על עצמי / לאה גולדברג – פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי עם אמנון יוהס

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-3

Fullscreen capture 462016 93956 PM.bmp

(מתוך לאה גולדברג, שירים ג' / לאה גולדברג, ע"מ 85, הוצאת ספרית פועלים 2004)

הפרחים שבקנקן על השולחן יודעים את הזמן עמוק בתוכם. הוא צרוב בעלי הכותרת שלהם, בגבעולים הדקים, שממשיכים לשתות מהמים גם אחרי שנקטפו מהפקעת. הם פרחו כולם ביחד, לפי אות של השמש והארץ, והיום הם הכי פתוחים שאי פעם יהיו, מתמתחים לכל עבר ומפיצים את הריח שלהם, מייחלים למגע. הם הגיעו לשיא ההדור שלהם ומכאן הדרך למטה קצרה. מחר, אני כבר יודע, למוד פרחים בקנקנים, אקום לראות את החיוּת שלהם מתחילה לפנות מקום לכליה. פרחים בבית אף פעם לא ממש שימחו אותי כי הם בשיאם זמן כה מועט ואז קמלים, ומתפרקים ובסוף נשארת רק עצבות חומה ונבולה. פרחים בבית נועדו למי שלא מפחד לקבל תזכורת תמידית שהזמן מבעבע בתוכנו בלי הפסקה. צריך להחליף אותם לפני שהעצב מגיע או לחיות עם הוכחה ששינוי כל הזמן נמצא באוויר.

Eggplant Tomato Sauce (3 of 42).jpg

Eggplant Tomato Sauce (9 of 42)

הכל תנועה והכל גם עומד, אנחנו עשויים מחלקיקים שפעם הרכיבו מישהו אחר ועברו את כל גלגולי החיים והמוות וכרגע הם בנו ולאן ימשיכו מכאן, אי אפשר לדעת. הגוף שלנו מורכב מעצים ושיחים, חיפושיות וכלבים, דינוזוארים ואנשים שהיו ואינם עוד, אלא בזכרון החמקמק של החומר. המים שאנחנו שותים כבר הרוו יערות ופרחים, חיות ואנשים, התאיידו והתעבו מחדש והתגלגלו בין שמיים ואדמה וים והגיעו אל הברז ומשם חזרה אל גוף האדם. מנקודת המבט של הנצח כולנו בסופו של דבר בדיוק אותו חומר ואולי זה בעצם מה שאנשים חווים כשהם מדברים על גלגול נשמות, המולקולות שראו עולם ומלואו כבר זוכרות קצת מכל מי שאי פעם הרכיבו.

Eggplant Tomato Sauce (5 of 42)

ההווה חורש את העתיד והופך אותו לעבר והזמן נחתם בחומר. יש מרכיב של זמן עמוק בתוכנו והשעונים, לוחות השנה, הטיימרים והסטופרים שהמצאנו בקושי מצליחים לתפוס מימד קטן מתוך החוויה האמיתית של המשך. נתנו לזמן יחידות כדי שנצליח לדבר עליו, אבל הוא לא באמת נכנע להן, הוא הרבה יותר סמיך. ובעוד הגוף מסונכרן עם הזמן, חי בתוכו וכפוף לו, הנפש, כך לפחות נדמה לי, מתפקדת במישור אחר, עונה לחוקיות אחרת. התינוק והילד שאני שהפכו למתבגר ואחר כך למבוגר, וכל אלה עדיין נגישים בתוכי לפעמים כאילו שהיו כאן ועכשיו ומאז ומתמיד. 34 שנים של חיים, על הגוף שלי רואים, בנפש אני לא מרגיש אותן. היא יודעת אותי עכשיו וגם את ההוא של פעם אבל לא מבינה בזמן שחלף ביניהם.

Eggplant Tomato Sauce (22 of 42)

הגוף מזדקן, זה ברור, אבל הנפש שלי רק משתנה בדרכים קשות לחיזוי. הזמן הוא רק שולי בשבילה, היא מצפצפת עליו מלמעלה, מכירה בקיומו אבל לא מתקמטת ממנו באותה הדרך כמו העור. הגוף משועבד לזמן, והנפש לחוקים אחרים של קיום. היא מגיבה לתחושות, לאנשים, לביחד ולבד. אצלה הכל יחסי. יש תקופות שהשאירו בה את חותמן שעיצבו ושינו אותה בזמן קצר, ויש חודשים, ואפילו שנים שבהן היא הייתה כמעט דוממת ולא נרשמה בה תנועה רבה. תקופות שלמות היא יכולה להיתקע בלא ניע ואז ברגעים ספורים היא יכולה להשתנות. ואולי לכן אף פעם לא התרגשתי מימי הולדת בשנים. 18, 21, 25, 30… כולם עברו. מעולם לא הייתי איש של תאריכים, מקטלג את העולם על פי חוויות ותרחישים.

Eggplant Tomato Sauce (8 of 42)

ועל אף הנסיון שלי להיראות סופר טרנסדצנטלי יש לי גם שתי רגליים על הקרקע, נשבע. ובתקופה הזאת של השנה אני נכנס ללחץ כי בכל זאת הזמן סוגר מעגלים ויום הולדת נוסף מגיע והשבועות לפני קצת מלחיצים.  כי אני לא יודע איך לחגוג וכל שנה אני נבהל מחדש שזה יהיה לא מספיק מיוחד או מיוחד קצת יותר מידי. השנה החלטתי שיום הולדת זה בשביל להגשים חלומות. וזה הזמן לעשות משהו שבא לי ושאחרת בחיים לא הייתי עושה. אז שכרנו בית באמצע היער ששייך לזוג שבבעלותם בית קפה ומאפייה ועל כן הבית כנראה גם מתפאר במטבח מצויד למשעי (את הקיצ'ן אייד נביא בעצמנו… השאר כבר שם) וכבר שבועות שאנחנו חולמים את כל הפרויקטים הקולינריים שביום-יום ובמטבחון הניו יורקי הקטנטון שלנו אנחנו לא מספיקים.

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-2

בחלום שלי, ניסע בין חוות, נקנה מכל הבא ליד, ואז נבשל משך שלושה ימים: קרואסונים, מוצרלה ביתית וריקוטה, פּוּלד פּורק, צירים סמיכים, לחמי מחמצת וסוכריות גומי ביתיות, מרמלדה וחלומות אחרים לרוב. את המצרכים אנחנו כבר אוספים במשך שבועות וההתרגשות רבה, כה רבה. ובסוף כשנחזור לניו יורק נזמין את מי שיהיה בסביבה לטעום. נדמה לי שבאוכל הגוף והנפש שלי נפגשים, וכשזה קורה, כשהם מתקיימים ביחד באותו מימד ורגע, מגיעה שמחה ואולי אפילו קצת אושר. נשמעת לי דרך נחמדה לבלות את יום ההולדת.

Eggplant Tomato Sauce (26 of 42)

ושאלה אליכם – אוהבי אוכל יקרים, אם היה לכם את כל הזמן שבעולם ואת מטבח החלומות, מה הייתם מכינים? תחלמו איתי לרגע, לכבודה היומולדת ואולי גם תתנו לי רעיונות חדשים?

Baskets and tomatoes

ומאיפה מגיעה ההשראה לכל זה? מהמפגש עם אמנון. בן הדוד שלי שאתם אולי כבר מכירים ושאיתו הכל אפשרי. חולמים, יוצרים ואוכלים ביחד, קונים מצרכים בשוק החיפאי ואז בסטודיו שהוא גם מרחב המחייה מבשלים ומצלמים ויש חיבור של הגוף, והנפש ובלוטות הטעם בכאן והרגע. הזמן של אמנון ושלי כמעט לגמרי מסונכרן והנפש גם. המתכון הסטודיו והאור שלו, הביצוע שלנו, הסלים היפים של תמר זוגתו. רוטב פסטה חציל שרוף ועגבניות שרי. קרמי בלי קרם, מתוק, וחמוץ ועמוק.

