אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים / ד"ר סוס – סלט כרישה בויניגרט לראש השנה

Leek Salad (34 of 37)

Fullscreen capture 21092014 230238.bmp
 
(מתוך אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים / ד"ר סוס. תרגום לעברית: לאה נאור. הוצאת כתר)

אני נמצא במושב האחורי של רכב שנוסע למקום בו מעולם לא הייתי, לסוף שבוע עם אנשים שאת רובם אינני מכיר בעיירה שהיא כל כולה בגדי ים ואינטראקציות חברתיות רבות משתתפים באנגלית  – על פניו הסיוט הכי גדול שלי בהתגלמותו. הציעו לי להצטרף ומיד אמרתי כן. החלטתי לא לחשוב על זה יותר מידי. לא לעשות מזה עניין גדול, להיחשף לחרדה שלי ולתת לה לדעוך מעצמה. הרי זה מה שאני מלמד כל לקוח שמגיע אלי עם ענייני חרדה. נאה דורש… בשבוע שלפני הנסיעה כל פעם שנלחצתי ממה יהיה שיננתי "מה הכי גרוע שיכול לקרות?" ודחקתי את החרדה הצידה, לא התעסקתי בה בכלל. אני נוסע. נואו ביגי. גיבור נוטף נונשלנט וספונטניות. חפשו אותי. שלום.

Leek Salad (5 of 37)

והנה עכשיו אני יושב במושב האחורי, בקדמי מנהלים שיחה ערה שאני לא ממש מצליח להשתתף בה ואני מבין שאני הולך לבלות סופ"ש שלם עם חבורה של בחורים שמכירים היטב כבר שנים ואין לי אפילו עוגן רציני אחד להיתלות בו. הלחץ מגיע בגל מוכר מהבטן לראש, והוא מצית את מחשבות הדאגה שלי שצועקות לי בראש בטון משכנע מידי: מה עשיתי לעצמי? מה אם יהיה נורא? מה אם אף אחד לא ידבר איתי ואהיה לבד כל הסופ"ש? ומה אם… ומה אם…? שלום חברות ותיקות – לא התגעגעתי אליכן בכלל אבל כנראה שאתן שוב פה.

Leek Salad (1 of 1)-3

והגוף מגיב בדרכו המוכרת גם: מנגן עם אצבעות הרגליים, רוקד עם אצבעות הידיים, נושך את הלחיים, מלקק את השפתיים, מעביר את הלשון על השיניים, מנענע את הרגל, שר שיר בראש, משחק בזקן, מדפדף באיי פון, מגרד את האף, מושך בשרוול…

Leek Salad (21 of 37)

כמה פעמים בחיים חרדה מנעה ממני לעשות דברים שרציתי? יותר מידי. בשנתיים האחרונות החלטתי אחרת. כמה אפשר? ובניתי לה תוכנית חשיפה והכחדה. הסופש הזה הוא ללא ספק האתגר הקשה ביותר עד כה.

כשגל הרגש סוף סוף נרגע (מרגיש כמו נצח אבל בפועל כ-20 דקות) מתעוררת בי נחישות חדשה, הרי מראש אמרתי כן כי רציתי לאתגר את עצמי. אז הנה ההזדמנות. אני הולך להסתכל על זה כמשחק. ניסוי. בעוד שבוע, חודש, שנה, חמש שנים זה לא ישנה כלום.

Leek Salad (18 of 37)

כל מה שצריך זו תוכנית פעולה טובה: את מחשבות הדאגה אני מנסה לשכנע לפנות קצת מקום למחשבות אחרות – בעצם שום דבר רע באמת לא יכול לקרות. מקסימום יומיים פחות כיפיים בחיים. אני כבר מבוגר. אני יכול גם לקום וללכת מתי שאני רוצה. בנוסף, אני מחליט להתנהג הפוך מהטבע שלי – כל פעם שארגיש שלא מדברים איתי אני אדבר עם מישהו בעצמי. אפילו על כלום, אפילו אם זה מרגיש מלאכותי, אפילו אם מה שהכי בא לי זה להוציא את האייפון ולעשות כאילו אני עסוק נורא ושקוף לגמרי. ואת הגוף אני מחליט לאלף גם כן: כל פעם שאתפוס את עצמי בהתנהגויות החרדה הטיפוסיות שלי אעצור אותן ואקח נשימה עמוקה במקום. מעכככככככככשיו. בהצלחה. מיי גוד בי וויז מי.

Leek Salad (12 of 37)פאסט פורוורד: היה סוף שבוע נחמד מאוד, מצוין אפילו. למעשה נשארתי יום נוסף. מחשבות הדאגה לא נעלמו. הן התנגנו ברקע חלק מהזמן ולפרקים גם הגבירו ווליום והשתלטו ברִשעות, אבל תוכנית הפעולה שרקמתי עבדה היטב ואיפשרה לי לנהל אותן ואפילו להנות רוב מוחלט של הזמן.

Leeks

בניסוי ההתנהגותי-קוגניטיבי הזה שעשיתי לעצמי בלטה במיוחד תוצאה אחת: השליטה על הגוף הניבה תגובות ברגש. כשהפסקתי להתנהג כאילו שאני חווה חרדה, הפסקתי גם להרגיש אותה או שלפחות הפחתתי אותה מאוד. בהתחלה, בכל פעם שעצרתי את התנהגויות הלחץ שלי הרגשתי כלוא בתוך הגוף של עצמי – מאוד מוזר לא לעשות את מה שאני רגיל לעשות מאז ומעולם – אבל כשהתרגלתי לנשום עמוק במקום, מצאתי שקט חדש ומפתיע (יש לי תחושה שאם אי פעם יהיה לי אומץ לעשות ויפסאנה של עשרה ימים התהליך יהיה דומה).

