הסתרת נפשך / זלדה – עוגת מאצ'ה מיל-קרפ חגיגית

Matcha Cake-3283

"הִסְתַּרְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ מִמֶּנִּי

וְלֹא הָיָה בִּי עוֹד קוֹל הַנָּהָר הַמָּלֵא,

הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו."

(הסתרת נפשך, מתוך פנאי / זלדה, ע"מ 62, הוצאת הקיבוץ המיוחד 1972)

האצבעות שלו זזות באופן מסונכרן על הקלידים. פסנתר כנף בין הספסלים באמצע הפארק, כאילו ששם הוא תמיד מוצב. השמש שמש של אביב, קרניים מלטפות ולא חנפניות. עוד לא מספיק חם להוריד את הסוודר וכבר לא צריך מעיל או כובע. הרוח נושאת באוויר עלים ישנים ופרחים חדשים שנושרים כל העת מהעצים שמצלים עלינו ונותנים לקרניים לחדור בנצנוצים. הן מכתימות את העולם בדוגמה מתוכננת.

Matcha Cake-3029

מוזיקת פסנתר נוגה. היונים חגות מעלינו בעיגולים מתוזמנים חסרי מעש, כאילו שהן שם בהוראת במאי. מסביב אנשי ניו יורק מתאספים בסקרנות חסרת עניין. מקשיבים, נפעמים לשנייה, נבהלים ומכבים בזריזות את הרגש, אולי משלשלים דולר לדלי כתודה או מתוך בושה על הרגשנות הבלתי קרויה. לא אמורים להתרגש פה גם לא מפסנתר כנף בלב פארק.

Matcha Cake-3100

אם לרגע היה יכול העולם לעצור הייתי מבקש ממנו לעצור ברגע הזה. לתת לקלידים להמשיך לפרוט על הלב שלי ולציפורים במשק הכנפיים שלהן לאוורר את הדחיסות שהנפש שלי צברה במהלך החורף. הייתי נותן לעלים שנושרים לכסות אותי ולהיות לי לשכבת עור נוספת שתגן עלי מפני קשי העורף ועייפי העיניים שצובאים על רחובות העיר הזאת ומאיימים להקשיח אותך כי פעם מישהו עשה להם בדיוק אותו הדבר.

Matcha Cake-3256

הייתי נותן ללב המשתאה שלי שפועם בלי הפסקה כבר 34 שנים להחסיר פעימה ולנוח לרגע מעמל החיים החם שהוא דופק בי. הייתי נותן לרגשות שלי לחמוק החוצה לרגע, להתנועע לצלילי הפסנתר ולרקוד בחופשיות לעיני כל שאר היושבים, השמש שוטפת אותן באור. בושה וכעס וחרדה היו מתישות את עצמן לצלילי המוזיקה ואולי נותנות סוף סוף מקום לקצת שמחה להגיח, להגיע ולהנות מן השמש החדשה.

Matcha Cake-3155הייתי נותן לאותה השמש לשטוף את העור הלבן החורפי שלי ולהחדיר בו את הגוונים של עונות השנה. נותן לקרניים לחדור דרך הגוף הקשוח, להמיס את גושי הקרח שהחורף והעיר הקפיאו בו, ולמים לטפטף החוצה דרך צידי העיניים. שלוליות של קור לב היו נקוות מתחת לספסל שלי ומתחברות ביובלים אל השלוליות שנוטפות ונקוות תחת כל אלו שסביבי. נהר של טפטופי לב היה זורם במורד וושניגטון סקוואר פארק, ומנקז אל נהר ההדסון את החורף שהצטבר בכולנו במשך שנים.

Matcha Cake-3388

הייתי צובר כל קרן זהובה יקרת מציאות, לא נותן לאור שבוקע מבין הענפים החדשים לדהות ומזהיב את כל הפארק בנוגה האביבי. זוהר גדול היה מתפשט מעלינו לצלילי הקרשנדו הדרמטיים, מטפס אל מעל הפארק, ושוטף את השכונה והאי והעיר.

Matcha Cake-3314

וכשהקונצ'רטו היה נגמר, עם תו הסיום כשהעולם היה חוזר שוב לסוב על ציריו הייתי נותן לקלות החדשה שבי לרחף אותי בין רחובות העיר. קל ממשקל הקרח שנמס, מרוכז יותר ומוסווה על ידי עור העלים החדש שלי, הייתי משייט בחזרה הבייתה בדרך הארוכה מחייך מלוא העיניים אל עבר השבים וההולכים, מוכן לעונה החדשה ולמה שהיא תביא עמה.


עוגת מאצ'ה מיל-קרפ

כזאת שמגישים בחתונה או באירוע מיוחד. כזאת שההכנה שלה היא פרויקט של אהבה וחשובה לא פחות מהאכילה. כזאת שכל מי שיראה אותה יזדקף ואז ימס מהקסם. שכבות-שכבות של קרפים דקיקים וביניהם קרם עשיר וקטיפתי של וניל ומאצ'ה. ההשראה היא מעדניה בשם Lady M שיש לה כמה סניפים בניו יורק עם מיני מיל-קרפ חלומיים, ביניהם גם הכוכבת הזו. המתכון מתוך אהוב ליבי, מדור האוכל של הניו יורק טיימס פלוס שינויים קטנים. מתחילים.

Matcha Cake-3352

יום לפני מכינים את בלילת הקרפ ואת הקרם פטיסייר מאצ'ה. הבלילה חייבת לילה במקרר, גיבושון מרכיבים. הקמח סופח אליו את הנוזלים והגלוטן נרגע ככה שיוצאים קרפים אחידים, משיים, ויפים. אם אין לכם לילה השאירו במקרר לפחות לכמה שעות. את קרם הפטיסייר אפשר להכין גם ביום הרכבת העוגה אך הוא צריך להתקרר לגמרי לפני הרכבתה.

Matcha Cake-3216

לבלילה (יום לפני) –

  • 3 כוסות חלב
  • 170 גרם חמאה
  • 6 ביצים
  • 1.5 כוסות קמח לבן
  • 7 כפות סוכר
  • קורט מלח
  • כפית תמצית וניל

מחממים את החלב עד שיוצאים ממנו אדים ונותנים לו להתקרר מעט בצד. ממיסים את החמאה במיקרו או בסיר קטן. בקערה טורפים ביצים, קמח, סוכר ומלח. מוסיפים לאט את החמאה המומסת, החלב ואת הוניל. הבלילה נוזלית וזה בסדר. שופכים אותה לכלי עם משפך שיקל על הכנת הקרפים, מכסים ומקררים במשך לילה. אני הכנסתי אותה לבנדר וזה עבד מעולה.

Batter.jpg

לקרם פטיסייר מאצ'ה (יום לפני) –

  • 6 חלמונים
  • ½ כוס סוכר
  • 1/3 כוס קורנפלור
  • 2 כוסות חלב
  • 1 תרמיל וניל חצוי ומגורד או כף תמצית וניל אמיתית
  • 2 כפות אבקת מאצ'ה (2.5 כפות לטעם מודגש יותר)
  • 50 גרם חמאה

בקערה טורפים ביחד היטב חלמונים, סוכר וקורנפלור. מביאים את החלב עם תרמיל הוניל החצוי לסף רתיחה. מוציאים את מקל הוניל, מוסיפים 2 כפות מאצ'ה וטורפים היטב. מזרזפים כחצי מן החלב הירוק לתוך תערובת הביצים תוך טריפה מתמדת. זה מה שנקרא השוואת טמפרטורות. כעת מוסיפים את תערובת הביצים והחלב אל תוך הסיר וממשיכים לטרוף מעל אש בינונית עד שהקרם מסמיך לגמרי. זה יקרה פתאום. מורידים מהאש, מחכים כעשר דקות ומערבבים פנימה את החמאה. עוטפים בניילון נצמד שממש נוגע בקרם אחרת יתפתח קרום ומקררים לגמרי. שומרים במקרר.

Matcha Cream

להרכבה ביום עצמו

  • מעט חמאה לטיגון
  • 2 כוסות שמנת מתוקה להקצפה + 2 כפות סוכר
  • 2 כפות מאצ'ה מנופות ביחד עם 2 כפות אבקת סוכר

הכנת הקרפים

מוציאים את הבלילה מהמקרר לפחות כשעה לפני ההכנה כדי שתגיע לטמפרטורת החדר. חלק מהמוצקים שקעו בשלב זה והחמאה צפה ועל כן מערבבים כמה שצריך לכדי אחידות ולא יותר מזה. מחממים מחבת אל-דבק (טפלון למשל) על אש בינונית. משמנים בשכבה אחידה ודקה של חמאה. שופכים כחמישית כוס בלילה למרכז המחבת ומיד בתנועות מעגליות מכסים את פני כל המחבת בבלילה. כדי למנוע מהעוגה להיות גבוהה יותר במרכז צריך להתאמץ על קרפים שווים בעוביים גם בצדדים. זה עניין של מהירות התנועה העיגולית ודיוק, אחרי שניים שלושה תמצאו את הטכניקה שמתאימה לכם.

