שתי מילים על בעיית ההזדקנות… / דוד אבידן – רסק תפוחים ביתי עם טחינה וצ'יה

Apple Sauce JPEG (30 of 52)

Fullscreen capture 10222015 21312 PM.bmp

אני לא אדם עצוב בבסיס שלי גם לא חושב ששמח. משהו באמצע. נייטרלי עם נטייה קלה למלנכוליה קצרת טווח והתפרצויות רגעיות של שמחה. אם הייתי צריך להגדיר את המשימה הרגשית המרכזית שלי בחיים זה כנראה לסעוד את החרדה שלי. לעזור לה לנוח, להירגע ולנשום פה ושם. יש אנשים שהעצב שלהם יוצא לפעמים משליטה וצריך תשומת לב, וכאלה שזו בדידות או יאוש שמכבידים עליהם, יש כאלה שזו דווקא אנרגיה בלתי נגמרת ותמימות שמקשות. אצלי זו החרדה שעל פי רוב באה במנות קטנות-בינוניות. היא לא משתקת, רק נמצאת ברקע ומחפשת הזדמנויות להעלות את הווליום של עצמה ולעשות מסיבה.

One Apple at a time

יש לה תואר מתקדם בערמומיות. אין לה איזה מושא קבוע. במקום, היא אורבת עמוק בפנים ומחפשת סדקים דרכם תוכל להתגלות וקמטים קטנים בחיים להיתפס בהם. אם אני לא שם לב, בטעות אני יכול לגלוש לתוכה במהלך היום, כי אני מאחר בכמה דקות, או כי חלק קטן במוח שלי לשנייה לא בטוח אם כיביתי את האש מתחת לקפה (ואני יודע שכיביתי!). אבל היא מהירת תגובה, מזהה את החולשה ומסתערת, נתלית בכל הכוח ועושה המון רעש וצלצולים ופתאום המוח שלי עסוק רק בה והדרך מכאן ועד לדמיון הפרוע על איך מפטרים אותי מהעבודה והדירה שלי עולה באש קצרה, אוי כמה קצרה.

Apple Sauce JPEG (5 of 52)

ואולי הצלחתי סוף סוף להתחקות אחר המקור שלה, או לפחות אחד המקורות. כשחושבים על זה מבינים שהמציאות המוזרה היא ששינוי הוא הדבר הקבוע היחיד בחיים שלנו. ברצינות רגע, אני לא מנסה לדבר בקלישאות. ההבנה הזאת אשכרה נחתה עלי לא מזמן. העולם משתנה כל הזמן. אני מבוגר בשתי דקות מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. התאים שלי השתנו, הגוף אחר. ולא רק אני משתנה, גם מסביבי הכל בתנועה. האוויר שאני נושם, הדרך שקרני האור נשברות במצלמה שלי. כולנו כל הזמן משתנים, אפילו אתם- מאז שהתחלתם לקרוא הזדקנתם בכמה שניות, כבר לא בדיוק אותו הדבר. הדם זורם, השיער צומח, תאים מתים ובמקומם באים חדשים והמחשבות שלנו, גם הן באות והולכות ביחד עם הרגשות ועם כל השאר.

Apple Sauce JPEG (18 of 52)

שום דבר בעולם הזה שלנו לא קבוע למרות שהמוח שלנו מנסה בכל הכוח לשכנע אותנו שכן. אני נאחז בטקסים, יוצר שגרות וחוזר על פעולות שוב ושוב כאילו ברור שהן יניבו את אותה התוצאה, אבל השמש זרחה הבוקר שתי דקות מאוחר והיא תשקע מוקדם יותר גם כבר קצת יותר חורף מאשר סתיו, והכשלון שבחזרה המושלמת ידוע מראש. כי העולם הוא עולם אחר. יש נחמה בקביעות, היא מאפשרת לצפות את הבאות וכשאני לא יודע בדיוק למה להתכונן רמות החרדה שלי עולות.

Apple sauce

פעם הייתה לי תרופה ברורה אליה. הייתי זוחל באמצע הלילה לתוך המיטה של ההורים שלי, שבמשך שנים הייתה רק מזרון על הרצפה, נגישה לילדים קצרי רגליים עם בטן מלאה בחרדות, ומצטנף ביניהם. אני עדיין יכול להרגיש את הההקלה שהחום ביניהם השרה עלי. הוא היה מבריח כל פחד וממלא כל מצבר. הבעיה היא שיש איזה שלב שבו להיכנס למיטה של ההורים פחות מקובל. נגיד גיל 33 כמעט 34. פחות. פחות מתאים… אז מה עושים כדי להתמודד עם הרגשות מהזן הפחות נעים?

Apple Sauce JPEG (22 of 52)

נדמה לי שהמנגנון הכי חשוב שפיתחתי בשנים האחרונות להתמודד עם עצמי הוא להסתכל על הרגשות שלי גם מלמעלה ולא רק מתוך החוויה הסוחפת שלהם שמרגישה כל כך טוטאלית לפעמים. מצאתי הקלה בלדעת שהרגש הוא רק עוד מרכיב אחד מהמכלול הקשה להגדרה שהוא יובל. יש בי גם שכל ישר, ואינסטינקטים ויכולת לחשוב ולשקול ולהחליט החלטות לגבי ההתנהגות שלי. אני לא ר-ק רגש.

Apple Sauce JPEG (26 of 52)

החרדה נשארת אותה חרדה, אבל היום אני מבין לליבה יותר. יודע ללטף אותה על הראש ולהגיד לה – אנחנו מכרים ותיקים וכמו שבאת ככה גם תלכי, את לא פה לתמיד. זה עוזר לרגע ואז החוויה של החרדה שוב הופכת טוטאלית ואז אני עושה את התרגיל הזה שוב וזוכה בעוד רגע של שקט. גם למדתי לפעמים להסתכל על מה שהיא מנסה לגרום לי לעשות כשהיא מבקרת – על פי רוב להימנע ממשהו – ואני מנסה להתחכם לה, למשל לפתוח את המעטפה מביטוח לאומי, למרות שמעולם לא קיבלתי מעטפה מביטוח לאומי עם חדשות טובות בתוכה. או להסתכל על ערבים כאלה שהשמש כבר שקעה בהם, ונודף מהם ריח של עצבות ולקבל אותם בזרועות פתוחות, כי הם גם חלק ממני, אבל הם לא כל-כולי.

