פינטבטר דלעת קאפס מושלמים לכבוד פורים

ediablepoetryPurim-20140312

איזה מלחיץ זה

פורים (הכי מלחיץ אוור)

Engagement (1 of 1)-20140312

תחפושות (גם אני התחפשתי היום. מזהים?)

GIF (10 of 10)-20140312

כל-שנה

מ-חדש

לא–יודעת

למה———להתחפש (ואסף אומר יאללה תהיי שוב דלעת)

GIF (1 of 10)-20140312

והפעם המביכה ההיא שלא תשכחו שהתחפשתם לתות כי חשבתם

שזה חמוד

אבל כל הבנות האחרות היו ******-סקסית (סתם דוגמה, לא מכירה אף אחת שזה קרה לה)

GIF (2 of 10)-20140312

ולקנות תחפושת

או להכין

לבד

בבית (השנה קניתי בפעם הראשונה, אל תגלו לאף אחד)

GIF (3 of 10)-20140312

ומאז שגם מיצי אחד ומיצי שתיים בסביבה הלחץ כפול ומכופל

אז למיצי אחד כבר מצאנו תחפושת

cat dressed up

אבל

מה

עם

מיצי שתיים???????

ediablepoetryPurim2-20140312

משנכנס אדר מרבין בשמחה

ומה יותר שמחה ממתכון שיש בו

גם דלעתוש גם שוקולודוש וגם חמאת בוטנימוש (מתכון של סבתוש, ברור!)

השיל-וש הקדוש (עכשיו גם באינסטוש. תעקבו)

GIF (1 of 2)-2-20140312

כל פעם שאני עוברת ליד הפינט באטר דלעת קאפס האלה אני לוקחת עוד ביס.

ועוד אחד.

ועוד אחד (למרות שנשבעתי שזה האחרון)

ועוד אחד (אל תגלו לאף אחד)

ולפעמים עוד אחד אחרון (ואסף אומר, פשוט תאכלי כבר את הכל וזהו, אבל מה הוא מבין?) 

GIF (5 of 10)-20140312 שנייה, אני הולכת להכין עוד קפה (כבר דקה שלמה לא הכנתי קפה)

ediablepoetryPurim3-20140312

מזל שהיום יום ראשון, כי זה אומר שעוד רגע סוף השבוע כבר פה (אני כל כך אוהבת את סוף השבוע!)! כי בעצם יש רק את שני לעבור! שלישי זה כבר פעמיים כי טוב, רביעי סוף השבוע כבר ממש מעבר לפינה, חמישי זה כבר פרקטיקלי סופש ואז מגיע שישי! ואפשר יהיה לשתות קפה של שישי.GIF

ממממממממממ…. מישהו אמר קפה…..?

GIF (2 of 2)-2-20140312

אתם רוצים את הפינט באטר דלעת קאפס האלה אצלכם

בבית

GIF (6 of 10)-20140312

אתם צריכים את הפינט באטר דלעת קאפס האלה אצלכם

בבית

GIF (8 of 10)-20140312

ממש כמו באמריקה, רק עם ״קיק״ של דלעת בילד אין. ממממ. דלעת. ושוקולד. וחמאת בוטנים.

GIF (1 of 1)-4-20140312

 נו, כבר הכנתם? נכון אמייזינג?

++++++++++++++++++++++++++++++++

בלוגים-מתחפשים

*כוכבית לסיום* כמה מהבלוגים שאני ה-כ-י אוהבת ברשת אוור חברו לכבוד פורים לפרויקט מ-ע-ו-ל-ה שבו כל בלוגר מתחפש לבלוג אחר. אתם ממש לא רוצים לפספס את זה (אולי תמצאו גם אותי בניהם…)!

פתיתים

ביסים

אז מה את עושה כל היום

עוגיו נט

מור קייק

בצק אלים

דברים בעלמה

****************

פינטבטר דלעת קאפס

****************

אוהבת 3> אוהבת 3> אוהבת 3> כבר אמרתי?
 
הקינוח המושלם (לא, באמת!). והוא אפילו ממש בריא כי יש בו דלעת. ברור. כל אחד צריך שקית כזאת בפריזר (או על השיש). לרגעים קשים יותר ופחות, שמחים יותר ופחות. ובכלל לכל רגע בחיים בעצם. כי דלעת (!!!) – ושוקולד (!!!) – וחמאת בוטנים (!!!). ביחד (!!!!). או מיי גוד (אני מרגישה כאילו אני חוזרת על עצמי, יש פה איזה הד או משהו?)
 
 – – – – – – – – – – -8< – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
 
חומרים
 
שקית (340 גרם) שוקולד צ'יפס מריר (איכותי! ברור, אל תזייפו לי)
כוס של חמאת בוטנים (לא לאכול בכפית ישר מהקופסא עד שלא נשאר מספיק למתכון, סתם מצב היפוטתי שמעולם לא קרה לי)
חצי כוס של מחית דלעת (אפשר "לבשל" אותה במיקרו בקוביות עם טיפה מים, או לאדות)
1/3 כוס אבקת סוכר
כפית שמן צמחי
מעט בוטנים גרוסים
———————–
תבנית של מאפינז
מנז'טים (פליז – תבחרו כאלו יפים, למה ללכת על סתם לבן??)
 
הכנה
 
מכינים קוביות דלעת במיקרו או על הגז (תכינו כמות כפולה כדי לנשנש, כי דלעת זה מעולה)
מועכים את הדלעת (אפשר במעבד מזון או אפילו במזלג)
 
מערבבים את מחית הדלעת, אבקת הסוכר וחמאת הבוטנים (אבקת הסוכר מייבשת את החומרים האחרים כך שאפשר יהיה לעבוד איתם בידיים בלשב הבא) [ואם בא לכם ממש להתפרע ולהיות יצירתיים, תפתיעו את המחית שלכם ותעשו לה אוטולנגי! אסף כבר מיד יבין]
 
בסיר כפול (מים בסיר ומעליו קערה *שלא* נוגעת במים) ממיסים את השוקולד ביחד עם השמן (תוך ערבוב עם לקקן כל הזמן!)
מורידים כשבערך חצי מהשוקולד נמס, וממשיכים לערבב על השיש עד שהוא נמס לגמרי. אם צריך עוד קצת חום, מחזירים חזרה לסיר
 
את המנז'טים מניחים בחורים שלהם ולכל אחד יוצקים כף מדודה של שוקולד
דופקים את התבנית על השיש כמה פעמים (בעדינות, כן?) כדי לשטח את השוקולד
 
מכניסים לפריזר לרבע שעה עד שהשוקולד מתקשה
 
משטחים כמות נדיבה של חמאת-בוטנים-דלעת על כל מטבע שוקולד.
 
יוצקים כף שוקולד נוספת מעל (אם השוקולד התקשה בנתיים, מחזירים לסיר הכפול לעוד סיבוב)
 
דופקים שוב (אמרתי בעדינות!) כדי לשטח את שכבת השוקולד השנייה
 
מפזרים בוטנים גרוסים (בשביל הרושם, ממש לא חייבים)
 
מחזירים לפריזר
 
**אני אוהבת לשמור בפריזר. ככה זה הכי טעים לי. וגם בגלל הדלעת נשמר למשך הכי הרבה זמן
 
***אחרי שהכנתם: נא לצלם, לשלוח לי תמונה, להזמין אותי לאכול, להעביר לי במשלוח. כי אני כבר מקנאה בטירוף. איזה כיף לכם שיש לכם פינטבטר-דלעת-קאפס בבית!!***
GIF (1 of 1)-5-20140315
 
 נווווווווו – זיהיתם מי אני??? ניחושים בתגובות!

