הרדופים ליד החוף / נתן יונתן – יומן מסע מצולם ביוון ובסופו תזכורת לסלט הלאומי

Fullscreen capture 682015 112811 PM.bmp

מתוך שירים בכסות החשכה / נתן יונתן, ע"מ 72, הוצאת ידיעות אחרונות

אבא, אמא, ילדים די גדולים. סירה די קטנה.

קליפת אגוז נעה על פני המים. מתנדנדת ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה. המקרר עמוק וחלקו מופעל על קרח. בכיור מוזרמים מי ים. התנור על צירים כך שיישאר מאוזן גם כשהסירה לא. המים כחולים כמו שרק יוון יודעת. האיים קטנים, המפרצים ציוריים ואנחנו עוגנים איפה שרוצים. חופש מוחלט לשוט – לאן שתיקח אותנו הרוח.

Sunsets2

אפשר ביחד ואפשר גם בנפרד, אפשר בשמש ואפשר גם בצל. מותר לישון כל היום, או לעזור עם החבלים, הקשרים, החכות (כי מחכים לדג?) והבישולים. ההפלגה מהנה. אבל יותר כיף כשזורקים עוגן, מדליקים אריק איינשטיין על הסיפון וקופצים למים הכחולים-כחולים שאפשר לראות את קרקעיתם לעומק מטרים רבים. רגעי הלחץ היחידים הם כשצריך להחנות את הסירה, חניה לאחור עם סירה הרבה יותר קשה מאשר עם אוטו.

White Greece

וכפרס על החנייה המוצלחת (יותר או פחות) ופיצוי על רגעי הלחץ קופצים למים הכחולים. ושוב אוכל ושתייה. במפרץ הקטן מוצאים את הטברנה הכי חמודה מבין השתיים ומזמינים לאט לאט את כל התפריט: סרדינים מטוגנים, קלמרי, סלט יווני ועוד אחד, קבב, צ'יפס, מה טרי? אפשר לראות את הדג? ניקח גם עלי גפן ממולאים וצזיקי. שניים. ולהוריד את הכל עם אוזו או לכאלה שלא מצליחים לאהוב עדיין אניס, המאותגרים, גם וויסקי יש בשפע, אבל הוא ילווה במנה קטנה של לעג.

סלט יווני, מסתבר, זו לא המצאה. הם באמת אוכלים אותו בכל מקום. כמה שהוא פשוט ככה הוא טעים. ואנחנו מתוך נאמנות למקום בכל בוקר חותכים עגבניות, מלפפונים, פלפל ירוק ובצל סגול, מניחים מעל חתיכת גבינה מלוחה ענקית ומזלפים שמן זית מקומי. ולידו חביתה ומאפה טרי. מישהו התעורר לראות את הזריחה שמבשרת גם שהלחם כבר אפוי במאפיה האחת שיש בכפר שבפאתיו המימיים ישנו הלילה. ופעם אחת גם שקשקנו שקשוקת חורטה שהם עלים מקומיים בין תרד למנגולד לרוקולה והטעם שלה עדיין מהדהד בירכתי הלשון שלי.

Bread

untitled (1 of 1)

והירקנית בפסגת ההר שקנינו ממנה כל פרי, ירק וזית כבוש מקומי שהציעה. בחביבותה היוונית הסיעה את סלינו במורד התלול של ההר עד לסירה אחרי שאכלנו ארוחת ערב במסעדה של אחותה. יש לה שלוש אחיות כולן נולדו בכפר הלבן והציורי שבפסגתו טירה נטושה עם השקיעה היפה בעולם. כולן עדיין גרות כאן, כל אחת עם משפחתה. לאחת חנות ירקות, השנייה פתחה מסעדה, לשלישית מכולת. הצעירה התחתנה עם עשיר הכפר, היא לעבוד, כבר לא צריכה. ובמסעדה של אחותה אחד מכל דבר. מה טרי? מה מקומי? הקלמרי נתפס בחופי האי, ניקח שניים. הכבש נשחט מעבר לכביש. עלי הגפן ממולאים במקום, מה זאתומרת אדוני, אז איפה? וסלט יווני. ברור.