Apple Sauce JPEG (39 of 52)

השנה החדשה, הסתיו והחיים זימנו לי המון שינויים שקורים ממש בשבועות האלה. מחליף עבודות, עובר לחיות עם וכבר לא לבד, מנהל ומדריך ולא רק עובד מן השורה. הרבה שינוי שמביא איתו תחושות מעורבות וחוסר יכולת מוחלט להכחיש אותו ולדמיין שהכל בעצם בדיוק אותו הדבר. אני מתרגש וזו חוויה שכוללת בתוכה כרגע שמחה רבה, מהולה בלחץ ועצב. אני משתנה ביחד עם העונות והנה התפוחים הגיעו לשוק בהמוניהם. והם זולים ויפים ומלאים במיץ ולא פרסמתי מתכון לשנה החדשה אז הנה הוא בא באיחור. בכלל קשה להגיד שזה מתכון. זו דרך הכנה והצעת הגשה והיא עושה לי טוב בלב.

Peels

רסק תפוחים נשמע כמו משהו של תינוקות. אבל מאז שהתחלתי להכין אותו בבית אני אוכל כמויות אדירות שלו. הוא מספק ופרחוני בטעמים שלו, מתוק וחמוץ עם כל כך הרבה עומק ואפשר לעשות איתו המון דברים (עוגה מדהימה שמקווה שאספיק לפרסם, למשל). אני אוכל כל יום כזה מן: רסק תפוחים, טחינה גולמית וגרעיני צ'יה. משביע לי את הרעב, מהיר הכנה, ללא תוספת סוכר ונשמע ממש ממש בריא. ווין-ווין.

Apple Sauce JPEG (52 of 52)

רסק תפוחים זה קל מאוד להכנה. במיוחד אם רכשתם מכשיר בלתי רגיל שמקלף, מלבּה ומסלסל את התפוח והופך את כל סיפור ההכנה לאטרקציה לא רגילה. אבל גם אם צריך לקלף ולחרצן בעצמכם לא מדובר בפרויקט גדול מידי. וקונים המון תפוחים ומכינים מלא מזה וזה מחזיק יופי במקרר. בזמן שהתפוחים הערומים מחכים לאחיהם הלבושים מטבילים אותם בתוך אמבטיית מים ולימון כדי שלא ישחימו.

אני אוהב את הרסק שלי נטורל. בלי תבלינים, בלי תוספת סוכר. רק מעט לימון. אתם יכולים לשחק ולהוסיף ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן, הל… ואפילו לקחת את כל הסיפור לשלב הבא ולהכין חמאת תפוחים שזה בעצם ריבה עם יחסי ציבור משודרגים. בינינו לקרוא לדברים שהם לא חמאה, "חמאה" זו הונאה בעיני. בואו נקרא לילד בשמו. ממרח תפוחים.

Apple sauce leftovers

אופן ההכנה: קולפים, מחרצנים, חותכים לחתיכות בינוניות ומניחים בסיר גדול. מוסיפים כ-2 ס"מ של נוזלים, סיידר תפוחים או פשוט מים. סוגרים את המכסה ומבשלים על אש בינונית כ-45 דקות ועד שהתפוחים מאבדים צורה והופכים לעיסה. יהיו בה גם חתיכות גדולות יותר. אני מצנצן בשלב הזה. מי שאוהב קרם ממש חלק יכול להעביר במעבד המזון. וזהו. כשרוצים סנֵעק מהיר (אין מילה טובה בעברית לסנעק. חטיף פשוט לא עובד) מעמיסים בקערה, מזרזפים טחינה וזרעי צ'יה, מוסיפים גם פקאנים אם ממש ממש רוצים להשקיע, וטורפים.

Apple Sauce JPEG (50 of 52)

הפרויקט הבא – חומץ תפוחים ביתי משאריות התפוחים. דיווחים מהשטח – סטיי טיונד.

Apple Sauce JPEG (42 of 52)

אוכלים רסק תפוחים בהנאה מרובה וזוכרים שחוויית האכילה היא רק חלק אחד קטן ממה שמרכיב אותנו.

Apple Sauce JPEG (46 of 52)

שתי הוראות-קבע / דוד אבידן – לאב לואוף, ככר של פירות יבשים ואגוזים מבית הקפה צוקר

Zucker (80 of 132)-20140406

Fullscreen capture 06042014 233206.bmp

 בצוקר, בית הקפה של זהר, שעל רחוב תשע בין השדרה ה-1 ל-A, אין שלטים על המאפים השונים שמדגמנים בויטרינה המהפנטת פיתוי מאופק ומסוגנן. מי שרוצה לדעת מה כל דבר יצטרך לשאול. זהר מספרת שיש כאלו שנבהלים כל כך מהצורך באינטראקציה מילולית שהם עושים אחורה פנה. בילינו שני בקרים ביחד במטבח של בית הקפה האיסט וילג'י וצילמנו מתכון אחד מעולה. זהר יצרה בית קפה שהוא סלון נינוח ומואר שמגישים בו מאפים שנאפים במקום, קפה משובח, ובעיקר נחת ואנושיות. השיחות שלנו נעו לאורך ולרוחב ולעומק של החוויה של ישראליוּת-אמריקאית, או אמריקאיוּת-ישראלית. ואולי פשוט של החוויה האנושית בניו יורק שהטכנולוגיה קצת סובבה לה את הראש. כשיצאתי חזרה הבייתה עמוס ב-600 תמונות, בחלה חמה ובלאב לואוף טרי נשארתי עם הדמות של זהר בבית הקפה, עם השיחה הנעימה, עם הרוגע המדבק שלה, ועם האנושיות ששפעה ממנה. נשארתי גם עם המחשבות על האינטראקציות שבחיי ועל הטכנולוגיה שמולכת על רובן.

