ירושלים ירושלים למה ירושלים / יהודה עמיחי – הממולאים הכי טעימים שאכלתי

Memulaim (1 of 1)

Fullscreen capture 3152015 22037 PM.bmp

(מתוך פתוח סגור פתוח / יהודה עמיחי, ע"מ 150, הוצאת שוקן)***

אני עובר ברחובות ירושלים והזיכרונות עוברים דרכי. נעים במהירות בלתי נשלטת כמו שיטפונות מציפים את כל כולי – מהראש דרך המחנק בגרון ללב, לבטן, לרגליים ואז נספגים בחזרה כלא היו או אולי זורמים החוצה.

Memulaim (39 of 45)

הולך ברחובות ודומע. הלב מכתיב את הקצב, הרגליים לוקחות אותי בשבילים מוכרים, יודעות בעל פה איפה כל בליטה במדרכה. הריאות יודעות בדיוק באיזו פסיעה להתחיל להתנשף כשרחביה שבירידה הופכת לבקעה שבעלייה דרך עמק רפאים. כל אבן ירושלמית מזמינה אותי– עצור לרגע. זכור. התמסר לגעגוע, לכמיהה חסרת המושא. במיוחד בשבילך. חמה ודביקה ואלגנטית -היא החומר שממנו מורכבים זכרונות הילדות.

Memulaim (13 of 45)

עצרתי ליד הבית שבו גדלתי. כמו בסרט ראיתי את רוח הרפאים שהיא אני הילד מתרוצצת בגינה. הרגשתי את בלוטי האקליפטוס הקטנטנים מחספסים שוב את כפות רגליי. שמעתי את שירי יום ההולדת ששרו לי בגינה כשהורי המחיזו לנו את "מעשה בחמישה בלונים". הרגשתי את ההלם מהיום ההוא שבו התנדנדתי חזק מידי על באר הברזל וצנחתי על הגב והנשימה נעתקה ממני למעט שניות ארוכות ומבהילות. והפעם ההיא שדרכתי על דבורה. והחלזונות והצבים ועץ השסק שהניב פירות חמוצים שנה כן שנה לא והאדמה העייפה והקשה שההורים שלי ניסו להפיח בה חיים שוב ושוב ללא הצלחה והיום היא מכוסה כולה בבלטות שמסתירות מתחתיהן את פסיעות הילדות שלי. דמיינתי שאני עוקר את כולן בכוח המחשבה ומשחרר אותה בחזרה לעולם.

Memulaim (7 of 45)
שכבות שכבות של היסטוריה בנויות אחת על גבי השנייה בעיר שלי והשכבה שלי דקיקה, ביניהן. אני מתעצב לראות שהשכבות של השנים האחרונות נבחרו בחוסר ענווה שפעם הייתה מאפיין כל כך נעים של העיר, שידעה שהיא מהחשובות בעולם אבל עשתה את זה בשקט בשקט. לא עוד – גשר מיתרים שבכל מקום אחר היה יכול אולי להיות יפיפה והוצנח לכניסה לעיר כמו נברשת קריסטלים שנתלתה במחסן מאובק ורק מדגישה את ההזנחה… וקניון ממילא שמי בכלל צריך את כל היוקר הזה בחיים שלו ושכונות היוקרע מסביבו, ופרויקט הולי לנד שאפשר לראות כמעט מכל מקום בעיר והוא אות קלון וציניות. ואפילו שוק מחנה יהודה כבר פחות שוק ויותר איזור בתי קפה ומסעדות יאפיות. עדיין יש בו מהקסם הישן וגם קסם חדש אבל העיר כבר לא מה שפעם.

Memulaim (29 of 45)

ואולי זו בכלל לא העיר, אולי זו ההתבגרות ואולי זה פשוט אני שנוסטלגי כי אני מגיע פעם בהרבה זמן ונשטף זכרונות וגעגוע ומבין שחוויות ילדות וחברי ילדות עושים רק פעם אחת בחיים ואת שלי כבר עשיתי. ולמרות כל זה העיר הזאת עדיין מהלכת עלי קסם. טבועה בהיסטוריה שתבעה ממנה מחיר כבד כמו האבנים שממנה היא בנויה. מקועקעת בפסגה של ההר –  טראגית ובלתי מנוצחת, מסתורית ומורכבת כמו אלו הגרים בה.

Memulaim (28 of 45)


ממולאים זה אוכל ירושלמי. המתכון והידיים כאן הם של השף המשפחתי, אחי היקר והמוכשר ואלו הממולאים הכי מופלאים שאכלתי אי פעם. הכנו סיר ענק, כי אם כבר מקדישים אהבה למילוי ירקות משתלם לעשות בסיטונות. אם כבר – אכבר. תצטרכו סכין דקה עם שפיץ כדי ליצור חללים בירקות הארוכים וסיר קדירה גדול שיכול להיכנס לתנור.

Done

התהליך – מרוקנים, ממלאים, מרטיבים, מבשלים, אופים, מגישים.

מה ממלאים? גזרים, קישואים, בצל, כרוב, פלפלים חריפים, מנגולד, פלפלונים, סלקים (בסיר נפרד כדי שלא יצבעו לנו את כל שאר הירקות). מה שבשוק או במקרר ומה שמתחשק. בין הממולאים זורעים פולי פול טריים בשביל הטעם והיופי.

לכל ירק מייצרים פקק מעצמו מהחלק שקטמנו כדי ליצור את אזור המילוי. את הפקק מכינים על ידי יצירת חתיכה שתיכנס ממש לתוך הירק ותעזור להחזיק את המילוי בתוכו בזמן הבישול הארוך.

Memulaim (10 of 45)

והנה ככה מכינים כל ירק למילוי:

גזרים – בוחרים את הגזרים השמנים ביותר שמוצאים. מקלפים וחותכים לחתיכות של כ-10 ס"מ. חופנים את הגזר בין האצבעות ככה שלא יהיה לו לאן לברוח. מתחילים מהצד הצר אם יש כזה. מחדירים את הסכין למרכז הגזר ומתחילים לסובב בעדינות, מוציאים גילוחי גזר מתוכו וממשיכים עד שמרגישים שאי אפשר כבר יותר או שהגזר יישבר או שהסכין תצא מהצד השני. זו עבודה עדינה אך נחושה. כשכל הגזרים חלולים מכינים פקקים קטנים משאריות הגזר. חותכים ככה שהם ממש יסתמו את הגזר. ממלאים עד 3/4 וסוגרים עם פקק.

Carrot zukini

קישואים – בוחרים קישואים קטנים דווקא. קוטמים את הראש כסנטימטר מתחת לגבעול, ממנו נייצר פקקים גם. בדומה לגזרים חופנים כל קישוא ומחזיקים בנחישות עדינה. האחיזה חשובה כדי שהקישוא לא ישבר, היא תומכת בקליפתו העדינה ומעודדת אותה תחת הלחץ. מרוקנים את הקישוא. ממלאים עד ה-3/4 וסוגרים עם פקק.

