הלא יאמן פשוט ישנו / ישראל אלירז – אקלייר אולד פאשנד ומפגש על עם עוגיו.נט האחת והיחידה

Boozy Eclair (56 of 59)

Fullscreen capture 2142016 32709 PM.bmp

(מתוך הלא יאמן פשוט ישנו / ישראל אלירז, עמוד הכריכה, הקיבוץ המאוחד 2007)

לפעמים בסתר, כשאני עוצר לשנייה ומנסה לחשוב מה כל אז ואיך יכול להיות? אני מרגיש לרגע קצרצר את האינסוף בגוף שלי ומסתחרר… הלב שלי מחסיר פעימה או הנשימה נעתקת או התודעה שלי מתחברת לאיזו תודעה על-עולמית כלל-חללית ופתאום אני לא מבין כלום על שום דבר. וכל העולם נראה כמו איזה חלום בלתי ברור ולא מוגדר. כי מה היא האישיות והרגש הזה ששוטף? ואיך תאים מחוברים מחזיקים נשמה? ומה זה "זכרון" ואיך הוא נשמר באמת ואחר כך נשלף בשנייה?

Boozy Eclair (57 of 59)

יש ימים כאלה שהש.ל.מ.ות של העולם מכה בי. מערכות מערכות שעובדות בעצמאות ומתקשרות זו עם זו ויש ביניהן גם תלות וביחד כולן חלק ממארג גדול יותר של מעגלים וגם הם כולם קשורים ומסונכרנים. הריאות והעיכול והעצבים שמחוברים כולם לדם שנשלט על ידי מוח האדם. והכל מתפרט עד לגודל מזערי והכל גם אחד. והכל כאוס בלתי צפוי ובו בזמן הרמוני ומאוחד.

Boozy Eclair (52 of 59)

כל ריס וכל נים, כל פרי שנקטף מעץ ומכיל קליפה ועסיס וגלעין. כל נהר שזורם לים שבעומקיו מערכות חיים שלמות ומוזרות. ושמיים מלאים בחיות מעופפות. וברגעים כאלה אני לא יכול שלא להרגיש שמשהו חייב היה לתכנן את כל זה. לתת את האות, לדאוג בקפידה לש.ל.מ.ות הקיומית שהיא די נפלאה. לבנות אותה לאט לאט ובמחשבה תחילה מתוך חוקיות פיזית קבועה. ולא צריך לסגוד לדבר הזה, או להגיד לו תודה. אין תכלית, וגם לא משמעות אבל יש אולי איזה איזון ותבניתיות.

Boozy Eclair (21 of 59)

ואולי זה לא תכנון אלא סנכרון. כמו שיש סוגים של אורות וקרינות וגלים שאנחנו לא רואים גם יש איזה תדר שמחבר בין כולנו, היצורים החיים. אולי זה האוויר שכולנו חולקים ויוצא מאף אחד ונכנס אל השני וכך הוא ממשיך בין אנשים. נושא חלקיקים קטנטנים וזוהרים של אדוות נשמה שחומקות מתוכנו, וכששואפים מלוא הריאות מכניסים לא רק חמצן אלא תודעות ונשמות של כל מי שמסביבנו. וכך אנחנו לא רק חווים אחד את השני דרך החושים אלא גם יודעים אחד את השני ממש מבפנים. ואלו שאנחנו בקרבתם הרבה יש התערבבות נשמות גדולה, וזרים ברחוב כמעט שלא נוצר מגע. וזה מסביר טוב מאוד למה עדיין ומאז הילדות כשאני עובר ליד מישהו שלא מוצא חן בעיני אני עוצר את הנשימה.

Boozy Eclair (2 of 3)

ואולי זה בכלל לא באוויר, אלא באדמה. ותמיד בטיולים במדבר אני חושב לעצמי, אם אטפס על האבן הכי גבוהה, האם אהיה האדם הראשון שבמקום הזה בדיוק רגלו דרכה? אולי כולנו מחוברים בכלל דרך הרגלים וכוח הכבידה מעבירים זרמים של קשר דרך הרצפה… ומכיוון שאנחנו במגע עם העולם כל הזמן, נטועים בפיזיות הממשית, אנחנו גם קצת נוגעים אחד בשני, תמידית. מחוברים דרך הרקמה הסמיכה של החומר, מן מפלצת רב ראשית, ידית ורגלית.

horizontal ecalirs

ואין לי שום תשובה ונדמה לי שאני גם לא באמת מחפש, והפוסט הזה הוא לא יותר ממחשבה ארוכה על מה שאולי יש. כי לפעמים יש רגעים שהחיים האלה זרים ומוזרים וכאלה שבהם העולם נדמה כאילו תוכנן על פי חוקים סדורים ומאוד ברורים. ולפעמים אני תוהה לרגע איך זה שעל האצבע מגינה ציפורן, ועל זה שאני נושם כי העלים יוצרים חמצן, ואיך זה שכשאני מחייג מספר אמא שלי עונה ואיך המציאו תרופה שנלחמת בסרטן ואז אני חוזר ליום יום שלי קצת פחות ציניקן.

Boozy Eclair (48 of 59)


כבר שנים (שנים!) שנטלי ואני טווים חוטים של תגובות, קריאת פוסטים, הודעות ומיילים בינינו, שנים שכבר הפסקתי לחפש מתכונים למתוקים, אני תמיד פונה לעוגיו.נט. מספר הפעמים שביקרתי אצלה באופן וירטואלי הוא עצום, אבל פנים אל פנים לא יצא לנו עדיין להיפגש. עולם מוזר. אבל! זה סוף סוף קרה. ואיזה יום חג זה היה! קודם כל כי היא מקסימה ונדיבה וכמו שנדמה לכם מעל דפי הרשת, ככה היא נחמדה. וכמו שנדמה לכם מעל דפי הרשת, ככה היא מקצוענית. כל כך מקצוענית!

Boozy Eclair (4 of 59)

עוד היה אז 2015 ונפגשנו לפני חגיגות השנה האזרחית החדשה ורצינו מתכון חגיגי. ידענו שיקח זמן עד שיתפרסם, ועדיין 2016 כבר הייתה באוויר. אז סיכמנו על אקלריים (שזה כנראה הקינוח האהוב עלי…) והוספנו שני טעמים אלכוהוליים. אקלייר אולד פאשנד (וויסקי!) ואקלר תותים ושמפניה (קאוה…).

Boozy Eclair (9 of 59)

Boozy Eclair (11 of 59)

מהרגע שהחלטנו עד לרגע שהאקלריים היו מוכנים אני בעיקר צילמתי, שאלתי שאלות ועמדתי בדרך, ונטלי בלי לעשות תנועה אחת מיותרת הוציאה את הפלאים האלה מבין הידיים שלה. מיותר לציין שזה האוכל הכי יפה שאי פעם יצא לי וזה בעיקר בגלל שלא הידיים שלי הם שיצרו אותו.

Boozy Eclair (14 of 59)

אז עכשיו למתכון של אקלייר אולד פאשנד משוגע ואם אתם רוצים אקלייר תותים ושמפניה תקפצו אל נטלי. ומכיוון שעבדתי עם המאסטר אתם גם מקבלים מתכון כתוב על ידי המאסטר. לא פסקאות מגושמות שירה-אכילתיות אלה דיוק עוגיונטי מרהיב.

אקלר אולד פאשן | 15-18 יחידות קטנות באורך 6-7 ס"מ

לאקלרים:
320 מ"ל מים
10 גרם סוכר
140 גרם חמאה
6 גרם מלח
30 גרם קורנפלור
180 גרם קמח
5-6 ביצים

לקרם שאנטיי וויסקי:
500 מ"ל שמנת מתוקה, קרה מאוד
3 כפות וויסקי
50 גרם אבקת סוכר
1 כף אינסטנט פודינג וניל או מייצב קצפת

לציפוי שוקולד:
125 גרם שוקולד מריר
125 מ"ל שמנת מתוקה
1 כפית דבש או גלוקוזה
קורט מלח

לקליפות תפוזים מסוכרות:
קליפה מתפוז אחד גדול או שניים קטנים
50 גרם סוכר
60 מ"ל מים
סוכר לבן לציפוי

לקישוט:
אבקת זהב

Process

אופן ההכנה:

  1. אקלרים: בסיר בינוני שמים מים, סוכר, חמאה ומלח ומחממים עד שהנוזל רותח ומבעבע והחמאה נמסה לחלוטין.
  2. מוסיפים פנימה קורנפלור וקמח ומערבבים היטב עד שמתקבל גוש בצק אחיד.
  3. מעבירים את גוש הבצק לקערת מיקסר עם וו גיטרה ומערבלים במשך 2-3 דקות כדי שהבצק יתקרר מעט.
  4. מוסיפים ביצים בהדרגה לתערובת (ביצה אחת בכל פעם), עד שהיא מגיעה למרקם הנכון ("חוט" בצק שנוצר בין 2 אצבעות).
  5. מעבירים את התערובת לשק זילוף עם צנתר משונן בקוטר 2 ס"מ ומזלפים פסים באורך 8-10 ס"מ במרווחים על גבי תבנית תנור מרופדת בנייר אפייה.
  6. מחממים תנור ל-180 מעלות.
  7. אופים את האקלרים במשך 20-30 דקות או עד הזהבה עמוקה. ב-5 הדקות האחרונות אפשר להשאיר חריץ פתוח בדלת האפייה (פשוט שמים כף עץ בין הדלת לתנור).
  8. מוציאים את האקלרים הזהובים ומניחים להם להצטנן לחלוטין לטמפרטורת החדר.
  9. קרם שאנטיי וויסקי: בקערת מיקסר מקציפים יחד שמנת מתוקה, וויסקי, אבקת סוכר ואינסטנט פודינג עד שמתקבלת קצפת יציבה מאוד.

Boozy Eclair (27 of 59)

  1. מעבירים את הקרם לשק זילוף עם צנתר חלק בקוטר 1/2 ס"מ.
  2. בתחתית כל אקלר יוצרים 2-3 חורים קטנים באמצעות צנתר קטן או סכין.
  3. ממלאים את האקלרים בקרם, ושומרים אותם ממולאים במקרר עד הכנת הציפוי והקישוטים.
  4. ציפוי שוקולד: קוצצים את השוקולד ושמים בקערה. מוסיפים שמנת מתוקה, דבש ומלח וממסים יחד במיקרוגל או על בן מארי, עד שהכל נמס והתערובת אחידה.
  5. מעבירים את הציפוי לכלי שטוח בו ניתן לטבול את האקלרים.
  6. מצפים את החלק העליון של האקלרים בציפוי השוקולד ומניחים להתייצבות במקרר.

Boozy Eclair (25 of 59)

  1. קליפות תפוז מסוכרות: באמצעות זסטר יוצרים רצועות קליפה דקיקות מהתפוז/ים.
  2. בסיר קטן שמים סוכר ומים ומחממים יחד עד שכל הסוכר נמס ומתקבל סירופ.
  3. מוסיפים פנימה את קליפות התפוזים ומבשלים יחד על להבה נמוכה במשך כמה דקות.
  4. מעבירים את קליפות התפוזים למשטח מרופד בנייר אפייה להתייצבות וצינון.
  5. מפזרים על קליפות התפוזים מעט סוכר כך שיצפה אותן מכל הצדדים.

