שתי מילים על בעיית ההזדקנות… / דוד אבידן – רסק תפוחים ביתי עם טחינה וצ'יה

Apple Sauce JPEG (30 of 52)

Fullscreen capture 10222015 21312 PM.bmp

אני לא אדם עצוב בבסיס שלי גם לא חושב ששמח. משהו באמצע. נייטרלי עם נטייה קלה למלנכוליה קצרת טווח והתפרצויות רגעיות של שמחה. אם הייתי צריך להגדיר את המשימה הרגשית המרכזית שלי בחיים זה כנראה לסעוד את החרדה שלי. לעזור לה לנוח, להירגע ולנשום פה ושם. יש אנשים שהעצב שלהם יוצא לפעמים משליטה וצריך תשומת לב, וכאלה שזו בדידות או יאוש שמכבידים עליהם, יש כאלה שזו דווקא אנרגיה בלתי נגמרת ותמימות שמקשות. אצלי זו החרדה שעל פי רוב באה במנות קטנות-בינוניות. היא לא משתקת, רק נמצאת ברקע ומחפשת הזדמנויות להעלות את הווליום של עצמה ולעשות מסיבה.

One Apple at a time

יש לה תואר מתקדם בערמומיות. אין לה איזה מושא קבוע. במקום, היא אורבת עמוק בפנים ומחפשת סדקים דרכם תוכל להתגלות וקמטים קטנים בחיים להיתפס בהם. אם אני לא שם לב, בטעות אני יכול לגלוש לתוכה במהלך היום, כי אני מאחר בכמה דקות, או כי חלק קטן במוח שלי לשנייה לא בטוח אם כיביתי את האש מתחת לקפה (ואני יודע שכיביתי!). אבל היא מהירת תגובה, מזהה את החולשה ומסתערת, נתלית בכל הכוח ועושה המון רעש וצלצולים ופתאום המוח שלי עסוק רק בה והדרך מכאן ועד לדמיון הפרוע על איך מפטרים אותי מהעבודה והדירה שלי עולה באש קצרה, אוי כמה קצרה.

Apple Sauce JPEG (5 of 52)

ואולי הצלחתי סוף סוף להתחקות אחר המקור שלה, או לפחות אחד המקורות. כשחושבים על זה מבינים שהמציאות המוזרה היא ששינוי הוא הדבר הקבוע היחיד בחיים שלנו. ברצינות רגע, אני לא מנסה לדבר בקלישאות. ההבנה הזאת אשכרה נחתה עלי לא מזמן. העולם משתנה כל הזמן. אני מבוגר בשתי דקות מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. התאים שלי השתנו, הגוף אחר. ולא רק אני משתנה, גם מסביבי הכל בתנועה. האוויר שאני נושם, הדרך שקרני האור נשברות במצלמה שלי. כולנו כל הזמן משתנים, אפילו אתם- מאז שהתחלתם לקרוא הזדקנתם בכמה שניות, כבר לא בדיוק אותו הדבר. הדם זורם, השיער צומח, תאים מתים ובמקומם באים חדשים והמחשבות שלנו, גם הן באות והולכות ביחד עם הרגשות ועם כל השאר.

Apple Sauce JPEG (18 of 52)

שום דבר בעולם הזה שלנו לא קבוע למרות שהמוח שלנו מנסה בכל הכוח לשכנע אותנו שכן. אני נאחז בטקסים, יוצר שגרות וחוזר על פעולות שוב ושוב כאילו ברור שהן יניבו את אותה התוצאה, אבל השמש זרחה הבוקר שתי דקות מאוחר והיא תשקע מוקדם יותר גם כבר קצת יותר חורף מאשר סתיו, והכשלון שבחזרה המושלמת ידוע מראש. כי העולם הוא עולם אחר. יש נחמה בקביעות, היא מאפשרת לצפות את הבאות וכשאני לא יודע בדיוק למה להתכונן רמות החרדה שלי עולות.

Apple sauce

פעם הייתה לי תרופה ברורה אליה. הייתי זוחל באמצע הלילה לתוך המיטה של ההורים שלי, שבמשך שנים הייתה רק מזרון על הרצפה, נגישה לילדים קצרי רגליים עם בטן מלאה בחרדות, ומצטנף ביניהם. אני עדיין יכול להרגיש את הההקלה שהחום ביניהם השרה עלי. הוא היה מבריח כל פחד וממלא כל מצבר. הבעיה היא שיש איזה שלב שבו להיכנס למיטה של ההורים פחות מקובל. נגיד גיל 33 כמעט 34. פחות. פחות מתאים… אז מה עושים כדי להתמודד עם הרגשות מהזן הפחות נעים?

Apple Sauce JPEG (22 of 52)

נדמה לי שהמנגנון הכי חשוב שפיתחתי בשנים האחרונות להתמודד עם עצמי הוא להסתכל על הרגשות שלי גם מלמעלה ולא רק מתוך החוויה הסוחפת שלהם שמרגישה כל כך טוטאלית לפעמים. מצאתי הקלה בלדעת שהרגש הוא רק עוד מרכיב אחד מהמכלול הקשה להגדרה שהוא יובל. יש בי גם שכל ישר, ואינסטינקטים ויכולת לחשוב ולשקול ולהחליט החלטות לגבי ההתנהגות שלי. אני לא ר-ק רגש.

Apple Sauce JPEG (26 of 52)

החרדה נשארת אותה חרדה, אבל היום אני מבין לליבה יותר. יודע ללטף אותה על הראש ולהגיד לה – אנחנו מכרים ותיקים וכמו שבאת ככה גם תלכי, את לא פה לתמיד. זה עוזר לרגע ואז החוויה של החרדה שוב הופכת טוטאלית ואז אני עושה את התרגיל הזה שוב וזוכה בעוד רגע של שקט. גם למדתי לפעמים להסתכל על מה שהיא מנסה לגרום לי לעשות כשהיא מבקרת – על פי רוב להימנע ממשהו – ואני מנסה להתחכם לה, למשל לפתוח את המעטפה מביטוח לאומי, למרות שמעולם לא קיבלתי מעטפה מביטוח לאומי עם חדשות טובות בתוכה. או להסתכל על ערבים כאלה שהשמש כבר שקעה בהם, ונודף מהם ריח של עצבות ולקבל אותם בזרועות פתוחות, כי הם גם חלק ממני, אבל הם לא כל-כולי.

Apple Sauce JPEG (39 of 52)

השנה החדשה, הסתיו והחיים זימנו לי המון שינויים שקורים ממש בשבועות האלה. מחליף עבודות, עובר לחיות עם וכבר לא לבד, מנהל ומדריך ולא רק עובד מן השורה. הרבה שינוי שמביא איתו תחושות מעורבות וחוסר יכולת מוחלט להכחיש אותו ולדמיין שהכל בעצם בדיוק אותו הדבר. אני מתרגש וזו חוויה שכוללת בתוכה כרגע שמחה רבה, מהולה בלחץ ועצב. אני משתנה ביחד עם העונות והנה התפוחים הגיעו לשוק בהמוניהם. והם זולים ויפים ומלאים במיץ ולא פרסמתי מתכון לשנה החדשה אז הנה הוא בא באיחור. בכלל קשה להגיד שזה מתכון. זו דרך הכנה והצעת הגשה והיא עושה לי טוב בלב.

Peels

רסק תפוחים נשמע כמו משהו של תינוקות. אבל מאז שהתחלתי להכין אותו בבית אני אוכל כמויות אדירות שלו. הוא מספק ופרחוני בטעמים שלו, מתוק וחמוץ עם כל כך הרבה עומק ואפשר לעשות איתו המון דברים (עוגה מדהימה שמקווה שאספיק לפרסם, למשל). אני אוכל כל יום כזה מן: רסק תפוחים, טחינה גולמית וגרעיני צ'יה. משביע לי את הרעב, מהיר הכנה, ללא תוספת סוכר ונשמע ממש ממש בריא. ווין-ווין.