Eggplant Tomato Sauce (40 of 42)

מצרכים

  • 750 גרם חציל
  • פחית קטנה של עגבניות משומרות איכותיות
  • כ-350 גרם עגבניות שרי בצבעים שונים
  • 2 גבעולי כרישה
  • בצל צהוב קטן
  • בצל סגול קטן
  • ריחן או אורגנו טריים
  • מלח פלפל
  • לא חייבים אבל טעים – גבינת פטה

קולים על האש החשופה כ-750 גרם חציל. אולי כדאי לכם לפרוש מתחת נייר כסף, כי החציל מגיר מיץ.

Eggplant Tomato Sauce (15 of 42)

במחבת מאדים בצל סגול, בצל לבן וכרישה עד לריכוך והזהבה קלה.

Eggplant Tomato Sauce (29 of 42)Eggplant Tomato Sauce (30 of 42)

חופנים את בשר החציל השרוף ומוסיפים אותו יחד עם הבצל לממחה חשמלי. מוסיפים מלחפלפל וטוחנים הכל ביחד עם פחית קטנה של עגבניות מרוסקות. אמנון לימד אותי שלא כל העגבניות המרוסקות נולדו שוות, ואם משקיעים בפחית יקרנית לא מתחרטים.

Eggplant Tomato Sauce (21 of 42)

מחזירים לסיר ומבשלים ביחד דקות ספורות ואז זורקים פנימה, בשלמותן עגבניות שרי בכל הצבעים. נותנים להן להתרכך ולהתבשל קצת. מספר דקות. מגישים על פסטה עם הרבה גבינת פטה מעל ועלים של אורגנו טרי או בזיליקים.

Eggplant Tomato Sauce (27 of 42)

אוכלים פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי וחושבים על מפגשים מהנים בין הנפש והגוף.

Eggplant Tomato Sauce (35 of 42)

אמנון הוא אמן נהדר ואם בא לכם לראות את הסטודיו שלו ולקבל על הדרך מתכון  ל "שניצל" פלפל קלוי ממולא בגבינות תקפצו לכאן.

הכנו ביחד גם:

קונפי ארטישוק , סלט חוביזה וסלט זעתר

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

הנחל שר לאבן / לאה גולדברג – ג'ינג'ר אייל ביתי סוגר מעגל

Ginger Beer JPEG (27 of 27)-20140518

Fullscreen capture 18052014 145420.bmp

(מתוך לאה גולדברג שירים ב', ע"מ 11, ספרית פועלים)

שקט, דממה, הס, דומיה.

lemons

אני מביט באגם מעל סלע.

Ginger Beer JPEG (3 of 27)-20140518

רוח נושבת- מחשקת את המים על האבנים הפזורות מסביב. היא מלטפת את פני – מסרקת את האגם; גלים גלים נעים לכיווני. עננים מחביאים ומגלים את השמש לסירוגין, מאירים ומצלים את פני. דמעות מתוקות של גשם עדין מלחלחות לי את הפנים. כל טיפה תזכורת מנחמת לצער והיופי בעולם. כל עונות השנה חולפות מול עיני, או אולי זה פשוט מה שקוראים לו אביב.

Ginger Beer JPEG (9 of 27)-20140518

שני אווזים מנמיכים עוף ובמפגש עם המים מתיזים לכל עבר. האגם מפנה להם מקום, נכנע להם לרגע מופתע אחד ובולע אותם אל תוך השגרה המימית העקשנית שלו. אם הייתי מפספס את שניית הנחיתה הייתי עלול לחשוב שהיו שם מאז ומתמיד.

Ginger Beer JPEG (5 of 27)-20140518

האוויר קריר ומרענן, צמרות העצים נעות בהתאמה מרגיעה, עלים ותיקים כבר מזמן פינו את מקומם על הענפים שמתכסים שוב בניצנים חדשים של אביב. הם ממתינים לתורם להיטמע בחזרה אל תוך הקרקע המוכרת להם היטב מהמחזורים הקודמים, מקבלים את ההתפרקות הבלתי נמנעת שלהם בהשלמה, מתוך ידיעה שגרסה מחודשת שלהם עוד תשוב ללבלב בעונה הבאה אחרי מנוחה באדמה.

Ginger Beer JPEG (11 of 27)-20140518אני פורש את הידיים לצדדים אצבעות מתוחות, מתמסר לרגע, מרגיש את משקל הגוף שלי נע מהעקבים לאצבעות הרגליים, את המסה שלי נכנעת לכוח הכבידה. אני משחרר את עצמי לתוך המים הצוננים, מגיח מתוכם אחרי מספר שניות והריאות, שהתכווצו מהלם הקור, מתרחבות בעוצמה, מתמלאות אוויר חדש.

Ginger Beer JPEG (20 of 27)-20140518

לכמה רגעים אני הוא אני ורק אני. בלי טכנולוגיה, נקי מהסחות, נטול מטענים. פשוט, כמו ביום בו נולדתי. בדיוק לפני 32 שנה.

Ginger Beer JPEG (17 of 27)-20140518

 


ג'ינג'ר אייל ביתי – אותו אחד ששתיתי ביום ההולדת שלי לפני 3 שנים, וכתבתי עליו בפוסט הראשון של הבלוג (כמה דברים השתנו מאז!). סוגר מעגל עם עצמי ועם קוראים שביקשו מתכון מדויק. ללא ספק משקה מנצח לימים חמים מנשוא של קיץ ולילותיו הנעימים עד כאב.

Ginger Beer

תצטרכו:

  •  400-500 גרם ג'ינג'ר טרי
  • 2 כוסות סוכר לבן או חום – הלבן עושה צבע קצת יותר סימפטי לתרכיז, החום קצת יותר טעים.
  • 5 כוסות מים
  • פלפל חריף אחד אם רוצים – אני אוהב את המשקה הזה חריף
  • קליפה מלימון אחד או שילוב של ליים ולימון

Ginger Beer JPEG (14 of 27)-20140518

מקלפים את הג'ינג'ר. מגררים על פומפיה גסה או במעבד מזון עם דיסקית גירור. שמים את כל הרכיבים בסיר ומביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כשעה עם מכסה פתוח למחצה, מערבבים מידי פעם. מסננים, סוחטים את הג'ינג'ר. מאכסנים במקרר בכלי אטום. כשרוצים משקה מרענן מערבבים כמה כפות תרכיז ג'ינג'ר עם סודה ומיץ לימון. אם מספיק מאוחר ביום (וכבר חמש אחר הצהריים איפשהו בעולם…), אפשר להוסיף שוט של וודקה. ואם יש לכם קוניאק או ויסקי, גם הם ישתלבו טוב.

Ginger Beer JPEG (24 of 27)-20140518

שותים משקה ג'ינג'ר מרענן, סוגרים מעגלים ופותחים חדשים.

