העצים / פרנץ קפקא – קונפי ארטישוק, סלט חוביזה וסלט זעתר עם אמנון יוהס.

Amnon 2015 (1 of 1)-2

Fullscreen capture 4172015 52600 PM.bmp

(מתוך פרנץ קפקא סיפורים ופרקי התבוננות , עמוד 25, הוצאת שוקן 1964. תרגום: דן מירון)

אגלי זעה מעוורים אותי, שרירי הירכיים שורפים, הנשימה מתבלבלת, כל כולי גוש סבל דביק ומזיע, מסביבי כבר נקווה מעגל קטן של טיפות (שלום לך שכנה אסיאתית מהממת ויבשה לגמרי משמאלי, את בטח מ-מ-ש שמחה שבאת ליוגה הערב). שֶיי המורה שהיא מן דמות כזאת שכותבים עליה סדרות טלויזיה – יפיפיה, מסתורית ובלתי ניתנת להשגה, עם כריזמה שקטה שגורמת לך לחשוב שהיא קרובה שחורת שיער של קליסי – מחייכת. היא מזכירה לנשום (פעם כשרק התחלתי יוגה לגלגלתי בלב על כל הנושמים בקול  – "האאאאאאאאאא…", "הממממממממממממממ…",  יאללה, יאללה תעשו לי טובה יא מתלהבים. היום אני מוביל את המקהלה). "פהפהפהפהפהפפהפהפהפהפפהפה" – אני מסנן אוויר החוצה דרך שפתיים רוטטות ומייחל לסוף השיעור. שיי אומרת נהייה פה רק עוד קצת ואני משחרר "האאאאאאאאאאאא" מעט מוגזם לחלל החדר. כמה קצת? "פפהפהפהפפהפה", הרבה קצת? משתדל להסיח את דעתי במחשבות על הקומבוצ'ה שאשתה אחרי… מעט קצת? תופס איזה שביב של מוטיבציה- מותח ידיים ומכופף ברכיים עוד טיפ טיפה, רעד בלתי נשלט אוחז בגוף שלי. "הממממממממממממ". טיפת המוטיבציה שמצאתי לפני רגע נוזלת במורד הגב שלי ישר לתוך התחתונים.

Artichoke solo

היא מסתכלת עלי? אולי אנוח לשנייה. רק לרגע, אנחנו יושבים פה בכיסא הדמיוני כבר שעות. שעות!!! דייייי. שֶיי אומרת – אתם כועסים? (כן!) סובלים? (כן!) תנשמו עמוק ותשחררו את כל זה, אחרי הכיסא הזה, נחשו מה? יבוא עוד אחד. אני מיואש ומרגיש מסכן. אולי פשוט אוותר? סוף סוף היא נותנת את האות ולכמה נשימות בודדות הראש בין הרגליים במצב מנוחה פוטנציאלי. אבל המחשבות לא באמת נותנות לי להנות ממנה. עוד שנייה עוד כסא…  הסבל מיד יחזור… ועוד לפני ששוב התחיל, כבר חמוץ לי בבטן.

Amnon 2015 (39 of 50)

"ידיים למעלה, אגן למטה, צ'ר פואוז נאמבר טו". היאוש כבר שם. אבל, הפעם, אחרי מי יודע כמה שיעורים ושנים של תרגול יוגה קורה משהו חדש, פתאום המלים של שֶיי מצליחות לחדור את מעטפת הסבל ומתוך הבאסה צומחת לה תובנה בלתי צפויה וחדשה. מה הטעם לייחל שתנוחה תסתיים אם אחריה פשוט הולכת לבוא עוד אחת קשה באותה המידה או אפילו יותר? וכשסוף סוף נותנים לי מנוחה, לוותר עליה בגלל שעוד רגע אעבוד קשה שוב? משהו לא מסתדר בהגיון הזה שלי. וגם – באתי ליוגה בשביל, וֶול… לעשות יוגה. אז אולי די עם החמיצות? אני קצת מתרגז על היוגה שהיא צודקת כל כך וככה בלי להניד עפעף הופכת את הסבל שלי ללא רלוונטי. האם אני יכול באמת להיות ברגע כמו שהוא בלי לייחל לשנות אותו? האם אני יכול לנשום עמוק לתוך הכאב  בלי לייצר מסביבו סבל נוסף?