Apple Sauce JPEG (52 of 52)

רסק תפוחים זה קל מאוד להכנה. במיוחד אם רכשתם מכשיר בלתי רגיל שמקלף, מלבּה ומסלסל את התפוח והופך את כל סיפור ההכנה לאטרקציה לא רגילה. אבל גם אם צריך לקלף ולחרצן בעצמכם לא מדובר בפרויקט גדול מידי. וקונים המון תפוחים ומכינים מלא מזה וזה מחזיק יופי במקרר. בזמן שהתפוחים הערומים מחכים לאחיהם הלבושים מטבילים אותם בתוך אמבטיית מים ולימון כדי שלא ישחימו.

אני אוהב את הרסק שלי נטורל. בלי תבלינים, בלי תוספת סוכר. רק מעט לימון. אתם יכולים לשחק ולהוסיף ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן, הל… ואפילו לקחת את כל הסיפור לשלב הבא ולהכין חמאת תפוחים שזה בעצם ריבה עם יחסי ציבור משודרגים. בינינו לקרוא לדברים שהם לא חמאה, "חמאה" זו הונאה בעיני. בואו נקרא לילד בשמו. ממרח תפוחים.

Apple sauce leftovers

אופן ההכנה: קולפים, מחרצנים, חותכים לחתיכות בינוניות ומניחים בסיר גדול. מוסיפים כ-2 ס"מ של נוזלים, סיידר תפוחים או פשוט מים. סוגרים את המכסה ומבשלים על אש בינונית כ-45 דקות ועד שהתפוחים מאבדים צורה והופכים לעיסה. יהיו בה גם חתיכות גדולות יותר. אני מצנצן בשלב הזה. מי שאוהב קרם ממש חלק יכול להעביר במעבד המזון. וזהו. כשרוצים סנֵעק מהיר (אין מילה טובה בעברית לסנעק. חטיף פשוט לא עובד) מעמיסים בקערה, מזרזפים טחינה וזרעי צ'יה, מוסיפים גם פקאנים אם ממש ממש רוצים להשקיע, וטורפים.

Apple Sauce JPEG (50 of 52)

הפרויקט הבא – חומץ תפוחים ביתי משאריות התפוחים. דיווחים מהשטח – סטיי טיונד.

Apple Sauce JPEG (42 of 52)

אוכלים רסק תפוחים בהנאה מרובה וזוכרים שחוויית האכילה היא רק חלק אחד קטן ממה שמרכיב אותנו.

Apple Sauce JPEG (46 of 52)

עשרים וארבע דלתות / גיל חובב – סחוגו המעולה של הסופר בכבודו ובעצמו

Gil Hovav (53 of 95)

Fullscreen capture 512015 112733 AM.bmp

(מתוך עשרים וארבע דלתות / גיל חובב ע"מ 66, הוצאת מודן 2015)

את הספר הראשון בטרילוגיה של גיל חובב, "מטבח משפחתי", קראתי כשהייתי בכיתה ז'. יש הרבה ספרים שאני אוהב, אבל מעטים הם אלו שהצליחו לשמר אצלי זכרון של חוויית הקריאה עצמה (ביניהם – סדרת נרניה / סי קיי לואיס, רוניה בת השודד / אסטריד לינדגרן, כביסה / סוזן אדם). את חוויית הקריאה של מטבח משפחתי אני זוכר בבירור. אני זוכר לשבת בחדר שלי ובמושב האחורי של האוטו המשפחתי ולצחוק. לצחוק מלא! בקול רם, צחוק משמח ומבריא ולהתענג על כל מילה. אני זוכר לרצות לקרוא עוד ועוד ולפחד שיגמר ולא להאמין שמישהו הצליח לכתוב משהו כל כך מצחיק. שנים שנים שנים עברו מאז ולא היה לי מושג שיצאו בנתיים עוד שני ספרים בסדרה.

At Work

והנה יום אחד אפרת סיפרה לי שגיל חובב מגיע לניו יורק לעשות מסעדת פופ-אפ. "צץ-לו" זה קטע טרנדי די חדש פה – מסעדה שעובדת 4-5 ימים בלבד ומגישה תפריט קבוע מראש. החד פעמיות הופכת את כל הסיפור למרגש במיוחד וכמו כל דבר מוגבל בכמויות בניו יורק, מצליחה למשוך קהל מרשים.

Pop Upp

ההרשמה לארוחות הייתה דרך האפליקציה מלאת האפשרויות Eatwith. גיל והשותפות שלו, עדינה וענת, הציעו ארבע ארוחות ערב ובראנץ' אחד, כולם מתובלים בהרבה חוויאג' (שנרקח אצל מומחה תבלינים מקומי במיוחד לכבוד האירוע) וסחוג. כתבתי לגיל על הזכרון החם מקריאת הספר, וגיל, שהוא בטח אחד האנשים הנחמדים שיצא לי לפגוש לאחרונה, ענה בלבביות ונעתר לבקשה שלי להצטרף לבישולי הבראנץ' וגם לסרוויס עצמו (וכמובן שככה יצא לי גם לטעום מכל האוכל הנפלא שהוא והשותפות שלו עמלו עליו). לסיום גם קיבלתי עותק של הספר השלישי בסדרה, "עשרים וארבע דלתות". מאז אני נזהר לא לסיים אותו (ויודע שעוד מעט אמא שלי תעביר לי עותק של הספר השני שעוד לא קראתי, ככה שעדיין לא הקיץ עלי הקץ!).

Gil Hovav (72 of 95)

אני יכול לכתוב בנונשלנטיות על המפגש כאילו ברור שאני כל הזמן פוגש פוד סלבס שאני מעריך מאז ומתמיד, וזה בכלל לא עניין בשבילי. אבל זאת לא תהייה האמת. התרגשתי נורא ושמחתי שזה קרה. לפני שנתיים וחצי כשהתחלתי לכתוב את הבלוג לא דמיינתי כמה מפגשים מעניינים ומשמחים הוא יספק לי. לפני שנה בטח לא הייתי מעז ליצור את הקשר. היום אני מרגיש קצת יותר בטוח להביא את הציוד שלי ואת עצמי ולצלול לתוך מפגש.

Kubane

יש לי מצלמה אחת עם עדשה אחת די צרה ובמטבח קטנצ'יק עם תאורת פלורסנט קשה זה יוצר הרבה מגבלות. אז מה? כל יום אני לומד משהו חדש על זוויות, תאורה, קומפוזיציה ועריכה. מסתבר שכשיוצאים באמת מגיעים למקומות נפלאים.

Gil Hovav (93 of 95)

מה הגישו גיל, עדינה וענת? חומוס נהדר עם פיתות, מרק בשר ומרק דג, צלחת ירוקים, קובנה, סחוג, חילבה, עגבניות מרוסקות ולקינוח עוגיות טחינה, עוגת בסבוסה, קפה לבן וג'עלה. וגם – אווירה טובה וצחוקים במטבח בלי סוף!

Kitchen Stories

המוני ניו יורק גדשו את בר היין החמוד שאירח את השמחה Vino Levantino באפר ווסט סייד, והיה מלא עד אפס מקום.

IMG_0273

כל כך יפה לראות חלומות יוצאים אל הפועל. מרגש לראות יוזמות כאלה, טראנס אטלנטיות, רב עדתיות קורות. גיל והשותפות שלו חלמו את זה ואז פשוט עשו את זה. זה עושה עלי הרבה רושם. צריך אומץ להעיז ולבצע את היוצא דופן והמיוחד. אנשים עם מעוף גורמים לי גם לרצות.

Zehug 1

ביקשתי מגיל את המתכון לסחוג שלו, שכמה ביסים ממנו השאירו בי ערגה בלתי מוסברת לעוד (וזה מאוד בלתי מוסבר כי כוסברה וכמון הם ברשימת הלא בבית ספרנו שלי). הנה הוא לפניכם:

Gil Hovav (7 of 95)

מצרכים

  • 2 צרורות כוסברה
  • 15 פלפלים ירוקים חריפים
  • ראש שום
  • כף פלפל שחור טחון
  • כף הל
  • כף מלח
  • 2 כפות כמון

Zehug 2

הוראות הכנה (מסובכות מאוד, מקווה שלא תתבלבלו): חותכים את הכוסברה חיתוך גס. מכניסים את כל החומרים למעבד המזון וטוחנים עד לקבלת משחה ירוקה מבריקה. מצנצנים ומצננים עד לשימוש.

Gil Hovav (6 of 95)

אוכלים סחוג בכפית, מסתכלים מסביב, ומחפשים מה עוד צץ-לו בלי שמנו לב…?

