שוכני בתי חומר / שלמה אבן גבירול – עוגת רסק תפוחים ותבלינים סתיווית ומספקת

apple-sauce-cake-2-of-4-2

שֹׁכְנֵי בָתֵּי­‑חֹמֶר / שלמה אבן גבירול

fullscreen-capture-10302016-120642-pm-bmp

[…]

(מתוך פרויקט בן יהודה, והנה הלינק לעיבוד המחשמל של ברי סחרוף ורע מוכיח)

הופעה די קטנה ואינטימית, בזאפה בירושלים. האולם חשוך ושקט ועל הבמה שממש ממוקמת בין הצופים מיטב הכשרונות המהממים של המוזיקה הישראלית. העיניים שלי זזות מנגן העוד, לנגן כלי הנשיפה, לשי צברי שהקול שלו מעביר בי ברטט, לרע מוכיח שמבעד להבעות המבוגר שלו רואים את פני הילד שעדיין יש לו ואל סחרוף שנראה כמו ברק שירד מן השמיים. באותו הזמן בקהל מסביבי עשרות טלפונים מונפים באוויר, חלק בסטילס עם פלאש, חלק עם הפלא הנייד מעל הראש במשך הופעה שלמה (!), בוידאו. התאורה די רעה, הצילום יהיה מעפאן, ויש דיסק שתוכלו לרכוש עם המוזיקה באיכות ששווה יהיה לכם להקשיב לה בבית. ונגיד שאתם ממש מתקמצנים – תמצאו את כל ההופעה ביו טיוב של סחרוף באיכות טובה. מה השכר שבצילום?

apple-sauce-cake-9-of-20

אני שופט עוד לפני שבכלל התחילה ההופעה. אז כדי להניח קצת אני מסביר לעצמי שאני שולף מצלמה לפני כל דבר שאני אוכל, אז אולי כדאי לתרגל פה קצת צניעות. אני מנסה להרחיב מעט את ההבנה שלי לגבי עצמי ולהחיל אותה גם על היושבים סביבי. זה עובד לרגעים ונוצר לי קצת יותר מרווח להבנה ואיתו מקום להנות מההופעה.

spices

אבל זה חוזר בגל בגלל הזוג שיושב לידי… אוי הזוג היפה שיושב לידי. ללא ספק צמד אנשים אטרקטיביים. צעירים ממני בוודאי, נאים, מאוהבים כפי הנראה. אבל פחות. פחות בעניין של ההופעה. באחד הרגעים היפים ביותר, האולם מוחשך לחלוטין והפוקוס נקרא אל נגן המרימבה המרהיב שמפיק בשתי ידיו צלילים ומקצבים שלא ידעתי שבכלל אפשר. והזוג היפה? הם עושים סלפי עם פלאש. אולם שלם חשוך, ספוט על כשרון-על שמופיע ממש עשרה מטר מאיתנו, והם בלי להתבלבל מבזיקים לעבר עצמם ואלי, שנקלע לתוך הסיטואציה בעל כורחי, נגן המרימבה אפילו לא בפריים. נפשי העדינה שבאה להנות מן המופע לא ידעה את נפשה שלה מרוב תדהמה. משהו מתחיל להתבשל בתוכי. חום שעולה מן הבטן אל החזה ומציף את הראש. תשומת הלב נקראת מן הנגן ואפילו מהזוג היפה ואל משהו שקורה בפנים.

apple-sauce-cake-1-of-20

בסלפי הראשון עוד אמרתי ניחא. אבל אז היא גללה את התמונות והבינה שהיא לא אוהבת את התוצאה ומיד עשו פוזה לסלפי שני. תחושת החום מתעצמת ודיאולגים פנימיים מתחילים. אני אומר לעצמי, טוב אולי אתה כבר רגיל לניו יורק, לאמריקאיים ולקדושת הקהל שיש להם, שם אפילו להשתעל זה חטא. אבל זה לא עוזר. ההתנשאות והכעס מבעבעים. מזמן אני לא שם לב למרימבה. תשומת הלב שלי נתונה ליפים ובמיוחד לתאטרון שיש לי בראש. כן להגיד, לא להגיד. אני מיואש מהאנושות כולה ברגע הזה. החימה עולה ואיתה גם מטפס הפחד מפני עימות. ואז מגיעה הפעם השלישית. משהו לא מצא חן בעיניהם בשתיים הקודמות ואני כבר רואה את הפוזה שהם דופקים ואת הפלא נשלף קדימה. אני לא מצליח להכיל את עצמי יותר….!

apple-sauce-cake-6-of-20

אוי כמה נעים לכעוס ולהיות צודק. כמה סיפוק יש בצדק המוסרי הזה. בהתנשאות, בתחושה, לא – בידע! שאני בצד הנכון והם, הו- הם! כסילים, תתים. הם טועים! הם לא מבינים! אש הצדקנות בוערת בחוזקה בחזה שלי ומגיחה החוצה מכל פתח שהיא מוצאת.