Ginger Beer JPEG (26 of 27)-20140518

 

 

 

הזמן / לאה גולדברג – ניוקי מעשה שף עם ציר פטריות וירוקים

Gnoki JPEG (41 of 46)-20140109

Fullscreen capture 11012014 110255.bmp
 

ללכת לישון מוקדם או מאוחר ולקום מוקדם בכל מקרה, להיות איש של בוקר. להרגיש מה הקפאין עושה בגוף. לשתות סודה. להימנע ממאכלים למרות שהם טעימים כי אחר כך מרגישים אותם לשבוע, להבין בגוף. צרבת. לאבד שיער, לגלות שיער במקומות חדשים, להלבין, להשלים עם הגוף. להשלים. להתרגש עד דמעות ממחוות אנושיות. להיות סבלני, לקבל מורכבות, לשאוף לפשטות, לשחרר הגנות, לשפץ את הציניות. לחשוב על מה יהיה יותר בריא, ללכת על החדר בטווח המחירים הבינוני, לקנות את הסנדוויץ שמתחשק ולא את ההכי זול, לחוות איכות על פני כמות. לפתח עמדות מוצקות, לשמוע דיבורים ברדיו במקום מוזיקה, לענות לרדיו. להבין שהזמן הוא מוגבל. לקבל שאי אפשר הכל ואפשר הרבה. להתקבע, להתגמש. לדעת להכות כשהתזמון נכון.

Gnoki JPEG (28 of 46)-20140109

השלג סובב את תוכניות הביקור שלי. (מ)בוגר בשנה, הגעתי לארץ בשיאו, והורי הירושלמים ננצרו מלאסוף אותי משדה התעופה. ההתרגשות ששמורה רק ליציאה אל אולם מקבלי הפנים ולחיפוש אחר פרצופים קורנים ומוכרים התחלפה בתחושה קצת אבודה של מישהו שהוא הגרסה חסרת הבית והשורשים שלי. זה עבר בזריזות כשפגשתי את אחי שבמזל עוד היה תקוע בתל אביב מחוץ לירושלים בעצמו וקיבל את פני בהתרגשות הנכונה.

Gnoki JPEG (25 of 46)-20140109

במהלך הביקור פגשתי הרבה אהובים ואהובות, חלקם ותיקים, חלקם בפעם הראשונה. הזמן משאיר את חותמו על כולנו. זה נעים לראות. יותר קמטים בעור ויותר קמטים בנפש. בניגוד לתדמית הרעה, הם סימן טוב בעיני, זאת הדרך של הגוף להכיל יותר חומר ורוח באותו המרחב, העור מצטופף כדי להכיל את הנפש שגדלה ומסתעפת.

Gnoki JPEG (6 of 46)-20140109

האחים שלי עוד צעירים מכדי שיהיו להם קמטים בעור, אבל כבר בוגרים מספיק כדי שהנפש שלהם תהייה מסועפת היטב. אנחנו מגלים זה את זו שוב בכל פעם מחדש. פערי השנים בינינו נותרים זהים אך פערי הגיל מצטמצמים והשפה המשותפת הולכת ומתרחבת. מאוד טוב לנו ביחד ואנחנו גם יודעים לטפס זה על עצביו של זה. אמא שלי אוהבת לומר שמערכות היחסים עם אחים ואחיות הן מערכות היחסים הארוכות ביותר בחיינו. כשמסתכלים על זה ככה יותר קל להתפשר ולהתפייס, הרי אי נעימות רגעית מתגמדת אל מול איתנות היחסים לאורך כל החיים. אנחנו הרי (טפו טפו טפו) נמשיך להזדקן ביחד, וכשאין סכנת פרידה, או התפרקות ממשית, אפשר להניח למהמורות בדרך להשפיע פחות.

Gnoki JPEG (32 of 46)-20140109

הפוסט הזה הוא עוד תוצר של עבודה משותפת ביני ובין אחי השף-רופא-סופר-על-באופן-כללי. כשעובדים עם השף במטבח הופך להרבה יותר מעניין, כלים מוכרים מבריקים בשימושיות מפתיעה, אצבעות הידייים מצייתות למוח בדרכים חדשות. הכנו את הניוקי הכי טעים שאכלתי אי פעם. באמת שהוא היה נפלא. להכין ניוקי בבית לוקח הרבה זמן. זו השקעה רצינית. אז מה? תעשו את זה בכל מקרה, זמן זה כל מה שיש לנו וגם הוא כל הזמן נוזל בין האצבעות.

making Gnoki

מה תצטרכו?
לניוקי –
1.7 ק"ג תפוחי אדמה דזירה שיניבו בערך 1.5 ק"ג אחרי האפייה.
2 ק"ג מלח גס לאפייה
ביצה + 2 חלמונים
כף מלח
כף שמן זית או כף שמן כמהין אם בא לכם להתפלצן
חצי כוס פרמז'ן מגוררת דק
כ-2 כוסות קמח 

page

אופן הכנת הניוקי:

את תפוחי האדמה מכסים במלח גס ואופים בחום של 200 מעלות כשעה עד שהם רכים לחלוטין. המלח סופח נוזלים שמונעים מהניוקי להיות ענניים. אנחנו רוצים ניוקי ענניים. מוציאים מהתנור, חותכים לשניים ומקררים עד שניתן לעבוד איתם בידיים. נפטרים מהקליפה וממחים. נפטרים מכמה שיותר גושים בנסיון להגיע לפירה חלק. ובכל זאת, משתדלים להתעסק עם הפירה כמה שפחות. מניחים את הפירה על משטח עבודה, יוצרים גומה מכניסים שמן זית, ביצה וחלמון אחד, פרמז'ן,  כוס קמח ומלח ומתחילים ללוש בעדינות, כשהחומרים נטמעים מוסיפים חלמון נוסף ועוד חצי כוס קמח ולשים. המטרה היא להגיע למרקם אחיד של בצק מאוד רך, עוצרים כשהוא אחיד וכשאפשר כבר לגלגל אותו לגלילים בלי שהוא יתפרק, וזה קורה פתאום. יכול להיות שתצטרכו קצת יותר או קצת פחות קמח לצורך המטרה הזו, את חצי הכוס הנוספת תוסיפו "לפי העין". כשזה הופך לבצק תעצרו את הלישה. מקמחים את משטח העבודה. יוצרים גלילים וחותכים ניוקים, תבחרו איזה גודל בא לכם ותשתדלו להיות אחידים ככל האפשר. מקמחים את המוכנים. השף אומר שאפשר בקלות להקפיא, או לקרר ולבשל מחר. מרתיחים סיר גדול של מים מומלחים, מכניסים בנגלות, מוציאים כשהם צפים ומצפים בשמן זית בל ידבקו.

 Gnoki JPEG (8 of 46)-20140109

במקום רוטב פטריות רגיל עושים פה מעשה שף וממצים טעמי פטריות בבישול ארוך. מטגנים מעט את הבצל והשום עם החמאה, מוסיפים את הפטריות חתוכות גס או קרועות בידיים ביחד עם כל התבלינים. מטגנים עד שהן נכנעות לחום, מוסיפים חצי כוס יין לבן ומאדים. מוסיפים ליטר מים, מביאים לרתיחה ומבשלים כשעה. טוחנים את הפטריות במקל ממחה אם יש וממשיכים לבשל. אם המים מתאדים מוסיפים עוד. זה יהפוך מין חום לא מושך כזה. אבל הטעם והריח יהיו מדהימים. אחרי שעתיים בישול פחות או יותר מסננים החוצה את הפטריות והציר מוכן. השף זרק את מחית הפטריות לפח מיד ואני כמעט בכיתי. בטוח עוד אפשר לעשות מהן משהו.

 
כפית חמאה
חבילה פטריות שמפיניון
חבילה פטריות שיטאקי (טריות)
חבילה פטריות פורטבלו
חופן קטן של פטריות יער יבשות
חצי כוס יין לבן
בצל בינוני
2 שיני שום
ליטר מים
ענף טימין
עלה מרווה
מלח פלפל
 
לרוטב שמנת-פרמז'ן
חצי כוס שמנת מתוקה
חצי כוס פרמז'ן

בסיר קטן מביאים את השמנת לרתיחה, מוסיפים לה את גבינת הפרמז'ן וטורפים היטב תוך בישול. אחר כך נזלף מהטוב הזה על המנה המוכנה.

 toppings

תוספות מעל:
חצי ק"ג גרגירי פול, טרי או קפוא
רבע ק"ג גרגירי אפונה, טריים או קפואים
זר של אספרגוס
אגוזי מלך קלויים
פטריות שמפיניון חצויות שמטגנים במעט חמאה עד להזהבה – השף אומר שכדי שישחימו – דו נוט קרואד דה משרומז!
 
