[הבנאדם] / נתן יונתן – קרואסון צרפתי עם שרון היינריך

Croissant (1 of 1)

Fullscreen capture 5152016 82841 PM.bmp

ׁ(מתוך נתן יונתן שירים שנשאר, ע"מ 57, הוצאת ידיעות אחרונות 2007)

שרון אומרת לכו בעקבות החלומות.

Croissant (23 of 37)

לרוב כשאומרים לי כאלה דברים אני נוהם איזו נהמה, מגחך איזה גיחוך וממשיך בחיים שלי. אבל שרון אשכרה עשתה את זה אז קשה שלא להקשיב ברצינות. היא עזבה עבודה עם קביעות במשרד ראש הממשלה וטסה לפריז לכתוב, לשקלטר, לאכול וליצור, ובעיקר לעשות את מה שהיא ממש ממש רצתה. ממרומי אמצע שנות השלושים של חיי אני נדהם מהאומץ ומתמלא השראה. פעם חשבתי שאפשר הכל בחיים, אבל ככל שאנחנו מתבגרים תמיד נדמה לי שהאפשרויות מצטמצמות.

Croissant (30 of 37)

ואני כבר מזהה איך הבורגנות משתלטת עלי אט אט. ועל כל דולר נוסף שאני מרוויח אני גם מוציא עוד חצי דולר על מותרות. ואיך משכורת קבועה, פנסיה ועוד דברים שפעם מי בכלל חשב עליהם מעניינים אותי על אמת ולא סתם דיבורי מבוגרים משעממים. איך אני כבר יודע מה אעשה בפסח הבא, ורק עכשיו נגמר אחד.

Croissant (31 of 37)

מתי בחרתי את מסלול החיים שאני נמצא בו? מתישהו אחרי שחזרתי מהטיול שאחרי הצבא התלבטתי בין לימודי פסיכולוגיה או לימודי סביבה. ההורים שלי עיקמו את האף על לימודי סביבה, אז הלכתי לפסיכולוגיה. ומאז החיים מתגלגלים וקורים והנה מעל עשור אחרי אני חי בלב ניו יורק עם בן זוג שפגשתי פה, עובד בבית החולים מאונט סייניי וכבר מדריך מטפלים בעצמי. מה היה קורה אם הייתי הולך ללמוד לימודי סביבה?

Croissant (11 of 37)

כמה פעמים בשנים האחרונות שקלתי לעזוב את העבודה שלי, להפוך להיות צלם אוכל, בלוגר, מפתח מתכונים? כמה חוות טיפוליות שמגדלים בהן אוכל ויוצרים אותו בידיים ומהאדמה ומאפשרים לאנשים שהנפש שלהם יגעה לנוח בהן כבר הקמתי בדמיונות שלי? וכמה ספרי בישול וספרי שירה? ויש גם את המסע הזה שאנחנו כבר מתכננים מלא זמן. מחוף אל חוף בין חוות אורגניות עם מצלמה וגזייה ו… זו חוויה מוזרה להיות בן אדם על כדור הארץ הזה. הכל פתוח בפנינו וגם כל כך מוכתב. המוח שלנו כל כך אוהב לייצר שגרה ובטחון.

Croissant (2 of 37)

בנתיים אני עוד פחדן, חי חיים טובים ומפנטז מידי פעם על פריצת כל גבול, ולעת עתה מתאמן דרך הגשמת חלומות קטנים. כבר סיפרתי בפוסט הקודם על תוכנית יום ההולדת ואני שמח לדווח שהיא יצאה לפועל במלוא הדרה: בית באמצע היער (ראינו דוב!), מטבח ענק (כפול 6 משלנו!), חוות אורגניות (איזה עונג לקנות מהחוואי!) ובישול ואפייה משך שלושה ימים ברצף (יהיה עוד פוסט עם כל הפרטים!). וסוף סוף הזדמנות לשיתוף פעולה עם שרון שהבלוג שלה הוא אחד המעניינים והמרגשים בנוף של בלוגי האוכל. קודם כל כי הוא כל כך שלה והאישיות שלה קורנת מכל מילה, פוסט ותמונה. אבל חוצמזה כי הוא מדווח על עולם קסום של קרמים, שוקולדים ובצקים רבוכים שאחרת בחיים לא הייתה לנו גישה אליו. תודה שרון שאת מזכירה לי כל הזמן שחלומות אפשר להגשים.