אני מרגיש שלוקחים ממני איזה משהו, שמצרים על החוויה שלי, שמונעים ממני את החופש ומכריחים אותי לחוות משהו שלא הייתי רוצה לחוות. ובראש שלי אני כבר מנהל איתם שיחות. לא, לא שיחות, ריבים. אני צועק עליהם. אולי גם מקלל. האמת שאני מפיל להם את הטלפון מהיד אולי "בטעות" ו"מתנצל" ומקווה בלב שהוא יישבר. או שאני עושה את זה בכוונה: ניגש אליה בזמן שהיא גוללת בין התמונות, מעיף את הפלאפון מהיד וצועק "קצת כבוד!" וממשיך באיזו הרצאה מלאת צדק ואגו וכעס מוסרי יוקד על תרבות ואמנות וישראלים ו…

Apple Sauce Cake (17 of 20).jpg

וכל העת הזאת יש עוד קול קטן ונוכח ששואל – אולי אני יכול להניח את הטוב ביותר לגבי האנשים האלה שלצידי? במקום לכעוס עליהם כל כך בראש מראש, במקום לחשוב שהם בכוונה פוגעים בי או שהם עושים את מה שהם עושים כי הם לא רואים אותי ולא מכבדים אותי, אולי אניח אחרת. אולי להם זה לא היה מפריע במצב ההפוך. אולי אחליט שהם לא יודעים שמה שהם עושים כל כך מפריע (לי) ופשוט אבקש מהם להפסיק?

בלי לשצוף, בלי לגעוש בלי הלהט הצדקני והמוסרני שרק יגרום להם לעשות ההפך ממה שאני רוצה. כי אם אנסה להגביל אותם, הם כנראה ינסו להגביל אותי יותר חזק. במקום לקחת חופש אחד של השני, אולי ננסה, לפחות בתור צעד ראשון, לנהל משא ומתן על החופש המשותף.

apple-sauce-cake-12-of-20

אנשים לא באים עם הוראות הפעלה. זה היה יכול להיות ממש מעולה אם כן. אם כשהייתי פוגש מישהו חדש הייתי יכול להגיד היי, אני יובל ולתת לו ספרון שמסביר איך להתייחס אלי (או פשוט לדחוף איזה דיסק און קי לפופיק שלו ולהעלות את התוכנה): מה משמח אותי, מה מעצבן אותי, מה אני אוהב לאכול… כמה קל זה היה. כמה חיכוכים היו נמנעים. אבל מכיוון שעוד לא עלינו על דרך כזאת הדבר שאנחנו כן יכולים לעשות זה לבטא את עצמנו. לא בטוח שיכבדו את מה שאנחנו מבקשים, ורק אולי נצליח לנהל משא ומתן על הגבולות המשותפים, אבל מה שבטוח זה שזה יעלה את הסיכוי שנקבל מה שאנחנו רוצים.

apple-sauce-cake-20-of-20

אפשר להגיד "יא בן זונה תפסיק כבר!". או "תגיד נפלת על השכל עם המצלמה המפגרת הזאת?" או אולי – "לצלם במהלך הופעה זה ממש מעצבן ולא מכובד", או אולי פשוט "סליחה, הפלאש ממש מסיח את דעתי ומקשה עלי להנות מההופעה, יש מצב שתחכו עם זה לאחר כך?". כן, זה פגיע לבקש את מה שרוצים ממישהו אחר כי אולי יסרבו לנו, ומה אז? או שנילחם או שנוותר, אבל לפחות נדע שניסינו.