Matcha Cake-3093

נותנים לקרפ כדקה על הצד הראשון ואז הופכים. אם אתם יודעים לעשות פליפורמה כמו השפים בטלויזיה לכו על זה. אני שמתי כף עץ מעל הקרפ, בתחילה תליתי פאה אחת שלו על הכף עד שהיא טיפה התקררה ואז עם האצבעות הפכתי את הקרפ. הוא זקוק רק לשניות מועטות על הצד השני ומשם לצלחת ולקרפ הבא. משמנים את המחבת קלות כל 4-5 קרפים.

אנחנו צריכים 20 קרפים ואם יצאו כמה יותר (ויצאו), הם טעימים בטירוף כשלעצמם, או כעוד שכבה או שתיים על העוגה, למה לא? נסו להכין קרפים כמה שיותר דקים ואחידים. ואם אתם ממש אשפי-מטבח תוכלו לעבוד עם שתי מחבתות כל עוד הן באותו הגודל. קרפ יפה במיוחד שימו בצד כדי לסגור איתו את העוגה. עורמים קרפים אחד על גבי השני. הם לא ידבקו, אל דאגה.

Matcha Cake-3112

סיום קרם פטיסייר

כשהקרם קר לגמרי מעבירים אותו דרך מסננת דקה כדי להגיע למרקם חלק לגמרי. מקציפים שתי כוסות של שמנת מתוקה לקצפת יציבה ומוסיפים 2 כפות סוכר בהדרגה. מוסיפים לקרם פטיסייר כמה כפות של קצפת ומערבבים היטב כדי לפתוח את הקרם. את שאר הקצפת מקפלים פנימה.

Matcha Cake-3126

הרכבת העוגה

על צלחת שטוחה בגודל הקרפים מניחים קרפ, פורסים מעליו בדיוק רבע כוס של קרם ומפזרים אותו באופן אחיד, נזהרים לא לקפח את הצדדים. מניחים קרפ נוסף מעל וממשיכים. נסו לעבוד באופן מדויק ומדוד ולהניח קרפ על קרפ באופן שווה. את הקרפ החתיך ששמרתם בצד מניחים אחרון.

Matcha Cake-3195

מנפים 2 כפות מאצ'ה עם שתי כפות אבקת סוכר ובעזרת מסננת דקה מפדרים את פני העוגה בשכבה נדיבה של ירקרקות. נותנים לעוגה לנוח כשעה במקרר לפני שפורסים אותה.

Matcha Raim

אוכלים עוגת מאצ'ה חגיגית ונותנים לירוק של חילופי העונות ללבלב בלב.

Matcha Cake-3385

נפילה אל המדרגה העליונה / (חב"ד) מתוך סיון הר-שפי – מאפינז כורכום טרי מלוחים-מתוקים

Turmeric Muffins (45 of 58)

Fullscreen capture 12272014 103956 AM.bmp

(ניגון חב"די, משורר לא ידוע, מופיע בספר השירה של סיון הר-שפי שמש שקהלת לא ידע, ע"מ 9, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

בוקר. הגוף התעורר אבל המוח עוד לא ולשנייה קצרצרה, נעימה ומבלבלת אנחנו רק גוף ונשימה. הנשמה עוד לא חזרה משיטוטיה הליליים. שניות של קסם אלוהי, בלבול קוסמי. סדרים שהתהפכו. הגוף שלא רגיל לחופש הזה, קורא לנשמה לחזור מהרפתקאותיה שבחסות-החשכה, והיא נשאבת בצייטנות מהמיטה, מקירות החדר, מהבגדים שעל הרצפה, מהחלונות והעיר, והעולם והשמיים שם טיילה ויצרה חלומות, ונאספת בחזרה לתוכנו דרך החורים והנקבוביות. היא מתחברת שוב בפנים, פאזל בן אלפי חלקים, מרכיבה את עצמה ואת עצמנו מחדש, ולעולם פתאום שוב יש איזו משמעות שקשורה לאתמול ולהיום ולמחר שלנו. האנושות והאנושיות נוצקים חזרה לתוכנו.

Turmeric Muffins (16 of 58)

לפעמים כל חתיכות הפאזל של הנשמה מתיישבות אחת בתוך השנייה בדיוק, בהתאמה עם הגוף. לא צריך להפעיל כוח כדי להרכיב אותן ביחד והיום החדש מרגיש מזמין ומוכן לקראתנו. לפעמים חתיכה אחת מאחרת או אבדה, נתקעה בהרפתקאה או קצת התחספסה וכעת לא מתיישבת בדיוק. או שהנשמה קצת התקמטה בלילה – אולי התכווצה או התרחבה בשיטוטיה, השתנתה, ולא מצליחה להרכיב את עצמה כמו שצריך או לאכלס את הגוף שעוד לא התרגל למימדיה החדשים. השיער לא מסתדר, הפנים נפוחות, הגוף כבד והשרירים מורגשים. הנשמה יוצאת קצת מהקווים, מגיחה מהקצוות חשופה ורגישה וככה גם היום מתחיל. תחושות אי-ההלימה והחשיפה לא נעימות.

Turmeric Muffins (12 of 58)

רגעי הקימה משפיעים על כל היום שלי ואני אף פעם לא יודע לִצפות איך הם יראו. יש בקרים נהדרים של הלימה מושלמת. אבל בבקרים שבהם הנשמה לא מתיישבת בדיוק אני מתמלא באי-נחת, בתחושה של לחץ שאני מפספס משהו, לא מספיק. מי שעוקב אחר הבלוג כבר יודע שכשאני מזהה כאלה רגעים אני מנסה למצוא להם פתרונות. ניסיתי מדיטציה על הבוקר, אבל אני לא מצליח. ניסיתי פעילות גופנית, וכמה שאני נהנה ממנה בערב, כך היא גורמת לי סבל קיומי ורחמים עצמיים על הבוקר. ניסיתי לקום ולחשוב על מה שאני מודה עליו בעולם והרגשתי אמריקאי סכריני. ניסיתי גם להזיז את הפלא-פון ולא להציץ בו מיד וזה קצת עזר. אבל עוד לא מצאתי מתכון להתחלת היום באופן שירגיש חלק ונעים ויעורר נחת ולא לחץ בימי חוסר הלימה. פתאום אני מבין הנחת תפילין (אין סיכוי…) באופן אחר לגמרי. כל בוקר לחזור על טקס נשמע לי כמו אפשרות לנחת, לתיעול נכון של האנרגיות, להרגעת הנשמה והסדרתה אחרי לילה של שיטוטים בעולם שיכול להיות מחוספס. מה אתם עושים כדי לפתוח את היום באופן מיטבי? אולי חוכמת ההמונות תעזור לי במציאת פתרון?

Turmeric Muffins (1 of 1)-4

משהו קרה לגוף שלי אחרי גיל שלושים ושינה הפכה להיות פחות חשובה. עד סוף שנות ה-20 לחיי הדבר הראשון שהייתי חושב עליו בבוקר היה מתי יהיה לי זמן לשנ"צ. הגוף שלי רק רצה לישון כל הזמן. הייתי מארגן את היום כך שאוכל לחזור הבייתה בין עבודות או שיעורים ולנוח. היום אין לי את זה. אז הייתי ישן בסיטואנות ואשראי, היום אני ישן במזומן. גם נהייתי איש של בוקר. נהנה להתעורר מוקדם גם בימי חופש. הלוואי וזה היה 5 בבוקר. מאלה שבשבע כבר רצו 5 ק"מ, עשו כביסה וספונג'ה ועכשיו יושבים עם הקפה והעיתון לצפות בזריחה. האם זה הפתרון? בוקר ארוך יותר? אבל אז מה יהיה על אהובותיי משכבר הימים, שעותיו הקטנות – הרומנטיות, הנמתחות והיצירתיות של הלילה? איך אוכל להקריב אותן בשביל שעות הבוקר של המבוגרים – המעשיות, היעילות והמדודות?

Turmeric Muffins (1 of 1)

מאז שיש לי עבודה גם יש לי שגרת בוקר קבועה. מתעורר ב-6:44, מיד שם את המקינטה לקפה ומכין 2-3 ביצים. מקשקש אותן, הופך ומכבה את האש. כך הן תשארנה חמות בזמן שאני מתארגן ומתלבש. אני חוזר כעבור 8 דקות מחופש לעבודה. חצי אבוקדו, כמה פרוסות מוצרלה או מאפין כורכום, חלב בקפה ומתיישב להתעדכן במה שקרה בשעות שהנשמה שלי התפזרה לה בעולם. יוצא מהבית ב-7:18 אחרת לא אספיק לסאבווי שישנע אותי לרכבת המדויקת שתעזוב ב-7:39 ותיקח אותי לעבודה. משהתיישבתי ליד החלון בצד שמאל של הרכבת, כך יהיה לי הנוף של ההדסון, אני יכול לנשום לרגע, יש לי 33 דקות של זמן בהייה (ומחשבות על קוסקוס כרובית).

