(אַל תַּחַשְׁבִי שֶׁהַחַיִּים קְצָרִים) / אוה קילפי – פודינג לחם למנה עיקרית ביחד עם אמנון יוהס

tomato-bread-pudding-43-of-43

fullscreen-capture-9142016-85235-pm-bmp

 

(מתוך הפרפר חוצה את הכביש / אוה קילפי ע"מ 154, הוצאת כרמל)

רחובות של אנשים שאני לא מכיר, אבל הייתי יכול, עוברים מולי. יכול להיות שהשולחן הזה של היפים התל-אביביים שיושבים משמאלי היו חברים טובים שלי, בטח היינו מכירים באוניברסיטה. ואולי בעצם הייתי יוצא עם אחד מהבחורים וזה לא היה עובד ואז כל הישיבה הזאת בבית קפה כרגע הייתה ממש מביכה. יכול להיות שהייתי גר ממש מעבר לפינה בדירה רועשת יותר מידי ומשופצת פחות מידי, ואולי הייתי מזמין תמיד את המנה הזאתי בדיוק וכשהייתי מגיע לקפה המלצרית הייתה מחייכת אלי ואומרת: סנדוויץ' חביתה ואמריקנו? ואני הייתי מהנהן בחיוך ומרגיש מוכר.

tomato-bread-pudding-9-of-43

הייתי גר ממש פה והייתה לי בטח שגרה כזאת שבה הייתי הולך למכון כושר ישר מהעבודה, ואנשים במכון שאני מהנהן אליהם, ואיזה אחד חתיך במיוחד שאני מקווה תמיד שיהיה שם אבל אף פעם לא מדבר איתו. והייתה לי דרך שדרכה הייתי חוזר הבייתה. אולי היא הייתה הדרך הקצת יותר ארוכה במורד הרחובות הקטנים והיפים, ובימים של גשם הייתי רץ דרך הרחוב הראשי מהר מהר הבייתה כדי לא להירטב.

tomato-bread-pudding-16-of-43

והייתי עושה את הקניות בשוק הכרמל כל שבוע והשלמות בטיבטעם, ומתלונן על יוקר המחייה, ויוקר הקנייה וסובל בשקט מהלחות ומשכנע את עצמי שזה לא כזה נורא ושכולם מזיעים בדיוק כמוני. הייתי נוסע לשוק עם אופניים חשמליות ופעם בטח היו גונבים לי אותם והייתי כותב פוסט קרוּע-לב בפייסבוק. היה לי בטח כלב, תערובת של כנעני ומשהו אחר, אולי הייתי מוצא אותו במצפה רמון ואוסף אותו אלי כשעוד היה גור מלא בקרציות. לא הייתי מתחרט שלקחתי אותו למרות הנביחות והאחריות כי הוא היה מביא לי הרבה שמחה, חוצמזה ההורים שלי היו לוקחים אותו כשהייתי יוצא לחופשות והיו עוזרים לי עדיין עם חשבונות לוטרינר בזמנים לחוצים בכסף.

tomato-bread-pudding-4-of-43

Tomato Bread Pudding (15 of 43).jpg

ובכל סוף שבוע שני הייתי מבקר אצל ההורים, וכמה פעמים בשבוע מתקשר עם האחים, וקופצים לארוחת ערב או לבירה ורבים הרבה יותר אבל גם משלימים כי זה היה קל וחוצמזה בסוף השבוע כולנו ניפגש אצל ההורים.

Tomato Bread Pudding (17 of 43).jpg

ובטח היו לי כמה עבודות. אחת בקליניקה פרטית ואחת במקום ציבורי ואחת שבה הייתי מלמד ואף אחת מהן לא בתל אביב, למרות ששם הייתי גר. והיה לי אוטו קטן כדי להגיע איתו בין העבודות והייתי יודע בדיוק כמה פקקים יהיו לפי השעה שהייתי יוצא מהבית והייתי מספר לכולם על השיטה שלי להימנע מפקקים בגאווה של מקומי. והייתי נאבק למצוא חניה בסוף היום כשממש כבר רציתי להגיע למכון וגם היה לי פיפי דחוף מהנסיעה אבל זה היה שווה את זה כי בימי שישי בבוקר הייתי קם מוקדם ורץ בים ואז הולך לבית הקפה האהוב עלי.

