החיים שיש לך / יונה וולך – פניני בלסמי בשמן בזיליקום זוהר

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)-2

Fullscreen capture 792016 33725 PM.bmp

(מתוך תת הכרה נפתחת כמו מניפה / יונה וולך ע"מ 237, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1992)

שאריות של ילדות נמצאות בתוך כולנו. רסיסים של האהבות שאהבו אותנו, הליטופים שניחמו אותנו, הידיים שערסלו אותנו בחום. כל תא על פני הגוף שלנו הוא ארכיון למגע שנגעו בנו כל חיינו.

Balsami Pearls JPEG (14 of 66)-20140430

כל חוש הוא ספריה של זכרונות, מקוטלגים לפי ניחוחות, תחושות, צלילים וטעמים. הנקבוביות זוכרות, העור עוד מתמסר, החלל שבתוך הפה מגיב כמו שהוא יודע עוד ממזמן ופרוזדורי הריחות שבאף מפעילים רשתות עבותות ועמוקות של זכרון. החוש מקטלג את הרגש והרגש מאכסן את הזכרון.

Balsami Pearls JPEG (6 of 66).jpg

כמו בבושקה. אני אחד גדול ובתוכי קטַנים-קטֵנים והולכים. לא איברים פנימיים בי אלא יובלים שהיו והתקבעו ונותרו חיים דוממים או חיים בועטים או חיים מקפצים ורוקדים. מאובנים יובליים שמתעוררים לפעמים וקשה לצפות מראש בכל סיטואציה מי מהם יגיב.

Balsami Pearls JPEG (7 of 66)-20140430

גן ילדים קטן יש בתוכי, משפחה מרובת ילדים. כל אחד רוצה תשומת לב, כל אחד זוכר, לא מילים, או אירועים אלא תחושות, ומצבים קיומיים.

אני הילד התמים שבגן רחל ניסה לחפור בחול לעומק עד שיגיע לצד השני של העולם

והילד המבויש שבגן ציפורה צעקו עליו שיפסיק לחטט באף

ופעם נתנו לו מרשמלו כי כל כך לא רצה להיפרד מאבא שלו בבוקר אחד מאוחר

Balsami Pearls JPEG (16 of 66)-20140430

אני הילד המבוהל כשבכיתה ב' הגיע באיחור לבית הספר בעולם שמדבר שפה שהוא לא מבין ונשלח להירשם במזכירות ודמעות זלגו מעיניו ובסה"כ המזכירה רק הייתה צריכה לעשות וי

ואותו אחד מתלהב שהיה רוקד בהפסקות בהרקדות למרות המבטים והלעג והחברה שיצקה לתוכו בושה לאט לאט עד שיום אחד הפסיק

אני הילד השמח שהולך עם אבא לשוק כל שישי אחר הצהרים כשהמחירים זולים ומקנח את הביקור בביסים מעגבניה ומיד מבצל ירוק כדי שיספיקו להתערבב בפה.

Balsami Pearls JPEG (4 of 66)-20140430

וגם הנער החרד שבטיולים של התנועה פחד יותר מכל מהנסיעה באוטובוס כי מה אם אף אחד לא ישב לידו

אני התיכוניסט המבועת שמקבל צו גיוס ראשון ונכנס מתחת לשמיכה מבוהל מהחיים והטרטורים והרובים

אני החייל הרגשן שיורה בפעם הראשונה בנשק ומההדף ואבק השריפה והכוח הבלתי נתפש בקצה האצבע מזיל דמעות והמפקד שלו קצת מרחם עליו ובעיקר צוחק עליו לפני כל שאר החיילים

אני בן העשרים וקצת האמיץ שהחליט יום אחד, מי יודע איך, לעזוב את כל הידוע ולטוס לניו יורק לחיים בלתי מוכרים.

Balsami Pearls JPEG (31 of 66)יש כל כך הרבה ממני. חוויות רגשיות שהתקבעו ונותרו כמו שהן. נטועות עם רגל אחת בעבר ואחת בהווה והן מי שאני. ולפעמים זה המבוגר של כאן ועכשיו שמצליח להגיב לסיטואציות ולפעמים זו אחת מגרסאות העבר שלי. הנער המבוהל הוא שמגיב לאנשים חדשים שאני פוגש. והילד המתלהב הוא זה שמצליח בכל מקום עבודה למצוא את הלהט, והאני של עכשיו צריך לעשות כל הזמן משאים ומתנים עם כל האניאיים האחרים כדי שיתנו לו לפעמים פשוט להיות ולפעול מתוך הרגע, בלי כל משאות העבר.

Balsami Pearls JPEG (63 of 66)-20140430.jpg

ובעיקר אני לומד עם השנים שאני צריך לתפוס את עצמי כשעולה איזה זכרון מביך, מעורר בושה וכעס ואולי רחמים, והרי החיים מלאים באלה. לתפוס את עצמי כשהם מגיעים ומפעילים אני ישן שהופך להיות כאן ועכשיו ולתת לו, ליובל ההוא, איזו חוויה אחרת. לשלוח לו הבנה וחום, חמלה ונחת. להגיד לו עשית הכי טוב שיכולת באותו הרגע, ולתת לו לנוח. ללמוד להניח. כי הגרסה הזאת שלי באמת עשתה הכי טוב שיכלה באותו הרגע ולא טיפה פחות.

זה מצריך איזה רגע של מודעות, הבנה שאו-הנה זה ההוא מגיל 14 שמרים את הראש כרגע ומכניס הילוך.  ואז למצוא איזה דיבור שיעבוד איתו והפעם במקום לכעוס עליו ולהשתיק אותו –  להבין, לאשרר, לוותר לו.Balsami Pearls JPEG (17 of 66)-20140430אז אני לומד לחיות עם עצמי היום ועם כל האניאיים שהולכים ושבים. זו לא אשמתם שהם כאלה. כמו רוחות רפאים שנותרו בעולם שלנו כי לא סיימו משהו, כך החלקים האלה בנו נותרים לא פתורים וחוזרים ושבים. המטלה שלנו היא ללמוד לשחרר אותם, ואולי זה לא לשחרר אלא דווקא להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מאיתנו. צמוד צמוד.

Balsami Pearls JPEG (10 of 66)-20140430


פניני בלסמי

אלגנטיות ואסטיות וכל כך קלות להכנה.

  • 1/2 כוס חומץ בלסמי
  • 1.5 גרם אבקת אגר אגר
  • 1 כוס שמן זית (נחוץ לתהליך ההכנה, אחר כך ניתן לעשות בו שימוש חוזר)
  • כוס גבוהה יחסית
  • טפטפת או מזרק

ראשית ממלאים כוס בשמן זית ומכניסים למקפיא. השמן צריך להיות קר מאוד אך לא קפוא לגמרי, עכור ולקראת קפיאה. מטפטפים את החומץ החם לתוך השמן ומהקור החומץ מתגבש. כשעה במקפיא מספיקה.

Balsami Pearls JPEG (42 of 66).jpg

הוראות: מערבבים בסיר את האגר אגר והחומץ ומביאים לרתיחה תוך כדי בחישה. חשוב להביא לרתיחה אחרת האגר אגר לא מכניס להילוך ראשון ולא יניע את תהליך ההתגבשות. מערבבים תוך כדי רתיחה כ-2 דקות. מכבים את האש ונותנים לחומץ להתקרר מעט, כעשר דקות.

