אני נמצא במושב האחורי של רכב שנוסע למקום בו מעולם לא הייתי, לסוף שבוע עם אנשים שאת רובם אינני מכיר בעיירה שהיא כל כולה בגדי ים ואינטראקציות חברתיות רבות משתתפים באנגלית – על פניו הסיוט הכי גדול שלי בהתגלמותו. הציעו לי להצטרף ומיד אמרתי כן. החלטתי לא לחשוב על זה יותר מידי. לא לעשות מזה עניין גדול, להיחשף לחרדה שלי ולתת לה לדעוך מעצמה. הרי זה מה שאני מלמד כל לקוח שמגיע אלי עם ענייני חרדה. נאה דורש… בשבוע שלפני הנסיעה כל פעם שנלחצתי ממה יהיה שיננתי "מה הכי גרוע שיכול לקרות?" ודחקתי את החרדה הצידה, לא התעסקתי בה בכלל. אני נוסע. נואו ביגי. גיבור נוטף נונשלנט וספונטניות. חפשו אותי. שלום.
והנה עכשיו אני יושב במושב האחורי, בקדמי מנהלים שיחה ערה שאני לא ממש מצליח להשתתף בה ואני מבין שאני הולך לבלות סופ"ש שלם עם חבורה של בחורים שמכירים היטב כבר שנים ואין לי אפילו עוגן רציני אחד להיתלות בו. הלחץ מגיע בגל מוכר מהבטן לראש, והוא מצית את מחשבות הדאגה שלי שצועקות לי בראש בטון משכנע מידי: מה עשיתי לעצמי? מה אם יהיה נורא? מה אם אף אחד לא ידבר איתי ואהיה לבד כל הסופ"ש? ומה אם… ומה אם…? שלום חברות ותיקות – לא התגעגעתי אליכן בכלל אבל כנראה שאתן שוב פה.
והגוף מגיב בדרכו המוכרת גם: מנגן עם אצבעות הרגליים, רוקד עם אצבעות הידיים, נושך את הלחיים, מלקק את השפתיים, מעביר את הלשון על השיניים, מנענע את הרגל, שר שיר בראש, משחק בזקן, מדפדף באיי פון, מגרד את האף, מושך בשרוול…
כמה פעמים בחיים חרדה מנעה ממני לעשות דברים שרציתי? יותר מידי. בשנתיים האחרונות החלטתי אחרת. כמה אפשר? ובניתי לה תוכנית חשיפה והכחדה. הסופש הזה הוא ללא ספק האתגר הקשה ביותר עד כה.
כשגל הרגש סוף סוף נרגע (מרגיש כמו נצח אבל בפועל כ-20 דקות) מתעוררת בי נחישות חדשה, הרי מראש אמרתי כן כי רציתי לאתגר את עצמי. אז הנה ההזדמנות. אני הולך להסתכל על זה כמשחק. ניסוי. בעוד שבוע, חודש, שנה, חמש שנים זה לא ישנה כלום.
כל מה שצריך זו תוכנית פעולה טובה: את מחשבות הדאגה אני מנסה לשכנע לפנות קצת מקום למחשבות אחרות – בעצם שום דבר רע באמת לא יכול לקרות. מקסימום יומיים פחות כיפיים בחיים. אני כבר מבוגר. אני יכול גם לקום וללכת מתי שאני רוצה. בנוסף, אני מחליט להתנהג הפוך מהטבע שלי – כל פעם שארגיש שלא מדברים איתי אני אדבר עם מישהו בעצמי. אפילו על כלום, אפילו אם זה מרגיש מלאכותי, אפילו אם מה שהכי בא לי זה להוציא את האייפון ולעשות כאילו אני עסוק נורא ושקוף לגמרי. ואת הגוף אני מחליט לאלף גם כן: כל פעם שאתפוס את עצמי בהתנהגויות החרדה הטיפוסיות שלי אעצור אותן ואקח נשימה עמוקה במקום. מעכככככככככשיו. בהצלחה. מיי גוד בי וויז מי.
