שירה יום יומית / סוקה – פנקייקרפ צרפתי מקמח חומוס (ללא גלוטן!)

IMG_8031-038

הסוקה (Socca) הוא מן פנקייקרפ מלוח ומופלא שעשוי מקמח חומוס, מים, שמן זית, מלא פלפל שחור ומלח. זהו. גוגל מספר לי שהוא מאכל שמגיע מחבל הארץ ניס שבצרפת. אני מעולם לא הייתי שם אז אני לא יכול להשוות למקור הרומנטי שעשוי בעץ לבנים ונאכל בפינת רחוב צרפתית. מה שכן כבר הרבה זמן לא התרגשתי ככה מלחזור הבייתה ולהכין ארוחת ערב, יום אחרי יום אחרי יום. הוא כל כך פשוט להכנה ויש לו שילוב מושלם של מרקמים מתפצחים ורכים ושל טעמים חזקים אך יחד עם זאת עדינים. והוא הולך מעולה עם כוס של יין אדום. באמת שמזמן לא שמחתי ככה ממאכל חדש שנכנס לחיי. וזה קרה לגמרי במקרה מקישור לבלוג של חברה של חבר של חברה. והוא ללא גלוטן. וטבעוני. מה עוד אפשר לבקש? מה?! אז לכבוד מאכל יום יומי אך מרגש, גם אוסף של שירה יום יומית אך מרגשת.

IMG_7941-021

אוֹרי לימדה אותי להקשיב למילים של שירים. לפני זה הייתי מתמסר למוזיקה ומזמזם את המילים, אבל לא ממש מקשיב להן, גם אם ידעתי אותן בעל פה. ואז ראיתי שהיא עושה את זה, וכמו כל דבר שהיא עושה, זה היה נראה לי הכי נכון. אז התחלתי גם להקשיב למילים של שירים. הרבה פנינים יש שם וזה משנה לגמרי את החוויה. אני מאוד אוהב "שירה" (יעני poetry, עוד מילה שחייבים כבר לעברת, הצעות מישהו?), אבל כשאני קורא "שירה" אני מצפה להתרגש בצורה מסוימת. כשאני מקשיב לשיר ברדיו, פחות. אז נכון שיש מלא שירי משוררים שהולחנו וזה נפלא, אבל אני רוצה דווקא להתמקד בלא משוררים. או אולי פסאודו משוררים, או פואטיקנים הפעם. יש כל כך הרבה יוצרים צעירים שבתוך השירים שלהם מסתתרת פואטיקה נפלאה. עשיתי אוסף של ציטוטים אהובים עלי במיוחד וזה יצא מלא ולא הצלחתי לאגד אותם לכדי משהו קוהרנטי, אז ניקיתי קצת ושיחקתי קצת ופתאום יצא מן סיפור על אהבה מנקודות מבט שונות, מתחילתה הבודדת דרך הרומנטיקה והיום יומיוּת ועד לסוף העוקצני וההתחלה מחדש. זה לא אוסף שמתיימר להקיף איזה משהו, או להכיל איזה משהו. סתם לחגוג טיפה פואטיקה של יום יום.

שירים לשירה יום יומית

עכשיו אפשר להתפנות לאוכל. סוקה. פשוט פשוט פשוט. יחס של אחד לאחד של מים וקמח חומוס. על כל כוס קמח, שתי כפות של שמן זית. אם אתם מתקמצנים על הקלוריות כף וחצי. אי אפשר פחות. מצטער. מוסיפים ים של פלפל שחור, ומלח.

IMG_7841-005

מה צריך? אלה כמויות לשלושה פנקייקרפים, מספיק לשני אנשים לארוחה קלה.
 
  • כוס קמח חומוס
  • כוס מים
  • 3/4 כפית מלח
  • כפית פלפל שחור גרוס עבה, לא האבקה!
  • 2 כפות שמן זית לבלילה ועוד כפית עבור טיגון כל סוקה
תוספות אפשריות: בצל סגול ורוזמרין. או כל דבר אחר שבא לכם, בעצם… אני מציע בפעם הראשונה לפחות להכין נטורל. אפשר גם להשתמש כבסיס לפיצה חסרת גלוטן.
 