Croissant (21 of 37)

לא נפגשנו אף פעם ואני מרגיש קירבה מוזרה לשרון. שנינו ישראלים שלא גרים בארץ, שהבלוגים שלהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים, שנינו חולקים תשוקה לאוכל ולעשייה ובמיוחד לכתיבה. לשנינו מטבחים קטנטנים בעיר גדולה. אז נפגשנו מעל גלי הוויי פיי ואתגרנו זה את זו לאפות משהו איש מארצו הנוכרית אל רעהו. אני אמרתי לה עוגת גבינה נוסח ניו יורק-פריז (ואם תקליקו תוכלו למצוא את יצירת המופת שלה) והיא שלחה לי קרואסון צרפתי עם ד"ש. התוצאות לפניכם. גם אצלי, גם אצלה!

חומרים:

(המתכון לקוח מפה, עם שינויים קלים שלי)

  • 500 גרם קמח
  • 140 גרם מים
  • 140 גרם חלב
  • 55 גרם סוכר
  • 40 גרם חמאה לא מלוחה ורכה
  • 11 גרם שמרים יבשים
  • 14 גרם מלח
  • עוד 280 גרם חמאה (לפחות 82% שומן)
  • ביצה להברשה
  • כלים: מערוך, סרט מדידה, חותכן פיצה, סרגל

קרואסונים זה פרויקט של שלושה ימים ודיוק על. עושים אותם באהבה או שלא עושים בכלל. יום ראשון – מכינים את הבצק. יום שני – מקפלים את הבצק. יום שלישי חותכים, מגלגלים מתפיחים, אופים ואוכלים.

Croissant (1 of 37)

יום ראשון – מתחילים בהכנת הבצק. מערבבים את חומרי הבצק (בלי הביצה ו-280 גרם החמאה) ולשים מספר דקות. לא צריך לעבוד קשה מידי. 3-4 דקות. יותר מידי רשתות גלוטן יהפכו את הבצק לקשה לרידוד אחר כך. יוצרים מהבצק דיסקית מרובעת כמה שאפשר, עוטפים בניילון ומקררים ללילה.

Dough folding

יום שני – מוציאים את 280 גרם החמאה. חותכים ריבועי חמאה בעובי של כ1.25 ס"מ ומניחים אותם צמודים אחד לשני על נייר אפייה יוצרים מהם ריבוע חמאה אחד גדול שאורכו ורוחבו 15 ס"מ (15X15). מניחים נייר אפייה שני מעל החמאה ומרדדים את ריבוע החמאה עד שאורך הצלעות 19 ס"מ. אנחנו רוצים ריבוע מדויק, אז כעת נחתוך קווים ישרים מכל צד ונקצר את צלעות הריבוע ל-17 ס"מ. את עודפי החמאה מפזרים מעל ריבוע החמאה המושלם שלנו. מניחים מעל שוב נייר אפייה ובעדינות דופקים את שאריות החמאה לתוך הריבוע הגדול. מחזירים מיד למקרר ומניחים על משטח ישר בתוכו.

Croissant (3 of 37)

מוציאים את הבצק. מקמחים משטח עבודה בקמצנות, רק כמה שצריך. וכעת מרדדים את הבצק בניסיון להגיע עד כמה קרוב שאפשר לריבוע שאורך צלעותיו 26 ס"מ (26X26). מוציאים את החמאה הקרה מניחים אותה בצורת מעויין על גבי הבצק וסוגרים סגירת מעטפה. ארבע פינות הבצק נפגשות במרכז ריבוע החמאה, צלעות הבצק עולות אחת על השנייה מעט מנסים לאחד ביניהן בעזרת האצבעות.

Croissant (5 of 37)

כעת מרדדים רידוד ראשון. על משטח מקומח מעט בתנועות ממרכז הבצק והחוצה מרדדים את הבצק ליריעה באורך 60 ס"מ וברוחב 20 ס"מ. מתמקדים בהארכה ולא בהרחבה. כשמגיעים לאורך הרצוי מקפלים שליש ימני על שליש שמאלי, עוטפים בניילון ומחזירים למקרר. רק שהחמאה חלילה לא תימס. חוזרים על הרידוד והקיפול והמנוחה, על פי אותן מידות והנחיות עוד פעמיים (בסה"כ 3 פעמים) ומחזירים למקרר לעוד לילה.

