להיות בחיים / סטיוון סונדהיים – עוגיות שוקולד, חמאת בוטנים, שקדים ושיבולת שועל בצנצנת

wedding-cookies-56

being-alive-translation

(מתוך המחזמר Company מאת Stephen Sondheim, תרגום לעברית – שירה אכילה)

2011 – "יש מקום שאתה חייב להכיר, פיאנו באר מהמם בווסט וילג'". טל גר בניו יורק כמה חודשים וזו הייתה אחת הפגישות היחידות שלנו בזמן הזה. גם אני עדיין הרגשתי די חדש בעיר. פתחנו את הדלת ומתוך המרתף הקטן והטחוב התפרץ קול גדול של שירה וריח סמיך-חמוץ של אלכוהול.  המון קטן של אנשים מכונסים מסביב לפסנתרן שיושב במרווח הצר שבין הפסתנר והקיר ומנצח בכשרון על המקהלה המקרית. התיישבנו ליד אחד משני השולחנות הקטנים בצד ובדיוק ברגע הזה הם התחילו לשיר את שיר הנושא מתוך בת הים הקטנה Part of Your World . אני חושב שטל היה קצת בהלם מזה שידעתי כל מילה ושבסוף השיר עמדתי צמוד לפסתנר, דמעות בעיניים ולחיים סמוקות. יש רגעים מעטים בחיים שמוצאים בהם בית, זה היה אחד מהם. בשנה וחצי הבאות פקדתי את מריז קרייסיס כמעט כל סוף שבוע ביחד עם מריה, אז חברה מהלימודים, היום חברה מהחיים, כאן למדנו לאהוב אחד את השנייה עד עומק חברי צלול.

wedding-cookies-44

2012 – יום שישי בערב ואני מוזג לעצמי אומץ לכוס ומתבל בסודה והרבה ליים. אני כבר שנתיים בניו יורק. הלימודים הסתיימו והביאו לפירוק חבורת האנשים שעטפה אותי במהלכם, פעם ראשונה ולא אחרונה שהטופוגרפיה האנושית שלי תשתנה פה. מריה עזבה בעקבות אהבה ואני, בוגר תואר שני, עובד על התבגרויות אחרות שידביקו את הקצב – מנסה לפרוץ את בועת היובל הלבדית שנדמה שרק אני מסוגל לראות אבל עוטפת אותי כמעט מכל עבר. היום אצא, לראשונה בחיי, לבד.

wedding-cookies-3

אני יורד את שלוש המדרגות המוכרות והברכיים שלי קצת רועדות. גם הלב. זה שיר מוכר מקברט, Come to the Cabaret. אני מצטרף מיד ומרגיש מאוד מודע לקיום שלי ברגע הזה. מציץ לצדדים לבדוק מי מריח את הלבדות שלי ובטוח שהתשובה היא כולם. המצח והגב שלי מרגישים חמים, רק שלא אזיע מבעד לחולצה. אני ממשיך לשיר והעיניים שלי תרות בחוסר הצלחה אחרי המלצר כי הגוף שלי רוצה להזמין כמה שיותר מהר עוד אומץ. בסוף השיר השני אני מעז להציץ שוב לצדדים. אני מופתע. מישהו מנפנף אלי. שניים מחייכים בחום. מאחורי מגיח המלצר ומגיש לי וודקה סודה עם הרבה ליים בלי שביקשתי. מכירים אותי פה. חום מתפשט במעלה הושט שלי מלמטה כלפי מעלה. אני לא בטוח אם זו הוודקה או תחושת המוכרות אבל נעים לי פה. אני מתרווח ותופס קצת יותר מקום בחלל.

המשכתי לצאת לבד. כאן התאמנתי שוב ושוב בלהיות עצמי בלי משענות.

wedding-cookies-5

2014 – החלל מואר ברוך במעט שרשראות של אורות קטנטנים, הקירות, הרצפה והתקרה מחופים בעץ גס ספוג סיפורים, שירים ומשקאות שפוכים. אין כאן גרם של יומרה ניו יורקית. זה רק באר קטן שבו כל ערב מתכנסים אנשים כדי לטבוע בפשטות של שירי ברודוואי, להזדכך ברגש המזוקק שלהם, ולשכוח לרגע מהמורכבות של החיים. ואני, מקומי, ביניהם.

wedding-cookies-22

טפיחה על הכתף. "היי, יש לי בקשה קצת מוזרה – הבחור שהייתי איתו פה נזרק החוצה כי הוא התחצף אל הבארמן ועכשיו הוא גם לא מוכן למכור לי משקאות, אם אתן לך כסף תהייה מוכן לקנות לי משקה?"

wedding-cookies-33

בבאר מארק מתפלא עלי –  מה פתאום שני משקאות? הוא יודע שבאתי לפה לבד הלילה. "אני קונה לאיזה בחור" עניתי והעיניים שלי לא הצליחו להחזיק את המבט השיפוטי של העיניים שלו וצנחו למטה. "האני, תזכור מה שאני אומר לך, הם תמיד צריכים לקנות את המשקאות בשבילך, לא להפך". הבאתי לו את המשקה וחזרתי לפינה שלי ליד הפסנתר. מצד העין ראיתי שגם הוא יודע את כל המילים לשיר Another Hundred People מתוך יצירת המופת של סונדהיים Company. לקח בערך חצי שנה עד שהצלחנו לתאם פגישה נוספת. היא הייתה באותו המקום, מריה חזרה אל העיר אחרי שנגמרה לה האהבה ההיא וביחד צעדנו אל מריז קרייסיס. כאן מתוך שלמדתי להיות לבד קיבלתי גם ביחד.

wedding-cookies-16-horz

2016 – ערב חורפי קפוא. את הדירה שלנו מקשטים נרות בכל מיני גבהים, שרשאות של אורות קטנטנים ופרחים שסחבנו מוקדם בבוקר מטריידר ג'וז באצבעות ידיים קופאות. את הדלת מעטר ציטוט של סונדהיים. מסביבנו קומץ מהאנשים הקרובים אלינו בחיים. בלי משפחות מורחבות, רק הורים, אחים והחברים שהמרחק הגיאוגרפי מאיתנו ומהלב שלנו שווים. מודרים ממסורת החתונות כל חיינו לשנינו לא היו דמיונות חתונה מפותחים. כששני גברים חילונים-יהודים מתחתנים באמת שאין הרבה מסורת להישען עליה. אז המצאנו את המסורת לעצמנו.

wedding-cookies-27

במקום טקס מוכתב מראש ביקשנו מכל הנוכחים להוסיף משהו אל הטקס שהתהווה מול עינינו. רצינו שישלחו אותנו לעבר חיי נישואים לא כעדים אלא כמשתתפים פעילים בחיים. אנחנו התחלנו את הסבב בדברי אהבה לנוכחים והם נשאו אותו אל על עם זכרונות, סרטונים, חרוזים, אגדות, שירים ומילות אהבה ותמיכה, כל העת עוטפים אותנו בנוגה שבקע מעיגולי אור שהחזיקו בידיים. מריה סיימה את הסבב ובעזרת רשיון לחתן שהוציאה במיוחד עבורנו בסיטי הול ניווטה את החדר עד לרגע הקשירה וההתרה של החלפת הטבעות. "בסמכות שניתנה לי על ידי האינטרנט והעיר ניו יורק, אני מכריזה עליכם נשואים".

wedding-cookies-23-horz

הגשנו עוגת מאצ'ה מיל קרפ, עוגיות של לאוואן ופחזניות קטנטנות במילוי של קרם וניל וקרם קרמל ליד שמפניה.

כשאנשים עזבו נתנו להם צנצנת עם כל הרכיבים היבשים ומתכון להכין את העוגיות האלו.

wedding-cookies-45

תמיד כשאנחנו מגיעים לצומת של השדרה השביעית ורחוב גרואוב הבטן שלי מתמלאת פרפרים. איזה מן ערב הולך להיות? אנחנו עוקפים את המחכים בחוץ ואני מקווה תמיד שאיזו מישהי תצעק עלינו – "יש פה תור" ונוכל להתעלם ממנה ולדעת שיכניסו אותנו מיד ושיש מקום אחד בניו יורק שמכירים אותנו בו, מקום שהיה פעם של כל אחד מאיתנו בנפרד ועכשיו הוא שלנו ביחד.

wedding-cookies-46


עוגיות שוקולד צ'יפס, נטיפי חמאת בוטנים, שקדים ושיבולת שועל

העוגיות האלה חגיגיות כי הן של החתונה שלנו וטעימות כי יש בהן מכל טוב. אפשר להכין את המתכון סתם ככה בבית ואפשר גם למלא בו צנצנות ולתת כמתנה. הכמויות כאן מספיקות לכ-20 עוגיות וחשוב מכך נכנסות באופן מדויק לצנצנות בגודל של ליטר. אנחנו השתמשנו בצנצנות מייסון עם פיה רחבה שמקלה מאוד על ההרכבה.

