תרצה והעולם הגדול / דליה רביקוביץ – מדריך סן פרנסיסקו

 

(מתוך דליה רביקוביץ כל השירים עד כה, ע"מ 94, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

עולים על מטוס, טסים שש שעות, מחליפים שני איזורי זמן, יורדים, יוצאים מנמל תעופה ועדיין נמצאים באמריקה. הפלאפון עובד, הדולר משלם, האנגלית שגורה. כן, האנשים יותר נחמדים, מזג האוויר אחר, האוכל לא בדיוק אותו דבר, אבל עדיין אמריקה. פלא. כמה גדול פה.

חסכתי את מעותי, אספתי את מטלטליי, כרטסתי את חיי ויצאתי להרפתקה בת שבוע בסן פרנסיסקו. תכננתי לכתוב מדריך טיפוסי כזה שבו אספר על תחנות ״חובה״ בעיר. התארגנתי מראש, עשיתי מחקר, אפילו יצרתי גוגל מאפ יעודי עם נקודות ציון נכספות. אבל אז הגעתי לעיר ומהר מאוד נזכרתי ש א. דבקות במטרה ובתוכנית- לא הצד החזק שלי במקום חדש מלא גירויים. וב- חוויה עירונית מורכבת מהרבה יותר מאשר נקודות הציון. בשבילי היא בראש ובראשונה החוויה האנושית. אחר כך היא מזג האוויר ורק בסוף היא האתרים הספיציפיים. התיורים העירוניים האהובים עלי הם אלה שבהם הייתה לי חוויה מעולה שכללה אינטראקציה משמעותית ותמהיל מאוזן בין שלושת המרכיבים הללו. כשהבנתי את זה התחלתי לתכנן תוכניות על פי שלושתם – אנשים, מזה"א ומוניומנטים. אהה, ושוטטות כמובן. הכי אני אוהב פשוט להיאבד במקום חדש ולא מוכר. יופי, עכשיו מדגדג לי שוב לסוע. תראו מה עשיתם. מה מרכיב את החוויה התיירותית שלכם בעיר?

כשמטיילים בעיר חדשה צריך ללמוד את מנהגיה. אז במקום תחנות ״חובה״ (שמה לא הייתם בהם?!?!? לא ראיתם את את סן פרנסיסקו!) הנה מדריך גמיש לסן פרנסיסקו שלי מאורגן על פי חוויות משמעותיות וכולל גם המלצות למקומות ספציפיים. סבבה? העצה הכי בסיסית שלי היא תאכלו הכל וכל הזמן וכל מה שנראה לכם טעים, כי הוא יהיה טעים. גן עדן של אוכל. זהו.

חוויית סמארטפון – תיירות סמארטפון עושה את החיים קלים. אני בוחר איזור או שכונה לשעות הקרובות ומשהגעתי אני מקיש things to do in… וככה מקבל מושג על מה באיזור, עושה מה שעושה ולא עושה מה שלא עושה. Yelp הכי פופולרית לחיפוש אטרקציות וביקורות על מסעדות. הצטרפו גם לקבוצות פייסבוק, חפשו אירועים של מקומיים ובקשו מאנשים שאתם מכירים לערוך לכם הכרות עם מקומיים שהם מכירים, דרך הפייסבוק או המייל. היכרויות כאלה פתחו בפני את העיר של התושבים, והאנשים שפגשתי בסן פרנסיסקו הפגינו נחמדות חסרת גבולות ומאוד נהנו להיות מדריכי תיירים לכמה שעות. בכלל הם זן נחמד שם בחוף המערבי.

חוויית התחבורה בעיר גם משתדרגת פלאות על ידי אפליקציות. Smart Ride תזהה את המיקום שלכם ותספר לכם אילו תחנות תחבורה קרובות אליכם ומתי כלי התחבורה הבא יגיע אליהן. Uber היא אפליקציה שמשגעת את העיר – למעשה היא הופכת כל אדם עם רכב לנהג מונית. מורידים את האפליקציה, מכניסים פרטי אשראי. כשצריכים מונית בוחרים את סוג הרכב, אובר איקס הכי זול, ומזמינים בלחיצת כפתור. שימו לב שבזמני עומס תקבלו התרעה על עליית מחירים זמנית. אין צורך להתעסק בכסף, הכל עובר דרך האשראי. נוח בטירוף וגם זול יחסית לנסיעה במונית. Lyft הוא שירות מתחרה, תזהו את המכוניות שלהם על ידי שפם ורוד גדול על הפגוש (פגוש, איזו מילה מגניבה). הן מבטיחות ״חוויית״ נהיגה. תקבלו פיסט באמפ, סוכריות ונהג/ת דברן ומחויך, "חבר עם רכב". גם אותן כמובן מזמינים דרך אפליקציה ייעודית.

