החיים שיש לך / יונה וולך – פניני בלסמי בשמן בזיליקום זוהר

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)-2

Fullscreen capture 792016 33725 PM.bmp

(מתוך תת הכרה נפתחת כמו מניפה / יונה וולך ע"מ 237, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1992)

שאריות של ילדות נמצאות בתוך כולנו. רסיסים של האהבות שאהבו אותנו, הליטופים שניחמו אותנו, הידיים שערסלו אותנו בחום. כל תא על פני הגוף שלנו הוא ארכיון למגע שנגעו בנו כל חיינו.

Balsami Pearls JPEG (14 of 66)-20140430

כל חוש הוא ספריה של זכרונות, מקוטלגים לפי ניחוחות, תחושות, צלילים וטעמים. הנקבוביות זוכרות, העור עוד מתמסר, החלל שבתוך הפה מגיב כמו שהוא יודע עוד ממזמן ופרוזדורי הריחות שבאף מפעילים רשתות עבותות ועמוקות של זכרון. החוש מקטלג את הרגש והרגש מאכסן את הזכרון.

Balsami Pearls JPEG (6 of 66).jpg

כמו בבושקה. אני אחד גדול ובתוכי קטַנים-קטֵנים והולכים. לא איברים פנימיים בי אלא יובלים שהיו והתקבעו ונותרו חיים דוממים או חיים בועטים או חיים מקפצים ורוקדים. מאובנים יובליים שמתעוררים לפעמים וקשה לצפות מראש בכל סיטואציה מי מהם יגיב.

Balsami Pearls JPEG (7 of 66)-20140430

גן ילדים קטן יש בתוכי, משפחה מרובת ילדים. כל אחד רוצה תשומת לב, כל אחד זוכר, לא מילים, או אירועים אלא תחושות, ומצבים קיומיים.

אני הילד התמים שבגן רחל ניסה לחפור בחול לעומק עד שיגיע לצד השני של העולם

והילד המבויש שבגן ציפורה צעקו עליו שיפסיק לחטט באף

ופעם נתנו לו מרשמלו כי כל כך לא רצה להיפרד מאבא שלו בבוקר אחד מאוחר

Balsami Pearls JPEG (16 of 66)-20140430

אני הילד המבוהל כשבכיתה ב' הגיע באיחור לבית הספר בעולם שמדבר שפה שהוא לא מבין ונשלח להירשם במזכירות ודמעות זלגו מעיניו ובסה"כ המזכירה רק הייתה צריכה לעשות וי

ואותו אחד מתלהב שהיה רוקד בהפסקות בהרקדות למרות המבטים והלעג והחברה שיצקה לתוכו בושה לאט לאט עד שיום אחד הפסיק

אני הילד השמח שהולך עם אבא לשוק כל שישי אחר הצהרים כשהמחירים זולים ומקנח את הביקור בביסים מעגבניה ומיד מבצל ירוק כדי שיספיקו להתערבב בפה.

Balsami Pearls JPEG (4 of 66)-20140430

וגם הנער החרד שבטיולים של התנועה פחד יותר מכל מהנסיעה באוטובוס כי מה אם אף אחד לא ישב לידו

אני התיכוניסט המבועת שמקבל צו גיוס ראשון ונכנס מתחת לשמיכה מבוהל מהחיים והטרטורים והרובים

אני החייל הרגשן שיורה בפעם הראשונה בנשק ומההדף ואבק השריפה והכוח הבלתי נתפש בקצה האצבע מזיל דמעות והמפקד שלו קצת מרחם עליו ובעיקר צוחק עליו לפני כל שאר החיילים

אני בן העשרים וקצת האמיץ שהחליט יום אחד, מי יודע איך, לעזוב את כל הידוע ולטוס לניו יורק לחיים בלתי מוכרים.

Balsami Pearls JPEG (31 of 66)יש כל כך הרבה ממני. חוויות רגשיות שהתקבעו ונותרו כמו שהן. נטועות עם רגל אחת בעבר ואחת בהווה והן מי שאני. ולפעמים זה המבוגר של כאן ועכשיו שמצליח להגיב לסיטואציות ולפעמים זו אחת מגרסאות העבר שלי. הנער המבוהל הוא שמגיב לאנשים חדשים שאני פוגש. והילד המתלהב הוא זה שמצליח בכל מקום עבודה למצוא את הלהט, והאני של עכשיו צריך לעשות כל הזמן משאים ומתנים עם כל האניאיים האחרים כדי שיתנו לו לפעמים פשוט להיות ולפעול מתוך הרגע, בלי כל משאות העבר.

Balsami Pearls JPEG (63 of 66)-20140430.jpg

ובעיקר אני לומד עם השנים שאני צריך לתפוס את עצמי כשעולה איזה זכרון מביך, מעורר בושה וכעס ואולי רחמים, והרי החיים מלאים באלה. לתפוס את עצמי כשהם מגיעים ומפעילים אני ישן שהופך להיות כאן ועכשיו ולתת לו, ליובל ההוא, איזו חוויה אחרת. לשלוח לו הבנה וחום, חמלה ונחת. להגיד לו עשית הכי טוב שיכולת באותו הרגע, ולתת לו לנוח. ללמוד להניח. כי הגרסה הזאת שלי באמת עשתה הכי טוב שיכלה באותו הרגע ולא טיפה פחות.

זה מצריך איזה רגע של מודעות, הבנה שאו-הנה זה ההוא מגיל 14 שמרים את הראש כרגע ומכניס הילוך.  ואז למצוא איזה דיבור שיעבוד איתו והפעם במקום לכעוס עליו ולהשתיק אותו –  להבין, לאשרר, לוותר לו.Balsami Pearls JPEG (17 of 66)-20140430אז אני לומד לחיות עם עצמי היום ועם כל האניאיים שהולכים ושבים. זו לא אשמתם שהם כאלה. כמו רוחות רפאים שנותרו בעולם שלנו כי לא סיימו משהו, כך החלקים האלה בנו נותרים לא פתורים וחוזרים ושבים. המטלה שלנו היא ללמוד לשחרר אותם, ואולי זה לא לשחרר אלא דווקא להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מאיתנו. צמוד צמוד.

Balsami Pearls JPEG (10 of 66)-20140430


פניני בלסמי

אלגנטיות ואסטיות וכל כך קלות להכנה.

  • 1/2 כוס חומץ בלסמי
  • 1.5 גרם אבקת אגר אגר
  • 1 כוס שמן זית (נחוץ לתהליך ההכנה, אחר כך ניתן לעשות בו שימוש חוזר)
  • כוס גבוהה יחסית
  • טפטפת או מזרק

ראשית ממלאים כוס בשמן זית ומכניסים למקפיא. השמן צריך להיות קר מאוד אך לא קפוא לגמרי, עכור ולקראת קפיאה. מטפטפים את החומץ החם לתוך השמן ומהקור החומץ מתגבש. כשעה במקפיא מספיקה.

Balsami Pearls JPEG (42 of 66).jpg

הוראות: מערבבים בסיר את האגר אגר והחומץ ומביאים לרתיחה תוך כדי בחישה. חשוב להביא לרתיחה אחרת האגר אגר לא מכניס להילוך ראשון ולא יניע את תהליך ההתגבשות. מערבבים תוך כדי רתיחה כ-2 דקות. מכבים את האש ונותנים לחומץ להתקרר מעט, כעשר דקות.

מעבירים את החומץ שרתח לבקבוק טפטפת או למזרק אם יש לכם. מוציאים את השמן מהפריזר ומתחילים לטפטף לתוך השמן. משחקים עם הלחץ ליצירת פנינים בגדלים שונים. נותנים לפנינים להתקרר לגמרי ואז דגים אותן בעזרת כף מחוררת או שמסננים עם מסננת דקה. אפשר לשטוף אותן במים אם רוצים. אפשר גם לא.

basil oil

לשמן בזיליקום זרחני

שוטפים צרור של עלי בזיליקום, מפרידים לעלים ומניחים בקערה חסינת חום. מחממים חצי כוס שמן זית בסיר. השמן לא צריך להיות לוהט – מספיק חם שכשמכניסים לתוכו עלה יהיו מעט בועות, לא סערה שלמה. יוצקים את השמן על עלי הבזיליקום. למה? כי החום משמר את הצבע של הבזיליקום ועוזר לטעמים שלו לחדור לשמן. מכניסים את העלים עם השמן למעבד מזון וטוחנים היטב. מסננים בעזרת בד גבינה, פילטר קפה או מסננת עדינה.