אז לקראת "אחרי החגים" שזה עתה נחתו עלינו אני קובע לעצמי חוקים ומנסה לעמוד בהם מעכשיו:

  1. לזכור שמה שמפריע לי לאו דווקא מפריע לאחרים
  2. להניח מראש שאנשים מתכוונים לטוב ולא רוצים לפגוע
  3. לא לתת לצדקנות להבשיל. לנסח בראש את הבקשה (לא דרישה) באופן הכי אישי
  4. לא להכליל, לדבר על עצמי, להסביר את העובדות ולנסח את איך שזה משפיע עלי
  5. להניח בצד מילים וטונים שיפוטיים
  6. לתת אלטרנטיבה למה יעשה לי נעים

בואו נראה לאן זה לוקח אותי.

befor-and-after

עוגת רסק תפוחים נימוחה, עשירה ומלאה בסתיו

זוכרים ששנה שעברה הכנתי רסק תפוחים ביתי? אז השנה עם פרוץ עונת התפוחים הכנתי את העוגה הזאת (מפה) שהמרכיב המרכזי שלה הוא רסק התפוחים, והיא אחת הכי מספקות שיצא לי להכין. אם הכנתם רסק זה נקודות בונוס, אבל אפשר גם עם רסק קנוי, שימו לב שאתם קונים אחד שהוא רק תפוחים, בלי סוכר נוסף וכו'.

מצרכים

מספיק ל-2 תבניות לואוף (Loaf) קטנות, או תבנית לואוף אחת גדולה

  • 2 כוסות קמח לבן
  • ½ 1 כפיות אבקת סודה לשתייה
  • 1 כפית מלח
  • ¼ כפית פלפל שחור טחון
  • 2 כפיות קינמון
  • 1 כפית אבקת ג'ינג'ר
  • ¼ כפית פלפל אנגלי (Allspice)
  • 2 ביצים
  • 1 כוס סוכר לבן
  • ½ כוס סוכר חום
  • ½ 1 כוסות רסק תפוחים (לא ממותק)
  • 2/3 כוס שמן צמחי
  • 1 כפית תמצית וניל
  • תפוח לקישוט

spoon-full-of

מחממים תנור ל-170 מעלות ומשמנים ומקמחים תבניות

מנפים ביחד את החומרים היבשים (מלבד הסוכר): קמח, סודה לשתייה, מלח, פלפל שחור, קינמון, ג'ינג'ר, אול ספייס

בקערת נפרדת טורפים ביחד את הסוכר הלבן והחום עם הביצים עד שהתערובת אוורירית. מערבבים פנימה את השמן, רסק התפוחים והוניל

מקפלים את החומרים היבשים לתוך קערת הרטובים ומערבבים עד שאי אפשר לדעת מי הוא מי, ולא יותר מזה.

apple-sauce-cake-14-of-20

מעבירים לתבניות ופורסים מעל חתיכות דקות של תפוח ללא קליפה

מעבירים לתנור ואופים כ-45 דקות

apple-sauce-cake-4-of-4-2

אוכלים עוגת רסק תפוחים סתיוית בלהט צדקני מודע ומיישמים החלטות של אחרי החגים.

apple-sauce-cake-11-of-20

ועוד סערה צדקנית אחת לסיום, והודעה משמחת וחשובה:

סערה צדקנית: פלאש זה לא מחמיא! לא לאנשים ולא לאוכל ולא באופן כללי, אלא אם משתמשים בפלאש מקצועי ומכוונים אותו לא ישירות לפנים וזו כבר אמנות בפני עצמה. אם אתם רוצים את התאורה היפה ביותר, זו שכל דבר נראה בה נהדר, חכו לחצי שעה שלפני השקיעה, צאו החוצה והצטלמו. עכשיו תקשיבו טוב – אל תפנו את הגב לשקיעה כי לא תצליחו לתפוס גם את עצמכם וגם את השמש הנעלמת. ניגודי האור יבלבלו את המצלמה שלכם ואו שהשמש תצא שרופה או שאתם תצאו סופר כהים. במקום – פנו אל השקיעה וצלמו את עצמכם מכיוון השמש, כך תוכלו להישטף באורה הזהוב והקסום ויצאו לכם תמונות הו-כה-נפלאות. נסו ולא תתחרטו. איך אומרים? אתם עוד תודו לי. אז זה.