Greece in white

Fisherman

וכשלא אוכלים שותים כדי לפתח תאבון. קמפרי תפוזים, וויסקי וג'ינג'ר אייל. התאהבתי פתאום בג'ין וטוניק, אבל רק אם יש בפנים מלא מלפפון. אוזו שמחוויר כשמוסיפים לו מים. רום עם ליים ונענע וקצת מיץ אננס טרי. ובירה, אוי כמה בירה. פחית שתייה קרה על סירה בשמש קופחת זה עונג שקשה לתאר.

Cocktails

ארון נשנושים עם כל שוקולד שטריידר ג'וז המציא מסתתרו למטה, למרות שכולנו "בדיאטה" בסוף השבוע לא נשאר שם כלום אבל אני עד שהיו, כי סחבתי במזוודה שלי: קרמל רך מצופה בשוקולד מריר, קרמל קשה מצופה בשוקולד ופסטוקים, פולי קפה מצופים שוקולד, שקדים מצופים קוקוס ו…שוקולד. לדר בננות. ואפרסמונים, משמשים ומנגו מיובשים. עוגיות הריבה של אמא שלי בקופסת ענק. וכיף להכין קפה במקינטה שהבאנו ולהשקיע, כי חופש, בהקצפה ידנית של החלב.

וערב אחד ישבנו כולנו מסביב לשולחן בחוץ והכנו פסטה. משפחה שלמה מגלגלת מקרונים שמנמנים לאור השמש השוקעת ואח אחד, שף אמיתי, שעומל בבטן הסירה על ציר פירות ים משרימפ, סרטנים כחולים וקלמרי שהרגע נימשו מהים. בקרוב תורתח הפסטה ותתמסר לציר. לא יעבור זמן רב עד שגם אנחנו נתמסר, איש איש לתאו הקטן ולנדנודי הסירה המרגיעים.

ווש ווש שוויש שוויש ששששששששששששששש

noodles2

מלח, רוח, מים, שמש  – – – ים, יבשה, ים – – –

סלט יווני. בטח שאתם מכירים אותו. מי לא? אבל אני יודע שעכשיו בא לכם ממש. הנה ככה תכינו כמו היוונים:

מצרכים

  • 2 עגבניות אדומות מוצקות ובשלות
  • 2 מלפפונים מוצקים וקטני מידות (שלא יהיה מימיים)
  • פלפל ירוק אחד
  • רבע/חצי בצל סגול
  • קובייה גדולה של גבינה מלוחה
  • כמה קמצוצים של אורגנו
  • מספר זיתים שאוהבים
  • 4-5 כפות שמן זית איכותי
  • חצי לימון
  • מלח פלפל

חותכחים לחתיכות גסות את הירקות. זה לא סלט קטן קטן. עגבניות לרבעים ואז כל רבע לחצי לרוחבו. את המלפפונים לעיגולים שמנשמנים. את הפלפל לעיגולים ואז לחצאי עיגולים וכך גם את הבצל הסגול. מניחים בקערה קטנה. מושיבים את הזיתים עם החרצנים מסביב. מעל לערימת הירקות מניחים חתיכה מלבנית גדולה של גבינה מלוחה. כן, אחת גדולה. לא מפוררים אותה. מזלפים שמן זית, סוחטים חצי לימון, זורים אורגנו ומלחפלפל. מהנדסים מזלג כך שתמיד יהיו לפחות שני מרכיבים עליו ועדיף גם גבינה.

Greece (1 of 1)

– – – ים, יבשה, ים – – –

בגוש השיש / דן פגיס: שניצל של פלפל קלוי ממולא בגבינה, ופוסט ראשון מסדרת "הביקור בארץ" הפעם בשיתוף אמנון יוהס

