היה ערב קיץ / ח"נ ביאליק – מדריך למטייל הטרי במונטריאול

היה ערב קיץ / ח"נ ביאליק

[…]

[…]

(מתוך פרויקט בן יהודה)

פארק בכל פינה, אופניים ככלי תחבורה שוויוני, הר מיוער ובתולי באמצע העיר, שווקי אוכל, אווירה מופלאה, אנשים נחמדים ומייפל. הו, כמה מייפל. יש מקום שכל זה קיים בו ביחד בעולם. קוראים לו מונטריאול. היא שוכנת באמריקה הצפונית אבל יש בה אווירה צרפתית – תרבות, אוכל ושפה רק שבניגוד לצרפת אפשר לעבור לאנגלית מתי שרוצים בלי לקבל מבטי בוז (טראומות מביקור בפריז). כן, היא רחוקה, אי שם בקנדה, אבל עד היום היא אחת הערים שהכי נהניתי לתייר בהן. העיר כולה עסוקה באוכל כל הזמן (או אולי זה היינו רק אנחנו**…?). כל שכונה מתפארת במרכז אוכל הומה, עם מאפייה, מעדניה, שוקון, קצביה ובתי קפה ומעבר לכל זה יש גם את השווקים הגדולים בעיר. אז עם בטן מלאה, מכנסיים במידה גדולה יותר וחיוך על הפנים, קבלו מדריך למונטריאול (מפה מפורטת בסוף עם כל המקומות המוזכרים ועוד כמה).*

במרכז העיר Mount Royal – וסביבו השכונות המעניינות ומרכז העיר. בואו נדבר רגע על איכות חיים. אוקיי? הר ירוק באמצע העיר. ממש במרכז שלה. שיש בו שבילים להולכי רגל, אופניים ומטפסים. בפסגה שלו אין בית קפה או מסעדה ובמורדתיו לא בנו איזו מפלצת הולילנד, או שכונת בוטיק "מעלות הר מלכות" (למרות שנשמע הכי בוטיק ומפנננננק). רק ירוק. ואפשר להגיע אליו באופניים ולטפס עליו בניחותא ולהרגיש ביער ואז מיד שוב להיות בעיר. לוקחים את רחוב Rachel על האופניים ממש עד להר, שם יש תחנת חנייה גדולה בשבילהם. בימי ראשון ממש בככר הזו החל מהבוקר ועד שעות אחר הצהריים מתכנסים כל הִיפּיי העיר למעגל מתופפים שמשחרר אנרגיות חיוביות לכל עבר. כיף במונטריאול, כבר ציינתי?*

אופניים – הכיצד? Bixi Bike – בעבור חופן דולרים (12 קנדים שזה כ-10 אמריקאיים) אפשר לעשות מנוי אופניים ל-72 שעות (תל אופן סטייל). העיר מאוד שטוחה וידידותית לאופניים. כל כך ידידותית! מסלולים, חניות, אדיבוּת. הרכבים עומדים ומחכים בסבלנות כששיירות האופניים חוצות את הכביש בשעות השיא. המרחקים בעיר לא ענקיים אבל מספיק גדולים כדי להצדיק מעבר ממקום למקום בדיווש. חוצמזה שזה נורא כיף ומרגיש מקומי. יש גם מערכת מטרו די יעילה. לא השתמשנו בה בכלל מלבד הגעה משדה התעופה ואליו. קונים כרטיס של 10 דולר שטוב ל-24 שעות בכל התחבורה הציבורית בעיר ועולים על קו 747 יש שילוט יעיל בשדה התעופה. האוטובוס יוריד אותכם בדאון טאון ליד המטרו. יש גם אפשרות לקנות ב-13 דולר כרטיס סופ"ש לתחבורה הציבורית שטוב שישי-ראשון וכולל גם את האוטובוס לשד"ת.*

יש הרבה שכונות מעניינות אבל האזור הכי שווה לדעתי, הוא זה של שכונת la Plateau-Mont-Royal שממשיכה גם לאיטליה הקטנה ול-Mile End הנעימות מאוד. בלי יותר מידי לדעת בחרנו בדירה שנראתה יפה ב-Plateau. היא הייתה הצלחה מסחררת ואני ממש ממליץ ללון באזור השכונה הזו. מונטאירול מאוד אוהבת את האייר בי אנד בי שלה ויש המון אפשרויות והן לא יקרות מאוד. בכלל מונטריאול לא עיר יקרה (אבל אני הגעתי אליה מארה"ב ככה שבגלל הפרשי הדולר הכל היה ב-20% אחוז הנחה בשבילי!). הייתי נמנע מהפיתוי של "דירות יוקרה" בדאון טאון. אולי יש בהן בריכה ו"קלאסה" אבל השכונה משעממת וגנרית.

