ניו יורק למתקדמים

Croissant (1 of 1)

Fullscreen capture 6202016 104036 PM.bmp

(…)

(מתוך מדבר עם הבית / עמיחי חסון, ע"מ 63, אבן חושן הוצאה לאור, 2015)

אם אתם באים לבקר בעיר האורות שלא ישנה לרגע,  בוודאי כבר הצצתם במדריך לברוקלין שכתבתי ואז חשבתם לעצמכם, אבל רגע, מה עם מדריך לשאר העיר? הנה הוא סוף סוף הגיע. הרשת מפוצצת במדריכי ניו יורק, אז מה לא תמצאו פה? את ההמלצות הקלות, הברורות, שנמצאות בכל מדריך תיירים (ההיי ליין, גלריות בצ'לסי, טיימז סקוור? למה שמישהו ירצה ללכת לטיימז סקוור??! וכו'…)מה שלא תקבלו פה זה את ניו יורק של התיירים. במקום אני הולך להציע לכם מבט פנימי ממי שגר פה כבר כמה שנים. דברים ש"מקומיים" עושים. זה לא המדריך הממוצע לעיר, פה זה ניו יורק למתקדמים (* והתמונות לקוחות מהאינסטגרם שלי וצולמו לאורך השנים ב-Union Square Green Market המעולה והאהוב עלי מאוד. ** קישורים מסומנים בקו תחתי. ליחצו ותהנו. ).

IMG_2228

קודם כל, יש מלא שירותים שמנסים לרכז את מה שקורה בעיר. נרשמים אליהם בחינם ובתמורה הם ישלחו לכם מיילים עם דברים חינמיים ומוזלים באופן יומי או שבועי. אני כבר כמה שנים רשום ל the skint, אי מייל יומי שמרכז אירועים ועניינים ו-Gold Star (ראו פירוט בהמשך) שמרכז הנחות לאטרקציות בעיר. הרבה פעמים יש להם הנחות לדברים ממש שווים, אז שווה להירשם אליהם לתקופה שאתם באזור.

לכו לראות סרט בחינם (הקישור אולי לא מעודכן! בדקו תאריכים) בפארק או על איזה גג מעניין. כדי לקבל את כל החוויה במלואה חובה להצטייד בשמיכה ובפיקניק מפנק מראש.

IMG_2155

סיורים במים

מנהטן היא אי. שוכחים את זה כשנמצאים עליה אך זו האמת. ממערב ההאדסון הרחב, ממזרח האיסט ריבר שבסופו של דבר מתחבר להאדסון דרך ההארלם ריבר. איך אני יודע את כל זה? כי עשיתי סיור בסירה. אחד הדברים הכי שווים שיצא לי לעשות כאן. הסיור הספציפי הזה הוא של אגודת הארכיטקטיים של ניו יורק. על גבי סירת מנוע ישיטו אותכם מסביב לכל האי במשך כ-3.5 שעות ויתנו לכם הדרכה מפי אדריכל מקומי וידען. לפעמים גם יש אדריכילים סלבז שמשתתפים. במחיר הזה תקבלו גם משקה ראשון חינם ופריסה נאה של גבינות, עוגיות ופירות. לומדים המון וגם נהנים! הסיור יקר אם משלמים מחיר מלא, כ-75 דולר, אך לרוב יש קופונים של עד 50% באינטרנט. הרבה פעמים הקופונים הללו יהיו ב-Gold star ואתם הרי כבר נרשמתם!  הם מציעים גם עוד כל מיני סיורים שאת חלקם עשיתי כמו סיור גשרים, או סיור ג'נטרפיצקיה של ברוקלין מהסירה. תמיד מרתק. בגלל שהם כאלה שוים הם מאושרים כמעניקי שעות הכשרה שלאחר הלימודים לארכיטקטיים. שימו לב שיש שתי יאכטות שונות, אחת יותר זולה ואני חושב שההבדל המהותי הוא שאין בה מזגן. יותר כיף עם מזגן.

IMG_2982

יש עוד כל מיני סיורי סירות, ליליים, יומיים, מהירים במיוחד כמו ה- Shark, מסיבות על המים, ארוחות פאר על המים וכו'. חלק בטח טובים יותר וחלק פחות. בכל מקרה מאוד נחמד לראות את ניו יורק מהמים באיזשהו שלב.

קניות

ניו יורק היא מכה של קניות. ישנם המרכזים הגדולים בעיר (סוהו, רחוב 34 והשדרה ה-5 הידועה והיקרנית) וכמובן עוד מלא אפשרויות אחרות. תקשיבו ותקשיבו טוב –כמעט אף פעם לא צריך לקנות דברים במחיר המלא שלהם. כמעט בכל הרשתות תמיד יש מכירות. ב-gap למשל אין מצב שלא תמצאו קופון של לפחות 30% הנחה על כל הקנייה. זה נכון לגבי כמעט כל חנות אחרת ובטח ובטח בקניות און ליין. מה עושים? קודם כל נרשמים לניוזלטר של החנות שאתם אוהבים. לרוב רק על ההרשמה תקבלו 10-15% הנחה לקנייה הבאה. ועכשיו עוקבים אחרי האי מיילים היום יומיים שתקבלו הם מציינים מתי יהיו מכירות. חוצמזה לפני כל קופה, וירטואלית או אמיתית הקישו בגוגל את שם החנות ו-coupon זו תעשייה שלמה של אתרים שמרכזים קופונים ולא פעם הוצאתי פחות בדרך הפשוטה הזו.

IMG_2403

קניית כרטיסים להצגות והופעות

  1. האפשרות האהובה עלי היא ראש טיקטס Rush Tickets הם הכי זולים (באזור ה-40 דולר) והמקומות לרוב מאוד טובים. הם דורשים השקעה של זמן. הם זמינים מרגע שהקופות נפתחות באותו היום וניתנים לקנייה רק בקופה עצמה. להצגות מבוקשות במיוחד לפעמים עושים הגרלה בין המבקשים, או שאנשים מגיעים שעות מראש ומחכים בתור (שעות! אמריקאים משוגעים על תורים…). לפעמים צריך תעודת סטודנט ("סטודנט רש") בשביל לקנות את הכרטיסים, לפעמים יש הגבלת גיל. אז איך יודעים? הנה אתר שמתאר את הראש טיקטס לכל הופעה ומה צריך לעשות בשבילם.
  2. יש כל מיני תוכניות שאפשר להצטרף אליהן בשביל כרטיסים זולים. שתיים שאני משתמש בהן באופן קבוע הן Hiptix שמאפשר קנייה מראש של כרטיסים מוזלים להצגות הלרוב מעולות של Roundabout Theater  (עד גיל 36). ו- LincTix  תוכנית לצעירים עד גיל 35 (וכן, הם בודקים בקופות…) של הלינקולן סנטר שגם בו ההצגות לרוב מעולות. ההרשמה לשני השירותים הללו היא בחינם. הכרטיסים אוזלים מהר אז כדאי לקנות כרטיסים מראש כמה שאפשר.
  3. TodayTix היא אפליקציה יחסית חדשה שמנסה לחולל מהפכה בקניית כרטיסים. היא מציעה מידי יום כרטיסים מוזלים לשבוע הקרוב לרוב ההצגות בעיר. היא דרך טובה להשיג כרטיסים, אבל הכרטיסים הזולים הם לרוב אלו של השורות האחרונות וזה פחות כיף. שימו לב שכשקונים מהם תצטרכו לחפש את הנציג שלהם בכניסה לתאטרון כדי לקבל את הכרטיסים. הם לא יחכו לכם בקופה! שירות נוסף שהם מציעים הוא הגרלות וירטואליות לכרטיסים מידי יום. שווה להיכנס, להציץ ולנסות את מזלכם (ואם אתם קונים כרטיסים דרך האפליקציה ותקישו את הקוד AJRTE  אז אני אקבל 10$ לכרטיס הבא שלי כי הפניתי אותכם. אתם ממש לא חייבים).
  4. תציצו מה יש ב-Public Theater, זה לרוב דברים טובים ויש כרטיסי ראש ב-20$ בקופות.
  5. שירות נוסף שכדאי להכיר הוא Goldstar שמוכר כרטיסים להצגות, הופעות וכל מיני חוויות ניו יורקריות אחרות במחירים מוזלים מאוד. ההצטרפות היא חינם (נשבע שהם לא ממנים את הפוסט הזה, פשוט השתמשתי בשירות הרבה אז הוא חוזר על עצמו…).
  6. אפשר גם, כמו פעם, לחכות בתור הבלתי נגמר של TKTS בטיימס סקוואר. אפשר גם ללכת לסניף, ההרבה פחות ידוע שלהם, בדאוון טאוון או בברוקלין ולא לחכות בתור כמעט בכלל.

IMG_2171

חופי ים בניו יורק

כן. יש חיה כזאת. אם לומר את האמת אף אחד מהם לא מדהים. בציונים בין 1-10 הכי גבוה שהייתי נותן הוא 6 לחוף היפה ביותר שהוא סנדי הוק. והוא לא ממש בניו יורק, הוא בניו ג'רזי. מה שכן, זה מאוד מגניב שיש לניו יורק חופי ים ותודו שאתם לא חושבים על בילוי בעיר בתור בילוי על חוף הים, אבל למה לא בעצם? ביום קיץ חם ולח זה דווקא מאוד נחמד לחוות גם ככה את העיר ואת המקומיים שמגלים את הים של ניו יורק כל קיץ מחדש. אז הנה כמה חופים שנחמד לבקר בהם:

Sandy Hook Beach – החוף הנחמד ביותר, סנדי הוק, נמצא בניו ג'רזי. יש אליו מעבורת חביבה שולקחת כ- 40 דקות של הפלגה נעימה. המעבורת לא זולה במיוחד, כ-40 דולר, חפשו קופון שיעניק הנחה יפה. כמעט תמיד יש אחד (coupon seastreak sandy hook) אך לרוב הוא יהיה לשעות שהן לא שעות השיא. כשמגיעים לסנדי הוק מחכים אוטובוסים שיאספו אותכם, כלול במחיר, לחופים. שימו לב שיש כמה חופים. החוף "הצעיר" יותר שהוא גם החוף היותר גאה הוא החוף שהבגדים בו הם בגדר הצעה. אל תדאגו לא חייבים להוריד אותם, ובשלב מסוים בחוף יש שלט שאומר שאזור העירום נגמר. מעניינים במיוחד בעיני האנשים שיושבים ממש ליד השלט בצד של הלבושים. בכל אופן, מדובר בחוף יפה יחסית, עם מים נעימים ונקיים (יחסית) ועם נוף מהמם של העיר, שזו תוספת נחמדה מאוד. אין כמעט שום מקום לקנות אוכל או שתייה ולכן צריך להביא אותה איתכם. חוזרים חזרה באוטובוס ובמעבורת ועל כן שימו לב לזמנים ותכננו מראש. אפשר גם להעביר אופניים על המעבורת וזה יכול להיות טיול מאוד נחמד. המעבורות יוצאות וחוזרות מ-pier 11 שהוא הפיר של וול סטריט.