Gnoki JPEG (38 of 46)-20140109

את האספרגוס חותכים לחתיכות של כ-2 ס"מ. חולטים במים רותחים כל ירק בנפרד ומוציאים למי קרח שהם כמו כפתור הפוז של הבישול.

Gnoki JPEG (40 of 46)-20140109

להרכבה: במחבת גדולה או סיר ממיסים חמאה, מוסיפים ניוקי ואת הירקות ומחממים. מניחים את הניוקי על צלחת רחבה, מפזרים מעל אגוזים קלויים ופטריות, שופכים כמות יפה של ציר מעל (ממש מטביעים אותם), מטפטפים שמנת פרמז'ן, ומגרדים גבינה מעל. אנחנו השתמשנו בגרויר שוויצרי, שאם לא ידעתם היא מאוד שונה מהצרפתית. אוכלים ומתעלפים.

Gnoki JPEG (39 of 46)-20140109

אוכלים ניוקי משפחתי, חושבים על השנים שעוברות, על איך שאנחנו משביחים וגם קצת לא, ונהנים מהרגע  בזמן שהוא עובר.

more glasses

נב – אני יודע שזה יוצא הפוסט הארוך בתבל ועמכם הסליחה. אבל אם עדיין לא נמאס לכם ממני לגמרי אתם מוזמנם להציץ בטור החודשי החדש שאני כותב עבור מגזין "מרפסת". קוראים לו "לחם חוקנו". דומה ל"שירה אכילה" ושונה. במקום שירים, חוקים מהכנסת נקשרים למתכונים לדברים לסנדוויץ'. תעשו סיבוב אם מתחשק לכם. בכלל מגזין ששווה להכיר לדעתי.

רק מקברי לילות / לאה גולדברג – חציל בגריל עם מיסו ומחשבות על שמחה ואושר

IMG_3208-001-20131014
 
 
Fullscreen capture 14102013 204106.bmp

כבר כתבתי בעבר על ההתמחות שלי בטיפול דיאלקטי התנהגותי (ועכשיו פתאום אני רואה שגם שם זה היה במתכון על חציל… מעניין….), די בי טי (DBT – Dialectical Behavioral Therapy). יש בטיפול הרבה מרכיבים ואחד החשובים הוא קבוצה של למידת מיומנויות. הקבוצה היא לא קבוצת תמיכה, אלא קבוצה לימודית שבה שני מנחים מלמדים מיומנויות מארבעה תחומים. אחת ממיומנויות הבסיס היא מיינדפולנס – קשיבוּת, ובכל פתיחה של קבוצה מעבירים תירגול של קשיבות. העקרון פה הוא עקרון של מדיטציה שעברה התמערבות. תרגיל קצר שבו מתבקשים המשתתפים למקד את תשומת הלב שלהם במשימה, לשים לב למחשבות שלהם ואחר כך לדווח על התהליך – התרגול הבסיסי ביותר הוא נשימה, אבל התרגילים מגוונים. אנחנו מלמדים שהקשיבות בדי בי טי מתחלקת לשלוש מיומנויות: התבוננות, תיאור והשתתפות פעילה. אני יכול לכתוב על זה עמודים שלמים. אבל אני לא אעשה את זה. אני רק אגיד עוד שהמטרות העיקריות של תרגול הקשיבות הן להגביר את היכולת להתבוננות עצמית ואת היכולת לשלוט בפעולה של המוח.

 IMG_3085-20131014

השבוע אני הייתי אחראי על תרגול הקשיבות ובחרתי תרגול של תיאור. כל משתתף קיבל דף עם שמות של חמישה רגשות (אושר, כעס, עצב, חרדה, פחד) ובזמן שהוקצב היה צריך לתאר איך הרגשות האלה באים לידי ביטוי אצלו. איך זה מרגיש להרגיש, תנסו גם אתם. לא עשיתי את התרגיל הזה אף פעם והתוצאה הייתה מעניינת. כעס, עצב, חרדה ופחד היו רגשות שידעתי לתאר די טוב איך הם מרגישים לי. אושר לא. יש לי חוויות של אושר בחיים, אבל הכי קרוב לתיאור שהצלחתי לתת לו זה שלווה. זה מאוד עניין אותי אז שאלתי הרבה חברים איך היו מתארים "אושר" וחשבנו על תחושה של להיות מרוצה, ש"הכל במקום", שאין צורך לנוע קדימה ברגע זה. עדיין, משהו בתיאור הזה חמקמק וליד.

שמחה אני יודע להגדיר קצת יותר טוב מזה, היא יותר ברורה לי. אני יודע מה הגוף שלי מרגיש כשאני שמח – למשל בהצגה טובה או בזמן ארוחה טובה, או כשאני פוגש מישהו שאני מאוד אוהב, אבל שמחה, כמו שאני רואה אותה, היא מצב יותר מוגבל בזמן. אושר אמור להתפרס לאורך תקופה. אנחנו שואפים לחיות ב"אושר", באגדות הם חיים "באושר ועושר". אבל מהו בדיוק? קשה להגיד… ועדיין אני, ורובנו לדעתי, רודפים אחריו. זה באמת גרם לי לרגע לחשוב ולנסות להבין אחרי מה בעצם אני רודף. אז אני יודע לתאר איך זה מרגיש כשאני מרגיש שמח אבל לא בטוח איך זה מרגיש להרגיש אושר. זה הוביל אותי למחשבה רדיקלית. אושר הוא המצאה תרבותית יותר מאשר תצפית שמתארת רגשות של בני אדם. אין תחושה כזאת באמת. הוא בעצם עניין סטטיסטי. ככל שנייצר יותר רגעים של שמחה או של היעדר רגשות שליליים, ככה נצבע תקופות כיותר מאושרות… האושר כמצב מתמשך לא נראה לי קיים.

  IMG_3077-20131014

אז אני מוריד את ה"אושר" מהטו דו ליסט שלי ובמקומו שואף למיצוי עצמי וליותר רגעים של שמחה ופחות רגעי כעס/חרדה/עצב. יש משהו בחידוד הזה שגורם לי לאנחת רווחה, לא עוד מרדף אחרי מושג לא מובן, כללי ומומצא, אלא הבנה יותר פרקטית של השאיפות שלי.

יופי, אז עכשיו אפשר סוף סוף להתפנות להכנת חצי בגריל עם מיסו. המיסו בלי ספק גרם לי לשמחה כשהוא נכנס לי למטבח. הוא טעים ומעניין ואפשר לשלב אותו בכל מיני מנות – מוקפצים, כרוטב לדגים, במרק המסורתי וכמו כאן כרוטב בגריל. את המנה הזאת הכנתי בארוחה שאירחתי בראש השנה והיא הייתה ה-להיט.

 misu

המיסו הוא משחה שנוצרת  על ידי התססה של דגנים שונים והוא בא בכל מיני צבעים וטעמים שנקבעים על פי היחסים בין הדגנים וזמן התסיסה. מיסו יכול להיות חסר גלוטן או לא, צריך לוודא ברשימת המרכיבים. במתכון הזה, (ובכלל אם רוצים לעשות ניסויים בבית) משתמשים במיסו הלבן, שירו מיסו. הטעם שלו עדין ומתוחכם קצת יותר והוא מאפשר להגיע לתוצאות טעימות בקלות. המיסואים האחרים הרבה יותר כבדים ומצריכים עבודה יותר מדויקת כדי שהם לא ישתלטו בברוטליות על הטעמים. קונים אותו בשקית אטומה או בקופסת פלסטיק ומעבירים אותו לצנצנת זכויכת במקרר. הוא מחזיק מלאאאאאאאאא זמן.