בצל – בוחרים בצלים גדולים אך לא ענקיים, מקלפים אותם. עושים חיתוך אופקי אחד מהשערות עד לפטמה שיצור מכל שכבת בצל יריעה אחת לאחר ההבישול. מרככים בבישול במים רותחים ומפרידים לשכבות תוך כדי הבישול. משתדלים שכל שכבה תישאר כפרוסה אחת. מצננים. מניחים יריעת בצל לאורך היד, מכניסים מילוי לתוך השקערורית שהוא יוצר ומגלגלים אותו סביב עצמו. מניחים בעדינות בסיר. שומרים את חלקי הבצל הקטנים שלא ניתן למלא לריפוד הסיר.

cabbage oniom

כרוב – בוחרים כרוב גדול. מוציאים את הליבה בעזרת הסכין. זה החלק שבו כל עלי הכרוב נפגשים במרכזו. הופכים את הכרוב וחותכים החוצה פירמידה של הגבעול שלו. כך הוא יתבשל יותר מהר והפרדת העלים תהייה קלה בהרבה. מבשלים במים רותחים עד לריכוך. מוציאים את הכרוב ונותנים לו להתקרר. מפרידים לעלים. פורסים עלי כרוב מניחים גליל של מילוי על קו השליש הקרוב אלינו מקפלים מעליו ימין ושמאל ואז מגלגלים מאיתנו והלאה.

Memulaim (9 of 45)

מנגולד – אין צורך לחלוט אותו. מוציאים על ידי חיתוך את הגיד המרכזי בכל עלה וממלאים כמו את הכרוב.

פלפלונים – הקטנים החמודים האלה שיש להם טעם של סוכריה כמעט. מורידים להם את החלק העליון מרוקנים את מעט הגרעינים. מהחלק העליון יוצרים פקק. ממלאים עד 3/4 ופוקקים.

Memulaim (11 of 45)

פלפלים חריפים – ארוכים ונהדרים. מכינים אותם כמו את הפלפלונים. שוטפים אותם מבפנים כדי להיפתר מגרעינים בהם מסתתרת החריפות האמיתית.

Beets

סלק – בוחרים סלקים בינוניים ואחידים בגודלם. תתכוננו לעבודה קשה פה. מקלפים. מורידים בערך חצי סנטימטר מתחת לגבעול. בעזרת כפית עם קצה מחודד חופרים בתוך הסלק עד שהוא חלול, תהליך שעלול לכלול הזעה מרובה. חותכים את הכובעים מסביב כך שיהיו פקק מוצלח. מניחים בסיר נפרד.

Memulaim (16 of 45)

משמנים את תחתית הקדירה בנדיבות בשמן זית. מניחים את את שאריות הבצל המאודה (החתיכות שהיו קטנות מידי למילוי או נקרעו) על השמן כחוצץ בין הסיר לממולאים. ממלאים את כל הירקות ופוקקים את אלו שזקוקים לפקק. מניחים על פי קבוצות אחד על השני בקדרה. פולים את פולי הפול מתוך התרמילים שלהם ובזמן הרכבת הסיר מפזרים אותם בין הממולאים.

מילוי

  • 2.5 קילו בשר טחון גס עם 20% שומן טלה
  • 2 כוסות אורז לבן
  • צרור פטרוזיליה
  • 2 בצלים מגורדים
  • 3 שיני שום מגורדות
  • חצי ממה שיצא מתוך הגזרים קצוץ היטב
  • כף מלח
  • כף פלפל שחור
  • חצי כפית כמון
  • כפית פפריקה מתוקה
  • כפית כורכום

Memulaim (21 of 45)

כעת מטביעים את הממולאים עד כיסוי בנוזלים:

  • כ-2.5 ליטר מים
  • 4 כפות רסק עגבניות
  • קופסה קטנה של עגבניות מרוסקות
  • מיץ מ-5 לימונים
  • חצי כוס שמן זית
  • מלח ופלפל שחור בנדיבות
  • קורט כמון
  • 500 גרם פולי פול בשביל לפזר בין הממולאים

Memulaim (45 of 45)

מניחים מעל הקדירה שתי צלחות הפוכות כמשקולות שהממולאים לא יזוזו לנו. סוגרים את הקדירה ומביאים לסף רתיחה. מכניסים לתנור שחומם ל-145 מעלות ל-3 עד ל-3.5 שעות עד שהנוזלים כמעט לגמרי נעלמים. מוציאים מהתנור ונותנים לסיר לשבת כ-20 דקות. מוציאים בעדינות עם מלקחיים לפלטה גדולה על פי נושאים. הפלטה שלנו הוגשה בלילה והתאורה המאוד לא מחמיאה ממש לא עושה צדק, מצד שני רציתי להוסיף תמונה של הסוף בסוף, כי סוף-סוף!

Last Memulaim

אוכלים ממולאים, הולכים לקלפי ביום שלישי ובוחרים כדי שגם העתיד יהיה טוב ולא רק העבר כשמתרפקים עליו.

***הלוואי והייתי יכול לצטט כאן את כל המחזור הנפלא של עמיחי "יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם לָמָּה יְרוּשָׁלַיִם", על 28 חלקיה. אם אתם ירושלמים או שיש לכם חיבור רגשי לעיר, פתחו את פתוח סגור פתוח בע"מ 140 וקראו את כולה, כרגיל עמיחי עושה שם קסמים. ואם בא לכם עוד קצת להיאבד בזכרונות ומטאפורות על העיר לליאור שטרנברג יש פרק שלם ומרגש עליה בספרו טִקסי ערב שבהוצאת הקיבוץ המאוחד


רוצים להיזכר בפוסטים נוספים שעשיתי עם השף המשפחתי?

ניוקי מעולים בציר פטריות תמצאו כאן (הפוסט האהוב עלי בבלוג, כנראה…)

קציצות עוף ומנגולד פה

וקוקטייל בלאדי מארי מחכה לכם כאן

Going Home: New Orleans / Sheryl St. Germain – מדריך ניו-אורלינס

untitled (1 of 1)-3

Fullscreen capture 10182014 114707 AM.bmp
 

(מתוך אתר Poetry Foundation, לחיצה על הקישור תוביל אותכם לשיר המלא היפיפה)

איך לא הייתי בניו אורלינס עד היום? ואיך אתם לא הייתם? ואם הייתם – איך לא סיפרתם לי עליה?! כמו שום מקום אחר שביקרתי בו עד היום. עיר עם אופי, קסם ושמחת חיים יוצאת דופן. עיר שהאטיות בה לא משעממת, עיר ידידותית וגם מחוספסת. עיר של נוודים, של טיפוסים, של תיירים ומקומיים. עיר שהג'ז יצא ממנה והיא מישמש של תרבויות מפתיעות: צרפתים-קנדיים, ספרדים, אינדיאנים, שחורים עם עבר של עבדות, אמריקאיים דרומיים, מהגרים וייטנאמים. עיר נמל שאין כדוגמתה. ומה שמאחד את כולם כאן זה האוכל והאלכוהול והמוזיקה. ניו אורלינס היא עיר של נהנתנות, של הדוניזם, עיר שמגרה את כל החושים ביחד. עיר עם רבדים עמוקים של היסטוריה, אכזרית לעיתים, מפתיעה לפעמים, מעניינת תמיד ויפה, כה יפה.