Amnon 2015 (26 of 50)

ופתאום אני רואה שזה קורה לי בעוד מקומות בחיים – כשאני מביט בנהר ההדסון מהרכבת בדרך לעבודה. בערך 10 דקות לפני התחנה שלי, למרות כל היופי בחוץ, אני כבר מזהה ניצנים של לחץ לקראת הירידה ותחילת היום. או כשאני יושב מול צלחת של אוכל טעים במיוחד, והיא עוד חצי מלאה אבל  גם חצי ריקה ואני כבר מתעצב על זה שעוד מעט כבר לא יישאר בולונז… מסתבר שיש לנו איזשהו מרחב תמרון נפשי להמעיט את הסבל של עצמנו. לא האמנתי לזה במשך הרבה שנים, אבל פתאום אני מבין. מה הטעם להילחם במה שאי אפשר לשנות? הכאב הגופני של תנוחת הכיסא כבר שם, וגם תחנת הרכבת שלי כמו הצלחת הריקה –  הם יבואו בין כה וגם יתפוגגו ואחריהם יבואו דברים אחרים רעים או טובים או נייטרלים לא פחות. כשהראש שלי נלחם בכאב הוא זה שמייצר את הסבל. או הסבל הוא הוא המלחמה העיקשת בכאב. לעומת זאת, כשאני מקבל את הכאב כפי שהוא כעוד תופעה של החיים הוא הרבה פחות נורא. יותר נסבל (נסבל משורש ס.ב.ל. – מעניין שאת הכאב בעברית סובלים באנגלית "מרגישים" אותו ואני רוצה לשנות את זה לחווים משורש ח.ו.ה במקום).

Amnon 2015 (22 of 50)

מסקנה (כמובן שלא באמת שלי, אני רק מתעל לכאן את הטרנד הבודהיסטי המקומי) וביג פיניש – הכל עובר. הרע, הטוב וכל מה שבאמצע, ולנו רק נותר לחיות את הרגע כשהוא שלנו, לקבל את הכאב כשאנחנו חווים אותו, להמעיט את הסבל כשאנחנו נתקלים בו ולחבק את השמחה כשהיא מגיחה.

Amnon 2015 (13 of 50)


את אמנון אתם כבר מכירים היטב מהפוסטים הקודמים שלנו ביחד. ואם לא אז תציצו עליהם, כי הם מהפוסטים האהובים עלי בבלוג (קישורים בסוף הפוסט). יש לו ידי זהב, לב רחב וכשרון לעשות את הכל פשוט יפה (אני מפנטז על היום שבו לא יפריד בינינו אוקינוס ונוכל לעשות איזה פרויקט רציני ביחד). הוא גם מעביר שיעורי ציור בחיפה. והוא גם הבן הדוד האהוב שלי שנולד חודש אחרי. בכל ביקור שלי בארץ אני מגיע אליו לחיפה ליומיים. את הערב אנחנו מבלים בתכנונים, את הבוקר בשווקים ואת היום בבישולים. הימים שאנחנו מבלים ביחד הם ימים שאני מרגיש בהם את הרגע. ימים שאני לא עסוק בהם בדברים אחרים. רק נמצא איתו. ביחד.

Market

תיכננו אחד יצאו שלושה. ככה זה שני גרגנים אמביציוזים שהולכים לשוק: ארטישוקים בקונפי (מבושלים לאט בשמן), סלט של חובזה ובצלים, וסלט זעתר, תפוז וגבינה. הנה לכם המתכונים:

Amnon 2015 (48 of 50)

קונפי לבבות ארטישוק (עם הרבה השראה מהמתכון של ביסים). קונים ארטישוקים שלמים. חותכים אותם איפה שהלב מתחיל. את העלים זורקים. כואב, אני יודע.