פאסט פורוורד: היה סוף שבוע נחמד מאוד, מצוין אפילו. למעשה נשארתי יום נוסף. מחשבות הדאגה לא נעלמו. הן התנגנו ברקע חלק מהזמן ולפרקים גם הגבירו ווליום והשתלטו ברִשעות, אבל תוכנית הפעולה שרקמתי עבדה היטב ואיפשרה לי לנהל אותן ואפילו להנות רוב מוחלט של הזמן.
בניסוי ההתנהגותי-קוגניטיבי הזה שעשיתי לעצמי בלטה במיוחד תוצאה אחת: השליטה על הגוף הניבה תגובות ברגש. כשהפסקתי להתנהג כאילו שאני חווה חרדה, הפסקתי גם להרגיש אותה או שלפחות הפחתתי אותה מאוד. בהתחלה, בכל פעם שעצרתי את התנהגויות הלחץ שלי הרגשתי כלוא בתוך הגוף של עצמי – מאוד מוזר לא לעשות את מה שאני רגיל לעשות מאז ומעולם – אבל כשהתרגלתי לנשום עמוק במקום, מצאתי שקט חדש ומפתיע (יש לי תחושה שאם אי פעם יהיה לי אומץ לעשות ויפסאנה של עשרה ימים התהליך יהיה דומה).
אז אני מקבל את השנה החדשה באופן התנהגותי, עם פחות חרדה ותוהה לגבי שלב ב' לניסוי: האם יותר התנהגויות של אהבה יגרמו לי להרגיש יותר אהבה (ומה הן בכלל התנהגויות של אהבה?)? יותר התנהגויות של שמחה יותר שמחה (אגב, כן! מחקרים מוכיחים שצחוק מלאכותי נחווה על ידי הגוף כצחוק אמיתי)? פחות התנהגויות של כעס, פחות כעס? שווה לבדוק. בכל אופן, מסתבר שכשיוצאים מגבולות הנוחות שלנו באמת מגיעים למקומות מופלאים (אגב, ספר כל כך מקסים…).
שתהייה שנה מצוינת, מלאה בגילויים חדשים ושינויים מייטיבים!
פעם בכמה זמן אני נעמד ב- Strand לשעה ומדפדף בספרי בישול חדשים, מצלם מתכונים להשראה ומתרשם מתמונות אוכל. ההשראה למתכון הזה היא מהספר של דייויד לייבוביץ׳ My Paris Kithcen. רק מהכותרת של המתכון ידעתי שהוא יהיה מעולה. כרישה זה הבצלי האהוב עלי והשילוב עם ויניגרט מתוחכם וביצה עבד בראש שלי עוד לפני שבכלל קניתי את כל הכרישות בניו יורק. גם קראתי שכרישה היא מאכל מסורתי לראש השנה אז שניים במכה אחת. זה יוצא כל כך כל כך טעים.
- כ-8 כרישות בינוניות-גדולות או כ-14 קטנות
- 4 כפות שמן זית
- 2 כפות שמן צמחי עם טעם פחות דומיננטי כמו קנולה, זרעי ענבים וכו'
- בצל שאלוט בינוני (אפשר להחליף בכף צלפים קצוצים או לוותר)
- 2 כפות פטרוזיליה קצוצה או עירית (אסור לוותר)
- מעט פטרוזיליה לקישוט מלמעלה
- כף וחצי חרדל איכותי כדוגמת חרדל דיז'ון (לא חרדל גרגרים)
- 2 כפות חומץ שרי או חומץ בן יין אדום
- מלח ופלפל
- 3-2 ביצים קשות
מתחילים בהכנת הויניגרט שטוב לו לשבת כרבע שעה לריכוך השאלוט.
חותכים דק דק בצל שאלוט ופטרוזיליה, ומערבבים היטב עם החרדל, מלחפלפל והחומץ.
מזרזפים פנימה את השמנים בזמן שטורפים בעזרת מטרפה. תהליך הזרזוף האיטי והטריפה מטמיעים את השמן ויוצרים אמולסיה. שזו מילה סופר מתוחכמת (התרשמתם?) שאומרת שהשמן והחומץ מגשרים על הפערים האינהרנטיים שלהם ונקשרים אחד לשני באהבה.