מקשטים את האקלרים בקליפות מסוכרות ובאבקת זהב.
Boozy Eclair (59 of 59)

אוכלים אקלרים משוגעים של עוגיו.נט ותוהים על מה ש-יש.

מפתחות / אורית גידלי – מקרון תמר-תפוז-וניל מהמקרר של המשוררת

Macarons with Orit-44

 

Fullscreen capture 1132016 103702 PM.bmp

זו כבר מסורת. שנה שנה במהלך הביקור שלי ערב אחד ארוך ומפויט אני מוזמן אל תוך ביתה ועולמה של אורית ומשפחתה. ביתן של המילים שעוטפות את יושבי ובאי הבית בחום ובאהבה, מצטעפות בעדינות סביב צווארם, מתכרבלות בנועם בחיקם, מלטפות. שרשרשאות שרשראות של אותיות, מילים ומשפטים מחברות בין הנוכחים כאן, מסלסלות אהבה ביניהם ומקשטות את הדמיון, הקירות והעולם.

Macarons with Orit-2

כל מפגש הוא אחר אבל המסגרת כבר ידועה ומוכרת לכל הנוגעים בדבר. עושים שירה ואכילה. עושים שירה-אכילה! אורית מעניקה שורה משיר שהיא אוהבת ואני מוסיף אחת מהארכיונים שלי. המילים מופרדות (בלא מעט חוסר נוחות ועם הרבה יראת קודש) האחת מהשנייה בעזרת מספריים ומוכנסות לכובע. בר מזל אחד שולף פתק מקופל שמצפין בתוכו את ארוחת הערב כולה ואת כל הכלים המלוכלכים שנייצר.

Macarons with Orit

השנה חגגנו ביחד את צאת ספר השירה השלישי שלה, ערש. בחרתי בכובד ראש ומבעוד מועד שורה מתוכו "כל התשובות במהופך". ואורית בחרה שורה גם כן. רצינו שנינו בכל מאודנו שהגורל יבחר לנו את המילה "תשובות" (אפילו לרגע חשבנו לרמות), כי איזה כיף יהיה לבשל תשובות, אבל הגורל שכידוע תמיד אומר את המילה האחרונה, בחר במהופך.

Macarons with Orit-11

(בסלון המואר באור חורפי עמום, למרגלות ספריית השירה שפיקחה עלינו בסקרנות קפדנית סחטנו את "במהופך" ודרשנו אותה עד שהיא הפכה לעיצורים סתומים וגם ראינו דרכה את העולם כולו.) "במהופך" ראינו זהות שבין פה ושם, בין להגדיר כלפי פנים וכלפי חוץ. ב"במהופך" קראנו את האהבה שמגיעה עם חרדה ומשקיטה אותה עד שזו מגיעה שוב. מ"במהופך" הוצאנו איך שהחיים נותנים לנו תשובות מהאין, ממה שדווקא לא רואים. "במהופך" למדנו הוא החוט הדק שבין הגבולות, בין מה שקיים למה שכבר לא. במהופך הוא הרגע שבו הכל משתנה.

Macarons with Orit-8

אני מבשל עם חומרים. אורית מבשלת עם מילים. לאורית מספיק רק להגיד את המנות והמרכיבים ואם הם נשמעים יפה ומתחברים לה בראש היא כבר מבסוטה. אני צריך להרגיש את האוכל בבטן ואת הטעמים בפה ולהעביר אותו דרך הידיים. אני רוצה לקצוץ והיא רוצה לחרוז, אני רוצה לקרוץ והיא רוצה לרמוז. אני מקפיד על זמנים והיא על מקצבים של החיים. שירה. אכילה. שירה אכילה. (וכשאתם מוכנים לקרוא על החוויה מהצד של אורית, ממש ממש כדאי לכם לקפוץ לבלוג הנהדר שלה. ליחצו כאן!)

Macarons with Orit-4

השלב הבא במשחק הוא לבשל את המילה בעולם. אך הזמן לא היה לצידנו והאור בחושך הוא כל כך לא פוטוגני. אז עשינו במהופך. חלמנו את האוכלים שמטמירים בתוכם את מהות הבמהופך ורשמנו בדיוק מה יש במקרר. את הבישול עצמו אני עושה כבר מהצד ההפוך של העולם ורק לפי מה שהיה אצל אורית בבית באותו הרגע. קושר קשר דק של מילים ומאכלים בין מטבחים ולבבות מניו יורק ועד רחובות. רצינו סופלה שמגלם בתוכו את כל המהות של במהופך גם יחד. אבל לאור הבריאותנות המחמירה (אין שוקולד, אבל יש ממרח חרובים. מילים יפות ממרח חרובים, לא?) שנתקלנו בה במטבח היינו צריכים למצוא אפשרות אחרת. מקרונים ניצחו. כי הם סיכון. כי או שהם יעבדו ויהיו תפוחים ויפים או שיפלו. כי הם בדיוק הרגע שבו האהבה הופכת לחרדה וחוזרת שוב. וכי הם הכי טעימים מכל הדברים בעולם. אז מקרונים במילוי תמר-תפוז-וניל. אבל אין מה לדאוג הטעם יוצא ישר. אני מבטיח.

Macarons with Orit-29

אבל רגע, שנייה, לפני המתכון ספר חדש לאורית גידלי (כי כשמדברים על משוררת אי אפשר רק בשם פרטי ולרגע אני מדבר כקורא השירה שגילה משוררת שאכלסה את תודעתו ועדיין לא ידע שהיא אדם אמיתי בעולם ושיום אחד דרכינו יפגשו) זה לא עניין שאפשר סתם כך להחליק בין שורות של פוסט. קוראי הבלוג הותיקים ודאי כבר התוודעו לאהבתי חסרת הגבולות לשירה של גידלי. מכל הדברים הרבים בה אני הכי נמשך אליה בגלל האהבה שנשפכת ממנה. הם שירים של אישה שאוהבת ושל אישה שאהבו אותה מקודקוד ועד קצה הרגל. הם שירים של אמא שמגלה את ילדיה ואת עצמה בהם, ושל אישה שאוספת אליה את אישהּ ונותנת גם להיאסף. הם שירים שמנקזים אור ואהבה בעולם. ולא כי הם לא רואים את החושך, אלא כנגדו ואיתו וממנו לפעמים. הם שירים של מי שבנפשה היא עוד ילדה שמשחקת כל הזמן בחומרים של הגדולים. אותי זה קונה.

Macarons with Orit-22

ערש הוא ספרה השלישי. חיכיתי לו שנים. ערש הוא ספר על התמודדות עם מות אם. ספר שמגולל תמונות מחיים, ממוות, מפרידה. ספר שהוא על אמהות שיש להם ילדים שיש להם ילדים. וגם בתוך העיסוק במוות האהבה זורחת. וגם בעיסוק בכאב המשחקיות הגידלית הנהדרת, שהיא בחיים כמו בשירה ובבלוג, מפציעה. כי האהבה היא הפתרון האולטימטיבי, דרכה בורא הורה לילד את "העולם כאח" ודרכה מתקן העולם את עצמו. היא המהות האמיתית של החיים הגידליים והיא גם הפתרון לחרדה (ואני הרי חפשן בלתי נלאה לפתרונות לחרדה). ואפילו רק בשם הספר עצמו המוות והחיים – נקודת ההתחלה ונקודת הסוף – וכל תורת היחסים עצמם מקודדים – שיר-ערש-דווי, ארס. אל מול עטיפת הספר לבדה הלב שלי מחסיר פעימה. אין הרבה משוררים כאלה בסביבה, לצערי הרב. ולשמחתי הרבה גם כן.

Macarons with Orit-25


איך מכינים מקרונים? דוקטורטים ופוסטים רבים נכתבו בנושא. יש מי שיסביר לכם יותר טוב כל שלב בשלב ואיך ומה לעשות בכל שנייה ולכן אני מפנה אליהן. אבל מתכון שנבנה רק מתוך חומרים שיש למשוררת במקרר תמצאו רק פה. רק היום. וגם ניסיתי לפשט את התהליך עד כמה שיכולתי.

Macarons with Orit-36

אז בבקשה. מתוך מתכון של גורו המתוקים שלי, עוגיו.נט עם מילוי שהמצאנו לוני ואני ביחד רק ממה שהיה במטבח (וכן, זה בגרמים. השתדרגתי וקניתי סוף סוף ולראשונה בחיי משקל למטבח לכבוד המקרונים האלה, נראה לי שאין באמת דרך אחרת…).

כמות לכעשרים עוגיות בודדות (כ-10 עוגיות כפולות)

  • 100 גרם אבקת סוכר
  • 65 גרם אבקת שקדים
  • 50 גרם חלבונים
  • קורט מלח
  • 20 גרם סוכר לבן

מעט קינמון לקישוט

להכנת המקרונים: מנפים את אבקת השקדים ואת אבקת הסוכר לתוך קערה. לא מחזירים לקערה חתיכות גדולות שנותרות בנפה.

Macarons with Orit-13

Sifting 3

במיקסר מתחילים להקציף את החלבונים, כשנוצר קצף ראשוני מוסיפים את הסוכר ומקציפים עד שהקצף יציב וחזק. מוסיפים לקצף כשליש מכמות השקדים-אבקת סוכר ואת המלח ומערבבים בלי להתחשבן יותר מידי בעזרת כף או לקקן. כעת מוסיפים את שני השליש הנוספים ומקפלים אותם פנימה בעדינות. מקפלים עד שנוצרת בלילה שמתחילה להיות נוזלית אך עדיין מחזיקה מעצמה.

piping.jpg

מעבירים את הבלילה לשקית זילוף ומזלפים עיגולים קטנים על משטח עוגיות או נייר אפייה. לוקחים בחשבון שהם מעט גדלים במהלך האפייה. כשמסיימים לזלף דופקים את התבנית על השולחן כמה דפיקות עוצמתיות כדי להוציא בועות אוויר. מקשטים באבק קינמון. נותנים למקרונים לשבת בחוץ לפחות חצי שעה ועד שעה כדי שיווצר עליהם קרום. בזמן הזה מחממים תנור ל-150 מעלות ואופים את המקרונים כ-13 דקות עד שהם תפוחים, נוצרות להם "רגליים" והם קשיחים. מוציאים מהתנור ולא נוגעים עד שהם קרים לגמרי. מפרידים מנייר האפייה בעזרת סכין.

Macarons with Orit-31

למילוי תמר-תפוז-וניל:

  • 250 גר' תמר מג'הול
  • 3.5 כפות מיץ תפוזים
  • כל תוכו של מקל וניל אחד
  • קורט מלח

טוחנים ביחד את המרכיבים. תמרים מגיעים בדרגות שונות של לחות ולכן כדי להתחיל עם פחות מיץ תפוזים ולהוסיף לפי הצורך. התוצר הסופי צריך להיות דומה למשחת שיניים בממרחיות שלו.

