ירושלים ירושלים למה ירושלים / יהודה עמיחי – הממולאים הכי טעימים שאכלתי

Memulaim (1 of 1)

Fullscreen capture 3152015 22037 PM.bmp

(מתוך פתוח סגור פתוח / יהודה עמיחי, ע"מ 150, הוצאת שוקן)***

אני עובר ברחובות ירושלים והזיכרונות עוברים דרכי. נעים במהירות בלתי נשלטת כמו שיטפונות מציפים את כל כולי – מהראש דרך המחנק בגרון ללב, לבטן, לרגליים ואז נספגים בחזרה כלא היו או אולי זורמים החוצה.

Memulaim (39 of 45)

הולך ברחובות ודומע. הלב מכתיב את הקצב, הרגליים לוקחות אותי בשבילים מוכרים, יודעות בעל פה איפה כל בליטה במדרכה. הריאות יודעות בדיוק באיזו פסיעה להתחיל להתנשף כשרחביה שבירידה הופכת לבקעה שבעלייה דרך עמק רפאים. כל אבן ירושלמית מזמינה אותי– עצור לרגע. זכור. התמסר לגעגוע, לכמיהה חסרת המושא. במיוחד בשבילך. חמה ודביקה ואלגנטית -היא החומר שממנו מורכבים זכרונות הילדות.

Memulaim (13 of 45)

עצרתי ליד הבית שבו גדלתי. כמו בסרט ראיתי את רוח הרפאים שהיא אני הילד מתרוצצת בגינה. הרגשתי את בלוטי האקליפטוס הקטנטנים מחספסים שוב את כפות רגליי. שמעתי את שירי יום ההולדת ששרו לי בגינה כשהורי המחיזו לנו את "מעשה בחמישה בלונים". הרגשתי את ההלם מהיום ההוא שבו התנדנדתי חזק מידי על באר הברזל וצנחתי על הגב והנשימה נעתקה ממני למעט שניות ארוכות ומבהילות. והפעם ההיא שדרכתי על דבורה. והחלזונות והצבים ועץ השסק שהניב פירות חמוצים שנה כן שנה לא והאדמה העייפה והקשה שההורים שלי ניסו להפיח בה חיים שוב ושוב ללא הצלחה והיום היא מכוסה כולה בבלטות שמסתירות מתחתיהן את פסיעות הילדות שלי. דמיינתי שאני עוקר את כולן בכוח המחשבה ומשחרר אותה בחזרה לעולם.

Memulaim (7 of 45)
שכבות שכבות של היסטוריה בנויות אחת על גבי השנייה בעיר שלי והשכבה שלי דקיקה, ביניהן. אני מתעצב לראות שהשכבות של השנים האחרונות נבחרו בחוסר ענווה שפעם הייתה מאפיין כל כך נעים של העיר, שידעה שהיא מהחשובות בעולם אבל עשתה את זה בשקט בשקט. לא עוד – גשר מיתרים שבכל מקום אחר היה יכול אולי להיות יפיפה והוצנח לכניסה לעיר כמו נברשת קריסטלים שנתלתה במחסן מאובק ורק מדגישה את ההזנחה… וקניון ממילא שמי בכלל צריך את כל היוקר הזה בחיים שלו ושכונות היוקרע מסביבו, ופרויקט הולי לנד שאפשר לראות כמעט מכל מקום בעיר והוא אות קלון וציניות. ואפילו שוק מחנה יהודה כבר פחות שוק ויותר איזור בתי קפה ומסעדות יאפיות. עדיין יש בו מהקסם הישן וגם קסם חדש אבל העיר כבר לא מה שפעם.

Memulaim (29 of 45)

ואולי זו בכלל לא העיר, אולי זו ההתבגרות ואולי זה פשוט אני שנוסטלגי כי אני מגיע פעם בהרבה זמן ונשטף זכרונות וגעגוע ומבין שחוויות ילדות וחברי ילדות עושים רק פעם אחת בחיים ואת שלי כבר עשיתי. ולמרות כל זה העיר הזאת עדיין מהלכת עלי קסם. טבועה בהיסטוריה שתבעה ממנה מחיר כבד כמו האבנים שממנה היא בנויה. מקועקעת בפסגה של ההר –  טראגית ובלתי מנוצחת, מסתורית ומורכבת כמו אלו הגרים בה.

Memulaim (28 of 45)


ממולאים זה אוכל ירושלמי. המתכון והידיים כאן הם של השף המשפחתי, אחי היקר והמוכשר ואלו הממולאים הכי מופלאים שאכלתי אי פעם. הכנו סיר ענק, כי אם כבר מקדישים אהבה למילוי ירקות משתלם לעשות בסיטונות. אם כבר – אכבר. תצטרכו סכין דקה עם שפיץ כדי ליצור חללים בירקות הארוכים וסיר קדירה גדול שיכול להיכנס לתנור.

Done

התהליך – מרוקנים, ממלאים, מרטיבים, מבשלים, אופים, מגישים.

מה ממלאים? גזרים, קישואים, בצל, כרוב, פלפלים חריפים, מנגולד, פלפלונים, סלקים (בסיר נפרד כדי שלא יצבעו לנו את כל שאר הירקות). מה שבשוק או במקרר ומה שמתחשק. בין הממולאים זורעים פולי פול טריים בשביל הטעם והיופי.

לכל ירק מייצרים פקק מעצמו מהחלק שקטמנו כדי ליצור את אזור המילוי. את הפקק מכינים על ידי יצירת חתיכה שתיכנס ממש לתוך הירק ותעזור להחזיק את המילוי בתוכו בזמן הבישול הארוך.

Memulaim (10 of 45)

והנה ככה מכינים כל ירק למילוי:

גזרים – בוחרים את הגזרים השמנים ביותר שמוצאים. מקלפים וחותכים לחתיכות של כ-10 ס"מ. חופנים את הגזר בין האצבעות ככה שלא יהיה לו לאן לברוח. מתחילים מהצד הצר אם יש כזה. מחדירים את הסכין למרכז הגזר ומתחילים לסובב בעדינות, מוציאים גילוחי גזר מתוכו וממשיכים עד שמרגישים שאי אפשר כבר יותר או שהגזר יישבר או שהסכין תצא מהצד השני. זו עבודה עדינה אך נחושה. כשכל הגזרים חלולים מכינים פקקים קטנים משאריות הגזר. חותכים ככה שהם ממש יסתמו את הגזר. ממלאים עד 3/4 וסוגרים עם פקק.

Carrot zukini

קישואים – בוחרים קישואים קטנים דווקא. קוטמים את הראש כסנטימטר מתחת לגבעול, ממנו נייצר פקקים גם. בדומה לגזרים חופנים כל קישוא ומחזיקים בנחישות עדינה. האחיזה חשובה כדי שהקישוא לא ישבר, היא תומכת בקליפתו העדינה ומעודדת אותה תחת הלחץ. מרוקנים את הקישוא. ממלאים עד ה-3/4 וסוגרים עם פקק.

בצל – בוחרים בצלים גדולים אך לא ענקיים, מקלפים אותם. עושים חיתוך אופקי אחד מהשערות עד לפטמה שיצור מכל שכבת בצל יריעה אחת לאחר ההבישול. מרככים בבישול במים רותחים ומפרידים לשכבות תוך כדי הבישול. משתדלים שכל שכבה תישאר כפרוסה אחת. מצננים. מניחים יריעת בצל לאורך היד, מכניסים מילוי לתוך השקערורית שהוא יוצר ומגלגלים אותו סביב עצמו. מניחים בעדינות בסיר. שומרים את חלקי הבצל הקטנים שלא ניתן למלא לריפוד הסיר.

cabbage oniom

כרוב – בוחרים כרוב גדול. מוציאים את הליבה בעזרת הסכין. זה החלק שבו כל עלי הכרוב נפגשים במרכזו. הופכים את הכרוב וחותכים החוצה פירמידה של הגבעול שלו. כך הוא יתבשל יותר מהר והפרדת העלים תהייה קלה בהרבה. מבשלים במים רותחים עד לריכוך. מוציאים את הכרוב ונותנים לו להתקרר. מפרידים לעלים. פורסים עלי כרוב מניחים גליל של מילוי על קו השליש הקרוב אלינו מקפלים מעליו ימין ושמאל ואז מגלגלים מאיתנו והלאה.

Memulaim (9 of 45)

מנגולד – אין צורך לחלוט אותו. מוציאים על ידי חיתוך את הגיד המרכזי בכל עלה וממלאים כמו את הכרוב.

פלפלונים – הקטנים החמודים האלה שיש להם טעם של סוכריה כמעט. מורידים להם את החלק העליון מרוקנים את מעט הגרעינים. מהחלק העליון יוצרים פקק. ממלאים עד 3/4 ופוקקים.

Memulaim (11 of 45)

פלפלים חריפים – ארוכים ונהדרים. מכינים אותם כמו את הפלפלונים. שוטפים אותם מבפנים כדי להיפתר מגרעינים בהם מסתתרת החריפות האמיתית.

