הפתוי הולך ופוחת / ש. שפרה – פאי קרם קוקוס ופאי קרם בננה עם קלתית גאונית

עוקבי הבלוג הותיקים ודאי שמו לב שאין בו הרבה מתכונים מתוקים. שניים למעשה עד היום. זה לא בגלל שאני לא אוהב מתוק. להיפך. זה בגלל שאני אוהב מתוק יותר מידי. ואולי אוהב זו לא המילה הנכונה, מכור מתאר את זה יותר טוב. כשאני לוקח קוביית שוקולד אני עלול לחסל את כל החבילה. פרוסת עוגה תוביל כמעט בהכרח לפרוסה הבאה. ומכל המתוקים אני הכי אוהב קרמים.

תמיד היו לי יחסים מורכבים עם אוכל, אכילה ומשקל, לא סתם יש לי בלוג על אוכל… בחודשים האחרונים אחרי ניסוי תזונתי ארוך הבנתי שרעב בכלל לא היה הדבר שהניע אותי לאכול רוב חיי הבוגרים. לא. הנאה הייתה הדבר המרכזי שהניע אותי לאכול. הייתי נע בין תחושה של רצון לאכול לבין תחושה של התפוצצות. כי לא אכלתי בשביל לשבוע, אכלתי בשביל להנות מהאוכל עד שלא יכולתי יותר. במשך שנים לא הבנתי איך אנשים יודעים לעצור כשהם לא רעבים יותר. או מה זה אומר לא להיות רעב יותר בכלל. אף פעם לא הייתי הרבה מעבר למשקל המומלץ, אבל גם אף פעם לא הייתי ממש עליו… וזה חירפן אותי בעיקר כי הרגשתי שאין לי שליטה אמיתית על המשקל שלי, על הגוף. הרגשתי שאני מפספס משהו שאנשים אחרים מבינים בגוף שלהם ואני לא מצליח להבין בגוף שלי.

 ואז במאי שנה שעברה הייתי מתוכנן לסוע עם חברים לחופשה של שבוע שהיו בה הרבה מים וכפועל יוצא לבישת בגדי ים רבתית. נלחצתי ובמטרה לרזות בטורבו חתכתי כל דבר שהוא לא ירק מהתפריט שלי במשך שבוע. אכן ירדתי במשקל אבל קרה עוד דבר מפתיע מאוד. הרגשתי מעולה. גם בגלל שהצלחתי לשלוט במה שנכנס לי לפה שזה הישג בפני עצמו. אבל בעיקר כי הייתי קל יותר, הבטן שלי הייתה הרבה פחות "רגיזה", ישנתי יותר טוב, משהו בגוף שלי נרגע. היה לי הרבה יותר נעים בתוכו. אז המשכתי בניסוי. הורדתי לגמרי את הסוכר המעובד מהתפריט שלי וחתכתי גם פחמימות בהרבה – לחמים, מאפים, פסטות, פיצות. ואז קרה דבר מדהים, פתאום התחלתי להבין איך מרגיש רעב ואיך שובע. הקשר שכנראה טושטש על ידי הסוכר והפחמימות, לראשונה נגלה בפני ולמדתי תחושת שובע מהי. בעקבות זה למדתי לאכול כשאני רעב ולא לאכול כשאני לא רעב. למדתי גם לעצור כשאני שבע ולא כשהצלחת, או הסיר ריקים. ש. שפרה משתמשת בשיר שלה ברצון הפוחת למתוק כמטאפורה לאיבוד הטעם לחיות, נדמה לי. אצלי הוא דווקא הוסיף דרך חדשה להיות בעולם ולהסתכל על אוכל.