IMG_0705

Fullscreen capture 02012013 120326.bmp
 

(כמו אחוז גבוה מהמחשבות שלי, גם זו מגיעה בעקבות שיחה עם אוֹרי): אני עד וכל מפגש שלי בגיאוגרפיה הישראלית הופך אצלי לעדות. אני עד לכך שהאחים שלי מתבגרים והופכים להיות אנשים אמיתיים, מרשימים ומרגשים, עד לחברים שלי שמשתנים, גדלים, מתקדמים ומצליחים. עד לתל אביב המתפתחת, לירושלים שגוועת, ולבאר שבע שלא משתנה לי. עד לפוליטיקה שהופכת מופרכת מיום ליום. נראה לי שאחד התפקידים המרכזיים שיש לנו זו בחייה של זו, זה בחייו של זה, הוא להיות עדים. לחוות את אהובינו על רצף הזמן עבר-הווה-עתיד ולהעיד בפניהם באופן מיטיב מי היו, כיצד השתנו ומי הם עכשיו. זו בטח לא פרקטיקה סדורה. אלא משהו שקורה מעצם הקשר המתמשך, מההיכרות האינטימית, מליווי לאורך הזמן. כל ביקור שלי בארץ מפגיש אותי עם העדים שלי ומסמן לי במה השתניתי, מזכיר לי מה הם היסודות שלי ומאיר את הדרך שבה אני הולך. זה מרגיע אותי לדעת שיש לי עדים, יש מי שיזכירו לי מי אני גם אם אני במקרה אשכח.

IMG_1097

יש לי המון מזל: יצירה היא אולי הדבר שהכי מרגש אותי בימים אלה והעדים שלי הם אנשים יצירתיים. מה זה יצירתיים? קוסמים. עושים יש מאין. מביעים את העולם באלף ואחת דרכים. כותבים, מלחינים, מציירים, מצלמים, מטפלים, חוקרים, מבשלים. כמו בשיר של פגיס, לפעמים כשאני רואה יצירת אמנות נדמה לי שהיא נועדה להיות. שהיא תמיד הייתה קיימת בעולם ורק חיכתה להיכתב או להצטייר. ככה אני מרגיש כשאני נכנס לסטודיו החיפאי של אמנון. נולדנו בהפרש של חודש וגדלנו צמודים. אמנון הוא אחד העדים הכי ותיקים שלי. אמנם הוא בן דוד שלי ויותר מזה חבר שמלווה אותי מאז ומתמיד, אבל אני עדיין יכול להגיד, בלי למצמץ ותוך טעינה לאובייקטיביות, שהוא אחד האמנים הכי מרגשים ומוכשרים שפועלים היום בארץ.

peoples

עם ידיים של זהב, נפש רגישה וחוש אסתטי שאין שני לו, אמנון כבר שנים יוצר- מצייר, מפסל, מצלם, מדפיס, חורט ומה לא? אמן אמיתי כמו של פעם, שיודע ליצור את הצבעים שלו בעצמו מחומרי גלם, שחי את האמנות על העליות והמורדות שהיא מייצרת.

storage

הסטודיו שלו, שם צילמנו ביחד פוסט, הוא עולם. היצירות שלו הן אחת אחת, אבל גם מכלול. כל פעם שאני מבקר אצלו בסטודיו בחיפה, שהיא עיר שמצליחה לשמור על מה שפעם היה יפה במדינה הזאת וקצת נעלם, הנפש שלי מתרחבת והלב גדל. את הפוסט המושקע הזה הגינו, צילמנו וסיגננו ביחד אצלו בסטודיו.

IMG_1082

IMG_1140

הכלים היפים יפים מגיעים מ"שילובים", שם תמר, בת הזוג המקסימה של אמנון עובדת. מוכשרים ויצירתיים, כבר אמרתי?

IMG_0901

שניצל פלפל קלוי במילוי גבינה.

IMG_0973

מדובר באחלה מנה… אבל אם לומר את האמת כולה… היא לוקחת זמן להכנה וקצת התעסקות. זה מתגמל. כן. אבל בינינו, אפשר לעצור כמעט בכל שלב והיא עדיין תהייה מאוד טעימה. פלפלים קלויים וגבינה זה טעים. לא משנה באיזה גלגול. ואם כבר בכנות אנחנו עוסקים, השלבים הרבים היו רק תירוץ טוב ליום עבודה ארוך ומשותף ולעוד כוסית של יין או קפה משובח.