IMG_2030

Jacob Riis Beach – היא רצועת חוף שנמצאת באזור של far Rockaway בקיץ יש חברה מצחיקה שמפעילה סקול באסז שבעבור 12 דולר יקחו אותכם הלוך וחזור מנקודות בברוקלין ומנהטן כולל פחית בירה חינם (הם גם משכירים שמשיות וכסאות ים). תחושת טיול שנתי. חוף נחמד ובסך הכל נעים. אם אתם בעניין של החלק הקווירי של החוף כשאתם מגיעים המשיכו ללכת עם הים לימינכם עד שתגיעו אליו. קשה לפספס אותו. האוכלוסייה מגוונת מאוד ומעניינת. גם לכאן כדאי להצטייד באוכל ושתייה מראש. אפשר גם להגיע בתחבורה ציבורית, אך זה יותר כאב ראש. אני מכיר אנשים שעשו את הטיול עם אופניים. גם אפשרות אם אתם מיטיבי פדלוס. בשבילי זה קצת מוגזם.

Brighton Beach – אם אתם בעניין של משהו טיפה יותר קרוב ובעיקר שההגעה אליו יותר פשוטה לכו על החוף הזה. מגיעים אליו בקלות בסאבוואי. ה-Q או ה-B יעצרו לכם בתחנה שנקראת על שמו. תחנת הסאבוואי נמצאת בלב ליבה של שכונה רוסית מאוד. הסופרים, התושבים, חנויות האלכוהול והמסעדות כולן רוסיות. כיף להסתובב שם להרגיש בחו"ל, לקנות נשנושים לים ואז ללכת אליו. לא החוף הכי מהמם, כבר אמרתי, אבל חוויה נחמדה בלב העיר. אחרי שבאתם על סיפוקכם מהחוף לכו על הטיילת לכיוון קוני איילנד. הטיילת מחודשת ויפה וכשתגיעו לקוני איילנד, ההומה מאוד, תעשו סיבוב על רכבת ההרים הישנה, ה-Cyclone שבעבור 9 דולר תעשה לכם בחילה וסחרחורת. http://www.youtube.com/watch?v=o2-RXqU4Lg8. קחו משם סאבוואי חזרה לעיר מאוד בקלות. ה-D,N,Q,F כולן מסיימות שם את המסלול שלהן ומתחילות אותו מחדש.

IMG_2177

ניו יורק לעוד יותר מתקדמים

Roosevelt Island – האי הצר נמצא בין מנהטן לבין קווינז. שני דברים מיוחדים בו: הראשון מגיעים אליו ברכבל! והרכבל הוא חלק ממערך התחבורה העירוני ככה שעולים עליו עם כרטיס של הסאבוואי! איזה אדיר! התחנה ברחוב 59 והשדרה ה-2. כשמגיעים לאי יורדים דרומה עד שמגיעים לגן היפה שמשקיף על מנהטן ונבנה לזכרו של רוזוולט. יש פסל גדול של הפנים שלו ומאוד נעים לבלות שם. חוזרים דרך הצד המזרחי של האי שהרוחב שלו בטח לא עולה על 600 מטר. אפשר עוד קצת להסתובב, אבל מלבד פארק הזכרון היפה אני לא מצאתי שם עוד עניין גדול. אפשר גם להגיע עם ה-F, אבל זה קצת מאבד מהכיף.

Governors Island –אחד המקומות המסקרנים שמתפתחים בעיר בשנים האחרונות. פתוח רק ממאי ועד אוקטובר וישנן מעבורות שלוקחות ומחזירות ממנו מהמזח שבקצה הדרומי של העיר. ניתן לקחת אליו אופניים או לשכור אותן במקום. יש גם "רכבי" פדלים שיכולים להכיל 4 אנשים וזה כבר ממש כיף. יש בו כל מיני אירועי אמנות, גלריות ואירועי מוזיקה. יש בו מסיבת שנות ה-20 כל שנה שנשמעת מגניבה וגם חווה גדולה.

IMG_5030

Low Line – ואם כבר 2018 אז אולי הלואו ליין נפתח. נכון ההיי ליין? אז אותו דבר מתחת לאדמה. נראה מקום מדהים! הלוואי ובאמת יצא לפועל. שיפוץ של תחנה ישנה תת קרקעית כך שאור השמש יאסף ויפוזר מתחת לאדמה. אני מתרגש רק מלחשוב על זה! בנתיים אפשר לבקר במעבדות שלהם בימי שבת וראשון.

טיולי יום מחוץ לניו יורק

לא חייבים לקחת רכב בשביל לצאת מהעיר ולפעמים זה נחמד לעשות ממנה הפסקה. הנה כמה אפשרויות נחמדות במיוחד:

Dia Beacon – הוא מוזיאון אמנות מודרנית שנמצא ליד העיירה ביקון. המוזיאון היה פעם מפעל למשהו ושמרו על המבנים כפי שהיו והתאורה כמעט כולה היא תאורה טבעית שמגיעה דרך הגג. השטח גדול והתצוגות הן בעיקר פסלים מרחבייים. האמת? אני לא עפתי על האמנות עצמה מלבד הפסלים הנהדרים של סרה, אבל כל כך יפה שם, וכיף להסתובב, ונעים לצאת קצת מהעיר כך שאני בהחלט ממליץ על חצי יום באזור. ההליכה מתחנת הרכבת בביקון קצרה ביותר, ובימי ראשון במשך כל ימות השנה גם יש שוק אכרים קטן כבונוס ממש ליד התחנה.  ה-mta מציע כרטיס משולב למוזיאון ולרכבת בתעריף מוזל. יוצאים וחוזרים מגרנד סנטרל.

IMG_2413

Cold Spring – עיירה חביבה ביותר בדרך לביקון וגם על ההדסון עם מלא חנויות מעוצבות ובתי קפה מפולצנים ונעימים. באמת כיף להסתובב שם ולאכול בראנץ' מעולה ב-Hudson Hil’s שנסגר ב-4, הרחוב הראשי הוא main Street ושם קורים מירב הדברים המעניינים, כולל להקות שמנגנות ליד המים. אין ממש טעם להגיע לפה רק בשביל להסתובב בעיירה כי זה מעייף במהירות. מה שכן, ממש ביציאה מהעיירה יש אפשרות לעשות טיול קצר (יחסית) במעלה הר ולראות נופים מהממים של ההדסון וכל האזור. נקודת היציאה לטרק היא כ-1.5 ק"מ הליכה מתחנת הרכבת של העיירה. הנה סיפור דרך מצוין שהשתמשתי בו בעצמי. יש מפות לא ממש שימושיות בכניסה למסלול, הרבה אנשים שעושים אותו ובסופי השבוע יש גם מתנדבים בכניסה שייתנו לכם עוד אינפורמציה אם תזדקקו לה.

Blue Hill Farm – חווה שכיף להסתובב בה ולראות חיות, גידולים והרבה ירוק. בנוסף יש להם בית קפה מהמם שבו הם מכינים הכל בעצמם ממה שגדל אצלהם או אצל השכנים שלהם. האוכל מעולה וכיף לשבת שם. יש גם מסעדה סופר יקרה במקום ועוד מסעדה סופר יקרה שנמצאת בניו יורק ומקבלת את מוצריה מהחווה. אין אפשרות להגיע לכאן בלי רכב. לאחרונה הם החלו לגבות תשלום בכניסה. 20 דולר לאדם במהלך סופי השבוע. בימי השבוע חינם חינם.

IMG_2128

Storm King Park – פארק ענק של פסלים שכיף להסתובב בו. אפשר להגיע עם אוטובוסים של coach usa ויש שתי חבילות אחת הלוך חזור ואחת שתיקח אותכם גם לקניון הענק woodberry commons בדרך חזרה. מרכז הקניות הזה הוא הסיוט הגדול ביותר שלי, אבל לחובבי הז'אנר זה דווקא נראה לי דיל ממש שווה. אפשרות נוספת היא לקחת את האוטובוס של אותה חברה מצחיקה שתיקח אותכם לחוף הים.

Ananda Ashram – הוא אשרם יפה ומעניין במרחק פיזי קצר מניו יורק, אך מרחק נפשי ענק. ממוקם על אגם קטן, המקום הוא פנינה של יופי ושקט פנימי וחיצוני. ביליתי שם את סופ"ש יום ההולדת שלי לפני כמה שנים, ולא הייתי יכול לעשות בחירה טובה מזו. יש שיעורי יוגה כמה פעמים ביום, שיעורי מדיטציה וסנסקריט כולם כלולים במחיר הלינה (הנחות לסטודנטים) והאוכל המעולה כלול גם הוא במחיר. פעם גר שם גורו ויש שם קהילה שלמה של מאמיניו. אם אתם בעניין של הפסקה מההמולה של העיר אחלה אפשרות. ההגעה בתחבורה ציבורית + מונית לא יקרה., היא לא הכי נוחה, אך גם לא מסובכת בכלל.

ואם ביוגה עסקינן – יש בעיר כמובן סטודיו-ים ליוגה בלי סוף. אני במיוחד אוהב את Yoga to the people שיש להם כמה סניפים. האהוב עלי הוא זה שב- St Marks. יש בו 5 חדרי סטודיו גדולים, התשלום הוא על בסיס תרומה והחדרים הגדולים מתמלאים עד אפס מקום. השיעורים בינוניים ברמת הקושי ואני אוהב את התחושה הקהילתית של המקום. מזרונים להשכרה ב-2 דולר. הסניף בוויליאסמבורג גם מציע שיעורי ויניאסה על בסיס תרומה ושיעורים של יוגה חמה על בתשלום.

IMG_2160

תעשו חיים!!

רוצים עוד מידע על ניו יורק?

הנה שוב קישור לפוסט שלי על ברוקלין

והנה קישור למידע שכתבתי על חיי הקהילה הגאה כאן

והנה הפוסטים האהובים עלי מבלוגים חברים:

אז מה את עושה כל היום 1

אז מה את עושה כל היום 2

דברים בעלמה – צ'יינה טאון

דברים בעלמה – דאון טאון ברוקלין

בצק אלים אוכלת בניו יורק

מדבר מהבטן אוכל בניו יורק

מדבר מהבטן על קומפלקס Eataly

מכירים עוד פוסטים שאני לא? יש לכם המלצות משלכם? מוזמנים להוסיף.

ברוקלין / אהוד בנאי – מדריך לשכונה הכי מגניבה בניו יורק: ברוקלין

Brooklyn Post (7 of 11)Fullscreen capture 9112015 110322 PM.bmp

(מתוך האלבום ענה לי / אהוד בנאי)

מתכונים לחגים יש לכם כבר בלי סוף. אני יודע. אז במקום עוד מתכון שיאבד בתהום הנש(נש)יה הנה מה שאתם באמת צריכים: מדריך לאיזור הכי מגניב בניו יורק – ברוקלין. (וכן, זה מדריך אחרי מדריך, ואין מתכון והתמונות קצת מעפנות הפעם… אני יודע, אבל בכל זאת החלטתי לפרסם מהר מהר כי לפי הפייסבוק שלי כו-לכם כבר כאן, מבטיח לחזור לסוּרי במהרה. אה, ובסוף גם יש מפה).