Beets

סלק – בוחרים סלקים בינוניים ואחידים בגודלם. תתכוננו לעבודה קשה פה. מקלפים. מורידים בערך חצי סנטימטר מתחת לגבעול. בעזרת כפית עם קצה מחודד חופרים בתוך הסלק עד שהוא חלול, תהליך שעלול לכלול הזעה מרובה. חותכים את הכובעים מסביב כך שיהיו פקק מוצלח. מניחים בסיר נפרד.

Memulaim (16 of 45)

משמנים את תחתית הקדירה בנדיבות בשמן זית. מניחים את את שאריות הבצל המאודה (החתיכות שהיו קטנות מידי למילוי או נקרעו) על השמן כחוצץ בין הסיר לממולאים. ממלאים את כל הירקות ופוקקים את אלו שזקוקים לפקק. מניחים על פי קבוצות אחד על השני בקדרה. פולים את פולי הפול מתוך התרמילים שלהם ובזמן הרכבת הסיר מפזרים אותם בין הממולאים.

מילוי

  • 2.5 קילו בשר טחון גס עם 20% שומן טלה
  • 2 כוסות אורז לבן
  • צרור פטרוזיליה
  • 2 בצלים מגורדים
  • 3 שיני שום מגורדות
  • חצי ממה שיצא מתוך הגזרים קצוץ היטב
  • כף מלח
  • כף פלפל שחור
  • חצי כפית כמון
  • כפית פפריקה מתוקה
  • כפית כורכום

Memulaim (21 of 45)

כעת מטביעים את הממולאים עד כיסוי בנוזלים:

  • כ-2.5 ליטר מים
  • 4 כפות רסק עגבניות
  • קופסה קטנה של עגבניות מרוסקות
  • מיץ מ-5 לימונים
  • חצי כוס שמן זית
  • מלח ופלפל שחור בנדיבות
  • קורט כמון
  • 500 גרם פולי פול בשביל לפזר בין הממולאים

Memulaim (45 of 45)

מניחים מעל הקדירה שתי צלחות הפוכות כמשקולות שהממולאים לא יזוזו לנו. סוגרים את הקדירה ומביאים לסף רתיחה. מכניסים לתנור שחומם ל-145 מעלות ל-3 עד ל-3.5 שעות עד שהנוזלים כמעט לגמרי נעלמים. מוציאים מהתנור ונותנים לסיר לשבת כ-20 דקות. מוציאים בעדינות עם מלקחיים לפלטה גדולה על פי נושאים. הפלטה שלנו הוגשה בלילה והתאורה המאוד לא מחמיאה ממש לא עושה צדק, מצד שני רציתי להוסיף תמונה של הסוף בסוף, כי סוף-סוף!

Last Memulaim

אוכלים ממולאים, הולכים לקלפי ביום שלישי ובוחרים כדי שגם העתיד יהיה טוב ולא רק העבר כשמתרפקים עליו.

***הלוואי והייתי יכול לצטט כאן את כל המחזור הנפלא של עמיחי "יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם לָמָּה יְרוּשָׁלַיִם", על 28 חלקיה. אם אתם ירושלמים או שיש לכם חיבור רגשי לעיר, פתחו את פתוח סגור פתוח בע"מ 140 וקראו את כולה, כרגיל עמיחי עושה שם קסמים. ואם בא לכם עוד קצת להיאבד בזכרונות ומטאפורות על העיר לליאור שטרנברג יש פרק שלם ומרגש עליה בספרו טִקסי ערב שבהוצאת הקיבוץ המאוחד


רוצים להיזכר בפוסטים נוספים שעשיתי עם השף המשפחתי?

ניוקי מעולים בציר פטריות תמצאו כאן (הפוסט האהוב עלי בבלוג, כנראה…)

קציצות עוף ומנגולד פה

וקוקטייל בלאדי מארי מחכה לכם כאן

היום יום הולדת / ברי סחרוף – לחמיות פופ אוֹוְרז ומרק ירקות איטלקי עם אז מה את עושה כל היום

Soup & Buns (24 of 29)

Fullscreen capture 2162015 84952 PM.bmp

אני לא מבין אנשים ששוכחים לאכול לפעמים. אתם יודעים על מי אני מדבר, אלה שמספרים לכם בדרך אגב כאילו נואו ביג דיל, איך אתמול הם עבדו כל היום ופתאום באמצע הלילה הם נזכרו שלא אכלו שום דבר מאז הבוקר ואז הם ה-כ-ר-י-ח-ו את עצמם לנשנש איזה משהו. באופן ברור אני והאנשים האלה קורצנו מחומרים גנטיים שונים מאוד. זן אחר של בני אדם, התפתחות אבולוציונית הפוכה.

Soup & Buns (9 of 29)

הייתי בארץ שבועיים. גם ככה ביום-יום הרגיל אני מחשב את הלו"ז שלי דרך ארוחות ונשנושים, במצוד אחר מצרכים לבישולים ובהכנת רשימות בלתי נגמרות של מסעדות שאני לא אגיע אליהן בחיים. אבל כשאני מבקר בארץ (פלוס 4 ימים בפריז בפעם הראשונה בחיים…) כל הסיפור הזה של אוכל יוצא מכלל שליטה. כי אני מאוד אוהב לאכול… אבל לא רק, גם בגלל שאוכל הוא הרבה יותר מפעולה בלעדית של הפה – הוא פעולה של הרגליים – דרכו אני חוקר וחווה מקומות, הוא פעולה של הלב – איתו אני מראה לאנשים שאיכפת לי מהם והם מראים לי, הוא פעולה של השכל – איתו אני שובר קרח בסיטואציות חדשות והוא פעולה של הידיים – דרכו אני יוצר ביחד עם אנשים אחרים. אז אתם מבינים שבאמת אי אפשר להיות מופתעים לגמרי מהאוובר וואייט שסחבתי איתי לטיסה חזרה… ולא, אני לא מדבר על מה שהיה במזוודה…

Soup & Buns (4 of 29)

כבר יש לי מסורות קולינריות כשאני מגיע. אנשים שאני מבשל איתם, אנשים שמבשלים בשבילי, אלה שלוקחים אותי למסעדות החדשות האהובות עליהן – האוכל מוצא את עצמו כמעט בכל מפגש. אחת המסורות האהובות עלי היא המפגש עם אפרת מהבלוג שכבר לא באמת צריך להציג לאף אחד –  אז מה את עושה כל היום. הייתה לנו דילמה הפעם – רצינו להספיק לפטפט ולהשלים הרבה פערים, וזה קשה בזמן צילומים ובישולים, רצינו לאכול (דה…), ורצינו גם שיצא פוסט משותף. אז אפרת הבריקה והציעה שניפגש לארוחת צהריים ירושלמית-חורפית שנכין, נצלם וגם נאכל ביחד. כל אחד הביא מתכון ומצלמה. אפרת גם סיפקה את האור, הכלים ובעיקר את הקסם שהיא מכניסה לכל דבר שהידיים שלה נוגעות בו (ואני אגלה לכם בסוד שהיום – היום! יום ההולדת שלה – איזה כיף שאני יכול לאחל לה ככה יום הולדת שמח!!)

Soup & Buns (1 of 29)

הרבה דברים אפשר להגיד על אפרת והבלוג (והספר, והמדור ו….) המהמם שלה אבל אני רוצה לספר לכם על החוויה האישית שלי איתה: אפרת נותנת לי השראה. כל מפגש איתה נותן לי פוש של מוטיבציה לעשות את מה שאני עושה יותר ברצינות ויותר טוב. איך אפשר שלא אל מול יכולות העל שלה, הרצינות שלה והכשרון הבלתי נגמר (ראיתם את התרנגול שהיא עשתה למקור ראשון לפני שבוע?!). כל דבר שהיא מניחה עליו את הידיים שלה ומכוונת אליו את עדשת המצלמה הופך לזהב. ויש בה נדיבות שאני מאוד מעריך. מכל מפגש איתה אני גם יוצא עם משימה, וכבר למדתי שמה שאפרת אומרת לי לעשות, אני עושה – בשנה שעברה זה היה לפתוח אינסטגרם לבלוג והיום זו אחת המדיות האהובות עלי. השנה זה להעמיק את הידע שלי בעריכת תמונות. מה יהיה במפגש הבא שלנו?? אני כבר לא יכול לחכות!

Soup & Buns (28 of 29)

אז נפגשנו לבוקר של כיף אצל אפרת במטבח-סטודיו. היא הכינה מרק ירקות איטלקי ואני הוספתי בצד לחמניות פופ אוורז (pop overs) שלמדתי להכין מהתוכנית המעולה של אלטון בראון Good Eats. יצאה ארוחה בדיוק כמו שדמיינו. הלחמניות גבינתיות וטעימות, פשוטות מאוד להכנה רק צריך לעקוב אחר השלבים החשובים. והמרק שתמצאו אצל אפרת היה עשיר, מלא בטעמים ומחמם לב ובטן. שימו לב שביום הצילומים הלחמניות לא מימשו לגמרי את פוטנציאל התפיחה שלהן כי באשמתי לא חיממנו את התנור מספיק. כמה מעלות יותר מספקות לחמניות תפוחות בהרבה. הן טעימות בכל מקרה, לזה אני יכול לערוב וגם אפרת. שמעתי שאפילו הפיצים זללו אותם. כבוד.

