החיים שיש לך / יונה וולך – פניני בלסמי בשמן בזיליקום זוהר

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)-2

Fullscreen capture 792016 33725 PM.bmp

(מתוך תת הכרה נפתחת כמו מניפה / יונה וולך ע"מ 237, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1992)

שאריות של ילדות נמצאות בתוך כולנו. רסיסים של האהבות שאהבו אותנו, הליטופים שניחמו אותנו, הידיים שערסלו אותנו בחום. כל תא על פני הגוף שלנו הוא ארכיון למגע שנגעו בנו כל חיינו.

Balsami Pearls JPEG (14 of 66)-20140430

כל חוש הוא ספריה של זכרונות, מקוטלגים לפי ניחוחות, תחושות, צלילים וטעמים. הנקבוביות זוכרות, העור עוד מתמסר, החלל שבתוך הפה מגיב כמו שהוא יודע עוד ממזמן ופרוזדורי הריחות שבאף מפעילים רשתות עבותות ועמוקות של זכרון. החוש מקטלג את הרגש והרגש מאכסן את הזכרון.

Balsami Pearls JPEG (6 of 66).jpg

כמו בבושקה. אני אחד גדול ובתוכי קטַנים-קטֵנים והולכים. לא איברים פנימיים בי אלא יובלים שהיו והתקבעו ונותרו חיים דוממים או חיים בועטים או חיים מקפצים ורוקדים. מאובנים יובליים שמתעוררים לפעמים וקשה לצפות מראש בכל סיטואציה מי מהם יגיב.

Balsami Pearls JPEG (7 of 66)-20140430

גן ילדים קטן יש בתוכי, משפחה מרובת ילדים. כל אחד רוצה תשומת לב, כל אחד זוכר, לא מילים, או אירועים אלא תחושות, ומצבים קיומיים.

אני הילד התמים שבגן רחל ניסה לחפור בחול לעומק עד שיגיע לצד השני של העולם

והילד המבויש שבגן ציפורה צעקו עליו שיפסיק לחטט באף

ופעם נתנו לו מרשמלו כי כל כך לא רצה להיפרד מאבא שלו בבוקר אחד מאוחר

Balsami Pearls JPEG (16 of 66)-20140430

אני הילד המבוהל כשבכיתה ב' הגיע באיחור לבית הספר בעולם שמדבר שפה שהוא לא מבין ונשלח להירשם במזכירות ודמעות זלגו מעיניו ובסה"כ המזכירה רק הייתה צריכה לעשות וי

ואותו אחד מתלהב שהיה רוקד בהפסקות בהרקדות למרות המבטים והלעג והחברה שיצקה לתוכו בושה לאט לאט עד שיום אחד הפסיק

אני הילד השמח שהולך עם אבא לשוק כל שישי אחר הצהרים כשהמחירים זולים ומקנח את הביקור בביסים מעגבניה ומיד מבצל ירוק כדי שיספיקו להתערבב בפה.

Balsami Pearls JPEG (4 of 66)-20140430

וגם הנער החרד שבטיולים של התנועה פחד יותר מכל מהנסיעה באוטובוס כי מה אם אף אחד לא ישב לידו

אני התיכוניסט המבועת שמקבל צו גיוס ראשון ונכנס מתחת לשמיכה מבוהל מהחיים והטרטורים והרובים

אני החייל הרגשן שיורה בפעם הראשונה בנשק ומההדף ואבק השריפה והכוח הבלתי נתפש בקצה האצבע מזיל דמעות והמפקד שלו קצת מרחם עליו ובעיקר צוחק עליו לפני כל שאר החיילים

אני בן העשרים וקצת האמיץ שהחליט יום אחד, מי יודע איך, לעזוב את כל הידוע ולטוס לניו יורק לחיים בלתי מוכרים.

Balsami Pearls JPEG (31 of 66)יש כל כך הרבה ממני. חוויות רגשיות שהתקבעו ונותרו כמו שהן. נטועות עם רגל אחת בעבר ואחת בהווה והן מי שאני. ולפעמים זה המבוגר של כאן ועכשיו שמצליח להגיב לסיטואציות ולפעמים זו אחת מגרסאות העבר שלי. הנער המבוהל הוא שמגיב לאנשים חדשים שאני פוגש. והילד המתלהב הוא זה שמצליח בכל מקום עבודה למצוא את הלהט, והאני של עכשיו צריך לעשות כל הזמן משאים ומתנים עם כל האניאיים האחרים כדי שיתנו לו לפעמים פשוט להיות ולפעול מתוך הרגע, בלי כל משאות העבר.

Balsami Pearls JPEG (63 of 66)-20140430.jpg

ובעיקר אני לומד עם השנים שאני צריך לתפוס את עצמי כשעולה איזה זכרון מביך, מעורר בושה וכעס ואולי רחמים, והרי החיים מלאים באלה. לתפוס את עצמי כשהם מגיעים ומפעילים אני ישן שהופך להיות כאן ועכשיו ולתת לו, ליובל ההוא, איזו חוויה אחרת. לשלוח לו הבנה וחום, חמלה ונחת. להגיד לו עשית הכי טוב שיכולת באותו הרגע, ולתת לו לנוח. ללמוד להניח. כי הגרסה הזאת שלי באמת עשתה הכי טוב שיכלה באותו הרגע ולא טיפה פחות.

זה מצריך איזה רגע של מודעות, הבנה שאו-הנה זה ההוא מגיל 14 שמרים את הראש כרגע ומכניס הילוך.  ואז למצוא איזה דיבור שיעבוד איתו והפעם במקום לכעוס עליו ולהשתיק אותו –  להבין, לאשרר, לוותר לו.Balsami Pearls JPEG (17 of 66)-20140430אז אני לומד לחיות עם עצמי היום ועם כל האניאיים שהולכים ושבים. זו לא אשמתם שהם כאלה. כמו רוחות רפאים שנותרו בעולם שלנו כי לא סיימו משהו, כך החלקים האלה בנו נותרים לא פתורים וחוזרים ושבים. המטלה שלנו היא ללמוד לשחרר אותם, ואולי זה לא לשחרר אלא דווקא להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מאיתנו. צמוד צמוד.

Balsami Pearls JPEG (10 of 66)-20140430


פניני בלסמי

אלגנטיות ואסטיות וכל כך קלות להכנה.

  • 1/2 כוס חומץ בלסמי
  • 1.5 גרם אבקת אגר אגר
  • 1 כוס שמן זית (נחוץ לתהליך ההכנה, אחר כך ניתן לעשות בו שימוש חוזר)
  • כוס גבוהה יחסית
  • טפטפת או מזרק

ראשית ממלאים כוס בשמן זית ומכניסים למקפיא. השמן צריך להיות קר מאוד אך לא קפוא לגמרי, עכור ולקראת קפיאה. מטפטפים את החומץ החם לתוך השמן ומהקור החומץ מתגבש. כשעה במקפיא מספיקה.

Balsami Pearls JPEG (42 of 66).jpg

הוראות: מערבבים בסיר את האגר אגר והחומץ ומביאים לרתיחה תוך כדי בחישה. חשוב להביא לרתיחה אחרת האגר אגר לא מכניס להילוך ראשון ולא יניע את תהליך ההתגבשות. מערבבים תוך כדי רתיחה כ-2 דקות. מכבים את האש ונותנים לחומץ להתקרר מעט, כעשר דקות.

מעבירים את החומץ שרתח לבקבוק טפטפת או למזרק אם יש לכם. מוציאים את השמן מהפריזר ומתחילים לטפטף לתוך השמן. משחקים עם הלחץ ליצירת פנינים בגדלים שונים. נותנים לפנינים להתקרר לגמרי ואז דגים אותן בעזרת כף מחוררת או שמסננים עם מסננת דקה. אפשר לשטוף אותן במים אם רוצים. אפשר גם לא.

basil oil

לשמן בזיליקום זרחני

שוטפים צרור של עלי בזיליקום, מפרידים לעלים ומניחים בקערה חסינת חום. מחממים חצי כוס שמן זית בסיר. השמן לא צריך להיות לוהט – מספיק חם שכשמכניסים לתוכו עלה יהיו מעט בועות, לא סערה שלמה. יוצקים את השמן על עלי הבזיליקום. למה? כי החום משמר את הצבע של הבזיליקום ועוזר לטעמים שלו לחדור לשמן. מכניסים את העלים עם השמן למעבד מזון וטוחנים היטב. מסננים בעזרת בד גבינה, פילטר קפה או מסננת עדינה.

Balsami Pearls JPEG (26 of 66)

חותכים פרוסות עגבניה, מניחים מעל פרוסות מוצרלה איכותית ופניני בלסמי מעל. יוצקים מסביב שמן בזיליקום. מתענגים.

Balsami Pearls JPEG (60 of 66)אוכלים פניני בלסמי ברוטב בזיליקום זוהר ואוספים באהבה ובסבלנות את כל האניאיים שלנו.

Balsami Pearls JPEG (1 of 1)

ותודה לאחי הסוּפר מן שבזכותו המתכון והביצוע המדויק.

ארמי אֹבד אבי (משורר בניו יורק) / עמיחי חסון – מדריך ניו יורק למתקדמים

Croissant (1 of 1)

Fullscreen capture 6202016 104036 PM.bmp

(…)

(מתוך מדבר עם הבית / עמיחי חסון, ע"מ 63, אבן חושן הוצאה לאור, 2015)

אם אתם באים לבקר בעיר האורות שלא ישנה לרגע,  בוודאי כבר הצצתם במדריך לברוקלין שכתבתי ואז חשבתם לעצמכם, אבל רגע, מה עם מדריך לשאר העיר? הנה הוא סוף סוף הגיע. הרשת מפוצצת במדריכי ניו יורק, אז מה לא תמצאו פה? את ההמלצות הקלות, הברורות, שנמצאות בכל מדריך תיירים (ההיי ליין, גלריות בצ'לסי, טיימז סקוור? למה שמישהו ירצה ללכת לטיימז סקוור??! וכו'…)מה שלא תקבלו פה זה את ניו יורק של התיירים. במקום אני הולך להציע לכם מבט פנימי ממי שגר פה כבר כמה שנים. דברים ש"מקומיים" עושים. זה לא המדריך הממוצע לעיר, פה זה ניו יורק למתקדמים (* והתמונות לקוחות מהאינסטגרם שלי וצולמו לאורך השנים ב-Union Square Green Market המעולה והאהוב עלי מאוד. ** קישורים מסומנים בקו תחתי. ליחצו ותהנו. ).

