על עצמי / לאה גולדברג – פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי עם אמנון יוהס

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-3

Fullscreen capture 462016 93956 PM.bmp

(מתוך לאה גולדברג, שירים ג' / לאה גולדברג, ע"מ 85, הוצאת ספרית פועלים 2004)

הפרחים שבקנקן על השולחן יודעים את הזמן עמוק בתוכם. הוא צרוב בעלי הכותרת שלהם, בגבעולים הדקים, שממשיכים לשתות מהמים גם אחרי שנקטפו מהפקעת. הם פרחו כולם ביחד, לפי אות של השמש והארץ, והיום הם הכי פתוחים שאי פעם יהיו, מתמתחים לכל עבר ומפיצים את הריח שלהם, מייחלים למגע. הם הגיעו לשיא ההדור שלהם ומכאן הדרך למטה קצרה. מחר, אני כבר יודע, למוד פרחים בקנקנים, אקום לראות את החיוּת שלהם מתחילה לפנות מקום לכליה. פרחים בבית אף פעם לא ממש שימחו אותי כי הם בשיאם זמן כה מועט ואז קמלים, ומתפרקים ובסוף נשארת רק עצבות חומה ונבולה. פרחים בבית נועדו למי שלא מפחד לקבל תזכורת תמידית שהזמן מבעבע בתוכנו בלי הפסקה. צריך להחליף אותם לפני שהעצב מגיע או לחיות עם הוכחה ששינוי כל הזמן נמצא באוויר.

Eggplant Tomato Sauce (3 of 42).jpg

Eggplant Tomato Sauce (9 of 42)

הכל תנועה והכל גם עומד, אנחנו עשויים מחלקיקים שפעם הרכיבו מישהו אחר ועברו את כל גלגולי החיים והמוות וכרגע הם בנו ולאן ימשיכו מכאן, אי אפשר לדעת. הגוף שלנו מורכב מעצים ושיחים, חיפושיות וכלבים, דינוזוארים ואנשים שהיו ואינם עוד, אלא בזכרון החמקמק של החומר. המים שאנחנו שותים כבר הרוו יערות ופרחים, חיות ואנשים, התאיידו והתעבו מחדש והתגלגלו בין שמיים ואדמה וים והגיעו אל הברז ומשם חזרה אל גוף האדם. מנקודת המבט של הנצח כולנו בסופו של דבר בדיוק אותו חומר ואולי זה בעצם מה שאנשים חווים כשהם מדברים על גלגול נשמות, המולקולות שראו עולם ומלואו כבר זוכרות קצת מכל מי שאי פעם הרכיבו.

Eggplant Tomato Sauce (5 of 42)

ההווה חורש את העתיד והופך אותו לעבר והזמן נחתם בחומר. יש מרכיב של זמן עמוק בתוכנו והשעונים, לוחות השנה, הטיימרים והסטופרים שהמצאנו בקושי מצליחים לתפוס מימד קטן מתוך החוויה האמיתית של המשך. נתנו לזמן יחידות כדי שנצליח לדבר עליו, אבל הוא לא באמת נכנע להן, הוא הרבה יותר סמיך. ובעוד הגוף מסונכרן עם הזמן, חי בתוכו וכפוף לו, הנפש, כך לפחות נדמה לי, מתפקדת במישור אחר, עונה לחוקיות אחרת. התינוק והילד שאני שהפכו למתבגר ואחר כך למבוגר, וכל אלה עדיין נגישים בתוכי לפעמים כאילו שהיו כאן ועכשיו ומאז ומתמיד. 34 שנים של חיים, על הגוף שלי רואים, בנפש אני לא מרגיש אותן. היא יודעת אותי עכשיו וגם את ההוא של פעם אבל לא מבינה בזמן שחלף ביניהם.

