על עצמי / לאה גולדברג – פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי עם אמנון יוהס

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-3

Fullscreen capture 462016 93956 PM.bmp

(מתוך לאה גולדברג, שירים ג' / לאה גולדברג, ע"מ 85, הוצאת ספרית פועלים 2004)

הפרחים שבקנקן על השולחן יודעים את הזמן עמוק בתוכם. הוא צרוב בעלי הכותרת שלהם, בגבעולים הדקים, שממשיכים לשתות מהמים גם אחרי שנקטפו מהפקעת. הם פרחו כולם ביחד, לפי אות של השמש והארץ, והיום הם הכי פתוחים שאי פעם יהיו, מתמתחים לכל עבר ומפיצים את הריח שלהם, מייחלים למגע. הם הגיעו לשיא ההדור שלהם ומכאן הדרך למטה קצרה. מחר, אני כבר יודע, למוד פרחים בקנקנים, אקום לראות את החיוּת שלהם מתחילה לפנות מקום לכליה. פרחים בבית אף פעם לא ממש שימחו אותי כי הם בשיאם זמן כה מועט ואז קמלים, ומתפרקים ובסוף נשארת רק עצבות חומה ונבולה. פרחים בבית נועדו למי שלא מפחד לקבל תזכורת תמידית שהזמן מבעבע בתוכנו בלי הפסקה. צריך להחליף אותם לפני שהעצב מגיע או לחיות עם הוכחה ששינוי כל הזמן נמצא באוויר.

Eggplant Tomato Sauce (3 of 42).jpg

Eggplant Tomato Sauce (9 of 42)

הכל תנועה והכל גם עומד, אנחנו עשויים מחלקיקים שפעם הרכיבו מישהו אחר ועברו את כל גלגולי החיים והמוות וכרגע הם בנו ולאן ימשיכו מכאן, אי אפשר לדעת. הגוף שלנו מורכב מעצים ושיחים, חיפושיות וכלבים, דינוזוארים ואנשים שהיו ואינם עוד, אלא בזכרון החמקמק של החומר. המים שאנחנו שותים כבר הרוו יערות ופרחים, חיות ואנשים, התאיידו והתעבו מחדש והתגלגלו בין שמיים ואדמה וים והגיעו אל הברז ומשם חזרה אל גוף האדם. מנקודת המבט של הנצח כולנו בסופו של דבר בדיוק אותו חומר ואולי זה בעצם מה שאנשים חווים כשהם מדברים על גלגול נשמות, המולקולות שראו עולם ומלואו כבר זוכרות קצת מכל מי שאי פעם הרכיבו.

Eggplant Tomato Sauce (5 of 42)

ההווה חורש את העתיד והופך אותו לעבר והזמן נחתם בחומר. יש מרכיב של זמן עמוק בתוכנו והשעונים, לוחות השנה, הטיימרים והסטופרים שהמצאנו בקושי מצליחים לתפוס מימד קטן מתוך החוויה האמיתית של המשך. נתנו לזמן יחידות כדי שנצליח לדבר עליו, אבל הוא לא באמת נכנע להן, הוא הרבה יותר סמיך. ובעוד הגוף מסונכרן עם הזמן, חי בתוכו וכפוף לו, הנפש, כך לפחות נדמה לי, מתפקדת במישור אחר, עונה לחוקיות אחרת. התינוק והילד שאני שהפכו למתבגר ואחר כך למבוגר, וכל אלה עדיין נגישים בתוכי לפעמים כאילו שהיו כאן ועכשיו ומאז ומתמיד. 34 שנים של חיים, על הגוף שלי רואים, בנפש אני לא מרגיש אותן. היא יודעת אותי עכשיו וגם את ההוא של פעם אבל לא מבינה בזמן שחלף ביניהם.

