העצים / פרנץ קפקא – קונפי ארטישוק, סלט חוביזה וסלט זעתר עם אמנון יוהס.

Amnon 2015 (1 of 1)-2

Fullscreen capture 4172015 52600 PM.bmp

(מתוך פרנץ קפקא סיפורים ופרקי התבוננות , עמוד 25, הוצאת שוקן 1964. תרגום: דן מירון)

אגלי זעה מעוורים אותי, שרירי הירכיים שורפים, הנשימה מתבלבלת, כל כולי גוש סבל דביק ומזיע, מסביבי כבר נקווה מעגל קטן של טיפות (שלום לך שכנה אסיאתית מהממת ויבשה לגמרי משמאלי, את בטח מ-מ-ש שמחה שבאת ליוגה הערב). שֶיי המורה שהיא מן דמות כזאת שכותבים עליה סדרות טלויזיה – יפיפיה, מסתורית ובלתי ניתנת להשגה, עם כריזמה שקטה שגורמת לך לחשוב שהיא קרובה שחורת שיער של קליסי – מחייכת. היא מזכירה לנשום (פעם כשרק התחלתי יוגה לגלגלתי בלב על כל הנושמים בקול  – "האאאאאאאאאא…", "הממממממממממממממ…",  יאללה, יאללה תעשו לי טובה יא מתלהבים. היום אני מוביל את המקהלה). "פהפהפהפהפהפפהפהפהפהפפהפה" – אני מסנן אוויר החוצה דרך שפתיים רוטטות ומייחל לסוף השיעור. שיי אומרת נהייה פה רק עוד קצת ואני משחרר "האאאאאאאאאאאא" מעט מוגזם לחלל החדר. כמה קצת? "פפהפהפהפפהפה", הרבה קצת? משתדל להסיח את דעתי במחשבות על הקומבוצ'ה שאשתה אחרי… מעט קצת? תופס איזה שביב של מוטיבציה- מותח ידיים ומכופף ברכיים עוד טיפ טיפה, רעד בלתי נשלט אוחז בגוף שלי. "הממממממממממממ". טיפת המוטיבציה שמצאתי לפני רגע נוזלת במורד הגב שלי ישר לתוך התחתונים.

Artichoke solo

היא מסתכלת עלי? אולי אנוח לשנייה. רק לרגע, אנחנו יושבים פה בכיסא הדמיוני כבר שעות. שעות!!! דייייי. שֶיי אומרת – אתם כועסים? (כן!) סובלים? (כן!) תנשמו עמוק ותשחררו את כל זה, אחרי הכיסא הזה, נחשו מה? יבוא עוד אחד. אני מיואש ומרגיש מסכן. אולי פשוט אוותר? סוף סוף היא נותנת את האות ולכמה נשימות בודדות הראש בין הרגליים במצב מנוחה פוטנציאלי. אבל המחשבות לא באמת נותנות לי להנות ממנה. עוד שנייה עוד כסא…  הסבל מיד יחזור… ועוד לפני ששוב התחיל, כבר חמוץ לי בבטן.

Amnon 2015 (39 of 50)

"ידיים למעלה, אגן למטה, צ'ר פואוז נאמבר טו". היאוש כבר שם. אבל, הפעם, אחרי מי יודע כמה שיעורים ושנים של תרגול יוגה קורה משהו חדש, פתאום המלים של שֶיי מצליחות לחדור את מעטפת הסבל ומתוך הבאסה צומחת לה תובנה בלתי צפויה וחדשה. מה הטעם לייחל שתנוחה תסתיים אם אחריה פשוט הולכת לבוא עוד אחת קשה באותה המידה או אפילו יותר? וכשסוף סוף נותנים לי מנוחה, לוותר עליה בגלל שעוד רגע אעבוד קשה שוב? משהו לא מסתדר בהגיון הזה שלי. וגם – באתי ליוגה בשביל, וֶול… לעשות יוגה. אז אולי די עם החמיצות? אני קצת מתרגז על היוגה שהיא צודקת כל כך וככה בלי להניד עפעף הופכת את הסבל שלי ללא רלוונטי. האם אני יכול באמת להיות ברגע כמו שהוא בלי לייחל לשנות אותו? האם אני יכול לנשום עמוק לתוך הכאב  בלי לייצר מסביבו סבל נוסף?

Amnon 2015 (26 of 50)

