[הבנאדם] / נתן יונתן – קרואסון צרפתי עם שרון היינריך

Croissant (1 of 1)

Fullscreen capture 5152016 82841 PM.bmp

ׁ(מתוך נתן יונתן שירים שנשאר, ע"מ 57, הוצאת ידיעות אחרונות 2007)

שרון אומרת לכו בעקבות החלומות.

Croissant (23 of 37)

לרוב כשאומרים לי כאלה דברים אני נוהם איזו נהמה, מגחך איזה גיחוך וממשיך בחיים שלי. אבל שרון אשכרה עשתה את זה אז קשה שלא להקשיב ברצינות. היא עזבה עבודה עם קביעות במשרד ראש הממשלה וטסה לפריז לכתוב, לשקלטר, לאכול וליצור, ובעיקר לעשות את מה שהיא ממש ממש רצתה. ממרומי אמצע שנות השלושים של חיי אני נדהם מהאומץ ומתמלא השראה. פעם חשבתי שאפשר הכל בחיים, אבל ככל שאנחנו מתבגרים תמיד נדמה לי שהאפשרויות מצטמצמות.

Croissant (30 of 37)

ואני כבר מזהה איך הבורגנות משתלטת עלי אט אט. ועל כל דולר נוסף שאני מרוויח אני גם מוציא עוד חצי דולר על מותרות. ואיך משכורת קבועה, פנסיה ועוד דברים שפעם מי בכלל חשב עליהם מעניינים אותי על אמת ולא סתם דיבורי מבוגרים משעממים. איך אני כבר יודע מה אעשה בפסח הבא, ורק עכשיו נגמר אחד.

Croissant (31 of 37)

מתי בחרתי את מסלול החיים שאני נמצא בו? מתישהו אחרי שחזרתי מהטיול שאחרי הצבא התלבטתי בין לימודי פסיכולוגיה או לימודי סביבה. ההורים שלי עיקמו את האף על לימודי סביבה, אז הלכתי לפסיכולוגיה. ומאז החיים מתגלגלים וקורים והנה מעל עשור אחרי אני חי בלב ניו יורק עם בן זוג שפגשתי פה, עובד בבית החולים מאונט סייניי וכבר מדריך מטפלים בעצמי. מה היה קורה אם הייתי הולך ללמוד לימודי סביבה?

Croissant (11 of 37)

כמה פעמים בשנים האחרונות שקלתי לעזוב את העבודה שלי, להפוך להיות צלם אוכל, בלוגר, מפתח מתכונים? כמה חוות טיפוליות שמגדלים בהן אוכל ויוצרים אותו בידיים ומהאדמה ומאפשרים לאנשים שהנפש שלהם יגעה לנוח בהן כבר הקמתי בדמיונות שלי? וכמה ספרי בישול וספרי שירה? ויש גם את המסע הזה שאנחנו כבר מתכננים מלא זמן. מחוף אל חוף בין חוות אורגניות עם מצלמה וגזייה ו… זו חוויה מוזרה להיות בן אדם על כדור הארץ הזה. הכל פתוח בפנינו וגם כל כך מוכתב. המוח שלנו כל כך אוהב לייצר שגרה ובטחון.

Croissant (2 of 37)

בנתיים אני עוד פחדן, חי חיים טובים ומפנטז מידי פעם על פריצת כל גבול, ולעת עתה מתאמן דרך הגשמת חלומות קטנים. כבר סיפרתי בפוסט הקודם על תוכנית יום ההולדת ואני שמח לדווח שהיא יצאה לפועל במלוא הדרה: בית באמצע היער (ראינו דוב!), מטבח ענק (כפול 6 משלנו!), חוות אורגניות (איזה עונג לקנות מהחוואי!) ובישול ואפייה משך שלושה ימים ברצף (יהיה עוד פוסט עם כל הפרטים!). וסוף סוף הזדמנות לשיתוף פעולה עם שרון שהבלוג שלה הוא אחד המעניינים והמרגשים בנוף של בלוגי האוכל. קודם כל כי הוא כל כך שלה והאישיות שלה קורנת מכל מילה, פוסט ותמונה. אבל חוצמזה כי הוא מדווח על עולם קסום של קרמים, שוקולדים ובצקים רבוכים שאחרת בחיים לא הייתה לנו גישה אליו. תודה שרון שאת מזכירה לי כל הזמן שחלומות אפשר להגשים.

Croissant (21 of 37)

לא נפגשנו אף פעם ואני מרגיש קירבה מוזרה לשרון. שנינו ישראלים שלא גרים בארץ, שהבלוגים שלהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים, שנינו חולקים תשוקה לאוכל ולעשייה ובמיוחד לכתיבה. לשנינו מטבחים קטנטנים בעיר גדולה. אז נפגשנו מעל גלי הוויי פיי ואתגרנו זה את זו לאפות משהו איש מארצו הנוכרית אל רעהו. אני אמרתי לה עוגת גבינה נוסח ניו יורק-פריז (ואם תקליקו תוכלו למצוא את יצירת המופת שלה) והיא שלחה לי קרואסון צרפתי עם ד"ש. התוצאות לפניכם. גם אצלי, גם אצלה!