Eggplant Tomato Sauce (22 of 42)

הגוף מזדקן, זה ברור, אבל הנפש שלי רק משתנה בדרכים קשות לחיזוי. הזמן הוא רק שולי בשבילה, היא מצפצפת עליו מלמעלה, מכירה בקיומו אבל לא מתקמטת ממנו באותה הדרך כמו העור. הגוף משועבד לזמן, והנפש לחוקים אחרים של קיום. היא מגיבה לתחושות, לאנשים, לביחד ולבד. אצלה הכל יחסי. יש תקופות שהשאירו בה את חותמן שעיצבו ושינו אותה בזמן קצר, ויש חודשים, ואפילו שנים שבהן היא הייתה כמעט דוממת ולא נרשמה בה תנועה רבה. תקופות שלמות היא יכולה להיתקע בלא ניע ואז ברגעים ספורים היא יכולה להשתנות. ואולי לכן אף פעם לא התרגשתי מימי הולדת בשנים. 18, 21, 25, 30… כולם עברו. מעולם לא הייתי איש של תאריכים, מקטלג את העולם על פי חוויות ותרחישים.

Eggplant Tomato Sauce (8 of 42)

ועל אף הנסיון שלי להיראות סופר טרנסדצנטלי יש לי גם שתי רגליים על הקרקע, נשבע. ובתקופה הזאת של השנה אני נכנס ללחץ כי בכל זאת הזמן סוגר מעגלים ויום הולדת נוסף מגיע והשבועות לפני קצת מלחיצים.  כי אני לא יודע איך לחגוג וכל שנה אני נבהל מחדש שזה יהיה לא מספיק מיוחד או מיוחד קצת יותר מידי. השנה החלטתי שיום הולדת זה בשביל להגשים חלומות. וזה הזמן לעשות משהו שבא לי ושאחרת בחיים לא הייתי עושה. אז שכרנו בית באמצע היער ששייך לזוג שבבעלותם בית קפה ומאפייה ועל כן הבית כנראה גם מתפאר במטבח מצויד למשעי (את הקיצ'ן אייד נביא בעצמנו… השאר כבר שם) וכבר שבועות שאנחנו חולמים את כל הפרויקטים הקולינריים שביום-יום ובמטבחון הניו יורקי הקטנטון שלנו אנחנו לא מספיקים.

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-2

בחלום שלי, ניסע בין חוות, נקנה מכל הבא ליד, ואז נבשל משך שלושה ימים: קרואסונים, מוצרלה ביתית וריקוטה, פּוּלד פּורק, צירים סמיכים, לחמי מחמצת וסוכריות גומי ביתיות, מרמלדה וחלומות אחרים לרוב. את המצרכים אנחנו כבר אוספים במשך שבועות וההתרגשות רבה, כה רבה. ובסוף כשנחזור לניו יורק נזמין את מי שיהיה בסביבה לטעום. נדמה לי שבאוכל הגוף והנפש שלי נפגשים, וכשזה קורה, כשהם מתקיימים ביחד באותו מימד ורגע, מגיעה שמחה ואולי אפילו קצת אושר. נשמעת לי דרך נחמדה לבלות את יום ההולדת.

Eggplant Tomato Sauce (26 of 42)

ושאלה אליכם – אוהבי אוכל יקרים, אם היה לכם את כל הזמן שבעולם ואת מטבח החלומות, מה הייתם מכינים? תחלמו איתי לרגע, לכבודה היומולדת ואולי גם תתנו לי רעיונות חדשים?

Baskets and tomatoes

ומאיפה מגיעה ההשראה לכל זה? מהמפגש עם אמנון. בן הדוד שלי שאתם אולי כבר מכירים ושאיתו הכל אפשרי. חולמים, יוצרים ואוכלים ביחד, קונים מצרכים בשוק החיפאי ואז בסטודיו שהוא גם מרחב המחייה מבשלים ומצלמים ויש חיבור של הגוף, והנפש ובלוטות הטעם בכאן והרגע. הזמן של אמנון ושלי כמעט לגמרי מסונכרן והנפש גם. המתכון הסטודיו והאור שלו, הביצוע שלנו, הסלים היפים של תמר זוגתו. רוטב פסטה חציל שרוף ועגבניות שרי. קרמי בלי קרם, מתוק, וחמוץ ועמוק.

