Going Home: New Orleans / Sheryl St. Germain – מדריך ניו-אורלינס

untitled (1 of 1)-3

Fullscreen capture 10182014 114707 AM.bmp
 

(מתוך אתר Poetry Foundation, לחיצה על הקישור תוביל אותכם לשיר המלא היפיפה)

איך לא הייתי בניו אורלינס עד היום? ואיך אתם לא הייתם? ואם הייתם – איך לא סיפרתם לי עליה?! כמו שום מקום אחר שביקרתי בו עד היום. עיר עם אופי, קסם ושמחת חיים יוצאת דופן. עיר שהאטיות בה לא משעממת, עיר ידידותית וגם מחוספסת. עיר של נוודים, של טיפוסים, של תיירים ומקומיים. עיר שהג'ז יצא ממנה והיא מישמש של תרבויות מפתיעות: צרפתים-קנדיים, ספרדים, אינדיאנים, שחורים עם עבר של עבדות, אמריקאיים דרומיים, מהגרים וייטנאמים. עיר נמל שאין כדוגמתה. ומה שמאחד את כולם כאן זה האוכל והאלכוהול והמוזיקה. ניו אורלינס היא עיר של נהנתנות, של הדוניזם, עיר שמגרה את כל החושים ביחד. עיר עם רבדים עמוקים של היסטוריה, אכזרית לעיתים, מפתיעה לפעמים, מעניינת תמיד ויפה, כה יפה.

Balconies 2

המוטו שלי לטיול הזה היה – כמה כבר אפשר להשמין ב-3.5 ימים?? ועל כן אכלתי הכל. כל הזמן. בלי חישובים, בלי רגשות אשם. ברומא נהג כרומאי. בניו אורלינס אכול ושתה כל היום (והמשפט המבריק: You can’t drink all day if you don’t start in the morning). אני מגיש לכם פה את הטיול שאנחנו עשינו, שמרכז בעיני את עיקר האטרקציות של העיר אך בהחלט לא את כולן. קל לגלות את העיר לבד וכדאי להסתובב ולהכיר אותה בעצמכם, ללכת בעקבות האף, האוזניים והלב. כל מקום שאכלנו בו, בין אם קיבלנו עליו המלצה או לא, היה מצוין. נפלנו רק פעם אחת במסעדת Acme שאני ממליץ לא להגיע אליה. חוצמזה בין אם תלכו אחר ההמלצות שלי ובין אם לא, ההנאה מובטחת. חם ולח, אז הכינו את עצמכם מראש. וגם היזהרו מזמני שיא כמו מארדי גרא ופסטיבל הג'ז בהם העיר מתמלאת עד אפס מקום.

Balconies 4

דברים שאוכלים בניו אורלינס (הכל וכל הזמן, כבר סיכמנו, כן?): קודם כל הכל מטוגן. בניגוד להכל-המטוגן שאוכלים בשאר ארצות הברית פה הם יודעים איך לעשות את זה. השמן טרי, הטמפרטורה מדויקת והמוצרים מובחרים. דבר שני – פירות ים: הם טריים, מקומיים, זולים וטעימים בטירוף: סרטנים, שרימפ (החוק שלנו היה שצריך שיהיה שרימפ בכל ארוחה), קרוֹ-פיש שזה דומה ללובסטר וצדפות. מאכלים מקומיים: Clam Bake – שזה סיר ענק ובו שכבת תירס, שכבת צדפות, שכבת סרטנים, שכבת שרימפ וכו' וכו' שמרתיחים, שופכים על השולחן ואוכלים. זה מאכל עונתי שלא ממש היה כשביקרנו, אבל כדאי להכיר אותו. Gumbo – בין נזיד למרק מלא בכל טוב, Jambalaya – אורז "מלוכלכך" עם ירקות, בשר ושרימפ. אוכלים צדפות נאות/אפויות/מטוגנות/על הגריל, עגבניות ירוקות מטוגנות, בשרים קצת אחרים כמו קרוקודיל ומרק צב. Étouffée שהוא רוטב סמיך מקומי שעוטף מיני בשרים ובעיקר שרימפ, וגולת הכותרת (אחת מהן לפחות) פו-בוי: כריכים ממולאים בשרימפ או מילוי אחר שמוגשים כמעט בכל מקום. כל מסעדה מגישה פודינג לחם "הכי טוב בעולם" ותמצאו גם פאי פקאן לרוב. אוכל קראולי וקג'וני עם השפעות מערביות. תאווה לחיך, לאף ולעיניים. באופן כללי ההמלצה שלי היא ללכת על מלא מנות ראשונות וברוב המקרים לוותר על עקריות או לקחת מעט מהן. כך אפשר לטעום יותר.