ניו יורק היא עיר שרוצה שיספרו אותה. עיר שבכל פינה מסתתרת בה אטרקציה חדשה. עיר שלכל אחד בה יש גם חיים קצת מחתרתיים, נישה שהיא רק שלו שזר לא יבין, אבל בין 9 מיליון זרים תמיד יהיה מי שיחלוק את אותה הנישה בדיוק. היא עיר שמסעדות סודיות במרתפים ובארים עם דלתות סתרים הם חלק בלתי נפרד ממנה. ומי שגילה את הסוד רוצה שכולם ידעו שגילה וגם שכולם ישמרו את הסוד בשקט בשקט. מי שמרגיש שהצליח להפוך את העיר לשלו, ולו לרגע, רוצה להשוויץ בה, כמו להחזיק יד בפומבי למלך הכיתה שפתאום שם עליך, כדי שכווולם יראו.

אפשר לחיות פה שנים ועדיין לא להספיק לראות שבריר מההצגות, מאית מהתערוכות, לאכול רק בקמצוץ מהמסעדות ולצאת לכלום מהבארים, ניו יורק היא אין סופית. מקום נסגר ומקום נפתח והכל בקומות קומות קומות. ולכן גם כל אחד יחווה את העיר הזאת אחרת ועל פי מה שיחפש ויאפשר לקרות. מסיבות אל תוך הלילה עם סמים ואלכוהול? בבקשה. הרצאות מפי טובי המומחים בתחום ותרבות ממדרגה ראשונה? אין בעיה. או אולי תרבות אנדגראונד אוונגריד? יש בלי סוף. אוכל מדהים ושתייה? רק תבחרו… תנו לעיר לספר את עצמה, תחקרו אותה ברגל כמה שיותר, תהיו סקרנים לגביה, והיא תיפתח גם בפניכם.

(כמה חודשים אחרי פרסום המדריך הזה פרסמתי גם מדריך לניו יורק – אם תלחצו כאן תגיעו אליו)

Brooklyn Post (6 of 11)

דעו שלא תספיקו כלום וזה לא משנה בכלל, כי אי אפשר הכל, והלחץ להפסיד ולא להספיק הוא הסטטוס קוו כאן, הבייס ליין של כל אחד שגר בעיר הזאת ושל כל מי שמבקר בה, תמיד. הוא חלק ממה שהופך אותה למה שהיא – עיר בלי הפסקה. אבל באמת, במלוא מובן המשפט. וכמו שמודעת הסאבווי האהובה עלי אומרת:  אף סיפור טוב לא מתחיל במילים: "הייתי עייף אז נשארתי לישון במלון". אז, יאללה –  לעבודה!

ניו יורק היא עיר שמורכבת מחמישה אזורים/רבעים (Boroughs): Manhattan, Brooklyn, Queens, Bronx ו-Staten Island. כל אזור מחולק לשכונות רבות. על מנהטן יש אין סוף מדריכים אז אני בוחר לא להתמקד בה. אני אנסה לתת מידע שהרבה יותר קשה למצוא במקומות אחרים. אחרי כמה שנים של מגורים כאן ואין סוף מבקרים אני יכול להגיד בוודאות שרוב מוחלט של תיירים לא ממש יוצאים ממנהטן וגם אלה שיוצאים ממנה לא מרחיקים מעבר לשכונת וויליאסמבורג לרוב. פספוס אדיר. למרות שאפשר להנות במנהטן במשך ימים ארוכים, השכונות השקטות של ברוקלין מעניקות חויית תיור טובה לא פחות, והרבה פעמים כיפית ו"מקומית" הרבה יותר. בעצמי, אני משתדל להגיע כמה שיותר לברוקלין ולגלות אותה. האזורים האחרים מעניינים גם הם, אבל אין מה להשוות ואליהם לא הייתי ממליץ דווקא להגיע אלא אם יש לכם הרבה מאוד זמן. אבל ביקורים בשכונות המגניבות של ברוקלין הם עניין שלא כדאי לוותר עליו. שימו לב, ברוקלין ענקית! והיא מחולקת לשכונות שכונות. חלקן מגניבות בטירוף, חלקן סתמיות, חלקן לא מעניינות בכלל ואפילו לא ממש נעימות להסתובבות.

041

הפרויקט הנ"ל הוא נסיון לתת מפת דרך כללית לשכונות המגניבות של ברוקלין. לא מדובר במדריך מפורט עם הצעות רבות, אלא יותר מורה דרך לשכונות ורחובות מרכזיים שיהיו עוגן להסתובבות. בכל מקרה, אני הכי אוהב להגיע לשכונות האלו ולהיאבד בהן, להכיר רחובות חדשים, למצוא בתי קפה שהייתי רוצה לעבור לגור בהם, בארים מעולים שלא שמעתי עליהם ולהסתכל על האנשים. אוייי האנשים. מכל המקומות שביקרתי בהם בעולם האנשים בניו יורק הכי יפים. בניגוד לשמועה שהניו יורקרים לא נחמדים, הם דווקא מנומסים ויעילים מאוד כששואלים אותם שאלות ומאוד. מאוד מאוד. אוהבים להמליץ על המקומות האהובים עליהם. אז במהלך השיטוטים שלכם אל תתביישו לבקש הוראות ולשאול אנשים על המלצות. אבל בשום. פנים. ואופן. אל. אל אל אל אל!!!!! תחסמו להם את המדרכה. כי אז אתם אבודים.

Brooklyn Post (2 of 11)

באופן כללי החוק בברוקלין הוא שככל שהשכונות קרובות יותר למים, או למעשה למנהטן, כך הן יותר נחמדות. ככל שמתרחקים השכונות עניות יותר ופחות נעימות להסתובבות. עם השנים תהליך הג'נטרפיקציה הולך ומשתלט על העיר והוא עושה את זה בקווים צפויים, לפי הרכבות ונוחות ההגעה ממנהטן לשכונה. ברשימה למטה תוכלו למצוא פירוט על השכונות האהובות עלי. חלק אני מכיר יותר וחלק פחות. וזה שלא כללתי שכונה לא אומר שהיא דווקא לא מגניבה… מתוך אלה, אם הייתי צריך לבחור את השכונות שאני חוזר אליהן שוב ושוב: Williamsburg, Caroll Gardens, Red Hook, Greenpoint.

Brooklyn Post (11 of 11)

אז הנה מידע כללי שיעזור להתמצא בשכונות:

Greenpoint – השכונה שנמצאת בקצה ברוקלין לפני שקווינז מתחילה, מדרום גובלת בוויליאמסבורג. שכונה היפסטרית צעירה ומגניבה ונעימה מאוד להסתובבות. מלאה במסעדות, בארים ובתי קפה קטנים וחמודים, במיוחד אהוב עלי הסניף של Bakeri שבו אפשר לראות את העובדות בסרבלי התכלת אופות ועומלות על האוכל. פעם, ממש כשהגעתי לניו יורק, הכרתי את האופה של הסניף הראשון והצטרפתי אליה לאפייה לילית של כל המטעמים. כשאכלתי את הבריוש הטרי שהתחבאה בו קוביית סוכר חום עם גרידת תפוז ולגמתי קפה הפוך מדויק בשש בבוקר, ידעתי שמחת אופה מהי.

בחזרה לשכונה. מגיעים או על ידי ה-G או, וזה בעיני יותר כיף, בהליכה מוויליאמסבורג. קחו את רחוב Franklin ותעלו בו. אחרי זמן קצר שבו הוא יראה לא ממש מעניין הוא יהפוך להיות ממש מגניב. כשהוא יתחיל להראות לכם מגניב תתחילו לעשות שתי וערב לכיוון הנהר בהליכה צפונה. נחמד להגיע עד להאדסון ולהציץ עליו ולגלות מקומות יפים וכיפיים ולדמיין איך זה יהיה לחיות בשכונה הנעימה ולהצטלם על רקעי הגרפיטיים. חוזרים דרך Manhattan Ave הפחות מגניבה, אך מעניינת במיוחד מכיוון שיש בה מלא חנויות של האוכלוסייה הפולנית שחיה באזור. ההליכה על השדרה תוביל אותכם חזרה לוויליאמסבורג.

187

Williamsburg –מעוז ההיפסטרים, המגניבים, האירוניים והיצרתיים. לא סתם יצא לה שם של שכונה סופר מגניבה. מגיעים אליה דרך ה-L ויורדים ב-Bedford או ב-Lorimer. היא מתחלקת ל-Williamsburg  ו-South Williamsburg. הדרום מעניין פחות או יותר עד רחוב South 8 אחריו היא הופכת להיות שכונה חרדית. מעניין, אבל בצורה אחרת לגמרי. מצפונה תמצאו את שכונת גרין פוינט ש-McCarren Park הוא הגבול ביניהן.

הרחובות נספרים לדרום וצפון. רוב האנשים נשארים ברחובות הצפוניים אך גם לדרומיים יש הרבה מה להציע. למשל בית הקפה Freehold שמשקיף על גשר וויליאמסבורג ועל העיר והשקיעות בו נהדרות. עוד קפה נחמד מאוד הוא Blue Bottle Coffee שמגיע מסן פרנסיסקו. נסו את הקפה הקר ניו אורלינז סטייל שטעים במיוחד בגלל העולש בתוכו (עולש, הפה שלי מאוד נהנה להגיד את המילה הזאת). עוד תוכלו למצוא בשכונה את שוק האוכל Smorgasbord על המים בימי שבת במהלך הקיץ, באותו המקום בימי ראשון יש את שוק הפשפשים. גם הסניף המקורי של  Bakeri כאן. סטודיו ליוגה Yoga to the people שהוא על בסיס תרומה לויניאסה ובתשלום קבוע ליוגה החמה. Nighthawk  הוא בית קולנוע שמגיש אוכל ושתייה בזמן הסרט (בעקבות "מאבק" שלו שונה החוק כך שאפשר יהיה להגיש אלכוהול בסרטים), הוא מציג גם סרטים חדשים וגם קלסיקות ומתאים מנות וקוקטיילים לסרט. כרטיסים נמכרים במהירות במיוחד בסופי שבוע ולכן אני ממליץ לקנות מראש באינטרנט. תודה אינטרנט! מלון Wythe מגיש ברנצ'ים מעולים ויש לו באר בקומה העליונה עם נוף יפה של העיר.

לבארים הגאים ראו ניו יורק לגייז. יש בשכונה אינסוף חנויות מעוצבות, מסעדות ברמות שונות והרבה מאוד אווירה. כיף לעשות בה סיבוב ולמצוא את עצמכם או בעצם להיאבד. תתחילו מ-Bedford תעלו בו למעלה עד רחוב 12 ואז תיכנסו פנימה לכיוון הנהר ותתחילו לעשות שתי וערב של רחובות לפי מה שמתחשק לכם. כאמור עד רחוב South 8 מעניין, ואחר כך כבר פחות. בשלב הזה תוכלו להמשיך לכיוון מזרח ולעלות שוב למעלה ברחוב Hooper ולהסתובב ברחובות שממזרח לכביש המהיר. הם קצת פחות מעניינים אבל גם נחמדים מאוד. באר אחד שאני מאוד אוהב כאן הוא Noorman’s Kil שמגיש רק וויסקי וקוקטיילים של וויסקי וטוסטים של גבינה מותכת. מקום כלבבי! נסו את האולד פאשונד ואת הוויסקי סאואר. בימים יפים אפשר לשבת בחצר האחורית הנעימה. נסו גם את Union Pool הוא באר חמוד עם גינה מגניבה שיש בה אזור למדורה ומשאית אוכל קבועה שמוכרת טאקוס טעימים וגם חלל הופעות מוזיקה מגניב מאוד.