Eggplant Tomato Sauce (40 of 42)

מצרכים

  • 750 גרם חציל
  • פחית קטנה של עגבניות משומרות איכותיות
  • כ-350 גרם עגבניות שרי בצבעים שונים
  • 2 גבעולי כרישה
  • בצל צהוב קטן
  • בצל סגול קטן
  • ריחן או אורגנו טריים
  • מלח פלפל
  • לא חייבים אבל טעים – גבינת פטה

קולים על האש החשופה כ-750 גרם חציל. אולי כדאי לכם לפרוש מתחת נייר כסף, כי החציל מגיר מיץ.

Eggplant Tomato Sauce (15 of 42)

במחבת מאדים בצל סגול, בצל לבן וכרישה עד לריכוך והזהבה קלה.

Eggplant Tomato Sauce (29 of 42)Eggplant Tomato Sauce (30 of 42)

חופנים את בשר החציל השרוף ומוסיפים אותו יחד עם הבצל לממחה חשמלי. מוסיפים מלחפלפל וטוחנים הכל ביחד עם פחית קטנה של עגבניות מרוסקות. אמנון לימד אותי שלא כל העגבניות המרוסקות נולדו שוות, ואם משקיעים בפחית יקרנית לא מתחרטים.

Eggplant Tomato Sauce (21 of 42)

מחזירים לסיר ומבשלים ביחד דקות ספורות ואז זורקים פנימה, בשלמותן עגבניות שרי בכל הצבעים. נותנים להן להתרכך ולהתבשל קצת. מספר דקות. מגישים על פסטה עם הרבה גבינת פטה מעל ועלים של אורגנו טרי או בזיליקים.

Eggplant Tomato Sauce (27 of 42)

אוכלים פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי וחושבים על מפגשים מהנים בין הנפש והגוף.

Eggplant Tomato Sauce (35 of 42)

אמנון הוא אמן נהדר ואם בא לכם לראות את הסטודיו שלו ולקבל על הדרך מתכון  ל "שניצל" פלפל קלוי ממולא בגבינות תקפצו לכאן.

הכנו ביחד גם:

קונפי ארטישוק , סלט חוביזה וסלט זעתר

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

Air / שירה אכילה: בצקניות נוקדלי הונגריות והפרויקט המוזיקלי MOAN.

IMG_3475-20131025
 
Air
 
,Don’t move, don’t eat, don’t drink, breath slow
.Don’t let the monster in your stomach grow
,It’s small now and shy but it gets bigger as you wane
.It’s feeding off your tensions insecurities and pain
,It will invade your every organ take possession of your brain
.you've met before, you know its plan not resisting is insane
 
.Rip it out, choke it off, toughen up, lose that grin
.No one's coming, it's just you, rescue comes from within
 
.Don’t move, don’t eat, don’t drink, breath slow
.Don’t let the monster in your stomach grow
.It’s small now and shy but it gets bigger as you wane
.It’s feeding off your tensions insecurities and pain
You thought you're in control, you thought that you were tough
.now you're losing your perception, you're getting out of touch
 
.Rip it out, choke it off, toughen up, lose that grin
.No one's coming, it's just you, rescue comes only from within
 
,If you focus you might do it, if you're mindful you will win
.But instead of inhale-exhale you're left panting pale and thin

מבחינתי זה הכל זה התחיל לפני 9 חודשים, ישבתי בחדר של אחי הצעיר והמוכשר ביחד עם התאומה הלא פחות מוכשרת שלו, והקשבנו למוזיקה שהוא עובד עליה כבר הרבה זמן. אני מודה שבשלב מסוים לא הצלחתי להסתיר את הדמעות שנזלו לי מהעיניים, כי מי ציפה שמהילד הזה, שבראש שלי עדיין תקוע איפשהו בין כיתה ד' ל-ז' יצאו כל כך הרבה רגש, בגרות וכשרון. כך הכרתי את הפרויקט המוזיקלי שלו MOAN – THE MOSES PROJECT. ואז הוא אמר שמוזיקה, נגנים, וזמרת – כל אלה יש לו, אבל מילים לשירים הוא עוד מחפש. הצעתי לכתוב לו. כי רציתי, לא כי ידעתי לכתוב או אי פעם כתבתי. ליטל דיד איי קנואו שעם החזרה לניו יורק, החיים שלי ישתנו במהירות ואני אהפוך שוב לרווק. אז פרידות זה חרא וזה, אבל מסתבר שזה אחלה חומר לכתיבה. ככה נולד AIR. גיא התלהב, ופתאום יום אחד קיבלתי קישור לקובץ שכשפתחתי אותו לתדהמתי, וכן, תדהמה זו לגמרי המילה המדויקת פה, המילים שלי נשמעו בקולה של דנה המוכשרת ללחן שהם כתבו.