 IMG_3050-20131014

אז מה צריך? אפשר לגוון את הרוטב. הכי חשוב זה המיסו הלבן… אני מציע פה שילוב שאני נהנתי ממנו, אבל בהחלט אפשר לאלתר. שימו לב שהמיסו בעצמו די מלוח. לצילומים השתמשתי בסויה, אבל התחרטתי מאז ואני מוציא אותה מהמתכון כי היא גרמה למליחות מוזגמת. תעשו כאילו היא לא שם בבקשה.

זה מתכון שמתאים לכ-6 חצילים יפניים. חצילים ארוכים ולא שמנים.
3/4 כוס מיסו לבן
4 כפות של מירין
2 כפות של חומץ אורז
2 כפיות של ג'ינגר מגורר דק
2 כפות דבש או סוכר חום
כף של שמן שום שום קלוי
בצל ירוק ושום שום קלוי לקישוט
כ-2 כפות של שמן צמחי להברשת החצילים

 IMG_3070-20131014

מאוד פשוט להכנה.

את החצילים פורסים לשניים ומושחים היטב בשמן משני הצדדים. IMG_3097-20131014

דוחפים אותם לתנור שחומם ל-220 מעלות לכ-25 דקות. תלוי בגודל שלהם, אנחנו רוצים שהם יתחילו לשנות צבע ויהפכו רכים יותר.

 before after

מוציאים את החצילים ומדליקים את הגריל. מושחים שכבה של מיסו על כל חציל. קצת הגזמתי פה בצילומים וזה יצא טעם מאוד מאוד חזק. שכבה נאה, אך לא נאה מידי בבקשה.

מחזירים לגריל ל-7-10 דקות ומשגיחים. אנחנו רוצים שהמיסו יבעבע וישחים מעט, אך ממש לא ישרף. מוציאים. נותנים לזה טיפה להתקרר, מפזרים את השום שום ואת הבצל הירוק ומגישים.

 IMG_3179-20131014

מתרגלים אכילה תוך כדי קשיבות ומוסיפים עוד חוויה של שמחה לסטטיסטיקה של האושר שלנו.

 IMG_3196-20131014

שירי ערש / פנקוטה שהוא בעצם מלבי עם עליונית תפוחים לראש השנה

IMG_1066-20130826

נוגה בת שלוש. היום חגגנו לה יום הולדת. סיפור האהבה בינינו התחיל כשהכרתי אותה לראשונה ביום שהגעתי לניו יורק. אמא ואבא שלה חיכו לי בידיים פתוחות (את אמא שלה היה קצת קשה יותר להקיף בחיבוק באותם ימים…) ועשו את הנחיתה שלי להכי רכה שאפשר. שלושה שבועות אחר כך נוגה יצאה אל אוויר העולם. שלוש שנים עברו מאז. הזמן זז אחרת לילדים ומבוגרים. שלוש שנים בזמן ילד הן כל כך הרבה יותר מאשר שלוש שנים בזמן מבוגר. לא רק בתחושה המתמשכת של הזמן אלא בהתפתחות עצמה. בזמן שאני עשיתי תואר שני ופגשתי איזה אדם או שניים חדשים, נוגה הספיקה עולם ומלואו. להיוולד, ללמוד להתהפך, לזחול, לשבת, לעמוד, ללכת, ליפול, לרוץ, לקפוץ, לרקוד, לדבר, לגדל שיניים, לאכול מוצקים. היא ריבעה את המשקל והגובה שלה! איזה טירוף זה שמהגוש הקטנצ'יק וחסר האונים שהיא הייתה אז גדלה ילדה אמיתית, שמדברת היום ברהיטות שתי שפות (שלוש אם סופרים ג'יבריש…), שרה, רוקדת, מציירת ובעיקר מתקשרת עם העולם באופן מופלא. אם זה לא ברור עדיין, אני לגמרי מאוהב.

 IMG_0624-20130823

מאוד כיף לי להיות דוד (לא ביולוגי, אבל דוד בכל זאת) של נוגה. מאז שהיא קטנטנה ההורים האוהבים שלה מאפשרים לי לשמור עליה ולבלות איתה ואני באמת יכול להגיד שהדייטים שלנו הם נקודת אור בלו"ז שלי בכל פעם מחדש. אנחנו אוהבים לשחק ביחד, להמציא סיפורים, לטייל לגינה או לשעת סיפור, לקרוא ספרים עד בלי סוף ולבשל ביחד.

 IMG_0607-001-20130826

מכל הרגעים האהובים עם נוגה, אני אולי הכי אוהב להרדים אותה. איזה סיפוק זה להרדים ילד (וכמה תסכול כשזה לא הולך…). אין תחליף לתחושה של החום והנחת שרובצת עלי כשאנחנו יוצרים יחד אווירת לילה. יחד עם השינויים שעברו על נוגה, השתנתה גם שגרת ההרדמה שלנו. זה התחיל בנענוע של תינוקת זבת ריר על יד אחת וכשגדלה על כיסא הנדנדה והמשיך לריטואלים משתנים כשהיא כבר במיטה, לפעמים נאבקת עם השינה ולפעמים מקבלת אותה בזרועות פתוחות. המכנה המשותף של כל ההרדמות לאורך השנים הוא שירי הערש. שירים שמביאים אל תוך חדר השינה עולמות רחוקים, תקוות ואכזבות, כאב וגם יופי. שירים ששרו לי, שירים שגיליתי בעצמי לאורך השנים, שירים נוגים שאני שר לנוגה.

 אני שר לנוגה מה שנדמה לי כשיר ערש, לפעמים בגלל המילים, לפעמים בגלל הנעימה, הגדרה נזילה. אני מאוד אוהב שירי משוררים, אבל לא רק:

songs

IMG_1016-001-20130826

ועכשיו למלקוטה. המתכון הוא מתוך "ששת מתוקים" והוא של קרין גורן עם קצת שינויים שלי. במקור מדובר במלבי. מי ורדים זה לא טעים בעיני. אז החלפתי אותם במקל וניל מה שהופך את זה לקצת יותר קרוב לפנה קוטה. אבל פחות עשיר. באמת שאני לא יודע להגדיר מה זה בדיוק. מה שבטוח שזה טעים. מאוד. כולם אומרים. לא רק אני.

 אז ביום ההולדת של נוגה צילמתי את הפוסט הזה במטבח שלה והשארתי לה מלקוטה יומולדת במקרר. אני לא חסיד גדול של קינוחי תפוחים (מלבד טארט טאטן…ממממ טארט טאטן…) והקינוח הזה מכניס את התפוח בדלת האחורית כעליונית מתוחכמת. יותר נחמד ככה. הנענע היא מה שהופך אותה למפתיעה וכיפית במיוחד. אבל אם לא מתחשק תפוח, אפשר לאלתר פה עליוניות אלטרנטיביות. הקרמיות הונילית של המלקוטה תקבל באהבה כמעט כל פרי, כפי שברא אותו הטבע, או אחרי בישול קצר עם סוכר. מכיון שהמלקוטה לא מאוד מתוקה בעצמה נחמד להמתיק את העליונית קצת.

 IMG_0660-20130823

מה צריך לכ-8 מנות אישיות של כחצי כוס

 ליטר חלב מלא
 250 מ"ל שמנת. ברור שעדיף 38 אחוז. אבל גם פחות אחוזים עובד פה. אפילו 10 אחוז. פחות עשיר, עדיין טעים מאוד.
 חצי כוס סוכר
 חצי כוס קורנפלור
מקל וניל. או כפית וחצי של תמצית וניל אמיתית. בשום אופן לא חיקוי וניל זול. זה יעשה את הכל בטעם של דני וניל, שכבודו הצבאי במקומו מונח, אך לא בראש שנתנו.
 