רשת התחבורה הציבורית מורכבת מאוטובוסים, רכבות קלות וקייבל קרטס (היסטוריים, 6$ לנסיעה) נסיעה רגילה עולה 2$ שניתן לשלם במדויק על כלי התחבורה. תקבלו כרטיס מעבר שתקף לשעה וחצי. העיר מרושתת היטב, אך הנסיעה, בעיקר באוטובוסים, אטית מאוד. קשה לראות את העיר רק ברגל. היא גדולה ומלאה עליות ומורדות כך שתצטרכו באיזשהו שלב להסתמך על התחבורה הציבורית. כמובן שעל האופרציה הזאת מנצח גוגל מאפס שיספר לכם בדיוק איזה קו לקחת מכאן לשם ובחזרה.

ניתן לקנות חופשי יומי, 3 ימים או שבועי. 15 דולר, 23 דולר, 27 דולר. משתלם בעיקר אם אתם רוצים לסוע בקייבל קארטס היקרים. BART ו-Cal Train מחברות את האיזורים היותר רחוקים ולא כלולות בכרטיס העירוני.

אהה, ויש חברה מגניבה שעושה טיולי סאגוואי בפארק גולדן גייט וברחובות העיר. אני עשיתי את הראשון וזה. אדיר. חפשו קופון 50 אחוז שיהיה בתוקף (כמעט תמיד אפשר למצוא!) והזמינו מראש.

חוויית מזג האוויר. בשכבות. הבוקר קריר, היום חמים הלילה שוב קריר. הסן פרנסיסקואים אוהבים לספר על המיקרו אקלימים בעיר, פה חם, פה קר, פה ערפל, שם בהיר והכל באותו הזמן. קיצור, בואו בשכבות. הלחות נמוכה וזה אושר בלתי רגיל לניו יורקי.

חוויית הגולדן גייט ברידג׳ – אפשר לחוות אותו בדרכים רבות ורצוי כמובן ביום בהיר. אחרת הוא נעלם. אפשר ללכת אותו ושווה להתחיל מהאזור הזה. אפשר לרדת מתחתיו לרצועת החוף. אפשר לסוע עליו במכונית. אפשר גם להצטרף לטיול אופניים חשמליים (אותה חברה של הסאגוואי) שנשמע סופר מגניב אבל לא הסתדר לי הפעם. בצד השני של הגשר (פלוס הליכה יפה של כשעה) מבקרים ב-Sausalito שותים קפה יקר מידי ונהנים מהנוף. ואם הלכתם או פידלתם את הגשר כיוון אחד, תחזרו במעבורת ל-Ferry Building, למה לא?

טיול נוסף באזור הצפוני של העיר – מעבר לגשר בצפון המערבי של העיר נמצא Land's End. פה פעם היו Bath Houses שנחרבו מאז. יש נוף יפה ותחושה של עיירת חוף קטנה. מסלולון חמוד על המים, בית קפה, אריות ים וחוף מגניב. רחוק קצת משאר העיר.

חוויית The Mission  – השכונה שללא ספק הכי נהנתי להסתובב בה. במיוחד רחובות Mission ו-Valencia בין 16-24. ורחוב 24 עצמו שחוצה לתוך שכונת Noe Valley ממערב. באופן כללי – ישנו כאן ריכוז מסעדות מעולות, אוכל מקיסני מ-ד-ה-י-ם וזול, חנויות בגדים יד שנייה וסמטאות עם מיורלז מגניבים על הקירות.

חוויית אוכל מקסיקני במישון: ההמלצה שלי – לכו בעקבות האף והעיניים. אני עשיתי סיבוב טאקוס (אחר כך למדתי שיש לזה שם Taco Crawl), ובכל מסעדה שמצאה חן בעיני אכלתי טאקו. זה היה מאוד כיף וממלא. נהנתי במיוחד מ – Pancho Villa שיש להם את באר הסלסה הכי יפה שראיתי בחיי (והם זוכים מסתבר בתחרויות עבורו כבר 10 שנים!). הטאקו "הטוב בעיר" נמצא ב La Taqueria ועולה יחסית הרבה (כ-6$). תבקשו את הטאקו הקראנצ'י. טעים? כן. הכי טעים? לא בטוח. ועוד מקום מעולה מעבר לכביש הוא El Farolito.