העצים / פרנץ קפקא – קונפי ארטישוק, סלט חוביזה וסלט זעתר עם אמנון יוהס.

Amnon 2015 (1 of 1)-2

Fullscreen capture 4172015 52600 PM.bmp

(מתוך פרנץ קפקא סיפורים ופרקי התבוננות , עמוד 25, הוצאת שוקן 1964. תרגום: דן מירון)

אגלי זעה מעוורים אותי, שרירי הירכיים שורפים, הנשימה מתבלבלת, כל כולי גוש סבל דביק ומזיע, מסביבי כבר נקווה מעגל קטן של טיפות (שלום לך שכנה אסיאתית מהממת ויבשה לגמרי משמאלי, את בטח מ-מ-ש שמחה שבאת ליוגה הערב). שֶיי המורה שהיא מן דמות כזאת שכותבים עליה סדרות טלויזיה – יפיפיה, מסתורית ובלתי ניתנת להשגה, עם כריזמה שקטה שגורמת לך לחשוב שהיא קרובה שחורת שיער של קליסי – מחייכת. היא מזכירה לנשום (פעם כשרק התחלתי יוגה לגלגלתי בלב על כל הנושמים בקול  – "האאאאאאאאאא…", "הממממממממממממממ…",  יאללה, יאללה תעשו לי טובה יא מתלהבים. היום אני מוביל את המקהלה). "פהפהפהפהפהפפהפהפהפהפפהפה" – אני מסנן אוויר החוצה דרך שפתיים רוטטות ומייחל לסוף השיעור. שיי אומרת נהייה פה רק עוד קצת ואני משחרר "האאאאאאאאאאאא" מעט מוגזם לחלל החדר. כמה קצת? "פפהפהפהפפהפה", הרבה קצת? משתדל להסיח את דעתי במחשבות על הקומבוצ'ה שאשתה אחרי… מעט קצת? תופס איזה שביב של מוטיבציה- מותח ידיים ומכופף ברכיים עוד טיפ טיפה, רעד בלתי נשלט אוחז בגוף שלי. "הממממממממממממ". טיפת המוטיבציה שמצאתי לפני רגע נוזלת במורד הגב שלי ישר לתוך התחתונים.

Artichoke solo

היא מסתכלת עלי? אולי אנוח לשנייה. רק לרגע, אנחנו יושבים פה בכיסא הדמיוני כבר שעות. שעות!!! דייייי. שֶיי אומרת – אתם כועסים? (כן!) סובלים? (כן!) תנשמו עמוק ותשחררו את כל זה, אחרי הכיסא הזה, נחשו מה? יבוא עוד אחד. אני מיואש ומרגיש מסכן. אולי פשוט אוותר? סוף סוף היא נותנת את האות ולכמה נשימות בודדות הראש בין הרגליים במצב מנוחה פוטנציאלי. אבל המחשבות לא באמת נותנות לי להנות ממנה. עוד שנייה עוד כסא…  הסבל מיד יחזור… ועוד לפני ששוב התחיל, כבר חמוץ לי בבטן.

Amnon 2015 (39 of 50)

"ידיים למעלה, אגן למטה, צ'ר פואוז נאמבר טו". היאוש כבר שם. אבל, הפעם, אחרי מי יודע כמה שיעורים ושנים של תרגול יוגה קורה משהו חדש, פתאום המלים של שֶיי מצליחות לחדור את מעטפת הסבל ומתוך הבאסה צומחת לה תובנה בלתי צפויה וחדשה. מה הטעם לייחל שתנוחה תסתיים אם אחריה פשוט הולכת לבוא עוד אחת קשה באותה המידה או אפילו יותר? וכשסוף סוף נותנים לי מנוחה, לוותר עליה בגלל שעוד רגע אעבוד קשה שוב? משהו לא מסתדר בהגיון הזה שלי. וגם – באתי ליוגה בשביל, וֶול… לעשות יוגה. אז אולי די עם החמיצות? אני קצת מתרגז על היוגה שהיא צודקת כל כך וככה בלי להניד עפעף הופכת את הסבל שלי ללא רלוונטי. האם אני יכול באמת להיות ברגע כמו שהוא בלי לייחל לשנות אותו? האם אני יכול לנשום עמוק לתוך הכאב  בלי לייצר מסביבו סבל נוסף?

Amnon 2015 (26 of 50)

ופתאום אני רואה שזה קורה לי בעוד מקומות בחיים – כשאני מביט בנהר ההדסון מהרכבת בדרך לעבודה. בערך 10 דקות לפני התחנה שלי, למרות כל היופי בחוץ, אני כבר מזהה ניצנים של לחץ לקראת הירידה ותחילת היום. או כשאני יושב מול צלחת של אוכל טעים במיוחד, והיא עוד חצי מלאה אבל  גם חצי ריקה ואני כבר מתעצב על זה שעוד מעט כבר לא יישאר בולונז… מסתבר שיש לנו איזשהו מרחב תמרון נפשי להמעיט את הסבל של עצמנו. לא האמנתי לזה במשך הרבה שנים, אבל פתאום אני מבין. מה הטעם להילחם במה שאי אפשר לשנות? הכאב הגופני של תנוחת הכיסא כבר שם, וגם תחנת הרכבת שלי כמו הצלחת הריקה –  הם יבואו בין כה וגם יתפוגגו ואחריהם יבואו דברים אחרים רעים או טובים או נייטרלים לא פחות. כשהראש שלי נלחם בכאב הוא זה שמייצר את הסבל. או הסבל הוא הוא המלחמה העיקשת בכאב. לעומת זאת, כשאני מקבל את הכאב כפי שהוא כעוד תופעה של החיים הוא הרבה פחות נורא. יותר נסבל (נסבל משורש ס.ב.ל. – מעניין שאת הכאב בעברית סובלים באנגלית "מרגישים" אותו ואני רוצה לשנות את זה לחווים משורש ח.ו.ה במקום).

Amnon 2015 (22 of 50)

מסקנה (כמובן שלא באמת שלי, אני רק מתעל לכאן את הטרנד הבודהיסטי המקומי) וביג פיניש – הכל עובר. הרע, הטוב וכל מה שבאמצע, ולנו רק נותר לחיות את הרגע כשהוא שלנו, לקבל את הכאב כשאנחנו חווים אותו, להמעיט את הסבל כשאנחנו נתקלים בו ולחבק את השמחה כשהיא מגיחה.

Amnon 2015 (13 of 50)


את אמנון אתם כבר מכירים היטב מהפוסטים הקודמים שלנו ביחד. ואם לא אז תציצו עליהם, כי הם מהפוסטים האהובים עלי בבלוג (קישורים בסוף הפוסט). יש לו ידי זהב, לב רחב וכשרון לעשות את הכל פשוט יפה (אני מפנטז על היום שבו לא יפריד בינינו אוקינוס ונוכל לעשות איזה פרויקט רציני ביחד). הוא גם מעביר שיעורי ציור בחיפה. והוא גם הבן הדוד האהוב שלי שנולד חודש אחרי. בכל ביקור שלי בארץ אני מגיע אליו לחיפה ליומיים. את הערב אנחנו מבלים בתכנונים, את הבוקר בשווקים ואת היום בבישולים. הימים שאנחנו מבלים ביחד הם ימים שאני מרגיש בהם את הרגע. ימים שאני לא עסוק בהם בדברים אחרים. רק נמצא איתו. ביחד.

Market

תיכננו אחד יצאו שלושה. ככה זה שני גרגנים אמביציוזים שהולכים לשוק: ארטישוקים בקונפי (מבושלים לאט בשמן), סלט של חובזה ובצלים, וסלט זעתר, תפוז וגבינה. הנה לכם המתכונים:

Amnon 2015 (48 of 50)

קונפי לבבות ארטישוק (עם הרבה השראה מהמתכון של ביסים). קונים ארטישוקים שלמים. חותכים אותם איפה שהלב מתחיל. את העלים זורקים. כואב, אני יודע.

  • כ-10 ארטישוקים טריים
  • כוס שמן זית
  • כוס יין לבן
  • 4-5 שיני שום
  • מלחפלפל
  • פלפל חריף (לא נחוץ)
  • כמה ענפי טימין

קוטמים את הגבעול כמה סנטימטרים מהלב. מורידים את השכבה החיצונית בקילוף עם סכין חדה החל מהגבעול ועד לסוף הלב.