IMG_1061

אז מה צריך ?
פלפלים צהובים, כתומים, ואדומים גדולים ככל האפשר (הפלפלים הירוקים התפרקו קצת ופחות התאימו)
גבינות למילוי: אנחנו בחרנו בפטה 16%, בפרומעז ובקממבר. או בקיצור, ללכת על גבינות חצי קשות.
2 ביצים
בערך כוס קמח
פירורי לחם (אנחנו השקענו בפנקו, פירורי הלחם היפניים, והיה ממש כיף).

קילוף הפלפלים: את הפלפלים מניחים בתבנית על ריפוד של נייר אפיה או נייר כסף. מכניסים לתנור על חום גבוה עד שהם משחימים. הופכים אחרי כחצי שעה כדי שההשחמה תתבצע באופן הכי אחיד שאפשר, אבל מבינים ששלמות זה פָסֶה והפלפלים לא יהיו לגמרי אחידים  בצבעם. רואים איך שהקליפה כבר מתחילה להיפרד מהם בהכנעה.

IMG_0696

אחרי בערך שעה בתנור, כשהפלפלים כבר איבדו מהאון שלהם והם שחומים היטב, מוציאים אותם ומכניסים לתוך שקיות ניילון. קושרים את השקיות ונותנים להם להתקרר בסאונה המאולתרת על השיש או בפריזר. השקיות האטומות גורמות לפלפלים להזיע כהוגן ולהיפרד מהקליפות שלהם בקלות, אי אפשר להאשים אותם, גם אני רוצה להשיל מעלי כל כיסוי כשחם לי. כשהפלפלים מגיעים לטמפרטורה שאפשר להתעסק עמם בידיים בקלות שולפים להם את הראש, מרוקנים מגרעינים ומקלפים עד כמה שניתן. מאוד מאוד משתדלים לשמור כל פלפל כפרוסה אחת של פלפל, או מקסימום לחלק לשניים, יש לו עוד דרך ארוכה לעבור שכוללת עיטוף של חתיכת גבינה.

הנה, עכשיו כל פיסת פלפל מחבקת חתיכה נדיבה של גבינה.

IMG_0935

מגלגלים בקמח, טובלים בביצה

IMG_0980

 מכסים בפירורי לחם ומטגנים במחבת עם שמן חם

IMG_0986

מפיסות תועות של פלפל צהוב הכנו רוטב פלפלי גם הוא לכל הסיפור הזה, טחנו פלפלים, שום (חצי שן), שמן זית ואורגנו. יצא מעולה, ונשאר גם לסנדוויץ' של מחר.

sauce

הכנו גם סלט בצד. רוקט, בזיליקום, עירית ונענע

IMG_0749

עם מלא גרגירי רימון ורוטב של לימון ושמן זית. זה התאים בול (ידעתם שאם חובטים בחצי רימון עם כף של עץ הגרעינים שלו נפרדים ממנו בקלי קלות?).

rimon

זהו. אוכלים מיד אחרי הטיגון, ככה שהגבינה תזלוג החוצה בחושניות, ומעידים אחד בפני השני כמה טעים יצא.

IMG_1013-001

כשהייתי בארץ צילמתי עוד שני פוסטי אירוח, שיעלו בשבועות הקרובים ככה שיש (לי) למה לצפות.

studio2

אמנון יוהס יוצר בחיפה ומלמד שיעורי ציור ורישום בסטודיו שלו. אפשר ליצור איתו קשר במייל amnonyuhas@hotmail.com

handle with care

בצל / ויסלבה שימבורסקה: גראטן בצל גאוני

 פוסט אחרי פוסט ויסלבה שימבורסקה זה לא מגוּון, אני יודע. מצד שני מתבשל לי במטבח גראטן של בצל והוא מאוד טעים. כמעט גאוני הייתי אומר. מסוג הדברים שאני מכין מחסל ותוהה, איך זה שהוא לא דייר קבוע אצלי במטבח? ואם כבר תבשיל שהוא כולו בצל אז אי אפשר שלא לצרף לו את שיר הבצל, והוא, מה לעשות, של שימבורסקה, שרואה ומתארת את הבצל בפרקטיות הפואטית שלה ועל הדרך מצליחה ממש לרגש אותי. אז לא גיוונתי הפעם במשוררת. סוּ מִי.