 ניסיתי בעבר להפחית מתוקים. זה לא עבד לי. כשחתכתי אותם לחלוטין, ואחרי כמה ימים שכל מה שרציתי זה רק לאכול מתוק, פתאום זה לא היה קשה יותר. מאז אני לא מחזיק מתוקים בבית. נקודה. סוף פסוק. סטופ שחור. יד אלוהים. למדתי שבמהלך היום אני יכול לשלוט בעצמי לא רע, אבל בשעות של הלילה, בערך שעתיים אחרי ארוחת ערב, משתלטת עלי מפלצת הסוכר והיא תטרוף כל דבר מתוק שיהיה בסביבה (גם שוקולד מר לאפייה, עוגיות ישנות, מרשמלו קשיח… הכל!). ולמרות שהיא יודעת היטב שאין כלום בארונות, במזווה, במקרר או בפריזר, שוב ושוב, המפלצת חוזרת על טקס פתיחת הדלתות והחיטוט בארונות, ג'סט אין קייס… אז כדי להשקיט אותה היום אני מאכיל אותה מקסימום בפירות יבשים או בחטיף מלוח. אני יודע שזה נשמע אומלל. אני של לפני כמה שנים היה מעווה את פניו בסלידה מהמחשבה על פירות יבשים כחטיף לילי מתוק וחושב עליהם כאילו היו הטיט והעפר של ש. שפרה, כולל ההשלכות הנפשיות שחבויות בשיר שלה. אבל כשהתרגלתי לא לאכול סוכר, חכו לזה, כן, כן, אני הולך להגיד את הדבר הזה שאתם הכי שונאים לשמוע – לא מתחשק לי לאכול יותר מאכלים עם סוכר כל הזמן. לא. מתחשק. לי. לאכול. אותם. אלוהים שתשתמור, מה נהייה ממני?!?

אז למה דווקא מתכונים לפאיים הכי טעימים שיש בפוסט שכולו הימנעות מסוכר??? בדיוק כי הם הכי טעימים שיש ואחרי כמה חודשים של ניסוי ההתנזרות הדי מוחלטת החלטתי להחזיר את הסוכר לחיי באופן מדוד ולראות אם זה עובד לי. לאחרונה, אם אני מחליט לאכול מתוק, אז אני דואג שזה יהיה ממש שווה את זה. לדעתי קרם פטיסייר זה מה שמגישים בגן עדן לארוחת בוקר צהריים וערב וגם בין לבין כנשנוש. הוא קרם וניל סמיך ועשיר בדיוק במידה הנכונה שנועד למילוי מאפים. הוא בעיני בסיסי במידה שכל בשלן חובב צריך שיהיה לו ברפטואר. פאיים עם פירות (שזה כל כךךךךך טעים, עם תותים ופטל שמתחשק לחיות בתוכם), או פודינג בשכבות, פחזניות ממולאות וגיוונים באין סוף טעמים שאפשר להוסיף לו. בחג ההודיה טחנתי פנימה דלעת, אפשר להמיס לתוכו שוקולדים שונים, להוסיף אלכוהולים… היום הכנתי כמות אחת ופיצלתי לשניים: קוקוס ובננה.

 מה צריך, (להכנת שני פאיים עגולים בתבניות קוטר 25 ס"מ) ?

לקרם פטיסייר:

כוס וחצי חלב

פחית של חלב קוקוס (קרם פטיסייר קלאסי מכינים רק מחלב, ובהחלט אפשר להמיר את חלב הקוקוס בחלב רגיל גם כאן)

חצי כוס סוכר

5 חלמונים (שומרים את החלבונים!)