IMG_2228

קודם כל, יש מלא שירותים שמנסים לרכז את מה שקורה בעיר. נרשמים אליהם בחינם ובתמורה הם ישלחו לכם מיילים עם דברים חינמיים ומוזלים באופן יומי או שבועי. אני כבר כמה שנים רשום ל the skint, אי מייל יומי שמרכז אירועים ועניינים ו-Gold Star (ראו פירוט בהמשך) שמרכז הנחות לאטרקציות בעיר. הרבה פעמים יש להם הנחות לדברים ממש שווים, אז שווה להירשם אליהם לתקופה שאתם באזור.

לכו לראות סרט בחינם (הקישור אולי לא מעודכן! בדקו תאריכים) בפארק או על איזה גג מעניין. כדי לקבל את כל החוויה במלואה חובה להצטייד בשמיכה ובפיקניק מפנק מראש.

IMG_2155

סיורים במים

מנהטן היא אי. שוכחים את זה כשנמצאים עליה אך זו האמת. ממערב ההאדסון הרחב, ממזרח האיסט ריבר שבסופו של דבר מתחבר להאדסון דרך ההארלם ריבר. איך אני יודע את כל זה? כי עשיתי סיור בסירה. אחד הדברים הכי שווים שיצא לי לעשות כאן. הסיור הספציפי הזה הוא של אגודת הארכיטקטיים של ניו יורק. על גבי סירת מנוע ישיטו אותכם מסביב לכל האי במשך כ-3.5 שעות ויתנו לכם הדרכה מפי אדריכל מקומי וידען. לפעמים גם יש אדריכילים סלבז שמשתתפים. במחיר הזה תקבלו גם משקה ראשון חינם ופריסה נאה של גבינות, עוגיות ופירות. לומדים המון וגם נהנים! הסיור יקר אם משלמים מחיר מלא, כ-75 דולר, אך לרוב יש קופונים של עד 50% באינטרנט. הרבה פעמים הקופונים הללו יהיו ב-Gold star ואתם הרי כבר נרשמתם!  הם מציעים גם עוד כל מיני סיורים שאת חלקם עשיתי כמו סיור גשרים, או סיור ג'נטרפיצקיה של ברוקלין מהסירה. תמיד מרתק. בגלל שהם כאלה שוים הם מאושרים כמעניקי שעות הכשרה שלאחר הלימודים לארכיטקטיים. שימו לב שיש שתי יאכטות שונות, אחת יותר זולה ואני חושב שההבדל המהותי הוא שאין בה מזגן. יותר כיף עם מזגן.

IMG_2982

יש עוד כל מיני סיורי סירות, ליליים, יומיים, מהירים במיוחד כמו ה- Shark, מסיבות על המים, ארוחות פאר על המים וכו'. חלק בטח טובים יותר וחלק פחות. בכל מקרה מאוד נחמד לראות את ניו יורק מהמים באיזשהו שלב.

קניות

ניו יורק היא מכה של קניות. ישנם המרכזים הגדולים בעיר (סוהו, רחוב 34 והשדרה ה-5 הידועה והיקרנית) וכמובן עוד מלא אפשרויות אחרות. תקשיבו ותקשיבו טוב –כמעט אף פעם לא צריך לקנות דברים במחיר המלא שלהם. כמעט בכל הרשתות תמיד יש מכירות. ב-gap למשל אין מצב שלא תמצאו קופון של לפחות 30% הנחה על כל הקנייה. זה נכון לגבי כמעט כל חנות אחרת ובטח ובטח בקניות און ליין. מה עושים? קודם כל נרשמים לניוזלטר של החנות שאתם אוהבים. לרוב רק על ההרשמה תקבלו 10-15% הנחה לקנייה הבאה. ועכשיו עוקבים אחרי האי מיילים היום יומיים שתקבלו הם מציינים מתי יהיו מכירות. חוצמזה לפני כל קופה, וירטואלית או אמיתית הקישו בגוגל את שם החנות ו-coupon זו תעשייה שלמה של אתרים שמרכזים קופונים ולא פעם הוצאתי פחות בדרך הפשוטה הזו.

IMG_2403

קניית כרטיסים להצגות והופעות

  1. האפשרות האהובה עלי היא ראש טיקטס Rush Tickets הם הכי זולים (באזור ה-40 דולר) והמקומות לרוב מאוד טובים. הם דורשים השקעה של זמן. הם זמינים מרגע שהקופות נפתחות באותו היום וניתנים לקנייה רק בקופה עצמה. להצגות מבוקשות במיוחד לפעמים עושים הגרלה בין המבקשים, או שאנשים מגיעים שעות מראש ומחכים בתור (שעות! אמריקאים משוגעים על תורים…). לפעמים צריך תעודת סטודנט ("סטודנט רש") בשביל לקנות את הכרטיסים, לפעמים יש הגבלת גיל. אז איך יודעים? הנה אתר שמתאר את הראש טיקטס לכל הופעה ומה צריך לעשות בשבילם.
  2. יש כל מיני תוכניות שאפשר להצטרף אליהן בשביל כרטיסים זולים. שתיים שאני משתמש בהן באופן קבוע הן Hiptix שמאפשר קנייה מראש של כרטיסים מוזלים להצגות הלרוב מעולות של Roundabout Theater  (עד גיל 36). ו- LincTix  תוכנית לצעירים עד גיל 35 (וכן, הם בודקים בקופות…) של הלינקולן סנטר שגם בו ההצגות לרוב מעולות. ההרשמה לשני השירותים הללו היא בחינם. הכרטיסים אוזלים מהר אז כדאי לקנות כרטיסים מראש כמה שאפשר.
  3. TodayTix היא אפליקציה יחסית חדשה שמנסה לחולל מהפכה בקניית כרטיסים. היא מציעה מידי יום כרטיסים מוזלים לשבוע הקרוב לרוב ההצגות בעיר. היא דרך טובה להשיג כרטיסים, אבל הכרטיסים הזולים הם לרוב אלו של השורות האחרונות וזה פחות כיף. שימו לב שכשקונים מהם תצטרכו לחפש את הנציג שלהם בכניסה לתאטרון כדי לקבל את הכרטיסים. הם לא יחכו לכם בקופה! שירות נוסף שהם מציעים הוא הגרלות וירטואליות לכרטיסים מידי יום. שווה להיכנס, להציץ ולנסות את מזלכם (ואם אתם קונים כרטיסים דרך האפליקציה ותקישו את הקוד AJRTE  אז אני אקבל 10$ לכרטיס הבא שלי כי הפניתי אותכם. אתם ממש לא חייבים).
  4. תציצו מה יש ב-Public Theater, זה לרוב דברים טובים ויש כרטיסי ראש ב-20$ בקופות.
  5. שירות נוסף שכדאי להכיר הוא Goldstar שמוכר כרטיסים להצגות, הופעות וכל מיני חוויות ניו יורקריות אחרות במחירים מוזלים מאוד. ההצטרפות היא חינם (נשבע שהם לא ממנים את הפוסט הזה, פשוט השתמשתי בשירות הרבה אז הוא חוזר על עצמו…).
  6. אפשר גם, כמו פעם, לחכות בתור הבלתי נגמר של TKTS בטיימס סקוואר. אפשר גם ללכת לסניף, ההרבה פחות ידוע שלהם, בדאוון טאוון או בברוקלין ולא לחכות בתור כמעט בכלל.

IMG_2171

חופי ים בניו יורק

כן. יש חיה כזאת. אם לומר את האמת אף אחד מהם לא מדהים. בציונים בין 1-10 הכי גבוה שהייתי נותן הוא 6 לחוף היפה ביותר שהוא סנדי הוק. והוא לא ממש בניו יורק, הוא בניו ג'רזי. מה שכן, זה מאוד מגניב שיש לניו יורק חופי ים ותודו שאתם לא חושבים על בילוי בעיר בתור בילוי על חוף הים, אבל למה לא בעצם? ביום קיץ חם ולח זה דווקא מאוד נחמד לחוות גם ככה את העיר ואת המקומיים שמגלים את הים של ניו יורק כל קיץ מחדש. אז הנה כמה חופים שנחמד לבקר בהם:

Sandy Hook Beach – החוף הנחמד ביותר, סנדי הוק, נמצא בניו ג'רזי. יש אליו מעבורת חביבה שולקחת כ- 40 דקות של הפלגה נעימה. המעבורת לא זולה במיוחד, כ-40 דולר, חפשו קופון שיעניק הנחה יפה. כמעט תמיד יש אחד (coupon seastreak sandy hook) אך לרוב הוא יהיה לשעות שהן לא שעות השיא. כשמגיעים לסנדי הוק מחכים אוטובוסים שיאספו אותכם, כלול במחיר, לחופים. שימו לב שיש כמה חופים. החוף "הצעיר" יותר שהוא גם החוף היותר גאה הוא החוף שהבגדים בו הם בגדר הצעה. אל תדאגו לא חייבים להוריד אותם, ובשלב מסוים בחוף יש שלט שאומר שאזור העירום נגמר. מעניינים במיוחד בעיני האנשים שיושבים ממש ליד השלט בצד של הלבושים. בכל אופן, מדובר בחוף יפה יחסית, עם מים נעימים ונקיים (יחסית) ועם נוף מהמם של העיר, שזו תוספת נחמדה מאוד. אין כמעט שום מקום לקנות אוכל או שתייה ולכן צריך להביא אותה איתכם. חוזרים חזרה באוטובוס ובמעבורת ועל כן שימו לב לזמנים ותכננו מראש. אפשר גם להעביר אופניים על המעבורת וזה יכול להיות טיול מאוד נחמד. המעבורות יוצאות וחוזרות מ-pier 11 שהוא הפיר של וול סטריט.

IMG_2030

Jacob Riis Beach – היא רצועת חוף שנמצאת באזור של far Rockaway בקיץ יש חברה מצחיקה שמפעילה סקול באסז שבעבור 12 דולר יקחו אותכם הלוך וחזור מנקודות בברוקלין ומנהטן כולל פחית בירה חינם (הם גם משכירים שמשיות וכסאות ים). תחושת טיול שנתי. חוף נחמד ובסך הכל נעים. אם אתם בעניין של החלק הקווירי של החוף כשאתם מגיעים המשיכו ללכת עם הים לימינכם עד שתגיעו אליו. קשה לפספס אותו. האוכלוסייה מגוונת מאוד ומעניינת. גם לכאן כדאי להצטייד באוכל ושתייה מראש. אפשר גם להגיע בתחבורה ציבורית, אך זה יותר כאב ראש. אני מכיר אנשים שעשו את הטיול עם אופניים. גם אפשרות אם אתם מיטיבי פדלוס. בשבילי זה קצת מוגזם.

