"הִסְתַּרְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ מִמֶּנִּי
וְלֹא הָיָה בִּי עוֹד קוֹל הַנָּהָר הַמָּלֵא,
הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו."
(הסתרת נפשך, מתוך פנאי / זלדה, ע"מ 62, הוצאת הקיבוץ המיוחד 1972)
האצבעות שלו זזות באופן מסונכרן על הקלידים. פסנתר כנף בין הספסלים באמצע הפארק, כאילו ששם הוא תמיד מוצב. השמש שמש של אביב, קרניים מלטפות ולא חנפניות. עוד לא מספיק חם להוריד את הסוודר וכבר לא צריך מעיל או כובע. הרוח נושאת באוויר עלים ישנים ופרחים חדשים שנושרים כל העת מהעצים שמצלים עלינו ונותנים לקרניים לחדור בנצנוצים. הן מכתימות את העולם בדוגמה מתוכננת.
מוזיקת פסנתר נוגה. היונים חגות מעלינו בעיגולים מתוזמנים חסרי מעש, כאילו שהן שם בהוראת במאי. מסביב אנשי ניו יורק מתאספים בסקרנות חסרת עניין. מקשיבים, נפעמים לשנייה, נבהלים ומכבים בזריזות את הרגש, אולי משלשלים דולר לדלי כתודה או מתוך בושה על הרגשנות הבלתי קרויה. לא אמורים להתרגש פה גם לא מפסנתר כנף בלב פארק.
אם לרגע היה יכול העולם לעצור הייתי מבקש ממנו לעצור ברגע הזה. לתת לקלידים להמשיך לפרוט על הלב שלי ולציפורים במשק הכנפיים שלהן לאוורר את הדחיסות שהנפש שלי צברה במהלך החורף. הייתי נותן לעלים שנושרים לכסות אותי ולהיות לי לשכבת עור נוספת שתגן עלי מפני קשי העורף ועייפי העיניים שצובאים על רחובות העיר הזאת ומאיימים להקשיח אותך כי פעם מישהו עשה להם בדיוק אותו הדבר.
הייתי נותן ללב המשתאה שלי שפועם בלי הפסקה כבר 34 שנים להחסיר פעימה ולנוח לרגע מעמל החיים החם שהוא דופק בי. הייתי נותן לרגשות שלי לחמוק החוצה לרגע, להתנועע לצלילי הפסנתר ולרקוד בחופשיות לעיני כל שאר היושבים, השמש שוטפת אותן באור. בושה וכעס וחרדה היו מתישות את עצמן לצלילי המוזיקה ואולי נותנות סוף סוף מקום לקצת שמחה להגיח, להגיע ולהנות מן השמש החדשה.
הייתי נותן לאותה השמש לשטוף את העור הלבן החורפי שלי ולהחדיר בו את הגוונים של עונות השנה. נותן לקרניים לחדור דרך הגוף הקשוח, להמיס את גושי הקרח שהחורף והעיר הקפיאו בו, ולמים לטפטף החוצה דרך צידי העיניים. שלוליות של קור לב היו נקוות מתחת לספסל שלי ומתחברות ביובלים אל השלוליות שנוטפות ונקוות תחת כל אלו שסביבי. נהר של טפטופי לב היה זורם במורד וושניגטון סקוואר פארק, ומנקז אל נהר ההדסון את החורף שהצטבר בכולנו במשך שנים.
הייתי צובר כל קרן זהובה יקרת מציאות, לא נותן לאור שבוקע מבין הענפים החדשים לדהות ומזהיב את כל הפארק בנוגה האביבי. זוהר גדול היה מתפשט מעלינו לצלילי הקרשנדו הדרמטיים, מטפס אל מעל הפארק, ושוטף את השכונה והאי והעיר.
וכשהקונצ'רטו היה נגמר, עם תו הסיום כשהעולם היה חוזר שוב לסוב על ציריו הייתי נותן לקלות החדשה שבי לרחף אותי בין רחובות העיר. קל ממשקל הקרח שנמס, מרוכז יותר ומוסווה על ידי עור העלים החדש שלי, הייתי משייט בחזרה הבייתה בדרך הארוכה מחייך מלוא העיניים אל עבר השבים וההולכים, מוכן לעונה החדשה ולמה שהיא תביא עמה.
עוגת מאצ'ה מיל-קרפ
כזאת שמגישים בחתונה או באירוע מיוחד. כזאת שההכנה שלה היא פרויקט של אהבה וחשובה לא פחות מהאכילה. כזאת שכל מי שיראה אותה יזדקף ואז ימס מהקסם. שכבות-שכבות של קרפים דקיקים וביניהם קרם עשיר וקטיפתי של וניל ומאצ'ה. ההשראה היא מעדניה בשם Lady M שיש לה כמה סניפים בניו יורק עם מיני מיל-קרפ חלומיים, ביניהם גם הכוכבת הזו. המתכון מתוך אהוב ליבי, מדור האוכל של הניו יורק טיימס פלוס שינויים קטנים. מתחילים.
יום לפני מכינים את בלילת הקרפ ואת הקרם פטיסייר מאצ'ה. הבלילה חייבת לילה במקרר, גיבושון מרכיבים. הקמח סופח אליו את הנוזלים והגלוטן נרגע ככה שיוצאים קרפים אחידים, משיים, ויפים. אם אין לכם לילה השאירו במקרר לפחות לכמה שעות. את קרם הפטיסייר אפשר להכין גם ביום הרכבת העוגה אך הוא צריך להתקרר לגמרי לפני הרכבתה.