Soup & Buns (20 of 29)

אז הנה, ככה:

מכינים בלילה פשוטה ונוזלית שיש בה מעט שומן ואין בה חומרי התפחה. ההתפחה מתרחשת בעקבות האוויר שמוחדר על ידי ערבול במעבד מזון או בלנדר ותנור מחומם היטב מראש – הן לא נועדו להכנה במיקסר לכן. כשהתנור בטמפרטורה הנכונה (220 מעלות) הן תופחות מאוד ונוצר באמצע שלהן כיס אוויר גדול. כאן הן מדגמנות כיס אוויר קטן.

Soup & Buns (10 of 29)

חומרים ל-12 לחמניות

  • 4 ביצים
  • 2 כפות חמאה (30 גרם) מומסת
  • 2 כוסות חלב בטמפ' החדר
  • 2 כוסות קמח לבן
  • 2.5 כפיות מלח

תוספות אפשריות: כפית אורגנו / כפית רוזמרין קצוץ דק / כף עירית קצוצה היטב / חצי כפית אבק שום

Soup & Buns (6 of 29)

משתמשים בתבנית למאפינז אשר משמנים ה-י-ט-ב בחמאה ומקמחים. שימו לב שיש מעט מאוד חמאה במתכון ולכן צריך לשמן היטב אחרת תהייה לכם קטסטרופת הידבקות.

מחממים תנור ל-220 מעלות.

כשהתנור מגיע לחום המבוקש מעברלים היטב במעבד מזון או בבלנדר (כזה שעושים בו שמוזיז) את כל החומרים במשך כ-20 שניות. מיד שופכים לתוך פינכות המאפינז המשומנות ומקומחות, ממלאים אותן כמעט עד הסוף. מכניסים לתנור. התזמון חשוב – אנחנו רוצים לשמור את בועות האוויר בתוך הבלילה באפייה, לכן לא לתת לבלילה לשבת לפני ששופכים אותה.

Soup & Buns (12 of 29)

כ-40 דקות יקח להן להיאפות ובזמן הזה הן תתפחנה ותשחמנה. מוציאים, מניחים להן להתקרר ומחלצים מהתבנית בעזרת סכין דקה. הן טעימות לבד, הן מעולות כשטובלים אותן במרק, או עם חמאה וריבה או עם חביתה. או כל ממרח אחר…

Soup & Buns (16 of 29)

נהנים מכל האוכל הזה שיש לנו בחיים, מודים על חברויות מעולות וחוגגים יום הולדת לאפרת, זה היום! מזל טוב!!

Soup & Buns (23 of 29)

רוצים להיזכר במפגש הקודם של אפרת ושלי שבו הכנו פיצות מעולות? הנה – כאן!

והאם יצא לכם לראות את פוסט פורים 2014 שבו התחפשתי לאפרת? זה אחד הפוסטים האהובים עלי בהיסטוריה של הבלוג.

Soup & Buns (26 of 29)

נפילה אל המדרגה העליונה / (חב"ד) מתוך סיון הר-שפי – מאפינז כורכום טרי מלוחים-מתוקים

Turmeric Muffins (45 of 58)

Fullscreen capture 12272014 103956 AM.bmp

(ניגון חב"די, משורר לא ידוע, מופיע בספר השירה של סיון הר-שפי שמש שקהלת לא ידע, ע"מ 9, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

בוקר. הגוף התעורר אבל המוח עוד לא ולשנייה קצרצרה, נעימה ומבלבלת אנחנו רק גוף ונשימה. הנשמה עוד לא חזרה משיטוטיה הליליים. שניות של קסם אלוהי, בלבול קוסמי. סדרים שהתהפכו. הגוף שלא רגיל לחופש הזה, קורא לנשמה לחזור מהרפתקאותיה שבחסות-החשכה, והיא נשאבת בצייטנות מהמיטה, מקירות החדר, מהבגדים שעל הרצפה, מהחלונות והעיר, והעולם והשמיים שם טיילה ויצרה חלומות, ונאספת בחזרה לתוכנו דרך החורים והנקבוביות. היא מתחברת שוב בפנים, פאזל בן אלפי חלקים, מרכיבה את עצמה ואת עצמנו מחדש, ולעולם פתאום שוב יש איזו משמעות שקשורה לאתמול ולהיום ולמחר שלנו. האנושות והאנושיות נוצקים חזרה לתוכנו.

Turmeric Muffins (16 of 58)

לפעמים כל חתיכות הפאזל של הנשמה מתיישבות אחת בתוך השנייה בדיוק, בהתאמה עם הגוף. לא צריך להפעיל כוח כדי להרכיב אותן ביחד והיום החדש מרגיש מזמין ומוכן לקראתנו. לפעמים חתיכה אחת מאחרת או אבדה, נתקעה בהרפתקאה או קצת התחספסה וכעת לא מתיישבת בדיוק. או שהנשמה קצת התקמטה בלילה – אולי התכווצה או התרחבה בשיטוטיה, השתנתה, ולא מצליחה להרכיב את עצמה כמו שצריך או לאכלס את הגוף שעוד לא התרגל למימדיה החדשים. השיער לא מסתדר, הפנים נפוחות, הגוף כבד והשרירים מורגשים. הנשמה יוצאת קצת מהקווים, מגיחה מהקצוות חשופה ורגישה וככה גם היום מתחיל. תחושות אי-ההלימה והחשיפה לא נעימות.

Turmeric Muffins (12 of 58)

רגעי הקימה משפיעים על כל היום שלי ואני אף פעם לא יודע לִצפות איך הם יראו. יש בקרים נהדרים של הלימה מושלמת. אבל בבקרים שבהם הנשמה לא מתיישבת בדיוק אני מתמלא באי-נחת, בתחושה של לחץ שאני מפספס משהו, לא מספיק. מי שעוקב אחר הבלוג כבר יודע שכשאני מזהה כאלה רגעים אני מנסה למצוא להם פתרונות. ניסיתי מדיטציה על הבוקר, אבל אני לא מצליח. ניסיתי פעילות גופנית, וכמה שאני נהנה ממנה בערב, כך היא גורמת לי סבל קיומי ורחמים עצמיים על הבוקר. ניסיתי לקום ולחשוב על מה שאני מודה עליו בעולם והרגשתי אמריקאי סכריני. ניסיתי גם להזיז את הפלא-פון ולא להציץ בו מיד וזה קצת עזר. אבל עוד לא מצאתי מתכון להתחלת היום באופן שירגיש חלק ונעים ויעורר נחת ולא לחץ בימי חוסר הלימה. פתאום אני מבין הנחת תפילין (אין סיכוי…) באופן אחר לגמרי. כל בוקר לחזור על טקס נשמע לי כמו אפשרות לנחת, לתיעול נכון של האנרגיות, להרגעת הנשמה והסדרתה אחרי לילה של שיטוטים בעולם שיכול להיות מחוספס. מה אתם עושים כדי לפתוח את היום באופן מיטבי? אולי חוכמת ההמונות תעזור לי במציאת פתרון?

Turmeric Muffins (1 of 1)-4

משהו קרה לגוף שלי אחרי גיל שלושים ושינה הפכה להיות פחות חשובה. עד סוף שנות ה-20 לחיי הדבר הראשון שהייתי חושב עליו בבוקר היה מתי יהיה לי זמן לשנ"צ. הגוף שלי רק רצה לישון כל הזמן. הייתי מארגן את היום כך שאוכל לחזור הבייתה בין עבודות או שיעורים ולנוח. היום אין לי את זה. אז הייתי ישן בסיטואנות ואשראי, היום אני ישן במזומן. גם נהייתי איש של בוקר. נהנה להתעורר מוקדם גם בימי חופש. הלוואי וזה היה 5 בבוקר. מאלה שבשבע כבר רצו 5 ק"מ, עשו כביסה וספונג'ה ועכשיו יושבים עם הקפה והעיתון לצפות בזריחה. האם זה הפתרון? בוקר ארוך יותר? אבל אז מה יהיה על אהובותיי משכבר הימים, שעותיו הקטנות – הרומנטיות, הנמתחות והיצירתיות של הלילה? איך אוכל להקריב אותן בשביל שעות הבוקר של המבוגרים – המעשיות, היעילות והמדודות?

Turmeric Muffins (1 of 1)

מאז שיש לי עבודה גם יש לי שגרת בוקר קבועה. מתעורר ב-6:44, מיד שם את המקינטה לקפה ומכין 2-3 ביצים. מקשקש אותן, הופך ומכבה את האש. כך הן תשארנה חמות בזמן שאני מתארגן ומתלבש. אני חוזר כעבור 8 דקות מחופש לעבודה. חצי אבוקדו, כמה פרוסות מוצרלה או מאפין כורכום, חלב בקפה ומתיישב להתעדכן במה שקרה בשעות שהנשמה שלי התפזרה לה בעולם. יוצא מהבית ב-7:18 אחרת לא אספיק לסאבווי שישנע אותי לרכבת המדויקת שתעזוב ב-7:39 ותיקח אותי לעבודה. משהתיישבתי ליד החלון בצד שמאל של הרכבת, כך יהיה לי הנוף של ההדסון, אני יכול לנשום לרגע, יש לי 33 דקות של זמן בהייה (ומחשבות על קוסקוס כרובית).

