ירושלים ירושלים למה ירושלים / יהודה עמיחי – הממולאים הכי טעימים שאכלתי

Memulaim (1 of 1)

Fullscreen capture 3152015 22037 PM.bmp

(מתוך פתוח סגור פתוח / יהודה עמיחי, ע"מ 150, הוצאת שוקן)***

אני עובר ברחובות ירושלים והזיכרונות עוברים דרכי. נעים במהירות בלתי נשלטת כמו שיטפונות מציפים את כל כולי – מהראש דרך המחנק בגרון ללב, לבטן, לרגליים ואז נספגים בחזרה כלא היו או אולי זורמים החוצה.

Memulaim (39 of 45)

הולך ברחובות ודומע. הלב מכתיב את הקצב, הרגליים לוקחות אותי בשבילים מוכרים, יודעות בעל פה איפה כל בליטה במדרכה. הריאות יודעות בדיוק באיזו פסיעה להתחיל להתנשף כשרחביה שבירידה הופכת לבקעה שבעלייה דרך עמק רפאים. כל אבן ירושלמית מזמינה אותי– עצור לרגע. זכור. התמסר לגעגוע, לכמיהה חסרת המושא. במיוחד בשבילך. חמה ודביקה ואלגנטית -היא החומר שממנו מורכבים זכרונות הילדות.

Memulaim (13 of 45)

עצרתי ליד הבית שבו גדלתי. כמו בסרט ראיתי את רוח הרפאים שהיא אני הילד מתרוצצת בגינה. הרגשתי את בלוטי האקליפטוס הקטנטנים מחספסים שוב את כפות רגליי. שמעתי את שירי יום ההולדת ששרו לי בגינה כשהורי המחיזו לנו את "מעשה בחמישה בלונים". הרגשתי את ההלם מהיום ההוא שבו התנדנדתי חזק מידי על באר הברזל וצנחתי על הגב והנשימה נעתקה ממני למעט שניות ארוכות ומבהילות. והפעם ההיא שדרכתי על דבורה. והחלזונות והצבים ועץ השסק שהניב פירות חמוצים שנה כן שנה לא והאדמה העייפה והקשה שההורים שלי ניסו להפיח בה חיים שוב ושוב ללא הצלחה והיום היא מכוסה כולה בבלטות שמסתירות מתחתיהן את פסיעות הילדות שלי. דמיינתי שאני עוקר את כולן בכוח המחשבה ומשחרר אותה בחזרה לעולם.

Memulaim (7 of 45)
שכבות שכבות של היסטוריה בנויות אחת על גבי השנייה בעיר שלי והשכבה שלי דקיקה, ביניהן. אני מתעצב לראות שהשכבות של השנים האחרונות נבחרו בחוסר ענווה שפעם הייתה מאפיין כל כך נעים של העיר, שידעה שהיא מהחשובות בעולם אבל עשתה את זה בשקט בשקט. לא עוד – גשר מיתרים שבכל מקום אחר היה יכול אולי להיות יפיפה והוצנח לכניסה לעיר כמו נברשת קריסטלים שנתלתה במחסן מאובק ורק מדגישה את ההזנחה… וקניון ממילא שמי בכלל צריך את כל היוקר הזה בחיים שלו ושכונות היוקרע מסביבו, ופרויקט הולי לנד שאפשר לראות כמעט מכל מקום בעיר והוא אות קלון וציניות. ואפילו שוק מחנה יהודה כבר פחות שוק ויותר איזור בתי קפה ומסעדות יאפיות. עדיין יש בו מהקסם הישן וגם קסם חדש אבל העיר כבר לא מה שפעם.

Memulaim (29 of 45)

ואולי זו בכלל לא העיר, אולי זו ההתבגרות ואולי זה פשוט אני שנוסטלגי כי אני מגיע פעם בהרבה זמן ונשטף זכרונות וגעגוע ומבין שחוויות ילדות וחברי ילדות עושים רק פעם אחת בחיים ואת שלי כבר עשיתי. ולמרות כל זה העיר הזאת עדיין מהלכת עלי קסם. טבועה בהיסטוריה שתבעה ממנה מחיר כבד כמו האבנים שממנה היא בנויה. מקועקעת בפסגה של ההר –  טראגית ובלתי מנוצחת, מסתורית ומורכבת כמו אלו הגרים בה.

