נסים / יהודה עמיחי – לא סתם עוד מרק דלעת

Pumpkin Soup (1 of 1)-001-20131116 

Fullscreen capture 16112013 144000.bmp

חג ההודיה הוא חג קצת מוזר. עוד לא לגמרי הצלחתי להבין אותו פה בארצות הברית של אמריקה. כבר נכחתי במספר ארוחות אמריקאיות "מסורתיות" ועד כה יש לי רשימת ממצאים: קוראים לזה דינר, אבל מתחילים לאכול באזור 2, אסור שיהיו על השולחן ירקות טריים וכל המרבה בפחמימות ובשמנת הרי זה משובח, וחובה, אבל חובה להתחיל לשתות מהבוקר ולסיים את היום כמעט ללא הכרה. חוצמזה, על השולחן תמיד יהיו מאכלי דלעת, הודו צלוי וגרייבי. אה, וגם יש איזה קטע מעייף שצופים בפוטבול בהתלהבות יתרה במהלך היום. איפשהו בתוך כל זה גם מודים על כל הטוב שבחיינו. מצד שני, גם חנוכה, בינינו, הוא חג קצת תמוה, במיוחד חגיגות נס פך השמן. השנה, בפעם האחרונה ל-70,000 השנים הקרובות, נר ראשון של חנוכה נופל, הפלא ופלא, על חג ההודיה. הקהילה היהודית בארה"ב כמרקחה: יש חולצות מיוחדות, הצעות יצירתיות לתפריטי חג – לעטקעס של הודו, סופגניות פמפקין, שירים מיוחדים, ממים לרוב והמון מרצ'נדייס. מה שבטוח זה שמישהו גוזר על כל זה קופון. אז אני מצטרף למערבולת עם מחווה אישית שלי ליום החג הכפול:

 Pumpkin Soup (1 of 1)-15-20131117

אם נשליך לשנייה את הציניות, ועמיחי תמיד מצליח להשיל אותה ממני עם התום והטוהר שבכתיבה שלו, זה די נחמד להאמין בניסים. זו גם תזכורת משמחת שנקודת המבט שלנו היא רק נקודת מבט סובייקטיבית על העולם. היא לא אמת מבוססת. כמה שהמסע אולי נראה ארוך ומפרך, כמה שהדרך לא ברורה, אולי אנחנו בכלל נמצאים בעיצומו של איזה נס בלי לשים לב. אני אוהב להזכיר לעצמי שמה שאני רואה כרגע לא בהכרח יהיה מה שאראה עוד מעט ובטוח שונה ממה שרואים אנשים אחרים. זה דווקא מרגיע אותי שאין לי את כל הידע בעולם, ושלאף אחד אחר אין אותו גם. הרבה פעמים צריך רק לסובב קצת את הראש כדי לראות את הדברים אחרת.

 Pumpkin Soup (1 of 1)-10-20131116

המרק הזה הוא סוג של נס בעצמו. כי דלעת בעיני זה בכלל לא כזה טעים. אבל פה היא הופכת להיות אלילה קטנה. אפשר להשתמש בכל מיני דלעות, אני השתמשתי בבאטר נאט סקווש, הלוא היא הדלורית. אני לא מומחה לדלעות, אבל אם אתם רוצים תשובה לכל שאלת דלעות שאי פעם הייתה לכם ואפילו לא ידעתם, תציצו בפוסט הנהדר הזה של עלמה.

 pumpkins

על הטכניקה של אפייה של ירקות בתנור עם יין לבן וטימין כבר כתבתי בפוסט על גראטן הבצל. זה באמת עושה לירקות נפלא. זו וריאציה על מרק שאחי השף לימד אותי. אני משתמש בקרם קוקוס במקום בשמנת. זה גם יוצא לדעתי יותר טעים, וגם משאיר את המרק טבעוני. ההבדל בין חלב קוקוס לקרם קוקוס הוא כמו ההבדל בין חלב רגיל לשמנת רגילה. אחוזי השומן…

 Pumpkin Soup (1 of 1)-9-20131116

מה צריך לכ-6 מנות?
 
ק"ג דלורית
בצל גדול-בינוני
5-6 שיני שום
טימין טרי
1.5 כוסות יין לבן
1/3-1/2 פחית של קרם קוקוס

מקלפים וחותכים את הדלורית, שומרים את הגרעינים, נעשה מהם הרבה רושם בקרוב. חותכים את הבצל לחתיכות בינוניות.

מניחים בתוך תבנית את הדלורית, הבצל והשום. מפזרים מעל בחינניות כמות נאה של זרדי טימין.

Pumpkin Soup (1 of 1)-8-20131116

ממליחים ומפלפלים ושופכים כוס וחצי יין לבן מעל. מכסים את התבנית בנייר כסף ומכניסים לתנור של כ-200 מעלות ל-45 דקות. הירקות צריכים להתרכך היטב ולשאוב לתוכם מהאלגנטיות של היין הלבן והטימין ובנתיים הבית יתמלא בריח של חורף וחום.