הפתוי הולך ופוחת / ש. שפרה – פאי קרם קוקוס ופאי קרם בננה עם קלתית גאונית

Pies JPEG (51 of 59)-20140213-20140213

Fullscreen capture 13022014 142236.bmp

עוקבי הבלוג הותיקים ודאי שמו לב שאין בו הרבה מתכונים מתוקים. שניים למעשה עד היום. זה לא בגלל שאני לא אוהב מתוק. להיפך. זה בגלל שאני אוהב מתוק יותר מידי. ואולי אוהב זו לא המילה הנכונה, מכור מתאר את זה יותר טוב. כשאני לוקח קוביית שוקולד אני עלול לחסל את כל החבילה. פרוסת עוגה תוביל כמעט בהכרח לפרוסה הבאה. ומכל המתוקים אני הכי אוהב קרמים.

Pies JPEG (12 of 59)-20140213

תמיד היו לי יחסים מורכבים עם אוכל, אכילה ומשקל, לא סתם יש לי בלוג על אוכל… בחודשים האחרונים אחרי ניסוי תזונתי ארוך הבנתי שרעב בכלל לא היה הדבר שהניע אותי לאכול רוב חיי הבוגרים. לא. הנאה הייתה הדבר המרכזי שהניע אותי לאכול. הייתי נע בין תחושה של רצון לאכול לבין תחושה של התפוצצות. כי לא אכלתי בשביל לשבוע, אכלתי בשביל להנות מהאוכל עד שלא יכולתי יותר. במשך שנים לא הבנתי איך אנשים יודעים לעצור כשהם לא רעבים יותר. או מה זה אומר לא להיות רעב יותר בכלל. אף פעם לא הייתי הרבה מעבר למשקל המומלץ, אבל גם אף פעם לא הייתי ממש עליו… וזה חירפן אותי בעיקר כי הרגשתי שאין לי שליטה אמיתית על המשקל שלי, על הגוף. הרגשתי שאני מפספס משהו שאנשים אחרים מבינים בגוף שלהם ואני לא מצליח להבין בגוף שלי.

Pies JPEG (54 of 59)-20140213

 ואז במאי שנה שעברה הייתי מתוכנן לסוע עם חברים לחופשה של שבוע שהיו בה הרבה מים וכפועל יוצא לבישת בגדי ים רבתית. נלחצתי ובמטרה לרזות בטורבו חתכתי כל דבר שהוא לא ירק מהתפריט שלי במשך שבוע. אכן ירדתי במשקל אבל קרה עוד דבר מפתיע מאוד. הרגשתי מעולה. גם בגלל שהצלחתי לשלוט במה שנכנס לי לפה שזה הישג בפני עצמו. אבל בעיקר כי הייתי קל יותר, הבטן שלי הייתה הרבה פחות "רגיזה", ישנתי יותר טוב, משהו בגוף שלי נרגע. היה לי הרבה יותר נעים בתוכו. אז המשכתי בניסוי. הורדתי לגמרי את הסוכר המעובד מהתפריט שלי וחתכתי גם פחמימות בהרבה – לחמים, מאפים, פסטות, פיצות. ואז קרה דבר מדהים, פתאום התחלתי להבין איך מרגיש רעב ואיך שובע. הקשר שכנראה טושטש על ידי הסוכר והפחמימות, לראשונה נגלה בפני ולמדתי תחושת שובע מהי. בעקבות זה למדתי לאכול כשאני רעב ולא לאכול כשאני לא רעב. למדתי גם לעצור כשאני שבע ולא כשהצלחת, או הסיר ריקים. ש. שפרה משתמשת בשיר שלה ברצון הפוחת למתוק כמטאפורה לאיבוד הטעם לחיות, נדמה לי. אצלי הוא דווקא הוסיף דרך חדשה להיות בעולם ולהסתכל על אוכל.

bananas

 ניסיתי בעבר להפחית מתוקים. זה לא עבד לי. כשחתכתי אותם לחלוטין, ואחרי כמה ימים שכל מה שרציתי זה רק לאכול מתוק, פתאום זה לא היה קשה יותר. מאז אני לא מחזיק מתוקים בבית. נקודה. סוף פסוק. סטופ שחור. יד אלוהים. למדתי שבמהלך היום אני יכול לשלוט בעצמי לא רע, אבל בשעות של הלילה, בערך שעתיים אחרי ארוחת ערב, משתלטת עלי מפלצת הסוכר והיא תטרוף כל דבר מתוק שיהיה בסביבה (גם שוקולד מר לאפייה, עוגיות ישנות, מרשמלו קשיח… הכל!). ולמרות שהיא יודעת היטב שאין כלום בארונות, במזווה, במקרר או בפריזר, שוב ושוב, המפלצת חוזרת על טקס פתיחת הדלתות והחיטוט בארונות, ג'סט אין קייס… אז כדי להשקיט אותה היום אני מאכיל אותה מקסימום בפירות יבשים או בחטיף מלוח. אני יודע שזה נשמע אומלל. אני של לפני כמה שנים היה מעווה את פניו בסלידה מהמחשבה על פירות יבשים כחטיף לילי מתוק וחושב עליהם כאילו היו הטיט והעפר של ש. שפרה, כולל ההשלכות הנפשיות שחבויות בשיר שלה. אבל כשהתרגלתי לא לאכול סוכר, חכו לזה, כן, כן, אני הולך להגיד את הדבר הזה שאתם הכי שונאים לשמוע – לא מתחשק לי לאכול יותר מאכלים עם סוכר כל הזמן. לא. מתחשק. לי. לאכול. אותם. אלוהים שתשתמור, מה נהייה ממני?!?

where is the cake gif2

אז למה דווקא מתכונים לפאיים הכי טעימים שיש בפוסט שכולו הימנעות מסוכר??? בדיוק כי הם הכי טעימים שיש ואחרי כמה חודשים של ניסוי ההתנזרות הדי מוחלטת החלטתי להחזיר את הסוכר לחיי באופן מדוד ולראות אם זה עובד לי. לאחרונה, אם אני מחליט לאכול מתוק, אז אני דואג שזה יהיה ממש שווה את זה. לדעתי קרם פטיסייר זה מה שמגישים בגן עדן לארוחת בוקר צהריים וערב וגם בין לבין כנשנוש. הוא קרם וניל סמיך ועשיר בדיוק במידה הנכונה שנועד למילוי מאפים. הוא בעיני בסיסי במידה שכל בשלן חובב צריך שיהיה לו ברפטואר. פאיים עם פירות (שזה כל כךךךךך טעים, עם תותים ופטל שמתחשק לחיות בתוכם), או פודינג בשכבות, פחזניות ממולאות וגיוונים באין סוף טעמים שאפשר להוסיף לו. בחג ההודיה טחנתי פנימה דלעת, אפשר להמיס לתוכו שוקולדים שונים, להוסיף אלכוהולים… היום הכנתי כמות אחת ופיצלתי לשניים: קוקוס ובננה.

Pies JPEG (69 of 59)-20140213

 מה צריך, (להכנת שני פאיים עגולים בתבניות קוטר 25 ס"מ) ?