לסלט מעל:
הרבה רוקט טרי טרי, מלח, פלפל, שמן זית, לימון ואם יש גירודי פרמז'ן ו/או צנוברים בכלל האושר יגלוש מהאוזניים.
 
IMG_8020-036

מכניסים לקערה את קמח החומוס, המלח והפלפל ומוסיפים את המים תוך כדי טריפה. מערבבים טוב טוב שלא יהיו גושים.

page

 כן, זה הרבה פלפל, אתם צודקים. צריך להרגיש אותו בכל ביס.

pepper

כשאין יותר גושים, מוסיפים את שמן הזית ומערבבים שוב עד שהוא נטמע לגמרי.

IMG_7909-015

נותנים לבלילה לנוח כעשרים דקות. זה מסמיך בזמן הזה, אז נותנים עוד ערבוב לפני הבישול.

עכשיו יש שתי אפשרויות הכנה, טיגון במחבת ואז סיום בגריל או אפייה וגריל. תכלס, הטיגון יותר יעיל, אם כי פחות מסורתי.

על הגז: מחממים היטב מחבת על האש, אם יש אחת כזאת יצוקה זה מעולה. אם לא, אז לא. מוסיפים כפית שמן זית ומכינים כמו פנקייק.

IMG_7967-026

זה לוקח 2-3 דקות בכל צד. הופכים כשזה כבר לא נראה נוזלי בכלל.

IMG_7994-031

בנתיים מדליקים את הגריל של התנור וכשהסוקה מוכנה זורקים מתחת לגריל להשחמה והפרכה (מלשון פריך) של הקצוות.

IMG_7987-029

מוציאים לצלחת, פורסים כמו פיצה

IMG_8016-035

עורמים על מהסלט הנפלא שהכנו, נהנים עם כוס של יין אדום (משהו באדמתיות של קמח החומוס פשוט מתאים ליין אדום). בנתיים מכינים עוד אחד. ואז עוד אחד.

IMG_8036-039

אופצייה שנייה, אפייה וגריל: מחממים את התנור ל-230 מעלות כשבתוכו תבנית עגולה או אם יש מחבת יצוקה מה טוב. כשהכל שם חם חם, שולפים את התבנית שופכים עוד כפית שמן זית ואז מהבלילה. 2-3 מילמטר עומק, זה הכל. חזרה לתנור, בערך 10-15 דקות. זה מתקשה ומתאחה והופך לפנקייקרפ. עכשיו מדליקים את הגריל ונותנים לו חריכה. הקצוות צריכים להיות קראנצ'ים, והלמעלה קצת שחום.

IMG_8069-042

אוכלים בידיים ומחפשים פואטיקות יומיומיות נוספות שמסתתרות להן בשגרה שלנו.

IMG_8042-040

ואחד לסיום. בלי קשר, אבל זאת שורה שמצחיקה אותי ומשמחת ואותי ואני מת על זה שעברי לידר כתב את זה לשרית חדד ששרה:

"כמה שערות על החזה בחום הזה של תל אביב."  בי. די. יוק. (בחום של תל אביב / עברי לידר)

30 תגובות על “שירה יום יומית / סוקה – פנקייקרפ צרפתי מקמח חומוס (ללא גלוטן!)

  1. lensandfood הגיב:

    מקסים כמו תמיד 🙂

  2. efraty הגיב:

    איזה יופי!
    שבת נעימה וטעימה

  3. י. לפת הגיב:

    אחד הקטעים היפים שאני מכיר מופיע בשיר של אביתר בנאי –

    אבא מחייך ובוכה מבפנים
    אמאלה רוצה שתבוא לפעמים
    נומה שן ילדי נו
    שן ילדי שלי במנוחה במנוחה
    אמאלה תשיר לך שיר אהבה
    נומה שן ילדי שן

    הפרוידיאניות שמתחבאת בשיר אהבה שהאמא שרה לבן שלה. והאבא יושב ומתבאס. כל פעם מחדש זה הורג אותי.