Croissant (6 of 37)

יום שלישי ואחרון (!) – מקמחים משטח בקמצנות. מרדדים את הבצק לאורך 110 ס"מ ורוחב 20 ס"מ. אם הבצק מתנגד מקפלים שלישים אחד על השני ונותנים לו לנוח 10-20 דקות במקרר לקבל שוב גמישות. לא נאבקים בבצק קפיצי. כשמגיעים לאורך הרצוי מרימים את הבצק מעט כדי שיתכווץ בשלב זה. ככה הוא לא יתכווץ לאחר החיתוך. מיישרים קצוות. אמור להישאר בצק באורך של כ-100 ס"מ בסוף. כעת עובדים עם סרגל. בצד אחד של הבצק עם סכין יוצרים חתכי סימון כל 12.5 ס"מ. בצד השני מתחילים חתך ראשון ב6.25 ס"מ ואז ממשיכים כל 12.5 ס"מ.

CUtting

כעת בעזרת סרגל וסכין פיצה מעגלי מחברים בין החרכים ליצירת משלושים ארוכים.. מרדדים כל משולש מעט עד לאורך של 25 ס"מ. במרכז הצלע הקצרה יוצרים חתך קטן שיעזור בגלגול. מגלגלים מאיתכם והלאה מהצלע הקטנה.

Croissant (16 of 37)

מניחים על תבנית במרחק כמה ס"מ אחד מהשני. טורפים את הביצה עם כף מים ומברישים את הקרואסונים. מניחים להתפחה באזור חמים (לא חם מידי פן החמאה תימס). הם מוכנים כשמגע עם התבנית יוצר רטט בקרואסון הנע. בין שעה לשעתיים.

Croissant (22 of 37)

מחממים תנור ל-200 מעלות. מברישים בעדינות רבה את הקרוסונים שוב בביצה. אופים בין 12-20 דקות תלוי מאוד בתנור שלכם. הם מוכנים כשהם זהובים. מאפשרים לקרואסונים להתקרר מעט וטורפים מיד. מה שלא הספקתם לאכול היום אפשר להקפיא.

Croissant (29 of 37)

אוכלים קראוסון מושלם וזוכרים שתמיד אפשר להגשים חלומות.

הרדופים ליד החוף / נתן יונתן – יומן מסע מצולם ביוון ובסופו תזכורת לסלט הלאומי

Fullscreen capture 682015 112811 PM.bmp

מתוך שירים בכסות החשכה / נתן יונתן, ע"מ 72, הוצאת ידיעות אחרונות

אבא, אמא, ילדים די גדולים. סירה די קטנה.

קליפת אגוז נעה על פני המים. מתנדנדת ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה. המקרר עמוק וחלקו מופעל על קרח. בכיור מוזרמים מי ים. התנור על צירים כך שיישאר מאוזן גם כשהסירה לא. המים כחולים כמו שרק יוון יודעת. האיים קטנים, המפרצים ציוריים ואנחנו עוגנים איפה שרוצים. חופש מוחלט לשוט – לאן שתיקח אותנו הרוח.

Sunsets2

אפשר ביחד ואפשר גם בנפרד, אפשר בשמש ואפשר גם בצל. מותר לישון כל היום, או לעזור עם החבלים, הקשרים, החכות (כי מחכים לדג?) והבישולים. ההפלגה מהנה. אבל יותר כיף כשזורקים עוגן, מדליקים אריק איינשטיין על הסיפון וקופצים למים הכחולים-כחולים שאפשר לראות את קרקעיתם לעומק מטרים רבים. רגעי הלחץ היחידים הם כשצריך להחנות את הסירה, חניה לאחור עם סירה הרבה יותר קשה מאשר עם אוטו.

White Greece

וכפרס על החנייה המוצלחת (יותר או פחות) ופיצוי על רגעי הלחץ קופצים למים הכחולים. ושוב אוכל ושתייה. במפרץ הקטן מוצאים את הטברנה הכי חמודה מבין השתיים ומזמינים לאט לאט את כל התפריט: סרדינים מטוגנים, קלמרי, סלט יווני ועוד אחד, קבב, צ'יפס, מה טרי? אפשר לראות את הדג? ניקח גם עלי גפן ממולאים וצזיקי. שניים. ולהוריד את הכל עם אוזו או לכאלה שלא מצליחים לאהוב עדיין אניס, המאותגרים, גם וויסקי יש בשפע, אבל הוא ילווה במנה קטנה של לעג.

סלט יווני, מסתבר, זו לא המצאה. הם באמת אוכלים אותו בכל מקום. כמה שהוא פשוט ככה הוא טעים. ואנחנו מתוך נאמנות למקום בכל בוקר חותכים עגבניות, מלפפונים, פלפל ירוק ובצל סגול, מניחים מעל חתיכת גבינה מלוחה ענקית ומזלפים שמן זית מקומי. ולידו חביתה ומאפה טרי. מישהו התעורר לראות את הזריחה שמבשרת גם שהלחם כבר אפוי במאפיה האחת שיש בכפר שבפאתיו המימיים ישנו הלילה. ופעם אחת גם שקשקנו שקשוקת חורטה שהם עלים מקומיים בין תרד למנגולד לרוקולה והטעם שלה עדיין מהדהד בירכתי הלשון שלי.