השכונה שלנו לעומת זאת הייתה שכונה שנראתה כאילו סטודנט מגניב מבצלאל עשה לה את העיצוב האורבני. מצאנו בה את הקוווואסון הכי טוב במונטריאול. נשבע – הוא היה ב-Fous Desserts וגם אקלר ומקרונים מדהימים שייתכן וחזרנו לאכול יום יום ב-Patisserie Rhubarbe. כי כמו הדולר, גם הקלוריות בקנדה 20% פחות (ככה זה עובד, לא?). יש בה גם את פארק Laurier המקסים שבו מתאספים כל הצעירים ועושים פיקניקים אל תוך הלילה ובו גם בריכה ציבורית נעימה שהיא חינם חינם. בתכלס, חלק מאוד גדול מהזמן פשוט הסתובבנו בשכונה וחיכינו להיות שוב רעבים (מה שלא באמת קרה, כי בזמן שחיכינו כל הזמן אכלנו… רגע…)*

סצינת המסעדנות בעיר בשיאה ואנחנו אכלנו בשתי מסעדות נחשבות שיא שהזמנו להן מקום לפני שבועות. על המסעדה השלישית בערב האחרון כבר ויתרנו. היה טעים מאוד וכיף ויקר ומיד אני אספר לכם עליהן אבל כמובן שהארוחה שהכי נהננו ממנה הייתה הארוחה שליקטנו בשוק, זו שהכנו לבד בבית על הגריל הקטן בין שתילי העגבניות והגפן. מסעדה ראשונה Bouillion Builk – מלאה מלאה ויקרה למרות שהיא נמצאת ברחוב מעט מפוקפק. שתי מנות נשארו איתנו גם ימים אחרי – מנת הקרפצ'יו ומנת הפואה גרה. אף פעם לא אכלתי פואה גרה. אני מבין עכשיו מה העניין הגדול. זה באמת טעים מאוד. שאר המנות היו טעימות אך לא בלתי נשכחות.

המסעדה השנייה – Les dues singes de montarvie אווירה נעימה מאוד, שירות מזמין וחתיכת שיש עם השם שלנו שציפתה לבואנו וגרמה לנו להרגיש מיוחדים. השף מגדל על הדלפק את המיקרו ירוקים שלו וזה קטע נחמד. האוכל היה טעים מאוד. מנה שזכורה לטובה הייתה הברווז שהגיע בתוך גינה קטנה (גיליתי לאחרונה שאני מאוד אוהב ברווז). האם חובה להגיע לפה? לא ממש. אבל כיף מאוד לעשות את זה בכל זאת. היא נמצאת על הרחוב הכי נחמד בעיר ונעים מאוד לשבת בה (ומחשבה שלי עם עצמי – האם חובה להגיע למסעדה כלשהי איפשהו? ככל שאני הופך לתייר יותר מנוסה אני מבין שזה פחות מעניין אותי. הרבה יותר מרגשים אותי שווקים ואוכל רחוב)*

הרחוב הכי נחמד בעיר – Saint Viateur. מגיעים אליו דרך רחוב st Laurent  שהוא אחלה רחוב בעצמו. הולכים ומתעלפים מהמגניבות הבלתי מתיימרת שלו. על כל בלוק איזה בית קפה שהוא יותר חמוד מהקודם ושאתה עומד להתפקע רק מהמחשבה העצובה שלא תוכל לדגום את כולם. שלא תוכל לשבת כמו המקומיים במשך שעות בכל אחד מהם ולהרגיש שגם אתה חלק מהשגרה של העיר הנינוחה הזאת. בשר חשוב להם מאוד פה ותמצאו אותו כל מקום. קצביות מקומיות שמנוהולת על ידי היפסטרים יש בכל פינה באזור הזה והבשר משובח. הם מתמחים בברווז, אווז וגם אחת המדינות היחידות שבשר כלב ים חוקי בהם (לא טעמנו…). אבל גם אם אתם כמוני, לא חובבי בשר, תמצאו פה מה לאכול בלי סוף.*

אז נכון שאכלנו בכמה מסעדות אבל בסופו של דבר הכי נהננו לקנות גבינות, נקניקים, לחמים, בירות בוטיק/יין בשווקים ובחנויות הקטנות ולבקש לטעום הכל בכל מקום. ביקרנו בשני שווקים שווים במיוחד. הראשון הוא Jean Talon שנמצא באיטליה הקטנה. בכלל הגענו אליו במקרה ואיזה מזל. שוק שנבנה בחלומות שלי ואז הופיע שריר וקיים בעולם: ענק, צבעוני, מלא בכל טוב – מבשר ועד דגים, גבינות, סלי עגבניות בכמות היסטרית, דוכנים שמוכרים רק פטריות. רק. פטריות. מכל מיני סוגים מיוחדים! אתם קוראים את זה? הוצאנו 19 דולר על סל פטריות ענק שאחר כך היה אחת מגולות הכותרת מוקפצות בחמאה ושאלוטס על טוסטים עם גבינת עיזים. קנינו גם נקניקיות שמכינים במקום ובאגט חם ועגבניות צבעוניות וזיתים ושני בקבוקי יין וישבנו במרפסת המגוּננת שלנו, אותה חלקנו עם הפריזאיים שגרים בדירה ליד, והעברנו ערב שבת כזה שנזכור לתמיד לצד מנגל קטן. פריט חובה בקיץ המונטריאולי.*