IMG_3310-20131025 יש פעמים נדירות כאלה בחיים שדברים פשוט קורים מעצמם, שהכל מתיישב במקום בלי מאמץ. בחיים לא חשבתי שאני אכתוב שיר. ושהוא יולחן. ואז עוד יהיה לו קליפ. ולא סתם קליפ. קליפ מטורף! והנה זה קרה, כי כולנו היינו ברגע הנכון במקום הנכון, פיזית וגם מנטלית. אז הנה הקליפ:

אני לא הייתי שותף לעשיית הקליפ – רבים וטובים אחרים היו. כשנחשפתי אליו מה שהכי ריתק אותי (מלבד כמובן זה שהויז'ואלז' פשוט יפיפיים) הוא שבסיוטים שלי, אלה שחוזרים מידי פעם – אני מטפס בגרם מדרגות בלי קירות מסביב, בלי מעקה ולא מצליח לעלות כמו שצריך, מפחד מנפילה. ככה החרדה הפרטית שלי. ומהסיוטים שלי, דרך מילות השיר, היא הגיעה ישר לתוך הקליפ. מפחיד ומרגש ומרתק.

 veggies together

אז לרגל שיר על חרדה, והחרדה מפני החשיפה שלו… גם מתכון שיש בו אלמנט לא קטן של חרדה. וכדרכה המעצבנת של חרדה, הדרך היחידה להתגבר עליה היא להתעמת איתה, להיחשף אליה ולתת לה לדעוך מעצמה. נוקדלי הונגרי, או כמו שהיו קוראים לו בבית של הדודים שלי, גלושקה. בצקניות שקשה להפסיק לאכול, שהן בעצם מן פסטה ביתית קלה ומהירה. אפשר לשלב אותן עם כל מיני רטבים. כשאני גדלתי אכלנו אותן עם רוטב פשוט של פלפלים. אבל הן באות גם טוב מאוד ליד הגולש עם הרטבים שלו… או רטבים אחרים, בגלל הצורה הלא אחידה שלהם, ושטח הפנים המחוספס הן קולטות את הרוטב יפה מאוד. לא היה משהו שייחלתי לו יותר אז בתור ילד (טוב, אולי חוץ מפחית קולה, הגביע הקדוש של הילדות שלי…) אולי בעיקר כי אצלנו בבית הפולני/גרמני/רומני החרדה של שליקה של בצק במים רותחים מנעה את הכנת המעדן, ככה שהייתי לגמרי תלוי בכוחות הונגריים חיצוניים להשגתו. לא עוד!

cutting the pipel

זה כל כך פשוט שזה כמעט מביך שלקח לי כל כך הרבה זמן לנסות. כל סיפור הכנת הנוקדלי לוקח בערך 20 דקות. וגם זה כולל 10 דקות של לתת לבצק לנוח ולמים לרתוח. אז הנה חרדה אחת שהתגברתי עליה. מה החרדה המטבחית שלכם שאתם צריכים להסתכל לה בעיניים?

בעקרון – מכינים בצק פשוט ודביק, מגרדים אותו לתוך סיר מים רותחים ושולים את הבצקניות מהמים כשהן צפות + שלוש ארבע דקות בישול.

מה צריך לכ-3 מנות בינוניות (זה כבד. לא מומלץ לאכול את זה בכמות גדולה מידי – מנסיון).