Leek Salad (24 of 37)

אז אני מקבל את השנה החדשה באופן התנהגותי, עם פחות חרדה ותוהה לגבי שלב ב' לניסוי: האם יותר התנהגויות של אהבה יגרמו לי להרגיש יותר אהבה (ומה הן בכלל התנהגויות של אהבה?)? יותר התנהגויות של שמחה יותר שמחה (אגב, כן! מחקרים מוכיחים שצחוק מלאכותי נחווה על ידי הגוף כצחוק אמיתי)? פחות התנהגויות של כעס, פחות כעס? שווה לבדוק. בכל אופן, מסתבר שכשיוצאים מגבולות הנוחות שלנו באמת מגיעים למקומות מופלאים (אגב, ספר כל כך מקסים…).

שתהייה שנה מצוינת, מלאה בגילויים חדשים ושינויים מייטיבים!

Leek Salad (30 of 37)


פעם בכמה זמן אני נעמד ב- Strand לשעה ומדפדף בספרי בישול חדשים, מצלם מתכונים להשראה ומתרשם מתמונות אוכל. ההשראה למתכון הזה היא מהספר של דייויד לייבוביץ׳ My Paris Kithcen. רק מהכותרת של המתכון ידעתי שהוא יהיה מעולה. כרישה זה הבצלי האהוב עלי והשילוב עם ויניגרט מתוחכם וביצה עבד בראש שלי עוד לפני שבכלל קניתי את כל הכרישות בניו יורק. גם קראתי שכרישה היא מאכל מסורתי לראש השנה אז שניים במכה אחת. זה יוצא כל כך כל כך טעים.

Leek Salad (22 of 37)מצרכים

  • כ-8 כרישות בינוניות-גדולות או כ-14 קטנות
  • 4 כפות שמן זית
  • 2 כפות שמן צמחי עם טעם פחות דומיננטי כמו קנולה, זרעי ענבים וכו'
  • בצל שאלוט בינוני (אפשר להחליף בכף צלפים קצוצים או לוותר)
  • 2 כפות פטרוזיליה קצוצה או עירית (אסור לוותר)
  • מעט פטרוזיליה לקישוט מלמעלה
  • כף וחצי חרדל איכותי כדוגמת חרדל דיז'ון (לא חרדל גרגרים)
  • 2 כפות חומץ שרי או חומץ בן יין אדום
  • מלח ופלפל
  • 3-2 ביצים קשות

מתחילים בהכנת הויניגרט שטוב לו לשבת כרבע שעה לריכוך השאלוט.

חותכים דק דק בצל שאלוט ופטרוזיליה, ומערבבים היטב עם החרדל, מלחפלפל והחומץ.

Leek Salad (1 of 1)-2

מזרזפים פנימה את השמנים בזמן שטורפים בעזרת מטרפה. תהליך הזרזוף האיטי והטריפה מטמיעים את השמן ויוצרים אמולסיה. שזו מילה סופר מתוחכמת (התרשמתם?) שאומרת שהשמן והחומץ מגשרים על הפערים האינהרנטיים שלהם ונקשרים אחד לשני באהבה.

Dressing  3

מורידים את הירוק של הכרישה ואת השורשים שלה. מוודאים שלא מתחבאים בלבן גרגרי אדמה. בסיר רחב מביאים לרתיחה כמה סנטימטריים של מים ומניחים את הכרישות בתוכו כשהן על סלסלת אידוי. סוגרים את המכסה ומאדים כ-15-20 (עלול גם לקחת יותר או פחות… תלוי בעובי ובכמות הכרישה) עד שסכין חדה ננעצת ללא התנגדות בקרבי הכרישה.

Leek Salad (28 of 37)

מוציאים מהסיר ומניחים לה להתקרר. חוצים את הכרישות לאורכן עם סכין חדה ומניחים בצלחת הגשה רחבה. מרטיבים בנדיבות ברוטב. מניחים רבעי ביצה קשה ומפזרים עלי פטרוזיליה קטנים.

Leek Salad (35 of 37)

אוכלים סלט כרישה בויניגרט ומכחידים חרדות ישנות.

וזו גם הזדמנות מצוינת להגיד תודה לכל הקוראות, העוקבים, המגיבות ויוצרי הקשר. נורא כיף איתכן/ם!

שנה טובה! 🙂

Air / שירה אכילה: בצקניות נוקדלי הונגריות והפרויקט המוזיקלי MOAN.

IMG_3475-20131025
 
Air
 
,Don’t move, don’t eat, don’t drink, breath slow
.Don’t let the monster in your stomach grow
,It’s small now and shy but it gets bigger as you wane
.It’s feeding off your tensions insecurities and pain
,It will invade your every organ take possession of your brain
.you've met before, you know its plan not resisting is insane
 
.Rip it out, choke it off, toughen up, lose that grin
.No one's coming, it's just you, rescue comes from within
 
.Don’t move, don’t eat, don’t drink, breath slow
.Don’t let the monster in your stomach grow
.It’s small now and shy but it gets bigger as you wane
.It’s feeding off your tensions insecurities and pain
You thought you're in control, you thought that you were tough
.now you're losing your perception, you're getting out of touch
 
.Rip it out, choke it off, toughen up, lose that grin
.No one's coming, it's just you, rescue comes only from within
 
,If you focus you might do it, if you're mindful you will win
.But instead of inhale-exhale you're left panting pale and thin