לקרם פטיסייר:
כוס וחצי חלב
פחית של חלב קוקוס (קרם פטיסייר קלאסי מכינים רק מחלב, ובהחלט אפשר להמיר את חלב הקוקוס בחלב רגיל גם כאן)
חצי כוס סוכר
5 חלמונים (שומרים את החלבונים!)
4.5 כפות עמילן תירס (קורנפלור)
כפית תמצית וניל אמיתית (לא מזויף כי יתקבל דני וניל צבאי…) או מקל וניל חצוי ומגורד
בננה מעוכה (שימו לב להערה בהמשך)
כוס פתיתי קוקוס ממותקים
3-4 בננות נוספות
2 מיכלי שמנת מתוקה לקצפת
4 pies
לקלתית:
3 כוסות פתיתי קוקוס ממותקים
1.5 כוסות קשיו טחונים או שקדים טחונים דק
6 כפות שמן קוקוס או חמאה
2 חלבונים
שליש כוס סוכר
קורט מלח
 
Pies JPEG (19 of 59)-20140213

קרם פטיסייר – בקערה מערבבים 5 חלמונים ביחד עם חצי כוס חלב ו-4.5 כפות קורנפלור. 4.5 כפות מדודות. זה חשוב, כי שינוי כמויות של הקרונפלור ישנה מאוד את מצב הצבירה של הקרם הסופי. בסיר בינוני שמים את שארית החלב, חלב הקוקוס, חצי כוס סוכר ווניל. תוך כדי ערבוב מביאים את התערובת לסף רתיחה, עד שרואים את הבועה הראשונה. מערבבים שוב את קערת החלמונים כדי להעיר את המשקעים ששקעו משעמום בנתיים. שופכים מהסיר שליש מהכמות לתוך הקערה תוך כדי טריפה מתמדת. מצריך קצת קואורדינציה. יד אחת שופכת יד אחת טורפת. זה השוואת טמפטורות, ככה החלמונים לא יהפכו לחביתה כשיכנסו לסיר.

את תכולת הקערה שופכים לתוך הסיר, מחזירים לאש בינונית/חזקה ולא מפסיקים לטרוף באופן נמרץ. פתאום התערבות תתחיל להסמיך. ממשיכים לבשל אותה כשהיא מסמיכה עוד כדקה ומורידים מהאש. הקרם מוכן. נוצר עליו קרום מאוד בקלות וזה לא כיף, אז אם מניחים בצד עוטפים בניילון נצמד שממש נוגע בקרם.

Pies JPEG (25 of 59)-20140213

מחלקים את הקרם לשניים. לחצי מוסיפים כוס של פתיתי קוקוס ומערבבים. החצי השני הוא דילמה. אני אוהב להוסיף בננה אחת מעוכה כדי להוסיף לבנניות, אבל אז הקרם קצת מאפיר עם הזמן. ניסיתי להוסיף לבננה קצת לימון לפני כדי למנוע, אבל זה לא עזר. אתם תחליטו. עוד נוסיף מיד בננות לרוב  אז לא חייבים בקרם.

Pies JPEG (67 of 59)-20140213

קלתיות – אני לא יכול לסבול להכין בצק פריך. הוא כל כך רגיש לחום ומלכלכך ומלללללא חמאה. אז חיפשתי אלטרנטיבה. עשיתי הרבה ניסויים והקלתית הזאת עובדת מעולהמעולה!! בקערה מערבבים את כל המצרכים. זהו. משמנים ומקמחים תבניות פאי, מעצבים את הבצק בפנים ואופים כ-25 דקות בחום של 170 מעלות, משגיחים שזה לא נשרף. כשהבצק זהוב מוציאים אותו ונותנים לו להתקרר.

Dough2

לגרסת הבננות חותכים פרוסות יפות של בננות ומניחים בתחתית. מעליהן שופכים את קרם הפטיסייר הבנני. מכסים בצלפון נצמד ומקררים לפחות 3 שעות כדי שהקרם יתייצב.

Pies JPEG (35 of 59)-20140213

לגרסת הקוקוס פשוט שופכים את הקרם הקוקוסי לתוך הפאי ומקררים.

toppingsמקציפים שני מיכלי שמנת מתוקה ומוסיפים מעט סוכר – כפית עבור כל מיכל. משטחים אותה מעל לפאיים. קולים בתנור של 170 מעלות שבבי קוקוס כ-12 דקות. אל תעזבו את התנור כי הקוקוס נשרף בשניות! מפזרים מעל לפאי הקוקוס. מעל לפאי הבננה מגגרים שוקולד מריר.

מחזירים למקרר עד להגשה. בעיני הפאי הכי טעים כמה שעות ואפילו יום מאוחר כשהבצק קצת מתרכך, אבל כמובן שאפשר להגיש באותו היום.

Pies JPEG (61 of 59)-20140213

אוכלים פאי קוקוס או בננה.נהנים. עוצרים אחרי פרוסה, או אולי שתיים, מקשיבים לגוף וזוכרים לא לקחת שום דבר בקיצוניות יתר.

* (אל תחשבי שהחיים קצרים) / אוה קילפי – אורז בר עם ירקות צבעוניים, פוסט משותף עם אמנון יוהס

Amnon Color (1 of 1)-20140119

Fullscreen capture 20012014 134154.bmp

העולם סובב על ציריו. בכל יום השמש זורחת ושוקעת בזמנים צפויים, הימים מתארכים ואז מתקצרים, ואז מתארכים שוב, המים קופאים, הקרח מפשיר, הציפורים נודדות ואז חוזרות. צבעים משתנים, עונות מתחלפות. אנחנו רוכבים על גלי השינוי, מוסיפים שכבות משמעות אנושיות לתוך המחזוריות של הטבע – חגים, ימי הולדת, ימי שנה ומפגשים חוזרים – מציינים את הזמן שחולף על ידי מסורות. מנסים לקבע אותו בהיסטוריות האנושיות כדי להרגיש שהוא שלנו, זז לכבודנו, נכנע לנו קצת. אנחנו מדמיינים שיש לנו את הכוח לאלף את הזמן לציית ללוחות שנה, צפצופים והתרעות, לנוע על פי מחוגי שעון, לזרום דרך צינורות מדויקים כאילו שהוא בעצמו גרגירי חול שנופלים בקצב מדוד והם לא רק המסמנים החוורים שלו. אבל האמת היא שהזמן פרוץ ופרוע, פועל על פי חוקיו המסתוריים.

Amnon Color (10 of 33)-20140118

למרות נסיונות רבים, אף פעם לא הצלחתי לחשוב בתאריכים, לא יודע לזמן זכרונות על ידי מספרים, אני שכחן ימי הולדת סדרתי. לוח השנה הביולוגי שלי מסדר את עצמו לפי חוויות, מראות, ריחות ועונות. עברתי לניו יורק בקיץ לפני שלוש שנים, ביקרתי בארץ בחורף – זה היה דצמבר? או ינואר? אולי נובמבר? נפגשנו במסיבת ארוסין סתיוית, אכלנו תותים בשוקולד, לבשתי ג'קט רך למגע והיה ניחוח של גשם באוויר הצלול. נולדתי באביב.

Amnon Color (1 of 1)-4-20140119

למדתי לארגן את ההיסטוריה שלי במסורות. כשהייתי יותר צעיר חשבתי שמסורות נועדו לאנשים מקובעים. רציתי להיות משוחרר מהן ולהמציא את העולם שלי כל יום מחדש. היום אני מחפש אותן. מחפש את השונה בתוך הדומה של הפעם הקודמת ונהנה מההשוואה ומהנוסטלגיה שהיא משחררת במרחבים הבין סינפטיים שלי.  

Amnon Color (1 of 1)-3-20140119

הבלוג צלח את מחזור העונות הראשון שלו במרחב הוירטואלי, סתיו-חורף-אביב-קיץ… וכבר לא הכל חדש לו, פתאום גם הוא מחזור, וזה היה לנו כבר הביקור החורפי המשותף השני בארץ. הליווי שלו אותי בביקורים יוצר לי מסורות חדשות שבלי להתכוון מקטלגות לי את המשך. הוא לוכד את הזמן הפראי כמו ברשת פרפרים ומאלף ומסדר לי אותו בתוך היסטוריה אישית. הזמן שלי נאסף לתוך הפוסטים ונלכד במילים, בתמונות, במתכונים ובחוויות. ואז האי קיום נהייה מודע לעצמו לשנייה, והעולם הופך להיות שלי לרגע וגם קצת לתמיד.