Artichoke Prep

בעזרת כפית מוציאים את הליבה של הארטישוק מתוך הלב. עבודה נחושה ועדינה. מכניסים את הלב הנקי מיד למים עם לימון בל ישחיר.

Amnon 2015 (32 of 50)

במחבת עמוקה מערבבים את כל חומרי הקונפי. מעמידים את הארטישוקים ומבשלים על אש קטנה כשעה וחצי או עד להתרככות מלאה. זה מאוד יפה להשאיר את הגבועלים, אבל האמת היא שהם קצת מקשים על הבישול ואני מממליץ לקטום אותם ולהכניס אותם למחבת ביחד עם הלבבות. הארטישוקים מוכנים כשהם ממש רכים וטעימים בטירוף.

Amnon 2015 (36 of 50)

בסוף הבישול נשארים עם תמיסת הקונפי. אני ניסיתי לבשל בה גם חצילונים והם לא יצאו כל כך טעימים. אבל מה עם למשל עגבניות שרי? נראה לי שווה לנסות. או פשוט לזרוק פנימה עוד מלא שיני שום ובצל…

Amnon 2015 (33 of 50)

סלט חוביזה. אף פעם לא בישלתי עם חוביזה, אבל היא יפה ואביבית ובואדי ניסנס מצאנו זרי ענק שלה. אחרי שחולטים אותה היא עדינה ויש לה טעם ממש נהדר. והיי – בטח יש לכם אפילו בגינה ממש עכשיו.

Amnon 2015 (43 of 50)

שוטפים היטב. חולטים כ-750 גרם חוביזה במים רותחים כ-10 דקות עד שהיא לגמרי רכה. מסננים וחותכים. מטגנים בחמאה ושמן זית בצל, שום וכרישה, מוסיפים את החוביזה הקצוצה ומטגנים כ-10 דקות נוספות. מוסיפים מלחפלפל. מגישים עם יוגורט חמוץ.

Zaatar salad

סלט זעתר. שוטפים היטב זר גדול של זעתר טרי ומייבשים. מפרידים את העלים. מוסיפים חצאי טבעות דקות של בצל סגול, תפוז חתוך לקוביות וגבינה מלוחה (עדיף עיזים…). מערבבים בעדינות עם שמן זית מלח, פלפל וסומק.

Amnon 2015 (49 of 50)

אוכלים, נהנים מהרגע, מקבלים את הכאב ומפחיתים את הסבל במידת האפשר.


והנה הפוסטים הקודמים עם אמנון:

"שניצל" פלפלים קלויים במילוי גבינה – ופה גם תוכלו לראות את הסטודיו והיצירות היפיפיות של אמנון

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

לפרטים על שיעורי רישום וציור בחיפה: amnonyuhas@hotmail.com

היום יום הולדת / ברי סחרוף – לחמיות פופ אוֹוְרז ומרק ירקות איטלקי עם אז מה את עושה כל היום

Soup & Buns (24 of 29)

Fullscreen capture 2162015 84952 PM.bmp

אני לא מבין אנשים ששוכחים לאכול לפעמים. אתם יודעים על מי אני מדבר, אלה שמספרים לכם בדרך אגב כאילו נואו ביג דיל, איך אתמול הם עבדו כל היום ופתאום באמצע הלילה הם נזכרו שלא אכלו שום דבר מאז הבוקר ואז הם ה-כ-ר-י-ח-ו את עצמם לנשנש איזה משהו. באופן ברור אני והאנשים האלה קורצנו מחומרים גנטיים שונים מאוד. זן אחר של בני אדם, התפתחות אבולוציונית הפוכה.

Soup & Buns (9 of 29)

הייתי בארץ שבועיים. גם ככה ביום-יום הרגיל אני מחשב את הלו"ז שלי דרך ארוחות ונשנושים, במצוד אחר מצרכים לבישולים ובהכנת רשימות בלתי נגמרות של מסעדות שאני לא אגיע אליהן בחיים. אבל כשאני מבקר בארץ (פלוס 4 ימים בפריז בפעם הראשונה בחיים…) כל הסיפור הזה של אוכל יוצא מכלל שליטה. כי אני מאוד אוהב לאכול… אבל לא רק, גם בגלל שאוכל הוא הרבה יותר מפעולה בלעדית של הפה – הוא פעולה של הרגליים – דרכו אני חוקר וחווה מקומות, הוא פעולה של הלב – איתו אני מראה לאנשים שאיכפת לי מהם והם מראים לי, הוא פעולה של השכל – איתו אני שובר קרח בסיטואציות חדשות והוא פעולה של הידיים – דרכו אני יוצר ביחד עם אנשים אחרים. אז אתם מבינים שבאמת אי אפשר להיות מופתעים לגמרי מהאוובר וואייט שסחבתי איתי לטיסה חזרה… ולא, אני לא מדבר על מה שהיה במזוודה…

Soup & Buns (4 of 29)

כבר יש לי מסורות קולינריות כשאני מגיע. אנשים שאני מבשל איתם, אנשים שמבשלים בשבילי, אלה שלוקחים אותי למסעדות החדשות האהובות עליהן – האוכל מוצא את עצמו כמעט בכל מפגש. אחת המסורות האהובות עלי היא המפגש עם אפרת מהבלוג שכבר לא באמת צריך להציג לאף אחד –  אז מה את עושה כל היום. הייתה לנו דילמה הפעם – רצינו להספיק לפטפט ולהשלים הרבה פערים, וזה קשה בזמן צילומים ובישולים, רצינו לאכול (דה…), ורצינו גם שיצא פוסט משותף. אז אפרת הבריקה והציעה שניפגש לארוחת צהריים ירושלמית-חורפית שנכין, נצלם וגם נאכל ביחד. כל אחד הביא מתכון ומצלמה. אפרת גם סיפקה את האור, הכלים ובעיקר את הקסם שהיא מכניסה לכל דבר שהידיים שלה נוגעות בו (ואני אגלה לכם בסוד שהיום – היום! יום ההולדת שלה – איזה כיף שאני יכול לאחל לה ככה יום הולדת שמח!!)

Soup & Buns (1 of 29)

הרבה דברים אפשר להגיד על אפרת והבלוג (והספר, והמדור ו….) המהמם שלה אבל אני רוצה לספר לכם על החוויה האישית שלי איתה: אפרת נותנת לי השראה. כל מפגש איתה נותן לי פוש של מוטיבציה לעשות את מה שאני עושה יותר ברצינות ויותר טוב. איך אפשר שלא אל מול יכולות העל שלה, הרצינות שלה והכשרון הבלתי נגמר (ראיתם את התרנגול שהיא עשתה למקור ראשון לפני שבוע?!). כל דבר שהיא מניחה עליו את הידיים שלה ומכוונת אליו את עדשת המצלמה הופך לזהב. ויש בה נדיבות שאני מאוד מעריך. מכל מפגש איתה אני גם יוצא עם משימה, וכבר למדתי שמה שאפרת אומרת לי לעשות, אני עושה – בשנה שעברה זה היה לפתוח אינסטגרם לבלוג והיום זו אחת המדיות האהובות עלי. השנה זה להעמיק את הידע שלי בעריכת תמונות. מה יהיה במפגש הבא שלנו?? אני כבר לא יכול לחכות!

Soup & Buns (28 of 29)

אז נפגשנו לבוקר של כיף אצל אפרת במטבח-סטודיו. היא הכינה מרק ירקות איטלקי ואני הוספתי בצד לחמניות פופ אוורז (pop overs) שלמדתי להכין מהתוכנית המעולה של אלטון בראון Good Eats. יצאה ארוחה בדיוק כמו שדמיינו. הלחמניות גבינתיות וטעימות, פשוטות מאוד להכנה רק צריך לעקוב אחר השלבים החשובים. והמרק שתמצאו אצל אפרת היה עשיר, מלא בטעמים ומחמם לב ובטן. שימו לב שביום הצילומים הלחמניות לא מימשו לגמרי את פוטנציאל התפיחה שלהן כי באשמתי לא חיממנו את התנור מספיק. כמה מעלות יותר מספקות לחמניות תפוחות בהרבה. הן טעימות בכל מקרה, לזה אני יכול לערוב וגם אפרת. שמעתי שאפילו הפיצים זללו אותם. כבוד.