עוד אוכלים טעימים בשכונה:

Lucca על ולנסיה הוא בית חרושת קטן לרביולי ומכין סנדוויצ׳ים מדהימים וזולים. עד כדי כך היה לי טעים שחזרתי בבוקר הטיסה להצטייד. לא התחרטתי.

על רחוב 24 תמצאו גם את Philz בית קפה שבו תבחרו מבין עשרות פולי קפה את זה שאתם רוצים ותוכלו לחזות בו נטחן ומטופטף במיוחד עבורכם. זה יקח כ-10 דקות והם מבקשים שתתאזרו בסבלנות. בכלל הם לוקחים את הקפה שלהם ברחבי העיר מה זה ברצינות.. ואיטי נחשב טוב. בניו יורק מישהו כבר היא מתאבד. לדעתי יש בעיר בית קפה על כל שלושה אנשים. וכולם מעוצבים ויפים להפליא. כל היום שתיתי כוסות קטנות של קפה ורציתי לשבת כאחד העם בכל בית קפה שעברתי לידו ולדמיין שאני בכלל מפה.

Mission Pie הוא בית קפה ומאפייה של… פאיים… איך ניחשתם? שמיוצרים ממוצרים מקומיים ונאפים על ידי ילדים בסיכון. לא תאכלו איזו פרוסה או שתיים בשביל לתמוך בהם (אני הלכתי על שתיים, אלטרואיסט, כזה אני)?

Bi Rite – גלידריה מפורסמת עם תור ארוך ארוך (אם תיקנו פיינט לא תצטרכו לעמוד בתור) שמחוברת לסופר יקר יקר, אך מלא במוצרים איכותיים (איכותיים…ברור) ופירות הכי טעימים בארץ (הפטל, אוח, הפטל!). באותו רחוב תמצאו גם את Tartine, שהיא מאפייה נחשבת במיוחד שמומלצת בכל מקום. באמת היה טעים. אלו בתי ממכר האוכל הקרובים ביותר לדלורס פארק. וזה חברים, פריט מידע חשוב ביותר. כי:

חווית Dolores Park – הפארק שתחום בין רחוב 18, 20, דלורס וצ'רצ' ומפריד בין שכונת המישן לקסטרו הוא אחד מנפלאות העיר. הייחוד שלו הוא בנוף הנהדר שנשקף ממנו, והמיקום בין שכונות במיוחד מגניבות (מישון וקסטרו) ובכך שלכן צעירים ומבוגרים מכל הסוגים והמינים שורצים בו בימים יפים. בסוף השבוע, ובמיוחד כמשמזג האוויר נאה הפארק מתמלא עד אפס מקום באנשים על שמיכות ששותים אלכוהול ומעשנים גראס בפרהסיה (כולל אנשים שעוברים ומוכרים טראפלז שוקולד "מתובלים" וסוכריות על מקל גראס. אמנם שני הדברים אסורים בארצות הברית במקומות ציבוריים, אבל נראה שדלורס פארק הוא אי של מותרים). אין ממש מקומות קרובים להצטייד בבירה אז תתכוננו מראש, ושמיכה תהייה נחמדה גם. בפינה הדרום מערבית ישנו האיזור שנקרא The Shelf מן רמה מוגבהת, שם בימי ראשון אחר הצהריים מתאספת הקהילה הגאה ומפלרטטת בעירום בדרגות שונות עד שקיעת השמש, משם ימשיכו לגיי בארז שבקסטרו. אם רוצים להצטרף למקומיים זה זמן נהדר לעשות זאת. מצאתי שהקהילה באופן כללי הרבה יותר ידידותית מאשר זו הניו יורקית. אבל הפארק הוא בהחלט לא רק חוויה לגייז שבינינו.

ואם נמאס לכם מהחספוס היחסי של מישון, תמשיכו ללכת על רחוב 24 לכיוון מערב ותוך דקות ספורות תהיו בשכונת Noe Valley השיקית והנקייה למרגלות הטווין פיקס. נעים להסתובב שם. לראות עוד בתי קפה, בתים חמודים, חנויות שמתמחות בשטויות ומאפיות מפונפנות כמו La Boulange שהיא בכלל רשת ואכלתי בה קנאלה טעים או Noe Valley Bakery החביבה.