Memulaim (28 of 45)


ממולאים זה אוכל ירושלמי. המתכון והידיים כאן הם של השף המשפחתי, אחי היקר והמוכשר ואלו הממולאים הכי מופלאים שאכלתי אי פעם. הכנו סיר ענק, כי אם כבר מקדישים אהבה למילוי ירקות משתלם לעשות בסיטונות. אם כבר – אכבר. תצטרכו סכין דקה עם שפיץ כדי ליצור חללים בירקות הארוכים וסיר קדירה גדול שיכול להיכנס לתנור.

Done

התהליך – מרוקנים, ממלאים, מרטיבים, מבשלים, אופים, מגישים.

מה ממלאים? גזרים, קישואים, בצל, כרוב, פלפלים חריפים, מנגולד, פלפלונים, סלקים (בסיר נפרד כדי שלא יצבעו לנו את כל שאר הירקות). מה שבשוק או במקרר ומה שמתחשק. בין הממולאים זורעים פולי פול טריים בשביל הטעם והיופי.

לכל ירק מייצרים פקק מעצמו מהחלק שקטמנו כדי ליצור את אזור המילוי. את הפקק מכינים על ידי יצירת חתיכה שתיכנס ממש לתוך הירק ותעזור להחזיק את המילוי בתוכו בזמן הבישול הארוך.

Memulaim (10 of 45)

והנה ככה מכינים כל ירק למילוי:

גזרים – בוחרים את הגזרים השמנים ביותר שמוצאים. מקלפים וחותכים לחתיכות של כ-10 ס"מ. חופנים את הגזר בין האצבעות ככה שלא יהיה לו לאן לברוח. מתחילים מהצד הצר אם יש כזה. מחדירים את הסכין למרכז הגזר ומתחילים לסובב בעדינות, מוציאים גילוחי גזר מתוכו וממשיכים עד שמרגישים שאי אפשר כבר יותר או שהגזר יישבר או שהסכין תצא מהצד השני. זו עבודה עדינה אך נחושה. כשכל הגזרים חלולים מכינים פקקים קטנים משאריות הגזר. חותכים ככה שהם ממש יסתמו את הגזר. ממלאים עד 3/4 וסוגרים עם פקק.

Carrot zukini

קישואים – בוחרים קישואים קטנים דווקא. קוטמים את הראש כסנטימטר מתחת לגבעול, ממנו נייצר פקקים גם. בדומה לגזרים חופנים כל קישוא ומחזיקים בנחישות עדינה. האחיזה חשובה כדי שהקישוא לא ישבר, היא תומכת בקליפתו העדינה ומעודדת אותה תחת הלחץ. מרוקנים את הקישוא. ממלאים עד ה-3/4 וסוגרים עם פקק.

בצל – בוחרים בצלים גדולים אך לא ענקיים, מקלפים אותם. עושים חיתוך אופקי אחד מהשערות עד לפטמה שיצור מכל שכבת בצל יריעה אחת לאחר ההבישול. מרככים בבישול במים רותחים ומפרידים לשכבות תוך כדי הבישול. משתדלים שכל שכבה תישאר כפרוסה אחת. מצננים. מניחים יריעת בצל לאורך היד, מכניסים מילוי לתוך השקערורית שהוא יוצר ומגלגלים אותו סביב עצמו. מניחים בעדינות בסיר. שומרים את חלקי הבצל הקטנים שלא ניתן למלא לריפוד הסיר.

cabbage oniom

כרוב – בוחרים כרוב גדול. מוציאים את הליבה בעזרת הסכין. זה החלק שבו כל עלי הכרוב נפגשים במרכזו. הופכים את הכרוב וחותכים החוצה פירמידה של הגבעול שלו. כך הוא יתבשל יותר מהר והפרדת העלים תהייה קלה בהרבה. מבשלים במים רותחים עד לריכוך. מוציאים את הכרוב ונותנים לו להתקרר. מפרידים לעלים. פורסים עלי כרוב מניחים גליל של מילוי על קו השליש הקרוב אלינו מקפלים מעליו ימין ושמאל ואז מגלגלים מאיתנו והלאה.

Memulaim (9 of 45)

מנגולד – אין צורך לחלוט אותו. מוציאים על ידי חיתוך את הגיד המרכזי בכל עלה וממלאים כמו את הכרוב.

פלפלונים – הקטנים החמודים האלה שיש להם טעם של סוכריה כמעט. מורידים להם את החלק העליון מרוקנים את מעט הגרעינים. מהחלק העליון יוצרים פקק. ממלאים עד 3/4 ופוקקים.