Zucker together 10

האייפון רוטט ממסרון ומתחילה חגיגה של טקסטים כי זה שרשור קבוצתי. באותו הזמן מגיעה הודעה בפייסבוק מחבר שמזמן לא דיברתי איתו… מישהו אחר עולה מולי בג'י טוק והסקייפ מודיע לי מי און ליין. בשעה האחרונה קיבלתי 10 אי מיילים ל-4 תיבות שונות. האיי פד שזה עתה קיבלתי מצפצף בקול לא מוכר, כנראה אתר ההכרויות החדש שנרשמתי אליו. האינסטגרם שולח לבבות ועוד קורא אהוב השקיע מזמנו וכתב תגובה בבלוג (אני כל כך אוהב תגובות!). ואני בכלל מדבר בטלפון עם ההורים. גירוי תמידי. או בעצם, הסיכוי לגירוי תמידי. המוח מתמכר לחפש אותו כל הזמן וכשהוא לא קורה באופן ספונטני, דוחף אותי לייצר אותו באופן עצמאי או לפחות ללחוץ על כפתור האייפון בתקווה שבמקרה פספסתי משהו.

Blueberry (6 of 6)-20140406

הטכנולוגיה עושה בשבילי המון. פייסבוק איפשר לי להתחבר עם אנשים שאחרת לא הייתי מגיע אליהם בניו יורק והחיש את הקליטה שלי בעיר. הבלוג שינה את החיים שלי. אתרי היכרויות אינטרנטיים, שיש להם מקום חשוב בקהילה הגאה, הכירו לי בני זוג שאחרת לעולם לא הייתי פוגש. בכל רגע נתון אני יכול לתקשר באלף דרכים עם האהובים שלי בארץ בחינם. זה די מדהים…

Zucker together 7

מה בכלל אנשים היו עושים לפני שהייתה את כל הטכונולוגיה הזאת? אהה, הם אשכרה היו מדברים אחד עם השני בטלפון ופנים אל פנים ויוצאים מהבית. מעניין… לחרדן חברתי בפוטנציה שכמוני מאוד נעים להסתתר מאחורי מסך כדי לתקשר. מהנוחות של הבית אפשר לשקול מה לכתוב, למחוק תגובות, להפגין קצת יותר אומץ, להיות מוגן. מצד שני, איזה מוזר זה ללכת ברחוב ולא לדעת את הכיוון ולהתייעץ עם מכשיר במקום עם אדם. או לשבת במסעדה עם חברים ושכולם לוטשים עינים ב…פלאפון שלהם (שמועות אומרות שבסיליקון ואלי כולם שמים את הפלאפונים שלהם בערימה והראשון שמרים את המכשיר שלו משלם על הארוחה), או ללכת לגיי באר השכונתי ולראות שכולם עסוקים בלהסתכל מי חתיך וקרוב… באפליקציות תלויות מרחק בפלאפון. חלאס, חברה, כולם פה הומואים. באמת. תרימו את העיניים לשנייה, אולי גם תכירו מישהו.

Zucker Together 3

ולפעמים יש שקט. האייפון נדם, הפייסבוק מת, כולם אפורים בג'י צ'ט ואני נשאר עם עצמי. עצמי הוא חבְרה מאוד טובה, אל תבינו לא נכון, אבל אותו עצמי גם התרגל לגירויים טכנולוגיים בלתי פוסקים, לתחושת השווא, האמתלה שאפשר לא להיות לבד אף פעם. דור של לא-לבדים, של חברים בלהקות-וירטואליות, קהילות-מדומיינות. תמיד ידעתי להיות לבד היטב. התגאתי ביכולת הזו, בנוחות שלי עם עצמי. היום אני רואה שהאייפון, המחשב, האייפד קצת שיבשו לי אותה. אני מסמן לעצמי את הרצון והצורך למצוא לפעמים את הלבד שלי מחדש ומבין שהם קשורים בלרופף את הקשר בין המוח, האצבע והטכונולוגיה.

Blueberry (2 of 6)-20140406צוקר הוא חוויה אנושית קודם כל. הוא לא רשת ואי אפשר להיות בו אנונימי. האינטראקציה מתחייבת. נעים לשבת, טעים לאכול, מרגיע לספוג את האווירה. זהר שהיא בכלל שפית בהכשרתה ולא אופה, היא גם אמא לשלושה ילדים. צוקר פתוח שנתיים וחצי ויצר סביבו בזמן הזה קהילה אוהבת ומעריכה של לקוחות קבועים. המאפים ישראלים במהותם ולא עברו אקלום לטעם האמריקאי, תודה לאל (וכל מי שמספר לכם שמומופוקו מילק באר זה ה-מקום ממש לא יודע על מה הוא מדבר) אני ממליץ בחום לכל מי שמבקר בעיר ומסתובב באזור להיכנס למנה של אספרסו ואנושיות לצד המאפה.

Blueberry (5 of 6)-20140406

לאב לואוף, קיבל את שמו כשזהר הביאה אותו איתה לטיול רגלי כתחליף לחטיפי אנרגיה שהיא לא אוהבת. הקבוצה התלהבה ונתנה לו את השם המתקתק. בין ביסקוטי לחטיף אנרגיה, הפרוסות הדקיקות נהדרות. הצלחתי להצדיק את האכילה שלהן בכל שעות היממה. בבוקר עם הקפה, בצהריים כדי להרים את המורל בעבודה, ובערב לפני ההליכה לחדר הכושר.