והודעה חשובה ומשמחת: סדנאות הבית של אורית גידלי ואשכול נבו מגיעות לניו יורק! סופ"ש שלם שבו נחדד חושי כתיבה ויכולות הבעה עם אורית (שהיא גם חברה טובה ואהובה, פוּל דיסקלוז'ר) ועם אשכול שיהיה מרצה אורח. שבת ה-10 וראשון ה-11 בדצמבר בבית הכנסת סטיוון וייז תחת התוכנית "חופשי במנהטן". אני מתרגש מזה נורא וכבר נרשמתי, ברור. קוראים ניו יורקים שמעוניינים להצטרף עוד יכולים לעשות זאת, הינה הלינק (המחיר שווה במיוחד כי זו הפעם הראשונה שהם באים לניו יורק):  https://swfs.ticketleap.com/chofshi-bmanhattan-presents-writers-workshop/details

והם פתחו גם אירוע פייסבוק

בואו נלמד לכתוב ביחד! אני מבטיח להביא את העוגה למפגש הראשון 🙂

%d7%a1%d7%93%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%a7

יָם / אלכס בן-ארי – בלוג דיי 2014, בלונדיז שוקולד לבן ופטל

Blondies Raspberry White Chocolate-1-2

 

Fullscreen capture 30082014 195812.bmp

איזה כיף שהגיע בלוג דיי, כי יש לי מלא על מה ולמי לפרגן. חשבתי שאני מנסה לפרגן גם ככה במהלך השנה, אבל בעצם עכשיו כשאני כותב את השורות האלה, אני שם לב שאני לא עושה את זה מספיק. אז נואוט טו מייסלף, פרגן יותר.

Blondies Raspberry White Chocolate-3אני זוכר היטב כמה התרגשתי כשכתבו על "שירה אכילה" בבלוג דיים בעבר, כשרק התחלתי, ועדיין כל פעם שמישהו מפרסם תמונה, כותב פוסט, מציין או מגיב ל"שירה אכילה" זה עושה אותי שמח. מאוד שמח! כי אני כותב ומצלם בשביל הכיף שלי קודם כל, אבל גם כדי לתקשר עם העולם ועם אנשים חדשים וותיקים, והבלוג כבר זימן לי כל מיני מפגשים מרגשים שלא ציפיתי להם ופתח בפני עולם של חברויות והתקשרויות חדשות. טוב די. יאללה, מתחיל לפרגן!

IMG_1882

אז קודם כל הכי הכי אני רוצה לפרגן לאפרת אז מה את עושה כל היום ולנטלי עוגיו.נט שהוציאו את "הספר המתוק" ממש לא מזמן (וכבר מודפס במהדורה שנייה!).

Blondies Raspberry White Chocolate-25

אני לא אספן ספרי בישול גדול, יש לי רק מעטים, אבל זה הרבה יותר מספר בישול. שתי הבחורות האלה קורצו מהחומרים הנכונים (סוכר, קמח והמממממממון חמאה) וביחד הוציאו יצירת מופת (אני אמנם משוחד, אבל ברור לי שגם אם לא הייתי מכיר אותן הייתי מתרשם מהספר מאוד). טוב, עם תמונות מדויוקת של אפרת ומתכונים מעולים של נטלי, אי אפשר לטעות…

Blondies Raspberry White Chocolate-11

לספר הזה יש מקום של כבוד אצלי ליד המיטה ואני מדפדף בו לעיתים קרובות. מגניב אותי שהן חברות שלי, מרגיש קרוב לאבק הכוכבים! מגניב אותי יותר שהן שתי בחורות יזמוֹת עם אמביציה מעוררת התפעלות שמצליחות בכל דבר שהן מחליטות להצליח בו. אפשר (כדאי!) לקנות כאן. והיום מתכון לבלונדיז שוקולד לבן ופטל מתוך הספר, שנאכלו עוד לפני שהתקררו. את המתכון תמצאו בסוף הפוסט, אחרי כל שאר ההמלצות והפרגונים.

Blondies Raspberry White Chocolate-27אם כבר בספרים עסקינן – הילה ביסים הוציאה ספר בישול לילדים, ביסים קטנים! נוגה חגגה 4 (!) לפני שבוע וזו הייתה מתנתי אליה. מחר יש לנו דייט בישול ביחד. היא תבחר את המתכונים, נלך לקניות בשוק ונחזור אלי לבשל. צפוי יום קסום! הספר מלא ברעיונות מגניבים לבישול עם ילדים. המתכונים של הילה הם משהו אחר, ומי שמכיר את הבלוג שלה (כולכם… ברור… ואם לא – אז מוטב מאוחר…) יודע שכל מה שהיא מפרסמת יוצא טעים טעים ומדויק. כשאין לי רעיון לארוחת ערב ביסים תמיד מצילה אותי. את ביסים קטנים אפשר (רצוי!) לקנות כאן.