Brighton Beach – אם אתם בעניין של משהו טיפה יותר קרוב ובעיקר שההגעה אליו יותר פשוטה לכו על החוף הזה. מגיעים אליו בקלות בסאבוואי. ה-Q או ה-B יעצרו לכם בתחנה שנקראת על שמו. תחנת הסאבוואי נמצאת בלב ליבה של שכונה רוסית מאוד. הסופרים, התושבים, חנויות האלכוהול והמסעדות כולן רוסיות. כיף להסתובב שם להרגיש בחו"ל, לקנות נשנושים לים ואז ללכת אליו. לא החוף הכי מהמם, כבר אמרתי, אבל חוויה נחמדה בלב העיר. אחרי שבאתם על סיפוקכם מהחוף לכו על הטיילת לכיוון קוני איילנד. הטיילת מחודשת ויפה וכשתגיעו לקוני איילנד, ההומה מאוד, תעשו סיבוב על רכבת ההרים הישנה, ה-Cyclone שבעבור 9 דולר תעשה לכם בחילה וסחרחורת. http://www.youtube.com/watch?v=o2-RXqU4Lg8. קחו משם סאבוואי חזרה לעיר מאוד בקלות. ה-D,N,Q,F כולן מסיימות שם את המסלול שלהן ומתחילות אותו מחדש.

IMG_2177

ניו יורק לעוד יותר מתקדמים

Roosevelt Island – האי הצר נמצא בין מנהטן לבין קווינז. שני דברים מיוחדים בו: הראשון מגיעים אליו ברכבל! והרכבל הוא חלק ממערך התחבורה העירוני ככה שעולים עליו עם כרטיס של הסאבוואי! איזה אדיר! התחנה ברחוב 59 והשדרה ה-2. כשמגיעים לאי יורדים דרומה עד שמגיעים לגן היפה שמשקיף על מנהטן ונבנה לזכרו של רוזוולט. יש פסל גדול של הפנים שלו ומאוד נעים לבלות שם. חוזרים דרך הצד המזרחי של האי שהרוחב שלו בטח לא עולה על 600 מטר. אפשר עוד קצת להסתובב, אבל מלבד פארק הזכרון היפה אני לא מצאתי שם עוד עניין גדול. אפשר גם להגיע עם ה-F, אבל זה קצת מאבד מהכיף.

Governors Island –אחד המקומות המסקרנים שמתפתחים בעיר בשנים האחרונות. פתוח רק ממאי ועד אוקטובר וישנן מעבורות שלוקחות ומחזירות ממנו מהמזח שבקצה הדרומי של העיר. ניתן לקחת אליו אופניים או לשכור אותן במקום. יש גם "רכבי" פדלים שיכולים להכיל 4 אנשים וזה כבר ממש כיף. יש בו כל מיני אירועי אמנות, גלריות ואירועי מוזיקה. יש בו מסיבת שנות ה-20 כל שנה שנשמעת מגניבה וגם חווה גדולה.

IMG_5030

Low Line – ואם כבר 2018 אז אולי הלואו ליין נפתח. נכון ההיי ליין? אז אותו דבר מתחת לאדמה. נראה מקום מדהים! הלוואי ובאמת יצא לפועל. שיפוץ של תחנה ישנה תת קרקעית כך שאור השמש יאסף ויפוזר מתחת לאדמה. אני מתרגש רק מלחשוב על זה! בנתיים אפשר לבקר במעבדות שלהם בימי שבת וראשון.

טיולי יום מחוץ לניו יורק

לא חייבים לקחת רכב בשביל לצאת מהעיר ולפעמים זה נחמד לעשות ממנה הפסקה. הנה כמה אפשרויות נחמדות במיוחד:

Dia Beacon – הוא מוזיאון אמנות מודרנית שנמצא ליד העיירה ביקון. המוזיאון היה פעם מפעל למשהו ושמרו על המבנים כפי שהיו והתאורה כמעט כולה היא תאורה טבעית שמגיעה דרך הגג. השטח גדול והתצוגות הן בעיקר פסלים מרחבייים. האמת? אני לא עפתי על האמנות עצמה מלבד הפסלים הנהדרים של סרה, אבל כל כך יפה שם, וכיף להסתובב, ונעים לצאת קצת מהעיר כך שאני בהחלט ממליץ על חצי יום באזור. ההליכה מתחנת הרכבת בביקון קצרה ביותר, ובימי ראשון במשך כל ימות השנה גם יש שוק אכרים קטן כבונוס ממש ליד התחנה.  ה-mta מציע כרטיס משולב למוזיאון ולרכבת בתעריף מוזל. יוצאים וחוזרים מגרנד סנטרל.

IMG_2413

Cold Spring – עיירה חביבה ביותר בדרך לביקון וגם על ההדסון עם מלא חנויות מעוצבות ובתי קפה מפולצנים ונעימים. באמת כיף להסתובב שם ולאכול בראנץ' מעולה ב-Hudson Hil’s שנסגר ב-4, הרחוב הראשי הוא main Street ושם קורים מירב הדברים המעניינים, כולל להקות שמנגנות ליד המים. אין ממש טעם להגיע לפה רק בשביל להסתובב בעיירה כי זה מעייף במהירות. מה שכן, ממש ביציאה מהעיירה יש אפשרות לעשות טיול קצר (יחסית) במעלה הר ולראות נופים מהממים של ההדסון וכל האזור. נקודת היציאה לטרק היא כ-1.5 ק"מ הליכה מתחנת הרכבת של העיירה. הנה סיפור דרך מצוין שהשתמשתי בו בעצמי. יש מפות לא ממש שימושיות בכניסה למסלול, הרבה אנשים שעושים אותו ובסופי השבוע יש גם מתנדבים בכניסה שייתנו לכם עוד אינפורמציה אם תזדקקו לה.

Blue Hill Farm – חווה שכיף להסתובב בה ולראות חיות, גידולים והרבה ירוק. בנוסף יש להם בית קפה מהמם שבו הם מכינים הכל בעצמם ממה שגדל אצלהם או אצל השכנים שלהם. האוכל מעולה וכיף לשבת שם. יש גם מסעדה סופר יקרה במקום ועוד מסעדה סופר יקרה שנמצאת בניו יורק ומקבלת את מוצריה מהחווה. אין אפשרות להגיע לכאן בלי רכב. לאחרונה הם החלו לגבות תשלום בכניסה. 20 דולר לאדם במהלך סופי השבוע. בימי השבוע חינם חינם.

IMG_2128

Storm King Park – פארק ענק של פסלים שכיף להסתובב בו. אפשר להגיע עם אוטובוסים של coach usa ויש שתי חבילות אחת הלוך חזור ואחת שתיקח אותכם גם לקניון הענק woodberry commons בדרך חזרה. מרכז הקניות הזה הוא הסיוט הגדול ביותר שלי, אבל לחובבי הז'אנר זה דווקא נראה לי דיל ממש שווה. אפשרות נוספת היא לקחת את האוטובוס של אותה חברה מצחיקה שתיקח אותכם לחוף הים.

Ananda Ashram – הוא אשרם יפה ומעניין במרחק פיזי קצר מניו יורק, אך מרחק נפשי ענק. ממוקם על אגם קטן, המקום הוא פנינה של יופי ושקט פנימי וחיצוני. ביליתי שם את סופ"ש יום ההולדת שלי לפני כמה שנים, ולא הייתי יכול לעשות בחירה טובה מזו. יש שיעורי יוגה כמה פעמים ביום, שיעורי מדיטציה וסנסקריט כולם כלולים במחיר הלינה (הנחות לסטודנטים) והאוכל המעולה כלול גם הוא במחיר. פעם גר שם גורו ויש שם קהילה שלמה של מאמיניו. אם אתם בעניין של הפסקה מההמולה של העיר אחלה אפשרות. ההגעה בתחבורה ציבורית + מונית לא יקרה., היא לא הכי נוחה, אך גם לא מסובכת בכלל.

ואם ביוגה עסקינן – יש בעיר כמובן סטודיו-ים ליוגה בלי סוף. אני במיוחד אוהב את Yoga to the people שיש להם כמה סניפים. האהוב עלי הוא זה שב- St Marks. יש בו 5 חדרי סטודיו גדולים, התשלום הוא על בסיס תרומה והחדרים הגדולים מתמלאים עד אפס מקום. השיעורים בינוניים ברמת הקושי ואני אוהב את התחושה הקהילתית של המקום. מזרונים להשכרה ב-2 דולר. הסניף בוויליאסמבורג גם מציע שיעורי ויניאסה על בסיס תרומה ושיעורים של יוגה חמה על בתשלום.

IMG_2160

תעשו חיים!!

רוצים עוד מידע על ניו יורק?

הנה שוב קישור לפוסט שלי על ברוקלין

והנה קישור למידע שכתבתי על חיי הקהילה הגאה כאן

והנה הפוסטים האהובים עלי מבלוגים חברים:

אז מה את עושה כל היום 1

אז מה את עושה כל היום 2

דברים בעלמה – צ'יינה טאון

דברים בעלמה – דאון טאון ברוקלין

בצק אלים אוכלת בניו יורק

מדבר מהבטן אוכל בניו יורק

מדבר מהבטן על קומפלקס Eataly

מכירים עוד פוסטים שאני לא? יש לכם המלצות משלכם? מוזמנים להוסיף.

[הבנאדם] / נתן יונתן – קרואסון צרפתי עם שרון היינריך

Croissant (1 of 1)

Fullscreen capture 5152016 82841 PM.bmp

ׁ(מתוך נתן יונתן שירים שנשאר, ע"מ 57, הוצאת ידיעות אחרונות 2007)

שרון אומרת לכו בעקבות החלומות.

Croissant (23 of 37)

לרוב כשאומרים לי כאלה דברים אני נוהם איזו נהמה, מגחך איזה גיחוך וממשיך בחיים שלי. אבל שרון אשכרה עשתה את זה אז קשה שלא להקשיב ברצינות. היא עזבה עבודה עם קביעות במשרד ראש הממשלה וטסה לפריז לכתוב, לשקלטר, לאכול וליצור, ובעיקר לעשות את מה שהיא ממש ממש רצתה. ממרומי אמצע שנות השלושים של חיי אני נדהם מהאומץ ומתמלא השראה. פעם חשבתי שאפשר הכל בחיים, אבל ככל שאנחנו מתבגרים תמיד נדמה לי שהאפשרויות מצטמצמות.