Eggplant Tomato Sauce (22 of 42)

הגוף מזדקן, זה ברור, אבל הנפש שלי רק משתנה בדרכים קשות לחיזוי. הזמן הוא רק שולי בשבילה, היא מצפצפת עליו מלמעלה, מכירה בקיומו אבל לא מתקמטת ממנו באותה הדרך כמו העור. הגוף משועבד לזמן, והנפש לחוקים אחרים של קיום. היא מגיבה לתחושות, לאנשים, לביחד ולבד. אצלה הכל יחסי. יש תקופות שהשאירו בה את חותמן שעיצבו ושינו אותה בזמן קצר, ויש חודשים, ואפילו שנים שבהן היא הייתה כמעט דוממת ולא נרשמה בה תנועה רבה. תקופות שלמות היא יכולה להיתקע בלא ניע ואז ברגעים ספורים היא יכולה להשתנות. ואולי לכן אף פעם לא התרגשתי מימי הולדת בשנים. 18, 21, 25, 30… כולם עברו. מעולם לא הייתי איש של תאריכים, מקטלג את העולם על פי חוויות ותרחישים.

Eggplant Tomato Sauce (8 of 42)

ועל אף הנסיון שלי להיראות סופר טרנסדצנטלי יש לי גם שתי רגליים על הקרקע, נשבע. ובתקופה הזאת של השנה אני נכנס ללחץ כי בכל זאת הזמן סוגר מעגלים ויום הולדת נוסף מגיע והשבועות לפני קצת מלחיצים.  כי אני לא יודע איך לחגוג וכל שנה אני נבהל מחדש שזה יהיה לא מספיק מיוחד או מיוחד קצת יותר מידי. השנה החלטתי שיום הולדת זה בשביל להגשים חלומות. וזה הזמן לעשות משהו שבא לי ושאחרת בחיים לא הייתי עושה. אז שכרנו בית באמצע היער ששייך לזוג שבבעלותם בית קפה ומאפייה ועל כן הבית כנראה גם מתפאר במטבח מצויד למשעי (את הקיצ'ן אייד נביא בעצמנו… השאר כבר שם) וכבר שבועות שאנחנו חולמים את כל הפרויקטים הקולינריים שביום-יום ובמטבחון הניו יורקי הקטנטון שלנו אנחנו לא מספיקים.

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-2

בחלום שלי, ניסע בין חוות, נקנה מכל הבא ליד, ואז נבשל משך שלושה ימים: קרואסונים, מוצרלה ביתית וריקוטה, פּוּלד פּורק, צירים סמיכים, לחמי מחמצת וסוכריות גומי ביתיות, מרמלדה וחלומות אחרים לרוב. את המצרכים אנחנו כבר אוספים במשך שבועות וההתרגשות רבה, כה רבה. ובסוף כשנחזור לניו יורק נזמין את מי שיהיה בסביבה לטעום. נדמה לי שבאוכל הגוף והנפש שלי נפגשים, וכשזה קורה, כשהם מתקיימים ביחד באותו מימד ורגע, מגיעה שמחה ואולי אפילו קצת אושר. נשמעת לי דרך נחמדה לבלות את יום ההולדת.

Eggplant Tomato Sauce (26 of 42)

ושאלה אליכם – אוהבי אוכל יקרים, אם היה לכם את כל הזמן שבעולם ואת מטבח החלומות, מה הייתם מכינים? תחלמו איתי לרגע, לכבודה היומולדת ואולי גם תתנו לי רעיונות חדשים?

Baskets and tomatoes

ומאיפה מגיעה ההשראה לכל זה? מהמפגש עם אמנון. בן הדוד שלי שאתם אולי כבר מכירים ושאיתו הכל אפשרי. חולמים, יוצרים ואוכלים ביחד, קונים מצרכים בשוק החיפאי ואז בסטודיו שהוא גם מרחב המחייה מבשלים ומצלמים ויש חיבור של הגוף, והנפש ובלוטות הטעם בכאן והרגע. הזמן של אמנון ושלי כמעט לגמרי מסונכרן והנפש גם. המתכון הסטודיו והאור שלו, הביצוע שלנו, הסלים היפים של תמר זוגתו. רוטב פסטה חציל שרוף ועגבניות שרי. קרמי בלי קרם, מתוק, וחמוץ ועמוק.