Brooklyn Post (4 of 11)

Fort Greene – היא שכונה לא גדולה. אך נעימה מאוד. יש בה פארק מאוד יפה וסביבו רחובות מגניבים. רחובות Dekalb  ו Lafayette  ואלו שביניהם נעימים להתסובבות. על האחרון תמצאו גם את שוק הפשפשים בסופי השבוע. הוא יקר אבל נחמד ונעים ויש בו גם דוכני אוכל ממש שווים. אם תמשיכו עוד קצת על הרחוב תגיעו לקמפוס היפיפה של Prat, אחריו אין עוד הרבה לאן ללכת (כלומר יש מלא, אבל פחות מעניין).

DUMBO (Dumbo – Down Under Manhattan Bridge Overlook) שכונת דמבו היא שכונה שפעם הייתה איזור תעשייה ובשנים האחרונות הפכה להיות איזור אמנות ולופטים יוקרתיים. אפשר לקחת אליה את הסאבווי A/C ולרדת ב-High St וללכת קצת או לקחת את ה-F ולרדת ממש בתוך השכונה בתחנת York. הכי נחמד, אם יש זמן, ללכת את ה-Brooklyn Bridge ממנהטן, מהגשר פונים שמאלה (צפונה). ימינה (דרומה) יקח אותכם לברוקלין הייטס (היפה בעצמה). דמבו היא שכונה קטנה שתחומה בין שני הגשרים.  מסתובבים בין הרחובות והולכים לפארק על המים שלאחרונה התקינו בו מארי גו ראונד  עתיק למראה ויפה שמשקיף על הנוף של מנהטן. יש באזור הרבה סטודיוים של אמנים והשכונה מעניינת ושונה באווירה שלה. במיוחד שווה לבקר בה במהלך פסטיבל האמנות של דמבו שמתרחש באוקטובר כל שנה. 3 ימים של מיצגים, להקות, ריקודים ואירועים נחמדים. אם תמשכיו צפונה תגיעו לשכונונות Vinegar Hill החמודה. יש שם חופן מסעדות, ואווירה נעימה ופרברית מעט. נעים להסתובב וגם קצת הזוי כי היא תחומה בתחנות כוח ענקיות.

164

אם הגעתם עד Vinegar Hill תחזרו חזרה לדמבו ומשם תמשיכו במורד רחוב Water עד שתגיעו לפארק ברוקלין ברידג' (Brooklyn Bridge Park). הפארק בשנים האחרונות עובר שיפוצים והרחבות והיום יש בו הכל! נוף נהדר של העיר, מדשאות, מסלול אופניים, מגרשי ספורט מכל המינים, מנגלים לשימוש הציבור, שביל אופניים, בריכה חינמית בקיץ והקרנות סרטים חינמיות ועוד ועוד. מאוד נעים להסתובב ולנוח בו. מה שחסר באזור זה יותר חנויות ממכר אוכל. כל המדריכים אומרים לאכול פיצה בגרימלדיז וגלידה ב-ברוקלין אייס קרים פאקטורי. טעמתי את שניהם. טעים, כן? שווה עמידה בתור ארוך? בהחלט לא. לאחרונה נפתחים עוד דברים באזור כמו Shake Shack שהיא רשת המבורגרים ונקניקניות (תטעמו את ה-Frozen Custard  המעולה!) מאוד טעימה. אז או שתתכוננו עם פיקניק מראש, נגיד מדמבו, או שתתכוננו לאפשרויות לא מאוד רבות ולאולי תורים. הפארק נמצא על המים. ממש מעליו נמצאת הטיילת של ברוקלין הייטס. אותו הנוף רק מזווית אחרת, פלוס מקבלים הצצה לבתים היפיפיים של השכונה. לאחרונה נבנה גשר יפה שעובר מעל הכביש הראשי ומקשר בין הטיילת לפארק. תוספת מבורכת וחשובה שמקלה מאוד על המעבר בין שתי שכיות החמדה האלו.

044

Brooklyn Heights – השכונה הראשונה של ברוקלין. היום שכונת סופר יוקרה עם בתים מהממים, רחובות פסטורליים ויפיפיים שנעים ללכת ביניהם. כשמגיעים אליה בהליכה מגשר ברוקלין פונים בסופו ימינה ויורדים לעבר הטיילת היפה שמדגמנת נופים מרשימים של העיר. הולכים את כולה (כקילומטר אחד) ויוצאים בשכונה. ממשיכים להסתובב בה ומגיעים אולי למרכז קטן שבו שוכן קפה Iris הקטן והנעים. הגבול שלה הוא רחוב Atlantic ההומה.

fire esfapes

Caroll Gardens – היא שכונה נהדרת ואהובה עלי מאוד. למה? כי נעים להסתובב ברחובות שלה ויש בה מבחר ענק של בארים, מסעדות ובתי קפה חמודים. כמו כל שאר השכונות החמודות בברוקלין, אבל גם קצת אחרת. יורדים בתחנה של ה-F Carrol st והולכים את רחוב Smith עד רחוב Altalntic Ave ההומה. פונים ממנו חזרה לכיוון ממנו באנו על רחוב Court. מלא מסעדות איטלקיות חמודות בשכונה הזאת. במיוחד נחמד לשבת בבאר עם גינה בחוץ כמו Zombie Hut הידידותי. ממשיכים דרומה על הרחובות עד West 9th street. כשמגיעים אליו, או שחוזרים על עקבותיכם, או שיוצאים למסע רגלי בעקבות הג'נטרפיקציה לשכונת:

Gowanus המתפתחת (על שם תעלת המים) ממשיכים מזרחה על רחוב 9 עד שמגיעים לשדרה ה-3 (מבלבל, אני יודע – אבל ברוקלין מנסה בפחות הצלחה, לחקות את הסדר המופתי של מנהטן). עולים בשדרה השלישית צפונה ומציצים בחנויות, אחת מגניבה במיוחד היא Twig שמתמחה באקווריומים קטנים שהם מערכות אקולוגיות שלמות בעיצובים יפיפיים ויקרים בהיסטריה. בנוסף שתי פנינים רציניות מתחבאות בשכונה הזאת: Film Biz Recycling שעל רחוב President הוא מרתף ע-נ-ק שממחזר אביזרים לסרטים. מסודר באלגנטיות מפתה, מתחדש כל יום, חוויה רצינית. אל תיבהלו מזה שצריך ללחוץ על זמזם וללכת במסדרונות שנראה שאינם מובילים לשום מקום. לכו על זה, לא תתחרטו. בנוסף, נכון יש באמריקה מלא אולמות של באולינג? אז בדיוק על אותו עקרון, רק בעיצוב הכי מגניב וכיפי שאפשר לדמיין, אולם של Shuffleboard. מה זה? לא בדיוק יודע. משחק שדוחפים בו דסקיות על הרצפה או משהו. אבל כל כך נעים שם, ויש באר מלא, ומוזיקה נעימה, ומשאית אוכל קבועה שמחליפה שפים כל יום ובינגו דראג קווינז ברביעי, ומסיבות ריקודים בשבת. קיצוווווור, תעשו שם הפסקה, זה מה זה שווה. וממש צמוד גלידריה מעולה, אם זה הקטע שלכם

Red Hook – היא שכונה מעניינת במיוחד בבורקלין. היא נהרסה לגמרי אחרי סופת סנדי ושוקמה מאז. כתבתי עליה קצת בפוסט הראשון שלי. השכונה בתנופת פיתוח וג'נטרפיקציה בשנים האחרונות ויש בה מלא פרויקטים מעניינים ויפים, גלריות מפתיעות ואוכל טעים טעים. היא לא נמצאת בטו דו ליסט הרגיל של ניו יורק, בעיקר מכיוון שהתחבורה אליה לא נוחה במיוחד. אין סאבוואי ישיר אליה. צריך להגיע באוטובוס (B-61) או במעבורת (מיד פרטים – זה בחינם!). במהלך השבוע היא די מנומנת ולכן אם באים לבקר בה כדאי לעשות את זה בסופי השבוע, אז היא מתמלאת בחיים. היא הבית של איקאה ניו יורק. איקאה היא לא יעד תיירותי מעניין במיוחד (תלוי למי…), אבל השוודית הנדיבה מספקת מעבורת בין מנהטן ועד אליה ובחזרה בחינם בסופי השבוע ($5 בימי חול). את המעבורת לוקחים מ  Pier 11.

Brooklyn Post (8 of 11)

מתחילים את הסיבוב בהליכה על פארק איקאה שנמצא על המים לכיוון מערב. יופי של נופים. כשמגיעים לרחוב Van Brunt פונים עליו לכיוון צפון. זה רחוב חמוד ביותר שקמו עליו בשנים האחרונות כל מיני בתי קפה, מסעדות, גלריות וחנויות הזויות. שתי תחנות נחמדות במיוחד לדעתי הן: The Good Fork – מסעדה שהעיצוב שלה מהמם, עם גינה קטנה מאחור.  Hope and Anchor – ביתו של הג'ינג'ר אייל הביתי המפורסם מהפוסט הראשון בבלוג.

בשכונה יש כל מיני פרויקטים קסומים נוספים שאני בטח עוד לא גיליתי. אבל עוד כמה פנינים שאני  כן יודע עליהן: Pier 41 – ביקור ברד הוק לא מושלם בלי קי ליים פאי הכי טעים בעולם. קונים אותו ב Steve's Authentic Key Lime Pies. אפשר אישי, אפשר גדול ואפשר גם… קטן מצופה בשוקולד מריר על מקל של ארטיק. אני יודע. אתם לא כל כך אוהבי קי ליים פאי. גם אני לא. אבל את זה שווה לנסות. קחו אותו ותאכלו אותו בפארק שמשקיף לגברת חירות.

130

אם ממשיכים על המזח (מספר 41) שבו נמצאת חנות הפאיים, יש עוד אטרקציות כמו חנות אמנות מקסיקנית, אמני זכוכית ויקב היין של רד הוק שמציע סיורים נחמדים וטעימות. הכל לנוף אורבני תעשייתי עוצר נשימה. Cacao Prieto – מקום הזוי ומרשים שמשתמש בפולי קקאו מהחווה המשפחתית של הבעלים ברפובליקה הדומיניקנית ומייצר שוקולד ושיכרים למיניהם. – Brooklyn Collective האנגר ענק שמארח אמנים שונים. גם סטודיו מעניין וגם מרחב שבו אמנים מציגים את עבודתם. הגינה יפה במיוחד. סעו לרד הוק. כיף שם ממש.