Croissant (30 of 37)

ואני כבר מזהה איך הבורגנות משתלטת עלי אט אט. ועל כל דולר נוסף שאני מרוויח אני גם מוציא עוד חצי דולר על מותרות. ואיך משכורת קבועה, פנסיה ועוד דברים שפעם מי בכלל חשב עליהם מעניינים אותי על אמת ולא סתם דיבורי מבוגרים משעממים. איך אני כבר יודע מה אעשה בפסח הבא, ורק עכשיו נגמר אחד.

Croissant (31 of 37)

מתי בחרתי את מסלול החיים שאני נמצא בו? מתישהו אחרי שחזרתי מהטיול שאחרי הצבא התלבטתי בין לימודי פסיכולוגיה או לימודי סביבה. ההורים שלי עיקמו את האף על לימודי סביבה, אז הלכתי לפסיכולוגיה. ומאז החיים מתגלגלים וקורים והנה מעל עשור אחרי אני חי בלב ניו יורק עם בן זוג שפגשתי פה, עובד בבית החולים מאונט סייניי וכבר מדריך מטפלים בעצמי. מה היה קורה אם הייתי הולך ללמוד לימודי סביבה?

Croissant (11 of 37)

כמה פעמים בשנים האחרונות שקלתי לעזוב את העבודה שלי, להפוך להיות צלם אוכל, בלוגר, מפתח מתכונים? כמה חוות טיפוליות שמגדלים בהן אוכל ויוצרים אותו בידיים ומהאדמה ומאפשרים לאנשים שהנפש שלהם יגעה לנוח בהן כבר הקמתי בדמיונות שלי? וכמה ספרי בישול וספרי שירה? ויש גם את המסע הזה שאנחנו כבר מתכננים מלא זמן. מחוף אל חוף בין חוות אורגניות עם מצלמה וגזייה ו… זו חוויה מוזרה להיות בן אדם על כדור הארץ הזה. הכל פתוח בפנינו וגם כל כך מוכתב. המוח שלנו כל כך אוהב לייצר שגרה ובטחון.

Croissant (2 of 37)

בנתיים אני עוד פחדן, חי חיים טובים ומפנטז מידי פעם על פריצת כל גבול, ולעת עתה מתאמן דרך הגשמת חלומות קטנים. כבר סיפרתי בפוסט הקודם על תוכנית יום ההולדת ואני שמח לדווח שהיא יצאה לפועל במלוא הדרה: בית באמצע היער (ראינו דוב!), מטבח ענק (כפול 6 משלנו!), חוות אורגניות (איזה עונג לקנות מהחוואי!) ובישול ואפייה משך שלושה ימים ברצף (יהיה עוד פוסט עם כל הפרטים!). וסוף סוף הזדמנות לשיתוף פעולה עם שרון שהבלוג שלה הוא אחד המעניינים והמרגשים בנוף של בלוגי האוכל. קודם כל כי הוא כל כך שלה והאישיות שלה קורנת מכל מילה, פוסט ותמונה. אבל חוצמזה כי הוא מדווח על עולם קסום של קרמים, שוקולדים ובצקים רבוכים שאחרת בחיים לא הייתה לנו גישה אליו. תודה שרון שאת מזכירה לי כל הזמן שחלומות אפשר להגשים.

Croissant (21 of 37)

לא נפגשנו אף פעם ואני מרגיש קירבה מוזרה לשרון. שנינו ישראלים שלא גרים בארץ, שהבלוגים שלהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים, שנינו חולקים תשוקה לאוכל ולעשייה ובמיוחד לכתיבה. לשנינו מטבחים קטנטנים בעיר גדולה. אז נפגשנו מעל גלי הוויי פיי ואתגרנו זה את זו לאפות משהו איש מארצו הנוכרית אל רעהו. אני אמרתי לה עוגת גבינה נוסח ניו יורק-פריז (ואם תקליקו תוכלו למצוא את יצירת המופת שלה) והיא שלחה לי קרואסון צרפתי עם ד"ש. התוצאות לפניכם. גם אצלי, גם אצלה!

חומרים:

(המתכון לקוח מפה, עם שינויים קלים שלי)

  • 500 גרם קמח
  • 140 גרם מים
  • 140 גרם חלב
  • 55 גרם סוכר
  • 40 גרם חמאה לא מלוחה ורכה
  • 11 גרם שמרים יבשים
  • 14 גרם מלח
  • עוד 280 גרם חמאה (לפחות 82% שומן)
  • ביצה להברשה
  • כלים: מערוך, סרט מדידה, חותכן פיצה, סרגל

קרואסונים זה פרויקט של שלושה ימים ודיוק על. עושים אותם באהבה או שלא עושים בכלל. יום ראשון – מכינים את הבצק. יום שני – מקפלים את הבצק. יום שלישי חותכים, מגלגלים מתפיחים, אופים ואוכלים.

Croissant (1 of 37)

יום ראשון – מתחילים בהכנת הבצק. מערבבים את חומרי הבצק (בלי הביצה ו-280 גרם החמאה) ולשים מספר דקות. לא צריך לעבוד קשה מידי. 3-4 דקות. יותר מידי רשתות גלוטן יהפכו את הבצק לקשה לרידוד אחר כך. יוצרים מהבצק דיסקית מרובעת כמה שאפשר, עוטפים בניילון ומקררים ללילה.

Dough folding

יום שני – מוציאים את 280 גרם החמאה. חותכים ריבועי חמאה בעובי של כ1.25 ס"מ ומניחים אותם צמודים אחד לשני על נייר אפייה יוצרים מהם ריבוע חמאה אחד גדול שאורכו ורוחבו 15 ס"מ (15X15). מניחים נייר אפייה שני מעל החמאה ומרדדים את ריבוע החמאה עד שאורך הצלעות 19 ס"מ. אנחנו רוצים ריבוע מדויק, אז כעת נחתוך קווים ישרים מכל צד ונקצר את צלעות הריבוע ל-17 ס"מ. את עודפי החמאה מפזרים מעל ריבוע החמאה המושלם שלנו. מניחים מעל שוב נייר אפייה ובעדינות דופקים את שאריות החמאה לתוך הריבוע הגדול. מחזירים מיד למקרר ומניחים על משטח ישר בתוכו.

Croissant (3 of 37)

מוציאים את הבצק. מקמחים משטח עבודה בקמצנות, רק כמה שצריך. וכעת מרדדים את הבצק בניסיון להגיע עד כמה קרוב שאפשר לריבוע שאורך צלעותיו 26 ס"מ (26X26). מוציאים את החמאה הקרה מניחים אותה בצורת מעויין על גבי הבצק וסוגרים סגירת מעטפה. ארבע פינות הבצק נפגשות במרכז ריבוע החמאה, צלעות הבצק עולות אחת על השנייה מעט מנסים לאחד ביניהן בעזרת האצבעות.

Croissant (5 of 37)

כעת מרדדים רידוד ראשון. על משטח מקומח מעט בתנועות ממרכז הבצק והחוצה מרדדים את הבצק ליריעה באורך 60 ס"מ וברוחב 20 ס"מ. מתמקדים בהארכה ולא בהרחבה. כשמגיעים לאורך הרצוי מקפלים שליש ימני על שליש שמאלי, עוטפים בניילון ומחזירים למקרר. רק שהחמאה חלילה לא תימס. חוזרים על הרידוד והקיפול והמנוחה, על פי אותן מידות והנחיות עוד פעמיים (בסה"כ 3 פעמים) ומחזירים למקרר לעוד לילה.

Croissant (6 of 37)

יום שלישי ואחרון (!) – מקמחים משטח בקמצנות. מרדדים את הבצק לאורך 110 ס"מ ורוחב 20 ס"מ. אם הבצק מתנגד מקפלים שלישים אחד על השני ונותנים לו לנוח 10-20 דקות במקרר לקבל שוב גמישות. לא נאבקים בבצק קפיצי. כשמגיעים לאורך הרצוי מרימים את הבצק מעט כדי שיתכווץ בשלב זה. ככה הוא לא יתכווץ לאחר החיתוך. מיישרים קצוות. אמור להישאר בצק באורך של כ-100 ס"מ בסוף. כעת עובדים עם סרגל. בצד אחד של הבצק עם סכין יוצרים חתכי סימון כל 12.5 ס"מ. בצד השני מתחילים חתך ראשון ב6.25 ס"מ ואז ממשיכים כל 12.5 ס"מ.

CUtting

כעת בעזרת סרגל וסכין פיצה מעגלי מחברים בין החרכים ליצירת משלושים ארוכים.. מרדדים כל משולש מעט עד לאורך של 25 ס"מ. במרכז הצלע הקצרה יוצרים חתך קטן שיעזור בגלגול. מגלגלים מאיתכם והלאה מהצלע הקטנה.

Croissant (16 of 37)

מניחים על תבנית במרחק כמה ס"מ אחד מהשני. טורפים את הביצה עם כף מים ומברישים את הקרואסונים. מניחים להתפחה באזור חמים (לא חם מידי פן החמאה תימס). הם מוכנים כשמגע עם התבנית יוצר רטט בקרואסון הנע. בין שעה לשעתיים.

Croissant (22 of 37)

מחממים תנור ל-200 מעלות. מברישים בעדינות רבה את הקרוסונים שוב בביצה. אופים בין 12-20 דקות תלוי מאוד בתנור שלכם. הם מוכנים כשהם זהובים. מאפשרים לקרואסונים להתקרר מעט וטורפים מיד. מה שלא הספקתם לאכול היום אפשר להקפיא.

Croissant (29 of 37)

אוכלים קראוסון מושלם וזוכרים שתמיד אפשר להגשים חלומות.

על עצמי / לאה גולדברג – פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי עם אמנון יוהס

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-3

Fullscreen capture 462016 93956 PM.bmp

(מתוך לאה גולדברג, שירים ג' / לאה גולדברג, ע"מ 85, הוצאת ספרית פועלים 2004)

הפרחים שבקנקן על השולחן יודעים את הזמן עמוק בתוכם. הוא צרוב בעלי הכותרת שלהם, בגבעולים הדקים, שממשיכים לשתות מהמים גם אחרי שנקטפו מהפקעת. הם פרחו כולם ביחד, לפי אות של השמש והארץ, והיום הם הכי פתוחים שאי פעם יהיו, מתמתחים לכל עבר ומפיצים את הריח שלהם, מייחלים למגע. הם הגיעו לשיא ההדור שלהם ומכאן הדרך למטה קצרה. מחר, אני כבר יודע, למוד פרחים בקנקנים, אקום לראות את החיוּת שלהם מתחילה לפנות מקום לכליה. פרחים בבית אף פעם לא ממש שימחו אותי כי הם בשיאם זמן כה מועט ואז קמלים, ומתפרקים ובסוף נשארת רק עצבות חומה ונבולה. פרחים בבית נועדו למי שלא מפחד לקבל תזכורת תמידית שהזמן מבעבע בתוכנו בלי הפסקה. צריך להחליף אותם לפני שהעצב מגיע או לחיות עם הוכחה ששינוי כל הזמן נמצא באוויר.