Turmeric Muffins (10 of 58)

כל בוקר אני אוכל אותו הדבר. כבר שנתיים. גיליתי שאם אני מוריד את הלחם בארוחה ומעלה את החלבון אני מרגיש שבע יותר במהלך היום והרבה יותר טוב באופן כללי (ולמי שתוהה רמות הכולסטרול שלי הכי נמוכות שהיו אי פעם…). לקח לי זמן להגיע לתפריט הזה וקשה להזיז אותי ממנו כי הוא ממש עובד לי, לכן זה שמאפניז הכורכום האלה נכנסו בתור שחקן סמי-קבוע אומר עליהן המון. הקריטריונים שסיפקו להם כזה מעמד: אין בהם סוכר (מלבד מהפירות) שזה משהו שאני מקפיד עליו, בעיקר בבוקר אבל גם בכלל. רוב ה"קמח" שלהן הוא זרעי חמנייה ושיבולת שועל טחונים – מרכיבים עם ערך תזונתי גבוה וערך גליקמי נמוך. חוצמזה שהם מלאים בכל טוב, מלוחים ומתקתקים גם יחד וביס מהונדס של ביצה, אבוקדו ומאפין מתקרב לשלמות. הם מאפשרים גם אלתורים כל מיני. שיניתי פירות, שיניתי קמחים וזרעים וזו הגרסה שהכי נהנתי ממנה עד היום, היא גם הכי נאמנה למקור (מהבלוג הנהדר Green Kitchen Stories).

Muffins

מילה על כורכום. לי, כמו שבטח לרבים אחרים, יש אברסיה לכורכום במיוחד מאז השירות הצבאי. המתכון המקורי דורש כף של אבקת כורכום יבש. המרתי אותו בשתי כפות גדושות של שורש כורכום טרי טחון. לטרי יש טעם מתקתק ואדמתי והוא טעים מאוד בעיני, אפילו בתה. אם אין בידכם להשיג שורש טרי, המאפינז האלה טעימים מאוד גם עם אבקת כורכום רגילה. ואם בא לכם לשחק עם תבלונים אחרים, לכו על זה וספרו לי איך יצא.

Turmeric

זה המאפינז עם ה-כ-י הרבה מרכיבים בעולם. אני יודע. תכינו אותם בכל זאת, הם שווים כל מרכיב. אני מקפיא בקופסה גדולה ומפשיר 2-3 בקרים בשבוע ולפעמים גם כחטיף לפני או אחרי חדר הכושר. וכן, צריך מעבד מזון. אי אפשר להתחמק ממנו במתכון הזה לצערי. מספיק לכ-12 מאפינז.

Turmeric Muffins (18 of 58)

מצרכים יבשים

  • 1 כוס זרעי חמנייה / אגוזי לוז
  • 1 כוס שיבולת שועל
  • 2/3 קמח כוסמין מלא
  • 1.5 כפיות אבקת אפייה
  • 1/2 אבקת סודה לשתייה
  • 2 כפות שורש כורכום טרי מגורר או כף אבקת כורכום
  • כפית הל טחון
  • מעט פלפל שחור טחון

מצרכים רטובים

  • 2/3 כוס רוויון
  • 1/3 כוס שמן זית או חמאה
  • 2 בננות בשלות
  • 5 תמרים
  • 3 ביצים

לסיום

  • מעט שיבולת שועל לקישוט
  • כ-2 פטלים קפואים לכל מאפין (הכי טעים עם פטל לדעתי. אפשר גם עם אוכמניות, או פטל שחור) בשום אופן לא לוותר על הפרי!

Turmeric Muffins (42 of 58)

הוראות הכנה

את זרעי החמנייה ושיבולת השועל טוחנים ביחד במעבד מזון עד שהם מגיעים למרקם של קמח גס. מעבירים לקערה ומוסיפים את כל שאר היבשים.

Food Processor 2

כעת במעבד המזון טוחנים היטב את הבננות, הרוויון שמן/חמאה מומסת והתמרים עד שנהייה שייק חלק.

בקערית נפרדת טורפים את שלושת הביצים. מוסיפים את כל החומרים הרטובים ליבשים ומערבבים היטב.

Food Processor 3

זו לא עיסה מאוד שומנית ולכן כדאי לשמן היטב את תבנית המאפינז שלכם והכי כדאי להשתמש במאנז'טים וגם אותם לשמן אפילו.

מחלקים שווה בשווה. מטביעים כ-2 חתיכות פטל בכל מאפין ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-200 לכ-15-20 דקות עד להשחמה קלה והתייצבות של המרכז.

Turmeric Muffins (41 of 58)

מניחים למאפינז להתקרר קצת. הן הכי טעימות חמימות מהתנור, אך גם מופשרות מהמיקרו הן עובדות נפלא.

Turmeric Muffins (47 of 58)

אוכלים מאפינז כורכום טרי ומחליקים קמטים בנשמה וביום.

יָם / אלכס בן-ארי – בלוג דיי 2014, בלונדיז שוקולד לבן ופטל

Blondies Raspberry White Chocolate-1-2

 

Fullscreen capture 30082014 195812.bmp

איזה כיף שהגיע בלוג דיי, כי יש לי מלא על מה ולמי לפרגן. חשבתי שאני מנסה לפרגן גם ככה במהלך השנה, אבל בעצם עכשיו כשאני כותב את השורות האלה, אני שם לב שאני לא עושה את זה מספיק. אז נואוט טו מייסלף, פרגן יותר.

Blondies Raspberry White Chocolate-3אני זוכר היטב כמה התרגשתי כשכתבו על "שירה אכילה" בבלוג דיים בעבר, כשרק התחלתי, ועדיין כל פעם שמישהו מפרסם תמונה, כותב פוסט, מציין או מגיב ל"שירה אכילה" זה עושה אותי שמח. מאוד שמח! כי אני כותב ומצלם בשביל הכיף שלי קודם כל, אבל גם כדי לתקשר עם העולם ועם אנשים חדשים וותיקים, והבלוג כבר זימן לי כל מיני מפגשים מרגשים שלא ציפיתי להם ופתח בפני עולם של חברויות והתקשרויות חדשות. טוב די. יאללה, מתחיל לפרגן!

IMG_1882

אז קודם כל הכי הכי אני רוצה לפרגן לאפרת אז מה את עושה כל היום ולנטלי עוגיו.נט שהוציאו את "הספר המתוק" ממש לא מזמן (וכבר מודפס במהדורה שנייה!).

Blondies Raspberry White Chocolate-25

אני לא אספן ספרי בישול גדול, יש לי רק מעטים, אבל זה הרבה יותר מספר בישול. שתי הבחורות האלה קורצו מהחומרים הנכונים (סוכר, קמח והמממממממון חמאה) וביחד הוציאו יצירת מופת (אני אמנם משוחד, אבל ברור לי שגם אם לא הייתי מכיר אותן הייתי מתרשם מהספר מאוד). טוב, עם תמונות מדויוקת של אפרת ומתכונים מעולים של נטלי, אי אפשר לטעות…

Blondies Raspberry White Chocolate-11

לספר הזה יש מקום של כבוד אצלי ליד המיטה ואני מדפדף בו לעיתים קרובות. מגניב אותי שהן חברות שלי, מרגיש קרוב לאבק הכוכבים! מגניב אותי יותר שהן שתי בחורות יזמוֹת עם אמביציה מעוררת התפעלות שמצליחות בכל דבר שהן מחליטות להצליח בו. אפשר (כדאי!) לקנות כאן. והיום מתכון לבלונדיז שוקולד לבן ופטל מתוך הספר, שנאכלו עוד לפני שהתקררו. את המתכון תמצאו בסוף הפוסט, אחרי כל שאר ההמלצות והפרגונים.

Blondies Raspberry White Chocolate-27אם כבר בספרים עסקינן – הילה ביסים הוציאה ספר בישול לילדים, ביסים קטנים! נוגה חגגה 4 (!) לפני שבוע וזו הייתה מתנתי אליה. מחר יש לנו דייט בישול ביחד. היא תבחר את המתכונים, נלך לקניות בשוק ונחזור אלי לבשל. צפוי יום קסום! הספר מלא ברעיונות מגניבים לבישול עם ילדים. המתכונים של הילה הם משהו אחר, ומי שמכיר את הבלוג שלה (כולכם… ברור… ואם לא – אז מוטב מאוחר…) יודע שכל מה שהיא מפרסמת יוצא טעים טעים ומדויק. כשאין לי רעיון לארוחת ערב ביסים תמיד מצילה אותי. את ביסים קטנים אפשר (רצוי!) לקנות כאן.

ביסים קטניםועכשיו במסגרת מסורת בלוג דיי, חמישה בלוגים שאני חוזר אליהם שוב ושוב ונאבד בתוכם וכדאי גם לכם להכיר:

1. טל סיוון ציפורין מ Chocolate Salt  נכנסה לעולם הבלוגים כסערה ובשנייה שפתחה את הבלוג זה נראה כאילו כבר יש לה אותו שנים. לבחורה יש עין כמו לאף אחד אחר והתמונות שלה מהפנטות וקסומות. צבעים, חדות, קומפוזיציה, הנשימה נעתקת. באמת. אסטתיקה צריך להיות שמה הרביעי (למרות שזה כבר יהיה ממש ארוך על תיבת הדואר). אפשר רק לקנא ולהיבלע ביופי ובמתכונים הנהדרים. איזה. בלוג. נפלא.