  • כ-10 ארטישוקים טריים
  • כוס שמן זית
  • כוס יין לבן
  • 4-5 שיני שום
  • מלחפלפל
  • פלפל חריף (לא נחוץ)
  • כמה ענפי טימין

קוטמים את הגבעול כמה סנטימטרים מהלב. מורידים את השכבה החיצונית בקילוף עם סכין חדה החל מהגבעול ועד לסוף הלב.

Artichoke Prep

בעזרת כפית מוציאים את הליבה של הארטישוק מתוך הלב. עבודה נחושה ועדינה. מכניסים את הלב הנקי מיד למים עם לימון בל ישחיר.

Amnon 2015 (32 of 50)

במחבת עמוקה מערבבים את כל חומרי הקונפי. מעמידים את הארטישוקים ומבשלים על אש קטנה כשעה וחצי או עד להתרככות מלאה. זה מאוד יפה להשאיר את הגבועלים, אבל האמת היא שהם קצת מקשים על הבישול ואני מממליץ לקטום אותם ולהכניס אותם למחבת ביחד עם הלבבות. הארטישוקים מוכנים כשהם ממש רכים וטעימים בטירוף.

Amnon 2015 (36 of 50)

בסוף הבישול נשארים עם תמיסת הקונפי. אני ניסיתי לבשל בה גם חצילונים והם לא יצאו כל כך טעימים. אבל מה עם למשל עגבניות שרי? נראה לי שווה לנסות. או פשוט לזרוק פנימה עוד מלא שיני שום ובצל…

Amnon 2015 (33 of 50)

סלט חוביזה. אף פעם לא בישלתי עם חוביזה, אבל היא יפה ואביבית ובואדי ניסנס מצאנו זרי ענק שלה. אחרי שחולטים אותה היא עדינה ויש לה טעם ממש נהדר. והיי – בטח יש לכם אפילו בגינה ממש עכשיו.

Amnon 2015 (43 of 50)

שוטפים היטב. חולטים כ-750 גרם חוביזה במים רותחים כ-10 דקות עד שהיא לגמרי רכה. מסננים וחותכים. מטגנים בחמאה ושמן זית בצל, שום וכרישה, מוסיפים את החוביזה הקצוצה ומטגנים כ-10 דקות נוספות. מוסיפים מלחפלפל. מגישים עם יוגורט חמוץ.

Zaatar salad

סלט זעתר. שוטפים היטב זר גדול של זעתר טרי ומייבשים. מפרידים את העלים. מוסיפים חצאי טבעות דקות של בצל סגול, תפוז חתוך לקוביות וגבינה מלוחה (עדיף עיזים…). מערבבים בעדינות עם שמן זית מלח, פלפל וסומק.

Amnon 2015 (49 of 50)

אוכלים, נהנים מהרגע, מקבלים את הכאב ומפחיתים את הסבל במידת האפשר.


והנה הפוסטים הקודמים עם אמנון:

"שניצל" פלפלים קלויים במילוי גבינה – ופה גם תוכלו לראות את הסטודיו והיצירות היפיפיות של אמנון

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

לפרטים על שיעורי רישום וציור בחיפה: amnonyuhas@hotmail.com

השאר פעם לבד / נתן יונתן – "קוסקוס" מכרובית ברוטב חמוץ עם לבבות ארטישוק

Cauliflower Coucous (40 of 42)-20131208

 
 