Amnon Color (5 of 6)-20140119

מסורות יכולות להיות שבלוניות, שטוחות ועוורות, ואז משעממות ומיותרות. הגאולה שלהן מתרחשת כשנוצק לתוכן תוכן אישי באמת, כשהן משתנות מעט בכל פעם כדי לאכלס את האנשימות שמחיים אותן. אותו דבר ביחסים. יש יחסים כאלה שהם שבלוניים. שהם על פני השטח, שלא נוצק לתוכם תוכן אישי באמת, שפועלים על פי סט כללים חיצוני כמעט. ויש יחסים שצוללים הישר לתוך האישי והאינטימי, שנוגעים במקומות הנכונים עם ובלי מילים.

Amnon Color (14 of 33)-20140119

אמנון ואני מלווים זה את זה מגיל אפס ובמעט מילים יודעים הרבה. כשאנחנו ביחד אנחנו מתקיימים זה לצידו של זה כמו שאנחנו, כבר מזמן ויתרנו על הגינונים והנימוסים והכללים. שנים שאנחנו יוצרים את ההיסטוריה המשותפת שלנו ולעשות פוסט ביחד נותן לנו מסגרת, מסורת. הציפייה למפגש, התכנון, הביקור המשותף בשוק, הארוחות והשתייה בין לבין ואז הבישול והצילום מקטלגים לנו את הזמן, נותנים נקודת יחוס לפעם הקודמת והבאה.

Amnon Color (23 of 33)-20140118

בביקור הזה גיליתי שכשמבשלים עם משוררת מבשלים במילים וכשמבשלים עם מעצבת גראפית מבשלים באסתטיקה. כשמבשלים עם אמ(נו)ן מבשלים בצבעים, הטעמים מסתדרים מעצמם.

Amnon Color (27 of 33)-20140118

המנה הזו היא בין סלט לבין מנה חמה. אפשר לאכול אותה במגוון מעלות. קלה להכנה. יפה מאין כמוה. טבעונית (אם מוותרים על היוגורט).

Amnon Color (33 of 33)-20140118

יש בה ארבע שכבות: אורז בר, שכבת מנגולד מטוגן, סלק טרי מגורד ומעל זוקיני צהוב צלוי. מרטיבים עם רוטב ויניגרט פשוט של לימון, שמן זית, מלח פלפל וקצת בלסמי. בצד מגישים ממרח שעשוי מכמות זהה של טחינה ויוגורט מעורבבים. אנחנו גם הכנו סלט עגבניות צבעוניות.

 מבשלים אורז בר חום. בזמן שהוא מתבשל מטגנים הרבה מנגולד ירוק עם בצל ושום ומלחפלפל.

mangold

צולים בתנור מקלות זוקיני צהוב שהתזנו עליהם שמן זית, מלח וטימין.

zukkini

מגרדים הר של סלק סגול טרי.

Beets

מניחים שכבות שכבות אורז – מנגולד – סלק – זוקיני. שופכים ויניגרט.

Last 4אוכלים ארוחה בצבעים ומקטלגים את החוויה בלוחות השנה הפנימיים לשליפה בעת הצורך.

התמונה פה למטה לקוחה מתוך הפוסט הראשון שאמנון ואני עשינו ביחד, אם תלחצו עליה תוכלו לראות גם את היצירות היפיפיות שלו, וגם את אחד הפוסטים האהובים עלי עד כה:

IMG_0705

ובפינת ההודעות – התחלתי חשבון אינסטגרם לבלוג. אני עוד טירון, מנסה להבין את הכרוכיות והסולמיות. אני לא מבטיח שהחשבון יהיה לנצח, אבל בנתיים אני נהנה ממנו. מוזמנים לעקוב: TmunAchila

הזמן / לאה גולדברג – ניוקי מעשה שף עם ציר פטריות וירוקים

Gnoki JPEG (41 of 46)-20140109

Fullscreen capture 11012014 110255.bmp
 

ללכת לישון מוקדם או מאוחר ולקום מוקדם בכל מקרה, להיות איש של בוקר. להרגיש מה הקפאין עושה בגוף. לשתות סודה. להימנע ממאכלים למרות שהם טעימים כי אחר כך מרגישים אותם לשבוע, להבין בגוף. צרבת. לאבד שיער, לגלות שיער במקומות חדשים, להלבין, להשלים עם הגוף. להשלים. להתרגש עד דמעות ממחוות אנושיות. להיות סבלני, לקבל מורכבות, לשאוף לפשטות, לשחרר הגנות, לשפץ את הציניות. לחשוב על מה יהיה יותר בריא, ללכת על החדר בטווח המחירים הבינוני, לקנות את הסנדוויץ שמתחשק ולא את ההכי זול, לחוות איכות על פני כמות. לפתח עמדות מוצקות, לשמוע דיבורים ברדיו במקום מוזיקה, לענות לרדיו. להבין שהזמן הוא מוגבל. לקבל שאי אפשר הכל ואפשר הרבה. להתקבע, להתגמש. לדעת להכות כשהתזמון נכון.

Gnoki JPEG (28 of 46)-20140109

השלג סובב את תוכניות הביקור שלי. (מ)בוגר בשנה, הגעתי לארץ בשיאו, והורי הירושלמים ננצרו מלאסוף אותי משדה התעופה. ההתרגשות ששמורה רק ליציאה אל אולם מקבלי הפנים ולחיפוש אחר פרצופים קורנים ומוכרים התחלפה בתחושה קצת אבודה של מישהו שהוא הגרסה חסרת הבית והשורשים שלי. זה עבר בזריזות כשפגשתי את אחי שבמזל עוד היה תקוע בתל אביב מחוץ לירושלים בעצמו וקיבל את פני בהתרגשות הנכונה.

Gnoki JPEG (25 of 46)-20140109

במהלך הביקור פגשתי הרבה אהובים ואהובות, חלקם ותיקים, חלקם בפעם הראשונה. הזמן משאיר את חותמו על כולנו. זה נעים לראות. יותר קמטים בעור ויותר קמטים בנפש. בניגוד לתדמית הרעה, הם סימן טוב בעיני, זאת הדרך של הגוף להכיל יותר חומר ורוח באותו המרחב, העור מצטופף כדי להכיל את הנפש שגדלה ומסתעפת.

Gnoki JPEG (6 of 46)-20140109

האחים שלי עוד צעירים מכדי שיהיו להם קמטים בעור, אבל כבר בוגרים מספיק כדי שהנפש שלהם תהייה מסועפת היטב. אנחנו מגלים זה את זו שוב בכל פעם מחדש. פערי השנים בינינו נותרים זהים אך פערי הגיל מצטמצמים והשפה המשותפת הולכת ומתרחבת. מאוד טוב לנו ביחד ואנחנו גם יודעים לטפס זה על עצביו של זה. אמא שלי אוהבת לומר שמערכות היחסים עם אחים ואחיות הן מערכות היחסים הארוכות ביותר בחיינו. כשמסתכלים על זה ככה יותר קל להתפשר ולהתפייס, הרי אי נעימות רגעית מתגמדת אל מול איתנות היחסים לאורך כל החיים. אנחנו הרי (טפו טפו טפו) נמשיך להזדקן ביחד, וכשאין סכנת פרידה, או התפרקות ממשית, אפשר להניח למהמורות בדרך להשפיע פחות.