Macarons with Orit-35

מכניסים לשקית זילוף מזלפים בעדינות כמות נדיבה של מילוי. סוגרים את המקרונים ונותנים להם לנוח במקרר כמה שעות ועדיף עד מחר. אוכלים בטמפרטורת החדר.

Macarons with Orit-45

אוכלים מקרונים ממקרר של משוררת וחושבים על הכוח של מילים לעשות דברים בעולם. מה הייתם אתם מבשלים מ-במהופך?

רוצים לקרוא על המפגש בבלוג הנהדר של אורית? הנה ממש כאן!

שתי מילים על בעיית ההזדקנות… / דוד אבידן – רסק תפוחים ביתי עם טחינה וצ'יה

Apple Sauce JPEG (30 of 52)

Fullscreen capture 10222015 21312 PM.bmp

אני לא אדם עצוב בבסיס שלי גם לא חושב ששמח. משהו באמצע. נייטרלי עם נטייה קלה למלנכוליה קצרת טווח והתפרצויות רגעיות של שמחה. אם הייתי צריך להגדיר את המשימה הרגשית המרכזית שלי בחיים זה כנראה לסעוד את החרדה שלי. לעזור לה לנוח, להירגע ולנשום פה ושם. יש אנשים שהעצב שלהם יוצא לפעמים משליטה וצריך תשומת לב, וכאלה שזו בדידות או יאוש שמכבידים עליהם, יש כאלה שזו דווקא אנרגיה בלתי נגמרת ותמימות שמקשות. אצלי זו החרדה שעל פי רוב באה במנות קטנות-בינוניות. היא לא משתקת, רק נמצאת ברקע ומחפשת הזדמנויות להעלות את הווליום של עצמה ולעשות מסיבה.

One Apple at a time

יש לה תואר מתקדם בערמומיות. אין לה איזה מושא קבוע. במקום, היא אורבת עמוק בפנים ומחפשת סדקים דרכם תוכל להתגלות וקמטים קטנים בחיים להיתפס בהם. אם אני לא שם לב, בטעות אני יכול לגלוש לתוכה במהלך היום, כי אני מאחר בכמה דקות, או כי חלק קטן במוח שלי לשנייה לא בטוח אם כיביתי את האש מתחת לקפה (ואני יודע שכיביתי!). אבל היא מהירת תגובה, מזהה את החולשה ומסתערת, נתלית בכל הכוח ועושה המון רעש וצלצולים ופתאום המוח שלי עסוק רק בה והדרך מכאן ועד לדמיון הפרוע על איך מפטרים אותי מהעבודה והדירה שלי עולה באש קצרה, אוי כמה קצרה.

Apple Sauce JPEG (5 of 52)

ואולי הצלחתי סוף סוף להתחקות אחר המקור שלה, או לפחות אחד המקורות. כשחושבים על זה מבינים שהמציאות המוזרה היא ששינוי הוא הדבר הקבוע היחיד בחיים שלנו. ברצינות רגע, אני לא מנסה לדבר בקלישאות. ההבנה הזאת אשכרה נחתה עלי לא מזמן. העולם משתנה כל הזמן. אני מבוגר בשתי דקות מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. התאים שלי השתנו, הגוף אחר. ולא רק אני משתנה, גם מסביבי הכל בתנועה. האוויר שאני נושם, הדרך שקרני האור נשברות במצלמה שלי. כולנו כל הזמן משתנים, אפילו אתם- מאז שהתחלתם לקרוא הזדקנתם בכמה שניות, כבר לא בדיוק אותו הדבר. הדם זורם, השיער צומח, תאים מתים ובמקומם באים חדשים והמחשבות שלנו, גם הן באות והולכות ביחד עם הרגשות ועם כל השאר.

Apple Sauce JPEG (18 of 52)

שום דבר בעולם הזה שלנו לא קבוע למרות שהמוח שלנו מנסה בכל הכוח לשכנע אותנו שכן. אני נאחז בטקסים, יוצר שגרות וחוזר על פעולות שוב ושוב כאילו ברור שהן יניבו את אותה התוצאה, אבל השמש זרחה הבוקר שתי דקות מאוחר והיא תשקע מוקדם יותר גם כבר קצת יותר חורף מאשר סתיו, והכשלון שבחזרה המושלמת ידוע מראש. כי העולם הוא עולם אחר. יש נחמה בקביעות, היא מאפשרת לצפות את הבאות וכשאני לא יודע בדיוק למה להתכונן רמות החרדה שלי עולות.

Apple sauce

פעם הייתה לי תרופה ברורה אליה. הייתי זוחל באמצע הלילה לתוך המיטה של ההורים שלי, שבמשך שנים הייתה רק מזרון על הרצפה, נגישה לילדים קצרי רגליים עם בטן מלאה בחרדות, ומצטנף ביניהם. אני עדיין יכול להרגיש את הההקלה שהחום ביניהם השרה עלי. הוא היה מבריח כל פחד וממלא כל מצבר. הבעיה היא שיש איזה שלב שבו להיכנס למיטה של ההורים פחות מקובל. נגיד גיל 33 כמעט 34. פחות. פחות מתאים… אז מה עושים כדי להתמודד עם הרגשות מהזן הפחות נעים?

Apple Sauce JPEG (22 of 52)

נדמה לי שהמנגנון הכי חשוב שפיתחתי בשנים האחרונות להתמודד עם עצמי הוא להסתכל על הרגשות שלי גם מלמעלה ולא רק מתוך החוויה הסוחפת שלהם שמרגישה כל כך טוטאלית לפעמים. מצאתי הקלה בלדעת שהרגש הוא רק עוד מרכיב אחד מהמכלול הקשה להגדרה שהוא יובל. יש בי גם שכל ישר, ואינסטינקטים ויכולת לחשוב ולשקול ולהחליט החלטות לגבי ההתנהגות שלי. אני לא ר-ק רגש.

Apple Sauce JPEG (26 of 52)

החרדה נשארת אותה חרדה, אבל היום אני מבין לליבה יותר. יודע ללטף אותה על הראש ולהגיד לה – אנחנו מכרים ותיקים וכמו שבאת ככה גם תלכי, את לא פה לתמיד. זה עוזר לרגע ואז החוויה של החרדה שוב הופכת טוטאלית ואז אני עושה את התרגיל הזה שוב וזוכה בעוד רגע של שקט. גם למדתי לפעמים להסתכל על מה שהיא מנסה לגרום לי לעשות כשהיא מבקרת – על פי רוב להימנע ממשהו – ואני מנסה להתחכם לה, למשל לפתוח את המעטפה מביטוח לאומי, למרות שמעולם לא קיבלתי מעטפה מביטוח לאומי עם חדשות טובות בתוכה. או להסתכל על ערבים כאלה שהשמש כבר שקעה בהם, ונודף מהם ריח של עצבות ולקבל אותם בזרועות פתוחות, כי הם גם חלק ממני, אבל הם לא כל-כולי.

Apple Sauce JPEG (39 of 52)

השנה החדשה, הסתיו והחיים זימנו לי המון שינויים שקורים ממש בשבועות האלה. מחליף עבודות, עובר לחיות עם וכבר לא לבד, מנהל ומדריך ולא רק עובד מן השורה. הרבה שינוי שמביא איתו תחושות מעורבות וחוסר יכולת מוחלט להכחיש אותו ולדמיין שהכל בעצם בדיוק אותו הדבר. אני מתרגש וזו חוויה שכוללת בתוכה כרגע שמחה רבה, מהולה בלחץ ועצב. אני משתנה ביחד עם העונות והנה התפוחים הגיעו לשוק בהמוניהם. והם זולים ויפים ומלאים במיץ ולא פרסמתי מתכון לשנה החדשה אז הנה הוא בא באיחור. בכלל קשה להגיד שזה מתכון. זו דרך הכנה והצעת הגשה והיא עושה לי טוב בלב.

Peels

רסק תפוחים נשמע כמו משהו של תינוקות. אבל מאז שהתחלתי להכין אותו בבית אני אוכל כמויות אדירות שלו. הוא מספק ופרחוני בטעמים שלו, מתוק וחמוץ עם כל כך הרבה עומק ואפשר לעשות איתו המון דברים (עוגה מדהימה שמקווה שאספיק לפרסם, למשל). אני אוכל כל יום כזה מן: רסק תפוחים, טחינה גולמית וגרעיני צ'יה. משביע לי את הרעב, מהיר הכנה, ללא תוספת סוכר ונשמע ממש ממש בריא. ווין-ווין.

Apple Sauce JPEG (52 of 52)

רסק תפוחים זה קל מאוד להכנה. במיוחד אם רכשתם מכשיר בלתי רגיל שמקלף, מלבּה ומסלסל את התפוח והופך את כל סיפור ההכנה לאטרקציה לא רגילה. אבל גם אם צריך לקלף ולחרצן בעצמכם לא מדובר בפרויקט גדול מידי. וקונים המון תפוחים ומכינים מלא מזה וזה מחזיק יופי במקרר. בזמן שהתפוחים הערומים מחכים לאחיהם הלבושים מטבילים אותם בתוך אמבטיית מים ולימון כדי שלא ישחימו.

אני אוהב את הרסק שלי נטורל. בלי תבלינים, בלי תוספת סוכר. רק מעט לימון. אתם יכולים לשחק ולהוסיף ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן, הל… ואפילו לקחת את כל הסיפור לשלב הבא ולהכין חמאת תפוחים שזה בעצם ריבה עם יחסי ציבור משודרגים. בינינו לקרוא לדברים שהם לא חמאה, "חמאה" זו הונאה בעיני. בואו נקרא לילד בשמו. ממרח תפוחים.

Apple sauce leftovers

אופן ההכנה: קולפים, מחרצנים, חותכים לחתיכות בינוניות ומניחים בסיר גדול. מוסיפים כ-2 ס"מ של נוזלים, סיידר תפוחים או פשוט מים. סוגרים את המכסה ומבשלים על אש בינונית כ-45 דקות ועד שהתפוחים מאבדים צורה והופכים לעיסה. יהיו בה גם חתיכות גדולות יותר. אני מצנצן בשלב הזה. מי שאוהב קרם ממש חלק יכול להעביר במעבד המזון. וזהו. כשרוצים סנֵעק מהיר (אין מילה טובה בעברית לסנעק. חטיף פשוט לא עובד) מעמיסים בקערה, מזרזפים טחינה וזרעי צ'יה, מוסיפים גם פקאנים אם ממש ממש רוצים להשקיע, וטורפים.

Apple Sauce JPEG (50 of 52)

הפרויקט הבא – חומץ תפוחים ביתי משאריות התפוחים. דיווחים מהשטח – סטיי טיונד.

Apple Sauce JPEG (42 of 52)

אוכלים רסק תפוחים בהנאה מרובה וזוכרים שחוויית האכילה היא רק חלק אחד קטן ממה שמרכיב אותנו.