Memulaim (11 of 45)

פלפלים חריפים – ארוכים ונהדרים. מכינים אותם כמו את הפלפלונים. שוטפים אותם מבפנים כדי להיפתר מגרעינים בהם מסתתרת החריפות האמיתית.

Beets

סלק – בוחרים סלקים בינוניים ואחידים בגודלם. תתכוננו לעבודה קשה פה. מקלפים. מורידים בערך חצי סנטימטר מתחת לגבעול. בעזרת כפית עם קצה מחודד חופרים בתוך הסלק עד שהוא חלול, תהליך שעלול לכלול הזעה מרובה. חותכים את הכובעים מסביב כך שיהיו פקק מוצלח. מניחים בסיר נפרד.

Memulaim (16 of 45)

משמנים את תחתית הקדירה בנדיבות בשמן זית. מניחים את את שאריות הבצל המאודה (החתיכות שהיו קטנות מידי למילוי או נקרעו) על השמן כחוצץ בין הסיר לממולאים. ממלאים את כל הירקות ופוקקים את אלו שזקוקים לפקק. מניחים על פי קבוצות אחד על השני בקדרה. פולים את פולי הפול מתוך התרמילים שלהם ובזמן הרכבת הסיר מפזרים אותם בין הממולאים.

מילוי

  • 2.5 קילו בשר טחון גס עם 20% שומן טלה
  • 2 כוסות אורז לבן
  • צרור פטרוזיליה
  • 2 בצלים מגורדים
  • 3 שיני שום מגורדות
  • חצי ממה שיצא מתוך הגזרים קצוץ היטב
  • כף מלח
  • כף פלפל שחור
  • חצי כפית כמון
  • כפית פפריקה מתוקה
  • כפית כורכום

Memulaim (21 of 45)

כעת מטביעים את הממולאים עד כיסוי בנוזלים:

  • כ-2.5 ליטר מים
  • 4 כפות רסק עגבניות
  • קופסה קטנה של עגבניות מרוסקות
  • מיץ מ-5 לימונים
  • חצי כוס שמן זית
  • מלח ופלפל שחור בנדיבות
  • קורט כמון
  • 500 גרם פולי פול בשביל לפזר בין הממולאים

Memulaim (45 of 45)

מניחים מעל הקדירה שתי צלחות הפוכות כמשקולות שהממולאים לא יזוזו לנו. סוגרים את הקדירה ומביאים לסף רתיחה. מכניסים לתנור שחומם ל-145 מעלות ל-3 עד ל-3.5 שעות עד שהנוזלים כמעט לגמרי נעלמים. מוציאים מהתנור ונותנים לסיר לשבת כ-20 דקות. מוציאים בעדינות עם מלקחיים לפלטה גדולה על פי נושאים. הפלטה שלנו הוגשה בלילה והתאורה המאוד לא מחמיאה ממש לא עושה צדק, מצד שני רציתי להוסיף תמונה של הסוף בסוף, כי סוף-סוף!

Last Memulaim

אוכלים ממולאים, הולכים לקלפי ביום שלישי ובוחרים כדי שגם העתיד יהיה טוב ולא רק העבר כשמתרפקים עליו.

***הלוואי והייתי יכול לצטט כאן את כל המחזור הנפלא של עמיחי "יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִם לָמָּה יְרוּשָׁלַיִם", על 28 חלקיה. אם אתם ירושלמים או שיש לכם חיבור רגשי לעיר, פתחו את פתוח סגור פתוח בע"מ 140 וקראו את כולה, כרגיל עמיחי עושה שם קסמים. ואם בא לכם עוד קצת להיאבד בזכרונות ומטאפורות על העיר לליאור שטרנברג יש פרק שלם ומרגש עליה בספרו טִקסי ערב שבהוצאת הקיבוץ המאוחד


רוצים להיזכר בפוסטים נוספים שעשיתי עם השף המשפחתי?

ניוקי מעולים בציר פטריות תמצאו כאן (הפוסט האהוב עלי בבלוג, כנראה…)

קציצות עוף ומנגולד פה

וקוקטייל בלאדי מארי מחכה לכם כאן

* (אל תחשבי שהחיים קצרים) / אוה קילפי – אורז בר עם ירקות צבעוניים, פוסט משותף עם אמנון יוהס