חומרים:

(המתכון לקוח מפה, עם שינויים קלים שלי)

  • 500 גרם קמח
  • 140 גרם מים
  • 140 גרם חלב
  • 55 גרם סוכר
  • 40 גרם חמאה לא מלוחה ורכה
  • 11 גרם שמרים יבשים
  • 14 גרם מלח
  • עוד 280 גרם חמאה (לפחות 82% שומן)
  • ביצה להברשה
  • כלים: מערוך, סרט מדידה, חותכן פיצה, סרגל

קרואסונים זה פרויקט של שלושה ימים ודיוק על. עושים אותם באהבה או שלא עושים בכלל. יום ראשון – מכינים את הבצק. יום שני – מקפלים את הבצק. יום שלישי חותכים, מגלגלים מתפיחים, אופים ואוכלים.

Croissant (1 of 37)

יום ראשון – מתחילים בהכנת הבצק. מערבבים את חומרי הבצק (בלי הביצה ו-280 גרם החמאה) ולשים מספר דקות. לא צריך לעבוד קשה מידי. 3-4 דקות. יותר מידי רשתות גלוטן יהפכו את הבצק לקשה לרידוד אחר כך. יוצרים מהבצק דיסקית מרובעת כמה שאפשר, עוטפים בניילון ומקררים ללילה.

Dough folding

יום שני – מוציאים את 280 גרם החמאה. חותכים ריבועי חמאה בעובי של כ1.25 ס"מ ומניחים אותם צמודים אחד לשני על נייר אפייה יוצרים מהם ריבוע חמאה אחד גדול שאורכו ורוחבו 15 ס"מ (15X15). מניחים נייר אפייה שני מעל החמאה ומרדדים את ריבוע החמאה עד שאורך הצלעות 19 ס"מ. אנחנו רוצים ריבוע מדויק, אז כעת נחתוך קווים ישרים מכל צד ונקצר את צלעות הריבוע ל-17 ס"מ. את עודפי החמאה מפזרים מעל ריבוע החמאה המושלם שלנו. מניחים מעל שוב נייר אפייה ובעדינות דופקים את שאריות החמאה לתוך הריבוע הגדול. מחזירים מיד למקרר ומניחים על משטח ישר בתוכו.

Croissant (3 of 37)

מוציאים את הבצק. מקמחים משטח עבודה בקמצנות, רק כמה שצריך. וכעת מרדדים את הבצק בניסיון להגיע עד כמה קרוב שאפשר לריבוע שאורך צלעותיו 26 ס"מ (26X26). מוציאים את החמאה הקרה מניחים אותה בצורת מעויין על גבי הבצק וסוגרים סגירת מעטפה. ארבע פינות הבצק נפגשות במרכז ריבוע החמאה, צלעות הבצק עולות אחת על השנייה מעט מנסים לאחד ביניהן בעזרת האצבעות.

Croissant (5 of 37)

כעת מרדדים רידוד ראשון. על משטח מקומח מעט בתנועות ממרכז הבצק והחוצה מרדדים את הבצק ליריעה באורך 60 ס"מ וברוחב 20 ס"מ. מתמקדים בהארכה ולא בהרחבה. כשמגיעים לאורך הרצוי מקפלים שליש ימני על שליש שמאלי, עוטפים בניילון ומחזירים למקרר. רק שהחמאה חלילה לא תימס. חוזרים על הרידוד והקיפול והמנוחה, על פי אותן מידות והנחיות עוד פעמיים (בסה"כ 3 פעמים) ומחזירים למקרר לעוד לילה.

Croissant (6 of 37)

יום שלישי ואחרון (!) – מקמחים משטח בקמצנות. מרדדים את הבצק לאורך 110 ס"מ ורוחב 20 ס"מ. אם הבצק מתנגד מקפלים שלישים אחד על השני ונותנים לו לנוח 10-20 דקות במקרר לקבל שוב גמישות. לא נאבקים בבצק קפיצי. כשמגיעים לאורך הרצוי מרימים את הבצק מעט כדי שיתכווץ בשלב זה. ככה הוא לא יתכווץ לאחר החיתוך. מיישרים קצוות. אמור להישאר בצק באורך של כ-100 ס"מ בסוף. כעת עובדים עם סרגל. בצד אחד של הבצק עם סכין יוצרים חתכי סימון כל 12.5 ס"מ. בצד השני מתחילים חתך ראשון ב6.25 ס"מ ואז ממשיכים כל 12.5 ס"מ.

CUtting

כעת בעזרת סרגל וסכין פיצה מעגלי מחברים בין החרכים ליצירת משלושים ארוכים.. מרדדים כל משולש מעט עד לאורך של 25 ס"מ. במרכז הצלע הקצרה יוצרים חתך קטן שיעזור בגלגול. מגלגלים מאיתכם והלאה מהצלע הקטנה.