ופתאום אני רואה שזה קורה לי בעוד מקומות בחיים – כשאני מביט בנהר ההדסון מהרכבת בדרך לעבודה. בערך 10 דקות לפני התחנה שלי, למרות כל היופי בחוץ, אני כבר מזהה ניצנים של לחץ לקראת הירידה ותחילת היום. או כשאני יושב מול צלחת של אוכל טעים במיוחד, והיא עוד חצי מלאה אבל  גם חצי ריקה ואני כבר מתעצב על זה שעוד מעט כבר לא יישאר בולונז… מסתבר שיש לנו איזשהו מרחב תמרון נפשי להמעיט את הסבל של עצמנו. לא האמנתי לזה במשך הרבה שנים, אבל פתאום אני מבין. מה הטעם להילחם במה שאי אפשר לשנות? הכאב הגופני של תנוחת הכיסא כבר שם, וגם תחנת הרכבת שלי כמו הצלחת הריקה –  הם יבואו בין כה וגם יתפוגגו ואחריהם יבואו דברים אחרים רעים או טובים או נייטרלים לא פחות. כשהראש שלי נלחם בכאב הוא זה שמייצר את הסבל. או הסבל הוא הוא המלחמה העיקשת בכאב. לעומת זאת, כשאני מקבל את הכאב כפי שהוא כעוד תופעה של החיים הוא הרבה פחות נורא. יותר נסבל (נסבל משורש ס.ב.ל. – מעניין שאת הכאב בעברית סובלים באנגלית "מרגישים" אותו ואני רוצה לשנות את זה לחווים משורש ח.ו.ה במקום).

Amnon 2015 (22 of 50)

מסקנה (כמובן שלא באמת שלי, אני רק מתעל לכאן את הטרנד הבודהיסטי המקומי) וביג פיניש – הכל עובר. הרע, הטוב וכל מה שבאמצע, ולנו רק נותר לחיות את הרגע כשהוא שלנו, לקבל את הכאב כשאנחנו חווים אותו, להמעיט את הסבל כשאנחנו נתקלים בו ולחבק את השמחה כשהיא מגיחה.

Amnon 2015 (13 of 50)


את אמנון אתם כבר מכירים היטב מהפוסטים הקודמים שלנו ביחד. ואם לא אז תציצו עליהם, כי הם מהפוסטים האהובים עלי בבלוג (קישורים בסוף הפוסט). יש לו ידי זהב, לב רחב וכשרון לעשות את הכל פשוט יפה (אני מפנטז על היום שבו לא יפריד בינינו אוקינוס ונוכל לעשות איזה פרויקט רציני ביחד). הוא גם מעביר שיעורי ציור בחיפה. והוא גם הבן הדוד האהוב שלי שנולד חודש אחרי. בכל ביקור שלי בארץ אני מגיע אליו לחיפה ליומיים. את הערב אנחנו מבלים בתכנונים, את הבוקר בשווקים ואת היום בבישולים. הימים שאנחנו מבלים ביחד הם ימים שאני מרגיש בהם את הרגע. ימים שאני לא עסוק בהם בדברים אחרים. רק נמצא איתו. ביחד.

Market

תיכננו אחד יצאו שלושה. ככה זה שני גרגנים אמביציוזים שהולכים לשוק: ארטישוקים בקונפי (מבושלים לאט בשמן), סלט של חובזה ובצלים, וסלט זעתר, תפוז וגבינה. הנה לכם המתכונים:

Amnon 2015 (48 of 50)

קונפי לבבות ארטישוק (עם הרבה השראה מהמתכון של ביסים). קונים ארטישוקים שלמים. חותכים אותם איפה שהלב מתחיל. את העלים זורקים. כואב, אני יודע.

  • כ-10 ארטישוקים טריים
  • כוס שמן זית
  • כוס יין לבן
  • 4-5 שיני שום
  • מלחפלפל
  • פלפל חריף (לא נחוץ)
  • כמה ענפי טימין

קוטמים את הגבעול כמה סנטימטרים מהלב. מורידים את השכבה החיצונית בקילוף עם סכין חדה החל מהגבעול ועד לסוף הלב.

Artichoke Prep

בעזרת כפית מוציאים את הליבה של הארטישוק מתוך הלב. עבודה נחושה ועדינה. מכניסים את הלב הנקי מיד למים עם לימון בל ישחיר.

Amnon 2015 (32 of 50)

במחבת עמוקה מערבבים את כל חומרי הקונפי. מעמידים את הארטישוקים ומבשלים על אש קטנה כשעה וחצי או עד להתרככות מלאה. זה מאוד יפה להשאיר את הגבועלים, אבל האמת היא שהם קצת מקשים על הבישול ואני מממליץ לקטום אותם ולהכניס אותם למחבת ביחד עם הלבבות. הארטישוקים מוכנים כשהם ממש רכים וטעימים בטירוף.

Amnon 2015 (36 of 50)

בסוף הבישול נשארים עם תמיסת הקונפי. אני ניסיתי לבשל בה גם חצילונים והם לא יצאו כל כך טעימים. אבל מה עם למשל עגבניות שרי? נראה לי שווה לנסות. או פשוט לזרוק פנימה עוד מלא שיני שום ובצל…

Amnon 2015 (33 of 50)

סלט חוביזה. אף פעם לא בישלתי עם חוביזה, אבל היא יפה ואביבית ובואדי ניסנס מצאנו זרי ענק שלה. אחרי שחולטים אותה היא עדינה ויש לה טעם ממש נהדר. והיי – בטח יש לכם אפילו בגינה ממש עכשיו.

Amnon 2015 (43 of 50)

שוטפים היטב. חולטים כ-750 גרם חוביזה במים רותחים כ-10 דקות עד שהיא לגמרי רכה. מסננים וחותכים. מטגנים בחמאה ושמן זית בצל, שום וכרישה, מוסיפים את החוביזה הקצוצה ומטגנים כ-10 דקות נוספות. מוסיפים מלחפלפל. מגישים עם יוגורט חמוץ.