Amnon Color (1 of 1)-20140119

Fullscreen capture 20012014 134154.bmp

העולם סובב על ציריו. בכל יום השמש זורחת ושוקעת בזמנים צפויים, הימים מתארכים ואז מתקצרים, ואז מתארכים שוב, המים קופאים, הקרח מפשיר, הציפורים נודדות ואז חוזרות. צבעים משתנים, עונות מתחלפות. אנחנו רוכבים על גלי השינוי, מוסיפים שכבות משמעות אנושיות לתוך המחזוריות של הטבע – חגים, ימי הולדת, ימי שנה ומפגשים חוזרים – מציינים את הזמן שחולף על ידי מסורות. מנסים לקבע אותו בהיסטוריות האנושיות כדי להרגיש שהוא שלנו, זז לכבודנו, נכנע לנו קצת. אנחנו מדמיינים שיש לנו את הכוח לאלף את הזמן לציית ללוחות שנה, צפצופים והתרעות, לנוע על פי מחוגי שעון, לזרום דרך צינורות מדויקים כאילו שהוא בעצמו גרגירי חול שנופלים בקצב מדוד והם לא רק המסמנים החוורים שלו. אבל האמת היא שהזמן פרוץ ופרוע, פועל על פי חוקיו המסתוריים.

Amnon Color (10 of 33)-20140118

למרות נסיונות רבים, אף פעם לא הצלחתי לחשוב בתאריכים, לא יודע לזמן זכרונות על ידי מספרים, אני שכחן ימי הולדת סדרתי. לוח השנה הביולוגי שלי מסדר את עצמו לפי חוויות, מראות, ריחות ועונות. עברתי לניו יורק בקיץ לפני שלוש שנים, ביקרתי בארץ בחורף – זה היה דצמבר? או ינואר? אולי נובמבר? נפגשנו במסיבת ארוסין סתיוית, אכלנו תותים בשוקולד, לבשתי ג'קט רך למגע והיה ניחוח של גשם באוויר הצלול. נולדתי באביב.

Amnon Color (1 of 1)-4-20140119

למדתי לארגן את ההיסטוריה שלי במסורות. כשהייתי יותר צעיר חשבתי שמסורות נועדו לאנשים מקובעים. רציתי להיות משוחרר מהן ולהמציא את העולם שלי כל יום מחדש. היום אני מחפש אותן. מחפש את השונה בתוך הדומה של הפעם הקודמת ונהנה מההשוואה ומהנוסטלגיה שהיא משחררת במרחבים הבין סינפטיים שלי.  

Amnon Color (1 of 1)-3-20140119

הבלוג צלח את מחזור העונות הראשון שלו במרחב הוירטואלי, סתיו-חורף-אביב-קיץ… וכבר לא הכל חדש לו, פתאום גם הוא מחזור, וזה היה לנו כבר הביקור החורפי המשותף השני בארץ. הליווי שלו אותי בביקורים יוצר לי מסורות חדשות שבלי להתכוון מקטלגות לי את המשך. הוא לוכד את הזמן הפראי כמו ברשת פרפרים ומאלף ומסדר לי אותו בתוך היסטוריה אישית. הזמן שלי נאסף לתוך הפוסטים ונלכד במילים, בתמונות, במתכונים ובחוויות. ואז האי קיום נהייה מודע לעצמו לשנייה, והעולם הופך להיות שלי לרגע וגם קצת לתמיד.

Amnon Color (5 of 6)-20140119

מסורות יכולות להיות שבלוניות, שטוחות ועוורות, ואז משעממות ומיותרות. הגאולה שלהן מתרחשת כשנוצק לתוכן תוכן אישי באמת, כשהן משתנות מעט בכל פעם כדי לאכלס את האנשימות שמחיים אותן. אותו דבר ביחסים. יש יחסים כאלה שהם שבלוניים. שהם על פני השטח, שלא נוצק לתוכם תוכן אישי באמת, שפועלים על פי סט כללים חיצוני כמעט. ויש יחסים שצוללים הישר לתוך האישי והאינטימי, שנוגעים במקומות הנכונים עם ובלי מילים.

Amnon Color (14 of 33)-20140119

אמנון ואני מלווים זה את זה מגיל אפס ובמעט מילים יודעים הרבה. כשאנחנו ביחד אנחנו מתקיימים זה לצידו של זה כמו שאנחנו, כבר מזמן ויתרנו על הגינונים והנימוסים והכללים. שנים שאנחנו יוצרים את ההיסטוריה המשותפת שלנו ולעשות פוסט ביחד נותן לנו מסגרת, מסורת. הציפייה למפגש, התכנון, הביקור המשותף בשוק, הארוחות והשתייה בין לבין ואז הבישול והצילום מקטלגים לנו את הזמן, נותנים נקודת יחוס לפעם הקודמת והבאה.