Soup & Buns (20 of 29)

אז הנה, ככה:

מכינים בלילה פשוטה ונוזלית שיש בה מעט שומן ואין בה חומרי התפחה. ההתפחה מתרחשת בעקבות האוויר שמוחדר על ידי ערבול במעבד מזון או בלנדר ותנור מחומם היטב מראש – הן לא נועדו להכנה במיקסר לכן. כשהתנור בטמפרטורה הנכונה (220 מעלות) הן תופחות מאוד ונוצר באמצע שלהן כיס אוויר גדול. כאן הן מדגמנות כיס אוויר קטן.

Soup & Buns (10 of 29)

חומרים ל-12 לחמניות

  • 4 ביצים
  • 2 כפות חמאה (30 גרם) מומסת
  • 2 כוסות חלב בטמפ' החדר
  • 2 כוסות קמח לבן
  • 2.5 כפיות מלח

תוספות אפשריות: כפית אורגנו / כפית רוזמרין קצוץ דק / כף עירית קצוצה היטב / חצי כפית אבק שום

Soup & Buns (6 of 29)

משתמשים בתבנית למאפינז אשר משמנים ה-י-ט-ב בחמאה ומקמחים. שימו לב שיש מעט מאוד חמאה במתכון ולכן צריך לשמן היטב אחרת תהייה לכם קטסטרופת הידבקות.

מחממים תנור ל-220 מעלות.

כשהתנור מגיע לחום המבוקש מעברלים היטב במעבד מזון או בבלנדר (כזה שעושים בו שמוזיז) את כל החומרים במשך כ-20 שניות. מיד שופכים לתוך פינכות המאפינז המשומנות ומקומחות, ממלאים אותן כמעט עד הסוף. מכניסים לתנור. התזמון חשוב – אנחנו רוצים לשמור את בועות האוויר בתוך הבלילה באפייה, לכן לא לתת לבלילה לשבת לפני ששופכים אותה.

Soup & Buns (12 of 29)

כ-40 דקות יקח להן להיאפות ובזמן הזה הן תתפחנה ותשחמנה. מוציאים, מניחים להן להתקרר ומחלצים מהתבנית בעזרת סכין דקה. הן טעימות לבד, הן מעולות כשטובלים אותן במרק, או עם חמאה וריבה או עם חביתה. או כל ממרח אחר…

Soup & Buns (16 of 29)

נהנים מכל האוכל הזה שיש לנו בחיים, מודים על חברויות מעולות וחוגגים יום הולדת לאפרת, זה היום! מזל טוב!!

Soup & Buns (23 of 29)

רוצים להיזכר במפגש הקודם של אפרת ושלי שבו הכנו פיצות מעולות? הנה – כאן!

והאם יצא לכם לראות את פוסט פורים 2014 שבו התחפשתי לאפרת? זה אחד הפוסטים האהובים עלי בהיסטוריה של הבלוג.

Soup & Buns (26 of 29)

נפילה אל המדרגה העליונה / (חב"ד) מתוך סיון הר-שפי – מאפינז כורכום טרי מלוחים-מתוקים

Turmeric Muffins (45 of 58)

Fullscreen capture 12272014 103956 AM.bmp

(ניגון חב"די, משורר לא ידוע, מופיע בספר השירה של סיון הר-שפי שמש שקהלת לא ידע, ע"מ 9, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

בוקר. הגוף התעורר אבל המוח עוד לא ולשנייה קצרצרה, נעימה ומבלבלת אנחנו רק גוף ונשימה. הנשמה עוד לא חזרה משיטוטיה הליליים. שניות של קסם אלוהי, בלבול קוסמי. סדרים שהתהפכו. הגוף שלא רגיל לחופש הזה, קורא לנשמה לחזור מהרפתקאותיה שבחסות-החשכה, והיא נשאבת בצייטנות מהמיטה, מקירות החדר, מהבגדים שעל הרצפה, מהחלונות והעיר, והעולם והשמיים שם טיילה ויצרה חלומות, ונאספת בחזרה לתוכנו דרך החורים והנקבוביות. היא מתחברת שוב בפנים, פאזל בן אלפי חלקים, מרכיבה את עצמה ואת עצמנו מחדש, ולעולם פתאום שוב יש איזו משמעות שקשורה לאתמול ולהיום ולמחר שלנו. האנושות והאנושיות נוצקים חזרה לתוכנו.

Turmeric Muffins (16 of 58)

לפעמים כל חתיכות הפאזל של הנשמה מתיישבות אחת בתוך השנייה בדיוק, בהתאמה עם הגוף. לא צריך להפעיל כוח כדי להרכיב אותן ביחד והיום החדש מרגיש מזמין ומוכן לקראתנו. לפעמים חתיכה אחת מאחרת או אבדה, נתקעה בהרפתקאה או קצת התחספסה וכעת לא מתיישבת בדיוק. או שהנשמה קצת התקמטה בלילה – אולי התכווצה או התרחבה בשיטוטיה, השתנתה, ולא מצליחה להרכיב את עצמה כמו שצריך או לאכלס את הגוף שעוד לא התרגל למימדיה החדשים. השיער לא מסתדר, הפנים נפוחות, הגוף כבד והשרירים מורגשים. הנשמה יוצאת קצת מהקווים, מגיחה מהקצוות חשופה ורגישה וככה גם היום מתחיל. תחושות אי-ההלימה והחשיפה לא נעימות.

Turmeric Muffins (12 of 58)

רגעי הקימה משפיעים על כל היום שלי ואני אף פעם לא יודע לִצפות איך הם יראו. יש בקרים נהדרים של הלימה מושלמת. אבל בבקרים שבהם הנשמה לא מתיישבת בדיוק אני מתמלא באי-נחת, בתחושה של לחץ שאני מפספס משהו, לא מספיק. מי שעוקב אחר הבלוג כבר יודע שכשאני מזהה כאלה רגעים אני מנסה למצוא להם פתרונות. ניסיתי מדיטציה על הבוקר, אבל אני לא מצליח. ניסיתי פעילות גופנית, וכמה שאני נהנה ממנה בערב, כך היא גורמת לי סבל קיומי ורחמים עצמיים על הבוקר. ניסיתי לקום ולחשוב על מה שאני מודה עליו בעולם והרגשתי אמריקאי סכריני. ניסיתי גם להזיז את הפלא-פון ולא להציץ בו מיד וזה קצת עזר. אבל עוד לא מצאתי מתכון להתחלת היום באופן שירגיש חלק ונעים ויעורר נחת ולא לחץ בימי חוסר הלימה. פתאום אני מבין הנחת תפילין (אין סיכוי…) באופן אחר לגמרי. כל בוקר לחזור על טקס נשמע לי כמו אפשרות לנחת, לתיעול נכון של האנרגיות, להרגעת הנשמה והסדרתה אחרי לילה של שיטוטים בעולם שיכול להיות מחוספס. מה אתם עושים כדי לפתוח את היום באופן מיטבי? אולי חוכמת ההמונות תעזור לי במציאת פתרון?

Turmeric Muffins (1 of 1)-4

משהו קרה לגוף שלי אחרי גיל שלושים ושינה הפכה להיות פחות חשובה. עד סוף שנות ה-20 לחיי הדבר הראשון שהייתי חושב עליו בבוקר היה מתי יהיה לי זמן לשנ"צ. הגוף שלי רק רצה לישון כל הזמן. הייתי מארגן את היום כך שאוכל לחזור הבייתה בין עבודות או שיעורים ולנוח. היום אין לי את זה. אז הייתי ישן בסיטואנות ואשראי, היום אני ישן במזומן. גם נהייתי איש של בוקר. נהנה להתעורר מוקדם גם בימי חופש. הלוואי וזה היה 5 בבוקר. מאלה שבשבע כבר רצו 5 ק"מ, עשו כביסה וספונג'ה ועכשיו יושבים עם הקפה והעיתון לצפות בזריחה. האם זה הפתרון? בוקר ארוך יותר? אבל אז מה יהיה על אהובותיי משכבר הימים, שעותיו הקטנות – הרומנטיות, הנמתחות והיצירתיות של הלילה? איך אוכל להקריב אותן בשביל שעות הבוקר של המבוגרים – המעשיות, היעילות והמדודות?