Balconies 2

המוטו שלי לטיול הזה היה – כמה כבר אפשר להשמין ב-3.5 ימים?? ועל כן אכלתי הכל. כל הזמן. בלי חישובים, בלי רגשות אשם. ברומא נהג כרומאי. בניו אורלינס אכול ושתה כל היום (והמשפט המבריק: You can’t drink all day if you don’t start in the morning). אני מגיש לכם פה את הטיול שאנחנו עשינו, שמרכז בעיני את עיקר האטרקציות של העיר אך בהחלט לא את כולן. קל לגלות את העיר לבד וכדאי להסתובב ולהכיר אותה בעצמכם, ללכת בעקבות האף, האוזניים והלב. כל מקום שאכלנו בו, בין אם קיבלנו עליו המלצה או לא, היה מצוין. נפלנו רק פעם אחת במסעדת Acme שאני ממליץ לא להגיע אליה. חוצמזה בין אם תלכו אחר ההמלצות שלי ובין אם לא, ההנאה מובטחת. חם ולח, אז הכינו את עצמכם מראש. וגם היזהרו מזמני שיא כמו מארדי גרא ופסטיבל הג'ז בהם העיר מתמלאת עד אפס מקום.

Balconies 4

דברים שאוכלים בניו אורלינס (הכל וכל הזמן, כבר סיכמנו, כן?): קודם כל הכל מטוגן. בניגוד להכל-המטוגן שאוכלים בשאר ארצות הברית פה הם יודעים איך לעשות את זה. השמן טרי, הטמפרטורה מדויקת והמוצרים מובחרים. דבר שני – פירות ים: הם טריים, מקומיים, זולים וטעימים בטירוף: סרטנים, שרימפ (החוק שלנו היה שצריך שיהיה שרימפ בכל ארוחה), קרוֹ-פיש שזה דומה ללובסטר וצדפות. מאכלים מקומיים: Clam Bake – שזה סיר ענק ובו שכבת תירס, שכבת צדפות, שכבת סרטנים, שכבת שרימפ וכו' וכו' שמרתיחים, שופכים על השולחן ואוכלים. זה מאכל עונתי שלא ממש היה כשביקרנו, אבל כדאי להכיר אותו. Gumbo – בין נזיד למרק מלא בכל טוב, Jambalaya – אורז "מלוכלכך" עם ירקות, בשר ושרימפ. אוכלים צדפות נאות/אפויות/מטוגנות/על הגריל, עגבניות ירוקות מטוגנות, בשרים קצת אחרים כמו קרוקודיל ומרק צב. Étouffée שהוא רוטב סמיך מקומי שעוטף מיני בשרים ובעיקר שרימפ, וגולת הכותרת (אחת מהן לפחות) פו-בוי: כריכים ממולאים בשרימפ או מילוי אחר שמוגשים כמעט בכל מקום. כל מסעדה מגישה פודינג לחם "הכי טוב בעולם" ותמצאו גם פאי פקאן לרוב. אוכל קראולי וקג'וני עם השפעות מערביות. תאווה לחיך, לאף ולעיניים. באופן כללי ההמלצה שלי היא ללכת על מלא מנות ראשונות וברוב המקרים לוותר על עקריות או לקחת מעט מהן. כך אפשר לטעום יותר.

untitled (20 of 130)

מה שותים? הכל וכל הזמן (טוב, די עם זה. הבנו). הבירות המקומיות הנפוצות הן Abita ו-Nola ושתיהן היו לי טעימות. קוקטיילים של וויסקי ובראשם ה-Sezerac נפוצים כמו גם קוקטיילים של רום. Pimm's Cup הוא קוקטייל מקומי נחמד על בסיס ג'ין ואני ממליץ על הגרסה עם הג'ינגר בִיר. המנות נדיבות. תתכוננו להשתכר ומהר. תזמינו ליד איזו פלטת טוגנים שתעזור בספיגת האלכוהול. הלילה עוד צעיר.

Booze 2

מילה על בטיחות – תיזהרו. כמה מילים: בעיר יש הרבה פשע, במיוחד מאז קטרינה ויש בה את אחוז הרציחות מהגבוהים בארצות הברית. שימו לב לכיסים שלכם, הקפידו להסתובב במקומות הומי אדם בערבים ובלילות קחו מונית ממקום למקום. הפעילו שיקול דעת. אנחנו כמעט ולא הרגשנו אי נוחות אך יש כל מיני סיפורים.

Streets

הרובע הצרפתי (French Quarter) הוא המרכז התיירותי ולא במקרה. השכונה שגובלת בנהר המיסיסיפי יפיפיה עם סגנון בנייה שאני לא ראיתי לפני כן. זה לא אירופה. זה לא אמריקה זו הכלאה מקסימה. כל בית יותר יפה מהשני והמרפסות כמו מתחרות ביניהן מי תהייה יותר מרשימה. הרובע מהפנט בלילה כשהתאורה העמומה מדגישה את היופי שלו ומעמעמת את הבלאי. כמובן שלא כדאי לפספס אותו גם במהלך היום. הרחובות המרכזיים הם אלו שמקבילים למיסיסיפי ואני ממליץ פשוט לעשות שתי וערב ביום וגם בלילה. מבקרים ב-Jackson Square, נכנסים לחנויות וודו, טועמים פרליניים מקומיים ורטבים חריפים מכל המינים והסוגים.

greens

האוכל ברובע קצת יותר יקר, אם כי אפשר למצוא גם מקומות זולים יחסית. אחד מהם הוא ה-Gumbo Shop שמגישה אוכל מקומי טעים. במיוחד נחמד במהלך היום לטייל על Royal street, כמעט בכל פינה תמצאו להקה שמנגנת. והמוזיקה, אחחחחח המוזיקה. כיף בלתי נגמר, הנאה רב חושית, מופעים מכל הלב והיישר לתוך הנשמה.

Bands

תחנת חובה ברובע היא Café Du Monde הידוע שמגיש אך ורק beignets שהן גרסה נפלאה של סופגנייה. בצק מטוגן עם מלא אבקת סוכר. אני באמת לא מחובבי הז'אנר אבל הן היו טעימות בטירוף, עד כדי כך שחזרנו שוב. עדיף לא להגיע בבוקר אז התור ארוך מאוד. מגיעים ואם יש שולחן פנוי מתיישבים מיד, גם אם הוא מלוכלך! אל תחכו שיושיבו אותכם. יגיע אליכם מלצר כעוס ואתם תזמינו בֵן-יֵיי וקפה אוֹ-לֶיי. בכל צלחת 3 סופגניות. אני ממליץ על חישוב של 2 סופגניות לאדם. לפחות. הן לא גדולות. האייס קפה ממותק יתר על המידה, אפשר לוותר עליו. הם יביאו את ההזמנה שלכם ואת החשבון בו"ז. אם אתם רוצים עוד משהו זה הזמן להזמין כי לא תראו מלצר שוב. אפשר גם להזמין מחלון הטו גואו ולאכול בככר על ספסל או ללכת לפרק שנמצא על המיסיסיפי.

untitled (26 of 130)