Eggplant Tomato Sauce (3 of 42).jpg

Eggplant Tomato Sauce (9 of 42)

הכל תנועה והכל גם עומד, אנחנו עשויים מחלקיקים שפעם הרכיבו מישהו אחר ועברו את כל גלגולי החיים והמוות וכרגע הם בנו ולאן ימשיכו מכאן, אי אפשר לדעת. הגוף שלנו מורכב מעצים ושיחים, חיפושיות וכלבים, דינוזוארים ואנשים שהיו ואינם עוד, אלא בזכרון החמקמק של החומר. המים שאנחנו שותים כבר הרוו יערות ופרחים, חיות ואנשים, התאיידו והתעבו מחדש והתגלגלו בין שמיים ואדמה וים והגיעו אל הברז ומשם חזרה אל גוף האדם. מנקודת המבט של הנצח כולנו בסופו של דבר בדיוק אותו חומר ואולי זה בעצם מה שאנשים חווים כשהם מדברים על גלגול נשמות, המולקולות שראו עולם ומלואו כבר זוכרות קצת מכל מי שאי פעם הרכיבו.

Eggplant Tomato Sauce (5 of 42)

ההווה חורש את העתיד והופך אותו לעבר והזמן נחתם בחומר. יש מרכיב של זמן עמוק בתוכנו והשעונים, לוחות השנה, הטיימרים והסטופרים שהמצאנו בקושי מצליחים לתפוס מימד קטן מתוך החוויה האמיתית של המשך. נתנו לזמן יחידות כדי שנצליח לדבר עליו, אבל הוא לא באמת נכנע להן, הוא הרבה יותר סמיך. ובעוד הגוף מסונכרן עם הזמן, חי בתוכו וכפוף לו, הנפש, כך לפחות נדמה לי, מתפקדת במישור אחר, עונה לחוקיות אחרת. התינוק והילד שאני שהפכו למתבגר ואחר כך למבוגר, וכל אלה עדיין נגישים בתוכי לפעמים כאילו שהיו כאן ועכשיו ומאז ומתמיד. 34 שנים של חיים, על הגוף שלי רואים, בנפש אני לא מרגיש אותן. היא יודעת אותי עכשיו וגם את ההוא של פעם אבל לא מבינה בזמן שחלף ביניהם.

Eggplant Tomato Sauce (22 of 42)

הגוף מזדקן, זה ברור, אבל הנפש שלי רק משתנה בדרכים קשות לחיזוי. הזמן הוא רק שולי בשבילה, היא מצפצפת עליו מלמעלה, מכירה בקיומו אבל לא מתקמטת ממנו באותה הדרך כמו העור. הגוף משועבד לזמן, והנפש לחוקים אחרים של קיום. היא מגיבה לתחושות, לאנשים, לביחד ולבד. אצלה הכל יחסי. יש תקופות שהשאירו בה את חותמן שעיצבו ושינו אותה בזמן קצר, ויש חודשים, ואפילו שנים שבהן היא הייתה כמעט דוממת ולא נרשמה בה תנועה רבה. תקופות שלמות היא יכולה להיתקע בלא ניע ואז ברגעים ספורים היא יכולה להשתנות. ואולי לכן אף פעם לא התרגשתי מימי הולדת בשנים. 18, 21, 25, 30… כולם עברו. מעולם לא הייתי איש של תאריכים, מקטלג את העולם על פי חוויות ותרחישים.

Eggplant Tomato Sauce (8 of 42)

ועל אף הנסיון שלי להיראות סופר טרנסדצנטלי יש לי גם שתי רגליים על הקרקע, נשבע. ובתקופה הזאת של השנה אני נכנס ללחץ כי בכל זאת הזמן סוגר מעגלים ויום הולדת נוסף מגיע והשבועות לפני קצת מלחיצים.  כי אני לא יודע איך לחגוג וכל שנה אני נבהל מחדש שזה יהיה לא מספיק מיוחד או מיוחד קצת יותר מידי. השנה החלטתי שיום הולדת זה בשביל להגשים חלומות. וזה הזמן לעשות משהו שבא לי ושאחרת בחיים לא הייתי עושה. אז שכרנו בית באמצע היער ששייך לזוג שבבעלותם בית קפה ומאפייה ועל כן הבית כנראה גם מתפאר במטבח מצויד למשעי (את הקיצ'ן אייד נביא בעצמנו… השאר כבר שם) וכבר שבועות שאנחנו חולמים את כל הפרויקטים הקולינריים שביום-יום ובמטבחון הניו יורקי הקטנטון שלנו אנחנו לא מספיקים.

Eggplant Tomato Sauce (1 of 1)-2

בחלום שלי, ניסע בין חוות, נקנה מכל הבא ליד, ואז נבשל משך שלושה ימים: קרואסונים, מוצרלה ביתית וריקוטה, פּוּלד פּורק, צירים סמיכים, לחמי מחמצת וסוכריות גומי ביתיות, מרמלדה וחלומות אחרים לרוב. את המצרכים אנחנו כבר אוספים במשך שבועות וההתרגשות רבה, כה רבה. ובסוף כשנחזור לניו יורק נזמין את מי שיהיה בסביבה לטעום. נדמה לי שבאוכל הגוף והנפש שלי נפגשים, וכשזה קורה, כשהם מתקיימים ביחד באותו מימד ורגע, מגיעה שמחה ואולי אפילו קצת אושר. נשמעת לי דרך נחמדה לבלות את יום ההולדת.

Eggplant Tomato Sauce (26 of 42)

ושאלה אליכם – אוהבי אוכל יקרים, אם היה לכם את כל הזמן שבעולם ואת מטבח החלומות, מה הייתם מכינים? תחלמו איתי לרגע, לכבודה היומולדת ואולי גם תתנו לי רעיונות חדשים?

Baskets and tomatoes

ומאיפה מגיעה ההשראה לכל זה? מהמפגש עם אמנון. בן הדוד שלי שאתם אולי כבר מכירים ושאיתו הכל אפשרי. חולמים, יוצרים ואוכלים ביחד, קונים מצרכים בשוק החיפאי ואז בסטודיו שהוא גם מרחב המחייה מבשלים ומצלמים ויש חיבור של הגוף, והנפש ובלוטות הטעם בכאן והרגע. הזמן של אמנון ושלי כמעט לגמרי מסונכרן והנפש גם. המתכון הסטודיו והאור שלו, הביצוע שלנו, הסלים היפים של תמר זוגתו. רוטב פסטה חציל שרוף ועגבניות שרי. קרמי בלי קרם, מתוק, וחמוץ ועמוק.

Eggplant Tomato Sauce (40 of 42)

מצרכים

  • 750 גרם חציל
  • פחית קטנה של עגבניות משומרות איכותיות
  • כ-350 גרם עגבניות שרי בצבעים שונים
  • 2 גבעולי כרישה
  • בצל צהוב קטן
  • בצל סגול קטן
  • ריחן או אורגנו טריים
  • מלח פלפל
  • לא חייבים אבל טעים – גבינת פטה

קולים על האש החשופה כ-750 גרם חציל. אולי כדאי לכם לפרוש מתחת נייר כסף, כי החציל מגיר מיץ.

Eggplant Tomato Sauce (15 of 42)

במחבת מאדים בצל סגול, בצל לבן וכרישה עד לריכוך והזהבה קלה.

Eggplant Tomato Sauce (29 of 42)Eggplant Tomato Sauce (30 of 42)

חופנים את בשר החציל השרוף ומוסיפים אותו יחד עם הבצל לממחה חשמלי. מוסיפים מלחפלפל וטוחנים הכל ביחד עם פחית קטנה של עגבניות מרוסקות. אמנון לימד אותי שלא כל העגבניות המרוסקות נולדו שוות, ואם משקיעים בפחית יקרנית לא מתחרטים.

Eggplant Tomato Sauce (21 of 42)

מחזירים לסיר ומבשלים ביחד דקות ספורות ואז זורקים פנימה, בשלמותן עגבניות שרי בכל הצבעים. נותנים להן להתרכך ולהתבשל קצת. מספר דקות. מגישים על פסטה עם הרבה גבינת פטה מעל ועלים של אורגנו טרי או בזיליקים.

Eggplant Tomato Sauce (27 of 42)

אוכלים פסטה ברוטב חציל שרוף ועגבניות שרי וחושבים על מפגשים מהנים בין הנפש והגוף.

Eggplant Tomato Sauce (35 of 42)

אמנון הוא אמן נהדר ואם בא לכם לראות את הסטודיו שלו ולקבל על הדרך מתכון  ל "שניצל" פלפל קלוי ממולא בגבינות תקפצו לכאן.

הכנו ביחד גם:

קונפי ארטישוק , סלט חוביזה וסלט זעתר

אורז בר עם ירקות צבעוניים בויניגרט

הלא יאמן פשוט ישנו / ישראל אלירז – אקלייר אולד פאשנד ומפגש על עם עוגיו.נט האחת והיחידה

Boozy Eclair (56 of 59)

Fullscreen capture 2142016 32709 PM.bmp

(מתוך הלא יאמן פשוט ישנו / ישראל אלירז, עמוד הכריכה, הקיבוץ המאוחד 2007)

לפעמים בסתר, כשאני עוצר לשנייה ומנסה לחשוב מה כל אז ואיך יכול להיות? אני מרגיש לרגע קצרצר את האינסוף בגוף שלי ומסתחרר… הלב שלי מחסיר פעימה או הנשימה נעתקת או התודעה שלי מתחברת לאיזו תודעה על-עולמית כלל-חללית ופתאום אני לא מבין כלום על שום דבר. וכל העולם נראה כמו איזה חלום בלתי ברור ולא מוגדר. כי מה היא האישיות והרגש הזה ששוטף? ואיך תאים מחוברים מחזיקים נשמה? ומה זה "זכרון" ואיך הוא נשמר באמת ואחר כך נשלף בשנייה?