Turmeric Muffins (10 of 58)

כל בוקר אני אוכל אותו הדבר. כבר שנתיים. גיליתי שאם אני מוריד את הלחם בארוחה ומעלה את החלבון אני מרגיש שבע יותר במהלך היום והרבה יותר טוב באופן כללי (ולמי שתוהה רמות הכולסטרול שלי הכי נמוכות שהיו אי פעם…). לקח לי זמן להגיע לתפריט הזה וקשה להזיז אותי ממנו כי הוא ממש עובד לי, לכן זה שמאפניז הכורכום האלה נכנסו בתור שחקן סמי-קבוע אומר עליהן המון. הקריטריונים שסיפקו להם כזה מעמד: אין בהם סוכר (מלבד מהפירות) שזה משהו שאני מקפיד עליו, בעיקר בבוקר אבל גם בכלל. רוב ה"קמח" שלהן הוא זרעי חמנייה ושיבולת שועל טחונים – מרכיבים עם ערך תזונתי גבוה וערך גליקמי נמוך. חוצמזה שהם מלאים בכל טוב, מלוחים ומתקתקים גם יחד וביס מהונדס של ביצה, אבוקדו ומאפין מתקרב לשלמות. הם מאפשרים גם אלתורים כל מיני. שיניתי פירות, שיניתי קמחים וזרעים וזו הגרסה שהכי נהנתי ממנה עד היום, היא גם הכי נאמנה למקור (מהבלוג הנהדר Green Kitchen Stories).

Muffins

מילה על כורכום. לי, כמו שבטח לרבים אחרים, יש אברסיה לכורכום במיוחד מאז השירות הצבאי. המתכון המקורי דורש כף של אבקת כורכום יבש. המרתי אותו בשתי כפות גדושות של שורש כורכום טרי טחון. לטרי יש טעם מתקתק ואדמתי והוא טעים מאוד בעיני, אפילו בתה. אם אין בידכם להשיג שורש טרי, המאפינז האלה טעימים מאוד גם עם אבקת כורכום רגילה. ואם בא לכם לשחק עם תבלונים אחרים, לכו על זה וספרו לי איך יצא.

Turmeric

זה המאפינז עם ה-כ-י הרבה מרכיבים בעולם. אני יודע. תכינו אותם בכל זאת, הם שווים כל מרכיב. אני מקפיא בקופסה גדולה ומפשיר 2-3 בקרים בשבוע ולפעמים גם כחטיף לפני או אחרי חדר הכושר. וכן, צריך מעבד מזון. אי אפשר להתחמק ממנו במתכון הזה לצערי. מספיק לכ-12 מאפינז.

Turmeric Muffins (18 of 58)

מצרכים יבשים

  • 1 כוס זרעי חמנייה / אגוזי לוז
  • 1 כוס שיבולת שועל
  • 2/3 קמח כוסמין מלא
  • 1.5 כפיות אבקת אפייה
  • 1/2 אבקת סודה לשתייה
  • 2 כפות שורש כורכום טרי מגורר או כף אבקת כורכום
  • כפית הל טחון
  • מעט פלפל שחור טחון

מצרכים רטובים

  • 2/3 כוס רוויון
  • 1/3 כוס שמן זית או חמאה
  • 2 בננות בשלות
  • 5 תמרים
  • 3 ביצים

לסיום

  • מעט שיבולת שועל לקישוט
  • כ-2 פטלים קפואים לכל מאפין (הכי טעים עם פטל לדעתי. אפשר גם עם אוכמניות, או פטל שחור) בשום אופן לא לוותר על הפרי!

Turmeric Muffins (42 of 58)

הוראות הכנה

את זרעי החמנייה ושיבולת השועל טוחנים ביחד במעבד מזון עד שהם מגיעים למרקם של קמח גס. מעבירים לקערה ומוסיפים את כל שאר היבשים.

Food Processor 2

כעת במעבד המזון טוחנים היטב את הבננות, הרוויון שמן/חמאה מומסת והתמרים עד שנהייה שייק חלק.

בקערית נפרדת טורפים את שלושת הביצים. מוסיפים את כל החומרים הרטובים ליבשים ומערבבים היטב.

Food Processor 3

זו לא עיסה מאוד שומנית ולכן כדאי לשמן היטב את תבנית המאפינז שלכם והכי כדאי להשתמש במאנז'טים וגם אותם לשמן אפילו.

מחלקים שווה בשווה. מטביעים כ-2 חתיכות פטל בכל מאפין ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-200 לכ-15-20 דקות עד להשחמה קלה והתייצבות של המרכז.

Turmeric Muffins (41 of 58)

מניחים למאפינז להתקרר קצת. הן הכי טעימות חמימות מהתנור, אך גם מופשרות מהמיקרו הן עובדות נפלא.

Turmeric Muffins (47 of 58)

אוכלים מאפינז כורכום טרי ומחליקים קמטים בנשמה וביום.

יָם / אלכס בן-ארי – בלוג דיי 2014, בלונדיז שוקולד לבן ופטל

Blondies Raspberry White Chocolate-1-2

 

Fullscreen capture 30082014 195812.bmp

איזה כיף שהגיע בלוג דיי, כי יש לי מלא על מה ולמי לפרגן. חשבתי שאני מנסה לפרגן גם ככה במהלך השנה, אבל בעצם עכשיו כשאני כותב את השורות האלה, אני שם לב שאני לא עושה את זה מספיק. אז נואוט טו מייסלף, פרגן יותר.

Blondies Raspberry White Chocolate-3אני זוכר היטב כמה התרגשתי כשכתבו על "שירה אכילה" בבלוג דיים בעבר, כשרק התחלתי, ועדיין כל פעם שמישהו מפרסם תמונה, כותב פוסט, מציין או מגיב ל"שירה אכילה" זה עושה אותי שמח. מאוד שמח! כי אני כותב ומצלם בשביל הכיף שלי קודם כל, אבל גם כדי לתקשר עם העולם ועם אנשים חדשים וותיקים, והבלוג כבר זימן לי כל מיני מפגשים מרגשים שלא ציפיתי להם ופתח בפני עולם של חברויות והתקשרויות חדשות. טוב די. יאללה, מתחיל לפרגן!

IMG_1882

אז קודם כל הכי הכי אני רוצה לפרגן לאפרת אז מה את עושה כל היום ולנטלי עוגיו.נט שהוציאו את "הספר המתוק" ממש לא מזמן (וכבר מודפס במהדורה שנייה!).

Blondies Raspberry White Chocolate-25

אני לא אספן ספרי בישול גדול, יש לי רק מעטים, אבל זה הרבה יותר מספר בישול. שתי הבחורות האלה קורצו מהחומרים הנכונים (סוכר, קמח והמממממממון חמאה) וביחד הוציאו יצירת מופת (אני אמנם משוחד, אבל ברור לי שגם אם לא הייתי מכיר אותן הייתי מתרשם מהספר מאוד). טוב, עם תמונות מדויוקת של אפרת ומתכונים מעולים של נטלי, אי אפשר לטעות…

Blondies Raspberry White Chocolate-11

לספר הזה יש מקום של כבוד אצלי ליד המיטה ואני מדפדף בו לעיתים קרובות. מגניב אותי שהן חברות שלי, מרגיש קרוב לאבק הכוכבים! מגניב אותי יותר שהן שתי בחורות יזמוֹת עם אמביציה מעוררת התפעלות שמצליחות בכל דבר שהן מחליטות להצליח בו. אפשר (כדאי!) לקנות כאן. והיום מתכון לבלונדיז שוקולד לבן ופטל מתוך הספר, שנאכלו עוד לפני שהתקררו. את המתכון תמצאו בסוף הפוסט, אחרי כל שאר ההמלצות והפרגונים.

Blondies Raspberry White Chocolate-27אם כבר בספרים עסקינן – הילה ביסים הוציאה ספר בישול לילדים, ביסים קטנים! נוגה חגגה 4 (!) לפני שבוע וזו הייתה מתנתי אליה. מחר יש לנו דייט בישול ביחד. היא תבחר את המתכונים, נלך לקניות בשוק ונחזור אלי לבשל. צפוי יום קסום! הספר מלא ברעיונות מגניבים לבישול עם ילדים. המתכונים של הילה הם משהו אחר, ומי שמכיר את הבלוג שלה (כולכם… ברור… ואם לא – אז מוטב מאוחר…) יודע שכל מה שהיא מפרסמת יוצא טעים טעים ומדויק. כשאין לי רעיון לארוחת ערב ביסים תמיד מצילה אותי. את ביסים קטנים אפשר (רצוי!) לקנות כאן.