Chocolate Salt Blog

2. מתן שופן כותב בלוג מגניב ביותר, טוניס שולחן, בו הוא מבשל ומצלם מתכונים מהמטבח של המשפחה + וריאציות שלו עליהם. תמצאו אצלו מתכונים מפורטים שכוללים הרבה בשר ופסטה ביתית, מלל מעניין ותמונות שהולכות ומשתפרות מפוסט לפוסט. עוד לא בישלתי ממנו, אבל יש לי רשימה של מתכונים חורפיים שמחכים שקצת יתקרר בחוץ. כיף מאוד לבקר אצל מתן !!

טוניס שולחן3. חוג הקוטב הצפוני הוא בלוג ממש כלבבי. פנינה כזאת שיש בה קצת מהכל. אידית גם כותבת באופן יפה ורגיש + הומור, גם מצלמת תמונות נהדרות, גם מבינה בשירה ובשירים וגם המתכונים שלה תמיד מעניינים ומגרים. מה עוד אפשר לבקש? אה, משב רוח מהצפון הרחוק! אידית מבקשת שלא נתרגש יתר על המידה מזה שהיא גרה בצפון כי זה קר ולא קסום כמו שנדמה לנו, אני מתעלם מהבקשה הזו ומדמיין את חייה הפסטורליים בינות הגבעות המוריקות והטלאים הפועים, שותה תה צמחים אורגני ומגדלת עגבניות בצבעים לוהטים בגודל של פומלות. פנטזיות בצד, בלוג נפלא ואהוב עלי מאוד. כל החלקים שבו חוברים לכדי קסם צרוף. עולם שלם, וככה זה הכי כיף. כן ירבו.

idity

4. גרגרן שלכת הוא בלוג חדש חדש של יותם שעבר עם בן הזוג שלו לבוסטון לצורכי לימודים. זה בלוג קצת אחר, הוא יומן מלא במחשבות, שירים, צילומים וחוויות של מגורים בעיר חדשה והחיים בכלל. אני אוהב את הבלוג של יותם כי הוא תמים ורגיש ומלא חן ומנסח חוויות של מעבר מאוד יפה, וגם כי הוא בלוג גאה אבל בלי רוח וצלצולים ואני מעריך כל מי שיוצא מהארון ככה בפרהסיה. חוצמזה שספריית השירה שלו כמעט זהה לחלוטין לשלי! הפוסטים ארוכים ומלאים במחשבות, הגיגים ומתכונים וכיף להיבלע אצלו. פגשתי את יותם ואורי כשהם ביקרו בניו יורק והם מקסימים! יש אצל הגרגרן המון הבטחה ממומשת וגם עוד לא ואני מצפה מאוד לראות לאן הוא יקח את הבלוג (ומחכה גם להיות מוזמן לארוחת ערב כי יש לי תחושה שהבחור י.ו.ד.ע לבשל. בוסטון-ניו יורק זה לא כזה רחוק. ג׳סט סיינג).

גרגרן שלכת

5. את מעין אלכסנדר הכרתי דרך הבלוגספירה. הבלוג שלה הוא לא בלוג אוכל, הוא בלוג של אקטיביזם חברתי עם טוויסט. מעין מתעניינת בהשפעת האינטרנט על שינוי חברתי. היא מעיין של ידע (לא יכולתי להתאפק…) בתחום והבלוג שלה מ-ל-א במידע מרתק וענייני. מזמן לא פרסמה פוסט (אולי ככה אדרבן אותה לפוסט חדש!), אך אני עוקב אחריה גם בפייסבוק ומעריך מאוד את פועלה. היא מלקטת מידע שימושי, מפרסמת הצעות עבודה שוות, משתפת כתבות מעניינות ונוטפת ממנה כל הזמן רוח של עשייה, שינוי ואקטיבזם, לא עניין של מה בכך. אני מעריך אנשים כאלה. שווה מאוד להכיר את הבלוג שלה.


Blondies Raspberry White Chocolate-16

הגעתם עד הנה בלי שדעתכם תוסח? כל הכבוד! אין לכם הפרעת קשב וריכוז, מגיע לכם מתכון לבלונדיז מעולים. השילוב של הפטל החמצמץ והשוקולד הלבן המתוק הוא שילוב מדויק והבלונדיז נטרפו. הביקורת היחידה שיש לי על המתכון (גם במתכונים נוספים שניסיתי מהספר) היא שהכמויות מאוד מדודות ויוצרות לא המון תוצר מוגמר. המתכון הזה הוא לתבנית של 20X20, שהיא תבנית די קטנה. בכיף אפשר להכפיל פה את הכמויות כדי לקבל תבנית בגודל רגיל. וכדאי גם להכפיל כמויות כי זה באמת מתכון מעולה.

תצטרכו:

  • 100 גרם חמאה מומסת
  • 120 גרם (1/2 כוס) סוכר חום דמררה
  • 70 גרם (1/3 כוס) סוכר לבן
  • 2 ביצים
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 2 כפיות רום (לא מתמצית)
  • 140 גרם (1 כוס) קמח
  • 100 גרם שוקולד לבן קצוץ גס
  • 100 גרם (1 כוס) פטל קפוא או טרי

Blondies Raspberry White Chocolate-4

ממיסים חמאה וטורפים עם הסוכר. מוסיפים ביצים, וניל, מלח ורום וטורפים עד לכדי אחידות. מוסיפים קמח ושוקולד לבן וממשיכים לערבב עד הטמעות ודי. מעבירים את התערובת לתבנית (20X20), מיישרים ומוסיפים מעל פטל.

Blondies 2

אופים בחום של 170 מעלות 20-25 דקות עד התייצבות והזהבה. מצננים ופורסים.

Blondies Raspberry White Chocolate-17

אוכלים בלונדיז, מציצים ימינה ושמאלה ומפרגנים לכל הכשרון שמסביב.

Blondies 3

 

רוצים לראות את בלוג דיי 2013 ב"שירה אכילה" – הנה, לחצו כאן!

שתי הוראות-קבע / דוד אבידן – לאב לואוף, ככר של פירות יבשים ואגוזים מבית הקפה צוקר

Zucker (80 of 132)-20140406

Fullscreen capture 06042014 233206.bmp

 בצוקר, בית הקפה של זהר, שעל רחוב תשע בין השדרה ה-1 ל-A, אין שלטים על המאפים השונים שמדגמנים בויטרינה המהפנטת פיתוי מאופק ומסוגנן. מי שרוצה לדעת מה כל דבר יצטרך לשאול. זהר מספרת שיש כאלו שנבהלים כל כך מהצורך באינטראקציה מילולית שהם עושים אחורה פנה. בילינו שני בקרים ביחד במטבח של בית הקפה האיסט וילג'י וצילמנו מתכון אחד מעולה. זהר יצרה בית קפה שהוא סלון נינוח ומואר שמגישים בו מאפים שנאפים במקום, קפה משובח, ובעיקר נחת ואנושיות. השיחות שלנו נעו לאורך ולרוחב ולעומק של החוויה של ישראליוּת-אמריקאית, או אמריקאיוּת-ישראלית. ואולי פשוט של החוויה האנושית בניו יורק שהטכנולוגיה קצת סובבה לה את הראש. כשיצאתי חזרה הבייתה עמוס ב-600 תמונות, בחלה חמה ובלאב לואוף טרי נשארתי עם הדמות של זהר בבית הקפה, עם השיחה הנעימה, עם הרוגע המדבק שלה, ועם האנושיות ששפעה ממנה. נשארתי גם עם המחשבות על האינטראקציות שבחיי ועל הטכנולוגיה שמולכת על רובן.

Zucker together 10

האייפון רוטט ממסרון ומתחילה חגיגה של טקסטים כי זה שרשור קבוצתי. באותו הזמן מגיעה הודעה בפייסבוק מחבר שמזמן לא דיברתי איתו… מישהו אחר עולה מולי בג'י טוק והסקייפ מודיע לי מי און ליין. בשעה האחרונה קיבלתי 10 אי מיילים ל-4 תיבות שונות. האיי פד שזה עתה קיבלתי מצפצף בקול לא מוכר, כנראה אתר ההכרויות החדש שנרשמתי אליו. האינסטגרם שולח לבבות ועוד קורא אהוב השקיע מזמנו וכתב תגובה בבלוג (אני כל כך אוהב תגובות!). ואני בכלל מדבר בטלפון עם ההורים. גירוי תמידי. או בעצם, הסיכוי לגירוי תמידי. המוח מתמכר לחפש אותו כל הזמן וכשהוא לא קורה באופן ספונטני, דוחף אותי לייצר אותו באופן עצמאי או לפחות ללחוץ על כפתור האייפון בתקווה שבמקרה פספסתי משהו.