Bread

untitled (1 of 1)

והירקנית בפסגת ההר שקנינו ממנה כל פרי, ירק וזית כבוש מקומי שהציעה. בחביבותה היוונית הסיעה את סלינו במורד התלול של ההר עד לסירה אחרי שאכלנו ארוחת ערב במסעדה של אחותה. יש לה שלוש אחיות כולן נולדו בכפר הלבן והציורי שבפסגתו טירה נטושה עם השקיעה היפה בעולם. כולן עדיין גרות כאן, כל אחת עם משפחתה. לאחת חנות ירקות, השנייה פתחה מסעדה, לשלישית מכולת. הצעירה התחתנה עם עשיר הכפר, היא לעבוד, כבר לא צריכה. ובמסעדה של אחותה אחד מכל דבר. מה טרי? מה מקומי? הקלמרי נתפס בחופי האי, ניקח שניים. הכבש נשחט מעבר לכביש. עלי הגפן ממולאים במקום, מה זאתומרת אדוני, אז איפה? וסלט יווני. ברור.

Greece in white

Fisherman

וכשלא אוכלים שותים כדי לפתח תאבון. קמפרי תפוזים, וויסקי וג'ינג'ר אייל. התאהבתי פתאום בג'ין וטוניק, אבל רק אם יש בפנים מלא מלפפון. אוזו שמחוויר כשמוסיפים לו מים. רום עם ליים ונענע וקצת מיץ אננס טרי. ובירה, אוי כמה בירה. פחית שתייה קרה על סירה בשמש קופחת זה עונג שקשה לתאר.

Cocktails

ארון נשנושים עם כל שוקולד שטריידר ג'וז המציא מסתתרו למטה, למרות שכולנו "בדיאטה" בסוף השבוע לא נשאר שם כלום אבל אני עד שהיו, כי סחבתי במזוודה שלי: קרמל רך מצופה בשוקולד מריר, קרמל קשה מצופה בשוקולד ופסטוקים, פולי קפה מצופים שוקולד, שקדים מצופים קוקוס ו…שוקולד. לדר בננות. ואפרסמונים, משמשים ומנגו מיובשים. עוגיות הריבה של אמא שלי בקופסת ענק. וכיף להכין קפה במקינטה שהבאנו ולהשקיע, כי חופש, בהקצפה ידנית של החלב.

וערב אחד ישבנו כולנו מסביב לשולחן בחוץ והכנו פסטה. משפחה שלמה מגלגלת מקרונים שמנמנים לאור השמש השוקעת ואח אחד, שף אמיתי, שעומל בבטן הסירה על ציר פירות ים משרימפ, סרטנים כחולים וקלמרי שהרגע נימשו מהים. בקרוב תורתח הפסטה ותתמסר לציר. לא יעבור זמן רב עד שגם אנחנו נתמסר, איש איש לתאו הקטן ולנדנודי הסירה המרגיעים.

ווש ווש שוויש שוויש ששששששששששששששש

noodles2

מלח, רוח, מים, שמש  – – – ים, יבשה, ים – – –

סלט יווני. בטח שאתם מכירים אותו. מי לא? אבל אני יודע שעכשיו בא לכם ממש. הנה ככה תכינו כמו היוונים:

מצרכים

  • 2 עגבניות אדומות מוצקות ובשלות
  • 2 מלפפונים מוצקים וקטני מידות (שלא יהיה מימיים)
  • פלפל ירוק אחד
  • רבע/חצי בצל סגול
  • קובייה גדולה של גבינה מלוחה
  • כמה קמצוצים של אורגנו
  • מספר זיתים שאוהבים
  • 4-5 כפות שמן זית איכותי
  • חצי לימון
  • מלח פלפל

חותכחים לחתיכות גסות את הירקות. זה לא סלט קטן קטן. עגבניות לרבעים ואז כל רבע לחצי לרוחבו. את המלפפונים לעיגולים שמנשמנים. את הפלפל לעיגולים ואז לחצאי עיגולים וכך גם את הבצל הסגול. מניחים בקערה קטנה. מושיבים את הזיתים עם החרצנים מסביב. מעל לערימת הירקות מניחים חתיכה מלבנית גדולה של גבינה מלוחה. כן, אחת גדולה. לא מפוררים אותה. מזלפים שמן זית, סוחטים חצי לימון, זורים אורגנו ומלחפלפל. מהנדסים מזלג כך שתמיד יהיו לפחות שני מרכיבים עליו ועדיף גם גבינה.