tomato-bread-pudding-27-of-43

עוד הייתי שותה נס קפה כל בוקר עד שאולי אבא שלי היה מפתיע אותי במכשיר של נספרסו לאיזו יומולדת. והייתי מתנגד בהתחלה ואומר שמי צריך את כל הדבר הזה וזה רק להשתעבד לעוד מכשיר במטבח ולקפסולות המטופשות האלה, אבל הייתי מתחיל להשתמש בו מיד, ואפילו קם כמה דקות יותר מוקדם מההתרגשות בבוקר הראשון. ולפעמים בסתר כשהייתי בא להורים הייתי לוקח איזה שרוול של קפסולות לתיק מהמזווה שלהם, יש להם הרבה ובטח לא יהיה להם איכפת, הייתי אומר לעצמי ומציין גם שהגיע הזמן להתבגר.

tomato-bread-pudding-29-of-43

וגם הייתי לומד להיזהר בלשוני, לא להגיד שום דבר שנשמע יותר מידי שמאלני. הייתי מרגיש מיעוט נרדף והולך להפגנות, אבל גם בטח בסוף מתייאש מהחיים הפוליטיים ומתעלם מהם. בטח הייתי מרגיש הרבה יותר אשמה, והרבה יותר לחץ ושמחה על כל מיני דברים שקורים בחיים כי הייתי כל כך קרוב אליהם כל הזמן, בלי מרחק פיזי ופילטר דיגיטלי, חווה אותם בזמן אמת. הייתי מחזק את החברויות הקיימות ובערך פעם בשנה פותח את הלב גם לחברות חדשה. היינו נפגשים ומדברים אל תוך הלילה, שותים בירה וקפה וחושבים על החיים. בטח היינו מונים שוב את האנשים שאנחנו מכירים שגרים היום בחו"ל ומדברים שוב ושוב במעגלים על כסף וייאוש ותקווה ואהבה, על לקנות בית, ילדים וירושה. השיחה של הלילה הייתה נכנסת לי ללב והייתי בטח נכנס למיטה מוכה קפאין ואלכוהול ומתנדנד בין שינה לערות, חולם חלומות יקוצים וחושב מחשבות בשינה. הייתי בטח שמח במעורב עם חלקים קטנים עצובים, מרגיש שלם וגם קצת לא ובטח בלילות כאלה, כשהקיום היה מודגש הייתי חולם על איך החיים היו אם הייתי חי בברלין, או לונדון או אולי אפילו בניו יורק.

tomato-bread-pudding-39-of-43


אם הייתי גר פה גם הייתי נפגש כל הזמן עם אמנון וכבר בטח היה לנו פרויקט גדול משותף כי הימים שבהם אנחנו מצלמים פוסטים ביחד הם מהימים הכיפים בימות השנה. כי חיפה, ושוק, וסטודיו, ובירה ויין וקפה ואוכל שהכנו והיופי שכל מה שאמנון נוגע בו ובעיקר המשפחה והחברות של מאז גיל אפס.

tomato-bread-pudding-1-of-43

פודינג לחם הוא לרוב מנה אחרונה, אבל לאחרונה התחלתי להכין אותו כמנה עיקרית. הוא ממלא וטעים כל כך ויכול לקלוט אליו אלו טעמים שרק תרצו. הפעם בגרסה של עגבניות ושום בצלייה אטית, פטה, זיתים ובזיליקום.

tomato-bread-pudding-12-of-43

מצרכים:

  • 750 גרם עגבניות שרי בצבעים
  • מעט שמן זית
  • 250 גרם גבינת פטה
  • זיתים שחורים וירוקים
  • כ-6 שיני שום עם קליפה
  • פלפל חריף קטן
  • צרור בזיליקום
  • 3 ג'בטות
  • 3 כוסות חלב
  • מיכל שמנת 10/15/30 אחוז
  • 3 ביצים
  • מלח פלפל

הכנות: מחממים תנור ל-180 מעלות. חוצים עגבניות שרי, מניחים בשורות יפות, ומניחים מסביבן את שיני השום בקליפתן. משפריצים שמן זית וזורים מלח פלפל, אופים כ-45 דקות ועד שהעגבניות מצטמקות ומעט מתקרמלות. נותנים להן להתקרר (משתדלים מאוד לא לאכול את כולן מיד). מוציאים את שיני השום מקליפתן וחוצים אותן. את הפלפל החריף חותכים לחתיכות קטנות. את הפטה מפוררים לחתיכות קטנות-בינוניות. את הזיתים חוצים ומחלצים מהם את הגרעין.

Tomato Bread Pudding (21 of 43).jpg

גודל התבנית יקבע אם תקבלו תוצאה עם הרבה קריספי בצדדים ומעט נימוח מבפנים, או פחות קריספי בצדדים והרבה נימוח מבפנים. אני אישית אוהב את האופציה השנייה ותבנית של 20X30 תספק זאת.

