על עצמי / לאה גולדברג – פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי עם אמנון יוהס

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-3

Fullscreen capture 462016 93956 PM.bmp

(מתוך לאה גולדברג, שירים ג' / לאה גולדברג, ע"מ 85, הוצאת ספרית פועלים 2004)

הפרחים שבקנקן על השולחן יודעים את הזמן עמוק בתוכם. הוא צרוב בעלי הכותרת שלהם, בגבעולים הדקים, שממשיכים לשתות מהמים גם אחרי שנקטפו מהפקעת. הם פרחו כולם ביחד, לפי אות של השמש והארץ, והיום הם הכי פתוחים שאי פעם יהיו, מתמתחים לכל עבר ומפיצים את הריח שלהם, מייחלים למגע. הם הגיעו לשיא ההדור שלהם ומכאן הדרך למטה קצרה. מחר, אני כבר יודע, למוד פרחים בקנקנים, אקום לראות את החיוּת שלהם מתחילה לפנות מקום לכליה. פרחים בבית אף פעם לא ממש שימחו אותי כי הם בשיאם זמן כה מועט ואז קמלים, ומתפרקים ובסוף נשארת רק עצבות חומה ונבולה. פרחים בבית נועדו למי שלא מפחד לקבל תזכורת תמידית שהזמן מבעבע בתוכנו בלי הפסקה. צריך להחליף אותם לפני שהעצב מגיע או לחיות עם הוכחה ששינוי כל הזמן נמצא באוויר.

Eggplant Tomato Sauce (3 of 42).jpg

Eggplant Tomato Sauce (9 of 42)

הכל תנועה והכל גם עומד, אנחנו עשויים מחלקיקים שפעם הרכיבו מישהו אחר ועברו את כל גלגולי החיים והמוות וכרגע הם בנו ולאן ימשיכו מכאן, אי אפשר לדעת. הגוף שלנו מורכב מעצים ושיחים, חיפושיות וכלבים, דינוזוארים ואנשים שהיו ואינם עוד, אלא בזכרון החמקמק של החומר. המים שאנחנו שותים כבר הרוו יערות ופרחים, חיות ואנשים, התאיידו והתעבו מחדש והתגלגלו בין שמיים ואדמה וים והגיעו אל הברז ומשם חזרה אל גוף האדם. מנקודת המבט של הנצח כולנו בסופו של דבר בדיוק אותו חומר ואולי זה בעצם מה שאנשים חווים כשהם מדברים על גלגול נשמות, המולקולות שראו עולם ומלואו כבר זוכרות קצת מכל מי שאי פעם הרכיבו.

Eggplant Tomato Sauce (5 of 42)

ההווה חורש את העתיד והופך אותו לעבר והזמן נחתם בחומר. יש מרכיב של זמן עמוק בתוכנו והשעונים, לוחות השנה, הטיימרים והסטופרים שהמצאנו בקושי מצליחים לתפוס מימד קטן מתוך החוויה האמיתית של המשך. נתנו לזמן יחידות כדי שנצליח לדבר עליו, אבל הוא לא באמת נכנע להן, הוא הרבה יותר סמיך. ובעוד הגוף מסונכרן עם הזמן, חי בתוכו וכפוף לו, הנפש, כך לפחות נדמה לי, מתפקדת במישור אחר, עונה לחוקיות אחרת. התינוק והילד שאני שהפכו למתבגר ואחר כך למבוגר, וכל אלה עדיין נגישים בתוכי לפעמים כאילו שהיו כאן ועכשיו ומאז ומתמיד. 34 שנים של חיים, על הגוף שלי רואים, בנפש אני לא מרגיש אותן. היא יודעת אותי עכשיו וגם את ההוא של פעם אבל לא מבינה בזמן שחלף ביניהם.