בקרבת קפה דו מונד תמצאו את ה- French Market, דוכנים לממכר פירות ים מטוגנים ואוכל מקומי אחר, נחמד לעשות שם סיבוב ו…לאכול עוד. בהמשכו יש דוכנים של סובינירים זולים מייד אין צ'יינה…

untitled (65 of 130)

Bourbon street הוא רחוב הבילויים הידוע לשמצה. וככל שמתקרבים לרחוב Canal כך עולה רמת הסליז. במיוחד בשעות הלילה במיוחד במיוחד בסוף השבוע, המוני אמריקה מכל המינים, הגדלים, המגדרים והגזעים שותים עד שוכרה, ואז עוד קצת ועושים שטויות. חרוזי מארדי גרא תמצאו בכל מקום והם באופן מסורתי מוענקים למי שתחשוף את שדיה ברחוב. גם גברים יכולים להשתתף. בניגוד לשאר ארצות הברית, שתיית אלכוהול בפרהסיה מותרת בניו אורלינס והאמריקאים, גוד בלס דם, מנצלים את זה עד תום על בורבון סטריט. לא תחנת חובה והפעילו שיקול דעת אם אתם בוחרים כן להגיע. untitled (110 of 130)

רחוב Frenchman שהוא תחילתה של שכונת Marigny הוא אחד המוצלחים ביותר למוזיקה, בעיקר בין Royal ו-Decature. בכל ערב נתון הבארים המקומיים מתמלאים באנשים ולהקות מקומיות מצוינות. הטקטיקה שלנו הייתה לתת למוזיקה להוביל אותנו. התיישבנו בכל מקום שהייתה להקה נחמדה. הזמנו משקה ופלטת טוגנים קטנה. כשנמאס לנו המשכנו למקום הבא. The Maison – היה טעים וכיף. Three Muses זכור במיוחד לטובה בזכות האווירה המצוינת והאוכל, עוד ברחוב נמצא ה-Spotted Cat בו לא ביקרנו אך ידוע במוזיקה טובה, אם כי הם דורשים תשלום בכניסה, שאר המקומות לא. לאורכו של הרחוב בכל פינה להקות שמנגנות בכל מיני סגנונות. תנו להם טיפים. כך הם מתפרנסים והם נותנים את כל הלב. אפשר לבלות כמה ערבים ארוכים בכיף רק על הרחוב הזה. התמזל מזלנו וראינו מופע מחווה לאחיות בוסוול שבין המופיעות המעולות היו האחיות לוז הישראליות ששמחנו להכיר.

untitled (126 of 130)

טיול יום נחמד מחוץ לרובע הצרפתי הוא לקחת את החשמלית הישנה (ושמה תשוקה. טוב לא בדיוק, החשמלית ושמה תשוקה הידועה מהמחזה של טנסי וויליאמס דווקא נעה יותר מזרחה ועברה ברחוב Desire… היא כבר לא קיימת בימינו – תודה רוני על הדיוק בפרטים!) על רחוב St. Charles, תופסים אותה מהפינה של רחוב Canal  ו Carondolet ומזהים אותה על פי צבעה הירקרק, שאר החמשליות בעיר בצבע אדום. משלמים בעודף מדויק 1.25 לנסיעה או 3 דולר לחופשי יומי (משתלם ביותר). נוסעים לאיטכם על הרחוב שבמהירות מחליף את נופו ומציג אחוזות מפוארות ומרשימות שמעלות ניחוח קצת אפל של ימים בהם עבדות הייתה הנורמה באיזור. יורדים ב- Audborn Park. מטיילים בו לכיוון דרום ונהנים מנוף של מקומיים, מהעצים הגדולים והקסומים וממפלט מההמולה העירונית. אחרי הליכה לא ארוכה מגיעים לגן החיות העירוני. יש לי חיבה גדולה לגני חיות, אך לזה לא נכנסנו. אנחנו עקפנו אותו וישבנו למנוחה קלה על המיסיספי שמאחוריו. אתם יכולים ללכת בעקבותינו, או לעלות מיד על קו 11 (inbound) שנוסע על רחוב Magazine, רחוב מודרני מלא במסעדות וחנויות מעוצבות בין שכונות יפות ונקיות. שכונת Garden היא שכונה עם בתים יפים ובתוכה גם בית הקברות מספר 2 שמעניין להסתובב בו ובדרך גם לראות קצת את השכונה.

Streetcar

ההצעה שלי היא לרדת מהאוטובוס איפשהו באזור Constantinople שעל פינתו תמצאו או ה-snowizard שיגיש לכם את הסנו בול המפורסם של ניו אורלינס. המציאו כאן מכונה מיוחדת שמגרדת את הקרח במיוחד דק ורך ידה ידה ידה. מטביעים את הקרח בסירופ מתוק ופלורסנטי. זו חוויה נחמדה. בטח יש בעיר גם מקומות יותר פלצניים שמגישים כל מיני סירופיים יותר ידידותיים. זה כן מקבל נקודות על רענון בחום והלחות.

untitled (72 of 130)

ממשיכים על הרחוב לכיוון צפון-מזרח ומחפשים מה לאכול. אנחנו התיישבנו לצהריים ב- Joey’s K שהיה מקום מעולה. לבבות ארטישוק מטוגנים, עגבניות מטוגנות ירוקות מענגות עם שרימפ, פסטה מנחמת עם שרימפ ושאר הפתעות, צבטות סרטן מצוינות ולקינוח חתיכת ענק של פודינג לחם שאכלתי טובים ממנו. טעים וכיף לשבת שם, כמו רוב המקומות בניו אורלינס. אם אתם באזור בסופש בזמן של בראנץ, אז לכו ל- Atchaflaya המצוינת שמגישה בראנצ'ים עם טוויסט דרומי במחירים סבירים. כל מה שדגמנו היה מצוין, כולל נקניקיית התנין. לחם תירס עם חלפיניו, עגבניות ירוקות מטוגנות עם ביצים עלומות ובשר סרטן, לביבת סרטן עם ביצים עלומות מעליה, קפה ללא הגבלה ובאר של הרכב בעצמך בלאדי מארי. מתמלא מאוד בסופשים, מומלץ להזמין מראש ב-open table, או להגיע מוקדם עם הפתיחה, אך אז יושיבו אותכם רק בחוץ ולעיתים החום והלחות בלתי נסבלים. בסופי השבוע יש להקה שמנגנת. בכלל בראנץ' ג'אז תוכלו למצוא במקומות רבים בעיר. מסיימים את הסיור על Magazine כשנמאס ללכת והחנויות מתדלדלות ותופסים שוב את האוטובוס 11 עד הרובע הצרפתי (הנה, כבר השתלם לכם לשלם 3 דולר עבור החופשי היומי).