חומרים

  • 1 כוס שיבולת שועל
  • 1/2 כוס סוכר חום
  • 1/2 כוס סוכר לבן
  • 1/3 כוס שקדים בחתיכות קטנות
  • 1/2 1 כוסות שוקולד צ'יפס (כמויות שוות של שוקולד מריר, לבן ונטיפי חמאת בוטנים)
  • 1/3 1 כוס קמח לבן
  • 1 כפית אבקת אפיה
  • 1 כפית אבקת סודה
  • ¼ כפית מלח

חומרים רטובים (לא נכנסים לצנצנת…)

  • 120 גרם חמאה
  • 1 ביצה
  • כפית וניל

wedding-cookies-in-jar

הוראות הכנה:

מחממים תנור ל-175 מעלות

מביאים את החמאה לטמפרטורת החדר וטורפים אותה ביחד עם הביצה והוניל. מוסיפים את כל החומרים היבשים ומערבבים היטב (!), הכי טוב לערבב בעזרת הידיים. זה עלול להראות קצת יבש מידי, אל תדאגו.

wedding-cookies-31

יוצרים עיגולים קצת קטנים יותר מכדורי פינג פונג ומניחים על גבי נייר אפייה במרווח של 4 ס"מ אחד מהשני.

wedding-cookies-35

wedding-cookies-38

אופים בין 13-15 דקות תלוי בתנור שלכם. מוציאים כשיש אותות ראשונים ביותר שהן מוכנות – כלומר כשהן טיפה משנות גוון. הן עדיין תהיינה די רכות בשלב הזה, הן תתקשנה עם הקירור. אם אופים אותן יותר מידי הן מתקשות לגמרי בקירור ובעיני פחות מהנות ללעיסה. נותנים להן להתקרר לגמרי לפני שמזיזים מהתבנית.

wedding-cookies-48

כמה הערות:

  • ברור ואומר ליתר בטחון – אם נותנים כמתנה לא מוסיפים חמאה, ביצה ווניל לצנצנת. את אלה הברנש בר המזל שקיבל את הצנצנת יצטרך לנפק.
  • מוסיפים לכל צנצנת קלף קטן של הוראות הכנה.
  • מכפילים את המתכון לפי כמות הצנצנות שרוצים. שימו לב שאת הקמח, המלח, אבקת האפייה והסודה כדאי לנפות ביחד היטב לפני שמכניסים לצנצנות.
  • כדי שהרכיבים אכן יכנסו כולם לתוך הצנצנת צריך לדחוס אותם היטב בכל שלב. במיוחד סוכרים וקמח.
  • את השוקולד צ'יפס מניחים בקצה למעלה, בגלל שהם לא נדחסים היטב וכל מה שתשימו מעליהם יזלוג ביניהם והתוצאה תהייה בלגאן בעיניים.
  • המתכון המקורי קורא לפקאנים. אנחנו השתמשנו בשקדים כי הם היו הכי זולים. לדעתי כל אגוז יעבוד…
  • בשביל הצבעוניות והטעם השתמשנו בצ'יפס של שוקולד לבן, מריר ושל חמאת בוטנים. מה שתשתמשו יהיה טעים.

wedding-cookies-55

מחלקים עוגיות חתונה מסודרות יפה בצנצנת וטובעים בנוסטלגיה טרייה.

(אַל תַּחַשְׁבִי שֶׁהַחַיִּים קְצָרִים) / אוה קילפי – פודינג לחם למנה עיקרית ביחד עם אמנון יוהס

tomato-bread-pudding-43-of-43

fullscreen-capture-9142016-85235-pm-bmp

 

(מתוך הפרפר חוצה את הכביש / אוה קילפי ע"מ 154, הוצאת כרמל)

רחובות של אנשים שאני לא מכיר, אבל הייתי יכול, עוברים מולי. יכול להיות שהשולחן הזה של היפים התל-אביביים שיושבים משמאלי היו חברים טובים שלי, בטח היינו מכירים באוניברסיטה. ואולי בעצם הייתי יוצא עם אחד מהבחורים וזה לא היה עובד ואז כל הישיבה הזאת בבית קפה כרגע הייתה ממש מביכה. יכול להיות שהייתי גר ממש מעבר לפינה בדירה רועשת יותר מידי ומשופצת פחות מידי, ואולי הייתי מזמין תמיד את המנה הזאתי בדיוק וכשהייתי מגיע לקפה המלצרית הייתה מחייכת אלי ואומרת: סנדוויץ' חביתה ואמריקנו? ואני הייתי מהנהן בחיוך ומרגיש מוכר.

tomato-bread-pudding-9-of-43

הייתי גר ממש פה והייתה לי בטח שגרה כזאת שבה הייתי הולך למכון כושר ישר מהעבודה, ואנשים במכון שאני מהנהן אליהם, ואיזה אחד חתיך במיוחד שאני מקווה תמיד שיהיה שם אבל אף פעם לא מדבר איתו. והייתה לי דרך שדרכה הייתי חוזר הבייתה. אולי היא הייתה הדרך הקצת יותר ארוכה במורד הרחובות הקטנים והיפים, ובימים של גשם הייתי רץ דרך הרחוב הראשי מהר מהר הבייתה כדי לא להירטב.

tomato-bread-pudding-16-of-43

והייתי עושה את הקניות בשוק הכרמל כל שבוע והשלמות בטיבטעם, ומתלונן על יוקר המחייה, ויוקר הקנייה וסובל בשקט מהלחות ומשכנע את עצמי שזה לא כזה נורא ושכולם מזיעים בדיוק כמוני. הייתי נוסע לשוק עם אופניים חשמליות ופעם בטח היו גונבים לי אותם והייתי כותב פוסט קרוּע-לב בפייסבוק. היה לי בטח כלב, תערובת של כנעני ומשהו אחר, אולי הייתי מוצא אותו במצפה רמון ואוסף אותו אלי כשעוד היה גור מלא בקרציות. לא הייתי מתחרט שלקחתי אותו למרות הנביחות והאחריות כי הוא היה מביא לי הרבה שמחה, חוצמזה ההורים שלי היו לוקחים אותו כשהייתי יוצא לחופשות והיו עוזרים לי עדיין עם חשבונות לוטרינר בזמנים לחוצים בכסף.

tomato-bread-pudding-4-of-43

Tomato Bread Pudding (15 of 43).jpg

ובכל סוף שבוע שני הייתי מבקר אצל ההורים, וכמה פעמים בשבוע מתקשר עם האחים, וקופצים לארוחת ערב או לבירה ורבים הרבה יותר אבל גם משלימים כי זה היה קל וחוצמזה בסוף השבוע כולנו ניפגש אצל ההורים.

Tomato Bread Pudding (17 of 43).jpg

ובטח היו לי כמה עבודות. אחת בקליניקה פרטית ואחת במקום ציבורי ואחת שבה הייתי מלמד ואף אחת מהן לא בתל אביב, למרות ששם הייתי גר. והיה לי אוטו קטן כדי להגיע איתו בין העבודות והייתי יודע בדיוק כמה פקקים יהיו לפי השעה שהייתי יוצא מהבית והייתי מספר לכולם על השיטה שלי להימנע מפקקים בגאווה של מקומי. והייתי נאבק למצוא חניה בסוף היום כשממש כבר רציתי להגיע למכון וגם היה לי פיפי דחוף מהנסיעה אבל זה היה שווה את זה כי בימי שישי בבוקר הייתי קם מוקדם ורץ בים ואז הולך לבית הקפה האהוב עלי.

tomato-bread-pudding-27-of-43

עוד הייתי שותה נס קפה כל בוקר עד שאולי אבא שלי היה מפתיע אותי במכשיר של נספרסו לאיזו יומולדת. והייתי מתנגד בהתחלה ואומר שמי צריך את כל הדבר הזה וזה רק להשתעבד לעוד מכשיר במטבח ולקפסולות המטופשות האלה, אבל הייתי מתחיל להשתמש בו מיד, ואפילו קם כמה דקות יותר מוקדם מההתרגשות בבוקר הראשון. ולפעמים בסתר כשהייתי בא להורים הייתי לוקח איזה שרוול של קפסולות לתיק מהמזווה שלהם, יש להם הרבה ובטח לא יהיה להם איכפת, הייתי אומר לעצמי ומציין גם שהגיע הזמן להתבגר.

tomato-bread-pudding-29-of-43

וגם הייתי לומד להיזהר בלשוני, לא להגיד שום דבר שנשמע יותר מידי שמאלני. הייתי מרגיש מיעוט נרדף והולך להפגנות, אבל גם בטח בסוף מתייאש מהחיים הפוליטיים ומתעלם מהם. בטח הייתי מרגיש הרבה יותר אשמה, והרבה יותר לחץ ושמחה על כל מיני דברים שקורים בחיים כי הייתי כל כך קרוב אליהם כל הזמן, בלי מרחק פיזי ופילטר דיגיטלי, חווה אותם בזמן אמת. הייתי מחזק את החברויות הקיימות ובערך פעם בשנה פותח את הלב גם לחברות חדשה. היינו נפגשים ומדברים אל תוך הלילה, שותים בירה וקפה וחושבים על החיים. בטח היינו מונים שוב את האנשים שאנחנו מכירים שגרים היום בחו"ל ומדברים שוב ושוב במעגלים על כסף וייאוש ותקווה ואהבה, על לקנות בית, ילדים וירושה. השיחה של הלילה הייתה נכנסת לי ללב והייתי בטח נכנס למיטה מוכה קפאין ואלכוהול ומתנדנד בין שינה לערות, חולם חלומות יקוצים וחושב מחשבות בשינה. הייתי בטח שמח במעורב עם חלקים קטנים עצובים, מרגיש שלם וגם קצת לא ובטח בלילות כאלה, כשהקיום היה מודגש הייתי חולם על איך החיים היו אם הייתי חי בברלין, או לונדון או אולי אפילו בניו יורק.