008

Park Slope – שכונה שאני לא יודע עליה מספיק, אך גם מאוד נחשבת ונעימה להתסובבות על השדרות – 5, 6, 7.

Bushwick – מספרים שהיום היא שיא המגניבות והתרבות האלטרנטיבית. אני לא מכיר אותה מספיק, אבל אם אתם הרפתקנים (ואתם הרי הרפתקנים!) לכו לבקר בה ולגלות הפתעות.

Brooklyn Post (10 of 11)

והנה שוב קישור למדריך שכתבתי על ניו יורק

רוצים עוד מידע על ניו יורק? הנה הפוסטים האהובים עלי מבלוגים חברים:

אז מה את עושה כל היום 1

אז מה את עושה כל היום 2

דברים בעלמה – צ'יינה טאון

דברים בעלמה – דאון טאון ברוקלין

בצק אלים אוכלת בניו יורק

מדבר מהבטן אוכל בניו יורק

מדבר מהבטן על קומפלקס Eataly

מכירים עוד פוסטים שאני לא? יש לכם המלצות משלכם? מוזמנים להוסיף.

היה ערב קיץ / ח"נ ביאליק – מדריך למטייל הטרי במונטריאול

Montreal 2015 (47 of 82)

היה ערב קיץ / ח"נ ביאליק

[…]

Fullscreen capture 962015 100216 AM.bmp

[…]

(מתוך פרויקט בן יהודה)

פארק בכל פינה, אופניים ככלי תחבורה שוויוני, הר מיוער ובתולי באמצע העיר, שווקי אוכל, אווירה מופלאה, אנשים נחמדים ומייפל. הו, כמה מייפל. יש מקום שכל זה קיים בו ביחד בעולם. קוראים לו מונטריאול. היא שוכנת באמריקה הצפונית אבל יש בה אווירה צרפתית – תרבות, אוכל ושפה רק שבניגוד לצרפת אפשר לעבור לאנגלית מתי שרוצים בלי לקבל מבטי בוז (טראומות מביקור בפריז). כן, היא רחוקה, אי שם בקנדה, אבל עד היום היא אחת הערים שהכי נהניתי לתייר בהן. העיר כולה עסוקה באוכל כל הזמן (או אולי זה היינו רק אנחנו**…?). כל שכונה מתפארת במרכז אוכל הומה, עם מאפייה, מעדניה, שוקון, קצביה ובתי קפה ומעבר לכל זה יש גם את השווקים הגדולים בעיר. אז עם בטן מלאה, מכנסיים במידה גדולה יותר וחיוך על הפנים, קבלו מדריך למונטריאול (מפה מפורטת בסוף עם כל המקומות המוזכרים ועוד כמה).*

Montreal 2015 (51 of 82)

במרכז העיר Mount Royal – וסביבו השכונות המעניינות ומרכז העיר. בואו נדבר רגע על איכות חיים. אוקיי? הר ירוק באמצע העיר. ממש במרכז שלה. שיש בו שבילים להולכי רגל, אופניים ומטפסים. בפסגה שלו אין בית קפה או מסעדה ובמורדתיו לא בנו איזו מפלצת הולילנד, או שכונת בוטיק "מעלות הר מלכות" (למרות שנשמע הכי בוטיק ומפנננננק). רק ירוק. ואפשר להגיע אליו באופניים ולטפס עליו בניחותא ולהרגיש ביער ואז מיד שוב להיות בעיר. לוקחים את רחוב Rachel על האופניים ממש עד להר, שם יש תחנת חנייה גדולה בשבילהם. בימי ראשון ממש בככר הזו החל מהבוקר ועד שעות אחר הצהריים מתכנסים כל הִיפּיי העיר למעגל מתופפים שמשחרר אנרגיות חיוביות לכל עבר. כיף במונטריאול, כבר ציינתי?*

Mount Royal

אופניים – הכיצד? Bixi Bike – בעבור חופן דולרים (12 קנדים שזה כ-10 אמריקאיים) אפשר לעשות מנוי אופניים ל-72 שעות (תל אופן סטייל). העיר מאוד שטוחה וידידותית לאופניים. כל כך ידידותית! מסלולים, חניות, אדיבוּת. הרכבים עומדים ומחכים בסבלנות כששיירות האופניים חוצות את הכביש בשעות השיא. המרחקים בעיר לא ענקיים אבל מספיק גדולים כדי להצדיק מעבר ממקום למקום בדיווש. חוצמזה שזה נורא כיף ומרגיש מקומי. יש גם מערכת מטרו די יעילה. לא השתמשנו בה בכלל מלבד הגעה משדה התעופה ואליו. קונים כרטיס של 10 דולר שטוב ל-24 שעות בכל התחבורה הציבורית בעיר ועולים על קו 747 יש שילוט יעיל בשדה התעופה. האוטובוס יוריד אותכם בדאון טאון ליד המטרו. יש גם אפשרות לקנות ב-13 דולר כרטיס סופ"ש לתחבורה הציבורית שטוב שישי-ראשון וכולל גם את האוטובוס לשד"ת.*

Montreal food 2

יש הרבה שכונות מעניינות אבל האזור הכי שווה לדעתי, הוא זה של שכונת la Plateau-Mont-Royal שממשיכה גם לאיטליה הקטנה ול-Mile End הנעימות מאוד. בלי יותר מידי לדעת בחרנו בדירה שנראתה יפה ב-Plateau. היא הייתה הצלחה מסחררת ואני ממש ממליץ ללון באזור השכונה הזו. מונטאירול מאוד אוהבת את האייר בי אנד בי שלה ויש המון אפשרויות והן לא יקרות מאוד. בכלל מונטריאול לא עיר יקרה (אבל אני הגעתי אליה מארה"ב ככה שבגלל הפרשי הדולר הכל היה ב-20% אחוז הנחה בשבילי!). הייתי נמנע מהפיתוי של "דירות יוקרה" בדאון טאון. אולי יש בהן בריכה ו"קלאסה" אבל השכונה משעממת וגנרית.

Montreal 2015 (45 of 82)

השכונה שלנו לעומת זאת הייתה שכונה שנראתה כאילו סטודנט מגניב מבצלאל עשה לה את העיצוב האורבני. מצאנו בה את הקוווואסון הכי טוב במונטריאול. נשבע – הוא היה ב-Fous Desserts וגם אקלר ומקרונים מדהימים שייתכן וחזרנו לאכול יום יום ב-Patisserie Rhubarbe. כי כמו הדולר, גם הקלוריות בקנדה 20% פחות (ככה זה עובד, לא?). יש בה גם את פארק Laurier המקסים שבו מתאספים כל הצעירים ועושים פיקניקים אל תוך הלילה ובו גם בריכה ציבורית נעימה שהיא חינם חינם. בתכלס, חלק מאוד גדול מהזמן פשוט הסתובבנו בשכונה וחיכינו להיות שוב רעבים (מה שלא באמת קרה, כי בזמן שחיכינו כל הזמן אכלנו… רגע…)*

Montreal 2015 (21 of 82)

סצינת המסעדנות בעיר בשיאה ואנחנו אכלנו בשתי מסעדות נחשבות שיא שהזמנו להן מקום לפני שבועות. על המסעדה השלישית בערב האחרון כבר ויתרנו. היה טעים מאוד וכיף ויקר ומיד אני אספר לכם עליהן אבל כמובן שהארוחה שהכי נהננו ממנה הייתה הארוחה שליקטנו בשוק, זו שהכנו לבד בבית על הגריל הקטן בין שתילי העגבניות והגפן. מסעדה ראשונה Bouillion Builk – מלאה מלאה ויקרה למרות שהיא נמצאת ברחוב מעט מפוקפק. שתי מנות נשארו איתנו גם ימים אחרי – מנת הקרפצ'יו ומנת הפואה גרה. אף פעם לא אכלתי פואה גרה. אני מבין עכשיו מה העניין הגדול. זה באמת טעים מאוד. שאר המנות היו טעימות אך לא בלתי נשכחות.

המסעדה השנייה – Les dues singes de montarvie אווירה נעימה מאוד, שירות מזמין וחתיכת שיש עם השם שלנו שציפתה לבואנו וגרמה לנו להרגיש מיוחדים. השף מגדל על הדלפק את המיקרו ירוקים שלו וזה קטע נחמד. האוכל היה טעים מאוד. מנה שזכורה לטובה הייתה הברווז שהגיע בתוך גינה קטנה (גיליתי לאחרונה שאני מאוד אוהב ברווז). האם חובה להגיע לפה? לא ממש. אבל כיף מאוד לעשות את זה בכל זאת. היא נמצאת על הרחוב הכי נחמד בעיר ונעים מאוד לשבת בה (ומחשבה שלי עם עצמי – האם חובה להגיע למסעדה כלשהי איפשהו? ככל שאני הופך לתייר יותר מנוסה אני מבין שזה פחות מעניין אותי. הרבה יותר מרגשים אותי שווקים ואוכל רחוב)*

Les Deus singes de montarvie 2

הרחוב הכי נחמד בעיר – Saint Viateur. מגיעים אליו דרך רחוב st Laurent  שהוא אחלה רחוב בעצמו. הולכים ומתעלפים מהמגניבות הבלתי מתיימרת שלו. על כל בלוק איזה בית קפה שהוא יותר חמוד מהקודם ושאתה עומד להתפקע רק מהמחשבה העצובה שלא תוכל לדגום את כולם. שלא תוכל לשבת כמו המקומיים במשך שעות בכל אחד מהם ולהרגיש שגם אתה חלק מהשגרה של העיר הנינוחה הזאת. בשר חשוב להם מאוד פה ותמצאו אותו כל מקום. קצביות מקומיות שמנוהולת על ידי היפסטרים יש בכל פינה באזור הזה והבשר משובח. הם מתמחים בברווז, אווז וגם אחת המדינות היחידות שבשר כלב ים חוקי בהם (לא טעמנו…). אבל גם אם אתם כמוני, לא חובבי בשר, תמצאו פה מה לאכול בלי סוף.*

Stairs Montreal

Cool Montreal

אז נכון שאכלנו בכמה מסעדות אבל בסופו של דבר הכי נהננו לקנות גבינות, נקניקים, לחמים, בירות בוטיק/יין בשווקים ובחנויות הקטנות ולבקש לטעום הכל בכל מקום. ביקרנו בשני שווקים שווים במיוחד. הראשון הוא Jean Talon שנמצא באיטליה הקטנה. בכלל הגענו אליו במקרה ואיזה מזל. שוק שנבנה בחלומות שלי ואז הופיע שריר וקיים בעולם: ענק, צבעוני, מלא בכל טוב – מבשר ועד דגים, גבינות, סלי עגבניות בכמות היסטרית, דוכנים שמוכרים רק פטריות. רק. פטריות. מכל מיני סוגים מיוחדים! אתם קוראים את זה? הוצאנו 19 דולר על סל פטריות ענק שאחר כך היה אחת מגולות הכותרת מוקפצות בחמאה ושאלוטס על טוסטים עם גבינת עיזים. קנינו גם נקניקיות שמכינים במקום ובאגט חם ועגבניות צבעוניות וזיתים ושני בקבוקי יין וישבנו במרפסת המגוּננת שלנו, אותה חלקנו עם הפריזאיים שגרים בדירה ליד, והעברנו ערב שבת כזה שנזכור לתמיד לצד מנגל קטן. פריט חובה בקיץ המונטריאולי.*

