לא כברוש / יהודה עמיחי: חציל ויאטנמי בספירלה שאפתנית

סוף סוף. התחלתי הכשרה בשיטת טיפול חדשה בשבילי, די בי טי (Dialectical Behavioral Therapy). סוף סוף. להתמחות בטיפול דיאלקטי התנהגותי הייתה אחת המטרות החשובות ביותר שלי לשנה הזאת, ופתאום הנה זה קורה ועוד דרך המרכז שהמציא את השיטה ותוך כניסה לצוות הדי בי טי במרפאה שלי. זה מאוד מרגש ומשמח וככל שאני מעמיק בלימודים ומתנסה באספקטים השונים של השיטה אני רואה יותר ויותר כמה היא מתאימה להשקפת העולם שלי. השיטה התפתחה כמענה טיפולי להפרעות אישיות, אבל היום היא נפוצה מאוד כטיפול לעוד הרבה מצבים. בגדול, המטרה היא לעזור לאנשים שחווים רגשות באופן מאוד חזק להשיג יותר שליטה, להצליח לשרוד את גלי הרגש החזקים בלי לפגוע בעצמם ותוך כדי למצוא אפיקים לשיפור החיים. המטרה היא לא להתקהות, אלא למצוא יותר איזון פנימי. זו שיטה מאוד אמריקאית, "מבוססת עובדות" (כלומר עומדת בתנאי מחקר די מחמירים…). אני מודה שהסכמתיות שלה, והפשטנות שהיא לפעמים מתגאה בה ממריצים בי את בלוטות הציניות לעיתים… אבל האמת היא, שהכלים ודרך המחשבה שהיא מציעה עובדים בשביל המטופלים, וגם בשבילי והיא רחוקה מלהיות פשטנית.

מעט מידי מלמדים אותנו על הרגשות שלנו. על איך לקרוא להם, על איך הם משפיעים על החיים שלנו, על איך שהם לא בשליטתנו ועל איך להתמודד איתם כשהם פתאום מכים בנו. אני זוכר את התחושה כמתבגר חמום רגש (וברוך השם, גיל ההתבגרות שלי התפרש גם על חלק נכבד משנות ה-20 של חיי) שבה הרגש היה מציף אותי ומרגיש בלתי נסבל. זה לא היה כיף. רק בשנים האחרונות התחלתי ללמוד מה עובד בשבילי כשזה מגיע לויסות עצמי.

עבר יותר מחודש מאז הפעם האחרונה שפרסמתי פוסט. החיים פתאום קרו והבלוג שהפך במהירות לחלק חשוב מאותם חיים נדחק הצידה. בהתחלה זה לא מאוד הציק לי, אבל אחרי שבועיים עמוסים, ועוד לפחות שבועיים שבהם ידעתי שלא אוכל לעבוד עליו התחלתי להרגיש רע עם עצמי. בעבר רגשות האשם האלה היו אולי יכולים להוביל אותי להפסיק לכתוב לגמרי. היום אני מנסה לעשות משהו אחר. אני מבין את האפורים שבין השחור ללבן, ומנסה להיות יותר עדין עם עצמי ולהמשיך גם אם אני לא נורא מרוצה. אז זה לא יבוא בבת אחת. זה יבוא באלפי יציאות קטנות. בכלל הרבה יציאות קטנות מוצא חן בעיני הרבה יותר כדרך חיים.

והנה החציל הוייטנאמי הזה גם הוא ביציאות קטנות. הרבה שלבים קטנים שמרכיבים מנה יפה וטעימה. מצאתי אותו בספר בבית שבו ביקרנו אחרי שסנדי לקחה לנו את החשמל והמים מהדירה. צילמתי את המתכון באייפון, אבל לא את שם הספר לצערי… אני מת על חציל, ואף פעם לא ראיתי אותו עשוי ככה. הבעיה הייתה שמההוראות הכתובות היה קשה מאוד להבין איך לפרוס את החציל ככה שיהפוך לספירלה הנכספת. אז יום אחד אחרי העבודה קניתי שקית מלאה בחצילים והתחלתי לעשות ניסויים. אחרי כמה ימים של אכילת חציל בכל דרך אפשרית וטבח ביותר חצילים מאשר נעים להתוודות כאן, אני חושב שפיצחתי את השיטה. היא פשוטה ואלגנטית אבל יש פה כמה שלבים:

קודם כל, מה צריך?

 

4 חצילים בינוניים לכיוון הקטנים עגולים ככל האפשר ואם יש חצילים לבנים או מנומרים עדיף.