Zaatar salad

סלט זעתר. שוטפים היטב זר גדול של זעתר טרי ומייבשים. מפרידים את העלים. מוסיפים חצאי טבעות דקות של בצל סגול, תפוז חתוך לקוביות וגבינה מלוחה (עדיף עיזים…). מערבבים בעדינות עם שמן זית מלח, פלפל וסומק.

Amnon 2015 (49 of 50)

אוכלים, נהנים מהרגע, מקבלים את הכאב ומפחיתים את הסבל במידת האפשר.


והנה הפוסטים הקודמים עם אמנון:

"שניצל" פלפלים קלויים במילוי גבינה – ופה גם תוכלו לראות את הסטודיו והיצירות היפיפיות של אמנון

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

לפרטים על שיעורי רישום וציור בחיפה: amnonyuhas@hotmail.com

Earthquake / רונה קינן – סלט הדרים בקמפרי, גבינה מלוחה ונענע

Citrus Salad (34 of 42)

Fullscreen capture 11292014 125504 AM.bmp

(מתוך Earthquake / רונה קינן, מופיע בתקליטה "לנשום בספירה לאחור" מ-2004, בתרגום לעברית בשם "מבול")

אני סך כל האנשים שפגשתי והיו או עודם חלק מחיי. הם חבויים בי מסודרים מדפים, מדפים, יוצרים לעצמם נישות במקומות סודיים בתוכי. הם הולכים איתי יד ביד ברחוב, מסתתרים בתוך הצל שלי בלילות, מלווים אותי לכל מקום. כל אחד השאיר בי חותם, כל אחת שינתה אותי מקצת ועד הרבה; חברה לימדה אותי איך לשקוע בשירה ושינתה את חיי, ואחרת איך להשקיע את כל כולי במשהו שיקר לי, בלי להיבהל ממה יחשבו אחרים. חבר אחד ועוד חברה שיצאו מהארון בזמן הצבא לימדו אותי שגם אני יכול. בני זוג שהיו לי עדיין נוכחים בי, אחד נטע בי גישה פרגמטית ויעילוּת שלא הכרתי, אחר ריכך בי את היכולת לאפוף בחום ואהבה. אספתי לאורך השנים מאנשים הבעות פנים, מילים, אינטונציות וביטויים, נדבקתי בתחביבים, למדתי תבשילים. בכל פעם שאני מזהה כזה שינוי בעצמי אני טיפה נבהל, כי לא התכוונתי בכלל, ואיך זה קרה שהנה בוקר אחד אני מתעורר ואני לגמרי אני, וגם קצת מישהו אחר.

Solo Citrus

לפעמים השינויים האלה דבקים לעד, ולפעמים אני מודד אותם לשבוע יום או שעה וזונח אותם מאחור כמו את העגיל ההוא באוזן שיום אחד נפל ופשוט לא החזרתי, או המחשבה שיש רק דרך אחת לעשות דברים ומי שהוא לא כמוני טועה ולא מבין.

Citrus Salad (42 of 42)

נחמד לי לחיות באשליה שאני יודע הכל כי האפשרות לשינוי מתישה. אבל העולם מלא בדברים שלא ניסיתי עדיין, לא בדקתי ואני אפילו לא מכיר, ומי יודע, אולי הם עובדים יותר טוב ממה שאני עושה? אולי הם יעשירו את החיים שלי, יהפכו אותם ליותר מעניינים, מבריקים, משמחים? והמפתח ללמידה הזאת הוא להוריד את ההגנות לרגע ולהיפתח לעולמם של אחרים, למדוד את הנעליים שלהם, ההרְגלים שלהם והתגובות שלהם לעולם ולראות אם הם הולמים אותי. אני מודד, מותח איפה שצריך, מכווץ, מגהץ. לפעמים אני משאיר אותם ולפעמים מחליט שהם לא בשבילי ומשיל אותם מאחורי, יכול להיות שבנתיים מישהו אחר כבר אסף אותם ממני.

Citrus Salad (31 of 42)

"אני מרגיש שאתה אמביוולנטי לגבי המפגש ולכן אני נזהר לגבי תוכניות קונקרטיות" – כתב לי מישהו שניסיתי להפוך לחבר חדש. צדק. הגנתי על עצמי מפני דחייה אפשרית. הוא מצידו עשה את אותו הדבר ונתקענו. הכּנוּת האס אם אסית המפתיעה מצידו גררה תגובה דומה ממני ומיסמסה את המתח הוירטואלי, כי דיברנו על הדבר האמיתי ולא שלחנו מסרים סותרים וכפולים שמטבעם הם מעוררי חרדה. מה שהוסתר יצא אל האור ואפשר היה להתעסק בתוכן החבוי של השיחה שמשני הצדדים היה "אני רוצה שנהייה חברים אבל גם קצת מבוהל מזה ושומר על עצמי מפני דחייה אפשרית". התגובה הכנה חיווטה מחדש את הקצר ועוד באותו השבוע נפגשנו לארוחת ערב שהיא בתקווה תחילתה של חברות נחמדה.

