[הבנאדם] / נתן יונתן – קרואסון צרפתי עם שרון היינריך

ׁ(מתוך נתן יונתן שירים שנשאר, ע"מ 57, הוצאת ידיעות אחרונות 2007)

שרון אומרת לכו בעקבות החלומות.

לרוב כשאומרים לי כאלה דברים אני נוהם איזו נהמה, מגחך איזה גיחוך וממשיך בחיים שלי. אבל שרון אשכרה עשתה את זה אז קשה שלא להקשיב ברצינות. היא עזבה עבודה עם קביעות במשרד ראש הממשלה וטסה לפריז לכתוב, לשקלטר, לאכול וליצור, ובעיקר לעשות את מה שהיא ממש ממש רצתה. ממרומי אמצע שנות השלושים של חיי אני נדהם מהאומץ ומתמלא השראה. פעם חשבתי שאפשר הכל בחיים, אבל ככל שאנחנו מתבגרים תמיד נדמה לי שהאפשרויות מצטמצמות.

ואני כבר מזהה איך הבורגנות משתלטת עלי אט אט. ועל כל דולר נוסף שאני מרוויח אני גם מוציא עוד חצי דולר על מותרות. ואיך משכורת קבועה, פנסיה ועוד דברים שפעם מי בכלל חשב עליהם מעניינים אותי על אמת ולא סתם דיבורי מבוגרים משעממים. איך אני כבר יודע מה אעשה בפסח הבא, ורק עכשיו נגמר אחד.

מתי בחרתי את מסלול החיים שאני נמצא בו? מתישהו אחרי שחזרתי מהטיול שאחרי הצבא התלבטתי בין לימודי פסיכולוגיה או לימודי סביבה. ההורים שלי עיקמו את האף על לימודי סביבה, אז הלכתי לפסיכולוגיה. ומאז החיים מתגלגלים וקורים והנה מעל עשור אחרי אני חי בלב ניו יורק עם בן זוג שפגשתי פה, עובד בבית החולים מאונט סייניי וכבר מדריך מטפלים בעצמי. מה היה קורה אם הייתי הולך ללמוד לימודי סביבה?

כמה פעמים בשנים האחרונות שקלתי לעזוב את העבודה שלי, להפוך להיות צלם אוכל, בלוגר, מפתח מתכונים? כמה חוות טיפוליות שמגדלים בהן אוכל ויוצרים אותו בידיים ומהאדמה ומאפשרים לאנשים שהנפש שלהם יגעה לנוח בהן כבר הקמתי בדמיונות שלי? וכמה ספרי בישול וספרי שירה? ויש גם את המסע הזה שאנחנו כבר מתכננים מלא זמן. מחוף אל חוף בין חוות אורגניות עם מצלמה וגזייה ו… זו חוויה מוזרה להיות בן אדם על כדור הארץ הזה. הכל פתוח בפנינו וגם כל כך מוכתב. המוח שלנו כל כך אוהב לייצר שגרה ובטחון.

בנתיים אני עוד פחדן, חי חיים טובים ומפנטז מידי פעם על פריצת כל גבול, ולעת עתה מתאמן דרך הגשמת חלומות קטנים. כבר סיפרתי בפוסט הקודם על תוכנית יום ההולדת ואני שמח לדווח שהיא יצאה לפועל במלוא הדרה: בית באמצע היער (ראינו דוב!), מטבח ענק (כפול 6 משלנו!), חוות אורגניות (איזה עונג לקנות מהחוואי!) ובישול ואפייה משך שלושה ימים ברצף (יהיה עוד פוסט עם כל הפרטים!). וסוף סוף הזדמנות לשיתוף פעולה עם שרון שהבלוג שלה הוא אחד המעניינים והמרגשים בנוף של בלוגי האוכל. קודם כל כי הוא כל כך שלה והאישיות שלה קורנת מכל מילה, פוסט ותמונה. אבל חוצמזה כי הוא מדווח על עולם קסום של קרמים, שוקולדים ובצקים רבוכים שאחרת בחיים לא הייתה לנו גישה אליו. תודה שרון שאת מזכירה לי כל הזמן שחלומות אפשר להגשים.

לא נפגשנו אף פעם ואני מרגיש קירבה מוזרה לשרון. שנינו ישראלים שלא גרים בארץ, שהבלוגים שלהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים, שנינו חולקים תשוקה לאוכל ולעשייה ובמיוחד לכתיבה. לשנינו מטבחים קטנטנים בעיר גדולה. אז נפגשנו מעל גלי הוויי פיי ואתגרנו זה את זו לאפות משהו איש מארצו הנוכרית אל רעהו. אני אמרתי לה עוגת גבינה נוסח ניו יורק-פריז (ואם תקליקו תוכלו למצוא את יצירת המופת שלה) והיא שלחה לי קרואסון צרפתי עם ד"ש. התוצאות לפניכם. גם אצלי, גם אצלה!