מבחינתי זה הכל זה התחיל לפני 9 חודשים, ישבתי בחדר של אחי הצעיר והמוכשר ביחד עם התאומה הלא פחות מוכשרת שלו, והקשבנו למוזיקה שהוא עובד עליה כבר הרבה זמן. אני מודה שבשלב מסוים לא הצלחתי להסתיר את הדמעות שנזלו לי מהעיניים, כי מי ציפה שמהילד הזה, שבראש שלי עדיין תקוע איפשהו בין כיתה ד' ל-ז' יצאו כל כך הרבה רגש, בגרות וכשרון. כך הכרתי את הפרויקט המוזיקלי שלו MOAN – THE MOSES PROJECT. ואז הוא אמר שמוזיקה, נגנים, וזמרת – כל אלה יש לו, אבל מילים לשירים הוא עוד מחפש. הצעתי לכתוב לו. כי רציתי, לא כי ידעתי לכתוב או אי פעם כתבתי. ליטל דיד איי קנואו שעם החזרה לניו יורק, החיים שלי ישתנו במהירות ואני אהפוך שוב לרווק. אז פרידות זה חרא וזה, אבל מסתבר שזה אחלה חומר לכתיבה. ככה נולד AIR. גיא התלהב, ופתאום יום אחד קיבלתי קישור לקובץ שכשפתחתי אותו לתדהמתי, וכן, תדהמה זו לגמרי המילה המדויקת פה, המילים שלי נשמעו בקולה של דנה המוכשרת ללחן שהם כתבו.

IMG_3310-20131025 יש פעמים נדירות כאלה בחיים שדברים פשוט קורים מעצמם, שהכל מתיישב במקום בלי מאמץ. בחיים לא חשבתי שאני אכתוב שיר. ושהוא יולחן. ואז עוד יהיה לו קליפ. ולא סתם קליפ. קליפ מטורף! והנה זה קרה, כי כולנו היינו ברגע הנכון במקום הנכון, פיזית וגם מנטלית. אז הנה הקליפ:

אני לא הייתי שותף לעשיית הקליפ – רבים וטובים אחרים היו. כשנחשפתי אליו מה שהכי ריתק אותי (מלבד כמובן זה שהויז'ואלז' פשוט יפיפיים) הוא שבסיוטים שלי, אלה שחוזרים מידי פעם – אני מטפס בגרם מדרגות בלי קירות מסביב, בלי מעקה ולא מצליח לעלות כמו שצריך, מפחד מנפילה. ככה החרדה הפרטית שלי. ומהסיוטים שלי, דרך מילות השיר, היא הגיעה ישר לתוך הקליפ. מפחיד ומרגש ומרתק.

 veggies together

אז לרגל שיר על חרדה, והחרדה מפני החשיפה שלו… גם מתכון שיש בו אלמנט לא קטן של חרדה. וכדרכה המעצבנת של חרדה, הדרך היחידה להתגבר עליה היא להתעמת איתה, להיחשף אליה ולתת לה לדעוך מעצמה. נוקדלי הונגרי, או כמו שהיו קוראים לו בבית של הדודים שלי, גלושקה. בצקניות שקשה להפסיק לאכול, שהן בעצם מן פסטה ביתית קלה ומהירה. אפשר לשלב אותן עם כל מיני רטבים. כשאני גדלתי אכלנו אותן עם רוטב פשוט של פלפלים. אבל הן באות גם טוב מאוד ליד הגולש עם הרטבים שלו… או רטבים אחרים, בגלל הצורה הלא אחידה שלהם, ושטח הפנים המחוספס הן קולטות את הרוטב יפה מאוד. לא היה משהו שייחלתי לו יותר אז בתור ילד (טוב, אולי חוץ מפחית קולה, הגביע הקדוש של הילדות שלי…) אולי בעיקר כי אצלנו בבית הפולני/גרמני/רומני החרדה של שליקה של בצק במים רותחים מנעה את הכנת המעדן, ככה שהייתי לגמרי תלוי בכוחות הונגריים חיצוניים להשגתו. לא עוד!

cutting the pipel

זה כל כך פשוט שזה כמעט מביך שלקח לי כל כך הרבה זמן לנסות. כל סיפור הכנת הנוקדלי לוקח בערך 20 דקות. וגם זה כולל 10 דקות של לתת לבצק לנוח ולמים לרתוח. אז הנה חרדה אחת שהתגברתי עליה. מה החרדה המטבחית שלכם שאתם צריכים להסתכל לה בעיניים?

בעקרון – מכינים בצק פשוט ודביק, מגרדים אותו לתוך סיר מים רותחים ושולים את הבצקניות מהמים כשהן צפות + שלוש ארבע דקות בישול.

מה צריך לכ-3 מנות בינוניות (זה כבד. לא מומלץ לאכול את זה בכמות גדולה מידי – מנסיון).

לבצק:
כוס קמח
רבע כפית מלח
ביצה אחת
חצי כוס מים
קוביית חמאה קטנה

 IMG_3340-20131025

לרוטב פלפלים פשוט:
פלפל וחצי – השתמשתי בצבעוניים פה בשביל הצילומים, אבל אפשר כמובן בצבע אחיד
בצל בינוני-קטן
2-3 שיני שום
עגבנייה קטנה
2 כפות שמן

 IMG_3223-20131025

את הרוטב מכינים ראשון כי לוקח לו יותר זמן. אני פשוט חותך את הכל, מחמם שמן על המחבת ומכניס את הכל ביחד. הרעיון פה הוא פחות לטגן ויותר לאדות ולהגיע לרוטב. לא מנסים להגיע להשחמה, אלא לריכוך ובישול. אז נותנים לזה לשבת מכוסה במחבת/סיר כ-10 דקות תוך ערבוב מידי פעם ואחר כך מוסיפים כ-3/4 כוס מים, מלחפלפל ונותנים לזה להתבשל עוד כ-20 עד ריכוך מלא. זהו.

 spirals

לנוקדלי – מרתיחים הרבה מים בסיר גדול עם מלח, משל הייתם מכינים פסטה.

