הלא יאמן פשוט ישנו / ישראל אלירז – אקלייר אולד פאשנד ומפגש על עם עוגיו.נט האחת והיחידה

Boozy Eclair (56 of 59)

Fullscreen capture 2142016 32709 PM.bmp

(מתוך הלא יאמן פשוט ישנו / ישראל אלירז, עמוד הכריכה, הקיבוץ המאוחד 2007)

לפעמים בסתר, כשאני עוצר לשנייה ומנסה לחשוב מה כל אז ואיך יכול להיות? אני מרגיש לרגע קצרצר את האינסוף בגוף שלי ומסתחרר… הלב שלי מחסיר פעימה או הנשימה נעתקת או התודעה שלי מתחברת לאיזו תודעה על-עולמית כלל-חללית ופתאום אני לא מבין כלום על שום דבר. וכל העולם נראה כמו איזה חלום בלתי ברור ולא מוגדר. כי מה היא האישיות והרגש הזה ששוטף? ואיך תאים מחוברים מחזיקים נשמה? ומה זה "זכרון" ואיך הוא נשמר באמת ואחר כך נשלף בשנייה?

Boozy Eclair (57 of 59)

יש ימים כאלה שהש.ל.מ.ות של העולם מכה בי. מערכות מערכות שעובדות בעצמאות ומתקשרות זו עם זו ויש ביניהן גם תלות וביחד כולן חלק ממארג גדול יותר של מעגלים וגם הם כולם קשורים ומסונכרנים. הריאות והעיכול והעצבים שמחוברים כולם לדם שנשלט על ידי מוח האדם. והכל מתפרט עד לגודל מזערי והכל גם אחד. והכל כאוס בלתי צפוי ובו בזמן הרמוני ומאוחד.

Boozy Eclair (52 of 59)

כל ריס וכל נים, כל פרי שנקטף מעץ ומכיל קליפה ועסיס וגלעין. כל נהר שזורם לים שבעומקיו מערכות חיים שלמות ומוזרות. ושמיים מלאים בחיות מעופפות. וברגעים כאלה אני לא יכול שלא להרגיש שמשהו חייב היה לתכנן את כל זה. לתת את האות, לדאוג בקפידה לש.ל.מ.ות הקיומית שהיא די נפלאה. לבנות אותה לאט לאט ובמחשבה תחילה מתוך חוקיות פיזית קבועה. ולא צריך לסגוד לדבר הזה, או להגיד לו תודה. אין תכלית, וגם לא משמעות אבל יש אולי איזה איזון ותבניתיות.

Boozy Eclair (21 of 59)

ואולי זה לא תכנון אלא סנכרון. כמו שיש סוגים של אורות וקרינות וגלים שאנחנו לא רואים גם יש איזה תדר שמחבר בין כולנו, היצורים החיים. אולי זה האוויר שכולנו חולקים ויוצא מאף אחד ונכנס אל השני וכך הוא ממשיך בין אנשים. נושא חלקיקים קטנטנים וזוהרים של אדוות נשמה שחומקות מתוכנו, וכששואפים מלוא הריאות מכניסים לא רק חמצן אלא תודעות ונשמות של כל מי שמסביבנו. וכך אנחנו לא רק חווים אחד את השני דרך החושים אלא גם יודעים אחד את השני ממש מבפנים. ואלו שאנחנו בקרבתם הרבה יש התערבבות נשמות גדולה, וזרים ברחוב כמעט שלא נוצר מגע. וזה מסביר טוב מאוד למה עדיין ומאז הילדות כשאני עובר ליד מישהו שלא מוצא חן בעיני אני עוצר את הנשימה.