לעליונית:

 3 תפוחים חמצמצים (אני הכי אוהב אנה)
 4 כפות סוכר
 2 כפות דבש
 כ-10 עלי נענע קצוצים
 מיץ מחצי לימון
 שתי רצועות של קליפת לימון (מייצרים בעזרת קולפן)
 2 כפות מים 

ראשית מערבבים טוב טוב את הקורנפלור עם כוס של חלב קר עד שאין גושים בכלל. הקורנפלור נמס יותר טוב בנוזל קר, אז אל תתחכמו. את שארית החלב ביחד עם השמנת והסוכר מכניסים לסיר.

 kol halavan

פורסים את מקל הוניל לשניים ומגרדים ממנו את הזהב השחור. אוספים כל פרור ומכניסים לתוך הסיר. זורקים פנימה גם את התרמיל.

 vanilla

מחממים את הכל עד לסף רתיחה, כלומר עד שרואים את בועת הרתיחה הראשונה. מערבבים כל הזמן כי כל הסוכרים ישרפו אם לא כן. אני הכי אוהב עם מטרפה אבל אפשר גם עם כף עץ. כשמזהים את הבועה הראשונה הנכספת מוציאים את תרמילי הוניל הריקים, נותנים עוד ערבוב מהיר לקרופלור שבינתיים קצת שקע משעמום ושופכים את כולו לתוך הסיר. ממשיכים לערבב נמרצות. תוך שניות הנוזל יהפוך לקרם סמיך. כמו קסם. ממשיכים לערבב טוב עוד כ-2 דקות על האש.

הקרם יתקבע ויתגבש במהירות אז בעזרת מצקת מיד מעבירים לכלים אישיים. מכסים כל כלי בנייר צלופן ככה שהוא ממש יגע בקרם. זה מונע היווצרות של קרום מבאס. נותנים לכלים להתקרר מחוץ למקרר ואז מכניסים למקרר. צריך לפחות 3-4 שעות של קירור ובהחלט אפשר להכין לילה או שניים מראש.

 cellophane

לעליונית התפוחים – חותכים את התפוחים לשמיניות ואז לפרוסות דקות. אני לא טורח לקלף את הקליפה, בעיקר כי אני עצלן ולא איכפת לי לאכול אותה. אם לא בא לכם עליה תקלפו. מכניסים לסיר את כל המצרכים, מבשלים על אש בינונית, קודם עם מכסה סגור ואז פתוח. בסה"כ כ-25 דקות. לא שוכחים לערבב מידי פעם. התפוחים צריכים להתרכך מאוד והנוזלים צריכים די להתאדות. מקררים.

 apples before and after

לפני ההגשה מורידים את הצלופן, מניחים כף נדיבה של עליונית על כל מנה ומגישים.

 IMG_1072-20130823

אוכלים מלקוטה תפוחית לכבוד השנה החדשה ומהרהרים על איך שהזמן פשוט עובר לו. שנה טובה!

080313NewYork

את התמונה האהובה הזאת צילם אבא של נוגה שהוא צלם מוכשר ביותר. צילומים נוספים שלו פה.

שירה אהובה – גולדברג, עמיחי, יונתן וגידלי: סלט פטריות, רוקולה וצנוברים ומאבק המשוררים.

IMG_6964

היום מכינים סלט פטריות פשוט וטעים מאוד. אבל לפני זה, כמה מילים על מה אני אוהב בשירה.

shrrom

אני אוהב שפה ומילים. בחרתי במקצוע שהמילים בו הן סוכן השינוי המרכזי. למילים יש כוח תיאורי אבל גם כוח בורא. אני כל פעם מתפלא שמילים משנות את איך שאנחנו מרגישים, פיזית ונפשית. הן משפיעות על איך שאנחנו פועלים בעולם. הן משפיעות על הכימיה של המוח ושל הגוף. זה אדיר בעיני שמילים אשכרה משפיעות על כימיקלים שהמוח שלנו מפריש.

 IMG_6993

שפה היא כלי חשוב, כבר כתבתי על זה בכל מיני דרכים. ככל שיש יותר מילים וצירופים של מילים השפה מאפשרת ביטוי יותר מדויק ומעמיק של העולם. ככל שיש מילים יותר מדויקת, ככל שמילה היא יותר ספציפית, מכילה בתוכה יותר משמעויות מתאפשר לנו יותר להגדיר את העולם שלנו.

 הבעיה שאני נתקל בה עם השפה היא שבנקודות הקיצון היא כושלת. הרי בסופו של דבר שפה היא אוסף של סמלים: תנועות, הברות ומילים, כללים ותחביר שמסמלים את העולם הפנימי והחיצוני שבו אנו חיים. הבעיה עם סמלים היא שהם אף פעם לא מצליחים להכיל באמת את כל המשמעויות של מה שהם מסמלים, אחרת הם לא היו סמלים, הם פשוט היו הדבר עצמו… כמו שאני רואה אתה זה, השפה מסמלת את העולם, אבל לא מצליחה להכיל אותו לגמרי. אני חושב שזה ניכר בעיקר בנקודות הקיצון הרגשיות. כשיש אושר גדול שאי אפשר לתאר במילים, או אל מול אסון או טרגדיה או כאב גדולים מנשוא, שם השפה מתחילה לזייף. לא מצליחה לעשות את מה שהיינו רוצים שתעשה, לא מקיפה את כל רוחב ועומק החווייה. אלה רגעים כאלה שקולות לפעמים יותר יעילים ממילים: צעקות, בכי, צחוק, נהמות, אלה ביטויים רגשיים לא מילוליים שלפעמים מצליחים לתאר את החוויה או להכיל את החוויה הרגשית באופן יותר טבעי.

IMG_7021
שירה טובה בעיני מצליחה להתגבר במשהו על הבעיה הזו של השפה. היא מצליחה לכופף ולעקם את השפה ככה שתצליח לעשות משהו חדש. תוך התעלמות מחוקי התחביר לפעמים, ועל ידי המצאת מילים חדשות ומשקלים חדשים שירה טובה לוקחת את השפה למקום אחר, למקום שבו היא כבר לא לגמרי מסמלת את העולם, אלא היא היא העולם. לרגע. לשנייה.

 IMG_6982

יש כל מיני סוגים של שירים ומשוררים ואני יודע להעריך כל מיני סוגים של שירה. אבל השירה שהכי מרגשת אותי, זאת שגורמת לי להחסיר פעימה, היא השירה שמצליחה לתאר איזו חוויה שאחרת לא הייתה לי דרך לתאר. השירה שאני אוהב מצליחה לתאר חוויה שמשפט או פסקה או ספר לעולם לא היו מצליחים לתאר. הקוגניציה שלנו אולי פועלת בתוך עולם שהוא תחבירי, אבל הרגש לא מציית לכללי התחביר, הוא הרבה יותר אקראי ורוצה להשתחרר מהכבלים שהשפה שמה עליו. בשבילי שירה היא החופש הזה.

