החיים שיש לך / יונה וולך – פניני בלסמי בשמן בזיליקום זוהר

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)-2

Fullscreen capture 792016 33725 PM.bmp

(מתוך תת הכרה נפתחת כמו מניפה / יונה וולך ע"מ 237, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1992)

שאריות של ילדות נמצאות בתוך כולנו. רסיסים של האהבות שאהבו אותנו, הליטופים שניחמו אותנו, הידיים שערסלו אותנו בחום. כל תא על פני הגוף שלנו הוא ארכיון למגע שנגעו בנו כל חיינו.

Balsami Pearls JPEG (14 of 66)-20140430

כל חוש הוא ספריה של זכרונות, מקוטלגים לפי ניחוחות, תחושות, צלילים וטעמים. הנקבוביות זוכרות, העור עוד מתמסר, החלל שבתוך הפה מגיב כמו שהוא יודע עוד ממזמן ופרוזדורי הריחות שבאף מפעילים רשתות עבותות ועמוקות של זכרון. החוש מקטלג את הרגש והרגש מאכסן את הזכרון.

Balsami Pearls JPEG (6 of 66).jpg

כמו בבושקה. אני אחד גדול ובתוכי קטַנים-קטֵנים והולכים. לא איברים פנימיים בי אלא יובלים שהיו והתקבעו ונותרו חיים דוממים או חיים בועטים או חיים מקפצים ורוקדים. מאובנים יובליים שמתעוררים לפעמים וקשה לצפות מראש בכל סיטואציה מי מהם יגיב.

Balsami Pearls JPEG (7 of 66)-20140430

גן ילדים קטן יש בתוכי, משפחה מרובת ילדים. כל אחד רוצה תשומת לב, כל אחד זוכר, לא מילים, או אירועים אלא תחושות, ומצבים קיומיים.

אני הילד התמים שבגן רחל ניסה לחפור בחול לעומק עד שיגיע לצד השני של העולם

והילד המבויש שבגן ציפורה צעקו עליו שיפסיק לחטט באף

ופעם נתנו לו מרשמלו כי כל כך לא רצה להיפרד מאבא שלו בבוקר אחד מאוחר

Balsami Pearls JPEG (16 of 66)-20140430

אני הילד המבוהל כשבכיתה ב' הגיע באיחור לבית הספר בעולם שמדבר שפה שהוא לא מבין ונשלח להירשם במזכירות ודמעות זלגו מעיניו ובסה"כ המזכירה רק הייתה צריכה לעשות וי

ואותו אחד מתלהב שהיה רוקד בהפסקות בהרקדות למרות המבטים והלעג והחברה שיצקה לתוכו בושה לאט לאט עד שיום אחד הפסיק

אני הילד השמח שהולך עם אבא לשוק כל שישי אחר הצהרים כשהמחירים זולים ומקנח את הביקור בביסים מעגבניה ומיד מבצל ירוק כדי שיספיקו להתערבב בפה.

Balsami Pearls JPEG (4 of 66)-20140430

וגם הנער החרד שבטיולים של התנועה פחד יותר מכל מהנסיעה באוטובוס כי מה אם אף אחד לא ישב לידו

אני התיכוניסט המבועת שמקבל צו גיוס ראשון ונכנס מתחת לשמיכה מבוהל מהחיים והטרטורים והרובים

אני החייל הרגשן שיורה בפעם הראשונה בנשק ומההדף ואבק השריפה והכוח הבלתי נתפש בקצה האצבע מזיל דמעות והמפקד שלו קצת מרחם עליו ובעיקר צוחק עליו לפני כל שאר החיילים

אני בן העשרים וקצת האמיץ שהחליט יום אחד, מי יודע איך, לעזוב את כל הידוע ולטוס לניו יורק לחיים בלתי מוכרים.