Balsami Pearls JPEG (26 of 66)

חותכים פרוסות עגבניה, מניחים מעל פרוסות מוצרלה איכותית ופניני בלסמי מעל. יוצקים מסביב שמן בזיליקום. מתענגים.

Balsami Pearls JPEG (60 of 66)אוכלים פניני בלסמי ברוטב בזיליקום זוהר ואוספים באהבה ובסבלנות את כל האניאיים שלנו.

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)

ותודה לאחי הסוּפר מן שבזכותו המתכון והביצוע המדויק.

מפתחות / אורית גידלי – מקרון תמר-תפוז-וניל מהמקרר של המשוררת

Macarons with Orit-44

 

Fullscreen capture 1132016 103702 PM.bmp

זו כבר מסורת. שנה שנה במהלך הביקור שלי ערב אחד ארוך ומפויט אני מוזמן אל תוך ביתה ועולמה של אורית ומשפחתה. ביתן של המילים שעוטפות את יושבי ובאי הבית בחום ובאהבה, מצטעפות בעדינות סביב צווארם, מתכרבלות בנועם בחיקם, מלטפות. שרשרשאות שרשראות של אותיות, מילים ומשפטים מחברות בין הנוכחים כאן, מסלסלות אהבה ביניהם ומקשטות את הדמיון, הקירות והעולם.

Macarons with Orit-2

כל מפגש הוא אחר אבל המסגרת כבר ידועה ומוכרת לכל הנוגעים בדבר. עושים שירה ואכילה. עושים שירה-אכילה! אורית מעניקה שורה משיר שהיא אוהבת ואני מוסיף אחת מהארכיונים שלי. המילים מופרדות (בלא מעט חוסר נוחות ועם הרבה יראת קודש) האחת מהשנייה בעזרת מספריים ומוכנסות לכובע. בר מזל אחד שולף פתק מקופל שמצפין בתוכו את ארוחת הערב כולה ואת כל הכלים המלוכלכים שנייצר.

Macarons with Orit

השנה חגגנו ביחד את צאת ספר השירה השלישי שלה, ערש. בחרתי בכובד ראש ומבעוד מועד שורה מתוכו "כל התשובות במהופך". ואורית בחרה שורה גם כן. רצינו שנינו בכל מאודנו שהגורל יבחר לנו את המילה "תשובות" (אפילו לרגע חשבנו לרמות), כי איזה כיף יהיה לבשל תשובות, אבל הגורל שכידוע תמיד אומר את המילה האחרונה, בחר במהופך.

Macarons with Orit-11

(בסלון המואר באור חורפי עמום, למרגלות ספריית השירה שפיקחה עלינו בסקרנות קפדנית סחטנו את "במהופך" ודרשנו אותה עד שהיא הפכה לעיצורים סתומים וגם ראינו דרכה את העולם כולו.) "במהופך" ראינו זהות שבין פה ושם, בין להגדיר כלפי פנים וכלפי חוץ. ב"במהופך" קראנו את האהבה שמגיעה עם חרדה ומשקיטה אותה עד שזו מגיעה שוב. מ"במהופך" הוצאנו איך שהחיים נותנים לנו תשובות מהאין, ממה שדווקא לא רואים. "במהופך" למדנו הוא החוט הדק שבין הגבולות, בין מה שקיים למה שכבר לא. במהופך הוא הרגע שבו הכל משתנה.

Macarons with Orit-8

אני מבשל עם חומרים. אורית מבשלת עם מילים. לאורית מספיק רק להגיד את המנות והמרכיבים ואם הם נשמעים יפה ומתחברים לה בראש היא כבר מבסוטה. אני צריך להרגיש את האוכל בבטן ואת הטעמים בפה ולהעביר אותו דרך הידיים. אני רוצה לקצוץ והיא רוצה לחרוז, אני רוצה לקרוץ והיא רוצה לרמוז. אני מקפיד על זמנים והיא על מקצבים של החיים. שירה. אכילה. שירה אכילה. (וכשאתם מוכנים לקרוא על החוויה מהצד של אורית, ממש ממש כדאי לכם לקפוץ לבלוג הנהדר שלה. ליחצו כאן!)

Macarons with Orit-4

השלב הבא במשחק הוא לבשל את המילה בעולם. אך הזמן לא היה לצידנו והאור בחושך הוא כל כך לא פוטוגני. אז עשינו במהופך. חלמנו את האוכלים שמטמירים בתוכם את מהות הבמהופך ורשמנו בדיוק מה יש במקרר. את הבישול עצמו אני עושה כבר מהצד ההפוך של העולם ורק לפי מה שהיה אצל אורית בבית באותו הרגע. קושר קשר דק של מילים ומאכלים בין מטבחים ולבבות מניו יורק ועד רחובות. רצינו סופלה שמגלם בתוכו את כל המהות של במהופך גם יחד. אבל לאור הבריאותנות המחמירה (אין שוקולד, אבל יש ממרח חרובים. מילים יפות ממרח חרובים, לא?) שנתקלנו בה במטבח היינו צריכים למצוא אפשרות אחרת. מקרונים ניצחו. כי הם סיכון. כי או שהם יעבדו ויהיו תפוחים ויפים או שיפלו. כי הם בדיוק הרגע שבו האהבה הופכת לחרדה וחוזרת שוב. וכי הם הכי טעימים מכל הדברים בעולם. אז מקרונים במילוי תמר-תפוז-וניל. אבל אין מה לדאוג הטעם יוצא ישר. אני מבטיח.

Macarons with Orit-29

אבל רגע, שנייה, לפני המתכון ספר חדש לאורית גידלי (כי כשמדברים על משוררת אי אפשר רק בשם פרטי ולרגע אני מדבר כקורא השירה שגילה משוררת שאכלסה את תודעתו ועדיין לא ידע שהיא אדם אמיתי בעולם ושיום אחד דרכינו יפגשו) זה לא עניין שאפשר סתם כך להחליק בין שורות של פוסט. קוראי הבלוג הותיקים ודאי כבר התוודעו לאהבתי חסרת הגבולות לשירה של גידלי. מכל הדברים הרבים בה אני הכי נמשך אליה בגלל האהבה שנשפכת ממנה. הם שירים של אישה שאוהבת ושל אישה שאהבו אותה מקודקוד ועד קצה הרגל. הם שירים של אמא שמגלה את ילדיה ואת עצמה בהם, ושל אישה שאוספת אליה את אישהּ ונותנת גם להיאסף. הם שירים שמנקזים אור ואהבה בעולם. ולא כי הם לא רואים את החושך, אלא כנגדו ואיתו וממנו לפעמים. הם שירים של מי שבנפשה היא עוד ילדה שמשחקת כל הזמן בחומרים של הגדולים. אותי זה קונה.

Macarons with Orit-22

ערש הוא ספרה השלישי. חיכיתי לו שנים. ערש הוא ספר על התמודדות עם מות אם. ספר שמגולל תמונות מחיים, ממוות, מפרידה. ספר שהוא על אמהות שיש להם ילדים שיש להם ילדים. וגם בתוך העיסוק במוות האהבה זורחת. וגם בעיסוק בכאב המשחקיות הגידלית הנהדרת, שהיא בחיים כמו בשירה ובבלוג, מפציעה. כי האהבה היא הפתרון האולטימטיבי, דרכה בורא הורה לילד את "העולם כאח" ודרכה מתקן העולם את עצמו. היא המהות האמיתית של החיים הגידליים והיא גם הפתרון לחרדה (ואני הרי חפשן בלתי נלאה לפתרונות לחרדה). ואפילו רק בשם הספר עצמו המוות והחיים – נקודת ההתחלה ונקודת הסוף – וכל תורת היחסים עצמם מקודדים – שיר-ערש-דווי, ארס. אל מול עטיפת הספר לבדה הלב שלי מחסיר פעימה. אין הרבה משוררים כאלה בסביבה, לצערי הרב. ולשמחתי הרבה גם כן.