IMG_7082

משוררים שבאופן תדיר מצליחים לתאר ולהרחיב את העולם שלי הם לאה גודלברג בשירי הבדידות שלה ובכלל, שמרגשת אותי עד טירוף כבר שנים:

 
Fullscreen capture 22022013 003421.bmp
 
יהודה עמיחי שהוא המלך של הרגש והחוויה הספציפית:
 
Fullscreen capture 22022013 083234.bmp
 
נתן יונתן בשירי הים והנחל שלו:
 
Fullscreen capture 22022013 005859.bmp
 
ואורית גידלי שיודעת מה הם רגשות כאילו היא בעצמה המציאה אותם ומזקקת חוויות רגשיות לשיריה בגאוניות:
 
Fullscreen capture 22022013 003450.bmp
 

יש עוד, כמובן, אבל אלו משוררים שאני חוזר אליהם שוב ושוב בשביל להרחיב את הנפש ולתאר את העולם שלי. מאוד מעניין אותי מי הם המשוררים האהובים על קוראי הבלוג. תמיד כיף להכיר משוררים חדשים או לחלוק אהבה למשוררים עם אנשים אחרים. אז מי אתם אוהבים? ולמה? אשמח לשמוע בתגובות (אבל אנא אל תצטטו שירים מלאים, זה הופך את התגובות לארוכות מידי והמערכת נוטה להשתגע מזה :).

 IMG_7092

אז שירה עברית חשובה לי בעולם הזה וכבר כמה זמן שאני עוקב אחר קבוצה אדירה של אנשים שדואגים שהיא תמשיך להתקיים. על מאבק המשוררים כבר שמעתם? מדובר בהתארגנות וולנטרית של משוררים ואוהבי שירה שהחליטו לקדם את השירה העברית בארץ בכל מיני דרכים. הם מקדמים חינוך לשירה, תו פואטי לחנויות, הצעות חוק שקשורות במימון וקידום שירה (!), קידום פרסי ספרות לשירה, אירועי שירה ועוד הרבה יוזמות מעניינות וברוכות. תציצו. אולי תחליטו לעקוב אחריהם, לתמוך ולהשתתף.

 IMG_7213

אז סלט פטריות עם רוקולה וצנוברים. זה ממש פשוט להכנה. הוא מככב אצלנו במשפחה בארוחות שישי כבר הרבה שנים ואף פעם לא נמאס לי ממנו. גם הוא כמו שיר טוב, תופס איזה טוּב בעולם בשילוב הטעמים שלו, שאחרת לא היה ברפטואר שלי. גילוי נאות – פטריות הן אולי הדבר שאני הכי אוהב לאכול. אבל גם פושרי פטריות יהנו מהסלט הזה לדעתי. השילוב של המרקם של הפטרייה עם החריפות של הרוקולה והאדמתיות של הצנוברים ביחד עם הלימון ושמן הזית הוא פשוט מצוין.

מה צריך?

פטריות שמפיניון לבנות רגילות (מיד כמה מילים על איך לבחור אותן)
עלי רוקולה טריים
חופן נדיב של צנוברים
לרוטב: שמן זית, לימון, מלח ופלפל.

זה הכל מאוד פשוט. קודם כל בוחרים פטריות, שמפיניון רגילות כאלה שיש בכל סופר. איך בוחרים פטריות? קודם כל הן צריכות להיות לבנות ויפות. אבל הכי הכי הכי חשוב שהן תהיינה קשות למגע. כשלוחצים עם האצבע היא לא צריכה לשקוע. הגודל של הפטרייה פחות חשוב, למרות שאני אוהב אותן כשהן יותר קטנות. אבל שוב, הכי חשוב שהן פשוט תהיינה קשות מאוד. אם הן רכות אל תקנו. תכינו סלט אחר ותחכו לפעם הבאה.

המהדרים מברישים את הפטריות מהלכלוך שלהם כדי שמי השטיפה לא יספגו בהן. אני קצת עצלן בקטע הזה ולרוב שוטף קלות במים. הפעם השקעתי בכם וניגבתי עם מגבת נייר.

 IMG_6928

חותכים את הפטריות לפרוסות. אני אוהב פרוסות לא מאוד מאוד דקות כדי שיהיה קצת במה לנגוס, אבל לא כדאי פרוסות עבות מידי כי  אז הרוטב לא ממש נספג וזה חבל.

 IMG_7189

מניחים בקערה את עלי הרוקולה השלמים ביחד עם הפטריות החתוכות.

קולים צנוברים במחבת. לא צריך שמן. אבל כן צריך לערבב באופן תמידי ולשים לב אליהם כי הם ערמומיים הקטנטנים האלה. הם צוברים חום ונשארים לבנבנים במשך כמה דקות ואז בשניות הופכים זהובים ופריכים ובשניות נשרפים ונהיים מרירים. בהההה.

IMG_7005

הרוטב הוא רוטב פשוט. שמן זית, לימון, מלח פלפל. אמא שלי לימדה אותי שאמא שלה לימדה אותה שהיחסים הנכונים ברוטב כזה הם שליש לימון ושני שליש שמן זית. לי זה תמיד עובד.

lemon sauce

שופכים את הרוטב, מערבבים טוב טוב. נותנים לסלט טיפה לשבת, עשר דקות-רבע שעה ככה כדי שהפטריות יספגו קצת מהרוטב וישתבח טעמן.

 IMG_7230

זהו. אוכלים ומקווים שהשירה העברית תמשיך לצוץ כפטריות האחרי הגשם (אבל מבינים שזה לא יבוא לבד ומצטרפים למאבק המשוררים).

ימים לבנים / לאה גולדברג: ג'ינג'ר אייל ביתי

************************************************* את הפוסט הזה כתבתי בספטמבר 2011. הכנתי, צילמתי, כתבתי, ערכתי והייתי ממש לא מרוצה מהתוצאה. אז גנזתי ולא התחלתי את בלוג חלומותי. המסקנה הייתה – צריך מצלמה חדשה. עכשיו (ספטמבר 2012) סוף סוף יש לי. אז אני מצרף את הפוסט הזה. בלוגרים כותבים שתמיד הם מובכים מהתמונות הראשונות שלהם ושמשתפרים עם הזמן והנסיון. אז אני סולח לעצמי מראש ומבטיח להשתפר ***************************************************************

ימים לבנים / לאה גולדברג

"כָּל-כַּךְ קַל לָשֵֹאת שְתִיקַתְכֶם, יָמִים לְבָנִים וְרֵיְקִים!
הֵן עֵיְנַי לָמְדּו לְחַיֵךְ וְחָדְלוּ מִֹשֶכְּבָר
לְזָרֵז עַל לוּח-שָעוֹן אֶת מֵרוֹץ הַדַּקִּים.
יְֹשָרִים וּגְבֹהִים הַגְֹּשָרִים בֵין אֶתְמוֹל וּמָחָר".

(מתוך לאה גולדברג שירים א', ע"מ 53, ספרית פועלים)

הפוסט הראשון שלי חייב להיות לאה גולדברגי. כי בשבילי אין משוררת יותר מרגשת ממנה. אני יכול להעריך אסתטיקה ושפה גבוהה בשירה, מטונימיות וסינכדוכות, מקצבים יאמבים וטרוכאים מושלמים. אבל האמת היא שאני מודד שירים בעיקר לפי כמה הם מרגשים אותי. ולאה גולדברג מרגשת אותי כמעט תמיד. "ימים לבנים" הוא שיר מולחן די מוכר אבל העמקה במילים שלו חושפת כל כך הרבה רבדים חבויים. אבל אני לא נכנס לזה (טוב, "הָאֵם הַלֵּאָה" – לאה גולדברג… איזה יופי… אבל די מספיק עם זה), לא לשם כך התכנסנו. אז לשם מה יש מי שישאל והתשובה היא כזאת: שירה ואוכל הם שניים מהדברים האהובים עלי ולא התחשק לי לייצר עוד בלוג בישול רגיל ולכן במקום סתם מתכונים מצולמים עם הוראות יש גם בונוס. שיר. קצת כמו חולצה ותקליט, אבל שיר ומתכון. הצימודים של השירים והמתכונים הם לגמרי פרי הדמיון שלי ונבחרים על פי הקשר הלגמרי מופרך שנוצר אצלי בראש בין השירים לדברים שאני אוכל ושותה. ב"ימים לבנים" קשה לי להיכנע לאווירת הלובן הקיצי המשתקת וחונקת (אם כי מתקתקה) ולכן הצטרף אליו אצלי בראש מתכון קיצי אבל עם קצת פלפל (פיגורטיבי וגם אמיתי). לפניכם המתכון שלי לשיכר זנגביל ביתי (הרי הוא ג'ינג'ר-אייל – הוריי!).