Gnoki JPEG (32 of 46)-20140109

הפוסט הזה הוא עוד תוצר של עבודה משותפת ביני ובין אחי השף-רופא-סופר-על-באופן-כללי. כשעובדים עם השף במטבח הופך להרבה יותר מעניין, כלים מוכרים מבריקים בשימושיות מפתיעה, אצבעות הידייים מצייתות למוח בדרכים חדשות. הכנו את הניוקי הכי טעים שאכלתי אי פעם. באמת שהוא היה נפלא. להכין ניוקי בבית לוקח הרבה זמן. זו השקעה רצינית. אז מה? תעשו את זה בכל מקרה, זמן זה כל מה שיש לנו וגם הוא כל הזמן נוזל בין האצבעות.

making Gnoki

מה תצטרכו?
לניוקי –
1.7 ק"ג תפוחי אדמה דזירה שיניבו בערך 1.5 ק"ג אחרי האפייה.
2 ק"ג מלח גס לאפייה
ביצה + 2 חלמונים
כף מלח
כף שמן זית או כף שמן כמהין אם בא לכם להתפלצן
חצי כוס פרמז'ן מגוררת דק
כ-2 כוסות קמח 

page

אופן הכנת הניוקי:

את תפוחי האדמה מכסים במלח גס ואופים בחום של 200 מעלות כשעה עד שהם רכים לחלוטין. המלח סופח נוזלים שמונעים מהניוקי להיות ענניים. אנחנו רוצים ניוקי ענניים. מוציאים מהתנור, חותכים לשניים ומקררים עד שניתן לעבוד איתם בידיים. נפטרים מהקליפה וממחים. נפטרים מכמה שיותר גושים בנסיון להגיע לפירה חלק. ובכל זאת, משתדלים להתעסק עם הפירה כמה שפחות. מניחים את הפירה על משטח עבודה, יוצרים גומה מכניסים שמן זית, ביצה וחלמון אחד, פרמז'ן,  כוס קמח ומלח ומתחילים ללוש בעדינות, כשהחומרים נטמעים מוסיפים חלמון נוסף ועוד חצי כוס קמח ולשים. המטרה היא להגיע למרקם אחיד של בצק מאוד רך, עוצרים כשהוא אחיד וכשאפשר כבר לגלגל אותו לגלילים בלי שהוא יתפרק, וזה קורה פתאום. יכול להיות שתצטרכו קצת יותר או קצת פחות קמח לצורך המטרה הזו, את חצי הכוס הנוספת תוסיפו "לפי העין". כשזה הופך לבצק תעצרו את הלישה. מקמחים את משטח העבודה. יוצרים גלילים וחותכים ניוקים, תבחרו איזה גודל בא לכם ותשתדלו להיות אחידים ככל האפשר. מקמחים את המוכנים. השף אומר שאפשר בקלות להקפיא, או לקרר ולבשל מחר. מרתיחים סיר גדול של מים מומלחים, מכניסים בנגלות, מוציאים כשהם צפים ומצפים בשמן זית בל ידבקו.

 Gnoki JPEG (8 of 46)-20140109

במקום רוטב פטריות רגיל עושים פה מעשה שף וממצים טעמי פטריות בבישול ארוך. מטגנים מעט את הבצל והשום עם החמאה, מוסיפים את הפטריות חתוכות גס או קרועות בידיים ביחד עם כל התבלינים. מטגנים עד שהן נכנעות לחום, מוסיפים חצי כוס יין לבן ומאדים. מוסיפים ליטר מים, מביאים לרתיחה ומבשלים כשעה. טוחנים את הפטריות במקל ממחה אם יש וממשיכים לבשל. אם המים מתאדים מוסיפים עוד. זה יהפוך מין חום לא מושך כזה. אבל הטעם והריח יהיו מדהימים. אחרי שעתיים בישול פחות או יותר מסננים החוצה את הפטריות והציר מוכן. השף זרק את מחית הפטריות לפח מיד ואני כמעט בכיתי. בטוח עוד אפשר לעשות מהן משהו.

 
כפית חמאה
חבילה פטריות שמפיניון
חבילה פטריות שיטאקי (טריות)
חבילה פטריות פורטבלו
חופן קטן של פטריות יער יבשות
חצי כוס יין לבן
בצל בינוני
2 שיני שום
ליטר מים
ענף טימין
עלה מרווה
מלח פלפל
 
לרוטב שמנת-פרמז'ן
חצי כוס שמנת מתוקה
חצי כוס פרמז'ן

בסיר קטן מביאים את השמנת לרתיחה, מוסיפים לה את גבינת הפרמז'ן וטורפים היטב תוך בישול. אחר כך נזלף מהטוב הזה על המנה המוכנה.

 toppings

תוספות מעל:
חצי ק"ג גרגירי פול, טרי או קפוא
רבע ק"ג גרגירי אפונה, טריים או קפואים
זר של אספרגוס
אגוזי מלך קלויים
פטריות שמפיניון חצויות שמטגנים במעט חמאה עד להזהבה – השף אומר שכדי שישחימו – דו נוט קרואד דה משרומז!
 
Gnoki JPEG (38 of 46)-20140109

את האספרגוס חותכים לחתיכות של כ-2 ס"מ. חולטים במים רותחים כל ירק בנפרד ומוציאים למי קרח שהם כמו כפתור הפוז של הבישול.

Gnoki JPEG (40 of 46)-20140109

להרכבה: במחבת גדולה או סיר ממיסים חמאה, מוסיפים ניוקי ואת הירקות ומחממים. מניחים את הניוקי על צלחת רחבה, מפזרים מעל אגוזים קלויים ופטריות, שופכים כמות יפה של ציר מעל (ממש מטביעים אותם), מטפטפים שמנת פרמז'ן, ומגרדים גבינה מעל. אנחנו השתמשנו בגרויר שוויצרי, שאם לא ידעתם היא מאוד שונה מהצרפתית. אוכלים ומתעלפים.

Gnoki JPEG (39 of 46)-20140109

אוכלים ניוקי משפחתי, חושבים על השנים שעוברות, על איך שאנחנו משביחים וגם קצת לא, ונהנים מהרגע  בזמן שהוא עובר.

more glasses

נב – אני יודע שזה יוצא הפוסט הארוך בתבל ועמכם הסליחה. אבל אם עדיין לא נמאס לכם ממני לגמרי אתם מוזמנם להציץ בטור החודשי החדש שאני כותב עבור מגזין "מרפסת". קוראים לו "לחם חוקנו". דומה ל"שירה אכילה" ושונה. במקום שירים, חוקים מהכנסת נקשרים למתכונים לדברים לסנדוויץ'. תעשו סיבוב אם מתחשק לכם. בכלל מגזין ששווה להכיר לדעתי.

השאר פעם לבד / נתן יונתן – "קוסקוס" מכרובית ברוטב חמוץ עם לבבות ארטישוק

Cauliflower Coucous (40 of 42)-20131208

 
 
Fullscreen capture 08122013 160954.bmp

אני עובד מחוץ לעיר ניו יורק. כמו הרבה דברים בחיים שלי, גם הקומיוט הפוך מרוב האנשים שמסביב – אלה נכנסים לניו יורק בנחישות בבוקר ונוהרים ממנה בנהרות אדם מגראנד סנטרל בערב. רש אוואר מקבלת משמעות שונה ומילולית במסוף הרכבות הענק בעל התקרה משובצת הכוכבים, בשעות העמוסות. מחול של אנשים, כאוטי אך מתוזמן לעילא, פוסעים בזריזות, ממהרים לרכבת שתיקח אותם ליום של עבודה או חזרה הבייתה. יש סדר, יש חוקים ברורים אך לא מדוברים – מי הולך מימין ומי משמאל, איפה מותר לעמוד ואיפה אסור, באיזה קצב צריך ללכת. מי שהולך לאט מידי מקבל מבטי שטנה, מי שמנסה לעקוף יצטרך להפגין אומץ לב. חצי מליון אנשים שעוברים פה בכל יום, חצי מליון סיפורים, משפחות, עולמות, הצלחות ואכזבות שמתחככים אחד בשניה יום יום, רוקדים ביחד לשנייה וממשיכים הלאה. כולם עסוקים, כולם חשובים, כולם מרגישים שהעולם סובב סביבם. אני הולך נגד הזרם, משתתף בכוריאוגרפיה ה(בין)עירונית ולפעמים עוצר בצד, למרות הרצון העז לחזור כבר הבייתה, כדי להביט באנושות שזורמת לי פה ממש מתחת לאף ולחוש אותה לרגע. אני אוהב להמציא סיפורים על מי בא מאיפה ולאן היא הולכת. אני אוהב לדמיין את המשפחות שלהם, העבודות שלהן, את ההצלחות והטרגדיות. ואז להמשיך ללכת ולא לראות אותם יותר בחיים, או אולי למחרת.