Zucker (58 of 132)-20140406

המתכון בסך הכל גמיש ומאוד פשוט להכנה. החלק הכי מסובך הוא החיתוך.

לאב לואוף – מספיק לשתי תבניות קטנות של לואוף, או תבנית אחת גדולה.

מה תצטרכו?

300 גרם פירות יבשים שאתם אוהבים ללא חרצנים. אנחנו השתמשנו בתמרים, דבלים ומשמשים מיובשים.
300 גרם אגוזים ללא קליפה, שוב לבחירתכם. אנחנו השתמשנו בלוז, שקדים ואגוזי מלך. פקאנים ופיסטוקים מככבים אצל זהר כשהיא מכינה את הלאב לואוף בבית.
2 ביצים
3/4 כוס קמח לבן או קמח כוסמת (לא כוסמין!) לגרסה ללא גלוטן
1/2 כוס סוכר לבן 

Zucker (29 of 132)-20140406

מערבבים את הקמח, הביצים והסוכר.

Zucker (18 of 132)-20140406

מערבבים פנימה את הפירות היבשים.

Zucker (38 of 132)-20140406

מניחים חתיכת נייר אפייה בתוך התבנית ומשמנים מעט כדי להקל על ההוצאה.

Zucker (49 of 132)-20140406

מחלקים שווה בשווה את הבלילה בין התבניות ומשטחים.

Zucker (50 of 132)-20140406

מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ואופים כ-45 דקות. אם אתם עושים תבנית אחת גדולה, ייתכן שתצטרכו להאריך את זמן האפייה. אחרי 20 דקות מסובבים את התבניות בתוך התנור כך שמה שהיה קדימה יהפוך להיות אחורה ולהיפך.

Zucker (115 of 132)-20140406

הלואוף משחים והופך להיות קפיצי ויציב למגע.

Zucker Together 11

מוציאים ומקררים. הכי טוב לפרוס אותו יום אחרי, אבל אם אי אפשר להתאפק מחכים כמה שעות עד לקירור מוחלט והתייצבות.

חשוב לחתוך לפרוסות דקות וכאן הקושי הגדול ביותר במתכון. צריך סכין משוננת טובה. כשזהר חותכת זה נראה פשוט. לי לקחו כמה נסיונות. ההבנה שלי היא שצריך לנסר את החתיכות בלי להפעיל יותר מידי לחץ. כלומר לתת לסכין לעשות את העבודה ולא למשקל של היד.

Zucker (65 of 132)-20140406זהו. מחזיק מלא זמן בקופסא אטומה אם מצליחים להתאפק.

Zucker (81 of 132)-20140406

אוכלים פרוסות דקיקות של לאב לואוף, מנהלים שיחה פנים אל פנים, מרחיקים את הטכנולוגיה לרגע או שניים.

Zucker (93 of 132)-20140406

נב – כתבתי מניפסט שלם על אי אכילת סוכר לפני כמה פוסטים ומאז פרסמתי שלושה מתכונים מתוקים. סכר הסוכר נפרץ. אז אני מודע לחוסר היושרה וגם חי איתו בשלום. בקרוב נשוב לתלם המלוחים.

אפשר למצוא את צוקר כאן: 

Zucker

433 .E 9th St
New York, NY 10009
(יעזור לי אלוהי הוורדפרס, לא מצליח בשום אופן לשים את ה-433 לפני שם הרחוב, שם הוא אמור להיות)
ועוד נב אחד קטן לסיום – הקשר היחיד שלי לזהר הוא שאני מאוד אוהב את בית הקפה שלה, אז ביקשתי ממנה להכניס אותי למאפיה שלה ולתת לנו מתכון והיא הסכימה. לפני כן לא הכרנו. אז רק רציתי שתדעו, כי לא רק התוצר חשוב אלא גם המניע.

דיבורים / דוד אבידן: עוגיות שקדים

IMG_0893
 
Fullscreen capture 11022013 235702.bmp

לאחרונה השתנו נסיבות חיי. חזרתי לבשל בולונז, באופן מטאפורי ובאופן מעשי. השינוי החדש יחסית הוא לא מעבר פשוט אבל כזה שהחיים מביאים באופן בלתי נמנע. בעקבותיו אני נאלץ לצאת ולהיפתח מחדש לעולם. אני כותב "נאלץ" כי זה לא דבר שבא לי באופן טבעי ופשוט. יש בזה משהו מפחיד… אבל גם כיף בצורה יוצאת דופן. חזרתי לימים הראשונים שלי בניו יורק בהם החוק שלי היה לצאת לכל דבר שמזמינים אותי אליו. מקסימום לחזור אחרי עשר דקות אם זה לא כיף. אז אני יוצא הרבה, מותח את גבולות הנוחות שלי ובעיקר פוגש המון אנשים חדשים. אני מגלה שוב שבני אדם הם מין מורכב. לכל אחד יש את הטעמים, ההרגלים והתרבויות שלו שיכולים להיות שונים לגמרי מכל מה שאני מכיר. אני גם מגלה שהיום אני הרבה יותר פתוח ופחות ביקורתי ממה שהייתי כשרק הגעתי לפה. הרבה יותר קל לי להעריך דברים שהם "לא אני", לא מוכרים לי, לא מהתרבות שלי. זה שינוי שאני אוהב בעצמי.

 toppings

יוצא לי גם לנהל הרבה שיחות. אחד הכלים החשובים ביותר שלנו לתקשורת הוא השיחה. וול, דה?! אתם אומרים. אבל מתי יוצא לנו ככה סתם לחשוב על תרבות השיחה האישית שלנו? על סגנון התקשורת. אבידן עושה את זה כל כך יפה בשיר הזה. הוא מצליח לתפוס איזה משהו ביחסים, אפל ויום יומי, אבל גם רומנטי ומרגש. כדאי לקרוא את השיר במלואו. הוא ארוך מאוד וייחודי בנוף השירי לדעתי. הוא מתאר בדיוק את ההפך ממה שאני מחפש, אבל על זה עוד שנייה.