Apple Sauce JPEG (46 of 52)

ברוקלין / אהוד בנאי – מדריך לשכונה הכי מגניבה בניו יורק: ברוקלין

Brooklyn Post (7 of 11)Fullscreen capture 9112015 110322 PM.bmp

(מתוך האלבום ענה לי / אהוד בנאי)

מתכונים לחגים יש לכם כבר בלי סוף. אני יודע. אז במקום עוד מתכון שיאבד בתהום הנש(נש)יה הנה מה שאתם באמת צריכים: מדריך לאיזור הכי מגניב בניו יורק – ברוקלין. (וכן, זה מדריך אחרי מדריך, ואין מתכון והתמונות קצת מעפנות הפעם… אני יודע, אבל בכל זאת החלטתי לפרסם מהר מהר כי לפי הפייסבוק שלי כו-לכם כבר כאן, מבטיח לחזור לסוּרי במהרה. אה, ובסוף גם יש מפה).

ניו יורק היא עיר שרוצה שיספרו אותה. עיר שבכל פינה מסתתרת בה אטרקציה חדשה. עיר שלכל אחד בה יש גם חיים קצת מחתרתיים, נישה שהיא רק שלו שזר לא יבין, אבל בין 9 מיליון זרים תמיד יהיה מי שיחלוק את אותה הנישה בדיוק. היא עיר שמסעדות סודיות במרתפים ובארים עם דלתות סתרים הם חלק בלתי נפרד ממנה. ומי שגילה את הסוד רוצה שכולם ידעו שגילה וגם שכולם ישמרו את הסוד בשקט בשקט. מי שמרגיש שהצליח להפוך את העיר לשלו, ולו לרגע, רוצה להשוויץ בה, כמו להחזיק יד בפומבי למלך הכיתה שפתאום שם עליך, כדי שכווולם יראו.

אפשר לחיות פה שנים ועדיין לא להספיק לראות שבריר מההצגות, מאית מהתערוכות, לאכול רק בקמצוץ מהמסעדות ולצאת לכלום מהבארים, ניו יורק היא אין סופית. מקום נסגר ומקום נפתח והכל בקומות קומות קומות. ולכן גם כל אחד יחווה את העיר הזאת אחרת ועל פי מה שיחפש ויאפשר לקרות. מסיבות אל תוך הלילה עם סמים ואלכוהול? בבקשה. הרצאות מפי טובי המומחים בתחום ותרבות ממדרגה ראשונה? אין בעיה. או אולי תרבות אנדגראונד אוונגריד? יש בלי סוף. אוכל מדהים ושתייה? רק תבחרו… תנו לעיר לספר את עצמה, תחקרו אותה ברגל כמה שיותר, תהיו סקרנים לגביה, והיא תיפתח גם בפניכם.

(כמה חודשים אחרי פרסום המדריך הזה פרסמתי גם מדריך לניו יורק – אם תלחצו כאן תגיעו אליו)

Brooklyn Post (6 of 11)

דעו שלא תספיקו כלום וזה לא משנה בכלל, כי אי אפשר הכל, והלחץ להפסיד ולא להספיק הוא הסטטוס קוו כאן, הבייס ליין של כל אחד שגר בעיר הזאת ושל כל מי שמבקר בה, תמיד. הוא חלק ממה שהופך אותה למה שהיא – עיר בלי הפסקה. אבל באמת, במלוא מובן המשפט. וכמו שמודעת הסאבווי האהובה עלי אומרת:  אף סיפור טוב לא מתחיל במילים: "הייתי עייף אז נשארתי לישון במלון". אז, יאללה –  לעבודה!

ניו יורק היא עיר שמורכבת מחמישה אזורים/רבעים (Boroughs): Manhattan, Brooklyn, Queens, Bronx ו-Staten Island. כל אזור מחולק לשכונות רבות. על מנהטן יש אין סוף מדריכים אז אני בוחר לא להתמקד בה. אני אנסה לתת מידע שהרבה יותר קשה למצוא במקומות אחרים. אחרי כמה שנים של מגורים כאן ואין סוף מבקרים אני יכול להגיד בוודאות שרוב מוחלט של תיירים לא ממש יוצאים ממנהטן וגם אלה שיוצאים ממנה לא מרחיקים מעבר לשכונת וויליאסמבורג לרוב. פספוס אדיר. למרות שאפשר להנות במנהטן במשך ימים ארוכים, השכונות השקטות של ברוקלין מעניקות חויית תיור טובה לא פחות, והרבה פעמים כיפית ו"מקומית" הרבה יותר. בעצמי, אני משתדל להגיע כמה שיותר לברוקלין ולגלות אותה. האזורים האחרים מעניינים גם הם, אבל אין מה להשוות ואליהם לא הייתי ממליץ דווקא להגיע אלא אם יש לכם הרבה מאוד זמן. אבל ביקורים בשכונות המגניבות של ברוקלין הם עניין שלא כדאי לוותר עליו. שימו לב, ברוקלין ענקית! והיא מחולקת לשכונות שכונות. חלקן מגניבות בטירוף, חלקן סתמיות, חלקן לא מעניינות בכלל ואפילו לא ממש נעימות להסתובבות.

041

הפרויקט הנ"ל הוא נסיון לתת מפת דרך כללית לשכונות המגניבות של ברוקלין. לא מדובר במדריך מפורט עם הצעות רבות, אלא יותר מורה דרך לשכונות ורחובות מרכזיים שיהיו עוגן להסתובבות. בכל מקרה, אני הכי אוהב להגיע לשכונות האלו ולהיאבד בהן, להכיר רחובות חדשים, למצוא בתי קפה שהייתי רוצה לעבור לגור בהם, בארים מעולים שלא שמעתי עליהם ולהסתכל על האנשים. אוייי האנשים. מכל המקומות שביקרתי בהם בעולם האנשים בניו יורק הכי יפים. בניגוד לשמועה שהניו יורקרים לא נחמדים, הם דווקא מנומסים ויעילים מאוד כששואלים אותם שאלות ומאוד. מאוד מאוד. אוהבים להמליץ על המקומות האהובים עליהם. אז במהלך השיטוטים שלכם אל תתביישו לבקש הוראות ולשאול אנשים על המלצות. אבל בשום. פנים. ואופן. אל. אל אל אל אל!!!!! תחסמו להם את המדרכה. כי אז אתם אבודים.

Brooklyn Post (2 of 11)

באופן כללי החוק בברוקלין הוא שככל שהשכונות קרובות יותר למים, או למעשה למנהטן, כך הן יותר נחמדות. ככל שמתרחקים השכונות עניות יותר ופחות נעימות להסתובבות. עם השנים תהליך הג'נטרפיקציה הולך ומשתלט על העיר והוא עושה את זה בקווים צפויים, לפי הרכבות ונוחות ההגעה ממנהטן לשכונה. ברשימה למטה תוכלו למצוא פירוט על השכונות האהובות עלי. חלק אני מכיר יותר וחלק פחות. וזה שלא כללתי שכונה לא אומר שהיא דווקא לא מגניבה… מתוך אלה, אם הייתי צריך לבחור את השכונות שאני חוזר אליהן שוב ושוב: Williamsburg, Caroll Gardens, Red Hook, Greenpoint.

Brooklyn Post (11 of 11)

אז הנה מידע כללי שיעזור להתמצא בשכונות:

Greenpoint – השכונה שנמצאת בקצה ברוקלין לפני שקווינז מתחילה, מדרום גובלת בוויליאמסבורג. שכונה היפסטרית צעירה ומגניבה ונעימה מאוד להסתובבות. מלאה במסעדות, בארים ובתי קפה קטנים וחמודים, במיוחד אהוב עלי הסניף של Bakeri שבו אפשר לראות את העובדות בסרבלי התכלת אופות ועומלות על האוכל. פעם, ממש כשהגעתי לניו יורק, הכרתי את האופה של הסניף הראשון והצטרפתי אליה לאפייה לילית של כל המטעמים. כשאכלתי את הבריוש הטרי שהתחבאה בו קוביית סוכר חום עם גרידת תפוז ולגמתי קפה הפוך מדויק בשש בבוקר, ידעתי שמחת אופה מהי.

בחזרה לשכונה. מגיעים או על ידי ה-G או, וזה בעיני יותר כיף, בהליכה מוויליאמסבורג. קחו את רחוב Franklin ותעלו בו. אחרי זמן קצר שבו הוא יראה לא ממש מעניין הוא יהפוך להיות ממש מגניב. כשהוא יתחיל להראות לכם מגניב תתחילו לעשות שתי וערב לכיוון הנהר בהליכה צפונה. נחמד להגיע עד להאדסון ולהציץ עליו ולגלות מקומות יפים וכיפיים ולדמיין איך זה יהיה לחיות בשכונה הנעימה ולהצטלם על רקעי הגרפיטיים. חוזרים דרך Manhattan Ave הפחות מגניבה, אך מעניינת במיוחד מכיוון שיש בה מלא חנויות של האוכלוסייה הפולנית שחיה באזור. ההליכה על השדרה תוביל אותכם חזרה לוויליאמסבורג.

187

Williamsburg –מעוז ההיפסטרים, המגניבים, האירוניים והיצרתיים. לא סתם יצא לה שם של שכונה סופר מגניבה. מגיעים אליה דרך ה-L ויורדים ב-Bedford או ב-Lorimer. היא מתחלקת ל-Williamsburg  ו-South Williamsburg. הדרום מעניין פחות או יותר עד רחוב South 8 אחריו היא הופכת להיות שכונה חרדית. מעניין, אבל בצורה אחרת לגמרי. מצפונה תמצאו את שכונת גרין פוינט ש-McCarren Park הוא הגבול ביניהן.

הרחובות נספרים לדרום וצפון. רוב האנשים נשארים ברחובות הצפוניים אך גם לדרומיים יש הרבה מה להציע. למשל בית הקפה Freehold שמשקיף על גשר וויליאמסבורג ועל העיר והשקיעות בו נהדרות. עוד קפה נחמד מאוד הוא Blue Bottle Coffee שמגיע מסן פרנסיסקו. נסו את הקפה הקר ניו אורלינז סטייל שטעים במיוחד בגלל העולש בתוכו (עולש, הפה שלי מאוד נהנה להגיד את המילה הזאת). עוד תוכלו למצוא בשכונה את שוק האוכל Smorgasbord על המים בימי שבת במהלך הקיץ, באותו המקום בימי ראשון יש את שוק הפשפשים. גם הסניף המקורי של  Bakeri כאן. סטודיו ליוגה Yoga to the people שהוא על בסיס תרומה לויניאסה ובתשלום קבוע ליוגה החמה. Nighthawk  הוא בית קולנוע שמגיש אוכל ושתייה בזמן הסרט (בעקבות "מאבק" שלו שונה החוק כך שאפשר יהיה להגיש אלכוהול בסרטים), הוא מציג גם סרטים חדשים וגם קלסיקות ומתאים מנות וקוקטיילים לסרט. כרטיסים נמכרים במהירות במיוחד בסופי שבוע ולכן אני ממליץ לקנות מראש באינטרנט. תודה אינטרנט! מלון Wythe מגיש ברנצ'ים מעולים ויש לו באר בקומה העליונה עם נוף יפה של העיר.