ביסים קטניםועכשיו במסגרת מסורת בלוג דיי, חמישה בלוגים שאני חוזר אליהם שוב ושוב ונאבד בתוכם וכדאי גם לכם להכיר:

1. טל סיוון ציפורין מ Chocolate Salt  נכנסה לעולם הבלוגים כסערה ובשנייה שפתחה את הבלוג זה נראה כאילו כבר יש לה אותו שנים. לבחורה יש עין כמו לאף אחד אחר והתמונות שלה מהפנטות וקסומות. צבעים, חדות, קומפוזיציה, הנשימה נעתקת. באמת. אסטתיקה צריך להיות שמה הרביעי (למרות שזה כבר יהיה ממש ארוך על תיבת הדואר). אפשר רק לקנא ולהיבלע ביופי ובמתכונים הנהדרים. איזה. בלוג. נפלא.

Chocolate Salt Blog

2. מתן שופן כותב בלוג מגניב ביותר, טוניס שולחן, בו הוא מבשל ומצלם מתכונים מהמטבח של המשפחה + וריאציות שלו עליהם. תמצאו אצלו מתכונים מפורטים שכוללים הרבה בשר ופסטה ביתית, מלל מעניין ותמונות שהולכות ומשתפרות מפוסט לפוסט. עוד לא בישלתי ממנו, אבל יש לי רשימה של מתכונים חורפיים שמחכים שקצת יתקרר בחוץ. כיף מאוד לבקר אצל מתן !!

טוניס שולחן3. חוג הקוטב הצפוני הוא בלוג ממש כלבבי. פנינה כזאת שיש בה קצת מהכל. אידית גם כותבת באופן יפה ורגיש + הומור, גם מצלמת תמונות נהדרות, גם מבינה בשירה ובשירים וגם המתכונים שלה תמיד מעניינים ומגרים. מה עוד אפשר לבקש? אה, משב רוח מהצפון הרחוק! אידית מבקשת שלא נתרגש יתר על המידה מזה שהיא גרה בצפון כי זה קר ולא קסום כמו שנדמה לנו, אני מתעלם מהבקשה הזו ומדמיין את חייה הפסטורליים בינות הגבעות המוריקות והטלאים הפועים, שותה תה צמחים אורגני ומגדלת עגבניות בצבעים לוהטים בגודל של פומלות. פנטזיות בצד, בלוג נפלא ואהוב עלי מאוד. כל החלקים שבו חוברים לכדי קסם צרוף. עולם שלם, וככה זה הכי כיף. כן ירבו.

idity

4. גרגרן שלכת הוא בלוג חדש חדש של יותם שעבר עם בן הזוג שלו לבוסטון לצורכי לימודים. זה בלוג קצת אחר, הוא יומן מלא במחשבות, שירים, צילומים וחוויות של מגורים בעיר חדשה והחיים בכלל. אני אוהב את הבלוג של יותם כי הוא תמים ורגיש ומלא חן ומנסח חוויות של מעבר מאוד יפה, וגם כי הוא בלוג גאה אבל בלי רוח וצלצולים ואני מעריך כל מי שיוצא מהארון ככה בפרהסיה. חוצמזה שספריית השירה שלו כמעט זהה לחלוטין לשלי! הפוסטים ארוכים ומלאים במחשבות, הגיגים ומתכונים וכיף להיבלע אצלו. פגשתי את יותם ואורי כשהם ביקרו בניו יורק והם מקסימים! יש אצל הגרגרן המון הבטחה ממומשת וגם עוד לא ואני מצפה מאוד לראות לאן הוא יקח את הבלוג (ומחכה גם להיות מוזמן לארוחת ערב כי יש לי תחושה שהבחור י.ו.ד.ע לבשל. בוסטון-ניו יורק זה לא כזה רחוק. ג׳סט סיינג).

גרגרן שלכת

5. את מעין אלכסנדר הכרתי דרך הבלוגספירה. הבלוג שלה הוא לא בלוג אוכל, הוא בלוג של אקטיביזם חברתי עם טוויסט. מעין מתעניינת בהשפעת האינטרנט על שינוי חברתי. היא מעיין של ידע (לא יכולתי להתאפק…) בתחום והבלוג שלה מ-ל-א במידע מרתק וענייני. מזמן לא פרסמה פוסט (אולי ככה אדרבן אותה לפוסט חדש!), אך אני עוקב אחריה גם בפייסבוק ומעריך מאוד את פועלה. היא מלקטת מידע שימושי, מפרסמת הצעות עבודה שוות, משתפת כתבות מעניינות ונוטפת ממנה כל הזמן רוח של עשייה, שינוי ואקטיבזם, לא עניין של מה בכך. אני מעריך אנשים כאלה. שווה מאוד להכיר את הבלוג שלה.


Blondies Raspberry White Chocolate-16

הגעתם עד הנה בלי שדעתכם תוסח? כל הכבוד! אין לכם הפרעת קשב וריכוז, מגיע לכם מתכון לבלונדיז מעולים. השילוב של הפטל החמצמץ והשוקולד הלבן המתוק הוא שילוב מדויק והבלונדיז נטרפו. הביקורת היחידה שיש לי על המתכון (גם במתכונים נוספים שניסיתי מהספר) היא שהכמויות מאוד מדודות ויוצרות לא המון תוצר מוגמר. המתכון הזה הוא לתבנית של 20X20, שהיא תבנית די קטנה. בכיף אפשר להכפיל פה את הכמויות כדי לקבל תבנית בגודל רגיל. וכדאי גם להכפיל כמויות כי זה באמת מתכון מעולה.

תצטרכו:

  • 100 גרם חמאה מומסת
  • 120 גרם (1/2 כוס) סוכר חום דמררה
  • 70 גרם (1/3 כוס) סוכר לבן
  • 2 ביצים
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 2 כפיות רום (לא מתמצית)
  • 140 גרם (1 כוס) קמח
  • 100 גרם שוקולד לבן קצוץ גס
  • 100 גרם (1 כוס) פטל קפוא או טרי

Blondies Raspberry White Chocolate-4

ממיסים חמאה וטורפים עם הסוכר. מוסיפים ביצים, וניל, מלח ורום וטורפים עד לכדי אחידות. מוסיפים קמח ושוקולד לבן וממשיכים לערבב עד הטמעות ודי. מעבירים את התערובת לתבנית (20X20), מיישרים ומוסיפים מעל פטל.

Blondies 2

אופים בחום של 170 מעלות 20-25 דקות עד התייצבות והזהבה. מצננים ופורסים.

Blondies Raspberry White Chocolate-17

אוכלים בלונדיז, מציצים ימינה ושמאלה ומפרגנים לכל הכשרון שמסביב.

Blondies 3

 

רוצים לראות את בלוג דיי 2013 ב"שירה אכילה" – הנה, לחצו כאן!

שתי הוראות-קבע / דוד אבידן – לאב לואוף, ככר של פירות יבשים ואגוזים מבית הקפה צוקר

Zucker (80 of 132)-20140406

Fullscreen capture 06042014 233206.bmp

 בצוקר, בית הקפה של זהר, שעל רחוב תשע בין השדרה ה-1 ל-A, אין שלטים על המאפים השונים שמדגמנים בויטרינה המהפנטת פיתוי מאופק ומסוגנן. מי שרוצה לדעת מה כל דבר יצטרך לשאול. זהר מספרת שיש כאלו שנבהלים כל כך מהצורך באינטראקציה מילולית שהם עושים אחורה פנה. בילינו שני בקרים ביחד במטבח של בית הקפה האיסט וילג'י וצילמנו מתכון אחד מעולה. זהר יצרה בית קפה שהוא סלון נינוח ומואר שמגישים בו מאפים שנאפים במקום, קפה משובח, ובעיקר נחת ואנושיות. השיחות שלנו נעו לאורך ולרוחב ולעומק של החוויה של ישראליוּת-אמריקאית, או אמריקאיוּת-ישראלית. ואולי פשוט של החוויה האנושית בניו יורק שהטכנולוגיה קצת סובבה לה את הראש. כשיצאתי חזרה הבייתה עמוס ב-600 תמונות, בחלה חמה ובלאב לואוף טרי נשארתי עם הדמות של זהר בבית הקפה, עם השיחה הנעימה, עם הרוגע המדבק שלה, ועם האנושיות ששפעה ממנה. נשארתי גם עם המחשבות על האינטראקציות שבחיי ועל הטכנולוגיה שמולכת על רובן.

Zucker together 10

האייפון רוטט ממסרון ומתחילה חגיגה של טקסטים כי זה שרשור קבוצתי. באותו הזמן מגיעה הודעה בפייסבוק מחבר שמזמן לא דיברתי איתו… מישהו אחר עולה מולי בג'י טוק והסקייפ מודיע לי מי און ליין. בשעה האחרונה קיבלתי 10 אי מיילים ל-4 תיבות שונות. האיי פד שזה עתה קיבלתי מצפצף בקול לא מוכר, כנראה אתר ההכרויות החדש שנרשמתי אליו. האינסטגרם שולח לבבות ועוד קורא אהוב השקיע מזמנו וכתב תגובה בבלוג (אני כל כך אוהב תגובות!). ואני בכלל מדבר בטלפון עם ההורים. גירוי תמידי. או בעצם, הסיכוי לגירוי תמידי. המוח מתמכר לחפש אותו כל הזמן וכשהוא לא קורה באופן ספונטני, דוחף אותי לייצר אותו באופן עצמאי או לפחות ללחוץ על כפתור האייפון בתקווה שבמקרה פספסתי משהו.