Eggplant Tomato Sauce (22 of 42)

הגוף מזדקן, זה ברור, אבל הנפש שלי רק משתנה בדרכים קשות לחיזוי. הזמן הוא רק שולי בשבילה, היא מצפצפת עליו מלמעלה, מכירה בקיומו אבל לא מתקמטת ממנו באותה הדרך כמו העור. הגוף משועבד לזמן, והנפש לחוקים אחרים של קיום. היא מגיבה לתחושות, לאנשים, לביחד ולבד. אצלה הכל יחסי. יש תקופות שהשאירו בה את חותמן שעיצבו ושינו אותה בזמן קצר, ויש חודשים, ואפילו שנים שבהן היא הייתה כמעט דוממת ולא נרשמה בה תנועה רבה. תקופות שלמות היא יכולה להיתקע בלא ניע ואז ברגעים ספורים היא יכולה להשתנות. ואולי לכן אף פעם לא התרגשתי מימי הולדת בשנים. 18, 21, 25, 30… כולם עברו. מעולם לא הייתי איש של תאריכים, מקטלג את העולם על פי חוויות ותרחישים.

Eggplant Tomato Sauce (8 of 42)

ועל אף הנסיון שלי להיראות סופר טרנסדצנטלי יש לי גם שתי רגליים על הקרקע, נשבע. ובתקופה הזאת של השנה אני נכנס ללחץ כי בכל זאת הזמן סוגר מעגלים ויום הולדת נוסף מגיע והשבועות לפני קצת מלחיצים.  כי אני לא יודע איך לחגוג וכל שנה אני נבהל מחדש שזה יהיה לא מספיק מיוחד או מיוחד קצת יותר מידי. השנה החלטתי שיום הולדת זה בשביל להגשים חלומות. וזה הזמן לעשות משהו שבא לי ושאחרת בחיים לא הייתי עושה. אז שכרנו בית באמצע היער ששייך לזוג שבבעלותם בית קפה ומאפייה ועל כן הבית כנראה גם מתפאר במטבח מצויד למשעי (את הקיצ'ן אייד נביא בעצמנו… השאר כבר שם) וכבר שבועות שאנחנו חולמים את כל הפרויקטים הקולינריים שביום-יום ובמטבחון הניו יורקי הקטנטון שלנו אנחנו לא מספיקים.

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-2

בחלום שלי, ניסע בין חוות, נקנה מכל הבא ליד, ואז נבשל משך שלושה ימים: קרואסונים, מוצרלה ביתית וריקוטה, פּוּלד פּורק, צירים סמיכים, לחמי מחמצת וסוכריות גומי ביתיות, מרמלדה וחלומות אחרים לרוב. את המצרכים אנחנו כבר אוספים במשך שבועות וההתרגשות רבה, כה רבה. ובסוף כשנחזור לניו יורק נזמין את מי שיהיה בסביבה לטעום. נדמה לי שבאוכל הגוף והנפש שלי נפגשים, וכשזה קורה, כשהם מתקיימים ביחד באותו מימד ורגע, מגיעה שמחה ואולי אפילו קצת אושר. נשמעת לי דרך נחמדה לבלות את יום ההולדת.

Eggplant Tomato Sauce (26 of 42)

ושאלה אליכם – אוהבי אוכל יקרים, אם היה לכם את כל הזמן שבעולם ואת מטבח החלומות, מה הייתם מכינים? תחלמו איתי לרגע, לכבודה היומולדת ואולי גם תתנו לי רעיונות חדשים?

Baskets and tomatoes

ומאיפה מגיעה ההשראה לכל זה? מהמפגש עם אמנון. בן הדוד שלי שאתם אולי כבר מכירים ושאיתו הכל אפשרי. חולמים, יוצרים ואוכלים ביחד, קונים מצרכים בשוק החיפאי ואז בסטודיו שהוא גם מרחב המחייה מבשלים ומצלמים ויש חיבור של הגוף, והנפש ובלוטות הטעם בכאן והרגע. הזמן של אמנון ושלי כמעט לגמרי מסונכרן והנפש גם. המתכון הסטודיו והאור שלו, הביצוע שלנו, הסלים היפים של תמר זוגתו. רוטב פסטה חציל שרוף ועגבניות שרי. קרמי בלי קרם, מתוק, וחמוץ ועמוק.

Eggplant Tomato Sauce (40 of 42)

מצרכים

  • 750 גרם חציל
  • פחית קטנה של עגבניות משומרות איכותיות
  • כ-350 גרם עגבניות שרי בצבעים שונים
  • 2 גבעולי כרישה
  • בצל צהוב קטן
  • בצל סגול קטן
  • ריחן או אורגנו טריים
  • מלח פלפל
  • לא חייבים אבל טעים – גבינת פטה

קולים על האש החשופה כ-750 גרם חציל. אולי כדאי לכם לפרוש מתחת נייר כסף, כי החציל מגיר מיץ.