Blueberry (6 of 6)-20140406

הטכנולוגיה עושה בשבילי המון. פייסבוק איפשר לי להתחבר עם אנשים שאחרת לא הייתי מגיע אליהם בניו יורק והחיש את הקליטה שלי בעיר. הבלוג שינה את החיים שלי. אתרי היכרויות אינטרנטיים, שיש להם מקום חשוב בקהילה הגאה, הכירו לי בני זוג שאחרת לעולם לא הייתי פוגש. בכל רגע נתון אני יכול לתקשר באלף דרכים עם האהובים שלי בארץ בחינם. זה די מדהים…

Zucker together 7

מה בכלל אנשים היו עושים לפני שהייתה את כל הטכונולוגיה הזאת? אהה, הם אשכרה היו מדברים אחד עם השני בטלפון ופנים אל פנים ויוצאים מהבית. מעניין… לחרדן חברתי בפוטנציה שכמוני מאוד נעים להסתתר מאחורי מסך כדי לתקשר. מהנוחות של הבית אפשר לשקול מה לכתוב, למחוק תגובות, להפגין קצת יותר אומץ, להיות מוגן. מצד שני, איזה מוזר זה ללכת ברחוב ולא לדעת את הכיוון ולהתייעץ עם מכשיר במקום עם אדם. או לשבת במסעדה עם חברים ושכולם לוטשים עינים ב…פלאפון שלהם (שמועות אומרות שבסיליקון ואלי כולם שמים את הפלאפונים שלהם בערימה והראשון שמרים את המכשיר שלו משלם על הארוחה), או ללכת לגיי באר השכונתי ולראות שכולם עסוקים בלהסתכל מי חתיך וקרוב… באפליקציות תלויות מרחק בפלאפון. חלאס, חברה, כולם פה הומואים. באמת. תרימו את העיניים לשנייה, אולי גם תכירו מישהו.

Zucker Together 3

ולפעמים יש שקט. האייפון נדם, הפייסבוק מת, כולם אפורים בג'י צ'ט ואני נשאר עם עצמי. עצמי הוא חבְרה מאוד טובה, אל תבינו לא נכון, אבל אותו עצמי גם התרגל לגירויים טכנולוגיים בלתי פוסקים, לתחושת השווא, האמתלה שאפשר לא להיות לבד אף פעם. דור של לא-לבדים, של חברים בלהקות-וירטואליות, קהילות-מדומיינות. תמיד ידעתי להיות לבד היטב. התגאתי ביכולת הזו, בנוחות שלי עם עצמי. היום אני רואה שהאייפון, המחשב, האייפד קצת שיבשו לי אותה. אני מסמן לעצמי את הרצון והצורך למצוא לפעמים את הלבד שלי מחדש ומבין שהם קשורים בלרופף את הקשר בין המוח, האצבע והטכונולוגיה.

Blueberry (2 of 6)-20140406צוקר הוא חוויה אנושית קודם כל. הוא לא רשת ואי אפשר להיות בו אנונימי. האינטראקציה מתחייבת. נעים לשבת, טעים לאכול, מרגיע לספוג את האווירה. זהר שהיא בכלל שפית בהכשרתה ולא אופה, היא גם אמא לשלושה ילדים. צוקר פתוח שנתיים וחצי ויצר סביבו בזמן הזה קהילה אוהבת ומעריכה של לקוחות קבועים. המאפים ישראלים במהותם ולא עברו אקלום לטעם האמריקאי, תודה לאל (וכל מי שמספר לכם שמומופוקו מילק באר זה ה-מקום ממש לא יודע על מה הוא מדבר) אני ממליץ בחום לכל מי שמבקר בעיר ומסתובב באזור להיכנס למנה של אספרסו ואנושיות לצד המאפה.

Blueberry (5 of 6)-20140406

לאב לואוף, קיבל את שמו כשזהר הביאה אותו איתה לטיול רגלי כתחליף לחטיפי אנרגיה שהיא לא אוהבת. הקבוצה התלהבה ונתנה לו את השם המתקתק. בין ביסקוטי לחטיף אנרגיה, הפרוסות הדקיקות נהדרות. הצלחתי להצדיק את האכילה שלהן בכל שעות היממה. בבוקר עם הקפה, בצהריים כדי להרים את המורל בעבודה, ובערב לפני ההליכה לחדר הכושר.

Zucker (58 of 132)-20140406

המתכון בסך הכל גמיש ומאוד פשוט להכנה. החלק הכי מסובך הוא החיתוך.

לאב לואוף – מספיק לשתי תבניות קטנות של לואוף, או תבנית אחת גדולה.

מה תצטרכו?

300 גרם פירות יבשים שאתם אוהבים ללא חרצנים. אנחנו השתמשנו בתמרים, דבלים ומשמשים מיובשים.
300 גרם אגוזים ללא קליפה, שוב לבחירתכם. אנחנו השתמשנו בלוז, שקדים ואגוזי מלך. פקאנים ופיסטוקים מככבים אצל זהר כשהיא מכינה את הלאב לואוף בבית.
2 ביצים
3/4 כוס קמח לבן או קמח כוסמת (לא כוסמין!) לגרסה ללא גלוטן
1/2 כוס סוכר לבן 

Zucker (29 of 132)-20140406

מערבבים את הקמח, הביצים והסוכר.

Zucker (18 of 132)-20140406

מערבבים פנימה את הפירות היבשים.

Zucker (38 of 132)-20140406

מניחים חתיכת נייר אפייה בתוך התבנית ומשמנים מעט כדי להקל על ההוצאה.

Zucker (49 of 132)-20140406

מחלקים שווה בשווה את הבלילה בין התבניות ומשטחים.

Zucker (50 of 132)-20140406

מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ואופים כ-45 דקות. אם אתם עושים תבנית אחת גדולה, ייתכן שתצטרכו להאריך את זמן האפייה. אחרי 20 דקות מסובבים את התבניות בתוך התנור כך שמה שהיה קדימה יהפוך להיות אחורה ולהיפך.

Zucker (115 of 132)-20140406

הלואוף משחים והופך להיות קפיצי ויציב למגע.

Zucker Together 11

מוציאים ומקררים. הכי טוב לפרוס אותו יום אחרי, אבל אם אי אפשר להתאפק מחכים כמה שעות עד לקירור מוחלט והתייצבות.

חשוב לחתוך לפרוסות דקות וכאן הקושי הגדול ביותר במתכון. צריך סכין משוננת טובה. כשזהר חותכת זה נראה פשוט. לי לקחו כמה נסיונות. ההבנה שלי היא שצריך לנסר את החתיכות בלי להפעיל יותר מידי לחץ. כלומר לתת לסכין לעשות את העבודה ולא למשקל של היד.

Zucker (65 of 132)-20140406זהו. מחזיק מלא זמן בקופסא אטומה אם מצליחים להתאפק.

Zucker (81 of 132)-20140406

אוכלים פרוסות דקיקות של לאב לואוף, מנהלים שיחה פנים אל פנים, מרחיקים את הטכנולוגיה לרגע או שניים.

Zucker (93 of 132)-20140406

נב – כתבתי מניפסט שלם על אי אכילת סוכר לפני כמה פוסטים ומאז פרסמתי שלושה מתכונים מתוקים. סכר הסוכר נפרץ. אז אני מודע לחוסר היושרה וגם חי איתו בשלום. בקרוב נשוב לתלם המלוחים.

אפשר למצוא את צוקר כאן: 

Zucker

433 .E 9th St
New York, NY 10009
(יעזור לי אלוהי הוורדפרס, לא מצליח בשום אופן לשים את ה-433 לפני שם הרחוב, שם הוא אמור להיות)
ועוד נב אחד קטן לסיום – הקשר היחיד שלי לזהר הוא שאני מאוד אוהב את בית הקפה שלה, אז ביקשתי ממנה להכניס אותי למאפיה שלה ולתת לנו מתכון והיא הסכימה. לפני כן לא הכרנו. אז רק רציתי שתדעו, כי לא רק התוצר חשוב אלא גם המניע.

הדליקו נר / זלדה – ארוחת חג מהבלוגים, סוג של בלוג דיי

IMG_1139-20130906

Fullscreen capture 08092013 200152.bmp
 
 

אני לא אדם דתי. להפך. אני מאוד חילוני. אבל אני גם אוהב מסורת. אני חושב שהרבה יותר קשה לנו החילוניים לחיות באופן מסורתי. כי כשאין מסגרת דתית שמספקת את מסורת העשה ואל תעשה, עלינו המלאכה ליצור אותה. אני מגדיר את עצמי יהודי באופן תרבותי, כי גדלתי בישראל, ספגתי את היהדות שהייתה סביבי, נטמעתי בתוך סיפורי התנ"ך שלמדתי בבית הספר, התעצבתי סביב החגים היהודיים והתבנתתי בעברית. אבל לא גדלתי בבית הכנסת ובטח ובטח שלא באורח חיים דתי בכל צורה. התפילה היהודית לא סוחטת אצלי את בלוטות הרגש כי לא הותניתי לכך (שירה עברית לעומת זאת, כן). ובכל זאת, מי היה מאמין, בשנה האחרונה התחלתי ללכת לבית כנסת. זה אמנם לא בית כנסת רגיל, זה בית כנסת שהוקם עבור הקהילה הגאה של ניו יורק, קהילת בית שמחת תורה (CBST), אבל זה עדיין מאוד בית כנסת. הסידורים נכתבו מחדש כך שיכללו יותר מינים (והם אפילו כוללים שירי משוררים!), הרבות לסביות, הקהל להט"בי מכל הקשת המגדרית/נטייתית + חברים סטרייטים, והאוריינטציה היא סביב יהדות מתקדמת של זכויות אדם. אני מתרגש מזה כל פעם מחדש. אבל אני בעיקר מתרגש מקהילה. הלכתי בשביל הקהילה. נשארתי בשביל הקהילה והמסורת. בשביל התחושה של העשייה המשותפת, של השותפות והביחד. יחס מורכב יש לי אל הדת. יחס שמשתנה כל הזמן. גם לזלדה היה יחס מורכב עם הדת. באופן אחר לגמרי. וגם קצת דומה.