לבלילה (יום לפני) –
- 3 כוסות חלב
- 170 גרם חמאה
- 6 ביצים
- 1.5 כוסות קמח לבן
- 7 כפות סוכר
- קורט מלח
- כפית תמצית וניל
מחממים את החלב עד שיוצאים ממנו אדים ונותנים לו להתקרר מעט בצד. ממיסים את החמאה במיקרו או בסיר קטן. בקערה טורפים ביצים, קמח, סוכר ומלח. מוסיפים לאט את החמאה המומסת, החלב ואת הוניל. הבלילה נוזלית וזה בסדר. שופכים אותה לכלי עם משפך שיקל על הכנת הקרפים, מכסים ומקררים במשך לילה. אני הכנסתי אותה לבנדר וזה עבד מעולה.
לקרם פטיסייר מאצ'ה (יום לפני) –
- 6 חלמונים
- ½ כוס סוכר
- 1/3 כוס קורנפלור
- 2 כוסות חלב
- 1 תרמיל וניל חצוי ומגורד או כף תמצית וניל אמיתית
- 2 כפות אבקת מאצ'ה (2.5 כפות לטעם מודגש יותר)
- 50 גרם חמאה
בקערה טורפים ביחד היטב חלמונים, סוכר וקורנפלור. מביאים את החלב עם תרמיל הוניל החצוי לסף רתיחה. מוציאים את מקל הוניל, מוסיפים 2 כפות מאצ'ה וטורפים היטב. מזרזפים כחצי מן החלב הירוק לתוך תערובת הביצים תוך טריפה מתמדת. זה מה שנקרא השוואת טמפרטורות. כעת מוסיפים את תערובת הביצים והחלב אל תוך הסיר וממשיכים לטרוף מעל אש בינונית עד שהקרם מסמיך לגמרי. זה יקרה פתאום. מורידים מהאש, מחכים כעשר דקות ומערבבים פנימה את החמאה. עוטפים בניילון נצמד שממש נוגע בקרם אחרת יתפתח קרום ומקררים לגמרי. שומרים במקרר.
להרכבה ביום עצמו
- מעט חמאה לטיגון
- 2 כוסות שמנת מתוקה להקצפה + 2 כפות סוכר
- 2 כפות מאצ'ה מנופות ביחד עם 2 כפות אבקת סוכר
הכנת הקרפים
מוציאים את הבלילה מהמקרר לפחות כשעה לפני ההכנה כדי שתגיע לטמפרטורת החדר. חלק מהמוצקים שקעו בשלב זה והחמאה צפה ועל כן מערבבים כמה שצריך לכדי אחידות ולא יותר מזה. מחממים מחבת אל-דבק (טפלון למשל) על אש בינונית. משמנים בשכבה אחידה ודקה של חמאה. שופכים כחמישית כוס בלילה למרכז המחבת ומיד בתנועות מעגליות מכסים את פני כל המחבת בבלילה. כדי למנוע מהעוגה להיות גבוהה יותר במרכז צריך להתאמץ על קרפים שווים בעוביים גם בצדדים. זה עניין של מהירות התנועה העיגולית ודיוק, אחרי שניים שלושה תמצאו את הטכניקה שמתאימה לכם.
נותנים לקרפ כדקה על הצד הראשון ואז הופכים. אם אתם יודעים לעשות פליפורמה כמו השפים בטלויזיה לכו על זה. אני שמתי כף עץ מעל הקרפ, בתחילה תליתי פאה אחת שלו על הכף עד שהיא טיפה התקררה ואז עם האצבעות הפכתי את הקרפ. הוא זקוק רק לשניות מועטות על הצד השני ומשם לצלחת ולקרפ הבא. משמנים את המחבת קלות כל 4-5 קרפים.
אנחנו צריכים 20 קרפים ואם יצאו כמה יותר (ויצאו), הם טעימים בטירוף כשלעצמם, או כעוד שכבה או שתיים על העוגה, למה לא? נסו להכין קרפים כמה שיותר דקים ואחידים. ואם אתם ממש אשפי-מטבח תוכלו לעבוד עם שתי מחבתות כל עוד הן באותו הגודל. קרפ יפה במיוחד שימו בצד כדי לסגור איתו את העוגה. עורמים קרפים אחד על גבי השני. הם לא ידבקו, אל דאגה.
סיום קרם פטיסייר
כשהקרם קר לגמרי מעבירים אותו דרך מסננת דקה כדי להגיע למרקם חלק לגמרי. מקציפים שתי כוסות של שמנת מתוקה לקצפת יציבה ומוסיפים 2 כפות סוכר בהדרגה. מוסיפים לקרם פטיסייר כמה כפות של קצפת ומערבבים היטב כדי לפתוח את הקרם. את שאר הקצפת מקפלים פנימה.
הרכבת העוגה
על צלחת שטוחה בגודל הקרפים מניחים קרפ, פורסים מעליו בדיוק רבע כוס של קרם ומפזרים אותו באופן אחיד, נזהרים לא לקפח את הצדדים. מניחים קרפ נוסף מעל וממשיכים. נסו לעבוד באופן מדויק ומדוד ולהניח קרפ על קרפ באופן שווה. את הקרפ החתיך ששמרתם בצד מניחים אחרון.
מנפים 2 כפות מאצ'ה עם שתי כפות אבקת סוכר ובעזרת מסננת דקה מפדרים את פני העוגה בשכבה נדיבה של ירקרקות. נותנים לעוגה לנוח כשעה במקרר לפני שפורסים אותה.
אוכלים עוגת מאצ'ה חגיגית ונותנים לירוק של חילופי העונות ללבלב בלב.
שירה אכילה 