ביסים קטניםועכשיו במסגרת מסורת בלוג דיי, חמישה בלוגים שאני חוזר אליהם שוב ושוב ונאבד בתוכם וכדאי גם לכם להכיר:

1. טל סיוון ציפורין מ Chocolate Salt  נכנסה לעולם הבלוגים כסערה ובשנייה שפתחה את הבלוג זה נראה כאילו כבר יש לה אותו שנים. לבחורה יש עין כמו לאף אחד אחר והתמונות שלה מהפנטות וקסומות. צבעים, חדות, קומפוזיציה, הנשימה נעתקת. באמת. אסטתיקה צריך להיות שמה הרביעי (למרות שזה כבר יהיה ממש ארוך על תיבת הדואר). אפשר רק לקנא ולהיבלע ביופי ובמתכונים הנהדרים. איזה. בלוג. נפלא.

Chocolate Salt Blog

2. מתן שופן כותב בלוג מגניב ביותר, טוניס שולחן, בו הוא מבשל ומצלם מתכונים מהמטבח של המשפחה + וריאציות שלו עליהם. תמצאו אצלו מתכונים מפורטים שכוללים הרבה בשר ופסטה ביתית, מלל מעניין ותמונות שהולכות ומשתפרות מפוסט לפוסט. עוד לא בישלתי ממנו, אבל יש לי רשימה של מתכונים חורפיים שמחכים שקצת יתקרר בחוץ. כיף מאוד לבקר אצל מתן !!

טוניס שולחן3. חוג הקוטב הצפוני הוא בלוג ממש כלבבי. פנינה כזאת שיש בה קצת מהכל. אידית גם כותבת באופן יפה ורגיש + הומור, גם מצלמת תמונות נהדרות, גם מבינה בשירה ובשירים וגם המתכונים שלה תמיד מעניינים ומגרים. מה עוד אפשר לבקש? אה, משב רוח מהצפון הרחוק! אידית מבקשת שלא נתרגש יתר על המידה מזה שהיא גרה בצפון כי זה קר ולא קסום כמו שנדמה לנו, אני מתעלם מהבקשה הזו ומדמיין את חייה הפסטורליים בינות הגבעות המוריקות והטלאים הפועים, שותה תה צמחים אורגני ומגדלת עגבניות בצבעים לוהטים בגודל של פומלות. פנטזיות בצד, בלוג נפלא ואהוב עלי מאוד. כל החלקים שבו חוברים לכדי קסם צרוף. עולם שלם, וככה זה הכי כיף. כן ירבו.

idity

4. גרגרן שלכת הוא בלוג חדש חדש של יותם שעבר עם בן הזוג שלו לבוסטון לצורכי לימודים. זה בלוג קצת אחר, הוא יומן מלא במחשבות, שירים, צילומים וחוויות של מגורים בעיר חדשה והחיים בכלל. אני אוהב את הבלוג של יותם כי הוא תמים ורגיש ומלא חן ומנסח חוויות של מעבר מאוד יפה, וגם כי הוא בלוג גאה אבל בלי רוח וצלצולים ואני מעריך כל מי שיוצא מהארון ככה בפרהסיה. חוצמזה שספריית השירה שלו כמעט זהה לחלוטין לשלי! הפוסטים ארוכים ומלאים במחשבות, הגיגים ומתכונים וכיף להיבלע אצלו. פגשתי את יותם ואורי כשהם ביקרו בניו יורק והם מקסימים! יש אצל הגרגרן המון הבטחה ממומשת וגם עוד לא ואני מצפה מאוד לראות לאן הוא יקח את הבלוג (ומחכה גם להיות מוזמן לארוחת ערב כי יש לי תחושה שהבחור י.ו.ד.ע לבשל. בוסטון-ניו יורק זה לא כזה רחוק. ג׳סט סיינג).

גרגרן שלכת

5. את מעין אלכסנדר הכרתי דרך הבלוגספירה. הבלוג שלה הוא לא בלוג אוכל, הוא בלוג של אקטיביזם חברתי עם טוויסט. מעין מתעניינת בהשפעת האינטרנט על שינוי חברתי. היא מעיין של ידע (לא יכולתי להתאפק…) בתחום והבלוג שלה מ-ל-א במידע מרתק וענייני. מזמן לא פרסמה פוסט (אולי ככה אדרבן אותה לפוסט חדש!), אך אני עוקב אחריה גם בפייסבוק ומעריך מאוד את פועלה. היא מלקטת מידע שימושי, מפרסמת הצעות עבודה שוות, משתפת כתבות מעניינות ונוטפת ממנה כל הזמן רוח של עשייה, שינוי ואקטיבזם, לא עניין של מה בכך. אני מעריך אנשים כאלה. שווה מאוד להכיר את הבלוג שלה.