לבצק:
כוס קמח
רבע כפית מלח
ביצה אחת
חצי כוס מים
קוביית חמאה קטנה

 IMG_3340-20131025

לרוטב פלפלים פשוט:
פלפל וחצי – השתמשתי בצבעוניים פה בשביל הצילומים, אבל אפשר כמובן בצבע אחיד
בצל בינוני-קטן
2-3 שיני שום
עגבנייה קטנה
2 כפות שמן

 IMG_3223-20131025

את הרוטב מכינים ראשון כי לוקח לו יותר זמן. אני פשוט חותך את הכל, מחמם שמן על המחבת ומכניס את הכל ביחד. הרעיון פה הוא פחות לטגן ויותר לאדות ולהגיע לרוטב. לא מנסים להגיע להשחמה, אלא לריכוך ובישול. אז נותנים לזה לשבת מכוסה במחבת/סיר כ-10 דקות תוך ערבוב מידי פעם ואחר כך מוסיפים כ-3/4 כוס מים, מלחפלפל ונותנים לזה להתבשל עוד כ-20 עד ריכוך מלא. זהו.

 spirals

לנוקדלי – מרתיחים הרבה מים בסיר גדול עם מלח, משל הייתם מכינים פסטה.

מערבבים את חומרי הבצק ביחד עד שהם אחידים. לא מערבבים יותר מידי. נותנים לבצק לנוח 10 דקות. יוצא בצק דביק שאי אפשר להתעסק איתו בידיים. מזל. כי לא צריך. בניסויים שלי הוספתי לבלילה גם עשבי תיבול. זה יוצא נחמד מאוד. הכי מוצלח היה הבזיליקום. אתם מוזמנים להיות יצירתיים.

 doughh

עכשיו משטחים את הבצק על קרש חיתוך ובעזרת סכין מגדרים בצקניות בגדלים שונים לתוך הסיר. הסוד הוא לטבול את הסכין בתוך המים הרבה מאוד, ככה הבצק לא נדבק ואפשר לעשות חתיכות קטנות. אבל אם יוצאות חתיכות גדולות, אל תתבאסו, הן טעימות מאוד בעצמן. פשוט אל תראו אותן לאף סבתא הונגריה, פן תקבל שבץ. תראו, צילמתי וידאו כדי להסביר יותר טוב איך לעשות את זה!

נותנים לנוקדלי להתבשל ולצוף בסיר, חלק מהחתיכות קצת נדבקות לתחתית הסיר, עוזרים להן לצוף. כשכל החתיכות צפות מבשלים עוד 3-4 דקות כדי להיפתר מהטעם של הקמח הנא. מסננים ושוטפים במים קרים. השטיפה חשובה, אל תוותרו עליה, היא מורידה שכבה רירית שמצטברת על הבצקניות. שטיפה מהירה. זה הכל. נפתרים ממים עודפים, מעבירים לקערה, מערבבים פנימה קוביית חמאה קטנה כדי שלא ידבקו, ובשביל הטעם. מערבבים את הרוטב. מגישים.

 cooking

אוכלים נוקדלי שעשינו בעצמנו וחושבים על דברים שפשוט קורים בלי שתכננו ועל הכנעה של החרדות שלנו.

IMG_3470-20131025

ארזת לבד / אורית גידלי: בולונז

ארזת לבד / אורית גידלי
 
"אֵינֶנִּי יָפָה, אַתָּה מֵבִין,
וְהַלֵּב הוּא בְּגֹדֶל אֶגְרוֹף."
 
(מתוך עשרים נערות לקנא, ע"מ 10, אורית גידלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

רוצו לקרוא את השיר במלואו. הוא מושלם בעיני. שמונה שורות שהן עולם מלא. עשרים ושמונה מילים שביחד עושות לי תחושה חלולה בבטן וחנק בגרון כל פעם מחדש. בכלל אורית גידלי היא משהו מיוחד ואני ממליץ לכל אוהב/ת שירה להתעניין בקסמים שהיא עושה עם מילים ואהבה. יש לה אפילו בלוג.