Boozy Eclair (57 of 59)

יש ימים כאלה שהש.ל.מ.ות של העולם מכה בי. מערכות מערכות שעובדות בעצמאות ומתקשרות זו עם זו ויש ביניהן גם תלות וביחד כולן חלק ממארג גדול יותר של מעגלים וגם הם כולם קשורים ומסונכרנים. הריאות והעיכול והעצבים שמחוברים כולם לדם שנשלט על ידי מוח האדם. והכל מתפרט עד לגודל מזערי והכל גם אחד. והכל כאוס בלתי צפוי ובו בזמן הרמוני ומאוחד.

Boozy Eclair (52 of 59)

כל ריס וכל נים, כל פרי שנקטף מעץ ומכיל קליפה ועסיס וגלעין. כל נהר שזורם לים שבעומקיו מערכות חיים שלמות ומוזרות. ושמיים מלאים בחיות מעופפות. וברגעים כאלה אני לא יכול שלא להרגיש שמשהו חייב היה לתכנן את כל זה. לתת את האות, לדאוג בקפידה לש.ל.מ.ות הקיומית שהיא די נפלאה. לבנות אותה לאט לאט ובמחשבה תחילה מתוך חוקיות פיזית קבועה. ולא צריך לסגוד לדבר הזה, או להגיד לו תודה. אין תכלית, וגם לא משמעות אבל יש אולי איזה איזון ותבניתיות.

Boozy Eclair (21 of 59)

ואולי זה לא תכנון אלא סנכרון. כמו שיש סוגים של אורות וקרינות וגלים שאנחנו לא רואים גם יש איזה תדר שמחבר בין כולנו, היצורים החיים. אולי זה האוויר שכולנו חולקים ויוצא מאף אחד ונכנס אל השני וכך הוא ממשיך בין אנשים. נושא חלקיקים קטנטנים וזוהרים של אדוות נשמה שחומקות מתוכנו, וכששואפים מלוא הריאות מכניסים לא רק חמצן אלא תודעות ונשמות של כל מי שמסביבנו. וכך אנחנו לא רק חווים אחד את השני דרך החושים אלא גם יודעים אחד את השני ממש מבפנים. ואלו שאנחנו בקרבתם הרבה יש התערבבות נשמות גדולה, וזרים ברחוב כמעט שלא נוצר מגע. וזה מסביר טוב מאוד למה עדיין ומאז הילדות כשאני עובר ליד מישהו שלא מוצא חן בעיני אני עוצר את הנשימה.

Boozy Eclair (2 of 3)

ואולי זה בכלל לא באוויר, אלא באדמה. ותמיד בטיולים במדבר אני חושב לעצמי, אם אטפס על האבן הכי גבוהה, האם אהיה האדם הראשון שבמקום הזה בדיוק רגלו דרכה? אולי כולנו מחוברים בכלל דרך הרגלים וכוח הכבידה מעבירים זרמים של קשר דרך הרצפה… ומכיוון שאנחנו במגע עם העולם כל הזמן, נטועים בפיזיות הממשית, אנחנו גם קצת נוגעים אחד בשני, תמידית. מחוברים דרך הרקמה הסמיכה של החומר, מן מפלצת רב ראשית, ידית ורגלית.

horizontal ecalirs

ואין לי שום תשובה ונדמה לי שאני גם לא באמת מחפש, והפוסט הזה הוא לא יותר ממחשבה ארוכה על מה שאולי יש. כי לפעמים יש רגעים שהחיים האלה זרים ומוזרים וכאלה שבהם העולם נדמה כאילו תוכנן על פי חוקים סדורים ומאוד ברורים. ולפעמים אני תוהה לרגע איך זה שעל האצבע מגינה ציפורן, ועל זה שאני נושם כי העלים יוצרים חמצן, ואיך זה שכשאני מחייג מספר אמא שלי עונה ואיך המציאו תרופה שנלחמת בסרטן ואז אני חוזר ליום יום שלי קצת פחות ציניקן.

Boozy Eclair (48 of 59)


כבר שנים (שנים!) שנטלי ואני טווים חוטים של תגובות, קריאת פוסטים, הודעות ומיילים בינינו, שנים שכבר הפסקתי לחפש מתכונים למתוקים, אני תמיד פונה לעוגיו.נט. מספר הפעמים שביקרתי אצלה באופן וירטואלי הוא עצום, אבל פנים אל פנים לא יצא לנו עדיין להיפגש. עולם מוזר. אבל! זה סוף סוף קרה. ואיזה יום חג זה היה! קודם כל כי היא מקסימה ונדיבה וכמו שנדמה לכם מעל דפי הרשת, ככה היא נחמדה. וכמו שנדמה לכם מעל דפי הרשת, ככה היא מקצוענית. כל כך מקצוענית!

Boozy Eclair (4 of 59)

עוד היה אז 2015 ונפגשנו לפני חגיגות השנה האזרחית החדשה ורצינו מתכון חגיגי. ידענו שיקח זמן עד שיתפרסם, ועדיין 2016 כבר הייתה באוויר. אז סיכמנו על אקלריים (שזה כנראה הקינוח האהוב עלי…) והוספנו שני טעמים אלכוהוליים. אקלייר אולד פאשנד (וויסקי!) ואקלר תותים ושמפניה (קאוה…).

Boozy Eclair (9 of 59)

Boozy Eclair (11 of 59)

מהרגע שהחלטנו עד לרגע שהאקלריים היו מוכנים אני בעיקר צילמתי, שאלתי שאלות ועמדתי בדרך, ונטלי בלי לעשות תנועה אחת מיותרת הוציאה את הפלאים האלה מבין הידיים שלה. מיותר לציין שזה האוכל הכי יפה שאי פעם יצא לי וזה בעיקר בגלל שלא הידיים שלי הם שיצרו אותו.

Boozy Eclair (14 of 59)

אז עכשיו למתכון של אקלייר אולד פאשנד משוגע ואם אתם רוצים אקלייר תותים ושמפניה תקפצו אל נטלי. ומכיוון שעבדתי עם המאסטר אתם גם מקבלים מתכון כתוב על ידי המאסטר. לא פסקאות מגושמות שירה-אכילתיות אלה דיוק עוגיונטי מרהיב.

אקלר אולד פאשן | 15-18 יחידות קטנות באורך 6-7 ס"מ

לאקלרים:
320 מ"ל מים
10 גרם סוכר
140 גרם חמאה
6 גרם מלח
30 גרם קורנפלור
180 גרם קמח
5-6 ביצים

לקרם שאנטיי וויסקי:
500 מ"ל שמנת מתוקה, קרה מאוד
3 כפות וויסקי
50 גרם אבקת סוכר
1 כף אינסטנט פודינג וניל או מייצב קצפת

לציפוי שוקולד:
125 גרם שוקולד מריר
125 מ"ל שמנת מתוקה
1 כפית דבש או גלוקוזה
קורט מלח

לקליפות תפוזים מסוכרות:
קליפה מתפוז אחד גדול או שניים קטנים
50 גרם סוכר
60 מ"ל מים
סוכר לבן לציפוי

לקישוט:
אבקת זהב

Process

אופן ההכנה:

  1. אקלרים: בסיר בינוני שמים מים, סוכר, חמאה ומלח ומחממים עד שהנוזל רותח ומבעבע והחמאה נמסה לחלוטין.
  2. מוסיפים פנימה קורנפלור וקמח ומערבבים היטב עד שמתקבל גוש בצק אחיד.
  3. מעבירים את גוש הבצק לקערת מיקסר עם וו גיטרה ומערבלים במשך 2-3 דקות כדי שהבצק יתקרר מעט.
  4. מוסיפים ביצים בהדרגה לתערובת (ביצה אחת בכל פעם), עד שהיא מגיעה למרקם הנכון ("חוט" בצק שנוצר בין 2 אצבעות).
  5. מעבירים את התערובת לשק זילוף עם צנתר משונן בקוטר 2 ס"מ ומזלפים פסים באורך 8-10 ס"מ במרווחים על גבי תבנית תנור מרופדת בנייר אפייה.
  6. מחממים תנור ל-180 מעלות.
  7. אופים את האקלרים במשך 20-30 דקות או עד הזהבה עמוקה. ב-5 הדקות האחרונות אפשר להשאיר חריץ פתוח בדלת האפייה (פשוט שמים כף עץ בין הדלת לתנור).
  8. מוציאים את האקלרים הזהובים ומניחים להם להצטנן לחלוטין לטמפרטורת החדר.
  9. קרם שאנטיי וויסקי: בקערת מיקסר מקציפים יחד שמנת מתוקה, וויסקי, אבקת סוכר ואינסטנט פודינג עד שמתקבלת קצפת יציבה מאוד.

Boozy Eclair (27 of 59)

  1. מעבירים את הקרם לשק זילוף עם צנתר חלק בקוטר 1/2 ס"מ.
  2. בתחתית כל אקלר יוצרים 2-3 חורים קטנים באמצעות צנתר קטן או סכין.
  3. ממלאים את האקלרים בקרם, ושומרים אותם ממולאים במקרר עד הכנת הציפוי והקישוטים.
  4. ציפוי שוקולד: קוצצים את השוקולד ושמים בקערה. מוסיפים שמנת מתוקה, דבש ומלח וממסים יחד במיקרוגל או על בן מארי, עד שהכל נמס והתערובת אחידה.
  5. מעבירים את הציפוי לכלי שטוח בו ניתן לטבול את האקלרים.
  6. מצפים את החלק העליון של האקלרים בציפוי השוקולד ומניחים להתייצבות במקרר.

Boozy Eclair (25 of 59)

  1. קליפות תפוז מסוכרות: באמצעות זסטר יוצרים רצועות קליפה דקיקות מהתפוז/ים.
  2. בסיר קטן שמים סוכר ומים ומחממים יחד עד שכל הסוכר נמס ומתקבל סירופ.
  3. מוסיפים פנימה את קליפות התפוזים ומבשלים יחד על להבה נמוכה במשך כמה דקות.
  4. מעבירים את קליפות התפוזים למשטח מרופד בנייר אפייה להתייצבות וצינון.
  5. מפזרים על קליפות התפוזים מעט סוכר כך שיצפה אותן מכל הצדדים.

מקשטים את האקלרים בקליפות מסוכרות ובאבקת זהב.
Boozy Eclair (59 of 59)

אוכלים אקלרים משוגעים של עוגיו.נט ותוהים על מה ש-יש.

מפתחות / אורית גידלי – מקרון תמר-תפוז-וניל מהמקרר של המשוררת

Macarons with Orit-44

 

Fullscreen capture 1132016 103702 PM.bmp

זו כבר מסורת. שנה שנה במהלך הביקור שלי ערב אחד ארוך ומפויט אני מוזמן אל תוך ביתה ועולמה של אורית ומשפחתה. ביתן של המילים שעוטפות את יושבי ובאי הבית בחום ובאהבה, מצטעפות בעדינות סביב צווארם, מתכרבלות בנועם בחיקם, מלטפות. שרשרשאות שרשראות של אותיות, מילים ומשפטים מחברות בין הנוכחים כאן, מסלסלות אהבה ביניהם ומקשטות את הדמיון, הקירות והעולם.

