תרצה והעולם הגדול / דליה רביקוביץ – מדריך סן פרנסיסקו

IMG_0127-20140614

Fullscreen capture 15062014 015758.bmp
 
(מתוך דליה רביקוביץ כל השירים עד כה, ע"מ 94, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

עולים על מטוס, טסים שש שעות, מחליפים שני איזורי זמן, יורדים, יוצאים מנמל תעופה ועדיין נמצאים באמריקה. הפלאפון עובד, הדולר משלם, האנגלית שגורה. כן, האנשים יותר נחמדים, מזג האוויר אחר, האוכל לא בדיוק אותו דבר, אבל עדיין אמריקה. פלא. כמה גדול פה.

IMG_9995-20140614

חסכתי את מעותי, אספתי את מטלטליי, כרטסתי את חיי ויצאתי להרפתקה בת שבוע בסן פרנסיסקו. תכננתי לכתוב מדריך טיפוסי כזה שבו אספר על תחנות ״חובה״ בעיר. התארגנתי מראש, עשיתי מחקר, אפילו יצרתי גוגל מאפ יעודי עם נקודות ציון נכספות. אבל אז הגעתי לעיר ומהר מאוד נזכרתי ש א. דבקות במטרה ובתוכנית- לא הצד החזק שלי במקום חדש מלא גירויים. וב- חוויה עירונית מורכבת מהרבה יותר מאשר נקודות הציון. בשבילי היא בראש ובראשונה החוויה האנושית. אחר כך היא מזג האוויר ורק בסוף היא האתרים הספיציפיים. התיורים העירוניים האהובים עלי הם אלה שבהם הייתה לי חוויה מעולה שכללה אינטראקציה משמעותית ותמהיל מאוזן בין שלושת המרכיבים הללו. כשהבנתי את זה התחלתי לתכנן תוכניות על פי שלושתם – אנשים, מזה"א ומוניומנטים. אהה, ושוטטות כמובן. הכי אני אוהב פשוט להיאבד במקום חדש ולא מוכר. יופי, עכשיו מדגדג לי שוב לסוע. תראו מה עשיתם. מה מרכיב את החוויה התיירותית שלכם בעיר?

IMG_9865-20140614

כשמטיילים בעיר חדשה צריך ללמוד את מנהגיה. אז במקום תחנות ״חובה״ (שמה לא הייתם בהם?!?!? לא ראיתם את את סן פרנסיסקו!) הנה מדריך גמיש לסן פרנסיסקו שלי מאורגן על פי חוויות משמעותיות וכולל גם המלצות למקומות ספציפיים. סבבה? העצה הכי בסיסית שלי היא תאכלו הכל וכל הזמן וכל מה שנראה לכם טעים, כי הוא יהיה טעים. גן עדן של אוכל. זהו.

IMG_0064-20140614

חוויית סמארטפון – תיירות סמארטפון עושה את החיים קלים. אני בוחר איזור או שכונה לשעות הקרובות ומשהגעתי אני מקיש things to do in… וככה מקבל מושג על מה באיזור, עושה מה שעושה ולא עושה מה שלא עושה. Yelp הכי פופולרית לחיפוש אטרקציות וביקורות על מסעדות. הצטרפו גם לקבוצות פייסבוק, חפשו אירועים של מקומיים ובקשו מאנשים שאתם מכירים לערוך לכם הכרות עם מקומיים שהם מכירים, דרך הפייסבוק או המייל. היכרויות כאלה פתחו בפני את העיר של התושבים, והאנשים שפגשתי בסן פרנסיסקו הפגינו נחמדות חסרת גבולות ומאוד נהנו להיות מדריכי תיירים לכמה שעות. בכלל הם זן נחמד שם בחוף המערבי.

IMG_0083-20140614

חוויית התחבורה בעיר גם משתדרגת פלאות על ידי אפליקציות. Smart Ride תזהה את המיקום שלכם ותספר לכם אילו תחנות תחבורה קרובות אליכם ומתי כלי התחבורה הבא יגיע אליהן. Uber היא אפליקציה שמשגעת את העיר – למעשה היא הופכת כל אדם עם רכב לנהג מונית. מורידים את האפליקציה, מכניסים פרטי אשראי. כשצריכים מונית בוחרים את סוג הרכב, אובר איקס הכי זול, ומזמינים בלחיצת כפתור. שימו לב שבזמני עומס תקבלו התרעה על עליית מחירים זמנית. אין צורך להתעסק בכסף, הכל עובר דרך האשראי. נוח בטירוף וגם זול יחסית לנסיעה במונית. Lyft הוא שירות מתחרה, תזהו את המכוניות שלהם על ידי שפם ורוד גדול על הפגוש (פגוש, איזו מילה מגניבה). הן מבטיחות ״חוויית״ נהיגה. תקבלו פיסט באמפ, סוכריות ונהג/ת דברן ומחויך, "חבר עם רכב". גם אותן כמובן מזמינים דרך אפליקציה ייעודית.