Croissant (16 of 37)

מניחים על תבנית במרחק כמה ס"מ אחד מהשני. טורפים את הביצה עם כף מים ומברישים את הקרואסונים. מניחים להתפחה באזור חמים (לא חם מידי פן החמאה תימס). הם מוכנים כשמגע עם התבנית יוצר רטט בקרואסון הנע. בין שעה לשעתיים.

Croissant (22 of 37)

מחממים תנור ל-200 מעלות. מברישים בעדינות רבה את הקרוסונים שוב בביצה. אופים בין 12-20 דקות תלוי מאוד בתנור שלכם. הם מוכנים כשהם זהובים. מאפשרים לקרואסונים להתקרר מעט וטורפים מיד. מה שלא הספקתם לאכול היום אפשר להקפיא.

Croissant (29 of 37)

אוכלים קראוסון מושלם וזוכרים שתמיד אפשר להגשים חלומות.

היום יום הולדת / ברי סחרוף – לחמיות פופ אוֹוְרז ומרק ירקות איטלקי עם אז מה את עושה כל היום

Soup & Buns (24 of 29)

Fullscreen capture 2162015 84952 PM.bmp

אני לא מבין אנשים ששוכחים לאכול לפעמים. אתם יודעים על מי אני מדבר, אלה שמספרים לכם בדרך אגב כאילו נואו ביג דיל, איך אתמול הם עבדו כל היום ופתאום באמצע הלילה הם נזכרו שלא אכלו שום דבר מאז הבוקר ואז הם ה-כ-ר-י-ח-ו את עצמם לנשנש איזה משהו. באופן ברור אני והאנשים האלה קורצנו מחומרים גנטיים שונים מאוד. זן אחר של בני אדם, התפתחות אבולוציונית הפוכה.

Soup & Buns (9 of 29)

הייתי בארץ שבועיים. גם ככה ביום-יום הרגיל אני מחשב את הלו"ז שלי דרך ארוחות ונשנושים, במצוד אחר מצרכים לבישולים ובהכנת רשימות בלתי נגמרות של מסעדות שאני לא אגיע אליהן בחיים. אבל כשאני מבקר בארץ (פלוס 4 ימים בפריז בפעם הראשונה בחיים…) כל הסיפור הזה של אוכל יוצא מכלל שליטה. כי אני מאוד אוהב לאכול… אבל לא רק, גם בגלל שאוכל הוא הרבה יותר מפעולה בלעדית של הפה – הוא פעולה של הרגליים – דרכו אני חוקר וחווה מקומות, הוא פעולה של הלב – איתו אני מראה לאנשים שאיכפת לי מהם והם מראים לי, הוא פעולה של השכל – איתו אני שובר קרח בסיטואציות חדשות והוא פעולה של הידיים – דרכו אני יוצר ביחד עם אנשים אחרים. אז אתם מבינים שבאמת אי אפשר להיות מופתעים לגמרי מהאוובר וואייט שסחבתי איתי לטיסה חזרה… ולא, אני לא מדבר על מה שהיה במזוודה…

Soup & Buns (4 of 29)

כבר יש לי מסורות קולינריות כשאני מגיע. אנשים שאני מבשל איתם, אנשים שמבשלים בשבילי, אלה שלוקחים אותי למסעדות החדשות האהובות עליהן – האוכל מוצא את עצמו כמעט בכל מפגש. אחת המסורות האהובות עלי היא המפגש עם אפרת מהבלוג שכבר לא באמת צריך להציג לאף אחד –  אז מה את עושה כל היום. הייתה לנו דילמה הפעם – רצינו להספיק לפטפט ולהשלים הרבה פערים, וזה קשה בזמן צילומים ובישולים, רצינו לאכול (דה…), ורצינו גם שיצא פוסט משותף. אז אפרת הבריקה והציעה שניפגש לארוחת צהריים ירושלמית-חורפית שנכין, נצלם וגם נאכל ביחד. כל אחד הביא מתכון ומצלמה. אפרת גם סיפקה את האור, הכלים ובעיקר את הקסם שהיא מכניסה לכל דבר שהידיים שלה נוגעות בו (ואני אגלה לכם בסוד שהיום – היום! יום ההולדת שלה – איזה כיף שאני יכול לאחל לה ככה יום הולדת שמח!!)