Amnon Color (23 of 33)-20140118

בביקור הזה גיליתי שכשמבשלים עם משוררת מבשלים במילים וכשמבשלים עם מעצבת גראפית מבשלים באסתטיקה. כשמבשלים עם אמ(נו)ן מבשלים בצבעים, הטעמים מסתדרים מעצמם.

Amnon Color (27 of 33)-20140118

המנה הזו היא בין סלט לבין מנה חמה. אפשר לאכול אותה במגוון מעלות. קלה להכנה. יפה מאין כמוה. טבעונית (אם מוותרים על היוגורט).

Amnon Color (33 of 33)-20140118

יש בה ארבע שכבות: אורז בר, שכבת מנגולד מטוגן, סלק טרי מגורד ומעל זוקיני צהוב צלוי. מרטיבים עם רוטב ויניגרט פשוט של לימון, שמן זית, מלח פלפל וקצת בלסמי. בצד מגישים ממרח שעשוי מכמות זהה של טחינה ויוגורט מעורבבים. אנחנו גם הכנו סלט עגבניות צבעוניות.

 מבשלים אורז בר חום. בזמן שהוא מתבשל מטגנים הרבה מנגולד ירוק עם בצל ושום ומלחפלפל.

mangold

צולים בתנור מקלות זוקיני צהוב שהתזנו עליהם שמן זית, מלח וטימין.

zukkini

מגרדים הר של סלק סגול טרי.

Beets

מניחים שכבות שכבות אורז – מנגולד – סלק – זוקיני. שופכים ויניגרט.

Last 4אוכלים ארוחה בצבעים ומקטלגים את החוויה בלוחות השנה הפנימיים לשליפה בעת הצורך.

התמונה פה למטה לקוחה מתוך הפוסט הראשון שאמנון ואני עשינו ביחד, אם תלחצו עליה תוכלו לראות גם את היצירות היפיפיות שלו, וגם את אחד הפוסטים האהובים עלי עד כה:

IMG_0705

ובפינת ההודעות – התחלתי חשבון אינסטגרם לבלוג. אני עוד טירון, מנסה להבין את הכרוכיות והסולמיות. אני לא מבטיח שהחשבון יהיה לנצח, אבל בנתיים אני נהנה ממנו. מוזמנים לעקוב: TmunAchila

שלוש טיפות חלב / דוד אבידן: בחירות, הורוּת גאה וקציצות עוף ומנגולד ברוטב צהוב עם ארטישוק ירושלמי ותפוח אדמה

 
IMG_0251

Fullscreen capture 16012013 234549.bmp

אחד הדברים שאני הכי אוהב בביקורים שלי בארץ זה המפגש עם המשפחה. האחים שלי סופר מגניבים (כשהם לא ממש מעצבנים ובעיקר מאז שהם קצת גדלו…). באמת כל אחד אלוף בתחומו. בפוסט הזה התמסרתי לחלוטין לאחי הבינוני, השף המשפחתי שלנו, שבין לימודי הרפואה שלו מצליח להמשיך לנהל חיים ולבשל במסעדה הכי חמה בירושלים, המונה. אלוף, אמרתי לכם. אז הוא הציע שנעשה משהו ביתי ואני זרמתי. הוא מספר שאת המתכון הזה יצר מתוך דברים שהיו בבית איזה יום, קז'ואל כזה. אבל צריך לזכור שמדובר בבית של שף, ולכן רובנו נצטרך לעשות מסע קניות קטן לפני. מה שכן, כדאי, כדאי, ואפילו כדאי מאוד. הקציצות יצאו הכי טעימות שאכלתי, ואני חובב קציצות גדול. הכנו גם בלאדי מארי מעולה, אבל הפוסט הזה כבר נהייה כל כך ארוך שהבלאדי מארי יקבל פוסט משל עצמו (ולמעשה עדיף ככה, כי מגיע לו את כל הכבוד הזה!)