untitled (20 of 130)

מה שותים? הכל וכל הזמן (טוב, די עם זה. הבנו). הבירות המקומיות הנפוצות הן Abita ו-Nola ושתיהן היו לי טעימות. קוקטיילים של וויסקי ובראשם ה-Sezerac נפוצים כמו גם קוקטיילים של רום. Pimm's Cup הוא קוקטייל מקומי נחמד על בסיס ג'ין ואני ממליץ על הגרסה עם הג'ינגר בִיר. המנות נדיבות. תתכוננו להשתכר ומהר. תזמינו ליד איזו פלטת טוגנים שתעזור בספיגת האלכוהול. הלילה עוד צעיר.

Booze 2

מילה על בטיחות – תיזהרו. כמה מילים: בעיר יש הרבה פשע, במיוחד מאז קטרינה ויש בה את אחוז הרציחות מהגבוהים בארצות הברית. שימו לב לכיסים שלכם, הקפידו להסתובב במקומות הומי אדם בערבים ובלילות קחו מונית ממקום למקום. הפעילו שיקול דעת. אנחנו כמעט ולא הרגשנו אי נוחות אך יש כל מיני סיפורים.

Streets

הרובע הצרפתי (French Quarter) הוא המרכז התיירותי ולא במקרה. השכונה שגובלת בנהר המיסיסיפי יפיפיה עם סגנון בנייה שאני לא ראיתי לפני כן. זה לא אירופה. זה לא אמריקה זו הכלאה מקסימה. כל בית יותר יפה מהשני והמרפסות כמו מתחרות ביניהן מי תהייה יותר מרשימה. הרובע מהפנט בלילה כשהתאורה העמומה מדגישה את היופי שלו ומעמעמת את הבלאי. כמובן שלא כדאי לפספס אותו גם במהלך היום. הרחובות המרכזיים הם אלו שמקבילים למיסיסיפי ואני ממליץ פשוט לעשות שתי וערב ביום וגם בלילה. מבקרים ב-Jackson Square, נכנסים לחנויות וודו, טועמים פרליניים מקומיים ורטבים חריפים מכל המינים והסוגים.

greens

האוכל ברובע קצת יותר יקר, אם כי אפשר למצוא גם מקומות זולים יחסית. אחד מהם הוא ה-Gumbo Shop שמגישה אוכל מקומי טעים. במיוחד נחמד במהלך היום לטייל על Royal street, כמעט בכל פינה תמצאו להקה שמנגנת. והמוזיקה, אחחחחח המוזיקה. כיף בלתי נגמר, הנאה רב חושית, מופעים מכל הלב והיישר לתוך הנשמה.

Bands

תחנת חובה ברובע היא Café Du Monde הידוע שמגיש אך ורק beignets שהן גרסה נפלאה של סופגנייה. בצק מטוגן עם מלא אבקת סוכר. אני באמת לא מחובבי הז'אנר אבל הן היו טעימות בטירוף, עד כדי כך שחזרנו שוב. עדיף לא להגיע בבוקר אז התור ארוך מאוד. מגיעים ואם יש שולחן פנוי מתיישבים מיד, גם אם הוא מלוכלך! אל תחכו שיושיבו אותכם. יגיע אליכם מלצר כעוס ואתם תזמינו בֵן-יֵיי וקפה אוֹ-לֶיי. בכל צלחת 3 סופגניות. אני ממליץ על חישוב של 2 סופגניות לאדם. לפחות. הן לא גדולות. האייס קפה ממותק יתר על המידה, אפשר לוותר עליו. הם יביאו את ההזמנה שלכם ואת החשבון בו"ז. אם אתם רוצים עוד משהו זה הזמן להזמין כי לא תראו מלצר שוב. אפשר גם להזמין מחלון הטו גואו ולאכול בככר על ספסל או ללכת לפרק שנמצא על המיסיסיפי.