First photo right

לוקח לי בערך שעה להגיע בכל בוקר לעבודה ושעה לחזור. כשקיבלתי את הצעת העבודה דאגתי שהנסיעות יהיו מעיקות מידי. בפועל, גיליתי שהנסיעה הכפויה ברכבת כל יום היא מתנה לא קטנה – היא מכריחה אותי לבהות. בזמן שהרכבת נוסעת צמוד לנהר אני נשאר קצת לבד, מביט מהחלון וחולם בהקיץ. מדמיין את הפוסט הבא בבלוג, חושב על סוף השבוע, מתכנן את יום העבודה שלי, שולח מחשבות ומיילים לאהובים ואהובות ברחבי התבל… יש לי תמיד עיתון בתיק (ואני מאוד אוהב להוציא את הניו יורקר שלי ולהיראות סופר אינטיליגנטי כשהוא בידי) אבל לרוב אני פשוט בוהה – נותן למחשבות לרוץ בעצמן בלי לשלוט בהן יותר מידי, חווה בבוקר את הקפאין מעלה לי את הדופק ואת מצב הרוח, מאפשר בערב לתנועה הרגועה של הרכבת לטלטל החוצה את תלאות היום. וכשאני יורד מהרכבת ומגיע לקליניקה אני מוכן ליום עבודה. וכשאני יורד מהרכבת ומגיע חזרה הבייתה, כבר עיבדתי את היום ואני מוכן לשגרת הערב שלי. חשוב לו לבן אדם, שיהיה לו זמן בהייה והרהור (ותודה לטל שהזכירה לי את זה השבוע!).

 Cauliflower Coucous (8 of 42)-20131208

המנה הזו נולדה מבהייה ממושכת. קוסקוס כרובית קורץ לי כבר חודשים. אני מאוד אוהב כרובית וקסם לי לגרד אותה עד דק. יש לזה מלא יתרונות – הטקסטורה כיפית מאוד, זה לוקח שניות והטיגון במעט שמן ומהיר ביותר. מי שמנוסה בטיגון כרובית יודע כמה שמן היא שותה וכמה זמן לוקח לה להיטגן, אז מדובר ממש בפלא. 4-5 דקות וכפית שמן ומקבלים כרובית מטוגנת לעילא.

Cauliflower Coucous (2 of 42)-20131208

מאוד התלבטתי איזה רוטב לייצר בשבילה. תמיד אפשר ללכת על וריאציה של עגבניות ו… אבל זה לא ממש מעניין. במהלך הבהיות שלי במשך כמה ימים הרוטב הזה הרכיב את עצמו. יש לו טעם חזק ודומיננטי של חמוץ שמכסה בקבלה את לבבות הארטישוק. אני מאוד אוהב. אבל אם זה לא מתאים לכם אתם יכולים לגוון עם רטבים אחרים, הכרובית תקלוט אותם בשמחה. ואם אתם לא בעניין של לשכנע את עצמכם שזה קוסקוס, פשוט תכינו את אותו הדבר ותערבבו פנימה טחינה ולימון. יהיה לכם סלט כרובית בטחינה הכי מהיר וטעים שאתם יכולים לדמיין.

 חומרים לכ-3 מנות יפות.

 
כרובית בינונית אחת
כ-3 כפות שמן
מעט מלח ומעט אבקת שום

 Cauliflower Coucous (1 of 1)-2-20131208

לרוטב:
 
בצל בינוני
מיץ מלימון וחצי
4-5 שיני שום
כפית צלפים
כוס יין לבן
חצי כוס מים או ציר מרק
מלחפלפל
כפית קורנפלור
כחצי צרור שמיר
כ-250 גרם לבבות ארטישוק קפואים

את הקוסקוס מיצרים על ידי טחינה של הכרובית. לי אין מעבד מזון ולכן השתמשתי בפומפיה (איזו מילה נהדרת – פומפיה!). מי שברשותו מעבד מזון יטחן אותה בפולסים, לא עד אבקה, עד מרקם קוסקוס. מי שמשתמש בפומפיה יפריד את הכרובית לפרחים גדולים יניח את הפומפיה בתוך קערה ויגרד את הפרחים על החורים הגודלים ביותר. כשמגיעים לחלק העצי עוברים לגירוד על חורים קטנים. זהו. הקוסקוס מוכן לטיגון.

grinding

מחממים מחבת טפלון [! (אחרת הכרובית תידבק ותשתה הרבה יותר שמן)] מוסיפים כפית שמן כשהמחבת חמה, ושליש מהכרובית. נותנים לה להתחיל להשחים ואז מערבבים. זה לוקח 4-5 דקות תוך כדי ערבוב עד שהיא כולה שחומה ומוכנה, מוסיפים מעט מלח, היא מתמלחת מאוד בקלות, ומעט אבק שום. לא חובה, אבל נחמד. מעבירים לקערה וחוזרים על הפעולה עד שכל הכרובית מטוגנת.

 Cauliflower stages

לרוטב:

קוצצים דק בצל , את הצלפים לחתיכות קטנות ואת השום לפרוסות. מטגנים את הבצל ביחד עם הצלפים עד להזהבה קלה ומוסיפים את השום. מוסיפים כוס יין לבן, חצי כוס מים או ציר, מלח ופלפל, את מיץ הלימון ואת השמיר הקצוץ ומביאים לרתיחה. נותנים לזה להתבשל 3-4 דקות. את כפית הקורנפלור מערבבים בקערית עם כמה כפות מים קרים, מוסיפים את הקורנפלור לרוטב ומערבבים נמרצות. הוא יסמיך. קסם. מוסיפים לבבות ארטישוק (אפשר כשהם עדיין קפואים) ומבשלים כ-10-15 דקות על אש קטנה עד שהם מפשירים וחמים. מוכן.

 Sauce making

מרכיבים את הצלחות ומגישים מיד.

 Cauliflower Coucous (36 of 42)-20131208

אוכלים קוסקוס כרובית ליד החלון, בוהים ונותנים למחשבות פשוט לרוץ.

נב – אני מגיע לבקר בארץ בעוד שבוע ומלא התרגשות לפגוש אהובים ואהובות, וגם לקראת שיתופי פעולה שמתרקמים להם כבר הרבה זמן במרחב הוירטואלי ובקרוב גם בעולם האמיתי. יש!