CItrus whole and cut

מאז אימצתי את טקטיקת הכנות של הבחור החביב, והתחלתי להתייחס יותר לסאבטקסט של השיחה ולא רק לטקסט שלה ולהגיב יותר בפתיחות. זה מצריך להיות קצת יותר פגיע. אז מה? אז אני אסתכן בקצת יותר פגיעות, זה דווקא מוצא חן בעיני בעיר שכולם רק מנסים להפּיל את עורם. מה באמת הכי גרוע שכבר יכול לקרות?

Citrus Salad (2 of 3)-2

בנתיים כבר אמרתי "היה דייט נחמד אבל אני לא חושב שיש לזה עתיד רומנטי" במקום – "נדבר." ו-"הבראנצ' הפך להיות רב משתתפים מידי ואין לי אנרגיות להרבה אנשים" במקום "אני לא מרגיש טוב". וגם "עד שלא נדבר על זה שהעלבת אותי החברות בינינו לא תוכל להמשיך כסידרה" במקום פשוט לשתוק או להתנהג בתוקפנות-סבילה. בניגוד למה שנדמה, זה שיחרר אותי מהרבה לחץ במקום ליצור לחץ חדש. האמת, כך זה נראה, מצריכה פחות אנרגיה מאשר התפתלויות והסתבכויות והנחת הנחות. אני לא יודע אם החברות הזאת אכן תתממש, אבל הבחור כבר חלק ממני, תלה לעצמו איזה מדף קטן איפשהו בין הלב והמוח שלי.

Citrus Salad (12 of 42)

והנה עוד משהו שלקחתי בשנים האחרונות מאנשים סביבי. אלכוהול. בעבר לא הייתי חובב גדול, אבל החיים בניו יורק מספקים בלי סוף הזדמנויות לשתות ולמדתי אט אט מה אני אוהב ואיך לא לפחד מהבארמנים שבחיי ואני בהחלט נהנה לשתות במידה.

Citrus Salad (39 of 42)

אמריקאים שותים בלי הכרה. עוד לא פיענחתי בדיוק למה. אולי כי אסור להם עד גיל 21. אולי כי הם אומה פוריטנית והאלכוהול מאפשר להם שחרור עכבות. אולי סתם כי זה כיף להם. בכל אופן, אלכוהול כבר ככה נמצא בכל מקום אז חשבתי לעצמי למה לא להוסיף אותו לסלט שלי? קמפרי כמו נועד לפירות הדר, ובשילוב עם אשכולית אדומה הוא אחלה קוקטייל. הם מחמיאים לטעמים אחד של השני כשהם חולקים כוס, אז למה לא גם בקערת סלט? מעט הקמפרי ברוטב הזה מרומם את הסלט, שהוא גם ככה מאוד טעים, למקומות חדשים. ואם אין לכם קמפרי גם אפרול יעבוד. ויש לי תחושה שגם קאווה או שמפניה, אבל לא ניסיתי. אל תיבהלו, מדובר ב-2 כפות לסלט כוווולו. לא תשתכרו מהסלט, מבטיח.

Citrus Salad (3 of 3)-2

סלט הדרים בקמפרי, גבינה מלוחה ונענע:

מרכיבים:

  • בערך ¾ ק"ג מגוון של פירות הדר: אשכולית אדומה, תפוז, קלמנטיה, מנדרינה, תפוז דם. מה שיש אצל הירקן. מלבד אשכולית אחת שמאוד כדאי שתהייה שם, עם השאר אפשר לאלתר.
  • מעט גבינה מלוחה
  • כ-15 עלי נענע
  • 1.5 כפות קמפרי
  • 4 כפות שמן זית
  • מלח-פלפל
  • מעט קינמון

Citrus Spiral 2

את פירות ההדר חוצים ובעזרת סכין חדה, קוטמים את הראש והזנב וחותחים מהם את הקליפה. את חתיכת הפרי העירומה שנותרה חותכים לקוביות ומניחים בקערה. קוצצים את הנענע ומפוררים את הגבינה המלוחה ומוסיפים אותם. מוסיפים את חומרי הרוטב ומערבבים בעדינות. נותנים לסלט לעמוד כ-10 דקות ואוכלים. כן, השילוב של הנענע עם הקמפרי והקינמון עובד. למופת. נשבע! (ואם אין לכם קפמרי, הסלט הזה טעים גם בלי, אבל קצת פחות).

Citrus Salad (29 of 42)

אוכלים סלט מרענן של הדרים בקמפרי ולומדים משהו חדש כל יום.

אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים / ד"ר סוס – סלט כרישה בויניגרט לראש השנה

Leek Salad (34 of 37)

Fullscreen capture 21092014 230238.bmp
 
(מתוך אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים / ד"ר סוס. תרגום לעברית: לאה נאור. הוצאת כתר)

אני נמצא במושב האחורי של רכב שנוסע למקום בו מעולם לא הייתי, לסוף שבוע עם אנשים שאת רובם אינני מכיר בעיירה שהיא כל כולה בגדי ים ואינטראקציות חברתיות רבות משתתפים באנגלית  – על פניו הסיוט הכי גדול שלי בהתגלמותו. הציעו לי להצטרף ומיד אמרתי כן. החלטתי לא לחשוב על זה יותר מידי. לא לעשות מזה עניין גדול, להיחשף לחרדה שלי ולתת לה לדעוך מעצמה. הרי זה מה שאני מלמד כל לקוח שמגיע אלי עם ענייני חרדה. נאה דורש… בשבוע שלפני הנסיעה כל פעם שנלחצתי ממה יהיה שיננתי "מה הכי גרוע שיכול לקרות?" ודחקתי את החרדה הצידה, לא התעסקתי בה בכלל. אני נוסע. נואו ביגי. גיבור נוטף נונשלנט וספונטניות. חפשו אותי. שלום.

Leek Salad (5 of 37)

והנה עכשיו אני יושב במושב האחורי, בקדמי מנהלים שיחה ערה שאני לא ממש מצליח להשתתף בה ואני מבין שאני הולך לבלות סופ"ש שלם עם חבורה של בחורים שמכירים היטב כבר שנים ואין לי אפילו עוגן רציני אחד להיתלות בו. הלחץ מגיע בגל מוכר מהבטן לראש, והוא מצית את מחשבות הדאגה שלי שצועקות לי בראש בטון משכנע מידי: מה עשיתי לעצמי? מה אם יהיה נורא? מה אם אף אחד לא ידבר איתי ואהיה לבד כל הסופ"ש? ומה אם… ומה אם…? שלום חברות ותיקות – לא התגעגעתי אליכן בכלל אבל כנראה שאתן שוב פה.

Leek Salad (1 of 1)-3

והגוף מגיב בדרכו המוכרת גם: מנגן עם אצבעות הרגליים, רוקד עם אצבעות הידיים, נושך את הלחיים, מלקק את השפתיים, מעביר את הלשון על השיניים, מנענע את הרגל, שר שיר בראש, משחק בזקן, מדפדף באיי פון, מגרד את האף, מושך בשרוול…

Leek Salad (21 of 37)

כמה פעמים בחיים חרדה מנעה ממני לעשות דברים שרציתי? יותר מידי. בשנתיים האחרונות החלטתי אחרת. כמה אפשר? ובניתי לה תוכנית חשיפה והכחדה. הסופש הזה הוא ללא ספק האתגר הקשה ביותר עד כה.

כשגל הרגש סוף סוף נרגע (מרגיש כמו נצח אבל בפועל כ-20 דקות) מתעוררת בי נחישות חדשה, הרי מראש אמרתי כן כי רציתי לאתגר את עצמי. אז הנה ההזדמנות. אני הולך להסתכל על זה כמשחק. ניסוי. בעוד שבוע, חודש, שנה, חמש שנים זה לא ישנה כלום.

Leek Salad (18 of 37)

כל מה שצריך זו תוכנית פעולה טובה: את מחשבות הדאגה אני מנסה לשכנע לפנות קצת מקום למחשבות אחרות – בעצם שום דבר רע באמת לא יכול לקרות. מקסימום יומיים פחות כיפיים בחיים. אני כבר מבוגר. אני יכול גם לקום וללכת מתי שאני רוצה. בנוסף, אני מחליט להתנהג הפוך מהטבע שלי – כל פעם שארגיש שלא מדברים איתי אני אדבר עם מישהו בעצמי. אפילו על כלום, אפילו אם זה מרגיש מלאכותי, אפילו אם מה שהכי בא לי זה להוציא את האייפון ולעשות כאילו אני עסוק נורא ושקוף לגמרי. ואת הגוף אני מחליט לאלף גם כן: כל פעם שאתפוס את עצמי בהתנהגויות החרדה הטיפוסיות שלי אעצור אותן ואקח נשימה עמוקה במקום. מעכככככככככשיו. בהצלחה. מיי גוד בי וויז מי.

Leek Salad (12 of 37)פאסט פורוורד: היה סוף שבוע נחמד מאוד, מצוין אפילו. למעשה נשארתי יום נוסף. מחשבות הדאגה לא נעלמו. הן התנגנו ברקע חלק מהזמן ולפרקים גם הגבירו ווליום והשתלטו ברִשעות, אבל תוכנית הפעולה שרקמתי עבדה היטב ואיפשרה לי לנהל אותן ואפילו להנות רוב מוחלט של הזמן.

Leeks

בניסוי ההתנהגותי-קוגניטיבי הזה שעשיתי לעצמי בלטה במיוחד תוצאה אחת: השליטה על הגוף הניבה תגובות ברגש. כשהפסקתי להתנהג כאילו שאני חווה חרדה, הפסקתי גם להרגיש אותה או שלפחות הפחתתי אותה מאוד. בהתחלה, בכל פעם שעצרתי את התנהגויות הלחץ שלי הרגשתי כלוא בתוך הגוף של עצמי – מאוד מוזר לא לעשות את מה שאני רגיל לעשות מאז ומעולם – אבל כשהתרגלתי לנשום עמוק במקום, מצאתי שקט חדש ומפתיע (יש לי תחושה שאם אי פעם יהיה לי אומץ לעשות ויפסאנה של עשרה ימים התהליך יהיה דומה).