השוק השני שפקדנו הוא  Atwater שיש בו מתחם דוכני מזון גדול ושווה (אכלנו פאיה בינונית וטוסט פטריות טעים ובעיקר נהננו מהאווירה). חוצמזה יש מלא דוכני פירות וירקות, חנויות גבינה וקצביות. אחד השווקים השווים שהייתי בהם. אמרתי שזה השוק הכי שווה שהייתי בו. אבל אז יום אחר כך הלכנו לז'אן טלון וראיתי שוק שווה מהו. הכי כדאי להגיע לAtwater על ידי רכיבת אופניים על התעלה היפה. עוברים גם דרך old Montreal, מציצים בה לשנייה, נוחרים בבוז "פחחחח, כל התיירים האלה", וממשיכים למחוזות מוצלחים יותר.*

פוטין הוא המאכל הלאומי של קנדה. תשמעו. בסך הכל מדובר במנה די מזעזעת שכוללת צ'יפס, מלא גרייבי וצ'יז קרדז (גרייבי וצ'יז קרדז, שתי מילים שלא הצלחתי למצוא להן מקבילה הולמת בעברית). כמות הקלוריות והשומן שיש בכל צלחת מרשימה מאוד. אולי אפשר לייחס את זה לחורפים הקשים. הלכנו למקום הכי מפורסם לפוטין – Banquise, שפתוח עשרים וארבע שעות. הזמנו את ה"קלאסי" ואחד נוסף עם פטריות בשר ורוטב פלפל. הייתי רוצה לספר לכם שלקחנו ביס ועזבנו את המקום בצעקות. אבל לא כך הדבר. בעודנו מתנשאים על הצלחות המאוד לא פוטוגניות זללנו אותן עד תומן. האם נאכל זאת שוב? בליל שלג כבד אחרי שעות ארוכות של שתייה – כן! אחרת… טוב, על מי אני עובד. התשובה היא כן.*

יש גם שכונה גאה. השתעממנו ממנה בערך תוך 30 דקות. הרחוב המרכזי שלה st Catherine הוא מדרחוב, שזה מאוד נחמד. מגוון גדול של בארים, מועדוני חשפנות ודיסקוטקים (דיסקוטקים, זאת מילה שמישהו עוד משתמש במה?).*

ומה לא הספקנו לאכול? הרבה דברים. במיוחד את הבייגלז המפורסמים של St. Viateur שנאפים ביד ואת סנדוויץ' הבשר המעושן של מסעדת Schwartz’s (המקבילה המקומית ל-.Katz’s הניו יורקית) וגם לא מימשנו את ההזמנה שלנו למסעדת Hotel Arnaud שנראית נעימה ביותר ומומלצת בכל מקום. בשביל עוד רעיונות לפני שנוסעים שווה להציץ בפרק של אנדו זימר מ-Bizzare Foods ובמדריך המצולם של אנתוני בורדיין . *

האם הייתי חוזר למונטריאול? כן.* האם הייתי עובר לגור במונטריאול. בהחלט*. האם אהבתי את מונטריאול כל כך כל כך כל כך? אין ספק*

לסיכום. סעו למונטריאול.*

*נכתב במהלך ביקור בסופ"ש קיצי עם מזג אוויר מושלם. בוא נראה אם אני כזה גיבור גם בחורף הקשה…

** אולי שמתם לב שהתחלתי לדבר ברבים. לא שגעון גדלות תקף אותי, משהו יותר נחמד (נראה לי…) מצאתי מישהו שמשתתף איתי בהרפקתאות. כבר לא כל כך חדש ובכל זאת עדיין קצת מרגיש ככה. אז כרגע בלי לשים לב הרבה אנרגיה הולכת אל הזוגיות המתפתחת ופחות לבלוג (האינסטגרם, אגב זוכה מן ההפקר). אז שלום לכם – אתם חסרים לי ואני מנסה ללמוד איזונים ובלמים מהם. בנתיים גם נהנה מהפרפרים בבטן ותחושת הרוגע והנעימות שלפעמים עוטפת אותי בבקרים ובערבים וגם בין לבין.