מעבירים את החומץ שרתח לבקבוק טפטפת או למזרק אם יש לכם. מוציאים את השמן מהפריזר ומתחילים לטפטף לתוך השמן. משחקים עם הלחץ ליצירת פנינים בגדלים שונים. נותנים לפנינים להתקרר לגמרי ואז דגים אותן בעזרת כף מחוררת או שמסננים עם מסננת דקה. אפשר לשטוף אותן במים אם רוצים. אפשר גם לא.

basil oil

לשמן בזיליקום זרחני

שוטפים צרור של עלי בזיליקום, מפרידים לעלים ומניחים בקערה חסינת חום. מחממים חצי כוס שמן זית בסיר. השמן לא צריך להיות לוהט – מספיק חם שכשמכניסים לתוכו עלה יהיו מעט בועות, לא סערה שלמה. יוצקים את השמן על עלי הבזיליקום. למה? כי החום משמר את הצבע של הבזיליקום ועוזר לטעמים שלו לחדור לשמן. מכניסים את העלים עם השמן למעבד מזון וטוחנים היטב. מסננים בעזרת בד גבינה, פילטר קפה או מסננת עדינה.

Balsami Pearls JPEG (26 of 66)

חותכים פרוסות עגבניה, מניחים מעל פרוסות מוצרלה איכותית ופניני בלסמי מעל. יוצקים מסביב שמן בזיליקום. מתענגים.

Balsami Pearls JPEG (60 of 66)אוכלים פניני בלסמי ברוטב בזיליקום זוהר ואוספים באהבה ובסבלנות את כל האניאיים שלנו.

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)

ותודה לאחי הסוּפר מן שבזכותו המתכון והביצוע המדויק.

מעשה שהייתי / עמיחי חסון – רוטב ג'ינג'ר גזר לסלט ומחשבות בין בושה לגאווה

Ginger Carrot (9 of 27)

Fullscreen capture 6272015 115740 AM.bmp

(מתוך מדבר עם הבית / עמיחי חסון, ע"מ 14. הוצאת אבן חושן 2015)

אני עדיין לא ממש מבין מתי אהפוך להיות הגרסה המבוגרת של עצמי. הגרסה הזו שמבינה בעולם. שיודעת להתנהל עם כסף, לחסוך, להשקיע, זו שאומרת את הדבר הנכון בלוויות ושבעות וזוכרת ימי הולדת של כולם ולקנות מתנות מתחשבות, שיודעת להחליף סיליקון באמבטיה ולתקן את המדיח כשהוא מתקלקל. שמבינה בהכל קצת עד הרבה ויודעת איך העולם פועל. נו. אבא שלי.

Ginger Carrot (23 of 27)

כמה שאני לא משתנה אני תמיד איכשהו נשאר אני. הגוף נמתח ומתכווץ, השרירים גדלים וקטנים, מחשבות באות והולכות. אני מסתכל בתמונות מלפני כמה שנים ומזהה קמטים חדשים, אחד שמפריע לי במיוחד במקום שבו השפם הופך ללחי. גם הזקן שלי מלבין, נוגה קוראת לזה "הלבּנה" שלי. וכל הזמן אני אני, אף פעם לא מישהו אחר. לפעמים קצת יותר או פחות לחוץ. לעיתים קצת יותר שמח או יותר עצוב ועדיין אותו גרעין של אני כמו שהייתי לפני עשרים שנה. אז, חשבתי שיום אחד יגיע הגונג שאחריו אהיה מבוגר. הרגע, הטרנספורמציה. לא קרה עדיין. עכשיו אני מבין שהוא כנראה גם לא יבוא. אנחנו אנחנו כל הזמן. אהיה בן 40 ואז 50 ועדיין אהיה אני, בדיוק במקום שבו אני נמצא. מלחיץ קצת. כנראה שזה המקום שממנו צומחים משברי אמצע חיים.

Ginger Carrot (7 of 27)

ואולי אני פשוט לומד להתרגל לכל מצב מחדש וחושב שהיי, הנה זה אני וככה תמיד הייתי. הרי לפני לא כל כך הרבה זמן לא היה לי מושג שאני יכול להיות מחוץ לארון ולהרגיש עם זה בסדר כל כך. לא תיארתי לעצמי שאכתוב על זה בנונשלנטיות ובלי ממש להתרגש בבלוג שקוראים אותו הרבה אנשים.

Ginger Carrot (8 of 27)

אני בהחלט מרגיש שלם יותר בכל יום שעובר. ואולי מהמקום הזה אני יכול לכתוב ולהתעמת סוף סוף גם עם הבושה שמלווה אותי תמיד. הולכת ומצטמקת אמנם עם השנים, אך עדיין שם. כמו רעל שהגוף שלי עוד לא הצליח לגמרי לשטוף החוצה. בושה קטנה על זה שיש לי חבר, לא חברה, על זה שבמשפחה שתהייה לי לא תהייה אמא, בושונות על זה שדברים של ״גברים״ לא ממש מעניינים אותי. ואחרי ימים שאני מנסה לכתוב את כל זה פתאום בדרך חזרה הבייתה מהעבודה הבנתי. זה חודש הג-א-ו-ו-ה!

Ginger Carrot (6 of 27)

גאווה היא ההפך מבושה. היי. אני לא היחיד. איזו חוויה מטופשת זו להבין את מה שאחרים כבר הבינו, מסבתר, לפני מלא מלא זמן. הגאווה כקונטרה לבושה של קהילה שלמה ויחידים במשך שנים. טוב, אני נרעש מההבנה הזאת. טריוויאלית ככל שתהייה. פתאום אני מבין.

Ginger Carrot (5 of 27)

רגש מוזר הוא הבושה. כנראה שבמקור הוא נועד להכניס אותנו לתלם, כדי שלא ניפלט מהעדר שלנו, למנוע דחייה (ראיתם את הדוגמה המאלפת במשחקי הכס? אומר ולא אוסיף שלא יאשימו אותי בספוילריזציה). אבל היום כשיש כל כך הרבה קהילות שאנחנו יכולים להיות חלק מהן הוא כבר קצת פחות רלוונטי. והעברית בעצם, לא ממש מצליחה טוב איתו כי אנשים אומרים אני מתבייש או ״תתבייש לך!״, ומתבייש הוא בכלל מביישנות שזה קרוב משפחה רחוק של הבושה. האנגלית קצת יותר ברורה: Shame מול  Shyness או embarrassment  ואומרים "!Shame on you".

Ginger Carrot (15 of 27)

פתאום בן רגע כל האנטי שלי שכנראה נבע מבושה לגבי הגאווה מתפוגג. הגאווה שהקהילה שלי דואגת לציין פעם בשנה נראית לי עכשיו כל כך נבונה. היא לא גאוותנות ולא מגיעה מאגו נפוח או רצון להוציא עיניים בפרהסיה. היא פשוט פעולה הפוכה לבושה. היא ההפך מלהרגיש בושה על מי ומה שאנחנו, על אורח החיים שלנו, על הסקס שלנו, על המשפחות שלנו ועל הלא משפחות שלנו. היא פעולת הזיקוק ממה שהחברה במודע או שלא במודע מטפטפת לנו מגיל אפס. היא להגיד מותר להיות עצמך בלי הפחד שינדו אותך מהעדר.