untitled (26 of 130)

בקרבת קפה דו מונד תמצאו את ה- French Market, דוכנים לממכר פירות ים מטוגנים ואוכל מקומי אחר, נחמד לעשות שם סיבוב ו…לאכול עוד. בהמשכו יש דוכנים של סובינירים זולים מייד אין צ'יינה…

untitled (65 of 130)

Bourbon street הוא רחוב הבילויים הידוע לשמצה. וככל שמתקרבים לרחוב Canal כך עולה רמת הסליז. במיוחד בשעות הלילה במיוחד במיוחד בסוף השבוע, המוני אמריקה מכל המינים, הגדלים, המגדרים והגזעים שותים עד שוכרה, ואז עוד קצת ועושים שטויות. חרוזי מארדי גרא תמצאו בכל מקום והם באופן מסורתי מוענקים למי שתחשוף את שדיה ברחוב. גם גברים יכולים להשתתף. בניגוד לשאר ארצות הברית, שתיית אלכוהול בפרהסיה מותרת בניו אורלינס והאמריקאים, גוד בלס דם, מנצלים את זה עד תום על בורבון סטריט. לא תחנת חובה והפעילו שיקול דעת אם אתם בוחרים כן להגיע. untitled (110 of 130)

רחוב Frenchman שהוא תחילתה של שכונת Marigny הוא אחד המוצלחים ביותר למוזיקה, בעיקר בין Royal ו-Decature. בכל ערב נתון הבארים המקומיים מתמלאים באנשים ולהקות מקומיות מצוינות. הטקטיקה שלנו הייתה לתת למוזיקה להוביל אותנו. התיישבנו בכל מקום שהייתה להקה נחמדה. הזמנו משקה ופלטת טוגנים קטנה. כשנמאס לנו המשכנו למקום הבא. The Maison – היה טעים וכיף. Three Muses זכור במיוחד לטובה בזכות האווירה המצוינת והאוכל, עוד ברחוב נמצא ה-Spotted Cat בו לא ביקרנו אך ידוע במוזיקה טובה, אם כי הם דורשים תשלום בכניסה, שאר המקומות לא. לאורכו של הרחוב בכל פינה להקות שמנגנות בכל מיני סגנונות. תנו להם טיפים. כך הם מתפרנסים והם נותנים את כל הלב. אפשר לבלות כמה ערבים ארוכים בכיף רק על הרחוב הזה. התמזל מזלנו וראינו מופע מחווה לאחיות בוסוול שבין המופיעות המעולות היו האחיות לוז הישראליות ששמחנו להכיר.

untitled (126 of 130)

טיול יום נחמד מחוץ לרובע הצרפתי הוא לקחת את החשמלית הישנה (ושמה תשוקה. טוב לא בדיוק, החשמלית ושמה תשוקה הידועה מהמחזה של טנסי וויליאמס דווקא נעה יותר מזרחה ועברה ברחוב Desire… היא כבר לא קיימת בימינו – תודה רוני על הדיוק בפרטים!) על רחוב St. Charles, תופסים אותה מהפינה של רחוב Canal  ו Carondolet ומזהים אותה על פי צבעה הירקרק, שאר החמשליות בעיר בצבע אדום. משלמים בעודף מדויק 1.25 לנסיעה או 3 דולר לחופשי יומי (משתלם ביותר). נוסעים לאיטכם על הרחוב שבמהירות מחליף את נופו ומציג אחוזות מפוארות ומרשימות שמעלות ניחוח קצת אפל של ימים בהם עבדות הייתה הנורמה באיזור. יורדים ב- Audborn Park. מטיילים בו לכיוון דרום ונהנים מנוף של מקומיים, מהעצים הגדולים והקסומים וממפלט מההמולה העירונית. אחרי הליכה לא ארוכה מגיעים לגן החיות העירוני. יש לי חיבה גדולה לגני חיות, אך לזה לא נכנסנו. אנחנו עקפנו אותו וישבנו למנוחה קלה על המיסיספי שמאחוריו. אתם יכולים ללכת בעקבותינו, או לעלות מיד על קו 11 (inbound) שנוסע על רחוב Magazine, רחוב מודרני מלא במסעדות וחנויות מעוצבות בין שכונות יפות ונקיות. שכונת Garden היא שכונה עם בתים יפים ובתוכה גם בית הקברות מספר 2 שמעניין להסתובב בו ובדרך גם לראות קצת את השכונה.