מורידים את הירוק של הכרישה ואת השורשים שלה. מוודאים שלא מתחבאים בלבן גרגרי אדמה. בסיר רחב מביאים לרתיחה כמה סנטימטריים של מים ומניחים את הכרישות בתוכו כשהן על סלסלת אידוי. סוגרים את המכסה ומאדים כ-15-20 (עלול גם לקחת יותר או פחות… תלוי בעובי ובכמות הכרישה) עד שסכין חדה ננעצת ללא התנגדות בקרבי הכרישה.
מוציאים מהסיר ומניחים לה להתקרר. חוצים את הכרישות לאורכן עם סכין חדה ומניחים בצלחת הגשה רחבה. מרטיבים בנדיבות ברוטב. מניחים רבעי ביצה קשה ומפזרים עלי פטרוזיליה קטנים.
אוכלים סלט כרישה בויניגרט ומכחידים חרדות ישנות.
וזו גם הזדמנות מצוינת להגיד תודה לכל הקוראות, העוקבים, המגיבות ויוצרי הקשר. נורא כיף איתכן/ם!
שנה טובה! 🙂
ומה יתחולל אם נצלה בוינגרט ?
שאלה יפה שתשובה אין לי אליה… אולי תנפקי לנו אותה?
דימיון בורא מציאות קיימת…. שנה טובה, תמשיך לכתוב ולשיר ןלהתגבר על חרדות וךהחליט החלטות אמיצות בשנה החדשה.
הרבה פעמים זה אכן כך. שנה טובה!
גילוי לב מרשים, שרלבנטי בעצם לכולם – התנועה העצבנית ברגל, באצבעות הידיים, ה"דפדוף" באייפון – מגננות של כולנו, שנחשפות בצורה מדהימה וכנה. אכן כולנו צריכים מדי פעם לצאת מה- Comfort Zone שלנו, ולאפשר לחיים לקרות. שנה טובה לכולנו!
שנה טובה דודה יקרה!
נשמע נפלא! אני הולכת להכין לחג. תודה ושנה טובה !
מצוין!
כמו תמיד… לפתוח את הרשומה החדשה ולהרגיש כמו בפגישה עם חבר ותיק – כזה שיודע לבטא את הרגשות שיש לכולנו בצורה הכי הכי … והצילומים … הצילומים … וכן, האוכל הכייפי…
יובל יקר… שתהיה לך שנה נפלאה מלאה שמחות וחוויות ואהבה…ואל תשכח לשתף אותנו…
תודה רבה, אירית. שתהייה שנה נפלאה.
תודה רבה! נשמע נפלא! אני הולכת מיד להכין לארוחת החג. שנה טובה!
איזה עונג כשאת מגיבה, אסתר. שנה טובה!
ספיצ'לס השארת אותי עם גילוי הלב והפתיחות והמילים שמנוסחות כל כך במדויק . שנה טובה מאד שתהיה לך איש יקר.
ריבי יקרה – שנה נפלאה שתהייה לך!
איזה יופי. הרגשתי איתך באוטו פתאום. שמחה שהיה סופ"ש מוצלח, והכרישה, אגב, נראית סופפפפ
אני אכין כרישה ואת עוגת שוקולד טבוענית וניפגש בפארק לפני שהסתיו יהפוך לחורף. סבבה? סבבה.
לפעמים ממש נדמה לי שאתה מאוד דומה לי! חולה על הספר הזה שלראשונה קיבלתי מג'ינה באוסטרליה…ושוב אתה מעורר בי השראה לצאת לדרך חדשה ובלתי בטוחה!!
ועוד איזו דרך – בהצלחה!!
תודה רבה, זה היה פוסט ממש מרגש ונפלא !
שתהיה לך שנה נהדרת עם הרבה התנסויות חדשות וטובות,
לימור
תודה לימור! שנה מצוינת גם לך!
אחד הפוסטים היפים והמרגשים שלך יובל
א ו ה ב ת מ ר ח ו ק
אפרת
מקסים. וספר שהוא אבן דרך לכל גיל.
תודה! באמת לכל גיל.
פוסט חשוב ומעורר השראה! וזמן להודות לך על כל זה ולאחל שנה מדהימה, טעימה ומרגשת!