Eggplant Tomato Sauce (40 of 42)

מצרכים

  • 750 גרם חציל
  • פחית קטנה של עגבניות משומרות איכותיות
  • כ-350 גרם עגבניות שרי בצבעים שונים
  • 2 גבעולי כרישה
  • בצל צהוב קטן
  • בצל סגול קטן
  • ריחן או אורגנו טריים
  • מלח פלפל
  • לא חייבים אבל טעים – גבינת פטה

קולים על האש החשופה כ-750 גרם חציל. אולי כדאי לכם לפרוש מתחת נייר כסף, כי החציל מגיר מיץ.

Eggplant Tomato Sauce (15 of 42)

במחבת מאדים בצל סגול, בצל לבן וכרישה עד לריכוך והזהבה קלה.

Eggplant Tomato Sauce (29 of 42)Eggplant Tomato Sauce (30 of 42)

חופנים את בשר החציל השרוף ומוסיפים אותו יחד עם הבצל לממחה חשמלי. מוסיפים מלחפלפל וטוחנים הכל ביחד עם פחית קטנה של עגבניות מרוסקות. אמנון לימד אותי שלא כל העגבניות המרוסקות נולדו שוות, ואם משקיעים בפחית יקרנית לא מתחרטים.

Eggplant Tomato Sauce (21 of 42)

מחזירים לסיר ומבשלים ביחד דקות ספורות ואז זורקים פנימה, בשלמותן עגבניות שרי בכל הצבעים. נותנים להן להתרכך ולהתבשל קצת. מספר דקות. מגישים על פסטה עם הרבה גבינת פטה מעל ועלים של אורגנו טרי או בזיליקים.

Eggplant Tomato Sauce (27 of 42)

אוכלים פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי וחושבים על מפגשים מהנים בין הנפש והגוף.

Eggplant Tomato Sauce (35 of 42)

אמנון הוא אמן נהדר ואם בא לכם לראות את הסטודיו שלו ולקבל על הדרך מתכון  ל "שניצל" פלפל קלוי ממולא בגבינות תקפצו לכאן.

הכנו ביחד גם:

קונפי ארטישוק , סלט חוביזה וסלט זעתר

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

רק מקברי לילות / לאה גולדברג – חציל בגריל עם מיסו ומחשבות על שמחה ואושר

IMG_3208-001-20131014
 
 
Fullscreen capture 14102013 204106.bmp

כבר כתבתי בעבר על ההתמחות שלי בטיפול דיאלקטי התנהגותי (ועכשיו פתאום אני רואה שגם שם זה היה במתכון על חציל… מעניין….), די בי טי (DBT – Dialectical Behavioral Therapy). יש בטיפול הרבה מרכיבים ואחד החשובים הוא קבוצה של למידת מיומנויות. הקבוצה היא לא קבוצת תמיכה, אלא קבוצה לימודית שבה שני מנחים מלמדים מיומנויות מארבעה תחומים. אחת ממיומנויות הבסיס היא מיינדפולנס – קשיבוּת, ובכל פתיחה של קבוצה מעבירים תירגול של קשיבות. העקרון פה הוא עקרון של מדיטציה שעברה התמערבות. תרגיל קצר שבו מתבקשים המשתתפים למקד את תשומת הלב שלהם במשימה, לשים לב למחשבות שלהם ואחר כך לדווח על התהליך – התרגול הבסיסי ביותר הוא נשימה, אבל התרגילים מגוונים. אנחנו מלמדים שהקשיבות בדי בי טי מתחלקת לשלוש מיומנויות: התבוננות, תיאור והשתתפות פעילה. אני יכול לכתוב על זה עמודים שלמים. אבל אני לא אעשה את זה. אני רק אגיד עוד שהמטרות העיקריות של תרגול הקשיבות הן להגביר את היכולת להתבוננות עצמית ואת היכולת לשלוט בפעולה של המוח.