מערבבים את חומרי הבצק ביחד עד שהם אחידים. לא מערבבים יותר מידי. נותנים לבצק לנוח 10 דקות. יוצא בצק דביק שאי אפשר להתעסק איתו בידיים. מזל. כי לא צריך. בניסויים שלי הוספתי לבלילה גם עשבי תיבול. זה יוצא נחמד מאוד. הכי מוצלח היה הבזיליקום. אתם מוזמנים להיות יצירתיים.

 doughh

עכשיו משטחים את הבצק על קרש חיתוך ובעזרת סכין מגדרים בצקניות בגדלים שונים לתוך הסיר. הסוד הוא לטבול את הסכין בתוך המים הרבה מאוד, ככה הבצק לא נדבק ואפשר לעשות חתיכות קטנות. אבל אם יוצאות חתיכות גדולות, אל תתבאסו, הן טעימות מאוד בעצמן. פשוט אל תראו אותן לאף סבתא הונגריה, פן תקבל שבץ. תראו, צילמתי וידאו כדי להסביר יותר טוב איך לעשות את זה!

נותנים לנוקדלי להתבשל ולצוף בסיר, חלק מהחתיכות קצת נדבקות לתחתית הסיר, עוזרים להן לצוף. כשכל החתיכות צפות מבשלים עוד 3-4 דקות כדי להיפתר מהטעם של הקמח הנא. מסננים ושוטפים במים קרים. השטיפה חשובה, אל תוותרו עליה, היא מורידה שכבה רירית שמצטברת על הבצקניות. שטיפה מהירה. זה הכל. נפתרים ממים עודפים, מעבירים לקערה, מערבבים פנימה קוביית חמאה קטנה כדי שלא ידבקו, ובשביל הטעם. מערבבים את הרוטב. מגישים.

 cooking

אוכלים נוקדלי שעשינו בעצמנו וחושבים על דברים שפשוט קורים בלי שתכננו ועל הכנעה של החרדות שלנו.

IMG_3470-20131025

בגוש השיש / דן פגיס: שניצל של פלפל קלוי ממולא בגבינה, ופוסט ראשון מסדרת "הביקור בארץ" הפעם בשיתוף אמנון יוהס

IMG_0705

Fullscreen capture 02012013 120326.bmp
 

(כמו אחוז גבוה מהמחשבות שלי, גם זו מגיעה בעקבות שיחה עם אוֹרי): אני עד וכל מפגש שלי בגיאוגרפיה הישראלית הופך אצלי לעדות. אני עד לכך שהאחים שלי מתבגרים והופכים להיות אנשים אמיתיים, מרשימים ומרגשים, עד לחברים שלי שמשתנים, גדלים, מתקדמים ומצליחים. עד לתל אביב המתפתחת, לירושלים שגוועת, ולבאר שבע שלא משתנה לי. עד לפוליטיקה שהופכת מופרכת מיום ליום. נראה לי שאחד התפקידים המרכזיים שיש לנו זו בחייה של זו, זה בחייו של זה, הוא להיות עדים. לחוות את אהובינו על רצף הזמן עבר-הווה-עתיד ולהעיד בפניהם באופן מיטיב מי היו, כיצד השתנו ומי הם עכשיו. זו בטח לא פרקטיקה סדורה. אלא משהו שקורה מעצם הקשר המתמשך, מההיכרות האינטימית, מליווי לאורך הזמן. כל ביקור שלי בארץ מפגיש אותי עם העדים שלי ומסמן לי במה השתניתי, מזכיר לי מה הם היסודות שלי ומאיר את הדרך שבה אני הולך. זה מרגיע אותי לדעת שיש לי עדים, יש מי שיזכירו לי מי אני גם אם אני במקרה אשכח.

IMG_1097

יש לי המון מזל: יצירה היא אולי הדבר שהכי מרגש אותי בימים אלה והעדים שלי הם אנשים יצירתיים. מה זה יצירתיים? קוסמים. עושים יש מאין. מביעים את העולם באלף ואחת דרכים. כותבים, מלחינים, מציירים, מצלמים, מטפלים, חוקרים, מבשלים. כמו בשיר של פגיס, לפעמים כשאני רואה יצירת אמנות נדמה לי שהיא נועדה להיות. שהיא תמיד הייתה קיימת בעולם ורק חיכתה להיכתב או להצטייר. ככה אני מרגיש כשאני נכנס לסטודיו החיפאי של אמנון. נולדנו בהפרש של חודש וגדלנו צמודים. אמנון הוא אחד העדים הכי ותיקים שלי. אמנם הוא בן דוד שלי ויותר מזה חבר שמלווה אותי מאז ומתמיד, אבל אני עדיין יכול להגיד, בלי למצמץ ותוך טעינה לאובייקטיביות, שהוא אחד האמנים הכי מרגשים ומוכשרים שפועלים היום בארץ.

peoples

עם ידיים של זהב, נפש רגישה וחוש אסתטי שאין שני לו, אמנון כבר שנים יוצר- מצייר, מפסל, מצלם, מדפיס, חורט ומה לא? אמן אמיתי כמו של פעם, שיודע ליצור את הצבעים שלו בעצמו מחומרי גלם, שחי את האמנות על העליות והמורדות שהיא מייצרת.

storage

הסטודיו שלו, שם צילמנו ביחד פוסט, הוא עולם. היצירות שלו הן אחת אחת, אבל גם מכלול. כל פעם שאני מבקר אצלו בסטודיו בחיפה, שהיא עיר שמצליחה לשמור על מה שפעם היה יפה במדינה הזאת וקצת נעלם, הנפש שלי מתרחבת והלב גדל. את הפוסט המושקע הזה הגינו, צילמנו וסיגננו ביחד אצלו בסטודיו.