Streetcar

ההצעה שלי היא לרדת מהאוטובוס איפשהו באזור Constantinople שעל פינתו תמצאו או ה-snowizard שיגיש לכם את הסנו בול המפורסם של ניו אורלינס. המציאו כאן מכונה מיוחדת שמגרדת את הקרח במיוחד דק ורך ידה ידה ידה. מטביעים את הקרח בסירופ מתוק ופלורסנטי. זו חוויה נחמדה. בטח יש בעיר גם מקומות יותר פלצניים שמגישים כל מיני סירופיים יותר ידידותיים. זה כן מקבל נקודות על רענון בחום והלחות.

untitled (72 of 130)

ממשיכים על הרחוב לכיוון צפון-מזרח ומחפשים מה לאכול. אנחנו התיישבנו לצהריים ב- Joey’s K שהיה מקום מעולה. לבבות ארטישוק מטוגנים, עגבניות מטוגנות ירוקות מענגות עם שרימפ, פסטה מנחמת עם שרימפ ושאר הפתעות, צבטות סרטן מצוינות ולקינוח חתיכת ענק של פודינג לחם שאכלתי טובים ממנו. טעים וכיף לשבת שם, כמו רוב המקומות בניו אורלינס. אם אתם באזור בסופש בזמן של בראנץ, אז לכו ל- Atchaflaya המצוינת שמגישה בראנצ'ים עם טוויסט דרומי במחירים סבירים. כל מה שדגמנו היה מצוין, כולל נקניקיית התנין. לחם תירס עם חלפיניו, עגבניות ירוקות מטוגנות עם ביצים עלומות ובשר סרטן, לביבת סרטן עם ביצים עלומות מעליה, קפה ללא הגבלה ובאר של הרכב בעצמך בלאדי מארי. מתמלא מאוד בסופשים, מומלץ להזמין מראש ב-open table, או להגיע מוקדם עם הפתיחה, אך אז יושיבו אותכם רק בחוץ ולעיתים החום והלחות בלתי נסבלים. בסופי השבוע יש להקה שמנגנת. בכלל בראנץ' ג'אז תוכלו למצוא במקומות רבים בעיר. מסיימים את הסיור על Magazine כשנמאס ללכת והחנויות מתדלדלות ותופסים שוב את האוטובוס 11 עד הרובע הצרפתי (הנה, כבר השתלם לכם לשלם 3 דולר עבור החופשי היומי).

Atchafalaya 2

תלוי כמה זמן יש לכם בעיר, אם זה מעל 3 ימים, לדעתי נחמד לצאת ממנה ולראות את הסביבה המעניינת. יש טיולים שיקחו אותכם לפלנטיישינז הישנים וזה נשמע יום מעניין. אנחנו עשינו סיור בביצות. היה כיף מאוד! קצת תיירותי, מודה, אך עדיין נחמד. חוצמזה שהיינו תיירים אז… החברה שהשתמשנו בה היא Jean Lafitte שבעבור 39$ תיקח אותכם מהמלון שלכם, תסיע אותכם כ-25 דקות לביצות, תעשה לכם סיבוב של שעה וחצי בסירה בין הביצות, תראה לכם תנינים, חזירי בר, רקונים, צבים ושאר וילדע חייעס ותחזיר אותכם חזרה הבייתה. נחמד מאוד!

untitled (90 of 130)

עוד שתי שכונות מגניבות: Marigny שנמצאת צפון מזרחית לרובע הצרפתי. שכונת מגורים נעימה ובוהמיינית. כיף לעשות בה שתי וערב של הרחובות ולגלות לבד מקומות נחמדים. יותר נעימה באור היום ובשעות הערב המוקדמות. בתים יפיפיים וביניהם, גם אם בריכוז פחות גדול, בתי קפה, מסעדות נחמדות ומקומות מוזרים כמו קניון wellness עם קו אופ מעניין בתוכו. מסעדה חדשה וטעימה בשכונה נקראת The Franklin שעושה אוכל עם תחושה קצת יותר מודרנית. אנחנו פשוט הזמנו את כל המנות הראשונות שהן זולות ומיוחדות. היה טעים ומפלט נחמד אחרי המון אוכל מטוגן ויותר "דרומי".