Ginger Carrot (18 of 27)

*****כתבתי והכנתי לפרסום והנה בית המשפט העליון קבע אתמול שנישואים הם זכות חוקתית של כווווולם. כל המדינות בארה"ב מחויבות כעת לחתן זוגות חד מיניים וזכויות פדרליות כולן חלות בכל מקום. כשכנסנתי לפיד שלי בפייסבוק אחר הצהריים וראיתי את התגובות של כל חברי בכיתי. לא היה לי מושג שאתרגש מזה כל כך. אבל הנה הזכויות שלי פתאום שוות. מאבק אחד נגמר. החברה מאשרת אותי וכבר לא פולטת אותי החוצה מתוכה ויש לי טיעון מנצח לכל איש חושך שינסה לומר לי אחרת. זה מרגיש נעים.****

Ginger Carrot (19 of 27)


באמת שניסיתי למצוא קישור יצירתי למתכון. אין לי. מלבד זה שרוטב גזר ג'ינג'ר לסלט מככב אצלנו כבר שבועות והוא כל כך טעים ומיוחד שגם אתם צריכים לנסות. קרדיט פיתוח המתכון הולך ללוני שלצערו לא יוכל להנות מאור הזרקורים כי עברית היא (עדיין) לא הצד החזק שלו. בישול לעומת זאת, כן. אל תדאגו. אני אתרגם לו (וכן, להיות מוזמנים לארוחת ערב אצלנו זה ממש כיף…איף איי מיי סיי סו מייסלף).

Ginger Carrot (26 of 27)

הרוטב הזה מעולה. פשוט להכנה ומיוחד. מזדווג היטב עם סלט חסה, ולאחרונה גם הקפצנו זוקיני והוספנו את הרוטב ויצא אדיר. הוא מחזיק בערך שלושה ימים במקרר.

מצרכים

  • 6 גזרים בינוניים
  • כ-4 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי
  • חצי אבוקדו (לא לוותר!)
  • 2 שיני שום
  • 4-6 חלקים לבנים של בצל ירוק או רבע בצל לבן רגיל
  • 1.5 כפית מלח
  • 2 כפיות רוטב דגים (או כפית מלח נוספת במקום)
  • 3 כפות חומץ אורז (חומצים אחרים עובדים הרבה פחות טוב)
  • 2 כפות מירין (או כפית דבש)
  • 2 כפות שמן (אפשר זית עדיף שמן יותר נייטרלי)

Ginger Carrot

הכנה: מקלפית את הגזר. טוחנים גזר, בצל ושום ביחד עד דק, מוסיפים חצי אבוקדו כדי לקבל מרקם קרמי. מוסיפים את כל שאר המרכיבים וטוחנים היטב עד שהכל מתאחד. הרוטב סמיך. אך אם הוא סמיך מידי אפשר להוסיף עוד קצת שמן או כף מים ולבדוק שוב. טועמים, מתקנים תיבול. מוסיפים בנדיבות לסלט חסה. יאם.

Ginger Carrot (26 of 27)

אוכלים סלט ברוטב ג'ינג'ר גזר כי זה טעים, חושבים על הבושות שלנו ופועלים להן פעולות הפוכות.

רוצים עוד רעיונות מעולים לרטבי סלט? קפצו אל עלמה.

רוצים לקרוא פוסט נוסף בנושא גאווה שכתבתי לפני כמה שנים? הנה, ממש כאן.

הרדופים ליד החוף / נתן יונתן – יומן מסע מצולם ביוון ובסופו תזכורת לסלט הלאומי

Fullscreen capture 682015 112811 PM.bmp

מתוך שירים בכסות החשכה / נתן יונתן, ע"מ 72, הוצאת ידיעות אחרונות

אבא, אמא, ילדים די גדולים. סירה די קטנה.

קליפת אגוז נעה על פני המים. מתנדנדת ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה. המקרר עמוק וחלקו מופעל על קרח. בכיור מוזרמים מי ים. התנור על צירים כך שיישאר מאוזן גם כשהסירה לא. המים כחולים כמו שרק יוון יודעת. האיים קטנים, המפרצים ציוריים ואנחנו עוגנים איפה שרוצים. חופש מוחלט לשוט – לאן שתיקח אותנו הרוח.

Sunsets2

אפשר ביחד ואפשר גם בנפרד, אפשר בשמש ואפשר גם בצל. מותר לישון כל היום, או לעזור עם החבלים, הקשרים, החכות (כי מחכים לדג?) והבישולים. ההפלגה מהנה. אבל יותר כיף כשזורקים עוגן, מדליקים אריק איינשטיין על הסיפון וקופצים למים הכחולים-כחולים שאפשר לראות את קרקעיתם לעומק מטרים רבים. רגעי הלחץ היחידים הם כשצריך להחנות את הסירה, חניה לאחור עם סירה הרבה יותר קשה מאשר עם אוטו.

White Greece

וכפרס על החנייה המוצלחת (יותר או פחות) ופיצוי על רגעי הלחץ קופצים למים הכחולים. ושוב אוכל ושתייה. במפרץ הקטן מוצאים את הטברנה הכי חמודה מבין השתיים ומזמינים לאט לאט את כל התפריט: סרדינים מטוגנים, קלמרי, סלט יווני ועוד אחד, קבב, צ'יפס, מה טרי? אפשר לראות את הדג? ניקח גם עלי גפן ממולאים וצזיקי. שניים. ולהוריד את הכל עם אוזו או לכאלה שלא מצליחים לאהוב עדיין אניס, המאותגרים, גם וויסקי יש בשפע, אבל הוא ילווה במנה קטנה של לעג.

סלט יווני, מסתבר, זו לא המצאה. הם באמת אוכלים אותו בכל מקום. כמה שהוא פשוט ככה הוא טעים. ואנחנו מתוך נאמנות למקום בכל בוקר חותכים עגבניות, מלפפונים, פלפל ירוק ובצל סגול, מניחים מעל חתיכת גבינה מלוחה ענקית ומזלפים שמן זית מקומי. ולידו חביתה ומאפה טרי. מישהו התעורר לראות את הזריחה שמבשרת גם שהלחם כבר אפוי במאפיה האחת שיש בכפר שבפאתיו המימיים ישנו הלילה. ופעם אחת גם שקשקנו שקשוקת חורטה שהם עלים מקומיים בין תרד למנגולד לרוקולה והטעם שלה עדיין מהדהד בירכתי הלשון שלי.

Bread

untitled (1 of 1)

והירקנית בפסגת ההר שקנינו ממנה כל פרי, ירק וזית כבוש מקומי שהציעה. בחביבותה היוונית הסיעה את סלינו במורד התלול של ההר עד לסירה אחרי שאכלנו ארוחת ערב במסעדה של אחותה. יש לה שלוש אחיות כולן נולדו בכפר הלבן והציורי שבפסגתו טירה נטושה עם השקיעה היפה בעולם. כולן עדיין גרות כאן, כל אחת עם משפחתה. לאחת חנות ירקות, השנייה פתחה מסעדה, לשלישית מכולת. הצעירה התחתנה עם עשיר הכפר, היא לעבוד, כבר לא צריכה. ובמסעדה של אחותה אחד מכל דבר. מה טרי? מה מקומי? הקלמרי נתפס בחופי האי, ניקח שניים. הכבש נשחט מעבר לכביש. עלי הגפן ממולאים במקום, מה זאתומרת אדוני, אז איפה? וסלט יווני. ברור.

Greece in white

Fisherman

וכשלא אוכלים שותים כדי לפתח תאבון. קמפרי תפוזים, וויסקי וג'ינג'ר אייל. התאהבתי פתאום בג'ין וטוניק, אבל רק אם יש בפנים מלא מלפפון. אוזו שמחוויר כשמוסיפים לו מים. רום עם ליים ונענע וקצת מיץ אננס טרי. ובירה, אוי כמה בירה. פחית שתייה קרה על סירה בשמש קופחת זה עונג שקשה לתאר.

Cocktails

ארון נשנושים עם כל שוקולד שטריידר ג'וז המציא מסתתרו למטה, למרות שכולנו "בדיאטה" בסוף השבוע לא נשאר שם כלום אבל אני עד שהיו, כי סחבתי במזוודה שלי: קרמל רך מצופה בשוקולד מריר, קרמל קשה מצופה בשוקולד ופסטוקים, פולי קפה מצופים שוקולד, שקדים מצופים קוקוס ו…שוקולד. לדר בננות. ואפרסמונים, משמשים ומנגו מיובשים. עוגיות הריבה של אמא שלי בקופסת ענק. וכיף להכין קפה במקינטה שהבאנו ולהשקיע, כי חופש, בהקצפה ידנית של החלב.