IMG_1082

IMG_1140

הכלים היפים יפים מגיעים מ"שילובים", שם תמר, בת הזוג המקסימה של אמנון עובדת. מוכשרים ויצירתיים, כבר אמרתי?

IMG_0901

שניצל פלפל קלוי במילוי גבינה.

IMG_0973

מדובר באחלה מנה… אבל אם לומר את האמת כולה… היא לוקחת זמן להכנה וקצת התעסקות. זה מתגמל. כן. אבל בינינו, אפשר לעצור כמעט בכל שלב והיא עדיין תהייה מאוד טעימה. פלפלים קלויים וגבינה זה טעים. לא משנה באיזה גלגול. ואם כבר בכנות אנחנו עוסקים, השלבים הרבים היו רק תירוץ טוב ליום עבודה ארוך ומשותף ולעוד כוסית של יין או קפה משובח.

IMG_1061

אז מה צריך ?
פלפלים צהובים, כתומים, ואדומים גדולים ככל האפשר (הפלפלים הירוקים התפרקו קצת ופחות התאימו)
גבינות למילוי: אנחנו בחרנו בפטה 16%, בפרומעז ובקממבר. או בקיצור, ללכת על גבינות חצי קשות.
2 ביצים
בערך כוס קמח
פירורי לחם (אנחנו השקענו בפנקו, פירורי הלחם היפניים, והיה ממש כיף).

קילוף הפלפלים: את הפלפלים מניחים בתבנית על ריפוד של נייר אפיה או נייר כסף. מכניסים לתנור על חום גבוה עד שהם משחימים. הופכים אחרי כחצי שעה כדי שההשחמה תתבצע באופן הכי אחיד שאפשר, אבל מבינים ששלמות זה פָסֶה והפלפלים לא יהיו לגמרי אחידים  בצבעם. רואים איך שהקליפה כבר מתחילה להיפרד מהם בהכנעה.

IMG_0696

אחרי בערך שעה בתנור, כשהפלפלים כבר איבדו מהאון שלהם והם שחומים היטב, מוציאים אותם ומכניסים לתוך שקיות ניילון. קושרים את השקיות ונותנים להם להתקרר בסאונה המאולתרת על השיש או בפריזר. השקיות האטומות גורמות לפלפלים להזיע כהוגן ולהיפרד מהקליפות שלהם בקלות, אי אפשר להאשים אותם, גם אני רוצה להשיל מעלי כל כיסוי כשחם לי. כשהפלפלים מגיעים לטמפרטורה שאפשר להתעסק עמם בידיים בקלות שולפים להם את הראש, מרוקנים מגרעינים ומקלפים עד כמה שניתן. מאוד מאוד משתדלים לשמור כל פלפל כפרוסה אחת של פלפל, או מקסימום לחלק לשניים, יש לו עוד דרך ארוכה לעבור שכוללת עיטוף של חתיכת גבינה.

הנה, עכשיו כל פיסת פלפל מחבקת חתיכה נדיבה של גבינה.

IMG_0935

מגלגלים בקמח, טובלים בביצה

IMG_0980

 מכסים בפירורי לחם ומטגנים במחבת עם שמן חם

IMG_0986

מפיסות תועות של פלפל צהוב הכנו רוטב פלפלי גם הוא לכל הסיפור הזה, טחנו פלפלים, שום (חצי שן), שמן זית ואורגנו. יצא מעולה, ונשאר גם לסנדוויץ' של מחר.

sauce

הכנו גם סלט בצד. רוקט, בזיליקום, עירית ונענע

IMG_0749

עם מלא גרגירי רימון ורוטב של לימון ושמן זית. זה התאים בול (ידעתם שאם חובטים בחצי רימון עם כף של עץ הגרעינים שלו נפרדים ממנו בקלי קלות?).

rimon

זהו. אוכלים מיד אחרי הטיגון, ככה שהגבינה תזלוג החוצה בחושניות, ומעידים אחד בפני השני כמה טעים יצא.

IMG_1013-001

כשהייתי בארץ צילמתי עוד שני פוסטי אירוח, שיעלו בשבועות הקרובים ככה שיש (לי) למה לצפות.

studio2

אמנון יוהס יוצר בחיפה ומלמד שיעורי ציור ורישום בסטודיו שלו. אפשר ליצור איתו קשר במייל amnonyuhas@hotmail.com

handle with care

אַיֵּךְ / ח"נ ביאליק: אוקונומיאקי – לביבות יפניות לחנוכה

IMG_9785

 
Fullscreen capture 08122012 000904-horz

בעיני זה אחד משירי האהבה היפים שאי פעם נכתבו. החיפוש של ביאליק אחרי האחת המושלמת מקסים ותמים ודרמטי וגם קצת הזוי בעיני. רומנטיקה או פרקטיקה? סואול מייטס – כן או לא? לא יודע לענות לעצמי על כל זה… מה שכן, מצאתי מאכל שיעשה הכל כדי להתאים לפנטזיה שלכם. אוקונומיאקי. ביפנית זה מתרגם ל-"מה שאתה רוצה". איזה שם יפה לתבשיל, והוא אכן כזה. רוצה לרצות, ולהתאים. פתאום חנוכה הגיע והוא מביא איתו את כל המאכלים ספוגי השמן. אני לא מטגן בשמן עמוק, בלגאן וקלוריות וזה, אז תמיד נמנעתי מהכנת מאכלי חנוכה. עד השנה כשגיליתי את הלביבה המקסימה הזאת והיא בטוח תככב בטקסי הפירומניה הקרובים.