לבארים הגאים ראו ניו יורק לגייז. יש בשכונה אינסוף חנויות מעוצבות, מסעדות ברמות שונות והרבה מאוד אווירה. כיף לעשות בה סיבוב ולמצוא את עצמכם או בעצם להיאבד. תתחילו מ-Bedford תעלו בו למעלה עד רחוב 12 ואז תיכנסו פנימה לכיוון הנהר ותתחילו לעשות שתי וערב של רחובות לפי מה שמתחשק לכם. כאמור עד רחוב South 8 מעניין, ואחר כך כבר פחות. בשלב הזה תוכלו להמשיך לכיוון מזרח ולעלות שוב למעלה ברחוב Hooper ולהסתובב ברחובות שממזרח לכביש המהיר. הם קצת פחות מעניינים אבל גם נחמדים מאוד. באר אחד שאני מאוד אוהב כאן הוא Noorman’s Kil שמגיש רק וויסקי וקוקטיילים של וויסקי וטוסטים של גבינה מותכת. מקום כלבבי! נסו את האולד פאשונד ואת הוויסקי סאואר. בימים יפים אפשר לשבת בחצר האחורית הנעימה. נסו גם את Union Pool הוא באר חמוד עם גינה מגניבה שיש בה אזור למדורה ומשאית אוכל קבועה שמוכרת טאקוס טעימים וגם חלל הופעות מוזיקה מגניב מאוד.

Brooklyn Post (4 of 11)

Fort Greene – היא שכונה לא גדולה. אך נעימה מאוד. יש בה פארק מאוד יפה וסביבו רחובות מגניבים. רחובות Dekalb  ו Lafayette  ואלו שביניהם נעימים להתסובבות. על האחרון תמצאו גם את שוק הפשפשים בסופי השבוע. הוא יקר אבל נחמד ונעים ויש בו גם דוכני אוכל ממש שווים. אם תמשיכו עוד קצת על הרחוב תגיעו לקמפוס היפיפה של Prat, אחריו אין עוד הרבה לאן ללכת (כלומר יש מלא, אבל פחות מעניין).

DUMBO (Dumbo – Down Under Manhattan Bridge Overlook) שכונת דמבו היא שכונה שפעם הייתה איזור תעשייה ובשנים האחרונות הפכה להיות איזור אמנות ולופטים יוקרתיים. אפשר לקחת אליה את הסאבווי A/C ולרדת ב-High St וללכת קצת או לקחת את ה-F ולרדת ממש בתוך השכונה בתחנת York. הכי נחמד, אם יש זמן, ללכת את ה-Brooklyn Bridge ממנהטן, מהגשר פונים שמאלה (צפונה). ימינה (דרומה) יקח אותכם לברוקלין הייטס (היפה בעצמה). דמבו היא שכונה קטנה שתחומה בין שני הגשרים.  מסתובבים בין הרחובות והולכים לפארק על המים שלאחרונה התקינו בו מארי גו ראונד  עתיק למראה ויפה שמשקיף על הנוף של מנהטן. יש באזור הרבה סטודיוים של אמנים והשכונה מעניינת ושונה באווירה שלה. במיוחד שווה לבקר בה במהלך פסטיבל האמנות של דמבו שמתרחש באוקטובר כל שנה. 3 ימים של מיצגים, להקות, ריקודים ואירועים נחמדים. אם תמשכיו צפונה תגיעו לשכונונות Vinegar Hill החמודה. יש שם חופן מסעדות, ואווירה נעימה ופרברית מעט. נעים להסתובב וגם קצת הזוי כי היא תחומה בתחנות כוח ענקיות.

164

אם הגעתם עד Vinegar Hill תחזרו חזרה לדמבו ומשם תמשיכו במורד רחוב Water עד שתגיעו לפארק ברוקלין ברידג' (Brooklyn Bridge Park). הפארק בשנים האחרונות עובר שיפוצים והרחבות והיום יש בו הכל! נוף נהדר של העיר, מדשאות, מסלול אופניים, מגרשי ספורט מכל המינים, מנגלים לשימוש הציבור, שביל אופניים, בריכה חינמית בקיץ והקרנות סרטים חינמיות ועוד ועוד. מאוד נעים להסתובב ולנוח בו. מה שחסר באזור זה יותר חנויות ממכר אוכל. כל המדריכים אומרים לאכול פיצה בגרימלדיז וגלידה ב-ברוקלין אייס קרים פאקטורי. טעמתי את שניהם. טעים, כן? שווה עמידה בתור ארוך? בהחלט לא. לאחרונה נפתחים עוד דברים באזור כמו Shake Shack שהיא רשת המבורגרים ונקניקניות (תטעמו את ה-Frozen Custard  המעולה!) מאוד טעימה. אז או שתתכוננו עם פיקניק מראש, נגיד מדמבו, או שתתכוננו לאפשרויות לא מאוד רבות ולאולי תורים. הפארק נמצא על המים. ממש מעליו נמצאת הטיילת של ברוקלין הייטס. אותו הנוף רק מזווית אחרת, פלוס מקבלים הצצה לבתים היפיפיים של השכונה. לאחרונה נבנה גשר יפה שעובר מעל הכביש הראשי ומקשר בין הטיילת לפארק. תוספת מבורכת וחשובה שמקלה מאוד על המעבר בין שתי שכיות החמדה האלו.

044

Brooklyn Heights – השכונה הראשונה של ברוקלין. היום שכונת סופר יוקרה עם בתים מהממים, רחובות פסטורליים ויפיפיים שנעים ללכת ביניהם. כשמגיעים אליה בהליכה מגשר ברוקלין פונים בסופו ימינה ויורדים לעבר הטיילת היפה שמדגמנת נופים מרשימים של העיר. הולכים את כולה (כקילומטר אחד) ויוצאים בשכונה. ממשיכים להסתובב בה ומגיעים אולי למרכז קטן שבו שוכן קפה Iris הקטן והנעים. הגבול שלה הוא רחוב Atlantic ההומה.

fire esfapes

Caroll Gardens – היא שכונה נהדרת ואהובה עלי מאוד. למה? כי נעים להסתובב ברחובות שלה ויש בה מבחר ענק של בארים, מסעדות ובתי קפה חמודים. כמו כל שאר השכונות החמודות בברוקלין, אבל גם קצת אחרת. יורדים בתחנה של ה-F Carrol st והולכים את רחוב Smith עד רחוב Altalntic Ave ההומה. פונים ממנו חזרה לכיוון ממנו באנו על רחוב Court. מלא מסעדות איטלקיות חמודות בשכונה הזאת. במיוחד נחמד לשבת בבאר עם גינה בחוץ כמו Zombie Hut הידידותי. ממשיכים דרומה על הרחובות עד West 9th street. כשמגיעים אליו, או שחוזרים על עקבותיכם, או שיוצאים למסע רגלי בעקבות הג'נטרפיקציה לשכונת:

Gowanus המתפתחת (על שם תעלת המים) ממשיכים מזרחה על רחוב 9 עד שמגיעים לשדרה ה-3 (מבלבל, אני יודע – אבל ברוקלין מנסה בפחות הצלחה, לחקות את הסדר המופתי של מנהטן). עולים בשדרה השלישית צפונה ומציצים בחנויות, אחת מגניבה במיוחד היא Twig שמתמחה באקווריומים קטנים שהם מערכות אקולוגיות שלמות בעיצובים יפיפיים ויקרים בהיסטריה. בנוסף שתי פנינים רציניות מתחבאות בשכונה הזאת: Film Biz Recycling שעל רחוב President הוא מרתף ע-נ-ק שממחזר אביזרים לסרטים. מסודר באלגנטיות מפתה, מתחדש כל יום, חוויה רצינית. אל תיבהלו מזה שצריך ללחוץ על זמזם וללכת במסדרונות שנראה שאינם מובילים לשום מקום. לכו על זה, לא תתחרטו. בנוסף, נכון יש באמריקה מלא אולמות של באולינג? אז בדיוק על אותו עקרון, רק בעיצוב הכי מגניב וכיפי שאפשר לדמיין, אולם של Shuffleboard. מה זה? לא בדיוק יודע. משחק שדוחפים בו דסקיות על הרצפה או משהו. אבל כל כך נעים שם, ויש באר מלא, ומוזיקה נעימה, ומשאית אוכל קבועה שמחליפה שפים כל יום ובינגו דראג קווינז ברביעי, ומסיבות ריקודים בשבת. קיצוווווור, תעשו שם הפסקה, זה מה זה שווה. וממש צמוד גלידריה מעולה, אם זה הקטע שלכם

Red Hook – היא שכונה מעניינת במיוחד בבורקלין. היא נהרסה לגמרי אחרי סופת סנדי ושוקמה מאז. כתבתי עליה קצת בפוסט הראשון שלי. השכונה בתנופת פיתוח וג'נטרפיקציה בשנים האחרונות ויש בה מלא פרויקטים מעניינים ויפים, גלריות מפתיעות ואוכל טעים טעים. היא לא נמצאת בטו דו ליסט הרגיל של ניו יורק, בעיקר מכיוון שהתחבורה אליה לא נוחה במיוחד. אין סאבוואי ישיר אליה. צריך להגיע באוטובוס (B-61) או במעבורת (מיד פרטים – זה בחינם!). במהלך השבוע היא די מנומנת ולכן אם באים לבקר בה כדאי לעשות את זה בסופי השבוע, אז היא מתמלאת בחיים. היא הבית של איקאה ניו יורק. איקאה היא לא יעד תיירותי מעניין במיוחד (תלוי למי…), אבל השוודית הנדיבה מספקת מעבורת בין מנהטן ועד אליה ובחזרה בחינם בסופי השבוע ($5 בימי חול). את המעבורת לוקחים מ  Pier 11.

Brooklyn Post (8 of 11)

מתחילים את הסיבוב בהליכה על פארק איקאה שנמצא על המים לכיוון מערב. יופי של נופים. כשמגיעים לרחוב Van Brunt פונים עליו לכיוון צפון. זה רחוב חמוד ביותר שקמו עליו בשנים האחרונות כל מיני בתי קפה, מסעדות, גלריות וחנויות הזויות. שתי תחנות נחמדות במיוחד לדעתי הן: The Good Fork – מסעדה שהעיצוב שלה מהמם, עם גינה קטנה מאחור.  Hope and Anchor – ביתו של הג'ינג'ר אייל הביתי המפורסם מהפוסט הראשון בבלוג.

בשכונה יש כל מיני פרויקטים קסומים נוספים שאני בטח עוד לא גיליתי. אבל עוד כמה פנינים שאני  כן יודע עליהן: Pier 41 – ביקור ברד הוק לא מושלם בלי קי ליים פאי הכי טעים בעולם. קונים אותו ב Steve's Authentic Key Lime Pies. אפשר אישי, אפשר גדול ואפשר גם… קטן מצופה בשוקולד מריר על מקל של ארטיק. אני יודע. אתם לא כל כך אוהבי קי ליים פאי. גם אני לא. אבל את זה שווה לנסות. קחו אותו ותאכלו אותו בפארק שמשקיף לגברת חירות.