Soup & Buns (1 of 29)

הרבה דברים אפשר להגיד על אפרת והבלוג (והספר, והמדור ו….) המהמם שלה אבל אני רוצה לספר לכם על החוויה האישית שלי איתה: אפרת נותנת לי השראה. כל מפגש איתה נותן לי פוש של מוטיבציה לעשות את מה שאני עושה יותר ברצינות ויותר טוב. איך אפשר שלא אל מול יכולות העל שלה, הרצינות שלה והכשרון הבלתי נגמר (ראיתם את התרנגול שהיא עשתה למקור ראשון לפני שבוע?!). כל דבר שהיא מניחה עליו את הידיים שלה ומכוונת אליו את עדשת המצלמה הופך לזהב. ויש בה נדיבות שאני מאוד מעריך. מכל מפגש איתה אני גם יוצא עם משימה, וכבר למדתי שמה שאפרת אומרת לי לעשות, אני עושה – בשנה שעברה זה היה לפתוח אינסטגרם לבלוג והיום זו אחת המדיות האהובות עלי. השנה זה להעמיק את הידע שלי בעריכת תמונות. מה יהיה במפגש הבא שלנו?? אני כבר לא יכול לחכות!

Soup & Buns (28 of 29)

אז נפגשנו לבוקר של כיף אצל אפרת במטבח-סטודיו. היא הכינה מרק ירקות איטלקי ואני הוספתי בצד לחמניות פופ אוורז (pop overs) שלמדתי להכין מהתוכנית המעולה של אלטון בראון Good Eats. יצאה ארוחה בדיוק כמו שדמיינו. הלחמניות גבינתיות וטעימות, פשוטות מאוד להכנה רק צריך לעקוב אחר השלבים החשובים. והמרק שתמצאו אצל אפרת היה עשיר, מלא בטעמים ומחמם לב ובטן. שימו לב שביום הצילומים הלחמניות לא מימשו לגמרי את פוטנציאל התפיחה שלהן כי באשמתי לא חיממנו את התנור מספיק. כמה מעלות יותר מספקות לחמניות תפוחות בהרבה. הן טעימות בכל מקרה, לזה אני יכול לערוב וגם אפרת. שמעתי שאפילו הפיצים זללו אותם. כבוד.

Soup & Buns (20 of 29)

אז הנה, ככה:

מכינים בלילה פשוטה ונוזלית שיש בה מעט שומן ואין בה חומרי התפחה. ההתפחה מתרחשת בעקבות האוויר שמוחדר על ידי ערבול במעבד מזון או בלנדר ותנור מחומם היטב מראש – הן לא נועדו להכנה במיקסר לכן. כשהתנור בטמפרטורה הנכונה (220 מעלות) הן תופחות מאוד ונוצר באמצע שלהן כיס אוויר גדול. כאן הן מדגמנות כיס אוויר קטן.

Soup & Buns (10 of 29)

חומרים ל-12 לחמניות

  • 4 ביצים
  • 2 כפות חמאה (30 גרם) מומסת
  • 2 כוסות חלב בטמפ' החדר
  • 2 כוסות קמח לבן
  • 2.5 כפיות מלח

תוספות אפשריות: כפית אורגנו / כפית רוזמרין קצוץ דק / כף עירית קצוצה היטב / חצי כפית אבק שום

Soup & Buns (6 of 29)

משתמשים בתבנית למאפינז אשר משמנים ה-י-ט-ב בחמאה ומקמחים. שימו לב שיש מעט מאוד חמאה במתכון ולכן צריך לשמן היטב אחרת תהייה לכם קטסטרופת הידבקות.

מחממים תנור ל-220 מעלות.

כשהתנור מגיע לחום המבוקש מעברלים היטב במעבד מזון או בבלנדר (כזה שעושים בו שמוזיז) את כל החומרים במשך כ-20 שניות. מיד שופכים לתוך פינכות המאפינז המשומנות ומקומחות, ממלאים אותן כמעט עד הסוף. מכניסים לתנור. התזמון חשוב – אנחנו רוצים לשמור את בועות האוויר בתוך הבלילה באפייה, לכן לא לתת לבלילה לשבת לפני ששופכים אותה.

Soup & Buns (12 of 29)

כ-40 דקות יקח להן להיאפות ובזמן הזה הן תתפחנה ותשחמנה. מוציאים, מניחים להן להתקרר ומחלצים מהתבנית בעזרת סכין דקה. הן טעימות לבד, הן מעולות כשטובלים אותן במרק, או עם חמאה וריבה או עם חביתה. או כל ממרח אחר…

Soup & Buns (16 of 29)

נהנים מכל האוכל הזה שיש לנו בחיים, מודים על חברויות מעולות וחוגגים יום הולדת לאפרת, זה היום! מזל טוב!!

Soup & Buns (23 of 29)

רוצים להיזכר במפגש הקודם של אפרת ושלי שבו הכנו פיצות מעולות? הנה – כאן!

והאם יצא לכם לראות את פוסט פורים 2014 שבו התחפשתי לאפרת? זה אחד הפוסטים האהובים עלי בהיסטוריה של הבלוג.