וערב אחד ישבנו כולנו מסביב לשולחן בחוץ והכנו פסטה. משפחה שלמה מגלגלת מקרונים שמנמנים לאור השמש השוקעת ואח אחד, שף אמיתי, שעומל בבטן הסירה על ציר פירות ים משרימפ, סרטנים כחולים וקלמרי שהרגע נימשו מהים. בקרוב תורתח הפסטה ותתמסר לציר. לא יעבור זמן רב עד שגם אנחנו נתמסר, איש איש לתאו הקטן ולנדנודי הסירה המרגיעים.

ווש ווש שוויש שוויש ששששששששששששששש

noodles2

מלח, רוח, מים, שמש  – – – ים, יבשה, ים – – –

סלט יווני. בטח שאתם מכירים אותו. מי לא? אבל אני יודע שעכשיו בא לכם ממש. הנה ככה תכינו כמו היוונים:

מצרכים

  • 2 עגבניות אדומות מוצקות ובשלות
  • 2 מלפפונים מוצקים וקטני מידות (שלא יהיה מימיים)
  • פלפל ירוק אחד
  • רבע/חצי בצל סגול
  • קובייה גדולה של גבינה מלוחה
  • כמה קמצוצים של אורגנו
  • מספר זיתים שאוהבים
  • 4-5 כפות שמן זית איכותי
  • חצי לימון
  • מלח פלפל

חותכחים לחתיכות גסות את הירקות. זה לא סלט קטן קטן. עגבניות לרבעים ואז כל רבע לחצי לרוחבו. את המלפפונים לעיגולים שמנשמנים. את הפלפל לעיגולים ואז לחצאי עיגולים וכך גם את הבצל הסגול. מניחים בקערה קטנה. מושיבים את הזיתים עם החרצנים מסביב. מעל לערימת הירקות מניחים חתיכה מלבנית גדולה של גבינה מלוחה. כן, אחת גדולה. לא מפוררים אותה. מזלפים שמן זית, סוחטים חצי לימון, זורים אורגנו ומלחפלפל. מהנדסים מזלג כך שתמיד יהיו לפחות שני מרכיבים עליו ועדיף גם גבינה.

Greece (1 of 1)

– – – ים, יבשה, ים – – –

עשרים וארבע דלתות / גיל חובב – סחוגו המעולה של הסופר בכבודו ובעצמו

Gil Hovav (53 of 95)

Fullscreen capture 512015 112733 AM.bmp

(מתוך עשרים וארבע דלתות / גיל חובב ע"מ 66, הוצאת מודן 2015)

את הספר הראשון בטרילוגיה של גיל חובב, "מטבח משפחתי", קראתי כשהייתי בכיתה ז'. יש הרבה ספרים שאני אוהב, אבל מעטים הם אלו שהצליחו לשמר אצלי זכרון של חוויית הקריאה עצמה (ביניהם – סדרת נרניה / סי קיי לואיס, רוניה בת השודד / אסטריד לינדגרן, כביסה / סוזן אדם). את חוויית הקריאה של מטבח משפחתי אני זוכר בבירור. אני זוכר לשבת בחדר שלי ובמושב האחורי של האוטו המשפחתי ולצחוק. לצחוק מלא! בקול רם, צחוק משמח ומבריא ולהתענג על כל מילה. אני זוכר לרצות לקרוא עוד ועוד ולפחד שיגמר ולא להאמין שמישהו הצליח לכתוב משהו כל כך מצחיק. שנים שנים שנים עברו מאז ולא היה לי מושג שיצאו בנתיים עוד שני ספרים בסדרה.

At Work

והנה יום אחד אפרת סיפרה לי שגיל חובב מגיע לניו יורק לעשות מסעדת פופ-אפ. "צץ-לו" זה קטע טרנדי די חדש פה – מסעדה שעובדת 4-5 ימים בלבד ומגישה תפריט קבוע מראש. החד פעמיות הופכת את כל הסיפור למרגש במיוחד וכמו כל דבר מוגבל בכמויות בניו יורק, מצליחה למשוך קהל מרשים.

Pop Upp

ההרשמה לארוחות הייתה דרך האפליקציה מלאת האפשרויות Eatwith. גיל והשותפות שלו, עדינה וענת, הציעו ארבע ארוחות ערב ובראנץ' אחד, כולם מתובלים בהרבה חוויאג' (שנרקח אצל מומחה תבלינים מקומי במיוחד לכבוד האירוע) וסחוג. כתבתי לגיל על הזכרון החם מקריאת הספר, וגיל, שהוא בטח אחד האנשים הנחמדים שיצא לי לפגוש לאחרונה, ענה בלבביות ונעתר לבקשה שלי להצטרף לבישולי הבראנץ' וגם לסרוויס עצמו (וכמובן שככה יצא לי גם לטעום מכל האוכל הנפלא שהוא והשותפות שלו עמלו עליו). לסיום גם קיבלתי עותק של הספר השלישי בסדרה, "עשרים וארבע דלתות". מאז אני נזהר לא לסיים אותו (ויודע שעוד מעט אמא שלי תעביר לי עותק של הספר השני שעוד לא קראתי, ככה שעדיין לא הקיץ עלי הקץ!).

Gil Hovav (72 of 95)

אני יכול לכתוב בנונשלנטיות על המפגש כאילו ברור שאני כל הזמן פוגש פוד סלבס שאני מעריך מאז ומתמיד, וזה בכלל לא עניין בשבילי. אבל זאת לא תהייה האמת. התרגשתי נורא ושמחתי שזה קרה. לפני שנתיים וחצי כשהתחלתי לכתוב את הבלוג לא דמיינתי כמה מפגשים מעניינים ומשמחים הוא יספק לי. לפני שנה בטח לא הייתי מעז ליצור את הקשר. היום אני מרגיש קצת יותר בטוח להביא את הציוד שלי ואת עצמי ולצלול לתוך מפגש.

Kubane

יש לי מצלמה אחת עם עדשה אחת די צרה ובמטבח קטנצ'יק עם תאורת פלורסנט קשה זה יוצר הרבה מגבלות. אז מה? כל יום אני לומד משהו חדש על זוויות, תאורה, קומפוזיציה ועריכה. מסתבר שכשיוצאים באמת מגיעים למקומות נפלאים.

Gil Hovav (93 of 95)

מה הגישו גיל, עדינה וענת? חומוס נהדר עם פיתות, מרק בשר ומרק דג, צלחת ירוקים, קובנה, סחוג, חילבה, עגבניות מרוסקות ולקינוח עוגיות טחינה, עוגת בסבוסה, קפה לבן וג'עלה. וגם – אווירה טובה וצחוקים במטבח בלי סוף!

Kitchen Stories

המוני ניו יורק גדשו את בר היין החמוד שאירח את השמחה Vino Levantino באפר ווסט סייד, והיה מלא עד אפס מקום.

IMG_0273

כל כך יפה לראות חלומות יוצאים אל הפועל. מרגש לראות יוזמות כאלה, טראנס אטלנטיות, רב עדתיות קורות. גיל והשותפות שלו חלמו את זה ואז פשוט עשו את זה. זה עושה עלי הרבה רושם. צריך אומץ להעיז ולבצע את היוצא דופן והמיוחד. אנשים עם מעוף גורמים לי גם לרצות.