Atchafalaya 2

תלוי כמה זמן יש לכם בעיר, אם זה מעל 3 ימים, לדעתי נחמד לצאת ממנה ולראות את הסביבה המעניינת. יש טיולים שיקחו אותכם לפלנטיישינז הישנים וזה נשמע יום מעניין. אנחנו עשינו סיור בביצות. היה כיף מאוד! קצת תיירותי, מודה, אך עדיין נחמד. חוצמזה שהיינו תיירים אז… החברה שהשתמשנו בה היא Jean Lafitte שבעבור 39$ תיקח אותכם מהמלון שלכם, תסיע אותכם כ-25 דקות לביצות, תעשה לכם סיבוב של שעה וחצי בסירה בין הביצות, תראה לכם תנינים, חזירי בר, רקונים, צבים ושאר וילדע חייעס ותחזיר אותכם חזרה הבייתה. נחמד מאוד!

untitled (90 of 130)

עוד שתי שכונות מגניבות: Marigny שנמצאת צפון מזרחית לרובע הצרפתי. שכונת מגורים נעימה ובוהמיינית. כיף לעשות בה שתי וערב של הרחובות ולגלות לבד מקומות נחמדים. יותר נעימה באור היום ובשעות הערב המוקדמות. בתים יפיפיים וביניהם, גם אם בריכוז פחות גדול, בתי קפה, מסעדות נחמדות ומקומות מוזרים כמו קניון wellness עם קו אופ מעניין בתוכו. מסעדה חדשה וטעימה בשכונה נקראת The Franklin שעושה אוכל עם תחושה קצת יותר מודרנית. אנחנו פשוט הזמנו את כל המנות הראשונות שהן זולות ומיוחדות. היה טעים ומפלט נחמד אחרי המון אוכל מטוגן ויותר "דרומי".

Food 2

מצפון מזרח ל-Marigny נמצאת שכונת Bywater שלצערי לא הספקנו להסתובב בה מלבד ארוחת ערב מופלאה אחת, הטובה ביותר שאכלנו בעיר במסעדה שנקראת Elisabeth’s. כל. מה. שהזמנו. שם. היה. מעולה. ותודה לרוני על ההמלצה. כדאי להזמין מקום מראש כי המקום מוכר היטב למקומיים שנוהרים אליו להנות מהאוכל המצוין, האווירה הנינוחה והשירות הנעים. במיוחד היה כיף לשבת על הבאר בקומה השנייה, ולאכול מול מופע המשקאות של הברמנית המוכשרת והחביבה. ארטישוקים ממולאים בגבינה ואפויים, פלטת פירות ים בגריל, שרימפ בטמפורה ורוטב נפלא, עגבניות ירוקות מטוגנות ולקינוח פאי לימון, פאי פקאן ועוגת תפוחים. טעים וגם זול יחסית. מסעדה שממש לא כדאי לפספס.

Beads

מה עוד יש לומר? עיר נהדרת, שלא נמצאת באייטינררי של רוב הישראלים ואין לכך שום סיבה. ניתן למצוא טיסות ישירות מניו יורק ב-240$ שזה אחלה מחיר. אני בטוח אשוב אליה יום אחד.

Balconies

והנה גם הכנתי לכם מפה עם כל המקומות שתיארתי:

בְּיוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם / ח"נ ביאליק – רעיונות למאכלים במדורה ומתכון לפודינג לחם

IMG_1670

Fullscreen capture 12092014 121008.bmp

(מתוך פרויקט בן יהודה)

העיניים נפקחות מעצמן והעולם בנתיים עוד רק קצת מואר. פה הגוף והשמש מחליטים בשבילי מתי לקום. אני חומק מהמיטה, מקווה מאוד שהשאר עדיין ישנים. מדליק את האש מתחת לקומקום המעוצב ומכבה אותה שנייה לפני שהוא מתחיל לצרוח. רק שלא יתעוררו. שעות הבוקר האלה יקרות לי כל כך ואני לא רוצה לחלוק את הקסם שלהן עם אף אחד אחר. אני מכין כוס תה ירוק גדולה, לא זקוק לקפאין כדי להתעורר. את הקפה שלי אשתה מאוחר יותר בשביל ההנאה גרידא. כך בעצם צריך לשתות קפה תמיד, אני נזכר. אני צועד בזריזות על המזח הקצר שמוביל אותי אל מי האגם ומתיישב בסופו. הגעתי. עכשיו נותר רק לנשום עמוק ולתת לעולם לעשות את שלו. ממני נדרש רק להיות נוכח.

IMG_1736

בכלל לא ידעתי שהייתי צריך חופש. הייתי אולי צריך להבין, כי קמתי בבקרים עם טעם מר שגם משחת השיניים לא הצליחה להעביר. והקפה ששתיתי רק עצבן אותי יותר, וכעסתי על האנשים בסאבוואי, והקולגות בעבודה עיצבנו אותי, והחיים נראו קצת מעייפים ומשעממים והתקליט השבור שלי, ההוא שמתנגן לו בזמנים כאלה שוב התחיל לצעוק לי בראש בקולי קולות: מה עכשיו? לאן אתה הולך? מה הצעד הבא?

IMG_1641

אני חוזר לכאן כל שנה. סוף סופה של מיין, ממש לפני שכבר נהייה קנדה, אצל חברים שהם כבר כמו משפחה. בית על אגם, חשמל מגנרטור, אין קליטה בפלאפון, אנשים נחמדים. מה עושים בחופשה כזאת? לא כל כך הרבה. קוראים. נחים. מצלמים. בוהים בלי סוף. שוחים. ומתכננים ארוחות. קצת שכחתי איך זה להיות במצב של חוסר מעש. אני מחליט לא לתת למחשבות הטורדניות על העתיד להשתלט עלי כאן. הן מבליחות פה ושם ואני הודף אותן בעזרת השלווה המקומית.

Sunset drinks

ולפעמים כל מה שצריך זה להפסיק לדאוג לרגע ולהניח לעולם לפעול את פעולתו. ביום שחזרתי למשרד קיבלתי קידום מיוחל וכעת אני מנהל את צוות הטיפול הדיאלקטי התנהגותי (DBT) של הקליניקה. אחריות גדולה ומשמחת אחרי הרבה זמן של השקעה והתמחות בשיטת הטיפול הזו. אז חזרתי עם כוחות מחודשים מהמנוחה ועם תירוץ טוב להפסיק לכמה חודשים את המחשבות הטורדניות שלי לגבי העתיד.

IMG_1360

הפוסט הזה הוא פוסט של מאכלים של חופשה בטבע. את רובם מכינים באש עצמה. הקיץ יגמר אוטוטו, הנה כמה דרכים להיפרד ממנו במלכותיות. צאו לטבע. הדליקו אש. היא עושה את האוכל הרבה יותר טעים ומרוממת גם את הנפש.

IMG_1423

למנה עקרית – שידור חוזר למטפונה מהקיץ הקודם, על פי דרישת הקהל המקומי. את ההוראות המלאות תוכלו למצוא בפוסט משנה שעברה. בעקרון מדובר בעוף שלם שנצלה במדורה בתוך נייר כסף, עם המון תבלינים, מילוי אורז וירקות מכל הסוגים מסביב. פרויקט? כן. שווה את זה? לגמרי!