IMG_9435

האוקונומיאקי (אם אומרים את זה בקול רם כמה פעמים, נשמעים נורא מקצועיים ומביני עניין) בנוי מבסיס של קמח, עמילן, ביצה ו… כרוב קצוץ דק דק. מכאן והלאה זה כבר תלוי בכם. איך שאתם רוצים. גזר? כרישה? גבינה? תפוח אדמה? בטטה? דלעת? פלפלים? לכו על זה. גרדו/חיתכו דק דק והוסיפו לבלילה. וזה לא נגמר פה. בשביל שלא ישעמם אפשר גם עליונית (הסברים מפורטים בהמשך): שרימפס, נקניקיה, נקניק, בייקון, כולם יתקבלו פה יפה יפה.

IMG_9688

אחרי פוסט הבצל הקודם שהוא גם מושחת וגם קצת יקר הרגשתי רגשי אשם. אני אוהב לבשל ממה שיש בבית ושזה יהיה זול והגראטן לא עונה על אף אחד מהקריטריונים האלה, חוצמזה שכל דבר שמוסיפים לו שמנת נהייה טעים וזו לא חוכמה גדולה. אז שווה להשקיע פעם ב… אבל ביום יום אני מעדיף מתכונים זולים ופשוטים שאפשר לאלתר בהם לפי רמת העצלות ומה שיש במקרר. האוקונומיאקי הוא בדיוק כזה. הוא ארוחת ערב קלה ונחמדה.

IMG_9788

ולמה הוא מושלם לחנוכה? הוא נראה כמו לאטקע, טעים יותר ובגלל שהבסיס שלו הוא כרוב ומשתמשים אך במעט שמן לטיגון הוא נתברך בערך קלורי נמוך. חוצמזה הוא ממש זול להכנה ממצרכים יום יומיים. וטעים. מאוד. ומיפן. לביבת כרוב. מי היה מאמין?

IMG_9459

אז מה צריך?
שתי ביצים
כוס קמח (קמח מלא עובד מעולה, אפשר גם לבן או שילוב)
שתי כפות עמילן (נשאר לכם קצת קמח טפיוקה מהלחמניות הברזילאיות? או קמח אורז? קורנפלור? זה מוסיף למרקם הסופי. לא חובה אם אין)
חצי כפית מלח
כוס מים
כרבע כרוב גדול
גיוונים: גזר, בטטה, תפוח אדמה, דלעת, בצל ירוק, כרישה, גבינות וכו'
עליוניות: בייקון, שרימפס, נקניק, נקניקיה.
שתי כפיות שמן לטיגון

ההכנה פשוטה מאוד. מערבבים את חומרי הבלילה, לא מגזימים בערבוב, רק עד שכבר כמעט אי אפשר להבדיל מי היה פעם ביצה ומי קמח.

IMG_9569

חותכחים את הירקות דק דק. במיוחד את הכרוב. מוסיפים אותם לבלילה ומערבבים. אם יש איזו חצי שעה לשרוף, הבלילה משתבחת אחרי שהיא יושבת קצת וכל המרכיבים מתחילים להרגיש יותר בנוח אחד עם השני.

IMG_9622

אם ממהרים, אז ממהרים וצריך לשאת בתוצאות של לביבות קצת פחות אחידות.

IMG_9629

מחממים היטב מחבת, אם יש לכם אחת כזאת יצוקה היא תהייה נהדרת, אם לא אז מחבת טפלון גם לגמרי תעבוד לכם. היפנים עושים לביבות גדולות מאוד שלוקח להכין כל אחת מהן די הרבה זמן. זה נחמד בשביל ארוחת ערב בבית, אבל אם השכנים שפגשתם במקלט הזמינו אותכם להדלקת נרות, יותר הגיוני ללכת על לביבות קטנות.

IMG_9636

 למחבת המחוממת היטב מוסיפים כפית שמן ואז ומשטחים גומות קטנות של בלילה על המחבת. נותנים לזה איזו דקה או שתיים ומנמיכים לאש בינונית קטנה.

IMG_9673

בצד החשוף שכרגע לא מתבשל מטביעים את התוספת שאתם רוצים.

IMG_9658

בנתיים ניסיתי בבית עם שרימפס ונקניקייה ואכלתי במסעדה גם עם תמנון ובייקון. כולם היו על הכיפק. לצילומים השתמשתי בשרימפס שמגיעים מבושלים וקפואים שהורדתי להם את הזנב ובנקניקיה איכותית יחסית.

IMG_9664

נותנים ללביבה להתבשל/להיטגן ככה כמה דקות. הופכים בזהירות. היא צריכה להיות מה שנקרא בעגה במקצועית "זהובה". נותנים לזה עוד כמה דקות מהצד השני. אחרי שהפכתם אפשר ללחוץ עליה קצת מלמעלה ולחלץ טיפות לחות שיספקו קצת נחת עם רעש הטסססססס שיוצא מהמפגש הלוהט שלהן עם מהמחבת.

IMG_9686

היפנים אוכלים את זה עם סוג של רוטב ברביקיו מיוחד שעוד רגע ננסה לשחזר (ואם יש לכם בבית רוטב ברביקיו אפשר פשוט להשתמש בו…), מיונז והר של פתיתי דגים מיובשים שבעיני איזה גועל זה. האמת היא שלא ציפיתי שהיפנים יאכלו את זה ככה בסטייל אמריקאי… אבל אף אחד לא שואל אותי. בינינו, זה טעים גם כשלעצמו, אבל אפשר גם עם אבוקדו (הרי הכל טעים עם אבוקדו…), גבינה לבנה, קוטג' (יואו, איך שאני מתגעגע לקוטג') יוגורט, קטשופ? איך שאתם רוצים…

IMG_9829

הנה המתכון לרוטב אוקונומי ביתי. ההוראות מאוד פשוטות. משלבים הכל בסיר קטן, מביאים לבעבוע תוך ערבוב ומורידים מהאש.