כולנו עברנו תקופות שבהן הרגשנו לבד ככה או אחרת, אולי חלקנו עוברים אחת כזאת עכשיו. גם אני עברתי כאלה כמה בחיי. האחרונה הייתה כשרק עברתי לניו יורק, הכל היה חדש ומרגש אבל גם גדול וקצת בודד. יותר קשה לבשל בשביל אדם אחד. אם מכינים הרבה אוכל צריך לאכול אותו במשך כל השבוע וזה משעמם, מצד שני לבשל כל יום משהו חדש בכמות קטנה זו הרבה טרחה. אז אפשר להיות מסכנים ולטבול לחם יבש בתה… אבל אני חושב שלהשקיע בעצמך, גם כשזה רק עצמך, שזה די הרבה בינינו, זה מאוד חשוב. אולי אפילו הכי חשוב. בתקופות כאלה, כשהלבדוּת משתלטת אני עושה לעצמי פרויקטים של אוכל ומקפיא מנות-מנות, קופסאות-קופסאות של דברים שאני אוהב. ככה יש לי חבילות של נחמה והשקעה עצמית שרק מחכות בפריזר לקצת חום ואהבה ומחזירות אותו כפליים. מעטים הדברים שקופאים טוב, אבל אחד מהם הוא הבולונז. אני מת על בולונז. מוכן לאכול אותו תמיד. כשאני מפשיר לעצמי בולונז, מכין פסטה ומתיישב לאכול עם גירור של איזו גבינה מעל אני מרגיש הכי מתפנק וגם האגרוף של הלב קצת נפתח.

 אני מתאר לעצמי שאנשי האיזור הגיאוגרפי ממנו הגיע הבולונז יתפלצו שאני מעז בכלל לקרוא בשם הזה למה שאני מכין, אבל אני עומד מאחורי רוטב הבשר הזה וגם מזל שהם בטח לא ממש מדברים עברית.

מה צריך?

500 גרם בשר בקר טחון
500 גרם בשר הודו טחון
2 בצלים גדולים
2 גזרים בינוניים (אם אין במקרר, לא נורא. מוסיף, אך לא הכרחי)
1 קופסא עגבניות מרוסקות 500 מ"ל (חשובות בשביל הטעם והמרקם)
350 גרם רסק עגבניות (חשוב בשביל הטעם ובשביל "לקשור" את כל המרכיבים ביחד לרוטב. הוא מעבה את הרוטב וממצק אותו, אם אין מספיק ממנו הרוטב יוצא מימי ופחות כיפי על הפסטה)
זר בזיליקום טרי (למיובש יש טעם אחר לגמרי והוא ממש לא טעים לי…)
4 כפות אורגנו מיובש
כ-7 שיני שום 
כוס יין אדום יבש (לא חייבים אבל ממש מוסיף)
1/3 כוס שמן זית
(יש מי שיוסיפו סלרי. אני שונא סלרי. חוץ מבמרק)
 
*זה יוצא הרבה בולונז. בגלל שזו כמות גדולה גם לוקח זמן להכין אותה. אפשר לעשות חצי מהכמות אם אין סיר מספיק גדול או שאין המון זמן. אני באופן אישי, אוהב לעשות פרויקט בולונז ולהנות ממנו אחר כך הרבה זמן.
 

קודם כל מילה על הבשר. תעשיית הבשר האמריקאית מחרידה. עושים פה הכל בשביל להגביר ייצור ולהוריד עלויות. מעבר לקטע ההומאני, יש ממש סכנות בריאותיות. שני סרטים מאוד מעניינים בנושא הם Food Inc ו- Fresh. בשר הוא מרכיב כל כך מרכזי באוכל פה שיש לא מעט אנשים שאוכלים אותו בכל ארוחה, 3 פעמים ביום… יוזמה מעניינת שקמה היא מיט לס מנדייז ויש פה למשל בתי ספר שהולכים לפי זה ומגישים רק אוכל צמחוני בימי שני. אני משתדל לאכול פחות בשר בימינו. מגביל את עצמי לפעם פעמיים בשבוע. כשאני כן אוכל בשר אני משתדל שהוא יהיה ממקורות מקומיים יותר, או לפחות כאלה שהם אורגניים.

כשאני מכין בולונוז אני משלב בין בשר בקר לבשר הודו משתי סיבות, הראשונה שזה יותר טעים לי, אני פחות אוהב טעם בקר חזק, השנייה היא שזה קצת יותר בריא כי בשר ההודו מאוד נמוך בשומן, אבל אתם יכולים לשחק עם השילובים (כבש והודו? יען ובקר? נשמע לא רע…) או לעשות על טהרת הבקר. רצוי שיהיה לפחות חלק מהבשר שהוא יותר שומני.