Blondies Raspberry White Chocolate-16

הגעתם עד הנה בלי שדעתכם תוסח? כל הכבוד! אין לכם הפרעת קשב וריכוז, מגיע לכם מתכון לבלונדיז מעולים. השילוב של הפטל החמצמץ והשוקולד הלבן המתוק הוא שילוב מדויק והבלונדיז נטרפו. הביקורת היחידה שיש לי על המתכון (גם במתכונים נוספים שניסיתי מהספר) היא שהכמויות מאוד מדודות ויוצרות לא המון תוצר מוגמר. המתכון הזה הוא לתבנית של 20X20, שהיא תבנית די קטנה. בכיף אפשר להכפיל פה את הכמויות כדי לקבל תבנית בגודל רגיל. וכדאי גם להכפיל כמויות כי זה באמת מתכון מעולה.

תצטרכו:

  • 100 גרם חמאה מומסת
  • 120 גרם (1/2 כוס) סוכר חום דמררה
  • 70 גרם (1/3 כוס) סוכר לבן
  • 2 ביצים
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 2 כפיות רום (לא מתמצית)
  • 140 גרם (1 כוס) קמח
  • 100 גרם שוקולד לבן קצוץ גס
  • 100 גרם (1 כוס) פטל קפוא או טרי

Blondies Raspberry White Chocolate-4

ממיסים חמאה וטורפים עם הסוכר. מוסיפים ביצים, וניל, מלח ורום וטורפים עד לכדי אחידות. מוסיפים קמח ושוקולד לבן וממשיכים לערבב עד הטמעות ודי. מעבירים את התערובת לתבנית (20X20), מיישרים ומוסיפים מעל פטל.

Blondies 2

אופים בחום של 170 מעלות 20-25 דקות עד התייצבות והזהבה. מצננים ופורסים.

Blondies Raspberry White Chocolate-17

אוכלים בלונדיז, מציצים ימינה ושמאלה ומפרגנים לכל הכשרון שמסביב.

Blondies 3

 

רוצים לראות את בלוג דיי 2013 ב"שירה אכילה" – הנה, לחצו כאן!

שתי הוראות-קבע / דוד אבידן – לאב לואוף, ככר של פירות יבשים ואגוזים מבית הקפה צוקר

Zucker (80 of 132)-20140406

Fullscreen capture 06042014 233206.bmp

 בצוקר, בית הקפה של זהר, שעל רחוב תשע בין השדרה ה-1 ל-A, אין שלטים על המאפים השונים שמדגמנים בויטרינה המהפנטת פיתוי מאופק ומסוגנן. מי שרוצה לדעת מה כל דבר יצטרך לשאול. זהר מספרת שיש כאלו שנבהלים כל כך מהצורך באינטראקציה מילולית שהם עושים אחורה פנה. בילינו שני בקרים ביחד במטבח של בית הקפה האיסט וילג'י וצילמנו מתכון אחד מעולה. זהר יצרה בית קפה שהוא סלון נינוח ומואר שמגישים בו מאפים שנאפים במקום, קפה משובח, ובעיקר נחת ואנושיות. השיחות שלנו נעו לאורך ולרוחב ולעומק של החוויה של ישראליוּת-אמריקאית, או אמריקאיוּת-ישראלית. ואולי פשוט של החוויה האנושית בניו יורק שהטכנולוגיה קצת סובבה לה את הראש. כשיצאתי חזרה הבייתה עמוס ב-600 תמונות, בחלה חמה ובלאב לואוף טרי נשארתי עם הדמות של זהר בבית הקפה, עם השיחה הנעימה, עם הרוגע המדבק שלה, ועם האנושיות ששפעה ממנה. נשארתי גם עם המחשבות על האינטראקציות שבחיי ועל הטכנולוגיה שמולכת על רובן.