רשת התחבורה הציבורית מורכבת מאוטובוסים, רכבות קלות וקייבל קרטס (היסטוריים, 6$ לנסיעה) נסיעה רגילה עולה 2$ שניתן לשלם במדויק על כלי התחבורה. תקבלו כרטיס מעבר שתקף לשעה וחצי. העיר מרושתת היטב, אך הנסיעה, בעיקר באוטובוסים, אטית מאוד. קשה לראות את העיר רק ברגל. היא גדולה ומלאה עליות ומורדות כך שתצטרכו באיזשהו שלב להסתמך על התחבורה הציבורית. כמובן שעל האופרציה הזאת מנצח גוגל מאפס שיספר לכם בדיוק איזה קו לקחת מכאן לשם ובחזרה.

ניתן לקנות חופשי יומי, 3 ימים או שבועי. 15 דולר, 23 דולר, 27 דולר. משתלם בעיקר אם אתם רוצים לסוע בקייבל קארטס היקרים. BART ו-Cal Train מחברות את האיזורים היותר רחוקים ולא כלולות בכרטיס העירוני.

אהה, ויש חברה מגניבה שעושה טיולי סאגוואי בפארק גולדן גייט וברחובות העיר. אני עשיתי את הראשון וזה. אדיר. חפשו קופון 50 אחוז שיהיה בתוקף (כמעט תמיד אפשר למצוא!) והזמינו מראש.

IMG_0168-20140614חוויית מזג האוויר. בשכבות. הבוקר קריר, היום חמים הלילה שוב קריר. הסן פרנסיסקואים אוהבים לספר על המיקרו אקלימים בעיר, פה חם, פה קר, פה ערפל, שם בהיר והכל באותו הזמן. קיצור, בואו בשכבות. הלחות נמוכה וזה אושר בלתי רגיל לניו יורקי.

חוויית הגולדן גייט ברידג׳ – אפשר לחוות אותו בדרכים רבות ורצוי כמובן ביום בהיר. אחרת הוא נעלם. אפשר ללכת אותו ושווה להתחיל מהאזור הזה. אפשר לרדת מתחתיו לרצועת החוף. אפשר לסוע עליו במכונית. אפשר גם להצטרף לטיול אופניים חשמליים (אותה חברה של הסאגוואי) שנשמע סופר מגניב אבל לא הסתדר לי הפעם. בצד השני של הגשר (פלוס הליכה יפה של כשעה) מבקרים ב-Sausalito שותים קפה יקר מידי ונהנים מהנוף. ואם הלכתם או פידלתם את הגשר כיוון אחד, תחזרו במעבורת ל-Ferry Building, למה לא?

IMG_9973-20140614

טיול נוסף באזור הצפוני של העיר – מעבר לגשר בצפון המערבי של העיר נמצא Land's End. פה פעם היו Bath Houses שנחרבו מאז. יש נוף יפה ותחושה של עיירת חוף קטנה. מסלולון חמוד על המים, בית קפה, אריות ים וחוף מגניב. רחוק קצת משאר העיר.

Murals

חוויית The Mission  – השכונה שללא ספק הכי נהנתי להסתובב בה. במיוחד רחובות Mission ו-Valencia בין 16-24. ורחוב 24 עצמו שחוצה לתוך שכונת Noe Valley ממערב. באופן כללי – ישנו כאן ריכוז מסעדות מעולות, אוכל מקיסני מ-ד-ה-י-ם וזול, חנויות בגדים יד שנייה וסמטאות עם מיורלז מגניבים על הקירות.

Salsa Bar 2

חוויית אוכל מקסיקני במישון: ההמלצה שלי – לכו בעקבות האף והעיניים. אני עשיתי סיבוב טאקוס (אחר כך למדתי שיש לזה שם Taco Crawl), ובכל מסעדה שמצאה חן בעיני אכלתי טאקו. זה היה מאוד כיף וממלא. נהנתי במיוחד מ – Pancho Villa שיש להם את באר הסלסה הכי יפה שראיתי בחיי (והם זוכים מסתבר בתחרויות עבורו כבר 10 שנים!). הטאקו "הטוב בעיר" נמצא ב La Taqueria ועולה יחסית הרבה (כ-6$). תבקשו את הטאקו הקראנצ'י. טעים? כן. הכי טעים? לא בטוח. ועוד מקום מעולה מעבר לכביש הוא El Farolito.

Lucca Sanswich

עוד אוכלים טעימים בשכונה:

Lucca על ולנסיה הוא בית חרושת קטן לרביולי ומכין סנדוויצ׳ים מדהימים וזולים. עד כדי כך היה לי טעים שחזרתי בבוקר הטיסה להצטייד. לא התחרטתי.