Turmeric Muffins (1 of 1)

מאז שיש לי עבודה גם יש לי שגרת בוקר קבועה. מתעורר ב-6:44, מיד שם את המקינטה לקפה ומכין 2-3 ביצים. מקשקש אותן, הופך ומכבה את האש. כך הן תשארנה חמות בזמן שאני מתארגן ומתלבש. אני חוזר כעבור 8 דקות מחופש לעבודה. חצי אבוקדו, כמה פרוסות מוצרלה או מאפין כורכום, חלב בקפה ומתיישב להתעדכן במה שקרה בשעות שהנשמה שלי התפזרה לה בעולם. יוצא מהבית ב-7:18 אחרת לא אספיק לסאבווי שישנע אותי לרכבת המדויקת שתעזוב ב-7:39 ותיקח אותי לעבודה. משהתיישבתי ליד החלון בצד שמאל של הרכבת, כך יהיה לי הנוף של ההדסון, אני יכול לנשום לרגע, יש לי 33 דקות של זמן בהייה (ומחשבות על קוסקוס כרובית).

Turmeric Muffins (10 of 58)

כל בוקר אני אוכל אותו הדבר. כבר שנתיים. גיליתי שאם אני מוריד את הלחם בארוחה ומעלה את החלבון אני מרגיש שבע יותר במהלך היום והרבה יותר טוב באופן כללי (ולמי שתוהה רמות הכולסטרול שלי הכי נמוכות שהיו אי פעם…). לקח לי זמן להגיע לתפריט הזה וקשה להזיז אותי ממנו כי הוא ממש עובד לי, לכן זה שמאפניז הכורכום האלה נכנסו בתור שחקן סמי-קבוע אומר עליהן המון. הקריטריונים שסיפקו להם כזה מעמד: אין בהם סוכר (מלבד מהפירות) שזה משהו שאני מקפיד עליו, בעיקר בבוקר אבל גם בכלל. רוב ה"קמח" שלהן הוא זרעי חמנייה ושיבולת שועל טחונים – מרכיבים עם ערך תזונתי גבוה וערך גליקמי נמוך. חוצמזה שהם מלאים בכל טוב, מלוחים ומתקתקים גם יחד וביס מהונדס של ביצה, אבוקדו ומאפין מתקרב לשלמות. הם מאפשרים גם אלתורים כל מיני. שיניתי פירות, שיניתי קמחים וזרעים וזו הגרסה שהכי נהנתי ממנה עד היום, היא גם הכי נאמנה למקור (מהבלוג הנהדר Green Kitchen Stories).

Muffins

מילה על כורכום. לי, כמו שבטח לרבים אחרים, יש אברסיה לכורכום במיוחד מאז השירות הצבאי. המתכון המקורי דורש כף של אבקת כורכום יבש. המרתי אותו בשתי כפות גדושות של שורש כורכום טרי טחון. לטרי יש טעם מתקתק ואדמתי והוא טעים מאוד בעיני, אפילו בתה. אם אין בידכם להשיג שורש טרי, המאפינז האלה טעימים מאוד גם עם אבקת כורכום רגילה. ואם בא לכם לשחק עם תבלונים אחרים, לכו על זה וספרו לי איך יצא.

Turmeric

זה המאפינז עם ה-כ-י הרבה מרכיבים בעולם. אני יודע. תכינו אותם בכל זאת, הם שווים כל מרכיב. אני מקפיא בקופסה גדולה ומפשיר 2-3 בקרים בשבוע ולפעמים גם כחטיף לפני או אחרי חדר הכושר. וכן, צריך מעבד מזון. אי אפשר להתחמק ממנו במתכון הזה לצערי. מספיק לכ-12 מאפינז.

Turmeric Muffins (18 of 58)

מצרכים יבשים

  • 1 כוס זרעי חמנייה / אגוזי לוז
  • 1 כוס שיבולת שועל
  • 2/3 קמח כוסמין מלא
  • 1.5 כפיות אבקת אפייה
  • 1/2 אבקת סודה לשתייה
  • 2 כפות שורש כורכום טרי מגורר או כף אבקת כורכום
  • כפית הל טחון
  • מעט פלפל שחור טחון

מצרכים רטובים

  • 2/3 כוס רוויון
  • 1/3 כוס שמן זית או חמאה
  • 2 בננות בשלות
  • 5 תמרים
  • 3 ביצים

לסיום

  • מעט שיבולת שועל לקישוט
  • כ-2 פטלים קפואים לכל מאפין (הכי טעים עם פטל לדעתי. אפשר גם עם אוכמניות, או פטל שחור) בשום אופן לא לוותר על הפרי!

Turmeric Muffins (42 of 58)

הוראות הכנה

את זרעי החמנייה ושיבולת השועל טוחנים ביחד במעבד מזון עד שהם מגיעים למרקם של קמח גס. מעבירים לקערה ומוסיפים את כל שאר היבשים.

Food Processor 2

כעת במעבד המזון טוחנים היטב את הבננות, הרוויון שמן/חמאה מומסת והתמרים עד שנהייה שייק חלק.

בקערית נפרדת טורפים את שלושת הביצים. מוסיפים את כל החומרים הרטובים ליבשים ומערבבים היטב.

Food Processor 3

זו לא עיסה מאוד שומנית ולכן כדאי לשמן היטב את תבנית המאפינז שלכם והכי כדאי להשתמש במאנז'טים וגם אותם לשמן אפילו.

מחלקים שווה בשווה. מטביעים כ-2 חתיכות פטל בכל מאפין ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-200 לכ-15-20 דקות עד להשחמה קלה והתייצבות של המרכז.

Turmeric Muffins (41 of 58)

מניחים למאפינז להתקרר קצת. הן הכי טעימות חמימות מהתנור, אך גם מופשרות מהמיקרו הן עובדות נפלא.

Turmeric Muffins (47 of 58)

אוכלים מאפינז כורכום טרי ומחליקים קמטים בנשמה וביום.

Earthquake / רונה קינן – סלט הדרים בקמפרי, גבינה מלוחה ונענע

Citrus Salad (34 of 42)

Fullscreen capture 11292014 125504 AM.bmp

(מתוך Earthquake / רונה קינן, מופיע בתקליטה "לנשום בספירה לאחור" מ-2004, בתרגום לעברית בשם "מבול")

אני סך כל האנשים שפגשתי והיו או עודם חלק מחיי. הם חבויים בי מסודרים מדפים, מדפים, יוצרים לעצמם נישות במקומות סודיים בתוכי. הם הולכים איתי יד ביד ברחוב, מסתתרים בתוך הצל שלי בלילות, מלווים אותי לכל מקום. כל אחד השאיר בי חותם, כל אחת שינתה אותי מקצת ועד הרבה; חברה לימדה אותי איך לשקוע בשירה ושינתה את חיי, ואחרת איך להשקיע את כל כולי במשהו שיקר לי, בלי להיבהל ממה יחשבו אחרים. חבר אחד ועוד חברה שיצאו מהארון בזמן הצבא לימדו אותי שגם אני יכול. בני זוג שהיו לי עדיין נוכחים בי, אחד נטע בי גישה פרגמטית ויעילוּת שלא הכרתי, אחר ריכך בי את היכולת לאפוף בחום ואהבה. אספתי לאורך השנים מאנשים הבעות פנים, מילים, אינטונציות וביטויים, נדבקתי בתחביבים, למדתי תבשילים. בכל פעם שאני מזהה כזה שינוי בעצמי אני טיפה נבהל, כי לא התכוונתי בכלל, ואיך זה קרה שהנה בוקר אחד אני מתעורר ואני לגמרי אני, וגם קצת מישהו אחר.

Solo Citrus

לפעמים השינויים האלה דבקים לעד, ולפעמים אני מודד אותם לשבוע יום או שעה וזונח אותם מאחור כמו את העגיל ההוא באוזן שיום אחד נפל ופשוט לא החזרתי, או המחשבה שיש רק דרך אחת לעשות דברים ומי שהוא לא כמוני טועה ולא מבין.