Boozy Eclair (2 of 3)

ואולי זה בכלל לא באוויר, אלא באדמה. ותמיד בטיולים במדבר אני חושב לעצמי, אם אטפס על האבן הכי גבוהה, האם אהיה האדם הראשון שבמקום הזה בדיוק רגלו דרכה? אולי כולנו מחוברים בכלל דרך הרגלים וכוח הכבידה מעבירים זרמים של קשר דרך הרצפה… ומכיוון שאנחנו במגע עם העולם כל הזמן, נטועים בפיזיות הממשית, אנחנו גם קצת נוגעים אחד בשני, תמידית. מחוברים דרך הרקמה הסמיכה של החומר, מן מפלצת רב ראשית, ידית ורגלית.

horizontal ecalirs

ואין לי שום תשובה ונדמה לי שאני גם לא באמת מחפש, והפוסט הזה הוא לא יותר ממחשבה ארוכה על מה שאולי יש. כי לפעמים יש רגעים שהחיים האלה זרים ומוזרים וכאלה שבהם העולם נדמה כאילו תוכנן על פי חוקים סדורים ומאוד ברורים. ולפעמים אני תוהה לרגע איך זה שעל האצבע מגינה ציפורן, ועל זה שאני נושם כי העלים יוצרים חמצן, ואיך זה שכשאני מחייג מספר אמא שלי עונה ואיך המציאו תרופה שנלחמת בסרטן ואז אני חוזר ליום יום שלי קצת פחות ציניקן.

Boozy Eclair (48 of 59)


כבר שנים (שנים!) שנטלי ואני טווים חוטים של תגובות, קריאת פוסטים, הודעות ומיילים בינינו, שנים שכבר הפסקתי לחפש מתכונים למתוקים, אני תמיד פונה לעוגיו.נט. מספר הפעמים שביקרתי אצלה באופן וירטואלי הוא עצום, אבל פנים אל פנים לא יצא לנו עדיין להיפגש. עולם מוזר. אבל! זה סוף סוף קרה. ואיזה יום חג זה היה! קודם כל כי היא מקסימה ונדיבה וכמו שנדמה לכם מעל דפי הרשת, ככה היא נחמדה. וכמו שנדמה לכם מעל דפי הרשת, ככה היא מקצוענית. כל כך מקצוענית!

Boozy Eclair (4 of 59)

עוד היה אז 2015 ונפגשנו לפני חגיגות השנה האזרחית החדשה ורצינו מתכון חגיגי. ידענו שיקח זמן עד שיתפרסם, ועדיין 2016 כבר הייתה באוויר. אז סיכמנו על אקלריים (שזה כנראה הקינוח האהוב עלי…) והוספנו שני טעמים אלכוהוליים. אקלייר אולד פאשנד (וויסקי!) ואקלר תותים ושמפניה (קאוה…).

Boozy Eclair (9 of 59)

Boozy Eclair (11 of 59)

מהרגע שהחלטנו עד לרגע שהאקלריים היו מוכנים אני בעיקר צילמתי, שאלתי שאלות ועמדתי בדרך, ונטלי בלי לעשות תנועה אחת מיותרת הוציאה את הפלאים האלה מבין הידיים שלה. מיותר לציין שזה האוכל הכי יפה שאי פעם יצא לי וזה בעיקר בגלל שלא הידיים שלי הם שיצרו אותו.

Boozy Eclair (14 of 59)

אז עכשיו למתכון של אקלייר אולד פאשנד משוגע ואם אתם רוצים אקלייר תותים ושמפניה תקפצו אל נטלי. ומכיוון שעבדתי עם המאסטר אתם גם מקבלים מתכון כתוב על ידי המאסטר. לא פסקאות מגושמות שירה-אכילתיות אלה דיוק עוגיונטי מרהיב.