130

אם ממשיכים על המזח (מספר 41) שבו נמצאת חנות הפאיים, יש עוד אטרקציות כמו חנות אמנות מקסיקנית, אמני זכוכית ויקב היין של רד הוק שמציע סיורים נחמדים וטעימות. הכל לנוף אורבני תעשייתי עוצר נשימה. Cacao Prieto – מקום הזוי ומרשים שמשתמש בפולי קקאו מהחווה המשפחתית של הבעלים ברפובליקה הדומיניקנית ומייצר שוקולד ושיכרים למיניהם. – Brooklyn Collective האנגר ענק שמארח אמנים שונים. גם סטודיו מעניין וגם מרחב שבו אמנים מציגים את עבודתם. הגינה יפה במיוחד. סעו לרד הוק. כיף שם ממש.

008

Park Slope – שכונה שאני לא יודע עליה מספיק, אך גם מאוד נחשבת ונעימה להתסובבות על השדרות – 5, 6, 7.

Bushwick – מספרים שהיום היא שיא המגניבות והתרבות האלטרנטיבית. אני לא מכיר אותה מספיק, אבל אם אתם הרפתקנים (ואתם הרי הרפתקנים!) לכו לבקר בה ולגלות הפתעות.

Brooklyn Post (10 of 11)

והנה שוב קישור למדריך שכתבתי על ניו יורק

רוצים עוד מידע על ניו יורק? הנה הפוסטים האהובים עלי מבלוגים חברים:

אז מה את עושה כל היום 1

אז מה את עושה כל היום 2

דברים בעלמה – צ'יינה טאון

דברים בעלמה – דאון טאון ברוקלין

בצק אלים אוכלת בניו יורק

מדבר מהבטן אוכל בניו יורק

מדבר מהבטן על קומפלקס Eataly

מכירים עוד פוסטים שאני לא? יש לכם המלצות משלכם? מוזמנים להוסיף.

היה ערב קיץ / ח"נ ביאליק – מדריך למטייל הטרי במונטריאול

Montreal 2015 (47 of 82)

היה ערב קיץ / ח"נ ביאליק

[…]

Fullscreen capture 962015 100216 AM.bmp

[…]

(מתוך פרויקט בן יהודה)

פארק בכל פינה, אופניים ככלי תחבורה שוויוני, הר מיוער ובתולי באמצע העיר, שווקי אוכל, אווירה מופלאה, אנשים נחמדים ומייפל. הו, כמה מייפל. יש מקום שכל זה קיים בו ביחד בעולם. קוראים לו מונטריאול. היא שוכנת באמריקה הצפונית אבל יש בה אווירה צרפתית – תרבות, אוכל ושפה רק שבניגוד לצרפת אפשר לעבור לאנגלית מתי שרוצים בלי לקבל מבטי בוז (טראומות מביקור בפריז). כן, היא רחוקה, אי שם בקנדה, אבל עד היום היא אחת הערים שהכי נהניתי לתייר בהן. העיר כולה עסוקה באוכל כל הזמן (או אולי זה היינו רק אנחנו**…?). כל שכונה מתפארת במרכז אוכל הומה, עם מאפייה, מעדניה, שוקון, קצביה ובתי קפה ומעבר לכל זה יש גם את השווקים הגדולים בעיר. אז עם בטן מלאה, מכנסיים במידה גדולה יותר וחיוך על הפנים, קבלו מדריך למונטריאול (מפה מפורטת בסוף עם כל המקומות המוזכרים ועוד כמה).*

Montreal 2015 (51 of 82)

במרכז העיר Mount Royal – וסביבו השכונות המעניינות ומרכז העיר. בואו נדבר רגע על איכות חיים. אוקיי? הר ירוק באמצע העיר. ממש במרכז שלה. שיש בו שבילים להולכי רגל, אופניים ומטפסים. בפסגה שלו אין בית קפה או מסעדה ובמורדתיו לא בנו איזו מפלצת הולילנד, או שכונת בוטיק "מעלות הר מלכות" (למרות שנשמע הכי בוטיק ומפנננננק). רק ירוק. ואפשר להגיע אליו באופניים ולטפס עליו בניחותא ולהרגיש ביער ואז מיד שוב להיות בעיר. לוקחים את רחוב Rachel על האופניים ממש עד להר, שם יש תחנת חנייה גדולה בשבילהם. בימי ראשון ממש בככר הזו החל מהבוקר ועד שעות אחר הצהריים מתכנסים כל הִיפּיי העיר למעגל מתופפים שמשחרר אנרגיות חיוביות לכל עבר. כיף במונטריאול, כבר ציינתי?*

Mount Royal

אופניים – הכיצד? Bixi Bike – בעבור חופן דולרים (12 קנדים שזה כ-10 אמריקאיים) אפשר לעשות מנוי אופניים ל-72 שעות (תל אופן סטייל). העיר מאוד שטוחה וידידותית לאופניים. כל כך ידידותית! מסלולים, חניות, אדיבוּת. הרכבים עומדים ומחכים בסבלנות כששיירות האופניים חוצות את הכביש בשעות השיא. המרחקים בעיר לא ענקיים אבל מספיק גדולים כדי להצדיק מעבר ממקום למקום בדיווש. חוצמזה שזה נורא כיף ומרגיש מקומי. יש גם מערכת מטרו די יעילה. לא השתמשנו בה בכלל מלבד הגעה משדה התעופה ואליו. קונים כרטיס של 10 דולר שטוב ל-24 שעות בכל התחבורה הציבורית בעיר ועולים על קו 747 יש שילוט יעיל בשדה התעופה. האוטובוס יוריד אותכם בדאון טאון ליד המטרו. יש גם אפשרות לקנות ב-13 דולר כרטיס סופ"ש לתחבורה הציבורית שטוב שישי-ראשון וכולל גם את האוטובוס לשד"ת.*

Montreal food 2

יש הרבה שכונות מעניינות אבל האזור הכי שווה לדעתי, הוא זה של שכונת la Plateau-Mont-Royal שממשיכה גם לאיטליה הקטנה ול-Mile End הנעימות מאוד. בלי יותר מידי לדעת בחרנו בדירה שנראתה יפה ב-Plateau. היא הייתה הצלחה מסחררת ואני ממש ממליץ ללון באזור השכונה הזו. מונטאירול מאוד אוהבת את האייר בי אנד בי שלה ויש המון אפשרויות והן לא יקרות מאוד. בכלל מונטריאול לא עיר יקרה (אבל אני הגעתי אליה מארה"ב ככה שבגלל הפרשי הדולר הכל היה ב-20% אחוז הנחה בשבילי!). הייתי נמנע מהפיתוי של "דירות יוקרה" בדאון טאון. אולי יש בהן בריכה ו"קלאסה" אבל השכונה משעממת וגנרית.

Montreal 2015 (45 of 82)

השכונה שלנו לעומת זאת הייתה שכונה שנראתה כאילו סטודנט מגניב מבצלאל עשה לה את העיצוב האורבני. מצאנו בה את הקוווואסון הכי טוב במונטריאול. נשבע – הוא היה ב-Fous Desserts וגם אקלר ומקרונים מדהימים שייתכן וחזרנו לאכול יום יום ב-Patisserie Rhubarbe. כי כמו הדולר, גם הקלוריות בקנדה 20% פחות (ככה זה עובד, לא?). יש בה גם את פארק Laurier המקסים שבו מתאספים כל הצעירים ועושים פיקניקים אל תוך הלילה ובו גם בריכה ציבורית נעימה שהיא חינם חינם. בתכלס, חלק מאוד גדול מהזמן פשוט הסתובבנו בשכונה וחיכינו להיות שוב רעבים (מה שלא באמת קרה, כי בזמן שחיכינו כל הזמן אכלנו… רגע…)*

Montreal 2015 (21 of 82)

סצינת המסעדנות בעיר בשיאה ואנחנו אכלנו בשתי מסעדות נחשבות שיא שהזמנו להן מקום לפני שבועות. על המסעדה השלישית בערב האחרון כבר ויתרנו. היה טעים מאוד וכיף ויקר ומיד אני אספר לכם עליהן אבל כמובן שהארוחה שהכי נהננו ממנה הייתה הארוחה שליקטנו בשוק, זו שהכנו לבד בבית על הגריל הקטן בין שתילי העגבניות והגפן. מסעדה ראשונה Bouillion Builk – מלאה מלאה ויקרה למרות שהיא נמצאת ברחוב מעט מפוקפק. שתי מנות נשארו איתנו גם ימים אחרי – מנת הקרפצ'יו ומנת הפואה גרה. אף פעם לא אכלתי פואה גרה. אני מבין עכשיו מה העניין הגדול. זה באמת טעים מאוד. שאר המנות היו טעימות אך לא בלתי נשכחות.

המסעדה השנייה – Les dues singes de montarvie אווירה נעימה מאוד, שירות מזמין וחתיכת שיש עם השם שלנו שציפתה לבואנו וגרמה לנו להרגיש מיוחדים. השף מגדל על הדלפק את המיקרו ירוקים שלו וזה קטע נחמד. האוכל היה טעים מאוד. מנה שזכורה לטובה הייתה הברווז שהגיע בתוך גינה קטנה (גיליתי לאחרונה שאני מאוד אוהב ברווז). האם חובה להגיע לפה? לא ממש. אבל כיף מאוד לעשות את זה בכל זאת. היא נמצאת על הרחוב הכי נחמד בעיר ונעים מאוד לשבת בה (ומחשבה שלי עם עצמי – האם חובה להגיע למסעדה כלשהי איפשהו? ככל שאני הופך לתייר יותר מנוסה אני מבין שזה פחות מעניין אותי. הרבה יותר מרגשים אותי שווקים ואוכל רחוב)*

Les Deus singes de montarvie 2

הרחוב הכי נחמד בעיר – Saint Viateur. מגיעים אליו דרך רחוב st Laurent  שהוא אחלה רחוב בעצמו. הולכים ומתעלפים מהמגניבות הבלתי מתיימרת שלו. על כל בלוק איזה בית קפה שהוא יותר חמוד מהקודם ושאתה עומד להתפקע רק מהמחשבה העצובה שלא תוכל לדגום את כולם. שלא תוכל לשבת כמו המקומיים במשך שעות בכל אחד מהם ולהרגיש שגם אתה חלק מהשגרה של העיר הנינוחה הזאת. בשר חשוב להם מאוד פה ותמצאו אותו כל מקום. קצביות מקומיות שמנוהולת על ידי היפסטרים יש בכל פינה באזור הזה והבשר משובח. הם מתמחים בברווז, אווז וגם אחת המדינות היחידות שבשר כלב ים חוקי בהם (לא טעמנו…). אבל גם אם אתם כמוני, לא חובבי בשר, תמצאו פה מה לאכול בלי סוף.*