Citrus Salad (42 of 42)

נחמד לי לחיות באשליה שאני יודע הכל כי האפשרות לשינוי מתישה. אבל העולם מלא בדברים שלא ניסיתי עדיין, לא בדקתי ואני אפילו לא מכיר, ומי יודע, אולי הם עובדים יותר טוב ממה שאני עושה? אולי הם יעשירו את החיים שלי, יהפכו אותם ליותר מעניינים, מבריקים, משמחים? והמפתח ללמידה הזאת הוא להוריד את ההגנות לרגע ולהיפתח לעולמם של אחרים, למדוד את הנעליים שלהם, ההרְגלים שלהם והתגובות שלהם לעולם ולראות אם הם הולמים אותי. אני מודד, מותח איפה שצריך, מכווץ, מגהץ. לפעמים אני משאיר אותם ולפעמים מחליט שהם לא בשבילי ומשיל אותם מאחורי, יכול להיות שבנתיים מישהו אחר כבר אסף אותם ממני.

Citrus Salad (31 of 42)

"אני מרגיש שאתה אמביוולנטי לגבי המפגש ולכן אני נזהר לגבי תוכניות קונקרטיות" – כתב לי מישהו שניסיתי להפוך לחבר חדש. צדק. הגנתי על עצמי מפני דחייה אפשרית. הוא מצידו עשה את אותו הדבר ונתקענו. הכּנוּת האס אם אסית המפתיעה מצידו גררה תגובה דומה ממני ומיסמסה את המתח הוירטואלי, כי דיברנו על הדבר האמיתי ולא שלחנו מסרים סותרים וכפולים שמטבעם הם מעוררי חרדה. מה שהוסתר יצא אל האור ואפשר היה להתעסק בתוכן החבוי של השיחה שמשני הצדדים היה "אני רוצה שנהייה חברים אבל גם קצת מבוהל מזה ושומר על עצמי מפני דחייה אפשרית". התגובה הכנה חיווטה מחדש את הקצר ועוד באותו השבוע נפגשנו לארוחת ערב שהיא בתקווה תחילתה של חברות נחמדה.

CItrus whole and cut

מאז אימצתי את טקטיקת הכנות של הבחור החביב, והתחלתי להתייחס יותר לסאבטקסט של השיחה ולא רק לטקסט שלה ולהגיב יותר בפתיחות. זה מצריך להיות קצת יותר פגיע. אז מה? אז אני אסתכן בקצת יותר פגיעות, זה דווקא מוצא חן בעיני בעיר שכולם רק מנסים להפּיל את עורם. מה באמת הכי גרוע שכבר יכול לקרות?

Citrus Salad (2 of 3)-2

בנתיים כבר אמרתי "היה דייט נחמד אבל אני לא חושב שיש לזה עתיד רומנטי" במקום – "נדבר." ו-"הבראנצ' הפך להיות רב משתתפים מידי ואין לי אנרגיות להרבה אנשים" במקום "אני לא מרגיש טוב". וגם "עד שלא נדבר על זה שהעלבת אותי החברות בינינו לא תוכל להמשיך כסידרה" במקום פשוט לשתוק או להתנהג בתוקפנות-סבילה. בניגוד למה שנדמה, זה שיחרר אותי מהרבה לחץ במקום ליצור לחץ חדש. האמת, כך זה נראה, מצריכה פחות אנרגיה מאשר התפתלויות והסתבכויות והנחת הנחות. אני לא יודע אם החברות הזאת אכן תתממש, אבל הבחור כבר חלק ממני, תלה לעצמו איזה מדף קטן איפשהו בין הלב והמוח שלי.

Citrus Salad (12 of 42)

והנה עוד משהו שלקחתי בשנים האחרונות מאנשים סביבי. אלכוהול. בעבר לא הייתי חובב גדול, אבל החיים בניו יורק מספקים בלי סוף הזדמנויות לשתות ולמדתי אט אט מה אני אוהב ואיך לא לפחד מהבארמנים שבחיי ואני בהחלט נהנה לשתות במידה.

Citrus Salad (39 of 42)

אמריקאים שותים בלי הכרה. עוד לא פיענחתי בדיוק למה. אולי כי אסור להם עד גיל 21. אולי כי הם אומה פוריטנית והאלכוהול מאפשר להם שחרור עכבות. אולי סתם כי זה כיף להם. בכל אופן, אלכוהול כבר ככה נמצא בכל מקום אז חשבתי לעצמי למה לא להוסיף אותו לסלט שלי? קמפרי כמו נועד לפירות הדר, ובשילוב עם אשכולית אדומה הוא אחלה קוקטייל. הם מחמיאים לטעמים אחד של השני כשהם חולקים כוס, אז למה לא גם בקערת סלט? מעט הקמפרי ברוטב הזה מרומם את הסלט, שהוא גם ככה מאוד טעים, למקומות חדשים. ואם אין לכם קמפרי גם אפרול יעבוד. ויש לי תחושה שגם קאווה או שמפניה, אבל לא ניסיתי. אל תיבהלו, מדובר ב-2 כפות לסלט כוווולו. לא תשתכרו מהסלט, מבטיח.

Citrus Salad (3 of 3)-2

סלט הדרים בקמפרי, גבינה מלוחה ונענע:

מרכיבים:

  • בערך ¾ ק"ג מגוון של פירות הדר: אשכולית אדומה, תפוז, קלמנטיה, מנדרינה, תפוז דם. מה שיש אצל הירקן. מלבד אשכולית אחת שמאוד כדאי שתהייה שם, עם השאר אפשר לאלתר.
  • מעט גבינה מלוחה
  • כ-15 עלי נענע
  • 1.5 כפות קמפרי
  • 4 כפות שמן זית
  • מלח-פלפל
  • מעט קינמון

Citrus Spiral 2

את פירות ההדר חוצים ובעזרת סכין חדה, קוטמים את הראש והזנב וחותחים מהם את הקליפה. את חתיכת הפרי העירומה שנותרה חותכים לקוביות ומניחים בקערה. קוצצים את הנענע ומפוררים את הגבינה המלוחה ומוסיפים אותם. מוסיפים את חומרי הרוטב ומערבבים בעדינות. נותנים לסלט לעמוד כ-10 דקות ואוכלים. כן, השילוב של הנענע עם הקמפרי והקינמון עובד. למופת. נשבע! (ואם אין לכם קפמרי, הסלט הזה טעים גם בלי, אבל קצת פחות).

Citrus Salad (29 of 42)

אוכלים סלט מרענן של הדרים בקמפרי ולומדים משהו חדש כל יום.

אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים / ד"ר סוס – סלט כרישה בויניגרט לראש השנה

Leek Salad (34 of 37)

Fullscreen capture 21092014 230238.bmp
 
(מתוך אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים / ד"ר סוס. תרגום לעברית: לאה נאור. הוצאת כתר)

אני נמצא במושב האחורי של רכב שנוסע למקום בו מעולם לא הייתי, לסוף שבוע עם אנשים שאת רובם אינני מכיר בעיירה שהיא כל כולה בגדי ים ואינטראקציות חברתיות רבות משתתפים באנגלית  – על פניו הסיוט הכי גדול שלי בהתגלמותו. הציעו לי להצטרף ומיד אמרתי כן. החלטתי לא לחשוב על זה יותר מידי. לא לעשות מזה עניין גדול, להיחשף לחרדה שלי ולתת לה לדעוך מעצמה. הרי זה מה שאני מלמד כל לקוח שמגיע אלי עם ענייני חרדה. נאה דורש… בשבוע שלפני הנסיעה כל פעם שנלחצתי ממה יהיה שיננתי "מה הכי גרוע שיכול לקרות?" ודחקתי את החרדה הצידה, לא התעסקתי בה בכלל. אני נוסע. נואו ביגי. גיבור נוטף נונשלנט וספונטניות. חפשו אותי. שלום.