Marfune 2

כתוספת בצד – כל מיני ירקות צלויים: דלורית שלמה. גל הציע בזמנו לעשות אותה במיקרו ואני חשבתי לעצמי: אם במיקרו, למה לא באש? עוטפים בנייר כסף ומכניסים לאש. בסוף חוצים, ממליחים ויוצקים קצת שמן זית. יוצא מעושן וטעים. חציל באש כולנו מכירים, ובסוף חובה לטפטף מעל לימון, שמן זית איכותי, פטרוזיליה וטחינה. יש לכם סלקים? מעולה. לפתות? יאללה! בטטות? נהדר. בצלים? קלאסי…

IMG_1378

הכנתי גם תפודים ממולאים בביצה, שזה פרויקט נחמד ואסטתי. מקפדים ושומרים בצד את ראשו של התפוד, מיישרים גם טיפה את הרגליים כדי שיעמוד בקלות על המשטח. יוצרים חלל בגודל של ביצה בתוך התפוד. הכי קל בעזרת קולפן כזה שיש לו גם שפיץ וגם צורה קעורה. אפשר גם עם סכין קטנה ו/או כפית. נזהרים לא לחורר את התחתית. אם יש חור קטן, לא נורא, משתמשים בחתיכת תפוד שהוצאנו כדי לסתום אותו.

IMG_1608

מפלפלים וממליחים את הבפנוכו של התפוד ושוברים לתוכו ביצה בשלמותה. מניחים מעל את הראש ששמרנו בצד. מעמידים במרכז של רצועת נייר כסף מקפלים את שני צידי הרצועה מעל הראש באופן מהודק כדי שהראש לא יזוז והביצה לא תישפך. עוטפים לגמרי ומכניסים לאש. אני השתמשתי כאן בתפודים בינוניים בגודלם אך עדיף בהרבה תפודים גדולים. כך נשאר יותר תפוד ויש פחות סיכוי שהתפוד עצמו ישרף. יוצאת ביצה קשה בתוך תפוד במדורה. להתמוגג.

potato egg

ואי אפשר בלי קינוח. חותכים בננה בשלה עם הקליפה לאורכה ודוחפים פנימה מכל טוב. קוביות שוקולד וחמאת שקדים היו ה-להיט. אבל אתם מוזמנים לדחוף לה מה שבא לכם. עוטפים בנייר כסף ומכניסים לאש ל-10 דקות עד רבע שעה. פותחים ואוכלים מיד. הבננה נהיית קרמית, השוקולד נמס ומתערבב עם חמאת השקדים שמתקשה קצת. תענוג.

IMG_1121

ועוד דברים שאכלתי – מיין היא מדינת הלובסטר. בלילה השני היינו 20 אנשים והכנו 25 לובסטרים. זו הייתה חוויית הלובסטר הראשונה בחיי, וזה פרויקט מרשים, אם כי אכזרי. את הלובסטר המוכן טובלים בהמון חמאה. פחות טעים ממה שציפיתי, אבל גם לא רע בכלל. לא נראה לי שאחזור על הסיפור הזה אי פעם בזמן הקרוב.

Lobsters 2

באחד הבקרים גם אפיתי לחם. בלי מתכון. והאמת שהוא יצא יותר יפה מאשר טעים. בעצם אני כבר יודע שהכנת לחם בבית (מלבד מתכון אחד מיוחד שאני עוד אשתף פה כי הוא גאוני) זה לא שוס גדול. חלה כן, עוגות שמרים וודאי וודאי, אבל לחם בתנור ביתי, פחות.

IMG_1288

בכל אופן, אכלנו קצת מהלחם לארוחת בוקר והשאר עמד לו, וכדרכו של לחם, במיוחד לחם ביתי, התקשה במהירות. אז יום למחרת הכנתי ממנו פודינג לחם. זה כבר היה שוס רציני! כל כך טעים, ומנחם. מינון מדויק של קרמי, פחמימתי, פירותי ומתקתק. הנה ככה:

IMG_1310

מצרכים לפודינג לחם

  • 2 כוסות שמנת עשרה אחוז
  • 2 כוסות חלב (אפשר גם 4 כוסות חלב במקום השמנת)
  • 3 ביצים
  • כפית וחצי תמצית וניל
  • 3/4 כוס סוכר
  • כ-9 כוסות של קוביות לחם שישב על השיש יום יומיים – שלי היה מקמח מלא והכיל אוכמניות. לא להשתמש בלחם עם טעמים דומיננטיים או מלוח מאוד…
  • 1 כוס אוכמניות קפואות
  • 1/2 חצי כוס ריבת פטל

מעל

  • 10 גרם חמאה
  • כף סוכר ומעט קינמון

IMG_1541

מערבבים את כל חומרי הבלילה היטב בקערה גדולה עד שהסוכר נמס. מוסיפים קוביות לחם ונותנים להן לטבוע ולספוג את הבלילה היטב. לפחות רבע שעה ואפשר גם יותר. מערבבים פנימה אוכמניות. מסדרים בתוך תבניות בשכבה אחידה. אני אוהב אותו יחסית דק, כך יש יותר שטח פנים ויותר מהפודינג נהייה פריך בתנור. אפשר גם בתניות לואוף אם רוצים אפקט יותר רטבטב. עם כפית מחדירים שלוליות של ריבת פטל לתוך ומעל הפודינג. מניחים גושי חמאה קטנים בתפזורת מעל הכל, מפזרים כף סוכר ומעט קינמון. אופים כ-35 דקות בחום של 180 מעלות. עד הזהבה קלה והתגבשות הנוזלים. נותנים לפודינג להתקרר מעט. אפשר להגיש חמים, או בטמפ' החדר. טעיייייייייייייייייייייייייייייייייים.

IMG_1553

אכלנו עוד הרבה דברים. מיין מתפארת באוכמניות הפראיות והן מתלוות לכל דבר שזה כיף גדול. בעיקר פשוט נחנו. נחתי. כשחזרתי הבייתה מצאתי שוב את האנרגיה שאבדה לי בלי ששמתי לב. מזל, כי יש לי הרבה עבודה בתפקיד החדש!

IMG_1479

אוכלים מאכלים של אש, ממלאים מצברים וזוכרים לתכנן חופשות גם אם חושבים ששטויות, לא באמת צריך את זה, זה רק מותרות.

שלוש טיפות חלב / דוד אבידן: בחירות, הורוּת גאה וקציצות עוף ומנגולד ברוטב צהוב עם ארטישוק ירושלמי ותפוח אדמה

 
IMG_0251

Fullscreen capture 16012013 234549.bmp

אחד הדברים שאני הכי אוהב בביקורים שלי בארץ זה המפגש עם המשפחה. האחים שלי סופר מגניבים (כשהם לא ממש מעצבנים ובעיקר מאז שהם קצת גדלו…). באמת כל אחד אלוף בתחומו. בפוסט הזה התמסרתי לחלוטין לאחי הבינוני, השף המשפחתי שלנו, שבין לימודי הרפואה שלו מצליח להמשיך לנהל חיים ולבשל במסעדה הכי חמה בירושלים, המונה. אלוף, אמרתי לכם. אז הוא הציע שנעשה משהו ביתי ואני זרמתי. הוא מספר שאת המתכון הזה יצר מתוך דברים שהיו בבית איזה יום, קז'ואל כזה. אבל צריך לזכור שמדובר בבית של שף, ולכן רובנו נצטרך לעשות מסע קניות קטן לפני. מה שכן, כדאי, כדאי, ואפילו כדאי מאוד. הקציצות יצאו הכי טעימות שאכלתי, ואני חובב קציצות גדול. הכנו גם בלאדי מארי מעולה, אבל הפוסט הזה כבר נהייה כל כך ארוך שהבלאדי מארי יקבל פוסט משל עצמו (ולמעשה עדיף ככה, כי מגיע לו את כל הכבוד הזה!)