IMG_0308

בהמשך יהיה תיאור מפורט של ההכנה של הקציצות, אבל אתם כבר מכירים אותי קצת ובטח מבינים שזה לא יבוא ככה בקלות, ולפני המתכון יבואו כמה מחשבות, והפעם בסימן הבחירות הממשמשות ובאות ושינוי המדיניות של הודו כך שלא יתאפשר לזוגות גייז לעבור בה תהליך של פונדקאות:

IMG_0013

למילה פריוליג' (Privilege) באנגלית לא מצאתי תרגום מדויק בעברית. זכויות יתר זה הכי קרוב, אבל זה לא לגמרי מדויק. אומרים פריוילגיה. אבל להגיד שיש לאדם פריוילגיות זה לא בדיוק אותו הדבר כמו להגיד שאדם הוא פריוליג'ד (Privileged). כשאומרים על אדם שהוא פריוליג'ד מגדירים משהו מהותני לגביו, אינהרנטי. כשאומרים על אדם שיש לו פריוילגיות מגדירים את זה כמשהו חיצוני שחובר אליו (ניסיתי להמציא מילה עברית שתתאים ולא הצלחתי לחשוב על משהו, אם יש למישהו הצעות זה ישמח אותי מאוד!). בעוד שפריוילגיה בעברית נתפסת כמשהו חיובי, באנגלית האמריקאית, לפחות בתרבות הניו יורקית הליברלית, לפריוילגיה גם צדדים אחרים, היא באה עם טוויסט. כי אם יש לך זכויות יתר אתה צריך להצדיק לעצמך ולמי שסביבך למה הן מגיעות לך. למה מגיע לך יותר מלאחרים, מה הופך אותך למיוחד. אפשר למצוא הסברים משכנעים יותר ופחות: העולם לא פייר, לא כולם נולדו עם אותו מזל. או שעבדת קשה כל החיים כדי להשיג את הפריוילגיות שיש לך (אבל האם היו לך הזדמנויות שוות לאחרים מלכתחילה?), או שאולי באמת אתה אדם מיוחד ומגיע לך יותר, ולא כל בני האדם נולדו שווים.

IMG_0133

בשבילי, איך שאני לא מסובב את זה אני לא מצליח למצוא הצדקה מוסרית לזה שיש אנשים שבאופן אינהרנטי, רק בגלל שהם נולדו כאלה או אחרים, יש להם פחות זכויות מלאנשים אחרים. אדם שהוא פריוליג'ד הוא אדם שיש לו יתרון מובנה על אחרים. משהו בנתונים שלו, שלא בשליטתו, מאפשר לו משהו שלאחרים לא מתאפשר, שלא בשליטתם/אשמתם. אני יכול למנות רשימה ארוכה של דברים שבהם אני פריוליג'ד: נולדתי למשפחה שהייתה יכולה לספק לי קורת גג, אוכל וחינוך טוב, אני בעל אזרחות חוקית במדינה שמאפשרת לי (בנתיים בכל אופן) לחיות את חיי, אני גבר לבן ועל כן באופן סטטיסטי יש לי יותר סיכוי להרוויח כסף מעמיתותיי הנשים או הגברים השחורים. הרבה מאוד פריוליג'. כשרק התחלתי להסתכל על העולם דרך העדשה הזאת, נתמלאתי ברגשות אשם, אבל מאז עשיתי דרך ואני מנסה לתעל את האנרגיות האלה לכיוון אחר. אבל על ה"פתרון" שלי לפריוליג' (בשתי מילים – להפוך לבעלי ברית וסניגוריים של אלה שאין להם אותו) בפוסט אחר כי יש נושא אחר שממש חשוב לי לכתוב עליו.

IMG_0332

המשפחתיות בארץ, סגירת השערים הפתאומית של הודו כלפי תהליך של פונדקאות לזוגות חד מיניים, ואולי גם השלב המוזר הזה שהגעתי אליו בחיים שמכל עבר צצות בטנות הריון גורמים לי להתעסק הרבה בהורות ומשפחה. אני פריוליג'ד בהרבה דברים, אבל בכל הקשור לקיום של משפחה אני מהצד השני, אנדר פריולג'ד. כגיי האפשרות שלי ליצירת תא משפחתי שכולל ילדים סבוכה. קודם כל הממסד לא מאפשר לי להתחתן ולא מכיר בי כשווה ערך לחברי ועמיתיי הסטרייטים. אבל בכך שהממסד מונע ממני להתחתן הוא לא מונע ממני בפועל לקיים מערכת זוגית, מה גם שקיימות אפשרויות לא יקרות בעולם, שהולכות ומתרבות, דרכן אני כן יכול להתחתן ואז משרד הפנים יהיה חייב לקבל זאת על אפו וחמתו של אלי ישי.