Macarons with Orit-25


איך מכינים מקרונים? דוקטורטים ופוסטים רבים נכתבו בנושא. יש מי שיסביר לכם יותר טוב כל שלב בשלב ואיך ומה לעשות בכל שנייה ולכן אני מפנה אליהן. אבל מתכון שנבנה רק מתוך חומרים שיש למשוררת במקרר תמצאו רק פה. רק היום. וגם ניסיתי לפשט את התהליך עד כמה שיכולתי.

Macarons with Orit-36

אז בבקשה. מתוך מתכון של גורו המתוקים שלי, עוגיו.נט עם מילוי שהמצאנו לוני ואני ביחד רק ממה שהיה במטבח (וכן, זה בגרמים. השתדרגתי וקניתי סוף סוף ולראשונה בחיי משקל למטבח לכבוד המקרונים האלה, נראה לי שאין באמת דרך אחרת…).

כמות לכעשרים עוגיות בודדות (כ-10 עוגיות כפולות)

  • 100 גרם אבקת סוכר
  • 65 גרם אבקת שקדים
  • 50 גרם חלבונים
  • קורט מלח
  • 20 גרם סוכר לבן

מעט קינמון לקישוט

להכנת המקרונים: מנפים את אבקת השקדים ואת אבקת הסוכר לתוך קערה. לא מחזירים לקערה חתיכות גדולות שנותרות בנפה.

Macarons with Orit-13

Sifting 3

במיקסר מתחילים להקציף את החלבונים, כשנוצר קצף ראשוני מוסיפים את הסוכר ומקציפים עד שהקצף יציב וחזק. מוסיפים לקצף כשליש מכמות השקדים-אבקת סוכר ואת המלח ומערבבים בלי להתחשבן יותר מידי בעזרת כף או לקקן. כעת מוסיפים את שני השליש הנוספים ומקפלים אותם פנימה בעדינות. מקפלים עד שנוצרת בלילה שמתחילה להיות נוזלית אך עדיין מחזיקה מעצמה.

piping.jpg

מעבירים את הבלילה לשקית זילוף ומזלפים עיגולים קטנים על משטח עוגיות או נייר אפייה. לוקחים בחשבון שהם מעט גדלים במהלך האפייה. כשמסיימים לזלף דופקים את התבנית על השולחן כמה דפיקות עוצמתיות כדי להוציא בועות אוויר. מקשטים באבק קינמון. נותנים למקרונים לשבת בחוץ לפחות חצי שעה ועד שעה כדי שיווצר עליהם קרום. בזמן הזה מחממים תנור ל-150 מעלות ואופים את המקרונים כ-13 דקות עד שהם תפוחים, נוצרות להם "רגליים" והם קשיחים. מוציאים מהתנור ולא נוגעים עד שהם קרים לגמרי. מפרידים מנייר האפייה בעזרת סכין.

Macarons with Orit-31

למילוי תמר-תפוז-וניל:

  • 250 גר' תמר מג'הול
  • 3.5 כפות מיץ תפוזים
  • כל תוכו של מקל וניל אחד
  • קורט מלח

טוחנים ביחד את המרכיבים. תמרים מגיעים בדרגות שונות של לחות ולכן כדי להתחיל עם פחות מיץ תפוזים ולהוסיף לפי הצורך. התוצר הסופי צריך להיות דומה למשחת שיניים בממרחיות שלו.

Macarons with Orit-35

מכניסים לשקית זילוף מזלפים בעדינות כמות נדיבה של מילוי. סוגרים את המקרונים ונותנים להם לנוח במקרר כמה שעות ועדיף עד מחר. אוכלים בטמפרטורת החדר.

Macarons with Orit-45

אוכלים מקרונים ממקרר של משוררת וחושבים על הכוח של מילים לעשות דברים בעולם. מה הייתם אתם מבשלים מ-במהופך?

רוצים לקרוא על המפגש בבלוג הנהדר של אורית? הנה ממש כאן!

ירושלים ירושלים למה ירושלים / יהודה עמיחי – הממולאים הכי טעימים שאכלתי

Memulaim (1 of 1)

Fullscreen capture 3152015 22037 PM.bmp

(מתוך פתוח סגור פתוח / יהודה עמיחי, ע"מ 150, הוצאת שוקן)***

אני עובר ברחובות ירושלים והזיכרונות עוברים דרכי. נעים במהירות בלתי נשלטת כמו שיטפונות מציפים את כל כולי – מהראש דרך המחנק בגרון ללב, לבטן, לרגליים ואז נספגים בחזרה כלא היו או אולי זורמים החוצה.

Memulaim (39 of 45)

הולך ברחובות ודומע. הלב מכתיב את הקצב, הרגליים לוקחות אותי בשבילים מוכרים, יודעות בעל פה איפה כל בליטה במדרכה. הריאות יודעות בדיוק באיזו פסיעה להתחיל להתנשף כשרחביה שבירידה הופכת לבקעה שבעלייה דרך עמק רפאים. כל אבן ירושלמית מזמינה אותי– עצור לרגע. זכור. התמסר לגעגוע, לכמיהה חסרת המושא. במיוחד בשבילך. חמה ודביקה ואלגנטית -היא החומר שממנו מורכבים זכרונות הילדות.

Memulaim (13 of 45)

עצרתי ליד הבית שבו גדלתי. כמו בסרט ראיתי את רוח הרפאים שהיא אני הילד מתרוצצת בגינה. הרגשתי את בלוטי האקליפטוס הקטנטנים מחספסים שוב את כפות רגליי. שמעתי את שירי יום ההולדת ששרו לי בגינה כשהורי המחיזו לנו את "מעשה בחמישה בלונים". הרגשתי את ההלם מהיום ההוא שבו התנדנדתי חזק מידי על באר הברזל וצנחתי על הגב והנשימה נעתקה ממני למעט שניות ארוכות ומבהילות. והפעם ההיא שדרכתי על דבורה. והחלזונות והצבים ועץ השסק שהניב פירות חמוצים שנה כן שנה לא והאדמה העייפה והקשה שההורים שלי ניסו להפיח בה חיים שוב ושוב ללא הצלחה והיום היא מכוסה כולה בבלטות שמסתירות מתחתיהן את פסיעות הילדות שלי. דמיינתי שאני עוקר את כולן בכוח המחשבה ומשחרר אותה בחזרה לעולם.

Memulaim (7 of 45)
שכבות שכבות של היסטוריה בנויות אחת על גבי השנייה בעיר שלי והשכבה שלי דקיקה, ביניהן. אני מתעצב לראות שהשכבות של השנים האחרונות נבחרו בחוסר ענווה שפעם הייתה מאפיין כל כך נעים של העיר, שידעה שהיא מהחשובות בעולם אבל עשתה את זה בשקט בשקט. לא עוד – גשר מיתרים שבכל מקום אחר היה יכול אולי להיות יפיפה והוצנח לכניסה לעיר כמו נברשת קריסטלים שנתלתה במחסן מאובק ורק מדגישה את ההזנחה… וקניון ממילא שמי בכלל צריך את כל היוקר הזה בחיים שלו ושכונות היוקרע מסביבו, ופרויקט הולי לנד שאפשר לראות כמעט מכל מקום בעיר והוא אות קלון וציניות. ואפילו שוק מחנה יהודה כבר פחות שוק ויותר איזור בתי קפה ומסעדות יאפיות. עדיין יש בו מהקסם הישן וגם קסם חדש אבל העיר כבר לא מה שפעם.

Memulaim (29 of 45)

ואולי זו בכלל לא העיר, אולי זו ההתבגרות ואולי זה פשוט אני שנוסטלגי כי אני מגיע פעם בהרבה זמן ונשטף זכרונות וגעגוע ומבין שחוויות ילדות וחברי ילדות עושים רק פעם אחת בחיים ואת שלי כבר עשיתי. ולמרות כל זה העיר הזאת עדיין מהלכת עלי קסם. טבועה בהיסטוריה שתבעה ממנה מחיר כבד כמו האבנים שממנה היא בנויה. מקועקעת בפסגה של ההר –  טראגית ובלתי מנוצחת, מסתורית ומורכבת כמו אלו הגרים בה.

Memulaim (28 of 45)


ממולאים זה אוכל ירושלמי. המתכון והידיים כאן הם של השף המשפחתי, אחי היקר והמוכשר ואלו הממולאים הכי מופלאים שאכלתי אי פעם. הכנו סיר ענק, כי אם כבר מקדישים אהבה למילוי ירקות משתלם לעשות בסיטונות. אם כבר – אכבר. תצטרכו סכין דקה עם שפיץ כדי ליצור חללים בירקות הארוכים וסיר קדירה גדול שיכול להיכנס לתנור.