Macarons with Orit-2

כל מפגש הוא אחר אבל המסגרת כבר ידועה ומוכרת לכל הנוגעים בדבר. עושים שירה ואכילה. עושים שירה-אכילה! אורית מעניקה שורה משיר שהיא אוהבת ואני מוסיף אחת מהארכיונים שלי. המילים מופרדות (בלא מעט חוסר נוחות ועם הרבה יראת קודש) האחת מהשנייה בעזרת מספריים ומוכנסות לכובע. בר מזל אחד שולף פתק מקופל שמצפין בתוכו את ארוחת הערב כולה ואת כל הכלים המלוכלכים שנייצר.

Macarons with Orit

השנה חגגנו ביחד את צאת ספר השירה השלישי שלה, ערש. בחרתי בכובד ראש ומבעוד מועד שורה מתוכו "כל התשובות במהופך". ואורית בחרה שורה גם כן. רצינו שנינו בכל מאודנו שהגורל יבחר לנו את המילה "תשובות" (אפילו לרגע חשבנו לרמות), כי איזה כיף יהיה לבשל תשובות, אבל הגורל שכידוע תמיד אומר את המילה האחרונה, בחר במהופך.

Macarons with Orit-11

(בסלון המואר באור חורפי עמום, למרגלות ספריית השירה שפיקחה עלינו בסקרנות קפדנית סחטנו את "במהופך" ודרשנו אותה עד שהיא הפכה לעיצורים סתומים וגם ראינו דרכה את העולם כולו.) "במהופך" ראינו זהות שבין פה ושם, בין להגדיר כלפי פנים וכלפי חוץ. ב"במהופך" קראנו את האהבה שמגיעה עם חרדה ומשקיטה אותה עד שזו מגיעה שוב. מ"במהופך" הוצאנו איך שהחיים נותנים לנו תשובות מהאין, ממה שדווקא לא רואים. "במהופך" למדנו הוא החוט הדק שבין הגבולות, בין מה שקיים למה שכבר לא. במהופך הוא הרגע שבו הכל משתנה.

Macarons with Orit-8

אני מבשל עם חומרים. אורית מבשלת עם מילים. לאורית מספיק רק להגיד את המנות והמרכיבים ואם הם נשמעים יפה ומתחברים לה בראש היא כבר מבסוטה. אני צריך להרגיש את האוכל בבטן ואת הטעמים בפה ולהעביר אותו דרך הידיים. אני רוצה לקצוץ והיא רוצה לחרוז, אני רוצה לקרוץ והיא רוצה לרמוז. אני מקפיד על זמנים והיא על מקצבים של החיים. שירה. אכילה. שירה אכילה. (וכשאתם מוכנים לקרוא על החוויה מהצד של אורית, ממש ממש כדאי לכם לקפוץ לבלוג הנהדר שלה. ליחצו כאן!)

Macarons with Orit-4

השלב הבא במשחק הוא לבשל את המילה בעולם. אך הזמן לא היה לצידנו והאור בחושך הוא כל כך לא פוטוגני. אז עשינו במהופך. חלמנו את האוכלים שמטמירים בתוכם את מהות הבמהופך ורשמנו בדיוק מה יש במקרר. את הבישול עצמו אני עושה כבר מהצד ההפוך של העולם ורק לפי מה שהיה אצל אורית בבית באותו הרגע. קושר קשר דק של מילים ומאכלים בין מטבחים ולבבות מניו יורק ועד רחובות. רצינו סופלה שמגלם בתוכו את כל המהות של במהופך גם יחד. אבל לאור הבריאותנות המחמירה (אין שוקולד, אבל יש ממרח חרובים. מילים יפות ממרח חרובים, לא?) שנתקלנו בה במטבח היינו צריכים למצוא אפשרות אחרת. מקרונים ניצחו. כי הם סיכון. כי או שהם יעבדו ויהיו תפוחים ויפים או שיפלו. כי הם בדיוק הרגע שבו האהבה הופכת לחרדה וחוזרת שוב. וכי הם הכי טעימים מכל הדברים בעולם. אז מקרונים במילוי תמר-תפוז-וניל. אבל אין מה לדאוג הטעם יוצא ישר. אני מבטיח.

Macarons with Orit-29

אבל רגע, שנייה, לפני המתכון ספר חדש לאורית גידלי (כי כשמדברים על משוררת אי אפשר רק בשם פרטי ולרגע אני מדבר כקורא השירה שגילה משוררת שאכלסה את תודעתו ועדיין לא ידע שהיא אדם אמיתי בעולם ושיום אחד דרכינו יפגשו) זה לא עניין שאפשר סתם כך להחליק בין שורות של פוסט. קוראי הבלוג הותיקים ודאי כבר התוודעו לאהבתי חסרת הגבולות לשירה של גידלי. מכל הדברים הרבים בה אני הכי נמשך אליה בגלל האהבה שנשפכת ממנה. הם שירים של אישה שאוהבת ושל אישה שאהבו אותה מקודקוד ועד קצה הרגל. הם שירים של אמא שמגלה את ילדיה ואת עצמה בהם, ושל אישה שאוספת אליה את אישהּ ונותנת גם להיאסף. הם שירים שמנקזים אור ואהבה בעולם. ולא כי הם לא רואים את החושך, אלא כנגדו ואיתו וממנו לפעמים. הם שירים של מי שבנפשה היא עוד ילדה שמשחקת כל הזמן בחומרים של הגדולים. אותי זה קונה.

Macarons with Orit-22

ערש הוא ספרה השלישי. חיכיתי לו שנים. ערש הוא ספר על התמודדות עם מות אם. ספר שמגולל תמונות מחיים, ממוות, מפרידה. ספר שהוא על אמהות שיש להם ילדים שיש להם ילדים. וגם בתוך העיסוק במוות האהבה זורחת. וגם בעיסוק בכאב המשחקיות הגידלית הנהדרת, שהיא בחיים כמו בשירה ובבלוג, מפציעה. כי האהבה היא הפתרון האולטימטיבי, דרכה בורא הורה לילד את "העולם כאח" ודרכה מתקן העולם את עצמו. היא המהות האמיתית של החיים הגידליים והיא גם הפתרון לחרדה (ואני הרי חפשן בלתי נלאה לפתרונות לחרדה). ואפילו רק בשם הספר עצמו המוות והחיים – נקודת ההתחלה ונקודת הסוף – וכל תורת היחסים עצמם מקודדים – שיר-ערש-דווי, ארס. אל מול עטיפת הספר לבדה הלב שלי מחסיר פעימה. אין הרבה משוררים כאלה בסביבה, לצערי הרב. ולשמחתי הרבה גם כן.

Macarons with Orit-25


איך מכינים מקרונים? דוקטורטים ופוסטים רבים נכתבו בנושא. יש מי שיסביר לכם יותר טוב כל שלב בשלב ואיך ומה לעשות בכל שנייה ולכן אני מפנה אליהן. אבל מתכון שנבנה רק מתוך חומרים שיש למשוררת במקרר תמצאו רק פה. רק היום. וגם ניסיתי לפשט את התהליך עד כמה שיכולתי.

Macarons with Orit-36

אז בבקשה. מתוך מתכון של גורו המתוקים שלי, עוגיו.נט עם מילוי שהמצאנו לוני ואני ביחד רק ממה שהיה במטבח (וכן, זה בגרמים. השתדרגתי וקניתי סוף סוף ולראשונה בחיי משקל למטבח לכבוד המקרונים האלה, נראה לי שאין באמת דרך אחרת…).

כמות לכעשרים עוגיות בודדות (כ-10 עוגיות כפולות)

  • 100 גרם אבקת סוכר
  • 65 גרם אבקת שקדים
  • 50 גרם חלבונים
  • קורט מלח
  • 20 גרם סוכר לבן

מעט קינמון לקישוט

להכנת המקרונים: מנפים את אבקת השקדים ואת אבקת הסוכר לתוך קערה. לא מחזירים לקערה חתיכות גדולות שנותרות בנפה.

Macarons with Orit-13

Sifting 3

במיקסר מתחילים להקציף את החלבונים, כשנוצר קצף ראשוני מוסיפים את הסוכר ומקציפים עד שהקצף יציב וחזק. מוסיפים לקצף כשליש מכמות השקדים-אבקת סוכר ואת המלח ומערבבים בלי להתחשבן יותר מידי בעזרת כף או לקקן. כעת מוסיפים את שני השליש הנוספים ומקפלים אותם פנימה בעדינות. מקפלים עד שנוצרת בלילה שמתחילה להיות נוזלית אך עדיין מחזיקה מעצמה.

piping.jpg

מעבירים את הבלילה לשקית זילוף ומזלפים עיגולים קטנים על משטח עוגיות או נייר אפייה. לוקחים בחשבון שהם מעט גדלים במהלך האפייה. כשמסיימים לזלף דופקים את התבנית על השולחן כמה דפיקות עוצמתיות כדי להוציא בועות אוויר. מקשטים באבק קינמון. נותנים למקרונים לשבת בחוץ לפחות חצי שעה ועד שעה כדי שיווצר עליהם קרום. בזמן הזה מחממים תנור ל-150 מעלות ואופים את המקרונים כ-13 דקות עד שהם תפוחים, נוצרות להם "רגליים" והם קשיחים. מוציאים מהתנור ולא נוגעים עד שהם קרים לגמרי. מפרידים מנייר האפייה בעזרת סכין.

Macarons with Orit-31

למילוי תמר-תפוז-וניל:

  • 250 גר' תמר מג'הול
  • 3.5 כפות מיץ תפוזים
  • כל תוכו של מקל וניל אחד
  • קורט מלח

טוחנים ביחד את המרכיבים. תמרים מגיעים בדרגות שונות של לחות ולכן כדי להתחיל עם פחות מיץ תפוזים ולהוסיף לפי הצורך. התוצר הסופי צריך להיות דומה למשחת שיניים בממרחיות שלו.

Macarons with Orit-35

מכניסים לשקית זילוף מזלפים בעדינות כמות נדיבה של מילוי. סוגרים את המקרונים ונותנים להם לנוח במקרר כמה שעות ועדיף עד מחר. אוכלים בטמפרטורת החדר.