tomato-bread-pudding-39-of-43


אם הייתי גר פה גם הייתי נפגש כל הזמן עם אמנון וכבר בטח היה לנו פרויקט גדול משותף כי הימים שבהם אנחנו מצלמים פוסטים ביחד הם מהימים הכיפים בימות השנה. כי חיפה, ושוק, וסטודיו, ובירה ויין וקפה ואוכל שהכנו והיופי שכל מה שאמנון נוגע בו ובעיקר המשפחה והחברות של מאז גיל אפס.

tomato-bread-pudding-1-of-43

פודינג לחם הוא לרוב מנה אחרונה, אבל לאחרונה התחלתי להכין אותו כמנה עיקרית. הוא ממלא וטעים כל כך ויכול לקלוט אליו אלו טעמים שרק תרצו. הפעם בגרסה של עגבניות ושום בצלייה אטית, פטה, זיתים ובזיליקום.

tomato-bread-pudding-12-of-43

מצרכים:

  • 750 גרם עגבניות שרי בצבעים
  • מעט שמן זית
  • 250 גרם גבינת פטה
  • זיתים שחורים וירוקים
  • כ-6 שיני שום עם קליפה
  • פלפל חריף קטן
  • צרור בזיליקום
  • 3 ג'בטות
  • 3 כוסות חלב
  • מיכל שמנת 10/15/30 אחוז
  • 3 ביצים
  • מלח פלפל

הכנות: מחממים תנור ל-180 מעלות. חוצים עגבניות שרי, מניחים בשורות יפות, ומניחים מסביבן את שיני השום בקליפתן. משפריצים שמן זית וזורים מלח פלפל, אופים כ-45 דקות ועד שהעגבניות מצטמקות ומעט מתקרמלות. נותנים להן להתקרר (משתדלים מאוד לא לאכול את כולן מיד). מוציאים את שיני השום מקליפתן וחוצים אותן. את הפלפל החריף חותכים לחתיכות קטנות. את הפטה מפוררים לחתיכות קטנות-בינוניות. את הזיתים חוצים ומחלצים מהם את הגרעין.

Tomato Bread Pudding (21 of 43).jpg

גודל התבנית יקבע אם תקבלו תוצאה עם הרבה קריספי בצדדים ומעט נימוח מבפנים, או פחות קריספי בצדדים והרבה נימוח מבפנים. אני אישית אוהב את האופציה השנייה ותבנית של 20X30 תספק זאת.

בקערה מערבבים את החלב, השמנת, הביצים ומלח ופלפל.

tomato-bread-pudding-23-of-43

הרכבה: בוצעים חתיכות לחם קטנות מהג'בטה שעדיף אם היא ישנה וקשה אבל זה לא ממש משנה. מסדרים בתבנית שכבת לחם, מניחים בין החתיכות בנדיבות עגבניות, חתיכות פטה, חצאי שום אפוי, פלפל חריף, עלי בזיליקום קרועים, גבינת פטה וחצאי זיתים. זורים מלח פלפל ויוצקים מעל מתערובת הנוזלים. חוזרים על הפעולה עוד שכבה או שתיים.

tomato-bread-pudding-33-of-43

כשכבה עליונה שמים שוב את כל התוספות. נותנים לתבנית לנוח כ-30 דקות ועד שהלחם סופח אליו את רוב הנוזלים. אופים בתנור שחומם ל-180 מעלות כ-35 דקות ועד שהפודינג תפוח והחלק העליון הושחם מעט.

נותנים לפודינג להתקרר מעט (וגם התפיחה תרד בזמן הזה) ומגישים בחתיכות גדולות לשולחן כשעוד חם ואפשר גם בטמפרטורת החדר.

tomato-bread-pudding-32-of-43

אוכלים פודינג לחם למנה עיקרית וחושבים על מה אם….?

עוד פוסטים עם אמנון:

רוטב חציל שרוף עם עגבניות שרי לפסטה

קונפי ארטישוק , סלט חוביזה וסלט זעתר

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

"שניצל" פלפל קלוי במילוי גבינה

 

 

 

 

החיים שיש לך / יונה וולך – פניני בלסמי בשמן בזיליקום זוהר

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)-2

Fullscreen capture 792016 33725 PM.bmp

(מתוך תת הכרה נפתחת כמו מניפה / יונה וולך ע"מ 237, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1992)

שאריות של ילדות נמצאות בתוך כולנו. רסיסים של האהבות שאהבו אותנו, הליטופים שניחמו אותנו, הידיים שערסלו אותנו בחום. כל תא על פני הגוף שלנו הוא ארכיון למגע שנגעו בנו כל חיינו.

Balsami Pearls JPEG (14 of 66)-20140430

כל חוש הוא ספריה של זכרונות, מקוטלגים לפי ניחוחות, תחושות, צלילים וטעמים. הנקבוביות זוכרות, העור עוד מתמסר, החלל שבתוך הפה מגיב כמו שהוא יודע עוד ממזמן ופרוזדורי הריחות שבאף מפעילים רשתות עבותות ועמוקות של זכרון. החוש מקטלג את הרגש והרגש מאכסן את הזכרון.

Balsami Pearls JPEG (6 of 66).jpg

כמו בבושקה. אני אחד גדול ובתוכי קטַנים-קטֵנים והולכים. לא איברים פנימיים בי אלא יובלים שהיו והתקבעו ונותרו חיים דוממים או חיים בועטים או חיים מקפצים ורוקדים. מאובנים יובליים שמתעוררים לפעמים וקשה לצפות מראש בכל סיטואציה מי מהם יגיב.

Balsami Pearls JPEG (7 of 66)-20140430

גן ילדים קטן יש בתוכי, משפחה מרובת ילדים. כל אחד רוצה תשומת לב, כל אחד זוכר, לא מילים, או אירועים אלא תחושות, ומצבים קיומיים.

אני הילד התמים שבגן רחל ניסה לחפור בחול לעומק עד שיגיע לצד השני של העולם

והילד המבויש שבגן ציפורה צעקו עליו שיפסיק לחטט באף

ופעם נתנו לו מרשמלו כי כל כך לא רצה להיפרד מאבא שלו בבוקר אחד מאוחר

Balsami Pearls JPEG (16 of 66)-20140430

אני הילד המבוהל כשבכיתה ב' הגיע באיחור לבית הספר בעולם שמדבר שפה שהוא לא מבין ונשלח להירשם במזכירות ודמעות זלגו מעיניו ובסה"כ המזכירה רק הייתה צריכה לעשות וי

ואותו אחד מתלהב שהיה רוקד בהפסקות בהרקדות למרות המבטים והלעג והחברה שיצקה לתוכו בושה לאט לאט עד שיום אחד הפסיק

אני הילד השמח שהולך עם אבא לשוק כל שישי אחר הצהרים כשהמחירים זולים ומקנח את הביקור בביסים מעגבניה ומיד מבצל ירוק כדי שיספיקו להתערבב בפה.

Balsami Pearls JPEG (4 of 66)-20140430

וגם הנער החרד שבטיולים של התנועה פחד יותר מכל מהנסיעה באוטובוס כי מה אם אף אחד לא ישב לידו

אני התיכוניסט המבועת שמקבל צו גיוס ראשון ונכנס מתחת לשמיכה מבוהל מהחיים והטרטורים והרובים

אני החייל הרגשן שיורה בפעם הראשונה בנשק ומההדף ואבק השריפה והכוח הבלתי נתפש בקצה האצבע מזיל דמעות והמפקד שלו קצת מרחם עליו ובעיקר צוחק עליו לפני כל שאר החיילים

אני בן העשרים וקצת האמיץ שהחליט יום אחד, מי יודע איך, לעזוב את כל הידוע ולטוס לניו יורק לחיים בלתי מוכרים.

Balsami Pearls JPEG (31 of 66)יש כל כך הרבה ממני. חוויות רגשיות שהתקבעו ונותרו כמו שהן. נטועות עם רגל אחת בעבר ואחת בהווה והן מי שאני. ולפעמים זה המבוגר של כאן ועכשיו שמצליח להגיב לסיטואציות ולפעמים זו אחת מגרסאות העבר שלי. הנער המבוהל הוא שמגיב לאנשים חדשים שאני פוגש. והילד המתלהב הוא זה שמצליח בכל מקום עבודה למצוא את הלהט, והאני של עכשיו צריך לעשות כל הזמן משאים ומתנים עם כל האניאיים האחרים כדי שיתנו לו לפעמים פשוט להיות ולפעול מתוך הרגע, בלי כל משאות העבר.

Balsami Pearls JPEG (63 of 66)-20140430.jpg

ובעיקר אני לומד עם השנים שאני צריך לתפוס את עצמי כשעולה איזה זכרון מביך, מעורר בושה וכעס ואולי רחמים, והרי החיים מלאים באלה. לתפוס את עצמי כשהם מגיעים ומפעילים אני ישן שהופך להיות כאן ועכשיו ולתת לו, ליובל ההוא, איזו חוויה אחרת. לשלוח לו הבנה וחום, חמלה ונחת. להגיד לו עשית הכי טוב שיכולת באותו הרגע, ולתת לו לנוח. ללמוד להניח. כי הגרסה הזאת שלי באמת עשתה הכי טוב שיכלה באותו הרגע ולא טיפה פחות.