Done

התהליך – מרוקנים, ממלאים, מרטיבים, מבשלים, אופים, מגישים.

מה ממלאים? גזרים, קישואים, בצל, כרוב, פלפלים חריפים, מנגולד, פלפלונים, סלקים (בסיר נפרד כדי שלא יצבעו לנו את כל שאר הירקות). מה שבשוק או במקרר ומה שמתחשק. בין הממולאים זורעים פולי פול טריים בשביל הטעם והיופי.

לכל ירק מייצרים פקק מעצמו מהחלק שקטמנו כדי ליצור את אזור המילוי. את הפקק מכינים על ידי יצירת חתיכה שתיכנס ממש לתוך הירק ותעזור להחזיק את המילוי בתוכו בזמן הבישול הארוך.

Memulaim (10 of 45)

והנה ככה מכינים כל ירק למילוי:

גזרים – בוחרים את הגזרים השמנים ביותר שמוצאים. מקלפים וחותכים לחתיכות של כ-10 ס"מ. חופנים את הגזר בין האצבעות ככה שלא יהיה לו לאן לברוח. מתחילים מהצד הצר אם יש כזה. מחדירים את הסכין למרכז הגזר ומתחילים לסובב בעדינות, מוציאים גילוחי גזר מתוכו וממשיכים עד שמרגישים שאי אפשר כבר יותר או שהגזר יישבר או שהסכין תצא מהצד השני. זו עבודה עדינה אך נחושה. כשכל הגזרים חלולים מכינים פקקים קטנים משאריות הגזר. חותכים ככה שהם ממש יסתמו את הגזר. ממלאים עד 3/4 וסוגרים עם פקק.

Carrot zukini

קישואים – בוחרים קישואים קטנים דווקא. קוטמים את הראש כסנטימטר מתחת לגבעול, ממנו נייצר פקקים גם. בדומה לגזרים חופנים כל קישוא ומחזיקים בנחישות עדינה. האחיזה חשובה כדי שהקישוא לא ישבר, היא תומכת בקליפתו העדינה ומעודדת אותה תחת הלחץ. מרוקנים את הקישוא. ממלאים עד ה-3/4 וסוגרים עם פקק.

בצל – בוחרים בצלים גדולים אך לא ענקיים, מקלפים אותם. עושים חיתוך אופקי אחד מהשערות עד לפטמה שיצור מכל שכבת בצל יריעה אחת לאחר ההבישול. מרככים בבישול במים רותחים ומפרידים לשכבות תוך כדי הבישול. משתדלים שכל שכבה תישאר כפרוסה אחת. מצננים. מניחים יריעת בצל לאורך היד, מכניסים מילוי לתוך השקערורית שהוא יוצר ומגלגלים אותו סביב עצמו. מניחים בעדינות בסיר. שומרים את חלקי הבצל הקטנים שלא ניתן למלא לריפוד הסיר.

cabbage oniom

כרוב – בוחרים כרוב גדול. מוציאים את הליבה בעזרת הסכין. זה החלק שבו כל עלי הכרוב נפגשים במרכזו. הופכים את הכרוב וחותכים החוצה פירמידה של הגבעול שלו. כך הוא יתבשל יותר מהר והפרדת העלים תהייה קלה בהרבה. מבשלים במים רותחים עד לריכוך. מוציאים את הכרוב ונותנים לו להתקרר. מפרידים לעלים. פורסים עלי כרוב מניחים גליל של מילוי על קו השליש הקרוב אלינו מקפלים מעליו ימין ושמאל ואז מגלגלים מאיתנו והלאה.

Memulaim (9 of 45)

מנגולד – אין צורך לחלוט אותו. מוציאים על ידי חיתוך את הגיד המרכזי בכל עלה וממלאים כמו את הכרוב.

פלפלונים – הקטנים החמודים האלה שיש להם טעם של סוכריה כמעט. מורידים להם את החלק העליון מרוקנים את מעט הגרעינים. מהחלק העליון יוצרים פקק. ממלאים עד 3/4 ופוקקים.

Memulaim (11 of 45)

פלפלים חריפים – ארוכים ונהדרים. מכינים אותם כמו את הפלפלונים. שוטפים אותם מבפנים כדי להיפתר מגרעינים בהם מסתתרת החריפות האמיתית.

Beets

סלק – בוחרים סלקים בינוניים ואחידים בגודלם. תתכוננו לעבודה קשה פה. מקלפים. מורידים בערך חצי סנטימטר מתחת לגבעול. בעזרת כפית עם קצה מחודד חופרים בתוך הסלק עד שהוא חלול, תהליך שעלול לכלול הזעה מרובה. חותכים את הכובעים מסביב כך שיהיו פקק מוצלח. מניחים בסיר נפרד.

Memulaim (16 of 45)

משמנים את תחתית הקדירה בנדיבות בשמן זית. מניחים את את שאריות הבצל המאודה (החתיכות שהיו קטנות מידי למילוי או נקרעו) על השמן כחוצץ בין הסיר לממולאים. ממלאים את כל הירקות ופוקקים את אלו שזקוקים לפקק. מניחים על פי קבוצות אחד על השני בקדרה. פולים את פולי הפול מתוך התרמילים שלהם ובזמן הרכבת הסיר מפזרים אותם בין הממולאים.

מילוי

  • 2.5 קילו בשר טחון גס עם 20% שומן טלה
  • 2 כוסות אורז לבן
  • צרור פטרוזיליה
  • 2 בצלים מגורדים
  • 3 שיני שום מגורדות
  • חצי ממה שיצא מתוך הגזרים קצוץ היטב
  • כף מלח
  • כף פלפל שחור
  • חצי כפית כמון
  • כפית פפריקה מתוקה
  • כפית כורכום

Memulaim (21 of 45)

כעת מטביעים את הממולאים עד כיסוי בנוזלים:

  • כ-2.5 ליטר מים
  • 4 כפות רסק עגבניות
  • קופסה קטנה של עגבניות מרוסקות
  • מיץ מ-5 לימונים
  • חצי כוס שמן זית
  • מלח ופלפל שחור בנדיבות
  • קורט כמון
  • 500 גרם פולי פול בשביל לפזר בין הממולאים

Memulaim (45 of 45)

מניחים מעל הקדירה שתי צלחות הפוכות כמשקולות שהממולאים לא יזוזו לנו. סוגרים את הקדירה ומביאים לסף רתיחה. מכניסים לתנור שחומם ל-145 מעלות ל-3 עד ל-3.5 שעות עד שהנוזלים כמעט לגמרי נעלמים. מוציאים מהתנור ונותנים לסיר לשבת כ-20 דקות. מוציאים בעדינות עם מלקחיים לפלטה גדולה על פי נושאים. הפלטה שלנו הוגשה בלילה והתאורה המאוד לא מחמיאה ממש לא עושה צדק, מצד שני רציתי להוסיף תמונה של הסוף בסוף, כי סוף-סוף!

Last Memulaim

אוכלים ממולאים, הולכים לקלפי ביום שלישי ובוחרים כדי שגם העתיד יהיה טוב ולא רק העבר כשמתרפקים עליו.

***הלוואי והייתי יכול לצטט כאן את כל המחזור הנפלא של עמיחי "יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם לָמָּה יְרוּשָׁלַיִם", על 28 חלקיה. אם אתם ירושלמים או שיש לכם חיבור רגשי לעיר, פתחו את פתוח סגור פתוח בע"מ 140 וקראו את כולה, כרגיל עמיחי עושה שם קסמים. ואם בא לכם עוד קצת להיאבד בזכרונות ומטאפורות על העיר לליאור שטרנברג יש פרק שלם ומרגש עליה בספרו טִקסי ערב שבהוצאת הקיבוץ המאוחד


רוצים להיזכר בפוסטים נוספים שעשיתי עם השף המשפחתי?