Greece (1 of 1)

– – – ים, יבשה, ים – – –

השאר פעם לבד / נתן יונתן – "קוסקוס" מכרובית ברוטב חמוץ עם לבבות ארטישוק

Cauliflower Coucous (40 of 42)-20131208

 
 
Fullscreen capture 08122013 160954.bmp

אני עובד מחוץ לעיר ניו יורק. כמו הרבה דברים בחיים שלי, גם הקומיוט הפוך מרוב האנשים שמסביב – אלה נכנסים לניו יורק בנחישות בבוקר ונוהרים ממנה בנהרות אדם מגראנד סנטרל בערב. רש אוואר מקבלת משמעות שונה ומילולית במסוף הרכבות הענק בעל התקרה משובצת הכוכבים, בשעות העמוסות. מחול של אנשים, כאוטי אך מתוזמן לעילא, פוסעים בזריזות, ממהרים לרכבת שתיקח אותם ליום של עבודה או חזרה הבייתה. יש סדר, יש חוקים ברורים אך לא מדוברים – מי הולך מימין ומי משמאל, איפה מותר לעמוד ואיפה אסור, באיזה קצב צריך ללכת. מי שהולך לאט מידי מקבל מבטי שטנה, מי שמנסה לעקוף יצטרך להפגין אומץ לב. חצי מליון אנשים שעוברים פה בכל יום, חצי מליון סיפורים, משפחות, עולמות, הצלחות ואכזבות שמתחככים אחד בשניה יום יום, רוקדים ביחד לשנייה וממשיכים הלאה. כולם עסוקים, כולם חשובים, כולם מרגישים שהעולם סובב סביבם. אני הולך נגד הזרם, משתתף בכוריאוגרפיה ה(בין)עירונית ולפעמים עוצר בצד, למרות הרצון העז לחזור כבר הבייתה, כדי להביט באנושות שזורמת לי פה ממש מתחת לאף ולחוש אותה לרגע. אני אוהב להמציא סיפורים על מי בא מאיפה ולאן היא הולכת. אני אוהב לדמיין את המשפחות שלהם, העבודות שלהן, את ההצלחות והטרגדיות. ואז להמשיך ללכת ולא לראות אותם יותר בחיים, או אולי למחרת.

First photo right

לוקח לי בערך שעה להגיע בכל בוקר לעבודה ושעה לחזור. כשקיבלתי את הצעת העבודה דאגתי שהנסיעות יהיו מעיקות מידי. בפועל, גיליתי שהנסיעה הכפויה ברכבת כל יום היא מתנה לא קטנה – היא מכריחה אותי לבהות. בזמן שהרכבת נוסעת צמוד לנהר אני נשאר קצת לבד, מביט מהחלון וחולם בהקיץ. מדמיין את הפוסט הבא בבלוג, חושב על סוף השבוע, מתכנן את יום העבודה שלי, שולח מחשבות ומיילים לאהובים ואהובות ברחבי התבל… יש לי תמיד עיתון בתיק (ואני מאוד אוהב להוציא את הניו יורקר שלי ולהיראות סופר אינטיליגנטי כשהוא בידי) אבל לרוב אני פשוט בוהה – נותן למחשבות לרוץ בעצמן בלי לשלוט בהן יותר מידי, חווה בבוקר את הקפאין מעלה לי את הדופק ואת מצב הרוח, מאפשר בערב לתנועה הרגועה של הרכבת לטלטל החוצה את תלאות היום. וכשאני יורד מהרכבת ומגיע לקליניקה אני מוכן ליום עבודה. וכשאני יורד מהרכבת ומגיע חזרה הבייתה, כבר עיבדתי את היום ואני מוכן לשגרת הערב שלי. חשוב לו לבן אדם, שיהיה לו זמן בהייה והרהור (ותודה לטל שהזכירה לי את זה השבוע!).

 Cauliflower Coucous (8 of 42)-20131208

המנה הזו נולדה מבהייה ממושכת. קוסקוס כרובית קורץ לי כבר חודשים. אני מאוד אוהב כרובית וקסם לי לגרד אותה עד דק. יש לזה מלא יתרונות – הטקסטורה כיפית מאוד, זה לוקח שניות והטיגון במעט שמן ומהיר ביותר. מי שמנוסה בטיגון כרובית יודע כמה שמן היא שותה וכמה זמן לוקח לה להיטגן, אז מדובר ממש בפלא. 4-5 דקות וכפית שמן ומקבלים כרובית מטוגנת לעילא.