רבע כוס קטשופ (ואפשר גם רסק עגבניות מדולל ב-2-3 כפות מים)

כף סויה

עכשיו יש עוד שלושה מרכיבים, זה יוצא הכי טוב עם שלושתם א-ב-ל אפשר לוותר על אחד מתוכם ולא נורא. יותר מאחד כבר נהייה טעם של קטשופ דומיננטי ואז בשביל מה לטרוח…

חצי כף חרדל דיז'ון

כפית וחצי רוטב וורצ'סטר

שתי כפיות סאקי או יין לבן

IMG_9874

אוכלים בלי לחשוש יותר מידי מקלוריות עודפות וממשיכים לתהות לגבי אהבה.

IMG_9805

בתור להצגה/ דליה רביקוביץ: ביצים עלומות

 בתור להצגה/ דליה רביקבוץ

"וְהַתּוֹר! הַתּוֹר!

זֶה הָיָה תּוֹר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר."

"יָדַעְתִּי שֶׁשּׁוּם הֲנָאָה כְּבָר לֹא תִּצְמַח מִזֶּה.

וּפִתְאֹם אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה כְּבָר לֹא רוֹצֶה.

יֶלֶד.

חָזַרְנוּ בְּמוֹנִית כְּמוֹ עֲשִׁירִים

הַחְזָקָתִי פְּנִינָה בְּיָד."

 
(מתוך דליה רביקוביץ כל השירים עד כה, ע"מ 211, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

בניו יורק כולם עומדים בתור כל הזמן. הרחובות מלאים שורות שורות מסודרות של אנשים שמחכים בסבלנות. לְמה? להצגה, להופעה, לחלוקה של משהו בחינם או לבראנצ'. בסוף השבוע כולם יוצאים לבראנצ'. למעשה, מהר מאוד למדתי, שכל ארוחה שהיא לא ארוחת ערב במהלך סוף השבוע יכולה להיחשב בראנצ', גם אם היא מתחילה בחמש אחר הצהריים. הכל עניין של הגדרה, דארלינג, אמר לי חבר פה, ואני זורם עם זה. וגם המקומיים. התורים בבתי הקפה והמסעדות ממלאים את הרחובות והניו יורקרים לא מתבלבלים ומוכנים גם לחכות שעה עד שיתפנה להם שולחן. אבל ברגע שתפסו אותו הם לא קמים (כשמציעים לך קפה ומימוזה בריפיל בלתי נגמר באמת קשה לעזוב). חביתות אני יודע להכין גם בבית, אבל ביצה עלומה עד לפני כמה חודשים מעולם לא הכנתי וזה מה שהייתי מזמין. לבשל ביצה בלי קליפה במים תמיד נראה לי מרתיע. אאאבבבלללל בגלל שזה כל כך טעים, ובגלל שלחכות בתור בשביל ביצה ולשלם עליה 15$ זה קצת מוזגם החלטתי לנסות להכין בבית. האמת היא שזה קלי קלות! בפעם הראשונה יצאו ביצים מושלמות. בפעם השנייה הכל התפרק במחבת… אבל המשכתי לנסות, ואני חושב שאחרי עשרות ביצים ומחקר אינטרנטי מעמיק פיצחתי את הסוד לעלום (יש כזה פועל?) ביצים.

הדברים שחשוב לדעת לפני שמתחילים:

  1. הביצים צריכות להיות טריות וקרות. אם הביצים כבר שבועיים במקרר, לכו על חביתה. כשהביצים לא טריות החלבון שלהן פחות חזק או משהו והן פשוט מתפוררות במחבת. וזה מאוד מבאס. הנסיון הכי מוצלח שלי הוא עם ביצים אורגניות. כן אני יודע, עוד פלצן אחד – אתם אומרים לעצמכם, אבל כשנכנעתי לטרנד והתחלתי לקנות ביצים חופשיות (פחחחחח) הרגשתי הבדל אמיתי בטעם, אפילו בעובי הקליפה ומסתבר שגם בשליקה. אבל גם ביצים רגילות טריות יעבדו מצוין. הביצים צריכות להיות קרות, כך הצורה שלהן נשמרת יותר יפה.
  2. הטריק החשוב בשליקת ביצים, הוא להוסיף חומץ למים. למה? לא יודע. משהו שקשור לתגובה הכימית של החלבון עם החומץ. ניסיתי בלי. עבד לא טוב. ניסיתי עם, עבד טוב. אז אני שם חומץ. היחס שאני שם הוא כף חומץ על כל כוס מים שיש במחבת. חומץ בן יין לבן יהיה מצוין, אבל כל חומץ יעבוד (לא ניסיתי עם בלסמי… לא בטוח לגביו…). באמת שהטעם בקושי מורגש אבל האפקט חשוב.
  3. מרגע שנכנסו למים, לוקח לביצים כ-4 דקות עד שהן מוכנות. מאוד כיף לאכול אותן על טוסט חם כשהן עדיין חמות בעצמן, לכן יש פה עניין של תזמון. אני ממליץ, להכין את כל המרכיבים לטוסט (ראו בהמשך) מראש ולחמם את התנור מבעוד מועד. ככה ברגע שמכניסים את הביצים למים, דוחפים גם את הלחם לתנור החם והכל יהיה מוכן ביחד.

אז איך עושים את זה?

ממלאים מחבת עמוקה (רצוי כזו שמונעת הידבקות) בכ-5 ס"מ של מים ובחומץ הנדרש (כף חומץ לכל כוס מים, כן?). מחבת מאפשרת עומק מים אידאלי תוך שמירה על נגישות קלה לביצה. מביאים את המים לסף רתיחה. לא נותנים למים לרתוח! מה זה סף רתיחה? כשרואים בועות גדולות על קרקעית המחבת, אך המים לא מבעבעים. הנה ככה.