בקערה מערבבים את החלב, השמנת, הביצים ומלח ופלפל.

tomato-bread-pudding-23-of-43

הרכבה: בוצעים חתיכות לחם קטנות מהג'בטה שעדיף אם היא ישנה וקשה אבל זה לא ממש משנה. מסדרים בתבנית שכבת לחם, מניחים בין החתיכות בנדיבות עגבניות, חתיכות פטה, חצאי שום אפוי, פלפל חריף, עלי בזיליקום קרועים, גבינת פטה וחצאי זיתים. זורים מלח פלפל ויוצקים מעל מתערובת הנוזלים. חוזרים על הפעולה עוד שכבה או שתיים.

tomato-bread-pudding-33-of-43

כשכבה עליונה שמים שוב את כל התוספות. נותנים לתבנית לנוח כ-30 דקות ועד שהלחם סופח אליו את רוב הנוזלים. אופים בתנור שחומם ל-180 מעלות כ-35 דקות ועד שהפודינג תפוח והחלק העליון הושחם מעט.

נותנים לפודינג להתקרר מעט (וגם התפיחה תרד בזמן הזה) ומגישים בחתיכות גדולות לשולחן כשעוד חם ואפשר גם בטמפרטורת החדר.

tomato-bread-pudding-32-of-43

אוכלים פודינג לחם למנה עיקרית וחושבים על מה אם….?

עוד פוסטים עם אמנון:

רוטב חציל שרוף עם עגבניות שרי לפסטה

קונפי ארטישוק , סלט חוביזה וסלט זעתר

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

"שניצל" פלפל קלוי במילוי גבינה

 

 

 

 

* (אל תחשבי שהחיים קצרים) / אוה קילפי – אורז בר עם ירקות צבעוניים, פוסט משותף עם אמנון יוהס

Amnon Color (1 of 1)-20140119

Fullscreen capture 20012014 134154.bmp

העולם סובב על ציריו. בכל יום השמש זורחת ושוקעת בזמנים צפויים, הימים מתארכים ואז מתקצרים, ואז מתארכים שוב, המים קופאים, הקרח מפשיר, הציפורים נודדות ואז חוזרות. צבעים משתנים, עונות מתחלפות. אנחנו רוכבים על גלי השינוי, מוסיפים שכבות משמעות אנושיות לתוך המחזוריות של הטבע – חגים, ימי הולדת, ימי שנה ומפגשים חוזרים – מציינים את הזמן שחולף על ידי מסורות. מנסים לקבע אותו בהיסטוריות האנושיות כדי להרגיש שהוא שלנו, זז לכבודנו, נכנע לנו קצת. אנחנו מדמיינים שיש לנו את הכוח לאלף את הזמן לציית ללוחות שנה, צפצופים והתרעות, לנוע על פי מחוגי שעון, לזרום דרך צינורות מדויקים כאילו שהוא בעצמו גרגירי חול שנופלים בקצב מדוד והם לא רק המסמנים החוורים שלו. אבל האמת היא שהזמן פרוץ ופרוע, פועל על פי חוקיו המסתוריים.

Amnon Color (10 of 33)-20140118

למרות נסיונות רבים, אף פעם לא הצלחתי לחשוב בתאריכים, לא יודע לזמן זכרונות על ידי מספרים, אני שכחן ימי הולדת סדרתי. לוח השנה הביולוגי שלי מסדר את עצמו לפי חוויות, מראות, ריחות ועונות. עברתי לניו יורק בקיץ לפני שלוש שנים, ביקרתי בארץ בחורף – זה היה דצמבר? או ינואר? אולי נובמבר? נפגשנו במסיבת ארוסין סתיוית, אכלנו תותים בשוקולד, לבשתי ג'קט רך למגע והיה ניחוח של גשם באוויר הצלול. נולדתי באביב.

Amnon Color (1 of 1)-4-20140119

למדתי לארגן את ההיסטוריה שלי במסורות. כשהייתי יותר צעיר חשבתי שמסורות נועדו לאנשים מקובעים. רציתי להיות משוחרר מהן ולהמציא את העולם שלי כל יום מחדש. היום אני מחפש אותן. מחפש את השונה בתוך הדומה של הפעם הקודמת ונהנה מההשוואה ומהנוסטלגיה שהיא משחררת במרחבים הבין סינפטיים שלי.  