Macarons with Orit-45

אוכלים מקרונים ממקרר של משוררת וחושבים על הכוח של מילים לעשות דברים בעולם. מה הייתם אתם מבשלים מ-במהופך?

רוצים לקרוא על המפגש בבלוג הנהדר של אורית? הנה ממש כאן!

שתי מילים על בעיית ההזדקנות… / דוד אבידן – רסק תפוחים ביתי עם טחינה וצ'יה

Apple Sauce JPEG (30 of 52)

Fullscreen capture 10222015 21312 PM.bmp

אני לא אדם עצוב בבסיס שלי גם לא חושב ששמח. משהו באמצע. נייטרלי עם נטייה קלה למלנכוליה קצרת טווח והתפרצויות רגעיות של שמחה. אם הייתי צריך להגדיר את המשימה הרגשית המרכזית שלי בחיים זה כנראה לסעוד את החרדה שלי. לעזור לה לנוח, להירגע ולנשום פה ושם. יש אנשים שהעצב שלהם יוצא לפעמים משליטה וצריך תשומת לב, וכאלה שזו בדידות או יאוש שמכבידים עליהם, יש כאלה שזו דווקא אנרגיה בלתי נגמרת ותמימות שמקשות. אצלי זו החרדה שעל פי רוב באה במנות קטנות-בינוניות. היא לא משתקת, רק נמצאת ברקע ומחפשת הזדמנויות להעלות את הווליום של עצמה ולעשות מסיבה.

One Apple at a time

יש לה תואר מתקדם בערמומיות. אין לה איזה מושא קבוע. במקום, היא אורבת עמוק בפנים ומחפשת סדקים דרכם תוכל להתגלות וקמטים קטנים בחיים להיתפס בהם. אם אני לא שם לב, בטעות אני יכול לגלוש לתוכה במהלך היום, כי אני מאחר בכמה דקות, או כי חלק קטן במוח שלי לשנייה לא בטוח אם כיביתי את האש מתחת לקפה (ואני יודע שכיביתי!). אבל היא מהירת תגובה, מזהה את החולשה ומסתערת, נתלית בכל הכוח ועושה המון רעש וצלצולים ופתאום המוח שלי עסוק רק בה והדרך מכאן ועד לדמיון הפרוע על איך מפטרים אותי מהעבודה והדירה שלי עולה באש קצרה, אוי כמה קצרה.

Apple Sauce JPEG (5 of 52)

ואולי הצלחתי סוף סוף להתחקות אחר המקור שלה, או לפחות אחד המקורות. כשחושבים על זה מבינים שהמציאות המוזרה היא ששינוי הוא הדבר הקבוע היחיד בחיים שלנו. ברצינות רגע, אני לא מנסה לדבר בקלישאות. ההבנה הזאת אשכרה נחתה עלי לא מזמן. העולם משתנה כל הזמן. אני מבוגר בשתי דקות מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. התאים שלי השתנו, הגוף אחר. ולא רק אני משתנה, גם מסביבי הכל בתנועה. האוויר שאני נושם, הדרך שקרני האור נשברות במצלמה שלי. כולנו כל הזמן משתנים, אפילו אתם- מאז שהתחלתם לקרוא הזדקנתם בכמה שניות, כבר לא בדיוק אותו הדבר. הדם זורם, השיער צומח, תאים מתים ובמקומם באים חדשים והמחשבות שלנו, גם הן באות והולכות ביחד עם הרגשות ועם כל השאר.

Apple Sauce JPEG (18 of 52)

שום דבר בעולם הזה שלנו לא קבוע למרות שהמוח שלנו מנסה בכל הכוח לשכנע אותנו שכן. אני נאחז בטקסים, יוצר שגרות וחוזר על פעולות שוב ושוב כאילו ברור שהן יניבו את אותה התוצאה, אבל השמש זרחה הבוקר שתי דקות מאוחר והיא תשקע מוקדם יותר גם כבר קצת יותר חורף מאשר סתיו, והכשלון שבחזרה המושלמת ידוע מראש. כי העולם הוא עולם אחר. יש נחמה בקביעות, היא מאפשרת לצפות את הבאות וכשאני לא יודע בדיוק למה להתכונן רמות החרדה שלי עולות.

Apple sauce

פעם הייתה לי תרופה ברורה אליה. הייתי זוחל באמצע הלילה לתוך המיטה של ההורים שלי, שבמשך שנים הייתה רק מזרון על הרצפה, נגישה לילדים קצרי רגליים עם בטן מלאה בחרדות, ומצטנף ביניהם. אני עדיין יכול להרגיש את הההקלה שהחום ביניהם השרה עלי. הוא היה מבריח כל פחד וממלא כל מצבר. הבעיה היא שיש איזה שלב שבו להיכנס למיטה של ההורים פחות מקובל. נגיד גיל 33 כמעט 34. פחות. פחות מתאים… אז מה עושים כדי להתמודד עם הרגשות מהזן הפחות נעים?

Apple Sauce JPEG (22 of 52)

נדמה לי שהמנגנון הכי חשוב שפיתחתי בשנים האחרונות להתמודד עם עצמי הוא להסתכל על הרגשות שלי גם מלמעלה ולא רק מתוך החוויה הסוחפת שלהם שמרגישה כל כך טוטאלית לפעמים. מצאתי הקלה בלדעת שהרגש הוא רק עוד מרכיב אחד מהמכלול הקשה להגדרה שהוא יובל. יש בי גם שכל ישר, ואינסטינקטים ויכולת לחשוב ולשקול ולהחליט החלטות לגבי ההתנהגות שלי. אני לא ר-ק רגש.

Apple Sauce JPEG (26 of 52)

החרדה נשארת אותה חרדה, אבל היום אני מבין לליבה יותר. יודע ללטף אותה על הראש ולהגיד לה – אנחנו מכרים ותיקים וכמו שבאת ככה גם תלכי, את לא פה לתמיד. זה עוזר לרגע ואז החוויה של החרדה שוב הופכת טוטאלית ואז אני עושה את התרגיל הזה שוב וזוכה בעוד רגע של שקט. גם למדתי לפעמים להסתכל על מה שהיא מנסה לגרום לי לעשות כשהיא מבקרת – על פי רוב להימנע ממשהו – ואני מנסה להתחכם לה, למשל לפתוח את המעטפה מביטוח לאומי, למרות שמעולם לא קיבלתי מעטפה מביטוח לאומי עם חדשות טובות בתוכה. או להסתכל על ערבים כאלה שהשמש כבר שקעה בהם, ונודף מהם ריח של עצבות ולקבל אותם בזרועות פתוחות, כי הם גם חלק ממני, אבל הם לא כל-כולי.

Apple Sauce JPEG (39 of 52)

השנה החדשה, הסתיו והחיים זימנו לי המון שינויים שקורים ממש בשבועות האלה. מחליף עבודות, עובר לחיות עם וכבר לא לבד, מנהל ומדריך ולא רק עובד מן השורה. הרבה שינוי שמביא איתו תחושות מעורבות וחוסר יכולת מוחלט להכחיש אותו ולדמיין שהכל בעצם בדיוק אותו הדבר. אני מתרגש וזו חוויה שכוללת בתוכה כרגע שמחה רבה, מהולה בלחץ ועצב. אני משתנה ביחד עם העונות והנה התפוחים הגיעו לשוק בהמוניהם. והם זולים ויפים ומלאים במיץ ולא פרסמתי מתכון לשנה החדשה אז הנה הוא בא באיחור. בכלל קשה להגיד שזה מתכון. זו דרך הכנה והצעת הגשה והיא עושה לי טוב בלב.

Peels

רסק תפוחים נשמע כמו משהו של תינוקות. אבל מאז שהתחלתי להכין אותו בבית אני אוכל כמויות אדירות שלו. הוא מספק ופרחוני בטעמים שלו, מתוק וחמוץ עם כל כך הרבה עומק ואפשר לעשות איתו המון דברים (עוגה מדהימה שמקווה שאספיק לפרסם, למשל). אני אוכל כל יום כזה מן: רסק תפוחים, טחינה גולמית וגרעיני צ'יה. משביע לי את הרעב, מהיר הכנה, ללא תוספת סוכר ונשמע ממש ממש בריא. ווין-ווין.

Apple Sauce JPEG (52 of 52)

רסק תפוחים זה קל מאוד להכנה. במיוחד אם רכשתם מכשיר בלתי רגיל שמקלף, מלבּה ומסלסל את התפוח והופך את כל סיפור ההכנה לאטרקציה לא רגילה. אבל גם אם צריך לקלף ולחרצן בעצמכם לא מדובר בפרויקט גדול מידי. וקונים המון תפוחים ומכינים מלא מזה וזה מחזיק יופי במקרר. בזמן שהתפוחים הערומים מחכים לאחיהם הלבושים מטבילים אותם בתוך אמבטיית מים ולימון כדי שלא ישחימו.

אני אוהב את הרסק שלי נטורל. בלי תבלינים, בלי תוספת סוכר. רק מעט לימון. אתם יכולים לשחק ולהוסיף ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן, הל… ואפילו לקחת את כל הסיפור לשלב הבא ולהכין חמאת תפוחים שזה בעצם ריבה עם יחסי ציבור משודרגים. בינינו לקרוא לדברים שהם לא חמאה, "חמאה" זו הונאה בעיני. בואו נקרא לילד בשמו. ממרח תפוחים.

Apple sauce leftovers

אופן ההכנה: קולפים, מחרצנים, חותכים לחתיכות בינוניות ומניחים בסיר גדול. מוסיפים כ-2 ס"מ של נוזלים, סיידר תפוחים או פשוט מים. סוגרים את המכסה ומבשלים על אש בינונית כ-45 דקות ועד שהתפוחים מאבדים צורה והופכים לעיסה. יהיו בה גם חתיכות גדולות יותר. אני מצנצן בשלב הזה. מי שאוהב קרם ממש חלק יכול להעביר במעבד המזון. וזהו. כשרוצים סנֵעק מהיר (אין מילה טובה בעברית לסנעק. חטיף פשוט לא עובד) מעמיסים בקערה, מזרזפים טחינה וזרעי צ'יה, מוסיפים גם פקאנים אם ממש ממש רוצים להשקיע, וטורפים.

Apple Sauce JPEG (50 of 52)

הפרויקט הבא – חומץ תפוחים ביתי משאריות התפוחים. דיווחים מהשטח – סטיי טיונד.

Apple Sauce JPEG (42 of 52)

אוכלים רסק תפוחים בהנאה מרובה וזוכרים שחוויית האכילה היא רק חלק אחד קטן ממה שמרכיב אותנו.

Apple Sauce JPEG (46 of 52)