Philz Coffeeעל רחוב 24 תמצאו גם את Philz בית קפה שבו תבחרו מבין עשרות פולי קפה את זה שאתם רוצים ותוכלו לחזות בו נטחן ומטופטף במיוחד עבורכם. זה יקח כ-10 דקות והם מבקשים שתתאזרו בסבלנות. בכלל הם לוקחים את הקפה שלהם ברחבי העיר מה זה ברצינות.. ואיטי נחשב טוב. בניו יורק מישהו כבר היא מתאבד. לדעתי יש בעיר בית קפה על כל שלושה אנשים. וכולם מעוצבים ויפים להפליא. כל היום שתיתי כוסות קטנות של קפה ורציתי לשבת כאחד העם בכל בית קפה שעברתי לידו ולדמיין שאני בכלל מפה.

pies and ice cream

Mission Pie הוא בית קפה ומאפייה של… פאיים… איך ניחשתם? שמיוצרים ממוצרים מקומיים ונאפים על ידי ילדים בסיכון. לא תאכלו איזו פרוסה או שתיים בשביל לתמוך בהם (אני הלכתי על שתיים, אלטרואיסט, כזה אני)?

IMG_9799-20140614

Bi Rite – גלידריה מפורסמת עם תור ארוך ארוך (אם תיקנו פיינט לא תצטרכו לעמוד בתור) שמחוברת לסופר יקר יקר, אך מלא במוצרים איכותיים (איכותיים…ברור) ופירות הכי טעימים בארץ (הפטל, אוח, הפטל!). באותו רחוב תמצאו גם את Tartine, שהיא מאפייה נחשבת במיוחד שמומלצת בכל מקום. באמת היה טעים. אלו בתי ממכר האוכל הקרובים ביותר לדלורס פארק. וזה חברים, פריט מידע חשוב ביותר. כי:

photo (15)-20140614

חווית Dolores Park – הפארק שתחום בין רחוב 18, 20, דלורס וצ'רצ' ומפריד בין שכונת המישן לקסטרו הוא אחד מנפלאות העיר. הייחוד שלו הוא בנוף הנהדר שנשקף ממנו, והמיקום בין שכונות במיוחד מגניבות (מישון וקסטרו) ובכך שלכן צעירים ומבוגרים מכל הסוגים והמינים שורצים בו בימים יפים. בסוף השבוע, ובמיוחד כמשמזג האוויר נאה הפארק מתמלא עד אפס מקום באנשים על שמיכות ששותים אלכוהול ומעשנים גראס בפרהסיה (כולל אנשים שעוברים ומוכרים טראפלז שוקולד "מתובלים" וסוכריות על מקל גראס. אמנם שני הדברים אסורים בארצות הברית במקומות ציבוריים, אבל נראה שדלורס פארק הוא אי של מותרים). אין ממש מקומות קרובים להצטייד בבירה אז תתכוננו מראש, ושמיכה תהייה נחמדה גם. בפינה הדרום מערבית ישנו האיזור שנקרא The Shelf מן רמה מוגבהת, שם בימי ראשון אחר הצהריים מתאספת הקהילה הגאה ומפלרטטת בעירום בדרגות שונות עד שקיעת השמש, משם ימשיכו לגיי בארז שבקסטרו. אם רוצים להצטרף למקומיים זה זמן נהדר לעשות זאת. מצאתי שהקהילה באופן כללי הרבה יותר ידידותית מאשר זו הניו יורקית. אבל הפארק הוא בהחלט לא רק חוויה לגייז שבינינו.

ואם נמאס לכם מהחספוס היחסי של מישון, תמשיכו ללכת על רחוב 24 לכיוון מערב ותוך דקות ספורות תהיו בשכונת Noe Valley השיקית והנקייה למרגלות הטווין פיקס. נעים להסתובב שם. לראות עוד בתי קפה, בתים חמודים, חנויות שמתמחות בשטויות ומאפיות מפונפנות כמו La Boulange שהיא בכלל רשת ואכלתי בה קנאלה טעים או Noe Valley Bakery החביבה.

Bakery

חוויית ה-Castro – אין ספק שהקהילה הגאה בעיר גדולה ומפותחת וגם בעלת הרבה היסטוריה. המרכז הבלתי מעורער שלה הוא ה-Castro. תמצאו בו שלל בתי קפה ובעיקר בארים וכמובן את בית הקולנוע העצמאי המפורסם שמקרין קלאסיקות וסינג אלונגז. חברים מקומיים עשו לי סיבוב האפי אוואר שגלש לשעות הערב במקומות הבאים:  440 שמתמלא בערבים בקהל מחוספס יחסית, Moby Dick שהחלל שלו נעים מאוד, SF Mix שיש לו גינה נחמדה בחוץ ואוכלוסייה היפסטרית יחסית, Hi Tops שהוא ספורט באר קצת יותר מעוצב מהקודמים וכך גם הלקוחות שלו. מיוחד כי יש בו אחלה אוכל. ויש כמובן גם את ה-Eagle המקומי… ויש עוד מלא. מלא. מלא.