Amnon Color (1 of 1)-3-20140119

הבלוג צלח את מחזור העונות הראשון שלו במרחב הוירטואלי, סתיו-חורף-אביב-קיץ… וכבר לא הכל חדש לו, פתאום גם הוא מחזור, וזה היה לנו כבר הביקור החורפי המשותף השני בארץ. הליווי שלו אותי בביקורים יוצר לי מסורות חדשות שבלי להתכוון מקטלגות לי את המשך. הוא לוכד את הזמן הפראי כמו ברשת פרפרים ומאלף ומסדר לי אותו בתוך היסטוריה אישית. הזמן שלי נאסף לתוך הפוסטים ונלכד במילים, בתמונות, במתכונים ובחוויות. ואז האי קיום נהייה מודע לעצמו לשנייה, והעולם הופך להיות שלי לרגע וגם קצת לתמיד.

Amnon Color (5 of 6)-20140119

מסורות יכולות להיות שבלוניות, שטוחות ועוורות, ואז משעממות ומיותרות. הגאולה שלהן מתרחשת כשנוצק לתוכן תוכן אישי באמת, כשהן משתנות מעט בכל פעם כדי לאכלס את האנשימות שמחיים אותן. אותו דבר ביחסים. יש יחסים כאלה שהם שבלוניים. שהם על פני השטח, שלא נוצק לתוכם תוכן אישי באמת, שפועלים על פי סט כללים חיצוני כמעט. ויש יחסים שצוללים הישר לתוך האישי והאינטימי, שנוגעים במקומות הנכונים עם ובלי מילים.

Amnon Color (14 of 33)-20140119

אמנון ואני מלווים זה את זה מגיל אפס ובמעט מילים יודעים הרבה. כשאנחנו ביחד אנחנו מתקיימים זה לצידו של זה כמו שאנחנו, כבר מזמן ויתרנו על הגינונים והנימוסים והכללים. שנים שאנחנו יוצרים את ההיסטוריה המשותפת שלנו ולעשות פוסט ביחד נותן לנו מסגרת, מסורת. הציפייה למפגש, התכנון, הביקור המשותף בשוק, הארוחות והשתייה בין לבין ואז הבישול והצילום מקטלגים לנו את הזמן, נותנים נקודת יחוס לפעם הקודמת והבאה.

Amnon Color (23 of 33)-20140118

בביקור הזה גיליתי שכשמבשלים עם משוררת מבשלים במילים וכשמבשלים עם מעצבת גראפית מבשלים באסתטיקה. כשמבשלים עם אמ(נו)ן מבשלים בצבעים, הטעמים מסתדרים מעצמם.

Amnon Color (27 of 33)-20140118

המנה הזו היא בין סלט לבין מנה חמה. אפשר לאכול אותה במגוון מעלות. קלה להכנה. יפה מאין כמוה. טבעונית (אם מוותרים על היוגורט).

Amnon Color (33 of 33)-20140118

יש בה ארבע שכבות: אורז בר, שכבת מנגולד מטוגן, סלק טרי מגורד ומעל זוקיני צהוב צלוי. מרטיבים עם רוטב ויניגרט פשוט של לימון, שמן זית, מלח פלפל וקצת בלסמי. בצד מגישים ממרח שעשוי מכמות זהה של טחינה ויוגורט מעורבבים. אנחנו גם הכנו סלט עגבניות צבעוניות.

 מבשלים אורז בר חום. בזמן שהוא מתבשל מטגנים הרבה מנגולד ירוק עם בצל ושום ומלחפלפל.

mangold

צולים בתנור מקלות זוקיני צהוב שהתזנו עליהם שמן זית, מלח וטימין.

zukkini

מגרדים הר של סלק סגול טרי.

Beets

מניחים שכבות שכבות אורז – מנגולד – סלק – זוקיני. שופכים ויניגרט.

Last 4אוכלים ארוחה בצבעים ומקטלגים את החוויה בלוחות השנה הפנימיים לשליפה בעת הצורך.

התמונה פה למטה לקוחה מתוך הפוסט הראשון שאמנון ואני עשינו ביחד, אם תלחצו עליה תוכלו לראות גם את היצירות היפיפיות שלו, וגם את אחד הפוסטים האהובים עלי עד כה:

IMG_0705

ובפינת ההודעות – התחלתי חשבון אינסטגרם לבלוג. אני עוד טירון, מנסה להבין את הכרוכיות והסולמיות. אני לא מבטיח שהחשבון יהיה לנצח, אבל בנתיים אני נהנה ממנו. מוזמנים לעקוב: TmunAchila