 IMG_3085-20131014

השבוע אני הייתי אחראי על תרגול הקשיבות ובחרתי תרגול של תיאור. כל משתתף קיבל דף עם שמות של חמישה רגשות (אושר, כעס, עצב, חרדה, פחד) ובזמן שהוקצב היה צריך לתאר איך הרגשות האלה באים לידי ביטוי אצלו. איך זה מרגיש להרגיש, תנסו גם אתם. לא עשיתי את התרגיל הזה אף פעם והתוצאה הייתה מעניינת. כעס, עצב, חרדה ופחד היו רגשות שידעתי לתאר די טוב איך הם מרגישים לי. אושר לא. יש לי חוויות של אושר בחיים, אבל הכי קרוב לתיאור שהצלחתי לתת לו זה שלווה. זה מאוד עניין אותי אז שאלתי הרבה חברים איך היו מתארים "אושר" וחשבנו על תחושה של להיות מרוצה, ש"הכל במקום", שאין צורך לנוע קדימה ברגע זה. עדיין, משהו בתיאור הזה חמקמק וליד.

שמחה אני יודע להגדיר קצת יותר טוב מזה, היא יותר ברורה לי. אני יודע מה הגוף שלי מרגיש כשאני שמח – למשל בהצגה טובה או בזמן ארוחה טובה, או כשאני פוגש מישהו שאני מאוד אוהב, אבל שמחה, כמו שאני רואה אותה, היא מצב יותר מוגבל בזמן. אושר אמור להתפרס לאורך תקופה. אנחנו שואפים לחיות ב"אושר", באגדות הם חיים "באושר ועושר". אבל מהו בדיוק? קשה להגיד… ועדיין אני, ורובנו לדעתי, רודפים אחריו. זה באמת גרם לי לרגע לחשוב ולנסות להבין אחרי מה בעצם אני רודף. אז אני יודע לתאר איך זה מרגיש כשאני מרגיש שמח אבל לא בטוח איך זה מרגיש להרגיש אושר. זה הוביל אותי למחשבה רדיקלית. אושר הוא המצאה תרבותית יותר מאשר תצפית שמתארת רגשות של בני אדם. אין תחושה כזאת באמת. הוא בעצם עניין סטטיסטי. ככל שנייצר יותר רגעים של שמחה או של היעדר רגשות שליליים, ככה נצבע תקופות כיותר מאושרות… האושר כמצב מתמשך לא נראה לי קיים.

  IMG_3077-20131014

אז אני מוריד את ה"אושר" מהטו דו ליסט שלי ובמקומו שואף למיצוי עצמי וליותר רגעים של שמחה ופחות רגעי כעס/חרדה/עצב. יש משהו בחידוד הזה שגורם לי לאנחת רווחה, לא עוד מרדף אחרי מושג לא מובן, כללי ומומצא, אלא הבנה יותר פרקטית של השאיפות שלי.

יופי, אז עכשיו אפשר סוף סוף להתפנות להכנת חצי בגריל עם מיסו. המיסו בלי ספק גרם לי לשמחה כשהוא נכנס לי למטבח. הוא טעים ומעניין ואפשר לשלב אותו בכל מיני מנות – מוקפצים, כרוטב לדגים, במרק המסורתי וכמו כאן כרוטב בגריל. את המנה הזאת הכנתי בארוחה שאירחתי בראש השנה והיא הייתה ה-להיט.

 misu

המיסו הוא משחה שנוצרת  על ידי התססה של דגנים שונים והוא בא בכל מיני צבעים וטעמים שנקבעים על פי היחסים בין הדגנים וזמן התסיסה. מיסו יכול להיות חסר גלוטן או לא, צריך לוודא ברשימת המרכיבים. במתכון הזה, (ובכלל אם רוצים לעשות ניסויים בבית) משתמשים במיסו הלבן, שירו מיסו. הטעם שלו עדין ומתוחכם קצת יותר והוא מאפשר להגיע לתוצאות טעימות בקלות. המיסואים האחרים הרבה יותר כבדים ומצריכים עבודה יותר מדויקת כדי שהם לא ישתלטו בברוטליות על הטעמים. קונים אותו בשקית אטומה או בקופסת פלסטיק ומעבירים אותו לצנצנת זכויכת במקרר. הוא מחזיק מלאאאאאאאאא זמן.