ניוקי מעולים בציר פטריות תמצאו כאן (הפוסט האהוב עלי בבלוג, כנראה…)

קציצות עוף ומנגולד פה

וקוקטייל בלאדי מארי מחכה לכם כאן

המקום בו אנו צודקים / יהודה עמיחי – פודינג צ'יה קוקוס וסלט מנגו פיקנטי עם "דברים בעלמה"

Mangos (55 of 56)-20140806

Fullscreen capture 07082014 235008.bmp

עלמה המקסימה באה לבקר אותי אחרי חודשים של תכנוני פוסט משותף. אני רציתי שנעשה ביחד פודינג צ'יה בטעמים. עלמה לא כל כך הייתה בעניין של הצ'יה ובכלל הבלוג שלה הוא לא בדיוק כמו שלי. אז צעקתי עליה וקיללתי אותה ועשיתי לה שיימינג פומבי והודעתי לתוכנית הדוקטורט שלה שהיא בוגדת בטרנד האוכל החשוב ביותר בארה"ב עכשיו והם פיטרו אותה. כי איך יכול להיות שהיא לא בדיוק כמוני? כי אני צודק והיא טועה. ואיך היא בכלל מעיזה באופן כל כך בוטה לא להסכים איתי ועם שאר ארצות הברית שצ׳יה זה ה-דבר.

Mangos (4 of 56)-20140806

סתם נו. ברור שכל זה לא קרה. כלומר עלמה ואני נפגשנו, והיא מקסימה, ברור, והיא באמת לא הייתה בעניין של הצ׳יה כל כך ולכן היא הצ׳יעה במקום שנשחק במנגו. אז מצאנו אמת משותפת – אני הכנתי פודינג צ׳יה קוקוס-מנגו מעולה והיא הלכה על סלט מנגו פיקנטי בניחוח תאילנדי שהיה מצוין ותוכלו למצוא אצלה בבלוג. יצאה ארוחה שלמה וגם שיחה ארוכה ומעניינת. עלמה, כפי שהיא תמיד עושה בכתיבה שלה, פתחה בפני אפיקי מחשבה ורגש חדשים. אם היינו הולכים לפי התוכנית שלי זה לא היה קורה. מה גם שהיינו נתקעים עם שני פודינגי צ׳יה. לא שזה כזה גרוע, אבל הרבה פחות מגוון. אתם מריחים פה סיפור אלגורי? מטאפורה לחיים? מוסר השכל? כן צודקים, לא יצא לי כזה מעודן.

Mangos (1 of 56)-20140806אני לא יודע כלום מהחיים שלי. באמת. מגשש באפלה יום יום ומנסה להיאחז בכל מיני דברים שאני מוצא. לפעמים אני תופס משהו בעל ערך ולפעמים לא. לפעמים אפילו תופס ידית לוהטת של מחבת ונכווה. אבל לא רק אני. גם אתם כאלה. גם נתניהו. וליברמן ויחימוביץ וגלאון. כולנו כבני אנוש קורצנו מאותו חומר. יש לנו יכולת מוגבלת לדעת ולהכיל את המציאות. היא מורכבת מידי. מפשפשים בעלטה פלוס נקודות של אור פה ושם.

Mangos (12 of 56)-20140806אני צודק לפעמים, טועה לעיתים ורוב הזמן נמצא איפשהו באמצע בין הצדק לטעות. כשהייתי קטן חשבתי שיש אמיתות מלאות בעולם, חשבתי שההורים שלי יודעים אותן. כשגדלתי (וזה לקח הרבה יותר זמן ממה שהייתם חושבים) גיליתי ששוד ושבר! אין לאף אחד מונופול על האמת. העולם מורכב מידי, המציאות סבוכה ויש בה הרבה אמיתות שמתקיימות בו זמנית ולעתים (שוד ושבר!), סותרות אחת את השנייה.

Mangos (10 of 56)-20140806חוויתי את זה קודם כל במריבות שהיו לי עם בני זוג לאורך השנים. שנינו תמיד צדקנו (אני קצצצצצת יותר). הצדק לא היה רק של צד אחד (חוץ משלי…), היה גרעין של אמת בדברי כל אחד, אבל אף אחד לא תפס את כל האמת כולה (חוץ ממני כמובן, רגע. לא. אני מנסה להעביר פה נקודה, קיבינמט). הצלחנו לגעת באמת רק כשבנינו אמת חדשה ביחד, שנבנתה על השטחים המתים של כל אחד מאיתנו ועל מה שראינו. יש פילוסופיה שלמה שמוקדשת לדרך הזאת של השגת האמת, דיאלקטיקה (הטיפול הדיאלקטי ההתנהגותי, DBT, זה שאני מתמחה בו מושתת עליה).

Mangos (13 of 56)-20140806פלורליזם. ריבוי דעות. אני יכול לייצג רק את מי שאני ועצמי, מה לעשות, די מוגבל ולכן מזל שיש עוד יצוגים בעולם. למשל, אני לא טבעוני וזכויות בעלי חיים, על אף שאני רואה את החשיבות שלהן, לא בוערות בעצמותיי. אז אני אוכל בשר ומוצרים מן החי. אם לא היו טבעונים/צמחונים ועלמות בעולם כנראה שהייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים. אבל הם מסביבי (כמה מחבריי הטובים ביותר הם…) והם אוהבים להשמיע את דעתם, ולפעמים הם מעצבנים אותי נורא, אבל הגבלתי את אכילת הבשר והגבינה שלי לפעמיים-שלוש בשבוע בגללם, והתחלתי לקנות ביצי חופש יקרות גם.

Mangos (18 of 56)-20140806

ואני גם שמח שיש חרדים ודתיים בעולם הזה כי אני יהודי ואני מאמין שהיהדות צריכה להשתמר אבל לי אין את היכולת לשמור עליה כי לא גדלתי בתוך ספריה, ואני לא חי אותה כמו שאבות אבותיי חיו אותה. אז טוב לי שיש מי שעושה את זה בשבילי ואני אפילו מוכן לממן אותם קצת (קצת!).

Mango Saladמוכנים? ביג פיניש ופאנצ׳ליין – לכן אני גם שמח על זה שיש ימין ושמאל. ומבקרי מלחמה, גם במהלכה. ריבוי דעות הוא דמוקרטי. הוא מפתח לחברה בריאה ומאוזנת. חופש הביטוי הוא באמת סלע קיומה של מדינה מתוקנת. צריך להלל ולשבח אותו. צריך לקדש ולעודד אותו. לשמוח בו. לחנך אליו. הללויה. אמן (ובאופן מוצהר אני נמנע מלבקר פה את מצב חופש הביטוי אלא רק לדבר בשבחו, באופן כללי. לא כי אני לא רואה את אותו מצב עגום, או לא מיואש ממנו, אלא כי אורי משגב וואן דר גראף אחותך עשו זאת טוב בהרבה ממה שאי פעם אוכל. ממליץ בחום לקרוא אותם).

Mangos (38 of 56)-20140806

כמה משעמם וחדגוני היה העולם אם כולם היו חושבים כמוני, וגם כנראה שהיינו מגיעים אל האבדון… כי מה אני מבין? גם לא היה לנו סלט מנגו פיקנטי. רק מלא פודינג צ׳יה.

אז בעניין הצ'יה. כה טרנדי. הוא הפשתן החדש, רק משודרג. מספרים שהוא מלא בחומצות אמינו, סידן, אנטי אוקסידנטים, חלבון ועוד מלא דברים טובים ושהוא עוזר בהרזיה. אז מספרים. אני לא מתרגש מטרנדים של אוכל יתר על המידה. אבל הוא ממש נחמד לאכילה וזה כבר מרגש, במיוחד כפודינג. ניסיתי בכל מיני וריאציות וככה זה יוצא הכי טעים.

Mangos (41 of 56)-20140806

תצטרכו:

  • 1 כוס חלב קוקוס
  • 1/2 כוס מים
  • רבע כוס זרעי צ'יה (להשיג ביוקר בחנויות טבע)
  • כפית תמצית וניל
  • 1.5 כפות מייפל / דבש / ממתיק נוזלי אחר (אני, כמו עלמה, לא נהנה ממאוד מתוק, אז זה רק קצת מתוק. אפשר להוסיף עוד אם בא לכם, או לזרזף מעל כשמגישים)
  • קוביות מנגו קטנות
  • לי גם היו אוכמניות טריות כי אני חי באמריקה אז הוספתי כי טעים ומצטלם יפה. אתם לא חייבים. גם מנגו לבד זה מעולה.