Balsami Pearls JPEG (31 of 66)יש כל כך הרבה ממני. חוויות רגשיות שהתקבעו ונותרו כמו שהן. נטועות עם רגל אחת בעבר ואחת בהווה והן מי שאני. ולפעמים זה המבוגר של כאן ועכשיו שמצליח להגיב לסיטואציות ולפעמים זו אחת מגרסאות העבר שלי. הנער המבוהל הוא שמגיב לאנשים חדשים שאני פוגש. והילד המתלהב הוא זה שמצליח בכל מקום עבודה למצוא את הלהט, והאני של עכשיו צריך לעשות כל הזמן משאים ומתנים עם כל האניאיים האחרים כדי שיתנו לו לפעמים פשוט להיות ולפעול מתוך הרגע, בלי כל משאות העבר.

Balsami Pearls JPEG (63 of 66)-20140430.jpg

ובעיקר אני לומד עם השנים שאני צריך לתפוס את עצמי כשעולה איזה זכרון מביך, מעורר בושה וכעס ואולי רחמים, והרי החיים מלאים באלה. לתפוס את עצמי כשהם מגיעים ומפעילים אני ישן שהופך להיות כאן ועכשיו ולתת לו, ליובל ההוא, איזו חוויה אחרת. לשלוח לו הבנה וחום, חמלה ונחת. להגיד לו עשית הכי טוב שיכולת באותו הרגע, ולתת לו לנוח. ללמוד להניח. כי הגרסה הזאת שלי באמת עשתה הכי טוב שיכלה באותו הרגע ולא טיפה פחות.

זה מצריך איזה רגע של מודעות, הבנה שאו-הנה זה ההוא מגיל 14 שמרים את הראש כרגע ומכניס הילוך.  ואז למצוא איזה דיבור שיעבוד איתו והפעם במקום לכעוס עליו ולהשתיק אותו –  להבין, לאשרר, לוותר לו.Balsami Pearls JPEG (17 of 66)-20140430אז אני לומד לחיות עם עצמי היום ועם כל האניאיים שהולכים ושבים. זו לא אשמתם שהם כאלה. כמו רוחות רפאים שנותרו בעולם שלנו כי לא סיימו משהו, כך החלקים האלה בנו נותרים לא פתורים וחוזרים ושבים. המטלה שלנו היא ללמוד לשחרר אותם, ואולי זה לא לשחרר אלא דווקא להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מאיתנו. צמוד צמוד.

Balsami Pearls JPEG (10 of 66)-20140430


פניני בלסמי

אלגנטיות ואסטיות וכל כך קלות להכנה.

  • 1/2 כוס חומץ בלסמי
  • 1.5 גרם אבקת אגר אגר
  • 1 כוס שמן זית (נחוץ לתהליך ההכנה, אחר כך ניתן לעשות בו שימוש חוזר)
  • כוס גבוהה יחסית
  • טפטפת או מזרק

ראשית ממלאים כוס בשמן זית ומכניסים למקפיא. השמן צריך להיות קר מאוד אך לא קפוא לגמרי, עכור ולקראת קפיאה. מטפטפים את החומץ החם לתוך השמן ומהקור החומץ מתגבש. כשעה במקפיא מספיקה.

Balsami Pearls JPEG (42 of 66).jpg

הוראות: מערבבים בסיר את האגר אגר והחומץ ומביאים לרתיחה תוך כדי בחישה. חשוב להביא לרתיחה אחרת האגר אגר לא מכניס להילוך ראשון ולא יניע את תהליך ההתגבשות. מערבבים תוך כדי רתיחה כ-2 דקות. מכבים את האש ונותנים לחומץ להתקרר מעט, כעשר דקות.

מעבירים את החומץ שרתח לבקבוק טפטפת או למזרק אם יש לכם. מוציאים את השמן מהפריזר ומתחילים לטפטף לתוך השמן. משחקים עם הלחץ ליצירת פנינים בגדלים שונים. נותנים לפנינים להתקרר לגמרי ואז דגים אותן בעזרת כף מחוררת או שמסננים עם מסננת דקה. אפשר לשטוף אותן במים אם רוצים. אפשר גם לא.

basil oil

לשמן בזיליקום זרחני

שוטפים צרור של עלי בזיליקום, מפרידים לעלים ומניחים בקערה חסינת חום. מחממים חצי כוס שמן זית בסיר. השמן לא צריך להיות לוהט – מספיק חם שכשמכניסים לתוכו עלה יהיו מעט בועות, לא סערה שלמה. יוצקים את השמן על עלי הבזיליקום. למה? כי החום משמר את הצבע של הבזיליקום ועוזר לטעמים שלו לחדור לשמן. מכניסים את העלים עם השמן למעבד מזון וטוחנים היטב. מסננים בעזרת בד גבינה, פילטר קפה או מסננת עדינה.