אז ככה. מתחילים בלחתוך את הבצלים והגזרים לקוביות קטנות (אם אתם חובבי סלרי תוסיפו אותו גם, אבל תדעו שאתם מגעילים אותי… סתם נו.). תשקיעו בעיקר בלחתוך את הגזר קטן קטן, הבצל די נמס בפנים.

לגבי השום: אני אוהב לתת לו זפטה רצינית עם הצד של הסכין ואז לחתוך, ככה כל השומיות השומית שלו נמחצת החוצה. אני מוסיף חצי מהשום לטיגון וחצי מהשום אחר כך כשהרוטב מתבשל. שום  מטוגן ושום מבושל זה טעמים שונים ושניהם נחמדים פה מאוד.

מחממים שמן זית בסיר גדול (כאן זה מחבת, למען זווית הצילום) ומוסיפים לו את כל הירקות החתוכים וחצי מהשום. נותנים להם להיכנע לחום כ-10 דקות.

מגבירים את האש להכי גבוה שאפשר ומכניסים את הבשר (בשר טחון זה כל כך לא פוטוגני…).

את הבשר צריך לטגן עד שהוא נהייה אפרורי לגמרי ולפחות חלק מהנוזלים שהוא מפריש מתאדים.

אני מתחיל בלסגור את המכסה, כדי לבנות חום בסיר, ומערבב רק כל כמה דקות (בהתחלה זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית, אבל ככל שיעבור הזמן זה יהיה יותר ויותר קל).

כשהבשר כולו אפרורי אני מוריד את המכסה ונותן לנוזלים להתאדות. תלוי בכמה הגז שלכם חזק והסיר שלכם איכותי זה עלול לקחת קצת זמן. לא כדאי לוותר על השלב הזה של אידוי הנוזלים וטיגון הבשר כי הוא מוסיף טעמים לרוטב.

כשבערך חצי מהנוזלים התאדו, כלומר הבשר עדיין רטוב אבל הוא לא טובע בנוזלים של עצמו, מוסיפים כוס של יין אדום ונותנים לנוזלים שוב להתאדות. לא צריך להגיע לאידוי מלא, אבל כמה שיש סבלנות לצמצם את היין ולתת לו לחדור לבשר עדיף. זה גם השלב שבו אתם יכולים להחליט כמה צ'אנקי אתם רוצים את הרוטב. האם תפוררו את חתיכות הבשר שדבקו זו בזו או שתניחו להן לנפשן כדי שיהיה לכם אחר כך במה לנגוס? בחירות קשות יש בחיים…

עכשיו מוסיפים עגבניות מרוסקות ורסק עגבניות, ליטר מים, שאריות השום ומלחפלפל, מערבבים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים על אש קטנה לפחות שעה ועדיף גם שעתיים תוך ערבוב מידי פעם. בהתחלה זה נראה נוזלי, אבל חלק מהנוזלים יתאדו, וגם כשהוא יתקרר, הרוטב יתמצק קצת. לקראת סוף הבישול מוסיפים את הבזיליקום החתוך והאורגנו. למה בסוף? כי הטעמים של התבלינים נוטים לדהות בבישול הארוך.

שמים מנה בצד (לארוחת ערב…) ואת כל השאר אורזים בקופסאות, נותנים להן להתקרר ומכניסים לפריזר.

כשרוצים לאכול מוציאים באותו הבוקר ומפשירים במקרר, או שמפשירים במיקרו או על אש נמוכה עם קצת מים. זה יהיה טעים מאוד. אם רוצים טיפה לחזק טעמים שהפריזר לוקח כדמי שכירות, אפשר לטגן קצת בצל, להוסיף כפית רסק עגבניות ולערבב פנימה עוד קצת תבלינים בזמן שמפשירים על הגז. אוכלים עם פסטה שאוהבים ועם גבינה מגוררת מעל ומרגישים את החום מתפשט מהבטן אל כל הגוף.

תודה חשובה לאמא ואבא של נוגה על ההשראה, העזרה ועל זה שהם סובלים אותי שעות ארוכות במטבח שלהם שבוע אחר שבוע.