Soup & Buns (26 of 29)

שתי הוראות-קבע / דוד אבידן – לאב לואוף, ככר של פירות יבשים ואגוזים מבית הקפה צוקר

Zucker (80 of 132)-20140406

Fullscreen capture 06042014 233206.bmp

 בצוקר, בית הקפה של זהר, שעל רחוב תשע בין השדרה ה-1 ל-A, אין שלטים על המאפים השונים שמדגמנים בויטרינה המהפנטת פיתוי מאופק ומסוגנן. מי שרוצה לדעת מה כל דבר יצטרך לשאול. זהר מספרת שיש כאלו שנבהלים כל כך מהצורך באינטראקציה מילולית שהם עושים אחורה פנה. בילינו שני בקרים ביחד במטבח של בית הקפה האיסט וילג'י וצילמנו מתכון אחד מעולה. זהר יצרה בית קפה שהוא סלון נינוח ומואר שמגישים בו מאפים שנאפים במקום, קפה משובח, ובעיקר נחת ואנושיות. השיחות שלנו נעו לאורך ולרוחב ולעומק של החוויה של ישראליוּת-אמריקאית, או אמריקאיוּת-ישראלית. ואולי פשוט של החוויה האנושית בניו יורק שהטכנולוגיה קצת סובבה לה את הראש. כשיצאתי חזרה הבייתה עמוס ב-600 תמונות, בחלה חמה ובלאב לואוף טרי נשארתי עם הדמות של זהר בבית הקפה, עם השיחה הנעימה, עם הרוגע המדבק שלה, ועם האנושיות ששפעה ממנה. נשארתי גם עם המחשבות על האינטראקציות שבחיי ועל הטכנולוגיה שמולכת על רובן.

Zucker together 10

האייפון רוטט ממסרון ומתחילה חגיגה של טקסטים כי זה שרשור קבוצתי. באותו הזמן מגיעה הודעה בפייסבוק מחבר שמזמן לא דיברתי איתו… מישהו אחר עולה מולי בג'י טוק והסקייפ מודיע לי מי און ליין. בשעה האחרונה קיבלתי 10 אי מיילים ל-4 תיבות שונות. האיי פד שזה עתה קיבלתי מצפצף בקול לא מוכר, כנראה אתר ההכרויות החדש שנרשמתי אליו. האינסטגרם שולח לבבות ועוד קורא אהוב השקיע מזמנו וכתב תגובה בבלוג (אני כל כך אוהב תגובות!). ואני בכלל מדבר בטלפון עם ההורים. גירוי תמידי. או בעצם, הסיכוי לגירוי תמידי. המוח מתמכר לחפש אותו כל הזמן וכשהוא לא קורה באופן ספונטני, דוחף אותי לייצר אותו באופן עצמאי או לפחות ללחוץ על כפתור האייפון בתקווה שבמקרה פספסתי משהו.

Blueberry (6 of 6)-20140406

הטכנולוגיה עושה בשבילי המון. פייסבוק איפשר לי להתחבר עם אנשים שאחרת לא הייתי מגיע אליהם בניו יורק והחיש את הקליטה שלי בעיר. הבלוג שינה את החיים שלי. אתרי היכרויות אינטרנטיים, שיש להם מקום חשוב בקהילה הגאה, הכירו לי בני זוג שאחרת לעולם לא הייתי פוגש. בכל רגע נתון אני יכול לתקשר באלף דרכים עם האהובים שלי בארץ בחינם. זה די מדהים…

Zucker together 7

מה בכלל אנשים היו עושים לפני שהייתה את כל הטכונולוגיה הזאת? אהה, הם אשכרה היו מדברים אחד עם השני בטלפון ופנים אל פנים ויוצאים מהבית. מעניין… לחרדן חברתי בפוטנציה שכמוני מאוד נעים להסתתר מאחורי מסך כדי לתקשר. מהנוחות של הבית אפשר לשקול מה לכתוב, למחוק תגובות, להפגין קצת יותר אומץ, להיות מוגן. מצד שני, איזה מוזר זה ללכת ברחוב ולא לדעת את הכיוון ולהתייעץ עם מכשיר במקום עם אדם. או לשבת במסעדה עם חברים ושכולם לוטשים עינים ב…פלאפון שלהם (שמועות אומרות שבסיליקון ואלי כולם שמים את הפלאפונים שלהם בערימה והראשון שמרים את המכשיר שלו משלם על הארוחה), או ללכת לגיי באר השכונתי ולראות שכולם עסוקים בלהסתכל מי חתיך וקרוב… באפליקציות תלויות מרחק בפלאפון. חלאס, חברה, כולם פה הומואים. באמת. תרימו את העיניים לשנייה, אולי גם תכירו מישהו.

Zucker Together 3

ולפעמים יש שקט. האייפון נדם, הפייסבוק מת, כולם אפורים בג'י צ'ט ואני נשאר עם עצמי. עצמי הוא חבְרה מאוד טובה, אל תבינו לא נכון, אבל אותו עצמי גם התרגל לגירויים טכנולוגיים בלתי פוסקים, לתחושת השווא, האמתלה שאפשר לא להיות לבד אף פעם. דור של לא-לבדים, של חברים בלהקות-וירטואליות, קהילות-מדומיינות. תמיד ידעתי להיות לבד היטב. התגאתי ביכולת הזו, בנוחות שלי עם עצמי. היום אני רואה שהאייפון, המחשב, האייפד קצת שיבשו לי אותה. אני מסמן לעצמי את הרצון והצורך למצוא לפעמים את הלבד שלי מחדש ומבין שהם קשורים בלרופף את הקשר בין המוח, האצבע והטכונולוגיה.