אגב, להתפלל אני יודע רק במבטא אמריקאי כבד.

 before after

הבנתי גם שאני צריך ליצור את המסורות של עצמי וגם שכשאנשים מגיעים אולי לאיזשהו גיל הם מוכנים לוותר קצת על הציניות ואפילו מחפשים חוויות של רוחניות וקירבה. אני בכל אופן, לומד לשים את הציניות בצד לפעמים, ומוכן יותר בקלות לחוות חוויות שאחרת הייתי קורא להן בשמות כמו דביקות, פשטניות, שטחיות, ב"שקל" וכו'. אני לומד להשתתף ולא רק להביט מהצד ואפילו להנות מהן. אז אני מארח בחגים הגדולים ארוחה אצלי ומזמין אנשים, יהודים ולא יהודים, ישראלים ולא ישראליים, אנשים שפגשתי במקומות שונים. אני מבשל את כל האוכל, הם מביאים את היין ואת הנכונות להשתתף ולא להביט מהצד. בערב השני של פסח ביקשתי מכל אחד להביא משהו (שיר, סיפור, כתבה) שקשורים לחופש שלו בעותקים לכולם. הייתי נורא בלחץ שאנשים לא ישתפו פעולה וכמעט שביטלתי את הקטע האמנותי. אבל כשהתיישבנו במעגל, 15 אנשים, וכל אחד הקריא את מה שהוא הביא והסביר על החופש שלו נפל לי אסימון. אנשים מחפשים משמעות, מחפשים חיבור, מחפשים לחלוק. כל אחד הלך הבייתה עם ספרון שמורכב מהחופש של כולנו. אבל יותר מזה, עם תחושה שהוא חווה אינטראקציה משמעותית עם אנשים אחרים. התגובות היו חזקות בימים שאחרי.

לכבוד ארוחת ראש השנה אתמול ההוראות שלי כבר היו הרבה פחות מגומגמות. כל אחד התבקש להביא מתנה עטופה. החפץ חייב היה להיות משהו משומש, לא יקר, משהו שמילא פונקציה בחיים של הנותן ושהוא מוכן עכשיו להיפרד ממנו ולתת לו לשמש מישהו אחר. כשהאורחים הגיעו הם כתבו כרטיס ברכה עם איחול לשנה החדשה והסבר קצר על המתנה שלהם. אני אספתי את הכרטיסים ואחרי האוכל כל אחד שלף כרטיס, הקריא אותו ואז כותב הכרטיס העניק לו את המתנה שהוא הביא. היו מתנות מלבבות – ספרי בישול משומשים היטב, כוס קידוש ראשונה, ספרי קריאה אהובים ועוד ועוד. כששלחתי מייל על הארוחה הזמנתי כל מי שיש לו מסורת שהוא רוצה שנמלא ביחד שיביא אותה, וחברה חדשה שזו הפעם הראשונה שבה השתתפה בחג יהודי, הביאה מגילות קלף קטנות מגולגלות וחתומות בכוכב. בתוך המגילות הסתתר ציטוט שהיא אוהבת ולסיום החלק האמנותי כל אחד שלף ציטוט והקריא אותו. אני הצעיר היה חושב שזה נדוש, ומטופש קצת, דביק. אני הבוגר יותר התרגש נורא מהמחווה והסכים להשתתף בלב מלא ולמצוא אמת בציטוט שקיבלתי. היה ערב מיוחד.

 new chazilim

טוב, אבל כל החגיגה הזאת הייתה בכלל רק תירוץ לבשל את כל המתכונים שאגרתי בחודשים האחרונים. ואם במסורות עסקינן, בלוג דיי היה ב-31 לאוגוסט ובמסגרתו, כל בלוגר מתבקש להמליץ על בלוגים שהוא אוהב ועוקב אחריהם. אז ארוחת ראש השנה אצלי הייתה ארוחה מהבלוגים – המתכונים נלקחו מהבלוגים האהובים עלי. והנה המנות המככבות (אנא סלחו על איכות התמונות הירודה הפעם… לא קל לבשל ל-20 איש ולייצר תנאי תאורה נאותים…):

מ"בצק אלים", האמא של בלוגי האוכל, הכנתי את סלט הברוקולי הנא, המעולה ואת לביבות הבטטה של אורנה ואלה. מאיה היא כמובן האורים והתומים של כולנו בכל מה שקשור לבלוגספירה.

הילה מ"ביסים" מבשלת בדיוק לטעמי תמיד וגם כל פעם שהיא מפרסמת פוסט זה קולע בדיוק למה שיש לי במקרר. חוצמזה שהיא תמיד גורמת לי לחייך וכל מתכון אצלה הוא בונבוניירה. לארוחה הזאת הכנתי את סלט הקייל החי שלה וקציצות של ירוקים עם בורגול שהיו אלוהיות. אני שידכתי אותן למטבוחה פלפית ביתית שהייתה רוטב מושלם בשבילן.

מהבלוג היפיפיה והטבעוני "לא על החסה לבדה" הכנתי את קציצות הסלק המעולות! הן יצאו מושלמות וקצרו שבחים עם רוטב של טחינה מאוד לימונית.

 kzizot 2

מהבלוג המהמם של גל, פתיתים, הכנתי את המנה האחרונה הלא תאומן הזאת. אגסים ביין עם כתר של שוקלוד ופיסטוקים. בחיים לא הייתי כל כך גאה במשהו שהכנתי. באמת.

 Pears

עוד לקינוח הכנתי את העוגה האיטלקית של "אז מה את עושה כל היום", שהוא בלוג מופתי. העוגה הזאת היא פלא. נעלמה אחרי שניות ואני עדיין יכול לדמיין את המרקם הנימוח שלה והטעמים העדינים והמרעננים. בכלל אפרת כבלוגרית מובילה מייצרת אווירה רשתית כל כך נעימה! אני לומד ממנה המון על איך להתנהל בעצמי בתוך העולם הוירטואלי. עוד מהממת אחת.

 ooga

מה עוד אכלנו? היה סלט קפרזה עם חלפיניו אדומים, היו חצילונים יפניים בגריל עם רוטב מיסו, ששמעתי שהיו מעולים ועד שהגעתי בעצמי לשולחן כבר לא נותרו (יגיע עליהם פוסט בקרוב). היו תפוחי האדמה המשוטחים מתוך "שירה אכילה" שתמיד מתקבלים באהבה. היו פטריות שיטאקי שבושלו בציר על פי מתכון של מומופוקו והונחו על גבי חיטת פארו. היה גם קוקטייל וויסקי שהמצאתי בשיתוף חבר ברמן שכלל סירופ סוכר שבושל עם מלא תפוחים, קימנון, צ'ילי וג'ינג'ר, סונן ונמזג מעל קרח + שפריץ של סודה וכמה טיפות ביטרז (ליטר הוויסקי הסתיים עד סוף הערב, מה שאומר שלפחות 33 קוקטיילים כאלה נמזגו… כלומר הצלחה מסחררת). לקינוח היה גם גלגל של ברי עם דבש חם מעל ופטל ותאנים צלויות עם גבינה כחולה ודבש טימין חם. בקיצור (למעשה, באריכות רבה…). הייתה אחלה ארוחה. דרך נהדרת להתחיל את השנה החדשה. ותודה לכל הבלוגרים הנהדרים שעושים את זה כל כך יפה, ובעיקר כל כך טעים!

 IMG_1190-20130906

ועכשיו לעוד שני בלוגים שאני קורא באדיקות:

  1. ג'ינג' – טוב, כבר כתבתי מלא על אורית גידלי. משוררת מוכשרת, סופרת רגישה, אוהבת מקצועית, מלהטטת במילים כמו אף אחד אחר. ויש לה גם בלוג. מזל, ככה אני יכול לעשות לה סטוקינג. הוא לא קשור לאוכל. הוא קשור לחיים.
  2. ועוד אחד מצוין – מדע בצלחת, הבלוג של נעמי זיו. נעמי היא מדענית ואוהבת אוכל והיא עונה על שאלות של הקוראים אודות המדע של האוכל. אני כל פעם לומד משהו חדש! כיף כיף כיף!

ולסיום, עוד תמונה של האגסים. כי ואו. באמת. פשוט ואו.

 IMG_1168-20130906

זהו. סיימתי. שנה טובה לכולנו!