Farmer's market

חווית פארמרז מארקטס – בגלל מזג האוויר הטוב של קליפורניה יש בה פירות וירקות מעולים לאורך כל השנה. העיר היא גן עדן של פארמרז מארקטס, הנה רשימה של כל מה שקורה בעיר לפי ימים. סבתא שלי לימדה אותי שבחו"ל קונים שקית דובדבנים ויורקים את החרצנים על הרצפה כי אף אחד לא מכיר אותנו פה (וגם ככה הם הרי כולם אנטישמים…). אני קונה דובדבנים ואת החרצנים אוסף (חנון!). השוק הההכככיייי שווה מתקיים ב-Ferry Building בימי שבת. הוא עמוס מאוד. מחלקים בו דגימות של ה-כ-ל ככה שלא תצאו רעבים גם אם לא תקנו כלום. מטריף שם. אנחנו קנינו גבינות ב-Cow Girl ולחמניות במאפיית Acme (שתיהן בתוך הבניין בדרך קבע ולא חלק מהשוק שנמצא בעיקר מאחורי הבניין על המים). הוספנו גם פיינט של בלו בוטל (ה-קפה של העיר) גלידה, פירות טריים ופקוסים מהשוק. הייתה ארוחה מאולתרת מושלמת (תסלחו לי שנייה, אני הולך לנגב את הריר ולהזמין כרטיס טיסה חזרה).

Farmer's market meal

חוויית Haight – הוא רחוב שמתחלק לשניים – עליון ותחתון. העליון מתחיל מהפארק והוא איזור של היפים עם מלא חנויות מוזרות (חנות שמוקדשת *רק* לבקבוקי גזוז למשל) ואנשים לבושים בתלבושות הזויות. תמצאו גם הרבה חנויות בגדים יד שנייה שוות. באמצע הרחוב יש ירידה תלולה, החלק התחתון הרבה יותר שיקי מהיפי, מלא בבתי קפה חמודים ומסעדות שנראות טעימות. Rosamunde הוא בית ממכר לנקניקיות איכותיות ואפשר (מומלץ הייתי אומר, רצוי אפילו) לקחת את הנקניניקה היישר לתוך הפאב הצמוד כדי לעזור לה להחליק בגרון עם בירה צוננת (Anchor IPA מיוצרת בעיר והייתה לי טעימה מאוד). אם תמשיכו מזרחה על הרחוב תגיעו לשכונונת Hayes Valley, כמה בלוקים חמודים עם גלידריה שתכין לכם גלידה בהזמנה אישית בעזרת חנקן נוזלי Smitten Ice Cream ועוד כל מיני דברים.

San Fran
מה עוד? המון! העיר מלאה בשכונות קסומות, נופים יפים, אנשים נחמדים ואוכל. כמה כמה כמה אוכל טעים, טרי, אפילו זול. אז אם אתם מבקרים אל תיצמדו לתוכניות, תנו לעיר ולחושים שלכם להוביל אותכם, תהיו פתוחים להכיר את המקומיים ותחייכו, כי ככה זה בקליפורניה. תודה לכל המארחים המעולים שלי שהביאוני עד הלום.

תציצו גם אצל "בצק אלים". יש לה אחלה מדריך ואם יש לכם עוד טיפים אתם מוזמנים להוסיף בתגובות למען תיירי העתיד.

 

שיר של הסברים / דליה רביקוביץ: שרימפ קוקטייל שהשוס שלו הוא בכלל המטבל והמלצה חמה

IMG_0254
 
Fullscreen capture 14122012 211917.bmp

 רביקוביץ אומרת את זה כל כך יפה. לאהוב, להפגין אהבה, לפרגן הם כשרונות כמו כל שאר הכשרונות ואני מוסיף – שריר שצריך לאמן. גוגל טרנסלייט טוען שהתרגום לאנגלית של לפרגן הוא to encourage, אבל פרגון הוא לא רק עידוד. מסתבר שהמילה לפרגן מגיעה בכלל מיידיש שהשאילה אותה מהגרמנית והפירוש שלה הוא לא להיות צר עין. מעניין, לא ידעתי. בתור עובד סוציאלי קליני שעיקר העבודה שלו היא עם אנשים, כבר מזמן למדתי את הכוח שבמילים מיטיבות. מילים משנות את העולם. נדמה לי שאפילו אם לפעמים זה לא נראה ככה, כולנו מקווים ומצפים לאיזו מילה טובה, חיזוק ובעיקר להכרה במאמצים שאנחנו עושים.