Blueberry (2 of 6)-20140406צוקר הוא חוויה אנושית קודם כל. הוא לא רשת ואי אפשר להיות בו אנונימי. האינטראקציה מתחייבת. נעים לשבת, טעים לאכול, מרגיע לספוג את האווירה. זהר שהיא בכלל שפית בהכשרתה ולא אופה, היא גם אמא לשלושה ילדים. צוקר פתוח שנתיים וחצי ויצר סביבו בזמן הזה קהילה אוהבת ומעריכה של לקוחות קבועים. המאפים ישראלים במהותם ולא עברו אקלום לטעם האמריקאי, תודה לאל (וכל מי שמספר לכם שמומופוקו מילק באר זה ה-מקום ממש לא יודע על מה הוא מדבר) אני ממליץ בחום לכל מי שמבקר בעיר ומסתובב באזור להיכנס למנה של אספרסו ואנושיות לצד המאפה.

Blueberry (5 of 6)-20140406

לאב לואוף, קיבל את שמו כשזהר הביאה אותו איתה לטיול רגלי כתחליף לחטיפי אנרגיה שהיא לא אוהבת. הקבוצה התלהבה ונתנה לו את השם המתקתק. בין ביסקוטי לחטיף אנרגיה, הפרוסות הדקיקות נהדרות. הצלחתי להצדיק את האכילה שלהן בכל שעות היממה. בבוקר עם הקפה, בצהריים כדי להרים את המורל בעבודה, ובערב לפני ההליכה לחדר הכושר.

Zucker (58 of 132)-20140406

המתכון בסך הכל גמיש ומאוד פשוט להכנה. החלק הכי מסובך הוא החיתוך.

לאב לואוף – מספיק לשתי תבניות קטנות של לואוף, או תבנית אחת גדולה.

מה תצטרכו?

300 גרם פירות יבשים שאתם אוהבים ללא חרצנים. אנחנו השתמשנו בתמרים, דבלים ומשמשים מיובשים.
300 גרם אגוזים ללא קליפה, שוב לבחירתכם. אנחנו השתמשנו בלוז, שקדים ואגוזי מלך. פקאנים ופיסטוקים מככבים אצל זהר כשהיא מכינה את הלאב לואוף בבית.
2 ביצים
3/4 כוס קמח לבן או קמח כוסמת (לא כוסמין!) לגרסה ללא גלוטן
1/2 כוס סוכר לבן 

Zucker (29 of 132)-20140406

מערבבים את הקמח, הביצים והסוכר.

Zucker (18 of 132)-20140406

מערבבים פנימה את הפירות היבשים.

Zucker (38 of 132)-20140406

מניחים חתיכת נייר אפייה בתוך התבנית ומשמנים מעט כדי להקל על ההוצאה.

Zucker (49 of 132)-20140406

מחלקים שווה בשווה את הבלילה בין התבניות ומשטחים.

Zucker (50 of 132)-20140406

מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ואופים כ-45 דקות. אם אתם עושים תבנית אחת גדולה, ייתכן שתצטרכו להאריך את זמן האפייה. אחרי 20 דקות מסובבים את התבניות בתוך התנור כך שמה שהיה קדימה יהפוך להיות אחורה ולהיפך.

Zucker (115 of 132)-20140406

הלואוף משחים והופך להיות קפיצי ויציב למגע.

Zucker Together 11

מוציאים ומקררים. הכי טוב לפרוס אותו יום אחרי, אבל אם אי אפשר להתאפק מחכים כמה שעות עד לקירור מוחלט והתייצבות.

חשוב לחתוך לפרוסות דקות וכאן הקושי הגדול ביותר במתכון. צריך סכין משוננת טובה. כשזהר חותכת זה נראה פשוט. לי לקחו כמה נסיונות. ההבנה שלי היא שצריך לנסר את החתיכות בלי להפעיל יותר מידי לחץ. כלומר לתת לסכין לעשות את העבודה ולא למשקל של היד.

Zucker (65 of 132)-20140406זהו. מחזיק מלא זמן בקופסא אטומה אם מצליחים להתאפק.

Zucker (81 of 132)-20140406

אוכלים פרוסות דקיקות של לאב לואוף, מנהלים שיחה פנים אל פנים, מרחיקים את הטכנולוגיה לרגע או שניים.

Zucker (93 of 132)-20140406

נב – כתבתי מניפסט שלם על אי אכילת סוכר לפני כמה פוסטים ומאז פרסמתי שלושה מתכונים מתוקים. סכר הסוכר נפרץ. אז אני מודע לחוסר היושרה וגם חי איתו בשלום. בקרוב נשוב לתלם המלוחים.