שירי ערש / פנקוטה שהוא בעצם מלבי עם עליונית תפוחים לראש השנה

IMG_1066-20130826

נוגה בת שלוש. היום חגגנו לה יום הולדת. סיפור האהבה בינינו התחיל כשהכרתי אותה לראשונה ביום שהגעתי לניו יורק. אמא ואבא שלה חיכו לי בידיים פתוחות (את אמא שלה היה קצת קשה יותר להקיף בחיבוק באותם ימים…) ועשו את הנחיתה שלי להכי רכה שאפשר. שלושה שבועות אחר כך נוגה יצאה אל אוויר העולם. שלוש שנים עברו מאז. הזמן זז אחרת לילדים ומבוגרים. שלוש שנים בזמן ילד הן כל כך הרבה יותר מאשר שלוש שנים בזמן מבוגר. לא רק בתחושה המתמשכת של הזמן אלא בהתפתחות עצמה. בזמן שאני עשיתי תואר שני ופגשתי איזה אדם או שניים חדשים, נוגה הספיקה עולם ומלואו. להיוולד, ללמוד להתהפך, לזחול, לשבת, לעמוד, ללכת, ליפול, לרוץ, לקפוץ, לרקוד, לדבר, לגדל שיניים, לאכול מוצקים. היא ריבעה את המשקל והגובה שלה! איזה טירוף זה שמהגוש הקטנצ'יק וחסר האונים שהיא הייתה אז גדלה ילדה אמיתית, שמדברת היום ברהיטות שתי שפות (שלוש אם סופרים ג'יבריש…), שרה, רוקדת, מציירת ובעיקר מתקשרת עם העולם באופן מופלא. אם זה לא ברור עדיין, אני לגמרי מאוהב.

 IMG_0624-20130823

מאוד כיף לי להיות דוד (לא ביולוגי, אבל דוד בכל זאת) של נוגה. מאז שהיא קטנטנה ההורים האוהבים שלה מאפשרים לי לשמור עליה ולבלות איתה ואני באמת יכול להגיד שהדייטים שלנו הם נקודת אור בלו"ז שלי בכל פעם מחדש. אנחנו אוהבים לשחק ביחד, להמציא סיפורים, לטייל לגינה או לשעת סיפור, לקרוא ספרים עד בלי סוף ולבשל ביחד.

 IMG_0607-001-20130826

מכל הרגעים האהובים עם נוגה, אני אולי הכי אוהב להרדים אותה. איזה סיפוק זה להרדים ילד (וכמה תסכול כשזה לא הולך…). אין תחליף לתחושה של החום והנחת שרובצת עלי כשאנחנו יוצרים יחד אווירת לילה. יחד עם השינויים שעברו על נוגה, השתנתה גם שגרת ההרדמה שלנו. זה התחיל בנענוע של תינוקת זבת ריר על יד אחת וכשגדלה על כיסא הנדנדה והמשיך לריטואלים משתנים כשהיא כבר במיטה, לפעמים נאבקת עם השינה ולפעמים מקבלת אותה בזרועות פתוחות. המכנה המשותף של כל ההרדמות לאורך השנים הוא שירי הערש. שירים שמביאים אל תוך חדר השינה עולמות רחוקים, תקוות ואכזבות, כאב וגם יופי. שירים ששרו לי, שירים שגיליתי בעצמי לאורך השנים, שירים נוגים שאני שר לנוגה.

 אני שר לנוגה מה שנדמה לי כשיר ערש, לפעמים בגלל המילים, לפעמים בגלל הנעימה, הגדרה נזילה. אני מאוד אוהב שירי משוררים, אבל לא רק:

songs

IMG_1016-001-20130826

ועכשיו למלקוטה. המתכון הוא מתוך "ששת מתוקים" והוא של קרין גורן עם קצת שינויים שלי. במקור מדובר במלבי. מי ורדים זה לא טעים בעיני. אז החלפתי אותם במקל וניל מה שהופך את זה לקצת יותר קרוב לפנה קוטה. אבל פחות עשיר. באמת שאני לא יודע להגדיר מה זה בדיוק. מה שבטוח שזה טעים. מאוד. כולם אומרים. לא רק אני.

 אז ביום ההולדת של נוגה צילמתי את הפוסט הזה במטבח שלה והשארתי לה מלקוטה יומולדת במקרר. אני לא חסיד גדול של קינוחי תפוחים (מלבד טארט טאטן…ממממ טארט טאטן…) והקינוח הזה מכניס את התפוח בדלת האחורית כעליונית מתוחכמת. יותר נחמד ככה. הנענע היא מה שהופך אותה למפתיעה וכיפית במיוחד. אבל אם לא מתחשק תפוח, אפשר לאלתר פה עליוניות אלטרנטיביות. הקרמיות הונילית של המלקוטה תקבל באהבה כמעט כל פרי, כפי שברא אותו הטבע, או אחרי בישול קצר עם סוכר. מכיון שהמלקוטה לא מאוד מתוקה בעצמה נחמד להמתיק את העליונית קצת.

 IMG_0660-20130823

מה צריך לכ-8 מנות אישיות של כחצי כוס

 ליטר חלב מלא
 250 מ"ל שמנת. ברור שעדיף 38 אחוז. אבל גם פחות אחוזים עובד פה. אפילו 10 אחוז. פחות עשיר, עדיין טעים מאוד.
 חצי כוס סוכר
 חצי כוס קורנפלור
מקל וניל. או כפית וחצי של תמצית וניל אמיתית. בשום אופן לא חיקוי וניל זול. זה יעשה את הכל בטעם של דני וניל, שכבודו הצבאי במקומו מונח, אך לא בראש שנתנו.
 

לעליונית:

 3 תפוחים חמצמצים (אני הכי אוהב אנה)
 4 כפות סוכר
 2 כפות דבש
 כ-10 עלי נענע קצוצים
 מיץ מחצי לימון
 שתי רצועות של קליפת לימון (מייצרים בעזרת קולפן)
 2 כפות מים 

ראשית מערבבים טוב טוב את הקורנפלור עם כוס של חלב קר עד שאין גושים בכלל. הקורנפלור נמס יותר טוב בנוזל קר, אז אל תתחכמו. את שארית החלב ביחד עם השמנת והסוכר מכניסים לסיר.

 kol halavan

פורסים את מקל הוניל לשניים ומגרדים ממנו את הזהב השחור. אוספים כל פרור ומכניסים לתוך הסיר. זורקים פנימה גם את התרמיל.

 vanilla

מחממים את הכל עד לסף רתיחה, כלומר עד שרואים את בועת הרתיחה הראשונה. מערבבים כל הזמן כי כל הסוכרים ישרפו אם לא כן. אני הכי אוהב עם מטרפה אבל אפשר גם עם כף עץ. כשמזהים את הבועה הראשונה הנכספת מוציאים את תרמילי הוניל הריקים, נותנים עוד ערבוב מהיר לקרופלור שבינתיים קצת שקע משעמום ושופכים את כולו לתוך הסיר. ממשיכים לערבב נמרצות. תוך שניות הנוזל יהפוך לקרם סמיך. כמו קסם. ממשיכים לערבב טוב עוד כ-2 דקות על האש.

הקרם יתקבע ויתגבש במהירות אז בעזרת מצקת מיד מעבירים לכלים אישיים. מכסים כל כלי בנייר צלופן ככה שהוא ממש יגע בקרם. זה מונע היווצרות של קרום מבאס. נותנים לכלים להתקרר מחוץ למקרר ואז מכניסים למקרר. צריך לפחות 3-4 שעות של קירור ובהחלט אפשר להכין לילה או שניים מראש.

 cellophane

לעליונית התפוחים – חותכים את התפוחים לשמיניות ואז לפרוסות דקות. אני לא טורח לקלף את הקליפה, בעיקר כי אני עצלן ולא איכפת לי לאכול אותה. אם לא בא לכם עליה תקלפו. מכניסים לסיר את כל המצרכים, מבשלים על אש בינונית, קודם עם מכסה סגור ואז פתוח. בסה"כ כ-25 דקות. לא שוכחים לערבב מידי פעם. התפוחים צריכים להתרכך מאוד והנוזלים צריכים די להתאדות. מקררים.

 apples before and after

לפני ההגשה מורידים את הצלופן, מניחים כף נדיבה של עליונית על כל מנה ומגישים.

 IMG_1072-20130823

אוכלים מלקוטה תפוחית לכבוד השנה החדשה ומהרהרים על איך שהזמן פשוט עובר לו. שנה טובה!

080313NewYork

את התמונה האהובה הזאת צילם אבא של נוגה שהוא צלם מוכשר ביותר. צילומים נוספים שלו פה.