נסים / יהודה עמיחי – לא סתם עוד מרק דלעת

Pumpkin Soup (1 of 1)-001-20131116 

Fullscreen capture 16112013 144000.bmp

חג ההודיה הוא חג קצת מוזר. עוד לא לגמרי הצלחתי להבין אותו פה בארצות הברית של אמריקה. כבר נכחתי במספר ארוחות אמריקאיות "מסורתיות" ועד כה יש לי רשימת ממצאים: קוראים לזה דינר, אבל מתחילים לאכול באזור 2, אסור שיהיו על השולחן ירקות טריים וכל המרבה בפחמימות ובשמנת הרי זה משובח, וחובה, אבל חובה להתחיל לשתות מהבוקר ולסיים את היום כמעט ללא הכרה. חוצמזה, על השולחן תמיד יהיו מאכלי דלעת, הודו צלוי וגרייבי. אה, וגם יש איזה קטע מעייף שצופים בפוטבול בהתלהבות יתרה במהלך היום. איפשהו בתוך כל זה גם מודים על כל הטוב שבחיינו. מצד שני, גם חנוכה, בינינו, הוא חג קצת תמוה, במיוחד חגיגות נס פך השמן. השנה, בפעם האחרונה ל-70,000 השנים הקרובות, נר ראשון של חנוכה נופל, הפלא ופלא, על חג ההודיה. הקהילה היהודית בארה"ב כמרקחה: יש חולצות מיוחדות, הצעות יצירתיות לתפריטי חג – לעטקעס של הודו, סופגניות פמפקין, שירים מיוחדים, ממים לרוב והמון מרצ'נדייס. מה שבטוח זה שמישהו גוזר על כל זה קופון. אז אני מצטרף למערבולת עם מחווה אישית שלי ליום החג הכפול:

 Pumpkin Soup (1 of 1)-15-20131117

אם נשליך לשנייה את הציניות, ועמיחי תמיד מצליח להשיל אותה ממני עם התום והטוהר שבכתיבה שלו, זה די נחמד להאמין בניסים. זו גם תזכורת משמחת שנקודת המבט שלנו היא רק נקודת מבט סובייקטיבית על העולם. היא לא אמת מבוססת. כמה שהמסע אולי נראה ארוך ומפרך, כמה שהדרך לא ברורה, אולי אנחנו בכלל נמצאים בעיצומו של איזה נס בלי לשים לב. אני אוהב להזכיר לעצמי שמה שאני רואה כרגע לא בהכרח יהיה מה שאראה עוד מעט ובטוח שונה ממה שרואים אנשים אחרים. זה דווקא מרגיע אותי שאין לי את כל הידע בעולם, ושלאף אחד אחר אין אותו גם. הרבה פעמים צריך רק לסובב קצת את הראש כדי לראות את הדברים אחרת.

 Pumpkin Soup (1 of 1)-10-20131116

המרק הזה הוא סוג של נס בעצמו. כי דלעת בעיני זה בכלל לא כזה טעים. אבל פה היא הופכת להיות אלילה קטנה. אפשר להשתמש בכל מיני דלעות, אני השתמשתי בבאטר נאט סקווש, הלוא היא הדלורית. אני לא מומחה לדלעות, אבל אם אתם רוצים תשובה לכל שאלת דלעות שאי פעם הייתה לכם ואפילו לא ידעתם, תציצו בפוסט הנהדר הזה של עלמה.

 pumpkins

על הטכניקה של אפייה של ירקות בתנור עם יין לבן וטימין כבר כתבתי בפוסט על גראטן הבצל. זה באמת עושה לירקות נפלא. זו וריאציה על מרק שאחי השף לימד אותי. אני משתמש בקרם קוקוס במקום בשמנת. זה גם יוצא לדעתי יותר טעים, וגם משאיר את המרק טבעוני. ההבדל בין חלב קוקוס לקרם קוקוס הוא כמו ההבדל בין חלב רגיל לשמנת רגילה. אחוזי השומן…

 Pumpkin Soup (1 of 1)-9-20131116

מה צריך לכ-6 מנות?
 
ק"ג דלורית
בצל גדול-בינוני
5-6 שיני שום
טימין טרי
1.5 כוסות יין לבן
1/3-1/2 פחית של קרם קוקוס

מקלפים וחותכים את הדלורית, שומרים את הגרעינים, נעשה מהם הרבה רושם בקרוב. חותכים את הבצל לחתיכות בינוניות.

מניחים בתוך תבנית את הדלורית, הבצל והשום. מפזרים מעל בחינניות כמות נאה של זרדי טימין.

Pumpkin Soup (1 of 1)-8-20131116

ממליחים ומפלפלים ושופכים כוס וחצי יין לבן מעל. מכסים את התבנית בנייר כסף ומכניסים לתנור של כ-200 מעלות ל-45 דקות. הירקות צריכים להתרכך היטב ולשאוב לתוכם מהאלגנטיות של היין הלבן והטימין ובנתיים הבית יתמלא בריח של חורף וחום.

 Pumpkin Soup (1 of 1)-4-20131116

מוציאים את התבנית, משליכים את הטימין  לפח לעת זקנה ואת כל שאר המרכיבים – כולל הנוזלים שנותרו!! מכניסים לתוך סיר. בעזרת מקל ממחה טוחנים עד שאי אפשר לדעת מי היה פעם דלעת ומי בצל ושן שום. זה מרק קומוניסטי, כולם בעיניו אותו הדבר.

מוסיפים שליש פחית של קרם קוקוס. צריך "לנער היטב" לפי האריזה, אבל זה לא באמת עוזר כי המוצקים עדיין תקועים למעלה. אני דוחף פנימה כפית או צ'ופ סטיק ומערבב טוב טוב.

grind

חוזרים שוב לממחה. סוף סוף הגיע השלב לטעום. מתקנים תיבול. אם זה תפל מוסיפים מלח. הוא יעשה פלאים. אם המרק גרברי מידי אפשר לדלל בעוד יין לבן, או בציר ירקות. אם רוצים קצת יותר עושר (ומי לא רוצה קצת יותר עושר?) מוסיפים עוד קצת קרם קוקוס.

 עכשיו לקצת רושם מהגרעינים:

Pumpkin Soup (1 of 1)-12-20131116

מוסיפים לגרעינים עם הקליפה (כן, אוכלים אותה בלי בעיה כשהגרעינים טריים):
כפית של אבקת קארי – אני אוהב קארי חריף
חצי כפית של קינמון
כפית של דבש או סוכר
רבע כפית מלח
כפית של שמן

 בזמן שהדלעת בתנור מערבבים את כל אלה. כשהדלעת יוצאת מקררים את התנור ל-170 מעלות פורשים את הגרעינים על נייר כסף וקולים למשך 20-25 דקות. הם ישחימו קצת ויתקשו. תיזהרו שלא ישרפו! מוציאים ונותנים להם להתקרר על התבנית.

 Pumpkin Soup (1 of 1)-014-20131116

מוזגים מרק לקערות עמוקות, מפזרים כאילו כלום גרעיני דלעת שזה עתה קלינו בבית, אפשר גם קצת עירית קצוצה בשביל הרושם. לוגמים מרק דלעת מפתיע ומסובבים קצת את הראש לחפש את הנסים שמסביבנו ולא שמנו לב.

 IMG_3969-20131116

Air / שירה אכילה: בצקניות נוקדלי הונגריות והפרויקט המוזיקלי MOAN.

IMG_3475-20131025
 
Air
 
,Don’t move, don’t eat, don’t drink, breath slow
.Don’t let the monster in your stomach grow
,It’s small now and shy but it gets bigger as you wane
.It’s feeding off your tensions insecurities and pain
,It will invade your every organ take possession of your brain
.you've met before, you know its plan not resisting is insane
 
.Rip it out, choke it off, toughen up, lose that grin
.No one's coming, it's just you, rescue comes from within
 
.Don’t move, don’t eat, don’t drink, breath slow
.Don’t let the monster in your stomach grow
.It’s small now and shy but it gets bigger as you wane
.It’s feeding off your tensions insecurities and pain
You thought you're in control, you thought that you were tough
.now you're losing your perception, you're getting out of touch
 
.Rip it out, choke it off, toughen up, lose that grin
.No one's coming, it's just you, rescue comes only from within
 
,If you focus you might do it, if you're mindful you will win
.But instead of inhale-exhale you're left panting pale and thin