אקלר אולד פאשן | 15-18 יחידות קטנות באורך 6-7 ס"מ

לאקלרים:
320 מ"ל מים
10 גרם סוכר
140 גרם חמאה
6 גרם מלח
30 גרם קורנפלור
180 גרם קמח
5-6 ביצים

לקרם שאנטיי וויסקי:
500 מ"ל שמנת מתוקה, קרה מאוד
3 כפות וויסקי
50 גרם אבקת סוכר
1 כף אינסטנט פודינג וניל או מייצב קצפת

לציפוי שוקולד:
125 גרם שוקולד מריר
125 מ"ל שמנת מתוקה
1 כפית דבש או גלוקוזה
קורט מלח

לקליפות תפוזים מסוכרות:
קליפה מתפוז אחד גדול או שניים קטנים
50 גרם סוכר
60 מ"ל מים
סוכר לבן לציפוי

לקישוט:
אבקת זהב

Process

אופן ההכנה:

  1. אקלרים: בסיר בינוני שמים מים, סוכר, חמאה ומלח ומחממים עד שהנוזל רותח ומבעבע והחמאה נמסה לחלוטין.
  2. מוסיפים פנימה קורנפלור וקמח ומערבבים היטב עד שמתקבל גוש בצק אחיד.
  3. מעבירים את גוש הבצק לקערת מיקסר עם וו גיטרה ומערבלים במשך 2-3 דקות כדי שהבצק יתקרר מעט.
  4. מוסיפים ביצים בהדרגה לתערובת (ביצה אחת בכל פעם), עד שהיא מגיעה למרקם הנכון ("חוט" בצק שנוצר בין 2 אצבעות).
  5. מעבירים את התערובת לשק זילוף עם צנתר משונן בקוטר 2 ס"מ ומזלפים פסים באורך 8-10 ס"מ במרווחים על גבי תבנית תנור מרופדת בנייר אפייה.
  6. מחממים תנור ל-180 מעלות.
  7. אופים את האקלרים במשך 20-30 דקות או עד הזהבה עמוקה. ב-5 הדקות האחרונות אפשר להשאיר חריץ פתוח בדלת האפייה (פשוט שמים כף עץ בין הדלת לתנור).
  8. מוציאים את האקלרים הזהובים ומניחים להם להצטנן לחלוטין לטמפרטורת החדר.
  9. קרם שאנטיי וויסקי: בקערת מיקסר מקציפים יחד שמנת מתוקה, וויסקי, אבקת סוכר ואינסטנט פודינג עד שמתקבלת קצפת יציבה מאוד.

Boozy Eclair (27 of 59)

  1. מעבירים את הקרם לשק זילוף עם צנתר חלק בקוטר 1/2 ס"מ.
  2. בתחתית כל אקלר יוצרים 2-3 חורים קטנים באמצעות צנתר קטן או סכין.
  3. ממלאים את האקלרים בקרם, ושומרים אותם ממולאים במקרר עד הכנת הציפוי והקישוטים.
  4. ציפוי שוקולד: קוצצים את השוקולד ושמים בקערה. מוסיפים שמנת מתוקה, דבש ומלח וממסים יחד במיקרוגל או על בן מארי, עד שהכל נמס והתערובת אחידה.
  5. מעבירים את הציפוי לכלי שטוח בו ניתן לטבול את האקלרים.
  6. מצפים את החלק העליון של האקלרים בציפוי השוקולד ומניחים להתייצבות במקרר.

Boozy Eclair (25 of 59)

  1. קליפות תפוז מסוכרות: באמצעות זסטר יוצרים רצועות קליפה דקיקות מהתפוז/ים.
  2. בסיר קטן שמים סוכר ומים ומחממים יחד עד שכל הסוכר נמס ומתקבל סירופ.
  3. מוסיפים פנימה את קליפות התפוזים ומבשלים יחד על להבה נמוכה במשך כמה דקות.
  4. מעבירים את קליפות התפוזים למשטח מרופד בנייר אפייה להתייצבות וצינון.
  5. מפזרים על קליפות התפוזים מעט סוכר כך שיצפה אותן מכל הצדדים.

מקשטים את האקלרים בקליפות מסוכרות ובאבקת זהב.
Boozy Eclair (59 of 59)

אוכלים אקלרים משוגעים של עוגיו.נט ותוהים על מה ש-יש.

