הנחל שר לאבן / לאה גולדברג – ג'ינג'ר אייל ביתי סוגר מעגל

Ginger Beer JPEG (27 of 27)-20140518

Fullscreen capture 18052014 145420.bmp

(מתוך לאה גולדברג שירים ב', ע"מ 11, ספרית פועלים)

שקט, דממה, הס, דומיה.

lemons

אני מביט באגם מעל סלע.

Ginger Beer JPEG (3 of 27)-20140518

רוח נושבת- מחשקת את המים על האבנים הפזורות מסביב. היא מלטפת את פני – מסרקת את האגם; גלים גלים נעים לכיווני. עננים מחביאים ומגלים את השמש לסירוגין, מאירים ומצלים את פני. דמעות מתוקות של גשם עדין מלחלחות לי את הפנים. כל טיפה תזכורת מנחמת לצער והיופי בעולם. כל עונות השנה חולפות מול עיני, או אולי זה פשוט מה שקוראים לו אביב.

Ginger Beer JPEG (9 of 27)-20140518

שני אווזים מנמיכים עוף ובמפגש עם המים מתיזים לכל עבר. האגם מפנה להם מקום, נכנע להם לרגע מופתע אחד ובולע אותם אל תוך השגרה המימית העקשנית שלו. אם הייתי מפספס את שניית הנחיתה הייתי עלול לחשוב שהיו שם מאז ומתמיד.

Ginger Beer JPEG (5 of 27)-20140518

האוויר קריר ומרענן, צמרות העצים נעות בהתאמה מרגיעה, עלים ותיקים כבר מזמן פינו את מקומם על הענפים שמתכסים שוב בניצנים חדשים של אביב. הם ממתינים לתורם להיטמע בחזרה אל תוך הקרקע המוכרת להם היטב מהמחזורים הקודמים, מקבלים את ההתפרקות הבלתי נמנעת שלהם בהשלמה, מתוך ידיעה שגרסה מחודשת שלהם עוד תשוב ללבלב בעונה הבאה אחרי מנוחה באדמה.

Ginger Beer JPEG (11 of 27)-20140518אני פורש את הידיים לצדדים אצבעות מתוחות, מתמסר לרגע, מרגיש את משקל הגוף שלי נע מהעקבים לאצבעות הרגליים, את המסה שלי נכנעת לכוח הכבידה. אני משחרר את עצמי לתוך המים הצוננים, מגיח מתוכם אחרי מספר שניות והריאות, שהתכווצו מהלם הקור, מתרחבות בעוצמה, מתמלאות אוויר חדש.

Ginger Beer JPEG (20 of 27)-20140518

לכמה רגעים אני הוא אני ורק אני. בלי טכנולוגיה, נקי מהסחות, נטול מטענים. פשוט, כמו ביום בו נולדתי. בדיוק לפני 32 שנה.

Ginger Beer JPEG (17 of 27)-20140518

 


ג'ינג'ר אייל ביתי – אותו אחד ששתיתי ביום ההולדת שלי לפני 3 שנים, וכתבתי עליו בפוסט הראשון של הבלוג (כמה דברים השתנו מאז!). סוגר מעגל עם עצמי ועם קוראים שביקשו מתכון מדויק. ללא ספק משקה מנצח לימים חמים מנשוא של קיץ ולילותיו הנעימים עד כאב.

Ginger Beer

תצטרכו:

  •  400-500 גרם ג'ינג'ר טרי
  • 2 כוסות סוכר לבן או חום – הלבן עושה צבע קצת יותר סימפטי לתרכיז, החום קצת יותר טעים.
  • 5 כוסות מים
  • פלפל חריף אחד אם רוצים – אני אוהב את המשקה הזה חריף
  • קליפה מלימון אחד או שילוב של ליים ולימון

Ginger Beer JPEG (14 of 27)-20140518

מקלפים את הג'ינג'ר. מגררים על פומפיה גסה או במעבד מזון עם דיסקית גירור. שמים את כל הרכיבים בסיר ומביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כשעה עם מכסה פתוח למחצה, מערבבים מידי פעם. מסננים, סוחטים את הג'ינג'ר. מאכסנים במקרר בכלי אטום. כשרוצים משקה מרענן מערבבים כמה כפות תרכיז ג'ינג'ר עם סודה ומיץ לימון. אם מספיק מאוחר ביום (וכבר חמש אחר הצהריים איפשהו בעולם…), אפשר להוסיף שוט של וודקה. ואם יש לכם קוניאק או ויסקי, גם הם ישתלבו טוב.

Ginger Beer JPEG (24 of 27)-20140518

שותים משקה ג'ינג'ר מרענן, סוגרים מעגלים ופותחים חדשים.