Cauliflower Coucous (2 of 42)-20131208

מאוד התלבטתי איזה רוטב לייצר בשבילה. תמיד אפשר ללכת על וריאציה של עגבניות ו… אבל זה לא ממש מעניין. במהלך הבהיות שלי במשך כמה ימים הרוטב הזה הרכיב את עצמו. יש לו טעם חזק ודומיננטי של חמוץ שמכסה בקבלה את לבבות הארטישוק. אני מאוד אוהב. אבל אם זה לא מתאים לכם אתם יכולים לגוון עם רטבים אחרים, הכרובית תקלוט אותם בשמחה. ואם אתם לא בעניין של לשכנע את עצמכם שזה קוסקוס, פשוט תכינו את אותו הדבר ותערבבו פנימה טחינה ולימון. יהיה לכם סלט כרובית בטחינה הכי מהיר וטעים שאתם יכולים לדמיין.

 חומרים לכ-3 מנות יפות.

 
כרובית בינונית אחת
כ-3 כפות שמן
מעט מלח ומעט אבקת שום

 Cauliflower Coucous (1 of 1)-2-20131208

לרוטב:
 
בצל בינוני
מיץ מלימון וחצי
4-5 שיני שום
כפית צלפים
כוס יין לבן
חצי כוס מים או ציר מרק
מלחפלפל
כפית קורנפלור
כחצי צרור שמיר
כ-250 גרם לבבות ארטישוק קפואים

את הקוסקוס מיצרים על ידי טחינה של הכרובית. לי אין מעבד מזון ולכן השתמשתי בפומפיה (איזו מילה נהדרת – פומפיה!). מי שברשותו מעבד מזון יטחן אותה בפולסים, לא עד אבקה, עד מרקם קוסקוס. מי שמשתמש בפומפיה יפריד את הכרובית לפרחים גדולים יניח את הפומפיה בתוך קערה ויגרד את הפרחים על החורים הגודלים ביותר. כשמגיעים לחלק העצי עוברים לגירוד על חורים קטנים. זהו. הקוסקוס מוכן לטיגון.

grinding

מחממים מחבת טפלון [! (אחרת הכרובית תידבק ותשתה הרבה יותר שמן)] מוסיפים כפית שמן כשהמחבת חמה, ושליש מהכרובית. נותנים לה להתחיל להשחים ואז מערבבים. זה לוקח 4-5 דקות תוך כדי ערבוב עד שהיא כולה שחומה ומוכנה, מוסיפים מעט מלח, היא מתמלחת מאוד בקלות, ומעט אבק שום. לא חובה, אבל נחמד. מעבירים לקערה וחוזרים על הפעולה עד שכל הכרובית מטוגנת.

 Cauliflower stages

לרוטב:

קוצצים דק בצל , את הצלפים לחתיכות קטנות ואת השום לפרוסות. מטגנים את הבצל ביחד עם הצלפים עד להזהבה קלה ומוסיפים את השום. מוסיפים כוס יין לבן, חצי כוס מים או ציר, מלח ופלפל, את מיץ הלימון ואת השמיר הקצוץ ומביאים לרתיחה. נותנים לזה להתבשל 3-4 דקות. את כפית הקורנפלור מערבבים בקערית עם כמה כפות מים קרים, מוסיפים את הקורנפלור לרוטב ומערבבים נמרצות. הוא יסמיך. קסם. מוסיפים לבבות ארטישוק (אפשר כשהם עדיין קפואים) ומבשלים כ-10-15 דקות על אש קטנה עד שהם מפשירים וחמים. מוכן.

 Sauce making

מרכיבים את הצלחות ומגישים מיד.

 Cauliflower Coucous (36 of 42)-20131208

אוכלים קוסקוס כרובית ליד החלון, בוהים ונותנים למחשבות פשוט לרוץ.

נב – אני מגיע לבקר בארץ בעוד שבוע ומלא התרגשות לפגוש אהובים ואהובות, וגם לקראת שיתופי פעולה שמתרקמים להם כבר הרבה זמן במרחב הוירטואלי ובקרוב גם בעולם האמיתי. יש!

שירה אהובה – גולדברג, עמיחי, יונתן וגידלי: סלט פטריות, רוקולה וצנוברים ומאבק המשוררים.