Dinner

השוק השני שפקדנו הוא  Atwater שיש בו מתחם דוכני מזון גדול ושווה (אכלנו פאיה בינונית וטוסט פטריות טעים ובעיקר נהננו מהאווירה). חוצמזה יש מלא דוכני פירות וירקות, חנויות גבינה וקצביות. אחד השווקים השווים שהייתי בהם. אמרתי שזה השוק הכי שווה שהייתי בו. אבל אז יום אחר כך הלכנו לז'אן טלון וראיתי שוק שווה מהו. הכי כדאי להגיע לAtwater על ידי רכיבת אופניים על התעלה היפה. עוברים גם דרך old Montreal, מציצים בה לשנייה, נוחרים בבוז "פחחחח, כל התיירים האלה", וממשיכים למחוזות מוצלחים יותר.*

Montreal 2015 (53 of 82) Montreal 2015 (49 of 82) together

פוטין הוא המאכל הלאומי של קנדה. תשמעו. בסך הכל מדובר במנה די מזעזעת שכוללת צ'יפס, מלא גרייבי וצ'יז קרדז (גרייבי וצ'יז קרדז, שתי מילים שלא הצלחתי למצוא להן מקבילה הולמת בעברית). כמות הקלוריות והשומן שיש בכל צלחת מרשימה מאוד. אולי אפשר לייחס את זה לחורפים הקשים. הלכנו למקום הכי מפורסם לפוטין – Banquise, שפתוח עשרים וארבע שעות. הזמנו את ה"קלאסי" ואחד נוסף עם פטריות בשר ורוטב פלפל. הייתי רוצה לספר לכם שלקחנו ביס ועזבנו את המקום בצעקות. אבל לא כך הדבר. בעודנו מתנשאים על הצלחות המאוד לא פוטוגניות זללנו אותן עד תומן. האם נאכל זאת שוב? בליל שלג כבד אחרי שעות ארוכות של שתייה – כן! אחרת… טוב, על מי אני עובד. התשובה היא כן.*

poutin

יש גם שכונה גאה. השתעממנו ממנה בערך תוך 30 דקות. הרחוב המרכזי שלה st Catherine הוא מדרחוב, שזה מאוד נחמד. מגוון גדול של בארים, מועדוני חשפנות ודיסקוטקים (דיסקוטקים, זאת מילה שמישהו עוד משתמש במה?).*

Montreal 2015 (40 of 82) Cool Montreal 2

ומה לא הספקנו לאכול? הרבה דברים. במיוחד את הבייגלז המפורסמים של St. Viateur שנאפים ביד ואת סנדוויץ' הבשר המעושן של מסעדת Schwartz’s (המקבילה המקומית ל-.Katz’s הניו יורקית) וגם לא מימשנו את ההזמנה שלנו למסעדת Hotel Arnaud שנראית נעימה ביותר ומומלצת בכל מקום. בשביל עוד רעיונות לפני שנוסעים שווה להציץ בפרק של אנדו זימר מ-Bizzare Foods ובמדריך המצולם של אנתוני בורדיין . *

Montreal 2015 (8 of 82)

האם הייתי חוזר למונטריאול? כן.* האם הייתי עובר לגור במונטריאול. בהחלט*. האם אהבתי את מונטריאול כל כך כל כך כל כך? אין ספק*

לסיכום. סעו למונטריאול.*

Montreal 2015 (82 of 82)

*נכתב במהלך ביקור בסופ"ש קיצי עם מזג אוויר מושלם. בוא נראה אם אני כזה גיבור גם בחורף הקשה…

** אולי שמתם לב שהתחלתי לדבר ברבים. לא שגעון גדלות תקף אותי, משהו יותר נחמד (נראה לי…) מצאתי מישהו שמשתתף איתי בהרפקתאות. כבר לא כל כך חדש ובכל זאת עדיין קצת מרגיש ככה. אז כרגע בלי לשים לב הרבה אנרגיה הולכת אל הזוגיות המתפתחת ופחות לבלוג (האינסטגרם, אגב זוכה מן ההפקר). אז שלום לכם – אתם חסרים לי ואני מנסה ללמוד איזונים ובלמים מהם. בנתיים גם נהנה מהפרפרים בבטן ותחושת הרוגע והנעימות שלפעמים עוטפת אותי בבקרים ובערבים וגם בין לבין.

הרדופים ליד החוף / נתן יונתן – יומן מסע מצולם ביוון ובסופו תזכורת לסלט הלאומי

Fullscreen capture 682015 112811 PM.bmp

מתוך שירים בכסות החשכה / נתן יונתן, ע"מ 72, הוצאת ידיעות אחרונות

אבא, אמא, ילדים די גדולים. סירה די קטנה.

קליפת אגוז נעה על פני המים. מתנדנדת ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה. המקרר עמוק וחלקו מופעל על קרח. בכיור מוזרמים מי ים. התנור על צירים כך שיישאר מאוזן גם כשהסירה לא. המים כחולים כמו שרק יוון יודעת. האיים קטנים, המפרצים ציוריים ואנחנו עוגנים איפה שרוצים. חופש מוחלט לשוט – לאן שתיקח אותנו הרוח.

Sunsets2

אפשר ביחד ואפשר גם בנפרד, אפשר בשמש ואפשר גם בצל. מותר לישון כל היום, או לעזור עם החבלים, הקשרים, החכות (כי מחכים לדג?) והבישולים. ההפלגה מהנה. אבל יותר כיף כשזורקים עוגן, מדליקים אריק איינשטיין על הסיפון וקופצים למים הכחולים-כחולים שאפשר לראות את קרקעיתם לעומק מטרים רבים. רגעי הלחץ היחידים הם כשצריך להחנות את הסירה, חניה לאחור עם סירה הרבה יותר קשה מאשר עם אוטו.

White Greece

וכפרס על החנייה המוצלחת (יותר או פחות) ופיצוי על רגעי הלחץ קופצים למים הכחולים. ושוב אוכל ושתייה. במפרץ הקטן מוצאים את הטברנה הכי חמודה מבין השתיים ומזמינים לאט לאט את כל התפריט: סרדינים מטוגנים, קלמרי, סלט יווני ועוד אחד, קבב, צ'יפס, מה טרי? אפשר לראות את הדג? ניקח גם עלי גפן ממולאים וצזיקי. שניים. ולהוריד את הכל עם אוזו או לכאלה שלא מצליחים לאהוב עדיין אניס, המאותגרים, גם וויסקי יש בשפע, אבל הוא ילווה במנה קטנה של לעג.

סלט יווני, מסתבר, זו לא המצאה. הם באמת אוכלים אותו בכל מקום. כמה שהוא פשוט ככה הוא טעים. ואנחנו מתוך נאמנות למקום בכל בוקר חותכים עגבניות, מלפפונים, פלפל ירוק ובצל סגול, מניחים מעל חתיכת גבינה מלוחה ענקית ומזלפים שמן זית מקומי. ולידו חביתה ומאפה טרי. מישהו התעורר לראות את הזריחה שמבשרת גם שהלחם כבר אפוי במאפיה האחת שיש בכפר שבפאתיו המימיים ישנו הלילה. ופעם אחת גם שקשקנו שקשוקת חורטה שהם עלים מקומיים בין תרד למנגולד לרוקולה והטעם שלה עדיין מהדהד בירכתי הלשון שלי.

Bread

untitled (1 of 1)

והירקנית בפסגת ההר שקנינו ממנה כל פרי, ירק וזית כבוש מקומי שהציעה. בחביבותה היוונית הסיעה את סלינו במורד התלול של ההר עד לסירה אחרי שאכלנו ארוחת ערב במסעדה של אחותה. יש לה שלוש אחיות כולן נולדו בכפר הלבן והציורי שבפסגתו טירה נטושה עם השקיעה היפה בעולם. כולן עדיין גרות כאן, כל אחת עם משפחתה. לאחת חנות ירקות, השנייה פתחה מסעדה, לשלישית מכולת. הצעירה התחתנה עם עשיר הכפר, היא לעבוד, כבר לא צריכה. ובמסעדה של אחותה אחד מכל דבר. מה טרי? מה מקומי? הקלמרי נתפס בחופי האי, ניקח שניים. הכבש נשחט מעבר לכביש. עלי הגפן ממולאים במקום, מה זאתומרת אדוני, אז איפה? וסלט יווני. ברור.

Greece in white

Fisherman

וכשלא אוכלים שותים כדי לפתח תאבון. קמפרי תפוזים, וויסקי וג'ינג'ר אייל. התאהבתי פתאום בג'ין וטוניק, אבל רק אם יש בפנים מלא מלפפון. אוזו שמחוויר כשמוסיפים לו מים. רום עם ליים ונענע וקצת מיץ אננס טרי. ובירה, אוי כמה בירה. פחית שתייה קרה על סירה בשמש קופחת זה עונג שקשה לתאר.

Cocktails

ארון נשנושים עם כל שוקולד שטריידר ג'וז המציא מסתתרו למטה, למרות שכולנו "בדיאטה" בסוף השבוע לא נשאר שם כלום אבל אני עד שהיו, כי סחבתי במזוודה שלי: קרמל רך מצופה בשוקולד מריר, קרמל קשה מצופה בשוקולד ופסטוקים, פולי קפה מצופים שוקולד, שקדים מצופים קוקוס ו…שוקולד. לדר בננות. ואפרסמונים, משמשים ומנגו מיובשים. עוגיות הריבה של אמא שלי בקופסת ענק. וכיף להכין קפה במקינטה שהבאנו ולהשקיע, כי חופש, בהקצפה ידנית של החלב.

וערב אחד ישבנו כולנו מסביב לשולחן בחוץ והכנו פסטה. משפחה שלמה מגלגלת מקרונים שמנמנים לאור השמש השוקעת ואח אחד, שף אמיתי, שעומל בבטן הסירה על ציר פירות ים משרימפ, סרטנים כחולים וקלמרי שהרגע נימשו מהים. בקרוב תורתח הפסטה ותתמסר לציר. לא יעבור זמן רב עד שגם אנחנו נתמסר, איש איש לתאו הקטן ולנדנודי הסירה המרגיעים.