מה שכן, בשביל בכל זאת קצת לגוון אני מנסה לקצר קצת במחשבות שלי. אז רק אעדכן שבהמשך לפוסט הקודם שלי החלטתי לעשות פוליטיקה מקומית ולהזמין את כל השכנים שגרים בקומה שלנו להגיד שלום ולהכיר באחד הערבים הקרובים. אמאלה. אני מנסה לעשות קהילה. מעניין מה תהייה ההיענות. בארץ כנראה שעל רוב הקוראים נכפתה היכרות אינטימית עם השכנים במקלטים. מעניין מה הייתה ההשפעה הקהילתית? אשמח לשמוע בתגובות. אדווח בהמשך על פרויקט השכנוּת החדש כשיקרום קצת עור וגידים.

אז מה צריך בשביל הגראטן הזה, אתם שואלים?

4-5 בצלים בינוניים-קטנים
חצי כוס עד כוס יין לבן
מלח
כמה ענפי טימין (תעשו לעצמכם טובה, ותגדלו אדנית קטנה עם תבלינים. זה מינימום השקעה, באמת, וככה לא צריך לקנות חבילת ענק של תבלינים כל פעם שצריך קמצוץ למתכון)
כחצי כוס שמנת מתוקה (אני משתמש ב-10 אחוז, הסברים בהמשך)
חצי כוס גבינת פרמז'ן מגוררת
2-3 כפות של גבינה כחולה (גורגונזלה, רוקפור וכו')
(אפשר לגוון בגבינות, הסבר בהמשך)
 

הכי נחמד לבחור בצלים בינונים-קטנים בשביל התבשיל הזה, ככה אפשר לפרוס אותם לשניים וזה יפה. אני שילבתי בין בצלים צהובים לסגולים כי זה עוד יותר יפה. אבל האמת היא שהצהובים יוצאים קצת יותר מתקתקים וטעימים.

פורסים את הבצלים לחצאים. ומניחים מסודרים יפה על תבנית. אם הבצלים גדולים, חותכים לרבעים. זה יהיה פחות יפה, אבל טעים באותה המידה.

מטבילים אותם בבין חצי כוס לכוס יין לבן (תלוי בגודל התבנית וכמות הבצלים…). הם לא צריכים לשחות ביין, רק לשכשך רגליים. פעם כל מתכון שכלל בתוכו יין היה מרתיע אותי בגלל המחיר. אבל ליין אין תחליף מבחינת הטעם והעומק שהוא מוסיף בבישול. וחוצמזה, אני קונה בקבוק זול יחסית של יין ומשתמש בו במשך הרבה זמן. הוא מספק לי השראה כשהוא במקרר, ומשדרג מלא מאכלים כשמוסיפים אותו בשלב הטיגון של הירקות ונותנים לו להתאדות.

מפזרים מלח על חצאי הבצלים וזורקים כמה ענפי טימין בין לבין, כדי שלא יהיה משעמם.

מכסים את התבנית בנייר כסף ודוחפים לתנור של 210 מעלות. בערך 25 דקות. הבצלים עושים סאונת יין לבן ובהיסח הדעת מחליפים את החריפות הבכיינית שלהם למתיקות סימפטית בניחוח טימין.

מורידים את נייר הכסף ונותנים להם להיצלות עוד בערך רבע שעה. צלייה לא מספיקה של הבצלים לא נותנת לסוכרים שלהם להתכרמל או משהו כזה ובעיקר לא תספק את טעם הבצל העמוק והעשיר שאנחנו מייחלים לו.

עכשיו מוציאים את התבנית שופכים בין חצי כוס לכוס של שמנת. עשרה אחוז עובד פה מעולה. הורדת אחוז השומן בשמנת במקרה הזה לא גובה מחיר מורגש מידי בעושר התבשיל. ברור שאם תבחרו להעלות את אחוזי השמנת, הלשון שלכם תשמח. הבטן אולי קצת פחות. שמנת היא מצרך שנכנס אלי לבית לעיתים רחוקות. היא נראית לי מושחתת מידי. אבל הבצל ממש משווע לה במקרה הזה ואני מהאלה ששונאים לאכזב.