Fullscreen capture 08122013 160954.bmp

אני עובד מחוץ לעיר ניו יורק. כמו הרבה דברים בחיים שלי, גם הקומיוט הפוך מרוב האנשים שמסביב – אלה נכנסים לניו יורק בנחישות בבוקר ונוהרים ממנה בנהרות אדם מגראנד סנטרל בערב. רש אוואר מקבלת משמעות שונה ומילולית במסוף הרכבות הענק בעל התקרה משובצת הכוכבים, בשעות העמוסות. מחול של אנשים, כאוטי אך מתוזמן לעילא, פוסעים בזריזות, ממהרים לרכבת שתיקח אותם ליום של עבודה או חזרה הבייתה. יש סדר, יש חוקים ברורים אך לא מדוברים – מי הולך מימין ומי משמאל, איפה מותר לעמוד ואיפה אסור, באיזה קצב צריך ללכת. מי שהולך לאט מידי מקבל מבטי שטנה, מי שמנסה לעקוף יצטרך להפגין אומץ לב. חצי מליון אנשים שעוברים פה בכל יום, חצי מליון סיפורים, משפחות, עולמות, הצלחות ואכזבות שמתחככים אחד בשניה יום יום, רוקדים ביחד לשנייה וממשיכים הלאה. כולם עסוקים, כולם חשובים, כולם מרגישים שהעולם סובב סביבם. אני הולך נגד הזרם, משתתף בכוריאוגרפיה ה(בין)עירונית ולפעמים עוצר בצד, למרות הרצון העז לחזור כבר הבייתה, כדי להביט באנושות שזורמת לי פה ממש מתחת לאף ולחוש אותה לרגע. אני אוהב להמציא סיפורים על מי בא מאיפה ולאן היא הולכת. אני אוהב לדמיין את המשפחות שלהם, העבודות שלהן, את ההצלחות והטרגדיות. ואז להמשיך ללכת ולא לראות אותם יותר בחיים, או אולי למחרת.

First photo right

לוקח לי בערך שעה להגיע בכל בוקר לעבודה ושעה לחזור. כשקיבלתי את הצעת העבודה דאגתי שהנסיעות יהיו מעיקות מידי. בפועל, גיליתי שהנסיעה הכפויה ברכבת כל יום היא מתנה לא קטנה – היא מכריחה אותי לבהות. בזמן שהרכבת נוסעת צמוד לנהר אני נשאר קצת לבד, מביט מהחלון וחולם בהקיץ. מדמיין את הפוסט הבא בבלוג, חושב על סוף השבוע, מתכנן את יום העבודה שלי, שולח מחשבות ומיילים לאהובים ואהובות ברחבי התבל… יש לי תמיד עיתון בתיק (ואני מאוד אוהב להוציא את הניו יורקר שלי ולהיראות סופר אינטיליגנטי כשהוא בידי) אבל לרוב אני פשוט בוהה – נותן למחשבות לרוץ בעצמן בלי לשלוט בהן יותר מידי, חווה בבוקר את הקפאין מעלה לי את הדופק ואת מצב הרוח, מאפשר בערב לתנועה הרגועה של הרכבת לטלטל החוצה את תלאות היום. וכשאני יורד מהרכבת ומגיע לקליניקה אני מוכן ליום עבודה. וכשאני יורד מהרכבת ומגיע חזרה הבייתה, כבר עיבדתי את היום ואני מוכן לשגרת הערב שלי. חשוב לו לבן אדם, שיהיה לו זמן בהייה והרהור (ותודה לטל שהזכירה לי את זה השבוע!).

 Cauliflower Coucous (8 of 42)-20131208

המנה הזו נולדה מבהייה ממושכת. קוסקוס כרובית קורץ לי כבר חודשים. אני מאוד אוהב כרובית וקסם לי לגרד אותה עד דק. יש לזה מלא יתרונות – הטקסטורה כיפית מאוד, זה לוקח שניות והטיגון במעט שמן ומהיר ביותר. מי שמנוסה בטיגון כרובית יודע כמה שמן היא שותה וכמה זמן לוקח לה להיטגן, אז מדובר ממש בפלא. 4-5 דקות וכפית שמן ומקבלים כרובית מטוגנת לעילא.

