מעשה שהייתי / עמיחי חסון – רוטב ג'ינג'ר גזר לסלט ומחשבות בין בושה לגאווה

Ginger Carrot (9 of 27)

Fullscreen capture 6272015 115740 AM.bmp

(מתוך מדבר עם הבית / עמיחי חסון, ע"מ 14. הוצאת אבן חושן 2015)

אני עדיין לא ממש מבין מתי אהפוך להיות הגרסה המבוגרת של עצמי. הגרסה הזו שמבינה בעולם. שיודעת להתנהל עם כסף, לחסוך, להשקיע, זו שאומרת את הדבר הנכון בלוויות ושבעות וזוכרת ימי הולדת של כולם ולקנות מתנות מתחשבות, שיודעת להחליף סיליקון באמבטיה ולתקן את המדיח כשהוא מתקלקל. שמבינה בהכל קצת עד הרבה ויודעת איך העולם פועל. נו. אבא שלי.

Ginger Carrot (23 of 27)

כמה שאני לא משתנה אני תמיד איכשהו נשאר אני. הגוף נמתח ומתכווץ, השרירים גדלים וקטנים, מחשבות באות והולכות. אני מסתכל בתמונות מלפני כמה שנים ומזהה קמטים חדשים, אחד שמפריע לי במיוחד במקום שבו השפם הופך ללחי. גם הזקן שלי מלבין, נוגה קוראת לזה "הלבּנה" שלי. וכל הזמן אני אני, אף פעם לא מישהו אחר. לפעמים קצת יותר או פחות לחוץ. לעיתים קצת יותר שמח או יותר עצוב ועדיין אותו גרעין של אני כמו שהייתי לפני עשרים שנה. אז, חשבתי שיום אחד יגיע הגונג שאחריו אהיה מבוגר. הרגע, הטרנספורמציה. לא קרה עדיין. עכשיו אני מבין שהוא כנראה גם לא יבוא. אנחנו אנחנו כל הזמן. אהיה בן 40 ואז 50 ועדיין אהיה אני, בדיוק במקום שבו אני נמצא. מלחיץ קצת. כנראה שזה המקום שממנו צומחים משברי אמצע חיים.

Ginger Carrot (7 of 27)

ואולי אני פשוט לומד להתרגל לכל מצב מחדש וחושב שהיי, הנה זה אני וככה תמיד הייתי. הרי לפני לא כל כך הרבה זמן לא היה לי מושג שאני יכול להיות מחוץ לארון ולהרגיש עם זה בסדר כל כך. לא תיארתי לעצמי שאכתוב על זה בנונשלנטיות ובלי ממש להתרגש בבלוג שקוראים אותו הרבה אנשים.

Ginger Carrot (8 of 27)

אני בהחלט מרגיש שלם יותר בכל יום שעובר. ואולי מהמקום הזה אני יכול לכתוב ולהתעמת סוף סוף גם עם הבושה שמלווה אותי תמיד. הולכת ומצטמקת אמנם עם השנים, אך עדיין שם. כמו רעל שהגוף שלי עוד לא הצליח לגמרי לשטוף החוצה. בושה קטנה על זה שיש לי חבר, לא חברה, על זה שבמשפחה שתהייה לי לא תהייה אמא, בושונות על זה שדברים של ״גברים״ לא ממש מעניינים אותי. ואחרי ימים שאני מנסה לכתוב את כל זה פתאום בדרך חזרה הבייתה מהעבודה הבנתי. זה חודש הג-א-ו-ו-ה!

Ginger Carrot (6 of 27)

גאווה היא ההפך מבושה. היי. אני לא היחיד. איזו חוויה מטופשת זו להבין את מה שאחרים כבר הבינו, מסבתר, לפני מלא מלא זמן. הגאווה כקונטרה לבושה של קהילה שלמה ויחידים במשך שנים. טוב, אני נרעש מההבנה הזאת. טריוויאלית ככל שתהייה. פתאום אני מבין.