מפתחות / אורית גידלי – מקרון תמר-תפוז-וניל מהמקרר של המשוררת

Macarons with Orit-44

 

Fullscreen capture 1132016 103702 PM.bmp

זו כבר מסורת. שנה שנה במהלך הביקור שלי ערב אחד ארוך ומפויט אני מוזמן אל תוך ביתה ועולמה של אורית ומשפחתה. ביתן של המילים שעוטפות את יושבי ובאי הבית בחום ובאהבה, מצטעפות בעדינות סביב צווארם, מתכרבלות בנועם בחיקם, מלטפות. שרשרשאות שרשראות של אותיות, מילים ומשפטים מחברות בין הנוכחים כאן, מסלסלות אהבה ביניהם ומקשטות את הדמיון, הקירות והעולם.

Macarons with Orit-2

כל מפגש הוא אחר אבל המסגרת כבר ידועה ומוכרת לכל הנוגעים בדבר. עושים שירה ואכילה. עושים שירה-אכילה! אורית מעניקה שורה משיר שהיא אוהבת ואני מוסיף אחת מהארכיונים שלי. המילים מופרדות (בלא מעט חוסר נוחות ועם הרבה יראת קודש) האחת מהשנייה בעזרת מספריים ומוכנסות לכובע. בר מזל אחד שולף פתק מקופל שמצפין בתוכו את ארוחת הערב כולה ואת כל הכלים המלוכלכים שנייצר.

Macarons with Orit

השנה חגגנו ביחד את צאת ספר השירה השלישי שלה, ערש. בחרתי בכובד ראש ומבעוד מועד שורה מתוכו "כל התשובות במהופך". ואורית בחרה שורה גם כן. רצינו שנינו בכל מאודנו שהגורל יבחר לנו את המילה "תשובות" (אפילו לרגע חשבנו לרמות), כי איזה כיף יהיה לבשל תשובות, אבל הגורל שכידוע תמיד אומר את המילה האחרונה, בחר במהופך.

Macarons with Orit-11

(בסלון המואר באור חורפי עמום, למרגלות ספריית השירה שפיקחה עלינו בסקרנות קפדנית סחטנו את "במהופך" ודרשנו אותה עד שהיא הפכה לעיצורים סתומים וגם ראינו דרכה את העולם כולו.) "במהופך" ראינו זהות שבין פה ושם, בין להגדיר כלפי פנים וכלפי חוץ. ב"במהופך" קראנו את האהבה שמגיעה עם חרדה ומשקיטה אותה עד שזו מגיעה שוב. מ"במהופך" הוצאנו איך שהחיים נותנים לנו תשובות מהאין, ממה שדווקא לא רואים. "במהופך" למדנו הוא החוט הדק שבין הגבולות, בין מה שקיים למה שכבר לא. במהופך הוא הרגע שבו הכל משתנה.

Macarons with Orit-8

אני מבשל עם חומרים. אורית מבשלת עם מילים. לאורית מספיק רק להגיד את המנות והמרכיבים ואם הם נשמעים יפה ומתחברים לה בראש היא כבר מבסוטה. אני צריך להרגיש את האוכל בבטן ואת הטעמים בפה ולהעביר אותו דרך הידיים. אני רוצה לקצוץ והיא רוצה לחרוז, אני רוצה לקרוץ והיא רוצה לרמוז. אני מקפיד על זמנים והיא על מקצבים של החיים. שירה. אכילה. שירה אכילה. (וכשאתם מוכנים לקרוא על החוויה מהצד של אורית, ממש ממש כדאי לכם לקפוץ לבלוג הנהדר שלה. ליחצו כאן!)