    בקשר לסוקה, זה נשמע מוצלח. אקנה קמח חומוס בקרוב ואבדוק את הנושא. תודה על אחלה של בלוג.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מקסים. נראה טעים. הצילומים מהממים!

  5. Ayala Peled הגיב:

    מקסים, נראה טעים, הצילומים מהממים!

  6. דפנה י. הגיב:

    אני אגיב על השירים, כי קמח חומוס עושה לי כואב בבטן…

    על "פעם בחיים", אני איתך. זה שיר מינורי שהעצב שנמזג לתוכו הפוך לגמרי לקוטן מידותיו. ועם זאת, עם הרמיזה לסוף שבשיר הזה, אני תמיד מצליחה לשמוע בו איזו תקווה. אולי מתישהו, בראש שלי, החלטתי שזה לא שיר על פרידה.

    חולקת גם את החיבה לרונה קינן. ולגביי השיר של אביתר בנאי, כשהוא הוציא את "עומד על נייר" וקניתי אותו, אני בכלל חשבתי ש"מתנות" מתאר יציאה מאפיזודה דכאונית לתוך אפיזודה מאנית. אבל זה רק ההקשר הפרטי של חיי.

    ובפינת השפה העברית, אולי חסרה לך המילה "פזמון" ו"פזמונאי"? ככה קראו פעם לנעמי שמר, לעלי מוהר ושכמותם. לא משוררים, אבל בהחלט, כמו שאתה אמרת – פואטיקנים. ואם כבר הזכרנו את עלי מוהר, הוא אחד כזה שאני מרגישה שידע לדבר בצופן הרגשי האישי שלי.

    ונחזור לאוכל – גם אם לא אכין בעצמי ואטעם, התמונות נהדרות כתמיד ומושכות את העין.

    תודה.

    • אוי, כאב בטן זה באסה.

      מאוד מעניין הטייק שלך על עומד על נייר. אני קצת הוצאתי את הציטוט הזה מהקונטקסט, מודה…
      אני לא מכיר כמעט את אלי מוהר אז אני מיד הולך לבדוק, ונעמי שמר, כבודה במקומה מונח, אבל היא לא מצליחה ממש לנגן לי על הלב… פזמונאי נשמע לי טוב, אבל איכשהו לא לגמרי מכיל את החלק הפואטי בתוך כל זה. אבל אני צריך עוד לחשוב על זה קצת.

      תודה על התגובות שלך! תמיד כיף לקרוא אותן! וגם את הבלוג המקסים 🙂

  7. בחירות נפלאות של שירים 🙂
    היה כיף לצלול יחד איתך לתוך המילים..
    חוצמזה הפנקייקרפ שלך נשמע ממש מסקרן, כזה עוד לא ניסיתי
    ממש עושה חשק לטעום…
    דרישת שלום

  8. avivitmishmari הגיב:

    נראה נהדר, תודה! את האופציה של קמח חומוס כ"חביתה מזויפת" אני כבר מכירה, זה טריק טבעוני מצוין לקבל מאכל מטוגן שמנוני ומלוח. אבל ההצעה שלך מכילה טוויסט קצת אחר. אנסה בקרוב מאוד.

  9. מעיין הגיב:

    אוו! איזה טעים זה! המידות מדוייקות, התהליך פשוט ומהיר, והטעם משגע.
    תודה על מתכון נהדר.

  10. אנה הגיב:

    נראה אידיאלי לתחליף לחם בשבילי. שמתי במועדפים ותכם אנסה. ניסית להכין את הוורסיה עם קמח כוסמת?

    • לא. רק עם קמח חומוס. זה די פלא בעיני שהוא הופך ככה לפנקייקרפ אחיד בלי שום חומר קושר. לא יודע אם לכוסמת (חחחח, איזה שם מצחיק זה כוסמת!) יש אותה התכונה. אבל אם יוצא לך לנסות אשמח לדיווח.