Food 2

מצפון מזרח ל-Marigny נמצאת שכונת Bywater שלצערי לא הספקנו להסתובב בה מלבד ארוחת ערב מופלאה אחת, הטובה ביותר שאכלנו בעיר במסעדה שנקראת Elisabeth’s. כל. מה. שהזמנו. שם. היה. מעולה. ותודה לרוני על ההמלצה. כדאי להזמין מקום מראש כי המקום מוכר היטב למקומיים שנוהרים אליו להנות מהאוכל המצוין, האווירה הנינוחה והשירות הנעים. במיוחד היה כיף לשבת על הבאר בקומה השנייה, ולאכול מול מופע המשקאות של הברמנית המוכשרת והחביבה. ארטישוקים ממולאים בגבינה ואפויים, פלטת פירות ים בגריל, שרימפ בטמפורה ורוטב נפלא, עגבניות ירוקות מטוגנות ולקינוח פאי לימון, פאי פקאן ועוגת תפוחים. טעים וגם זול יחסית. מסעדה שממש לא כדאי לפספס.

Beads

מה עוד יש לומר? עיר נהדרת, שלא נמצאת באייטינררי של רוב הישראלים ואין לכך שום סיבה. ניתן למצוא טיסות ישירות מניו יורק ב-240$ שזה אחלה מחיר. אני בטוח אשוב אליה יום אחד.

Balconies

והנה גם הכנתי לכם מפה עם כל המקומות שתיארתי:

שיר של הסברים / דליה רביקוביץ: שרימפ קוקטייל שהשוס שלו הוא בכלל המטבל והמלצה חמה

IMG_0254
 
Fullscreen capture 14122012 211917.bmp

 רביקוביץ אומרת את זה כל כך יפה. לאהוב, להפגין אהבה, לפרגן הם כשרונות כמו כל שאר הכשרונות ואני מוסיף – שריר שצריך לאמן. גוגל טרנסלייט טוען שהתרגום לאנגלית של לפרגן הוא to encourage, אבל פרגון הוא לא רק עידוד. מסתבר שהמילה לפרגן מגיעה בכלל מיידיש שהשאילה אותה מהגרמנית והפירוש שלה הוא לא להיות צר עין. מעניין, לא ידעתי. בתור עובד סוציאלי קליני שעיקר העבודה שלו היא עם אנשים, כבר מזמן למדתי את הכוח שבמילים מיטיבות. מילים משנות את העולם. נדמה לי שאפילו אם לפעמים זה לא נראה ככה, כולנו מקווים ומצפים לאיזו מילה טובה, חיזוק ובעיקר להכרה במאמצים שאנחנו עושים.

IMG_9984

בקהילות שאני עובד איתן היום, בעיקר שחורים והיספנים שנמצאים מתחת לקו העוני בעיירה די ענייה מחוץ לניו יורק, יש אנשים ששנים לא קיבלו הכרה על העבודה הקשה שהם משקיעים בחיים שלהם. וזה לא שהתוצאות הן תמיד טובות, ממש לא. אלו אנשים שהרבה פעמים המערכת הוציאה את הילדים שלהם לאומנה, שהם בעצמם נלחמים בהתמכרויות לאלכוהול וסמים שונים, אנשים שגדלו בסביבות רחוקות מאידיליה, לרוב בלי אבות ותוך כדי התעללויות שקשה ועצוב לדמיין. ובכל זאת הם מצליחים לנהל את חייהם, למצוא את החוזק, לעשות מה שבית המשפט מורה להם ולפעמים אפילו לנצח את השיטה, שבארץ שהמציאה את הבירוקרטיה והתורים זה לא עניין של מה בכך.