Leek Salad (24 of 37)

אז אני מקבל את השנה החדשה באופן התנהגותי, עם פחות חרדה ותוהה לגבי שלב ב' לניסוי: האם יותר התנהגויות של אהבה יגרמו לי להרגיש יותר אהבה (ומה הן בכלל התנהגויות של אהבה?)? יותר התנהגויות של שמחה יותר שמחה (אגב, כן! מחקרים מוכיחים שצחוק מלאכותי נחווה על ידי הגוף כצחוק אמיתי)? פחות התנהגויות של כעס, פחות כעס? שווה לבדוק. בכל אופן, מסתבר שכשיוצאים מגבולות הנוחות שלנו באמת מגיעים למקומות מופלאים (אגב, ספר כל כך מקסים…).

שתהייה שנה מצוינת, מלאה בגילויים חדשים ושינויים מייטיבים!

Leek Salad (30 of 37)


פעם בכמה זמן אני נעמד ב- Strand לשעה ומדפדף בספרי בישול חדשים, מצלם מתכונים להשראה ומתרשם מתמונות אוכל. ההשראה למתכון הזה היא מהספר של דייויד לייבוביץ׳ My Paris Kithcen. רק מהכותרת של המתכון ידעתי שהוא יהיה מעולה. כרישה זה הבצלי האהוב עלי והשילוב עם ויניגרט מתוחכם וביצה עבד בראש שלי עוד לפני שבכלל קניתי את כל הכרישות בניו יורק. גם קראתי שכרישה היא מאכל מסורתי לראש השנה אז שניים במכה אחת. זה יוצא כל כך כל כך טעים.

Leek Salad (22 of 37)מצרכים

  • כ-8 כרישות בינוניות-גדולות או כ-14 קטנות
  • 4 כפות שמן זית
  • 2 כפות שמן צמחי עם טעם פחות דומיננטי כמו קנולה, זרעי ענבים וכו'
  • בצל שאלוט בינוני (אפשר להחליף בכף צלפים קצוצים או לוותר)
  • 2 כפות פטרוזיליה קצוצה או עירית (אסור לוותר)
  • מעט פטרוזיליה לקישוט מלמעלה
  • כף וחצי חרדל איכותי כדוגמת חרדל דיז'ון (לא חרדל גרגרים)
  • 2 כפות חומץ שרי או חומץ בן יין אדום
  • מלח ופלפל
  • 3-2 ביצים קשות

מתחילים בהכנת הויניגרט שטוב לו לשבת כרבע שעה לריכוך השאלוט.

חותכים דק דק בצל שאלוט ופטרוזיליה, ומערבבים היטב עם החרדל, מלחפלפל והחומץ.

Leek Salad (1 of 1)-2

מזרזפים פנימה את השמנים בזמן שטורפים בעזרת מטרפה. תהליך הזרזוף האיטי והטריפה מטמיעים את השמן ויוצרים אמולסיה. שזו מילה סופר מתוחכמת (התרשמתם?) שאומרת שהשמן והחומץ מגשרים על הפערים האינהרנטיים שלהם ונקשרים אחד לשני באהבה.

Dressing  3

מורידים את הירוק של הכרישה ואת השורשים שלה. מוודאים שלא מתחבאים בלבן גרגרי אדמה. בסיר רחב מביאים לרתיחה כמה סנטימטריים של מים ומניחים את הכרישות בתוכו כשהן על סלסלת אידוי. סוגרים את המכסה ומאדים כ-15-20 (עלול גם לקחת יותר או פחות… תלוי בעובי ובכמות הכרישה) עד שסכין חדה ננעצת ללא התנגדות בקרבי הכרישה.

Leek Salad (28 of 37)

מוציאים מהסיר ומניחים לה להתקרר. חוצים את הכרישות לאורכן עם סכין חדה ומניחים בצלחת הגשה רחבה. מרטיבים בנדיבות ברוטב. מניחים רבעי ביצה קשה ומפזרים עלי פטרוזיליה קטנים.

Leek Salad (35 of 37)

אוכלים סלט כרישה בויניגרט ומכחידים חרדות ישנות.

וזו גם הזדמנות מצוינת להגיד תודה לכל הקוראות, העוקבים, המגיבות ויוצרי הקשר. נורא כיף איתכן/ם!

שנה טובה! 🙂

המקום בו אנו צודקים / יהודה עמיחי – פודינג צ'יה קוקוס וסלט מנגו פיקנטי עם "דברים בעלמה"

Mangos (55 of 56)-20140806

Fullscreen capture 07082014 235008.bmp

עלמה המקסימה באה לבקר אותי אחרי חודשים של תכנוני פוסט משותף. אני רציתי שנעשה ביחד פודינג צ'יה בטעמים. עלמה לא כל כך הייתה בעניין של הצ'יה ובכלל הבלוג שלה הוא לא בדיוק כמו שלי. אז צעקתי עליה וקיללתי אותה ועשיתי לה שיימינג פומבי והודעתי לתוכנית הדוקטורט שלה שהיא בוגדת בטרנד האוכל החשוב ביותר בארה"ב עכשיו והם פיטרו אותה. כי איך יכול להיות שהיא לא בדיוק כמוני? כי אני צודק והיא טועה. ואיך היא בכלל מעיזה באופן כל כך בוטה לא להסכים איתי ועם שאר ארצות הברית שצ׳יה זה ה-דבר.