Cauliflower Coucous (2 of 42)-20131208

מאוד התלבטתי איזה רוטב לייצר בשבילה. תמיד אפשר ללכת על וריאציה של עגבניות ו… אבל זה לא ממש מעניין. במהלך הבהיות שלי במשך כמה ימים הרוטב הזה הרכיב את עצמו. יש לו טעם חזק ודומיננטי של חמוץ שמכסה בקבלה את לבבות הארטישוק. אני מאוד אוהב. אבל אם זה לא מתאים לכם אתם יכולים לגוון עם רטבים אחרים, הכרובית תקלוט אותם בשמחה. ואם אתם לא בעניין של לשכנע את עצמכם שזה קוסקוס, פשוט תכינו את אותו הדבר ותערבבו פנימה טחינה ולימון. יהיה לכם סלט כרובית בטחינה הכי מהיר וטעים שאתם יכולים לדמיין.

 חומרים לכ-3 מנות יפות.

 
כרובית בינונית אחת
כ-3 כפות שמן
מעט מלח ומעט אבקת שום

 Cauliflower Coucous (1 of 1)-2-20131208

לרוטב:
 
בצל בינוני
מיץ מלימון וחצי
4-5 שיני שום
כפית צלפים
כוס יין לבן
חצי כוס מים או ציר מרק
מלחפלפל
כפית קורנפלור
כחצי צרור שמיר
כ-250 גרם לבבות ארטישוק קפואים

את הקוסקוס מיצרים על ידי טחינה של הכרובית. לי אין מעבד מזון ולכן השתמשתי בפומפיה (איזו מילה נהדרת – פומפיה!). מי שברשותו מעבד מזון יטחן אותה בפולסים, לא עד אבקה, עד מרקם קוסקוס. מי שמשתמש בפומפיה יפריד את הכרובית לפרחים גדולים יניח את הפומפיה בתוך קערה ויגרד את הפרחים על החורים הגודלים ביותר. כשמגיעים לחלק העצי עוברים לגירוד על חורים קטנים. זהו. הקוסקוס מוכן לטיגון.

grinding

מחממים מחבת טפלון [! (אחרת הכרובית תידבק ותשתה הרבה יותר שמן)] מוסיפים כפית שמן כשהמחבת חמה, ושליש מהכרובית. נותנים לה להתחיל להשחים ואז מערבבים. זה לוקח 4-5 דקות תוך כדי ערבוב עד שהיא כולה שחומה ומוכנה, מוסיפים מעט מלח, היא מתמלחת מאוד בקלות, ומעט אבק שום. לא חובה, אבל נחמד. מעבירים לקערה וחוזרים על הפעולה עד שכל הכרובית מטוגנת.

 Cauliflower stages

לרוטב:

קוצצים דק בצל , את הצלפים לחתיכות קטנות ואת השום לפרוסות. מטגנים את הבצל ביחד עם הצלפים עד להזהבה קלה ומוסיפים את השום. מוסיפים כוס יין לבן, חצי כוס מים או ציר, מלח ופלפל, את מיץ הלימון ואת השמיר הקצוץ ומביאים לרתיחה. נותנים לזה להתבשל 3-4 דקות. את כפית הקורנפלור מערבבים בקערית עם כמה כפות מים קרים, מוסיפים את הקורנפלור לרוטב ומערבבים נמרצות. הוא יסמיך. קסם. מוסיפים לבבות ארטישוק (אפשר כשהם עדיין קפואים) ומבשלים כ-10-15 דקות על אש קטנה עד שהם מפשירים וחמים. מוכן.

 Sauce making

מרכיבים את הצלחות ומגישים מיד.

 Cauliflower Coucous (36 of 42)-20131208

אוכלים קוסקוס כרובית ליד החלון, בוהים ונותנים למחשבות פשוט לרוץ.

נב – אני מגיע לבקר בארץ בעוד שבוע ומלא התרגשות לפגוש אהובים ואהובות, וגם לקראת שיתופי פעולה שמתרקמים להם כבר הרבה זמן במרחב הוירטואלי ובקרוב גם בעולם האמיתי. יש!