Zucker together 10

האייפון רוטט ממסרון ומתחילה חגיגה של טקסטים כי זה שרשור קבוצתי. באותו הזמן מגיעה הודעה בפייסבוק מחבר שמזמן לא דיברתי איתו… מישהו אחר עולה מולי בג'י טוק והסקייפ מודיע לי מי און ליין. בשעה האחרונה קיבלתי 10 אי מיילים ל-4 תיבות שונות. האיי פד שזה עתה קיבלתי מצפצף בקול לא מוכר, כנראה אתר ההכרויות החדש שנרשמתי אליו. האינסטגרם שולח לבבות ועוד קורא אהוב השקיע מזמנו וכתב תגובה בבלוג (אני כל כך אוהב תגובות!). ואני בכלל מדבר בטלפון עם ההורים. גירוי תמידי. או בעצם, הסיכוי לגירוי תמידי. המוח מתמכר לחפש אותו כל הזמן וכשהוא לא קורה באופן ספונטני, דוחף אותי לייצר אותו באופן עצמאי או לפחות ללחוץ על כפתור האייפון בתקווה שבמקרה פספסתי משהו.

Blueberry (6 of 6)-20140406

הטכנולוגיה עושה בשבילי המון. פייסבוק איפשר לי להתחבר עם אנשים שאחרת לא הייתי מגיע אליהם בניו יורק והחיש את הקליטה שלי בעיר. הבלוג שינה את החיים שלי. אתרי היכרויות אינטרנטיים, שיש להם מקום חשוב בקהילה הגאה, הכירו לי בני זוג שאחרת לעולם לא הייתי פוגש. בכל רגע נתון אני יכול לתקשר באלף דרכים עם האהובים שלי בארץ בחינם. זה די מדהים…

Zucker together 7

מה בכלל אנשים היו עושים לפני שהייתה את כל הטכונולוגיה הזאת? אהה, הם אשכרה היו מדברים אחד עם השני בטלפון ופנים אל פנים ויוצאים מהבית. מעניין… לחרדן חברתי בפוטנציה שכמוני מאוד נעים להסתתר מאחורי מסך כדי לתקשר. מהנוחות של הבית אפשר לשקול מה לכתוב, למחוק תגובות, להפגין קצת יותר אומץ, להיות מוגן. מצד שני, איזה מוזר זה ללכת ברחוב ולא לדעת את הכיוון ולהתייעץ עם מכשיר במקום עם אדם. או לשבת במסעדה עם חברים ושכולם לוטשים עינים ב…פלאפון שלהם (שמועות אומרות שבסיליקון ואלי כולם שמים את הפלאפונים שלהם בערימה והראשון שמרים את המכשיר שלו משלם על הארוחה), או ללכת לגיי באר השכונתי ולראות שכולם עסוקים בלהסתכל מי חתיך וקרוב… באפליקציות תלויות מרחק בפלאפון. חלאס, חברה, כולם פה הומואים. באמת. תרימו את העיניים לשנייה, אולי גם תכירו מישהו.

Zucker Together 3

ולפעמים יש שקט. האייפון נדם, הפייסבוק מת, כולם אפורים בג'י צ'ט ואני נשאר עם עצמי. עצמי הוא חבְרה מאוד טובה, אל תבינו לא נכון, אבל אותו עצמי גם התרגל לגירויים טכנולוגיים בלתי פוסקים, לתחושת השווא, האמתלה שאפשר לא להיות לבד אף פעם. דור של לא-לבדים, של חברים בלהקות-וירטואליות, קהילות-מדומיינות. תמיד ידעתי להיות לבד היטב. התגאתי ביכולת הזו, בנוחות שלי עם עצמי. היום אני רואה שהאייפון, המחשב, האייפד קצת שיבשו לי אותה. אני מסמן לעצמי את הרצון והצורך למצוא לפעמים את הלבד שלי מחדש ומבין שהם קשורים בלרופף את הקשר בין המוח, האצבע והטכונולוגיה.

Blueberry (2 of 6)-20140406צוקר הוא חוויה אנושית קודם כל. הוא לא רשת ואי אפשר להיות בו אנונימי. האינטראקציה מתחייבת. נעים לשבת, טעים לאכול, מרגיע לספוג את האווירה. זהר שהיא בכלל שפית בהכשרתה ולא אופה, היא גם אמא לשלושה ילדים. צוקר פתוח שנתיים וחצי ויצר סביבו בזמן הזה קהילה אוהבת ומעריכה של לקוחות קבועים. המאפים ישראלים במהותם ולא עברו אקלום לטעם האמריקאי, תודה לאל (וכל מי שמספר לכם שמומופוקו מילק באר זה ה-מקום ממש לא יודע על מה הוא מדבר) אני ממליץ בחום לכל מי שמבקר בעיר ומסתובב באזור להיכנס למנה של אספרסו ואנושיות לצד המאפה.