4.5 כפות עמילן תירס (קורנפלור)

כפית תמצית וניל אמיתית (לא מזויף כי יתקבל דני וניל צבאי…) או מקל וניל חצוי ומגורד

בננה מעוכה (שימו לב להערה בהמשך)

כוס פתיתי קוקוס ממותקים

3-4 בננות נוספות

2 מיכלי שמנת מתוקה לקצפת

לקלתית:

3 כוסות פתיתי קוקוס ממותקים

1.5 כוסות קשיו טחונים או שקדים טחונים דק

6 כפות שמן קוקוס או חמאה

2 חלבונים

שליש כוס סוכר

קורט מלח

 

קרם פטיסייר – בקערה מערבבים 5 חלמונים ביחד עם חצי כוס חלב ו-4.5 כפות קורנפלור. 4.5 כפות מדודות. זה חשוב, כי שינוי כמויות של הקרונפלור ישנה מאוד את מצב הצבירה של הקרם הסופי. בסיר בינוני שמים את שארית החלב, חלב הקוקוס, חצי כוס סוכר ווניל. תוך כדי ערבוב מביאים את התערובת לסף רתיחה, עד שרואים את הבועה הראשונה. מערבבים שוב את קערת החלמונים כדי להעיר את המשקעים ששקעו משעמום בנתיים. שופכים מהסיר שליש מהכמות לתוך הקערה תוך כדי טריפה מתמדת. מצריך קצת קואורדינציה. יד אחת שופכת יד אחת טורפת. זה השוואת טמפטורות, ככה החלמונים לא יהפכו לחביתה כשיכנסו לסיר.

את תכולת הקערה שופכים לתוך הסיר, מחזירים לאש בינונית/חזקה ולא מפסיקים לטרוף באופן נמרץ. פתאום התערבות תתחיל להסמיך. ממשיכים לבשל אותה כשהיא מסמיכה עוד כדקה ומורידים מהאש. הקרם מוכן. נוצר עליו קרום מאוד בקלות וזה לא כיף, אז אם מניחים בצד עוטפים בניילון נצמד שממש נוגע בקרם.

מחלקים את הקרם לשניים. לחצי מוסיפים כוס של פתיתי קוקוס ומערבבים. החצי השני הוא דילמה. אני אוהב להוסיף בננה אחת מעוכה כדי להוסיף לבנניות, אבל אז הקרם קצת מאפיר עם הזמן. ניסיתי להוסיף לבננה קצת לימון לפני כדי למנוע, אבל זה לא עזר. אתם תחליטו. עוד נוסיף מיד בננות לרוב  אז לא חייבים בקרם.

קלתיות – אני לא יכול לסבול להכין בצק פריך. הוא כל כך רגיש לחום ומלכלכך ומלללללא חמאה. אז חיפשתי אלטרנטיבה. עשיתי הרבה ניסויים והקלתית הזאת עובדת מעולהמעולה!! בקערה מערבבים את כל המצרכים. זהו. משמנים ומקמחים תבניות פאי, מעצבים את הבצק בפנים ואופים כ-25 דקות בחום של 170 מעלות, משגיחים שזה לא נשרף. כשהבצק זהוב מוציאים אותו ונותנים לו להתקרר.

לגרסת הבננות חותכים פרוסות יפות של בננות ומניחים בתחתית. מעליהן שופכים את קרם הפטיסייר הבנני. מכסים בצלפון נצמד ומקררים לפחות 3 שעות כדי שהקרם יתייצב.

לגרסת הקוקוס פשוט שופכים את הקרם הקוקוסי לתוך הפאי ומקררים.

מקציפים שני מיכלי שמנת מתוקה ומוסיפים מעט סוכר – כפית עבור כל מיכל. משטחים אותה מעל לפאיים. קולים בתנור של 170 מעלות שבבי קוקוס כ-12 דקות. אל תעזבו את התנור כי הקוקוס נשרף בשניות! מפזרים מעל לפאי הקוקוס. מעל לפאי הבננה מגגרים שוקולד מריר.

מחזירים למקרר עד להגשה. בעיני הפאי הכי טעים כמה שעות ואפילו יום מאוחר כשהבצק קצת מתרכך, אבל כמובן שאפשר להגיש באותו היום.

אוכלים פאי קוקוס או בננה.נהנים. עוצרים אחרי פרוסה, או אולי שתיים, מקשיבים לגוף וזוכרים לא לקחת שום דבר בקיצוניות יתר.