Toppings

מערבבים בקערית את כל החומרים מלבד הפירות. נותנים לזה לעמוד שתי דקות, זרעי הצ'יה סופגים את הנוזלים ונדבקים קצת אחד לשני אז מערבבים שוב. עוטפים את הקערית בניילון ומכניסים למקרר ללילה. כשמוציאים בבוקר הזרעים תפוחים מספיגת הנוזלים ומתקבל פודינג טעים וקליל וטבעוני וחסר גלוטן ו-raw. מה עוד ניתן לבקש? מגישים בקעריות עם מנגו מעל.

אוכלים בפלורליסטיות פודינג צ׳יה וסלט מנגו פיקנטי, ביס מזה וביס מזה, ממילא הכל מתערבב בבטן.

Mangos (54 of 56)-20140806
ועוד שתי הערות על "המצב" אם יורשה לי:

1. מהו תכליתו של הגן הגברי המסתורי שכפתור האון שלו מתישהו בסוף שנות ה-20 תחילת ה-30 והופך אוזני גברים נעריות לאוזני טרול שעירות? אדם קם בוקר אחד ומגלה במעלית מוארת הפלורסנט שאוזנו, שהייתה האיבר החלק היחיד בגופו, מקור גאווה ונחת, התכסתה פלומה. האם זו ההכנה התרמית של הגוף לקראת גלות לעת זקנה על קרחון, אסקימו סטייל? או אולי הטבע שמוכיח לנו שאכן, כן באנו מהקוף?

2. יש לי מדיח כבר 4 שנים. כשרק קיבלתי אותו חשבתי לעצמי – מטופש. מי צריך מדיח? אך מאז לא שטפתי כלי ואני אוהב את החיים הרבה יותר. אני שואב נחת מהעמסת המדיח, ונגינת מנועיו וטיפותיו מלטפת את אוזניי (השעירות) ומזכירה לי לילות שישי בסלון המואר באור הטלויזיה על הספה אצל הורי אחרי ארוחת ערב. אבל אז צריך לפרוק אותו והקסם פג. אני שונא לפרוק את המדיח (ולקפל כביסה). במיוחד שנואה עלי מלאכת מיון הסכו״ם. לאחרונה עליתי על סטרט אפ היסטרי. נכון שיש חלוקה של תאים בסלסילות? אני מייעד כל אחד לסכו״ם נפרד. יהיו שיאשימו אותי בסתימת פיות, גטואיזציה וסגרגציה על רקע פונקציה ומראה, אך חברים, מטלת פריקת המדיח הופכת פשוטה בהרבה.

Mangos (53 of 56)-20140806

אבן מאסו הבונים / תהילים – סלט חסה צרובה

IMG_0557-3-20140706

Fullscreen capture 06072014 013032.bmp

מעל הפודיום הזה ממש, באולם ההיסטורי של קופר יוניון, נאמו גדולי האומה והעולם החופשי – לינקולן, אובמה, מארק טוואין, סלמאן ראשדי – והיום, ערב שבת הגאווה בניו יורק, דורשת מעליו הרב שלי (יש לי רב! מה? כן… גם אני עוד מתרגל), מעליה דגלי גאווה, מאחוריה מקהלה עטורה בטליתות שפסיהן צבעי הקשת. אני יושב בין הקהל הגאה של ניו יורק ובני בריתנו. בקירבנו אידי וינדסור. בדיוק לפני שנה היא זכתה במקום מכובד מעל דפי ההיסטוריה כשניצחה בבג"צ שביטל את DOMA והכשיר את ההכרה בחתונה חד מינית ברמה הפדרלית.

IMG_0209-20140705

לבמה עולה סינטיה ניקסון, היא ומשפחתה חברות בבית הכנסת, ומציגה בקול רועד ומתרגש את ראש העיר של ניו יורק, ביל דה בלסיו. הוא גבר לבן וסטרייט. תודות, חינופים, חיוכים, בדיחות. הוא לא אומר הרבה, בעצם לא אומר כלום ואני בעצם בכלל לא מקשיב. העיניים שלי דומעות מהמעמד. הלב שלי הולם מהעוצמה. נקבוביות העור שעל הידיים והצוואר מצטמררות מהשותפות.

Lettuce Spiral 3IMG_0187-20140705

בסידור שלנו נכתבה תפילה מיוחדת עבור שבת הגאווה והיא מסתיימת בפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". כבר שמעתי את הפסוק הזה פעמים רבות אך עד היום מילותיו התפזרו בין שאר המילים שבראש שלי, הערב פתאום הן מתלכדות והוא זוהר בפני, מכה בי יסודות וחושף בפני את כל קשת צבעיו ומשמעויותיו. השפה העברית שוב מהלכת עלי קסם – והמטאפורה מצטיירת לה בעיני רוחי וקורמת עור וגידים ממש מול עיני בכל עוצמתה: הקהילה הזו, CBST, שקיימת 40 שנה והיום היא אחת הקהילות היהודיות החזקות בעיר, ובטח הגאה הגדולה בעולם, מקבלת משמעות חדשה: המאוסים, הנרדפים, הנפשעים והמנודים של פעם התאגדו והיום הם קהילה שהיא כולה עוצמה. ואני יושב בתוכה. לראשונה בחיי הולך לבית כנסת, משלם דמי חבר. מרגיש כשר ב(י)ן כשרים. אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה.

IMG_0357-20140705

הערב אני יושב בקופר הול, ראש העיר ניו יורק מברך אותי, הדת מכניסה אותי תחת כנפה ואני לראשונה מצטנף בה, עדיין חילוני אך מתרפק בחומה. מלות התפילה מחלחלות, מלחלחות. האותיות המנוקדות מרגישות לי כמו בית. הנעימות נעימות לי. אני קורא ודומע, שר ומתרגש. אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה.

Strawberries

בבחירות האחרונות מועמדים לראשות העיר הגיעו לבקר בקבלת שבת בבית הכנסת שלנו בחיפוש אחר תמיכה – מאלה שכוחם נלקח מהם, הפכנו להיות אלה שמעניקים עוצמה. הרב הלסבית שלי הייתה חלק מהוועדה שכינס דה בלסיו לעזור במעבר שלו לראשות העיר, מי היה מאמין לפני 45 שנה? אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה.

More Lettuce

יומיים אחר כך צעדתי במצעד לראשונה בחיי. הלכתי על השדרה החמישית מרחוב 40 עד רחוב כריסטופר, חלפנו על פני הסטואנוול, בדיוק 45 שנה קודם התחילה ממנו מחאת המאוסים. ככל שאני נחשף להיסטוריה הקהילתית שהעיר הזאת ספוגה בה, למאבק על הכרה וזכויות אדם, לטרגדיה של משבר האיידס שמחק דור שלם של הומואים, אני מבין שאנחנו באמת קהילה שכל מי שנטייתו המינית לא סטרייטית הוא חלק ממנה, ירצה או לא, תכיר או לא. יש לנו היסטוריה משותפת ומאבק משותף להכרה ויש גם אחריות הדדית. שנים לא הבנתי, עכשיו פתאום כן. אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה.

IMG_0324-20140705

 


IMG_0421-20140705

נדמה שבשנים האחרונות עם הופעת העלים המפונפנים למיניהם (קייל, קיל, קיייל – איך אומרים את זה?) החסה הפשוטה של פעם נדחקה לצד, נמאסה, אך במטבח שלי הרומיין היא עדיין הבסיס כמעט לכל סלט שאני מכין. אז היום אני מציע לכם אותה במתיחת פנים. תודו שלא חשבתם אף פעם לצלות חסה. זה יוצא טעים טעים, קצת מעושן, ובתחושה יותר בשרני. אוכלים בידיים בביסים גדולים ומלכלים (לא חייבים, בסדר, אבל יותר כיף).

לסלט

  • חסת רומיין לכל שני אנשים
  • תותים או פרי אחר
  • שקדים קלויים או גרעינים אחרים
  • גבינת פרמז'ן

לרוטב (מספיק לחסה אחת)

  • 2 כפות שמן זית
  • כף חומץ פטל
  • מלח פלפל
  • חצי כפית חרדל שאוהבים

Cut Lettuce

מורידים את העלים הגסים, חוצים לשניים וצובעים במעט שמן זית. מלח יבוא אחר כך כדי לא לזרז נבילה. מחממים מחבת ברזל אם יש, או ממש שמים על המנגל הלוהט. צולים חצאי חסה 2 דקות על אש גבוהה, כשצידן החתוך כלפלמטה. בהתחלה עוזרים להן לתקרב למחבת עם קצת לחץ מעל. כעבור 2 דקות הצד התחתון חרוך אך שאר החסה עדיין נגיסה. אם לא נחרך עדיין תנו עוד חצי דקה.