זה מצריך איזה רגע של מודעות, הבנה שאו-הנה זה ההוא מגיל 14 שמרים את הראש כרגע ומכניס הילוך.  ואז למצוא איזה דיבור שיעבוד איתו והפעם במקום לכעוס עליו ולהשתיק אותו –  להבין, לאשרר, לוותר לו.Balsami Pearls JPEG (17 of 66)-20140430אז אני לומד לחיות עם עצמי היום ועם כל האניאיים שהולכים ושבים. זו לא אשמתם שהם כאלה. כמו רוחות רפאים שנותרו בעולם שלנו כי לא סיימו משהו, כך החלקים האלה בנו נותרים לא פתורים וחוזרים ושבים. המטלה שלנו היא ללמוד לשחרר אותם, ואולי זה לא לשחרר אלא דווקא להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מאיתנו. צמוד צמוד.

Balsami Pearls JPEG (10 of 66)-20140430


פניני בלסמי

אלגנטיות ואסטיות וכל כך קלות להכנה.

  • 1/2 כוס חומץ בלסמי
  • 1.5 גרם אבקת אגר אגר
  • 1 כוס שמן זית (נחוץ לתהליך ההכנה, אחר כך ניתן לעשות בו שימוש חוזר)
  • כוס גבוהה יחסית
  • טפטפת או מזרק

ראשית ממלאים כוס בשמן זית ומכניסים למקפיא. השמן צריך להיות קר מאוד אך לא קפוא לגמרי, עכור ולקראת קפיאה. מטפטפים את החומץ החם לתוך השמן ומהקור החומץ מתגבש. כשעה במקפיא מספיקה.

Balsami Pearls JPEG (42 of 66).jpg

הוראות: מערבבים בסיר את האגר אגר והחומץ ומביאים לרתיחה תוך כדי בחישה. חשוב להביא לרתיחה אחרת האגר אגר לא מכניס להילוך ראשון ולא יניע את תהליך ההתגבשות. מערבבים תוך כדי רתיחה כ-2 דקות. מכבים את האש ונותנים לחומץ להתקרר מעט, כעשר דקות.

מעבירים את החומץ שרתח לבקבוק טפטפת או למזרק אם יש לכם. מוציאים את השמן מהפריזר ומתחילים לטפטף לתוך השמן. משחקים עם הלחץ ליצירת פנינים בגדלים שונים. נותנים לפנינים להתקרר לגמרי ואז דגים אותן בעזרת כף מחוררת או שמסננים עם מסננת דקה. אפשר לשטוף אותן במים אם רוצים. אפשר גם לא.

basil oil

לשמן בזיליקום זרחני

שוטפים צרור של עלי בזיליקום, מפרידים לעלים ומניחים בקערה חסינת חום. מחממים חצי כוס שמן זית בסיר. השמן לא צריך להיות לוהט – מספיק חם שכשמכניסים לתוכו עלה יהיו מעט בועות, לא סערה שלמה. יוצקים את השמן על עלי הבזיליקום. למה? כי החום משמר את הצבע של הבזיליקום ועוזר לטעמים שלו לחדור לשמן. מכניסים את העלים עם השמן למעבד מזון וטוחנים היטב. מסננים בעזרת בד גבינה, פילטר קפה או מסננת עדינה.

Balsami Pearls JPEG (26 of 66)

חותכים פרוסות עגבניה, מניחים מעל פרוסות מוצרלה איכותית ופניני בלסמי מעל. יוצקים מסביב שמן בזיליקום. מתענגים.

Balsami Pearls JPEG (60 of 66)אוכלים פניני בלסמי ברוטב בזיליקום זוהר ואוספים באהבה ובסבלנות את כל האניאיים שלנו.

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)

ותודה לאחי הסוּפר מן שבזכותו המתכון והביצוע המדויק.

על עצמי / לאה גולדברג – פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי עם אמנון יוהס

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-3

Fullscreen capture 462016 93956 PM.bmp

(מתוך לאה גולדברג, שירים ג' / לאה גולדברג, ע"מ 85, הוצאת ספרית פועלים 2004)

הפרחים שבקנקן על השולחן יודעים את הזמן עמוק בתוכם. הוא צרוב בעלי הכותרת שלהם, בגבעולים הדקים, שממשיכים לשתות מהמים גם אחרי שנקטפו מהפקעת. הם פרחו כולם ביחד, לפי אות של השמש והארץ, והיום הם הכי פתוחים שאי פעם יהיו, מתמתחים לכל עבר ומפיצים את הריח שלהם, מייחלים למגע. הם הגיעו לשיא ההדור שלהם ומכאן הדרך למטה קצרה. מחר, אני כבר יודע, למוד פרחים בקנקנים, אקום לראות את החיוּת שלהם מתחילה לפנות מקום לכליה. פרחים בבית אף פעם לא ממש שימחו אותי כי הם בשיאם זמן כה מועט ואז קמלים, ומתפרקים ובסוף נשארת רק עצבות חומה ונבולה. פרחים בבית נועדו למי שלא מפחד לקבל תזכורת תמידית שהזמן מבעבע בתוכנו בלי הפסקה. צריך להחליף אותם לפני שהעצב מגיע או לחיות עם הוכחה ששינוי כל הזמן נמצא באוויר.

Eggplant Tomato Sauce (3 of 42).jpg

Eggplant Tomato Sauce (9 of 42)

הכל תנועה והכל גם עומד, אנחנו עשויים מחלקיקים שפעם הרכיבו מישהו אחר ועברו את כל גלגולי החיים והמוות וכרגע הם בנו ולאן ימשיכו מכאן, אי אפשר לדעת. הגוף שלנו מורכב מעצים ושיחים, חיפושיות וכלבים, דינוזוארים ואנשים שהיו ואינם עוד, אלא בזכרון החמקמק של החומר. המים שאנחנו שותים כבר הרוו יערות ופרחים, חיות ואנשים, התאיידו והתעבו מחדש והתגלגלו בין שמיים ואדמה וים והגיעו אל הברז ומשם חזרה אל גוף האדם. מנקודת המבט של הנצח כולנו בסופו של דבר בדיוק אותו חומר ואולי זה בעצם מה שאנשים חווים כשהם מדברים על גלגול נשמות, המולקולות שראו עולם ומלואו כבר זוכרות קצת מכל מי שאי פעם הרכיבו.

Eggplant Tomato Sauce (5 of 42)

ההווה חורש את העתיד והופך אותו לעבר והזמן נחתם בחומר. יש מרכיב של זמן עמוק בתוכנו והשעונים, לוחות השנה, הטיימרים והסטופרים שהמצאנו בקושי מצליחים לתפוס מימד קטן מתוך החוויה האמיתית של המשך. נתנו לזמן יחידות כדי שנצליח לדבר עליו, אבל הוא לא באמת נכנע להן, הוא הרבה יותר סמיך. ובעוד הגוף מסונכרן עם הזמן, חי בתוכו וכפוף לו, הנפש, כך לפחות נדמה לי, מתפקדת במישור אחר, עונה לחוקיות אחרת. התינוק והילד שאני שהפכו למתבגר ואחר כך למבוגר, וכל אלה עדיין נגישים בתוכי לפעמים כאילו שהיו כאן ועכשיו ומאז ומתמיד. 34 שנים של חיים, על הגוף שלי רואים, בנפש אני לא מרגיש אותן. היא יודעת אותי עכשיו וגם את ההוא של פעם אבל לא מבינה בזמן שחלף ביניהם.

Eggplant Tomato Sauce (22 of 42)

הגוף מזדקן, זה ברור, אבל הנפש שלי רק משתנה בדרכים קשות לחיזוי. הזמן הוא רק שולי בשבילה, היא מצפצפת עליו מלמעלה, מכירה בקיומו אבל לא מתקמטת ממנו באותה הדרך כמו העור. הגוף משועבד לזמן, והנפש לחוקים אחרים של קיום. היא מגיבה לתחושות, לאנשים, לביחד ולבד. אצלה הכל יחסי. יש תקופות שהשאירו בה את חותמן שעיצבו ושינו אותה בזמן קצר, ויש חודשים, ואפילו שנים שבהן היא הייתה כמעט דוממת ולא נרשמה בה תנועה רבה. תקופות שלמות היא יכולה להיתקע בלא ניע ואז ברגעים ספורים היא יכולה להשתנות. ואולי לכן אף פעם לא התרגשתי מימי הולדת בשנים. 18, 21, 25, 30… כולם עברו. מעולם לא הייתי איש של תאריכים, מקטלג את העולם על פי חוויות ותרחישים.

Eggplant Tomato Sauce (8 of 42)

ועל אף הנסיון שלי להיראות סופר טרנסדצנטלי יש לי גם שתי רגליים על הקרקע, נשבע. ובתקופה הזאת של השנה אני נכנס ללחץ כי בכל זאת הזמן סוגר מעגלים ויום הולדת נוסף מגיע והשבועות לפני קצת מלחיצים.  כי אני לא יודע איך לחגוג וכל שנה אני נבהל מחדש שזה יהיה לא מספיק מיוחד או מיוחד קצת יותר מידי. השנה החלטתי שיום הולדת זה בשביל להגשים חלומות. וזה הזמן לעשות משהו שבא לי ושאחרת בחיים לא הייתי עושה. אז שכרנו בית באמצע היער ששייך לזוג שבבעלותם בית קפה ומאפייה ועל כן הבית כנראה גם מתפאר במטבח מצויד למשעי (את הקיצ'ן אייד נביא בעצמנו… השאר כבר שם) וכבר שבועות שאנחנו חולמים את כל הפרויקטים הקולינריים שביום-יום ובמטבחון הניו יורקי הקטנטון שלנו אנחנו לא מספיקים.