טובה רבה! שנה טוב, מיכל!
מהמם יובלי.. כרגיל תענוג לקרוא ולהתרגש. שנה טובה ומתוקה עדינה.
שנה טובה עדינוש!
וואו, יובל- השארת אותי בלי מילים….
אני חושבת שבאיזה שהוא מקום נגעת בעצב חשוף של הרבה מאוד אנשים, גם אם לא בדיוק עם הפרטים הנכונים: כולנו מפחדים להיות לבד, להרגיש לא שייכים, תלושים, שאנחנו כמו פיל בחנות חרסינה וכו'. אבל הנה התמודדת, ואמנם לא פתרת את הענין הזה, אבל בהחלט הוכחת לעצמך שאתה יכול, והפעם הבאה מן הסתם תהיה יותר קלה.
זה עוד משהו שאני מזדהה איתו- ההתמודדות, הנסיון לעמוד מול עצמך ולאתגר.
היכולת לאתגר את עצמך ולהצליח. להיות. לחיות את הרגע הזה.
אז- שנה טובה יקירי, שתצליח להתמודד עם עצמך הרבה השנה, ושכל פעם תהיה יותר קלה מהקודמת. שתקבל את כל מה שאתה רוצה, שיאהבו אותך כלכך, שאתה תאהב.
תמשיך לרגש, תמשיך לאהוב את החיים ולהסתכל עליהם בדרך המיוחדת שלך.
הרבה אהבה!!!
מרים – תודה רבה על התגובה היפה. כל אחד הוא קצת אחרת כנראה ועם חרדות / דאגותושונות עם ביטויים שונים. באמת הסוד הוא לנסות להתמודד כמיטב היכולת ולא להירתע. בכל אופן – שנה מצוינת גם לך ולתודה על תגובותייך.
שומרת את המתכון, ואני לא מתכוונת לכרישה…
תודה על גילוי הלב המקסים שנוגע ומגיע, ושמחה על ההצלחות הקטנות שלך.
סטראנד זה כייף תמיד, ואם בספרי בישול חשקת אז יש לי חנות שכנראה נבראה בשבילך.
שנה טובה!
שנה מצוינת, נדיה! עוד מגיע לנו קפה!
סרטון מקסים ,הצליח להעלות חיוך :)ביום סגריר. תודה . וכן התזכורת לנשום מוכרת וידועה ומנצחת כל מפלצת וחרדה.שנה טובה .
שנה טובה!
סוף סוף אתה מצטט משהו שקרוב יותר ללבי 😉
פוסט מקסים, כיף לקרוא אותך, ומדהים כמה קל להתחבר אלייך דרך המילים
ולהרגיש תוך שניה איתך במושב האחורי, מנגן עם אצבעות הידיים ומושך בשרוול…
שמחה שהכל נגמר לטובה, אין ספק, אם מעיזים ויוצאים מגיעים למקומות מופלאים,
צריכה לומר זאת לעצמי יותר פעמים.
המתכון נראה טעים טעים והצילומים כרגיל נקיים ויפהפיים
תודה לפיה! אזכור שאלו הציטוטים שאת אוהבת! תמיד כיף לקרוא את התגובות שלך.
פוסט מהמם! אני מת על הספר, ברמות שאין לתאר, קיבלתי אותו בכיתה ח כמתנת יום הולדת ומאז אני כל כמה זמן קורא בו ונהנה מחדש, ממש כמו בפעם הראשונה. עשית לי טוב על הלב:)
ואתה עשית לי טוב על הלב עם התגובה! תודה, משה 🙂
[…] יש לי מצלמה אחת עם עדשה אחת די צרה ובמטבח קטנצ'יק עם תאורת פלורסנט קשה זה יוצר הרבה מגבלות. אז מה? כל יום אני לומד משהו חדש על זוויות, תאורה, קומפוזיציה ועריכה. מסתבר שכשיוצאים באמת מגיעים למקומות נפלאים. […]
[…] יובל, שירה אכילה, מתכון שאני רוצה להכין כבר המון זמן, של סלט כרישה, והחלטתי שאכין אותו לבראנצ' חברים של […]