Blueberry (5 of 6)-20140406

לאב לואוף, קיבל את שמו כשזהר הביאה אותו איתה לטיול רגלי כתחליף לחטיפי אנרגיה שהיא לא אוהבת. הקבוצה התלהבה ונתנה לו את השם המתקתק. בין ביסקוטי לחטיף אנרגיה, הפרוסות הדקיקות נהדרות. הצלחתי להצדיק את האכילה שלהן בכל שעות היממה. בבוקר עם הקפה, בצהריים כדי להרים את המורל בעבודה, ובערב לפני ההליכה לחדר הכושר.

Zucker (58 of 132)-20140406

המתכון בסך הכל גמיש ומאוד פשוט להכנה. החלק הכי מסובך הוא החיתוך.

לאב לואוף – מספיק לשתי תבניות קטנות של לואוף, או תבנית אחת גדולה.

מה תצטרכו?

300 גרם פירות יבשים שאתם אוהבים ללא חרצנים. אנחנו השתמשנו בתמרים, דבלים ומשמשים מיובשים.
300 גרם אגוזים ללא קליפה, שוב לבחירתכם. אנחנו השתמשנו בלוז, שקדים ואגוזי מלך. פקאנים ופיסטוקים מככבים אצל זהר כשהיא מכינה את הלאב לואוף בבית.
2 ביצים
3/4 כוס קמח לבן או קמח כוסמת (לא כוסמין!) לגרסה ללא גלוטן
1/2 כוס סוכר לבן 

Zucker (29 of 132)-20140406

מערבבים את הקמח, הביצים והסוכר.

Zucker (18 of 132)-20140406

מערבבים פנימה את הפירות היבשים.

Zucker (38 of 132)-20140406

מניחים חתיכת נייר אפייה בתוך התבנית ומשמנים מעט כדי להקל על ההוצאה.

Zucker (49 of 132)-20140406

מחלקים שווה בשווה את הבלילה בין התבניות ומשטחים.

Zucker (50 of 132)-20140406

מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ואופים כ-45 דקות. אם אתם עושים תבנית אחת גדולה, ייתכן שתצטרכו להאריך את זמן האפייה. אחרי 20 דקות מסובבים את התבניות בתוך התנור כך שמה שהיה קדימה יהפוך להיות אחורה ולהיפך.

Zucker (115 of 132)-20140406

הלואוף משחים והופך להיות קפיצי ויציב למגע.

Zucker Together 11

מוציאים ומקררים. הכי טוב לפרוס אותו יום אחרי, אבל אם אי אפשר להתאפק מחכים כמה שעות עד לקירור מוחלט והתייצבות.

חשוב לחתוך לפרוסות דקות וכאן הקושי הגדול ביותר במתכון. צריך סכין משוננת טובה. כשזהר חותכת זה נראה פשוט. לי לקחו כמה נסיונות. ההבנה שלי היא שצריך לנסר את החתיכות בלי להפעיל יותר מידי לחץ. כלומר לתת לסכין לעשות את העבודה ולא למשקל של היד.

Zucker (65 of 132)-20140406זהו. מחזיק מלא זמן בקופסא אטומה אם מצליחים להתאפק.

Zucker (81 of 132)-20140406

אוכלים פרוסות דקיקות של לאב לואוף, מנהלים שיחה פנים אל פנים, מרחיקים את הטכנולוגיה לרגע או שניים.

Zucker (93 of 132)-20140406

נב – כתבתי מניפסט שלם על אי אכילת סוכר לפני כמה פוסטים ומאז פרסמתי שלושה מתכונים מתוקים. סכר הסוכר נפרץ. אז אני מודע לחוסר היושרה וגם חי איתו בשלום. בקרוב נשוב לתלם המלוחים.

אפשר למצוא את צוקר כאן: 

Zucker

433 .E 9th St
New York, NY 10009
(יעזור לי אלוהי הוורדפרס, לא מצליח בשום אופן לשים את ה-433 לפני שם הרחוב, שם הוא אמור להיות)
ועוד נב אחד קטן לסיום – הקשר היחיד שלי לזהר הוא שאני מאוד אוהב את בית הקפה שלה, אז ביקשתי ממנה להכניס אותי למאפיה שלה ולתת לנו מתכון והיא הסכימה. לפני כן לא הכרנו. אז רק רציתי שתדעו, כי לא רק התוצר חשוב אלא גם המניע.