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-2

בחלום שלי, ניסע בין חוות, נקנה מכל הבא ליד, ואז נבשל משך שלושה ימים: קרואסונים, מוצרלה ביתית וריקוטה, פּוּלד פּורק, צירים סמיכים, לחמי מחמצת וסוכריות גומי ביתיות, מרמלדה וחלומות אחרים לרוב. את המצרכים אנחנו כבר אוספים במשך שבועות וההתרגשות רבה, כה רבה. ובסוף כשנחזור לניו יורק נזמין את מי שיהיה בסביבה לטעום. נדמה לי שבאוכל הגוף והנפש שלי נפגשים, וכשזה קורה, כשהם מתקיימים ביחד באותו מימד ורגע, מגיעה שמחה ואולי אפילו קצת אושר. נשמעת לי דרך נחמדה לבלות את יום ההולדת.

Eggplant Tomato Sauce (26 of 42)

ושאלה אליכם – אוהבי אוכל יקרים, אם היה לכם את כל הזמן שבעולם ואת מטבח החלומות, מה הייתם מכינים? תחלמו איתי לרגע, לכבודה היומולדת ואולי גם תתנו לי רעיונות חדשים?

Baskets and tomatoes

ומאיפה מגיעה ההשראה לכל זה? מהמפגש עם אמנון. בן הדוד שלי שאתם אולי כבר מכירים ושאיתו הכל אפשרי. חולמים, יוצרים ואוכלים ביחד, קונים מצרכים בשוק החיפאי ואז בסטודיו שהוא גם מרחב המחייה מבשלים ומצלמים ויש חיבור של הגוף, והנפש ובלוטות הטעם בכאן והרגע. הזמן של אמנון ושלי כמעט לגמרי מסונכרן והנפש גם. המתכון הסטודיו והאור שלו, הביצוע שלנו, הסלים היפים של תמר זוגתו. רוטב פסטה חציל שרוף ועגבניות שרי. קרמי בלי קרם, מתוק, וחמוץ ועמוק.

Eggplant Tomato Sauce (40 of 42)

מצרכים

  • 750 גרם חציל
  • פחית קטנה של עגבניות משומרות איכותיות
  • כ-350 גרם עגבניות שרי בצבעים שונים
  • 2 גבעולי כרישה
  • בצל צהוב קטן
  • בצל סגול קטן
  • ריחן או אורגנו טריים
  • מלח פלפל
  • לא חייבים אבל טעים – גבינת פטה

קולים על האש החשופה כ-750 גרם חציל. אולי כדאי לכם לפרוש מתחת נייר כסף, כי החציל מגיר מיץ.

Eggplant Tomato Sauce (15 of 42)

במחבת מאדים בצל סגול, בצל לבן וכרישה עד לריכוך והזהבה קלה.

Eggplant Tomato Sauce (29 of 42)Eggplant Tomato Sauce (30 of 42)

חופנים את בשר החציל השרוף ומוסיפים אותו יחד עם הבצל לממחה חשמלי. מוסיפים מלחפלפל וטוחנים הכל ביחד עם פחית קטנה של עגבניות מרוסקות. אמנון לימד אותי שלא כל העגבניות המרוסקות נולדו שוות, ואם משקיעים בפחית יקרנית לא מתחרטים.

Eggplant Tomato Sauce (21 of 42)

מחזירים לסיר ומבשלים ביחד דקות ספורות ואז זורקים פנימה, בשלמותן עגבניות שרי בכל הצבעים. נותנים להן להתרכך ולהתבשל קצת. מספר דקות. מגישים על פסטה עם הרבה גבינת פטה מעל ועלים של אורגנו טרי או בזיליקים.

Eggplant Tomato Sauce (27 of 42)

אוכלים פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי וחושבים על מפגשים מהנים בין הנפש והגוף.

Eggplant Tomato Sauce (35 of 42)

אמנון הוא אמן נהדר ואם בא לכם לראות את הסטודיו שלו ולקבל על הדרך מתכון  ל "שניצל" פלפל קלוי ממולא בגבינות תקפצו לכאן.

הכנו ביחד גם:

קונפי ארטישוק , סלט חוביזה וסלט זעתר

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

הלא יאמן פשוט ישנו / ישראל אלירז – אקלייר אולד פאשנד ומפגש על עם עוגיו.נט האחת והיחידה

Boozy Eclair (56 of 59)

Fullscreen capture 2142016 32709 PM.bmp

(מתוך הלא יאמן פשוט ישנו / ישראל אלירז, עמוד הכריכה, הקיבוץ המאוחד 2007)

לפעמים בסתר, כשאני עוצר לשנייה ומנסה לחשוב מה כל אז ואיך יכול להיות? אני מרגיש לרגע קצרצר את האינסוף בגוף שלי ומסתחרר… הלב שלי מחסיר פעימה או הנשימה נעתקת או התודעה שלי מתחברת לאיזו תודעה על-עולמית כלל-חללית ופתאום אני לא מבין כלום על שום דבר. וכל העולם נראה כמו איזה חלום בלתי ברור ולא מוגדר. כי מה היא האישיות והרגש הזה ששוטף? ואיך תאים מחוברים מחזיקים נשמה? ומה זה "זכרון" ואיך הוא נשמר באמת ואחר כך נשלף בשנייה?

Boozy Eclair (57 of 59)

יש ימים כאלה שהש.ל.מ.ות של העולם מכה בי. מערכות מערכות שעובדות בעצמאות ומתקשרות זו עם זו ויש ביניהן גם תלות וביחד כולן חלק ממארג גדול יותר של מעגלים וגם הם כולם קשורים ומסונכרנים. הריאות והעיכול והעצבים שמחוברים כולם לדם שנשלט על ידי מוח האדם. והכל מתפרט עד לגודל מזערי והכל גם אחד. והכל כאוס בלתי צפוי ובו בזמן הרמוני ומאוחד.

Boozy Eclair (52 of 59)

כל ריס וכל נים, כל פרי שנקטף מעץ ומכיל קליפה ועסיס וגלעין. כל נהר שזורם לים שבעומקיו מערכות חיים שלמות ומוזרות. ושמיים מלאים בחיות מעופפות. וברגעים כאלה אני לא יכול שלא להרגיש שמשהו חייב היה לתכנן את כל זה. לתת את האות, לדאוג בקפידה לש.ל.מ.ות הקיומית שהיא די נפלאה. לבנות אותה לאט לאט ובמחשבה תחילה מתוך חוקיות פיזית קבועה. ולא צריך לסגוד לדבר הזה, או להגיד לו תודה. אין תכלית, וגם לא משמעות אבל יש אולי איזה איזון ותבניתיות.

Boozy Eclair (21 of 59)

ואולי זה לא תכנון אלא סנכרון. כמו שיש סוגים של אורות וקרינות וגלים שאנחנו לא רואים גם יש איזה תדר שמחבר בין כולנו, היצורים החיים. אולי זה האוויר שכולנו חולקים ויוצא מאף אחד ונכנס אל השני וכך הוא ממשיך בין אנשים. נושא חלקיקים קטנטנים וזוהרים של אדוות נשמה שחומקות מתוכנו, וכששואפים מלוא הריאות מכניסים לא רק חמצן אלא תודעות ונשמות של כל מי שמסביבנו. וכך אנחנו לא רק חווים אחד את השני דרך החושים אלא גם יודעים אחד את השני ממש מבפנים. ואלו שאנחנו בקרבתם הרבה יש התערבבות נשמות גדולה, וזרים ברחוב כמעט שלא נוצר מגע. וזה מסביר טוב מאוד למה עדיין ומאז הילדות כשאני עובר ליד מישהו שלא מוצא חן בעיני אני עוצר את הנשימה.

Boozy Eclair (2 of 3)

ואולי זה בכלל לא באוויר, אלא באדמה. ותמיד בטיולים במדבר אני חושב לעצמי, אם אטפס על האבן הכי גבוהה, האם אהיה האדם הראשון שבמקום הזה בדיוק רגלו דרכה? אולי כולנו מחוברים בכלל דרך הרגלים וכוח הכבידה מעבירים זרמים של קשר דרך הרצפה… ומכיוון שאנחנו במגע עם העולם כל הזמן, נטועים בפיזיות הממשית, אנחנו גם קצת נוגעים אחד בשני, תמידית. מחוברים דרך הרקמה הסמיכה של החומר, מן מפלצת רב ראשית, ידית ורגלית.

horizontal ecalirs

ואין לי שום תשובה ונדמה לי שאני גם לא באמת מחפש, והפוסט הזה הוא לא יותר ממחשבה ארוכה על מה שאולי יש. כי לפעמים יש רגעים שהחיים האלה זרים ומוזרים וכאלה שבהם העולם נדמה כאילו תוכנן על פי חוקים סדורים ומאוד ברורים. ולפעמים אני תוהה לרגע איך זה שעל האצבע מגינה ציפורן, ועל זה שאני נושם כי העלים יוצרים חמצן, ואיך זה שכשאני מחייג מספר אמא שלי עונה ואיך המציאו תרופה שנלחמת בסרטן ואז אני חוזר ליום יום שלי קצת פחות ציניקן.