Eggplant Tomato Sauce (15 of 42)

במחבת מאדים בצל סגול, בצל לבן וכרישה עד לריכוך והזהבה קלה.

Eggplant Tomato Sauce (29 of 42)Eggplant Tomato Sauce (30 of 42)

חופנים את בשר החציל השרוף ומוסיפים אותו יחד עם הבצל לממחה חשמלי. מוסיפים מלחפלפל וטוחנים הכל ביחד עם פחית קטנה של עגבניות מרוסקות. אמנון לימד אותי שלא כל העגבניות המרוסקות נולדו שוות, ואם משקיעים בפחית יקרנית לא מתחרטים.

Eggplant Tomato Sauce (21 of 42)

מחזירים לסיר ומבשלים ביחד דקות ספורות ואז זורקים פנימה, בשלמותן עגבניות שרי בכל הצבעים. נותנים להן להתרכך ולהתבשל קצת. מספר דקות. מגישים על פסטה עם הרבה גבינת פטה מעל ועלים של אורגנו טרי או בזיליקים.

Eggplant Tomato Sauce (27 of 42)

אוכלים פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי וחושבים על מפגשים מהנים בין הנפש והגוף.

Eggplant Tomato Sauce (35 of 42)

אמנון הוא אמן נהדר ואם בא לכם לראות את הסטודיו שלו ולקבל על הדרך מתכון  ל "שניצל" פלפל קלוי ממולא בגבינות תקפצו לכאן.

הכנו ביחד גם:

קונפי ארטישוק , סלט חוביזה וסלט זעתר

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

* (אל תחשבי שהחיים קצרים) / אוה קילפי – אורז בר עם ירקות צבעוניים, פוסט משותף עם אמנון יוהס

Amnon Color (1 of 1)-20140119

Fullscreen capture 20012014 134154.bmp

העולם סובב על ציריו. בכל יום השמש זורחת ושוקעת בזמנים צפויים, הימים מתארכים ואז מתקצרים, ואז מתארכים שוב, המים קופאים, הקרח מפשיר, הציפורים נודדות ואז חוזרות. צבעים משתנים, עונות מתחלפות. אנחנו רוכבים על גלי השינוי, מוסיפים שכבות משמעות אנושיות לתוך המחזוריות של הטבע – חגים, ימי הולדת, ימי שנה ומפגשים חוזרים – מציינים את הזמן שחולף על ידי מסורות. מנסים לקבע אותו בהיסטוריות האנושיות כדי להרגיש שהוא שלנו, זז לכבודנו, נכנע לנו קצת. אנחנו מדמיינים שיש לנו את הכוח לאלף את הזמן לציית ללוחות שנה, צפצופים והתרעות, לנוע על פי מחוגי שעון, לזרום דרך צינורות מדויקים כאילו שהוא בעצמו גרגירי חול שנופלים בקצב מדוד והם לא רק המסמנים החוורים שלו. אבל האמת היא שהזמן פרוץ ופרוע, פועל על פי חוקיו המסתוריים.

Amnon Color (10 of 33)-20140118

למרות נסיונות רבים, אף פעם לא הצלחתי לחשוב בתאריכים, לא יודע לזמן זכרונות על ידי מספרים, אני שכחן ימי הולדת סדרתי. לוח השנה הביולוגי שלי מסדר את עצמו לפי חוויות, מראות, ריחות ועונות. עברתי לניו יורק בקיץ לפני שלוש שנים, ביקרתי בארץ בחורף – זה היה דצמבר? או ינואר? אולי נובמבר? נפגשנו במסיבת ארוסין סתיוית, אכלנו תותים בשוקולד, לבשתי ג'קט רך למגע והיה ניחוח של גשם באוויר הצלול. נולדתי באביב.

Amnon Color (1 of 1)-4-20140119

למדתי לארגן את ההיסטוריה שלי במסורות. כשהייתי יותר צעיר חשבתי שמסורות נועדו לאנשים מקובעים. רציתי להיות משוחרר מהן ולהמציא את העולם שלי כל יום מחדש. היום אני מחפש אותן. מחפש את השונה בתוך הדומה של הפעם הקודמת ונהנה מההשוואה ומהנוסטלגיה שהיא משחררת במרחבים הבין סינפטיים שלי.  