IMG_0007

אני פוגש את הלקוחות שלי שבוע אחר שבוע ומשתתף בחיים שלהם. ומגלה שלפעמים זו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שמישהו ממש מקשיב להם, ויותר מזה שמישהו מעריך אותם. מישהו מגיב למאמצים הגדולים שהם עושים בשביל להחזיר או לראשונה לשים את החיים שלהם על "המסלול הנכון", גם אם זה לא מצליח, גם אם זה רק צעדים קטנים. כשפתאום באמצע מפגש מגיע רגע כזה שבו נוצרת איזו הבנה כזאת בכאן ועכשיו, כשלקוח פתאום מצליח להרגיש לשנייה שהוא עושה את הדבר הנכון בשבילו ובשביל הילדים שלו, כשהעיניים שלו ושלי מזדגגות ופתאום רעשים מבחוץ לא נשמעים בחדר אני אוהב את העבודה שלי ואת המסלול שבחרתי לעצמי המון. איזה כוח בורא יש למילים, כמה השפעה על העולם. מעט אנשים יודעים לפרגן, באמת לפרגן, בלב מלא ומתוך אהבה. אבל כשזה קורה, זה משנה את העולם. לא כמטאפורה או אימרה. זה באמת משנה את העולם. הלוואי וזה היה לי יותר קל. וורק אין פרוגרס.

IMG_0154

אגב פרגון, רק לא מזמן הצטרפתי לקהילת הבלוגרים העבריים. שנים אני כבר עוקב אחרי בלוגים, מנסה בבית את המתכונים ומפנטז על היום שבו. ואז פתאום הוא הגיע. הוריי! אני נהנה לבשל ולתעד, אבל בעיקר אני נהנה מהתגובות המדהימות והמפגשים שהבלוג הזה מייצר לי. אמא שלי תמיד הראשונה לנסות כל מתכון ולשלוח לי תמונות. בהתחלה, בוא נודה באמת, זאת הייתה רק היא… אבל אחרי שעבר קצת זמן התחלתי לקבל תגובות ותמונות מקוראים מכל העולם. ואין דבר יותר כיף מלקבל תמונות, מיילים ותגובות מאנשים שמנסים מתכונים שאני כותב עליהם ומגיבים על המחשבות שלי.

IMG_0118

אחת החוויות הכי נעימות שהבלוג מייצר עבורי מגיעה מהבלוגרים האחרים מסביב. בלוגרי אוכל, מסתבר, זו חבורה מאוד סימפטית, חמה ומפרגנת של אנשים. אז איך שהתחלתי מאיה מבצק אלים כתבה על הבלוג בדף הפייסבוק שלה ובוקר אחרי היו לי אלפי כניסות לבלוג. אפרת מאז ממה את עושה כל היום הוסיפה קישור לרשימת הקישורים שלה. ואז הגיעה הילה מביסים וכתבה פוסט בלוג דיי כל כך נחמד ואז עלמה מדברים בעלמה כתבה בחום על שירה אכילה. חוצמזה שעוד הרבה בלוגרים מעולים נכנסים וכותבים תגובות, שזה ממש כיף.

IMG_0036

כל פעם שאני מקבל כזה אזכור אני מתרגש כל כך שקשה לי להירדם, כי אלה בלוגים שאני קורא כבר שנים ואוהב נורא. זה נעים כל כך להיות חלק מקהילה מפרגנת ונחמדה באמת. נחמדות אנושית זה משהו שמזמן למדתי לא לקחת כמובן מאליו. אז באותה הרוח, אני רוצה לספר לכם על בלוג די חדש ומהפנט שנתקלתי בו לאחרונה. יואב כותב סיפורים קצרים יפיפיים ומשלב בתוכם מתכונים שנראים מעולה. במיוחד אם אתם אוהבים דגים. ואפילו שאני לא אוהב דגים, אני שבוי עמוק בקסם. קוראים לבלוג זֶהשֶׁשָׁם. אני עוד לא יודע מה זה אומר, אבל יש לי כל מיני השערות, ואני ממליץ לכם בחום להיכנס ולהיבלע בעולם של יואב. כשאני קורא את הסיפורים הקצרים שמקדימים את המתכונים שלו אני מתמלא בנוסטלגיה בלי מושא, בגעגוע למשהו שאף פעם לא היה לי. הוא מרגש וטעים ומיוחד. תקפצו לבקר.