 IMG_0834

כשרק התחלתי את התואר השני פה שמתי לב שמשהו בתרבות הדיבור שלי לא תואם, מתקבל מוזר, אבל לא הצלחתי לשים על זה את האצבע. בתרגיל סימולציה באחד השיעורים היינו צריכים לתת פידבק אחד לשני על טכניקת ראיון שלמדנו. בסוף הפידבק המרצה אמרה: "עכשיו תגידו את הדבר שהתלבטתם אם להגיד או לא" (איזו גאונה!). בת הזוג שלי פנתה אלי ואמרה:"קטעת אותי הרבה". וואלה. באמת קטעתי אותה הרבה. כי כל פעם שחשבתי שהבנתי מה היא אמרה "הראיתי לה את זה": שאלתי עוד שאלה ורציתי שהיא תמשיך הלאה. אני חשבתי שזאת דרך להגיד "אני איתך". אותה זה העליב. אני ישראלי ורגיל לקטוע אנשים ושקוטעים אותי. אני אפילו קצת נהנה מזה כי זה מקדם את השיחה. אבל פה זה לא מקובל. זה דורסני. אז התחלתי לבחון עוד שיחות בחיי. ההערה הקטנה הזאת שינתה המון בשיח שלי. התחלתי לנסות להקשיב עד הסוף. נתתי להבנה שאנשים רוצים להישמע, לא רק להיות מובנים, לשקוע. גיליתי גם שאם אני נותן את הקשב הזה אני מצפה לקבל אותו בחזרה. גם אני אוהב להישמע. לספר את הסיפורים שלי.

 choloclate

אבל האמת היא שזה לא רק להקשיב ולהיות מוּקשב. אולי יותר נכון להגיד שבעצם הדבר שמרגש אותי זה השותפות שהשיחה יוצרת. שותפות כזאת שאם היא עובדת, הנפשות נוגעות אחת בשנייה, לשעה, לערב או לכל החיים. אני רוצה להישמע אבל יותר מזה אני רוצה שהשיחה תיגע בי, תרגש אותי, תשנה אותי. אז אני מבין שבשביל שזה יקרה אני צריך לשמוע ולהקשיב. לא בכאילו. באמת. לתת למילים ולמשמעות שלהן לשקוע. לדמיין את עצמי בתוך החוויה של מי שאני יוצר איתו כרגע קשר ולהיות מספיק בטוח בעצמי כדי גם לשתף מעצמי ולהיות מוּקשב. בכל שיחה שאנחנו מנהלים נחתם איזה הסכם שהכללים שלו מתגלים ונקבעים במהלכה. האיזון בתוכה הוא דבר עדין, הוא משתנה בין שיחה לשיחה, בין אדם לאדם, בין קשר לקשר, אבל הוא בשליטתנו. אם נותנים לו קצת תשומת לב הוא מאפשר הרבה דברים חדשים.

 IMG_0933

עכשיו כשאני יוצא ופוגש מחדש את העולם, אני מגלה שוב כמה ניהול שיחה הוא בכלל אמנות. זה נחמד לשים לזה לב פתאום. לתת לזה קצת מודעות. כמה אני מקשיב וכמה אני מוּקשב. ועוד יותר נחמד לשכוח את המחשבה הזאת תוך כדי שיחה שבה המילים הופכות להיות פחות חשובות והאינטראקציה האמיתית היא בכלל בין הנפשות. זה נדיר, נכון, אבל אני מוכן להקריב הרבה שיחות סרק בשביל למצוא את אחת שכזו.

IMG_0802

פעם ראשונה שיש מתכון למשהו מתוק בבלוג, ועוגיות השקדים האלה הן התחלה מצוינת. בפשטותן (ואני קצת מסבך אחר כך…) הן בסך הכל עשויות מארבעה מרכיבים, ערבוב מהיר ו-9 דקות בתנור. זהו. המתכון הזה הוא של יעל. בעבר כשהיינו שכנים יעל הייתה מכינה את העוגיות האלה בשבתות ואני לא הייתי יכול להפסיק לאכול אותן. יעל ואני מגיעים מחלקים מאוד שונים בחברה הישראלית, אבל הנפשות שלנו יודעות לדבר אחת עם השנייה היטב, גם אם יש לנו דעות שונות על המון דברים. על אוכל אנחנו תמיד מסכימים…..

 IMG_0862

 אוקיי, אז עוגיות שקדים. מה צריך?

400 גרם שקדים פרוסים
חצי כוס סוכר
3 חלבונים
חבילה של שוקולד צ'יפס.
 
(בננות מיובשות / חמוציות מיובשות)

 הבסיס של העוגיות הוא השקדים והם הולכים מעולה עם השוקולד. אבל אני ניסיתי גם בננות מיובשות וחמוציות וכל הגרסאות יצאו מצוין. אני לא חובב גדול של חמוציות, והטרנד הזה של לדחוף אותן לכל דבר מעצבן אותי. אבל פה, מה לעשות, הן ממש טעימות ומוסיפות עסיסיות נחמדה לעוגיה. אתם יכולים לעשות ניסויים עם דברים אחרים גם ולספר לי איך יצא.

 More toppings

מחממים את התנור ל-180 מעלות.

 מפרידים את החלבונים מהחלמונים. אנחנו נשתמש רק בחלבון אבל בשום אופן לא זורקים את הזהב הביצתי הזה לפח! אם משקיענים אז מכינים קרם ברולה (מממממ…. יגיע גם פוסט עליו!). אם לא, אז מערבבים חצי כפית סוכר עם החלמונים ומקפיאים בקופסא קטנה שעליה כותבים תאריך ומספר חלמונים. הסוכר שומר על החלמונים שלא יהפכו לג'לי בעקבות ההקפאה.

 eggs

מערבבים ביחד את השקדים, החלבונים והסוכר.