Blueberry (6 of 6)-20140406

הטכנולוגיה עושה בשבילי המון. פייסבוק איפשר לי להתחבר עם אנשים שאחרת לא הייתי מגיע אליהם בניו יורק והחיש את הקליטה שלי בעיר. הבלוג שינה את החיים שלי. אתרי היכרויות אינטרנטיים, שיש להם מקום חשוב בקהילה הגאה, הכירו לי בני זוג שאחרת לעולם לא הייתי פוגש. בכל רגע נתון אני יכול לתקשר באלף דרכים עם האהובים שלי בארץ בחינם. זה די מדהים…

Zucker together 7

מה בכלל אנשים היו עושים לפני שהייתה את כל הטכונולוגיה הזאת? אהה, הם אשכרה היו מדברים אחד עם השני בטלפון ופנים אל פנים ויוצאים מהבית. מעניין… לחרדן חברתי בפוטנציה שכמוני מאוד נעים להסתתר מאחורי מסך כדי לתקשר. מהנוחות של הבית אפשר לשקול מה לכתוב, למחוק תגובות, להפגין קצת יותר אומץ, להיות מוגן. מצד שני, איזה מוזר זה ללכת ברחוב ולא לדעת את הכיוון ולהתייעץ עם מכשיר במקום עם אדם. או לשבת במסעדה עם חברים ושכולם לוטשים עינים ב…פלאפון שלהם (שמועות אומרות שבסיליקון ואלי כולם שמים את הפלאפונים שלהם בערימה והראשון שמרים את המכשיר שלו משלם על הארוחה), או ללכת לגיי באר השכונתי ולראות שכולם עסוקים בלהסתכל מי חתיך וקרוב… באפליקציות תלויות מרחק בפלאפון. חלאס, חברה, כולם פה הומואים. באמת. תרימו את העיניים לשנייה, אולי גם תכירו מישהו.

Zucker Together 3

ולפעמים יש שקט. האייפון נדם, הפייסבוק מת, כולם אפורים בג'י צ'ט ואני נשאר עם עצמי. עצמי הוא חבְרה מאוד טובה, אל תבינו לא נכון, אבל אותו עצמי גם התרגל לגירויים טכנולוגיים בלתי פוסקים, לתחושת השווא, האמתלה שאפשר לא להיות לבד אף פעם. דור של לא-לבדים, של חברים בלהקות-וירטואליות, קהילות-מדומיינות. תמיד ידעתי להיות לבד היטב. התגאתי ביכולת הזו, בנוחות שלי עם עצמי. היום אני רואה שהאייפון, המחשב, האייפד קצת שיבשו לי אותה. אני מסמן לעצמי את הרצון והצורך למצוא לפעמים את הלבד שלי מחדש ומבין שהם קשורים בלרופף את הקשר בין המוח, האצבע והטכונולוגיה.

Blueberry (2 of 6)-20140406צוקר הוא חוויה אנושית קודם כל. הוא לא רשת ואי אפשר להיות בו אנונימי. האינטראקציה מתחייבת. נעים לשבת, טעים לאכול, מרגיע לספוג את האווירה. זהר שהיא בכלל שפית בהכשרתה ולא אופה, היא גם אמא לשלושה ילדים. צוקר פתוח שנתיים וחצי ויצר סביבו בזמן הזה קהילה אוהבת ומעריכה של לקוחות קבועים. המאפים ישראלים במהותם ולא עברו אקלום לטעם האמריקאי, תודה לאל (וכל מי שמספר לכם שמומופוקו מילק באר זה ה-מקום ממש לא יודע על מה הוא מדבר) אני ממליץ בחום לכל מי שמבקר בעיר ומסתובב באזור להיכנס למנה של אספרסו ואנושיות לצד המאפה.

Blueberry (5 of 6)-20140406

לאב לואוף, קיבל את שמו כשזהר הביאה אותו איתה לטיול רגלי כתחליף לחטיפי אנרגיה שהיא לא אוהבת. הקבוצה התלהבה ונתנה לו את השם המתקתק. בין ביסקוטי לחטיף אנרגיה, הפרוסות הדקיקות נהדרות. הצלחתי להצדיק את האכילה שלהן בכל שעות היממה. בבוקר עם הקפה, בצהריים כדי להרים את המורל בעבודה, ובערב לפני ההליכה לחדר הכושר.

Zucker (58 of 132)-20140406

המתכון בסך הכל גמיש ומאוד פשוט להכנה. החלק הכי מסובך הוא החיתוך.

לאב לואוף – מספיק לשתי תבניות קטנות של לואוף, או תבנית אחת גדולה.

מה תצטרכו?

300 גרם פירות יבשים שאתם אוהבים ללא חרצנים. אנחנו השתמשנו בתמרים, דבלים ומשמשים מיובשים.
300 גרם אגוזים ללא קליפה, שוב לבחירתכם. אנחנו השתמשנו בלוז, שקדים ואגוזי מלך. פקאנים ופיסטוקים מככבים אצל זהר כשהיא מכינה את הלאב לואוף בבית.
2 ביצים
3/4 כוס קמח לבן או קמח כוסמת (לא כוסמין!) לגרסה ללא גלוטן
1/2 כוס סוכר לבן 

Zucker (29 of 132)-20140406

מערבבים את הקמח, הביצים והסוכר.

Zucker (18 of 132)-20140406

מערבבים פנימה את הפירות היבשים.

Zucker (38 of 132)-20140406

מניחים חתיכת נייר אפייה בתוך התבנית ומשמנים מעט כדי להקל על ההוצאה.

Zucker (49 of 132)-20140406

מחלקים שווה בשווה את הבלילה בין התבניות ומשטחים.

Zucker (50 of 132)-20140406

מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ואופים כ-45 דקות. אם אתם עושים תבנית אחת גדולה, ייתכן שתצטרכו להאריך את זמן האפייה. אחרי 20 דקות מסובבים את התבניות בתוך התנור כך שמה שהיה קדימה יהפוך להיות אחורה ולהיפך.

Zucker (115 of 132)-20140406

הלואוף משחים והופך להיות קפיצי ויציב למגע.

Zucker Together 11

מוציאים ומקררים. הכי טוב לפרוס אותו יום אחרי, אבל אם אי אפשר להתאפק מחכים כמה שעות עד לקירור מוחלט והתייצבות.

חשוב לחתוך לפרוסות דקות וכאן הקושי הגדול ביותר במתכון. צריך סכין משוננת טובה. כשזהר חותכת זה נראה פשוט. לי לקחו כמה נסיונות. ההבנה שלי היא שצריך לנסר את החתיכות בלי להפעיל יותר מידי לחץ. כלומר לתת לסכין לעשות את העבודה ולא למשקל של היד.

Zucker (65 of 132)-20140406זהו. מחזיק מלא זמן בקופסא אטומה אם מצליחים להתאפק.

Zucker (81 of 132)-20140406

אוכלים פרוסות דקיקות של לאב לואוף, מנהלים שיחה פנים אל פנים, מרחיקים את הטכנולוגיה לרגע או שניים.

Zucker (93 of 132)-20140406

נב – כתבתי מניפסט שלם על אי אכילת סוכר לפני כמה פוסטים ומאז פרסמתי שלושה מתכונים מתוקים. סכר הסוכר נפרץ. אז אני מודע לחוסר היושרה וגם חי איתו בשלום. בקרוב נשוב לתלם המלוחים.

אפשר למצוא את צוקר כאן: 

Zucker

433 .E 9th St
New York, NY 10009
(יעזור לי אלוהי הוורדפרס, לא מצליח בשום אופן לשים את ה-433 לפני שם הרחוב, שם הוא אמור להיות)
ועוד נב אחד קטן לסיום – הקשר היחיד שלי לזהר הוא שאני מאוד אוהב את בית הקפה שלה, אז ביקשתי ממנה להכניס אותי למאפיה שלה ולתת לנו מתכון והיא הסכימה. לפני כן לא הכרנו. אז רק רציתי שתדעו, כי לא רק התוצר חשוב אלא גם המניע.

הערה / מאיר ויזלטיר – ירקות שורש בדבש, שמן זית ומרווה

Honey Roots FB (42 of 49)-20140303
 

Fullscreen capture 03032014 223239.bmp 

שריטה על תקליט גורמת למחט הפטיפון לקפוץ לנקודה קודמת ולחזור על מקטע בשיר שוב ושוב. תקליטים שבורים. לכולנו יש אותם. התהיות שיש לנו עם עצמנו לגבי עצמנו והעולם. על הערך שלנו, החיים שלנו, היחסים שלנו, היכולות שלנו, הבחירות שלנו… פעם בתקופה הם נכנסים שוב למחולל המוזיקה הישן ומשגעים אותנו. כל אחד והשריטה-בתקליט הפרטית שלו. הן מתפתחות איתנו עם השנים אבל בעצם נשארות גם בדיוק אותו הדבר. מנגנות את אותם אקורדים צורמים באוקטבות מתחלפות, מקצבים משתנים, סולמות מבלבלים. אלו סכמות שמופעלות באופן אוטומאטי ומפעילות אותנו. מוכרות לנו היטב, לא נעימות, אבל יחד עם זאת חלק בלתי נפרד מאיתנו. אולי אפילו התרגלנו אליהן עד כדי נוחות.