 IMG_3050-20131014

אז מה צריך? אפשר לגוון את הרוטב. הכי חשוב זה המיסו הלבן… אני מציע פה שילוב שאני נהנתי ממנו, אבל בהחלט אפשר לאלתר. שימו לב שהמיסו בעצמו די מלוח. לצילומים השתמשתי בסויה, אבל התחרטתי מאז ואני מוציא אותה מהמתכון כי היא גרמה למליחות מוזגמת. תעשו כאילו היא לא שם בבקשה.

זה מתכון שמתאים לכ-6 חצילים יפניים. חצילים ארוכים ולא שמנים.
3/4 כוס מיסו לבן
4 כפות של מירין
2 כפות של חומץ אורז
2 כפיות של ג'ינגר מגורר דק
2 כפות דבש או סוכר חום
כף של שמן שום שום קלוי
בצל ירוק ושום שום קלוי לקישוט
כ-2 כפות של שמן צמחי להברשת החצילים

 IMG_3070-20131014

מאוד פשוט להכנה.

את החצילים פורסים לשניים ומושחים היטב בשמן משני הצדדים. IMG_3097-20131014

דוחפים אותם לתנור שחומם ל-220 מעלות לכ-25 דקות. תלוי בגודל שלהם, אנחנו רוצים שהם יתחילו לשנות צבע ויהפכו רכים יותר.

 before after

מוציאים את החצילים ומדליקים את הגריל. מושחים שכבה של מיסו על כל חציל. קצת הגזמתי פה בצילומים וזה יצא טעם מאוד מאוד חזק. שכבה נאה, אך לא נאה מידי בבקשה.

מחזירים לגריל ל-7-10 דקות ומשגיחים. אנחנו רוצים שהמיסו יבעבע וישחים מעט, אך ממש לא ישרף. מוציאים. נותנים לזה טיפה להתקרר, מפזרים את השום שום ואת הבצל הירוק ומגישים.

 IMG_3179-20131014

מתרגלים אכילה תוך כדי קשיבות ומוסיפים עוד חוויה של שמחה לסטטיסטיקה של האושר שלנו.

 IMG_3196-20131014

לא כברוש / יהודה עמיחי: חציל ויאטנמי בספירלה שאפתנית

IMG_7700-041

Fullscreen capture 31032013 124238.bmp

סוף סוף. התחלתי הכשרה בשיטת טיפול חדשה בשבילי, די בי טי (Dialectical Behavioral Therapy). סוף סוף. להתמחות בטיפול דיאלקטי התנהגותי הייתה אחת המטרות החשובות ביותר שלי לשנה הזאת, ופתאום הנה זה קורה ועוד דרך המרכז שהמציא את השיטה ותוך כניסה לצוות הדי בי טי במרפאה שלי. זה מאוד מרגש ומשמח וככל שאני מעמיק בלימודים ומתנסה באספקטים השונים של השיטה אני רואה יותר ויותר כמה היא מתאימה להשקפת העולם שלי. השיטה התפתחה כמענה טיפולי להפרעות אישיות, אבל היום היא נפוצה מאוד כטיפול לעוד הרבה מצבים. בגדול, המטרה היא לעזור לאנשים שחווים רגשות באופן מאוד חזק להשיג יותר שליטה, להצליח לשרוד את גלי הרגש החזקים בלי לפגוע בעצמם ותוך כדי למצוא אפיקים לשיפור החיים. המטרה היא לא להתקהות, אלא למצוא יותר איזון פנימי. זו שיטה מאוד אמריקאית, "מבוססת עובדות" (כלומר עומדת בתנאי מחקר די מחמירים…). אני מודה שהסכמתיות שלה, והפשטנות שהיא לפעמים מתגאה בה ממריצים בי את בלוטות הציניות לעיתים… אבל האמת היא, שהכלים ודרך המחשבה שהיא מציעה עובדים בשביל המטופלים, וגם בשבילי והיא רחוקה מלהיות פשטנית.