 IMG_0940

אם מוסיפים רק תוספת אחת מערבבים גם אותה פנימה. בשביל הצילומים חילקתי את התערובת של השקדים לשלוש קערות והוספתי תוספת שונה לכל אחת. את הבננות המיובשת שברתי קצת כדי שיהיה יותר קל איתן בפה. חשוב בשלב הזה לערבב טוב טוב כך שהסוכר והחלבונים יעטפו את כל המרכיבים. זהירות לא לשבור את השקדים יותר מידי. הכי טוב בידיים. אבל אם לא בא על הלכלוך אז בתנועות קיפול עדינות.

 Different toppings

משמנים נייר אפיה. השימון פה חשוב, כי אם שמתם לב, אין במתכון הזה שום שומן אז לעוגיות האלה יש נטייה טבעית להיות דביקות. נסלח להן. גם לי לפעמים יש נטייה טבעית כזאת. בעזרת שתי כפות מניחים גומות של התערובת. אני יודע. בשלב הזה אתם אומרים לעצמכם שמשהו לא בסדר כי איך כל זה ידבק אחד לשני ויהפוך לעוגייה. תסמכו עלי. זה יקרה. מבטיח. אפשר במרווחים קטנים כי שום דבר פה לא יתפח.

 IMG_0987

מכניסים לתנור שכבר חם מראש. זה לוקח 9 דקות. אבל אבל אבל, כל תנור שונה קצת והעוגיות האלה נשרפות בקלי קלות אז תשימו סטופר ל-8 דקות ותעמדו ליד, בחייאת. הן מוכנות כשהשקדים טיפה משחימים.

 IMG_1021

מוציאים ולא נוגעים עד שהן קרות לגמרי. ל.ג.מ.ר.י.

 IMG_1030

זהו. מזמינים חברה קרובה או אולי מישהו שרק עכשיו הכרתם, אוכלים עם קפה ליד. מקשיבים ומוּקשבים.

שלוש טיפות חלב / דוד אבידן: בחירות, הורוּת גאה וקציצות עוף ומנגולד ברוטב צהוב עם ארטישוק ירושלמי ותפוח אדמה

 
IMG_0251

Fullscreen capture 16012013 234549.bmp

אחד הדברים שאני הכי אוהב בביקורים שלי בארץ זה המפגש עם המשפחה. האחים שלי סופר מגניבים (כשהם לא ממש מעצבנים ובעיקר מאז שהם קצת גדלו…). באמת כל אחד אלוף בתחומו. בפוסט הזה התמסרתי לחלוטין לאחי הבינוני, השף המשפחתי שלנו, שבין לימודי הרפואה שלו מצליח להמשיך לנהל חיים ולבשל במסעדה הכי חמה בירושלים, המונה. אלוף, אמרתי לכם. אז הוא הציע שנעשה משהו ביתי ואני זרמתי. הוא מספר שאת המתכון הזה יצר מתוך דברים שהיו בבית איזה יום, קז'ואל כזה. אבל צריך לזכור שמדובר בבית של שף, ולכן רובנו נצטרך לעשות מסע קניות קטן לפני. מה שכן, כדאי, כדאי, ואפילו כדאי מאוד. הקציצות יצאו הכי טעימות שאכלתי, ואני חובב קציצות גדול. הכנו גם בלאדי מארי מעולה, אבל הפוסט הזה כבר נהייה כל כך ארוך שהבלאדי מארי יקבל פוסט משל עצמו (ולמעשה עדיף ככה, כי מגיע לו את כל הכבוד הזה!)

IMG_0308

בהמשך יהיה תיאור מפורט של ההכנה של הקציצות, אבל אתם כבר מכירים אותי קצת ובטח מבינים שזה לא יבוא ככה בקלות, ולפני המתכון יבואו כמה מחשבות, והפעם בסימן הבחירות הממשמשות ובאות ושינוי המדיניות של הודו כך שלא יתאפשר לזוגות גייז לעבור בה תהליך של פונדקאות:

IMG_0013

למילה פריוליג' (Privilege) באנגלית לא מצאתי תרגום מדויק בעברית. זכויות יתר זה הכי קרוב, אבל זה לא לגמרי מדויק. אומרים פריוילגיה. אבל להגיד שיש לאדם פריוילגיות זה לא בדיוק אותו הדבר כמו להגיד שאדם הוא פריוליג'ד (Privileged). כשאומרים על אדם שהוא פריוליג'ד מגדירים משהו מהותני לגביו, אינהרנטי. כשאומרים על אדם שיש לו פריוילגיות מגדירים את זה כמשהו חיצוני שחובר אליו (ניסיתי להמציא מילה עברית שתתאים ולא הצלחתי לחשוב על משהו, אם יש למישהו הצעות זה ישמח אותי מאוד!). בעוד שפריוילגיה בעברית נתפסת כמשהו חיובי, באנגלית האמריקאית, לפחות בתרבות הניו יורקית הליברלית, לפריוילגיה גם צדדים אחרים, היא באה עם טוויסט. כי אם יש לך זכויות יתר אתה צריך להצדיק לעצמך ולמי שסביבך למה הן מגיעות לך. למה מגיע לך יותר מלאחרים, מה הופך אותך למיוחד. אפשר למצוא הסברים משכנעים יותר ופחות: העולם לא פייר, לא כולם נולדו עם אותו מזל. או שעבדת קשה כל החיים כדי להשיג את הפריוילגיות שיש לך (אבל האם היו לך הזדמנויות שוות לאחרים מלכתחילה?), או שאולי באמת אתה אדם מיוחד ומגיע לך יותר, ולא כל בני האדם נולדו שווים.