Zehug 1

ביקשתי מגיל את המתכון לסחוג שלו, שכמה ביסים ממנו השאירו בי ערגה בלתי מוסברת לעוד (וזה מאוד בלתי מוסבר כי כוסברה וכמון הם ברשימת הלא בבית ספרנו שלי). הנה הוא לפניכם:

Gil Hovav (7 of 95)

מצרכים

  • 2 צרורות כוסברה
  • 15 פלפלים ירוקים חריפים
  • ראש שום
  • כף פלפל שחור טחון
  • כף הל
  • כף מלח
  • 2 כפות כמון

Zehug 2

הוראות הכנה (מסובכות מאוד, מקווה שלא תתבלבלו): חותכים את הכוסברה חיתוך גס. מכניסים את כל החומרים למעבד המזון וטוחנים עד לקבלת משחה ירוקה מבריקה. מצנצנים ומצננים עד לשימוש.

Gil Hovav (6 of 95)

אוכלים סחוג בכפית, מסתכלים מסביב, ומחפשים מה עוד צץ-לו בלי שמנו לב…?

העצים / פרנץ קפקא – קונפי ארטישוק, סלט חוביזה וסלט זעתר עם אמנון יוהס.

Amnon 2015 (1 of 1)-2

Fullscreen capture 4172015 52600 PM.bmp

(מתוך פרנץ קפקא סיפורים ופרקי התבוננות , עמוד 25, הוצאת שוקן 1964. תרגום: דן מירון)

אגלי זעה מעוורים אותי, שרירי הירכיים שורפים, הנשימה מתבלבלת, כל כולי גוש סבל דביק ומזיע, מסביבי כבר נקווה מעגל קטן של טיפות (שלום לך שכנה אסיאתית מהממת ויבשה לגמרי משמאלי, את בטח מ-מ-ש שמחה שבאת ליוגה הערב). שֶיי המורה שהיא מן דמות כזאת שכותבים עליה סדרות טלויזיה – יפיפיה, מסתורית ובלתי ניתנת להשגה, עם כריזמה שקטה שגורמת לך לחשוב שהיא קרובה שחורת שיער של קליסי – מחייכת. היא מזכירה לנשום (פעם כשרק התחלתי יוגה לגלגלתי בלב על כל הנושמים בקול  – "האאאאאאאאאא…", "הממממממממממממממ…",  יאללה, יאללה תעשו לי טובה יא מתלהבים. היום אני מוביל את המקהלה). "פהפהפהפהפהפפהפהפהפהפפהפה" – אני מסנן אוויר החוצה דרך שפתיים רוטטות ומייחל לסוף השיעור. שיי אומרת נהייה פה רק עוד קצת ואני משחרר "האאאאאאאאאאאא" מעט מוגזם לחלל החדר. כמה קצת? "פפהפהפהפפהפה", הרבה קצת? משתדל להסיח את דעתי במחשבות על הקומבוצ'ה שאשתה אחרי… מעט קצת? תופס איזה שביב של מוטיבציה- מותח ידיים ומכופף ברכיים עוד טיפ טיפה, רעד בלתי נשלט אוחז בגוף שלי. "הממממממממממממ". טיפת המוטיבציה שמצאתי לפני רגע נוזלת במורד הגב שלי ישר לתוך התחתונים.

Artichoke solo

היא מסתכלת עלי? אולי אנוח לשנייה. רק לרגע, אנחנו יושבים פה בכיסא הדמיוני כבר שעות. שעות!!! דייייי. שֶיי אומרת – אתם כועסים? (כן!) סובלים? (כן!) תנשמו עמוק ותשחררו את כל זה, אחרי הכיסא הזה, נחשו מה? יבוא עוד אחד. אני מיואש ומרגיש מסכן. אולי פשוט אוותר? סוף סוף היא נותנת את האות ולכמה נשימות בודדות הראש בין הרגליים במצב מנוחה פוטנציאלי. אבל המחשבות לא באמת נותנות לי להנות ממנה. עוד שנייה עוד כסא…  הסבל מיד יחזור… ועוד לפני ששוב התחיל, כבר חמוץ לי בבטן.

Amnon 2015 (39 of 50)

"ידיים למעלה, אגן למטה, צ'ר פואוז נאמבר טו". היאוש כבר שם. אבל, הפעם, אחרי מי יודע כמה שיעורים ושנים של תרגול יוגה קורה משהו חדש, פתאום המלים של שֶיי מצליחות לחדור את מעטפת הסבל ומתוך הבאסה צומחת לה תובנה בלתי צפויה וחדשה. מה הטעם לייחל שתנוחה תסתיים אם אחריה פשוט הולכת לבוא עוד אחת קשה באותה המידה או אפילו יותר? וכשסוף סוף נותנים לי מנוחה, לוותר עליה בגלל שעוד רגע אעבוד קשה שוב? משהו לא מסתדר בהגיון הזה שלי. וגם – באתי ליוגה בשביל, וֶול… לעשות יוגה. אז אולי די עם החמיצות? אני קצת מתרגז על היוגה שהיא צודקת כל כך וככה בלי להניד עפעף הופכת את הסבל שלי ללא רלוונטי. האם אני יכול באמת להיות ברגע כמו שהוא בלי לייחל לשנות אותו? האם אני יכול לנשום עמוק לתוך הכאב  בלי לייצר מסביבו סבל נוסף?

Amnon 2015 (26 of 50)

ופתאום אני רואה שזה קורה לי בעוד מקומות בחיים – כשאני מביט בנהר ההדסון מהרכבת בדרך לעבודה. בערך 10 דקות לפני התחנה שלי, למרות כל היופי בחוץ, אני כבר מזהה ניצנים של לחץ לקראת הירידה ותחילת היום. או כשאני יושב מול צלחת של אוכל טעים במיוחד, והיא עוד חצי מלאה אבל  גם חצי ריקה ואני כבר מתעצב על זה שעוד מעט כבר לא יישאר בולונז… מסתבר שיש לנו איזשהו מרחב תמרון נפשי להמעיט את הסבל של עצמנו. לא האמנתי לזה במשך הרבה שנים, אבל פתאום אני מבין. מה הטעם להילחם במה שאי אפשר לשנות? הכאב הגופני של תנוחת הכיסא כבר שם, וגם תחנת הרכבת שלי כמו הצלחת הריקה –  הם יבואו בין כה וגם יתפוגגו ואחריהם יבואו דברים אחרים רעים או טובים או נייטרלים לא פחות. כשהראש שלי נלחם בכאב הוא זה שמייצר את הסבל. או הסבל הוא הוא המלחמה העיקשת בכאב. לעומת זאת, כשאני מקבל את הכאב כפי שהוא כעוד תופעה של החיים הוא הרבה פחות נורא. יותר נסבל (נסבל משורש ס.ב.ל. – מעניין שאת הכאב בעברית סובלים באנגלית "מרגישים" אותו ואני רוצה לשנות את זה לחווים משורש ח.ו.ה במקום).

Amnon 2015 (22 of 50)

מסקנה (כמובן שלא באמת שלי, אני רק מתעל לכאן את הטרנד הבודהיסטי המקומי) וביג פיניש – הכל עובר. הרע, הטוב וכל מה שבאמצע, ולנו רק נותר לחיות את הרגע כשהוא שלנו, לקבל את הכאב כשאנחנו חווים אותו, להמעיט את הסבל כשאנחנו נתקלים בו ולחבק את השמחה כשהיא מגיחה.