IMG_0052

א-ב-ל כשזה מגיע לילדים זה כבר הרבה יותר מסובך. פה בגלל מי שאני, מעצם הקיום הטבעי שלי, בתוך התא המשפחתי שאני אצור לא תהייה לי אפשרות להוליד ילד בצורה הקונבוציונאלית. אין, לא יכול. נישט. בתוך מערכות היחסים הזוגיות שלי אף אחד לא נושא רחם בבטנו ולכן גם לא ישא שם ילד. בארץ פונדקאות הוסדרה בחוק ב-1996 עבור זוגות סטרייטים "איש ואישה" אך לא עבור זוג גברים. במאי 2011 ועדה המליצה לכנסת לשנות את תנאי הזכאות לפונדקאות ולאפשר גם לזוגות חד מיניים או לגברים יחידים לעבור תהליך של פונדקאות בארץ, אך בשונה מזוגות סטרייטים שרשאים לשלם לפונדקאית שלהם, האם הנושאת של זוג גברים חייבת לעשות זאת בהתנדבות מתוך "אלטרואיזם". הדם שלי מבעבע כשאני קורא את הדוח וההמלצות האלו.

IMG_0351

אני מניח לרגע בצד את הדיון המוסרי על פונדקאות, שהוא דיון חשוב ביותר, אך לא רלוונטי לטענה שלי. ופונה לכיוון אחר – הסיבה שזוג סטרייטים יעברו תהליך של פונדקות זהה לסיבה שזוג גייז יעשה זאת, חוסר יכולת גופני להביא ילדים לעולם. אין שום סיבה שרק מתוקף זה שאדם הוא פריוליג'ד, רק כי הוא נולד סטרייט, החוק יאפשר לו לעשות משהו, שלאדם שנולד אחרת הוא לא יאפשר. זוג סטרייטי מכיוון שהיה באופן פוטנציאלי יכול להרות באופן "קונבציונאלי" מקבל את האפשרות "לתיקון" כביכול. זוגות גייז שאין להם את האפשרות הזאת מלכתחילה לא מקבלים את האפשרות, למה? כי גם ככה לא הייתה להם האופציה? מה ההבדל? לא אלה ולא אלה יכולים להרות.

IMG_0178

זה כמו להגיד שאם היה לך הרבה כסף ואיבדת אותו המדינה תפצה אותך, אבל אם מלכתחילה אין לך כסף, לא תקבל כלום (בעצם כשאומרים את זה ככה, זה נשמע ממש מתאים למדיניות הממשלה…). איזה יאוש. שינוי המדיניות בהודו הצית הרבה תגובות, אבל הודו היא בכלל לא הבעיה לדעתי. הבעיה היא האפליה בארץ. החוק בארץ צריך להיות שווה עבור כל האזרחים. הוא צריך לאפשר גישה שווה לכל מי שנמצא תחתו, הומו או סטרייט (במקרה הזה, ותסלחו לי שאני לא מתייחס פה לעוד מליון אוכלוסיות שזקוקות שחוקים יגנו גם עליהן).

IMG_0064
כבר כתבתי שהבלוג הזה הוא פוליטי והבחירות מגיעות אוטוטו. אני לצערי, לראשונה בחיי, לא אשלשל פתק. אבל אם הייתי עושה זאת, הייתי בוחר במרצ. נדמה לי שבמרצ כבר שנים מבינים שהפריוליג' קיים במבנה החברתי אך לא מחויב מציאות. במרצ מבינים שזכויות אדם הן דבר שצריך להילחם עליו. לשנות, לפעול לקראתו. מבינים שבני אדם באשר הם בני אדם זכאים לזכויות שוות, גם אם הרבה אנשים חושבים אחרת, והם פועלים באופן עקבי במשך שנים. זה לא מי שיותר חזק ינצח, אלא נסיון להתקיים באופן הדדי. מעבר לזה, מנקודת המבט הצרה שלי, יש להם את חבר הכנסת הגיי המוצהר הראשון, והם תומכים בזכויות הקהילה באופן יסודי כבר שנים (שולמית אלוני עמדה בראש הועדה שהמליצה לבטל את האיסור בחוק על "משכב שלא כדרך הטבע", ומאז הם פועלים עבור שוויון באופן עקבי).  אבל האמת היא, שמה שאתם לא בוחרים לבחור, ביום הבחירות, אנא צאו מהבתים, גם אם אתם רחוקים מהקלפי שלכם ולכו להצביע. אין דבר יותר חשוב מלממש את הזכות הדמוקרטית הזאת.