IMG_0133

בשבילי, איך שאני לא מסובב את זה אני לא מצליח למצוא הצדקה מוסרית לזה שיש אנשים שבאופן אינהרנטי, רק בגלל שהם נולדו כאלה או אחרים, יש להם פחות זכויות מלאנשים אחרים. אדם שהוא פריוליג'ד הוא אדם שיש לו יתרון מובנה על אחרים. משהו בנתונים שלו, שלא בשליטתו, מאפשר לו משהו שלאחרים לא מתאפשר, שלא בשליטתם/אשמתם. אני יכול למנות רשימה ארוכה של דברים שבהם אני פריוליג'ד: נולדתי למשפחה שהייתה יכולה לספק לי קורת גג, אוכל וחינוך טוב, אני בעל אזרחות חוקית במדינה שמאפשרת לי (בנתיים בכל אופן) לחיות את חיי, אני גבר לבן ועל כן באופן סטטיסטי יש לי יותר סיכוי להרוויח כסף מעמיתותיי הנשים או הגברים השחורים. הרבה מאוד פריוליג'. כשרק התחלתי להסתכל על העולם דרך העדשה הזאת, נתמלאתי ברגשות אשם, אבל מאז עשיתי דרך ואני מנסה לתעל את האנרגיות האלה לכיוון אחר. אבל על ה"פתרון" שלי לפריוליג' (בשתי מילים – להפוך לבעלי ברית וסניגוריים של אלה שאין להם אותו) בפוסט אחר כי יש נושא אחר שממש חשוב לי לכתוב עליו.

IMG_0332

המשפחתיות בארץ, סגירת השערים הפתאומית של הודו כלפי תהליך של פונדקאות לזוגות חד מיניים, ואולי גם השלב המוזר הזה שהגעתי אליו בחיים שמכל עבר צצות בטנות הריון גורמים לי להתעסק הרבה בהורות ומשפחה. אני פריוליג'ד בהרבה דברים, אבל בכל הקשור לקיום של משפחה אני מהצד השני, אנדר פריולג'ד. כגיי האפשרות שלי ליצירת תא משפחתי שכולל ילדים סבוכה. קודם כל הממסד לא מאפשר לי להתחתן ולא מכיר בי כשווה ערך לחברי ועמיתיי הסטרייטים. אבל בכך שהממסד מונע ממני להתחתן הוא לא מונע ממני בפועל לקיים מערכת זוגית, מה גם שקיימות אפשרויות לא יקרות בעולם, שהולכות ומתרבות, דרכן אני כן יכול להתחתן ואז משרד הפנים יהיה חייב לקבל זאת על אפו וחמתו של אלי ישי.

IMG_0052

א-ב-ל כשזה מגיע לילדים זה כבר הרבה יותר מסובך. פה בגלל מי שאני, מעצם הקיום הטבעי שלי, בתוך התא המשפחתי שאני אצור לא תהייה לי אפשרות להוליד ילד בצורה הקונבוציונאלית. אין, לא יכול. נישט. בתוך מערכות היחסים הזוגיות שלי אף אחד לא נושא רחם בבטנו ולכן גם לא ישא שם ילד. בארץ פונדקאות הוסדרה בחוק ב-1996 עבור זוגות סטרייטים "איש ואישה" אך לא עבור זוג גברים. במאי 2011 ועדה המליצה לכנסת לשנות את תנאי הזכאות לפונדקאות ולאפשר גם לזוגות חד מיניים או לגברים יחידים לעבור תהליך של פונדקאות בארץ, אך בשונה מזוגות סטרייטים שרשאים לשלם לפונדקאית שלהם, האם הנושאת של זוג גברים חייבת לעשות זאת בהתנדבות מתוך "אלטרואיזם". הדם שלי מבעבע כשאני קורא את הדוח וההמלצות האלו.

IMG_0351

אני מניח לרגע בצד את הדיון המוסרי על פונדקאות, שהוא דיון חשוב ביותר, אך לא רלוונטי לטענה שלי. ופונה לכיוון אחר – הסיבה שזוג סטרייטים יעברו תהליך של פונדקות זהה לסיבה שזוג גייז יעשה זאת, חוסר יכולת גופני להביא ילדים לעולם. אין שום סיבה שרק מתוקף זה שאדם הוא פריוליג'ד, רק כי הוא נולד סטרייט, החוק יאפשר לו לעשות משהו, שלאדם שנולד אחרת הוא לא יאפשר. זוג סטרייטי מכיוון שהיה באופן פוטנציאלי יכול להרות באופן "קונבציונאלי" מקבל את האפשרות "לתיקון" כביכול. זוגות גייז שאין להם את האפשרות הזאת מלכתחילה לא מקבלים את האפשרות, למה? כי גם ככה לא הייתה להם האופציה? מה ההבדל? לא אלה ולא אלה יכולים להרות.

IMG_0178

זה כמו להגיד שאם היה לך הרבה כסף ואיבדת אותו המדינה תפצה אותך, אבל אם מלכתחילה אין לך כסף, לא תקבל כלום (בעצם כשאומרים את זה ככה, זה נשמע ממש מתאים למדיניות הממשלה…). איזה יאוש. שינוי המדיניות בהודו הצית הרבה תגובות, אבל הודו היא בכלל לא הבעיה לדעתי. הבעיה היא האפליה בארץ. החוק בארץ צריך להיות שווה עבור כל האזרחים. הוא צריך לאפשר גישה שווה לכל מי שנמצא תחתו, הומו או סטרייט (במקרה הזה, ותסלחו לי שאני לא מתייחס פה לעוד מליון אוכלוסיות שזקוקות שחוקים יגנו גם עליהן).