Amnon 2015 (13 of 50)


את אמנון אתם כבר מכירים היטב מהפוסטים הקודמים שלנו ביחד. ואם לא אז תציצו עליהם, כי הם מהפוסטים האהובים עלי בבלוג (קישורים בסוף הפוסט). יש לו ידי זהב, לב רחב וכשרון לעשות את הכל פשוט יפה (אני מפנטז על היום שבו לא יפריד בינינו אוקינוס ונוכל לעשות איזה פרויקט רציני ביחד). הוא גם מעביר שיעורי ציור בחיפה. והוא גם הבן הדוד האהוב שלי שנולד חודש אחרי. בכל ביקור שלי בארץ אני מגיע אליו לחיפה ליומיים. את הערב אנחנו מבלים בתכנונים, את הבוקר בשווקים ואת היום בבישולים. הימים שאנחנו מבלים ביחד הם ימים שאני מרגיש בהם את הרגע. ימים שאני לא עסוק בהם בדברים אחרים. רק נמצא איתו. ביחד.

Market

תיכננו אחד יצאו שלושה. ככה זה שני גרגנים אמביציוזים שהולכים לשוק: ארטישוקים בקונפי (מבושלים לאט בשמן), סלט של חובזה ובצלים, וסלט זעתר, תפוז וגבינה. הנה לכם המתכונים:

Amnon 2015 (48 of 50)

קונפי לבבות ארטישוק (עם הרבה השראה מהמתכון של ביסים). קונים ארטישוקים שלמים. חותכים אותם איפה שהלב מתחיל. את העלים זורקים. כואב, אני יודע.

  • כ-10 ארטישוקים טריים
  • כוס שמן זית
  • כוס יין לבן
  • 4-5 שיני שום
  • מלחפלפל
  • פלפל חריף (לא נחוץ)
  • כמה ענפי טימין

קוטמים את הגבעול כמה סנטימטרים מהלב. מורידים את השכבה החיצונית בקילוף עם סכין חדה החל מהגבעול ועד לסוף הלב.

Artichoke Prep

בעזרת כפית מוציאים את הליבה של הארטישוק מתוך הלב. עבודה נחושה ועדינה. מכניסים את הלב הנקי מיד למים עם לימון בל ישחיר.

Amnon 2015 (32 of 50)

במחבת עמוקה מערבבים את כל חומרי הקונפי. מעמידים את הארטישוקים ומבשלים על אש קטנה כשעה וחצי או עד להתרככות מלאה. זה מאוד יפה להשאיר את הגבועלים, אבל האמת היא שהם קצת מקשים על הבישול ואני מממליץ לקטום אותם ולהכניס אותם למחבת ביחד עם הלבבות. הארטישוקים מוכנים כשהם ממש רכים וטעימים בטירוף.

Amnon 2015 (36 of 50)

בסוף הבישול נשארים עם תמיסת הקונפי. אני ניסיתי לבשל בה גם חצילונים והם לא יצאו כל כך טעימים. אבל מה עם למשל עגבניות שרי? נראה לי שווה לנסות. או פשוט לזרוק פנימה עוד מלא שיני שום ובצל…

Amnon 2015 (33 of 50)

סלט חוביזה. אף פעם לא בישלתי עם חוביזה, אבל היא יפה ואביבית ובואדי ניסנס מצאנו זרי ענק שלה. אחרי שחולטים אותה היא עדינה ויש לה טעם ממש נהדר. והיי – בטח יש לכם אפילו בגינה ממש עכשיו.

Amnon 2015 (43 of 50)

שוטפים היטב. חולטים כ-750 גרם חוביזה במים רותחים כ-10 דקות עד שהיא לגמרי רכה. מסננים וחותכים. מטגנים בחמאה ושמן זית בצל, שום וכרישה, מוסיפים את החוביזה הקצוצה ומטגנים כ-10 דקות נוספות. מוסיפים מלחפלפל. מגישים עם יוגורט חמוץ.

Zaatar salad

סלט זעתר. שוטפים היטב זר גדול של זעתר טרי ומייבשים. מפרידים את העלים. מוסיפים חצאי טבעות דקות של בצל סגול, תפוז חתוך לקוביות וגבינה מלוחה (עדיף עיזים…). מערבבים בעדינות עם שמן זית מלח, פלפל וסומק.

Amnon 2015 (49 of 50)

אוכלים, נהנים מהרגע, מקבלים את הכאב ומפחיתים את הסבל במידת האפשר.


והנה הפוסטים הקודמים עם אמנון:

"שניצל" פלפלים קלויים במילוי גבינה – ופה גם תוכלו לראות את הסטודיו והיצירות היפיפיות של אמנון

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

לפרטים על שיעורי רישום וציור בחיפה: amnonyuhas@hotmail.com

Earthquake / רונה קינן – סלט הדרים בקמפרי, גבינה מלוחה ונענע

Citrus Salad (34 of 42)

Fullscreen capture 11292014 125504 AM.bmp

(מתוך Earthquake / רונה קינן, מופיע בתקליטה "לנשום בספירה לאחור" מ-2004, בתרגום לעברית בשם "מבול")

אני סך כל האנשים שפגשתי והיו או עודם חלק מחיי. הם חבויים בי מסודרים מדפים, מדפים, יוצרים לעצמם נישות במקומות סודיים בתוכי. הם הולכים איתי יד ביד ברחוב, מסתתרים בתוך הצל שלי בלילות, מלווים אותי לכל מקום. כל אחד השאיר בי חותם, כל אחת שינתה אותי מקצת ועד הרבה; חברה לימדה אותי איך לשקוע בשירה ושינתה את חיי, ואחרת איך להשקיע את כל כולי במשהו שיקר לי, בלי להיבהל ממה יחשבו אחרים. חבר אחד ועוד חברה שיצאו מהארון בזמן הצבא לימדו אותי שגם אני יכול. בני זוג שהיו לי עדיין נוכחים בי, אחד נטע בי גישה פרגמטית ויעילוּת שלא הכרתי, אחר ריכך בי את היכולת לאפוף בחום ואהבה. אספתי לאורך השנים מאנשים הבעות פנים, מילים, אינטונציות וביטויים, נדבקתי בתחביבים, למדתי תבשילים. בכל פעם שאני מזהה כזה שינוי בעצמי אני טיפה נבהל, כי לא התכוונתי בכלל, ואיך זה קרה שהנה בוקר אחד אני מתעורר ואני לגמרי אני, וגם קצת מישהו אחר.

Solo Citrus

לפעמים השינויים האלה דבקים לעד, ולפעמים אני מודד אותם לשבוע יום או שעה וזונח אותם מאחור כמו את העגיל ההוא באוזן שיום אחד נפל ופשוט לא החזרתי, או המחשבה שיש רק דרך אחת לעשות דברים ומי שהוא לא כמוני טועה ולא מבין.

Citrus Salad (42 of 42)

נחמד לי לחיות באשליה שאני יודע הכל כי האפשרות לשינוי מתישה. אבל העולם מלא בדברים שלא ניסיתי עדיין, לא בדקתי ואני אפילו לא מכיר, ומי יודע, אולי הם עובדים יותר טוב ממה שאני עושה? אולי הם יעשירו את החיים שלי, יהפכו אותם ליותר מעניינים, מבריקים, משמחים? והמפתח ללמידה הזאת הוא להוריד את ההגנות לרגע ולהיפתח לעולמם של אחרים, למדוד את הנעליים שלהם, ההרְגלים שלהם והתגובות שלהם לעולם ולראות אם הם הולמים אותי. אני מודד, מותח איפה שצריך, מכווץ, מגהץ. לפעמים אני משאיר אותם ולפעמים מחליט שהם לא בשבילי ומשיל אותם מאחורי, יכול להיות שבנתיים מישהו אחר כבר אסף אותם ממני.