 

לעליונית:

בצל שאלוט בינוני (או כרישה או בצל סגול)

צ'ילי אדום חריף אחד

4-5 שיני שום

שני צרורות בצל ירוק, עדיף כאלה עם פקעות לבנות גדולות יותר

כפית רוטב דגים (או סויה)

 

לרוטב:

4 כפות סויה

כפית סוכר

 

למי ההשריה: שתי כפיות מלח ומיץ מלימון אחד

 

למי הבישול: 2 כפיות מלח וכף חומץ

בוחרים חצילים בינוניים-קטנים ועגולים ככל האפשר. אם יש חצילים אסיאתיים לבנים או חצילים עם עור לבן-סגול מנומר, הם יצאו יותר טוב בניסויים שלי. לא לקנות חצילים גדולים! זה נהייה מאוד קשה להתעסק איתם.

עכשיו מורידים לחציל את שני הקצוות (מלמעלה קצת יותר כדי ליצור חציל כמה שיותר אחיד בעובי). מניחים אותו באופן מאוזן לפנינו ובעזרת סכין חדה שוסעים שסעים בעובי של 4-5 מילימטר. לא צריך יותר דק, לא כדאי יותר עבה. מגיעים רק עד שני שליש החציל כלפי מטה.

עכשיו מגלגלים את החציל לצד שלא חתוך ומשנים את כיוון החיתוך, החתכים כעת יהיו לאורכו של החציל. שוסעים את החציל הפעם רק עד אמצעו ויוצרים חפיפה בין השסעים הרוחביים לאלו האורכיים. לא מסובך כמו שזה נשמע. אפילו ממש קל. חוזרים על הפעולה עבור כל חציל.

ממלאים קערה במים, מוסיפים שתי כפיות מלח ומיץ מלימון מניחים את החצילים בפנים. שמים סיר או משהו כבד שיחזיק את הממזרים מתחת למים.

בזמן הזה מכינים את העליונית. קוצצים את החלק הירוק של הבצל הירוק דק ומניחים בצד. קוצצים שום, צ'ילי, את החלק הלבן של הבצל הירוק ואת בצל השאלוט (אם אין שאלוט, כרישה או בצל סגול גם יעבדו, אבל קצת פחות).

מטגנים את כל אלה ביחד עם 2 כפות שמן עד שהם נהיים קצת קראנצ'ים ואז מוסיפים להם את החלק הירוק. מטגנים עוד איזו דקה, מוסיפים כפית רוטב דגים או סויה אם אתם לא בעניין של מוצרים מהחי (אבל אני מזהיר שרוטב הדגים, על אף חומיותו הבלתי מרגשת משדרג את המנה ביותר…) מערבבים עוד דקה ומעבירים לצלוחית.

מכינים את רוטב הסויה: מערבבים 4 כפות סויה עם כפית סוכר.

החציל שהה במים מלוחים חמוצים כשעה ובדרכי נס ומדע הם ריככו אותו מעט ושאבו ממנו את המרירות והעוקצנות (אני מכיר כמה אנשים שאמבטיה כזאת הייתה יכולה להועיל להם…).

מרתיחים סיר גדול עם מים. מוסיפים כפית או שתיים של מלח וכפית או שתיים של חומץ. כשהמים רתחו מכניסים את החצילים פנימה לחליטה של 7 דקות, לא צריך יותר כי הם יתרככו יותר מידי. מידי פעם מגלגלים אותם כדי להגיע לבישול אחיד. מוציאים ישר לקערה של מים קרים להפסקת הבישול.

אחרי כ-10 דקות כשהם כבר התקררו מנערים מעודפי מים מניחים על צלחת גדולה ובעזרת צלחת נוספת חלקה בתחתית מפעילים לחץ על החציל לכיוון הספירלה. אל תתביישו פה. תלחצו, אנחנו רוצים אותו דק וחתיך. הוא יגיר מים ומיץ מהלחץ, תתייחסו בהבנה ותרוקנו את הצלחת כפי הנדרש. כמעט סיימנו. באמת.

במחבת גדולה שמים כמות נאה של שמן, נותנים לו להתחמם ומניחים את החצילים עם הצד היפה למטה. נותנים לכל צל להיטגן כ-5 דקות ועד לטיפה השחמה. מידי פעם מפעילים לחץ מלמעלה. זה יקפוץ וילכלך קצת. אם יש לכם מכסה אפשר לשים אותו באופן חלקי על המחבת.

מוציאים בזהירות למגבת נייר לספיגה של שמן עודף. מניחים על צלחת, שופכים את הסויה המתוקה שהכנו ומניחים מעל כמות נאה של העליונית. אוכלים חמים. אפשר עם קערת אורז ליד או סתם ככה.

נהנים מהטעם האקזוטי של החציל וחושבים על זה שלעשות דברים בשלבים זה דווקא נחמד, כי זה נותן למה לצפות ולאן להתפתח.

כבר כמה שבועות שמסמכי גוגל דוק, אימיילים סודיים ומחשבות נזרקים לריק הווירטואלי בשיתוף פעולה משולש וטראנס אטלנטי. כולי תקווה שהוא יצליח לצאת לאוויר העולם בקרוב מאוד. בהחלט יש למה לצפות.