IMG_7443-020מעט מידי מלמדים אותנו על הרגשות שלנו. על איך לקרוא להם, על איך הם משפיעים על החיים שלנו, על איך שהם לא בשליטתנו ועל איך להתמודד איתם כשהם פתאום מכים בנו. אני זוכר את התחושה כמתבגר חמום רגש (וברוך השם, גיל ההתבגרות שלי התפרש גם על חלק נכבד משנות ה-20 של חיי) שבה הרגש היה מציף אותי ומרגיש בלתי נסבל. זה לא היה כיף. רק בשנים האחרונות התחלתי ללמוד מה עובד בשבילי כשזה מגיע לויסות עצמי.

IMG_7296-002

עבר יותר מחודש מאז הפעם האחרונה שפרסמתי פוסט. החיים פתאום קרו והבלוג שהפך במהירות לחלק חשוב מאותם חיים נדחק הצידה. בהתחלה זה לא מאוד הציק לי, אבל אחרי שבועיים עמוסים, ועוד לפחות שבועיים שבהם ידעתי שלא אוכל לעבוד עליו התחלתי להרגיש רע עם עצמי. בעבר רגשות האשם האלה היו אולי יכולים להוביל אותי להפסיק לכתוב לגמרי. היום אני מנסה לעשות משהו אחר. אני מבין את האפורים שבין השחור ללבן, ומנסה להיות יותר עדין עם עצמי ולהמשיך גם אם אני לא נורא מרוצה. אז זה לא יבוא בבת אחת. זה יבוא באלפי יציאות קטנות. בכלל הרבה יציאות קטנות מוצא חן בעיני הרבה יותר כדרך חיים.

IMG_7553-028

והנה החציל הוייטנאמי הזה גם הוא ביציאות קטנות. הרבה שלבים קטנים שמרכיבים מנה יפה וטעימה. מצאתי אותו בספר בבית שבו ביקרנו אחרי שסנדי לקחה לנו את החשמל והמים מהדירה. צילמתי את המתכון באייפון, אבל לא את שם הספר לצערי… אני מת על חציל, ואף פעם לא ראיתי אותו עשוי ככה. הבעיה הייתה שמההוראות הכתובות היה קשה מאוד להבין איך לפרוס את החציל ככה שיהפוך לספירלה הנכספת. אז יום אחד אחרי העבודה קניתי שקית מלאה בחצילים והתחלתי לעשות ניסויים. אחרי כמה ימים של אכילת חציל בכל דרך אפשרית וטבח ביותר חצילים מאשר נעים להתוודות כאן, אני חושב שפיצחתי את השיטה. היא פשוטה ואלגנטית אבל יש פה כמה שלבים:

IMG_7318-005

קודם כל, מה צריך?
 
4 חצילים בינוניים לכיוון הקטנים עגולים ככל האפשר ואם יש חצילים לבנים או מנומרים עדיף.
 
לעליונית:
בצל שאלוט בינוני (או כרישה או בצל סגול)
צ'ילי אדום חריף אחד
4-5 שיני שום
שני צרורות בצל ירוק, עדיף כאלה עם פקעות לבנות גדולות יותר
כפית רוטב דגים (או סויה)
 
לרוטב:
4 כפות סויה
כפית סוכר
 
למי ההשריה: שתי כפיות מלח ומיץ מלימון אחד
 
למי הבישול: 2 כפיות מלח וכף חומץ

בוחרים חצילים בינוניים-קטנים ועגולים ככל האפשר. אם יש חצילים אסיאתיים לבנים או חצילים עם עור לבן-סגול מנומר, הם יצאו יותר טוב בניסויים שלי. לא לקנות חצילים גדולים! זה נהייה מאוד קשה להתעסק איתם.

עכשיו מורידים לחציל את שני הקצוות (מלמעלה קצת יותר כדי ליצור חציל כמה שיותר אחיד בעובי). מניחים אותו באופן מאוזן לפנינו ובעזרת סכין חדה שוסעים שסעים בעובי של 4-5 מילימטר. לא צריך יותר דק, לא כדאי יותר עבה. מגיעים רק עד שני שליש החציל כלפי מטה.

cutttiinnng

עכשיו מגלגלים את החציל לצד שלא חתוך ומשנים את כיוון החיתוך, החתכים כעת יהיו לאורכו של החציל. שוסעים את החציל הפעם רק עד אמצעו ויוצרים חפיפה בין השסעים הרוחביים לאלו האורכיים. לא מסובך כמו שזה נשמע. אפילו ממש קל. חוזרים על הפעולה עבור כל חציל.