Ginger Carrot (5 of 27)

רגש מוזר הוא הבושה. כנראה שבמקור הוא נועד להכניס אותנו לתלם, כדי שלא ניפלט מהעדר שלנו, למנוע דחייה (ראיתם את הדוגמה המאלפת במשחקי הכס? אומר ולא אוסיף שלא יאשימו אותי בספוילריזציה). אבל היום כשיש כל כך הרבה קהילות שאנחנו יכולים להיות חלק מהן הוא כבר קצת פחות רלוונטי. והעברית בעצם, לא ממש מצליחה טוב איתו כי אנשים אומרים אני מתבייש או ״תתבייש לך!״, ומתבייש הוא בכלל מביישנות שזה קרוב משפחה רחוק של הבושה. האנגלית קצת יותר ברורה: Shame מול  Shyness או embarrassment  ואומרים "!Shame on you".

Ginger Carrot (15 of 27)

פתאום בן רגע כל האנטי שלי שכנראה נבע מבושה לגבי הגאווה מתפוגג. הגאווה שהקהילה שלי דואגת לציין פעם בשנה נראית לי עכשיו כל כך נבונה. היא לא גאוותנות ולא מגיעה מאגו נפוח או רצון להוציא עיניים בפרהסיה. היא פשוט פעולה הפוכה לבושה. היא ההפך מלהרגיש בושה על מי ומה שאנחנו, על אורח החיים שלנו, על הסקס שלנו, על המשפחות שלנו ועל הלא משפחות שלנו. היא פעולת הזיקוק ממה שהחברה במודע או שלא במודע מטפטפת לנו מגיל אפס. היא להגיד מותר להיות עצמך בלי הפחד שינדו אותך מהעדר.

Ginger Carrot (18 of 27)

*****כתבתי והכנתי לפרסום והנה בית המשפט העליון קבע אתמול שנישואים הם זכות חוקתית של כווווולם. כל המדינות בארה"ב מחויבות כעת לחתן זוגות חד מיניים וזכויות פדרליות כולן חלות בכל מקום. כשכנסנתי לפיד שלי בפייסבוק אחר הצהריים וראיתי את התגובות של כל חברי בכיתי. לא היה לי מושג שאתרגש מזה כל כך. אבל הנה הזכויות שלי פתאום שוות. מאבק אחד נגמר. החברה מאשרת אותי וכבר לא פולטת אותי החוצה מתוכה ויש לי טיעון מנצח לכל איש חושך שינסה לומר לי אחרת. זה מרגיש נעים.****

Ginger Carrot (19 of 27)


באמת שניסיתי למצוא קישור יצירתי למתכון. אין לי. מלבד זה שרוטב גזר ג'ינג'ר לסלט מככב אצלנו כבר שבועות והוא כל כך טעים ומיוחד שגם אתם צריכים לנסות. קרדיט פיתוח המתכון הולך ללוני שלצערו לא יוכל להנות מאור הזרקורים כי עברית היא (עדיין) לא הצד החזק שלו. בישול לעומת זאת, כן. אל תדאגו. אני אתרגם לו (וכן, להיות מוזמנים לארוחת ערב אצלנו זה ממש כיף…איף איי מיי סיי סו מייסלף).

Ginger Carrot (26 of 27)

הרוטב הזה מעולה. פשוט להכנה ומיוחד. מזדווג היטב עם סלט חסה, ולאחרונה גם הקפצנו זוקיני והוספנו את הרוטב ויצא אדיר. הוא מחזיק בערך שלושה ימים במקרר.

מצרכים

  • 6 גזרים בינוניים
  • כ-4 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי
  • חצי אבוקדו (לא לוותר!)
  • 2 שיני שום
  • 4-6 חלקים לבנים של בצל ירוק או רבע בצל לבן רגיל
  • 1.5 כפית מלח
  • 2 כפיות רוטב דגים (או כפית מלח נוספת במקום)
  • 3 כפות חומץ אורז (חומצים אחרים עובדים הרבה פחות טוב)
  • 2 כפות מירין (או כפית דבש)
  • 2 כפות שמן (אפשר זית עדיף שמן יותר נייטרלי)

Ginger Carrot

הכנה: מקלפית את הגזר. טוחנים גזר, בצל ושום ביחד עד דק, מוסיפים חצי אבוקדו כדי לקבל מרקם קרמי. מוסיפים את כל שאר המרכיבים וטוחנים היטב עד שהכל מתאחד. הרוטב סמיך. אך אם הוא סמיך מידי אפשר להוסיף עוד קצת שמן או כף מים ולבדוק שוב. טועמים, מתקנים תיבול. מוסיפים בנדיבות לסלט חסה. יאם.