IMG_0308

בהמשך יהיה תיאור מפורט של ההכנה של הקציצות, אבל אתם כבר מכירים אותי קצת ובטח מבינים שזה לא יבוא ככה בקלות, ולפני המתכון יבואו כמה מחשבות, והפעם בסימן הבחירות הממשמשות ובאות ושינוי המדיניות של הודו כך שלא יתאפשר לזוגות גייז לעבור בה תהליך של פונדקאות:

IMG_0013

למילה פריוליג' (Privilege) באנגלית לא מצאתי תרגום מדויק בעברית. זכויות יתר זה הכי קרוב, אבל זה לא לגמרי מדויק. אומרים פריוילגיה. אבל להגיד שיש לאדם פריוילגיות זה לא בדיוק אותו הדבר כמו להגיד שאדם הוא פריוליג'ד (Privileged). כשאומרים על אדם שהוא פריוליג'ד מגדירים משהו מהותני לגביו, אינהרנטי. כשאומרים על אדם שיש לו פריוילגיות מגדירים את זה כמשהו חיצוני שחובר אליו (ניסיתי להמציא מילה עברית שתתאים ולא הצלחתי לחשוב על משהו, אם יש למישהו הצעות זה ישמח אותי מאוד!). בעוד שפריוילגיה בעברית נתפסת כמשהו חיובי, באנגלית האמריקאית, לפחות בתרבות הניו יורקית הליברלית, לפריוילגיה גם צדדים אחרים, היא באה עם טוויסט. כי אם יש לך זכויות יתר אתה צריך להצדיק לעצמך ולמי שסביבך למה הן מגיעות לך. למה מגיע לך יותר מלאחרים, מה הופך אותך למיוחד. אפשר למצוא הסברים משכנעים יותר ופחות: העולם לא פייר, לא כולם נולדו עם אותו מזל. או שעבדת קשה כל החיים כדי להשיג את הפריוילגיות שיש לך (אבל האם היו לך הזדמנויות שוות לאחרים מלכתחילה?), או שאולי באמת אתה אדם מיוחד ומגיע לך יותר, ולא כל בני האדם נולדו שווים.

IMG_0133

בשבילי, איך שאני לא מסובב את זה אני לא מצליח למצוא הצדקה מוסרית לזה שיש אנשים שבאופן אינהרנטי, רק בגלל שהם נולדו כאלה או אחרים, יש להם פחות זכויות מלאנשים אחרים. אדם שהוא פריוליג'ד הוא אדם שיש לו יתרון מובנה על אחרים. משהו בנתונים שלו, שלא בשליטתו, מאפשר לו משהו שלאחרים לא מתאפשר, שלא בשליטתם/אשמתם. אני יכול למנות רשימה ארוכה של דברים שבהם אני פריוליג'ד: נולדתי למשפחה שהייתה יכולה לספק לי קורת גג, אוכל וחינוך טוב, אני בעל אזרחות חוקית במדינה שמאפשרת לי (בנתיים בכל אופן) לחיות את חיי, אני גבר לבן ועל כן באופן סטטיסטי יש לי יותר סיכוי להרוויח כסף מעמיתותיי הנשים או הגברים השחורים. הרבה מאוד פריוליג'. כשרק התחלתי להסתכל על העולם דרך העדשה הזאת, נתמלאתי ברגשות אשם, אבל מאז עשיתי דרך ואני מנסה לתעל את האנרגיות האלה לכיוון אחר. אבל על ה"פתרון" שלי לפריוליג' (בשתי מילים – להפוך לבעלי ברית וסניגוריים של אלה שאין להם אותו) בפוסט אחר כי יש נושא אחר שממש חשוב לי לכתוב עליו.

IMG_0332

המשפחתיות בארץ, סגירת השערים הפתאומית של הודו כלפי תהליך של פונדקאות לזוגות חד מיניים, ואולי גם השלב המוזר הזה שהגעתי אליו בחיים שמכל עבר צצות בטנות הריון גורמים לי להתעסק הרבה בהורות ומשפחה. אני פריוליג'ד בהרבה דברים, אבל בכל הקשור לקיום של משפחה אני מהצד השני, אנדר פריולג'ד. כגיי האפשרות שלי ליצירת תא משפחתי שכולל ילדים סבוכה. קודם כל הממסד לא מאפשר לי להתחתן ולא מכיר בי כשווה ערך לחברי ועמיתיי הסטרייטים. אבל בכך שהממסד מונע ממני להתחתן הוא לא מונע ממני בפועל לקיים מערכת זוגית, מה גם שקיימות אפשרויות לא יקרות בעולם, שהולכות ומתרבות, דרכן אני כן יכול להתחתן ואז משרד הפנים יהיה חייב לקבל זאת על אפו וחמתו של אלי ישי.

IMG_0052

א-ב-ל כשזה מגיע לילדים זה כבר הרבה יותר מסובך. פה בגלל מי שאני, מעצם הקיום הטבעי שלי, בתוך התא המשפחתי שאני אצור לא תהייה לי אפשרות להוליד ילד בצורה הקונבוציונאלית. אין, לא יכול. נישט. בתוך מערכות היחסים הזוגיות שלי אף אחד לא נושא רחם בבטנו ולכן גם לא ישא שם ילד. בארץ פונדקאות הוסדרה בחוק ב-1996 עבור זוגות סטרייטים "איש ואישה" אך לא עבור זוג גברים. במאי 2011 ועדה המליצה לכנסת לשנות את תנאי הזכאות לפונדקאות ולאפשר גם לזוגות חד מיניים או לגברים יחידים לעבור תהליך של פונדקאות בארץ, אך בשונה מזוגות סטרייטים שרשאים לשלם לפונדקאית שלהם, האם הנושאת של זוג גברים חייבת לעשות זאת בהתנדבות מתוך "אלטרואיזם". הדם שלי מבעבע כשאני קורא את הדוח וההמלצות האלו.

IMG_0351

אני מניח לרגע בצד את הדיון המוסרי על פונדקאות, שהוא דיון חשוב ביותר, אך לא רלוונטי לטענה שלי. ופונה לכיוון אחר – הסיבה שזוג סטרייטים יעברו תהליך של פונדקות זהה לסיבה שזוג גייז יעשה זאת, חוסר יכולת גופני להביא ילדים לעולם. אין שום סיבה שרק מתוקף זה שאדם הוא פריוליג'ד, רק כי הוא נולד סטרייט, החוק יאפשר לו לעשות משהו, שלאדם שנולד אחרת הוא לא יאפשר. זוג סטרייטי מכיוון שהיה באופן פוטנציאלי יכול להרות באופן "קונבציונאלי" מקבל את האפשרות "לתיקון" כביכול. זוגות גייז שאין להם את האפשרות הזאת מלכתחילה לא מקבלים את האפשרות, למה? כי גם ככה לא הייתה להם האופציה? מה ההבדל? לא אלה ולא אלה יכולים להרות.