Honey Roots FB (6 of 49)-20140303

התקליט השבור שלי, זה שאני מ-ש-ג-ע את כל החברים שלי איתו פעם בתקופה, הוא "מה הצעד הבא?" "לאן אני הולך?" ו"האם אני עושה את הבחירה הנכונה?". זה קורה אחת לכמה חודשים וכבר למדתי שלרוב אחרי תקופה שבה הצלחתי פשוט לחיות קצת בלי לחשב ולתכנן את העתיד. משהו, מישהו מכניס את התקליט הישן לפטיפון וזהו, הלך עלי. אני יודע שעכשיו אתעסק בשאלות האלה שוב ובתחושות שהן מעלות: אני מרוויח מספיק כסף? (לא. וכעו"ס מה יהיה? צריך להרוויח יותר. מה עם העתיד?). האם בחרתי את החיים שלי או שהם בחרו אותי (בחרתי קצת, נסחפתי קצת. הגיע זמן לשנות. רגע, לשנות?)? לחזור לארץ עכשיו? (כן) עוד מעט? (כן) אולי לא? (כן) לפעמים זה מועיל להתבלבל קצת, לבחון. ככה "שירה אכילה" נולד. ולפעמים זה ממש לא מועיל. כי כבר בחרתי. כי אני כבר מי שאני ומה שאני, ומפסידים כשמחליטים, אבל גם מרוויחים. מצטמצים אבל גם נהיים יותר מרוכזים. וגם אם תשימו לב לא מדובר בסתם תהיות. מתלווה אליהן תמיד גם איזה שיפוטון. וכשאני אומר שיפוטון אני מתכוון כזה שמתקבל בבית משפט עליון. 

Honey Roots FB (13 of 49)-20140303

אין לי תשובה טובה לאיך להתמודד עם התקפי התהיות האלה אבל כן שמחתי כשזיהיתי שלכל מי שאני מכיר יש כאלה. לא כי "צרת רבים…", אלא כי לפחות זה אנושי. כל אחד עם השאלות והמורכבויות של עצמו. וכשמזהים משהו כתופעה, אישית וגם קבוצתית, נוצרת מידת ריחוק בריאה ממנו. הוא מפסיק להגדיר אותנו כמשהו מהותי אלא הופך להיות רק עוד חלק מאיתנו, מבין הרבה חלקים. זה עוזר בהתמודדות. את לקוחות הטיפול הדיאלקטי ההתנהגותי אנחנו מלמדים להבדיל בין "אני עצוב", לבין "אני מרגיש עצוב". מידת ריחוק. התבוננות שהיא גם חיצונית. עוברת עלי עצבות, לא המהות שלי היא עצבות (או כל רגש אחר). אני מעתיק את ההבנה הזו גם לכאן.

 Honey Roots FB (20 of 49)-20140303

ואולי הפתרון הוא להבין שיהיו תקופות כאלו, שבהן ההרהורים משגעים, מתנגנים בלופ בלתי נפסק, וצריך לתת להם לעשות את שלהם ולחלוף. לא להילחם בהם יותר מידי ובאותו הזמן להסתכל להם בעיניים ולבחון אותם. להציב מולם את העובדות בשטח. האם כל הדברים האלה שפתאום נראה לי שלא עובדים נכון אכן לא עובדים נכון? או אולי זה רק התקליט השבור המוכר שחזר לנגן וכדאי לנסות להחליף תקליט…

Honey Roots FB (14 of 49)-20140303

מה התקליט השבור שלכם?

Honey Roots FB (24 of 49)-20140303

נראה לי שהדבר שאני מכין בבית הכי הרבה זה ירקות בתנור. זה כל כך קל, מצריך מעט עבודה והחום של התנור מרכז את טעמי הירקות להפליא. הבעיה היא שאחרי עשרות ואולי מאות פעמים שזאת הייתה הארוחה שלי זה קצת נמאס. עוד תקליט שבור בחיי. אז חיפשתי דרך לחדש וצורת ההכנה הזו מאוד נחמדה. עדיין פשוטה, אבל משנה את הטעמים הרגילים שלי.

Honey Roots FB (23 of 49)-20140303

ירקות שורש בדבש, שמן זית ומרווה.

מכל הירקות שניסיתי הכי טעימים היו גזר, סלק והשוס האמיתי – לפת. צחורה ועדינה למראה, אבל בעלת טעם אופייני דומיננטי. אני אוהב לראות איך המיץ של הסלק מכתים אותה.

Honey Roots FB (45 of 49)-20140303

3-4 לפתות בינוניות
3-4 סלקים בינוניים
4-5 גזרים בינוניים עם העלים בשביל הרושם
כ-10 שיני שום

macro2לרוטב:

3 כפות שמן זית
2 כפות דבש
חצי כפית מלח
פלפל גרוס
כ-10 עלי מרווה
 
עלי טימין טריים שנפזר על המנה מוכנה
 יוגורט טעים.
 
קוצצים את המרווה. ממיסים את הדבש במיקרו קצת. מערבבים את כל החומרים ביחד מלבד עלי הטימין והיוגורט.

 Honey Roots FB (25 of 49)-20140303

חותכים את ירקות השורש. לגזרים משאירים 2 ס"מ עלים בשביל הרושם וחוצים אותם לאורכם. לפתות לשמיניות. הסלקים לוקחים יותר זמן אז כדאי לחתוך אותם לפרוסות דקות יותר מהשאר. מערבבים הכל ביחד בתבנית. אופים עד שהם כולם מתרככים.

Honey Roots FB (30 of 49)-20140303

מגישים על תלולית או שלולית של יוגורט. לא שוכחים לטפטף את הרוטב המרוכז והסגול מהתבנית ולפזר עלעלי טימין.

Honey Roots FB (36 of 49)-20140303

 אוכלים ירקות בתנור קצת אחרת, בודקים את מלאי התקליטים הנפשיים ואת מצבם, אולי הגיע הזמן להחליף תקליט?

Honey Roots FB (37 of 49)-20140303

הפתוי הולך ופוחת / ש. שפרה – פאי קרם קוקוס ופאי קרם בננה עם קלתית גאונית

Pies JPEG (51 of 59)-20140213-20140213

Fullscreen capture 13022014 142236.bmp

עוקבי הבלוג הותיקים ודאי שמו לב שאין בו הרבה מתכונים מתוקים. שניים למעשה עד היום. זה לא בגלל שאני לא אוהב מתוק. להיפך. זה בגלל שאני אוהב מתוק יותר מידי. ואולי אוהב זו לא המילה הנכונה, מכור מתאר את זה יותר טוב. כשאני לוקח קוביית שוקולד אני עלול לחסל את כל החבילה. פרוסת עוגה תוביל כמעט בהכרח לפרוסה הבאה. ומכל המתוקים אני הכי אוהב קרמים.

Pies JPEG (12 of 59)-20140213

תמיד היו לי יחסים מורכבים עם אוכל, אכילה ומשקל, לא סתם יש לי בלוג על אוכל… בחודשים האחרונים אחרי ניסוי תזונתי ארוך הבנתי שרעב בכלל לא היה הדבר שהניע אותי לאכול רוב חיי הבוגרים. לא. הנאה הייתה הדבר המרכזי שהניע אותי לאכול. הייתי נע בין תחושה של רצון לאכול לבין תחושה של התפוצצות. כי לא אכלתי בשביל לשבוע, אכלתי בשביל להנות מהאוכל עד שלא יכולתי יותר. במשך שנים לא הבנתי איך אנשים יודעים לעצור כשהם לא רעבים יותר. או מה זה אומר לא להיות רעב יותר בכלל. אף פעם לא הייתי הרבה מעבר למשקל המומלץ, אבל גם אף פעם לא הייתי ממש עליו… וזה חירפן אותי בעיקר כי הרגשתי שאין לי שליטה אמיתית על המשקל שלי, על הגוף. הרגשתי שאני מפספס משהו שאנשים אחרים מבינים בגוף שלהם ואני לא מצליח להבין בגוף שלי.