 Pumpkin Soup (1 of 1)-4-20131116

מוציאים את התבנית, משליכים את הטימין  לפח לעת זקנה ואת כל שאר המרכיבים – כולל הנוזלים שנותרו!! מכניסים לתוך סיר. בעזרת מקל ממחה טוחנים עד שאי אפשר לדעת מי היה פעם דלעת ומי בצל ושן שום. זה מרק קומוניסטי, כולם בעיניו אותו הדבר.

מוסיפים שליש פחית של קרם קוקוס. צריך "לנער היטב" לפי האריזה, אבל זה לא באמת עוזר כי המוצקים עדיין תקועים למעלה. אני דוחף פנימה כפית או צ'ופ סטיק ומערבב טוב טוב.

grind

חוזרים שוב לממחה. סוף סוף הגיע השלב לטעום. מתקנים תיבול. אם זה תפל מוסיפים מלח. הוא יעשה פלאים. אם המרק גרברי מידי אפשר לדלל בעוד יין לבן, או בציר ירקות. אם רוצים קצת יותר עושר (ומי לא רוצה קצת יותר עושר?) מוסיפים עוד קצת קרם קוקוס.

 עכשיו לקצת רושם מהגרעינים:

Pumpkin Soup (1 of 1)-12-20131116

מוסיפים לגרעינים עם הקליפה (כן, אוכלים אותה בלי בעיה כשהגרעינים טריים):
כפית של אבקת קארי – אני אוהב קארי חריף
חצי כפית של קינמון
כפית של דבש או סוכר
רבע כפית מלח
כפית של שמן

 בזמן שהדלעת בתנור מערבבים את כל אלה. כשהדלעת יוצאת מקררים את התנור ל-170 מעלות פורשים את הגרעינים על נייר כסף וקולים למשך 20-25 דקות. הם ישחימו קצת ויתקשו. תיזהרו שלא ישרפו! מוציאים ונותנים להם להתקרר על התבנית.

 Pumpkin Soup (1 of 1)-014-20131116

מוזגים מרק לקערות עמוקות, מפזרים כאילו כלום גרעיני דלעת שזה עתה קלינו בבית, אפשר גם קצת עירית קצוצה בשביל הרושם. לוגמים מרק דלעת מפתיע ומסובבים קצת את הראש לחפש את הנסים שמסביבנו ולא שמנו לב.

 IMG_3969-20131116

כה צפיתי ליום / רחל – גספצ'ו

IMG_9938-20130729

כה ציפיתי ליום / רחל
 
כֹּה צִפִּיתִי לַיּוֹם – וְהִגִּיעַ
אַךְ מַדּוּעַ בּוֹכֶה בִּי הַלֵּב?
מִי הָפַךְ אֶת שִׂמְחַת פְּגִישָׁתֵנוּ
לְעִצְּבוֹן הַפְּרִידָה הַנּוֹקֵב?
(מתוך פרויקט בן יהודה)

אני מאוד אוהב מבקרים. אני אוהב שאנשים שאני אוהב גרים איתי לתקופה. אני אוהב לראות אותם בבוקר לפני העבודה וכשאני חוזר הבייתה לצאת איתם לבירה ולשמוע על היום שלהם. אני אוהב שכשמבקרים אותי אני שוב רואה את העיר כתייר בעצמי. אני אוהב לבשל ביחד, לאכול בחוץ ביחד, להתגאות בידע שצברתי ולהציג את החיים שלי. אני אוהב לראות כמה השתנינו כולנו וכמה גם נשארנו אותו דבר. אני אוהב לראות איך חברויות קרובות נשארות חזקות גם כשהמרחק הפיזי גדול.

IMG_0023-20130729

הבעיה עם ביקורים היא שהם נגמרים ואז צריך גם להיפרד. אני כבר מכיר את התחושה של היום שאחרי שאנשים עוזבים. מצחיק שבביקורים הראשונים לא הבנתי. הייתי מתעורר ביום שאחרי הפרידה עם תחושה חמוצה-מוזרה שלא הייתה מרפה כל היום ולא מבין מה זה המצברוח הלא אופייני פתאום שאפילו הרבה קפה לא מצליח להעביר… באמת. רק אחרי כמה פרידות כאלה עשיתי את הקישור המאוד ברור. אנשים קרובים הולכים, עצוב לי. רחל קצת יותר דרמטית ממני בעניין. אני גם מצליח לראות בזה את הצדדים החיוביים. המגורים הרחוקים מקשים על שמירת קשר יום יומי. מצד שני אני מקבל סמינרים מרוכזים עם אנשים שאני אוהב, שעות וימים של קירבה ויצירת חוויות בעיר שאם היינו גרים קרוב אחד לשני, לא היינו חווים. יותר טוב? פחות טוב? לא יודע לענות על זה. אני מנסה להפיק מזה את המירב בכל מקרה. וכשהפרידה הבלתי נמנעת מגיעה אני מבשל אוכל שיעשה לי כיף, או מצ׳פר את עצמי בארוחה בחוץ, או מתכנן את הביקור הבא או הטיול הבא שלי. אני גם זוכר שיש לי פה הרבה אנשים שאני אוהב.