Leek Salad (5 of 37)

והנה עכשיו אני יושב במושב האחורי, בקדמי מנהלים שיחה ערה שאני לא ממש מצליח להשתתף בה ואני מבין שאני הולך לבלות סופ"ש שלם עם חבורה של בחורים שמכירים היטב כבר שנים ואין לי אפילו עוגן רציני אחד להיתלות בו. הלחץ מגיע בגל מוכר מהבטן לראש, והוא מצית את מחשבות הדאגה שלי שצועקות לי בראש בטון משכנע מידי: מה עשיתי לעצמי? מה אם יהיה נורא? מה אם אף אחד לא ידבר איתי ואהיה לבד כל הסופ"ש? ומה אם… ומה אם…? שלום חברות ותיקות – לא התגעגעתי אליכן בכלל אבל כנראה שאתן שוב פה.

Leek Salad (1 of 1)-3

והגוף מגיב בדרכו המוכרת גם: מנגן עם אצבעות הרגליים, רוקד עם אצבעות הידיים, נושך את הלחיים, מלקק את השפתיים, מעביר את הלשון על השיניים, מנענע את הרגל, שר שיר בראש, משחק בזקן, מדפדף באיי פון, מגרד את האף, מושך בשרוול…

Leek Salad (21 of 37)

כמה פעמים בחיים חרדה מנעה ממני לעשות דברים שרציתי? יותר מידי. בשנתיים האחרונות החלטתי אחרת. כמה אפשר? ובניתי לה תוכנית חשיפה והכחדה. הסופש הזה הוא ללא ספק האתגר הקשה ביותר עד כה.

כשגל הרגש סוף סוף נרגע (מרגיש כמו נצח אבל בפועל כ-20 דקות) מתעוררת בי נחישות חדשה, הרי מראש אמרתי כן כי רציתי לאתגר את עצמי. אז הנה ההזדמנות. אני הולך להסתכל על זה כמשחק. ניסוי. בעוד שבוע, חודש, שנה, חמש שנים זה לא ישנה כלום.

Leek Salad (18 of 37)

כל מה שצריך זו תוכנית פעולה טובה: את מחשבות הדאגה אני מנסה לשכנע לפנות קצת מקום למחשבות אחרות – בעצם שום דבר רע באמת לא יכול לקרות. מקסימום יומיים פחות כיפיים בחיים. אני כבר מבוגר. אני יכול גם לקום וללכת מתי שאני רוצה. בנוסף, אני מחליט להתנהג הפוך מהטבע שלי – כל פעם שארגיש שלא מדברים איתי אני אדבר עם מישהו בעצמי. אפילו על כלום, אפילו אם זה מרגיש מלאכותי, אפילו אם מה שהכי בא לי זה להוציא את האייפון ולעשות כאילו אני עסוק נורא ושקוף לגמרי. ואת הגוף אני מחליט לאלף גם כן: כל פעם שאתפוס את עצמי בהתנהגויות החרדה הטיפוסיות שלי אעצור אותן ואקח נשימה עמוקה במקום. מעכככככככככשיו. בהצלחה. מיי גוד בי וויז מי.

Leek Salad (12 of 37)פאסט פורוורד: היה סוף שבוע נחמד מאוד, מצוין אפילו. למעשה נשארתי יום נוסף. מחשבות הדאגה לא נעלמו. הן התנגנו ברקע חלק מהזמן ולפרקים גם הגבירו ווליום והשתלטו ברִשעות, אבל תוכנית הפעולה שרקמתי עבדה היטב ואיפשרה לי לנהל אותן ואפילו להנות רוב מוחלט של הזמן.

Leeks

בניסוי ההתנהגותי-קוגניטיבי הזה שעשיתי לעצמי בלטה במיוחד תוצאה אחת: השליטה על הגוף הניבה תגובות ברגש. כשהפסקתי להתנהג כאילו שאני חווה חרדה, הפסקתי גם להרגיש אותה או שלפחות הפחתתי אותה מאוד. בהתחלה, בכל פעם שעצרתי את התנהגויות הלחץ שלי הרגשתי כלוא בתוך הגוף של עצמי – מאוד מוזר לא לעשות את מה שאני רגיל לעשות מאז ומעולם – אבל כשהתרגלתי לנשום עמוק במקום, מצאתי שקט חדש ומפתיע (יש לי תחושה שאם אי פעם יהיה לי אומץ לעשות ויפסאנה של עשרה ימים התהליך יהיה דומה).

Leek Salad (24 of 37)

אז אני מקבל את השנה החדשה באופן התנהגותי, עם פחות חרדה ותוהה לגבי שלב ב' לניסוי: האם יותר התנהגויות של אהבה יגרמו לי להרגיש יותר אהבה (ומה הן בכלל התנהגויות של אהבה?)? יותר התנהגויות של שמחה יותר שמחה (אגב, כן! מחקרים מוכיחים שצחוק מלאכותי נחווה על ידי הגוף כצחוק אמיתי)? פחות התנהגויות של כעס, פחות כעס? שווה לבדוק. בכל אופן, מסתבר שכשיוצאים מגבולות הנוחות שלנו באמת מגיעים למקומות מופלאים (אגב, ספר כל כך מקסים…).

שתהייה שנה מצוינת, מלאה בגילויים חדשים ושינויים מייטיבים!

Leek Salad (30 of 37)


פעם בכמה זמן אני נעמד ב- Strand לשעה ומדפדף בספרי בישול חדשים, מצלם מתכונים להשראה ומתרשם מתמונות אוכל. ההשראה למתכון הזה היא מהספר של דייויד לייבוביץ׳ My Paris Kithcen. רק מהכותרת של המתכון ידעתי שהוא יהיה מעולה. כרישה זה הבצלי האהוב עלי והשילוב עם ויניגרט מתוחכם וביצה עבד בראש שלי עוד לפני שבכלל קניתי את כל הכרישות בניו יורק. גם קראתי שכרישה היא מאכל מסורתי לראש השנה אז שניים במכה אחת. זה יוצא כל כך כל כך טעים.

Leek Salad (22 of 37)מצרכים

  • כ-8 כרישות בינוניות-גדולות או כ-14 קטנות
  • 4 כפות שמן זית
  • 2 כפות שמן צמחי עם טעם פחות דומיננטי כמו קנולה, זרעי ענבים וכו'
  • בצל שאלוט בינוני (אפשר להחליף בכף צלפים קצוצים או לוותר)
  • 2 כפות פטרוזיליה קצוצה או עירית (אסור לוותר)
  • מעט פטרוזיליה לקישוט מלמעלה
  • כף וחצי חרדל איכותי כדוגמת חרדל דיז'ון (לא חרדל גרגרים)
  • 2 כפות חומץ שרי או חומץ בן יין אדום
  • מלח ופלפל
  • 3-2 ביצים קשות

מתחילים בהכנת הויניגרט שטוב לו לשבת כרבע שעה לריכוך השאלוט.

חותכים דק דק בצל שאלוט ופטרוזיליה, ומערבבים היטב עם החרדל, מלחפלפל והחומץ.

Leek Salad (1 of 1)-2

מזרזפים פנימה את השמנים בזמן שטורפים בעזרת מטרפה. תהליך הזרזוף האיטי והטריפה מטמיעים את השמן ויוצרים אמולסיה. שזו מילה סופר מתוחכמת (התרשמתם?) שאומרת שהשמן והחומץ מגשרים על הפערים האינהרנטיים שלהם ונקשרים אחד לשני באהבה.

Dressing  3

מורידים את הירוק של הכרישה ואת השורשים שלה. מוודאים שלא מתחבאים בלבן גרגרי אדמה. בסיר רחב מביאים לרתיחה כמה סנטימטריים של מים ומניחים את הכרישות בתוכו כשהן על סלסלת אידוי. סוגרים את המכסה ומאדים כ-15-20 (עלול גם לקחת יותר או פחות… תלוי בעובי ובכמות הכרישה) עד שסכין חדה ננעצת ללא התנגדות בקרבי הכרישה.

Leek Salad (28 of 37)

מוציאים מהסיר ומניחים לה להתקרר. חוצים את הכרישות לאורכן עם סכין חדה ומניחים בצלחת הגשה רחבה. מרטיבים בנדיבות ברוטב. מניחים רבעי ביצה קשה ומפזרים עלי פטרוזיליה קטנים.

Leek Salad (35 of 37)

אוכלים סלט כרישה בויניגרט ומכחידים חרדות ישנות.

וזו גם הזדמנות מצוינת להגיד תודה לכל הקוראות, העוקבים, המגיבות ויוצרי הקשר. נורא כיף איתכן/ם!

שנה טובה! 🙂