  11. ענבל הגיב:

    בסופר שליד הבית היה רק קמח כוסמת אז החלטתי להתנסות.. יצא מצוין. תודה רבה על א.ערב טעימה ועל בלוג משובח!

  12. י. לפת הגיב:

    ניסיתי להכין עכשיו. הכנתי את הבלילה בחמש בערך, וכשהוצאתי אותה מהמקרר (לפני חצי שעה) היא הייתה סמיכה מדיי (ז"א, במרקם של קציצה). דיללתי בקצת מים עד שזה נראה מרקם סביר וניסיתי לטגן אבל משהו פשוט לא עבד, זה שתה את השמן ונהיה עיסה מגעילה ודביקה במחבת. לא יודע איפה טעיתי 😦

    • המממ… כמה זמן זה חיכה במקרר? אני מעולם לא הגעתי למרקם קציצה. זה כן הסמיך עד למרקם יוגורטי ועדיין עבד. אז קודם כל לא הייתי מחכה יותר מידי זמן. המחשבה השנייה שלי היא שהמחבת לא חוממה מספיק לפני שהבלילה הוכנסה אליה. היא צריכה להיות ממש. מקווה שנסיון ב׳ יעבוד יותר טוב!

      • י. לפת הגיב:

        ישבה בערך ארבע שעות במקרר. עשיתי כמה נסיונות לטגן, בכולם חיממתי את המחבת טוב לפני. סיבה נוספת שחשבתי עליה זה שהקמח יחסית ישן (נראה לי ששכב במקרר איזה חצי שנה), אבל זה לא נשמע לי מספיק סביר.

        בכל מקרה, אנסה שוב ואעדכן איך יצא

  13. Admin הגיב:

    גם ריגשת,
    גם הפחת בי השראה לבשל,
    גם הצלת אותי מצריכת גלוטן,
    והכי חשוב – נגמר לנו הגז ואפשר לבשל רק בתנור!
    אז תודה רבה :))

  14. Admin הגיב:

    עדכון קטן: אז הסתובבתי בכל העיר כדי לחפש קמח חומוס. חוץ מטבע מרקט שאני מניחה שיש להם אבל לא הגעתי לשם, תדעו שיש גם בשופרסל ביגאל אלון שהוא בכלל סופר נפלא ומפתיע עם מחלקה גדולה של אורגני, ללא גלוטן וחברים.

    הכנתי בדיוק לפי המתכון ויצא מושלם! ואז עשיתי אחד שעשוי שכבה דקה ממש. התוצאה – יצא לי קרקר פריך ונפלא שהלך מצוין עם הסביצ'ה שעשיתי ליד. עכשיו בא לי לנסות עם קמח עדשים כמו שעושים ההודים (עצות בנושא?)

    שוב – תודה רבה על האוכל והשירה

  15. טלי הגיב:

    spelt זה כוסמין ולא כוסמת, שני דברים שונים בתכלית.
    ממילון מורפיקס: כֻּסֶּמֶת שֵם נ'
    buckwheat, kasha, fagopyrum (botanical name) כֻּסֶּמֶת היא צמח עשבוני חד שנתי שמקורו במזרח אסיה, ממשפחת הארכוביתיים (polygonaceae), שזרעיו משמשים לאכילה.
    כוסמין (אהוב עליי ביותר), מוויקפדיה: כֻּסְמִין או חיטת הכוסמין (שם מדעי: Triticum spelta) היא מין הקסאפלואידי של דגן, ששימש כמזון בסיסי בחלקים של המזרח התיכון ואירופה מתקופת הברונזה עד ימי הביניים, עד שפינה את מקומו לחיטה, שאותה קל יותר לגדל ולעבד. הכוסמין משווק בימינו כמזון בריאות, בהיותו מכיל אחוז גבוה יותר של חלבון מאשר חיטה, וכן כמות גדולה של סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים.

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בלוג מועיל ומהנה. תודה רבה.

  17. אורי הגיב:

    אז מחר אני מבשלת לכל המשפחה… ולכולם מותר לאכול את זה!
    נאחל הצלחה….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s