IMG_0064
כבר כתבתי שהבלוג הזה הוא פוליטי והבחירות מגיעות אוטוטו. אני לצערי, לראשונה בחיי, לא אשלשל פתק. אבל אם הייתי עושה זאת, הייתי בוחר במרצ. נדמה לי שבמרצ כבר שנים מבינים שהפריוליג' קיים במבנה החברתי אך לא מחויב מציאות. במרצ מבינים שזכויות אדם הן דבר שצריך להילחם עליו. לשנות, לפעול לקראתו. מבינים שבני אדם באשר הם בני אדם זכאים לזכויות שוות, גם אם הרבה אנשים חושבים אחרת, והם פועלים באופן עקבי במשך שנים. זה לא מי שיותר חזק ינצח, אלא נסיון להתקיים באופן הדדי. מעבר לזה, מנקודת המבט הצרה שלי, יש להם את חבר הכנסת הגיי המוצהר הראשון, והם תומכים בזכויות הקהילה באופן יסודי כבר שנים (שולמית אלוני עמדה בראש הועדה שהמליצה לבטל את האיסור בחוק על "משכב שלא כדרך הטבע", ומאז הם פועלים עבור שוויון באופן עקבי).  אבל האמת היא, שמה שאתם לא בוחרים לבחור, ביום הבחירות, אנא צאו מהבתים, גם אם אתם רחוקים מהקלפי שלכם ולכו להצביע. אין דבר יותר חשוב מלממש את הזכות הדמוקרטית הזאת.

מחשבות ארוכות במיוחד היו לי הפעם, ואני מתנצל אם עייפתי אותכם, אבל לפחות אני מקווה שפיתחתם תאבון בנתיים. ועכשיו לאוכל…

IMG_0380

את הקציצות בישלנו ביום שבת בבוקר. במהלך היום התקבצו להם כל בני המשפחה לאט לאט ביחד, הסבתא וחברים קרובים הצטרפו ובסוף הייתה ארוחה גדולה משותפת. זה היה משפחתי ונפלא. אם אני אוכל לשחזר ימים כאלה במשפחה שיום אחד אני אקים, אהיה המאושר באדם. באמת. אז יאללה, בואו נכין כבר קציצות!

IMG_0112
אז מה צריך?
 
לקציצות
חצי קילו חזה עוף טחון
חצי קילו פרגיות (כרעיים מפורקות) טחון
2 ביצים
כוס פרורי לחם
2 שני שום כתוש
בצל לבן גדול מגורר בפומפיה
חצי כפית כמון
חצי כפית גרידת לימון
חצי כפית זרעי כוסברה טחונים
 כפית מלח
פלפל שחור
חצי קילו עלי מנגולד (רק הירוק) מטוגן קלות סחוט וקצוץ דק
 IMG_0073
לרוטב
גבעולי המנגולד קצוצים גס
צרור סלרי קצוץ גס (עלים וענפים)
חצי קילו ארטישוק ירושלמי מקולף וחתוך בערך ל 2 ס"מ על 2 ס"מ
חצי קילו תפוח אדמה מקולף וחתוך כמו הארטישוק
חצי צרור פורוזיליה קצוץ גס
חצי צרור כוסברה קצוץ גס
מיץ משני לימונים
פלפל חריף
שלוש שיני שום פרוסות
כפית שטוחה כורכום
שני בצלים קצוצים גס

 מתחילים בהכנת הקציצות. מפרידים את עלי המנגולד לחלק הירוק ולגבעול

IMG_0034

מטגנים במחבת גדולה את עלי המנגולד הירוקים במעט שמן זית עד שלא נשאר להם כבר כוח להחזיק את עצמם. מעבירים לצלחת ומקררים. סוחטים אותם היטב ואז קוצצים דק דק דק, הכי דק שאתם יכולים.

IMG_0046

בקערה מערבבים את כל מרכיבי הקציצות (השף אומר: טועמים מעט על קצה הלשון ומתקנים תיבול ואני אומר בחיים לא, אבל אם יש לכם משאלת מוות לכו על זה. סתם, נו. תעשו מה שהוא אומר, הוא יודע). מחממים את המחבת היטב כשבתוכה ס"מ אחד של שמן צמחי. יוצרים קציצות ומטגנים במחבת עד להשחמה.

IMG_0215

הקציצות עוד יתבשלו מלא זמן, אז לא צריך לדאוג לזה שהן יהיו מוכנות מבפנים. חשוב פה הצבע. ואם אתם שונאים טיגון כמוני, אפשר גם לחמם את התנור להכי חם שלו, להשפריץ עליהם קצת ספריי שמן, או להבריש ולהכניס לכ-10 דקות עד להשחמה חיצונית.

IMG_0204

לרוטב: במעט שמן זית מטגנים במשך 2-3 דקות על אש בינונית את הבצל, גבעולי המנגולד והסלרי. עד כאן?

מוסיפים את השום, הפלפל החריף, הכורכום ומלחפלפל ומטגנים עוד 2-3 דקות.

מוסיפים את הארטישוק הירושלמי ותפוח האדמה ומערבבים היטב. מוסיפים מים עד לכיסוי של כ 2 ס"מ.

את כל הסיפור הזה מביאים לרתיחה. לכשזה מבעבע מוסיפים את הקציצות ומבשלים על אש קטנה כשעה עד להתרכחות מלאה של תפוחי האדמה והארטישוק.

כשהירקות רכים מוסיפים את מיץ הלימון ואת הפטרוזיליה והכוסברה הקצוצים ומבשלים כ 10 דקות נוספות.

IMG_0161

זהו. יוצא משהו משהו. אוכלים את הקציצות על הר של אורז לבן ומרגישים את המשפחתיות זורמת בעורקים, ואת הדמוקרטיה מרחפת ברחובות.

IMG_0397

*** בעקבות הבקשה שלי למצוא תרגום עברי ל-Privilege הקוראת דנא מציעה את המילה "מאוּפשר" שהוא בעיני תרגום מבריק! תודה! מעכשיו אמרו על אנשים שהם פרילידג'ד שהם מאופשרים, מלשון מלא אפשרויות. איזה יופי! איזו התרגשות זו למצוא מילה שהמשמעות שלה היא בדיוק מה שהתכוונת.***