דיבורים / דוד אבידן: עוגיות שקדים

IMG_0893
 
Fullscreen capture 11022013 235702.bmp

לאחרונה השתנו נסיבות חיי. חזרתי לבשל בולונז, באופן מטאפורי ובאופן מעשי. השינוי החדש יחסית הוא לא מעבר פשוט אבל כזה שהחיים מביאים באופן בלתי נמנע. בעקבותיו אני נאלץ לצאת ולהיפתח מחדש לעולם. אני כותב "נאלץ" כי זה לא דבר שבא לי באופן טבעי ופשוט. יש בזה משהו מפחיד… אבל גם כיף בצורה יוצאת דופן. חזרתי לימים הראשונים שלי בניו יורק בהם החוק שלי היה לצאת לכל דבר שמזמינים אותי אליו. מקסימום לחזור אחרי עשר דקות אם זה לא כיף. אז אני יוצא הרבה, מותח את גבולות הנוחות שלי ובעיקר פוגש המון אנשים חדשים. אני מגלה שוב שבני אדם הם מין מורכב. לכל אחד יש את הטעמים, ההרגלים והתרבויות שלו שיכולים להיות שונים לגמרי מכל מה שאני מכיר. אני גם מגלה שהיום אני הרבה יותר פתוח ופחות ביקורתי ממה שהייתי כשרק הגעתי לפה. הרבה יותר קל לי להעריך דברים שהם "לא אני", לא מוכרים לי, לא מהתרבות שלי. זה שינוי שאני אוהב בעצמי.

 toppings

יוצא לי גם לנהל הרבה שיחות. אחד הכלים החשובים ביותר שלנו לתקשורת הוא השיחה. וול, דה?! אתם אומרים. אבל מתי יוצא לנו ככה סתם לחשוב על תרבות השיחה האישית שלנו? על סגנון התקשורת. אבידן עושה את זה כל כך יפה בשיר הזה. הוא מצליח לתפוס איזה משהו ביחסים, אפל ויום יומי, אבל גם רומנטי ומרגש. כדאי לקרוא את השיר במלואו. הוא ארוך מאוד וייחודי בנוף השירי לדעתי. הוא מתאר בדיוק את ההפך ממה שאני מחפש, אבל על זה עוד שנייה.

 IMG_0834

כשרק התחלתי את התואר השני פה שמתי לב שמשהו בתרבות הדיבור שלי לא תואם, מתקבל מוזר, אבל לא הצלחתי לשים על זה את האצבע. בתרגיל סימולציה באחד השיעורים היינו צריכים לתת פידבק אחד לשני על טכניקת ראיון שלמדנו. בסוף הפידבק המרצה אמרה: "עכשיו תגידו את הדבר שהתלבטתם אם להגיד או לא" (איזו גאונה!). בת הזוג שלי פנתה אלי ואמרה:"קטעת אותי הרבה". וואלה. באמת קטעתי אותה הרבה. כי כל פעם שחשבתי שהבנתי מה היא אמרה "הראיתי לה את זה": שאלתי עוד שאלה ורציתי שהיא תמשיך הלאה. אני חשבתי שזאת דרך להגיד "אני איתך". אותה זה העליב. אני ישראלי ורגיל לקטוע אנשים ושקוטעים אותי. אני אפילו קצת נהנה מזה כי זה מקדם את השיחה. אבל פה זה לא מקובל. זה דורסני. אז התחלתי לבחון עוד שיחות בחיי. ההערה הקטנה הזאת שינתה המון בשיח שלי. התחלתי לנסות להקשיב עד הסוף. נתתי להבנה שאנשים רוצים להישמע, לא רק להיות מובנים, לשקוע. גיליתי גם שאם אני נותן את הקשב הזה אני מצפה לקבל אותו בחזרה. גם אני אוהב להישמע. לספר את הסיפורים שלי.

 choloclate

אבל האמת היא שזה לא רק להקשיב ולהיות מוּקשב. אולי יותר נכון להגיד שבעצם הדבר שמרגש אותי זה השותפות שהשיחה יוצרת. שותפות כזאת שאם היא עובדת, הנפשות נוגעות אחת בשנייה, לשעה, לערב או לכל החיים. אני רוצה להישמע אבל יותר מזה אני רוצה שהשיחה תיגע בי, תרגש אותי, תשנה אותי. אז אני מבין שבשביל שזה יקרה אני צריך לשמוע ולהקשיב. לא בכאילו. באמת. לתת למילים ולמשמעות שלהן לשקוע. לדמיין את עצמי בתוך החוויה של מי שאני יוצר איתו כרגע קשר ולהיות מספיק בטוח בעצמי כדי גם לשתף מעצמי ולהיות מוּקשב. בכל שיחה שאנחנו מנהלים נחתם איזה הסכם שהכללים שלו מתגלים ונקבעים במהלכה. האיזון בתוכה הוא דבר עדין, הוא משתנה בין שיחה לשיחה, בין אדם לאדם, בין קשר לקשר, אבל הוא בשליטתנו. אם נותנים לו קצת תשומת לב הוא מאפשר הרבה דברים חדשים.

 IMG_0933

עכשיו כשאני יוצא ופוגש מחדש את העולם, אני מגלה שוב כמה ניהול שיחה הוא בכלל אמנות. זה נחמד לשים לזה לב פתאום. לתת לזה קצת מודעות. כמה אני מקשיב וכמה אני מוּקשב. ועוד יותר נחמד לשכוח את המחשבה הזאת תוך כדי שיחה שבה המילים הופכות להיות פחות חשובות והאינטראקציה האמיתית היא בכלל בין הנפשות. זה נדיר, נכון, אבל אני מוכן להקריב הרבה שיחות סרק בשביל למצוא את אחת שכזו.

IMG_0802

פעם ראשונה שיש מתכון למשהו מתוק בבלוג, ועוגיות השקדים האלה הן התחלה מצוינת. בפשטותן (ואני קצת מסבך אחר כך…) הן בסך הכל עשויות מארבעה מרכיבים, ערבוב מהיר ו-9 דקות בתנור. זהו. המתכון הזה הוא של יעל. בעבר כשהיינו שכנים יעל הייתה מכינה את העוגיות האלה בשבתות ואני לא הייתי יכול להפסיק לאכול אותן. יעל ואני מגיעים מחלקים מאוד שונים בחברה הישראלית, אבל הנפשות שלנו יודעות לדבר אחת עם השנייה היטב, גם אם יש לנו דעות שונות על המון דברים. על אוכל אנחנו תמיד מסכימים…..

 IMG_0862

 אוקיי, אז עוגיות שקדים. מה צריך?

400 גרם שקדים פרוסים
חצי כוס סוכר
3 חלבונים
חבילה של שוקולד צ'יפס.
 
(בננות מיובשות / חמוציות מיובשות)

 הבסיס של העוגיות הוא השקדים והם הולכים מעולה עם השוקולד. אבל אני ניסיתי גם בננות מיובשות וחמוציות וכל הגרסאות יצאו מצוין. אני לא חובב גדול של חמוציות, והטרנד הזה של לדחוף אותן לכל דבר מעצבן אותי. אבל פה, מה לעשות, הן ממש טעימות ומוסיפות עסיסיות נחמדה לעוגיה. אתם יכולים לעשות ניסויים עם דברים אחרים גם ולספר לי איך יצא.

 More toppings

מחממים את התנור ל-180 מעלות.

 מפרידים את החלבונים מהחלמונים. אנחנו נשתמש רק בחלבון אבל בשום אופן לא זורקים את הזהב הביצתי הזה לפח! אם משקיענים אז מכינים קרם ברולה (מממממ…. יגיע גם פוסט עליו!). אם לא, אז מערבבים חצי כפית סוכר עם החלמונים ומקפיאים בקופסא קטנה שעליה כותבים תאריך ומספר חלמונים. הסוכר שומר על החלמונים שלא יהפכו לג'לי בעקבות ההקפאה.

 eggs

מערבבים ביחד את השקדים, החלבונים והסוכר.

 IMG_0940

אם מוסיפים רק תוספת אחת מערבבים גם אותה פנימה. בשביל הצילומים חילקתי את התערובת של השקדים לשלוש קערות והוספתי תוספת שונה לכל אחת. את הבננות המיובשת שברתי קצת כדי שיהיה יותר קל איתן בפה. חשוב בשלב הזה לערבב טוב טוב כך שהסוכר והחלבונים יעטפו את כל המרכיבים. זהירות לא לשבור את השקדים יותר מידי. הכי טוב בידיים. אבל אם לא בא על הלכלוך אז בתנועות קיפול עדינות.

 Different toppings

משמנים נייר אפיה. השימון פה חשוב, כי אם שמתם לב, אין במתכון הזה שום שומן אז לעוגיות האלה יש נטייה טבעית להיות דביקות. נסלח להן. גם לי לפעמים יש נטייה טבעית כזאת. בעזרת שתי כפות מניחים גומות של התערובת. אני יודע. בשלב הזה אתם אומרים לעצמכם שמשהו לא בסדר כי איך כל זה ידבק אחד לשני ויהפוך לעוגייה. תסמכו עלי. זה יקרה. מבטיח. אפשר במרווחים קטנים כי שום דבר פה לא יתפח.

 IMG_0987

מכניסים לתנור שכבר חם מראש. זה לוקח 9 דקות. אבל אבל אבל, כל תנור שונה קצת והעוגיות האלה נשרפות בקלי קלות אז תשימו סטופר ל-8 דקות ותעמדו ליד, בחייאת. הן מוכנות כשהשקדים טיפה משחימים.

 IMG_1021

מוציאים ולא נוגעים עד שהן קרות לגמרי. ל.ג.מ.ר.י.

 IMG_1030

זהו. מזמינים חברה קרובה או אולי מישהו שרק עכשיו הכרתם, אוכלים עם קפה ליד. מקשיבים ומוּקשבים.