IMG_6964

היום מכינים סלט פטריות פשוט וטעים מאוד. אבל לפני זה, כמה מילים על מה אני אוהב בשירה.

shrrom

אני אוהב שפה ומילים. בחרתי במקצוע שהמילים בו הן סוכן השינוי המרכזי. למילים יש כוח תיאורי אבל גם כוח בורא. אני כל פעם מתפלא שמילים משנות את איך שאנחנו מרגישים, פיזית ונפשית. הן משפיעות על איך שאנחנו פועלים בעולם. הן משפיעות על הכימיה של המוח ושל הגוף. זה אדיר בעיני שמילים אשכרה משפיעות על כימיקלים שהמוח שלנו מפריש.

 IMG_6993

שפה היא כלי חשוב, כבר כתבתי על זה בכל מיני דרכים. ככל שיש יותר מילים וצירופים של מילים השפה מאפשרת ביטוי יותר מדויק ומעמיק של העולם. ככל שיש מילים יותר מדויקת, ככל שמילה היא יותר ספציפית, מכילה בתוכה יותר משמעויות מתאפשר לנו יותר להגדיר את העולם שלנו.

 הבעיה שאני נתקל בה עם השפה היא שבנקודות הקיצון היא כושלת. הרי בסופו של דבר שפה היא אוסף של סמלים: תנועות, הברות ומילים, כללים ותחביר שמסמלים את העולם הפנימי והחיצוני שבו אנו חיים. הבעיה עם סמלים היא שהם אף פעם לא מצליחים להכיל באמת את כל המשמעויות של מה שהם מסמלים, אחרת הם לא היו סמלים, הם פשוט היו הדבר עצמו… כמו שאני רואה אתה זה, השפה מסמלת את העולם, אבל לא מצליחה להכיל אותו לגמרי. אני חושב שזה ניכר בעיקר בנקודות הקיצון הרגשיות. כשיש אושר גדול שאי אפשר לתאר במילים, או אל מול אסון או טרגדיה או כאב גדולים מנשוא, שם השפה מתחילה לזייף. לא מצליחה לעשות את מה שהיינו רוצים שתעשה, לא מקיפה את כל רוחב ועומק החווייה. אלה רגעים כאלה שקולות לפעמים יותר יעילים ממילים: צעקות, בכי, צחוק, נהמות, אלה ביטויים רגשיים לא מילוליים שלפעמים מצליחים לתאר את החוויה או להכיל את החוויה הרגשית באופן יותר טבעי.

IMG_7021
שירה טובה בעיני מצליחה להתגבר במשהו על הבעיה הזו של השפה. היא מצליחה לכופף ולעקם את השפה ככה שתצליח לעשות משהו חדש. תוך התעלמות מחוקי התחביר לפעמים, ועל ידי המצאת מילים חדשות ומשקלים חדשים שירה טובה לוקחת את השפה למקום אחר, למקום שבו היא כבר לא לגמרי מסמלת את העולם, אלא היא היא העולם. לרגע. לשנייה.

 IMG_6982

יש כל מיני סוגים של שירים ומשוררים ואני יודע להעריך כל מיני סוגים של שירה. אבל השירה שהכי מרגשת אותי, זאת שגורמת לי להחסיר פעימה, היא השירה שמצליחה לתאר איזו חוויה שאחרת לא הייתה לי דרך לתאר. השירה שאני אוהב מצליחה לתאר חוויה שמשפט או פסקה או ספר לעולם לא היו מצליחים לתאר. הקוגניציה שלנו אולי פועלת בתוך עולם שהוא תחבירי, אבל הרגש לא מציית לכללי התחביר, הוא הרבה יותר אקראי ורוצה להשתחרר מהכבלים שהשפה שמה עליו. בשבילי שירה היא החופש הזה.

IMG_7082

משוררים שבאופן תדיר מצליחים לתאר ולהרחיב את העולם שלי הם לאה גודלברג בשירי הבדידות שלה ובכלל, שמרגשת אותי עד טירוף כבר שנים:

 
Fullscreen capture 22022013 003421.bmp
 
יהודה עמיחי שהוא המלך של הרגש והחוויה הספציפית:
 
Fullscreen capture 22022013 083234.bmp
 
נתן יונתן בשירי הים והנחל שלו:
 
Fullscreen capture 22022013 005859.bmp
 
ואורית גידלי שיודעת מה הם רגשות כאילו היא בעצמה המציאה אותם ומזקקת חוויות רגשיות לשיריה בגאוניות:
 
Fullscreen capture 22022013 003450.bmp
 

יש עוד, כמובן, אבל אלו משוררים שאני חוזר אליהם שוב ושוב בשביל להרחיב את הנפש ולתאר את העולם שלי. מאוד מעניין אותי מי הם המשוררים האהובים על קוראי הבלוג. תמיד כיף להכיר משוררים חדשים או לחלוק אהבה למשוררים עם אנשים אחרים. אז מי אתם אוהבים? ולמה? אשמח לשמוע בתגובות (אבל אנא אל תצטטו שירים מלאים, זה הופך את התגובות לארוכות מידי והמערכת נוטה להשתגע מזה :).