Amnon Color (1 of 1)-3-20140119

הבלוג צלח את מחזור העונות הראשון שלו במרחב הוירטואלי, סתיו-חורף-אביב-קיץ… וכבר לא הכל חדש לו, פתאום גם הוא מחזור, וזה היה לנו כבר הביקור החורפי המשותף השני בארץ. הליווי שלו אותי בביקורים יוצר לי מסורות חדשות שבלי להתכוון מקטלגות לי את המשך. הוא לוכד את הזמן הפראי כמו ברשת פרפרים ומאלף ומסדר לי אותו בתוך היסטוריה אישית. הזמן שלי נאסף לתוך הפוסטים ונלכד במילים, בתמונות, במתכונים ובחוויות. ואז האי קיום נהייה מודע לעצמו לשנייה, והעולם הופך להיות שלי לרגע וגם קצת לתמיד.

Amnon Color (5 of 6)-20140119

מסורות יכולות להיות שבלוניות, שטוחות ועוורות, ואז משעממות ומיותרות. הגאולה שלהן מתרחשת כשנוצק לתוכן תוכן אישי באמת, כשהן משתנות מעט בכל פעם כדי לאכלס את האנשימות שמחיים אותן. אותו דבר ביחסים. יש יחסים כאלה שהם שבלוניים. שהם על פני השטח, שלא נוצק לתוכם תוכן אישי באמת, שפועלים על פי סט כללים חיצוני כמעט. ויש יחסים שצוללים הישר לתוך האישי והאינטימי, שנוגעים במקומות הנכונים עם ובלי מילים.

Amnon Color (14 of 33)-20140119

אמנון ואני מלווים זה את זה מגיל אפס ובמעט מילים יודעים הרבה. כשאנחנו ביחד אנחנו מתקיימים זה לצידו של זה כמו שאנחנו, כבר מזמן ויתרנו על הגינונים והנימוסים והכללים. שנים שאנחנו יוצרים את ההיסטוריה המשותפת שלנו ולעשות פוסט ביחד נותן לנו מסגרת, מסורת. הציפייה למפגש, התכנון, הביקור המשותף בשוק, הארוחות והשתייה בין לבין ואז הבישול והצילום מקטלגים לנו את הזמן, נותנים נקודת יחוס לפעם הקודמת והבאה.

Amnon Color (23 of 33)-20140118

בביקור הזה גיליתי שכשמבשלים עם משוררת מבשלים במילים וכשמבשלים עם מעצבת גראפית מבשלים באסתטיקה. כשמבשלים עם אמ(נו)ן מבשלים בצבעים, הטעמים מסתדרים מעצמם.

Amnon Color (27 of 33)-20140118

המנה הזו היא בין סלט לבין מנה חמה. אפשר לאכול אותה במגוון מעלות. קלה להכנה. יפה מאין כמוה. טבעונית (אם מוותרים על היוגורט).

Amnon Color (33 of 33)-20140118

יש בה ארבע שכבות: אורז בר, שכבת מנגולד מטוגן, סלק טרי מגורד ומעל זוקיני צהוב צלוי. מרטיבים עם רוטב ויניגרט פשוט של לימון, שמן זית, מלח פלפל וקצת בלסמי. בצד מגישים ממרח שעשוי מכמות זהה של טחינה ויוגורט מעורבבים. אנחנו גם הכנו סלט עגבניות צבעוניות.

 מבשלים אורז בר חום. בזמן שהוא מתבשל מטגנים הרבה מנגולד ירוק עם בצל ושום ומלחפלפל.

mangold

צולים בתנור מקלות זוקיני צהוב שהתזנו עליהם שמן זית, מלח וטימין.

zukkini

מגרדים הר של סלק סגול טרי.

Beets

מניחים שכבות שכבות אורז – מנגולד – סלק – זוקיני. שופכים ויניגרט.

Last 4אוכלים ארוחה בצבעים ומקטלגים את החוויה בלוחות השנה הפנימיים לשליפה בעת הצורך.