Balsami Pearls JPEG (26 of 66)

חותכים פרוסות עגבניה, מניחים מעל פרוסות מוצרלה איכותית ופניני בלסמי מעל. יוצקים מסביב שמן בזיליקום. מתענגים.

Balsami Pearls JPEG (60 of 66)אוכלים פניני בלסמי ברוטב בזיליקום זוהר ואוספים באהבה ובסבלנות את כל האניאיים שלנו.

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)

ותודה לאחי הסוּפר מן שבזכותו המתכון והביצוע המדויק.

שירה יום יומית / סוקה – פנקייקרפ צרפתי מקמח חומוס (ללא גלוטן!)

IMG_8031-038

הסוקה (Socca) הוא מן פנקייקרפ מלוח ומופלא שעשוי מקמח חומוס, מים, שמן זית, מלא פלפל שחור ומלח. זהו. גוגל מספר לי שהוא מאכל שמגיע מחבל הארץ ניס שבצרפת. אני מעולם לא הייתי שם אז אני לא יכול להשוות למקור הרומנטי שעשוי בעץ לבנים ונאכל בפינת רחוב צרפתית. מה שכן כבר הרבה זמן לא התרגשתי ככה מלחזור הבייתה ולהכין ארוחת ערב, יום אחרי יום אחרי יום. הוא כל כך פשוט להכנה ויש לו שילוב מושלם של מרקמים מתפצחים ורכים ושל טעמים חזקים אך יחד עם זאת עדינים. והוא הולך מעולה עם כוס של יין אדום. באמת שמזמן לא שמחתי ככה ממאכל חדש שנכנס לחיי. וזה קרה לגמרי במקרה מקישור לבלוג של חברה של חבר של חברה. והוא ללא גלוטן. וטבעוני. מה עוד אפשר לבקש? מה?! אז לכבוד מאכל יום יומי אך מרגש, גם אוסף של שירה יום יומית אך מרגשת.

IMG_7941-021

אוֹרי לימדה אותי להקשיב למילים של שירים. לפני זה הייתי מתמסר למוזיקה ומזמזם את המילים, אבל לא ממש מקשיב להן, גם אם ידעתי אותן בעל פה. ואז ראיתי שהיא עושה את זה, וכמו כל דבר שהיא עושה, זה היה נראה לי הכי נכון. אז התחלתי גם להקשיב למילים של שירים. הרבה פנינים יש שם וזה משנה לגמרי את החוויה. אני מאוד אוהב "שירה" (יעני poetry, עוד מילה שחייבים כבר לעברת, הצעות מישהו?), אבל כשאני קורא "שירה" אני מצפה להתרגש בצורה מסוימת. כשאני מקשיב לשיר ברדיו, פחות. אז נכון שיש מלא שירי משוררים שהולחנו וזה נפלא, אבל אני רוצה דווקא להתמקד בלא משוררים. או אולי פסאודו משוררים, או פואטיקנים הפעם. יש כל כך הרבה יוצרים צעירים שבתוך השירים שלהם מסתתרת פואטיקה נפלאה. עשיתי אוסף של ציטוטים אהובים עלי במיוחד וזה יצא מלא ולא הצלחתי לאגד אותם לכדי משהו קוהרנטי, אז ניקיתי קצת ושיחקתי קצת ופתאום יצא מן סיפור על אהבה מנקודות מבט שונות, מתחילתה הבודדת דרך הרומנטיקה והיום יומיוּת ועד לסוף העוקצני וההתחלה מחדש. זה לא אוסף שמתיימר להקיף איזה משהו, או להכיל איזה משהו. סתם לחגוג טיפה פואטיקה של יום יום.