Ginger Beer JPEG (26 of 27)-20140518

 

 

 

השתיינים / זביגנייב הרברט: בלאדי מארי

IMG_0452

Fullscreen capture 30012013 215429.bmp

בימים שבהם גדלתי בירושלים, לא היו בה הרבה מסעדות. בכלל הסצנה הקולינרית הישראלית לא הייתה מאוד מרשימה אז. מה גם, שלצאת למסעדה היה אירוע גדול אצלנו במשפחה. לא משהו יום יומי. זה בעיקר היה קורה כשהיינו חוגגים יום הולדת. או, בימי מזל מיוחדים שבהם אחד הסבים או הסבתות היו מפנקים (נורא חבל שהמילה הזאת הופקעה מהשפה העברית על ידי כל פרסומת אפשרית… היא מילה כל כך נחמדה…) אותנו בארוחה בחוץ.

 IMG_9905

סבא וסבתא שלי הגיעו לארץ מפולין אחרי המלחמה. על סבא שלי אפשר היה להגיד באופן מאוד ברור שאפשר להוציא את הפולני מפולניה אבל אי אפשר להוציא את פולניה מהפולני. התרבות, השפה, המבטא, המשפחה וההרגלים הפולניים נשארו טבועים בו עמוק עמוק. אלכוהול לא היה משהו שגדלנו איתו בבית. רק בשנים האחרונות גילינו כולנו כמה הוא גאוני באירועים משפחתיים רבי משתתפים. מאז כולם נהנים בהם. אבל עד הגילוי הפלאי הזה, אף אחד לא שתה. חוץ מסבא שלי. כשהיינו יוצאים למסעדה סבא שלי היה מזמין כוסית של וודקת פינלנדיה קפואה בתור התחלה. הוא היה יושב בראש השולחן, מרוקן אותה במיומנות ומתלונן שהיא לא מספיק קרה בעברית מטובלת במבטא פולני. בימים ההם כילד, ידעתי שאני עד לאיזה טקס, רק לא הבנתי מהו. גם אחר כך כמתבגר ומבוגר צעיר שמתנסה לראשונה בשתייה חריפה לא הבנתי. רק עם ההגעה שלי לניו יורק אני חושב שהתחלתי להבין: וודקה זה לא טעם. וודקה זו תחושה. המגע שלה על הלשון, הניחוח החמקמק והחום החלק שמתפשט בגוף, שממש מאפשר לעקוב אחר המסלול שלה מהלוע ועד הקיבה. זו תחושה של גלות, תחושה של קירבה ובדידות. אני גרסה מעודנת של סבי. מרכך את הוודקה שלי עם סודה והרבה פלחי ליים. ככה למדתי לשתות אותה אחרי נסיונות ותעיות.

סבא שלי לא היה "שתיין", אני לא חושב. אבל הוא בהחלט בא מתרבות של שתייה חריפה. גם זביגנייב הרברט מגיע מאותה תרבות. לא יודע למה, אבל בעיני יש איזו רומנטיקה בשתיינות הפולנית. לפי השיר נראה שגם הרברט מסכים איתי. בכלל יש איזו פרקטיקה פואטית בשירה הפולנית, פשוטה ונוגעת לליבי. רק לאחרונה התחלתי להתוודע אליה ממש, אמנם את שימבורסקה כבר הכרתי מזמן, אבל יש עוד רבים. אני מקווה למצוא עוד פנינים ממנה ולשתף פה.

IMG_0300

אלכוהול "כבד" אף פעם לא היה הדבר שלי, אבל אני במסע להכיר ולהבין אותו. הוודקה היא  התחלה מצוינת. אז בימים שבהם אני יוצא ורוצה לשתות משקה קצת יותר כבד מבירה אני מזמין וודקה עם סודה. ניסיתי כל מיני וודקות. בעיני אבסולוט היא ממש לא רעה בטווח היותר נמוך וקטל וואן וסטולי טובות יותר, אך יקרות יותר. אבל אני עוד ממש לא מומחה לעניין. וודקה מחזיקים בפריזר והיא לא קופאת. פלא. אבל הקור בהחלט משפיע עליה ומכווץ את הטעמים, הגם ככה מאוד עדינים שלה, עוד יותר.

במסגרת הפוסט הקודם, ולכבוד השבת המשפחתית שלנו, הכנתי עם אחי בלאדי מארי, גם הוא קוקטייל מבוסס וודקה. זה מה שנקרא "קוקטייל בוקר". אל תשאלו אותי בדיוק למה. אולי בגלל כל הירקות שמסווים את האלכוהול. בכל אופן, אל תטעו. הוא בהחלט אלכוהולי. אם עושים אותו נכון, הוא חוויה ממש נחמדה. בשום אופן אל תחלמו אפילו על לקנות תערובות מוכנות לבלאדי מארי כי זה יוצא מגעיל. אם אתם הולכים על המשקה הזה, לכו עליו עד הסוף.

IMG_0306

הסודות להכנת בלאדי מארי טוב הם לא רבים, אך מהותיים.
ראשית, צריך להשתמש במוצרים איכותיים. הוודקה צריכה להיות מאיכות טובה וחשוב באותה המידה שמיץ העגבניות, שהוא הבסיס של המשקה הזה, יהיה גם הוא מאיכות גבוהה. איך יודעים? בודקים במרכיבים. אנחנו לא רוצים תיבול, לא רוצים חומרים משמרים, ומעדיפים שהוא לא יהיה מרכז.