Boozy Eclair (48 of 59)


כבר שנים (שנים!) שנטלי ואני טווים חוטים של תגובות, קריאת פוסטים, הודעות ומיילים בינינו, שנים שכבר הפסקתי לחפש מתכונים למתוקים, אני תמיד פונה לעוגיו.נט. מספר הפעמים שביקרתי אצלה באופן וירטואלי הוא עצום, אבל פנים אל פנים לא יצא לנו עדיין להיפגש. עולם מוזר. אבל! זה סוף סוף קרה. ואיזה יום חג זה היה! קודם כל כי היא מקסימה ונדיבה וכמו שנדמה לכם מעל דפי הרשת, ככה היא נחמדה. וכמו שנדמה לכם מעל דפי הרשת, ככה היא מקצוענית. כל כך מקצוענית!

Boozy Eclair (4 of 59)

עוד היה אז 2015 ונפגשנו לפני חגיגות השנה האזרחית החדשה ורצינו מתכון חגיגי. ידענו שיקח זמן עד שיתפרסם, ועדיין 2016 כבר הייתה באוויר. אז סיכמנו על אקלריים (שזה כנראה הקינוח האהוב עלי…) והוספנו שני טעמים אלכוהוליים. אקלייר אולד פאשנד (וויסקי!) ואקלר תותים ושמפניה (קאוה…).

Boozy Eclair (9 of 59)

Boozy Eclair (11 of 59)

מהרגע שהחלטנו עד לרגע שהאקלריים היו מוכנים אני בעיקר צילמתי, שאלתי שאלות ועמדתי בדרך, ונטלי בלי לעשות תנועה אחת מיותרת הוציאה את הפלאים האלה מבין הידיים שלה. מיותר לציין שזה האוכל הכי יפה שאי פעם יצא לי וזה בעיקר בגלל שלא הידיים שלי הם שיצרו אותו.

Boozy Eclair (14 of 59)

אז עכשיו למתכון של אקלייר אולד פאשנד משוגע ואם אתם רוצים אקלייר תותים ושמפניה תקפצו אל נטלי. ומכיוון שעבדתי עם המאסטר אתם גם מקבלים מתכון כתוב על ידי המאסטר. לא פסקאות מגושמות שירה-אכילתיות אלה דיוק עוגיונטי מרהיב.

אקלר אולד פאשן | 15-18 יחידות קטנות באורך 6-7 ס"מ

לאקלרים:
320 מ"ל מים
10 גרם סוכר
140 גרם חמאה
6 גרם מלח
30 גרם קורנפלור
180 גרם קמח
5-6 ביצים

לקרם שאנטיי וויסקי:
500 מ"ל שמנת מתוקה, קרה מאוד
3 כפות וויסקי
50 גרם אבקת סוכר
1 כף אינסטנט פודינג וניל או מייצב קצפת

לציפוי שוקולד:
125 גרם שוקולד מריר
125 מ"ל שמנת מתוקה
1 כפית דבש או גלוקוזה
קורט מלח

לקליפות תפוזים מסוכרות:
קליפה מתפוז אחד גדול או שניים קטנים
50 גרם סוכר
60 מ"ל מים
סוכר לבן לציפוי

לקישוט:
אבקת זהב

Process

אופן ההכנה:

  1. אקלרים: בסיר בינוני שמים מים, סוכר, חמאה ומלח ומחממים עד שהנוזל רותח ומבעבע והחמאה נמסה לחלוטין.
  2. מוסיפים פנימה קורנפלור וקמח ומערבבים היטב עד שמתקבל גוש בצק אחיד.
  3. מעבירים את גוש הבצק לקערת מיקסר עם וו גיטרה ומערבלים במשך 2-3 דקות כדי שהבצק יתקרר מעט.
  4. מוסיפים ביצים בהדרגה לתערובת (ביצה אחת בכל פעם), עד שהיא מגיעה למרקם הנכון ("חוט" בצק שנוצר בין 2 אצבעות).
  5. מעבירים את התערובת לשק זילוף עם צנתר משונן בקוטר 2 ס"מ ומזלפים פסים באורך 8-10 ס"מ במרווחים על גבי תבנית תנור מרופדת בנייר אפייה.
  6. מחממים תנור ל-180 מעלות.
  7. אופים את האקלרים במשך 20-30 דקות או עד הזהבה עמוקה. ב-5 הדקות האחרונות אפשר להשאיר חריץ פתוח בדלת האפייה (פשוט שמים כף עץ בין הדלת לתנור).
  8. מוציאים את האקלרים הזהובים ומניחים להם להצטנן לחלוטין לטמפרטורת החדר.
  9. קרם שאנטיי וויסקי: בקערת מיקסר מקציפים יחד שמנת מתוקה, וויסקי, אבקת סוכר ואינסטנט פודינג עד שמתקבלת קצפת יציבה מאוד.

Boozy Eclair (27 of 59)

  1. מעבירים את הקרם לשק זילוף עם צנתר חלק בקוטר 1/2 ס"מ.
  2. בתחתית כל אקלר יוצרים 2-3 חורים קטנים באמצעות צנתר קטן או סכין.
  3. ממלאים את האקלרים בקרם, ושומרים אותם ממולאים במקרר עד הכנת הציפוי והקישוטים.
  4. ציפוי שוקולד: קוצצים את השוקולד ושמים בקערה. מוסיפים שמנת מתוקה, דבש ומלח וממסים יחד במיקרוגל או על בן מארי, עד שהכל נמס והתערובת אחידה.
  5. מעבירים את הציפוי לכלי שטוח בו ניתן לטבול את האקלרים.
  6. מצפים את החלק העליון של האקלרים בציפוי השוקולד ומניחים להתייצבות במקרר.

Boozy Eclair (25 of 59)

  1. קליפות תפוז מסוכרות: באמצעות זסטר יוצרים רצועות קליפה דקיקות מהתפוז/ים.
  2. בסיר קטן שמים סוכר ומים ומחממים יחד עד שכל הסוכר נמס ומתקבל סירופ.
  3. מוסיפים פנימה את קליפות התפוזים ומבשלים יחד על להבה נמוכה במשך כמה דקות.
  4. מעבירים את קליפות התפוזים למשטח מרופד בנייר אפייה להתייצבות וצינון.
  5. מפזרים על קליפות התפוזים מעט סוכר כך שיצפה אותן מכל הצדדים.

מקשטים את האקלרים בקליפות מסוכרות ובאבקת זהב.
Boozy Eclair (59 of 59)

אוכלים אקלרים משוגעים של עוגיו.נט ותוהים על מה ש-יש.

מפתחות / אורית גידלי – מקרון תמר-תפוז-וניל מהמקרר של המשוררת

Macarons with Orit-44

 

Fullscreen capture 1132016 103702 PM.bmp

זו כבר מסורת. שנה שנה במהלך הביקור שלי ערב אחד ארוך ומפויט אני מוזמן אל תוך ביתה ועולמה של אורית ומשפחתה. ביתן של המילים שעוטפות את יושבי ובאי הבית בחום ובאהבה, מצטעפות בעדינות סביב צווארם, מתכרבלות בנועם בחיקם, מלטפות. שרשרשאות שרשראות של אותיות, מילים ומשפטים מחברות בין הנוכחים כאן, מסלסלות אהבה ביניהם ומקשטות את הדמיון, הקירות והעולם.

Macarons with Orit-2

כל מפגש הוא אחר אבל המסגרת כבר ידועה ומוכרת לכל הנוגעים בדבר. עושים שירה ואכילה. עושים שירה-אכילה! אורית מעניקה שורה משיר שהיא אוהבת ואני מוסיף אחת מהארכיונים שלי. המילים מופרדות (בלא מעט חוסר נוחות ועם הרבה יראת קודש) האחת מהשנייה בעזרת מספריים ומוכנסות לכובע. בר מזל אחד שולף פתק מקופל שמצפין בתוכו את ארוחת הערב כולה ואת כל הכלים המלוכלכים שנייצר.

Macarons with Orit

השנה חגגנו ביחד את צאת ספר השירה השלישי שלה, ערש. בחרתי בכובד ראש ומבעוד מועד שורה מתוכו "כל התשובות במהופך". ואורית בחרה שורה גם כן. רצינו שנינו בכל מאודנו שהגורל יבחר לנו את המילה "תשובות" (אפילו לרגע חשבנו לרמות), כי איזה כיף יהיה לבשל תשובות, אבל הגורל שכידוע תמיד אומר את המילה האחרונה, בחר במהופך.

Macarons with Orit-11

(בסלון המואר באור חורפי עמום, למרגלות ספריית השירה שפיקחה עלינו בסקרנות קפדנית סחטנו את "במהופך" ודרשנו אותה עד שהיא הפכה לעיצורים סתומים וגם ראינו דרכה את העולם כולו.) "במהופך" ראינו זהות שבין פה ושם, בין להגדיר כלפי פנים וכלפי חוץ. ב"במהופך" קראנו את האהבה שמגיעה עם חרדה ומשקיטה אותה עד שזו מגיעה שוב. מ"במהופך" הוצאנו איך שהחיים נותנים לנו תשובות מהאין, ממה שדווקא לא רואים. "במהופך" למדנו הוא החוט הדק שבין הגבולות, בין מה שקיים למה שכבר לא. במהופך הוא הרגע שבו הכל משתנה.