שירים לשירה יום יומית

עכשיו אפשר להתפנות לאוכל. סוקה. פשוט פשוט פשוט. יחס של אחד לאחד של מים וקמח חומוס. על כל כוס קמח, שתי כפות של שמן זית. אם אתם מתקמצנים על הקלוריות כף וחצי. אי אפשר פחות. מצטער. מוסיפים ים של פלפל שחור, ומלח.

IMG_7841-005

מה צריך? אלה כמויות לשלושה פנקייקרפים, מספיק לשני אנשים לארוחה קלה.
 
  • כוס קמח חומוס
  • כוס מים
  • 3/4 כפית מלח
  • כפית פלפל שחור גרוס עבה, לא האבקה!
  • 2 כפות שמן זית לבלילה ועוד כפית עבור טיגון כל סוקה
תוספות אפשריות: בצל סגול ורוזמרין. או כל דבר אחר שבא לכם, בעצם… אני מציע בפעם הראשונה לפחות להכין נטורל. אפשר גם להשתמש כבסיס לפיצה חסרת גלוטן.
 
לסלט מעל:
הרבה רוקט טרי טרי, מלח, פלפל, שמן זית, לימון ואם יש גירודי פרמז'ן ו/או צנוברים בכלל האושר יגלוש מהאוזניים.
 
IMG_8020-036

מכניסים לקערה את קמח החומוס, המלח והפלפל ומוסיפים את המים תוך כדי טריפה. מערבבים טוב טוב שלא יהיו גושים.

page

 כן, זה הרבה פלפל, אתם צודקים. צריך להרגיש אותו בכל ביס.

pepper

כשאין יותר גושים, מוסיפים את שמן הזית ומערבבים שוב עד שהוא נטמע לגמרי.

IMG_7909-015

נותנים לבלילה לנוח כעשרים דקות. זה מסמיך בזמן הזה, אז נותנים עוד ערבוב לפני הבישול.

עכשיו יש שתי אפשרויות הכנה, טיגון במחבת ואז סיום בגריל או אפייה וגריל. תכלס, הטיגון יותר יעיל, אם כי פחות מסורתי.

על הגז: מחממים היטב מחבת על האש, אם יש אחת כזאת יצוקה זה מעולה. אם לא, אז לא. מוסיפים כפית שמן זית ומכינים כמו פנקייק.

IMG_7967-026

זה לוקח 2-3 דקות בכל צד. הופכים כשזה כבר לא נראה נוזלי בכלל.

IMG_7994-031

בנתיים מדליקים את הגריל של התנור וכשהסוקה מוכנה זורקים מתחת לגריל להשחמה והפרכה (מלשון פריך) של הקצוות.

IMG_7987-029

מוציאים לצלחת, פורסים כמו פיצה

IMG_8016-035

עורמים על מהסלט הנפלא שהכנו, נהנים עם כוס של יין אדום (משהו באדמתיות של קמח החומוס פשוט מתאים ליין אדום). בנתיים מכינים עוד אחד. ואז עוד אחד.

IMG_8036-039

אופצייה שנייה, אפייה וגריל: מחממים את התנור ל-230 מעלות כשבתוכו תבנית עגולה או אם יש מחבת יצוקה מה טוב. כשהכל שם חם חם, שולפים את התבנית שופכים עוד כפית שמן זית ואז מהבלילה. 2-3 מילמטר עומק, זה הכל. חזרה לתנור, בערך 10-15 דקות. זה מתקשה ומתאחה והופך לפנקייקרפ. עכשיו מדליקים את הגריל ונותנים לו חריכה. הקצוות צריכים להיות קראנצ'ים, והלמעלה קצת שחום.

IMG_8069-042

אוכלים בידיים ומחפשים פואטיקות יומיומיות נוספות שמסתתרות להן בשגרה שלנו.

IMG_8042-040

ואחד לסיום. בלי קשר, אבל זאת שורה שמצחיקה אותי ומשמחת ואותי ואני מת על זה שעברי לידר כתב את זה לשרית חדד ששרה:

"כמה שערות על החזה בחום הזה של תל אביב."  בי. די. יוק. (בחום של תל אביב / עברי לידר)