Stairs Montreal

Cool Montreal

אז נכון שאכלנו בכמה מסעדות אבל בסופו של דבר הכי נהננו לקנות גבינות, נקניקים, לחמים, בירות בוטיק/יין בשווקים ובחנויות הקטנות ולבקש לטעום הכל בכל מקום. ביקרנו בשני שווקים שווים במיוחד. הראשון הוא Jean Talon שנמצא באיטליה הקטנה. בכלל הגענו אליו במקרה ואיזה מזל. שוק שנבנה בחלומות שלי ואז הופיע שריר וקיים בעולם: ענק, צבעוני, מלא בכל טוב – מבשר ועד דגים, גבינות, סלי עגבניות בכמות היסטרית, דוכנים שמוכרים רק פטריות. רק. פטריות. מכל מיני סוגים מיוחדים! אתם קוראים את זה? הוצאנו 19 דולר על סל פטריות ענק שאחר כך היה אחת מגולות הכותרת מוקפצות בחמאה ושאלוטס על טוסטים עם גבינת עיזים. קנינו גם נקניקיות שמכינים במקום ובאגט חם ועגבניות צבעוניות וזיתים ושני בקבוקי יין וישבנו במרפסת המגוּננת שלנו, אותה חלקנו עם הפריזאיים שגרים בדירה ליד, והעברנו ערב שבת כזה שנזכור לתמיד לצד מנגל קטן. פריט חובה בקיץ המונטריאולי.*

Dinner

השוק השני שפקדנו הוא  Atwater שיש בו מתחם דוכני מזון גדול ושווה (אכלנו פאיה בינונית וטוסט פטריות טעים ובעיקר נהננו מהאווירה). חוצמזה יש מלא דוכני פירות וירקות, חנויות גבינה וקצביות. אחד השווקים השווים שהייתי בהם. אמרתי שזה השוק הכי שווה שהייתי בו. אבל אז יום אחר כך הלכנו לז'אן טלון וראיתי שוק שווה מהו. הכי כדאי להגיע לAtwater על ידי רכיבת אופניים על התעלה היפה. עוברים גם דרך old Montreal, מציצים בה לשנייה, נוחרים בבוז "פחחחח, כל התיירים האלה", וממשיכים למחוזות מוצלחים יותר.*

Montreal 2015 (53 of 82) Montreal 2015 (49 of 82) together

פוטין הוא המאכל הלאומי של קנדה. תשמעו. בסך הכל מדובר במנה די מזעזעת שכוללת צ'יפס, מלא גרייבי וצ'יז קרדז (גרייבי וצ'יז קרדז, שתי מילים שלא הצלחתי למצוא להן מקבילה הולמת בעברית). כמות הקלוריות והשומן שיש בכל צלחת מרשימה מאוד. אולי אפשר לייחס את זה לחורפים הקשים. הלכנו למקום הכי מפורסם לפוטין – Banquise, שפתוח עשרים וארבע שעות. הזמנו את ה"קלאסי" ואחד נוסף עם פטריות בשר ורוטב פלפל. הייתי רוצה לספר לכם שלקחנו ביס ועזבנו את המקום בצעקות. אבל לא כך הדבר. בעודנו מתנשאים על הצלחות המאוד לא פוטוגניות זללנו אותן עד תומן. האם נאכל זאת שוב? בליל שלג כבד אחרי שעות ארוכות של שתייה – כן! אחרת… טוב, על מי אני עובד. התשובה היא כן.*

poutin

יש גם שכונה גאה. השתעממנו ממנה בערך תוך 30 דקות. הרחוב המרכזי שלה st Catherine הוא מדרחוב, שזה מאוד נחמד. מגוון גדול של בארים, מועדוני חשפנות ודיסקוטקים (דיסקוטקים, זאת מילה שמישהו עוד משתמש במה?).*

Montreal 2015 (40 of 82) Cool Montreal 2

ומה לא הספקנו לאכול? הרבה דברים. במיוחד את הבייגלז המפורסמים של St. Viateur שנאפים ביד ואת סנדוויץ' הבשר המעושן של מסעדת Schwartz’s (המקבילה המקומית ל-.Katz’s הניו יורקית) וגם לא מימשנו את ההזמנה שלנו למסעדת Hotel Arnaud שנראית נעימה ביותר ומומלצת בכל מקום. בשביל עוד רעיונות לפני שנוסעים שווה להציץ בפרק של אנדו זימר מ-Bizzare Foods ובמדריך המצולם של אנתוני בורדיין . *

Montreal 2015 (8 of 82)

האם הייתי חוזר למונטריאול? כן.* האם הייתי עובר לגור במונטריאול. בהחלט*. האם אהבתי את מונטריאול כל כך כל כך כל כך? אין ספק*

לסיכום. סעו למונטריאול.*

Montreal 2015 (82 of 82)

*נכתב במהלך ביקור בסופ"ש קיצי עם מזג אוויר מושלם. בוא נראה אם אני כזה גיבור גם בחורף הקשה…

** אולי שמתם לב שהתחלתי לדבר ברבים. לא שגעון גדלות תקף אותי, משהו יותר נחמד (נראה לי…) מצאתי מישהו שמשתתף איתי בהרפקתאות. כבר לא כל כך חדש ובכל זאת עדיין קצת מרגיש ככה. אז כרגע בלי לשים לב הרבה אנרגיה הולכת אל הזוגיות המתפתחת ופחות לבלוג (האינסטגרם, אגב זוכה מן ההפקר). אז שלום לכם – אתם חסרים לי ואני מנסה ללמוד איזונים ובלמים מהם. בנתיים גם נהנה מהפרפרים בבטן ותחושת הרוגע והנעימות שלפעמים עוטפת אותי בבקרים ובערבים וגם בין לבין.

מעשה שהייתי / עמיחי חסון – רוטב ג'ינג'ר גזר לסלט ומחשבות בין בושה לגאווה

Ginger Carrot (9 of 27)

Fullscreen capture 6272015 115740 AM.bmp

(מתוך מדבר עם הבית / עמיחי חסון, ע"מ 14. הוצאת אבן חושן 2015)

אני עדיין לא ממש מבין מתי אהפוך להיות הגרסה המבוגרת של עצמי. הגרסה הזו שמבינה בעולם. שיודעת להתנהל עם כסף, לחסוך, להשקיע, זו שאומרת את הדבר הנכון בלוויות ושבעות וזוכרת ימי הולדת של כולם ולקנות מתנות מתחשבות, שיודעת להחליף סיליקון באמבטיה ולתקן את המדיח כשהוא מתקלקל. שמבינה בהכל קצת עד הרבה ויודעת איך העולם פועל. נו. אבא שלי.

Ginger Carrot (23 of 27)

כמה שאני לא משתנה אני תמיד איכשהו נשאר אני. הגוף נמתח ומתכווץ, השרירים גדלים וקטנים, מחשבות באות והולכות. אני מסתכל בתמונות מלפני כמה שנים ומזהה קמטים חדשים, אחד שמפריע לי במיוחד במקום שבו השפם הופך ללחי. גם הזקן שלי מלבין, נוגה קוראת לזה "הלבּנה" שלי. וכל הזמן אני אני, אף פעם לא מישהו אחר. לפעמים קצת יותר או פחות לחוץ. לעיתים קצת יותר שמח או יותר עצוב ועדיין אותו גרעין של אני כמו שהייתי לפני עשרים שנה. אז, חשבתי שיום אחד יגיע הגונג שאחריו אהיה מבוגר. הרגע, הטרנספורמציה. לא קרה עדיין. עכשיו אני מבין שהוא כנראה גם לא יבוא. אנחנו אנחנו כל הזמן. אהיה בן 40 ואז 50 ועדיין אהיה אני, בדיוק במקום שבו אני נמצא. מלחיץ קצת. כנראה שזה המקום שממנו צומחים משברי אמצע חיים.

Ginger Carrot (7 of 27)

ואולי אני פשוט לומד להתרגל לכל מצב מחדש וחושב שהיי, הנה זה אני וככה תמיד הייתי. הרי לפני לא כל כך הרבה זמן לא היה לי מושג שאני יכול להיות מחוץ לארון ולהרגיש עם זה בסדר כל כך. לא תיארתי לעצמי שאכתוב על זה בנונשלנטיות ובלי ממש להתרגש בבלוג שקוראים אותו הרבה אנשים.

Ginger Carrot (8 of 27)

אני בהחלט מרגיש שלם יותר בכל יום שעובר. ואולי מהמקום הזה אני יכול לכתוב ולהתעמת סוף סוף גם עם הבושה שמלווה אותי תמיד. הולכת ומצטמקת אמנם עם השנים, אך עדיין שם. כמו רעל שהגוף שלי עוד לא הצליח לגמרי לשטוף החוצה. בושה קטנה על זה שיש לי חבר, לא חברה, על זה שבמשפחה שתהייה לי לא תהייה אמא, בושונות על זה שדברים של ״גברים״ לא ממש מעניינים אותי. ואחרי ימים שאני מנסה לכתוב את כל זה פתאום בדרך חזרה הבייתה מהעבודה הבנתי. זה חודש הג-א-ו-ו-ה!

Ginger Carrot (6 of 27)

גאווה היא ההפך מבושה. היי. אני לא היחיד. איזו חוויה מטופשת זו להבין את מה שאחרים כבר הבינו, מסבתר, לפני מלא מלא זמן. הגאווה כקונטרה לבושה של קהילה שלמה ויחידים במשך שנים. טוב, אני נרעש מההבנה הזאת. טריוויאלית ככל שתהייה. פתאום אני מבין.

Ginger Carrot (5 of 27)

רגש מוזר הוא הבושה. כנראה שבמקור הוא נועד להכניס אותנו לתלם, כדי שלא ניפלט מהעדר שלנו, למנוע דחייה (ראיתם את הדוגמה המאלפת במשחקי הכס? אומר ולא אוסיף שלא יאשימו אותי בספוילריזציה). אבל היום כשיש כל כך הרבה קהילות שאנחנו יכולים להיות חלק מהן הוא כבר קצת פחות רלוונטי. והעברית בעצם, לא ממש מצליחה טוב איתו כי אנשים אומרים אני מתבייש או ״תתבייש לך!״, ומתבייש הוא בכלל מביישנות שזה קרוב משפחה רחוק של הבושה. האנגלית קצת יותר ברורה: Shame מול  Shyness או embarrassment  ואומרים "!Shame on you".

Ginger Carrot (15 of 27)

פתאום בן רגע כל האנטי שלי שכנראה נבע מבושה לגבי הגאווה מתפוגג. הגאווה שהקהילה שלי דואגת לציין פעם בשנה נראית לי עכשיו כל כך נבונה. היא לא גאוותנות ולא מגיעה מאגו נפוח או רצון להוציא עיניים בפרהסיה. היא פשוט פעולה הפוכה לבושה. היא ההפך מלהרגיש בושה על מי ומה שאנחנו, על אורח החיים שלנו, על הסקס שלנו, על המשפחות שלנו ועל הלא משפחות שלנו. היא פעולת הזיקוק ממה שהחברה במודע או שלא במודע מטפטפת לנו מגיל אפס. היא להגיד מותר להיות עצמך בלי הפחד שינדו אותך מהעדר.