ווש ווש שוויש שוויש ששששששששששששששש

noodles2

מלח, רוח, מים, שמש  – – – ים, יבשה, ים – – –

סלט יווני. בטח שאתם מכירים אותו. מי לא? אבל אני יודע שעכשיו בא לכם ממש. הנה ככה תכינו כמו היוונים:

מצרכים

  • 2 עגבניות אדומות מוצקות ובשלות
  • 2 מלפפונים מוצקים וקטני מידות (שלא יהיה מימיים)
  • פלפל ירוק אחד
  • רבע/חצי בצל סגול
  • קובייה גדולה של גבינה מלוחה
  • כמה קמצוצים של אורגנו
  • מספר זיתים שאוהבים
  • 4-5 כפות שמן זית איכותי
  • חצי לימון
  • מלח פלפל

חותכחים לחתיכות גסות את הירקות. זה לא סלט קטן קטן. עגבניות לרבעים ואז כל רבע לחצי לרוחבו. את המלפפונים לעיגולים שמנשמנים. את הפלפל לעיגולים ואז לחצאי עיגולים וכך גם את הבצל הסגול. מניחים בקערה קטנה. מושיבים את הזיתים עם החרצנים מסביב. מעל לערימת הירקות מניחים חתיכה מלבנית גדולה של גבינה מלוחה. כן, אחת גדולה. לא מפוררים אותה. מזלפים שמן זית, סוחטים חצי לימון, זורים אורגנו ומלחפלפל. מהנדסים מזלג כך שתמיד יהיו לפחות שני מרכיבים עליו ועדיף גם גבינה.

Greece (1 of 1)

– – – ים, יבשה, ים – – –

ירושלים ירושלים למה ירושלים / יהודה עמיחי – הממולאים הכי טעימים שאכלתי

Memulaim (1 of 1)

Fullscreen capture 3152015 22037 PM.bmp

(מתוך פתוח סגור פתוח / יהודה עמיחי, ע"מ 150, הוצאת שוקן)***

אני עובר ברחובות ירושלים והזיכרונות עוברים דרכי. נעים במהירות בלתי נשלטת כמו שיטפונות מציפים את כל כולי – מהראש דרך המחנק בגרון ללב, לבטן, לרגליים ואז נספגים בחזרה כלא היו או אולי זורמים החוצה.

Memulaim (39 of 45)

הולך ברחובות ודומע. הלב מכתיב את הקצב, הרגליים לוקחות אותי בשבילים מוכרים, יודעות בעל פה איפה כל בליטה במדרכה. הריאות יודעות בדיוק באיזו פסיעה להתחיל להתנשף כשרחביה שבירידה הופכת לבקעה שבעלייה דרך עמק רפאים. כל אבן ירושלמית מזמינה אותי– עצור לרגע. זכור. התמסר לגעגוע, לכמיהה חסרת המושא. במיוחד בשבילך. חמה ודביקה ואלגנטית -היא החומר שממנו מורכבים זכרונות הילדות.

Memulaim (13 of 45)

עצרתי ליד הבית שבו גדלתי. כמו בסרט ראיתי את רוח הרפאים שהיא אני הילד מתרוצצת בגינה. הרגשתי את בלוטי האקליפטוס הקטנטנים מחספסים שוב את כפות רגליי. שמעתי את שירי יום ההולדת ששרו לי בגינה כשהורי המחיזו לנו את "מעשה בחמישה בלונים". הרגשתי את ההלם מהיום ההוא שבו התנדנדתי חזק מידי על באר הברזל וצנחתי על הגב והנשימה נעתקה ממני למעט שניות ארוכות ומבהילות. והפעם ההיא שדרכתי על דבורה. והחלזונות והצבים ועץ השסק שהניב פירות חמוצים שנה כן שנה לא והאדמה העייפה והקשה שההורים שלי ניסו להפיח בה חיים שוב ושוב ללא הצלחה והיום היא מכוסה כולה בבלטות שמסתירות מתחתיהן את פסיעות הילדות שלי. דמיינתי שאני עוקר את כולן בכוח המחשבה ומשחרר אותה בחזרה לעולם.

Memulaim (7 of 45)
שכבות שכבות של היסטוריה בנויות אחת על גבי השנייה בעיר שלי והשכבה שלי דקיקה, ביניהן. אני מתעצב לראות שהשכבות של השנים האחרונות נבחרו בחוסר ענווה שפעם הייתה מאפיין כל כך נעים של העיר, שידעה שהיא מהחשובות בעולם אבל עשתה את זה בשקט בשקט. לא עוד – גשר מיתרים שבכל מקום אחר היה יכול אולי להיות יפיפה והוצנח לכניסה לעיר כמו נברשת קריסטלים שנתלתה במחסן מאובק ורק מדגישה את ההזנחה… וקניון ממילא שמי בכלל צריך את כל היוקר הזה בחיים שלו ושכונות היוקרע מסביבו, ופרויקט הולי לנד שאפשר לראות כמעט מכל מקום בעיר והוא אות קלון וציניות. ואפילו שוק מחנה יהודה כבר פחות שוק ויותר איזור בתי קפה ומסעדות יאפיות. עדיין יש בו מהקסם הישן וגם קסם חדש אבל העיר כבר לא מה שפעם.

Memulaim (29 of 45)

ואולי זו בכלל לא העיר, אולי זו ההתבגרות ואולי זה פשוט אני שנוסטלגי כי אני מגיע פעם בהרבה זמן ונשטף זכרונות וגעגוע ומבין שחוויות ילדות וחברי ילדות עושים רק פעם אחת בחיים ואת שלי כבר עשיתי. ולמרות כל זה העיר הזאת עדיין מהלכת עלי קסם. טבועה בהיסטוריה שתבעה ממנה מחיר כבד כמו האבנים שממנה היא בנויה. מקועקעת בפסגה של ההר –  טראגית ובלתי מנוצחת, מסתורית ומורכבת כמו אלו הגרים בה.

Memulaim (28 of 45)


ממולאים זה אוכל ירושלמי. המתכון והידיים כאן הם של השף המשפחתי, אחי היקר והמוכשר ואלו הממולאים הכי מופלאים שאכלתי אי פעם. הכנו סיר ענק, כי אם כבר מקדישים אהבה למילוי ירקות משתלם לעשות בסיטונות. אם כבר – אכבר. תצטרכו סכין דקה עם שפיץ כדי ליצור חללים בירקות הארוכים וסיר קדירה גדול שיכול להיכנס לתנור.

Done

התהליך – מרוקנים, ממלאים, מרטיבים, מבשלים, אופים, מגישים.

מה ממלאים? גזרים, קישואים, בצל, כרוב, פלפלים חריפים, מנגולד, פלפלונים, סלקים (בסיר נפרד כדי שלא יצבעו לנו את כל שאר הירקות). מה שבשוק או במקרר ומה שמתחשק. בין הממולאים זורעים פולי פול טריים בשביל הטעם והיופי.

לכל ירק מייצרים פקק מעצמו מהחלק שקטמנו כדי ליצור את אזור המילוי. את הפקק מכינים על ידי יצירת חתיכה שתיכנס ממש לתוך הירק ותעזור להחזיק את המילוי בתוכו בזמן הבישול הארוך.

Memulaim (10 of 45)

והנה ככה מכינים כל ירק למילוי:

גזרים – בוחרים את הגזרים השמנים ביותר שמוצאים. מקלפים וחותכים לחתיכות של כ-10 ס"מ. חופנים את הגזר בין האצבעות ככה שלא יהיה לו לאן לברוח. מתחילים מהצד הצר אם יש כזה. מחדירים את הסכין למרכז הגזר ומתחילים לסובב בעדינות, מוציאים גילוחי גזר מתוכו וממשיכים עד שמרגישים שאי אפשר כבר יותר או שהגזר יישבר או שהסכין תצא מהצד השני. זו עבודה עדינה אך נחושה. כשכל הגזרים חלולים מכינים פקקים קטנים משאריות הגזר. חותכים ככה שהם ממש יסתמו את הגזר. ממלאים עד 3/4 וסוגרים עם פקק.

Carrot zukini

קישואים – בוחרים קישואים קטנים דווקא. קוטמים את הראש כסנטימטר מתחת לגבעול, ממנו נייצר פקקים גם. בדומה לגזרים חופנים כל קישוא ומחזיקים בנחישות עדינה. האחיזה חשובה כדי שהקישוא לא ישבר, היא תומכת בקליפתו העדינה ומעודדת אותה תחת הלחץ. מרוקנים את הקישוא. ממלאים עד ה-3/4 וסוגרים עם פקק.

בצל – בוחרים בצלים גדולים אך לא ענקיים, מקלפים אותם. עושים חיתוך אופקי אחד מהשערות עד לפטמה שיצור מכל שכבת בצל יריעה אחת לאחר ההבישול. מרככים בבישול במים רותחים ומפרידים לשכבות תוך כדי הבישול. משתדלים שכל שכבה תישאר כפרוסה אחת. מצננים. מניחים יריעת בצל לאורך היד, מכניסים מילוי לתוך השקערורית שהוא יוצר ומגלגלים אותו סביב עצמו. מניחים בעדינות בסיר. שומרים את חלקי הבצל הקטנים שלא ניתן למלא לריפוד הסיר.

cabbage oniom

כרוב – בוחרים כרוב גדול. מוציאים את הליבה בעזרת הסכין. זה החלק שבו כל עלי הכרוב נפגשים במרכזו. הופכים את הכרוב וחותכים החוצה פירמידה של הגבעול שלו. כך הוא יתבשל יותר מהר והפרדת העלים תהייה קלה בהרבה. מבשלים במים רותחים עד לריכוך. מוציאים את הכרוב ונותנים לו להתקרר. מפרידים לעלים. פורסים עלי כרוב מניחים גליל של מילוי על קו השליש הקרוב אלינו מקפלים מעליו ימין ושמאל ואז מגלגלים מאיתנו והלאה.

Memulaim (9 of 45)

מנגולד – אין צורך לחלוט אותו. מוציאים על ידי חיתוך את הגיד המרכזי בכל עלה וממלאים כמו את הכרוב.

פלפלונים – הקטנים החמודים האלה שיש להם טעם של סוכריה כמעט. מורידים להם את החלק העליון מרוקנים את מעט הגרעינים. מהחלק העליון יוצרים פקק. ממלאים עד 3/4 ופוקקים.

Memulaim (11 of 45)

פלפלים חריפים – ארוכים ונהדרים. מכינים אותם כמו את הפלפלונים. שוטפים אותם מבפנים כדי להיפתר מגרעינים בהם מסתתרת החריפות האמיתית.

Beets

סלק – בוחרים סלקים בינוניים ואחידים בגודלם. תתכוננו לעבודה קשה פה. מקלפים. מורידים בערך חצי סנטימטר מתחת לגבעול. בעזרת כפית עם קצה מחודד חופרים בתוך הסלק עד שהוא חלול, תהליך שעלול לכלול הזעה מרובה. חותכים את הכובעים מסביב כך שיהיו פקק מוצלח. מניחים בסיר נפרד.

Memulaim (16 of 45)

משמנים את תחתית הקדירה בנדיבות בשמן זית. מניחים את את שאריות הבצל המאודה (החתיכות שהיו קטנות מידי למילוי או נקרעו) על השמן כחוצץ בין הסיר לממולאים. ממלאים את כל הירקות ופוקקים את אלו שזקוקים לפקק. מניחים על פי קבוצות אחד על השני בקדרה. פולים את פולי הפול מתוך התרמילים שלהם ובזמן הרכבת הסיר מפזרים אותם בין הממולאים.