IMG_9984

בקהילות שאני עובד איתן היום, בעיקר שחורים והיספנים שנמצאים מתחת לקו העוני בעיירה די ענייה מחוץ לניו יורק, יש אנשים ששנים לא קיבלו הכרה על העבודה הקשה שהם משקיעים בחיים שלהם. וזה לא שהתוצאות הן תמיד טובות, ממש לא. אלו אנשים שהרבה פעמים המערכת הוציאה את הילדים שלהם לאומנה, שהם בעצמם נלחמים בהתמכרויות לאלכוהול וסמים שונים, אנשים שגדלו בסביבות רחוקות מאידיליה, לרוב בלי אבות ותוך כדי התעללויות שקשה ועצוב לדמיין. ובכל זאת הם מצליחים לנהל את חייהם, למצוא את החוזק, לעשות מה שבית המשפט מורה להם ולפעמים אפילו לנצח את השיטה, שבארץ שהמציאה את הבירוקרטיה והתורים זה לא עניין של מה בכך.

IMG_0007

אני פוגש את הלקוחות שלי שבוע אחר שבוע ומשתתף בחיים שלהם. ומגלה שלפעמים זו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שמישהו ממש מקשיב להם, ויותר מזה שמישהו מעריך אותם. מישהו מגיב למאמצים הגדולים שהם עושים בשביל להחזיר או לראשונה לשים את החיים שלהם על "המסלול הנכון", גם אם זה לא מצליח, גם אם זה רק צעדים קטנים. כשפתאום באמצע מפגש מגיע רגע כזה שבו נוצרת איזו הבנה כזאת בכאן ועכשיו, כשלקוח פתאום מצליח להרגיש לשנייה שהוא עושה את הדבר הנכון בשבילו ובשביל הילדים שלו, כשהעיניים שלו ושלי מזדגגות ופתאום רעשים מבחוץ לא נשמעים בחדר אני אוהב את העבודה שלי ואת המסלול שבחרתי לעצמי המון. איזה כוח בורא יש למילים, כמה השפעה על העולם. מעט אנשים יודעים לפרגן, באמת לפרגן, בלב מלא ומתוך אהבה. אבל כשזה קורה, זה משנה את העולם. לא כמטאפורה או אימרה. זה באמת משנה את העולם. הלוואי וזה היה לי יותר קל. וורק אין פרוגרס.

IMG_0154

אגב פרגון, רק לא מזמן הצטרפתי לקהילת הבלוגרים העבריים. שנים אני כבר עוקב אחרי בלוגים, מנסה בבית את המתכונים ומפנטז על היום שבו. ואז פתאום הוא הגיע. הוריי! אני נהנה לבשל ולתעד, אבל בעיקר אני נהנה מהתגובות המדהימות והמפגשים שהבלוג הזה מייצר לי. אמא שלי תמיד הראשונה לנסות כל מתכון ולשלוח לי תמונות. בהתחלה, בוא נודה באמת, זאת הייתה רק היא… אבל אחרי שעבר קצת זמן התחלתי לקבל תגובות ותמונות מקוראים מכל העולם. ואין דבר יותר כיף מלקבל תמונות, מיילים ותגובות מאנשים שמנסים מתכונים שאני כותב עליהם ומגיבים על המחשבות שלי.

IMG_0118

אחת החוויות הכי נעימות שהבלוג מייצר עבורי מגיעה מהבלוגרים האחרים מסביב. בלוגרי אוכל, מסתבר, זו חבורה מאוד סימפטית, חמה ומפרגנת של אנשים. אז איך שהתחלתי מאיה מבצק אלים כתבה על הבלוג בדף הפייסבוק שלה ובוקר אחרי היו לי אלפי כניסות לבלוג. אפרת מאז ממה את עושה כל היום הוסיפה קישור לרשימת הקישורים שלה. ואז הגיעה הילה מביסים וכתבה פוסט בלוג דיי כל כך נחמד ואז עלמה מדברים בעלמה כתבה בחום על שירה אכילה. חוצמזה שעוד הרבה בלוגרים מעולים נכנסים וכותבים תגובות, שזה ממש כיף.

IMG_0036

כל פעם שאני מקבל כזה אזכור אני מתרגש כל כך שקשה לי להירדם, כי אלה בלוגים שאני קורא כבר שנים ואוהב נורא. זה נעים כל כך להיות חלק מקהילה מפרגנת ונחמדה באמת. נחמדות אנושית זה משהו שמזמן למדתי לא לקחת כמובן מאליו. אז באותה הרוח, אני רוצה לספר לכם על בלוג די חדש ומהפנט שנתקלתי בו לאחרונה. יואב כותב סיפורים קצרים יפיפיים ומשלב בתוכם מתכונים שנראים מעולה. במיוחד אם אתם אוהבים דגים. ואפילו שאני לא אוהב דגים, אני שבוי עמוק בקסם. קוראים לבלוג זֶהשֶׁשָׁם. אני עוד לא יודע מה זה אומר, אבל יש לי כל מיני השערות, ואני ממליץ לכם בחום להיכנס ולהיבלע בעולם של יואב. כשאני קורא את הסיפורים הקצרים שמקדימים את המתכונים שלו אני מתמלא בנוסטלגיה בלי מושא, בגעגוע למשהו שאף פעם לא היה לי. הוא מרגש וטעים ומיוחד. תקפצו לבקר.