מחשבות ארוכות במיוחד היו לי הפעם, ואני מתנצל אם עייפתי אותכם, אבל לפחות אני מקווה שפיתחתם תאבון בנתיים. ועכשיו לאוכל…

IMG_0380

את הקציצות בישלנו ביום שבת בבוקר. במהלך היום התקבצו להם כל בני המשפחה לאט לאט ביחד, הסבתא וחברים קרובים הצטרפו ובסוף הייתה ארוחה גדולה משותפת. זה היה משפחתי ונפלא. אם אני אוכל לשחזר ימים כאלה במשפחה שיום אחד אני אקים, אהיה המאושר באדם. באמת. אז יאללה, בואו נכין כבר קציצות!

IMG_0112
אז מה צריך?
 
לקציצות
חצי קילו חזה עוף טחון
חצי קילו פרגיות (כרעיים מפורקות) טחון
2 ביצים
כוס פרורי לחם
2 שני שום כתוש
בצל לבן גדול מגורר בפומפיה
חצי כפית כמון
חצי כפית גרידת לימון
חצי כפית זרעי כוסברה טחונים
 כפית מלח
פלפל שחור
חצי קילו עלי מנגולד (רק הירוק) מטוגן קלות סחוט וקצוץ דק
 IMG_0073
לרוטב
גבעולי המנגולד קצוצים גס
צרור סלרי קצוץ גס (עלים וענפים)
חצי קילו ארטישוק ירושלמי מקולף וחתוך בערך ל 2 ס"מ על 2 ס"מ
חצי קילו תפוח אדמה מקולף וחתוך כמו הארטישוק
חצי צרור פורוזיליה קצוץ גס
חצי צרור כוסברה קצוץ גס
מיץ משני לימונים
פלפל חריף
שלוש שיני שום פרוסות
כפית שטוחה כורכום
שני בצלים קצוצים גס

 מתחילים בהכנת הקציצות. מפרידים את עלי המנגולד לחלק הירוק ולגבעול

IMG_0034

מטגנים במחבת גדולה את עלי המנגולד הירוקים במעט שמן זית עד שלא נשאר להם כבר כוח להחזיק את עצמם. מעבירים לצלחת ומקררים. סוחטים אותם היטב ואז קוצצים דק דק דק, הכי דק שאתם יכולים.

IMG_0046

בקערה מערבבים את כל מרכיבי הקציצות (השף אומר: טועמים מעט על קצה הלשון ומתקנים תיבול ואני אומר בחיים לא, אבל אם יש לכם משאלת מוות לכו על זה. סתם, נו. תעשו מה שהוא אומר, הוא יודע). מחממים את המחבת היטב כשבתוכה ס"מ אחד של שמן צמחי. יוצרים קציצות ומטגנים במחבת עד להשחמה.

IMG_0215

הקציצות עוד יתבשלו מלא זמן, אז לא צריך לדאוג לזה שהן יהיו מוכנות מבפנים. חשוב פה הצבע. ואם אתם שונאים טיגון כמוני, אפשר גם לחמם את התנור להכי חם שלו, להשפריץ עליהם קצת ספריי שמן, או להבריש ולהכניס לכ-10 דקות עד להשחמה חיצונית.

IMG_0204

לרוטב: במעט שמן זית מטגנים במשך 2-3 דקות על אש בינונית את הבצל, גבעולי המנגולד והסלרי. עד כאן?

מוסיפים את השום, הפלפל החריף, הכורכום ומלחפלפל ומטגנים עוד 2-3 דקות.

מוסיפים את הארטישוק הירושלמי ותפוח האדמה ומערבבים היטב. מוסיפים מים עד לכיסוי של כ 2 ס"מ.

את כל הסיפור הזה מביאים לרתיחה. לכשזה מבעבע מוסיפים את הקציצות ומבשלים על אש קטנה כשעה עד להתרכחות מלאה של תפוחי האדמה והארטישוק.

כשהירקות רכים מוסיפים את מיץ הלימון ואת הפטרוזיליה והכוסברה הקצוצים ומבשלים כ 10 דקות נוספות.

IMG_0161

זהו. יוצא משהו משהו. אוכלים את הקציצות על הר של אורז לבן ומרגישים את המשפחתיות זורמת בעורקים, ואת הדמוקרטיה מרחפת ברחובות.

IMG_0397

*** בעקבות הבקשה שלי למצוא תרגום עברי ל-Privilege הקוראת דנא מציעה את המילה "מאוּפשר" שהוא בעיני תרגום מבריק! תודה! מעכשיו אמרו על אנשים שהם פרילידג'ד שהם מאופשרים, מלשון מלא אפשרויות. איזה יופי! איזו התרגשות זו למצוא מילה שהמשמעות שלה היא בדיוק מה שהתכוונת.***