Ginger Carrot (26 of 27)

אוכלים סלט ברוטב ג'ינג'ר גזר כי זה טעים, חושבים על הבושות שלנו ופועלים להן פעולות הפוכות.

רוצים עוד רעיונות מעולים לרטבי סלט? קפצו אל עלמה.

רוצים לקרוא פוסט נוסף בנושא גאווה שכתבתי לפני כמה שנים? הנה, ממש כאן.

34 תגובות על “מעשה שהייתי / עמיחי חסון – רוטב ג'ינג'ר גזר לסלט ומחשבות בין בושה לגאווה

  1. lifeintlat הגיב:

    הפוסט הזה מצליח לבטא כל כך טוב את כל מה שאני מרגיש בשנים האחרונות שאם הוא לא היה כתוב כל כך יפה וכל כך בצורה מושלמת, הייתי עוד עלול לחשוב שאני כתבתי אותו 🙂
    קראתי, וחזרתי וקראתי שוב. טקסט מושלם.

  2. Haelsa הגיב:

    שימחת אותי.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    פוסט מרגש. אני מאמינה בכל ליבי שלכל אדם החופש לעשות כרצונו על עוד הוא אינו פוגע בזולת או בעצמו. אני מתרגשת לחשוב שאנחנו חלק תהליך היסטורי שמתחולל בעולם המערבי. אני נעצבת על החושך ששורר מעבר לגבולות המדינה שלנו ונבהלת מפני האכזריות. אני מאחלת לך רק אושר ובריאות. בושה היא תכונה אנושית יפה שאסור שתיעלם מהעולם. היא סמן לאנושיות. אפילו לחמלה והיא חשובה. אבל לא בחיי האהבה שלנו. בתחום זה עלינו לחגוג. ובמה שבורכנו – בורכנו.

  4. מרגש לקרוא וגם טעים. בני בן ה-20 היקר, לאחר שבישל לנן ארוחת שישי לעילה ולעילה, בישר בגאווה שגם הוא משתייך לקהילה. שמחנו בשבילו שסוף סוף הרגיש נוח לדבר על זה והרמנו כוסית לכבוד זכויות בני האדם באשר הם (ומיד דרשנו חתונה ונכדים :>LOL)

  5. מאיה הגיב:

    כתיבה כל כך יפה. והרוטב- הכנתי הערב ואני אוכלת אותו בכפית! פשוט טעים!

  6. תמי הגיב:

    מקסים ומרגש! אני חושבת שאם בודקים אצלך אחורה בבלוג, אפשר לראות את קליפות הבצל שאתה משיר מאחוריך עם כל פוסט ופוסט, וחושף טעמים וצבעים מדהימים.
    ולגבי ההתבגרות, אז ממרום גילי שהוא כנראה קצת יותר מגילך – זה באמת לא ממש משתנה. אבל כנראה שתלוי למי. יש לי תאוריה בעניין, אבל ארוכה מדי לכאן…

  7. איזה יופי של פוסט. אהבתי את ההגיג הטרמינולוגי-סמנטי. אני מאמינה (ואיך אפשר לא, בעצם) שלמילים חלק אדיר בהבניית המציאות שלנו.

    ואיזה יופי של רוטב. אמא שלי מכינה משהו ממש דומה במראה, אבל עם גזרים ופלפלים קלויים, והרבה שום. אני אוהבת להוסיף אותו להכל, אבל גם לאכול אותו כמו פירה, בכפית.