IMG_0071

כשאני חושב על מתכונים לבלוג, אני רוצה שהם יהיו מתאימים ל-כוווווווולם: טבעוניים, צמחונים, ללא גלוטן, כשרים, אורגניים, מקומיים וכו'. אבל זו משימה די קשה ואני גם לא אוכל ככה בבית. אז אני מנסה להרחיב את הרפרטואר שלי כמה שיותר. השבוע אני כותב על אוכל מאוד פשוט להכנה, כל כך פשוט שאי אפשר אפילו לקרוא לו מתכון. הוא לא כשר, לא צמחוני ובטח לא טבעוני (למרות שאני מציע גם וריאציה לא רעה כזאת). אבל הוא מאוד טעים. ולמרות שבארץ קצת יותר קשה להשיג חסילונים, מימי המגורים שלי בבאר שבע אני זוכר ששקית של חצי קילו חסילונים קפואים עלתה 40 ש"ח בטיב טעם. שזה הרבה, אבל לא מטורף. ואם אפשר להשיג בב"ש, אז בטוח אפשר גם במקומות אחרים.

IMG_0267

אז אחרי כל ההתנצלויות, קבלו אותו, קוקטייל חסילונים:

השרימפ קוקטייל הוא מאכל אמריקאי מאוד. אכלתי אותו לראשונה בדיוק לפני שנה כשהתארחתי אצל משפחה אמריקאית של חברה קרובה מהלימודים במִיד ווסט וחוויתי כריסטמס ראשון אותנטי (עם עץ ומתנות והכל!). כשהזמינו את כל החברים לצפות במשחק פוטבול (זה זה עם הסלים או עם השערים? אני תמיד מתבלבל…) הם הכינו מלא אוכל. אחד מהם היה זה. המטבל של החסילונים היה מדהים! לא יכולתי להפסיק לאכול אותו והמשכתי לפנטז עליו מאז. הוא חמוץ ומתוק וחריף מהסוג של חזרת שזה הסוג שאני הכי אוהב. ולמה קוראים לזה קוקטייל? כי בצורת ההגשה הקלאסית, החסילונים עומדים ומפרגנים אחד לשני במעגל מסביב לרוטב וזה נראה כאילו הם במסיבת קוקטייל. חמודים.

IMG_0157

קונים שקית של חסילונים מנוקים שנשאר להם רק הזנב. הכי קל לקנות כאלה שכבר מבושלים. במקרה הזה פשוט נותנים להם להפשיר על השיש או מתחת למים קרים. בכל מקרה שוטפים אותם לפני ההגשה ומייבשים קצת. אם קונים חסילונים לא מבושלים, נותנים להם להפשיר ואז זורקים לאמבטיית מים רותחים שמוציאה מהם כתום עז שגם מבשר על זה שהם מוכנים. נותנים להם להתקרר.

IMG_0096

לרוטב (מתוך מתכון של מרתה סטיוארט):

שלושת רבעי כוס קטשופ
שתיים וחצי כפות של חזרת
מיץ מחצי לימון או רוטב וורצ'סטר שמוסיף טעם מעושן
מלח גס
פלפל גרוס
כמה טיפות של טבסקו אם מתחשק

IMG_0126

מערבבים.

 זהו. נגמר. מגישים יפה.

IMG_0218

למרות האהבה הגדולה שלי לשרימפס, המטבל פה הוא דווקא הכוכב האמיתי. כשלא בא לי שרימפס אני אוכל אותו על אצבעות עוף או, אצבעות טופו מטוגנות קלות או על האוקונומיאקי שלי (או כשאני ממש נואש, אפילו פשוט בכפית, אבל זה כבר ממש הרד קור).

IMG_0197

זהו. אני מאוד מתרגש מהפוסטים הבאים, כי הם יצולמו בזמן הביקור שלי בארץ בשיתוף פעולה עם כמה אנשים מיוחדים, מוכשרים ואהובים. אולי יקח קצת זמן עד שהם יעלו, אבל אני בטוח שיהיה שווה.

IMG_0287

בתור להצגה/ דליה רביקוביץ: ביצים עלומות

 בתור להצגה/ דליה רביקבוץ

"וְהַתּוֹר! הַתּוֹר!

זֶה הָיָה תּוֹר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר."

"יָדַעְתִּי שֶׁשּׁוּם הֲנָאָה כְּבָר לֹא תִּצְמַח מִזֶּה.

וּפִתְאֹם אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה כְּבָר לֹא רוֹצֶה.

יֶלֶד.

חָזַרְנוּ בְּמוֹנִית כְּמוֹ עֲשִׁירִים

הַחְזָקָתִי פְּנִינָה בְּיָד."