IMG_9910
שנית, מיץ עגבניות כשלעצמו זה ממש לא טעים לדעתי. את מיץ העגבניות הבסיסי שלנו צריך לעבות, להעמיק ולגוון בטעמים נוספים. השף אומר שזה בעצם סוג של גספצ'ו אלכוהולי. אנחנו נעבוד על החלק הזה של עיבוי הטעמים בכל שלבי ההכנה.

מתחילים דווקא בקישוטים. כל כוס תקבל גבעול של בצל ירוק שאת הלבן בלמטה שלו חתכנו למניפה, וגבעול של סלרי. הם מתחכמים את המראה, מוסיפים לטעם וגם עושים שלא יהיה משעמם, כי אפשר להשתמש בהם בשביל להעביר את המשקה מהכוס לפה ואפילו לקחת ביס.

 garnishes

בנוסף, נקשט את פיית הכוס במלח וזרעי סלרי. זרעי סלרי קונים בחנות התבלינים. כותשים אותם כמה שאפשר בעלי ומכתש. מערבבים כמות שווה של זרעי סלרי ומלח. את פיית הכוס משפשפים בפלח לימון ומיד מטבילים את הכוס בתוך הזרעים המומלחים. עושים לכוס כתר.

IMG_0277-tile

בתור שונא סלרי מושבע היה לי טיפה קשה עם הזרעים, אם כי הם מאוד התאימו למשקה. אני מדמיין שאפשר לעשות את אותו הדבר גם עם פלפל שחור גס אולי. או אולי גם עם זרעים אחרים כמו זרעי כוסברה. לא יודע. תנסו ותספרו לי. יופי. הקישוטים מוכנים.

IMG_9941

אז בואו נכין בלאדי מארי כבר.  מה צריך? אלה כמויות שמספיקות למשקה אחד גדול גדול או לשניים בינוניים. הכמויות שמוצעות פה יוצרות משקה חזק באלכוהול ובטעמים. אפשר לשחק עם הכמויות לטעמכם.

250 מ"ל מיץ עגבניות איכותי
60 מ"ל וודקה טובה
20 מ"ל ג'ין (אפשר לוותר על הג'ין אם אין ועדיין יוצא מצוין. הוא לא מרכיב "קלאסי")
כ-15 טיפות טבסקו
כ-3 טיפות רוטב וורצ'סטר
כ-2 טיפות רוטב צדפות
מיץ מחצי לימון
פלפל שחור גרוס
כחצי כפית חזרת
לקישוטים:
יתד סלרי וגבעול בצל ירוק, אחד עבור כל כוס
מלח
זרעי סלרי

כדאי להשתמש בשייקר. אבל אם שכחתם את שלכם, כמו שלנו קרה, אפשר גם צנצנת גדולה עם מכסה שנסגר טוב.

 shaker

משתמשים בוודקה קפואה ומיץ עגבניות קר קר. את השייקר ממלאים בהרבה קרח. ככל שיהיה יותר קרח והמרכיבים יהיו קרים מלכתחילה, פחות קרח ימס פנימה וימהל לנו את המשקה. כלומר ריכוז האלכוהול והטעמים יהיה יותר גבוה. כלומר נהייה מבסוטים יותר. אמן.
לתוך השייקר מוסיפים שניים שלושה למטאים של בצל ירוק שחבטנו בו היטב וכמות נדיבה של עלי סלרי שמוללנו באצבעות קצת. אלה חומרי טעם שלא יכנסו לתוך הכוס בסופו של עניין, הם רק שם כדי לשדרג את מיץ העגבניות (באמת, אף פעם לא הבנתי אנשים ששותים מיץ עגבניות ככה וסתם, ועוד שאלה ברומו – למה בטיסות כולם שותים מיץ עגבניות תמיד? העולם הזה לפעמים מאוד לא ברור לי).

IMG_0338

מוסיפים את הוודקה והג'ין (הג'ין מוסיף עוד קצת תחכום טעמים ועוד קצת אלכוהול. אפשר לוותר עליו אם אין). אנחנו ספרנו כ-15 טיפות טבסקו, 3 טיפות רוטב וורצ'סטר ושתי טיפות של רוטב צדפות שהביאו אותנו לכדי סיפוק, אבל אתם יכולים לשחק עם זה לפה ולשם. מוסיפים גם מיץ מחצי לימון. לא הוספנו חזרת כשהכנו כי לא חשבנו על זה אז, אבל לדעתי זה יכול להיות מבריק שם בפנים. מנערים טוב טוב טוב טוב טוב טוב טוב טוב. מסננים לתוך הכוס המקושטת. מנסים לא להרוס את הכתר היפה שיצרנו. מוסיפים כמה קוביות קרח, קצת פלפל גרוס מעל הכל, תוקעים פנימה יתד סלרי ומכחול של בצל ירוק ומגישים מיד.

IMG_0379

נהנים מהתחושה של הוודקה ומכל הטעמים השונים שערבבנו והפכו לאחד וחושבים על הגלות וגם קצת על הבית.