אפשר למצוא את צוקר כאן: 

Zucker

433 .E 9th St
New York, NY 10009
(יעזור לי אלוהי הוורדפרס, לא מצליח בשום אופן לשים את ה-433 לפני שם הרחוב, שם הוא אמור להיות)
ועוד נב אחד קטן לסיום – הקשר היחיד שלי לזהר הוא שאני מאוד אוהב את בית הקפה שלה, אז ביקשתי ממנה להכניס אותי למאפיה שלה ולתת לנו מתכון והיא הסכימה. לפני כן לא הכרנו. אז רק רציתי שתדעו, כי לא רק התוצר חשוב אלא גם המניע.

Air / שירה אכילה: בצקניות נוקדלי הונגריות והפרויקט המוזיקלי MOAN.

IMG_3475-20131025
 
Air
 
,Don’t move, don’t eat, don’t drink, breath slow
.Don’t let the monster in your stomach grow
,It’s small now and shy but it gets bigger as you wane
.It’s feeding off your tensions insecurities and pain
,It will invade your every organ take possession of your brain
.you've met before, you know its plan not resisting is insane
 
.Rip it out, choke it off, toughen up, lose that grin
.No one's coming, it's just you, rescue comes from within
 
.Don’t move, don’t eat, don’t drink, breath slow
.Don’t let the monster in your stomach grow
.It’s small now and shy but it gets bigger as you wane
.It’s feeding off your tensions insecurities and pain
You thought you're in control, you thought that you were tough
.now you're losing your perception, you're getting out of touch
 
.Rip it out, choke it off, toughen up, lose that grin
.No one's coming, it's just you, rescue comes only from within
 
,If you focus you might do it, if you're mindful you will win
.But instead of inhale-exhale you're left panting pale and thin

מבחינתי זה הכל זה התחיל לפני 9 חודשים, ישבתי בחדר של אחי הצעיר והמוכשר ביחד עם התאומה הלא פחות מוכשרת שלו, והקשבנו למוזיקה שהוא עובד עליה כבר הרבה זמן. אני מודה שבשלב מסוים לא הצלחתי להסתיר את הדמעות שנזלו לי מהעיניים, כי מי ציפה שמהילד הזה, שבראש שלי עדיין תקוע איפשהו בין כיתה ד' ל-ז' יצאו כל כך הרבה רגש, בגרות וכשרון. כך הכרתי את הפרויקט המוזיקלי שלו MOAN – THE MOSES PROJECT. ואז הוא אמר שמוזיקה, נגנים, וזמרת – כל אלה יש לו, אבל מילים לשירים הוא עוד מחפש. הצעתי לכתוב לו. כי רציתי, לא כי ידעתי לכתוב או אי פעם כתבתי. ליטל דיד איי קנואו שעם החזרה לניו יורק, החיים שלי ישתנו במהירות ואני אהפוך שוב לרווק. אז פרידות זה חרא וזה, אבל מסתבר שזה אחלה חומר לכתיבה. ככה נולד AIR. גיא התלהב, ופתאום יום אחד קיבלתי קישור לקובץ שכשפתחתי אותו לתדהמתי, וכן, תדהמה זו לגמרי המילה המדויקת פה, המילים שלי נשמעו בקולה של דנה המוכשרת ללחן שהם כתבו.

IMG_3310-20131025 יש פעמים נדירות כאלה בחיים שדברים פשוט קורים מעצמם, שהכל מתיישב במקום בלי מאמץ. בחיים לא חשבתי שאני אכתוב שיר. ושהוא יולחן. ואז עוד יהיה לו קליפ. ולא סתם קליפ. קליפ מטורף! והנה זה קרה, כי כולנו היינו ברגע הנכון במקום הנכון, פיזית וגם מנטלית. אז הנה הקליפ:

אני לא הייתי שותף לעשיית הקליפ – רבים וטובים אחרים היו. כשנחשפתי אליו מה שהכי ריתק אותי (מלבד כמובן זה שהויז'ואלז' פשוט יפיפיים) הוא שבסיוטים שלי, אלה שחוזרים מידי פעם – אני מטפס בגרם מדרגות בלי קירות מסביב, בלי מעקה ולא מצליח לעלות כמו שצריך, מפחד מנפילה. ככה החרדה הפרטית שלי. ומהסיוטים שלי, דרך מילות השיר, היא הגיעה ישר לתוך הקליפ. מפחיד ומרגש ומרתק.