Pies JPEG (54 of 59)-20140213

 ואז במאי שנה שעברה הייתי מתוכנן לסוע עם חברים לחופשה של שבוע שהיו בה הרבה מים וכפועל יוצא לבישת בגדי ים רבתית. נלחצתי ובמטרה לרזות בטורבו חתכתי כל דבר שהוא לא ירק מהתפריט שלי במשך שבוע. אכן ירדתי במשקל אבל קרה עוד דבר מפתיע מאוד. הרגשתי מעולה. גם בגלל שהצלחתי לשלוט במה שנכנס לי לפה שזה הישג בפני עצמו. אבל בעיקר כי הייתי קל יותר, הבטן שלי הייתה הרבה פחות "רגיזה", ישנתי יותר טוב, משהו בגוף שלי נרגע. היה לי הרבה יותר נעים בתוכו. אז המשכתי בניסוי. הורדתי לגמרי את הסוכר המעובד מהתפריט שלי וחתכתי גם פחמימות בהרבה – לחמים, מאפים, פסטות, פיצות. ואז קרה דבר מדהים, פתאום התחלתי להבין איך מרגיש רעב ואיך שובע. הקשר שכנראה טושטש על ידי הסוכר והפחמימות, לראשונה נגלה בפני ולמדתי תחושת שובע מהי. בעקבות זה למדתי לאכול כשאני רעב ולא לאכול כשאני לא רעב. למדתי גם לעצור כשאני שבע ולא כשהצלחת, או הסיר ריקים. ש. שפרה משתמשת בשיר שלה ברצון הפוחת למתוק כמטאפורה לאיבוד הטעם לחיות, נדמה לי. אצלי הוא דווקא הוסיף דרך חדשה להיות בעולם ולהסתכל על אוכל.

bananas

 ניסיתי בעבר להפחית מתוקים. זה לא עבד לי. כשחתכתי אותם לחלוטין, ואחרי כמה ימים שכל מה שרציתי זה רק לאכול מתוק, פתאום זה לא היה קשה יותר. מאז אני לא מחזיק מתוקים בבית. נקודה. סוף פסוק. סטופ שחור. יד אלוהים. למדתי שבמהלך היום אני יכול לשלוט בעצמי לא רע, אבל בשעות של הלילה, בערך שעתיים אחרי ארוחת ערב, משתלטת עלי מפלצת הסוכר והיא תטרוף כל דבר מתוק שיהיה בסביבה (גם שוקולד מר לאפייה, עוגיות ישנות, מרשמלו קשיח… הכל!). ולמרות שהיא יודעת היטב שאין כלום בארונות, במזווה, במקרר או בפריזר, שוב ושוב, המפלצת חוזרת על טקס פתיחת הדלתות והחיטוט בארונות, ג'סט אין קייס… אז כדי להשקיט אותה היום אני מאכיל אותה מקסימום בפירות יבשים או בחטיף מלוח. אני יודע שזה נשמע אומלל. אני של לפני כמה שנים היה מעווה את פניו בסלידה מהמחשבה על פירות יבשים כחטיף לילי מתוק וחושב עליהם כאילו היו הטיט והעפר של ש. שפרה, כולל ההשלכות הנפשיות שחבויות בשיר שלה. אבל כשהתרגלתי לא לאכול סוכר, חכו לזה, כן, כן, אני הולך להגיד את הדבר הזה שאתם הכי שונאים לשמוע – לא מתחשק לי לאכול יותר מאכלים עם סוכר כל הזמן. לא. מתחשק. לי. לאכול. אותם. אלוהים שתשתמור, מה נהייה ממני?!?

where is the cake gif2

אז למה דווקא מתכונים לפאיים הכי טעימים שיש בפוסט שכולו הימנעות מסוכר??? בדיוק כי הם הכי טעימים שיש ואחרי כמה חודשים של ניסוי ההתנזרות הדי מוחלטת החלטתי להחזיר את הסוכר לחיי באופן מדוד ולראות אם זה עובד לי. לאחרונה, אם אני מחליט לאכול מתוק, אז אני דואג שזה יהיה ממש שווה את זה. לדעתי קרם פטיסייר זה מה שמגישים בגן עדן לארוחת בוקר צהריים וערב וגם בין לבין כנשנוש. הוא קרם וניל סמיך ועשיר בדיוק במידה הנכונה שנועד למילוי מאפים. הוא בעיני בסיסי במידה שכל בשלן חובב צריך שיהיה לו ברפטואר. פאיים עם פירות (שזה כל כךךךךך טעים, עם תותים ופטל שמתחשק לחיות בתוכם), או פודינג בשכבות, פחזניות ממולאות וגיוונים באין סוף טעמים שאפשר להוסיף לו. בחג ההודיה טחנתי פנימה דלעת, אפשר להמיס לתוכו שוקולדים שונים, להוסיף אלכוהולים… היום הכנתי כמות אחת ופיצלתי לשניים: קוקוס ובננה.

Pies JPEG (69 of 59)-20140213

 מה צריך, (להכנת שני פאיים עגולים בתבניות קוטר 25 ס"מ) ?

לקרם פטיסייר:
כוס וחצי חלב
פחית של חלב קוקוס (קרם פטיסייר קלאסי מכינים רק מחלב, ובהחלט אפשר להמיר את חלב הקוקוס בחלב רגיל גם כאן)
חצי כוס סוכר
5 חלמונים (שומרים את החלבונים!)
4.5 כפות עמילן תירס (קורנפלור)
כפית תמצית וניל אמיתית (לא מזויף כי יתקבל דני וניל צבאי…) או מקל וניל חצוי ומגורד
בננה מעוכה (שימו לב להערה בהמשך)
כוס פתיתי קוקוס ממותקים
3-4 בננות נוספות
2 מיכלי שמנת מתוקה לקצפת
4 pies
לקלתית:
3 כוסות פתיתי קוקוס ממותקים
1.5 כוסות קשיו טחונים או שקדים טחונים דק
6 כפות שמן קוקוס או חמאה
2 חלבונים
שליש כוס סוכר
קורט מלח
 
Pies JPEG (19 of 59)-20140213

קרם פטיסייר – בקערה מערבבים 5 חלמונים ביחד עם חצי כוס חלב ו-4.5 כפות קורנפלור. 4.5 כפות מדודות. זה חשוב, כי שינוי כמויות של הקרונפלור ישנה מאוד את מצב הצבירה של הקרם הסופי. בסיר בינוני שמים את שארית החלב, חלב הקוקוס, חצי כוס סוכר ווניל. תוך כדי ערבוב מביאים את התערובת לסף רתיחה, עד שרואים את הבועה הראשונה. מערבבים שוב את קערת החלמונים כדי להעיר את המשקעים ששקעו משעמום בנתיים. שופכים מהסיר שליש מהכמות לתוך הקערה תוך כדי טריפה מתמדת. מצריך קצת קואורדינציה. יד אחת שופכת יד אחת טורפת. זה השוואת טמפטורות, ככה החלמונים לא יהפכו לחביתה כשיכנסו לסיר.

את תכולת הקערה שופכים לתוך הסיר, מחזירים לאש בינונית/חזקה ולא מפסיקים לטרוף באופן נמרץ. פתאום התערבות תתחיל להסמיך. ממשיכים לבשל אותה כשהיא מסמיכה עוד כדקה ומורידים מהאש. הקרם מוכן. נוצר עליו קרום מאוד בקלות וזה לא כיף, אז אם מניחים בצד עוטפים בניילון נצמד שממש נוגע בקרם.

Pies JPEG (25 of 59)-20140213

מחלקים את הקרם לשניים. לחצי מוסיפים כוס של פתיתי קוקוס ומערבבים. החצי השני הוא דילמה. אני אוהב להוסיף בננה אחת מעוכה כדי להוסיף לבנניות, אבל אז הקרם קצת מאפיר עם הזמן. ניסיתי להוסיף לבננה קצת לימון לפני כדי למנוע, אבל זה לא עזר. אתם תחליטו. עוד נוסיף מיד בננות לרוב  אז לא חייבים בקרם.

Pies JPEG (67 of 59)-20140213

קלתיות – אני לא יכול לסבול להכין בצק פריך. הוא כל כך רגיש לחום ומלכלכך ומלללללא חמאה. אז חיפשתי אלטרנטיבה. עשיתי הרבה ניסויים והקלתית הזאת עובדת מעולהמעולה!! בקערה מערבבים את כל המצרכים. זהו. משמנים ומקמחים תבניות פאי, מעצבים את הבצק בפנים ואופים כ-25 דקות בחום של 170 מעלות, משגיחים שזה לא נשרף. כשהבצק זהוב מוציאים אותו ונותנים לו להתקרר.

Dough2

לגרסת הבננות חותכים פרוסות יפות של בננות ומניחים בתחתית. מעליהן שופכים את קרם הפטיסייר הבנני. מכסים בצלפון נצמד ומקררים לפחות 3 שעות כדי שהקרם יתייצב.

Pies JPEG (35 of 59)-20140213

לגרסת הקוקוס פשוט שופכים את הקרם הקוקוסי לתוך הפאי ומקררים.

toppingsמקציפים שני מיכלי שמנת מתוקה ומוסיפים מעט סוכר – כפית עבור כל מיכל. משטחים אותה מעל לפאיים. קולים בתנור של 170 מעלות שבבי קוקוס כ-12 דקות. אל תעזבו את התנור כי הקוקוס נשרף בשניות! מפזרים מעל לפאי הקוקוס. מעל לפאי הבננה מגגרים שוקולד מריר.

מחזירים למקרר עד להגשה. בעיני הפאי הכי טעים כמה שעות ואפילו יום מאוחר כשהבצק קצת מתרכך, אבל כמובן שאפשר להגיש באותו היום.

Pies JPEG (61 of 59)-20140213

אוכלים פאי קוקוס או בננה.נהנים. עוצרים אחרי פרוסה, או אולי שתיים, מקשיבים לגוף וזוכרים לא לקחת שום דבר בקיצוניות יתר.