IMG_7359-011

ממלאים קערה במים, מוסיפים שתי כפיות מלח ומיץ מלימון מניחים את החצילים בפנים. שמים סיר או משהו כבד שיחזיק את הממזרים מתחת למים.

cuts

בזמן הזה מכינים את העליונית. קוצצים את החלק הירוק של הבצל הירוק דק ומניחים בצד. קוצצים שום, צ'ילי, את החלק הלבן של הבצל הירוק ואת בצל השאלוט (אם אין שאלוט, כרישה או בצל סגול גם יעבדו, אבל קצת פחות).

cutting

מטגנים את כל אלה ביחד עם 2 כפות שמן עד שהם נהיים קצת קראנצ'ים ואז מוסיפים להם את החלק הירוק. מטגנים עוד איזו דקה, מוסיפים כפית רוטב דגים או סויה אם אתם לא בעניין של מוצרים מהחי (אבל אני מזהיר שרוטב הדגים, על אף חומיותו הבלתי מרגשת משדרג את המנה ביותר…) מערבבים עוד דקה ומעבירים לצלוחית.

מכינים את רוטב הסויה: מערבבים 4 כפות סויה עם כפית סוכר.

IMG_7566-030

החציל שהה במים מלוחים חמוצים כשעה ובדרכי נס ומדע הם ריככו אותו מעט ושאבו ממנו את המרירות והעוקצנות (אני מכיר כמה אנשים שאמבטיה כזאת הייתה יכולה להועיל להם…).

מרתיחים סיר גדול עם מים. מוסיפים כפית או שתיים של מלח וכפית או שתיים של חומץ. כשהמים רתחו מכניסים את החצילים פנימה לחליטה של 7 דקות, לא צריך יותר כי הם יתרככו יותר מידי. מידי פעם מגלגלים אותם כדי להגיע לבישול אחיד. מוציאים ישר לקערה של מים קרים להפסקת הבישול.

IMG_7595-032

אחרי כ-10 דקות כשהם כבר התקררו מנערים מעודפי מים מניחים על צלחת גדולה ובעזרת צלחת נוספת חלקה בתחתית מפעילים לחץ על החציל לכיוון הספירלה. אל תתביישו פה. תלחצו, אנחנו רוצים אותו דק וחתיך. הוא יגיר מים ומיץ מהלחץ, תתייחסו בהבנה ותרוקנו את הצלחת כפי הנדרש. כמעט סיימנו. באמת.

IMG_7611-034

במחבת גדולה שמים כמות נאה של שמן, נותנים לו להתחמם ומניחים את החצילים עם הצד היפה למטה. נותנים לכל צל להיטגן כ-5 דקות ועד לטיפה השחמה. מידי פעם מפעילים לחץ מלמעלה. זה יקפוץ וילכלך קצת. אם יש לכם מכסה אפשר לשים אותו באופן חלקי על המחבת.

IMG_7634-036

מוציאים בזהירות למגבת נייר לספיגה של שמן עודף. מניחים על צלחת, שופכים את הסויה המתוקה שהכנו ומניחים מעל כמות נאה של העליונית. אוכלים חמים. אפשר עם קערת אורז ליד או סתם ככה.

IMG_7662-038

נהנים מהטעם האקזוטי של החציל וחושבים על זה שלעשות דברים בשלבים זה דווקא נחמד, כי זה נותן למה לצפות ולאן להתפתח.

IMG_7337-007

כבר כמה שבועות שמסמכי גוגל דוק, אימיילים סודיים ומחשבות נזרקים לריק הווירטואלי בשיתוף פעולה משולש וטראנס אטלנטי. כולי תקווה שהוא יצליח לצאת לאוויר העולם בקרוב מאוד. בהחלט יש למה לצפות.