חומרים:

(המתכון לקוח מפה, עם שינויים קלים שלי)

• 500 גרם קמח
• 140 גרם מים
• 140 גרם חלב
• 55 גרם סוכר
• 40 גרם חמאה לא מלוחה ורכה
• 11 גרם שמרים יבשים
• 14 גרם מלח
• עוד 280 גרם חמאה (לפחות 82% שומן)
• ביצה להברשה
• כלים: מערוך, סרט מדידה, חותכן פיצה, סרגל

קרואסונים זה פרויקט של שלושה ימים ודיוק על. עושים אותם באהבה או שלא עושים בכלל. יום ראשון – מכינים את הבצק. יום שני – מקפלים את הבצק. יום שלישי חותכים, מגלגלים מתפיחים, אופים ואוכלים.

יום ראשון – מתחילים בהכנת הבצק. מערבבים את חומרי הבצק (בלי הביצה ו-280 גרם החמאה) ולשים מספר דקות. לא צריך לעבוד קשה מידי. 3-4 דקות. יותר מידי רשתות גלוטן יהפכו את הבצק לקשה לרידוד אחר כך. יוצרים מהבצק דיסקית מרובעת כמה שאפשר, עוטפים בניילון ומקררים ללילה.

יום שני – מוציאים את 280 גרם החמאה. חותכים ריבועי חמאה בעובי של כ1.25 ס"מ ומניחים אותם צמודים אחד לשני על נייר אפייה יוצרים מהם ריבוע חמאה אחד גדול שאורכו ורוחבו 15 ס"מ (15X15). מניחים נייר אפייה שני מעל החמאה ומרדדים את ריבוע החמאה עד שאורך הצלעות 19 ס"מ. אנחנו רוצים ריבוע מדויק, אז כעת נחתוך קווים ישרים מכל צד ונקצר את צלעות הריבוע ל-17 ס"מ. את עודפי החמאה מפזרים מעל ריבוע החמאה המושלם שלנו. מניחים מעל שוב נייר אפייה ובעדינות דופקים את שאריות החמאה לתוך הריבוע הגדול. מחזירים מיד למקרר ומניחים על משטח ישר בתוכו.

מוציאים את הבצק. מקמחים משטח עבודה בקמצנות, רק כמה שצריך. וכעת מרדדים את הבצק בניסיון להגיע עד כמה קרוב שאפשר לריבוע שאורך צלעותיו 26 ס"מ (26X26). מוציאים את החמאה הקרה מניחים אותה בצורת מעויין על גבי הבצק וסוגרים סגירת מעטפה. ארבע פינות הבצק נפגשות במרכז ריבוע החמאה, צלעות הבצק עולות אחת על השנייה מעט מנסים לאחד ביניהן בעזרת האצבעות.

כעת מרדדים רידוד ראשון. על משטח מקומח מעט בתנועות ממרכז הבצק והחוצה מרדדים את הבצק ליריעה באורך 60 ס"מ וברוחב 20 ס"מ. מתמקדים בהארכה ולא בהרחבה. כשמגיעים לאורך הרצוי מקפלים שליש ימני על שליש שמאלי, עוטפים בניילון ומחזירים למקרר. רק שהחמאה חלילה לא תימס. חוזרים על הרידוד והקיפול והמנוחה, על פי אותן מידות והנחיות עוד פעמיים (בסה"כ 3 פעמים) ומחזירים למקרר לעוד לילה.

יום שלישי ואחרון (!) – מקמחים משטח בקמצנות. מרדדים את הבצק לאורך 110 ס"מ ורוחב 20 ס"מ. אם הבצק מתנגד מקפלים שלישים אחד על השני ונותנים לו לנוח 10-20 דקות במקרר לקבל שוב גמישות. לא נאבקים בבצק קפיצי. כשמגיעים לאורך הרצוי מרימים את הבצק מעט כדי שיתכווץ בשלב זה. ככה הוא לא יתכווץ לאחר החיתוך. מיישרים קצוות. אמור להישאר בצק באורך של כ-100 ס"מ בסוף. כעת עובדים עם סרגל. בצד אחד של הבצק עם סכין יוצרים חתכי סימון כל 12.5 ס"מ. בצד השני מתחילים חתך ראשון ב6.25 ס"מ ואז ממשיכים כל 12.5 ס"מ.

כעת בעזרת סרגל וסכין פיצה מעגלי מחברים בין החרכים ליצירת משלושים ארוכים.. מרדדים כל משולש מעט עד לאורך של 25 ס"מ. במרכז הצלע הקצרה יוצרים חתך קטן שיעזור בגלגול. מגלגלים מאיתכם והלאה מהצלע הקטנה.

מניחים על תבנית במרחק כמה ס"מ אחד מהשני. טורפים את הביצה עם כף מים ומברישים את הקרואסונים. מניחים להתפחה באזור חמים (לא חם מידי פן החמאה תימס). הם מוכנים כשמגע עם התבנית יוצר רטט בקרואסון הנע. בין שעה לשעתיים.

מחממים תנור ל-200 מעלות. מברישים בעדינות רבה את הקרוסונים שוב בביצה. אופים בין 12-20 דקות תלוי מאוד בתנור שלכם. הם מוכנים כשהם זהובים. מאפשרים לקרואסונים להתקרר מעט וטורפים מיד. מה שלא הספקתם לאכול היום אפשר להקפיא.

אוכלים קראוסון מושלם וזוכרים שתמיד אפשר להגשים חלומות.