את יום ההולדת ה-29 שלי חגגתי ברד הוק ברוקלין, שם עשיתי את ההכשרה המעשית שלי השנה במסגרת התואר השני שאני עושה בעבודה סוציאלית קלינית ב-NYU. בשכונה, שעוברת מגמה של ג'נטרפיקציה בשנים האחרונות, החלו לצוץ בתי קפה ומסעדות על טהרת המקומי-אורגני, מילות הקסם של הקולינריה הניו יורקית שגם מקפיצות את מחיר האוכל ב-30% בכיף. אני עבדתי עם האוכלוסיות הוותיקות של השכונה, השחורים וההיספנים שגרים בפרויקטים הממשלתיים, שבוודאי לא מגיעים לכל המסעדות האלה ובכלל תהליך הג'נטרפיקציה דוחק אותם החוצה מהשכונה לאט אך בנחישות. בכל אופן, תמיד היה לי מוזר ללכת לכל המקומות האלה במהלך השנה בידיעה שהקליינטים שלי בוודאי לא מבקרים שם. אבל זה היה יום ההולדת שלי. אז כדי לציין את התאריך הלכתי לבית קפה אורגני-מקומי-מתומחר-יתר-על-המידה בהפסקת הצהריים. האוכל היה טעים ולא מפתיע אבל הג'ינג'ר אייל הביתי שהזמנתי, אוי הג'ינג'ר אייל הביתי… כששאלתי את המלצרית איך הם מכינים את המשקה, שהוא אחד המרעננים שיצא לי לטעום והתאים לי מאוד לימות הקיץ שכבר התחילו לבצבץ מתוך הקור פה, היא לא הסכימה לגלות. היא רק אמרה שהם מכינים את הסירופ במקום על ידי בישול של גינג'ר ותבלינים בסירופ סוכר. ברור שמאותו הרגע ג'ינג'ר אייל ביתי לא הפסיק להעסיק את המחשבות שלי, חיפשתי מתכונים, בדקתי מחירים וכשסיימתי סוף סוף את הסמסטר גם ניגשתי לעבודה. הרעיון באמת פשוט וקל וזה יוצא לא פחות מאדיר. עובד מצוין כסירופ לסודה, מים קרים וגם כבסיס לכל מיני קוקטיילים (בנתיים הלהיט הקיצי החדש פה אצלי כשבאים חברים זה וודקה, סודה, סירופ ג'ינג'ר והרבה מיץ לימון). אז ככה מכינים את המשקה המופלא:

דבר ראשון שצריך להחליט זה אם להשתמש בסוכר חום או לבן. אני ניסיתי גם וגם. הסוכר הלבן יוצר משקה יותר נעים לעין בסופו של דבר, מבחינת טעם דווקא העדפתי את החום כי הוא יותר קרמלי. אפשר גם לשלב. אחרי שבחרנו את סוג הסוכר ניגשים לעבודה. חוצים את הפלפל החריף ופולים ממנו את כל הגרעינים. מקלפים את הג'ינג'ר ועם הקלפן מקלפים גם את הלימונים בעדינות (אני השתמשתי גם בליימים, אבל יותר קשה להשיג אותם בארץ…), רק את הצבעוני בלי הלבן המר. את הג'ינג'ר מגררים בפומפייה גסה ישר אל תוך הסיר שאיתו נעבוד. הג'ינג'ר יגיר הרבה מיץ בזמן הזה ואנחנו לא נבזבז אף טיפה שלו. חלק מהג'ינג'רים שנתקלתי בהם היו מאוד סיביים ולכן היה קשה לגרר אותם. מה שקצת עזר היה לחתוך אותם לחתיכות קצת יותר קטנות, בגודל של 4-5 ס"מ ולא לעבוד עם חתיכות גדולות. אם ממש לא הולך או אין פומפייה אפשר גם לקצוץ לקוביות קטנות. זה עדיין יעבוד, רק שהטעם יהיה פחות חזק. כמה שיותר קטן וקצוץ הג'ינג'ר ישחרר יותר טעמים לסירופ. תעשו את השיקול בעצמכם.

נפלא. החלק הקשה כבר מאחורינו. לסיר שאליו גיררנו את כל הג'ינג'ר מוסיפים 4 כוסות סוכר, 6 כוסות מים וחצי מקליפות הלימונים. סירופ סוכר פשוט לרוב מורכב ממים וסוכר ביחס של 1:1. מכיוון שהסירופ שלנו יתבשל בערך שעה והמים יתאדו הוספתי עוד שתי כוסות מים ככה שהיחס במקרה הזה הוא 1:1.5.

אבוי, ואז גיליתי שהסיר שבחרתי קטן מידי. אז החלפתי לסיר אחר.

אוקיי, מניחים מעל הלהבה הגבוהה ונותנים לכל הסיפור לרתוח. מנמיכים את האש ומבשלים כשעה בלי כיסוי, בערך שליש מהמים אמורים להתאדות. מערבבים מידי פעם. יופי. כמעט נגמר.

הנה, מה שנשאר אחרי הבישול:

מורידים מהאש ונותנים לסירופ להתקרר. כשהסירופ קר מוסיפים אליו את שארית קליפות הלימון ואת הפלפל. למה ככה? כדי להעמיק את הטעם. קליפות הלימון המבושלות נותנות טעם מאוד ספציפי, קליפות הלימון הטריות מוסיפות רעננות. ניסיתי גם להוסיף מיץ לימון לסירופ בשלב הזה והאמת היא שאחרי יומיים במקרר זה כבר לא היה מורגש כמעט בכלל. אם רוצים משקה חמוץ (ומי לא רוצה משקה חמוץ באמצע הקיץ…) מוסיפים מיץ לימון טרי ישר לכוס. מילה על הפלפל – אני נהנה מהמשקה הזה כשהוא ממש חריף משום מה, ואני לא מת על חריף באופן כללי. הג'ינג'ר חריף גם ככה בפני עצמו. אולי לא כולם ירצו להוסיף פלפל שלם או פלפל בכלל. לאלו שממש מפחדים, תזכרו שתמיד אפשר להוסיף אחר כך עוד חריפות, אבל להוריד חריפות יהיה מאוד קשה.

השלב הכמעט אחרון הוא השלב השנוא עלי. לחכות… אחרי שהסירופ מתקרר לגמרי והוספנו לו את הפלפל וקליפות הלימון מכניסים אותו למקרר ונותים לו לעמוד לפחות 24 ומומלץ אפילו להגיע עד ל-48 כדי למצות את הטעמים. חשוב חשוב חשוב לשמור את הסירופ בכלי אטום אחרת טעם הג'ינג'ר מאוד נחלש. כשכבר אי אפשר להתאפק מסננים במסננת דקה ונותנים לכל הסירופ לטוף מהג'ינג'ר (אפשר לעזור לו קצת עם לחץ). אני לא אוהב חתיכות צפות ולכן מסנן. מי שישאיר את הג'ינג'ר או חלק ממנו יזכה לטעמים יותר חזקים לאורך זמן… עכשיו נותר רק לבקבק או לצנצן ולשמור במקרר לעת צרה וזיעה נוטפת. רציתי לתת הערכה לכמה זמן הסירופ מחזיק במקרר, אבל הוא תמיד נגמר כל כך מהר…