 veggies together

אז לרגל שיר על חרדה, והחרדה מפני החשיפה שלו… גם מתכון שיש בו אלמנט לא קטן של חרדה. וכדרכה המעצבנת של חרדה, הדרך היחידה להתגבר עליה היא להתעמת איתה, להיחשף אליה ולתת לה לדעוך מעצמה. נוקדלי הונגרי, או כמו שהיו קוראים לו בבית של הדודים שלי, גלושקה. בצקניות שקשה להפסיק לאכול, שהן בעצם מן פסטה ביתית קלה ומהירה. אפשר לשלב אותן עם כל מיני רטבים. כשאני גדלתי אכלנו אותן עם רוטב פשוט של פלפלים. אבל הן באות גם טוב מאוד ליד הגולש עם הרטבים שלו… או רטבים אחרים, בגלל הצורה הלא אחידה שלהם, ושטח הפנים המחוספס הן קולטות את הרוטב יפה מאוד. לא היה משהו שייחלתי לו יותר אז בתור ילד (טוב, אולי חוץ מפחית קולה, הגביע הקדוש של הילדות שלי…) אולי בעיקר כי אצלנו בבית הפולני/גרמני/רומני החרדה של שליקה של בצק במים רותחים מנעה את הכנת המעדן, ככה שהייתי לגמרי תלוי בכוחות הונגריים חיצוניים להשגתו. לא עוד!

cutting the pipel

זה כל כך פשוט שזה כמעט מביך שלקח לי כל כך הרבה זמן לנסות. כל סיפור הכנת הנוקדלי לוקח בערך 20 דקות. וגם זה כולל 10 דקות של לתת לבצק לנוח ולמים לרתוח. אז הנה חרדה אחת שהתגברתי עליה. מה החרדה המטבחית שלכם שאתם צריכים להסתכל לה בעיניים?

בעקרון – מכינים בצק פשוט ודביק, מגרדים אותו לתוך סיר מים רותחים ושולים את הבצקניות מהמים כשהן צפות + שלוש ארבע דקות בישול.

מה צריך לכ-3 מנות בינוניות (זה כבד. לא מומלץ לאכול את זה בכמות גדולה מידי – מנסיון).

לבצק:
כוס קמח
רבע כפית מלח
ביצה אחת
חצי כוס מים
קוביית חמאה קטנה

 IMG_3340-20131025

לרוטב פלפלים פשוט:
פלפל וחצי – השתמשתי בצבעוניים פה בשביל הצילומים, אבל אפשר כמובן בצבע אחיד
בצל בינוני-קטן
2-3 שיני שום
עגבנייה קטנה
2 כפות שמן

 IMG_3223-20131025

את הרוטב מכינים ראשון כי לוקח לו יותר זמן. אני פשוט חותך את הכל, מחמם שמן על המחבת ומכניס את הכל ביחד. הרעיון פה הוא פחות לטגן ויותר לאדות ולהגיע לרוטב. לא מנסים להגיע להשחמה, אלא לריכוך ובישול. אז נותנים לזה לשבת מכוסה במחבת/סיר כ-10 דקות תוך ערבוב מידי פעם ואחר כך מוסיפים כ-3/4 כוס מים, מלחפלפל ונותנים לזה להתבשל עוד כ-20 עד ריכוך מלא. זהו.

 spirals

לנוקדלי – מרתיחים הרבה מים בסיר גדול עם מלח, משל הייתם מכינים פסטה.

מערבבים את חומרי הבצק ביחד עד שהם אחידים. לא מערבבים יותר מידי. נותנים לבצק לנוח 10 דקות. יוצא בצק דביק שאי אפשר להתעסק איתו בידיים. מזל. כי לא צריך. בניסויים שלי הוספתי לבלילה גם עשבי תיבול. זה יוצא נחמד מאוד. הכי מוצלח היה הבזיליקום. אתם מוזמנים להיות יצירתיים.

 doughh

עכשיו משטחים את הבצק על קרש חיתוך ובעזרת סכין מגדרים בצקניות בגדלים שונים לתוך הסיר. הסוד הוא לטבול את הסכין בתוך המים הרבה מאוד, ככה הבצק לא נדבק ואפשר לעשות חתיכות קטנות. אבל אם יוצאות חתיכות גדולות, אל תתבאסו, הן טעימות מאוד בעצמן. פשוט אל תראו אותן לאף סבתא הונגריה, פן תקבל שבץ. תראו, צילמתי וידאו כדי להסביר יותר טוב איך לעשות את זה!

נותנים לנוקדלי להתבשל ולצוף בסיר, חלק מהחתיכות קצת נדבקות לתחתית הסיר, עוזרים להן לצוף. כשכל החתיכות צפות מבשלים עוד 3-4 דקות כדי להיפתר מהטעם של הקמח הנא. מסננים ושוטפים במים קרים. השטיפה חשובה, אל תוותרו עליה, היא מורידה שכבה רירית שמצטברת על הבצקניות. שטיפה מהירה. זה הכל. נפתרים ממים עודפים, מעבירים לקערה, מערבבים פנימה קוביית חמאה קטנה כדי שלא ידבקו, ובשביל הטעם. מערבבים את הרוטב. מגישים.

 cooking

אוכלים נוקדלי שעשינו בעצמנו וחושבים על דברים שפשוט קורים בלי שתכננו ועל הכנעה של החרדות שלנו.

IMG_3470-20131025