Macarons with Orit-4

השלב הבא במשחק הוא לבשל את המילה בעולם. אך הזמן לא היה לצידנו והאור בחושך הוא כל כך לא פוטוגני. אז עשינו במהופך. חלמנו את האוכלים שמטמירים בתוכם את מהות הבמהופך ורשמנו בדיוק מה יש במקרר. את הבישול עצמו אני עושה כבר מהצד ההפוך של העולם ורק לפי מה שהיה אצל אורית בבית באותו הרגע. קושר קשר דק של מילים ומאכלים בין מטבחים ולבבות מניו יורק ועד רחובות. רצינו סופלה שמגלם בתוכו את כל המהות של במהופך גם יחד. אבל לאור הבריאותנות המחמירה (אין שוקולד, אבל יש ממרח חרובים. מילים יפות ממרח חרובים, לא?) שנתקלנו בה במטבח היינו צריכים למצוא אפשרות אחרת. מקרונים ניצחו. כי הם סיכון. כי או שהם יעבדו ויהיו תפוחים ויפים או שיפלו. כי הם בדיוק הרגע שבו האהבה הופכת לחרדה וחוזרת שוב. וכי הם הכי טעימים מכל הדברים בעולם. אז מקרונים במילוי תמר-תפוז-וניל. אבל אין מה לדאוג הטעם יוצא ישר. אני מבטיח.

Macarons with Orit-29

אבל רגע, שנייה, לפני המתכון ספר חדש לאורית גידלי (כי כשמדברים על משוררת אי אפשר רק בשם פרטי ולרגע אני מדבר כקורא השירה שגילה משוררת שאכלסה את תודעתו ועדיין לא ידע שהיא אדם אמיתי בעולם ושיום אחד דרכינו יפגשו) זה לא עניין שאפשר סתם כך להחליק בין שורות של פוסט. קוראי הבלוג הותיקים ודאי כבר התוודעו לאהבתי חסרת הגבולות לשירה של גידלי. מכל הדברים הרבים בה אני הכי נמשך אליה בגלל האהבה שנשפכת ממנה. הם שירים של אישה שאוהבת ושל אישה שאהבו אותה מקודקוד ועד קצה הרגל. הם שירים של אמא שמגלה את ילדיה ואת עצמה בהם, ושל אישה שאוספת אליה את אישהּ ונותנת גם להיאסף. הם שירים שמנקזים אור ואהבה בעולם. ולא כי הם לא רואים את החושך, אלא כנגדו ואיתו וממנו לפעמים. הם שירים של מי שבנפשה היא עוד ילדה שמשחקת כל הזמן בחומרים של הגדולים. אותי זה קונה.

Macarons with Orit-22

ערש הוא ספרה השלישי. חיכיתי לו שנים. ערש הוא ספר על התמודדות עם מות אם. ספר שמגולל תמונות מחיים, ממוות, מפרידה. ספר שהוא על אמהות שיש להם ילדים שיש להם ילדים. וגם בתוך העיסוק במוות האהבה זורחת. וגם בעיסוק בכאב המשחקיות הגידלית הנהדרת, שהיא בחיים כמו בשירה ובבלוג, מפציעה. כי האהבה היא הפתרון האולטימטיבי, דרכה בורא הורה לילד את "העולם כאח" ודרכה מתקן העולם את עצמו. היא המהות האמיתית של החיים הגידליים והיא גם הפתרון לחרדה (ואני הרי חפשן בלתי נלאה לפתרונות לחרדה). ואפילו רק בשם הספר עצמו המוות והחיים – נקודת ההתחלה ונקודת הסוף – וכל תורת היחסים עצמם מקודדים – שיר-ערש-דווי, ארס. אל מול עטיפת הספר לבדה הלב שלי מחסיר פעימה. אין הרבה משוררים כאלה בסביבה, לצערי הרב. ולשמחתי הרבה גם כן.

Macarons with Orit-25


איך מכינים מקרונים? דוקטורטים ופוסטים רבים נכתבו בנושא. יש מי שיסביר לכם יותר טוב כל שלב בשלב ואיך ומה לעשות בכל שנייה ולכן אני מפנה אליהן. אבל מתכון שנבנה רק מתוך חומרים שיש למשוררת במקרר תמצאו רק פה. רק היום. וגם ניסיתי לפשט את התהליך עד כמה שיכולתי.

Macarons with Orit-36

אז בבקשה. מתוך מתכון של גורו המתוקים שלי, עוגיו.נט עם מילוי שהמצאנו לוני ואני ביחד רק ממה שהיה במטבח (וכן, זה בגרמים. השתדרגתי וקניתי סוף סוף ולראשונה בחיי משקל למטבח לכבוד המקרונים האלה, נראה לי שאין באמת דרך אחרת…).