IMG_0178

זה כמו להגיד שאם היה לך הרבה כסף ואיבדת אותו המדינה תפצה אותך, אבל אם מלכתחילה אין לך כסף, לא תקבל כלום (בעצם כשאומרים את זה ככה, זה נשמע ממש מתאים למדיניות הממשלה…). איזה יאוש. שינוי המדיניות בהודו הצית הרבה תגובות, אבל הודו היא בכלל לא הבעיה לדעתי. הבעיה היא האפליה בארץ. החוק בארץ צריך להיות שווה עבור כל האזרחים. הוא צריך לאפשר גישה שווה לכל מי שנמצא תחתו, הומו או סטרייט (במקרה הזה, ותסלחו לי שאני לא מתייחס פה לעוד מליון אוכלוסיות שזקוקות שחוקים יגנו גם עליהן).

IMG_0064
כבר כתבתי שהבלוג הזה הוא פוליטי והבחירות מגיעות אוטוטו. אני לצערי, לראשונה בחיי, לא אשלשל פתק. אבל אם הייתי עושה זאת, הייתי בוחר במרצ. נדמה לי שבמרצ כבר שנים מבינים שהפריוליג' קיים במבנה החברתי אך לא מחויב מציאות. במרצ מבינים שזכויות אדם הן דבר שצריך להילחם עליו. לשנות, לפעול לקראתו. מבינים שבני אדם באשר הם בני אדם זכאים לזכויות שוות, גם אם הרבה אנשים חושבים אחרת, והם פועלים באופן עקבי במשך שנים. זה לא מי שיותר חזק ינצח, אלא נסיון להתקיים באופן הדדי. מעבר לזה, מנקודת המבט הצרה שלי, יש להם את חבר הכנסת הגיי המוצהר הראשון, והם תומכים בזכויות הקהילה באופן יסודי כבר שנים (שולמית אלוני עמדה בראש הועדה שהמליצה לבטל את האיסור בחוק על "משכב שלא כדרך הטבע", ומאז הם פועלים עבור שוויון באופן עקבי).  אבל האמת היא, שמה שאתם לא בוחרים לבחור, ביום הבחירות, אנא צאו מהבתים, גם אם אתם רחוקים מהקלפי שלכם ולכו להצביע. אין דבר יותר חשוב מלממש את הזכות הדמוקרטית הזאת.

מחשבות ארוכות במיוחד היו לי הפעם, ואני מתנצל אם עייפתי אותכם, אבל לפחות אני מקווה שפיתחתם תאבון בנתיים. ועכשיו לאוכל…

IMG_0380

את הקציצות בישלנו ביום שבת בבוקר. במהלך היום התקבצו להם כל בני המשפחה לאט לאט ביחד, הסבתא וחברים קרובים הצטרפו ובסוף הייתה ארוחה גדולה משותפת. זה היה משפחתי ונפלא. אם אני אוכל לשחזר ימים כאלה במשפחה שיום אחד אני אקים, אהיה המאושר באדם. באמת. אז יאללה, בואו נכין כבר קציצות!

IMG_0112
אז מה צריך?
 
לקציצות
חצי קילו חזה עוף טחון
חצי קילו פרגיות (כרעיים מפורקות) טחון
2 ביצים
כוס פרורי לחם
2 שני שום כתוש
בצל לבן גדול מגורר בפומפיה
חצי כפית כמון
חצי כפית גרידת לימון
חצי כפית זרעי כוסברה טחונים
 כפית מלח
פלפל שחור
חצי קילו עלי מנגולד (רק הירוק) מטוגן קלות סחוט וקצוץ דק
 IMG_0073
לרוטב
גבעולי המנגולד קצוצים גס
צרור סלרי קצוץ גס (עלים וענפים)
חצי קילו ארטישוק ירושלמי מקולף וחתוך בערך ל 2 ס"מ על 2 ס"מ
חצי קילו תפוח אדמה מקולף וחתוך כמו הארטישוק
חצי צרור פורוזיליה קצוץ גס
חצי צרור כוסברה קצוץ גס
מיץ משני לימונים
פלפל חריף
שלוש שיני שום פרוסות
כפית שטוחה כורכום
שני בצלים קצוצים גס

 מתחילים בהכנת הקציצות. מפרידים את עלי המנגולד לחלק הירוק ולגבעול

IMG_0034

מטגנים במחבת גדולה את עלי המנגולד הירוקים במעט שמן זית עד שלא נשאר להם כבר כוח להחזיק את עצמם. מעבירים לצלחת ומקררים. סוחטים אותם היטב ואז קוצצים דק דק דק, הכי דק שאתם יכולים.

IMG_0046

בקערה מערבבים את כל מרכיבי הקציצות (השף אומר: טועמים מעט על קצה הלשון ומתקנים תיבול ואני אומר בחיים לא, אבל אם יש לכם משאלת מוות לכו על זה. סתם, נו. תעשו מה שהוא אומר, הוא יודע). מחממים את המחבת היטב כשבתוכה ס"מ אחד של שמן צמחי. יוצרים קציצות ומטגנים במחבת עד להשחמה.

IMG_0215

הקציצות עוד יתבשלו מלא זמן, אז לא צריך לדאוג לזה שהן יהיו מוכנות מבפנים. חשוב פה הצבע. ואם אתם שונאים טיגון כמוני, אפשר גם לחמם את התנור להכי חם שלו, להשפריץ עליהם קצת ספריי שמן, או להבריש ולהכניס לכ-10 דקות עד להשחמה חיצונית.

IMG_0204

לרוטב: במעט שמן זית מטגנים במשך 2-3 דקות על אש בינונית את הבצל, גבעולי המנגולד והסלרי. עד כאן?

מוסיפים את השום, הפלפל החריף, הכורכום ומלחפלפל ומטגנים עוד 2-3 דקות.

מוסיפים את הארטישוק הירושלמי ותפוח האדמה ומערבבים היטב. מוסיפים מים עד לכיסוי של כ 2 ס"מ.

את כל הסיפור הזה מביאים לרתיחה. לכשזה מבעבע מוסיפים את הקציצות ומבשלים על אש קטנה כשעה עד להתרכחות מלאה של תפוחי האדמה והארטישוק.

כשהירקות רכים מוסיפים את מיץ הלימון ואת הפטרוזיליה והכוסברה הקצוצים ומבשלים כ 10 דקות נוספות.

IMG_0161

זהו. יוצא משהו משהו. אוכלים את הקציצות על הר של אורז לבן ומרגישים את המשפחתיות זורמת בעורקים, ואת הדמוקרטיה מרחפת ברחובות.

IMG_0397

*** בעקבות הבקשה שלי למצוא תרגום עברי ל-Privilege הקוראת דנא מציעה את המילה "מאוּפשר" שהוא בעיני תרגום מבריק! תודה! מעכשיו אמרו על אנשים שהם פרילידג'ד שהם מאופשרים, מלשון מלא אפשרויות. איזה יופי! איזו התרגשות זו למצוא מילה שהמשמעות שלה היא בדיוק מה שהתכוונת.***