אם הגעתם עד רתיחה, הגזמתם, הקטינו או כבו את האש ותנו למים להתקרר קצת.

בזמן שהמים מתחממים שוברים בזהירות ביצה לתוך ספל תה קטן. זה הכלי הכי נוח בגלל הידית, אבל אם אין – כל קערית קטנה תעשה את העבודה מצוין.

עכשיו לרגע שלו חיכינו (איזה לחץ!): לוקחים את הכוס עם הביצה, מכניסים את סף  הכוס לתוך המים במחבת ומאפשרים לביצה לגלוש באלגנטיות אל תוך המים. יכנסו קצת מים לקערה, זה בסדר גמור. המטרה היא להניח את הביצה בתוך המים  בעדינות אבל לא לאט מידי כדי שהצורה שלה תישמר. אפשר בשלב הזה, אם מרגישים בטחון, לקחת את הלקקן ולעזור לחלבון להיעטף סביב החלמון כדי להשיג צורה יותר עגולה בסוף. מצטער לא הצלחתי לצלם את זה. תחשבו ללטף בעדינות את הביצה מהצדדים לכמה שניות. זה שלב לא הכרחי.

עכשיו לשבור עוד ביצה ולהכניס וחוזר חלילה כמספר הביצים שרוצים להכין (לא להגזים, כן? שלא ידבקו אחת לשנייה…).

כל הביצים גלשו באלגנטיות אל תוך המחבת? מצוין! קחו נשימה עמוקה. בלי לחץ. זה נראה כמו בלגאן שם למטה, אבל זה רק עניין של זמן עד שזה יסתדר.

מכסים את המחבת ומנמיכים את האש. היא צריכה להמשיך לחמם את המים אבל אסור להגיע לרתיחה, הביצים עדינות מידי בשביל רתיחה והיא תהרוס להן את הצורה. עכשיו השאלה היא איך אתם אוהבים את הביצה שלכם. זמן הבישול נע בין משהו כמו 2:30 דקות ועד 5. תלוי כמה נוזלי את רוצים את החלמון.

כדי להמחיש הנה צילום של שלושה זמנים שונים: משמאל 2.5 דקות, באמצע 3.5 דקות ומימין 4.5 דקות

אבל רגע, בכלל לא דיברנו על הוצאת הביצים מהמים. זה החלק השני שהוא קצת מלחיץ. הרבה פעמים הביצה נדבקת לקרקעית. בעזרת הלקקן, משחחרים אותה. מתחילים מהביצה הראשונה שהכנסנו.

עכשיו עם כף עם חורים שולים את הביצה העלומה מתוך המים בזהירות. לא רואים בתמונה אבל באמת שיש בכף הזאת חורים. עד שהשגתי לי אחת כזאת ניסיתי לשלות את הביצים מהמים בכל מיני דרכים. תעשו לעצמכם חיים קלים ותמצאו אחת כזאת. עכשיו – לאט, לאט. כן, הנה, יופי, הצלחתם! המהדרים יניחו את הביצה על מגבת נקייה וייתנו לביצה להתייבש. אני לרוב מוותר על השלב הזה. נותן למים לטפטף דרך הכף כמה שניות וישר על הטוסט שזה עתה יצא מהתנור. אם רוצים ביצה ממש מפונפנת ועגולה, מורידים את הקצוות שתעו. בעיני זה מיותר. זה טעים בדיוק באותה המידה.

ועכשיו להגשה. בקלאסיקה האגז בנדיקטית הביצה מונחת על בייקון או האם ומקבלת רוטב הולנדייז, שזה מין מיונז מפונפן שעשוי מחמאה (בעצם זה יוצא ביצה ברוטב ביצה…). זה הרבה יותר מידי השקעה בשבילי. מה שכן, כשהיא מונחת על טוסט, היא בהחלט אוהבת מצע שומני.

אני לרוב הולך על פי עקרון ה"מה שיש בבית". עצלן, מה לעשות? לרוב זה יוצא משהו כזה: לוקח את המאפה התורן (לחמנייה? נהדר! באגט? מעולה! אינגלש מאפין? קלאסי! מה שיש בבית? הכי טוב!) ומניח עליו איזושהי גבינה שומנית שיש במקרר: רכה או קשה, לא כזה משנה, העיקר שומנית (האמת שהבורסין הספציפי הזה לא היה כזה מוצלח, טעם הפלפלים הקלויים לא הכי השתלב עם הביצה… כנראה שטעמים נייטרלים יעבדו יותר טוב). לתוך הטוסטר עד המסה פלוס קריספיות של הלחם.

בזמן הזה אני מועך אבוקדו (אין על אבוקדו…) עם מלחפלפל ולימון

כשהטוסט יוצא, שליכטה של אבוקדו ומעל את הביצה. קצת מלחפלפל וקדימה לאכול.

זהו. ללקק את האצבעות והצלחת. לא, באמת. חבל על כל טיפה.

נ.ב קטן – כתוספת, סלט פחות עובד לי במנה הזאת. במיוחד אני אוהב להגיש את זה ליד ירק חם כלשהו – אספרגוס, קישואים מוקפצים עם קצת שמן שום שום וסויה, קוביות חציל מטוגן ועגבניה, אפילו שאריות של ירקות בתנור מהפוסט הקודם. החלמון שנוטף מהטוסט ומגיע עד לתוספת משדרג גם אותה.

נ.ב 2 – למה להגביל אותה לטוסט? שימו אותה מעל סלט עלים, על אספרגוס, על סטייק, אפילו מעל צלחת פסטה – הביצה העלומה תשדרג את המנה. גרנטיד.