Macarons with Orit-8

אני מבשל עם חומרים. אורית מבשלת עם מילים. לאורית מספיק רק להגיד את המנות והמרכיבים ואם הם נשמעים יפה ומתחברים לה בראש היא כבר מבסוטה. אני צריך להרגיש את האוכל בבטן ואת הטעמים בפה ולהעביר אותו דרך הידיים. אני רוצה לקצוץ והיא רוצה לחרוז, אני רוצה לקרוץ והיא רוצה לרמוז. אני מקפיד על זמנים והיא על מקצבים של החיים. שירה. אכילה. שירה אכילה. (וכשאתם מוכנים לקרוא על החוויה מהצד של אורית, ממש ממש כדאי לכם לקפוץ לבלוג הנהדר שלה. ליחצו כאן!)

Macarons with Orit-4

השלב הבא במשחק הוא לבשל את המילה בעולם. אך הזמן לא היה לצידנו והאור בחושך הוא כל כך לא פוטוגני. אז עשינו במהופך. חלמנו את האוכלים שמטמירים בתוכם את מהות הבמהופך ורשמנו בדיוק מה יש במקרר. את הבישול עצמו אני עושה כבר מהצד ההפוך של העולם ורק לפי מה שהיה אצל אורית בבית באותו הרגע. קושר קשר דק של מילים ומאכלים בין מטבחים ולבבות מניו יורק ועד רחובות. רצינו סופלה שמגלם בתוכו את כל המהות של במהופך גם יחד. אבל לאור הבריאותנות המחמירה (אין שוקולד, אבל יש ממרח חרובים. מילים יפות ממרח חרובים, לא?) שנתקלנו בה במטבח היינו צריכים למצוא אפשרות אחרת. מקרונים ניצחו. כי הם סיכון. כי או שהם יעבדו ויהיו תפוחים ויפים או שיפלו. כי הם בדיוק הרגע שבו האהבה הופכת לחרדה וחוזרת שוב. וכי הם הכי טעימים מכל הדברים בעולם. אז מקרונים במילוי תמר-תפוז-וניל. אבל אין מה לדאוג הטעם יוצא ישר. אני מבטיח.

Macarons with Orit-29

אבל רגע, שנייה, לפני המתכון ספר חדש לאורית גידלי (כי כשמדברים על משוררת אי אפשר רק בשם פרטי ולרגע אני מדבר כקורא השירה שגילה משוררת שאכלסה את תודעתו ועדיין לא ידע שהיא אדם אמיתי בעולם ושיום אחד דרכינו יפגשו) זה לא עניין שאפשר סתם כך להחליק בין שורות של פוסט. קוראי הבלוג הותיקים ודאי כבר התוודעו לאהבתי חסרת הגבולות לשירה של גידלי. מכל הדברים הרבים בה אני הכי נמשך אליה בגלל האהבה שנשפכת ממנה. הם שירים של אישה שאוהבת ושל אישה שאהבו אותה מקודקוד ועד קצה הרגל. הם שירים של אמא שמגלה את ילדיה ואת עצמה בהם, ושל אישה שאוספת אליה את אישהּ ונותנת גם להיאסף. הם שירים שמנקזים אור ואהבה בעולם. ולא כי הם לא רואים את החושך, אלא כנגדו ואיתו וממנו לפעמים. הם שירים של מי שבנפשה היא עוד ילדה שמשחקת כל הזמן בחומרים של הגדולים. אותי זה קונה.

Macarons with Orit-22

ערש הוא ספרה השלישי. חיכיתי לו שנים. ערש הוא ספר על התמודדות עם מות אם. ספר שמגולל תמונות מחיים, ממוות, מפרידה. ספר שהוא על אמהות שיש להם ילדים שיש להם ילדים. וגם בתוך העיסוק במוות האהבה זורחת. וגם בעיסוק בכאב המשחקיות הגידלית הנהדרת, שהיא בחיים כמו בשירה ובבלוג, מפציעה. כי האהבה היא הפתרון האולטימטיבי, דרכה בורא הורה לילד את "העולם כאח" ודרכה מתקן העולם את עצמו. היא המהות האמיתית של החיים הגידליים והיא גם הפתרון לחרדה (ואני הרי חפשן בלתי נלאה לפתרונות לחרדה). ואפילו רק בשם הספר עצמו המוות והחיים – נקודת ההתחלה ונקודת הסוף – וכל תורת היחסים עצמם מקודדים – שיר-ערש-דווי, ארס. אל מול עטיפת הספר לבדה הלב שלי מחסיר פעימה. אין הרבה משוררים כאלה בסביבה, לצערי הרב. ולשמחתי הרבה גם כן.

Macarons with Orit-25


איך מכינים מקרונים? דוקטורטים ופוסטים רבים נכתבו בנושא. יש מי שיסביר לכם יותר טוב כל שלב בשלב ואיך ומה לעשות בכל שנייה ולכן אני מפנה אליהן. אבל מתכון שנבנה רק מתוך חומרים שיש למשוררת במקרר תמצאו רק פה. רק היום. וגם ניסיתי לפשט את התהליך עד כמה שיכולתי.

Macarons with Orit-36

אז בבקשה. מתוך מתכון של גורו המתוקים שלי, עוגיו.נט עם מילוי שהמצאנו לוני ואני ביחד רק ממה שהיה במטבח (וכן, זה בגרמים. השתדרגתי וקניתי סוף סוף ולראשונה בחיי משקל למטבח לכבוד המקרונים האלה, נראה לי שאין באמת דרך אחרת…).

כמות לכעשרים עוגיות בודדות (כ-10 עוגיות כפולות)

  • 100 גרם אבקת סוכר
  • 65 גרם אבקת שקדים
  • 50 גרם חלבונים
  • קורט מלח
  • 20 גרם סוכר לבן

מעט קינמון לקישוט

להכנת המקרונים: מנפים את אבקת השקדים ואת אבקת הסוכר לתוך קערה. לא מחזירים לקערה חתיכות גדולות שנותרות בנפה.

Macarons with Orit-13

Sifting 3

במיקסר מתחילים להקציף את החלבונים, כשנוצר קצף ראשוני מוסיפים את הסוכר ומקציפים עד שהקצף יציב וחזק. מוסיפים לקצף כשליש מכמות השקדים-אבקת סוכר ואת המלח ומערבבים בלי להתחשבן יותר מידי בעזרת כף או לקקן. כעת מוסיפים את שני השליש הנוספים ומקפלים אותם פנימה בעדינות. מקפלים עד שנוצרת בלילה שמתחילה להיות נוזלית אך עדיין מחזיקה מעצמה.

piping.jpg

מעבירים את הבלילה לשקית זילוף ומזלפים עיגולים קטנים על משטח עוגיות או נייר אפייה. לוקחים בחשבון שהם מעט גדלים במהלך האפייה. כשמסיימים לזלף דופקים את התבנית על השולחן כמה דפיקות עוצמתיות כדי להוציא בועות אוויר. מקשטים באבק קינמון. נותנים למקרונים לשבת בחוץ לפחות חצי שעה ועד שעה כדי שיווצר עליהם קרום. בזמן הזה מחממים תנור ל-150 מעלות ואופים את המקרונים כ-13 דקות עד שהם תפוחים, נוצרות להם "רגליים" והם קשיחים. מוציאים מהתנור ולא נוגעים עד שהם קרים לגמרי. מפרידים מנייר האפייה בעזרת סכין.

Macarons with Orit-31

למילוי תמר-תפוז-וניל:

  • 250 גר' תמר מג'הול
  • 3.5 כפות מיץ תפוזים
  • כל תוכו של מקל וניל אחד
  • קורט מלח

טוחנים ביחד את המרכיבים. תמרים מגיעים בדרגות שונות של לחות ולכן כדי להתחיל עם פחות מיץ תפוזים ולהוסיף לפי הצורך. התוצר הסופי צריך להיות דומה למשחת שיניים בממרחיות שלו.

Macarons with Orit-35

מכניסים לשקית זילוף מזלפים בעדינות כמות נדיבה של מילוי. סוגרים את המקרונים ונותנים להם לנוח במקרר כמה שעות ועדיף עד מחר. אוכלים בטמפרטורת החדר.

Macarons with Orit-45

אוכלים מקרונים ממקרר של משוררת וחושבים על הכוח של מילים לעשות דברים בעולם. מה הייתם אתם מבשלים מ-במהופך?

רוצים לקרוא על המפגש בבלוג הנהדר של אורית? הנה ממש כאן!

שתי מילים על בעיית ההזדקנות… / דוד אבידן – רסק תפוחים ביתי עם טחינה וצ'יה

Apple Sauce JPEG (30 of 52)

Fullscreen capture 10222015 21312 PM.bmp

אני לא אדם עצוב בבסיס שלי גם לא חושב ששמח. משהו באמצע. נייטרלי עם נטייה קלה למלנכוליה קצרת טווח והתפרצויות רגעיות של שמחה. אם הייתי צריך להגדיר את המשימה הרגשית המרכזית שלי בחיים זה כנראה לסעוד את החרדה שלי. לעזור לה לנוח, להירגע ולנשום פה ושם. יש אנשים שהעצב שלהם יוצא לפעמים משליטה וצריך תשומת לב, וכאלה שזו בדידות או יאוש שמכבידים עליהם, יש כאלה שזו דווקא אנרגיה בלתי נגמרת ותמימות שמקשות. אצלי זו החרדה שעל פי רוב באה במנות קטנות-בינוניות. היא לא משתקת, רק נמצאת ברקע ומחפשת הזדמנויות להעלות את הווליום של עצמה ולעשות מסיבה.