Mangos (4 of 56)-20140806

סתם נו. ברור שכל זה לא קרה. כלומר עלמה ואני נפגשנו, והיא מקסימה, ברור, והיא באמת לא הייתה בעניין של הצ׳יה כל כך ולכן היא הצ׳יעה במקום שנשחק במנגו. אז מצאנו אמת משותפת – אני הכנתי פודינג צ׳יה קוקוס-מנגו מעולה והיא הלכה על סלט מנגו פיקנטי בניחוח תאילנדי שהיה מצוין ותוכלו למצוא אצלה בבלוג. יצאה ארוחה שלמה וגם שיחה ארוכה ומעניינת. עלמה, כפי שהיא תמיד עושה בכתיבה שלה, פתחה בפני אפיקי מחשבה ורגש חדשים. אם היינו הולכים לפי התוכנית שלי זה לא היה קורה. מה גם שהיינו נתקעים עם שני פודינגי צ׳יה. לא שזה כזה גרוע, אבל הרבה פחות מגוון. אתם מריחים פה סיפור אלגורי? מטאפורה לחיים? מוסר השכל? כן צודקים, לא יצא לי כזה מעודן.

Mangos (1 of 56)-20140806אני לא יודע כלום מהחיים שלי. באמת. מגשש באפלה יום יום ומנסה להיאחז בכל מיני דברים שאני מוצא. לפעמים אני תופס משהו בעל ערך ולפעמים לא. לפעמים אפילו תופס ידית לוהטת של מחבת ונכווה. אבל לא רק אני. גם אתם כאלה. גם נתניהו. וליברמן ויחימוביץ וגלאון. כולנו כבני אנוש קורצנו מאותו חומר. יש לנו יכולת מוגבלת לדעת ולהכיל את המציאות. היא מורכבת מידי. מפשפשים בעלטה פלוס נקודות של אור פה ושם.

Mangos (12 of 56)-20140806אני צודק לפעמים, טועה לעיתים ורוב הזמן נמצא איפשהו באמצע בין הצדק לטעות. כשהייתי קטן חשבתי שיש אמיתות מלאות בעולם, חשבתי שההורים שלי יודעים אותן. כשגדלתי (וזה לקח הרבה יותר זמן ממה שהייתם חושבים) גיליתי ששוד ושבר! אין לאף אחד מונופול על האמת. העולם מורכב מידי, המציאות סבוכה ויש בה הרבה אמיתות שמתקיימות בו זמנית ולעתים (שוד ושבר!), סותרות אחת את השנייה.

Mangos (10 of 56)-20140806חוויתי את זה קודם כל במריבות שהיו לי עם בני זוג לאורך השנים. שנינו תמיד צדקנו (אני קצצצצצת יותר). הצדק לא היה רק של צד אחד (חוץ משלי…), היה גרעין של אמת בדברי כל אחד, אבל אף אחד לא תפס את כל האמת כולה (חוץ ממני כמובן, רגע. לא. אני מנסה להעביר פה נקודה, קיבינמט). הצלחנו לגעת באמת רק כשבנינו אמת חדשה ביחד, שנבנתה על השטחים המתים של כל אחד מאיתנו ועל מה שראינו. יש פילוסופיה שלמה שמוקדשת לדרך הזאת של השגת האמת, דיאלקטיקה (הטיפול הדיאלקטי ההתנהגותי, DBT, זה שאני מתמחה בו מושתת עליה).

Mangos (13 of 56)-20140806פלורליזם. ריבוי דעות. אני יכול לייצג רק את מי שאני ועצמי, מה לעשות, די מוגבל ולכן מזל שיש עוד יצוגים בעולם. למשל, אני לא טבעוני וזכויות בעלי חיים, על אף שאני רואה את החשיבות שלהן, לא בוערות בעצמותיי. אז אני אוכל בשר ומוצרים מן החי. אם לא היו טבעונים/צמחונים ועלמות בעולם כנראה שהייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים. אבל הם מסביבי (כמה מחבריי הטובים ביותר הם…) והם אוהבים להשמיע את דעתם, ולפעמים הם מעצבנים אותי נורא, אבל הגבלתי את אכילת הבשר והגבינה שלי לפעמיים-שלוש בשבוע בגללם, והתחלתי לקנות ביצי חופש יקרות גם.

Mangos (18 of 56)-20140806

ואני גם שמח שיש חרדים ודתיים בעולם הזה כי אני יהודי ואני מאמין שהיהדות צריכה להשתמר אבל לי אין את היכולת לשמור עליה כי לא גדלתי בתוך ספריה, ואני לא חי אותה כמו שאבות אבותיי חיו אותה. אז טוב לי שיש מי שעושה את זה בשבילי ואני אפילו מוכן לממן אותם קצת (קצת!).