התמונה פה למטה לקוחה מתוך הפוסט הראשון שאמנון ואני עשינו ביחד, אם תלחצו עליה תוכלו לראות גם את היצירות היפיפיות שלו, וגם את אחד הפוסטים האהובים עלי עד כה:

IMG_0705

ובפינת ההודעות – התחלתי חשבון אינסטגרם לבלוג. אני עוד טירון, מנסה להבין את הכרוכיות והסולמיות. אני לא מבטיח שהחשבון יהיה לנצח, אבל בנתיים אני נהנה ממנו. מוזמנים לעקוב: TmunAchila

בגוש השיש / דן פגיס: שניצל של פלפל קלוי ממולא בגבינה, ופוסט ראשון מסדרת "הביקור בארץ" הפעם בשיתוף אמנון יוהס

IMG_0705

Fullscreen capture 02012013 120326.bmp
 

(כמו אחוז גבוה מהמחשבות שלי, גם זו מגיעה בעקבות שיחה עם אוֹרי): אני עד וכל מפגש שלי בגיאוגרפיה הישראלית הופך אצלי לעדות. אני עד לכך שהאחים שלי מתבגרים והופכים להיות אנשים אמיתיים, מרשימים ומרגשים, עד לחברים שלי שמשתנים, גדלים, מתקדמים ומצליחים. עד לתל אביב המתפתחת, לירושלים שגוועת, ולבאר שבע שלא משתנה לי. עד לפוליטיקה שהופכת מופרכת מיום ליום. נראה לי שאחד התפקידים המרכזיים שיש לנו זו בחייה של זו, זה בחייו של זה, הוא להיות עדים. לחוות את אהובינו על רצף הזמן עבר-הווה-עתיד ולהעיד בפניהם באופן מיטיב מי היו, כיצד השתנו ומי הם עכשיו. זו בטח לא פרקטיקה סדורה. אלא משהו שקורה מעצם הקשר המתמשך, מההיכרות האינטימית, מליווי לאורך הזמן. כל ביקור שלי בארץ מפגיש אותי עם העדים שלי ומסמן לי במה השתניתי, מזכיר לי מה הם היסודות שלי ומאיר את הדרך שבה אני הולך. זה מרגיע אותי לדעת שיש לי עדים, יש מי שיזכירו לי מי אני גם אם אני במקרה אשכח.

IMG_1097

יש לי המון מזל: יצירה היא אולי הדבר שהכי מרגש אותי בימים אלה והעדים שלי הם אנשים יצירתיים. מה זה יצירתיים? קוסמים. עושים יש מאין. מביעים את העולם באלף ואחת דרכים. כותבים, מלחינים, מציירים, מצלמים, מטפלים, חוקרים, מבשלים. כמו בשיר של פגיס, לפעמים כשאני רואה יצירת אמנות נדמה לי שהיא נועדה להיות. שהיא תמיד הייתה קיימת בעולם ורק חיכתה להיכתב או להצטייר. ככה אני מרגיש כשאני נכנס לסטודיו החיפאי של אמנון. נולדנו בהפרש של חודש וגדלנו צמודים. אמנון הוא אחד העדים הכי ותיקים שלי. אמנם הוא בן דוד שלי ויותר מזה חבר שמלווה אותי מאז ומתמיד, אבל אני עדיין יכול להגיד, בלי למצמץ ותוך טעינה לאובייקטיביות, שהוא אחד האמנים הכי מרגשים ומוכשרים שפועלים היום בארץ.

peoples

עם ידיים של זהב, נפש רגישה וחוש אסתטי שאין שני לו, אמנון כבר שנים יוצר- מצייר, מפסל, מצלם, מדפיס, חורט ומה לא? אמן אמיתי כמו של פעם, שיודע ליצור את הצבעים שלו בעצמו מחומרי גלם, שחי את האמנות על העליות והמורדות שהיא מייצרת.

storage

הסטודיו שלו, שם צילמנו ביחד פוסט, הוא עולם. היצירות שלו הן אחת אחת, אבל גם מכלול. כל פעם שאני מבקר אצלו בסטודיו בחיפה, שהיא עיר שמצליחה לשמור על מה שפעם היה יפה במדינה הזאת וקצת נעלם, הנפש שלי מתרחבת והלב גדל. את הפוסט המושקע הזה הגינו, צילמנו וסיגננו ביחד אצלו בסטודיו.