Ginger Carrot (18 of 27)

*****כתבתי והכנתי לפרסום והנה בית המשפט העליון קבע אתמול שנישואים הם זכות חוקתית של כווווולם. כל המדינות בארה"ב מחויבות כעת לחתן זוגות חד מיניים וזכויות פדרליות כולן חלות בכל מקום. כשכנסנתי לפיד שלי בפייסבוק אחר הצהריים וראיתי את התגובות של כל חברי בכיתי. לא היה לי מושג שאתרגש מזה כל כך. אבל הנה הזכויות שלי פתאום שוות. מאבק אחד נגמר. החברה מאשרת אותי וכבר לא פולטת אותי החוצה מתוכה ויש לי טיעון מנצח לכל איש חושך שינסה לומר לי אחרת. זה מרגיש נעים.****

Ginger Carrot (19 of 27)


באמת שניסיתי למצוא קישור יצירתי למתכון. אין לי. מלבד זה שרוטב גזר ג'ינג'ר לסלט מככב אצלנו כבר שבועות והוא כל כך טעים ומיוחד שגם אתם צריכים לנסות. קרדיט פיתוח המתכון הולך ללוני שלצערו לא יוכל להנות מאור הזרקורים כי עברית היא (עדיין) לא הצד החזק שלו. בישול לעומת זאת, כן. אל תדאגו. אני אתרגם לו (וכן, להיות מוזמנים לארוחת ערב אצלנו זה ממש כיף…איף איי מיי סיי סו מייסלף).

Ginger Carrot (26 of 27)

הרוטב הזה מעולה. פשוט להכנה ומיוחד. מזדווג היטב עם סלט חסה, ולאחרונה גם הקפצנו זוקיני והוספנו את הרוטב ויצא אדיר. הוא מחזיק בערך שלושה ימים במקרר.

מצרכים

  • 6 גזרים בינוניים
  • כ-4 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי
  • חצי אבוקדו (לא לוותר!)
  • 2 שיני שום
  • 4-6 חלקים לבנים של בצל ירוק או רבע בצל לבן רגיל
  • 1.5 כפית מלח
  • 2 כפיות רוטב דגים (או כפית מלח נוספת במקום)
  • 3 כפות חומץ אורז (חומצים אחרים עובדים הרבה פחות טוב)
  • 2 כפות מירין (או כפית דבש)
  • 2 כפות שמן (אפשר זית עדיף שמן יותר נייטרלי)

Ginger Carrot

הכנה: מקלפית את הגזר. טוחנים גזר, בצל ושום ביחד עד דק, מוסיפים חצי אבוקדו כדי לקבל מרקם קרמי. מוסיפים את כל שאר המרכיבים וטוחנים היטב עד שהכל מתאחד. הרוטב סמיך. אך אם הוא סמיך מידי אפשר להוסיף עוד קצת שמן או כף מים ולבדוק שוב. טועמים, מתקנים תיבול. מוסיפים בנדיבות לסלט חסה. יאם.

Ginger Carrot (26 of 27)

אוכלים סלט ברוטב ג'ינג'ר גזר כי זה טעים, חושבים על הבושות שלנו ופועלים להן פעולות הפוכות.

רוצים עוד רעיונות מעולים לרטבי סלט? קפצו אל עלמה.

רוצים לקרוא פוסט נוסף בנושא גאווה שכתבתי לפני כמה שנים? הנה, ממש כאן.

הרדופים ליד החוף / נתן יונתן – יומן מסע מצולם ביוון ובסופו תזכורת לסלט הלאומי

Fullscreen capture 682015 112811 PM.bmp

מתוך שירים בכסות החשכה / נתן יונתן, ע"מ 72, הוצאת ידיעות אחרונות

אבא, אמא, ילדים די גדולים. סירה די קטנה.

קליפת אגוז נעה על פני המים. מתנדנדת ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה. המקרר עמוק וחלקו מופעל על קרח. בכיור מוזרמים מי ים. התנור על צירים כך שיישאר מאוזן גם כשהסירה לא. המים כחולים כמו שרק יוון יודעת. האיים קטנים, המפרצים ציוריים ואנחנו עוגנים איפה שרוצים. חופש מוחלט לשוט – לאן שתיקח אותנו הרוח.

Sunsets2

אפשר ביחד ואפשר גם בנפרד, אפשר בשמש ואפשר גם בצל. מותר לישון כל היום, או לעזור עם החבלים, הקשרים, החכות (כי מחכים לדג?) והבישולים. ההפלגה מהנה. אבל יותר כיף כשזורקים עוגן, מדליקים אריק איינשטיין על הסיפון וקופצים למים הכחולים-כחולים שאפשר לראות את קרקעיתם לעומק מטרים רבים. רגעי הלחץ היחידים הם כשצריך להחנות את הסירה, חניה לאחור עם סירה הרבה יותר קשה מאשר עם אוטו.

White Greece

וכפרס על החנייה המוצלחת (יותר או פחות) ופיצוי על רגעי הלחץ קופצים למים הכחולים. ושוב אוכל ושתייה. במפרץ הקטן מוצאים את הטברנה הכי חמודה מבין השתיים ומזמינים לאט לאט את כל התפריט: סרדינים מטוגנים, קלמרי, סלט יווני ועוד אחד, קבב, צ'יפס, מה טרי? אפשר לראות את הדג? ניקח גם עלי גפן ממולאים וצזיקי. שניים. ולהוריד את הכל עם אוזו או לכאלה שלא מצליחים לאהוב עדיין אניס, המאותגרים, גם וויסקי יש בשפע, אבל הוא ילווה במנה קטנה של לעג.

סלט יווני, מסתבר, זו לא המצאה. הם באמת אוכלים אותו בכל מקום. כמה שהוא פשוט ככה הוא טעים. ואנחנו מתוך נאמנות למקום בכל בוקר חותכים עגבניות, מלפפונים, פלפל ירוק ובצל סגול, מניחים מעל חתיכת גבינה מלוחה ענקית ומזלפים שמן זית מקומי. ולידו חביתה ומאפה טרי. מישהו התעורר לראות את הזריחה שמבשרת גם שהלחם כבר אפוי במאפיה האחת שיש בכפר שבפאתיו המימיים ישנו הלילה. ופעם אחת גם שקשקנו שקשוקת חורטה שהם עלים מקומיים בין תרד למנגולד לרוקולה והטעם שלה עדיין מהדהד בירכתי הלשון שלי.

Bread

untitled (1 of 1)

והירקנית בפסגת ההר שקנינו ממנה כל פרי, ירק וזית כבוש מקומי שהציעה. בחביבותה היוונית הסיעה את סלינו במורד התלול של ההר עד לסירה אחרי שאכלנו ארוחת ערב במסעדה של אחותה. יש לה שלוש אחיות כולן נולדו בכפר הלבן והציורי שבפסגתו טירה נטושה עם השקיעה היפה בעולם. כולן עדיין גרות כאן, כל אחת עם משפחתה. לאחת חנות ירקות, השנייה פתחה מסעדה, לשלישית מכולת. הצעירה התחתנה עם עשיר הכפר, היא לעבוד, כבר לא צריכה. ובמסעדה של אחותה אחד מכל דבר. מה טרי? מה מקומי? הקלמרי נתפס בחופי האי, ניקח שניים. הכבש נשחט מעבר לכביש. עלי הגפן ממולאים במקום, מה זאתומרת אדוני, אז איפה? וסלט יווני. ברור.

Greece in white

Fisherman

וכשלא אוכלים שותים כדי לפתח תאבון. קמפרי תפוזים, וויסקי וג'ינג'ר אייל. התאהבתי פתאום בג'ין וטוניק, אבל רק אם יש בפנים מלא מלפפון. אוזו שמחוויר כשמוסיפים לו מים. רום עם ליים ונענע וקצת מיץ אננס טרי. ובירה, אוי כמה בירה. פחית שתייה קרה על סירה בשמש קופחת זה עונג שקשה לתאר.

Cocktails

ארון נשנושים עם כל שוקולד שטריידר ג'וז המציא מסתתרו למטה, למרות שכולנו "בדיאטה" בסוף השבוע לא נשאר שם כלום אבל אני עד שהיו, כי סחבתי במזוודה שלי: קרמל רך מצופה בשוקולד מריר, קרמל קשה מצופה בשוקולד ופסטוקים, פולי קפה מצופים שוקולד, שקדים מצופים קוקוס ו…שוקולד. לדר בננות. ואפרסמונים, משמשים ומנגו מיובשים. עוגיות הריבה של אמא שלי בקופסת ענק. וכיף להכין קפה במקינטה שהבאנו ולהשקיע, כי חופש, בהקצפה ידנית של החלב.

וערב אחד ישבנו כולנו מסביב לשולחן בחוץ והכנו פסטה. משפחה שלמה מגלגלת מקרונים שמנמנים לאור השמש השוקעת ואח אחד, שף אמיתי, שעומל בבטן הסירה על ציר פירות ים משרימפ, סרטנים כחולים וקלמרי שהרגע נימשו מהים. בקרוב תורתח הפסטה ותתמסר לציר. לא יעבור זמן רב עד שגם אנחנו נתמסר, איש איש לתאו הקטן ולנדנודי הסירה המרגיעים.

ווש ווש שוויש שוויש ששששששששששששששש

noodles2

מלח, רוח, מים, שמש  – – – ים, יבשה, ים – – –

סלט יווני. בטח שאתם מכירים אותו. מי לא? אבל אני יודע שעכשיו בא לכם ממש. הנה ככה תכינו כמו היוונים:

מצרכים

  • 2 עגבניות אדומות מוצקות ובשלות
  • 2 מלפפונים מוצקים וקטני מידות (שלא יהיה מימיים)
  • פלפל ירוק אחד
  • רבע/חצי בצל סגול
  • קובייה גדולה של גבינה מלוחה
  • כמה קמצוצים של אורגנו
  • מספר זיתים שאוהבים
  • 4-5 כפות שמן זית איכותי
  • חצי לימון
  • מלח פלפל

חותכחים לחתיכות גסות את הירקות. זה לא סלט קטן קטן. עגבניות לרבעים ואז כל רבע לחצי לרוחבו. את המלפפונים לעיגולים שמנשמנים. את הפלפל לעיגולים ואז לחצאי עיגולים וכך גם את הבצל הסגול. מניחים בקערה קטנה. מושיבים את הזיתים עם החרצנים מסביב. מעל לערימת הירקות מניחים חתיכה מלבנית גדולה של גבינה מלוחה. כן, אחת גדולה. לא מפוררים אותה. מזלפים שמן זית, סוחטים חצי לימון, זורים אורגנו ומלחפלפל. מהנדסים מזלג כך שתמיד יהיו לפחות שני מרכיבים עליו ועדיף גם גבינה.

Greece (1 of 1)

– – – ים, יבשה, ים – – –