Citrus Salad (31 of 42)

"אני מרגיש שאתה אמביוולנטי לגבי המפגש ולכן אני נזהר לגבי תוכניות קונקרטיות" – כתב לי מישהו שניסיתי להפוך לחבר חדש. צדק. הגנתי על עצמי מפני דחייה אפשרית. הוא מצידו עשה את אותו הדבר ונתקענו. הכּנוּת האס אם אסית המפתיעה מצידו גררה תגובה דומה ממני ומיסמסה את המתח הוירטואלי, כי דיברנו על הדבר האמיתי ולא שלחנו מסרים סותרים וכפולים שמטבעם הם מעוררי חרדה. מה שהוסתר יצא אל האור ואפשר היה להתעסק בתוכן החבוי של השיחה שמשני הצדדים היה "אני רוצה שנהייה חברים אבל גם קצת מבוהל מזה ושומר על עצמי מפני דחייה אפשרית". התגובה הכנה חיווטה מחדש את הקצר ועוד באותו השבוע נפגשנו לארוחת ערב שהיא בתקווה תחילתה של חברות נחמדה.

CItrus whole and cut

מאז אימצתי את טקטיקת הכנות של הבחור החביב, והתחלתי להתייחס יותר לסאבטקסט של השיחה ולא רק לטקסט שלה ולהגיב יותר בפתיחות. זה מצריך להיות קצת יותר פגיע. אז מה? אז אני אסתכן בקצת יותר פגיעות, זה דווקא מוצא חן בעיני בעיר שכולם רק מנסים להפּיל את עורם. מה באמת הכי גרוע שכבר יכול לקרות?

Citrus Salad (2 of 3)-2

בנתיים כבר אמרתי "היה דייט נחמד אבל אני לא חושב שיש לזה עתיד רומנטי" במקום – "נדבר." ו-"הבראנצ' הפך להיות רב משתתפים מידי ואין לי אנרגיות להרבה אנשים" במקום "אני לא מרגיש טוב". וגם "עד שלא נדבר על זה שהעלבת אותי החברות בינינו לא תוכל להמשיך כסידרה" במקום פשוט לשתוק או להתנהג בתוקפנות-סבילה. בניגוד למה שנדמה, זה שיחרר אותי מהרבה לחץ במקום ליצור לחץ חדש. האמת, כך זה נראה, מצריכה פחות אנרגיה מאשר התפתלויות והסתבכויות והנחת הנחות. אני לא יודע אם החברות הזאת אכן תתממש, אבל הבחור כבר חלק ממני, תלה לעצמו איזה מדף קטן איפשהו בין הלב והמוח שלי.

Citrus Salad (12 of 42)

והנה עוד משהו שלקחתי בשנים האחרונות מאנשים סביבי. אלכוהול. בעבר לא הייתי חובב גדול, אבל החיים בניו יורק מספקים בלי סוף הזדמנויות לשתות ולמדתי אט אט מה אני אוהב ואיך לא לפחד מהבארמנים שבחיי ואני בהחלט נהנה לשתות במידה.

Citrus Salad (39 of 42)

אמריקאים שותים בלי הכרה. עוד לא פיענחתי בדיוק למה. אולי כי אסור להם עד גיל 21. אולי כי הם אומה פוריטנית והאלכוהול מאפשר להם שחרור עכבות. אולי סתם כי זה כיף להם. בכל אופן, אלכוהול כבר ככה נמצא בכל מקום אז חשבתי לעצמי למה לא להוסיף אותו לסלט שלי? קמפרי כמו נועד לפירות הדר, ובשילוב עם אשכולית אדומה הוא אחלה קוקטייל. הם מחמיאים לטעמים אחד של השני כשהם חולקים כוס, אז למה לא גם בקערת סלט? מעט הקמפרי ברוטב הזה מרומם את הסלט, שהוא גם ככה מאוד טעים, למקומות חדשים. ואם אין לכם קמפרי גם אפרול יעבוד. ויש לי תחושה שגם קאווה או שמפניה, אבל לא ניסיתי. אל תיבהלו, מדובר ב-2 כפות לסלט כוווולו. לא תשתכרו מהסלט, מבטיח.

Citrus Salad (3 of 3)-2

סלט הדרים בקמפרי, גבינה מלוחה ונענע:

מרכיבים:

  • בערך ¾ ק"ג מגוון של פירות הדר: אשכולית אדומה, תפוז, קלמנטיה, מנדרינה, תפוז דם. מה שיש אצל הירקן. מלבד אשכולית אחת שמאוד כדאי שתהייה שם, עם השאר אפשר לאלתר.
  • מעט גבינה מלוחה
  • כ-15 עלי נענע
  • 1.5 כפות קמפרי
  • 4 כפות שמן זית
  • מלח-פלפל
  • מעט קינמון

Citrus Spiral 2

את פירות ההדר חוצים ובעזרת סכין חדה, קוטמים את הראש והזנב וחותחים מהם את הקליפה. את חתיכת הפרי העירומה שנותרה חותכים לקוביות ומניחים בקערה. קוצצים את הנענע ומפוררים את הגבינה המלוחה ומוסיפים אותם. מוסיפים את חומרי הרוטב ומערבבים בעדינות. נותנים לסלט לעמוד כ-10 דקות ואוכלים. כן, השילוב של הנענע עם הקמפרי והקינמון עובד. למופת. נשבע! (ואם אין לכם קפמרי, הסלט הזה טעים גם בלי, אבל קצת פחות).

Citrus Salad (29 of 42)

אוכלים סלט מרענן של הדרים בקמפרי ולומדים משהו חדש כל יום.

אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים / ד"ר סוס – סלט כרישה בויניגרט לראש השנה

Leek Salad (34 of 37)

Fullscreen capture 21092014 230238.bmp
 
(מתוך אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים / ד"ר סוס. תרגום לעברית: לאה נאור. הוצאת כתר)

אני נמצא במושב האחורי של רכב שנוסע למקום בו מעולם לא הייתי, לסוף שבוע עם אנשים שאת רובם אינני מכיר בעיירה שהיא כל כולה בגדי ים ואינטראקציות חברתיות רבות משתתפים באנגלית  – על פניו הסיוט הכי גדול שלי בהתגלמותו. הציעו לי להצטרף ומיד אמרתי כן. החלטתי לא לחשוב על זה יותר מידי. לא לעשות מזה עניין גדול, להיחשף לחרדה שלי ולתת לה לדעוך מעצמה. הרי זה מה שאני מלמד כל לקוח שמגיע אלי עם ענייני חרדה. נאה דורש… בשבוע שלפני הנסיעה כל פעם שנלחצתי ממה יהיה שיננתי "מה הכי גרוע שיכול לקרות?" ודחקתי את החרדה הצידה, לא התעסקתי בה בכלל. אני נוסע. נואו ביגי. גיבור נוטף נונשלנט וספונטניות. חפשו אותי. שלום.

Leek Salad (5 of 37)

והנה עכשיו אני יושב במושב האחורי, בקדמי מנהלים שיחה ערה שאני לא ממש מצליח להשתתף בה ואני מבין שאני הולך לבלות סופ"ש שלם עם חבורה של בחורים שמכירים היטב כבר שנים ואין לי אפילו עוגן רציני אחד להיתלות בו. הלחץ מגיע בגל מוכר מהבטן לראש, והוא מצית את מחשבות הדאגה שלי שצועקות לי בראש בטון משכנע מידי: מה עשיתי לעצמי? מה אם יהיה נורא? מה אם אף אחד לא ידבר איתי ואהיה לבד כל הסופ"ש? ומה אם… ומה אם…? שלום חברות ותיקות – לא התגעגעתי אליכן בכלל אבל כנראה שאתן שוב פה.