IMG_0528מפזרים מעל חתיכות תותים, סלילי פרמז׳ן ושקדים קלויים. או ריבועי נקטרינה, קרעי מוצרלה ופקאנים. או כל מה שמתחשק לכם.

לרוטב מערבבים 2-3 כפות שמן זית, מלחפלפל, וכף חומץ פטל. אם אין לכם את הפלא הזה שמשדרג סלטים מאוד, קחו חתיכה מהפרי שהשתמשתם בו ומעכו אותה היטב לתוך הרוטב. מפזרים את הרוטב מעל ואוכלים מיד עם הידיים בביסים גדולים.

IMG_0434-20140705

אוכלים חסה צלויה, ומרגישים חלק ממשהו גדול יותר. אמן.

 

 

הנחל שר לאבן / לאה גולדברג – ג'ינג'ר אייל ביתי סוגר מעגל

Ginger Beer JPEG (27 of 27)-20140518

Fullscreen capture 18052014 145420.bmp

(מתוך לאה גולדברג שירים ב', ע"מ 11, ספרית פועלים)

שקט, דממה, הס, דומיה.

lemons

אני מביט באגם מעל סלע.

Ginger Beer JPEG (3 of 27)-20140518

רוח נושבת- מחשקת את המים על האבנים הפזורות מסביב. היא מלטפת את פני – מסרקת את האגם; גלים גלים נעים לכיווני. עננים מחביאים ומגלים את השמש לסירוגין, מאירים ומצלים את פני. דמעות מתוקות של גשם עדין מלחלחות לי את הפנים. כל טיפה תזכורת מנחמת לצער והיופי בעולם. כל עונות השנה חולפות מול עיני, או אולי זה פשוט מה שקוראים לו אביב.

Ginger Beer JPEG (9 of 27)-20140518

שני אווזים מנמיכים עוף ובמפגש עם המים מתיזים לכל עבר. האגם מפנה להם מקום, נכנע להם לרגע מופתע אחד ובולע אותם אל תוך השגרה המימית העקשנית שלו. אם הייתי מפספס את שניית הנחיתה הייתי עלול לחשוב שהיו שם מאז ומתמיד.

Ginger Beer JPEG (5 of 27)-20140518

האוויר קריר ומרענן, צמרות העצים נעות בהתאמה מרגיעה, עלים ותיקים כבר מזמן פינו את מקומם על הענפים שמתכסים שוב בניצנים חדשים של אביב. הם ממתינים לתורם להיטמע בחזרה אל תוך הקרקע המוכרת להם היטב מהמחזורים הקודמים, מקבלים את ההתפרקות הבלתי נמנעת שלהם בהשלמה, מתוך ידיעה שגרסה מחודשת שלהם עוד תשוב ללבלב בעונה הבאה אחרי מנוחה באדמה.

Ginger Beer JPEG (11 of 27)-20140518אני פורש את הידיים לצדדים אצבעות מתוחות, מתמסר לרגע, מרגיש את משקל הגוף שלי נע מהעקבים לאצבעות הרגליים, את המסה שלי נכנעת לכוח הכבידה. אני משחרר את עצמי לתוך המים הצוננים, מגיח מתוכם אחרי מספר שניות והריאות, שהתכווצו מהלם הקור, מתרחבות בעוצמה, מתמלאות אוויר חדש.

Ginger Beer JPEG (20 of 27)-20140518

לכמה רגעים אני הוא אני ורק אני. בלי טכנולוגיה, נקי מהסחות, נטול מטענים. פשוט, כמו ביום בו נולדתי. בדיוק לפני 32 שנה.

Ginger Beer JPEG (17 of 27)-20140518

 


ג'ינג'ר אייל ביתי – אותו אחד ששתיתי ביום ההולדת שלי לפני 3 שנים, וכתבתי עליו בפוסט הראשון של הבלוג (כמה דברים השתנו מאז!). סוגר מעגל עם עצמי ועם קוראים שביקשו מתכון מדויק. ללא ספק משקה מנצח לימים חמים מנשוא של קיץ ולילותיו הנעימים עד כאב.

Ginger Beer

תצטרכו:

  •  400-500 גרם ג'ינג'ר טרי
  • 2 כוסות סוכר לבן או חום – הלבן עושה צבע קצת יותר סימפטי לתרכיז, החום קצת יותר טעים.
  • 5 כוסות מים
  • פלפל חריף אחד אם רוצים – אני אוהב את המשקה הזה חריף
  • קליפה מלימון אחד או שילוב של ליים ולימון

Ginger Beer JPEG (14 of 27)-20140518

מקלפים את הג'ינג'ר. מגררים על פומפיה גסה או במעבד מזון עם דיסקית גירור. שמים את כל הרכיבים בסיר ומביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כשעה עם מכסה פתוח למחצה, מערבבים מידי פעם. מסננים, סוחטים את הג'ינג'ר. מאכסנים במקרר בכלי אטום. כשרוצים משקה מרענן מערבבים כמה כפות תרכיז ג'ינג'ר עם סודה ומיץ לימון. אם מספיק מאוחר ביום (וכבר חמש אחר הצהריים איפשהו בעולם…), אפשר להוסיף שוט של וודקה. ואם יש לכם קוניאק או ויסקי, גם הם ישתלבו טוב.

Ginger Beer JPEG (24 of 27)-20140518

שותים משקה ג'ינג'ר מרענן, סוגרים מעגלים ופותחים חדשים.

Ginger Beer JPEG (26 of 27)-20140518

 

 

 

שתי הוראות-קבע / דוד אבידן – לאב לואוף, ככר של פירות יבשים ואגוזים מבית הקפה צוקר

Zucker (80 of 132)-20140406

Fullscreen capture 06042014 233206.bmp

 בצוקר, בית הקפה של זהר, שעל רחוב תשע בין השדרה ה-1 ל-A, אין שלטים על המאפים השונים שמדגמנים בויטרינה המהפנטת פיתוי מאופק ומסוגנן. מי שרוצה לדעת מה כל דבר יצטרך לשאול. זהר מספרת שיש כאלו שנבהלים כל כך מהצורך באינטראקציה מילולית שהם עושים אחורה פנה. בילינו שני בקרים ביחד במטבח של בית הקפה האיסט וילג'י וצילמנו מתכון אחד מעולה. זהר יצרה בית קפה שהוא סלון נינוח ומואר שמגישים בו מאפים שנאפים במקום, קפה משובח, ובעיקר נחת ואנושיות. השיחות שלנו נעו לאורך ולרוחב ולעומק של החוויה של ישראליוּת-אמריקאית, או אמריקאיוּת-ישראלית. ואולי פשוט של החוויה האנושית בניו יורק שהטכנולוגיה קצת סובבה לה את הראש. כשיצאתי חזרה הבייתה עמוס ב-600 תמונות, בחלה חמה ובלאב לואוף טרי נשארתי עם הדמות של זהר בבית הקפה, עם השיחה הנעימה, עם הרוגע המדבק שלה, ועם האנושיות ששפעה ממנה. נשארתי גם עם המחשבות על האינטראקציות שבחיי ועל הטכנולוגיה שמולכת על רובן.

Zucker together 10

האייפון רוטט ממסרון ומתחילה חגיגה של טקסטים כי זה שרשור קבוצתי. באותו הזמן מגיעה הודעה בפייסבוק מחבר שמזמן לא דיברתי איתו… מישהו אחר עולה מולי בג'י טוק והסקייפ מודיע לי מי און ליין. בשעה האחרונה קיבלתי 10 אי מיילים ל-4 תיבות שונות. האיי פד שזה עתה קיבלתי מצפצף בקול לא מוכר, כנראה אתר ההכרויות החדש שנרשמתי אליו. האינסטגרם שולח לבבות ועוד קורא אהוב השקיע מזמנו וכתב תגובה בבלוג (אני כל כך אוהב תגובות!). ואני בכלל מדבר בטלפון עם ההורים. גירוי תמידי. או בעצם, הסיכוי לגירוי תמידי. המוח מתמכר לחפש אותו כל הזמן וכשהוא לא קורה באופן ספונטני, דוחף אותי לייצר אותו באופן עצמאי או לפחות ללחוץ על כפתור האייפון בתקווה שבמקרה פספסתי משהו.