 
(מתוך דליה רביקוביץ כל השירים עד כה, ע"מ 211, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

בניו יורק כולם עומדים בתור כל הזמן. הרחובות מלאים שורות שורות מסודרות של אנשים שמחכים בסבלנות. לְמה? להצגה, להופעה, לחלוקה של משהו בחינם או לבראנצ'. בסוף השבוע כולם יוצאים לבראנצ'. למעשה, מהר מאוד למדתי, שכל ארוחה שהיא לא ארוחת ערב במהלך סוף השבוע יכולה להיחשב בראנצ', גם אם היא מתחילה בחמש אחר הצהריים. הכל עניין של הגדרה, דארלינג, אמר לי חבר פה, ואני זורם עם זה. וגם המקומיים. התורים בבתי הקפה והמסעדות ממלאים את הרחובות והניו יורקרים לא מתבלבלים ומוכנים גם לחכות שעה עד שיתפנה להם שולחן. אבל ברגע שתפסו אותו הם לא קמים (כשמציעים לך קפה ומימוזה בריפיל בלתי נגמר באמת קשה לעזוב). חביתות אני יודע להכין גם בבית, אבל ביצה עלומה עד לפני כמה חודשים מעולם לא הכנתי וזה מה שהייתי מזמין. לבשל ביצה בלי קליפה במים תמיד נראה לי מרתיע. אאאבבבלללל בגלל שזה כל כך טעים, ובגלל שלחכות בתור בשביל ביצה ולשלם עליה 15$ זה קצת מוזגם החלטתי לנסות להכין בבית. האמת היא שזה קלי קלות! בפעם הראשונה יצאו ביצים מושלמות. בפעם השנייה הכל התפרק במחבת… אבל המשכתי לנסות, ואני חושב שאחרי עשרות ביצים ומחקר אינטרנטי מעמיק פיצחתי את הסוד לעלום (יש כזה פועל?) ביצים.

הדברים שחשוב לדעת לפני שמתחילים:

  1. הביצים צריכות להיות טריות וקרות. אם הביצים כבר שבועיים במקרר, לכו על חביתה. כשהביצים לא טריות החלבון שלהן פחות חזק או משהו והן פשוט מתפוררות במחבת. וזה מאוד מבאס. הנסיון הכי מוצלח שלי הוא עם ביצים אורגניות. כן אני יודע, עוד פלצן אחד – אתם אומרים לעצמכם, אבל כשנכנעתי לטרנד והתחלתי לקנות ביצים חופשיות (פחחחחח) הרגשתי הבדל אמיתי בטעם, אפילו בעובי הקליפה ומסתבר שגם בשליקה. אבל גם ביצים רגילות טריות יעבדו מצוין. הביצים צריכות להיות קרות, כך הצורה שלהן נשמרת יותר יפה.
  2. הטריק החשוב בשליקת ביצים, הוא להוסיף חומץ למים. למה? לא יודע. משהו שקשור לתגובה הכימית של החלבון עם החומץ. ניסיתי בלי. עבד לא טוב. ניסיתי עם, עבד טוב. אז אני שם חומץ. היחס שאני שם הוא כף חומץ על כל כוס מים שיש במחבת. חומץ בן יין לבן יהיה מצוין, אבל כל חומץ יעבוד (לא ניסיתי עם בלסמי… לא בטוח לגביו…). באמת שהטעם בקושי מורגש אבל האפקט חשוב.
  3. מרגע שנכנסו למים, לוקח לביצים כ-4 דקות עד שהן מוכנות. מאוד כיף לאכול אותן על טוסט חם כשהן עדיין חמות בעצמן, לכן יש פה עניין של תזמון. אני ממליץ, להכין את כל המרכיבים לטוסט (ראו בהמשך) מראש ולחמם את התנור מבעוד מועד. ככה ברגע שמכניסים את הביצים למים, דוחפים גם את הלחם לתנור החם והכל יהיה מוכן ביחד.

אז איך עושים את זה?

ממלאים מחבת עמוקה (רצוי כזו שמונעת הידבקות) בכ-5 ס"מ של מים ובחומץ הנדרש (כף חומץ לכל כוס מים, כן?). מחבת מאפשרת עומק מים אידאלי תוך שמירה על נגישות קלה לביצה. מביאים את המים לסף רתיחה. לא נותנים למים לרתוח! מה זה סף רתיחה? כשרואים בועות גדולות על קרקעית המחבת, אך המים לא מבעבעים. הנה ככה.

אם הגעתם עד רתיחה, הגזמתם, הקטינו או כבו את האש ותנו למים להתקרר קצת.

בזמן שהמים מתחממים שוברים בזהירות ביצה לתוך ספל תה קטן. זה הכלי הכי נוח בגלל הידית, אבל אם אין – כל קערית קטנה תעשה את העבודה מצוין.