Leek Salad (1 of 1)-3

והגוף מגיב בדרכו המוכרת גם: מנגן עם אצבעות הרגליים, רוקד עם אצבעות הידיים, נושך את הלחיים, מלקק את השפתיים, מעביר את הלשון על השיניים, מנענע את הרגל, שר שיר בראש, משחק בזקן, מדפדף באיי פון, מגרד את האף, מושך בשרוול…

Leek Salad (21 of 37)

כמה פעמים בחיים חרדה מנעה ממני לעשות דברים שרציתי? יותר מידי. בשנתיים האחרונות החלטתי אחרת. כמה אפשר? ובניתי לה תוכנית חשיפה והכחדה. הסופש הזה הוא ללא ספק האתגר הקשה ביותר עד כה.

כשגל הרגש סוף סוף נרגע (מרגיש כמו נצח אבל בפועל כ-20 דקות) מתעוררת בי נחישות חדשה, הרי מראש אמרתי כן כי רציתי לאתגר את עצמי. אז הנה ההזדמנות. אני הולך להסתכל על זה כמשחק. ניסוי. בעוד שבוע, חודש, שנה, חמש שנים זה לא ישנה כלום.

Leek Salad (18 of 37)

כל מה שצריך זו תוכנית פעולה טובה: את מחשבות הדאגה אני מנסה לשכנע לפנות קצת מקום למחשבות אחרות – בעצם שום דבר רע באמת לא יכול לקרות. מקסימום יומיים פחות כיפיים בחיים. אני כבר מבוגר. אני יכול גם לקום וללכת מתי שאני רוצה. בנוסף, אני מחליט להתנהג הפוך מהטבע שלי – כל פעם שארגיש שלא מדברים איתי אני אדבר עם מישהו בעצמי. אפילו על כלום, אפילו אם זה מרגיש מלאכותי, אפילו אם מה שהכי בא לי זה להוציא את האייפון ולעשות כאילו אני עסוק נורא ושקוף לגמרי. ואת הגוף אני מחליט לאלף גם כן: כל פעם שאתפוס את עצמי בהתנהגויות החרדה הטיפוסיות שלי אעצור אותן ואקח נשימה עמוקה במקום. מעכככככככככשיו. בהצלחה. מיי גוד בי וויז מי.

Leek Salad (12 of 37)פאסט פורוורד: היה סוף שבוע נחמד מאוד, מצוין אפילו. למעשה נשארתי יום נוסף. מחשבות הדאגה לא נעלמו. הן התנגנו ברקע חלק מהזמן ולפרקים גם הגבירו ווליום והשתלטו ברִשעות, אבל תוכנית הפעולה שרקמתי עבדה היטב ואיפשרה לי לנהל אותן ואפילו להנות רוב מוחלט של הזמן.

Leeks

בניסוי ההתנהגותי-קוגניטיבי הזה שעשיתי לעצמי בלטה במיוחד תוצאה אחת: השליטה על הגוף הניבה תגובות ברגש. כשהפסקתי להתנהג כאילו שאני חווה חרדה, הפסקתי גם להרגיש אותה או שלפחות הפחתתי אותה מאוד. בהתחלה, בכל פעם שעצרתי את התנהגויות הלחץ שלי הרגשתי כלוא בתוך הגוף של עצמי – מאוד מוזר לא לעשות את מה שאני רגיל לעשות מאז ומעולם – אבל כשהתרגלתי לנשום עמוק במקום, מצאתי שקט חדש ומפתיע (יש לי תחושה שאם אי פעם יהיה לי אומץ לעשות ויפסאנה של עשרה ימים התהליך יהיה דומה).

Leek Salad (24 of 37)

אז אני מקבל את השנה החדשה באופן התנהגותי, עם פחות חרדה ותוהה לגבי שלב ב' לניסוי: האם יותר התנהגויות של אהבה יגרמו לי להרגיש יותר אהבה (ומה הן בכלל התנהגויות של אהבה?)? יותר התנהגויות של שמחה יותר שמחה (אגב, כן! מחקרים מוכיחים שצחוק מלאכותי נחווה על ידי הגוף כצחוק אמיתי)? פחות התנהגויות של כעס, פחות כעס? שווה לבדוק. בכל אופן, מסתבר שכשיוצאים מגבולות הנוחות שלנו באמת מגיעים למקומות מופלאים (אגב, ספר כל כך מקסים…).

שתהייה שנה מצוינת, מלאה בגילויים חדשים ושינויים מייטיבים!

Leek Salad (30 of 37)


פעם בכמה זמן אני נעמד ב- Strand לשעה ומדפדף בספרי בישול חדשים, מצלם מתכונים להשראה ומתרשם מתמונות אוכל. ההשראה למתכון הזה היא מהספר של דייויד לייבוביץ׳ My Paris Kithcen. רק מהכותרת של המתכון ידעתי שהוא יהיה מעולה. כרישה זה הבצלי האהוב עלי והשילוב עם ויניגרט מתוחכם וביצה עבד בראש שלי עוד לפני שבכלל קניתי את כל הכרישות בניו יורק. גם קראתי שכרישה היא מאכל מסורתי לראש השנה אז שניים במכה אחת. זה יוצא כל כך כל כך טעים.

Leek Salad (22 of 37)מצרכים

  • כ-8 כרישות בינוניות-גדולות או כ-14 קטנות
  • 4 כפות שמן זית
  • 2 כפות שמן צמחי עם טעם פחות דומיננטי כמו קנולה, זרעי ענבים וכו'
  • בצל שאלוט בינוני (אפשר להחליף בכף צלפים קצוצים או לוותר)
  • 2 כפות פטרוזיליה קצוצה או עירית (אסור לוותר)
  • מעט פטרוזיליה לקישוט מלמעלה
  • כף וחצי חרדל איכותי כדוגמת חרדל דיז'ון (לא חרדל גרגרים)
  • 2 כפות חומץ שרי או חומץ בן יין אדום
  • מלח ופלפל
  • 3-2 ביצים קשות

מתחילים בהכנת הויניגרט שטוב לו לשבת כרבע שעה לריכוך השאלוט.

חותכים דק דק בצל שאלוט ופטרוזיליה, ומערבבים היטב עם החרדל, מלחפלפל והחומץ.

Leek Salad (1 of 1)-2

מזרזפים פנימה את השמנים בזמן שטורפים בעזרת מטרפה. תהליך הזרזוף האיטי והטריפה מטמיעים את השמן ויוצרים אמולסיה. שזו מילה סופר מתוחכמת (התרשמתם?) שאומרת שהשמן והחומץ מגשרים על הפערים האינהרנטיים שלהם ונקשרים אחד לשני באהבה.

Dressing  3

מורידים את הירוק של הכרישה ואת השורשים שלה. מוודאים שלא מתחבאים בלבן גרגרי אדמה. בסיר רחב מביאים לרתיחה כמה סנטימטריים של מים ומניחים את הכרישות בתוכו כשהן על סלסלת אידוי. סוגרים את המכסה ומאדים כ-15-20 (עלול גם לקחת יותר או פחות… תלוי בעובי ובכמות הכרישה) עד שסכין חדה ננעצת ללא התנגדות בקרבי הכרישה.

Leek Salad (28 of 37)

מוציאים מהסיר ומניחים לה להתקרר. חוצים את הכרישות לאורכן עם סכין חדה ומניחים בצלחת הגשה רחבה. מרטיבים בנדיבות ברוטב. מניחים רבעי ביצה קשה ומפזרים עלי פטרוזיליה קטנים.

Leek Salad (35 of 37)

אוכלים סלט כרישה בויניגרט ומכחידים חרדות ישנות.

וזו גם הזדמנות מצוינת להגיד תודה לכל הקוראות, העוקבים, המגיבות ויוצרי הקשר. נורא כיף איתכן/ם!

שנה טובה! 🙂