IMG_0071

כשאני חושב על מתכונים לבלוג, אני רוצה שהם יהיו מתאימים ל-כוווווווולם: טבעוניים, צמחונים, ללא גלוטן, כשרים, אורגניים, מקומיים וכו'. אבל זו משימה די קשה ואני גם לא אוכל ככה בבית. אז אני מנסה להרחיב את הרפרטואר שלי כמה שיותר. השבוע אני כותב על אוכל מאוד פשוט להכנה, כל כך פשוט שאי אפשר אפילו לקרוא לו מתכון. הוא לא כשר, לא צמחוני ובטח לא טבעוני (למרות שאני מציע גם וריאציה לא רעה כזאת). אבל הוא מאוד טעים. ולמרות שבארץ קצת יותר קשה להשיג חסילונים, מימי המגורים שלי בבאר שבע אני זוכר ששקית של חצי קילו חסילונים קפואים עלתה 40 ש"ח בטיב טעם. שזה הרבה, אבל לא מטורף. ואם אפשר להשיג בב"ש, אז בטוח אפשר גם במקומות אחרים.

IMG_0267

אז אחרי כל ההתנצלויות, קבלו אותו, קוקטייל חסילונים:

השרימפ קוקטייל הוא מאכל אמריקאי מאוד. אכלתי אותו לראשונה בדיוק לפני שנה כשהתארחתי אצל משפחה אמריקאית של חברה קרובה מהלימודים במִיד ווסט וחוויתי כריסטמס ראשון אותנטי (עם עץ ומתנות והכל!). כשהזמינו את כל החברים לצפות במשחק פוטבול (זה זה עם הסלים או עם השערים? אני תמיד מתבלבל…) הם הכינו מלא אוכל. אחד מהם היה זה. המטבל של החסילונים היה מדהים! לא יכולתי להפסיק לאכול אותו והמשכתי לפנטז עליו מאז. הוא חמוץ ומתוק וחריף מהסוג של חזרת שזה הסוג שאני הכי אוהב. ולמה קוראים לזה קוקטייל? כי בצורת ההגשה הקלאסית, החסילונים עומדים ומפרגנים אחד לשני במעגל מסביב לרוטב וזה נראה כאילו הם במסיבת קוקטייל. חמודים.

IMG_0157

קונים שקית של חסילונים מנוקים שנשאר להם רק הזנב. הכי קל לקנות כאלה שכבר מבושלים. במקרה הזה פשוט נותנים להם להפשיר על השיש או מתחת למים קרים. בכל מקרה שוטפים אותם לפני ההגשה ומייבשים קצת. אם קונים חסילונים לא מבושלים, נותנים להם להפשיר ואז זורקים לאמבטיית מים רותחים שמוציאה מהם כתום עז שגם מבשר על זה שהם מוכנים. נותנים להם להתקרר.

IMG_0096

לרוטב (מתוך מתכון של מרתה סטיוארט):

שלושת רבעי כוס קטשופ
שתיים וחצי כפות של חזרת
מיץ מחצי לימון או רוטב וורצ'סטר שמוסיף טעם מעושן
מלח גס
פלפל גרוס
כמה טיפות של טבסקו אם מתחשק

IMG_0126

מערבבים.

 זהו. נגמר. מגישים יפה.

IMG_0218

למרות האהבה הגדולה שלי לשרימפס, המטבל פה הוא דווקא הכוכב האמיתי. כשלא בא לי שרימפס אני אוכל אותו על אצבעות עוף או, אצבעות טופו מטוגנות קלות או על האוקונומיאקי שלי (או כשאני ממש נואש, אפילו פשוט בכפית, אבל זה כבר ממש הרד קור).

IMG_0197

זהו. אני מאוד מתרגש מהפוסטים הבאים, כי הם יצולמו בזמן הביקור שלי בארץ בשיתוף פעולה עם כמה אנשים מיוחדים, מוכשרים ואהובים. אולי יקח קצת זמן עד שהם יעלו, אבל אני בטוח שיהיה שווה.

IMG_0287