מפזרים מעל לבצלים גבינה מגוררת. אני השגתי תוצאות מעולות בשילוב של פרמזן ומעט פירורים של גבינה כחולה שהייתה לי במקרר. שווה להשקיע בפרמז'ן, לדעתי. הוא הולך כל כך טוב עם הבצל. הגבינה הכחולה מוסיפה עוד נפח טעמים מרשים (אבל אל תגזימו אתה…). אבל, אם אין לכם אז לא נורא. בשבילי אחד השיקולים המרכזיים בבישול הוא זמינות המצרכים. אז אם יש גבינה אחרת במקרר תנסו (לא גבינה לבנה, כן?). כמה רע זה כבר יכול להיות?

אח שלי, שהוא השף האמיתי אצלנו במשפחה, סיפר לי שכשעבד בפלורידה בקייטרינג גדול כל דבר שלא נאכל קיבל שכבה עבה של גבינה ונכנס לתנור על פי החוק: "איף יו קאנט איט איט, צ'יז איט". גבינה מותכת היא באמת דבר נהדר. אבל בגלל הטעמים החזקים של הבצל והתוספת של השמנת, לא צריך הרבה ממנה במקרה הזה.

אז מכניסים את כל הסיפור הזה חזרה לתנור, זה לוקח בערך 20-25 דקות עד שהעסק משחים.

מגישים כמנה עיקרית, או כתוספת לבשר. או על גבעה של פסטה או הר של אורז. או סתם על לחם טוב. מרגישים קצת מושחתים כי גבינה ושמנת ואחוזי שומן, אבל מי אמר שלהרגיש מושחת פעם בכמה זמן זה כזה גרוע?

 נב – שיטת הבישול הזאת מחמיאה לעוד כל מיני ירקות. תהיו הרפתקנים. השף המשפחתי אופה קוביות דלעת עם יין לבן וטימין ואז טוחן עם שמנת וציר ויוצא לו מרק הדלעת הכי טעים שאי פעם טעמתי.

אֵלִים מִתְחַלְּפִים, הַתְּפִלּוֹת נִשְׁאָרוֹת לָעַד / יהודה עמיחי: לחמניות גבינה ברזילאיות, הו כה נימוחות, מקמח טפיוקה


( מתוך פתוח סגור פתוח, ע"מ 12, יהודה עמיחי, הוצאת שוקן)

כילד מכשפות ומכשפים, קוסמים ופיות היו חלק מהיום יום שלי. חלמתי על שיקויים, המצאתי כוחות על והיה לי גם ספר לחשים שהייתי כותב בו כישופים מומצאים. היום את ספר הלחשים החליפו ספרי המתכונים. ובאמת שלבשל זה הכי קרוב ללעשות קסמים שאני מכיר. אני חושב שזה בסיס המשיכה הגדולה שלי למטבח. קמח ומים שמשתלבים לבצק ובהשפעת החום הופכים לפיתה. שמנת, סוכר ותותים שנגרסים ביחד ומוקפאים לגלידה, ירקות שמוכנסים לצנצנת ומשנים את הטעם והצבע שלהם והופכים לחמוצים. זה הכל קסמים בעיני.

 אני לרוב לא ממש מבשל ממתכונים. מייצר אוכל ממה שיש לי במקרר. מורח בשמן, מתבל ממה שאני מגדל במרפסת, מחמם, שולק, חורך ומקפיא… כשאני במטבח אני מרגיש קצת כמו קוסם. אבל, לכבוד כתיבת הבלוג אני מנסה למדוד ולכמת. כל מתכון שאני כותב עליו הוא מתכון שניסיתי עשרות פעמים. בפעם הראשונה כלשון המתכון שאני עוקב אחריו, בפעמים הבאות באלתורים כאלה ואחרים (לפעמים זה מתפקשש…).

אבל לרוב זה מצליח.

אחד הקסמים הגדולים של המטבח הוא הבצק הרבוך (מלשון רביכה), ממנו מכינים פחזניות. איזה פלא זה שגוש מוצק של בצק הופך פתאום חלול באפיה קצרה. הלחמניות הברזילאיות האלה נוצרות באותה הטכניקה של הפחזניות: מביאים חלב, שומן ומלח ביחד לרתיחה, מוסיפים קמח ומערבבים. נותנים לעסק להתקרר כמה דקות ואז מערבבים פנימה ביצים וגבינה. אופים. בשונה מפחזניות, כאן במקום קמח רגיל משתמשים בקמח טפיוקה, שהוא נטול גלוטן, ובעצם הוא סוג של עמילן. בסיום מתקבלות לחמניות עם מעטה פריך ובפנוכו נימוח, אוורירי וגבינתי. קסם, אמרתי לכם.