צנצנת

בשנים האחרונות המתנה שלי לחתונות וימי הולדת היא ארוחה שאני מבשל. למשל כשאֵריק ואסף (שנמנים על האהובים שלי פה) התחתנו, המתנה שלי אליהם הייתה לבשל ארוחה גדולה לחברים שלהם. עכשיו יש להם זוג תאומים מקסימים ואפס זמן לעצמם. אסף ביקש לכבוד היומולדת שלו ארוחת לביבות וגספצ׳ו. אז הכנתי את האוקונומיאקי שלי מפה, לביבות בטטה של אורנה ואלה וגספצ׳ו בהשראת מתכון שאחי שלח לי. שכחתי כמה טעים וכיף זה גספצ׳ו טוב. אז היום מתכון לגספצ׳ו עם ניחוח עדין של געגוע והרבה טעמים חזקים להפיג אותו קצת וגם את הקיץ הזה שמגיח מכל עבר.

IMG_0074-20130729

יש הרבה גרסאות לגספצ'ו. אני מאוד אהבתי את השילוב פה עם התפוח והאפרסק שמוסיפים עומק ומתיקות נעימים. הבסיס הוא עגבניות טובות ותוספות. אפשר לאלתר מלא. זו רק הצעה. ואם אתם ממש אמביציוזים, אולי תלכו על הגספצ'ו הצלול של זהששם.

חותכים ירקות טריים, לחם ועשבים לחתיכות גדולות וטוחנים. הלחם מוסיף קצת גוף ומרקם. אני השתמשתי בסטיק ובבלנדר במקרים שונים. שניהם עובדים טוב. עיקר החשש הוא מטחינת יתר. אנחנו לא רוצים סלטשייק, אלא מרקם טחון בינוני. לא עד דק. נמנעים מזה על ידי עיבוד מינימאלי. הכי טוב בנגלות, ככה לא מעבדים את הירקות במשך יותר מידי זמן. כשהיה לי סטיק עשיתי בכד גדול או בצנצנת. זה יצא מאוד יפה ופרקטי. אחרת קערה גדולה אליה מעבירים את התוצר מהבלנדר עובדת מצוין.

IMG_0056-20130729

התיבול מגיע מהעשבים ומחומץ. רצוי להשתמש בחומץ איכותי: בן יין אדום או לבן, בלסמי או חומץ שרי. אני מאוד אוהב טעמים חזקים, והכי נהנתי כשהשתמשתי רק בבלסמי, ואז משתמשים בקצת פחות כי הוא מאוד חזק. מי שהחיך שלו עדין יותר, יכול להשתמש בשילוב חומצים. טוענים שחומץ שרי הכי מתאים. לי לא היה ויצא מצוין גם בלי. בכל מקרה אני מציע להוסיף לפחות קצת בלסמי.

IMG_9894-20130729

פרוט נינג'ה מישהו?

אז מה צריך לכ-4 מנות?

5 עגבניות בינוניות ובשלות

3 מלפפונים בינוניים

פלפל אדום בינוני

פלפל ירוק בינוני

חצי תפוח גראני סמית׳ או אחר

חצי אפרסק

צרור פטרוזיליה

צרור בזיליקום

צרור נענע

חצי כוס חומץ (קצת פחות אם משתמשים רק בבלסמי)

כחצי כוס שמן זית

2 שיני שום (מאוד אופציונלי. אני הכנתי בלי כדי לשמור על קלילות קיצית)

פלפל שחור

פלפל חריף לפי האומץ.

כמה פרוסות לחם לבן או אחר שאוהבים, או ככר אחת קטנה של ג׳בטה. הטריות פה לא חשובה. מורידים חלק מהקשה של הלחם. ואם הקשה ממש קשה אז את כל הקשה. קשה?

IMG_0120-20130729

עוזר לו, לגספצ׳ו שלנו, לשהות בקירור כמה רגעים או שעות אחרי ההכנה. כך המרכיבים מתרגלים למצב הצבירה החדש שלהם מפסיקים עם הסנוביזם ומחליפים ביניהם נוזלים. יותר מיומיים במקרר לא הייתי נותן לו לגספצ'ו הזה.

מגישים עם שמנת חמוצה או יוגורט במרכז הצלחת, קצת ירק קצוץ בשביל הדאווין, וזילוף של שמן זית.

IMG_0189-20130729

לוגמים גספצ׳ו קר ביום קיצי חם ונהנים מהניחוח העדין של הגעגוע שעולה ממנו ובעיקר מן האהבה שמייצרת את הגעגוע.