מילוי

  • 2.5 קילו בשר טחון גס עם 20% שומן טלה
  • 2 כוסות אורז לבן
  • צרור פטרוזיליה
  • 2 בצלים מגורדים
  • 3 שיני שום מגורדות
  • חצי ממה שיצא מתוך הגזרים קצוץ היטב
  • כף מלח
  • כף פלפל שחור
  • חצי כפית כמון
  • כפית פפריקה מתוקה
  • כפית כורכום

Memulaim (21 of 45)

כעת מטביעים את הממולאים עד כיסוי בנוזלים:

  • כ-2.5 ליטר מים
  • 4 כפות רסק עגבניות
  • קופסה קטנה של עגבניות מרוסקות
  • מיץ מ-5 לימונים
  • חצי כוס שמן זית
  • מלח ופלפל שחור בנדיבות
  • קורט כמון
  • 500 גרם פולי פול בשביל לפזר בין הממולאים

Memulaim (45 of 45)

מניחים מעל הקדירה שתי צלחות הפוכות כמשקולות שהממולאים לא יזוזו לנו. סוגרים את הקדירה ומביאים לסף רתיחה. מכניסים לתנור שחומם ל-145 מעלות ל-3 עד ל-3.5 שעות עד שהנוזלים כמעט לגמרי נעלמים. מוציאים מהתנור ונותנים לסיר לשבת כ-20 דקות. מוציאים בעדינות עם מלקחיים לפלטה גדולה על פי נושאים. הפלטה שלנו הוגשה בלילה והתאורה המאוד לא מחמיאה ממש לא עושה צדק, מצד שני רציתי להוסיף תמונה של הסוף בסוף, כי סוף-סוף!

Last Memulaim

אוכלים ממולאים, הולכים לקלפי ביום שלישי ובוחרים כדי שגם העתיד יהיה טוב ולא רק העבר כשמתרפקים עליו.

***הלוואי והייתי יכול לצטט כאן את כל המחזור הנפלא של עמיחי "יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם לָמָּה יְרוּשָׁלַיִם", על 28 חלקיה. אם אתם ירושלמים או שיש לכם חיבור רגשי לעיר, פתחו את פתוח סגור פתוח בע"מ 140 וקראו את כולה, כרגיל עמיחי עושה שם קסמים. ואם בא לכם עוד קצת להיאבד בזכרונות ומטאפורות על העיר לליאור שטרנברג יש פרק שלם ומרגש עליה בספרו טִקסי ערב שבהוצאת הקיבוץ המאוחד


רוצים להיזכר בפוסטים נוספים שעשיתי עם השף המשפחתי?

ניוקי מעולים בציר פטריות תמצאו כאן (הפוסט האהוב עלי בבלוג, כנראה…)

קציצות עוף ומנגולד פה

וקוקטייל בלאדי מארי מחכה לכם כאן

היום יום הולדת / ברי סחרוף – לחמיות פופ אוֹוְרז ומרק ירקות איטלקי עם אז מה את עושה כל היום

Soup & Buns (24 of 29)

Fullscreen capture 2162015 84952 PM.bmp

אני לא מבין אנשים ששוכחים לאכול לפעמים. אתם יודעים על מי אני מדבר, אלה שמספרים לכם בדרך אגב כאילו נואו ביג דיל, איך אתמול הם עבדו כל היום ופתאום באמצע הלילה הם נזכרו שלא אכלו שום דבר מאז הבוקר ואז הם ה-כ-ר-י-ח-ו את עצמם לנשנש איזה משהו. באופן ברור אני והאנשים האלה קורצנו מחומרים גנטיים שונים מאוד. זן אחר של בני אדם, התפתחות אבולוציונית הפוכה.

Soup & Buns (9 of 29)

הייתי בארץ שבועיים. גם ככה ביום-יום הרגיל אני מחשב את הלו"ז שלי דרך ארוחות ונשנושים, במצוד אחר מצרכים לבישולים ובהכנת רשימות בלתי נגמרות של מסעדות שאני לא אגיע אליהן בחיים. אבל כשאני מבקר בארץ (פלוס 4 ימים בפריז בפעם הראשונה בחיים…) כל הסיפור הזה של אוכל יוצא מכלל שליטה. כי אני מאוד אוהב לאכול… אבל לא רק, גם בגלל שאוכל הוא הרבה יותר מפעולה בלעדית של הפה – הוא פעולה של הרגליים – דרכו אני חוקר וחווה מקומות, הוא פעולה של הלב – איתו אני מראה לאנשים שאיכפת לי מהם והם מראים לי, הוא פעולה של השכל – איתו אני שובר קרח בסיטואציות חדשות והוא פעולה של הידיים – דרכו אני יוצר ביחד עם אנשים אחרים. אז אתם מבינים שבאמת אי אפשר להיות מופתעים לגמרי מהאוובר וואייט שסחבתי איתי לטיסה חזרה… ולא, אני לא מדבר על מה שהיה במזוודה…

Soup & Buns (4 of 29)

כבר יש לי מסורות קולינריות כשאני מגיע. אנשים שאני מבשל איתם, אנשים שמבשלים בשבילי, אלה שלוקחים אותי למסעדות החדשות האהובות עליהן – האוכל מוצא את עצמו כמעט בכל מפגש. אחת המסורות האהובות עלי היא המפגש עם אפרת מהבלוג שכבר לא באמת צריך להציג לאף אחד –  אז מה את עושה כל היום. הייתה לנו דילמה הפעם – רצינו להספיק לפטפט ולהשלים הרבה פערים, וזה קשה בזמן צילומים ובישולים, רצינו לאכול (דה…), ורצינו גם שיצא פוסט משותף. אז אפרת הבריקה והציעה שניפגש לארוחת צהריים ירושלמית-חורפית שנכין, נצלם וגם נאכל ביחד. כל אחד הביא מתכון ומצלמה. אפרת גם סיפקה את האור, הכלים ובעיקר את הקסם שהיא מכניסה לכל דבר שהידיים שלה נוגעות בו (ואני אגלה לכם בסוד שהיום – היום! יום ההולדת שלה – איזה כיף שאני יכול לאחל לה ככה יום הולדת שמח!!)

Soup & Buns (1 of 29)

הרבה דברים אפשר להגיד על אפרת והבלוג (והספר, והמדור ו….) המהמם שלה אבל אני רוצה לספר לכם על החוויה האישית שלי איתה: אפרת נותנת לי השראה. כל מפגש איתה נותן לי פוש של מוטיבציה לעשות את מה שאני עושה יותר ברצינות ויותר טוב. איך אפשר שלא אל מול יכולות העל שלה, הרצינות שלה והכשרון הבלתי נגמר (ראיתם את התרנגול שהיא עשתה למקור ראשון לפני שבוע?!). כל דבר שהיא מניחה עליו את הידיים שלה ומכוונת אליו את עדשת המצלמה הופך לזהב. ויש בה נדיבות שאני מאוד מעריך. מכל מפגש איתה אני גם יוצא עם משימה, וכבר למדתי שמה שאפרת אומרת לי לעשות, אני עושה – בשנה שעברה זה היה לפתוח אינסטגרם לבלוג והיום זו אחת המדיות האהובות עלי. השנה זה להעמיק את הידע שלי בעריכת תמונות. מה יהיה במפגש הבא שלנו?? אני כבר לא יכול לחכות!

Soup & Buns (28 of 29)

אז נפגשנו לבוקר של כיף אצל אפרת במטבח-סטודיו. היא הכינה מרק ירקות איטלקי ואני הוספתי בצד לחמניות פופ אוורז (pop overs) שלמדתי להכין מהתוכנית המעולה של אלטון בראון Good Eats. יצאה ארוחה בדיוק כמו שדמיינו. הלחמניות גבינתיות וטעימות, פשוטות מאוד להכנה רק צריך לעקוב אחר השלבים החשובים. והמרק שתמצאו אצל אפרת היה עשיר, מלא בטעמים ומחמם לב ובטן. שימו לב שביום הצילומים הלחמניות לא מימשו לגמרי את פוטנציאל התפיחה שלהן כי באשמתי לא חיממנו את התנור מספיק. כמה מעלות יותר מספקות לחמניות תפוחות בהרבה. הן טעימות בכל מקרה, לזה אני יכול לערוב וגם אפרת. שמעתי שאפילו הפיצים זללו אותם. כבוד.

Soup & Buns (20 of 29)

אז הנה, ככה:

מכינים בלילה פשוטה ונוזלית שיש בה מעט שומן ואין בה חומרי התפחה. ההתפחה מתרחשת בעקבות האוויר שמוחדר על ידי ערבול במעבד מזון או בלנדר ותנור מחומם היטב מראש – הן לא נועדו להכנה במיקסר לכן. כשהתנור בטמפרטורה הנכונה (220 מעלות) הן תופחות מאוד ונוצר באמצע שלהן כיס אוויר גדול. כאן הן מדגמנות כיס אוויר קטן.

Soup & Buns (10 of 29)

חומרים ל-12 לחמניות

  • 4 ביצים
  • 2 כפות חמאה (30 גרם) מומסת
  • 2 כוסות חלב בטמפ' החדר
  • 2 כוסות קמח לבן
  • 2.5 כפיות מלח

תוספות אפשריות: כפית אורגנו / כפית רוזמרין קצוץ דק / כף עירית קצוצה היטב / חצי כפית אבק שום

Soup & Buns (6 of 29)

משתמשים בתבנית למאפינז אשר משמנים ה-י-ט-ב בחמאה ומקמחים. שימו לב שיש מעט מאוד חמאה במתכון ולכן צריך לשמן היטב אחרת תהייה לכם קטסטרופת הידבקות.

מחממים תנור ל-220 מעלות.

כשהתנור מגיע לחום המבוקש מעברלים היטב במעבד מזון או בבלנדר (כזה שעושים בו שמוזיז) את כל החומרים במשך כ-20 שניות. מיד שופכים לתוך פינכות המאפינז המשומנות ומקומחות, ממלאים אותן כמעט עד הסוף. מכניסים לתנור. התזמון חשוב – אנחנו רוצים לשמור את בועות האוויר בתוך הבלילה באפייה, לכן לא לתת לבלילה לשבת לפני ששופכים אותה.

Soup & Buns (12 of 29)

כ-40 דקות יקח להן להיאפות ובזמן הזה הן תתפחנה ותשחמנה. מוציאים, מניחים להן להתקרר ומחלצים מהתבנית בעזרת סכין דקה. הן טעימות לבד, הן מעולות כשטובלים אותן במרק, או עם חמאה וריבה או עם חביתה. או כל ממרח אחר…

Soup & Buns (16 of 29)

נהנים מכל האוכל הזה שיש לנו בחיים, מודים על חברויות מעולות וחוגגים יום הולדת לאפרת, זה היום! מזל טוב!!

Soup & Buns (23 of 29)

רוצים להיזכר במפגש הקודם של אפרת ושלי שבו הכנו פיצות מעולות? הנה – כאן!

והאם יצא לכם לראות את פוסט פורים 2014 שבו התחפשתי לאפרת? זה אחד הפוסטים האהובים עלי בהיסטוריה של הבלוג.

Soup & Buns (26 of 29)