  8. מעין הגיב:

    מקסים, מרגש ולמרות שאנחנו לא מכירים אני גאה בך על מי ומה שאתה, על החשיפה, הכתיבה החודרת ללב ועל השיתוף. הלוואי ואנשים יצליחו לראות רק או בעיקר לב במקום להשתמש בפילטרים שיפוטיים. מאחלת לך אושר ומאחלת לי להמשיך לקרוא פוסטים שלך 🙂

  9. efraty הגיב:

    אוהבת אותך

  10. Amanda S הגיב:

    אמנם אני בת ויותר גדולה ממך אבל מאד הזדהיתי עם הפוסט, בעיקר עם חלקו הראשון על השנים והגיל. והשיר נורא יפה (זה לא אתה נכון?) וגם התמונות והרוטב. רציתי לשאול אם הוא אמור להתערבב בקלות בסלט או להישאר בגושים קטנים? מבחינת הסמיכות?

  11. עלמה הגיב:

    מקסים, יובל. והפוסט הזה גם מתאים עם הצבעים והרעננות והכנות של הירקות לכנות של הטקסט. חוץ מזה, מפתיע שאנחנו לא הופכים להורים שלנו אבל זה גם מפתיע שבעצם אנחנו כן, לא? לפחות בתחושה שלי. חג גאוה שמח 🙂

  12. מור הגיב:

    כמה יפה אתה כותב

  13. idity8 הגיב:

    יש איזה קסם בלהתבגר, אה? הולכים ומתביישים פחות, יש בזה משהו משחרר – במיוחד למי שהוא גם נחבא אל הכלים
    (איך הטרמינולוגיה הזאת בהקשר של בלוג אוכל? 🙂 )
    יותר חוויות, יותר ניסיון, יותר צבעים, יותר גאווה – ככה אנחנו אוהבים אותך! – ז"א אני…

  14. גמני תוהה מתי אהפוך לגירסה המבוגרת של עצמי
    ובינתיים מרגישה שמתבגרת רק למראית עין, ופחות מבפנים.
    זה אולי מסביר למה תמיד נראה לי שההורים שלי עדיין מתנהגים כמו ילדים,
    כנראה שגם אצלם החיים פשוט חלפו סביבם.
    חוצמזה אתה מקסים ומרגש, וכיף אדיר לחדור למחשבות שלך ולו לרגע.
    חג גאווה שמחחחח!

  15. הילה הגיב:

    מה שמקסים אצלך הוא שכמות האנשים לא מונעת ממך את היכולת לכתוב באינטימיות. רוטב מקסים בפוסט נהדר. די אל תפסיק.
    הילה

  16. דליה טל הגיב:

    כל הכבוד על ההשקעה – גם הטקסט וגם התמונות.

  17. moranraskin הגיב:

    קראתי, ואז קראתי שוב, ואז קראתי קצת יותר לאט. והייתי קוראת שוב אבל היה לי יום עמוס 🙂 .
    מזדהה עם ההרגשה של כמה קשה להיות שונה (לא חשוב באיזה תחום), ואולי אחת הנחמות הגדולות היום באינטרנט, שהוא כזה מערב פרוע, ומקום שאנשים מבליטים בו בעיקר את היפה ואת הנוצץ, הוא גם מאפשר לאנשים שנחשבים "שונים" במשהו, למצוא את השונים הדומים להם ולקבל חיזוקים והכרה בצורה שפשוט לא הייתה אפשרית פעם.

  18. מיה שגיב סלומון הגיב:

    הי. אתה מוכשר בטירוף, נראה לי שיש לך המון במה להתגאות! תראה, לי יש שלושה ילדים, ועל פניו אני מבוגרת אחראית, אבל בלב אני הכי בת 17 ותמיד נבוכה בלוויות ובשבעות. אז תרגיש בנוח, אם לא היית פיטר פן רגיש אז כנראה לא היה נולד הבלוג היפה שלך.
    וספציפית לגבי הרוטב – זרקת אותי לימיי בניו יורק, היינו חוזרים שוב ושוב לקפה יפה (YAFFA) באיסט וויליג' כי היתה לה חצר שווה, וגם סלט עם רוטב קארוט-ג'ינג'ר טעים-טעים 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s