 IMG_7092

אז שירה עברית חשובה לי בעולם הזה וכבר כמה זמן שאני עוקב אחר קבוצה אדירה של אנשים שדואגים שהיא תמשיך להתקיים. על מאבק המשוררים כבר שמעתם? מדובר בהתארגנות וולנטרית של משוררים ואוהבי שירה שהחליטו לקדם את השירה העברית בארץ בכל מיני דרכים. הם מקדמים חינוך לשירה, תו פואטי לחנויות, הצעות חוק שקשורות במימון וקידום שירה (!), קידום פרסי ספרות לשירה, אירועי שירה ועוד הרבה יוזמות מעניינות וברוכות. תציצו. אולי תחליטו לעקוב אחריהם, לתמוך ולהשתתף.

 IMG_7213

אז סלט פטריות עם רוקולה וצנוברים. זה ממש פשוט להכנה. הוא מככב אצלנו במשפחה בארוחות שישי כבר הרבה שנים ואף פעם לא נמאס לי ממנו. גם הוא כמו שיר טוב, תופס איזה טוּב בעולם בשילוב הטעמים שלו, שאחרת לא היה ברפטואר שלי. גילוי נאות – פטריות הן אולי הדבר שאני הכי אוהב לאכול. אבל גם פושרי פטריות יהנו מהסלט הזה לדעתי. השילוב של המרקם של הפטרייה עם החריפות של הרוקולה והאדמתיות של הצנוברים ביחד עם הלימון ושמן הזית הוא פשוט מצוין.

מה צריך?

פטריות שמפיניון לבנות רגילות (מיד כמה מילים על איך לבחור אותן)
עלי רוקולה טריים
חופן נדיב של צנוברים
לרוטב: שמן זית, לימון, מלח ופלפל.

זה הכל מאוד פשוט. קודם כל בוחרים פטריות, שמפיניון רגילות כאלה שיש בכל סופר. איך בוחרים פטריות? קודם כל הן צריכות להיות לבנות ויפות. אבל הכי הכי הכי חשוב שהן תהיינה קשות למגע. כשלוחצים עם האצבע היא לא צריכה לשקוע. הגודל של הפטרייה פחות חשוב, למרות שאני אוהב אותן כשהן יותר קטנות. אבל שוב, הכי חשוב שהן פשוט תהיינה קשות מאוד. אם הן רכות אל תקנו. תכינו סלט אחר ותחכו לפעם הבאה.

המהדרים מברישים את הפטריות מהלכלוך שלהם כדי שמי השטיפה לא יספגו בהן. אני קצת עצלן בקטע הזה ולרוב שוטף קלות במים. הפעם השקעתי בכם וניגבתי עם מגבת נייר.

 IMG_6928

חותכים את הפטריות לפרוסות. אני אוהב פרוסות לא מאוד מאוד דקות כדי שיהיה קצת במה לנגוס, אבל לא כדאי פרוסות עבות מידי כי  אז הרוטב לא ממש נספג וזה חבל.

 IMG_7189

מניחים בקערה את עלי הרוקולה השלמים ביחד עם הפטריות החתוכות.

קולים צנוברים במחבת. לא צריך שמן. אבל כן צריך לערבב באופן תמידי ולשים לב אליהם כי הם ערמומיים הקטנטנים האלה. הם צוברים חום ונשארים לבנבנים במשך כמה דקות ואז בשניות הופכים זהובים ופריכים ובשניות נשרפים ונהיים מרירים. בהההה.

IMG_7005

הרוטב הוא רוטב פשוט. שמן זית, לימון, מלח פלפל. אמא שלי לימדה אותי שאמא שלה לימדה אותה שהיחסים הנכונים ברוטב כזה הם שליש לימון ושני שליש שמן זית. לי זה תמיד עובד.

lemon sauce

שופכים את הרוטב, מערבבים טוב טוב. נותנים לסלט טיפה לשבת, עשר דקות-רבע שעה ככה כדי שהפטריות יספגו קצת מהרוטב וישתבח טעמן.

 IMG_7230

זהו. אוכלים ומקווים שהשירה העברית תמשיך לצוץ כפטריות האחרי הגשם (אבל מבינים שזה לא יבוא לבד ומצטרפים למאבק המשוררים).