Blueberry (6 of 6)-20140406

הטכנולוגיה עושה בשבילי המון. פייסבוק איפשר לי להתחבר עם אנשים שאחרת לא הייתי מגיע אליהם בניו יורק והחיש את הקליטה שלי בעיר. הבלוג שינה את החיים שלי. אתרי היכרויות אינטרנטיים, שיש להם מקום חשוב בקהילה הגאה, הכירו לי בני זוג שאחרת לעולם לא הייתי פוגש. בכל רגע נתון אני יכול לתקשר באלף דרכים עם האהובים שלי בארץ בחינם. זה די מדהים…

Zucker together 7

מה בכלל אנשים היו עושים לפני שהייתה את כל הטכונולוגיה הזאת? אהה, הם אשכרה היו מדברים אחד עם השני בטלפון ופנים אל פנים ויוצאים מהבית. מעניין… לחרדן חברתי בפוטנציה שכמוני מאוד נעים להסתתר מאחורי מסך כדי לתקשר. מהנוחות של הבית אפשר לשקול מה לכתוב, למחוק תגובות, להפגין קצת יותר אומץ, להיות מוגן. מצד שני, איזה מוזר זה ללכת ברחוב ולא לדעת את הכיוון ולהתייעץ עם מכשיר במקום עם אדם. או לשבת במסעדה עם חברים ושכולם לוטשים עינים ב…פלאפון שלהם (שמועות אומרות שבסיליקון ואלי כולם שמים את הפלאפונים שלהם בערימה והראשון שמרים את המכשיר שלו משלם על הארוחה), או ללכת לגיי באר השכונתי ולראות שכולם עסוקים בלהסתכל מי חתיך וקרוב… באפליקציות תלויות מרחק בפלאפון. חלאס, חברה, כולם פה הומואים. באמת. תרימו את העיניים לשנייה, אולי גם תכירו מישהו.

Zucker Together 3

ולפעמים יש שקט. האייפון נדם, הפייסבוק מת, כולם אפורים בג'י צ'ט ואני נשאר עם עצמי. עצמי הוא חבְרה מאוד טובה, אל תבינו לא נכון, אבל אותו עצמי גם התרגל לגירויים טכנולוגיים בלתי פוסקים, לתחושת השווא, האמתלה שאפשר לא להיות לבד אף פעם. דור של לא-לבדים, של חברים בלהקות-וירטואליות, קהילות-מדומיינות. תמיד ידעתי להיות לבד היטב. התגאתי ביכולת הזו, בנוחות שלי עם עצמי. היום אני רואה שהאייפון, המחשב, האייפד קצת שיבשו לי אותה. אני מסמן לעצמי את הרצון והצורך למצוא לפעמים את הלבד שלי מחדש ומבין שהם קשורים בלרופף את הקשר בין המוח, האצבע והטכונולוגיה.

Blueberry (2 of 6)-20140406צוקר הוא חוויה אנושית קודם כל. הוא לא רשת ואי אפשר להיות בו אנונימי. האינטראקציה מתחייבת. נעים לשבת, טעים לאכול, מרגיע לספוג את האווירה. זהר שהיא בכלל שפית בהכשרתה ולא אופה, היא גם אמא לשלושה ילדים. צוקר פתוח שנתיים וחצי ויצר סביבו בזמן הזה קהילה אוהבת ומעריכה של לקוחות קבועים. המאפים ישראלים במהותם ולא עברו אקלום לטעם האמריקאי, תודה לאל (וכל מי שמספר לכם שמומופוקו מילק באר זה ה-מקום ממש לא יודע על מה הוא מדבר) אני ממליץ בחום לכל מי שמבקר בעיר ומסתובב באזור להיכנס למנה של אספרסו ואנושיות לצד המאפה.

Blueberry (5 of 6)-20140406

לאב לואוף, קיבל את שמו כשזהר הביאה אותו איתה לטיול רגלי כתחליף לחטיפי אנרגיה שהיא לא אוהבת. הקבוצה התלהבה ונתנה לו את השם המתקתק. בין ביסקוטי לחטיף אנרגיה, הפרוסות הדקיקות נהדרות. הצלחתי להצדיק את האכילה שלהן בכל שעות היממה. בבוקר עם הקפה, בצהריים כדי להרים את המורל בעבודה, ובערב לפני ההליכה לחדר הכושר.

Zucker (58 of 132)-20140406

המתכון בסך הכל גמיש ומאוד פשוט להכנה. החלק הכי מסובך הוא החיתוך.

לאב לואוף – מספיק לשתי תבניות קטנות של לואוף, או תבנית אחת גדולה.

מה תצטרכו?

300 גרם פירות יבשים שאתם אוהבים ללא חרצנים. אנחנו השתמשנו בתמרים, דבלים ומשמשים מיובשים.
300 גרם אגוזים ללא קליפה, שוב לבחירתכם. אנחנו השתמשנו בלוז, שקדים ואגוזי מלך. פקאנים ופיסטוקים מככבים אצל זהר כשהיא מכינה את הלאב לואוף בבית.
2 ביצים
3/4 כוס קמח לבן או קמח כוסמת (לא כוסמין!) לגרסה ללא גלוטן
1/2 כוס סוכר לבן 

Zucker (29 of 132)-20140406

מערבבים את הקמח, הביצים והסוכר.

Zucker (18 of 132)-20140406

מערבבים פנימה את הפירות היבשים.

Zucker (38 of 132)-20140406

מניחים חתיכת נייר אפייה בתוך התבנית ומשמנים מעט כדי להקל על ההוצאה.

Zucker (49 of 132)-20140406

מחלקים שווה בשווה את הבלילה בין התבניות ומשטחים.

Zucker (50 of 132)-20140406

מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ואופים כ-45 דקות. אם אתם עושים תבנית אחת גדולה, ייתכן שתצטרכו להאריך את זמן האפייה. אחרי 20 דקות מסובבים את התבניות בתוך התנור כך שמה שהיה קדימה יהפוך להיות אחורה ולהיפך.

Zucker (115 of 132)-20140406

הלואוף משחים והופך להיות קפיצי ויציב למגע.

Zucker Together 11

מוציאים ומקררים. הכי טוב לפרוס אותו יום אחרי, אבל אם אי אפשר להתאפק מחכים כמה שעות עד לקירור מוחלט והתייצבות.

חשוב לחתוך לפרוסות דקות וכאן הקושי הגדול ביותר במתכון. צריך סכין משוננת טובה. כשזהר חותכת זה נראה פשוט. לי לקחו כמה נסיונות. ההבנה שלי היא שצריך לנסר את החתיכות בלי להפעיל יותר מידי לחץ. כלומר לתת לסכין לעשות את העבודה ולא למשקל של היד.

Zucker (65 of 132)-20140406זהו. מחזיק מלא זמן בקופסא אטומה אם מצליחים להתאפק.

Zucker (81 of 132)-20140406

אוכלים פרוסות דקיקות של לאב לואוף, מנהלים שיחה פנים אל פנים, מרחיקים את הטכנולוגיה לרגע או שניים.

Zucker (93 of 132)-20140406

נב – כתבתי מניפסט שלם על אי אכילת סוכר לפני כמה פוסטים ומאז פרסמתי שלושה מתכונים מתוקים. סכר הסוכר נפרץ. אז אני מודע לחוסר היושרה וגם חי איתו בשלום. בקרוב נשוב לתלם המלוחים.

אפשר למצוא את צוקר כאן: 

Zucker

433 .E 9th St
New York, NY 10009
(יעזור לי אלוהי הוורדפרס, לא מצליח בשום אופן לשים את ה-433 לפני שם הרחוב, שם הוא אמור להיות)
ועוד נב אחד קטן לסיום – הקשר היחיד שלי לזהר הוא שאני מאוד אוהב את בית הקפה שלה, אז ביקשתי ממנה להכניס אותי למאפיה שלה ולתת לנו מתכון והיא הסכימה. לפני כן לא הכרנו. אז רק רציתי שתדעו, כי לא רק התוצר חשוב אלא גם המניע.