One Apple at a time

יש לה תואר מתקדם בערמומיות. אין לה איזה מושא קבוע. במקום, היא אורבת עמוק בפנים ומחפשת סדקים דרכם תוכל להתגלות וקמטים קטנים בחיים להיתפס בהם. אם אני לא שם לב, בטעות אני יכול לגלוש לתוכה במהלך היום, כי אני מאחר בכמה דקות, או כי חלק קטן במוח שלי לשנייה לא בטוח אם כיביתי את האש מתחת לקפה (ואני יודע שכיביתי!). אבל היא מהירת תגובה, מזהה את החולשה ומסתערת, נתלית בכל הכוח ועושה המון רעש וצלצולים ופתאום המוח שלי עסוק רק בה והדרך מכאן ועד לדמיון הפרוע על איך מפטרים אותי מהעבודה והדירה שלי עולה באש קצרה, אוי כמה קצרה.

Apple Sauce JPEG (5 of 52)

ואולי הצלחתי סוף סוף להתחקות אחר המקור שלה, או לפחות אחד המקורות. כשחושבים על זה מבינים שהמציאות המוזרה היא ששינוי הוא הדבר הקבוע היחיד בחיים שלנו. ברצינות רגע, אני לא מנסה לדבר בקלישאות. ההבנה הזאת אשכרה נחתה עלי לא מזמן. העולם משתנה כל הזמן. אני מבוגר בשתי דקות מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. התאים שלי השתנו, הגוף אחר. ולא רק אני משתנה, גם מסביבי הכל בתנועה. האוויר שאני נושם, הדרך שקרני האור נשברות במצלמה שלי. כולנו כל הזמן משתנים, אפילו אתם- מאז שהתחלתם לקרוא הזדקנתם בכמה שניות, כבר לא בדיוק אותו הדבר. הדם זורם, השיער צומח, תאים מתים ובמקומם באים חדשים והמחשבות שלנו, גם הן באות והולכות ביחד עם הרגשות ועם כל השאר.

Apple Sauce JPEG (18 of 52)

שום דבר בעולם הזה שלנו לא קבוע למרות שהמוח שלנו מנסה בכל הכוח לשכנע אותנו שכן. אני נאחז בטקסים, יוצר שגרות וחוזר על פעולות שוב ושוב כאילו ברור שהן יניבו את אותה התוצאה, אבל השמש זרחה הבוקר שתי דקות מאוחר והיא תשקע מוקדם יותר גם כבר קצת יותר חורף מאשר סתיו, והכשלון שבחזרה המושלמת ידוע מראש. כי העולם הוא עולם אחר. יש נחמה בקביעות, היא מאפשרת לצפות את הבאות וכשאני לא יודע בדיוק למה להתכונן רמות החרדה שלי עולות.

Apple sauce

פעם הייתה לי תרופה ברורה אליה. הייתי זוחל באמצע הלילה לתוך המיטה של ההורים שלי, שבמשך שנים הייתה רק מזרון על הרצפה, נגישה לילדים קצרי רגליים עם בטן מלאה בחרדות, ומצטנף ביניהם. אני עדיין יכול להרגיש את הההקלה שהחום ביניהם השרה עלי. הוא היה מבריח כל פחד וממלא כל מצבר. הבעיה היא שיש איזה שלב שבו להיכנס למיטה של ההורים פחות מקובל. נגיד גיל 33 כמעט 34. פחות. פחות מתאים… אז מה עושים כדי להתמודד עם הרגשות מהזן הפחות נעים?

Apple Sauce JPEG (22 of 52)

נדמה לי שהמנגנון הכי חשוב שפיתחתי בשנים האחרונות להתמודד עם עצמי הוא להסתכל על הרגשות שלי גם מלמעלה ולא רק מתוך החוויה הסוחפת שלהם שמרגישה כל כך טוטאלית לפעמים. מצאתי הקלה בלדעת שהרגש הוא רק עוד מרכיב אחד מהמכלול הקשה להגדרה שהוא יובל. יש בי גם שכל ישר, ואינסטינקטים ויכולת לחשוב ולשקול ולהחליט החלטות לגבי ההתנהגות שלי. אני לא ר-ק רגש.

Apple Sauce JPEG (26 of 52)

החרדה נשארת אותה חרדה, אבל היום אני מבין לליבה יותר. יודע ללטף אותה על הראש ולהגיד לה – אנחנו מכרים ותיקים וכמו שבאת ככה גם תלכי, את לא פה לתמיד. זה עוזר לרגע ואז החוויה של החרדה שוב הופכת טוטאלית ואז אני עושה את התרגיל הזה שוב וזוכה בעוד רגע של שקט. גם למדתי לפעמים להסתכל על מה שהיא מנסה לגרום לי לעשות כשהיא מבקרת – על פי רוב להימנע ממשהו – ואני מנסה להתחכם לה, למשל לפתוח את המעטפה מביטוח לאומי, למרות שמעולם לא קיבלתי מעטפה מביטוח לאומי עם חדשות טובות בתוכה. או להסתכל על ערבים כאלה שהשמש כבר שקעה בהם, ונודף מהם ריח של עצבות ולקבל אותם בזרועות פתוחות, כי הם גם חלק ממני, אבל הם לא כל-כולי.

Apple Sauce JPEG (39 of 52)

השנה החדשה, הסתיו והחיים זימנו לי המון שינויים שקורים ממש בשבועות האלה. מחליף עבודות, עובר לחיות עם וכבר לא לבד, מנהל ומדריך ולא רק עובד מן השורה. הרבה שינוי שמביא איתו תחושות מעורבות וחוסר יכולת מוחלט להכחיש אותו ולדמיין שהכל בעצם בדיוק אותו הדבר. אני מתרגש וזו חוויה שכוללת בתוכה כרגע שמחה רבה, מהולה בלחץ ועצב. אני משתנה ביחד עם העונות והנה התפוחים הגיעו לשוק בהמוניהם. והם זולים ויפים ומלאים במיץ ולא פרסמתי מתכון לשנה החדשה אז הנה הוא בא באיחור. בכלל קשה להגיד שזה מתכון. זו דרך הכנה והצעת הגשה והיא עושה לי טוב בלב.

Peels

רסק תפוחים נשמע כמו משהו של תינוקות. אבל מאז שהתחלתי להכין אותו בבית אני אוכל כמויות אדירות שלו. הוא מספק ופרחוני בטעמים שלו, מתוק וחמוץ עם כל כך הרבה עומק ואפשר לעשות איתו המון דברים (עוגה מדהימה שמקווה שאספיק לפרסם, למשל). אני אוכל כל יום כזה מן: רסק תפוחים, טחינה גולמית וגרעיני צ'יה. משביע לי את הרעב, מהיר הכנה, ללא תוספת סוכר ונשמע ממש ממש בריא. ווין-ווין.

Apple Sauce JPEG (52 of 52)

רסק תפוחים זה קל מאוד להכנה. במיוחד אם רכשתם מכשיר בלתי רגיל שמקלף, מלבּה ומסלסל את התפוח והופך את כל סיפור ההכנה לאטרקציה לא רגילה. אבל גם אם צריך לקלף ולחרצן בעצמכם לא מדובר בפרויקט גדול מידי. וקונים המון תפוחים ומכינים מלא מזה וזה מחזיק יופי במקרר. בזמן שהתפוחים הערומים מחכים לאחיהם הלבושים מטבילים אותם בתוך אמבטיית מים ולימון כדי שלא ישחימו.

אני אוהב את הרסק שלי נטורל. בלי תבלינים, בלי תוספת סוכר. רק מעט לימון. אתם יכולים לשחק ולהוסיף ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן, הל… ואפילו לקחת את כל הסיפור לשלב הבא ולהכין חמאת תפוחים שזה בעצם ריבה עם יחסי ציבור משודרגים. בינינו לקרוא לדברים שהם לא חמאה, "חמאה" זו הונאה בעיני. בואו נקרא לילד בשמו. ממרח תפוחים.

Apple sauce leftovers

אופן ההכנה: קולפים, מחרצנים, חותכים לחתיכות בינוניות ומניחים בסיר גדול. מוסיפים כ-2 ס"מ של נוזלים, סיידר תפוחים או פשוט מים. סוגרים את המכסה ומבשלים על אש בינונית כ-45 דקות ועד שהתפוחים מאבדים צורה והופכים לעיסה. יהיו בה גם חתיכות גדולות יותר. אני מצנצן בשלב הזה. מי שאוהב קרם ממש חלק יכול להעביר במעבד המזון. וזהו. כשרוצים סנֵעק מהיר (אין מילה טובה בעברית לסנעק. חטיף פשוט לא עובד) מעמיסים בקערה, מזרזפים טחינה וזרעי צ'יה, מוסיפים גם פקאנים אם ממש ממש רוצים להשקיע, וטורפים.

Apple Sauce JPEG (50 of 52)

הפרויקט הבא – חומץ תפוחים ביתי משאריות התפוחים. דיווחים מהשטח – סטיי טיונד.

Apple Sauce JPEG (42 of 52)

אוכלים רסק תפוחים בהנאה מרובה וזוכרים שחוויית האכילה היא רק חלק אחד קטן ממה שמרכיב אותנו.

Apple Sauce JPEG (46 of 52)