IMG_1082

IMG_1140

הכלים היפים יפים מגיעים מ"שילובים", שם תמר, בת הזוג המקסימה של אמנון עובדת. מוכשרים ויצירתיים, כבר אמרתי?

IMG_0901

שניצל פלפל קלוי במילוי גבינה.

IMG_0973

מדובר באחלה מנה… אבל אם לומר את האמת כולה… היא לוקחת זמן להכנה וקצת התעסקות. זה מתגמל. כן. אבל בינינו, אפשר לעצור כמעט בכל שלב והיא עדיין תהייה מאוד טעימה. פלפלים קלויים וגבינה זה טעים. לא משנה באיזה גלגול. ואם כבר בכנות אנחנו עוסקים, השלבים הרבים היו רק תירוץ טוב ליום עבודה ארוך ומשותף ולעוד כוסית של יין או קפה משובח.

IMG_1061

אז מה צריך ?
פלפלים צהובים, כתומים, ואדומים גדולים ככל האפשר (הפלפלים הירוקים התפרקו קצת ופחות התאימו)
גבינות למילוי: אנחנו בחרנו בפטה 16%, בפרומעז ובקממבר. או בקיצור, ללכת על גבינות חצי קשות.
2 ביצים
בערך כוס קמח
פירורי לחם (אנחנו השקענו בפנקו, פירורי הלחם היפניים, והיה ממש כיף).

קילוף הפלפלים: את הפלפלים מניחים בתבנית על ריפוד של נייר אפיה או נייר כסף. מכניסים לתנור על חום גבוה עד שהם משחימים. הופכים אחרי כחצי שעה כדי שההשחמה תתבצע באופן הכי אחיד שאפשר, אבל מבינים ששלמות זה פָסֶה והפלפלים לא יהיו לגמרי אחידים  בצבעם. רואים איך שהקליפה כבר מתחילה להיפרד מהם בהכנעה.

IMG_0696

אחרי בערך שעה בתנור, כשהפלפלים כבר איבדו מהאון שלהם והם שחומים היטב, מוציאים אותם ומכניסים לתוך שקיות ניילון. קושרים את השקיות ונותנים להם להתקרר בסאונה המאולתרת על השיש או בפריזר. השקיות האטומות גורמות לפלפלים להזיע כהוגן ולהיפרד מהקליפות שלהם בקלות, אי אפשר להאשים אותם, גם אני רוצה להשיל מעלי כל כיסוי כשחם לי. כשהפלפלים מגיעים לטמפרטורה שאפשר להתעסק עמם בידיים בקלות שולפים להם את הראש, מרוקנים מגרעינים ומקלפים עד כמה שניתן. מאוד מאוד משתדלים לשמור כל פלפל כפרוסה אחת של פלפל, או מקסימום לחלק לשניים, יש לו עוד דרך ארוכה לעבור שכוללת עיטוף של חתיכת גבינה.

הנה, עכשיו כל פיסת פלפל מחבקת חתיכה נדיבה של גבינה.

IMG_0935

מגלגלים בקמח, טובלים בביצה

IMG_0980

 מכסים בפירורי לחם ומטגנים במחבת עם שמן חם

IMG_0986

מפיסות תועות של פלפל צהוב הכנו רוטב פלפלי גם הוא לכל הסיפור הזה, טחנו פלפלים, שום (חצי שן), שמן זית ואורגנו. יצא מעולה, ונשאר גם לסנדוויץ' של מחר.

sauce

הכנו גם סלט בצד. רוקט, בזיליקום, עירית ונענע

IMG_0749

עם מלא גרגירי רימון ורוטב של לימון ושמן זית. זה התאים בול (ידעתם שאם חובטים בחצי רימון עם כף של עץ הגרעינים שלו נפרדים ממנו בקלי קלות?).

rimon

זהו. אוכלים מיד אחרי הטיגון, ככה שהגבינה תזלוג החוצה בחושניות, ומעידים אחד בפני השני כמה טעים יצא.

IMG_1013-001

כשהייתי בארץ צילמתי עוד שני פוסטי אירוח, שיעלו בשבועות הקרובים ככה שיש (לי) למה לצפות.

studio2

אמנון יוהס יוצר בחיפה ומלמד שיעורי ציור ורישום בסטודיו שלו. אפשר ליצור איתו קשר במייל amnonyuhas@hotmail.com

handle with care