Mango Saladמוכנים? ביג פיניש ופאנצ׳ליין – לכן אני גם שמח על זה שיש ימין ושמאל. ומבקרי מלחמה, גם במהלכה. ריבוי דעות הוא דמוקרטי. הוא מפתח לחברה בריאה ומאוזנת. חופש הביטוי הוא באמת סלע קיומה של מדינה מתוקנת. צריך להלל ולשבח אותו. צריך לקדש ולעודד אותו. לשמוח בו. לחנך אליו. הללויה. אמן (ובאופן מוצהר אני נמנע מלבקר פה את מצב חופש הביטוי אלא רק לדבר בשבחו, באופן כללי. לא כי אני לא רואה את אותו מצב עגום, או לא מיואש ממנו, אלא כי אורי משגב וואן דר גראף אחותך עשו זאת טוב בהרבה ממה שאי פעם אוכל. ממליץ בחום לקרוא אותם).

Mangos (38 of 56)-20140806

כמה משעמם וחדגוני היה העולם אם כולם היו חושבים כמוני, וגם כנראה שהיינו מגיעים אל האבדון… כי מה אני מבין? גם לא היה לנו סלט מנגו פיקנטי. רק מלא פודינג צ׳יה.

אז בעניין הצ'יה. כה טרנדי. הוא הפשתן החדש, רק משודרג. מספרים שהוא מלא בחומצות אמינו, סידן, אנטי אוקסידנטים, חלבון ועוד מלא דברים טובים ושהוא עוזר בהרזיה. אז מספרים. אני לא מתרגש מטרנדים של אוכל יתר על המידה. אבל הוא ממש נחמד לאכילה וזה כבר מרגש, במיוחד כפודינג. ניסיתי בכל מיני וריאציות וככה זה יוצא הכי טעים.

Mangos (41 of 56)-20140806

תצטרכו:

  • 1 כוס חלב קוקוס
  • 1/2 כוס מים
  • רבע כוס זרעי צ'יה (להשיג ביוקר בחנויות טבע)
  • כפית תמצית וניל
  • 1.5 כפות מייפל / דבש / ממתיק נוזלי אחר (אני, כמו עלמה, לא נהנה ממאוד מתוק, אז זה רק קצת מתוק. אפשר להוסיף עוד אם בא לכם, או לזרזף מעל כשמגישים)
  • קוביות מנגו קטנות
  • לי גם היו אוכמניות טריות כי אני חי באמריקה אז הוספתי כי טעים ומצטלם יפה. אתם לא חייבים. גם מנגו לבד זה מעולה.

Toppings

מערבבים בקערית את כל החומרים מלבד הפירות. נותנים לזה לעמוד שתי דקות, זרעי הצ'יה סופגים את הנוזלים ונדבקים קצת אחד לשני אז מערבבים שוב. עוטפים את הקערית בניילון ומכניסים למקרר ללילה. כשמוציאים בבוקר הזרעים תפוחים מספיגת הנוזלים ומתקבל פודינג טעים וקליל וטבעוני וחסר גלוטן ו-raw. מה עוד ניתן לבקש? מגישים בקעריות עם מנגו מעל.

אוכלים בפלורליסטיות פודינג צ׳יה וסלט מנגו פיקנטי, ביס מזה וביס מזה, ממילא הכל מתערבב בבטן.

Mangos (54 of 56)-20140806
ועוד שתי הערות על "המצב" אם יורשה לי:

1. מהו תכליתו של הגן הגברי המסתורי שכפתור האון שלו מתישהו בסוף שנות ה-20 תחילת ה-30 והופך אוזני גברים נעריות לאוזני טרול שעירות? אדם קם בוקר אחד ומגלה במעלית מוארת הפלורסנט שאוזנו, שהייתה האיבר החלק היחיד בגופו, מקור גאווה ונחת, התכסתה פלומה. האם זו ההכנה התרמית של הגוף לקראת גלות לעת זקנה על קרחון, אסקימו סטייל? או אולי הטבע שמוכיח לנו שאכן, כן באנו מהקוף?

2. יש לי מדיח כבר 4 שנים. כשרק קיבלתי אותו חשבתי לעצמי – מטופש. מי צריך מדיח? אך מאז לא שטפתי כלי ואני אוהב את החיים הרבה יותר. אני שואב נחת מהעמסת המדיח, ונגינת מנועיו וטיפותיו מלטפת את אוזניי (השעירות) ומזכירה לי לילות שישי בסלון המואר באור הטלויזיה על הספה אצל הורי אחרי ארוחת ערב. אבל אז צריך לפרוק אותו והקסם פג. אני שונא לפרוק את המדיח (ולקפל כביסה). במיוחד שנואה עלי מלאכת מיון הסכו״ם. לאחרונה עליתי על סטרט אפ היסטרי. נכון שיש חלוקה של תאים בסלסילות? אני מייעד כל אחד לסכו״ם נפרד. יהיו שיאשימו אותי בסתימת פיות, גטואיזציה וסגרגציה על רקע פונקציה ומראה, אך חברים, מטלת פריקת המדיח הופכת פשוטה בהרבה.

Mangos (53 of 56)-20140806