כמות לכעשרים עוגיות בודדות (כ-10 עוגיות כפולות)

  • 100 גרם אבקת סוכר
  • 65 גרם אבקת שקדים
  • 50 גרם חלבונים
  • קורט מלח
  • 20 גרם סוכר לבן

מעט קינמון לקישוט

להכנת המקרונים: מנפים את אבקת השקדים ואת אבקת הסוכר לתוך קערה. לא מחזירים לקערה חתיכות גדולות שנותרות בנפה.

Macarons with Orit-13

Sifting 3

במיקסר מתחילים להקציף את החלבונים, כשנוצר קצף ראשוני מוסיפים את הסוכר ומקציפים עד שהקצף יציב וחזק. מוסיפים לקצף כשליש מכמות השקדים-אבקת סוכר ואת המלח ומערבבים בלי להתחשבן יותר מידי בעזרת כף או לקקן. כעת מוסיפים את שני השליש הנוספים ומקפלים אותם פנימה בעדינות. מקפלים עד שנוצרת בלילה שמתחילה להיות נוזלית אך עדיין מחזיקה מעצמה.

piping.jpg

מעבירים את הבלילה לשקית זילוף ומזלפים עיגולים קטנים על משטח עוגיות או נייר אפייה. לוקחים בחשבון שהם מעט גדלים במהלך האפייה. כשמסיימים לזלף דופקים את התבנית על השולחן כמה דפיקות עוצמתיות כדי להוציא בועות אוויר. מקשטים באבק קינמון. נותנים למקרונים לשבת בחוץ לפחות חצי שעה ועד שעה כדי שיווצר עליהם קרום. בזמן הזה מחממים תנור ל-150 מעלות ואופים את המקרונים כ-13 דקות עד שהם תפוחים, נוצרות להם "רגליים" והם קשיחים. מוציאים מהתנור ולא נוגעים עד שהם קרים לגמרי. מפרידים מנייר האפייה בעזרת סכין.

Macarons with Orit-31

למילוי תמר-תפוז-וניל:

  • 250 גר' תמר מג'הול
  • 3.5 כפות מיץ תפוזים
  • כל תוכו של מקל וניל אחד
  • קורט מלח

טוחנים ביחד את המרכיבים. תמרים מגיעים בדרגות שונות של לחות ולכן כדי להתחיל עם פחות מיץ תפוזים ולהוסיף לפי הצורך. התוצר הסופי צריך להיות דומה למשחת שיניים בממרחיות שלו.

Macarons with Orit-35

מכניסים לשקית זילוף מזלפים בעדינות כמות נדיבה של מילוי. סוגרים את המקרונים ונותנים להם לנוח במקרר כמה שעות ועדיף עד מחר. אוכלים בטמפרטורת החדר.

Macarons with Orit-45

אוכלים מקרונים ממקרר של משוררת וחושבים על הכוח של מילים לעשות דברים בעולם. מה הייתם אתם מבשלים מ-במהופך?

רוצים לקרוא על המפגש בבלוג הנהדר של אורית? הנה ממש כאן!

Earthquake / רונה קינן – סלט הדרים בקמפרי, גבינה מלוחה ונענע

Citrus Salad (34 of 42)

Fullscreen capture 11292014 125504 AM.bmp

(מתוך Earthquake / רונה קינן, מופיע בתקליטה "לנשום בספירה לאחור" מ-2004, בתרגום לעברית בשם "מבול")