אז מה צריך (זה לא נראה כמו רשימת מצרכים רגילה, אני יודע, אבל אפשר את המתכון הזה בכל מיני דרכים, ולמה להגביל כשאפשר לפתוח?)
 
כוס חלב (כן, אפשר גם מים…)
2 כוסות קמח טפיוקה 
חצי כוס שמן זית או  חמאה 
בין חצי כוס לכוס של גבינה קשה אהובה (פרמז'ן, צהובה מגוררת, בולגרית)
שתי ביצים
כפית מלח
שן שום קטנה (אופציונאלי)
 
 
לעבודה. תתחילו בלחמם את התנור ל-190 מעלות.

בסיר בינוני משלבים את החלב והשומן ומביאים עד לרתיחה, תוך כדי ערבוב. ברגע שהעסק רותח מורידים מהאש. מילה על השומן – אפשר להשתמש בסוגים שונים של שומן. אני ניסיתי חמאה ושמן זית. שניהם יצאו טעימים מאוד. באופן אישי אני מעדיף את החמאה. המתכונים האינטרנטיים שחקרתי הציעו שימוש בחצי כוס שומן. לי זה נראה הרבה אז קיצצתי קצת, איפשהו בין השליש לחצי כוס וזה עדיין עבד מעולה. אז למה לא? לא יודע אם הייתי יורד מתחת לזה.

ברגע שהורדנו מהאש מוסיפים את שתי כוסות קמח הטפיוקה ומתחילים לערבב בנמרצות. אני משתמש בכף עץ לרוב. בעקבות הערה של קוראת אני מוסיף – אם הערבוב קשה, והתערובת לא מתאחדת כדאי לעבור למטרפה ידנית או אפילו למיקסר חשמלי כזה או אחר.

 ככה זה יראה אחרי הערבוב

עכשיו נותנים לזה כמה דקות להתקרר כדי שהביצים לא יהפכו לחביתה. הקמח כבר די קירר את העסק אז 2-3 דקות צריכות להספיק.

 מוסיפים את הביצים ומערבבים נמרצות.

 מגררים את הגבינה. כל גבינה קשה מתאימה פה. הפרמז'ן היה מעולה, הגרסה עם הבולגרית יצאה מצוין (אם כי הצריכה כמה דקות אפייה נוספות) והגרסה עם גבינת הצ'דר הייתה גם כן נפלאה.

 מוסיפים אותה. מערבבים. אם אתם רוצים להוסיף את השום שגיררתם היטב זה הזמן לעשות את זה. אני לא תמיד במצברוח להוסיף פה שום. ג'סט סאיינג.

זה השלב שבו צריך אמונה. זה נראה כמו בצק דביק וחסר צורה, איך מהבלילה הזו יצאו לחמניות, אתם שואלים? קסם!

מרטיבים ידיים טוב טוב ושוב כפי הצורך במהלך העבודה, ומניחים על תבנית עם נייר אפייה פְּרֶה-לחמניות בגודל של כדורי פינג פונג. משאירים לפחות שני ס"מ מכל צד בשביל התפיחה. המתכון מספיק ל-12 לחמניות כאלה. מכניסים לתנור. בערך 35 דקות.

אחרי 20 דקות

אחרי כ-35 דקות

הלחמניות צריכות להיות זהובות וקשות למגע.

מוציאים את הלחמניות ונותנים להן להתקרר. הן הכי טעימות כשהן בטמפרטורת החדר או מחוממות מעט. כשהן רק יוצאות הבפנוכו שלהן עדיין קצת דביק מידי לטעמי. תתאפקו.

אוכלים ככה בעצמן, או שפורסים אותן ומורחים איזה ממרח נחמד. מרגישים נורא בריאים כי הן גלוטן-פרי.