חוויית ה-Castro – אין ספק שהקהילה הגאה בעיר גדולה ומפותחת וגם בעלת הרבה היסטוריה. המרכז הבלתי מעורער שלה הוא ה-Castro. תמצאו בו שלל בתי קפה ובעיקר בארים וכמובן את בית הקולנוע העצמאי המפורסם שמקרין קלאסיקות וסינג אלונגז. חברים מקומיים עשו לי סיבוב האפי אוואר שגלש לשעות הערב במקומות הבאים:  440 שמתמלא בערבים בקהל מחוספס יחסית, Moby Dick שהחלל שלו נעים מאוד, SF Mix שיש לו גינה נחמדה בחוץ ואוכלוסייה היפסטרית יחסית, Hi Tops שהוא ספורט באר קצת יותר מעוצב מהקודמים וכך גם הלקוחות שלו. מיוחד כי יש בו אחלה אוכל. ויש כמובן גם את ה-Eagle המקומי… ויש עוד מלא. מלא. מלא.

חווית פארמרז מארקטס – בגלל מזג האוויר הטוב של קליפורניה יש בה פירות וירקות מעולים לאורך כל השנה. העיר היא גן עדן של פארמרז מארקטס, הנה רשימה של כל מה שקורה בעיר לפי ימים. סבתא שלי לימדה אותי שבחו"ל קונים שקית דובדבנים ויורקים את החרצנים על הרצפה כי אף אחד לא מכיר אותנו פה (וגם ככה הם הרי כולם אנטישמים…). אני קונה דובדבנים ואת החרצנים אוסף (חנון!). השוק הההכככיייי שווה מתקיים ב-Ferry Building בימי שבת. הוא עמוס מאוד. מחלקים בו דגימות של ה-כ-ל ככה שלא תצאו רעבים גם אם לא תקנו כלום. מטריף שם. אנחנו קנינו גבינות ב-Cow Girl ולחמניות במאפיית Acme (שתיהן בתוך הבניין בדרך קבע ולא חלק מהשוק שנמצא בעיקר מאחורי הבניין על המים). הוספנו גם פיינט של בלו בוטל (ה-קפה של העיר) גלידה, פירות טריים ופקוסים מהשוק. הייתה ארוחה מאולתרת מושלמת (תסלחו לי שנייה, אני הולך לנגב את הריר ולהזמין כרטיס טיסה חזרה).

חוויית Haight – הוא רחוב שמתחלק לשניים – עליון ותחתון. העליון מתחיל מהפארק והוא איזור של היפים עם מלא חנויות מוזרות (חנות שמוקדשת *רק* לבקבוקי גזוז למשל) ואנשים לבושים בתלבושות הזויות. תמצאו גם הרבה חנויות בגדים יד שנייה שוות. באמצע הרחוב יש ירידה תלולה, החלק התחתון הרבה יותר שיקי מהיפי, מלא בבתי קפה חמודים ומסעדות שנראות טעימות. Rosamunde הוא בית ממכר לנקניקיות איכותיות ואפשר (מומלץ הייתי אומר, רצוי אפילו) לקחת את הנקניניקה היישר לתוך הפאב הצמוד כדי לעזור לה להחליק בגרון עם בירה צוננת (Anchor IPA מיוצרת בעיר והייתה לי טעימה מאוד). אם תמשיכו מזרחה על הרחוב תגיעו לשכונונת Hayes Valley, כמה בלוקים חמודים עם גלידריה שתכין לכם גלידה בהזמנה אישית בעזרת חנקן נוזלי Smitten Ice Cream ועוד כל מיני דברים.

מה עוד? המון! העיר מלאה בשכונות קסומות, נופים יפים, אנשים נחמדים ואוכל. כמה כמה כמה אוכל טעים, טרי, אפילו זול. אז אם אתם מבקרים אל תיצמדו לתוכניות, תנו לעיר ולחושים שלכם להוביל אותכם, תהיו פתוחים להכיר את המקומיים ותחייכו, כי ככה זה בקליפורניה. תודה לכל המארחים המעולים שלי שהביאוני עד הלום.

תציצו גם אצל "בצק אלים". יש לה אחלה מדריך ואם יש לכם עוד טיפים אתם מוזמנים להוסיף בתגובות למען תיירי העתיד.