עכשיו לרגע שלו חיכינו (איזה לחץ!): לוקחים את הכוס עם הביצה, מכניסים את סף  הכוס לתוך המים במחבת ומאפשרים לביצה לגלוש באלגנטיות אל תוך המים. יכנסו קצת מים לקערה, זה בסדר גמור. המטרה היא להניח את הביצה בתוך המים  בעדינות אבל לא לאט מידי כדי שהצורה שלה תישמר. אפשר בשלב הזה, אם מרגישים בטחון, לקחת את הלקקן ולעזור לחלבון להיעטף סביב החלמון כדי להשיג צורה יותר עגולה בסוף. מצטער לא הצלחתי לצלם את זה. תחשבו ללטף בעדינות את הביצה מהצדדים לכמה שניות. זה שלב לא הכרחי.

עכשיו לשבור עוד ביצה ולהכניס וחוזר חלילה כמספר הביצים שרוצים להכין (לא להגזים, כן? שלא ידבקו אחת לשנייה…).

כל הביצים גלשו באלגנטיות אל תוך המחבת? מצוין! קחו נשימה עמוקה. בלי לחץ. זה נראה כמו בלגאן שם למטה, אבל זה רק עניין של זמן עד שזה יסתדר.

מכסים את המחבת ומנמיכים את האש. היא צריכה להמשיך לחמם את המים אבל אסור להגיע לרתיחה, הביצים עדינות מידי בשביל רתיחה והיא תהרוס להן את הצורה. עכשיו השאלה היא איך אתם אוהבים את הביצה שלכם. זמן הבישול נע בין משהו כמו 2:30 דקות ועד 5. תלוי כמה נוזלי את רוצים את החלמון.

כדי להמחיש הנה צילום של שלושה זמנים שונים: משמאל 2.5 דקות, באמצע 3.5 דקות ומימין 4.5 דקות

אבל רגע, בכלל לא דיברנו על הוצאת הביצים מהמים. זה החלק השני שהוא קצת מלחיץ. הרבה פעמים הביצה נדבקת לקרקעית. בעזרת הלקקן, משחחרים אותה. מתחילים מהביצה הראשונה שהכנסנו.

עכשיו עם כף עם חורים שולים את הביצה העלומה מתוך המים בזהירות. לא רואים בתמונה אבל באמת שיש בכף הזאת חורים. עד שהשגתי לי אחת כזאת ניסיתי לשלות את הביצים מהמים בכל מיני דרכים. תעשו לעצמכם חיים קלים ותמצאו אחת כזאת. עכשיו – לאט, לאט. כן, הנה, יופי, הצלחתם! המהדרים יניחו את הביצה על מגבת נקייה וייתנו לביצה להתייבש. אני לרוב מוותר על השלב הזה. נותן למים לטפטף דרך הכף כמה שניות וישר על הטוסט שזה עתה יצא מהתנור. אם רוצים ביצה ממש מפונפנת ועגולה, מורידים את הקצוות שתעו. בעיני זה מיותר. זה טעים בדיוק באותה המידה.

ועכשיו להגשה. בקלאסיקה האגז בנדיקטית הביצה מונחת על בייקון או האם ומקבלת רוטב הולנדייז, שזה מין מיונז מפונפן שעשוי מחמאה (בעצם זה יוצא ביצה ברוטב ביצה…). זה הרבה יותר מידי השקעה בשבילי. מה שכן, כשהיא מונחת על טוסט, היא בהחלט אוהבת מצע שומני.

אני לרוב הולך על פי עקרון ה"מה שיש בבית". עצלן, מה לעשות? לרוב זה יוצא משהו כזה: לוקח את המאפה התורן (לחמנייה? נהדר! באגט? מעולה! אינגלש מאפין? קלאסי! מה שיש בבית? הכי טוב!) ומניח עליו איזושהי גבינה שומנית שיש במקרר: רכה או קשה, לא כזה משנה, העיקר שומנית (האמת שהבורסין הספציפי הזה לא היה כזה מוצלח, טעם הפלפלים הקלויים לא הכי השתלב עם הביצה… כנראה שטעמים נייטרלים יעבדו יותר טוב). לתוך הטוסטר עד המסה פלוס קריספיות של הלחם.

בזמן הזה אני מועך אבוקדו (אין על אבוקדו…) עם מלחפלפל ולימון

כשהטוסט יוצא, שליכטה של אבוקדו ומעל את הביצה. קצת מלחפלפל וקדימה לאכול.

זהו. ללקק את האצבעות והצלחת. לא, באמת. חבל על כל טיפה.

נ.ב קטן – כתוספת, סלט פחות עובד לי במנה הזאת. במיוחד אני אוהב להגיש את זה ליד ירק חם כלשהו – אספרגוס, קישואים מוקפצים עם קצת שמן שום שום וסויה, קוביות חציל מטוגן ועגבניה, אפילו שאריות של ירקות בתנור מהפוסט הקודם. החלמון שנוטף מהטוסט ומגיע עד לתוספת משדרג גם אותה.

נ.ב 2 – למה להגביל אותה לטוסט? שימו אותה מעל סלט עלים, על אספרגוס, על סטייק, אפילו מעל צלחת פסטה – הביצה העלומה תשדרג את המנה. גרנטיד.