אני סך כל האנשים שפגשתי והיו או עודם חלק מחיי. הם חבויים בי מסודרים מדפים, מדפים, יוצרים לעצמם נישות במקומות סודיים בתוכי. הם הולכים איתי יד ביד ברחוב, מסתתרים בתוך הצל שלי בלילות, מלווים אותי לכל מקום. כל אחד השאיר בי חותם, כל אחת שינתה אותי מקצת ועד הרבה; חברה לימדה אותי איך לשקוע בשירה ושינתה את חיי, ואחרת איך להשקיע את כל כולי במשהו שיקר לי, בלי להיבהל ממה יחשבו אחרים. חבר אחד ועוד חברה שיצאו מהארון בזמן הצבא לימדו אותי שגם אני יכול. בני זוג שהיו לי עדיין נוכחים בי, אחד נטע בי גישה פרגמטית ויעילוּת שלא הכרתי, אחר ריכך בי את היכולת לאפוף בחום ואהבה. אספתי לאורך השנים מאנשים הבעות פנים, מילים, אינטונציות וביטויים, נדבקתי בתחביבים, למדתי תבשילים. בכל פעם שאני מזהה כזה שינוי בעצמי אני טיפה נבהל, כי לא התכוונתי בכלל, ואיך זה קרה שהנה בוקר אחד אני מתעורר ואני לגמרי אני, וגם קצת מישהו אחר.

Solo Citrus

לפעמים השינויים האלה דבקים לעד, ולפעמים אני מודד אותם לשבוע יום או שעה וזונח אותם מאחור כמו את העגיל ההוא באוזן שיום אחד נפל ופשוט לא החזרתי, או המחשבה שיש רק דרך אחת לעשות דברים ומי שהוא לא כמוני טועה ולא מבין.

Citrus Salad (42 of 42)

נחמד לי לחיות באשליה שאני יודע הכל כי האפשרות לשינוי מתישה. אבל העולם מלא בדברים שלא ניסיתי עדיין, לא בדקתי ואני אפילו לא מכיר, ומי יודע, אולי הם עובדים יותר טוב ממה שאני עושה? אולי הם יעשירו את החיים שלי, יהפכו אותם ליותר מעניינים, מבריקים, משמחים? והמפתח ללמידה הזאת הוא להוריד את ההגנות לרגע ולהיפתח לעולמם של אחרים, למדוד את הנעליים שלהם, ההרְגלים שלהם והתגובות שלהם לעולם ולראות אם הם הולמים אותי. אני מודד, מותח איפה שצריך, מכווץ, מגהץ. לפעמים אני משאיר אותם ולפעמים מחליט שהם לא בשבילי ומשיל אותם מאחורי, יכול להיות שבנתיים מישהו אחר כבר אסף אותם ממני.

Citrus Salad (31 of 42)

"אני מרגיש שאתה אמביוולנטי לגבי המפגש ולכן אני נזהר לגבי תוכניות קונקרטיות" – כתב לי מישהו שניסיתי להפוך לחבר חדש. צדק. הגנתי על עצמי מפני דחייה אפשרית. הוא מצידו עשה את אותו הדבר ונתקענו. הכּנוּת האס אם אסית המפתיעה מצידו גררה תגובה דומה ממני ומיסמסה את המתח הוירטואלי, כי דיברנו על הדבר האמיתי ולא שלחנו מסרים סותרים וכפולים שמטבעם הם מעוררי חרדה. מה שהוסתר יצא אל האור ואפשר היה להתעסק בתוכן החבוי של השיחה שמשני הצדדים היה "אני רוצה שנהייה חברים אבל גם קצת מבוהל מזה ושומר על עצמי מפני דחייה אפשרית". התגובה הכנה חיווטה מחדש את הקצר ועוד באותו השבוע נפגשנו לארוחת ערב שהיא בתקווה תחילתה של חברות נחמדה.

CItrus whole and cut

מאז אימצתי את טקטיקת הכנות של הבחור החביב, והתחלתי להתייחס יותר לסאבטקסט של השיחה ולא רק לטקסט שלה ולהגיב יותר בפתיחות. זה מצריך להיות קצת יותר פגיע. אז מה? אז אני אסתכן בקצת יותר פגיעות, זה דווקא מוצא חן בעיני בעיר שכולם רק מנסים להפּיל את עורם. מה באמת הכי גרוע שכבר יכול לקרות?