מבחינתי זה הכל זה התחיל לפני 9 חודשים, ישבתי בחדר של אחי הצעיר והמוכשר ביחד עם התאומה הלא פחות מוכשרת שלו, והקשבנו למוזיקה שהוא עובד עליה כבר הרבה זמן. אני מודה שבשלב מסוים לא הצלחתי להסתיר את הדמעות שנזלו לי מהעיניים, כי מי ציפה שמהילד הזה, שבראש שלי עדיין תקוע איפשהו בין כיתה ד' ל-ז' יצאו כל כך הרבה רגש, בגרות וכשרון. כך הכרתי את הפרויקט המוזיקלי שלו MOAN – THE MOSES PROJECT. ואז הוא אמר שמוזיקה, נגנים, וזמרת – כל אלה יש לו, אבל מילים לשירים הוא עוד מחפש. הצעתי לכתוב לו. כי רציתי, לא כי ידעתי לכתוב או אי פעם כתבתי. ליטל דיד איי קנואו שעם החזרה לניו יורק, החיים שלי ישתנו במהירות ואני אהפוך שוב לרווק. אז פרידות זה חרא וזה, אבל מסתבר שזה אחלה חומר לכתיבה. ככה נולד AIR. גיא התלהב, ופתאום יום אחד קיבלתי קישור לקובץ שכשפתחתי אותו לתדהמתי, וכן, תדהמה זו לגמרי המילה המדויקת פה, המילים שלי נשמעו בקולה של דנה המוכשרת ללחן שהם כתבו.

IMG_3310-20131025 יש פעמים נדירות כאלה בחיים שדברים פשוט קורים מעצמם, שהכל מתיישב במקום בלי מאמץ. בחיים לא חשבתי שאני אכתוב שיר. ושהוא יולחן. ואז עוד יהיה לו קליפ. ולא סתם קליפ. קליפ מטורף! והנה זה קרה, כי כולנו היינו ברגע הנכון במקום הנכון, פיזית וגם מנטלית. אז הנה הקליפ:

אני לא הייתי שותף לעשיית הקליפ – רבים וטובים אחרים היו. כשנחשפתי אליו מה שהכי ריתק אותי (מלבד כמובן זה שהויז'ואלז' פשוט יפיפיים) הוא שבסיוטים שלי, אלה שחוזרים מידי פעם – אני מטפס בגרם מדרגות בלי קירות מסביב, בלי מעקה ולא מצליח לעלות כמו שצריך, מפחד מנפילה. ככה החרדה הפרטית שלי. ומהסיוטים שלי, דרך מילות השיר, היא הגיעה ישר לתוך הקליפ. מפחיד ומרגש ומרתק.

 veggies together

אז לרגל שיר על חרדה, והחרדה מפני החשיפה שלו… גם מתכון שיש בו אלמנט לא קטן של חרדה. וכדרכה המעצבנת של חרדה, הדרך היחידה להתגבר עליה היא להתעמת איתה, להיחשף אליה ולתת לה לדעוך מעצמה. נוקדלי הונגרי, או כמו שהיו קוראים לו בבית של הדודים שלי, גלושקה. בצקניות שקשה להפסיק לאכול, שהן בעצם מן פסטה ביתית קלה ומהירה. אפשר לשלב אותן עם כל מיני רטבים. כשאני גדלתי אכלנו אותן עם רוטב פשוט של פלפלים. אבל הן באות גם טוב מאוד ליד הגולש עם הרטבים שלו… או רטבים אחרים, בגלל הצורה הלא אחידה שלהם, ושטח הפנים המחוספס הן קולטות את הרוטב יפה מאוד. לא היה משהו שייחלתי לו יותר אז בתור ילד (טוב, אולי חוץ מפחית קולה, הגביע הקדוש של הילדות שלי…) אולי בעיקר כי אצלנו בבית הפולני/גרמני/רומני החרדה של שליקה של בצק במים רותחים מנעה את הכנת המעדן, ככה שהייתי לגמרי תלוי בכוחות הונגריים חיצוניים להשגתו. לא עוד!

cutting the pipel

זה כל כך פשוט שזה כמעט מביך שלקח לי כל כך הרבה זמן לנסות. כל סיפור הכנת הנוקדלי לוקח בערך 20 דקות. וגם זה כולל 10 דקות של לתת לבצק לנוח ולמים לרתוח. אז הנה חרדה אחת שהתגברתי עליה. מה החרדה המטבחית שלכם שאתם צריכים להסתכל לה בעיניים?

בעקרון – מכינים בצק פשוט ודביק, מגרדים אותו לתוך סיר מים רותחים ושולים את הבצקניות מהמים כשהן צפות + שלוש ארבע דקות בישול.

מה צריך לכ-3 מנות בינוניות (זה כבד. לא מומלץ לאכול את זה בכמות גדולה מידי – מנסיון).

לבצק:
כוס קמח
רבע כפית מלח
ביצה אחת
חצי כוס מים
קוביית חמאה קטנה

 IMG_3340-20131025

לרוטב פלפלים פשוט:
פלפל וחצי – השתמשתי בצבעוניים פה בשביל הצילומים, אבל אפשר כמובן בצבע אחיד
בצל בינוני-קטן
2-3 שיני שום
עגבנייה קטנה
2 כפות שמן

 IMG_3223-20131025

את הרוטב מכינים ראשון כי לוקח לו יותר זמן. אני פשוט חותך את הכל, מחמם שמן על המחבת ומכניס את הכל ביחד. הרעיון פה הוא פחות לטגן ויותר לאדות ולהגיע לרוטב. לא מנסים להגיע להשחמה, אלא לריכוך ובישול. אז נותנים לזה לשבת מכוסה במחבת/סיר כ-10 דקות תוך ערבוב מידי פעם ואחר כך מוסיפים כ-3/4 כוס מים, מלחפלפל ונותנים לזה להתבשל עוד כ-20 עד ריכוך מלא. זהו.

 spirals

לנוקדלי – מרתיחים הרבה מים בסיר גדול עם מלח, משל הייתם מכינים פסטה.

מערבבים את חומרי הבצק ביחד עד שהם אחידים. לא מערבבים יותר מידי. נותנים לבצק לנוח 10 דקות. יוצא בצק דביק שאי אפשר להתעסק איתו בידיים. מזל. כי לא צריך. בניסויים שלי הוספתי לבלילה גם עשבי תיבול. זה יוצא נחמד מאוד. הכי מוצלח היה הבזיליקום. אתם מוזמנים להיות יצירתיים.

 doughh

עכשיו משטחים את הבצק על קרש חיתוך ובעזרת סכין מגדרים בצקניות בגדלים שונים לתוך הסיר. הסוד הוא לטבול את הסכין בתוך המים הרבה מאוד, ככה הבצק לא נדבק ואפשר לעשות חתיכות קטנות. אבל אם יוצאות חתיכות גדולות, אל תתבאסו, הן טעימות מאוד בעצמן. פשוט אל תראו אותן לאף סבתא הונגריה, פן תקבל שבץ. תראו, צילמתי וידאו כדי להסביר יותר טוב איך לעשות את זה!

נותנים לנוקדלי להתבשל ולצוף בסיר, חלק מהחתיכות קצת נדבקות לתחתית הסיר, עוזרים להן לצוף. כשכל החתיכות צפות מבשלים עוד 3-4 דקות כדי להיפתר מהטעם של הקמח הנא. מסננים ושוטפים במים קרים. השטיפה חשובה, אל תוותרו עליה, היא מורידה שכבה רירית שמצטברת על הבצקניות. שטיפה מהירה. זה הכל. נפתרים ממים עודפים, מעבירים לקערה, מערבבים פנימה קוביית חמאה קטנה כדי שלא ידבקו, ובשביל הטעם. מערבבים את הרוטב. מגישים.

 cooking

אוכלים נוקדלי שעשינו בעצמנו וחושבים על דברים שפשוט קורים בלי שתכננו ועל הכנעה של החרדות שלנו.

IMG_3470-20131025