Citrus Salad (2 of 3)-2

בנתיים כבר אמרתי "היה דייט נחמד אבל אני לא חושב שיש לזה עתיד רומנטי" במקום – "נדבר." ו-"הבראנצ' הפך להיות רב משתתפים מידי ואין לי אנרגיות להרבה אנשים" במקום "אני לא מרגיש טוב". וגם "עד שלא נדבר על זה שהעלבת אותי החברות בינינו לא תוכל להמשיך כסידרה" במקום פשוט לשתוק או להתנהג בתוקפנות-סבילה. בניגוד למה שנדמה, זה שיחרר אותי מהרבה לחץ במקום ליצור לחץ חדש. האמת, כך זה נראה, מצריכה פחות אנרגיה מאשר התפתלויות והסתבכויות והנחת הנחות. אני לא יודע אם החברות הזאת אכן תתממש, אבל הבחור כבר חלק ממני, תלה לעצמו איזה מדף קטן איפשהו בין הלב והמוח שלי.

Citrus Salad (12 of 42)

והנה עוד משהו שלקחתי בשנים האחרונות מאנשים סביבי. אלכוהול. בעבר לא הייתי חובב גדול, אבל החיים בניו יורק מספקים בלי סוף הזדמנויות לשתות ולמדתי אט אט מה אני אוהב ואיך לא לפחד מהבארמנים שבחיי ואני בהחלט נהנה לשתות במידה.

Citrus Salad (39 of 42)

אמריקאים שותים בלי הכרה. עוד לא פיענחתי בדיוק למה. אולי כי אסור להם עד גיל 21. אולי כי הם אומה פוריטנית והאלכוהול מאפשר להם שחרור עכבות. אולי סתם כי זה כיף להם. בכל אופן, אלכוהול כבר ככה נמצא בכל מקום אז חשבתי לעצמי למה לא להוסיף אותו לסלט שלי? קמפרי כמו נועד לפירות הדר, ובשילוב עם אשכולית אדומה הוא אחלה קוקטייל. הם מחמיאים לטעמים אחד של השני כשהם חולקים כוס, אז למה לא גם בקערת סלט? מעט הקמפרי ברוטב הזה מרומם את הסלט, שהוא גם ככה מאוד טעים, למקומות חדשים. ואם אין לכם קמפרי גם אפרול יעבוד. ויש לי תחושה שגם קאווה או שמפניה, אבל לא ניסיתי. אל תיבהלו, מדובר ב-2 כפות לסלט כוווולו. לא תשתכרו מהסלט, מבטיח.

Citrus Salad (3 of 3)-2

סלט הדרים בקמפרי, גבינה מלוחה ונענע:

מרכיבים:

  • בערך ¾ ק"ג מגוון של פירות הדר: אשכולית אדומה, תפוז, קלמנטיה, מנדרינה, תפוז דם. מה שיש אצל הירקן. מלבד אשכולית אחת שמאוד כדאי שתהייה שם, עם השאר אפשר לאלתר.
  • מעט גבינה מלוחה
  • כ-15 עלי נענע
  • 1.5 כפות קמפרי
  • 4 כפות שמן זית
  • מלח-פלפל
  • מעט קינמון

Citrus Spiral 2

את פירות ההדר חוצים ובעזרת סכין חדה, קוטמים את הראש והזנב וחותחים מהם את הקליפה. את חתיכת הפרי העירומה שנותרה חותכים לקוביות ומניחים בקערה. קוצצים את הנענע ומפוררים את הגבינה המלוחה ומוסיפים אותם. מוסיפים את חומרי הרוטב ומערבבים בעדינות. נותנים לסלט לעמוד כ-10 דקות ואוכלים. כן, השילוב של הנענע עם הקמפרי והקינמון עובד. למופת. נשבע! (ואם אין לכם קפמרי, הסלט הזה טעים גם בלי, אבל קצת פחות).

Citrus Salad (29 of 42)

אוכלים סלט מרענן של הדרים בקמפרי ולומדים משהו חדש כל יום.